פורום זוגיות חברה ותעסוקה

אוקיי אז ככה אני בקטע כזה עם מישהי כבר כמעט שלושה חודשים רק לפני כמה ימים התנשקנו והכל אבל מההתחלה של הקשר לא ידעתי אם בא לי או לא בא לי כל פעם התהפכתי שיגעתי אותה וזה לא פעם ראשונה שזה קורה לי זה קרה לי כמעט בכל קשר שהייתי בו ואני כבר לא מבין מה זה אז אם יש לך תשובה לזה אני אשמח לדעת מה זה יכול להיות

שלום, אני בת 29. יש לי תואר ראשון במשפטים ולאחרונה הוסמכתי כעורכת דין. אציין, כי חלום חיי היה להיות עורכת דין ולעסוק בזה. אולם, כאשר התחלתי לעסוק בפרקטיקה הרגשתי שהמקצוע לא בשבילי. בתקופת ההתמחות סבלתי מאוד וכיום אני מתקשה למצוא עבודה. נוסף על כך, עברתי מספר ראיונות שחיזקו אצלי את התחושה שהמקצוע לא בשבילי. בנוסף, ניסיתי למצוא עבודות אחרות וגם באלו לא הצלחתי להחזיק מעמד יותר מידיי זמן ( חודשים ספורים). מרגישה שיש לי את היכולות והכלים לעבוד בכל עבודה אך כשאני מתקבלת לעבודות ומתחילה לעבוד בהן יש מן הרגשה של אתגר שקשה לי לעמוד בו ולכן אני עוזבת. קשה לי עם הויתור העצמי. קשה לי עם זה שאני לא מוצאת עבודה שמתאימה לי. קשה לי ההרגשות מועקה שמתלווה לכל העיניין. ואני לא מצליחה להבין עם עצמי איך אני יכולה להתמודד עם מערבולת הרגשות הזו. איך אפשר להתגבר על תחושת חוסר הביטחון בעצמי? איך אפשר לדעת איזו עבודה יכולה להתאים לי?

אנסה לתמצת ככל שניתן. לפני כ 10 שנים הכרתי בחורה מדהימה איתה הייתה לי מערכת יחסים מדהימה עוד יותר. מסיבות שחלקן היו תלויות בנו ורובן מ "נשמות" טובות שהתנגדו לקשר הזה מסיבות אלו ואחרות נאלצנו להיפרד. הפרידה הייתה קשה ביותר, הן עבורי ואני יודע שהן עבורה. ברבות הימים נישאתי שוב לאחר שהכרתי מישהי שהציעה לי נישואין אחרי יומיים של היכרות!!!. סיימתי ממערכת יחסים אחרת שהסתיימה אף היא בפרידה ולמרות שהרגשתי שהאישה איתה אני נשוי היום אינה מתאימה לי בכל זאת "זרמתי" והסכמתי להצעת הנישואין. ההכרות ביני לבין אישתי התרחשה כ 4 חודשים אחרי סיום מערכת היחסים הקודמת. אני נשוי מזה 5 שנים ולצערי צדקתי. נישואיי אלו הם נישואי בוסר, נישאי מקח טעות וטעות גדולה-ענקית. אני מנסה להיזכר מתי הייתי מאושר בנישואין הללו ואינני מוצא, אולי מספר ימים בודדים כולל יום החתונה ואולי חודש לאחריה. מזה 5 שנים אני סובל סבל רב ומרגיש לבד בתוך זוגיות כושלת לחלוטין. אני מוצא את עצמי חושב מידי יום על אותה בחורה שהכרתי לפני שנים שאיתה הייתה לי מערכת יחסים מדהימה. אני מבין שהעובדה שאני נמצא במערכת יחסים כושלת גורמת לי להיזכר בעבר אבל אינני מצליח להימנע מכך. אני עדיין חושב על אותה אחת, האחת והיחידה שבאמת הרגשתי רגשות של אהבה אמיתית ( על פי המושגים שלי כמובן), מערכת יחסים של נתינה אין סופית, מערכת יחסים שהייתה כל כולה אני והיא. אם הייתי יודע שאותה אחת הייתה רוצה לחזור ויכולה לעשות זאת לא הייתי חושב פעמיים, הייתי מתגרש באופן המהיר ביותר ונושא אותה לאישה. זהו חלום באספמיה שאינו יכול להתגשם, אבל אולי... בכל אופן, הסבל בו אני שרוי במערכת "הנישואין" הנוכחית והכושלת הינו סבל בל יתואר. אינני רוצה לבוא בטענות לאישתי מאחר וגם לה מן הסתם לא טוב. הקל ביותר היה לרשום רשימת מידות שליליות על אישתי אבל אינני סבור כי יש לעשות זאת, לא בפורום הזה ולא בכלל, ולכן אני בוחר להתמקד בבעיה הפרטנית שלי. אני מרגיש כחי במין מעגל סגור שממנו אין יציאה, אין לי דרך אחרת לתאר זאת. אני רוצה לחיות, אני רוצה וגם מגיע לי קצת אושר בחיים ולא לחיות עם אישה שאין ביני לבינה דבר. רק להדגיש את חומרת הבעיה- אינני יכול לקיים עימה יחסי אישות, אינני מעוניין לקיים איתה יחסי אישות ובפעמים הבודדות שאנו מקיימים יחסי אישות זה טכני בלבד, עבורי בכל אופן. אני שוב חוזר לאותה אחת שהכרתי לפני שנים רבות ושאיתה באמת ובתמים הרגשתי מאושר, מאושר בלשון המעטה. הייתי קוטף עבורה את הירח אם הייתי יכול והיא ידעה זאת. אני סבור שאולי גם לה באיזשהו מקום נשארו זכרונות, גם טובים וגם פחות טובים, אבל בזמן שהיינו יחד הרגשנו על גג העולם. איך אני יוצא ממעגל הקסמים בו אני נמצא ? ניסיתי טיפול פסיכולוגי שלא עזר ובאמת השקעתי בטיפול זמן רב תוך כדי התמדה וביצוע פעולות שהמטפל יעץ אך ללא הצלחה. להתגרש זאת לא הבעיה. הבעיה היא מה יקרה ביום שאחרי. להתמודד עם הלב. הלבד זאת לא אפשרות שאני יכול לחיות איתה מאחר ומעולם לא חייתי לבד. האם קיים פיתרון או שאני אאלץ לחיות באופן בו אני חי עד תום חיי ?

יש לי תחושה של חוסר אנרגיה ודכדוך בשעות הערב חוסר חשק לעשות כלום. אני די בודדה חברתית אני חסרת תעסוקה אין לי הרבה תעסוקה אני הולכת לעבודה אבל בערב אני מרגישה מין בדידות רגשית מאוד קשה אין לי חשק לעשות שום דבר לא לראות טלוויזיה לא לדבר עם אף אחד אני מקווה שזה הפורום הנכון כי זה פורום משבר ותעסוקה אבל אני ממש מרגישה חולשה חוסר אנרגיה לכלום. אני הייתי בטיפול פיסכולוגי ופסיכיאטרי אבל עברתי שם טראומות ואני לא רוצה לחזור לטיפולים האלה. הבדידות הורגת אותי החוסר חשק לתעסוקה חוץ מאשר אני הולכת לעבודה הורגת אותי אין לי עם מי להתייעץ לכן אני פונה אליכם אני כן לוקחת תרופות מהרופא משפחה וגם עושים לי שינוי תרופתי אני יודעת שיכול להיות שאצלכם זה לא פורום פסיכולוגיה או משהו כזה אבל אין לי לאן לפנות חוץ מהמשפחה ויש לי משפחה תומכת אני מרגישה שאין לי כלום. אני ממש רוצה לחזור לשמחה לאנרגיה זה קורה לי במיוחד שמתחיל אחר הצהריים או בערב מרוב דכדוך אני הולכת לישון מוקדם ואני לא רוצה את זה אתם ממש תעשו מצווה עם תוכלו לתת לי עצה למרות שזה רק פורום ואתם לא מכירים אותי איך לחזור למצב רוח טוב מיידית או לאנרגיה טובה שארגיש הקלה בהרגשה אני מרגישה משבר ואני רוצה לצאת מזה אני ממש מודה לכם עם תוכלו לייעץ לי אפילו העצה הכי קטנה תודה מכל הלב מאחלת לכם שבת מקסימה תודה

אני מודה לך מקרב לב שיפרת לי את ההרגשה כל הכבוד אני ממש מעריכה את זה מאחלת לך שבת נפלאה ושבוע מקסים ושוב ממש תודה על תמיכתך ועזרתך

שלום רב. לפני חודשיים פוטרתי מעבודתי ומאז לא מצאתי עבודה עד עכשיו בנוסף היתה לי פרידה קשה מבן זוגי לשעבר. אני קמה כל בוקר עם ריקנות ועצבות אשמח עם תוכלו להציע לי מה לעשות? איך לקום שמחה יותר ולחיות טוב למרות הכל? אני רוצה לחזור לשגרה של שמחה והרגילה שלי. אני מודה לכם

שלום רב אני בן 35 והתחלתי לצאת עם החברה הכי טובה של אחותי בת 25 היא אוהבת אותי מאוד וגורמת לי אושר לצערי המשפחה מתנגדת בכל תוקף ליחסים מהסיבה שהם מכירים את כל השלדים בארון שלה והם טוענים שהיא כלל לא בשבילי מסיבות של אמינות ושהיא הייתה עם המון גברים דעת המשפחה חשובה לי (משפחה מאוד קרובה ) מצד שני היא ממש גורמת לי אושר ושמחה חשוב לציין שזאת הפעם הראשונה שמתערבים לי ביחסים. לעזרת אודה

היי, אני עובד במשרד קטן כגרפיקאי. יחד איתי עובדת עוד גרפיקאית, ומעלינו בעל העסק. אתייחס קודם כל לבעל העסק: למרות היכרותי רבת השנים עם המעסיק, קשה לי לתפקד תחתיו, מאחר ואני אדם מאוד מאורגן ומסודר, בעוד שהוא מבולגן, מפוזר, ולמרות שאנני פסיכולוג אני בטוח שיש לו הפרעת קשב וריכוז מאוד - מאוד קשה. אותי זה מתסכל, מעצבן, מייאש, מתיש ובעיקר - נמאס. כשכיר שלו כמובן שאין לי זכות או יכולת לשנות אותו ואת דרכו. אני יכול רק לעזוב ולמצוא לי מקום עבודה אחר. לצערי זו בעיה. זה קשה מאוד כיום ויש בזה סיכון רב. מה אני אמור לעשות בנושא שלו? דבר שני - כפי שציינתי עובדת איתי עוד גרפיקאית. בעוד שאני חושב שאני בא לעבודה, היא ״באה לעבודה״, כלומר היא עובדת אבל היא יותר מתעסקת עם הנייד שלה מאשר עם המשימות בעבודה. אני לא אחראי עליה ובעל העסק מחלק בינינו את העבודה. מה שאותי מעצבן הוא שבעוד שאני משקיע בעבודה שלי (מאוד) היא באה להעביר את הזמן, מנקודת המבט שלי כמובן. ממה ששמעתי המעסיק מודע לנושא זה, אך לא עושה דבר, כנראה זה נוח לו כך. היא כנראה גם מרוויחה פחות ממני. לא יודע אבל לראות אותה עם הפרצוף במסך הנייד יותר ממסך המחשב מעצבן אותי. מה אתם מציעים? תודה.

יש לי אופי ביישן,אני מתקבלת בד"כ לכל עבודה שאני רק רוצה,הבעייה היא שמפטרים אותי אחרי תקופה..אני מפחדת לנסות לעבוד שוב.האם יתכן שזה קשור לביישנות שלי?

שלום לך, אני נשואה כ 12 שנה בעלי אדם טוב , אוהב ותומך אך יש לנו הרבה פעמים ריבים סביב מילה שאמרתי לא בטונציה הנכונה או שמילה מתפרשת רע על ידו. ואז הוא נכנס להיעלבות וניתוק רגשי ואני לא יודעת כבר מה לעשות . בהתנהלות התקשורתית אני יותר משוחררת וספונטנית והוא יותר מאופק . אתן דוגמא: אם הוא אמר משהו שהפתיע אותי במשהו ואני אומרת מה! באמת! הוא יכול להגיד לי מה את חושבת שאני משקר? ולהיעלב. היה לנו דיון פילוסופי על נושא של דת ואלוהים, שנינו לא מאמינים באלוהים .שאלתי אותו למה אתה לא מתחבר להדלקת נרות שבת והוא הסביר לי כמה הדת רעה ונוגדת את הרגש שלו ... ואז אמרתי לו אז למה אתה חוגג את פסח ועוד חגים הוא ענה שזה משפחה וכו' אמרתי לו אז זה צבוע! . לא באמת התכוונתי שהוא צבוע וגם זה היה בדיון קליל וזורם ובמקום להגיד לי לא נכון ולהסביר למה זה לא כמו שאני חושבת הוא נעלב קשות . מקרה נוסף לדוגמא . רצינו להזמין חדרים בבית מלון לאירוע מסויים ואמרתי לו בוא נסגור את זה כבר שלא יעלו המחירים. הוא אמר לי בביטחון רב "המחירים לא יעלו"...אמרתי לו אני שונאת את הביטחון המוגזם הזה. הוא מייד נעלב ואמר למה אמרתי אני שונאת זה כמו להגיד אני שונאת אותך. כל העלבות כזו יכולה להרוס לנו ימים שלמים. וגם אם אני מדברת בהתלהבות על משהו ומגבירה את הקול באופן טיבעי הוא אומר לי להנמיך את הקול ואז כבר יורד לי החשק לדבר בכלל. בהרגשה שלי שהוא מנתק מילה מהקשר וזה משהו שמזכיר לי לקות תקשורתית או פגיעה רגשית כל שהיא. אין לי מושג איך להתמודד עם זה אני מעדיפה לא לנהל יותר מידי שיחות שלא יפלט לי משהו שיעליב אותו. אודה לעזרה

שלום לך, אין לנו בעיה בתחום המיניות הכל זורם וטוב. וחבל שאתה עונה בצורה מאוד לא מקצועית . לשאלות בנושא פסיכולוגיה קלינית עדיף שיענה איש מקצוע קליני ולא חברתי ארגוני . זה לא מתאים ולא נכון וראיתי את הבעייתיות בתשובותיך גם לאחרים. חבל...

שלום, אני נשואה 11 שנים, אמא ל 4 ילדים. זוגיות נחמדה, מדברים צוחקים אבל הרוב בזכותי כי אני מלאת אנרגיות ואוהבת לדבר על הכל.. יש משהו שמאד מאד מפריע לי , וכבר אתמול ממש בכיתי ונעלבתי. אני טורחת המון ותמיד מבשלת מאד מאד טעים ובאמת מוצלח..כולם אומרים לי . ורק בעלי תמיד מעליב ואומר - לא משהו, לא טעים, לא אוהב.. מה שקרה אתמול בצהרים בשבת ישבנו כולם לאכול ובגלל שהיה עסוק בלסדר ולקנות לא הצטרף אלינו לארוחת שבת אחרי שחיממתי את האוכל וטרחתי המון משישי , ו אז בא שעה אחרי שאכלנו ועשה טובה שטעם משהו . בערב מוצש הכנתי ציפס שקשוקה ירקות ועוד..והוא שוב לא אכל ..רק אכל מהציפס. וששאלתי אותו למה לא אוכל שעה אני עומדת להכין לכולם אומר לא טעים. ויושב עם הפלאפון בשולחן עם הילדים. אני ככ נפגעתי והתפרצתי כבר בבכי ואמרתי לו מה יש לך אנשים תמיד מחמיאים לי ואוהבים את כל מה שאני עושה הוא אומר לי אל תטרחי בשבילי ממש לא טעים לי. וצעקתי עליו ליד הילדים ובכיתי לידם והוא נהיה רק יותר רע ורק העלב יותר. גם מה הילדים לומדים ממנו? מתישב עם הנייד בשולחן מעביר ביקורת עושה טובה שאוכל והילדים רואים הכל... הבטחתי לעצמי ולו שאני בשבילו יותר לא טורחת. ושידאג לעצמו.ואני לא מבשלת לו כלום. כבר במסגרת הצעקות והעצבים אמרתי לו שמעמם אותי ולא עושים שום דבר ביחד אפילו לסרט לא הולכים.. לא לנופש לבד לא כלום למען שנינו. נראה שזה ממש לא מפריע לו. הוא טיפוס ביתי רק רוצה לבוא אחרי העבודה ולהיות בבית.. יש לו תפקיד לא קל חוזר עייף אבל כולנו עובדים .... ועוד כל הפיזור ילדים לגנים ולמעונות הכל עלי.. מה עושים?

דווקא בתחום הזה אין לנו בעיה האמת...

שלום לך, אני מצטערת בשבילך על התגובה שקיבלת מד"ר יוסי אברהם. לטעמי מאוד מאוד לא מקצועי ובלי שום קשר למצוקה הרגשית שאת מציגה. אני בן אדם מהשורה ואני מציעה לך מלבד ללכת ליעוץ מקצועי ולקבל תמיכה . במקביל את צריכה לא להיות מובנת מאליה לעשות משהו בשביל עצמך ללכת לאיזה שהוא חוג שמעניין אותך . לצאת עם חברות ובעיקר לקנות לו אוכל מוכן .. לא כנקמה חס וחלילה אלא מתוך התחשבות שיפסיק לסבול מהאוכל שלך ויהנה מאוכל מוכן . כך הוא יראה שאת לא נמצאת אי שם נמוך ומנסה לרצות אותו כל הזמן אלא פורחת ומפנה לך זמן מבישולים שלטעמו לא טובים. וכך יתחיל לראות אותך ולהבין את הטעות שלו בהתנהגות המזלזלת. חוץ מזה את צריכה לדבר איתו על זה להסביר לו כמה זה פוגע בך. בהצלחה

הי . תודה כן זה זה מה שעשיתי דיברתי איתו ... אני אכן יוצאת לפעמים עם חברות וזה כיף. ויש לנו רגעים גם נפלאים יחד, אבל את צודקת לגבי כל מה שייעצת לי כך אעשה. תודה

לאחר חמש שנות זוגיות שבהם חלק גדול מהזמן לא הייתי איתה נפרדתי סופית מחברה שלי אני נראה טוב ותמיד אמרו לי שאני יכול להשיג יותר טוב ממנה אבל היה לי טוב איתה ועדיין תמיד הסתכלתי על דברים גרועים בה היה לי קשה להיפרד ממנה היא אהבה אותי כמו שאף אחת לא אהבה את אחד אף פעם בכל זאת ראיתי בה את הגרוע שיש אני מאובחן בocd ומה שהשפיע עליי בדיעבד אני יודע זה rocd לאחר שנפרדנו עברתי תקופה קשה בלי שום קשר לפרידה הייתי צריך מישו ועדיין לא רציתי לחזור אליה כי ידעתי תמיד שזה לא זה עבר זמן והיא כבר עם מישהו אחר לחזור להיות כבר בלתי אפשרי אני כרגע בוחן אותה וקולע כמה פספסתי היא נראית לי טוב פתאום ואני כמעט לא זוכר את הרע שהיה לנו ביחד לא ידעתי על האבחנה שהייתה לי עד שקראתי על זה הרבה זמן אחרי שנפרדנו וקלטתי שעשיתי טעות שלא תמיד הסתכלתי על הדברים הטובים בה אני נשבר מבפנים היום ומצטער על מה שעשיתי אולי היא באמת הייתה האחת שלי ואני איבדתי את זה אני רואה שטוב לה ואני לא יכול לשחזר את הטוב שהיא לי איתה למרות שידעתי שזה יפסיק בקרוב והטוב הזה לא יישאר לעד המחשבה שלי עליה מכניסה אותי לדיכאון עמוק וניסיתי הרבה סוגי כדורים עכשיו הפסקתי בגלל תופעות לוואי איומות שקרו לי בבקשה תסביר לי שזה לא באמת פספוס שלי ורק האבחנה שלי לפי מה שקראתי היא שגורמת לזה אני במצב רע תעזור לי בבקשה הרי לפניי שידעתי שיש לה מישהו בכלל לא הפריע לי מה איתה וגם שהיינו ביחד לא אהבתי אותה והייתי עם אחרות כמו איזה סמרטוט עכשיו אני הסמרטוט אבל סבלתי מספיק אני חושב אפילו כבר להתאבד רק שיפסיקו לי המחשבות מה פתאום נתפסת עליה אולי בגלל שהיא עם מישהו אחר זה מונע ממני להמשיך לחיות בבקשה עזרה

תודה דוקטור על התגובה אבל כבר אני בוגר חל בי שינוי בגלל מקרה שהיה לי מיד אחרי הפרידה אני בוגר ומוכן כרגע אבל התחושות שפספסתי אותה כרגע ממש גוברות אני לא יכול לחזור אליה אולי בגלל זה כי תמיד הייתי בא אליה ועוזב אותה לאיזה תקופה חוזר לבית עד שהחלטתי שאני נפרד סופית לא הייתה לי בעיה עם ההחלטה עד שראיתי שעכשיו יש לה מישהו אני צריך שמישהו תמיד יגיד לי שכן עשיתי החלטה נכונה כי זה באמת ההרגשה שהייתה בי תמיד אבל פתאום אני מהורהר ובנוסף לדיכאון שאני עובר תמיד זה מוסיף לי הרבה לחץ אני חושב כבר להתאבד כדי לשכוח המחשבות מה לעשות

שלום רב... אני מורה באמצע שנות השלושים לחיי.מאוד מוצלחת איפה שאני עובדת יש לי חברות מאוד קרובות עד כדי כך שאנחנו מבלות רוב הזמן יחד..עד לפני כמה שנים ספורות התלוותה לצוות מורה חדשה שהיא צעירה מכלונו מינימום 8 שנים...לאט לאט ובהיותי מוצלחת עם תפקידים התחילה להתקרב ממני מתנות, ביקורי בית ואינספור הודעות what's up...הקשר בתחילתו היה נחמד רגיל כזה ... עד שהיא התחילה להגזים היא רוצה קשר איתי בכול שעות היממה...אפילו כשחוזרים הביתה...כל הזמן שאלות חקירות רכילויות ומה לא...לא טוב לה אם אני לא משתפת אותה משהו שקשור לעבודה או לחיי המשפחתיים... היא עושה לי פרצופים אם אני בחברת מישהי אחרת או אם לא הזמנתי את כבודה בכל מקום שאני נמצאת בו.... אני לא מרגישה שהיא באמת אוהבת אותי תמיד מרגישה שהיא מתה לשמור על הקשר לאנטריסים מסויימים שאני מזמן שמתי לב להם....שהיא מתה שאני אתעלם אני והחברות הויתקות שלי בכדי להשתלט על מקום עבודתה שהיא כבר בגלוי התחילה לרמוז למנהל למה אתה רק סומך עליהם.... מזמן גליתי שהיא לא טיפוס בו אדם שאני רוצה להיות בקרבתו.. ובטח לא חברה... התרחקתי לאט לאט והיא מרגישה את זה ...אני מכבדת ומדברת איתה בבית הספר במיוחד על דברים שקשורים לעבודה.. היא בתורה כאילו איבדה השפיות מתקשרת לחברה משותפת וכמעט התחילה לרכל עליי... הקשר הזה לוקח ממני הרבה אנרגיות פשוט אני לא רוצה להיות חברה לטיפוס כזה.... והיא כנראה לא תקבל את זה.. במיוחד אין לה חברות בבית הספר חוץ ממני...כי בגלל האישיות האגריסית והאנוכית של ה כולם מתרחקים ממנה.. אני כבר נמאס לי ממנה לא רוצה להיות בקרבתה בשבילי כשהיא מתקשרת אלי כאילו בתום לב וחוקרת אותי איפה בליתי הזמן שלי אתמול בעבודה בלעדיה זה הסווווף...מה אני עושה לא יודעת .. לקיין איתה שיחה גלויה לדבר על הכול...והיא לא אוהבת שאנשים מבקרים אותה מרוב האיגו הגבוה שיש לה.... שכבר כך אני לא יכולה להמשיך ושיתרגע זה לא מתאים לי ..או להתעלם ממנה ואמשיך להתנהג בטבעיות בלי לתת לה יחס מעבר למה שהיא שווה? וכך היא תתרגל למצב החדש... לא יודעת איך להתנהג כך שיהיא לא תעשה לי בעיות בבית הספר .. לעולם לא היה לי בעיה עם אף אחד במקום עבודתי. תודה רבה על העזרה מראש

בת 35.עובדת 15 שנים בתחום שירות לקוחות .אני עובדת במקום מסודר עם תנאים ושכר גבוה אבל מרגישה שחיקה ושזקוקה לשינוי מסלול .ניסיתי לחפש עבודה שלחתי המון קורות חיים קיבלתי המון פניות והצעות בשירות לקוחות בלבד ואני מחפשת משהו אחר .. לא ממש יודעת מה אני רוצה ובמה אני טובה ובמה לעבוד חוץ משירות לקוחות שיכול להניב לי תנאים טובים ושכר ..בנוסף בעלי ואבא שלי לא תומכים בי כאילו שאם יש עבודה צריך להישאר בה גם אם זה אומר לשלם מחירים ולסבול העיקר להביא פרנסה ושכר גבוה בעקבות המצב אני בתסכול תמידי ולא יודעת אם להישאר בעבודה שרע לי בה או לעזוב..

שלום, עשיתי מעשה מטופש, הכרתי מישהו שראה אותי במציאות ואז התחיל איתי באתר הכרויות ההודעות שלו מהתחלה היו נורמליות התעניין לגבי היה נשמע נחמד היה נשמע באמת מתעניין ומדבר לעניין, הוא רצה שניפגש וקבענו יום באותו יום שלח לי הודעה..שאל שוב אם ניפגשים אמרתי לו שכן.. הוא נראה הטעם שלי וגם לפי ההודעות זה גבר שאני רוצה, כדי לוודא מה כוונותיו שאלתי אותו מה נעשה בפגישה הוא אמר"נהיה באוטו חח נחליט כשניפגש" מכאן הכל הידרדר ניסיתי לרמוז לו כל מיני דברים מיניים כדי להפיל אותו ולראות אם הוא מודה שהוא מחפש סקס בפגישה ראשונה, הח הוא אמר באוטו אז חשבתי שהוא רואה בי סטוץ לכן זרמתי איתו הוא שאל אותי מה אני אוהבת וכו.. הוא רצה לצאת אליי וכבר היה מוכן לבוא אבל מרחתי אותו בהודעות ואז כתבתי לו "הסתלבטתי עלייך מה חשבת שאני רק סקס?" הוא התעצבן על התרגיל שלי וגם אמר לי שאני טרנסית ודיבר אליי בלשון זכר ואמר לי תוכיח שאתה לא גבר (יש הרבה טרנסיות באתר שנראות כמו נשים) וגם לא עניתי לו לטלפון וכמה דברים הין לו חשודים אז הוא חשב שאני טרנסית והוא רצה הוכחה שלא ואמרתי לו במילא אתה מחפש רק סקס מה זה יתן לי אז הוא אמר יאלה אל תשגע אותי ביי. אני מרגישה רע עם עצמי מרגישה שפגעתי בו ובעצמי יותר!! לא רציתי שהוא ישנא אותי, אם הייתי מציע שנעשה משהו כמו לצאת למקום ציבורי הוא היה מסכים? אני מרגישה שפיספסתי פה גבר טוב שגם יש בו דברים שאני אוהבת אבל התנהגתי באיפולסיביות וילדותיות. אי לי סיכוי איתו?

אם כך לדעתך הוא רק חיפש סקס?

שלום רב אני עובדת המון שנים במקום עבודתי מעולם לא היה מצב כמו עכשיו התפצלו לחבורות כולם מלשינים מרכלים אי אפשר לעצור את גל השמועות והתככים כל יום יש מריבה צעקות נמאס להיות במקום הזה שכל כך אהבנו והיינו בו כמו משפחה . רוב העובדים הם ותיקים ובאמת שלאורך כל השנים היינו משפחה אני משתדלת מאוד להתרחק מכל ההמולה השקרים והרכילויות אבל מביאים את כולם לתוך המערבולת אני סוג של בן אדם שלא יכול להכיל אוהבת צדק ובמקום זה אין צדק אבל פוחדת לדבר הבעיה הכי גדולה שהמנהלת חושבת שאחד העובדים קרוב אליה והיא סומכת עליו בוטחת בו מספרת לו דברים שאסור שאיש ידע עליהם ואני שומעת אותם מאחרים מצד אחד כואב לי על המנהלת שמוליכים אותה שולל מוציאים ממנה דברים והיא כל כך בטוחה שאוהבים אותה והיא משתפת את אותו אדם מצד שני אם הדברים שהוא מפיץ באמת נכונים אסור היה לה לעשותם אינני יודעת מה לעשות אם אזהיר אותה ואגיד מה שאותו עובד מדבר עליה וחושף סודות כמוסים ואפלים ההפוך למלשינה ומצד שני אני לא מצילה את המנהל שבאמת לאורך שנים הייתה טובה מה עושים ????? אנא עזרתכם הדחופה לפניי שיקרה אסון

שלום, אני קרוב לגיל 40 ולא מוצא את עצמי מבחינת תעסוקה אני עושה קורס מקצועי חושב שזה המקצוע שאני יסתדר איתו..וישר מתחיל לחשוב על מקצועות אחרים שהם או יותר קלים או יותר עבודה נקייה ..עשיתי כבר עשרות קורסים ב20 שנה אחרונות..זה מאוד מתסכל ..שכול פעם מקצוע אחר מושך אותי מה כדי לעשות כדי להשאר באותו תחום?? תודה דודי

שלום רב אמי בת 46 סיפור חיי ארוך וקשה בילדותי עברתי התעללות מינית קשה שנים של דכאונות טיפולים כדורים פסכיאטרים מה לא? מזה כמה שנים שאני לא מטופלת יש ימים טובים יש ימים רעים למי מאיתנו אין כאלה וכאלה??? אני מעסיקה את עצמי מתנדבת אבל הקושי עצום מאז ומתמיד לא אהבתי סקס וכשאני לא מקיימת יחסים עם בעלי הוא אומר את תצטערי את תשלמי ביוקר אני אראה לך מה זה כמובן שמילים אלה רומסות ושורפות את הנפש הוא בקושי מתקשר אליי בקושי שואל עליי אבל ביום שכן נקיים יחסים הוא יתקשר כמה וכמה פעמים יפנק בגלל מה שעברתי בילדות אני מרגישה מנוצלת גם מבעלי מי שאוהב באמת יאהב ללא תנאיאו שמא אני טועה???? זה גורם להרבה מתח אל תגידו טיפול זוגי כי גם את זה ניסיתי מאז הדכאונות אני לא מרבה לצאת רק בית עבודה אפילו בגדים קונה באנטרנט הוא כל הזמן עסוק בעבודה שלו לא רוצה לקחת חופשות אין לי חברות לצערי הבנות שלי כנראה הולכות בדרכי כל אחת מהן נכנסה לדכאון מסיבה אחרת ומטופלות בכדורים הגדולה תמיד הייתה מרירה עליי והיום יותר ויותר מאשימה אותי בכל מה שקורה ולא פעם אמרה שאם לי זה לא היה קורה גם להן זה לא היה קורה לפעמים מרוב שאני כועסת אני מקללת את בעלי אני אישה באמת טובה אהובה על כולם אבל זו החולשה שלי שאני מקללת אותו אני כועסת עליו הבת לא יודעת כל מה שעברתי בחיי ושאבא שלה מאיים בכל לילה לעזוב ופוגע בי במילים שהוא אומר לכן היא לטובתו וממש כועסת עליי על ההתנהגות שלי לא פעם חשבתי אולי לספר לילדים את הסיפור האמיתי אבל פוחדת מההשלכות פעם מצאתי התכתבות של בעלי עם מישהי בטלפון אולי סלחתי אבל לא שכחתי זו הייתה תקופה נוראית עבורי אפילו ניסיתי להתאבד לכן כשהוא אומר את המילים הללו זה הורס אותי כולם מפרגנים לי על כל פועלי על טוב ליבי אבל הוא מפרגן לאחרים אבל לא לאישתו אני מרגישה מיותרת אשמה שבגללי גם הבנות בדכאון למרות שאני לא באמת הסיבה אנא עזרתכם מה עליי לעשות????

בהמשך למכתבי בעלי אדם מאוד טוב מאוד אוהב אותי אני בטוחה שהוא לא רוצה לפגוע בי הוא אבא נהדר ואדם אהוב כמו שאני אמא נהדת ואהובה על כולם אבל שניי צדדים למטבע הוא לא מחסיר ממני כלום אבל פוגע בי גם אני בו לא דאני צדיקה בגלל הכעס והמחשבה שבגללו ימים לא ישנתי כמה דמעות הורדתי בגללו אני לא מצליחה לשכב איתו גם אם אני מאוד רוצה אני לא מצליחה לשכוח בבקשה עזרתכם

היי.. נראה שהיית צריכה כל כך את המקום הזה כדי לפרוק מעלייך את המטען הכל כך כבד הזה שיושב עלייך. מהדברים שלך נשמע שמעולם לא הצלחת להתגבר באמת על הפגיעה המינית שחווית בילדותך, ושכתוצאה מאותה פגיעה נפגעים גם חיי הנישואים שלך. נראה שאת מדוכאת ומותשת מהמאבק הבלתי פוסק בניסיון לשים את העבר מאחורייך ונשמע שאת כואבת ומודאגת מכך שהבנות שלך לא מצליחות להתחמק מהגורל הדומה לשלך ונהיות דיכאוניות כמוך. ואולי מה שהכי כואב לך, זה היחס שאת זוכה לו מבעלך, שאת מרגישה שהוא לא מעריך אותך מספיק ופוגע בך ובמקום לעזור לך להתרומם למעלה. אני מתאר לעצמי שתחושת הריקנות שמציפה אותך יחד עם שאר הדברים שאיתם את מתמודדת מבלי שיש לך לאן לפרוק מרסקים ומצלקים את נפשך. לכן, אני רוצה להזמין אותך לצ'אט של אתר סה"ר שמופעל בידי מתנדבים, שם תוכלי לדבר עם אחד המתנדבים שלנו מבלי להצטרך ולהזדהות. אנחנו נהיה איתך במקום הכואב והחשוך שאת מתארת, נהיה לך כאוזן קשבת, נכיל את הקושי והכאב וניתן לך מקום לשפוך את כל מה שעל ליבך. אולי אם תשתפי ותספרי מעט יותר על הכאב והדיכאון יוקל לך ולו במעט. מקווים שתגיעי, מתנדב סה"ר.

קישור לאתר סה"ר - http://www.sahar.org.il

סוף כל סוף מישהו מבין אותי ומבין לליבי נציג סהר נראה שהבנת את תחושותיי המדויקות כל מילה שכתבת נכונה מילה במילה תודה לפסיכולוג באתר ותודה לנציג סהר

שלום אני בת 46 עובדת במקום עבודתי כבר 16 שנה נראה שמיציתי אין לי חשק לבוא לעבודה אין לי מוטיבציה ורצון לבוא לעבודה אבל מחוסר ברירה אני ממשיכה יש בחורה בעבודה שצמודה אליי רוב היום איך שהיא מגיעה לעבודה היא רוטנת ומצוברחת וכל היום מסתובבת ונושפת אוף אוף אוף היא חמוצה וכל הזמן אומרת מתי יגמר היום נמאס לי זה נורא משפיע עליי גם בבית יש לי בנות שרוטנות ומצוברחות גם בעבודה מוסיפים אני מרגישה שאני כבר לא יכולה להכיל אף אחד בדכ אני מאוד סובלנית וקשובה ומיעצת אבל דיי עייפתי נמאס מכולם ומהכל מה עושים????

שלום אני עומדת לעבור בדיקות רפואיות לצורך קבלה לעבודה. בסיכום המידע הרפואי שלי רשומה האבחנה depressive disorder ואני נוטלת כדורים נגד דיכאון מסוג sertarline 100mg. חוץ מזה מצבי הגופני טוב ולכן אני מפחדת שהאבחנה הנפשית שלי יכולה להוות בעיה. האם ידוע לכם מה הסיכוי שלא אתקבל לעבודה בגלל שאני לוקחת כדורים נגד דיכאון?

התחתנתי, אין לי ילדים עדיין. הפסקתי לעבוד מחוסר ברירה: שני הורים חולים סיעודיים ורק אני יכולה לטפל בהם, אין אחים בתמונה. כולם גרים במקומות אחרים בארץ. יש תקווה? לאן לפנות? כמה שניסיתי להמשיך קריירה (לימודים אקדמיים/עבודה שכירה/עצמאית) וכל יום יש משהו. אי אפשר להמשיך לחיות כרגיל ולהתעלם מההורים. מאוד רוצה שיעברו למסגרת של בית אבות טוב, מחלקות מתאימות, אבל לא יודעת ממה להתחיל, אין לי למי לפנות. יש עובדת זרה אצל ההורים, אבל עדיין צריכים אותי. פעמיים-שלוש בשבוע אני בקופת חולים, כל פעם בשביל משהו אחר, ולא יכולה לשלוח את העובדת במקומי, כי זה לטרטר את ההורים. מבקשת לדעת האם יש מישהו במדינה שיכול לעזור לי בזה? האם אפשר למנות אפוטרופוס חיצוני? יש דבר כזה? ולהוריד את האחריות ממני? לא רוצה לקחת אחריות על ההורים, נורא קשה לי, החיים נתקעו. רוצה להגיע אל ההורים כאורחת. לבקר. אפילו יום יום, אבל בלי כל המשימות לנהל את העניינים הרפואיים והכספיים. (פנייה לגורמי רווחה לא עזרה).

שלום, אני בן 42 נשוי לחברה שלי מהתיכון ויש לנו 2 ילדים. תמיד הייתי בליין ואשתי פחות, אני אוהב לרקוד במועדונים עד אור הבוקר והיא מעדיפה בית קפה... אני מרגיש שבזמן האחרון אני לא יודע שובע ולא מרוצה, לא משנה כמה אני אצא ואבלה זה לא מספיק לי, לעיתים זה כולל הרחבת מעגל חברים באנשים חדשים איתם אני מבלה ואשתי לא אוהבת את זה (ואני מבין אותה), בנוסף אני מרגיש שהיא שופטת כל מעשה שלי, אני מרגיש קושי להיות כן איתה.. לי מתחשק לצאת, לבלות, לחוות, להתנסות... ומונע מעצמי כי ״היא לא מרוצה מזה״. עם זאת לא טוב לי בבית, לא מרגיש שכיף לי פה ולפעמים בא לי לעזוב הכל וללכת.. אבל פוחד שאני פועל ממקום לא רציונאלי ושאשאר בלי כלום בסוף. עד כמה הגיוני לוותר על הרצונות שלי, מתי הם נחשבים לא הגיוניים? מחפש כיוון, מה לעשות? איפה להתחיל לברר מה קורה לי? למה אני לא יכול להיות כמו כל הגברים שמסתפקים במה שיש להם ולא רוצים עוד ועוד...

אני נשואה כ 12 שנים. לאחר קריאה מעמיקה בעלי עונה על הגדרת פסיכופט. מניפולטיבי , בוגד סדרתי - יחסי שליטה והשפלה עם מספר נשים במקביל - ספרתי בזמן נתון 34, נצלן, ביטחון עצמי מופרז , רגוע , צ׳רמר על מנת להשיג את שלו. אינו מרגיש אשמה, ואם כן אז הוא לא מראה זאת. שקרן. בתחילת נישואינו היה אלים מילולית , מעט מאוד פיסית. מנותק והטיל את האשמה בגין כל ריב על התנהגותי - סברתי שהוא צודק כי אני אדם לא קל. היום, לאחר אין ספור פרידות ופיוס, שני ילדים, לאחר שהשלמתי עם כל זה הגיע עוד גילוי כאשר הילדה שלנו פתחה בטעות תיבת דוא״ל ממנה עלה כי יש לו מאהבת בעבודה, מספר מאהבות קבועות בשלושה ערים שונות וכמה בנות ״על הדרך״. בשל גלי עצב וכאב לב מן הפרטים הקשים שעלו במיילים ובעקבות אירועים שונים מולו חליתי בגופי ובנפשי. התעמתתי עמו והוא לא הניד עפעף. חרף המיילים הברורים המלמדים על כך שהאיש היה עסוק משך כל השנים בהם הינו נשואים באיתור ״כלבות״ ושפחות , ולמרות שחלק מהנשים שאותם אני מכירה היטב- הכחיש ברוגע. הבכי והכאב שלי לא הביאו לשום תגובה מעבר לאמירה כי הוא חי עמי ומנסה להצליח בבית ובקריירה שזו הצלחה של שנינו. מעבר לכך, אני התמוטטתי וכמובן הוא מתנהל כרגיל. הוא טען כי הפסיק את ״הפעילות״ . שוב זהו משבר רביעי על בסיס גילויים דומים אשר הביאו כמעט לגירושין פעמיים ולפיוס לאחר ששכנע אותי כי הוא משתנה בגלל הילדים. כעת , באיחור רב אני מבינה על מה נפלתי. השאלה שלי היא כזאת: א. האם אדם כזה הוא חסר תקנה? הוא מסרב להודות שיש בו משהו ״לא נורמטיבי״ ב. בתוכי ובגלל סיבות חברתיות איני יכולה בשלב הזה לפרק את המשפחה - האם יש השפעה לא מורגשת על הילדים? ( הוא מאוד נחמד איתם והם מתים עליו) ג. איך לשמור על שפיות עם אדם כזה? מה הפעולות / ההתנהגות שבה אני יכולה לנקוט על מנת שאוכל לשמור על עצמי מהשפעה שלו מקרה מרגיש כזה. תודה

ערב טוב בזוגיות ארוכה של מעל 6 שנים עם אותו אדם. היו פרידות וחזרות. אבל המצב התייצב. חשוב לציין כי בן הזוג דיי מתנדנד במצבי הרוח. חשוב לציין כי איבד את אמא שלו לפני חצי שנה בערך.. לפני שבוע היינו יחד עם אביו בים המלח והיה בסדר הכל זרם היה כייף וטוב.. יום לפני הנסיעה הוא חזר מאד עצבני ותקף אותי ללא הרף.. בנופש הדברים היו בסדר כמה שאפשר.. ופתאום מיום שני הוא מאד מרוחק ממני הוא לא מדבר אלי יפה לא ממש מתקרב. רק מדבר כלפיי בכעז לא ברור.. ופתאום מדבר רגיל. אבל אני מרגישה שמשהו לא כשורה ואיני מצליחה להבין למה וזה עושה לי מאד רע. אתמול הוא זרק לי את יכולה לחזור להורים שלך מצידי ועכשיו. אשמח למענה וארחיב במה שצריך

אני מטורפת על החבר שלי. לי יש חשק גדול ממנו לסקס. כשאני לא מקבלת סקס אפילו רק יומיים!! אני הופכת להיות עצבנית, הזויה וחסרת מנוחה, מסתגרת ולא יודעת מה אני רוצה מעצמי. רציתי לדעת אם יש דרך לפתור את זה או שזה נשמע הכל פסיכולוגי מידי?

מיואשת ומחפשת בת 43 יפה וסקסית אבל מחפשת עבודה ונחפשת קשר ומסובכת לא יודעת מה לעשות

עבדתי כפקידה בביטוח התמחתי בתיוק עזבתי כשעמדו לעבור לפתח תקווה כי הלחיצו אותי בבית למרות שזאת לא בעיה לנסוע לפתח תקווה., הסתבכתי כי התחשק לי להכנס להריון מייד ומצאתי בחורים מתאימים חלקית ודיברתי שטויות. אני גם קצת לחוצה מהלהגיד בראיון ובכלל עם גברים ובעבודה מה להגיד ואיך לדעת מה לא להגיד כי היתה לי תאונה לפני שלושים שנים היה משפט 6 שנים ואחר כך הייתי באפוטרופסות בגלל שהעורך דין שלי סידר אותי וברגע האחרון שכנע את השופט שימנו לי ומאוד סבלתי עשר שנים. אמא שלי היתה בטוחה שזה טוב כי זה שמר לי על הרכוש ולא הבינה כמה שזה פגע בי. קיבלתי פיצויים והייתי במשבר שלא קשור והרבה זמן לא עבדתי. כי בהתחלה מישהו בעבודה העליב אותי ועזבתי ואחר כך נפטר מישהו צעיר שהכרתי הכל היה מזמן. הנושא הזה עולה כי לא הייתי בצבא וכי לא עבדתי הרבה זמן.

אני לא רוצה להתעסק עםביטוח לאומי ולא עם המערכת המשקמת שלהם

שלום, בעלי בן 39 התחיל להיות בדיכאון מאד מתוסכל שמחת החיים שלו נעלמה הוא מדבר הרבה על כך שלא ממצא את עצמו ושהוא מרגיש תקוע הרבה מהתסכול שלו יוצא עליי (אני בת 26) הוא אומר שהוא מרגיש חנוק אני לא חונקת אותו הוא חופשי לעשות מה שהוא ורצה אני לא קנאית לו ולא אובססיבית (הוא יצא מנישואים כאלה של 8 שנים) הוא מדבר הרבה על המשקל שלי שבעבר לא הפריע לו מישהו חווה דברים כאלו? יש דרך לעזור לו? מה אני צריכה לעשותתתת???

זה מה שאני עושה. אני תומכת בו בהכל דוחפת אותו להתקדם. הוא בתהליכים להיות עצמאי ואני שם מעודדת ומחזקת אותו תמיד מרימה לו את האגו (הכל מתוך אמונה שהוא באמת יכול להצליח) הדבר היחיד שנשאר זה המראה שלי וגם זה בתהליך כי הבנתי שזה מה שמפריע לו השאלה שלי האם זה באמת מה שיעזור? האם הקרע שנוצר ישתפר בזכות שינוי במראה שלי? האם זה נורמאלי שהוא מדבר ככה? דוגמא: אני לא יודע אם אני אוהב אותך או רגיל אלייך זה תקין? קורה במשבר הזה?

תודה רבה שבת שלום וחג שמח

שלום רב, אשתי ואני נשואים למעלה מ 40 שנה. במהלך שנות הנישואין היו ביננו מריבות קצרות וארוכות שהסתיימו . אשתי מאד רגישה לנושא של זיהומים ולכל מקום היא לוקחת טישיו כדי לנקות את ידיות הדלת. אנחנו מקיימים יחסי מין מדי שבוע, כאשר אשתי מגיעה לספוק מיני ע"י גירוי ידני שלי באזור הדגדגן. אתמול השתתפנו באירוע משותף וישבנו ליד השולחן. לידינו הצטרף אורח נוסף שבמקצועו הוא שרברב. מכיון שבשבוע קודם היה לו אירוע משמח איחלתי לו מזל טוב ובאופן ספונטני לחצתי לו את היד. מאותו רגע אשתי החלה להשתולל עלי מכעס על שלחצתי לו את היד ועד עכשו לא נרגעה. היא הודיעה לי שכיון שנגעתי בידו של השכן היא לא מוכנה יותר לקיים אתי יחסי מין ולדבריה זה יוביל לגירושים. אני לא מעונין להתגרש למרות האירוע ומבקש לדעת כיצד לפתור הבעיה?

שלום, אני בת 34 הבן זוג שלי 55.. אנחנו רווקים.אני בחורה מאוד נאה תמיד יצאתי עם בני גילי ואף צעירים ממני הכרתי את בן זוגי המבוגר ממני בפער של 20 שנה ואני מרגישה שמצאתי את האחד הוא ממש החצי השני שלי ,אני רוצה להביא ילד לעולם איתו ומודאגת מאוד מגילו המבוגר ודי מתביישת שאני בזוגיות עם בחור שמבוגר ממני בכל כך הרבה שנים... מתביישת מאוד מה יגידו בחברה,לא הרבה יודעים על הקשר איתו חוץ ממשפחתי ומשפחתו וכמה חברים משותפים ..בסביבה הקרובה שלי איני מספרת על כך.. האם זוגיות כזו יכולה להצליח אם יש בסיס טוב אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני החשש העיקרי מה יגידו בחברה ומה ירגיש הילד שיבוא לעולם לאב שיחסית מבוגר האם לפרק את הקשר? אני לא יכולה לאורך זמן להחזיק קשר שבו אני מתביישת ממה יגידו עליי בחברה..ואני אובדת עצות

יש כאלו שמרגישים בפנים מתי ולמה הם מאושרים ויש כאלו שמרגישים מאושרים רק כאשר האישור החברתי ניתן להם להרגיש ככה. פערי גיל כמו אצלכם הם חריג בתרבות הישראלית, אבל לא בקהילות אירופאיות ואמריקאיות. כדאי שתתבונני בעזרת הדמיון על שניכם בעוד 3, 5, 10, 15 שנים: למי תהיה סבלנות ונאורות להיות הורה? להיות בן זוג אוהב, להיות קשוח וחזק מספיק לטלטלות של תעסוקה, בריאות, ויחסים עם המשפחה המורחבת? בקיצור: זה לא הגיל, אלא התרגיל. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום רב, אני בת 26, נשואה שלוש שנים +1 בן שנתיים . אני ובעלי לא מסתדרים בלשון המעטה כבר מעל שנה , אני מרגישה שאני עושה הכל ולא משנה כמה אני אעשה הוא מוצא על מה להתלונן . אני כבר לא יכולה להתמודד עם המצב הזה אני מרגישה שאני נעלמת , דועכת לתוך השגרה והדכאון הזוגיות הזו. כמה פעמים דיברנו על גירושין ואם זה היה תלוי רק בי כמה שאני מפחדת להישאר לבד ,זה כבר היה קורה אבל כל פעם הוא עושה מאמץ שנשאר ביחד הוא נורא מפחד להיות רחוק מהילד. לאחרונה הוא אומר שהוא אוהב אותי יותר , הסיבה האמיתית היא שבלי שהוא שם לב אני כל הזמן שותקת כבר לא אכפת לי מכלום חוץ מהילד , לא מהזוגיות, לא מהתלונות לא מהבקשות אבל זה אוכל אותי מבפנים , אני פשוט מפחדת להתגרש אבל אני חושבת שאני עושה דבר גרוע יותר אני מוותרת על עצמי . אני לא יודעת מה לעשות , היינו פעמיים בייעוץ זוגי והוא החליט שאין לנו כסף לזה , למרות שאנחנו יכולים להצטמצם וללכת הוא טוען שהוא לא מוכן כי כלכלית אנחנו לא יכולים . אז אני כבר לא יודעת מה לעשות.

אולי זה משעשע , אך קצת הזוי לתת דוגמה של המוסכניק כנגד עניין של מצב בנישואין. על אותו משקל , מזכיר לי שמישהו (לא ממש חכם) דיבר אתי על "טראומה לאוטו" בעקבות תאונת דרכים :-)

יוסי, אני שהגבתי כאן זו לא מי שרשמה את שאלתה בהודעה המקורית. הכוונה שלי לא שלא ענית לעניין, בכלל לא. הכוונה היתה שקצת מוגזם להסביר את עמדתך על ידי דוגמה של דברי מוסכניק לגבי החלפת מכונית כן או לא. זה הכול! ענייני נישואין הם הרבה יותר רציניים מאשר עניין של אוטו.

אני כמעת לא בקשר עם ההורים בגלל שיש לנו עבר קשה וסולקתי מהבית בגיל צעיר . אין לי חברים טובים מגיל צעיר - כולם חדשים וכולם לא באמת חברים אלה יותר ידידים . וחברים טובים מנתקים איתי פשוט את הקשר כל פעם אחד אחד אני כל הזמן בזגוגיות שלא קשה לי למצוא בשל המראה שלי אני מניח - אבל כולם בסופו של דבר זורקים אותי . אני מרגיש רע כאילו שיש לי נפש מכוערת אני מרגיש לבד ואני עצוב כל הזמן אני בוכה בגלל זה הרבה הלב שלי כואב ואין לי תחושת שייכות . אני אצל פסיכולוגית שלי כבר שנה וחצי אבל אני לא יודע איפו היא עוזרת לי ואיפו לא ואיפו היא מצליחה לעזור לי לשנות משהו . אין לי מושג מה לעשות . . . כל פרידה שוברת אותי וגורמת לי לרצות למות בתוך המיטה שלי .

מה ניתן לעשות נגד חרדה ובדידות שמלווה אותי יום יום וחוסר ביטחון דימויי עצמי נמוך ואי כישורים חברתיים לבד אין סיכויי שאני יצליח לשנות משהו כל יום קודם ליום שלפניו. אני כבר מיואשת לא רואה אור בקצה המנהרה כי אין לי כח נפשי ורצון לעשות משהו.

שלום רב אני עובדת מאוד מסורה במקום עבודתי יש המון קהל מבוגרים צעירים וילדים אני אהובה על כולם וביום שאני לא מגיעה כולם שואלים עליי יש לי בעבודה חברה שמחכה לרגע שלא אגיע בכדיי שתתפוס את מקומי מחכה שאצא מוקדם או אאחר ואפילו פנתה למנהלת שתשנה ביננו את המקומות זה מוציא אותי מדעתי היא כאילו נושפת לי בצוואר כל יום שואלת אם מחר אני מגיעה מתי אני מסיימת אם אני מתחילה מאוחר או מוקדם אני ממש מתאפקת נושכת שפתיים לא לריב איתה זה מעיק לוקח ממני המון אנרגיות לאחרונה אני מרגישה חנוקה להכנס לעבודה בבוקר ולצאת בלילה עובדת עד 20:00 פניתי למנהלת בבקשת עזרה להוריד לי משרה או לשנות לי שעות וזאת נענתה בחיוב אלא מה נחשו.....כמובן שהמתחרה תתפוס את מקומי זה מקומם אותי מעציב אותי וחושבת אם לא עשיתי טעות בשינוי השעות ולתת לה לנצח אני מרגישה כאילו היא אחראית להחלטה שלי מאז ששמעה על ההחלטה לא מפסיקה לשאול מתי אני מתחילה בשעות החדשות הייתי אמורה להתחיל אבל חלק מהצוות היה חולה ונאלצנו לדחות את השינוי היא פשוט הייתה עצובה ואמרה אני צריכה לשנות את היומן שלי פשוט תיכננה ורשמה ביומן מתי אני מסיימת מוקדם אני לא יכולה להיות במחיצתה יותר לתת לה לנצח????? אנא עזרתכם

בעלי כבן 60 . תמיד כשאני מדברת עם אחרים או עם יילדי, הוא חייב תמיד להתערב: מתקן, משפץ, מדייק זה מאד משפיל, מוריד את הביטחון וכד'. כשאני מדברת למשל עם בן מסויים והוא לצידי. לבן לא מפריע, לא מעיר לי, מעולם לא פוגע או פגע בי, ובעלי באותו רגע חייב להתערב ולומר, לדוגמא: "כבר אמרת לו את זה מדוע את חוזרת על דבריך". הבן לא מעיר והוא כל הזמן מעיר ופוגע. אני נאלצת לדבר עם חברות ועם ילדיי בחדר אחר עם דלת סגורה כך אני מרגישה ביטחון מבלי שהוא יפריע לי בדיבור. לא מרגישה חופש דיבור בבית. כשהוא מדבר עם אחרים, אני לעולם לא מתערבת, תמיד אבל תמיד מכבדת אותו. ולא לעומת זה, יש דחף נפשי כל הזמן להתערב, הוא טיפוס מאד ביקורתי. זה כבר נהיה בלתי נסבל, כשאני משוחחת איתו על זה, זה עוזר באופן זמני ושוב זה חוזר. האם ניגזר עלי כל חיי לדבר בסתר כשהוא לא לצידי? לאן הגענו!!!!רק כשהוא לא נמצא לצידי אני חופשייה לדבר איך שאני רוצה ומה שאני רוצה. מה עלי לעשות ואיך מתמודדים עם תופעה בלתי ניסבלת זו.מעבר לכך הוא בעל שעוזר בכל..

אין לך שום בעיה את נורמלית וזה בסדר להתאהב ולהמשך מינית לכל גיל מי אמר שבחורה בת 20 צריכה דווקא גבר בן 20 איפה זה כתוב ? אהבה ומשיכה מינית זה משהו שנולדים איתו שאת רואה מבוגר שלטעמך את מרגישה פרפרים בבטן ומשיכה מינית וזה בסדר ( את לא נמשכת רק לגיל ,גיל זה רק מס את נמשכת לאדם כלומר אם יבוא לך אדם זקן שמן וקירח את לא תסתכלי עליו כלל וזה לא משנה מה גילו! ) תחייה את חייך את בסדר גמרו . גם לי יש את אותה "בעיה " זה לא בעיה בעיני אבל אני מזדהה איתך מאוד

קשר של זוג חברים מזה שנים הגיע למבוי סתום. הסיבה נעוצה בכך שמזה זמן די ארוך האחד מתייחס לשני בהתנשאות ובלגלוג כדברי דר' אברהם עושה אותו לאפס כדי להרגיש עשר, עד שלשני נמאס ותפש מרחק. זה קרה כבר בעבר uהיה ויכוח ביניהם על אותו רקע והמצב השתפר לפרק זמן , אך ההתנהגות חזרה שוב. האם יש טעם להחזיק בקשר כזה ?

מדובר בקבוצת פנסיונריות שמשחקות קלפים במתנס. אחת ממש מחרחרת ריב, ומכל דבר עושה עניין , תמיד יש לה מה להעיר, - נראה לנו שזה לא בשליטתה, יש מי שאומרת שזה מסימני דמנציה - ההתנהגות הווכחנית , ולצאת ל"מלחמה" עם האחר עד שהיא משוכנעת שניצחה. האם אכן זה מתופעות הזיקנה, ומה ניתן לעשות?

לא רופאה, אך ורק ידע אישי: אכן, אחד מהסימפטומים האפשריים של דמנציה הוא שינוי בהתנהגות, בתפקוד חברתי. מה שמתבטא , לכאורה, כאילו יש שינויים באופי , לעומת מה שנראה בעבר. לדעתי מי שמכיר את האישה הרבה שנים קודם לכן, הוא זה שיכול להעיד אם אכן היא מתנהגת שונה מאשר בעבר, או שזה תמיד היה חלק מדפוס ההתנהגות שלה.

שלום רב, אני אשמח לעזרתך-אני בת 34 רווקה פלוס אחד. בן זוגי עזב אותי לפני הלידה לטובת משהי אחרת. היינו 3 שנים יחד. הכאב הוא ענק עצום אני עדיין רוצה אותו ומחזרת אחריו. גם בגלל הפחד שאף אחד לא יקבל אותי וגם הפחד והחשש איפה אמצא וגם החשש והפחד שאני מפסידה משהו ולמרות שעשה לי רע נזכרת רק בדברים הטובים ותמיד מרגישה שכמוהו- לא אמצא מה לעשות? איך להרפות קשה לי כלכך\ התחלתי לקחת ציפרלקס ועדיין אני כרוכה אחריו תודה רבה

תודה רבה על ההקשבה ועל העצה. חשוב לי לציין שיש לי תחושות שמלוות אותי מאוד חזק, כמו שאני מפסידה משהו מושלם-משפחה אידיאלית אף אחד לא יקבל אותי כמוהו. מה הסיכוי שאוהב מישהו מלבדו פחדים וחששות מסוג זה האם זה הגיוני? ומה לדעתך יכול לרפא ..התחלתי כדורים ציפראלקס המון המון תודה

אני מורה כבר 12 שנה... מאוד מצליחה ..בהיותי מורה עם כזה ותק באותו בית ספר נוצרו קשרי חברות עם כמה מורות שאני מגדירה אותן החברות הכי טובות שלי.. עד שלפני ארבע שנים התחילה לעבוד איתי מורה לאותו מקצוע ..שעשתה הרבה להיות אחת מהמקורבות ממני ..והתחילה לשחק אותה חברה טובה.. לבקר אותי בבית ...לקנות לי מתנות לימי הולדת ....ושולחת לי הודעות what's up כל הזמן ללא הפסקה... לאט לאט מצאתי את עצמי נגררת... נהיתי זמינה כל הזמן בטלפון... וזה התחיל להפריע לי במיוחד כשהיא מעירה לי במידה שלא עניתי להודעות שלה... בבית הספר היא צמודה לי כווווול הזמן ...למשל אם אני לא בחדר מורים היו מתחילה לשלוח לי ואטבאפים איפה את? כבר נמאס אני לא כל כך צעירה אני כמעט בת 35... ולא חסר לי חברות.... רוצה להתרחק בלי לפגוע במיוחד בגלל שאנו נפגשות כל יום במסגרת העבודה . אני לא יודעת מה לעשות

היי אני בן 34 נשוי פלוס 2 ילדים קטנים , אשתי קצת משעממת אותי וחסרת אנרגיות , היא מתפקדת בבית בתור אמא טוב מאוד מנקה ומבשלת וגם הזוגיות שלנו סבירה , בגלל שהיא משעממת ונוטה למצבי רוח חיפשתי קצת ריגוש והתכתבתי עם בחורה שנותנת שירותי מין סתם התכתבות שאלתי כמה לוקחת וכדומה אבל לא עשיתי עם זה כלום אשתי גילתה ומאז לא נותנת לי לשחק פוקר שזה תחביב מאוד אהוב אצלי ולא נותנת לי להתאוורר כמו שאומרים , לא רוצה לשמוע אם אני מבקש שלפחות פעם בשבועיים אלך לפוקר להשתחרר קצת מה מציעים ? תודה מראש

"היא מתפקדת.... טוב מאוד..." ומה אתך - איך אתה מתפקד? אם לא עשית זאת עד עכשיו, אולי תיקח גם אתה חלק בנקיונות ובבישולים? כך יהיה לך פחות זמן לחשוב הצידה, וגם אולי זה יעשה טוב לשניכם. שני ילדים קטנים בבית - זה הרבה עבודה גם לשני מבוגרים. (סתם אחד, לא פסיכולוג)

היי שאלה שמטרידה אותי יום יום לא פעם שמעתי מנשים בעלי אומר שהוא אוהב אותי כמו שאני האמת?? גם בעלי אומר לי זאת למרות שמאז שהתחתנו הרזתי שוב שמנתי בטן ציצים כבר לא במקום לא מטופחת כמו פעם שמחת החיים שונה עייפות ברור שלא כמו שהכרנו עם זאת כשהם רואים בחורה ברחוב או דוגמנית בטלוויזיה העיניים שלהם יוצאת והם מריירים אז חושבת לעצמי האם הם מתכוונים למה שהם אומרים לנו שאוהבים כל חלק בגוף שלך??????שקרררר!!! האם אני טועה? או שמה הם שקרנים??? אשמח לתשובה

בן הזוג שלי חווה את משבר גיל ה 40 ... אנחנו בפרק ב לא נשואים וביחד כבר שנה . יום בהיר החליט שצריך הפסקה וטוען נחרצות שהסיבה אינה קשורה אלי . יאמר שהיתה לנו זוגיות מרוממת מזינה ונכונה ... אנחנו בהפסקה כיצד עלי להתנהל כך שלא אאבד את הקשר היפה שלנו

שלום רב אני בת 45 נשואה ואמא לילדים גדולים אני עובדת בין 8-10 ביום אבל מתחילה את הבוקר בשש מנקה מבשלת מכבסת ורצה לעבודה נכנסת בבוקר יוצאת בלילה מזה תקופה שאני מרגישה שעמום לא בא לי להיות בעבודה אין פעילות וכשאין פעילות ומשעמם מרגישים את העייפות עד שהיום נגמר יוצאת לי הנשמה מרגישה שזהו אין לי כח אין לי חשק נמאס לי לעבוד כל כך הרבה שעות רוצה שקט לא רוצה טיול סתם לשבת בגינת הבית הבעיה היא זה המשכורת אם אוריד שעות גם המשכורת תרד מה עושים???? מיואשת ועייפה אנא עזרתכם

אני לא יודע למה אבל אני בזמן האחרון התחלתי לעבוד משמרות ואני בזוגיות הרבה פעמים נוצר מצב שאני יוצא לעבןד מתי שבת זוגתי חוזרת הבייתה או שאני חוזר היא כבר ישנה ובתקופה האחרונה התחלתי להיכנס לסרטים בראש ... שמעתי כמה סיפורים בעבודה של גרושים שעבדו את הזוגיות שלהם בגלל בגידה שהתרחשה בזמן שעבדו .... ואני מממממש בבעייה עכשיו מיצד אח אני אוהב רת העבודה ומיצד שני שאני בעבודה ובת זוגתי לבד בבית.אני בסרטים שיכול להיות שגם לי יקרה מה שקרה לאנשים שעובדים איתי ....?!?! אני באמת לא יודע מה לעשות אני לא רגוע במהלך העבודה ואם פתאום בת זוגתי לא ענץה לי לפלפון אני שובר תראש במחשבות של בטוח היא בוגדת בי וכו.... באמת שקשה לי אם זה כי אני לא רוצה לדבר איתה על הסיפור הזה כי אני יודע שאני אדם קיצוני ומכניס לעצמי המון סרטים לראש אשמח לקבל כמה כיוונים ....

שלום רב, אני נשואה כ-11 שנה, ומאז ומתמיד היה הנושא המין בעייתי בינינו, עם תדירות שהולכת ופוחתת משבועיים לפעם בחודש וחצי חודשיים, למורת רוחו של בעלי. עד שלקחתי את עצמי בידיים לפני כשלוש שנים בשל משבר גדול ביחסים שעברנו והגדלתי משמעותית את התדירות לפעמיים שלוש בשבוע. אני כיום בשבוע 33 להריון 3, ומחודש שישי כל המנגנונים באגן הירכיים שלי התקלקלו להם. ממש, כל מה שיכול להתחרבש, אכן התחרבש- הפרשות בריח שאינו מזכיר שושנים, פטריות, דלקות, טחורים, ורידים גם ברגלים, וכל זה בנוסף לעייפות, כבדות וכאבי שרירים כאלה ואחרים בבטן. אבל הכי נורא זה עניין הדליות באיבר המין, שלא ידעתי שיש כזה דבר בכלל. זה החל בחודש שישי, ועד שהבנתי מה זה ולמה זה כואב לי ושיש קשר עם קיום יחסי מין, ואז עד שאזרתי אומץ להגיד לבעלי עברו חודש-חודש וחצי. בנתיים, הורדתי את תדירות וזמן קיום יחסי המין בפועל, למשהו מאוד מצומצם (קוויקי זה ארוך לצורך העניין). חוץ מזה גם כל הגוף שלי רגיש למגע יותר מדי. בפעם האחרונה שקיימנו יחסים, הייתה לפני שלושה שבועות, ואחר כך כאב לי ערב שלם. אז בעלי אמר לי שהוא לא רוצה לשכב איתי אם זה כך, ושנחכה לאחרי הלידה, כשכבר יהיה מותר (חודש וחצי אחר כך), ושגם אפשר לפצות יותר בדרכים אחרות (ידני, אורלי). אז אני משתדלת פעם בשבוע, וזה פעמים יוצא לי די טכני, כי הדבר האחרון שאני מרגישה זה סקסי עם כל מה שקורה לי. הוא אומר לי - אל תסמני עלי וי. אבל לא יכולה לעשות את זה סקסי או כאילו להיות בתוך זה כשאני ממש לא. וגם קשה לי ליזום באמצע השבוע, כי אני נופלת מתה מעייפות ב21:30-22:00. בקיצור, מה עושים?

שלום, בזמן הקרוב אתחיל לעבוד בעבודה חדשה, לאחר שעזבתי עבודה קודמת. העבודה החדשה היא במשרה מלאה (ימי א'-ה', מהבוקר עד הערב), וקשורה לתחום שאותו למדתי בתואר המוסמך. העבודה הקודמת הייתה במשרה חלקית (3-4 ימים בשבוע, 2-3 שעות בכל פעם), ובה עבדתי במשך יותר משנתיים, ובה התחלתי לעבוד במקביל ללימודי המוסמך. המשכתי לעבוד באותה עבודה גם לאחר שסגרתי את התואר, כי חשתי שאני חייב מעט להירגע. הבעיה היא, שלאחר שעזבתי את העבודה הקודמת, אני מרגיש מאוד רע ומדוכדכך מכך שמעתה עליי לעבוד במשרה מלאה, כפי שתיארתי לעיל, ולמעשה חלפו יותר מ-8 שנים שבהן עבדתי במסגרת משרה מלאה (עקב לימודים לתואר בוגר ומוסמך ועבודות זמניות וחלקיות). כיצד אוכל להתגבר על משבר זה כדי שלא תהיה פגיעה ביכולותיי בעבודה החדשה?

שלום, תודה על תשובתך. אני מסכים, שעבודה במשרה חלקית לאורך זמן רב יותר לא תאפשר לי לחיות ולשרוד, ואולי עדיף שכרגע מצאתי משרה מלאה, ולא מאוחר יותר. המחקר שאותו ביצעתי במוסמך דרש ממני חשיבה רבה (כמו בכל תואר מחקרי), ואני חייב לציין שהעבודה במשרה החלקית (העבודה הקודמת) במקביל לביצוע המחקר במוסמך די הפריעה מבחינה ההתרכזות במחקר (לא קיבלתי מילגת מחייה כלשהי תוך כדי המוסמך). לכן, כאשר סיימתי את התואר הרגשתי שאני "צריך להירגע" מעומס המחשבה שהשקעתי, ולכן נשארתי באותה משרה חלקית, שלמעשה החזיקה אותי בעיקר מבחינת ביטוח לאומי וכיו"ב. בנוסף, התחושות הרעות החלו לאחר שהודעתי על עזיבתי את מקום העבודה הקודמת, וזה כנראה נובע מכך שהתרגלתי לעבוד באותה משרה חלקית, ואף נקשרתי לאותו מקום (סביבה, אנשים) (אין תקן למשרה מלאה בתפקיד שהייתי בו). סיבות אפשריות נוספות לתחושות: 1. הידיעה למעבר לעבודה בכל יום במשרה מלאה, גם הוסיף לתחושת הקושי, מכיוון שלא הייתי רגיל לכך די הרבה שנים, בגלל הסיבות שפירטתי בהודעה הראשונה, ומכיוון שנוצרה אצלי המודעות לכך שיש צורך במשרה מלאה כדי להתקיים כפי שצריך. 2. הידיעה שיהיה עליי לנסוע בכל יום מחוץ ליישוב בו אני גר אל מקום העבודה (שעתיים הלוך ושעתיים חזור). כרגע ביישוב שלי אין משרות בתחום שאותו למדתי במוסמך.

שלום.אני לא עובדת כרגע מחפשת עבודה ועדיין לא מצאתי.אני קמה כל בוקר עם הרגשה שאין לי למה לקום בבוקר,וגם אין לי לאן לצאת בבוקר בגלל חוסר עבודה.גם עם חברים שלי אני לא נפגשת בבוקר כי כולם עובדים.אני מרגישה מיואשת בגלל זה,ומרגישה חוסר תעסוקה.אני מקווה שזה הפורום הנכון לשאול כי זה פעם ראשונה שאני בפורום,אבל עם זה מתאים לפורום אשמח לייעוץ.אני מודה לכם.

היי, גם אני באותו מצב בדיוק כמו שתיארת. אני גם מחפשת עבודה ולא מצליחה למצוא. אני גם מחפשת חברות חדשות. אם את בעניין שנכיר ואולי ביחד נחפש עבודה וננעים את הזמן שלנו . צרי איתי קשר למייל Osher12130007@gmail.com

אני פונה כאשר אני חושב שאני מבין דבר מה על המצב שאני חווה, ובכל זאת אני רואה שאין שינוי. הייתי מגדיר את הההתשה ככלי שמופעל עלי. ושאלתי מה הדרך להתמודד איתה. אני מתמודד עם בעיה, מנסים להתיש אותי במסגרת העבודה. כל הזמן מנסה מנהל בכיר ללחוץ על המנהל שלי להרע את התנאים שלי. הוא מנסה להדוף חלק מלחצים וזה הגיע למצב שהוא מנוטרל לגמרי. הוא אינו מסוגל לעמוד מול הלחצים מעליו. והדרישות להרעת תנאי מתגברות. בעת האחרונה זה הפך להצגת דרישות שברור למנהל שלי שהוא עלול להפגע מהם באופן ישיר והוא מתחמק ואולי גם החל לשתף פעולה איתו כל זאת לאחר שעשיתי איתו שיחה גלויה על המצב האמיתי של המחלקה במישור המקצועי! מאותו רגע הוא עבר לשתף פעולה בשתיקה והמנהל הבכיר מתיש אותי בזימון לפגישות שבהן כל הזמן יש איומים סמויים והתשה בהרעת התנאים שיגיעו. אני מאוד לא מתעניין בתחבולות הנל ורוצה לעשות את עבודתי וזהו. כל תקופה יש מעגל חוזר עם אותו ריטואל, תמיד זה כאילו עניין טכני וההתשה היא נפשית. אני מרגיש שזה טיפוס אנטי סוציאלי שהבנתי שיש עוד עובדים שנמצאים כל הזמן בתהליך כזה גם. זה כאילו טיפוס שעסוק כל הזמן בהתשה מתמשכת כדי להשיג משהו שנראה לו הצלחה באמצעות איומים סמויים לגבי עדיין החמור מכל טרם קרה. אבל לאחר השיחה האחרונה נראה שכל השדים התעוררו. זימון מהיום למחר בשעות לא הגיוניות. שאלתי מה יותר חמור המשך ההגררות או כניסה לעמדה תקיפה סרבנית? לעצור את ההתשה ולראות מה יקרה. יש לי תחושה די מבוססת שמדובר בפסיכופט במובן המקצועי של המושג. האם גישה אסרטיבית כוחנית יכולה לעצור את ההתשה? אציין שאין לי כפיפות ישירה אבל הוא התלבש עלי גם אם לכאורה הסיבה היא טכנית ענינית לכאורה. ברור שזה לא זה. וזאת לאחר שכבר ננקטו מספר צעדים שפגעו פועל שיכולת התפקוד הישירה שלי וזאת לאחר סרוב מצידי להמשך ההתשה שתארתי. וזאת לצד עיוות של עובדות בדבר תנאי ההעסקה שלי כאשר המנהל הישיר מתכחש למציאות ותלותי באופיו מול המנהל הבכיר. למעשה ניתן להגדיר מצב זה כהעסקה תחת ניצול ובכל זאת הדילמה הגדולה לצאת למלחמה מתישה יותר או לא? בתנאים שנוצרו שתי האופציות לא טןבות לא עזיבה מבחירה שתצריך השקעה גדולה בהעברת המטלות והפסד בונוסים של פעולות שכבר בצעתי וע דתי בשבילם. והשארות במצב של הרעה הדרגתית ממשית מתמשכת. זו מציאות עם דילמה בין אופציות מקצועיות ומכלול של האנשים שבעניין. קושי להכריע בעניין.

ראשית תודה דוקטור אברהם על תשובתך. הדילמה הרבה יותר פשוטה. כיוון שיש בידי מספר לא קטן של תפקידים בכמה כיוונים. הקושי הוא שאני בכלל שוקל אם לעבוד בהם כי מנגנון העבודה שמורגלים בו הינו עמוס ומאוד גדוש ברעש מסביב לפעולות פשוטות. זאת עשיתי בעבר ובהצלחה. כלומר אופן הבצוע של הדברים כבר לא מדבר אלי. לכן הדברים שאני בוחן גם אם מעניניים מאוד אינם נתפסים בעיניי כיום כשווים להכנס אליהם. משהו עמוק השתנה בי. במידה מסוימת העדר מחויבות לעבודה אפילו מהנה אותי יותר בגלל שאני מעניין את עצמי בהמון דברים קריאה למידה ואופקים נוספים שהזמן מאפשר. אלא שבכל זאת מנקר הרעיון של מציאת דברים שיש בהם מינימום "רעש" בשפה דימויית. והחלון שיש לי הוא לדעתי די נדיר בחיים. שלהסתכל ממרחק בפרספקטיבה של חופש בחירה מנוקה מאילוצים עד כמה שניתן. דבר אחד אני לא רוצה וזה כניסה למעגל של עוד 10 שנים של אותו סגנון עבודה שתארתי. אסתכן ואומר שאני קרוב יותר לויתור על עבודה במובן הרגיל. ונוטה להעדיף דבר קצרים וחדפעמיים. יש לי תחושה שהמוחיבות היא הנושא. מותר לרצות להתיר התחיבויות בשלב זה בחיים לא?

אני בן 49 לאחר 3 תקופות תעסוקה מוצלחות בחיי בכל עשור שינוי ומימוש. עתה בסיום שחלקו מתנאים חיצונים נסיבתיים וחלקו מהגעה של התכנסות פנימית. פתאום הארגון של הקצבת הזמנים שלי בתחום המקצועי השתנה לגמרי. לפני 3 שנים הורה אחד נפטר. בוודאי יש לזה קשר. אבל זה הרבה יותר עמוק. מעגל התעסוקה גם בשיאו ויחסית עם הרבה חופש תפקודי כבר כרוטינה יומיומית לא מאתגר אותי. לשווק למכור שזה בעצם הכלי הנדרש בכל סוג של דבר שהנך מתמחה בו. עד כה בהצלחה ממש טובה ולראיה 3 החלפות מבחירה ומיצוי במשך 3עשורים. נוצר מרווח שקט די נדיר בלוח הפעילות שלי. והצלחתי להתבונן ולכתוב את מגוון אפיקי העניין שלי ודברים שניתן לעשות בעתיד לא מתוך לחץ פרנסה אלא בניה של ערך עניין אתגר משמעות אישית. בעיקר סוג הפעילות היומיומית שתנבע מהבחירה. כי זה מה שעלה כפקטור החזק ביותר שעכשיו מעניין אותי. בעבר המטרה קבעה ולכן מה שנדרש למימושה עשיתי ובהם הרבה פשרות וחיבורים שבדיעבד אני לא חושב שהייתי משקיע בהם אם הייתי יודע זאת. חכמת הבדיעבד בלבד. העובדה שכרגע מה שיקבע זה סוג אופי הפעילות היומיומית ממש הכי חשוב לי הופך הרבה רעיונות ללא רלוונטים. דווקא מרווח הזמן שנתתי לעצמי ביד רחבה להמתין עם החלטות מאוד משחרר אבל גם מעמיד אתגר. אכן הצלחתי בקריירות שלי אבל עכשיו הצורה של ההתנהלות שלהם לא רלוונטית יותר. לציין אני ממוקד בעל יכולת ביטוי גבוהה מוחצן מקצועית. אבל פנימית לא בעל אופי כזה. הדילמה שלי היא בבחירה עד כמה מעורבות תפעולית יומיומית אני רוצה. מילת המפתח . לא בכל מחיר. הרעש היומיומי יצא ממסגרת הרצון להכלה שלי. יכול אבל לא רוצה. הדילמה הזו יכול בוחר שלא להכנס לזה שוב מנקרת לי קצת בראש. בכל אפיק יוזמה זה שיקול מכריע. אציין שבחיי היומיום אם אני נדרש לכישורי ולכלים הביצועיים ומוחצן זה חוזר ובסדר גמור. פשוט לא מעניין לי שוב. המצב הזה הוא הרגשה שהספינה יצא לשייט בלב ים. מה עושים שיורדים שוב לחוף? תודה

שלום אני נשואה מיזה 18 שנה אני מאוד אוהבת את בעלי באופן כללי אנחנו חיים יפה הבעיה העיקרית שבחיים לא זכיתי שבעלי יגיד לי אני אוהב אותך זה ממש כואב לי מה עושים במצב כזה

שלום רב.שמי רינת אני בת 36 לפני חודש סיימתי לימודים ועד עכשיו אני מחפשת עבודה ואפילו התנדבות ולא מוצאת.בנוסף אין לי בן זוג וזה גם מעיק עלי.אני קמה כל בוקר מיואשת עם חוסר תעסוקה.איך אפשר לקום בבוקר ולהרגיש חיובי גם בלי עבודה ובן זוג? אשמח לקבל טיפים איך לצאת מייאוש ודיכאון בנושא הזה במקום טיפול נפשי כזה או אחר?

אשמח לדעת כעזרה עצמית איך להתמודד עם הייאוש שאני קמה כל בוקר עד שאמצע עבודה או התנדבות או מסגרת כזו או אחרת.תודה.

אני רוצה לחזור לקום בשמחה בבוקר,כמו עד לפני שסיימתי את הלימודים,אשמח לעצה תודה.