פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
לבעלי יש כנראה איזשהי בעיה אובססיבית אחרי סקס, הוא מטופל כעת ע"י פסיכולוגית ולי עדיין לא מאשר לתקשר איתה. אשמח אם תמליצו לי על ספרות בנושא. אנו משפחה חרדית (יש לנו אינ' מצונזר ואיני יכולה לגלוש בפורום סקס ומיניות)
היי תמי, רצוי שתפרטי קצת יותר לגבי הבעיה עצמה ובעיקר הסימפטומים, כדי שאוכל לעזור לך, משום שאין ספרות בנושא "בעיות אובססיביות אחרי סקס".
אז ככה, מה שאני רואה זה שכל אשה שהוא רואה ברחוב, הוא אומר "יו בא לי עליה", (בתחילה חשבתי שזה רק כשהוא איתי, כדי לעצבן, אבל שמעתי מחבר שלו שגם כשהוא איתו הוא אומר ככה...) אם זה היה רק אמירות, נו, אבל הוא גם מבצע, אם מי שהוא רק יכול. הוא מבין שזה פוגע בי מאד, ולכן הלך עכשיו לטיפול פסיכולוגי. הוא כבר חודשיים בטיפול ועדיין הם עובדים על הילדות הבעייתית שלו (זה מה שהוא שיתף אותי.. לא יותר) אמרתי לו שאני רוצה גם להיות שותפה, שיטפלו גם בי, עברתי טראומות, לא כן, והוא טוען ששאל אותה והיא אמרה שהיא מאד רחוקה מלטפל בזוגיות שלו. (הם המון שלבים קודם) בינתיים אני הלכתי לייעוץ שונה, כדי שאוכל לשרוד, אבל זה רק הקשה עלי את החיים (יצאתי משם עם הרגשה, כמה שאני אומללה במצבי, למרות שאני רואה בזה הרגשת שליחות לעזור לו)זה הסימפטומים. ומה שחשוב לי לדעת, האם אפשר לצאת מזה לגמרי, דיברתי עם משהי שהיה לה בעיה דומה, והיא טוענת שטיפול פסיכולוגי עוזר, והיא "נופלת" הרבה פחות. זה לא מעודד..... אני מחפשת פתרונות "סופיים", מוכנה לחכות בסבלנות, אבל לדעת שיכול להיות לזה סוף. ובעיקר, בעיקר אני רוצה לדעת איך אני יכולה לתמוך בו כעת, בזמן הטיפול, כדי שהטיפול יצליח (הרצון הטבעי שלי הוא מלחמתי, לא להתקרב עליו עד שיבריא סופית) אולי יש ספרים, או חומר לימודי פסיכולוגי, שאוכל לקרוא ויעזור לי להבין אותו ולעזור לו ולי. סליחה על המגילה.....
הי שרון אני מחפשת מטפלת באוםפן פרטני לאישה הסובלת מ ocd קשה ביותר ובנוסף אשמח אם תוכלי להגיד לי האם השיטה הביהביורסטית מתאימה לטיפול במקרים אלו והאם את מכירה משהו שמטפל בשיטה זו תודה נירית
היי נירית, הטיפול המומלץ ב- OCD הוא אכן טיפול בשיטה התנהגותית קוגניטיבית, שמשלבת טיפול התנהגותי עם טיפול קוגניטיבי (היום כמעט ולא מטפלים רק באחת השיטות האלה, אלא משלבים ביניהן). אני יכולה להפנות אותך למטפל מתאים באיזור מגורייך (שלא ציינת אותו, אגב), אולם רק בהודעה פרטית. את יכולה לכתוב לי למייל: [email protected]
הבן שלי עוד מעט בן 22 הלך לטיפול להוציא עיין הרע ומאותו זמן הוא אומר שיש לו כח לעזור לאנשים הוא לא אוכל טוב ולא ישן מספיק אתמול משך כסף וחלק לאנשים הוא אומר שהם צריכים עזרה לא יודע איך להתחיל לטפל בבעייה לפני שתחמיר בני
היי בני, קודם כל, אציין שמחקתי את מספר הטלפון שהשארת בהודעתך, משום שפרסום פרט כה אישי על גבי פורום ציבורי יכול לפגוע במפרסם. שנית, אני לא חושבת שפנית למקום הנכון. לא הבנתי בדיוק את הבעיה של בנך, אבל אינטואיטיבית נראה לי שמדובר (אולי) במצב פסיכוטי, ולכן על שניכם לפנות לפסיכיאטר הקרוב למקום מגוריכם לצורך אבחון וטיפול. על בנך להביע הסכמה לטיפול כדי שיוכל לקבל עזרה. בהצלחה!
היי שרון, במסגרת עבודת סמינריון שאני עושה באוניברסיטה על מתנדבים ברשת, הייתי שמחה אילו מצאת מספר דקות לענות על שאלון בנושא. לדעתי תרומתך תהיה חשובה מאוד למחקרי. מכיון שלא ניתן לצרף קבצים בפורום, הייתי שמחה לקבל כתובת מייל לשלוח אליה את השאלון. אודה על שיתוף הפעולה. תודה רבה. טלי.
כנראה אני סובל מocd קשה כשבתקופה האחרונה (שנתיים) נוספה כפי הנראה בעייה בגוון פסיכוטי יש לי פחדים וטכסים עקב הפחדים .הראש עסוק במחשבות מגעילות(מין) שכביכול אני לא מספיק גבר ופחדים אי רציונליים משטן התובנה לא מלאה כנראה. אני פשוט קורס תחת הלחץ .מה עושים? בתודה מראש עודד.
היי עודד, מעניין לדעת כיצד אתה יודע שלבעיה שלך יש מרכיב פסיכוטי. האם אובחנת וטופלת על ידי פסיכיאטר? האם בנוסף הפסיכיאטר אבחן OCD? בכל אופן, אם עדיין לא פנית, נראה לי ששווה לפנות קודם כל לפסיכיאטר, כדי לקבל אבחון כמו שצריך. נראה לי שטיפול תרופתי יהווה גורם חשוב בדרך לפתרון הבעיה שלך. בדרך כלל נהוג לתת תרופות אנטי דכאוניות מקבוצת ה- SSRIs, שפועלות בצורה טובה גם על אובססיות. אם אכן יש מרכיב פסיכוטי, נהוג להוסיף תרופה אנטי פסיכוטית (למשל סרוקוול). לאחר מכן, ניתן לפנות למטפל התנהגותי קוגניטיבי, אשר יעזור לך להפחית את הפחדים ואת הטקסים. הטיפול הוא קצר מועד יחסית, תלוי בחומרת הבעיה ובמידת ההשקעה של המטופל בתרגילים הניתנים במהלך הטיפול. מידע נוסף על הטיפול הפסיכולוגי בהפרעה קיים במאמר המצורף לפורום זה (או באתר שלי). בהצלחה!
האם תלישת שיער מהזקן בלבד נחשב גם לטיכוטילומניה? או שיש לזה שם אחר, חוץ מטיפול פסיכולוגי מה יתר האפשרויות,האם ידוע לך אם אפשר היפנוזה לטיפול בבעיה,בעלי מורט תוך כדי דיבור,מחשבה, עבודה וכו, בלי לשים לב גם אם דקה לפני כן מעירים לו הוא פשוט יוצר חורים בזקן ואותי זה מטריף יש תקופות שממש פחות ויש תקופות שיותר יש לו צער גדול מזה מאחר והוא תולש גם בשבת באופן לא מודע (איסור)מה אפשר לעשות
היי מלי, תלישת שיער מהזקן בלבד בהחלט נחשבת לטריכוטילומניה. פעמים רבות התלישה מתמקדת רק באיזור אחד בגוף- הראש, הריסים, הגבות, הזקן וכו'. בנוסף לטיפול פסיכולוגי התנהגותי קוגניטיבי (שהוא קצר מועד ומומלץ מאוד), קיים טיפול תרופתי שיכול לעזור להפחית את הצורך בתלישה. בדרך כלל פונים לפסיכיאטר כדי לקבל אותו- מדובר בתרופות נוגדות דיכאון מסוג SSRIs, שנלקחות באופן קבוע למשך תקופה ארוכה, ופועלות גם כנוגדות חרדה ואובססיה. בנוסף, נמצא תוסף תזונה יעיל להפחתת הצורך בתלישה: חומצה אמינית בשם -acetylcysteine) NAC). ניתן לנסות גם טיפול בהיפנוזה שעשוי לעזור בצורה חלקית, אולם אני מכירה גם אנשים שטוענים שהטיפול לא עזר להם. אם בעלך מתנגד לנסות טיפול פסיכולוגי כשלעצמו, ניתן להיעזר בפסיכיאטר שעוסק גם בטיפול התנהגותי קוגניטיבי. הוא ירשום לו את התרופה המתאימה, ובמקביל יעבוד איתו על שליטה בדחפים. ניתן גם לנסות את תוסף התזונה. בהצלחה!
שרון שלום, אני סובלת מטריכוטילומניה ועד היום לא מצאתי תרופה שעזרה לי בנושא, התחלתי טיפול בתרופות אנטי-דכאוניות בשל דיכאון וחרדות ותקוותי הייתה שזו גם תשפיע על הפרעת התלישה. ניסיתי פבוקסיל, ציפרלקס, ויאפקס ועכשיו וולבוטרין. הפסיכיאטרית המטפלת לא ממש מביעה את דעתה בנושא חומצת האמינו שנחקרה בהקשר לטריכו', גם אחרי שהבאתי לה לקרוא את המחקר שפורסם. אני ממש אובדת עצות וצריכה שמישהו יגיד לי אם זה בסדר שאתחיל ליטול את חומצת האמינו בשילוב הוולבוטרין. כמו כן אני מאוד מתקשה במציאת פסיכולוג, האם תוכלי לעזור לי? ולהמליץ לי במייל אם ידוע לך על פסיכולוג בעל ניסיון טיפול באובססיות. CBT אולי בשילוב היפנוזה? אני מאוד אודה לך על תגובתך ואם תוכלי להמליץ לי על מישהו בהודעה פרטית.
זה כמה שנים שאני מרגישה שאני מתנהלת באובססיביות בנוגע לניקיון הידיים שלי בפרט, ושל הסביבה בכלל. אני שוטפת ידיים לאחר כל פעולה שמצריכה נגיעה בחפץ ציבורי(מוטות החזקה באוטובוס, דלתות, ברזים, כסף במטבעות)ככלל, אני נמנעת עד כמה שאפשר מלהחזיק או לנגוע בהם ואם אני נאלצת בכל זאת, המחשבה שהידיים שלי נגעו במקום שידיים של אחר נגעו, לא עוזבת אותי עד שאני שוטפת את הידיים בסבון. אני נמנעת כליל מלאכול אוכל שאנשים אחרים נגעו בו בידיים(ביחוד אוכל קר אך לא רק)או לנגב ידיים במגבת מטבח שיש עוד אדם שמשתמש בה.בנוסף,אני מביטה בקביעות על הגיינת הציפורניים של אנשים בסביבתי. הדבר די מקשה עליי בהתנהלות היום יומית מאחר וההתעסקות בו היא בלתי פוסקת. אני חושבת שהחשש שלי לא נובע מפחד להדבק במחלות אלא מתוך תחושת גועל אמיתית שלא מניחה לי. האדם היחיד ממנו איני נגעלת הוא בן זוגי וגם זה, רק כאשר אני מוודאת שהוא רוחץ ידיים לפני שנוגע לי באוכל לדו'. רציתי לדעת האם הדבר נכנס להגדרה של OCD ובמידה וכן, האם ניתן לטפל בזה? תודה מראש
שלום לבת ה-23, הסימפטומים שאת מתארת אכן נשמעים כמו סוג של OCD, הקשור לניקיון. זהו אחד הסוגים הכי נפוצים של OCD. אצל רבים מהסובלים הבעיה מתבטאת בשטיפת ידיים מוגזמת, גם אם היא אינה מלווה בטקסי ניקיון נוספים (כגון מקלחות). בוודאי שאפשר לטפל בזה. הטיפול היעיל הוא טיפול התנהגותי- קוגניטיבי (CBT), כאשר בטיפול, המטופל נחשף לסיטואציות שמפחידות או מגעילות אותו, ולומד להתרגל אליהן. במקרים קשים יותר ניתן להיעזר גם בטיפול תרופתי, שניתן על ידי פסיכיאטר. ב- CBT בדרך כלל ניתן להגיע לשיפור משמעותי תוך מספר חודשים, עד להפסקה מוחלטת של הטקסים. יש מאמר המצורף לפורום זה, שמסביר יותר בפירוט על סוגים של OCD ועל הטיפול בהם. בהצלחה!
שלום ,אני פשוט אציג את שאלתי, לאחרונה אני עושה המון שינויים בחיי , ושואלת הרבה שאלות כמו מי אני ומה אני רוצה להיות? באחת מן השאלות שלי , בנושא חברות , נזכרתי שבילדותי ובבגרותי , עד המגע המיני הראשון שלי עם גבר , הייתה לי נטיה לפתח רגש / "להדלק על" נערים וגם על נערות , והיות ולא מצאתי את עצמי במגע לא עם המין הזה ולא עם המין הזה, והיה לי קל יותר להתחבר לנשים , כחברות , זה איכשהוא עבר את הגבול מחברות או שאיפה שיהיו לי כאלה , מחברות רגילה אל אובססיה כלפיהן, כאשר ,ברגע שהיה לי מגע מיני ראשון עם גבר , וזה היה בגיל 23 עד אז , הייתי אובססיבית לנשים , ולאחר מכן , זה השתנה והפך לאובססיה לגברים , כל גבר שנמשכתי אליו , טיפחתי אובססיה אליו, האם יש צורך לשאול שאלות על הזהות המינית שלי , בהתחשב שאחרי גיל 23 לא היו לי יותר אובססיות לנשים , אני בת 29 היום.ובן הזוג ה"רציני" שהיה לי היה לפני כשנתיים ואפשר לומר שניסיתי להלחם באובססיה כלפיו אבל היה לי קשה , ויצאנו למשך של 3 חודשים, מעולם לא היו לי קשרים רומנטיים עם נשים. אשמח לדעתך.
שלום, השאלה הנשאלת היא האם באופן עקרוני את נמשכת לנשים, והאם את רואה את עצמך (אפילו באופן תיאורטי) מנהלת קשר רומנטי עם אישה. ייתכן שאת נמשכת לשני המינים. השאלה היא עד כמה זה חשוב לך לדעת האם את ביסקסואלית או "סטרייטית" והאם זה מפריע לך לנהל את חייך. חשוב לציין, כי אובססיות כלפי אדם מסוים אינן קשורות בהכרח למשיכה מינית כלפיו, ויש להפריד בין השניים. קיימים אנשים שפיתחו אובססיות כלפי בני מינם (או אפילו איברי מין), ללא משיכה מינית של ממש וללא נטיות הומוסקסואליות אמיתיות, למרות שהדבר גרם לחרדה ולשאלות לגבי נטייתם המינית.
האמת שבהתייחס לכך , אני לא רואה את עצמי מנהלת קשר רומנטי עם אישה , ואני חייבת לציין שמאז שיש לי קשרים מיניים עם גברים , שהחל לפני 6 שנים , לא נמשכתי לנשים כלל, זה ברמת הסקרנות מעניין אותי והייתי אולי מתנסה, אבל לא מושך אותי עד כדי כך, אני יכולה להמשיך לנהל את חיי כסטרייטית ולא איכפת לי לדעת אם אני ביסקסואלית ברמת העיקרון אבל זה כן מעורר בי סוג של חרדה, מה שאותי מסקרן יותר זה מדוע אני מפתחת אובסיסיות כל כך קיצוניות ? ואוסיף שזה הטריד בעבר את האנשים שפיתחתי את האובססיה כלפיהם -הבחורה שהרגשתי הכי אובססיבית כלפיה הייתה מאוד אנטי כלפיי , ולא נתנה לי להתקרב אליה ממש,זה כן עורר בי חרדה ותחושה יותר נוראית שמשהו אצלי לא בסדר, בגדול חשתי שהיא אחות נפשי והדמיון ביננו כחידה לי.. וכמו כן מעניין אותי גם להבין למה כל כך קשה לי לפתח מערכת יחסים שלא נשמרת לאורך זמן , בודדים האנשים שהצלחתי לבנות איתם מערכת יחסים שלמה , שלא לדבר על זוגיות . וכשאני חושבת על זה בדיעבד אני מגלה שההתנהלות שלי עם גברים היא על בסיס אינטימיות בלבד , ולא הגעתי ממש למקום ריגשי איתם , האמוציות שלי אליהם גוברות עם יחסי המין ויורדות כאשר אני מקבלת סירוב מהם.. ואני כן מצליחה להגיע למקום רגשי יותר עם נשים, אפילו ברמת הכעס שהן מעלות בי לעיתים -יתכן וזה מעיד על משיכה ? ויש לי מעין פיתוח תלות באנשים ויחסים איתם, בעבר זה היה מאוד דומננטי , ועכשיו אני מרגישה את זה הרבה פחות. עם זאת לא היה לי קשר רציף עם גבר כמעט שנתיים.. רק יחסים מיניים פה ושם. אשמח לדעתך , ותודה לך על תגובך כמובן..
שלום.. כל פעם שאני רואה בחורה "שווה" ברחוב, אני מרגיש אשם, כאילו שאני "בוחר" לא נכון, שאני שטחי בגלל שאני עצמי לא נראה טוב, והן רוצות יותר טוב. בתור אנמנזה עלי לציין שאובחנתי בעבר כadd כ-3 פעמים (פסיכיטאר אנונימי בגיל 6, ,אורי שוורצמן בגיל 20 ולאחרונה אבי יקיר בגיל 34), כ-OCD אצל ד"ר טל וויצמן, ואולי אצל פרופסור ווינאהוס (אבל יכול להיות שהוא חשב שאני סתם מסומם, לא סגור על זה), וגם כNVLD אצל שרון אורוצקי. אני נורא טוב בלהתאבחן, אולי אלך לקרוא קצת על סכיזו ואפתח לעצמי אישיות נוספת כרזרבה למקרה שארגיש לבד.. בכל מקרה חזרה לעסק, אני לוקח היום 200 מ"ג לוסטרל (בשביל הטיקים באצבעות ולחסל את הדחף המיני שלא קשור לסקס בכלל), 5 מ"ג מלטונין (בשביל הסטלה בחלומות), 72 מ"ג קונצרטה (אם כי אני לוקח לסירוגין עם אדרל 30 מ"ג להרגיש את ההבדל בינהם), וגם 200 מ"ג כדור קפאין על הבוקר (רי-פוקוס), בעבר לקחתי גם סטרטרה 100 מ"ג אבל בעיקרון הוא דוד של אדרונקס כי שניהם SNRI לטיפול בחרדות ובשביל זה יש לי עכשיו לוסטרל (כשבמקומו ניסיתי סרוקסט וצירפקלס אבל לא ביחד כמובן, כי זה לא כיף לקבל סינדרום סרוטונין, שמעתי שיש תופעות לוואי של מוות..). אני נורא אוהב לנסות תרופות בשביל כיוונון המוח שלי (אני יודע שקוראים לזה קוסמטיקה של רגשות, אבל אולי זה ה"טרנד" הבא) בכל מקרה כמובן שלא היה לי שום קשר זוגי,מעולם לא נגעתי בבחורה (יש כאלה שניסו לשכנע אותי לשלם למישהי אבל יש לי שריטה משונה שבחורה צריכה להנות מזה) אני יודע שבחורות לא יסתכלו עלי פעם ראשונה כי אני לא מספיק איכותי, וכל פעם שאני מסתכל על מישהי ברחוב ש"בא" לי עליה אני מרגיש אשם, לכן זו אחת הסיבות שאני לוקח לוסטרל, כדי לא להרגיש כלום. אבל האם הטריגר הזה הינו חלק מחשיבה כפיתית? אגב מישהי בפורום חשבה שיש לי PAPD אבל מכיוון שהטיפול היחידי החצי אפקטיבי הוא גם SSRI, לא חקרתי בנושא. i'm off to see the wizard..
שלום, ברשותך, אני רוצה לומר כמה דברים כלליים יותר לפני שאענה על שאלתך: קודם כל, נראה לי באופן אינטואיטיבי, שאתה מאוד אוהב את העיסוק באבחנות, מטפלים ותרופות. זו יכולה להיות בעיה בפני עצמה (שאני אמנע מלאבחן- גם בגלל הפורמט האינטרנטי וגם בגלל שבאמת אין לך צורך באבחנות נוספות, רק אציין שיכול להיות לזה מרכיב אובססיבי). זה יכול להצביע על רצון חזק בתשומת לב, ועל חוסר ביטחון עצמי או מחשבות שליליות לגבי העצמי. אבחנות רבות עוזרות לעיתים לאדם להגדיר את עצמו, במידה שהוא לא ממש מכיר או יודע איך להגדיר את עצמו. כל המטפלים שעברת אצלם עד כה סיפקו לך בדיוק את מה שאתה רוצה- אבחנות נוספות ותרופות. אני בטוחה שזה היה מתוך ניסיון לעזור, אך בפועל, ייתכן שזה רק הזין אצלך את הצורך הלא בריא. גם לא ציינת אם משהו מהטיפולים שעברת באמת שינה אצלך משהו. אני הייתי מתחילה מנקודת האפס- הגדרת מחשבות, רגשות והתנהגויות שמפריעות לך, תוך שקילה של הפחתת הטיפול התרופתי או הפסקתו בהדרגה, כדי לראות את הגרעין ה"אמיתי" של האישיות שלך (כולל הבעיות), בלי המיסוך התרופתי. הייתי מנסה לעזור לך להגדיר את עצמך במונחים אחרים, שאינם קשורים בהכרח באבחנות פסיכיאטריות, שואלת האם יש דברים שאתה יכול לומר על עצמך שאינם קשורים באבחנות או בבעיות. ועכשיו לעניין השאלה ששאלת: המחשבה יכולה להיות חלק מאובססיה, או חלק מחרדה חברתית (אני צריכה קצת יותר מידע לגבי המחשבות והסיטואציות בהן הן מתעוררות). בכל אופן, נראה לי ששווה לעבוד על נושא ההערכה העצמית בהקשר למחשבה הזו, ובמקביל לעבוד על נושא "קבלת המחשבה" ו"קבלת הרגש" (שחוזר פעמים רבות גם בהקשר של אובססיות): לא להירתע או לפחד מהמחשבות ומהרגשות של עצמך, לא לנסות להימנע מהן- כי הדבר רק יגרום להנצחתן. לכן, בטיפול התנהגותי- קוגניטיבי לא מומלץ לקחת תרופות "כדי לא להרגיש כלום"- המטרה היא להרגיש, לחשוב ולעבוד עם המרכיבים האלה. מומלץ לפנות למטפל התנהגותי- קוגניטיבי טוב, שבנוסף יעזור לך להגדיר את הבעיות במונחים של מחשבות, רגשות והתנהגויות- דבר שנראה לי שיכול להועיל לך כשלעצמו. בהצלחה!
בגלל שעברתי כל כך הרבה אבחונים אפשר לחשוב שאני אוהב צומי, אבל זה לא כך, זאת מכיוון שאם לא כוללים את האבחון בגיל 6 (לא הייתי כזה חכם ליזום כזה בעצמי..), האבחון האמיתי, היה אצל ד"ר שוורצמן, כולל טיפול תרופתי, שאותו הפסקתי, כיוון שלא נראה שהועיל (בזמנו). לאחר כ-10 שנים חשבתי לנסות לחזור לזה לראות אם יצאו תרופות וטיפולים וחדשים, אבל השוורצמן הלך לאכול אצל השוורצים, באפריקה השוויצרית, לכן הייתי צריך אבחון נוסף (בהעדר קיומה של תעודת adhd), בשביל להתחיל בכלל איזשהו טיפול. ד"ר יקיר אכן אבחן אותי ככזה, אך לאחר זמן שלח אותי למבחן פסיכידידקטי בו אבחנו אותי כבעל NLD. בפגישה אחת סיפרתי לד"ר, שיש לי דחף בלתי ניתן לשליטה, לקלף את האצבעות עד זוב דם, דחף שתמיד קיבלתי אותו כמובן מאילו כי היה קיים מאז קיומי שלי, הד"ר הציע ציפרקלס, והצביע על כיוון של טיקים של OCD. לאחר זמן הלכתי להתאבחן לOCD אצל ד"ר וויצמן כיוון שרציתי להיות בטוח (2nd opinion) באבחנה ממומחה OCD. (זאת כיוון שאימי אישפזה עצמה בזמנו למשך כמה חודשים בגלל OCD). לכן האבחונים שעברתי לרוב לא באו מיוזמתי, אלא פשוט הופיעו. אילו רציתי צומי הייתי לוקח ב2 ידיים את הטיפול CBT שהציעו לי אז עבור NLD. אבל אני מתנגד לכל סוג טיפול כזה, כי אני רואה בטיפול כזה מעין ווירוס כל עוד אלו רעיונות שלא באים ממני. התרופות (לפחות חלקן) כן עוזרות, כמו שאמרתי המלטונין נותן לי חלומות (שינה יותר טובה ויש לי מכשירים שבודקים את זה)..הלוסטרל הוריד לי את החשק המיני שזה מאוד חשוב, אני שוכב היום במיטה ואין לי את הitch (כשמו שרוצים לגרד עקיצה),ממש חש כאילו הסירו ממני גידול. מה גם שאני חושב שבגלל זה זה לא חשק מיני, אלא מעין טקס מיני רבים כמו הטיקים. הסטימולנוים נתנו לי רעיונות, דחיפה, אבל גם הזיקו (ללא SSRI) כי בעבודה ניסיתי להיות יצריתי, לדחוף ליזום, לעשות סדר, כי פחדתי תמיד שהפורייקט הנוכחי יסתיים, אבל כשהבנתי שאני לא הולך לשום מקום שמה שאני עושה הוא זה שיהיה למשך כל ימי חיי וכשלקחתי את SSRI, יכול להיות יותר שקט, וכולם היו מרוצים ממני (אפילו הייתי מגיע לעבודה יותר מקודם).
שלום, התחלתי לא מזמן טיפול אצל פסיכולוג, בעקבות כך שאני מרגישה אובססיבית לגבי בחור שיצאתי איתו. הדבר מכניס אותי לדיכאון, (לפעמים יותר לפעמים פחות) אני רוצה לציין שאני לא יושבת ובוכה כל היום בבית, יש תקופות שזה יותר מפריע לי ויש תקופות שאני בסדר, תלוי בעיקר בקשר באותה תקופה עם האקס. הפסיכולוג המליץ לי לקחת תרופות נגד דיכאון רציתי לשאול האם תרופה נגד דיכאון עוזרת גם לטיפול באובססיה? האם יש קשר בין הדברים? תודה רבה
היי מורן, קודם כל, חשוב לציין שאהבה- גם אם היא חד צדדית וגם אם היא נמשכת הרבה זמן- היא אינה אובססיה. למרות הדמיון כביכול לאובססיה (מחשבות חוזרות ונשנות על אותו נושא), יש להבדיל בין השתיים. אהבה דומה יותר באופיה להתמכרות, וכך גם מתייחסים אליה בטיפול- כאל סוג של התמכרות שיש להיגמל ממנה. באופן דומה, אפשר לומר שהתמכרות לאלכוהול היא "אובססיה לאלכוהול"- אך בפועל לא מתייחסים אליה ככזו, וגם הטיפול אינו דומה. אני מניחה שאת יודעת שהכלל הראשון בגמילה מהתמכרויות הוא להפסיק לבוא במגע עם הגורם הממכר (למשל, לנגמלים מאלכוהול אסור לשתות אפילו כוסית יין אחת בארוחה חגיגית). זה לא מפתיע אותי כלל שאת עדיין בתוך זה, לאור העובדה שאת עדיין בקשר עם הבחור. נראה לי שאת מודעת (לפחות באופן מסוים) לעניין, מאחר שאת מציינת שהמצב שלך תלוי בקשר עם הבחור. אני מכירה טוב את הנושא. לכן, דבר ראשון שאני מציעה הוא לנתק קשר עם הבחור, עם כל הכאב שבדבר (וידוע לי שיכול להיות הרבה מאוד כאב). זה יכול לחסוך לך הרבה פגישות עם פסיכולוג והרבה חומרים מלאכותיים שתכניסי לגוף שלך. במידה שתפסיקי להיפגש איתו, הזמן פשוט עושה את העבודה בצורה טובה יותר מכל פסיכולוג ופסיכיאטר. לגבי התרופות, אנטי- דכאוניים יכולים להעלות את מצב הרוח שלך, ולעזור לך בתקופה הקשה של הגמילה מהבחור (כן, כך צריך לקרוא לזה). נראה לי שזו תהיה התועלת העיקרית בהם עבורך. באופן עקרוני, תרופות נגד דיכאון (בעיקר מסוימות, כמו פבוקסיל) ניתנות גם נגד אובססיה. אבל שוב, במקרה שלך הגדרת הבעיה היא לא נכונה.
היי, תודה רבה על התשובה, אני מודעת לכך שקשר עם הבחור לא מועיל לי בכלל... להפך הבעיה היא שזה בעייתי מבחינתי להתנתק לגמרי, מכייון שהוא עובד איתי באותו משרד. הקשר שלנו אינו יומיומי, אבל יוצא שאני בקשר יומיומי עם אנשים שבקשר יומיומי איתו , וזה סוג של נגרר... רציתי לשאול שאלה נוספת לגבי התרופות נגד דיכאון, הפיסכולוג המליץ לי על תרופת ציפרלקס.רציתי לשמוע חוות דעת נוספת עליה. האם היא ממכרת, האם היא טובה לכל סוג של דיכאון, תופעות לוואי. עדיין לא התחלתי להשתמש בה, אני מאוד מפחדת מקטע של התמכרות, שאם אני אפסיק, המצב יהיה יותר גרוע. חשוב לי לציין שאני לא נמצאת בדיכאון תמידי, סך הכול יש לי חיים די בריאים, יש לי חברים ומשפחה קרובה שתומכת ועוזרת, בתקופות רעות עם האקס שלי, אני נוטה להיות יותר בדיכאון, המחשבות לא יוצאות לי מהראש, ואני חושבת עליו יום וליל, מה הוא עושה, עם מי הוא וכו'... אני חושבת שאני לא אצליח להתקדם בחיי עד שאני אתגבר עליו, אבל לצערי הרב עברו כבר כמה שנים טובות ולא התקדמתי יותר מידי, אשמח לשמוע דעה על לקיחת התרופה תודה רבה מורן
איך מתמודדים עם אובססיה
שלום. אני בן 21. זה כבר זמן רב שאני סובל ממחשבה טורדנית מסויימת. יש בי כאילו פחד אובססיבי של חוסר הקשבה. הכונה לכך שאני אדבר או אקשיב בכל מיני סיטאציות בחיי ואני פשוט לא אבין לדוגמא: שיחה פשוטה עם בן אדם- פתאום המחשבה הטורדנית צצה לה וכאילו מנסה למנוע ממני להקשיב ולהבין. אני יודע בתוך תוכי שזה בולשיט ואין למחשבה זו כל בסיס וגם אני מתפקד בסדר גמור בחיי היום יום שלי, אבל המחשבה הזו פשוט לא יוצא מהראש. מה לעשות? להלחם בזה?? אני יודע שזה לא חכם...
היי שלום, קודם כל, חשוב שתבין את ההבדל בין פחד לבין אובססיה. המחשבות הן אובססיביות (טורדניות), ומחשבות הן שגורמות לפחד, שהוא רגש. ייתכן שהמחשבה האובססיבית ה"מקורית" (חוסר הקשבה/ הבנה) לא גורמת לפחד, שכן נשמע שאתה מאוד מאמין שהיא לא הגיונית. מה שכן יכול לגרום לפחד היא המחשבה המשנית, כלומר "המחשבה על המחשבה". התוכן שלה הוא ככל הנראה: "המחשבה האובססיבית הזו לא אמורה להיות פה, ואני רוצה שהיא תלך כבר!" מחשבה שכזו יכולה לגרום לרמות גבוהות של חרדה. החרדה עצמה עלולה ליצור מחשבות נוספות כגון: "אוי ואבוי, אני בחרדה! החרדה הזו חייבת להיעלם!" הדרך להתמודד עם המחשבות היא פשוט לקבל אותן. כלומר, לומר לעצמך שזה בסדר לחשוב מחשבות אובססיביות, וככל שתנסה להימנע מהן- כך הן יציפו יותר (זו דרכו של המוח). מאידך, אם אנחנו מקבלים את מחשבותינו השליליות ואף מקדמים אותן בברכה (אפשר "לחשוב אותן בכוונה"), המוח בסופו של דבר יתעייף מהן ויפסיק מעצמו לחשוב אותן. כנ"ל לגבי רגשות שליליים: האדם שמקדם בברכה חרדה, ונותן לעצמו "להישאר" בחוויית החרדה עד שתחלוף מעצמה (וחשוב מאוד- בלי ניסיונות להימנע ממנה או להפחית אותה)- סופו שיחווה פחות ופחות חרדה. מנסיוני, קשה ליישם את העצה הזו ולעבור את התהליך לבד, ולכן כדאי להיעזר במטפל CBT שילווה אותך בתהליך. בהצלחה!
קודם כל תודה רבה שרון... מה הכוונה למטפל cbt?
היי שרון, יש לי בעיה שאני נושאת איתי כבר שנים. בכל פעם שאני לחוצה/צריכה לשבת ללמוד - אני אוכלת. לא משנה אם אני מפוצצת באוכל או לא. גם אחרי שאני אוכלת וממשיכה ללמוד, אני חייבת להעסיק את הפה שלי במשהו ולכן אני לוקחת מסטיק. אני מאוד רוצה להשתנות לבד בלי טיפול. איך אני יכולה לעשות זאת? איך אפשר להיפטר מהצורך להעסיק את הפה? יש אולי פתרון חלופי? פשוט אני מוצאת את עצמי אחרי כל תק' מבחנים או תק' לחוצה, בעודף של כמה קילוגרמים טובים.. תודה !
שלום לזוללת, העובדה ששמת לב שהאכילה מופיעה רק במקרים של מתח או לחץ מהווה בסיס חשוב לפתרון הבעיה. אכילה כדי להפחית מתחים או רגשות שליליים אחרים מוגדרת כ"אכילה רגשית". כדי להתגבר על הבעיה, עלייך קודם כל לזהות את מצבי הלחץ, שבהם את מרגישה צורך לאכול גם כשאינך רעבה, ולרשום את כל מה שעובר עלייך במצבים אלה- התנהגויות, מחשבות ורגשות. בטיפול התנהגותי קוגניטיבי בדרך כלל מתייחסים לכל מרכיב בנפרד, לאחר שאת לומדת לבודד אותם ולהכיר אותם. במקביל, כדאי ליצור לעצמך (אפשר באמצעות תזונאית) תפריט אכילה הכולל ארוחות מסודרות, ולדבוק בו. הדבר עוזר לשלוט בזלילות (וכמובן צריך כוח רצון כדי לדבוק בתפריט). בשלב הבא, מנסים לחפש דרכים חלופיות להפחתת הלחץ: פעילויות מרגיעות, הרפיות, פעילות גופנית וכו'. המטרה היא ליצור "מאגר" של כמה שיותר פעולות חלופיות להפחתת הלחץ, כך שלא יהיה צורך להשתמש באוכל כדי להפחיתו. בטיפול מתייחסים גם למחשבות שגורמות ללחץ, ומנסים לעבוד עליהן כדי לסגל מחשבות יותר אדפטיביות ופחות מלחיצות. מאחר שאת ללא טיפול, אני מציעה ללכת יותר לכיוון של מציאת פעילויות מרגיעות במקום אכילה, והרכבת תפריט מסודר על ידי תזונאית. במידה שלא תצליחי לעשות את השינוי לבד, את יכולה לפנות לטיפול. להערכתי תזדקקי למספר מצומצם של פגישות כדי לעשות את השינוי. בהצלחה!
שלום מזה תקופה ארוכה אני לא מפסיקה לחשוב מחשבות על מוות . מוות לי , מוות ליקירי וכל מיני דברים רעים אחרים שיכולים לקרות. בד"כ מחשבות אלה עולות כשאני נוהגת ברכב( ואז אני לא מפסיקה לחשוב על כך שכל שנייה יכולה להתרחש תאונת דרכים) וכן בשעות הערב . קצת רקע על עצמי - לפני כחודשיים עברתי ניתוח קצור קיבה , לאחר הניתוח היו לי התקפות חרדה ואף נטלתי לוריוון. בביה"ח הפסיכיאטר רשם לי קסנאקס לתקופה של שבועיים. אכן התקפי החרדה חלפו אך אני מוצאת את עצמי מותשת ממחשבות חוזרות ונשנות על דברי םרעים שיכולים לקרות לי ולילדיי חלילה. אני ממש מותשת ומעוניינת לטפל בעצמי אך אני לא יודעת מאיפה להתחיל. איזה סוג טיפול? האם ליטול כדורים? האצת ממש נמאס לי וזה פוגע במשפחתי ובבן זוגי היות והפכתי לאדם לא שמח ופחדן. תודה מראש
שלום לך, ניתוחים גדולים מעמידים אותנו פעמים רבות במצבים של פגיעות, שבהן אנו נוכחים בשבריריותם של החיים. לא מן הנמנע שמצב זה תרם להתפרצות "חרדת מוות" ומחשבות טורדניות על מוות. בנוסף, נגרמו לך שינויים פיזיולוגיים, לכן הייתי פונה קודם כל לרופא משפחה או לרופא שטיפל בך, לשלול בסיס ביולוגי לחרדות. אם הכל בסדר מבחינה גופנית, אני מציעה לפנות במקביל לפסיכיאטר ולטיפול התנהגותי- קוגניטיבי. הפסיכיאטר יכול לרשום תרופות אנטי- דכאוניות, שיש להן גם אפקט נוגד חרדה לטווח הארוך (בניגוד לשתי התרופות שנטלת, שפועלות לזמן קצר בלבד), ואינן ממכרות. הטיפול ההתנהגותי- קוגניטיבי יכול לעזור מאוד להפחית את המחשבות הטורדניות, וכן את החרדה שבאה בעקבותיהן, עד לחזרה לתפקוד נורמלי (ושמח) והפסקת התרופות בהדרגה. הפסיכיאטר אליו פונים יכול להפנות אותך למטפל באיזור מגורייך.
שלום רב ברצוני להתייעץ עמך לאור נסיונך לצערי אני סובל שנים מ-o.c.d שיש בו עליות וירידות גם בעקבות טיפול תרופתי שאני מקבל ה-o.c.d מתבטא בעיקר בטקסים של נגיעות בחפצים מסויימים ברצוני לציין עוד כי לאחורנה במה שמטפלים מוסמכים ופסיכולוגים טובים לא צלחו אבא שלי שיש לו השפעה גדולה עליי עזר לי בכל מיני שיטות להפחית את הטקסים ..אני רוצה לציין שעברתי לפני כשלוש שנים לראשונה בחיי התקף פסיכוטי בעקבות משבר שעברתי בצבא לפני כן מה שסבלתי זה רק מתסמיני ה-o.c.d וטופלתי תרופתית כיום אני מטופל רק בo.c.d כיום אני פחות סובל מנושא הטקסים ומחשבות טורדניות מאוד מציקות לי בעיקר לפני השינה ועל נושא השינה דבר שמקשה עליי מאוד להירדם כמו כן יש לי לאחרונה צורך להתקשר כל הזמן לאבא שלי ולדווח לו מה אני עושה ואיזה כדור אני לוקח בשביל לישון כי אני מרגיש כל הזמן יסורי מצפון שאני לוקח כדורים כי אני משתדל לא לקחת סתם כדורים לשינה רק ממש לפי הצורך תודה מראש על עזרתך אשמח לקבל תשובה ופרטי התקשרות שלך או של גורם מטפל אחר שאת ממליצה שאולי יכול לסייע לי ועובד אם משרד הביטחון כרגע אני עוד לא מוכר כנכה צ"הל זה בבית משפט אבל אני זכאי לטיפול רפואי.
היי ליאור, איני יודעת אצל מי ובאילו שיטות טופלת עד כה, אך ייתכן שהמטפלים לא התייחסו לבעיות נוספות שקיימות פרט ל-OCD או שלא טיפלו בשיטה התנהגותית- קוגניטיבית, הנחשבת היעילה ביותר עבור הטיפול ב-OCD. יכול להיות, שאביך נקט באמצעים התנהגותיים כדי לעזור לך להפחית את הטקסים, וזה אכן יכול מאוד לעזור. אציין כי יש להתייחס לבעייתך בזהירות, תוך לקיחה בחשבון של הבעיות הנפשיות הנוספות כאשר מטפלים ב-OCD (למשל, אי אפשר לחשוף לרמות גבוהות מאוד של חרדה, מחשש לגרימת התקף פסיכוטי), ולהתייחס גם לבעיית השינה. אינני יכולה להמליץ על מטפלים ספציפיים על גבי הפורום, אך ניתן לעשות זאת דרך המייל (תוך ציון איזור המגורים שלך). [email protected] שבת שלום!
היי, חברה טובה שלי אובחנה כסובלת מ OCD כתוצאה משימוש בסמים (אקסטות,טריפים וכאלה), כרגע היא מטופלת תרופתית אבל עדיין משתמשת בסמים כמו מריחואנה וגראס (לפני השימוש בסמים לא סבלה מאובססיות) היא ממשיכה ללכת לפסיכיאטרית שלה כדי לקחת מרשם לתרופות אבל לטענתה אין שיפור בשיחות היא טוענת שהיא לא מאמינה בשיחות עם פסיכולוגים וכאלה בגלל נסיון כושל שלה בעבר אז גם לא משתפת עימה פעולה היא לא עובדת ולא יוצאת מהבית, חיה על חשבון האמא במהלך השנה האחרונה נכנסת לחובות כבדים של כ60 אלף שקל מחשבונות הטלפון וההוצאות המוגזמות הבעיה שלה היא שהיא מרגישה כל פעם צורך להתקשר למספרים שהיא זוכרת בעל פה מספר לא הגיוני של פעמים ביום וללא סיבה הגיונית מה שמביא למצב שהיא מטרידה אנשים רבים גם אם היא בכלל לא רוצה לדבר איתם ומבינה שהיא לא רוצה אבל בכל זאת מתקשרת שוב זה יוצר מצב מאוד לא נעים עם אנשים רבים שאפילו מאיימים להתקשר ולערב משטרה אבל אלי לדוגמא שאנחנו חברות טובות היא לא מתקשרת בצורה מוגזמת אני מאוד אוהבת אותה ורוצה לעזור לה להתחיל לנהל חיים נורמאלים אבל לא יודעת ממה להתחיל האם יכול להיות שאין פיתרון לבעיה שלה? (ככה היא מאמינה) וככה היא תחיה כל החיים? היא רוצה לשנוות את המצב ותקשיב אני מאמינה לכל דרך שאני אציע אבל אני לא יודעת לאן לכוון אותה נא עזרתך תודה
שכחתי לציין כמה עובדות חשובות: היא בת 25 כיום לא מתפקדת בכלל,כל היום בבית מתביישת באיך שהיא נראת וטוענת שהיא נראת כמו נרקומנית כי היא רזה לא עובדת ועדיין מעשנת חשיש כל היום כדי לישון ולשכוח מהמצב שהיא נמצאת בו
שלום לחברה, דאגתך לחברה שלך ראויה לציון, והעובדה שיש לה חברה כמוך שתומכת בה מהווה כשלעצמה משאב חשוב שיכול לסייע לה בתהליך ההחלמה. העובדה כי חברתך נעזרת בפסיכיאטר ובשיחות, מצביעה על כך שיש לה אמונה מסוימת (גם אם באחוז נמוך) שהיא יכולה לעשות שינוי בחייה. קודם כל, נראה שיש בעיות חמורות יותר מה- OCD- חוסר תפקוד, תלות באמה והתמכרות לסמים. שימוש בסמים במקביל לתרופות פסיכיאטריות עלול לגרום נזק (אני ממליצה להתייעץ עם פסיכיאטר בנושא), ונראה לי שהדבר הראשון שדורש התייחסות הוא ההתמכרות. להערכתי יהיה קשה לטפל בתחומים האחרים ללא טיפול קודם בהתמכרות. לכן, אני מציעה שתפנה למרכז גמילה (את יכולה לתמוך ולעודד אותה לכך, ואולי גם לגייס את אמה ואנשים נוספים בסביבתה שיפעילו עליה לחץ ללכת לגמילה). כרגע, חברתך מנסה דרך מסוימת לעזור לעצמה, אולם היא עושה את המינימום שבמינימום: הולכת לפגישות עם הפסיכיאטר, משוחחת איתו וכנראה נוטלת גם את הטיפול התרופתי. בדרך זו, באמת קשה מאוד להשיג שינוי כלשהו. יש צורך להסביר לה ששינוי בחייה הוא בהחלט אפשרי (בייחוד לאור העובדה שהיא צעירה כל כך), אך חשוב מאוד שתבין שהיא תצטרך לעבוד קשה כדי להשיג אותו: קודם כל, שיתוף פעולה עם תהליך גמילה אינו עניין קל, ולא מדובר רק בשיחות, אלא בנקיטת צעדים ממשיים להפסיק לאורך זמן את השימוש בסמים. לאחר שהיא תפסיק את השימוש, ניתן יהיה לשלב טיפול פסיכיאטרי שמתאים לה יחד עם טיפול התנהגותי- קוגניטיבי, כדי שהיא תוכל לחזור לתפקוד וכדי לטפל גם ב-OCD. גם כאן יש לזכור, שהטיפול אינו בשיחות בלבד (שכן הן כשלעצמן לא עוזרות), אלא הוא כולל שיתוף פעולה עם משימות שייתן לה המטפל, אשר יעזרו לה בפועל לצאת מהמצב הנוכחי בו היא נמצאת. בכל אופן, כדי לעצור את צבירת החובות באופן מיידי, הייתי מציעה לאמה לנתק מיידית את כל קווי הטלפון שיש לה גישה אליהם. זה נשמע כצעד קיצוני שבדרך כלל נוקטים עם ילדים ומתבגרים, אך מאחר שחברתך חיה כנערה מתבגרת ותלויה לחלוטין באמה, זה הדבר היחיד שיעזור לעצור את שיחות הטלפון בשלב זה. היא יכולה להמשיך לדבר עם חבריה ללא תשלום דרך האינטרנט. שיהיה לכן בהצלחה!
שרון תודה רבה על המענה המהיר, רציתי רק לשאול גם בשבילי ויותר כדי שהיא תשמע את התשובה אם בגלל שה OCD שלה נגרם מסמים יכול להיות שאין לו פיתרון או אם יש בכלל OCD שאין לו תרופה או דרך לחיות חיים נרמלים איתו? בגלל שהבעיה שלה קשורה לטלפון ולא לנקיון או משהו כזה שקשור רק אליה זה מערב עוד גורמים זרים ומקשה יותר על הסיטואציה והתפקוד היום יומי כמו ריבים עם חברים קרובים וזרים וכו עוד בעיה מאוד עיקרית זה שהיא יותר שולטת על אמא שלה מלהפך ככה שאין אפשרות לנתק את הקו בבית היא מחביאה לה את החוטים של הטלפון אבל היא מוצאת אותם ומחברת שוב לטענתה היא משתמשת בסמים לא כי היא מכורה ואם היא ממש תנסה היא תצליח להיגמל לבד,יש לה פחד מאוד גדול ממכוני גמילה כי בעבר ניסתה להיכנס כמה פעמים ופחדה מאוד מהשהות שם וויתרה, היא מעשנת כי קשה לה לחיות ככה עם ה OCD והיא לא יכולה לנהל חיים נורמאלים אז היא כל היום בבית, לא עובדת ורוצה לישון כי כמה אפשר להיות בחוסר מעש ובחרדות וזה עוזר לה לישון ולברוח מהמציאות שהיא נמצאת בה אם היא תפסיק לעשן לא תצליח לעבור את היום, היא בדרך כלל ישנה ביום וערה בלילה היא אומרת שיותר קל לה להיות ערה בלילה
ככלל, אין דבר כזה "OCD שאין לו פיתרון". ישנם מצבים קשים יותר לטיפול, שמערבים לעיתים הליך כירורגי מוחי (במקרים מעטים), אך נשמע שזה לא המצב אצל חברתך. הבעיה העיקרית שלה היא חוסר גבולות. זה מתבטא גם בהתנהגותה כלפי אמה, גם בהתמכרות שלה וגם בעובדה שהיא לא מוכנה לקחת אחריות על חייה. נשמע שהאישיות שלה עדיין לא בוגרת ולא בשלה מספיק, והיא צריכה לעבור תהליך. ישנן כמה אפשרויות לנקיטת צעדים קצת יותר קיצוניים: מטפל אשר יעבוד עם האם (כן, יש גם הדרכת הורים ל"מתבגרים" קצת יותר מבוגרים) וילמד אותה להציב גבולות לבתה, לא לתת לה לשלוט בה ו"לשבור" את התלות ביניהן (אגב, יכול להיות שזו תלות הדדית). כשהצעתי שהיא תנתק את קווי הטלפון, לא התכוונתי לניתוק החוטים, אלא לניתוק הקו עצמו על ידי חברת הטלפונים- אני באמת חושבת שזהו הדבר היחיד שיעזור בבעיה ספציפית זו בשלב זה. דבר נוסף- אני ממליצה בחום לפנות לשירותי הרווחה ולבקש עבורה עובדת סוציאלית. יכול להיות שהיא יכולה לקבל אחוזי נכות מביטוח לאומי (עקב בעיות נפשיות וחוסר תפקוד), ועובדת סוציאלית יכולה לעזור לה לקבל זאת, וכן לממש את זכויותיה במידה שתקבל. חלק מהזכויות כוללות עזרה בתפקוד בתוך הבית ומחוצה לו. יכול להיות שהפתרון הוא במסגרת מחוץ לבית (ואני מאמינה שיציאה מהבית והפסקת התלות באם יכולות רק להועיל בשלב זה), וגם בכך יכולה לסייע העובדת הסוציאלית. אם את יכולה להראות את ההודעה גם לאם ולא רק לחברה, זה יהיה אפקטיבי יותר. בהצלחה!
שבת שלום . רציתי להתייעץ או לשמוע חוות דעת נוספת . אני מתקרב לגיל 30 , בגיל צעיר מאוד התחילו אצלי בעיות בסגנון מחשבות טורדניות , ואובססיביות , ועם השנים , והטיפול (הפסיכולוגי בלבד) למדתי להבין ולהכיר את עצמי ואת המחשבות האלו , וכמובן את הרעיון שאלו הם לא יותר ממחשבות שווא . משום מה , מדי פעם מחשבות אלו בעניין החברתי מטרידות עוד יותר , ואני יודע שאין לי מה להתייחס לזה , ומטרתם של מחשבות אלו לגרום לי הרגשה רעה (ברוב המקרים) , או שהם מגיעות ממקום של אגו גברי (דבר שאצלי מאוד חזק) . לדוגמא אם דיברתי עם מישהו המחשבות תמיד יחפשו למצוא משהו שאני כביכול אמרתי שלא הייתי צריך להגיד , ועצם כך אני מטריד את עצמי מהעניין שכביכול 'יצאתי חלש' יותר , מה שברור לי שברוב המקרים שטותי , וברוב המקרים אינני מתייחס כלל לעניין . פשוט לפעמים המחשבה פשוט רצה בראש ונדמה שמשהו פנימי אצלי ככל הנראה (האגו הגברי הזה) משאיר אותי בהתעסקות עם המחשבה במקום להתעלם ממנה לגמרי ... יש לך איזושהו רעיון התייחסותי בעניין ? בבקשה התייחסות לאיך להתנהג כלפי המחשבה ...
שבת שלום, המחשבות שאתה מתאר, בנושא החברתי, יכולות להיות חלק מחרדה חברתית ולאו דווקא הפרעה אובססיבית קומפולסיבית. במידה שקיימות גם מחשבות טורדניות אחרות, ייתכן שקיים גם OCD. בכל אופן, לגבי המחשבות הנוגעות למצבים חברתיים, הן בדרך כלל נובעות מדאגת- יתר לגבי הערכה של אנשים אחרים כלפיך. הדבר יכול לנבוע מאמונת יסוד מוטעה, שאנשים אחרים קובעים את הערך שלך. אמונה זו קיימת אצל אנשים, שעוסקים רבות בשאלת הערך שלהם, ולא בטוחים בו או בחלקים מסוימים שלו. מושג ה"אגו הגברי" שציינת הוא חלק מעניין הערך העצמי. הדבר גורם לדאגה מוגברת סביב התגובות של הסביבה כלפיך, וסביב התגובות שלך כלפי הסביבה (פוחד לעשות טעויות). אתה יכול לבקש מהמטפל (אם אתה עדיין נמצא בטיפול) להתמקד בנושא זה, ולבדוק את יחסך לערך שלך ולזהות שלך. כך תוכל להבין טוב יותר מאין נובעות המחשבות, ו"להפריך" אותן בצורה שתשכנע גם אותך. לפי הבנתי, אתה יודע שיש חוסר היגיון במחשבות, אך עדיין אינך משוכנע בכך לגמרי- אולי משום שיש אמונות יסוד שלא זכו עד כה להתייחסות. בהצלחה!
שלום רב, לפני כשלושה חודשים החל אצלי דיכאון כתוצאה מתחושה שפריטי-רכוש מסוימים שלי הזדהמו באופן בלתי הפיך כתוצאה מזה שאנשים אחרים נגעו בהם. מדובר בעיקר בספרים, שאני מאד משתדל לשמור עליהם. מישהו השעין מקל ספונג'ה על הסיפרייה ואז התחילו החרדות שבגללן קשה לי לזוז וחוסר מוטיבציה כללי. לאחר מכן אחותי נגעה בספרים אחרי שיצאה משרותים לא נקיים ולמרות שהיא רחצה ידיים פעמיים אני מרגיש מחוק. כל הספרייה נראית לי אבודה. מה עושים?
היי דני, הגעת לפורום הנכון, מאחר שהבעיה שלך בהחלט נשמעת כמו סוג של OCD. הרגשות שאתה מתאר- דיכאון וחוסר מוטיבציה, הם רגשות משניים כתוצאה מהטורדנות הכפייתית, שהרגש המרכזי בה הוא בדרך כלל חרדה, כתוצאה מהמחשבה על הזיהום. מומלץ לפנות לטיפול התנהגותי קוגניטיבי, שיטפל במחשבות הטורדניות הקשורות לזיהום. בנוסף, שתי שאלות מאוד חשובות עבור האבחון והטיפול: האם אתה מבצע טקסים כתוצאה מהמחשבות, או שההפרעה מסתכמת במחשבות בלבד? עד כמה אתה מאמין שהמחשבה היא אמיתית והגיונית? למידע יותר מדויק על אופן הטיפול בבעיה הזו מצורף מאמר בפורום זה, וניתן גם לקרוא על הנושא באתר שלי.
תודה רבה על תשובתך: אינני יודע אם מדובר בטקסים אבל לאחרונה אני נאבק בעצמי לא להתקלח יותר מפעם אחת כל יום מכיוון שעד לקבלת החלטה זו היו לי "התפרצויות|" של דחף להתקלח עד 3 פעמים ביום במחשבה שאני לא נקי גם אחרי שתי מקלחות שבהן אני מסתבן היטב. עניין הספרייה הוא הקריטי ביותר, ובין אם מדובר במחשבות הגיוניות או לא, אני מרגיש שלאחר הביקור של אחותי כל פעם שאני חושב על הספרייה אני מרגיש "מחוץ" לגמרי, כאילו משהו דרך עלי. בלי קשר לזה ב3 החודשים האחרונים קשה לי לצאת מהבית בלי ליווי של חבר או קרוב מחשש לנפילות שלא היה קיים קודם, מה שתורם להרגשה הכבדה. נבדקתי מבחינה פיזית ונוירולוגית ואין ממצאים פיזיים. אני לוקח מאז 7.10 ציפרלקס שמאד מרדים ומטשטש, ואתחיל ביום ב טיפול אצל פסיכולוגית שיקומית למרות שאני מרגיש שזה בבחינת מעט מדי מאוחר מדי.
שלום אני סובל מימחשבות טודניות כבר 12 שנה זה רק הולך ומחמיר זה מעין מחשבות שניתקעות אם אני לא משתף פעולה אצלי הבעיה שאני חייב לשאול שאלות או להיתנצל גם על דברים שקרו לפני שנים אני רוצה לגשת לטיפול אך אני לא רוצה שיתייגו אותי מה אני יכול לעשות כדי לקבל טיפול בלי תיוג משהו ללא עלות כספית
היי זיו, קודם כל, לא ברור מה בדיוק האבחנה, והאם אכן מדובר במחשבות אובססיביות. מדוע אתה "חייב" להתנצל על דברים שקרו לפני שנים? האם מישהו מצווה עליך לעשות זאת, או שמא מדובר במחשבה? עד כמה אתה יודע שמחשבות אלה לא הגיוניות? שאלות אלה ואחרות ישאל אותך כנראה פסיכיאטר (או פסיכולוג) בשלב ההערכה. לדעתי אין מנוס מפנייה לטיפול. גם לא הבנתי מה הכוונה בחשש שלך מכך ש"יתייגו" אותך. מי יתייג ואיזה תווית ישים עליך? דווקא במרפאות ציבוריות, שבהן הטיפול ניתן בחינם, המידע עובר לקופת החולים בה אתה מטופל, אם מכך אתה חושש. הדרך היחידה שקופת החולים לא תדע על פנייתך לטיפול, היא לפנות לטיפול באופן פרטי, וכאן העלויות הן לא נמוכות, לצערי.
אני בת 27 ומילדות נוהגת לחטט באף במשך כמה דק' כל יום. אני מנסה להגמל מזה אבל לא מצליחה. כאשר הייתי צעירה יותר זה היה מלווה במציצת אצבע, במשפחה חושבים שכבר הפסקתי אבל הם לא יודעים שרק חצי בעיה "נפתרה". לאחרונה אובחנתי כסובלת מ"פאניק דיסאורדר" משהו כזה... האם יש קשר בין הדברים, אני נוטה להתקפי חרדה... מה הפתרון?
היי ליאת, אכן, פעולות כפייתיות שקשורות לגוף נובעות בדרך כלל מלחץ, חרדה או אי- שקט ורצון להרגיע את עצמנו. לכן, לא מפתיע שציינת כי את סובלת גם מהתקפי חרדה. על פניו, שתי הבעיות לא קשורות זו לזו באופן ישיר, אך בהחלט ייתכן שהפחתת רמת הלחץ הכללית בחייך תועיל גם להפחתה בחיטוט. הטיפול הוא התנהגותי קוגניטיבי (עבור שתי הבעיות), ובאופן ספציפי עבור בעיית החיטוט: את מתבקשת לנטר את תדירות ועוצמת הבעיה (כמה פעמים וכמה זמן את מחטטת, ומה קורה בחיטוט), להפוך את התהליך מאוטומטי למודע ולמצוא דרכים חלופיות להרגיע את עצמך ולהפחית אי- שקט. בין השאר, מחפשים פעולות אחרות שאפשר לעשות עם הידיים במקום לחטט. מומלץ מאוד! בהצלחה!
שלום רב,, אני בן 19, לפני כ 5 שנים תקפה אותי הפרעה טורדנית, והיא "לספור את מספר האותיות בכל מילה או ביטוי" וגם דברים דומים ועל אותו בסיס, דבר שלמשל גרם לי סיפוק אם מספר האותיות הוא זוגי, ולפני כחודש תקפה אותי עוד פעם ההפרעה הזאת, אבל לפני כחמשה ימים הצלחתי להתגבר על ההפרעה, ובמקומה הופיע דבר רב: פחד אימה וכאב בלב, מכך שהתופעה תחזור עוד פעם (כאילו שאני מצפה שההפרעה תחזור) דבר שפגע בריכוז, וכל פעם שאני רוצה לקרוא כאילו מין מחשבת הפחד והקריאה מתלכדות, ובכך רמת הריכוז יורדת בצורה מאוד דרסטית מה היא האבחנה ודרכי הטיפול, ועדיף שהטיפול יהיה מהיר מכיוון שאני סטודנט ותודה
היי רוני, כנראה שסבלת מסוג של OCD (טקסים של ספירה הם נפוצים למדי). החרדה מההפרעה עצמה, כלומר ה"פחד מהפחד" נקרא "סימפטום משני" ומהווה גם הוא סוג של חרדה. חרדה זו יכולה כשלעצמה לפגוע בתחומי חיים שונים, כמו שאתה מציין- סימפטומים פיזיים לא נעימים, חוסר ריכוז בלימודים. על מנת להפחית את החשש מחזרת ההפרעה ומתן כלים (חשיבתיים והתנהגותיים) להתמודדות איתה, מומלץ לפנות לטיפול התנהגותי קוגניטיבי. בנוסף, טיפול זה הנו קצר מועד וממוקד, כך שנראה לי שהוא עונה עבורך גם על הצורך שזה יהיה טיפול מהיר. כדאי לברר אם יש טיפול מהסוג הזה במרכז הקליני של האוניברסיטה שאתה לומד בה, כדי להוזיל עלויות. בהצלחה!
אני נמצאת בהריון בחודשים האחרונים אני ממש מוצצת את השיער שעל ראשי בכפיתיות ..ומרגישה צורך לעשות כך...ממה זה נובע ?
זה בהחלט יכול להיות סוג של OCD. ישנן הפרעות אובססיביות שקשורות להתעסקות עם הגוף, כמו- תלישת שיער כפייתית, חיטוט כפייתי בעור, הפרעת עיוות גופני (BDD) וכו'. הדחף לפעולה הכפייתית נובע בדרך כלל מצורך להפחית לחץ או אי- שקט, שלא מוצא מענה בדרכים אחרות. הטיפול בדרך כלל כולל מציאת משהו חלופי לעסוק בו במקום אכילת השיער, שירגיע באותה מידה. ייתכן שהבעיה קשורה להריון ותהיה הקלה לאחר שיתאזנו רמות ההורמונים בגוף. אם לא, כדאי לפנות לטיפול התנהגותי קוגניטיבי.
שלום שרון, לפני שאתחיל אני רוצה ממש לציין את הפורום הזה ואותך. ממה שקראתי הוא נותן מענה לאנשים בצורה מקצועית מאוד. לעיניני: יש לי חבר מקסים כבר שמונה חודשים. הוא בן 22, משרת בקבע בצבא. מעט זמן לאחר שהכרנו הוא סיפר לי שהוא הומו.בכל זאת רציתי להמשיך את הקשר, וכשדיברנו על הנושא התבררה לי תמונה אחרת. יש לו מעין צורך לא נשלט להסתכל על אברי מין של גברים והוא מדמיין את עצמו נוגע בהם,לכן תיאר לעצמו שהוא הומו. היו לו מחשבות בלתי נשלטות על הנטייה המינית, שהמבטים רק העצימו. בקיצור, אחרי שבדקתי טוב טוב באינטרנט, ודיברתי עם פסיכוטרפסטית- הגעתי לתובנה שהמחשבות האלו נובעות מOCD או מחשבות כפייתיות (מיותר לציין שגם כשחשב שהוא הומו התפקוד שלו היה מצוין+). עדכנתי אותו במצב והוא חש הקלה מאוד גדולה, והסכים שזו הבעיה שמתארת את מצבו, וחלה רגיעה במחשבות/מבטים. כל זה היה לפני כ5 חודשים וממש אתמול כדרך אגב שאלתי אותו והוא סיפר שהמבטים חזרו,בתדירות שאינו יכול לספור ליום. הוא כבר לא חושב על עצמו שהוא הומו, ובכל זאת לא מצליח להימנע מהמבטים והרצון לגעת. כרגע המחשבות מטרידות אותו אך לא גורמות לו למצוקה כמו בפעם הקודמת (כנראה בגלל שהזהות המינית שלו ידועה לו) העניין הוא כזה: האם גם לדעתך הוא סובל מOCD? אני מאוד רוצה שיתחיל טיפולCBT, והוא חוזר שבוע כן שבוע לא מהצבא. עד כמה אפקטיבי טיפול כזה? תודה רבה!
היי עדי, אני שמחה מאוד שהפורום לטעמך. המחשבות הטורדניות של חברך אכן נשמעות כמו סוג של OCD (למרות שאני נזהרת מלאבחן בצורה כזו דרך האינטרנט). אכן, כשאדם מקבל אבחנה ומודע לכך שיש אנשים נוספים שסובלים מהבעיה, הדבר יכול לגרום להקלה בסימפטומים ובהרגשה הכללית (לפעמים באופן זמני), אבל כמו שציינת, זה לא פותר לגמרי את הבעיה (אך משאיר הרבה מקום לאופטימיות לגבי יכולתו להשתפר). טיפול התנהגותי קוגניטיבי עשוי מאוד לעזור. עיקרו של הטיפול הוא ללמד את המטופל לקבל את המחשבות שלו, לא לנסות להימנע מהן ואף "להכריח" את עצמו לחשוב אותן בצורה מכוונת, כדי לגרום למוח "להתעייף" מהמחשבה ולהפסיק להתעניין בה. כדי להשיג התקדמות טיפולית משמעותית, רצוי לבוא לטיפול פעם בשבוע. אם אין אפשרות לכך, אפשר לחשוב על פתרונות יצירתיים ביחד עם המטפל (למשל: לשוחח בטלפון בשבוע שאין פגישה, למשך שעה, ולשלם לו על השיחה). להערכתי, תוך מספר חודשים אפשר להשיג הקלה משמעותית במצב, בתנאי שאין בעיות נפשיות משמעותיות אחרות. בהצלחה!
רעיון טוב אני בהחלט אציע! תודה ושנהיה בריאים ושלווים
מישהו יכול להמליץ לי על מטפל CBT באיזור באר שבע? עדיף מישהו שיש לו ניסיון עם טריכוטילומניה.. תודה
דווקא באיזור הדרום אני מכירה פחות, אך כדאי שתשאיר כתובת מייל בהודעה שלך, כדי שאחרים יוכלו להמליץ לך. לפי כללי הפורומים, אסור להמליץ על מטפלים ספציפיים בפורום עצמו.
[email protected] אשמח מאוד אם מישהו יוכל לעזור... אני די מיואשת..
יש לנו בן בגיל 4, אנו סובלים ממספר קשיים איתו אשר הולכים ומחמירים מדי יום בנושאים הבאים: - יש בעיה קשה לרכז אותו בנושא מסויים, הילד אקטיבי באופן מיוחד אבל לדעתינו לא היפראקטיבי, לדעתינו זו יותר בעיה של קשב וריכוז אך לא מצאנו היכן ניתן לבצע איבחון בגיל כה מוקדם ואם בכלל כדאי. - התגובות שלו חריפות וחסרות פרופוציה לכל דבר קטן כגדול, אם הוא לא מקבל את מה שהוא רוצה בזמן שהוא רוצה, במקום ובזוית (פשוטו כמשמעו) המתאימה הוא נכנס לאקסטזות שיכולות להמשך שעות אם הוא החליט שאמא תנגב לו את האף ביר שמאל עם ניר מסויים, בנקודה מדוייקת בבית או ברחוב אז כלום לא יעזור והוא יצרח, יבכה ימשוך וידחוף שעות בדרישה שהסנריו שהוא תכנן יתבצע באופן מדוייק על אותה בלטה. דבר זה יכול להגרם מכל דבר קטן מספר פעמים ביום. - יש לו בעיה קשה עם הנעליים, בעיה זו הולכת ומחמירה מיום ליום, הוא מבקש להדק אותן יותר ויותר חזק בכל יום, תקשור את זה לבעיה הקודמת נגרם מכך שכל נעילת נעליים יכולה לקחת שעה שלמה אם הנעליים לא נקרעו. - הבעיות איתו הן יום יומיות שעה בשעה, אנו אובדי עצות. לאן לפנות ומי יכול לעזור לנו, האם התופעות שתיארנו מוכרות וניתן למצוא חומר קריאה מתאים. נא המלצותיך, תודה רבה.
היי אמיר, אתה למעשה מתאר מספר בעיות: בעיה של קשב וריכוז, בעיה של משמעת וקבלת סמכות הורית (ייתכן שהן קשורות זו בזו), ומה שנראה כבעיה אובססיבית. את כל הבעיות אפשר לאבחן (וגם לטפל בהן) מגיל מאוד מוקדם, ואף רצוי, כי הדבר עשוי לשפר את הפרוגנוזה לעתיד (ככל שתקדימו- ייטב). הפרעות קשב וריכוז (לא חייבות לכלול היפראקטיביות) מאובחנות מגיל 4 ומעלה, ויש הרבה חומר, למשל באתר זה: http://www.adhd-test.co.il/ בכל אופן, בכל הבעיות שציינת מטפלים בטיפול התנהגותי, בדרך כלל מטפלים שעוסקים בהדרכת הורים במקביל לטיפול בילד. המטפל בדרך כלל מפנה גם לפסיכיאטר ילדים, שנותן טיפול תרופתי שיכול לעזור מאוד, וגם לקדם את תוצאות הטיפול ההתנהגותי. יש לא מעט חומר קריאה שניתן למצוא בגוגל הרגיל או בגוגל scholar. אני יכולה לתת רפרנסים אם תרצה בכך. עצה כללית שאני יכולה לתת לכם (ובוודאי תיתקלו בה גם בטיפול ההתנהגותי) היא להיכנע פחות לגחמות הילד. גם בטיפול באובססיות וגם בטיפול בבעיות משמעת, נאמר להורים שלא יחזקו התנהגויות שקשורות להפרעה, והם מודרכים כיצד להציב לילד יותר גבולות, כך שהוא (ובוודאי ההפרעה שלו) לא ישלוט בחייהם. במקביל, חשוב לתת לו תשומת לב כאשר הוא מתנהג בצורה חיובית, לבלות איתו "זמן איכות" ולחזק ככל הניתן התנהגויות חיוביות. בהצלחה!
איך אפשר לטפל במחשבות טורדניות של מין והתאבדות?
היי רביע, הודעתך מאוד מצומצמת ולא מפרטת הרבה, ולכן קשה לי לתת עצה. מהן המחשבות הטורדניות על מין והתאבדות? האם מדובר במחשבות אבדניות של ממש, עם כוונה אמיתית לביצוע, או שמא מדובר בפחד לא רציונלי שתפגע בעצמך (שיכול להיות חלק מ- OCD)? באופן דומה, אני צריכה להבין את מהות המחשבות על מין כדי שאוכל לנסות לעזור.
אני מדבר על מתח דאגה ודיכאון שגורמים לי לחשוב על התאבדות כי כבר קשה לי לסבול מתח הזה.אני סובל מזה כבר יותר מ-10 שנים והייתי 3 פעמים במזרעה בעכו.כם מחשבות מיניות בלתי נשלטות מציפות לי את הראש יותר מדי בצורה מוגזמת ומדאיגה.אני נוטל תרופות כגון :ואבין אפקסור ודיקנט וגם זריקת קלופיקסול דיפו כל שבועיים זה עזר לי קצת אבל אני עדיין נתקף במחשבות האלה לפעמים.
אני מקווה שהגעתי לפורום הנכון. יש לי חברה במצב מאד קשה. יש לה מחשבות אובססיביות על יופי ומראה חיצוני. היא חושבת שהיא לא יפה ואני כן והיא מקנאה בלי על כך בלי סוף. היא מצלמת את עצמה כל הזמן ובוהה שעות בתמונות ובמראה. אח"כ היא מסתכלת בתמונות שלי ושלה ביחד ומתחילה להשוות בינינו. היא בטוחה שיופי זה הכל ושאם היא לא יפה אז החיים לא שווים כלום. היא מרגישה מיואשת ואבודה. ניסיתי לעזור לה, להגיד לה שיופי הוא סובייקטיבי, שיש אנשים שיחשבו שאני יפה ויש אנשים שיחשבו שאני לא, כנ"ל לגביה וכנ"ל לגבי דוגמניות. היא בטוחה שאני אחת הנשים הכי יפות בארץ (שזאת הגזמה מוחלטת). היא לא מפסיקה לחשוב על התמונות שלי בפייסבוק (שכמובן העלתי מזמן, היום אני לא מעיזה אפילו לחשוב על זה) והתגובות שקיבלתי עליהן. היא משווה את התגובות שלה לתגובות שלי ונכנסת לדכאון. קשה לה עם זה שאני "יותר יפה" ממנה. (לדעתה, כמובן) היא אומרת שהיא הייתה יכולה להסתדר עם המראה שלה לבד, אבל בגלל שאנחנו חברות כל כך טובות היא לא יכולה להתנתק מהמראה שלי ולא יכולה לחיות עם זה שאני כל כך יפה והיא "לא" (לדעתי היא יפהפיה, עוד אנשים אמרו לה את זה והיא מסרבת להקשיב). כרגע היא במצב של דכאון קשה מאד, עם מחשבות אובדניות. ההורים שלה לא באמת מבינים את חומרת הבעיה והם רק מזלזלים בתחושות שלה.אני יודעת שזה רק איש מקצוע שיכול לעזור לה. אבל הבעיה היא שהיא חיילת והיא במצב הזה כבר חודשיים ולא באמת התחילה טיפול מכל מיני סיבות שקשורות במערכת הצבאית. שבוע הבא יש לה פגישה ונראה לי שסוף סוף היא תתחיל טיפול. אני מאד מקווה. איך עוד אפשר לעזור לה? לי זה נשמע כמו OCD, מה אתם חושבים? אני מיואשת לגמרי וכל כך רוצה לסיים עם הסיוט הזה בשביל שתינו.
היי הילה, קודם כל, זה מאוד מרגש ונוגע ללב שאת דואגת לחברתך בצורה כזו. אני בטוחה שהתיכה שלך עוזרת, משום שידוע כי תמיכה מבני משפחה או חברים מאוד עוזרת בתהליך הריפוי כשמדובר בבעיות נפשיות (וגם גופניות, אגב). מהתיאור שלך, נשמע שחברתך אכן סובלת מבעיה אובססיבית. האם היא אובססיבית לגבי חלק אחד מסוים בפנים או בגוף שלה? אם כן, מדובר בהפרעה שנקראת BDD (Body Dysmorphic Disorder), את מוזמנת לחפש עליה חומר דרך גוגל, כדי להבין טוב יותר את חברתך. קיימים לא מעט אנשים, שהאובססיות שלהם קשורות לגוף ולמראה חיצוני, והטיפול מאוד דומה לטיפול ב-OCD "רגיל". אני מאוד מקווה שחברתך תוכל לקבל טיפול מחוץ לצבא, כי אני לא בטוחה שהצבא יכול לעזור במקרים האלה. הכל תלוי בפנייה שלה לטיפול שמתאים לבעיה הזו (ומאוד רצוי שיהיה התנהגותי קוגניטיבי), ובשיתוף הפעולה שלה עם הטיפול. מבחינתך, את יכולה לחזק ולעודד אותה על פנייתה לטיפול, להסביר לה שיש עוד הרבה מאוד אנשים בעולם שסובלים מבעיות דומות (שכיחות הבעיה הזו גבוהה), ולקבל אותה כחברה כפי שהיא (תוך עידוד לקבלת עזרה, כדי שהיא תרגיש יותר טוב). בהצלחה לשתיכן!
שלום אני כבר כ 4 שנים קם כל יום בלילה על מנת לאכול, לפעמים יותר מפעם אחת ועושה את זה בצורה כפייתית ובלתי נשלטת. יש לציין שלפני 4 שנים ירדתי במשקל בצורה רצינית ובאותה תקופה די הרעבתי את עצמי אבל כיון אני לא עושה את זה יותר ואוכל כרגיל ובכל זאת התופעה קיימת.. מספר ימים בשבוע אני ישן מתוקף העבודה במקום שאין בו שום גישה לאוכל ובימים האלו אני לא מתעורר כלל אך כאשר אני ישן בבית או במקום עם גישה לאוכל אני אקום בלילה ואלך לאכול.. תעזרו לי בבקשה להפסיק עם זה זה הורס לי את החיים..
היי ויטלי, ראשית יש לשלול תופעה של סהרוריות. האם אתה אוכל "מתוך שינה" ובלי שליטה כלל, או שמא אתה מודע לגמרי למעשיך? מומלץ לפנות לרופא לאבחנה מדוייקת יותר, לפני שאתה מאבחן את עצמך כסובל מאכילה כפייתית. מכל מקום, לשתי התופעות יש טיפול (במקרה של סהרוריות הטיפול הוא רפואי יותר, אך במקרה של אכילה כפייתית מומלץ לפנות לטיפול התנהגותי קוגניטיבי).
שרון ויוסי היות ואני מבין שיש לכם יותר נסיון בזה אולי תוכלו להגיד לי לפחות ממה נובעת הבעיה..
גם סובל ממנה כ-6 שנים עליתי כ-10 קילו בגללה. וגם לי זה קרה לאחר דיאטה שהשלתי כ-12 קילו ממשקלי. הייתי במעבדות שינה ופסיכולוגים אך לללא הועיל. אני מודע למעשי אבל לא מצליח לשלוט בדחף הזה ואני קם ואוכל בלילה. כאשר אני ישן אצל חברה שלי מקום שאין גישה לאוכל התופעה לא קיימת. אני ממש מבין אותך וגם אני ממש מיואש מזה!
היי יוסי, האם ניסית טיפול התנהגותי קוגניטיבי? דרך אחת לשלוט באכילה הכפייתית היא בעצם שליטה בסביבה בה אתה ישן בלילה, ולכן חוסר גישה לאוכל היא טכניקה (התנהגותית) טובה, לפחות לטווח הקצר. יכול להיות שאם תנסה זאת בביתך לאורך זמן, ישתנה ההרגל לאכול בלילה. טיפול כמו שהצעתי יכול ללמד אותך טכניקות נוספות לשליטה בדחפים, הרגעה עצמית והפסקת ההתנהגות הבעייתית. אתה מתאר שעברת טיפול בהפרעות שינה, כאשר למעשה אתה סובל גם מהפרעת אכילה. לכן כדאי למצוא מטפל שעוסק בהפרעות אכילה או הפרעות שליטה בדחפים, מבין את התופעה ויודע איך לטפל בה. בהצלחה!
אני מתחיל להפגש עם דיטאנית קלינית מוסמכת מקווה שהיא תעזור לי ! אני יעדכן
למרות שאני לא חושבת שזה קשור לתזונה... נראה לי שזו התמכרות להרגל רע שתוקף אותנו בשעה חלשה, שנותן לנו סיפוק רגעי למרות שאנו לא מעוניינים בזה לטווח הארוך.
אני כבר 15 שנה סובלת מיזה מה לא עשיתי ובאיזה צורת לא ניסיתי לעזור לעצמי.. תחושה קשה הרגשה קשה ועליה המישקל ממש בזיון נפשי וריגשי ... מה נותר אולי להיתפלל לאיזה תרופה או מומחה בתודעה היתההגותית...
כשהכרנו זה היה אבל היה מתקשר 30 פם ביום אבל זה נעים כשחברים ומחמיא מאוד דרך אגב היינו בטיפול זוגי והמטפלת אמרה לא שיש לי צרכים ושהוא לוקח שליטה ומאוד קשה לה להרגיע אותו היא שלחה את בעלי לפסיכיאטר לקבל טיפול הוא קיבל כדורים ולאחר שלושה חודשים הוא לא רוצה להמשיך את הטיפול הזוגי ובטח גם את הכדורים דרך אגב אני מרגישה מאוד מתרחקת מבעלי בגלל ההתנהגות שלו מה עלי לעשות הוא גם מאשים אותי שיש לי מחזר או חברה שממלא לי את הראש הוא רוצה שאני יקשיב רק לא מבקשת עזרא תודה רבה מראש
היי רבקה, הפרטים שהוספת הם מאוד חשובים בכדי להבין את המצב. עדיין, אני לא יודעת מהי הבעיה שממנה סובל בעלך, ומדוע הפסיכיאטר נתן לו כדורים (בגלל שתלטנות גרידא לא נותנים כדורים...). ייתכן מאוד שאי אפשר לשנות את בעלך, מאחר שהוא אינו משתף פעולה. זכרי שכל יום שבו את חיה איתו הוא מבחירה שלך בלבד, עם כל המשתמע מכך. הכל תלוי ביכולת שלך לתקשר איתו, להבהיר לו את צרכייך ואת העובדה שאת מעוניינת שיתחשב בהם. איני יודעת מה מצבו הנפשי והאם הוא מסוגל לכך או לא. אם הוא אינו מסוגל לכך, ואינו מעוניין לפנות לטיפול רפואי, עלייך לשאול את עצמך מדוע את עדיין נמצאת בזוגיות זו ומה את מקבלת ממנה, ואם מתאים לך לבלות את חייך עם בעל שתלטן.
אנחנו נשואים 5 שנים =שתי ילדות בעלי אוהב שאני כל הזמן יהיה צמודה אליו כל חברה שתבוא אליי הוא יגיד אחרי שהיא הולכת במקום לשבת איתה תשבי איתי .או למה את תמיד צוחקת כשאת עם האחיות שלך .למה כשאת יוצאת איתי את לא צוחקת {לא ללכת למכון כושר כי יש שם גברים}כשנוסעים למשפחה שלי הוא מגביל אותי לשלוש שעות ואז כמו שוטר נו הולכים.יש לא בעייה אובססיבית אני מרגישה שהוא לא אוהב שטוב לי .תמיד יש לא מה לומר למה בישלת את זה .ולמה עשית את זה.לא משנה מה אני עושה תמיד יש לא הערות{אני אוהבת מאוד מאוד לאפות ואתמול הוא החליט שהוא לא יקנה לי את המצרכים שאני יצטרך לאפות הוא אומר חבל על החשמל {שתי הכרטיסי אשראי אצלו הוא אוהב שליטה מלאה בבקשה תעזרו לי אני נחנקתתתתתתת אתמול שתיתי שתי כדורי הרגע והוא לא הבין למה אני ישנה כל היום הגעתי לקצה דיייייי
היי רבקה, לא ציינת באיזה שלב של הקשר בעלך החל להתנהג כלפייך בצורה כזו, אולם נשים רבות מדווחות שבשלב החיזור, הגבר התנהג בצורה מאוד מתחשבת כלפיהן, ולאחר הנישואין, הוא החל לגלות התנהגות שתלטנית והפסיק להיות קשוב לצרכיהן. האם זהו המקרה? (אגב, הרבה פעמים מדובר בעניין תרבותי ולא אובססיבי, אך עדיין אין זה אומר שאת צריכה לוותר על דברים שאת אוהבת לעשות.) בכל אופן, הדבר הכי חשוב בזוגיות היא התקשורת, ולכן את מצידך צריכה לומר לו באופן ברור, ישיר ואסרטיבי כיצד התנהגותו גורמת לך להרגיש. כנראה שאת לא מצליחה להעביר לו את תחושותייך, מאחר שסיפרת ש"ברחת" מהסיטואציה על ידי לקיחת כדור הרגעה, והוא אפילו לא ידע. אני ממליצה לך להפסיק להתנהג כקרבן, להבהיר לו את צרכייך ולבקש ממנו שיבוא איתך לטיפול זוגי. הטיפול יכול לסייע לשניכם להיות יותר קשובים זה לצרכיו של זה ולתקשר בצורה טובה יותר. במידה שבעלך לא יסכים לבוא לטיפול זוגי, ניתן גם לפנות באופן עצמאי ליועץ זוגיות, שייתן לך כלים כיצד לתקשר בצורה יעילה עם בעלך, תוך שמירה על צרכייך. בהצלחה!
יש לי ברומינציות ואובססיה סביב הזהות שלי, אני לא מתפקד, זה כמה שנים. מה עושים? האם זו מחלת נפש? תודה רבה.
שלום דויד, סיפקת מעט מאוד פרטים לגבי הבעיה שלך ולגבי עצמך, כך שאני לא ממש יכולה לתת תשובה. מה המחשבות שלך אומרות? ומה זאת אומרת "לא מתפקד"? ובן כמה אתה? ככל שתספק יותר פרטים (כמובן בלי לחשוף פרטים מזהים אם אינך מעוניין בכך) כך יהיה יותר קל לתת מענה.
שלום שרון, מה ההבדל בין ocd לבין ocpd? האם ההבדל הוא ברור ונקבע על פי הסימפטומים, או שהגבול דק? מה הטיפול האולטימטיבי עבור כל אחד מהשניים? תודה מראש, הגר.
היי הגר, אכן, יש הבדל ברור שנקבע על פי קריטריונים לאבחון, למרות שיש קווי דמיון בין שתי ההפרעות. OCD היא הפרעת חרדה, וככזו היא נחווית כאגו- דיסטונית (לפחות ברובה), כלומר האדם חווה את הבעיה כ"חיצונית" לו ולא כחלק ממנו. האדם למעשה מבצע פעולות כפייתיות, כדי להימנע מהחרדה שיכולה להיגרם ממחשבותיו הטורדניות. OCPD היא הפרעת אישיות, וככזו היא נחווית כאגו- סינטונית, כלומר הבעיה היא בקווי האופי של האדם, והוא חווה אותה כחלק ממנו ולא כ"דבר" שיש להיפטר ממנו. הפרעות אישיות מתחילות להסתמן בסוף גיל ההתבגרות, בעוד הפרעת חרדה יכולה להתגלות בכל שלב בחיים. המאפיינים העיקריים של הסובל מ-OCPD הם נוקשות וחוסר גמישות, עקשנות ומיעוט ביטויים רגשיים. קיים עיסוק יתר בפרטים, כמו סדר, לוחות זמנים, כסף וכו'. בנוסף, יש לזכור כי אחת ההגדרות המרכזיות להפרעות אישיות היא בעיה ביחסים הבינאישיים. לסובלים מהפרעת האישיות בעיה קשה באופיים (עד כמה שזה נשמע גרוע), שמקשה עליהם מאוד להסתדר עם אנשים אחרים. זוהי אינה מהות ההגדרה של OCD, ישנם אנשים רבים הסובלים מההפרעה ולהם קשרים חברתיים רבים (אם כי כל הפרעה יכולה לפגוע בתפקוד, וכתוצאה מכך גם בתפקוד החברתי). ודוגמא קטנה שיכולה להמחיש את ההבדל: ביתו של הסובל מ-OCPD הוא תמיד נקי ומסודר, משום שהכל בעולמו מחושב בקפדנות. ביתו של הסובל מ-OCD יכול להיות מלוכלך ומבולגן במקרים מסוימים, משום שהוא פוחד להתחיל בתהליך הניקיון מחשש שמא לא יסיים אותו, או פוחד להזיז דברים ממקומם, וכדומה.
טיפול התנהגותי קוגניטיבי יכול לתרום מאוד לשיפור בסימפטומים של שני סוגי ההפרעות. הסובלים מ-OCD יכולים להיעזר בטיפול CBT סטנדרטי (כמובן שמומלץ לפנות למטפל, שהפרעה זו היא אחד העיסוקים העיקריים שלו). לסובלים מ-OCPD מומלץ יותר להיעזר בסכימה תרפיה, המותאמת לעבודה עם הפרעות אישיות. בטיפול זה עובדים על סכימות מרכזיות המניעות את האדם, מנסים לברר את מקורן ועובדים גם עם הסיטואציות בהן הסכימות נלמדו. (אם את מעוניינת לדעת עוד, נסי לחפש לפי ג'פרי יאנג בגוגל)
שלום - אני מקווה שהגעתי לפורום הנכון שיוכל לענות לשאלתי. ביתי בת ה6 התחילה בשנה האחרונה ( וסליחה מראש על הגועל) לחטט באף ולאכול את מה שיוצא.. הסברתי לה המון המון פעמים שזה לא בריא, שזה בעצם ליכלוך, ושתלך לקנח את האף בטישיו.. ללא הצלחה.. היא ממשיכה לעשות את זה בהסתר, לפעמים כשאני תופסת אותה אני מעירה לה, לפעמים ממש כועסת עליה ואומרת לה שהיא תהיה חולה מזה, שייצאו לה פצעים בפה וכל מיני, ( מנסה להפחיד אותה טיפה..) בנוסף חשוב לי לציין שהיא גם כוססת ציפורניים.. מה ניתן לעשות ? תודה מראש.
אמא שלום, אכן, בהרגלים מגונים יש משהו מן האובססיבי. כאשר חיטוט באף נעשה כפייתי עד כדי גרימת נזק לרקמות האף, מדובר בחיטוט כפייתי- הפרעה שנקראת Rhinotillexomania, ונפוצה בעיקר בילדים. בכל אופן, כנראה שהילדה מחפשת פעולות מרגיעות (אולי יש לה נטיה להיכנס ללחץ), וההרגלים האלה נחשבים למרגיעים. אפשר לנסות להציע לה פעולות אחרות שירגיעו אותה- למשל למשש או ללטף משהו, או למצוא "תעסוקה לידיים" מסוג כלשהו. לגבי כסיסת הציפורניים, קיים לק מיוחד שטעמו מר, וכאשר מורחים אותו על הציפורניים הוא מונע את הכסיסה אצל רוב האנשים. בהצלחה!
היא עושה את זה דווקא בסיטואציות רגועות, נניח בעת צפייה בטלוויזיה, או בישיבה בשירותים . אין לה נטייה להכנס לחץ דווקא, והיא מוגדרת ילדה מאוד חברותית , רגועה,ונעימה. לגבי כסיסת הציפורניים, קניתי לה את הלק המר הזה , והיא אכן מורחת אותו , אבל היא גם עלתה על זה שכששוטפים ידיים כמה פעמים הלק יורד.. אני בוודאי לא יכולה להגביל אותה מלשטוף ידיים, מה גם שאני לא איתה בביה"ס.. לאור המידע הנוסף, האם יש משהו נוסף שתוכלי לייעץ לי?
שלום לכולם. רצית בבקשה לשאול שאלה . אני מחפש פסיכיטר באופן פרטי עקב הסודיות שחשובה לי. לעומת הפסיכיאטרים שעובדים עם קופות החולים . השאלה שלי אם אקבל תרופה מהפסיכיאטר הפרטי אצטרך גם ככה לקבל תתרופה מהקופת חולים. אז בעצם הפרטיות גם ככה אבדה. האם זה נכון ? והאם אקבל תקופה מהפסיכיאטר של קופת החולים יש בעצם הוזלה כחבר בקופת החולים לעומת העיניין שאלך לבדי לפסיכיאטר פרטי? תודה.
שלום לך, אתה צודק לגבי קניית התרופה בקופת החולים, המידע מגיע לקופת החולים והיא שולחת לך דו"ח רבעוני לגבי התרופות שקנית. במצב זה, קופת החולים למעשה "יודעת" שפנית לפסיכיאטר (לפי התרופה), אם כי לא ניתן לדעת ממה אתה סובל. ולדעתי, רכישת תרופה פסיכיאטרית איננה בושה כלל וכלל, וגם לא פנייה לפסיכיאטר דרך קופת החולים. אנשים רבים פונים לפסיכיאטר בעקבות חרדות או דיכאון קל, מה גם שהפסיכיאטר מחויב לסודיות ואינו מעביר את המידע לאחרים. לגבי ההנחה, אם פנית לפסיכיאטר פרטי תצטרך להמיר את המרשם אצל רופא משפחה, ואז תוכל לרכוש אותה בהנחה (לפחות בקופ"ח כללית נוהגים כך, אם אתה חבר בקופה אחרת אני ממליצה לברר את ההליך). בהצלחה!
תודה :)
שלום שרון אני סובל מ OCD ועוד הרבה בעיות אחרות שהיו לי כמו הפרעות אכילה דיכאון חרדות וקשב וריכוז הנני מודע לבעיות שלי ושאני לא ילד רגיל אחת הבעיות שלי היא אובססיביה כפייתית בנוגע לכל פעם משהו אחר אבל תמיד זה נוגע לגבי הגוף שלי כיום האובססיה שלי היא הגבות שלי יש לי מריטת גבות כפייתית ובנוסף אני חסר ביטחון פעם לפני שהכל התחיל הייתי ילד יפה אבל היום אני מרגיש מכוער ומגעיל בגלל מה שאני גורם לגוף שלי אבל אני די בטוח שהכל בראש פתחתי את האשכול הזה לפרוק את הדברים ובשביל שאלה שיש לי יש בית ספר מיוחד או מחלקה כלשהי לילדים שסובלים מ OCD ושלא ישפטו אותי או יצחקו עליי ?
שלום לך, לא ידוע לי על בית ספר מיוחד או מחלקה אשפוזית לילדים שסובלים מ- OCD, מה גם שלא נהוג לאשפז בעקבות OCD, אלא במקרים קיצוניים ביותר. האם אתה מטופל? כדאי שתפנה לטיפול פסיכיאטרי (משום ריבוי הבעיות), משולב בטיפול פסיכולוגי התנהגותי- קוגניטיבי. העובדה שאתה מאוד צעיר משחקת לטובתך, שכן ככל שהאדם צעיר יותר, כך יש יותר גמישות באישיות ופתיחות לשינויים. בהצלחה!
האם ייתכן מצב בו הפרעה טורדנית אצל אדם (הפרעה שאינה מאובחנת, יש לציין) גורמת לו להימנע מקיום יחסי מין מלאים? בן זוגי אינו מוכן לחדירה במהלך קיום יחסי המין ואינו מוכן (ונראה שאינו יכול גם) להסביר מדוע. לא מדובר בבעיית אמון חשש מכניסה להיריון. לא מדובר בהיעדר משיכה או בבעיות בתפקוד. פשוט נרתע מחדירה, מצב המרגיש לגמרי לא טיבעי. לא ידועה לי טראומה בעברו. מדובר באדם שסימנים רבים המתוארים שחלק מהפרעות טורדניות מתקיימים אצלו.
מצב כזה בהחלט יכול להתקיים כתוצאה ממחשבה אובססיבית, אובססיות גורמות לאנשים לעשות כל מיני דברים שלאחרים נראים מוזרים. אולם, אף אחד לא יכול לדעת מהן מחשבותיו של אדם אחר, אלא אם כן הוא חולק אותן עם הסביבה. לכן, אי אפשר לדעת אם זו אכן הסיבה להימנעות מחדירה, אלא אם כן בן זוגך יספר לך. כדאי שתמשיכי לנסות לשכנע אותו לספר לך, משום שהדבר פוגע (או יכול לפגוע) בקשר הזוגי, ולכן קשור גם אלייך. ניסיונות השכנוע צריכים להיעשות באווירה מקבלת ולא שיפוטית, את יכולה לומר לו שאת מעוניינת לדבר על כך בפתיחות על מנת לעזור לו ולשפר את הקשר הזוגי, ולא כדי לשפוט אותו לרעה. בהצלחה!
שלום, אני סובל מ OCD ומטופל בפבוקסיל. מאוד לא נהנה מהעבודה שלי אבל מפחד פחד מוות לחפש בצורה רצינית משהו אחר. האם ישנם פסיאטרים טובים שמתמחים בניתוח תעסוקתי ?
היי דני, אני לא יודעת אם פסיכיאטרים עוסקים בזה, מאחר שתפקידם כרופאים הוא בעיקר לספק לך טיפול תרופתי מתאים. בוודאי יש פסיכולוגים שעוסקים בזה, ותוכל לחפש לפי איזור מגוריך. בהצלחה!
שלום, חן חן על ההשקעה ביום שישי בשעה מאוחרת שכזו ותודה על התשובה. אני לא מזלזל בפסיכולוגים אבל בהחלט מודע להבדל בגישות שלהם. הפסיכולוג "יחפור" על איפה דפקו אותי בילדות ויבקש להתחיל תהליך של הורדת מינונים של כדורים והפסיכיאטר יאזן בכדורים וישלח אותי הביתה. אני מחפש דרך לצאת מממעגל הפחד הזה...למצא דרך להתחבר לעוצמות האמיתיות שלי...לחיים שלי לעצמי. לחוות את עצמי דרך העבודה ולא מחוצה לה. אשמח לשמוע על רעיונות נוספים. שבת באמת טובה ונעימה, דני.
שלום רב - הבן שלי בן 22, נראה שסובל מהפרעה כל שהיא. למד במסגרת לחינוך מיוחד, סיים 12 ש"ל בהצלחה, סיים שירות צבאי לאחר 20 (~) חודש בשל קושי נפשי. - כל כך הרבה תסמינים והיבטים נפשיים ורגשיים יחד(?) - * אולי מדובר בהפרעת אישיות . * אולי מדובר בהפרעה התנהגותית . * אולי מדובר בהפרעת חרדה . * אולי מדובר בהפרעה במצב הרוח . * ואולי גם בהפרעת הסתגלות . - * ואולי יש עוד היבטים - ואולי זה לא התסמינים הנ"ל. - * ברגע אחד מאדם שמח הוא הופך לאדם מר. * חסר מוטיבציה, ירידה בתפקוד, לא עובד ולא לומד. * נראה מנותק מהמציאות, לא מצליח להיות ממוקד. * קיימת התנהגות של הפרת כללים וחוסר שליטה : - הוא משקר הרבה (כל הזמן) גונב (בקטן) גם מהמשפחה. - חשוב לציין שהוא לא אלים ולא תוקפני (~), מנומס, חברותי מאוד, ללא עבר פלילי, ומנופח בחוש הומור . נדגיש שלמיטב ידיעתנו הבן לא משתמש בסמים,. - * למי פונים, איך מתחילים בברור, מי הגורם המוסמך. * איזה טיפול נכון בשלב זה לבן, שיחות, תרופתי, אשפוז. * איך נכון לפעול בשלב זה, מה הטיפול התומך המתאים ?. - אני מבקשת לקבל את הכוונתך והמלצתך . כל מידע נוסף בנושא הנ"ל התקבל בברכה. - בתודה מראש בברכה
היי שלומית, בתור התחלה, כדאי לפנות לפסיכיאטר לקבלת אבחון מקיף ומדוייק יותר. ייתכן שהבעיה היא אחת מהאפשרויות שציינת (או יותר מאחת), או שבכלל מדובר בהפרעה בעלת מרכיב פסיכוטי. בכל מקרה, לא כדאי לקחת סיכונים ולנסות לאבחן לבד או דרך האינטרנט. בדרך כלל, קופות החולים מאפשרות ביקור אצל פסיכיאטר הרשום אצלן במחיר סמלי. ניתן גם לפנות לפסיכולוג לחוות דעת מקצועית, אך בשל ריבוי הבעיות אני ממליצה לפנות לפסיכיאטר. ייתכן מאוד שהפסיכיאטר ירשום לו טיפול תרופתי, ואף יפנה אותו לפסיכולוג לטיפול מקביל בשיחות. אשפוז הוא טיפול נכון רק במידה שהאדם אינו מסוגל לתפקד בקהילה, והרופאים מעריכים שצריך לאזן אותו תרופתית במסגרת בית החולים. בדרך כלל מדובר במצבים פסיכוטיים חריפים (עד כדי כך שאינם מאפשרים תפקוד ואיזון מחוץ לבית החולים), או במצבים אבדניים הנובעים מסיבות שונות. שיהיה בהצלחה!
אני סטודנטית והשנה אני אמורה לסיים את לימודי ,מתחילת לימודי התרגלתי שכאשר אני בלחץ אני מתחילה ליגוע בפני כך שנוצרים אצלי פצעים , את הדבר הזה אני עושה במקרים שאני גם רבה עם בעלי ובכול הזדמנות שאני מוצאת מראה, בהיותי בתיכון עשיתי זאת גם ,אך ברגע שהפסקתי ללמוד הפסקתי. כיצד אני יכולה לעזור לעצמי להפסיק לעשות זאת?
היי צ'שר, ייתכן מאוד שאת סובלת מתופעה שנקראת "חיטוט כפייתי בעור", תופעה הדומה בבסיסה לטריכוטילומניה (תלישת שיער כפייתית), מבחינת השימוש בפעולה מרגיעה של גרימת נזק חיצוני כלשהו לגוף. תיארת את הבעיה בצורה נכונה כשאמרת שהנגיעה בפנים נובעת מלחץ. לכן, היא למעשה פעולה מרגיעה עבורך שהפכה למעין "הרגל מגונה". הטיפול העיקרי בחיטוט בעור הוא טיפול קוגניטיבי- התנהגותי, אשר ניתן ע"י מטפל המומחה לנושא. מטרת הטיפול היא למידה כיצד לשלוט בדחף לחטט, והחלפת ההרגל המגונה בהרגל אחר, שמרגיע באותה מידה ואינו מזיק לגוף. לכן, אני ממליצה לפנות למטפל קוגניטיבי- התנהגותי באיזור מגורייך, וניתן במקביל גם לפנות לפסיכיאטר לקבלת טיפול תרופתי משלים. הטיפול התרופתי המומלץ הוא בדרך כלל נוגדי דיכאון (שעוזרים מאוד גם במקרים של אובססיות). הטיפולים עובדים בצורה אופטימלית אם שניהם ניתנים במקביל. בהצלחה!
בעבר נטלתי ציפרלקס לחודשים אחדים ואז הופיע לי חריקות שיניים וכבר 5 שנים אני סובלת מזה ביום זה כבר פחות לא כמו בהתחלה שהיו לי התקפות כל היום אבל עדיין בלילות אני סובלת מזה, כיום אני בתקופה לא טובה לאחר פרידה מחבר אחרי קשר של 4 שנים , מזה כ שנה וחמישה חודשים שנמצאת במשבר, אני סובלת כנראה מדכאון, והמליצו לי לקחת איקסל כדור נוגד דכאון וחרדה, ואני מתעקשת ומסרבת לקחת כי אני פוחדת נורא שמא זה יעשה לי מה שהציפרלקס עשה לי, אמרו לי לקחת כדור אחד ביום בבוקר 25 מ"ג ולראות בהמשך מה לעשות, אני מאוד מאוד חוששת אבל בו זמנית אני סובלת מאוד ומתקשה לתפקד נורמלי בחיי יום יום בשגרה. אשמח לתשובה לעזרה תודה
היי אופטימית, שאלתך אינה שייכת לפורום- בראש ובראשונה זהו אינו פורום פסיכיאטרי, ולכן איני יכולה לענות על שאלות בנושאי תרופות. בנוסף, השאלה אינה שייכת לתחום ההפרעות האובססיביות. את יכולה להפנות אותה לפורום פסיכיאטריה או לפורום דיכאון- אבחון וטיפול, המנוהלים על ידי רופאים שיכולים להשיב על שאלות בנושאי תרופות. סופ"ש נעים!
בגלל מחשבות טורדניות ובעיות בזהות המינית שאלה גרמו לדכאון וחרדה , תודה בכל אופן
שלום אני די ודאי שיש לי ocd שכמובן בא לידי ביטוי בדרכים שונות. בדרך כלל המחשבות ocd שלי מתרכזות סביב רגשות אשם על זה שאני מסתכל על אנשים שנראים טוב כאשר רגשות האשם מופיעות בעיקר כשהאדם בו אני מסתכל הוא קטין כי אז עולה החשש מפדופיליה למרות שאין שום סיבה הגיונית שאחשוש מזה. יכול להיות שבעבר המאד רחוק כשהייתי בסביבות גיל 15 לפני כ25 שנה כשעשיתי בייביסיטר לכמה ילדים , יש סיכוי שנגעתי באחת הילדות איפה שאסור לגעת אבל אני ממש לא בטוח שזה קרה ואני יודע שיש תופעה כזאת בocd שמנסים לשחזר אירועים מהעבר שלא תמיד קרו. גם אירוע כזה משגע אותי ומדי פעם מתעורר אצלי בראש ולא מרפה. היום נהגתי באוטו בלילה וכנראה שהגלגל הקדמי פגע קצת באבן המדרכה והמחשבה שאולי פגעתי במישהו לא מרפה. האם האירועים שציינתי מראים שיש לי או סי די ? האם אלו תופעות נפוצות? מצטער על האריכות.
היי דניאל, הסימפטומים שציינת יכולים בהחלט להיות חלק מ-OCD, מחשבות על כך שפגעת במישהו או שאתה עלול לפגוע במישהו הן אחד התכנים הנפוצים (אם כי לא הנפוצים ביותר, כמו ניקיון, בדיקה וספירה) הקשורים בהפרעה. עם זאת, כדאי לשאול את עצמך: לגבי התופעה הראשונה- עד כמה אתה מאמין באמת שתפגע במישהו כיום (כלומר, עד כמה המחשבה הזו הגיונית ומבוססת)? לגבי התופעה השניה- עד כמה אתה מאמין באמת שפגעת במישהו בתאונת דרכים (בסולם של 0-100)? אם התשובה לאחת השאלות או שתיהן נמצאת בצד הגבוה של הסקאלה, זה יכול להשפיע על האבחנה ועל צורת הטיפול בך, לפחות בצורה חלקית. בהצלחה! שרון.
שלום, רציתי לשאול בהקשר לשאלה של הבחור, מה זאת אומרת שיכול להיות שזו אבחנה אחרת? איזו אופציות יכולות להיות?
שלום, הנני בחור בן 41 רווק. אני סובל מילדות בבעיה כאובה מאוד של ניתוק וחוסר יכולת תקשורתית, הבנת מצב, חוסר שליטה במצב. זה מתבטא בפחד מאנשים מתגובותיהם. כל מילה שנאמרת אני חושש ונפגע. אני לא מסוגל לקרוא ספר או לראות סרט משום שאיני מצליח לזכור פרטים ושמות. אני נמצא במערבולת פנימית 24 שעות 7 ימים בששבוע. אין לי יכולת שליטה והבנה של מה חשוב ומה צריך לעשות בכל רגע ורגע. מעולם לא היתה לי חברה. התמיכה היחידה והחשובה שיש לי היא מאמי שעוזרת לי בכל דרך מכינה לי אוכל כביסה כספים אבל זה לא דרך חיים. הבעיה שלי מטרידה אותי וגיליתי שאין עוד אדם עם בעיה כזו בעולם...אני לא מצליח לשמוע ולהפנים מה שנאמר וכל הזמן אני בהלם. אני מטופל בתרופות פסיכיטריות שאינן קשורות לעומק הבעיה. הייתי אצל פסיכולוגים ונבדקתי על ידי מבחנים נוריופסיכולוגיים. אני לא זוכר את עברי היכן הייתי או מה עשיתי. זה מתבטא בכל דדבר כמו איזו חולצה אני לובש או מה עליי לעשות כרגע. אני חושש מכל הנאמר או נעשה ולכן לא מתפקד בשום צורה. מעולם לא היתה לי חברה טולמעשה אני בודד מילדות. יש לך משהו שיכול לכוון אותי או לעזור לי? אשמח מאוד במידת הצורך למסור פרטים נוספים.
היי גיל, שאלתך אינה שייכת לפורום OCD, ולכן אני מציעה שתפנה אותה לפורום אחר- פורום פסיכיאטריה למשל. בנוסף, אי אפשר לעשות אבחנה של הבעיה דרך האינטרנט, יש ללכת למטפל שאתה באמת סומך עליו, שיגדיר את בעייתך ויסביר לך בדיוק ממה אתה סובל ומה ניתן לעשות. איני מאמינה ש"אין עוד אדם עם בעיה כזו בעולם", בעיות הן בדרך כלל דבר שכיח (מי פחות ומי יותר) ועדיין לא נתקלנו בבעיה פסיכיאטרית שהיתה יחידה מסוגה בעולם... בהצלחה!
לשרון אחלה פורום, ברכות אני קצת בשוק כי יש לי מכל דבר שנכתב פה אם זה תלישת שערות או גרוד הקרקפת עד לגרימת פצעים אני יכולה לשבת שעות ולגרד את הראש עד שאני מרגישה ששורף לי. אני מציינת שאני בטיפול ארוך חנה
היי חנה! תודה על הברכות. באיזה סוג של טיפול את נמצאת? האם בטיפול פסיכיאטרי (תרופתי), פסיכולוגי שכולל רק שיחות, ללא משימות (שיעורי בית) ומטרות קונקרטיות, או שפנית לטיפול התנהגותי קוגניטיבי? בנוסף, מהי שאלתך בעצם? האם אין שינוי כלל, או שיש שינוי קטן והוא עדיין אינו מספק? בטיפול התנהגותי- קוגניטיבי אמור לחול שינוי, אפילו הקטן ביותר, תוך בין 5-9 פגישות. אם לא חלה שום תזוזה תוך כ-10 פגישות, אני מציעה לבדוק עם המטפל מה לא בסדר: האם הוגדרו יעדים קונקרטיים התחומים בזמן? האם הוגדרו משימות בצורה מספיק ברורה ואפשרית לביצוע? האם את מבצעת את המשימות המוטלות עלייך? אם התשובה לכל אלה היא חיובית, שאלי את המטפל שלך מדוע לדעתו אין שיפור המספק אותך. ייתכן שאם את מטופלת רק בפסיכותרפיה, יש צורך בתוספת של טיפול תרופתי כדי להגביר את השיפור (ולהיפך- אם את מטופלת רק בתרופות יש צורך בפסיכותרפיה). בכל מקרה, תמיד אפשר להחליף טיפול אם אינך מרוצה ממנו... בהצלחה!
שלום שרון זאת שוב רננה עזרת לי מאוד עם תשובתך הקודמת וצדקת אני אכן לא פיתחתי שום טקסים בעקבות הocd אני סובלת ממחשבות בלבד והן תוקפניות ואלימות בעיקר כלפי הילדים לכן הן כל כך מפחידות שגורמות לאימה. ברוב הדימויים אני רואה שקורה להם משהו רע כמו למשל שננעצת בהם סכין או דברים מזעזעים אחרים ואני מיד מקבלת התקף חרדה בנתיים עברתי שני טיפולים קוגניטיביים שאכן עוזרים כל עוד שההתקף חרדה בא ממחשבה שעוברת לי סתם בראש. הבעיה היא למשל כמו אתמול ששמעתי על המקרה של האמא מרעננה שהרגה את בנותיה היה ממש התקף חרדה ופחד גדול ומחשבות קשות מה יהיה אם זה יקרה לי גם? פחד עצום ממש משתק מה יהיה אם אאבד שליטה וכו? אני יודעת שאלו מחשבות שאופייניות מאוד למקרים של או סי די עם מחשבות אלימות אך זה לא מנחם אותי ולוקח לי המון זמן לחזור לרגיעה זה ממש מציף אותי למרות שאני יודעת בוודאות שאין שום סיכוי שבעולם שאפגע בילדיי באותו רגע החרדה משתקת ואי אפשר לחשוב על שום דבר אחר - מה עושים? איך מתגברים על זה? אני לא לוקחת תרופות כי כמובן אני פוחדת מהן למשל שהמחשבות יחריפו או שבגלל השפעת הכדורים באמת אאבד שליטה אני מרגישה אבודה אני יודעת שאני רק בתחילת הדרך עם הטיפול וצריך לתת לו סיכוי אך בנתיים זה קשה מנשוא איך מתמודדים עם זה ?
שלום רננה, כמו שאת אומרת, באמת צריך לתת הזדמנות לטיפול וקצת סבלנות... אני בטוחה שתוכלי להחזיק מעמד, אך בינתיים יש כמה משפטים שאת יכולה לכתוב על דף ולשנן לעצמך בכל פעם שהחרדה מציפה אותך: 1.) אין שום סיכוי שאאבד שליטה, זוהי רק מחשבה שאינה נכונה ואיני חייבת להאמין לה. 2.) אני יכולה להכיל את החרדה, היא לא תהרוג אותי ולא יקרה לי שום דבר רע באמת, לטווח הקצר או הארוך. קודם כל, עלייך להשתכנע (אולי בעזרת המטפלת שלך) שהמשפטים האלה באמת נכונים מבחינה הגיונית, גם אם אינך מאמינה בהם ב-100%. בתחילה מספיקה אמונה חלשה, שעם הזמן והתקדמות הטיפול תיווכחי לדעת שהיא מתחזקת. שיהיה בהצלחה בטיפול ותרגישי טוב!
שרון תודה לך זו פעם שניה שאת ממש עוזרת לי גם עם תשובה מהירה וגם עם הרגעה אני ממש זקוקה לזה אני בטוחה שגם אחרים במצבי קוראים ונעזרים המון תודה וברכות על הפורום הזה
שלום! אני בת 23. תמיד הייתי מצליחה בהכל, מאוד חברותית ומקרינה אנרגיות. בשנה האחרונה התחילו להופיה אצלי מחשבות מתרידות. כאילו סוף העולם מגיעה. כל כתבה בעיתון גורמת לי לחשוב שאיראן הולכים לתקוף אותנו, שמלחמת העולם השלישית בפתח. או לפעמים זה מתחלף באסונות טבע, רעב והתחממות גלובלית. אין לי תאבון וכבר ירדתי 8 קילו בחודשיים האחרונים. אין לי מוטיבציה לשום דבר, אני לא רוצה לעשות כלום. לא בשביל עצמי ולא בשביל אחרים. זה מין מצב כזה של חרדה-דיכאון-פחד... תעזרו לי להתגבר על זה.
היי ג'י, הייתי מאוד שמחה אם הייתי יכולה לעזור לך להתגבר על הבעיה, אך בפורום אני יכולה רק לייעץ ולא ממש לשנות את המצב הנפשי שלך. כנראה שאת סובלת מהפרעת חרדה, אולי מסוג GAD (הפרעת חרדה מוכללת), ונשפע גם שיש לך סימפטומים של דיכאון. אני ממליצה שתפני בהקדם האפשרי לטיפול פסיכולוגי ורצוי גם פסיכיאטרי, לקבלת תרופות נגד חרדה- דיכאון. הטיפול הפסיכולוגי המומלץ הוא התנהגותי קוגניטיבי. בכל אופן, אוסיף ששאלתך לא שייכת לפורום, מאחר שהבעיה כנראה לא קשורה ל-OCD. תרגישי טוב ובהצלחה!
שלום אני בחור בן 29 בריא ומתפקד היטב. כשאני בעבודה או בסביבה חברתית אני צוחק,בעל מצב רוח טוב וכ'ו.. אבל שאני פתאום לבד כזה עם עצמי מתחילות לעלות לי המחשבות "הרעות". לפני כמה שנים סבלתי מהפרעות חרדה ומחשבות טורדניות עם תופעות קשות(חוסר שינה,רעידות וכדומה). שילבתי טיפול פסיכולוגי עם טיפולים אלטרנטיבים והדבר עזר לי מאוד. עכשיו התופעות קצת חזרו ואני מתחיל שוב לחשוב מחשבות טורדניות מאוד שגורמות לי לחרדה גדולה. אני זוכר שהפסיכולוג אמר לי שהחרדה עצמה גורמת למחשבות האלה אבל אני כבר לא יודע מה גורם למה? פעם המחשבות היו כאילו אני חושש לחלות בסכיזופרניה ולא עבר יום שבו לא חשבתי על המחלה והשלכותיה. איכשהו התגברתי על זה אבל עדיין זה צץ מידיי פעם. המחשבות התחילו להיות ממש טורדניות ואיומות כמו פתאום שעולה לי מחשבה כאילו מישהו פוגע בילד שלי או באישתי (סתם ככה) וכאילו פתאום עולה לי מחשבה כאילו אני רואה את עצמי נותן סתירה לילד שלי והדבר פשוט גורם לי לחרדה ענקית.אני מכניס את עצמי עוד יותר ללחץ במחשבה ש"מה אתה חולה נפש מה אתה חושב דברים כאלה עוד יאשפזו אותך" בתוך תוכי אני יודע שהדבר מגוחך עד מאוד אבל אני פשוט לא מצליח להפתר מזה. אינני מעוניין בטיפול תרופתי כי אני לא מאמין בכדורים כי אני מאמין שצריך לטפל בשורש הבעיה. מה את מציעה לי? האם לכל בן אדם עולות פתאום מחשבות כאלה או שפשוט הם חולפות לו סתם ככה בראש? כי הדבר מאוד מלחיץ אותי. תודה.
איציק אתה לא לבד אני סובלת גם בארבעה חודשים אחרונים ממחשבות איומות שמשתקות אותי גורמות חרדות ואובחנתי גם כסובלת ממחשבות כפייתיות והן גם מחשבות אלימות אני רואה כאילו הילדים שלי נפגעים או קורים להם דברים רעים זה נורא התחלתי טיפול קוגניטיבי אני מקווה שיעזור אך הפסיכולוגית אמרה שאין לדעת מאיפה המחשבות באות ושצריך להתייחס אליהן כמחשבה בלבד למרות שהן מבעיתות אותי עד כדי כך שאבדתי תיאבון גם לי יש ימים שאני פוחדת שאולי המצב יחמיר ויהפוך לסכיזופרניה אני כל כך מבינה אותך השאלה שלי היא לשרון - האם אפשר להפתר מזה אי פעם? האם זה לתמיד? האם זה יכול להתדרדר למחלה קשה יותר כמו שציינתי למעלה?
היי רננה, אני ממליצה לקרוא את התגובה שכתבתי לאיציק. בדרך כלל אין קשר בין מחשבות טורדניות לבין סכיזופרניה, ואין זה אומר שאת מאבדת את שפיות דעתך. ישנם מקרים מסוימים בהם קיים ל-OCD מרכיב פסיכוטי: מדובר במקרים שבהם אנשים מאמינים שמחשבותיהם נכונות, לדוגמא: אדם שבאמת מאמין שאם לא יזיז את הכיסא 4 פעמים, יקרה משהו נורא. בדרך- כלל, אנשים שסובלים מ-OCD יודעים שהמחשבות האלה לא הגיוניות, אך עדיין אינם מוכנים להפסיק את הטקסים, כי אינם מוכנים לקחת את הסיכון שהפחד יתממש. במקרים כאלה, הפסיכיאטר מוסיף טיפול תרופתי אנטי- פסיכוטי. נראה לי אינטואיטיבית שבמקרה שלך, החרדה מהמחשבות כה מלחיצה אותך, עד שקשה לך לתפקד, בעיקר בגללה. כמו שכתבתי לאיציק, עיקר הטיפול בהתחלה הוא להפסיק להילחץ מהמחשבות (כמו שהמטפלת אמרה לך), הן אינן מסוכנות ואינן אומרות שום דבר עלייך כאדם. וכנראה שגם לא על שפיות דעתך (אני מאמינה שבמקרה שכן, המטפלת היתה מפנה אותך לפסיכיאטר, לקבלת טיפול אנטי- פסיכוטי). דבר נוסף- בהחלט אפשר להתגבר על ההפרעה ולחזור לתפקד כרגיל, אם מקבלים את הטיפול הנכון ומתמידים בו. בהצלחה!
היי איציק, יש סוג של OCD שכולל מחשבות כמו שאתה מתאר. הוא נקרא OCD של תוקפנות: במקרים האלה מדובר על מחשבות תוקפניות או דחפים תוקפניים שמציפים את האדם, בניגוד למה שהוא רוצה. לפעמים הדחפים קשורים לאנשים הקרובים אלינו- אנחנו פוחדים שנפגע בהם למרות שברור שאיננו רוצים בכך. ודם כל, אין קשר בין בעייתך לבין סכיזופרניה, והמחשבות האלה בהחלט לא מצביעות על כך שאתה מאבד את שפיות דעתך. טיפול קוגניטיבי התנהגותי יכול בהחלט לעזור, המטפל יעבוד איתך בראש ובראשונה על העובדה שאתה נלחץ מהמחשבות שלך (כלומר- הצעד הראשון בטיפול הוא לא להילחץ מהן). כאשר תלמד להכיר ולהבין את משמעותן האמיתית, הן ילחיצו אותך פחות ופחות, ותחוש גם הפחתה במחשבות עצמן. מאוד מומלץ! בהצלחה.
היי שרון אני קודם כל מאוד מודה לך על התשובה המהירה. בהחלט הארת את עיני לגבי החרדה שיש לי. שאני מתחיל לחשוב על כך לעומק אני מתחיל להזכר שבגיל מאוד מוקדם וצעיר חלמתי חלום שהייתי חושב שאם אעשה משהו חריג כמו שארוץ ברחוב עירום אז יקרה משהו נפלא כמו למשל שהעולם כולו יעצור ואז אוכל לטייל בעולם ואעשה מה שאני רוצה וזה באמת מה שקרה בחלום! בתור ילד כמעט האמנתי בזה כי הייתי מאוד תמים ועד היום יש לי את המחשבה הזו שאם אעשה משהו חריג מאוד ולא רציונלי אז יקרה משהו נפלא. אני חושב שהבעיה פשוט נעוצה בחוויה בילדות שעברתי שנחרטה בזכרוני אי שם במח :) האם גם זה ניתן לפתירה בCBT? כמו כן יש לי עוד הפרעה שיש לי אותה כבר 10 שנים . אני פשוט קורץ בעין אחת ומסתכל על נקודת אור בחדר. אני כמובן לא עושה זאת בפומבי אלא רק ואך ורק שאני לבד. פשוט פתאום באה לי הרגשה שאני חייב לעשות זאת. אני מקשר את זה שלפני 10 שנים היתי צריך להרכיב עדשות ומשום מה הדבר הטיפשי הזה נתפס אצלי מאז למרות שאינני מבין את הקשר אבל אני יודע בוודאות שזה התחיל מאז. האם גם זה קשור לOCD? ושוב תודה כל דבר שאת מסבירה לי מאוד עוזר לי להבין את הבעיה ודרך ההתמודדות איתה.
אני מטופלת בסרוקסט מספר שנים עקב OCD ומרגישה מצוין.נסיונות עבר להפסיק לקחת התרופה,כשלו.ברצוני להיכנס להריון בעוד כ4 חודשים.האם ניתן לקחת סרוקסט בביטחה במהלך ההריון?אם לא,האם יש תחליפים טבעיים או הומאופטיים? האם את מכירה רופא מומחה באיזור פתח תקוה שיכול לייעץ וללוות במהלך ההריון? אודה על תשובתך המהירה
היי ריש, אינני רופאה, ולכן אינני יכולה לענות על שאלות לגבי בטיחות תרופות בזמן הריון. ניתן להתקשר למכון הטרטולוגי הארצי כדי לברר זאת- 02-6243669, או לחלופין לפנות למרכז הטרטולוגי בביילינסון (הקרוב למקום מגורייך): 03-9376911. לגבי פסיכיאטר בפתח תקווה, אברר בשבילך ואשלח לך באימייל, בהתאם לכללי הפורומים. בהצלחה!
שלום לכולם, פנתה אליי היום כתבת מעיתון אינטרנטי, המכינה כתבה על טריכוטילומניה. בנוסף לעובדה שהיא מראיינת אותי לגבי ההפרעה, היא מעוניינת לראיין גם אנשים הסובלים מההפרעה (בעילום שם כמובן!), אשר יחלקו חוויות אישיות לגבי הסימפטומים והסבל הכרוך בהפרעה. המעוניינים להשתתף בכתבה יכולים לפנות אליי באופן אישי למייל: [email protected] סופ"ש נעים לכולכם! שרון.
אני סובלת מחרדות, לקחתי כל מיני תרופות, דבר לא ממש עזר. לאחרונה הפסקתי ואני סובלת כל כך שאני על ממש על הסף. למי לפנות? הייתי מאושפזת בטיפולי יום, יש עוד אופציות? טיפול קוגניטיבי התנהגותי לא בא בחשבון. תודה
שלום, בהודעתך חסר מידע- האם היית מאושפזת רק עקב חרדות? אני מניחה שאת מתכוונת לאשפוז סיכיאטרי, שכיום בדרך כלל מיועד לסובלים מהפרעות פסיכוטיות, מאניה דיפרסיה או הפרעות מצב רוח אחרות. במקרים שבהם החרדה אכן מלווה בהפרעות פסיכיאטריות אחרות, צריך לתכנן את הטיפול מאוד בזהירות עם הפסיכיאטר המטפל בך במרפאה. ניתן לבקש גם טיפל פסיכולוגי מהמרפאה בה את מטופלת, בחינם. ובדרך כלל מקבלים (תלוי באיזו מרפאה את מטופלת). אציין שרצוי מאוד שהפסיכולוג אכן יעבוד בשיטה התנהגותית קוגניטיבית, שהיא היחידה המוכחת כיום שבאמת יכולה לפתור בעיות של חרדות לאורך זמן, מעבר לטיפול התרופתי. בנוסף, אם אינך מרוצה מהטיפול הפסיכיאטרי, תמיד אפשר לפנות לפסיכיאטר אחר, אפילו באותה מרפאה. בהצלחה!
בני בן 20 וקצת סובל מאוסידי קשה. אבל הוא לומד, מבלה עם חברים ויש לו בת זוג. הוא טופל עד היום בציפלקס 20 מ"ג וזה לא ממש עוזר כבר. היינו אצל פסיאטר שהכפיל לו את המינון והוסיף רספרדל. האם זהו מינון סביר? היינו רוצים להתייעץ עם מישהו נוסף. בני אינו מסוגל כרגע ואף אינו מוכן לנסות טיפול קוגניטיבי. אשמח לתשובה. אם.
היי אור, אכן חשוב לפעמים לקבל חוות דעת שנייה, בעיקר אם יש לכם ספקות לגבי הטיפול. אם את רוצה המלצה לרופא ספציפי, כתבי מאיזה איזור אתם בארץ ואוכל להמליץ לך בהודעה דרך המייל. דרך אגב, אינני פסיכיאטרית, אך אני עובדת יחד עם פסיכיאטרים וידוע לי שפעמים רבות משתמשים בתרופה Favoxil לטיפול ב-OCD, שהיא נוגדת דיכאון מאותה קבוצה של הציפרלקס (SSRIs). טוענים שהפעילות שלה מכוונת בעיקר למרכיב האובססיבי, לעומת הפעילות של הציפרלקס שמכוונת בעיקר למרכיב הדיכאוני של הבעיה. עם זאת, פסיכיאטרים רבים נוטים לתת דווקא ציפרלקס לסובלים מ- OCD.
שלום רב! אני סובלת כבר כמה שנים מתלישה כפייתית של עור מהראש, שיחד איתו גם נתלשות שערות. האם זו בעייה מוכרת? האם זה ממשפחת הטריכוטילומניה? אני מטופלת כבר מספר חודשים בטיפול התנהגותי- קוגניטיבי. ובנוסף לכך מטופלת בתרופות על ידי פסיכיאטר נחשב. אין הטבה במצבי, אלא שאפילו ישנה החמרה!!! מה עוד אוכל לעשות בנידון? ray.
היי ריי, הבעיה שלך בהחלט נשמעת כמו סוג של טריכוטילומניה או הפרעה אובססיבית שקרובה לטריכוטילומניה. זאת בהנחה, שתלישת השערות אכן נובעת מגורמים חרדתיים- כפייתיים ולא אחרים (פסיכוטיים למשל). אני מציעה לשאול את הפסיכיאטר שלך תוך כמה זמן הטיפול התרופתי אמור להשפיע, משום שייתכן שצריך עוד קצת סבלנות עד שתראי תוצאות. לגבי הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי (שהוא אכן הטיפול המומלץ לבעיה), אם אינך רואה שיפור, ולו קטן, לאחר כ-10 פגישות, דברי על כך אם המטפל שלך- האם ניסיתם את כל הטכניקות הטיפוליות המתאימות? את יכולה לשקול גם פנייה למטפל CBT אחר. במקרה שיש הפרעה שהיא קשה ("עמידה") לטיפול, מומלץ לחפש מטפל הנחשב למומחה בעל שם בנושא. תרגישי טוב!
