פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

היי, בעבר טופלתי ב- CBT וזה עזר לי באופן משמעותי. לאחרונה חזרו לי שוב מחשבות טורדניות המפריעות לתפקוד שלי באופן דרמטי. אני מרגיש שיש לי את היכולת להתמודד עם מחשבה בהינתן שאני מצליח לשכנע את עצמי שהיא אובססיה. הסתכלתי הרבה באינטרנט וכל ההגדרות מדברות על מחשבות חוזרות ונשנות וכו'. הגדרה זו אינה מספקת מכיוון שגם דאגות אודות סכנות אמתיות מאופיינות כך. מכיוון שהאובססיות שלי אינם סביב דברים משונים קשה לי לשכנע את עצמי בזמן אמת לזהות שמדובר באובססיה. אודה אם אקבל הסבר על היכולת להבחין בין דאגה נורמלית לאובססיה? בתודה מראש

עברתי משבר אמון בחברה שבה אני עובד. עובד שבגד באמוני והפך לסוג של אויב ומטפטף רעל למנהלים. הם התחילו להתמקד בי ודי מטרידים אותי במסגרת נושאי העבודה ובכלל. הבעיה היא שהפרצופים שלהם כל הזמן מולי ואני מרגיש ממש גועל נפש מהם. פיסית ונפשית. וזה לא עוזב עד כדי שאיני יכול לראות אותם.זה מפריע לי אני עוסק בעבודתי. אבל זה הפך למצב מטריד. הם לא בראש שלי. אבל פתאום הדמויות חוזרות מולי כל פעם שיש מחשבה על נושא העבודה וכו. זה ממש בעיה. נראה בגלל שהם מטרידים אותי. וזה מפריע לי. איך לשחרר אותם? מראשי.

שלום לכולם, לצורך העניין קוראים לי אנונימוס ואני בן 21 (ולצורך העניין אצטרך לספר שאני הומו) לפני כשנה עוד שירתתי בצבא, במסגרת השירות הקרבי עשינו תגבור במוצב נידח בגבול הצפון... ראיתי שם לראשונה בחור שלא הכרתי(!) אותו מהנח"ל והבחור הזה היה הבחור הכי יפה שאני ראיתי אי פעם בחיי... הייתי מטורף על היופי שלו הוא היה מושלם, פשוט מושלם... לא הצלחתי לדבר איתו כל העת שהיינו ביחד במוצב הזה ולא היה ניראה שהוא הומו, היום בדיעבד אני יודע בוודאות שהוא לא הומו יש לי את השם שלו בפייסבוק (לא צירפתי אותו מן הסתם), אבל בכל זאת נוצרה אובססיביות אליו (או יותר נכון אל היופי שלו), הוא מושלם בכל היבט מבחינתי אם זה העיניים שלו ועד למבנה העצמות שלו, פיתחתי אובססיה לדמות שלו... ואני גם מקנא בו וחולם להיות כמוהו וגם נמשך אליו- לאהוב אותו אני לא יכול (זאת אומרת זה די אבוד להיות איתו ביחד כי הוא לא הומו יש לו חברה- לא פעם ראשונה שזה קורה לי להימשך לסטרייט ואפילו להיות אובססיבי אליו אבל הפעם זה ממש חמור)... אני אדם אובססיבי נפגש מדי פעם עם פסיכולוג (לא בגדר טיפול למרות- שעכשיו יכול להיות שאני אבחן את האפשרות של טיפול) וגם המטפל אומר לי שאני אדם אובססיבי להרבה דברים לא רק ליופי של האדם הזה... האמת הכואבת (והמפגרת אפילו) שאני די מנסה להתחכות אחרי הבן אדם הזה לשווא... (והוא לא יודע את זה) הוא ממש חתיך, ואני לא מצליח- עד היום להוציא אותו מהראש שלי... אני נתקל במחשבות בו בהרבה סיטואציות: אני יכול לשאול את עצמי- איך החיים היו יותר קלים אם היו לי את העיניים שלו, או את האף שלו, או את העצמות לחיים שלו (שאני יודע שזה נשמע הזוי או ככה אני מקווה לפחות!!!), מה החיים שווים שאני לא ניראה כמוהו? איזה כיף לו! החיים שלו מושלמים... איזה גבר הוא... אין אף אחד שהיה מסרב לו... אני רק עכשיו השתחררתי מהצבא ואני מתחיל להיפתח לקהילה- אני מוצא את עצמי המון זמן בבית מול המחשב (כמו בטרם גיוסי) - ורע לי עם זה שאני נשאר בבית אני לא אוהב את זה בכלל אני צריך לצאת החוצה- והרבה! (למזלי גיליתי בצבא שאני יכול להיות אדם מאוד חברתי, ואני זקוק לחברה ולאנשים להיות איתם ולדבר איתם) הבעיה שאין לי ביטחון לצאת למקומות, אני מפקפק באפשרות שאני אמצא מישהו שאני אמשך אליו והוא ימשך אלי, ואם אני אכיר מישהו אחרי כמה זמן שאנחנו ביחד הוא יילך אל מישהו אחר כי הוא ניראה הרבה יותר טוב ממני בטוח... (ההתעסקות סביב המראה החיצוני והתפקיד שהמחשבות האלה לוקחות בחיי פוקדות אותי יום יום, הן גדולות עליי ומכבידות עלי מאוד!) אני מבין את זה ובכל זאת אני מאמין שגם אחרי שאני אצא ואני אבלה המון בקרב חברים מהקהילה(ב"ה) המחשבות עליו ימשיכו לעלות... אני מרגיש לגמרי אבוד כבר, אני מרגיש די מכוער ולא מושך והמחשבות השחורות כבר באות... זה נורמלי מה שאני מתאר? זאת אומרת זה הגיוני שדבר כזה יקרה ברמה כזאת למי שלא מאובחן ב OCD? או שזה היה אמור לחלוף לפני הרבה זמן? בעבר הייתי מטופל בכדורים SSRI היה לי BDD לא הסתכלתי במראה וזה שוב פעם חלק מהדפוס האובססיבי הזה שאני מאמין שקיים בי... (וגם היום אני לצערי עדיין נמנע מלהסתכל במראה ככה סתם, כי אני פשוט לא נהנה מזה אני לא אוהב את זה אני מאוד לא מעריך את היופי שלי ואני חושב שאני די מכוער עם אף גדול)... איך אני מפסיק עם זה? יש לי סיכוי לחיים נורמליים? עזרה תועיל, תודה רבה מראש

שאני אשלים עם המראה החיצוני שלי בסוף? למרות שאני סובל ממנו? כאילו מתוך מקום של השלמה מוחלטת ואמיתית (ואני ארגיש בסדר ושמח ושלם עם זה) וזה שאני בסדר גמור עם זה- (ולא ממקום שאין ברירה זה אני)? את חושבת שגם אני עם הבעיות האובססיביות שלי אוכל לעשות את זה (מתוך מה שתיארתי לך על עצמי)? מתי אני אמצא את השלווה שאני כל כך צריך? תודה רבה על העזרה הרבה שלך- את מדהימה!

אני סובל מאוסידי המלווה גם בחרדה לצאת מהבית. אני סובל מאוד מהבעיה וטופלתי בעבר ללא הועיל. המשפחה טוענת כי אני אחראי לאוסידי שלי ואני יצרתי אותו במטרה "לברוח" מהעולם ובתור תירוץ לאי עשייה. האם אוסידי הוא באחריות שלי? תודה.

אני עובד בשירות לקוחות ומאוד טוב ומטפל מעולה בכל הפניות בגלל יכולת עיסוק בפרטים וכו. כל הפניות אצלי מטופלות מעולה וזוכות לשבח. לי יש בעיה עם פונים שמשקרים. ואני מתקשה לעזוב את השקרן עד שזה מבין שהוא משקר. לטוח ארוך זה עובד אבל זה לא פוליטקלי קורקט יש זליגות למנהלים של שקרנים שמתלוננים. אבל נגד עובדות אין זה עובד. בעייתי שאני ממש מתייק את דפוסי השקרנים עד שזה גוזל זמן ממני אישית. זה הוכיח את עצמו מקצועית. אני הפכתי לחקור זוטר שכבר בפניות אני מזהה את הסימנים. הבעיה שעד כאן זה אפילו עוזר. אלא שבסוף היום זה לא עוזב אותי ואני נהנה לשחזר את הפניות למרגיש נצחון בזיהוי והתאמתות ההשערה והעובדות. כמוו בערך חוקר משטרה שפענח בינגו. וזה פשוט גוזל זמן פרטי.

הדפוס שונה. לא אומללות כי " מי שמשקר צריך להענש" ולא אומללות. להיפך זה מאתגר אותי זו כמו חוקר מדען שבנה שיטה והיא עובדת. מאתגרת בזיהוי. החזרה אחר כך יוצרת משוב חיובי מההצלחה של הניתוח של המקרים. הקושי שאני נהנה מההישג בחשיפה. וזה מהנה לראות את ההצלחות רק שקצת חבל שזה בתחום השקרים. אולי הייתי צריך להיות חוקר משטרתי. ?

שלום לכולם, סוף סוף יש לי האומץ לכתוב ובכלל לפנות לעזרה... אני סובלת מ-ocd ברמה קשה שנים רבות עד לפני כ-2-3 שנים לא הבנתי מה יש לי ומה הם הקולות שבראש שלי... יש לציין שאני נשואה באושר אמא לשני ילדים מדהימים בעלת השכלה חברותית וכלפי חוץ הכל בסדר! הפורום עוזר לי המון במיוחד בלילות לפני השינה. עברתי כמעט כל טרס אפשרי כל סוג של מחשבה טורדנית אך לאחרונה המחשבות הפכו למחשבות טורדניות של מוות. אני מצליחה להתגבר על המחשבה לפעמים לצערי בשנה האחרונה קרו מקרים של מחשבה טורדנית אי התייחסות כלפיה מצדי ומיד באותו היום או יום אחרי נודע לי שמישהו שאני מכירה מת... רוב הפעמים זה מחשבה דתית אני אדם מסורתי שלא שמרתי טוב או שהייתי במגע עם בעלי בזמן נידה... משתגעת מרוב מחשבות בבקשה עיזרו לי... תודה וסליחה על אורך ההודעה

סביבת המגורים של אגרנים כפייתיים היא אולי הבעיה המרכזית בהפרעה הזאת, ולכן הדבר החשוב ביותר בעבודה אתם היא בשלב ראשון לפנות את הבית מכל הפסולת והאשפה, וליצור עבורם סביבת מחייה נעימה יותר, שממנה אולי יהיה קשה להם שוב להיפרד. לצורך זה אפשר לשכור שירותים של חברות פינוי המתמחות בתחום של אגרנות כפייתית. אני שי שטיקגולד מפנה דירות של אגרנים כפייתיים. כדי לעבוד עם אנשים שנחשבים לאגרנים כפייתיים, כדי לנסות להחזיר את החיים שלהם לתלם, לפרק את ערימות האשפה שהצטברו אצלם בבית, ולנסות להעניק להם הזדמנות נוספת לחזור לחיים נורמליים עד כמה שניתן, צריך להכיר היטב את כל התופעה ואת כל המניעים המסתתרים מאחוריה. כמובן שלכל אגרן כפייתי יש את המאפיינים האישיים שלו, וכל תהליך טיפולי עם אגרנים כפייתיים צריך להתנהל באמצעות איש מקצוע מתחום הפסיכולוגיה או הפסיכיאטריה

קראתי מאמר בנושא אגרנות כפייתית שלעניות דעתי כל אחד חייב לקרוא, מצ"ב בלינק הבא: http://www.adigalit.co.il/Default.asp?sType=0&PageId=102797

היי, רציתי לשתף בכמה דברים שמפריעים לי לנהל חיים נורמלים וגם אןלי להבין מזה.. אני לא מסוגלת לאכול מאכלים עם מרקם מסוים.. פוחדת לאכול דברים חדשים., והכי גרוע זה שאני לא מסוגלת לשמוע אנשים לועסים אוכל או מסטיק.. זה גורם לי לזעם ממש קשה מבפנים.. עוד דבר שמפריע לי זה שאני יכולה לחשוב על משהו שרציתי לחשוב עליו.. או לשחזר איזו סיטואציה.. אבל אני חושבת על זה בריפיט.. וזה יכול להימשך שעות.. ואז אני ארדם ב6 בבוקר רק.. אבל אני לא יכולה להאשים את המחשבה, כי אני בוחרת לחשוב אותה, כך שניראה לי שזה בשליטתי המלאה.. ועוד משו.. נגיד אני אקבל הודעה בפלא שקצת משמעותית לי .. אני אקרא אותה עשרות פעמים ברצף.. ויש לי בעיה גם של תלישת שיערות( לא בראש) ואני גם עושה לעצמי פצעים ומכורה ללקלף את הגלד.. בסופו של דבר אני עושה לעצמי פצעיותר גדול.. מזה כל התופעות האלה? האם זה קשור לאו סי די? תודה רבה וסליחה על האורך

גב לויט היקרה אני גרה בבית קרקע עם גינה .מול דלת הכניסה לגינה בכיוון המדרכה הציבורית . מול דלת הכניסה בו אני גרה. בחורות מפצחות גרעינים וזורקות את הגרעינים מהפה למדרכה מול דלת הכניסה בו אני גרה. כאמור אני סובלת מאוסידי וגם נדמה לי אני פחדנית פוחדת לריב אבל זה מפריע לי .דווקה מול דלת הכניסה זרקה גרעינים. מה אני אמורה להגיד עם כל האוסידי והפחד בו אני מצוייה . תודה

בבקשה תעזרו לי... זו לא פעם ראשונה שאני סובלת ממחשבות טורדניות על זוגיות (OCD של מערכות יחסים). מתחילות לי out of the blue מחשבות של "אז אולי אני לא אוהבת אותו", "אני בטוח אוהבת?, "אולי נגמרה לי האהבה", "אולי זה לא זה כבר". וכו'. ככה פתאום. יש איזה טריגר אבל זה יכול להגיע אחרי שהכל על מי מנוחות. ככה אני בעשור האחרון, בכל מערכת יחסים רצינית הייתה לי. ומה עשיתי בסוף? נפרדתי מבני הזוג, כי לא יכולתי לסבול יותר. כנראה שאלה היו מערכות יחסים שגם לא היו מחזיקות ולא היו רציניות. עכשיו אני כבר גדולה יותר (30) נמצאת כמעט שנה עם מישהו מדהים בקשר. הוא הראשון שרציתי להתחתן איתו, באמת לחשוב עליו דברים רציניים. עד שהתחרפנתי עכשיו התחושות שלי אליו היו חזקות. אהבתי עד כאב, הערצתי, הערכתי, אני מתגאה בו ונמשכת אליו ובאמת שום תלונה. כמובן שיש חיכוכים וריבים של זוגות רגילים אבל - תמיד האהבה הייתה חזקה. ופתאום...טריגר...וכבר חודש שהתחושות המוכרות חוזרות ורע לי. טסנו לפני חודש לחו"ל והייתי עייפה מכל היום ולא התחשק לי לקיים איתו יחסי מין. זה הציק לי שלא רציתי...זה היה בתודעה כל הזמן. וגם למחרת, זכרתי שלא רציתי, ואחרי כמה ימים כבר התגבשה אצלי המחשבה של - "אוי!!! אני לא רוצה אותו יותר, מה קרה? איך אני לא רוצה לשכב איתו? וזה כבר כמה ימים!!", והתחילה חרדה מטורפת שהמשיכה כל החודש הזה כאמור גם כשכבר חזרנו לארץ. זה רע. אני מתעוררת עם דפיקות לב בלילה, השינה שלי גרועה, אני כ-ל הזמן חושבת על זה. אני יודעת שזה טורדני, אני יודעת שלא תמיד רוצים לקיים יחסי מין, אני יודעת שהתלהבות של תחילת קשר היא לא מה שיש אח"כ, אבל אני מרגישה שהשתגעתי ביום אחד! אני מודעת עד כאב לכל זה שזה טורדני, שאני כל הזמן בודקת את האהבה שלי אליו. רגע הוא הצחיק אותי - אז בסדר אני אוהבת, אבל זה לא מחזיק מים. אחרי כמה זמן שוב חוזר ה-OCD עם המחשבות הטורדניות שלו ואני שוב מתחילה לתהות, רגע...כן? הצלחתי להגיע לכמה ימים בודדים של "כיף". שאני רגועה. שכיף לי איתו, שאני קצת פחות חושבת. אבל גם הם כבר נהרסים, כשמחשבה מסוימת שוב צצה והורסת את הכל. אין לי כסף ללכת לטיפול עכשיו, אני ממש מנסה לעזור לעצמי. להגיד לעצמי דברים, לחנך את עצמי. אני מנסה, כפי שקראתי, להגיד לעצמי - אז תחי במערכת יחסים מחורבנת שאת לא אוהבת את הבן זוג. ואז המחשבה תשעמם אותי. אבל ככה אני מרגישה עכשיו! אני לא מצליחה להינות משום רגע, אני כל הזמן עצבנית ודרוכה (למעט רגעים בודדים של כיף כמו שכתבתי). אני לא רוצה לפגוע בבן הזוג שלי, הוא אומר לי בצחוק " את פחות אוהבת", אבל אני יודעת שזה מה שהוא מרגיש. בבקשה, אני צריכה עזרה כי אני מרגישה משוגעת. :(

היי נעים מאד את מאד מזכירה לי את עצמי, אני דיי דומה למה שאת חווה ודווקא זה בא לי בתקופות של לחץ, האדם שאני איתו אנחנו כבר שלוש שנים יחד זו האהבה הכי חזקה שהייתה לי והוא החיים שלי אבל המחשבות דופקות לי את המח וגורמות לי להיות בחרדה מתמדת עד כדי שאני מרגישה מנותקת מחיי ומהזוגיות כאילו שאני במצב אוטומטי כזה, כל הזמן מנתחת מה אני מרגישה ואם אנחנו שוכבים ואני לא מגיעה לסיפוק אני מתחילה לחפור שאולי אני לא אוהבת יותר שרק לפני שבוע הכל היה תקין, המצבים האלה כמה שהם לא באמת הם יכולים לגרום למצב של "שיגעון".. הייתי שמחה לדבר איתך נעים מאד

היי "אני", מקווה שאת רואה את ההודעה שלי. אני ממש מזדהה עם כל מה שכתבת כבר תקופה ארוכה.. אשמח לדעת מה קרה אצלך בסופו של דבר.. האם התגברת על זה? האם זו גזירה שצריך לחיות איתה או שעם טיפול נכון זה עובר? או שהבנזוג לא נכון במצבים כאלה או שהבעיה נטו אצלי? מענה ממך יעודד אותי מאוד. תודה.

היי הייתי שמחה לשמוע על עוד אנשים שעברו דבר דומה. אני בעצמי גם עברתי משהו כזה בזוגיות שהייתה לי. רק רוצה אוזן קשבת או קבוצת תמיכה וירטואלית. 'אני 2', הייתי שמחה לשמוע ממך עוד

שרון מה זה קשה לי עכשיו באתי לקחת כוס מים בבית שלי שהנחתי נשאר בה קצת מים באתי לשתות פתאום קפצה לי מחשבה לראש שחבר של עמוס שם לי טריפ בכוס יש לי מחשבות רדיפה

השאלה מה לקחתלפני? איזה חגיגה?

שרון שלום, בשנה האחרונה התחילו אצלי תופעות של מבט בלתי רצוני לעבר איברים מוצנעים של נשים וגברים, בעיקר חזה של נשים (אני סטרייט).זה יותר החשש לתת מבט ולהתפס, מאחר שמספר פעמים בודדות נתפסתי נותן מבט. בחודשים האחרונים המצב החריף ואני מרגיש שיש לי מחשבה שדוחפת אותי ל"תת מבט" לכיוון חזה של נשים איתן אני משוחח. שמתי לב גם שהמבט שלי כלפי אנשים הוא מבוייש יותר , חושש יותר.למעשה אני מרגיש נוח לגמרי רק עם אשתי וגם כאשר אני מרכיב משקפי שמש. יש לציין שהשנתיים האחרונות היו די קשות לי ולאשתי עקב קשיים בהבאת ילדים לעולם(יש לנו כבר אחד). הנושא מפריע בעיקר בפגישות מרובות משתתפים(שדורשות ממני הרבה אנרגיה) אך גם בשיחה אחד על אחד . אודה לתשובתך בנושא, משה

היי שרון רציתי לדעת אם הלחץ הנפשי ושאר ההשפעות של מבצע צוק איתן, יכולים להעיר או להחריף מחשבות אובססיביות. סבלתי כמה פעמים בחיי מrocd, אך מאז שהתחיל המבצע זה התעורר שוב עם בן הזוג הנוכחי. חשבתי שלעולם כבר לא יחזרו המחשבות האלה... :( תודה

תודה על התשובה. רציתי לשאול בנוגע לטיפול. אני קוראת הרבה, גם תשובות שלך כאן לאנשים, בהן נאמר שבטיפול אתה נחשף למחשבות שהכי מפחידות אותך, כדי שאלה יעלמו. קראתי גם המלצה לסובל מrocd לכתוב תסריט על החיים שלו בתוך מערכת יחסים בה הוא לא מאושר. השאלה שלי היא- גם ככה אלה הן המחשבות שלי כסובלת מrocd. המחשבה שלי על הספק מטרידה בכל רגע והבדיקות באהבה לא פוסקות, וזה לא מאפשר לי להנות ממערכת היחסים גם כך. אז מה תעזור לי כתיבת תסריט שכזה? אני גם ככה חיה אותו וסובלת ממנו. תודה

בן הזוג שלי בחו"ל לחודשיים הקרובים. הוא טס לפני כשבועיים. עד עכשיו היה לו אינטרנט כל הזמן והוא היה די זמין אליי. אבל בכל זאת, היו פעמים שלא לגמרי היה זמין, וגם כאשר כן היה לא תמיד נענה להודעותיי, או שענה לי יותר מאוחר- דבר שרק הגביר את החרדה. הוא בן אדם שמאוד אוהב את החופש והשקט שלו וידעתי שיהיו מצבים כאלו כשהוא יהיה בחו"ל שהוא לא תמיד יהיה זמין אליי. הבעיה היא שבמצבים כאלו זה פשוט בלתי נמנע שיגיעו המחשבות! מה הוא עושה, עם מי הוא נמצא, למה הוא לא עונה לי, אולי אני כבר לא מספיק חשובה לו, אין לו כוח אליי, אם הוא נשמע פתאום קצת עצוב או מבואס אני חושבת שלא כיף לו לדבר איתי.. ועוד רבים וטובים:\ זה היה קורה גם בארץ, אבל בארץ היינו נפגשים או מדברים שוב וזה עובר כי אני כל פעם מקבלת "אישור מחדש" כביכול לאהבה שלו אליי. כשהוא לא קרוב זה הרבה יותר קשה. עכשיו יש לי להעביר עוד חודשיים כאלו ועכשיו גם אין לו אינטרנט צמוד. כלומר, הוא ידבר איתי לעיתים רחוקות יותר ורק כאשר הוא ירצה ויהיה לו מתאים (כאמור, הוא מאוד אוהב את השקט שלו ואת הלבד ומאוד צריך את זה גם.. דבר שמאוד קשה לי בתור בחורה עם אוסידי). אני כל הזמן במחשבות, זה מבאס לי את המצב רוח ממש.. ואני גם מרגישה רע עם עצמי שאני לא מצליחה לפרגן לו ולשמוח בשבילו שהוא עושה משהו שהוא חיכה לו הרבה זמן. חשוב לי לציין שיש לי הרבה חברים ועיסוקים. וכשאני יותר עסוקה אין ספק שאני פחות מרגישה את זה. אני גם לא בן אדם מאוד תלותי בזוגיות, יש לי הרבה דברים מעבר.. פשוט המחשבות האלו לא עוזבות אותי מישהו היה במצב דומה? כל עצה תתקבל בברכה.. תודה ושבוע טוב

אני בהחלט אנסה להיות חזקה וליזום פחות שיחות ולא להגיד כלום כשהוא לא עונה. אך פשוט להניח לחרדה להיות שם? אני יכולה להרגיש רע עם עצמי יום שלם ולבדוק כל הזמן מתי הוא התחבר עד שהוא עונה וזה עובר. אז פשוט לתת לעצמי להילחץ עד שזה יעבור מעצמו?

שרון שלום מזה כשלוש שנים אני חיה עם בן זוגי יחסים טובים ומאושרים שמתחילים לדבר לכיוון חתונה, תמיד הרגשתי שזה האביר שלי... ממה שאני זוכרת את עצמי כילדה תמיד היו לי קשרים נפשיים עמוקים מנטלית עם בנות/חברות שלי לא היה משהו פיזי מיני או סקס זה בכלל לא מושך או גירה אותי היה לי קשה להתחבר נפשית לגבר בזמנו יותר לנשים ופיזית לגברים בגלל דברים שחוויתי בהיותי ילדה ובגלל חוסר בדמות אם בילדות,היום אני במקום אחר לגמריי, מצאתי אדם שיש בו כל שאני זקוקה, לפני יומיים יצא לי לדבר עם מישהי מהעבודה שלי שדיי הזכירה לי את עצמי לפני כעשור וזה נורא החריד והלחיץ אותי. כל פעם אני מפחדת להיקשר לחברה ברמה כזו ומפחדת שמא מה יהיה עם חבר שלי, חשוב לציין שאני בן אדם חרדתי עם ocd במערכות יחסים ונטייה מינית. אתמול קיימנו יחסי מין ומרב שאני טרודה לא יכולתי להיות שם הראש שלי היה במקומות אחרים. זה טבעי כשאתה מוטרד? כשאני לא חושבת על הדברים ביום יום לא מפריע לי שום דבר אני לא חושבת על נשים בכלל ובאופן מיני בכלל לא, אבל כשאני חושבת אני נאטמת ונלחצת אשמח למענה

כן כל הזמן או רב הזמן אלו השאלות וקבלת האישורים אוהבת או לא אוהבת בוחנת את עצמי לרב ומבצעת בדיקות אני חרדתית ומאד מפחדת.. צריכה לקבל אישורים שהכל בסדר. לפני תקופה של כמה חודשים היה ביננו ריב מאד קשה ונורא היה לי קשה ועשינו הכל בכדי לשקם את הקשר אז אני יודעת וודאי שאני אוהבת אותו. אבל העבר תמיד היווה ומהווה לי מכשול ופחד כזה שמה יקרה אם. כי ככה באופן טבעי ויום יומי זה לא שאני בזוגיות וחושבת על נשים ממש לא אבל פתאום שעצרתי וחשבתי ברמה ההגיונית וקיבלתי את זה שיש לי הצורך בקרבה חזקה של אישה מבחינה נפשית אז התחילו הסרטים והפחדים לרוץ וכמה שאדע שאני סטרייטית ,תמיד יהיו לי מחשבות טורדניות שמא אני לא באמת

היי, קוראים לי ליאור, אני בת 13 ולפני שבועיים בערך התחיל לי ocd. אני ממש בגיל ההתבגרות והמחשבה הכפייתית שלי היא בנ ושא הזהות המינית. עד לפנ י יום נורא פחדתי ונירדמתי כל יום ממש מאוחר. התחלתי לקחת כדורים שאמורים לעזור מלפני שבוע וחצי. היום אנ י עדיין מפחדת אבל כבר לא כמו לפני יום. אנ י נמשכת לבנים ואפילו יש מישהו שאני אוהבת אבל כל פעם שאני רואה בת ישר יש לי מחשבות ואני מרגישה דברים. מה שרציתי לדעת זה האם כאשר זה יעבור אני אמשיך להימשך לבנים כרגיל ואנ י לא אחשוב על בנות וארגיש דברים? האם כאשר זה יעבור אני איהיה בטוחה שאני לא כזאת? והאם זה שאני כבר לא כל כך פוחדת כמו לפני יום זה אומר שאני מזדהה אם זה ולא אכפת לי להיות כזאת? בבקשה תחזירו לי תשובה זה נורא דחוף.

היי שרון, זו שוב ליאור. קודם כל תודה על שהחזרת לי תשובה, עזרת לי מאוד. רק רציתי לדעת שכשכאשר זה יעבור אנ י ארגיש כמו שהייתי פעם כלומר לפני שזה התחיל?

שרון שלום בתור נער אני זוכר את עצמי מתאאהב בנשים אך מוצא את עצמי מתגרה מדמות גברית בתחתונים (אין לי מושג להסביר למה מאז ומתמיד גבר ערום לא משך אותי ואף מעט דחה אותי גם במקלחות בצבא או כל מקום אחר) היה לי דימוי עצמי מאוד נמוך עקב בעיה חיצונית ,מעולם לא קימתי יחסי מין עם גבר או פנטזתי על כך רק התמונה של גבר בתחתונים הייתה יכולה להעיר בי משהו ולא ברור לי למה. כיום אני כבר עם בת זוג מזה שנתיים,נמשך אליה מאוד מקיים עימה יחסי מין מלאים וגם נהנה אך הצל של העבר הזה מאוד מטריד אותי היו לי תקופות שהייתי משוכנע שאני גיי אבל לא הצלחתי לחבר את זה להתאהבות ומשיכה לנשים עברתי התבגרות מינית די מאוחרת קיימתי יחסי מין מאוד מאוחר ואני לא יודע אם הבלבול של ההתבגרות נמשך אצלי הרבה זמן אך גם כיום כשאני עם בת זוג והכל בסדר אני מרגיש לא בנוח בחברת גברים וכל מישהו שעובר לידי ואני חושב שנראה טוב (שוב דימוי עצמי לא גבוה) אני בוחן אותו לראות אם זה מעורר אצלי משהו וזה מאוד מבהיל אותי וגורם לי לתהנות לגביי אני לא רואה את עצמי חי,מנשק או שוכב עם גבר אבל הצל הקטן הזה בעניין הלבוש תחתון מפריע לי וגורם לי גם לתהות בטיב הקשר עם בת הזוג אני כל הזמן בוחן כמה טוב לי איתה וכמה אנחנו מתאימים כשעל פניו אין שום בעיות ביננו אם יש ערב אחד שמשעמם ביחד אני מייד נחרד מזה וחושב שזה בגלל שאנחנו לא מתאימים מה אפשר לעשות עם זה? אני מבין שבגיל צעיר יותר ההורמונים יכולים לגרום לבלבול מיני והתנסויות אבל אני לא מצליח להגדיר מה קורה איתי יכול להיות הומו שמתגרה רק מלבוש בתחתונים או שזה פרי של הדימוי העצמי הנמוך שלי וקנאה באותם דמויות והמוח שלי מפרש זאת כמשיכה??

האם אני סובל מocd יכול להיות לזה קשר גם להזעת יתר כיוון שאני מתעסק בזה כל הזמן?

תודה רבה שרון על התשובה אבל אם אני כבר לא סובל מחרדה בעקבות טיפול והההזעה פשוט נורמלית אבל אני מתעסק בזה ונכנס למעגל מחשבות בגלל זה סביר להניח שההזעת יתר נובעת מזה או מבעיה רפואית שונה.

שלום.. חזר לי הOCD... אני בת 21 ומגיל קטן בערך 7 התחיל לי... הרבה מאוד זמן הייתה לי תקופת שקט פעם בכמה חודשים יש לי קצת התפרצויות. הOCD שלי מתבטא בעיקר ברצון לסימטריה כלומר אם אני נוגעת ביד אני חייבת לגעת גם ביד השניה.. קצת בעיות עם מספרים ואותיות ולספור אותיות מתוך מילים.. קצת שטיפת ידיים מרובה וקצת מחשבות לביטול לעיתים רחוקות. בימים האחרונים אני מרגישה שהOCD קצת חזר. אבל היום חזר לי מאוד. ניתן לציין שאני בתקופה של הרבה שינויים וכנראה זה מלחץ. שאלתי היא מה אני יכולה לעשות בעצמי כדי להרגיע את זה? בדרך כלל זה פשוט עובר...... אבל בלי עזרה מבחוץ.. תודה :)

שלום לך. הלילה היה לי התקף. אולי בגלל שהורדתי לפני כמה ימים את המינון של התרופה ביוזמתי. מצאו לי לחץ דם גבוה ואולי זה בגלל המינון הגבוה. ברגעים אלה אני מרגיש בסדר. ולכן כתבתי לעצמי על נייר "אני מרגיש בסדר", מתוך מחשבה שאם יחזרו המחשבות הנוראות בלילה אסתכל בנייר ואולי ארגע. מה דעתך על הצעד הזה? תודה.

שרון אני כולי רועדת מהתחושות ניתוק אני כבר לא יכולה להכיל את זה מה אני עושההה

ערב טוב. בת זוגתי, בת 21 סובלת מגיל קטן מטריכוטילומניה, תולשת בתכיפות גבות וריסים. לאחרונה המצב החמיר(אמא שלה נפטרה לפני שנתיים) אני כל כך רוצה לעזור לה אך מרגיש מוגבל ביכולתי לעשות משהו מעבר ללתמוך בה כמה שאני יכול ותת לה סביבה של נחת ושלווה. אני סבור כי לאור הדברים הקשים שעברה בחייה לא תוכל לבדה ומכח הרצון שלה להפטר מהדבר הארור הזה אך לא מצליח לשכנע אותה ללכת לטיפול. (הייתה בטיפול בגיל 15 ולא עזר לה) האם בכל זאת יש משהו שאוכל לעשות בעבורה?

היי שרון לילה טוב! התבוננתי כרגע באתר שלך וקראתי על הטיפול הנל את האמת התחלתי לפני שלושה שבועות פעם בשבוע טיפול cbt בתחנת העמקים בעין חרוד שזה קרוב לי לבית אבל בגלל שאני רואה את האמונה שלך בטיפול הנל ואת המומחיות שלך ארצה שננסה לעשות את הטיפול דרך הסקייפ כמו שדיברנו בעבר על זה במייל אם זכור לך

בוקר טוב,בת 28 על מנת להיות בטוחה יש לי שאלה,לפני כתשעה חודשים קפצה לי תמונה לראש של ביצוע מעשה אלים כנגד בן זוגי,פחד גדול מאיבוד שליטה וכו יש לציין שהייתי שרויה בלחץ עצום והמון שינויים שכוללים מעבר דירה עם הבן זוג והתחלת עבודה חדשה, מחשבה זו הפחידה אותי עמוקות והפריעה לי לתפקוד ,מיד לאחר מחשבות אלו נפגשתי עם שתי פסיכולוגיות ופסיכאטר שכולם אבחנו הפרעת חרדה,והתחלתי טיפול תרופתי .יש לציין שמאז טיפול התרופתי החיים די חזרו למסלול מלבד פה ושם פעמים שאני נזכרת במחשבות אלו וקצת נלחצת...אני פוחדת שלא אובחנתי נכון ובעתיד תחזור סיטואציה דומה האם ייתכן שיש לי אוסידי ולא אובחנתי כראוי? תודה

יש לציין שהיום אני כבר לא חושבת מחשבות אלו וגם לא כל כך נחלצת מהן כי בטוחה שהן אינן הגיונית . זה עדיין אומר שייתכן שאני סובלת מאוסידי?

עכשיו אני כולי רועדת אני מרגישה שיש לי ניתוק רגשי ואני מפחדת שאני לא מרגישה רגשות כלפי אנשים יש לי דה פ..בדוק

אתמול נכנסתי להתקלח אני לא זכרתי אחרי שעה שום דבר מתוך המקלחת שהסתבנתי כלום רק את הסוף שהתנגבתי זה נחשב גם ניתוק אני כל כך מפוחדת מכל הקטע של הניתוקים כל היום אני מנתחת מה עשיתי במשך היום

נגיד עכשיו רציתי לשתות נס בבוקר אני זוכרת את זה שהחזרתי את החלב למקרר את הקטע שנתתי לחברה מהעבודה לקחת את הכוס למטבח אבל לא את הסיטואציה ששתיתי נס משהו הזוי מה קורה לי אני משתגעת האם יש לי דה פל..

שלום רציתי להתייעץ איתך על בעיה שמטרידה אותי זה זה זמן מה.. כבר מזה בערך 5 שנים שאני רגילה לתעד ולרשום לעצמי בפתקים במכשיר הנייד כל מה שקורה בסביבתי, בין אם זה משפטים שאני שומעת או דברים שאני אומרת, סיטואציות שקורות וכו (גם דברים שלא באמת חשובים לי או דרמטיים במיוחד). לאחר שאני רושמת אני מרגישה הקלה אך אין לי שימוש בתוכן שכתבתי, אני כלל לא קוראת אותו לאחר מכן, אבל אני מרגישה עצבים בגוף אם אני לא רושמת את זה ואני כבר לא מצליחה להשתלט על זה.. אני לא יודעת אם זה נכתב מתוך הרגל או מעצם זה שאני חייבת לכתוב מהסיבה שאני מרגישה שאני לא אזכור כלום אם אני לא אכתוב או אולי מסיבה אחרת, אבל הדבר מפריע לי בשגרת היומיום ופןגע בקרובים לי כי תמיד יש תחושה של הסתרה ומבוכה. מה עליי לעשות?

שלום בן 26 מאובחן כסובל מהפרעת אישיות מעורבת (mixed personality disorder) שהם קווי אישיות מקלסטר B (גבולי) וקלסטר C (תלותי) ללא מחלת נפש הבעיה העיקרית שלי היא השינה, כל הבעיות אצלי מתחילות כשיש לי לעתים נדודי שינה כשאני צריך לקום בבוקר אז אני בקושי וכמעט לא נרדם בלילה, כשאני יודע שיש לי עבודה\סידור מסויים, משהו שאני צריך לקום בשבילו בבוקר, אני לא נרדם, מין טריגר כזה, ואז זה משפיע עליי במשך היום וגורם לי להרגשה רעה, אני גם לא מצליח לעבוד ככה כי כל פעם אני הולך לעבודה עייף ואז מתחילים ויכוחים עם הבוס, החלפתי המון מקומות עבודה בגלל זה. אני זוכר שזה היה גם כשהייתי ילד, בקושי הייתי קם לביה"ס, והיו ימים שלמים שהייתי הופך ללילה, ואת הלילה ליום. בכללי אני הולך לישון בשעה אחת\שתיים בלילה, אלו השעות המומצעות שאני הולך לישון. הייתי בטיפול דינאמי כשנה ושמונה חודשים. הבעיה היא שבלילה גם כשאני מנסה לשים את הראש אני לא נרדם, כאילו הגוף שלי נלחם בי, אני מתהפך במיטה בלי סוף, ואז מתייאש, מדליק TV, ואז הולך למחשב, ומושך את הזמן, במחשב ומחכה להרגיש עייפות בשביל להכנס למיטה ולהרדם, אך זה לא מגיע, אני פשוט מגיע למצב שאני "מנקר" מעייפות אך לא מצליח להרדם. ממש שהגוף שלי נלחם נגדי, אני לא יודע מה לעשות. יש לציין שכשאני יודע שאין לי משהו מסויים לקום אליו בבוקר, ז"א יקיצה טבעית, אז אני ישן טוב ועמוק, ולא מתעורר באמצע הלילה, בכלל לא יוצא לי להתעורר באמצע הלילה, הבעיה רק שאני לא נרדם כשיש לי משהו בבוקר. מטופל באיטומין 20 מ"ג, פרפנאן 4 מ"ג ולמיקטל 250 מ"ג. האיטומין עוד איכשהוא עוזר לי לישון, אך כשיש לי עבודה או משהו לקום אליו בבוקר אני לא כ"כ מצליח לישון. ניסתי לקחת בונדורמין ואמביאן אך הם לא משרים לי שינה טובה, ז"א הם יכולים להרדים לי את הגוף אבל השינה לא עמוקה, ז"א אני לא חולם חלומות (באיטומין אני כן מצליח לחלום אך הוא מעייף אותי ביום שלמחרת!) כאילו בלילה כשאני לא נרדם המוח שלי עובד באלף סיבובים לדקה, במהירות, אני מתרגש מכל דבר הכי קטן והופך מעכבר להר, ומתחיל לחשוב עליו בלי סוף, ומה אעשה ואיך אעשה.. ולא מצליח להרדם.. טופלתי בSSRI אך במינון פקסט 60 מ"ג נכנסתי למצב מאני-פסיכוטי ועוד יותר לא נרדמתי בלילה במצב הזה.. כשלקחתי זיפרקסה 5 מ"ג זה דווקא עזר לי להרדם וטוב (הפסיק לי את המחשבות), אך האמביאן והבונדורמין לא עזרו לי עם המעטת המחשבות. רק האנטי-פסיכוטיות, אך הרופאה הפסיקה לי זיפרקסה משום שזה מעלה במשקל. והאיטומין מעייף אותי ביום שלמחרת וגם לא כ"כ עוזר ומעלה במשקל. מה עליי לעשות?? האם אפשר לצאת מזה? אני מפחד שהבעיה לא תפתר לעולם תודה מראש

מה זה והאם יעיל לאו סי די? תודה.

שלום רציתי לדעת את ההבדל בין OCD לסכיזופרניה? ממש חשוב לי תודה....., יש לי כרגע טרשת מחשבות נוראיתתת , תודההה

אמרו עכשיו ברדיו שמנהיג שס טוען שאסור לנשים לרכוש השכלה גבוהה.

האם אנשים עם ocd חווים ניתוקים..? איך זה בא לידי ביטוי הניתוקים אם נתקלת במטופלים שסובלים מכך?

את האמת זה התחיל לי בערך לפני שלושה שבועות והייתה לי תחושה של חלום הלכתי ברחוב וראיתי את התנועה וכאילו הרגשתי מנותקת מהמציאות נכנסתי וקראתי ממש מעט על ההפרעה דה-פרסונליזציה ומאז כל היום אני מרגישה מנותקת בעבודה כאילו אני מסתכלת על אנשים כל היום בודקת אם אני זוכרת דברים שעשיתי ומרגישה שכל התסמינים שקראתי יש לי אותם ממש, כמו שעשיתי משהו לפני שעה ואני חושבת שעשיתי אותו ממזמן, טשטוש בראייה, אנשים נראים לי מוזר, מקומות ואני מפחדת שאין לי את ההפרעה הזאת של הניתוקים.

איך אפשר לטפל בבעלי שסובל מאובססיה אך לא מודה בזה ולא מוכן לגשת לטיפול?? הוא יושב שעות מול המראה ומקלף שבבי עור מפניו ללא יכולת להפסיק. במידה והפסיק עובר לשיר שירים בלופ אין סופי חוזר על אותה שורה או עובר לגלוש בפלאפון בלי להרים את הראש שעות מה אפשר לעשות?? איך לשכנע שילך לטיפול? !

אני שמה יותר מדי לב לריחות ואם זה ריח של אקונומיקה, צבע או אפילו ריח של עשן אני חייבת לסתום את האף. כשיש ריח מוזר ולא מוכר אני חייבת להתרחק מהמקום ואני לא יכולה להיות במקומות שמנקים בהם בחומרי ניקוי, במקומות שתלויה בהם כביסה, במקומות שעושים על האש או שמטגנים כי אני מרגישה שאני יכולה לנשום משהו מסוכן ולפעמים אני בעצמי מבינה שאני מגזימה וזה מביך שאני מתנהגת ככה האבל אני לא יכולה להירגע. יש בכלל סוג כזה של OCD? ומה עושים עם זה?

שרון שלום רקע עליי: בן 24,עם בת זוג שנה וחצי בעברי גדלתי עם דימוי עצמי מאוד נמוך עקב עודף משקל,בעיות בבית ולעיתים אלימות מההורים מה שהוביל עד היום לחוסר תקשורת ביננו. הדימוי הנמוך הוביל אותי לבחון את הסובבים אותי ולקנאות בהם במיוחד בתור נער וילד שנמנע מפעילויות חברתיות עקב עודף משקל או סתם חוסר בטחון עצמי. לא זוכר את עצמי מנודה או משהו כזה אבל תמיד הרגשתי חריג ושאחרים מוצלחים ממני,הקנאה הזאת באחרים הייתה כל כך קשה עד כדי משיכה אליהם,שזה היה מטלטל אותי המון בתור מתבגר כי התאהבתי בנשים התאהבויות קשות באמת שלא הניבו כלום וידעתי שביום שתהיה לי אהבה אמיתית לא אקנא יותר ולא אחשוש יותר מלהיות גיי או לחילופין ארגיש נחיתות אל מול גברים הנראים טוב ממני.לקראת הגיוס ירדתי במשקל והתחלתי באמת להרגיש יותר טוב עם עצמי אבל אחת הבעיות שלי בחיים היא שאני לא מצליח להתנתק מהעבר ולהתסכל על היום משמע מבחינתי כל מה שקרה בעבר יחזור על עצמו ואם פעם עשיתי טעות אז היא תקרה שוב ואני מתעקש להעתיק את המחשבות והתחושות של נער לא בוגר לראש של גבר בוגר. ואכן הכרתי מישהי מדהימה,שבתחילה לא מצאה חן בעיניי כי היא מאוד שונה ממני אך נתתי לדברים לזרום ונוצר ביננו קשר מדהים שלא תיארתי שיהיה לי ,יש ביננו משיכה מאוד גדולה ועל פניו הכל היה מצוין באמצע הקשר עצרתי לחשוב מה קורה איתו ולאן זה יתקדם ומשמה התחילה החוויה הכואבת של חיי,כל כך חששתי מהאופציה להפרד שלא הפסקתי לחשוב על פרדה ושזה דבר שצריך לעשות למרות שבאותו התקופה לא היה שום דבר ע ביננו ולבסוף נפרדנו לכמה ימים וחזרנו.התחלתי שיחות עם מאמנת אישית שמאוד עזרה לי אך כיום אני נתקל בבעיה אחרת. עבדתי בעבודה ממשלתית כלשהי שנחשפתי בה ללא מעט אלימות,מקרי עבירות מין ופדופיליה.לני העבודה מעולם לא נחשפתי לדברים אלה והם נתפסו אצלי כמעין מחלה שיש רק בסרטים בטלוויזיה.כאשר התחלתי לעבוד עם המבצעים של עבירות אלו הבנתי שהם אנשים כמוני וכמוך והחלו לי חרדות שמה אני אהפוך לאחד כזה,והנוראית שביניהם היא להיות פדופיל.אני מוכרח לציין שאין לי משיכה לילדים מעולם לא הייתה לי וכל העניין הזה זעזע ועוד מזעזע אותי גם כשאני קורא בעיתונים על זה והמטפלת שלי העלתה בפניי את הבעיה אצלי שאני רגיש בצורה קיצונית ומציב את עצמי בכל המקומות שאני מפחד להיות בהם,בין ם זה להפרד מהחברה,להיות גיי או לפתח סטייה כלשהי הבעיה העיקרית היא שהחרדות האלה חלפו לתקופה בה גם היחסים עם החברה השתפרו,ואז זה הכה בי שוב.זה מתבטא במחשבות בעיקר ופחד להסתכל על גברים מסביבי,על ילדים ( לא חלילה מלהזיק להם!! אלא כי זה מזכיר לי את כל מה שציינתי למעלה) ,על בחורות אחרות ובעצם כל דבר שעלול להוביל אותי להיות במקום שאני מפחד להיות בו ואני באמת מפחד להיות במקום שהחרדות חוזרות ויום אחד יכו בי בחוזקה ויהרסו לי את שגרת החיים,המטפלת שלי כבר עלתה על דפוס אצלי שאני בעצמי איני מרגיש משיכות/סטיות וכו אך מצייר את עצמי בתסריט קשה זה ובעצם בונה לעצמי חרדה מתמשכת. אני מנהל אורח חיים פעיל ובריא,אך אני מפחד באמת שיום אחד אהפוך להיות כמו העבריינים שעבדתי איתם או לחילופין אהיה גיי למרות שאני נמשך לנשים..אני איני הומופוב ודי סובלני לסביבה שלי אך ניסיתי לדמיין את עצמי עם גבר בשביל לבחון את עצמי וזה באמת מעלה בי תחושה רעה אני לא חפץ במערכת כזו וטוב לי במערכת יחסים שלי אך שוב אני חושש מהדפוס שיצרתי לעצמי שכל מצב שאני מפחד להיות בו אני ישר מסריט את עצמי בו ואני חושש שזה יוביל להפרעה נפשית קשה...

איני עסוק במחשבות כל היו כי עצם הטיפול הנוכחי אני משתדל לעכל את המחשבות ואז לחשוב בהגיון ולהבין שאנ רחוק מהדברים האלה מ שקורה זה שהמחשבות האלה יוצרות תחושה כללית מאוד רעה (כמו לחץ לפני ניתוח או תחושה שמשהו רע הולך לקרות) ומתח,והמחשבות עוברות אך התחושה נשארת ומזכירה לי שוב את המחשבות האלה וחוזר חלילה.. אני חושש לפנות לטיפול זה אני עובד בעבודה שמאוד חשובה לי וחושש לפגוע בעתידי עקב טיפול זה שכן אני מחוייב לדווח על כל טיפול כזה..

קודם כל המון תודה לך המענה! אך כמו שציינתי בשאלתי הקודמת הדבר שהכי מפריע לי אלה המחשבות שאולי בגלל הרשלנות שלי מישהו יפגע או בגלל שטות שעשיתי משהו רע עלול לקרות, אני אתן אפילו דוגמא ממשהו שהתחיל להדאיג אותי לפני יומיים - שיחקתי באיזה משחק רשת שבמהלכו התפתח ריב ביני לבין אדם אחר וכעת אני חושש שאולי אפגש איתו מתישהו והדבר יתפתח לריב במציאות.. אני מבין כי הדבר איננו אפשרי וכי הסבירות שזה יקרה היא מליונית האחוז אך ביומיים האחרונים זה הדבר היחידי שאני חושב עליו.. מה הדרך הטיפול בתופעה הספציפית הזו? תודה שוב!

אז אני כותבת בפורום הזה שנים רבות אחרי שעזבתי את פורום "הפרעות חרדה" בתפוז כשלפני 7-8 שנים סיפרתי בו על ניתוקים וחרדות בלתי פוסקות שהפכו להיות שגרה. הלוואי ותקראו עד הסוף. הלוואי! בשנה וחצי האחרונות אני סובלת סבל תהומי סבל שלא מאחלת לשונאים שלי לעבור. אני אפילו לא יודעת איך ומאיפה להתחיל ובאיזו נקודה לגעת קודם וכ"כ חוששת לפספס פרט חשוב שבגללו אתם לא תדעו לומר לי מה יש לי... לפני שנה וחצי (ויש לציין שאני בזוגיות עם גבר מקסים כבר שנתיים וחצי) התחלתי לסבול ממחשבות טורדניות על היותי לסבית.. ואפילו קשה לי לרשום את המילה הזו מרוב הפחד. המילה הזו נראית לי לא קשורה אליי. ולפעמים כן. ולמה לא בעצם? פה מתחיל המעגל האינסופי וההרס העצמי בשנה וחצי האחרונות. מרוב שזה נראה לי כבר כ"כ טמוע בי, אני לא זוכרת איך זה התחיל. אני רק יודעת לומר מה הסימפטומים. ומעבר לחשש הגדול, מדובר בהמון מחשבות שנמצאות בראש 28-9, לא נותנות מנוח, מכרסמות בך, גורמות לך לחשוב שהנה אתה משתגע, שהגוף לא יכול לשאת את הכאב, ושהנפש לא יכולה להכיל יותר את הפחד הזה. או את האופציה שאני אהיה כזו ואצטרך לצאת מהארון. זה הגיע למצב שאני חולמת כל לילה כמעט על הנושא הזה, כל לילה. זה לקחת איתך את זה כל היום. כל היום להביט על בחורות ולראות מה זה עושה לי, ולא רק לראות מה זה עושה להגיד וואו איזה גוף.. ולחשוב על עצמי בסצנות מיניות עם בחורות. לא לרצות לפעמים לראות סרטים, פרסומות בטלוויזיה, ללכת לים, סדרות מסויימות כי אני חושבת שאני נמשכת שם לאשה מסויימת. לא יכולה לפעמים לשבת עם חברות טובות שלי מבלי לחשוב שאולי אני נמשכת אליהן, ולהסתכל על כל מיני איברים. לחקור את כל אבל את כל החברויות שלי עם נשים במשך כל השנים מהיותי קטנה ועם המורות שלי ולבדוק מי מהן הייתה כזו ועם מי היה לי קשר עמוק ובטוחה שהייתי מאוהבת בחברות שלי מסויימות ולכן הייתי רכושנית כ"כ כלפיהן. בוחנת את מי הערצתי (כמו כל ילדה) ואומרת הערצתי להקת בנות ודווקא לא להקת בנים אז זה אומר משהו!!! לעבור כל שנה ושנה, להיזכר בעוד נשים בחיי, לנסות להבין מה היה טיב הקשר שלי איתן. זה להיות בזה כל היום. ראוי לציין שב5 שנים האחרונות אני עובדת בתחום הטלוויזיה ובתחום הטלוויזיה הקהילה הזו מקבלת המון מקום ושם דאגו לשאול אותי הרבה אם אני כזו (ואני חייבת לומר שאין לי סממן חיצוני כזה או אחר המעיד על כך - ויהיו הרבה שיעידו שאין כאלו סממנים - אני מהבחורות המודעות לעצמן). השאלות האלו והשמועות ששמעתי על היותי כזו מבלי שראו אותי אי פעם באיזושהי סצנה או מצב עם מישהי, גמרו אותי ועוד יותר חלחלו. כשהייתי קטנה היו לי חלומות על בנות משפחה שלי - אמא/אחות. אולי על עוד אנשים שאני לא זוכרת. לסביות קצת הלחיצו אותי אבל אפפעם לא הייתה לי יותר מדיי קרבה אליהן. אני חושבת שפשוט התחמקתי מזה. ואני יכולה מצד אחד למשוך את זה לכיוון הקשר הרע שהיה לי עם אבא ולהבין את ההבט הפסיכולוגי אבל לא, אני לוקחת את זה למחוזות אחרים. כשהתחלתי לחשוב על אחיינית שלי ועל אחותי ולמה בעצם אני לא יכולה להתאהב באחותי או דברים סייקו מהסוג הזה, הבנתי שמשהו לא בסדר איתי. העיסוק המטורף והלא הגיוני הזה הוא לא נורמלי. אז הקריאה על הדבר הזה שנקרא hocd והסימפטומים שלו מצד אחד הרגיעו ומרגיעים. מצד שני אני תמיד שואלת את עצמי אם בגלל כל הדברים הנלווים, אולי אני כן נמשכת לנשים וגם יש לי hocd. אולי זה ביחד. המחשבה הזו לעיתים מבעיתה אותי. לעיתים נראית הגיונית ואני שואלת את עצמי למה לא בעצם? מה ההבדל בין אשה לגבר? ואחרי שנייה מתחילה לבכות בכי תהומי שסוחב אותי עמוק למטה. אני כבר לא מבינה כלום, לא מבינה אם הOCD הזה הצליח להשתלט עד כדי כך שהוא גורם לי להרגיש ממש חרמנית מלחשוב על אנשים או לראות נשים או שאולי אני כזו והפחד הזה שידעו עליי משתק אותי. לא מצליחה להבין האם מדובר בפחד שהביא לאוסידי ואני באמת כזו או שמא האוסידי הוביל לפחד המטורף וזה לא באמת קורה לי. הפחד מלצאת מהארון אבל בעצם איך אצא מהארון אם אני לא יודעת שאני כזו באמת.. אבל אולי אני כן יודעת בתוך תוכי ואני בהכחשה ? שהשם ישמור אותי!!! החבר גלה את זה לפני כמה חודשים ונשאר איתי כדי לגלות מה זה האם זה אובססיה שלי לנושא הזה או שמא זה אמיתי. נפרדנו לפני שבוע כי הוא הרגיש שהוא לא מסוגל. אני פוחדת שאני לעולם לא אקבל תשובות. אני מטופלת בטיפול CBT ומתחילה כדורים שבוע הבא כי המטפל לא מגיע איתי לשומדבר כי אני כל הזמן דואגת רק לבכות לו. האופציה להיות כן היא לא אופציה מבחינתי, אני לא רוצה את זה. ראוי לציין שלא הייתה לי מערכת יחסים רצינית מאד עד גיל 25 למרות שתמיד היו לי סיפורים עם גברים - התאהבו בי, התאהבתי עד כאב אבל תמיד זה היה מלווה באובססיה כזו ולפעמים התחושה היא שכל השנים זה היה שם ורק ניסיתי להתקרב לגברים כדי להוכיח לעצמי שאני לא כזו שאני לא כזו וכאילו אלוקים שם אותי במקום העבודה שלי כדי שאני אגלה את זה. המון ספקולציות, בניתי תזה שלמה על המצב שלי. הדברים שאנשים כותבים פה נשמעים מאוד זהים אבל תמיד יש את החשש אולי שלי זה אמיתי? אולי אני באמת נמשכת הרי לא ייתכן שזה מרגיש כ"כ אמיתי!!!! לא ייתכן! ואם אני כזו, מה יהיה? איך אני אקבל את עצמי? איך אני אספר לאמא שאני כל עולמה ? שבגיל 28 אני מבולבלת ולא יודעת מה אני ומה אני רוצה? ואוןלי אני בכלל דו שזה עוד יותר מלחיץ??? אני בחיים לא אוכל להיות עם גבר בידיעה שהייתי עם בחורה או שהתנסיתי ואני מפחדת להתנסות כי אני כאילו מרגישה שאני אוהב את זה! עד כמה האוסידי הזה יכול להרגיש לך אמיתי???? עד כדי כך שאני עומדת ליד מישהי שאני עובדת איתה ולא מתה עליה בלשון המעטה אבל חושבת שבגלל שאני מתעסקת כל היום בדברים שהיא עושה, אז אני בכלל מאוהבת בה ולא יכולה להתקרב אליה מחשש לנשק אותה פתאום? ואני בכלל הרי לא מאמינה שכל זה קורה לי, שהמצב עליו אני מספרת הוא המצב שלי. זה קשה מנשוא. תוך כדי שאני רושמת את השורות האלו, אני רק מתפללת שלא ירשמו לי פה בתגובות "אז את כן", "זה נשמע כאילו את כן והפחד שלך יצר לך את ה hocd", כל העולם חונק, התחושה שאפאחד לא מבין אות למרות שיש כמה חברות שיודעות על כך וכולן אומרות את אותו דבר .. אני מפוחדת והפחד משתק.. והאמיתיות של זה והפחד שהיה לי בחיי מלסביות אבל כשאני חושבת על זה יכולתי פעם לעשות מסאז. לחברות שלי בכיף ולא להיבהל מהמגע. היום חברה שלי נוגעת בי ברגל ואני רק חושבת אני מעדיפה גוף חלק של אשה או גוף של גבר. עם החבר, מאז שזה תקף, חלה נסיגה כמובן, היו לי המוןןןןן רגעים שלא רציתי שייגע בי כבר, תוך כדי סקס הייתי חושבת לפעמים על בחורות ומנסה לבדק את זה מחרמן ומה יותר מחרמן, הייתי בטוחה לפעמים שאני נגעלת מהנשיקה שלו ואומרת לעצמי שנשים בטח מנשקות יותר טוב, החלומות כל לילה על סצנה אחרת או על משהו שקשור לנשים זה גומר אותי. היום קמתי בבוקר עם חלום שאני כאילו בסוג של סצנה כשגם בחלום עצמו אני כאילו בודקת אם אני כזו או לא וקמתי ממש חרמנית והייתי חצי ערה חצי ישנה וקמתי עם רגשות אשם ובכי והלכתי לבדק אם אני רטובה או לא - דברים נוראים. חיים אין לי. עדיין עובדת והכל אבל כבר לא מרגישה חיה קרוב לשנה וחצי. כל מישהי לסבית שמתקרבת אליי זה מלחית אותי, ולפעמים אני בודקת מה אני יותר אוהבת את בוצ'ות או דווקא את העדינות. התחלתי להרגיש שאני חיה אורח חיים לסבי כזה במחשבה ובסרט של פתאום שומעת את עצמי כזה אומרת משפטים כמו "מה הייתי עושה לה" למרות שבחיים לא אמרתי אותם או חשבתי עליהם. חושבת עליי ומסתקרנת איך אני אהיה בסיטואציות כאלו ואחרות עם נשים. הכל הזוי. הכל גם קרה בבת אחת. בדרך צירוף מקרים התחלתי לקבל לפני שנה כל יומיים מין הודעת באג כזו בפייסבוק עם נשים מחו"ל ששולחות נוסח קבוע שקוראים להן ככה וככה ואני רוצה להכיר וכו וכו ולרבות הזמן הסתבר לי שגם חברות שלי מקבלות כאלו אבל זה נורא. הכל נורא. סביר להניח המון דברים ששכחתי בדרך. חלום שלי שמישהו יבוא ויגיד לי שהוא עבר בדיוק את אותו הדבר אחד לאחד ושאני אדע שיש לי תקווה בעולם הזה כי אני מרגישה שאני כבר לא יכולה לשרוד את זה. ולא - אין לי נטיות אובדניות ברוך השם. ולא - אני לא רוצה להיות כזו. או ככה אני לפחות חושבת. האושר מבחינתי יהיה אני נשואה עם גבר וילדים בלי חרדות בלי פחדים מהעולם כולו בלי מפחדים מהמוות, בלי דאגות לאמא והמשפחה שלי, מאושרת! ואיפשהו אני כבר מרגישה שאיחבדתי את התקווה לאושר ושכחתי מה זה לחייך. פשוט שכחתי. מחכה לישועה. תודה  

המטפל שמטפל בי אחרי שנים רבות שבהן לא טופלתי דווקא מאוד אסרטיבי ובוטה אפילו כי הוא הבין שהראש העקשן שלי שכאילו מנסה להוכיח לי שאני כן חייב להתנהג איתו ולהתנהל איתו בצורה בה הוא מתנהל. הכדורים מגיעים לא כהתמודדות ולא כהקלה על ההתמודדות אלא כדי להרגיע אותי טיפה. אני לא מסוגלת לעשות דבר ממה שהוא מבקש, כתיבת התסריטים השליליים האלו זה לא שיעורי בית שאני יכולה לבצע בדיוק מהמקום של הלחץ והבכי והחרדה העמוקה בעקבות השאלה הזו. והתחושה הכ"כ אמיתית שאני כן. זה דבר אחד. הדבר הנוסף שאני שואלת הוא איך יודעים שה-HOCD קיים והוא אכן הפרעה? האם יש אנשים שנרפאו מזה והיו להם את אותם סימפטומים בדיוק? האם היו אנשים שממש הרגישו עוררות מינית בעקבות האוסידי? עד כמה לאוסידי יש אפשרות להתפשט מלהשפיע על מחשבות ללהשפיע על תחושות גופניות? ואני לא יכולה להסביר לך שרון את הסבל והמועקה לא מסוגלת!

היי, אני מתמודדת עם אותו דבר בדיוק, בא והולך בשנים במשך השנים האחרונות, במיוחד שכאני מתאהבת בבחור וכעבור שלושה חודשים חוזר לי הסיוט הזה וכשהמערכת יחסים מסתיימת הבלבול או הOCD הזה נעלם. רציתי לדעת מה עשית עם זה וכיצד התמודדת

שלום בבקשה הייתי רוצה שתנסה לענות לי על השאלה אני מרגיש שיש לי הורמונים של בת כאילו אני מרגיש שההורמונים משנים אותי ואת הרגשות שלי והמחשבות שלי כאילו הם מתפרצים בי ואני לא יודע אני מרגיש בת מתי שהם מתפרצים לפעמים אני הם נרגעים ולפעמים הם לא ואני חש בת ממש באותם רגעים וזה קורה לי רוב היום עכשיו עוד דבר קטן למה תמיד שההורמונים האלה יוצאים מימני יוצא לי נוזל טרום כרום ויוצא לי כל פעם כמאט שאני מתחיל להרגיש בת יוצא לי הנוזל טרום כרום למה זה קורא לי ואיך מפסיקים אם זה כי זה יוצא לי הרבה נוזל טרום כרום וזה מעייף אותי כי יש בזה גם טיפה זרע אני יודע בבקשה עזרה כמה שיותר מהר אשמח אם תענה לי מה קורה לי ומה הפתרון

היי ערב טוב יצא לי לקרוא את ההודעה שלך כי איפשהו היא מאד מאד דומה למה שאני חווה אולי מנקודות מבט קצת שונות,אבל זה מרגיש שזו אני אובחני עם אוסידי,זה מצב שחונק אותך ולא נותן מנוח,גם שאני יודעת שאני נמשכת ואוהבת את הבן זוג שלי יש לי מחשבות וחרדות שמא אולי אני לסבית או אולי משקרת לעצמי וסתם נמצאת עם גבר בגלל דברים שעברתי בחיים, הקושי להאמין, דפוס חיים שהורגלתימוהאמנתי לחשוב ולחיות. אשמח לדבר איתך כי זה ממש מה שאני חווה בתקופות של חרדה

אשמח לשוחח איתך

עברתי משהו דומה. האם זה השתנה לך?

איך בכלל נעשה הטיפול ב-OCD? באיזה דרך מטפלים בזה ותוך כמה זמן זה עובר?

שלום, במשך זמן רב אני סובל מOCD של אחריות יתר, לוקח לי בסביבות ה10 דקות רק בשביל לצאת מהבית (אני חוזר ובודק אם הדלת נעולה) אך הבעיה העיקרית היא שאני כל הזמן חושש כי בגלל הרשלנות שלי מישהו עלול להיפגע ואיני יודע להעריך נכון סיכונים, זה מסתכם במחשבות כמו: אולי שכחתי להרים את הבלם יד והרכב יתדרדר ויפגע במישהו? אם אשאיר את המחשב דלוק אולי יהיה קצר בזמן שלא אהיה בבית? במילים אחרות אם יש סיכוי של עשירית האחוז שהדבר יקרה אני אמשיך לדאוג ממנו לתקופה מאוד ארוכה ואיני יכול לחשוב על שום דבר אחר, המחשבות האלו אינן נגמרות ולא נותנות לי לחיות.. האם ניתן לטפל בתופעה הזו? האם ניתן להיפטר מהמחשבות האלו לגמרי? המון תודה!

כבר מזמן שיש לי דברים מוזרים כאלה שאני לא יכולה לגעת בכסף כי זה מגעיל אותי לחשוב שמלא אנשים נגעו בזה ועוד דבר ממש מוזר שיש לי זה שאני חייבת תמיד שיהיה מספר שמתחלק ב-5, כשאני קוראת ספר אני מסיימת רק בעמוד שמתחלק ב-5 (כאילו, אם אני רוצה להפסיק לקרוא להיום אני חייבת שמספר העמוד שבו אני מפסיקה יתחלק ב-5) וזה לא רק זה, גם באוכל למשל אני צריכה לקחת 5 או 10 עוגיות ולא 2 ויש עוד הרבה דוגמאות כאלה ומזמן היה לי את זה אבל לא ממש שמתי לב ועכשיו זה משגע אותי כי קשה לי לעשות משהו שלא מתחלק ב-5 כמו למשל לכתוב מספר סעיפים או שאלות בבית ספר שלא מתחלקים ב-5. לפעמים גם יש לי דבר כזה שקשה לי ללכת לקניות כי אז בא לי לקנות פתאום מלא דברים ואני לא רוצה לבזבז כסף אבל אם אני לא אקנה משהו אני לא אפסיק לחשוב על זה ואהיה חייבת לחזור לשם. וגם לפני כמה ימים כשהלכתי למסעדה השארנו למלצר טיפ והלכנו אבל לא יכולתי להתרחק משם כי הייתי חייבת לראות אם מישהו יקח לעצמו את הכסף ואם המלצר יבוא לקחת אותו כי ידעתי שאם אני לא יראה מה קורה אני אחר כך לא אפסיק לחשוב על זה ויש דברים כאלה שקורים לי כל הזמן וזה מחרפן אותי. מה אפשר לעשות עם זה ואיך מטפלים בזה?

שלום, יש לי שאלה אני רציני לגביה. היא נשמעת שאלה הזויה אולם היא אמיתית. בשבוע האחרון כאשר אני רואה בנאדם אוכל, לועס ובולע- אני רואה פרה לועסת.. כן אני יודע שזה הזוי. הדבר הזה גורם לי לבחילות ולגועל. יש לך אולי מושג והסבר לדבר הזה? אציין כי אני רזה, ולא היו מעולם הפרעותאכילה. להיפך אני אוהב לאכול גם לבד וגם עם אנשים. תודה

יש לי חרדות אבל זה יותר מזה ורציתי לשאול אם זה דומה ל-OCD. אני ממש היפוכונדרית למרות שאני כן מודעת לזה ואני תמיד קוראת על מחלות ומדי פעם אני חוששת שמשהו מזה קיים אצלי ואני עוברת בדיקות. אבל באותו הזמן גם יש לי פחד מתרופות ומחומרים שונים כך שאני כמעט לא לוקחת תרופות ואני תמיד חייבת לשתוף את הידיים כשאני נוגעת במשהו כמו קצת דבק או צבע. במסעדות אני מנגבת את המזלג מחשש שיש עליו חיידקים גורמי מחלות או משהו. אני פוחדת אפילו להיחתך ממשהו וכשזה קורה לי צד אחד בי כאילו אומר שלא קרה כלום ואין סיבה לדאגה אבל באותו הזמן אני מתחילה לחשוב ואם זה היה נגוע במשהו ומתחילה לחשוב על כל מה שיכל לקרות בגלל זה. וזה לא פחד רגיל ממחלות, זה לא שאני פתאום חושבת שיש לי איזושהי מחלה וחושבת שיש לי אותה, זה פשוט שאם קורה משהו כמו דקירה או שאם אני מקבלת אפילו מכה קטנה אני מתחילה לחשוב שיקרה לי משהו בגלל זה ולפעמים אני שמה לב שאני מגזימה אבל עדיין אני לא נרגעת ואני משחזרת לי שוב ושוב את מה שקרה כדי לראות מה יכל אולי לקרות. ואני חושבת על דברים כאלה כל יום וזה כבר מעייף כי דברים כאלה שפעם הייתי מתעלמת ושוכחת מהם פתאום מכניסים אותי לחרדות. כמו מה זה נראה לפי מה שסיפרתי? אני הולכת לפסיכולוג כבר כמעט חודש (הלכתי גם לפני שנה ואז הפסקתי אבל אז זה היה מסיבות אחרות) וגם אני צריכה עוד מעט להתחיל לקחת ציפרלקס, זה יעזור לחרדות שיש לי? צריך עוד טיפולים? ואם כן איזה?

שלום, אני סובל מהפרעת חרדה ומOCD, האם הפרעות אלו יכולות לעבור באופן גנטי לילדיי? והאם יש סיכון שהילדים שלי יסבלו מהפרעות נפשיות אחרות\נוספות ערב הבעיה שלי? המון תודה!

היי שרון, רציתי לשאול לגבי טיפול באו סי די , ואיך זה בכלל מתפתח? אצלי זה מתבטא בעיקר בהימנעות משהייה במקומות ציבוריים, מגע בכל מיני דברים ציבוריים,לדוג' ידיות של דלתות או ספסל ציבורי , אוטובוסו כדו' זה כאילו נראה לי לא נקי. זה די מפריע לי בחיי היום יום כי יש הרבה דברים שאני כן צריכה לעשות ונמנעת מהם או דוחה אותם או שלוקח לי יותר זמן לעשות מהממוצע בעקבות התחושות האלה.. יש לציין שלא הייתי ככה אף פעם , זה משהו שהתחיל בשנתיים האחרונות , פעם לא הייתה לי בעיה עם מקומות ציבוריים, זאת אומרת היה קצת ברמה נורמלית וסבירה, ופתאום התחלתי לשים לב לדברים , פתאום אני מסתכלת יותר, בוחנת יותר על מנת לא לגעת חלילה במשהו מלוכלך, זה נורא קשה לי המצב הזה, למרות שבסופו של דבר אני מבינה עם עצמי שאי אפשר להתנהל בצורה נכונה בלי להתלכלך בכלל... כנראה שזה חלק מהחיים. אני בת 29 ורציתי לשאול איך דבר כזה מתפתח ממה זה נוצר כך פתאום? והאם באמת ניתן לטפל בזה ולרפא את זה לחלוטין? אני בחורה רגילה לחלוטין ברוך השם , אך הבעיה הזו מטרידה אותי וגם אלה שנמצאים בסביבתי שמים לב לזה שאני נגעלת מכל מיני דברים בעיקר ציבוריים...

היי שרון, תודה על התשובה... תוך כמה זמן טיפול קוגנטיבי אמור לגרום לאו סי די לעבור לחלוטין? אני מבינה שצריך שיתוף פעולה מלא מצד המטופל... מה קורה אם למטופל מאוד קשה ליישם את מה שהמטפל מציע לעשות? תודה רבה על עזרתך

ד"ר אני אפילו מתביישת לספר על הדברים שיש לי בראש פתאום קופצת לי מחשבה כאילו יש לי זי... בפה ומישהו אומר לי קדימה תמ.. ועוד כל מיני מחשבות מיניות מוזרות יכול להיות שזה חלק מהocd או שפתאום אני בעבודה עולה לי ממש כאילו אני בתוך אקט מיני דברים הזויים.

שלום שרון, אני בת 36, עם הרבה הפרעות טורדניות בעברי. ההפרעות היו מתאפיינות בעיקר בצורך לעשות דברים בשני הצדדים - כלומר - במידה והייתי עושה משהו ביד ימין, הרגשתי צורך חזק לעשות אותו גם ביד שמאל. הייתי יכולה לשבת זמן רב עם זוג גרביים או עגילים (זהים לחלוטין) ולא להחליט מה מתאים לצד שמאל ומה לצד ימין. יש לציין שהצורך לא לווה במחשבות של פחד או חרדה, פשוט צורך לא נשלט לעשות את הדברים. לפני כארבע שנים חוויתי טרגדיה במשפחה וכתוצאה ממנה נכנסתי לדיכאון ולהתקפי חרדה ופסיכיאטר רשם לי ציפרלקס, שבזמן שלקחתי אותו ההתנהגות הטורדנית פחתה כמעט לחלוטין. לפני כשנה בליווי של הפסיכיאטר הפסקתי את הציפרלקס. למרות ההדרגתיות הגמילה הייתה לי מאוד קשה, אבל הייתי ואני עדיין גאה בכך שהתקדמתי ואני יכולה לתפקד ללא. להפתעתי, ההתנהגויות הטורדניות לא חזרו, אולם התחילה תופעה חדשה שאני מתקשה להתמודד אתה. אני לא מצליחה להפסיק לפצל ולקרוע את השערות. במיוחד כאשר אני צריכה להתרכז במשהו (כתיבה, לימודים...) יש לציין שאני כבר לא בטיפול פסיכיאטרי אולם נפגשת עם פסיכולוגית עדיין אחת לשבועיים. אני מאוד הייתי רוצה להתגבר על ההפרעה הזו, ומאוד לא רוצה להיות זקוקה שוב לכדורים בשביל כך. האם יש דרכים נוספות? המון תודה...

שלום שרון. איני יודעת אם אני תחת הקטגוריה המדויקת עבורי אך אשתף אותך בפעם הראשונה שאני עושה זאת ואשמח להתייעצות. אני בחורה בשנות ה20 לחייה, סובלת ממחשבות טורדניות וכפייתיות בכל נושא שבעולם ולאו דווקא הקשור לפחדים. המחשבות בעיקר הן "שחזור" של מקרים שהיו לי, גם אם קרו לפניי שבוע וגם אם קרו לפניי שעה. מחשבות אלו פגשו אותי בעבר ותמיד חשבתי שאני שולטת בהן וכשארצה להפסיק-פשוט אעשה זאת! ובאמת מחשבות שונות התייאשו והפסיקו לחזור... מחוסר עניין... אך לפניי חצי שנה החלו מחשבות על הקשר הזוגי שלי, שבלי עין הרע הוא אחד למיליון, התחלתי לחשוב בצורה כפייתית מבלי להפסיק וכל הזכרונות הכי מרגשים ויפים החלו "להתעוות" בין מציאות לדמיון, התחלתי להאשים את עצמי בכל זכרון וזכרון, התחלתי לדמיין דברים אחרים או להסתכל על המחשבה בצורה מאוד מאשימה כלפיי ומכוערת, בלי שום סיבה וככה אני יושבת שעות בחשיבה "רק אבין למה אני חושבת כך וזהו!" בנתיים עבר הזמן, חצי שנה של בדידות, בכי, דכאון ומצב פיזי שרק מתדרדר כאשר כל יום אני מוסיפה לעצמי סיטואציה חדשה ו"מזהמת" גם אותה. המחשבות האלה לא עוזבות אותי בכל מצב ולא משנה מה ניסיתי לעשות. פשוט מקשר מושלם אני יושבת והורסת עוד ועוד זכרונות ומנסה להבין מה אמת ומה דמיון. לכל זה נכנסתי לחרדה ודכאון של: "נהרסו לי המחשבות, אני חצי שנה חיה בעבר,זה בחיים לא יחזור לעצמו.. אני רוצה להחזיר את הגלגל לאחור". בתחילת כל הסיפור נפגשתי עם פסיכולוגית שני מפגשים והפסקתי, היא נתחה איתי מקרה לגופו כאשר לא זאת הבעיה כלל כי מחר אני יכולה לחשוב על מקרה אחר! ברור לי שתאמרי שאני זקוקה לטיפול אך אני מסרבת לעשות זאת, אני בחורה נורמטיבית שמתקשה להאמין שבאמת אצטרך טיפול... האם יש דרך אחרת מלבד זה?

האם אתם מכירים קבוצות להורים לילדים מאובחני או סי די בפייסבוק?

אני לא יודעת אם יש לי מספיק נסיון כדי לתמוך באחרים. אני בהחלט אחשוב על זה, אולי ארים את הכפפה :-)

שלום רב אני סובלת מאובסיסה כפיתית, והיה לי מקרה שלי לפחות נראה מוזר אז רציתי להתיעץ איתך בבקשה ממך היתי אצל רופא שינים שאני מטפלת אצלו כעשר שנים.העוזרת שלו היא אחת שמדברת הרבה ומתערבת הרבה. אחותי היתה גם אצלו בטיפול והיה לה וויכוח איתו בקשר לכתר שנפל,והעוזרת של רופא השינים התערבה ודיברה ממש הרבה. אחותי סיפרה לי את זה ואני רבתי איתה מילולית ואמרתי לה שהיא לא צריכה להתערב.כעבור זמן קצר הלכתי גם אני לאותו רופא השינים.הוא יצא לרגע מהחדר. לפני השאלה אני רוצה לספר שליד הכסא שאני יושבת עליו בצידו הימני יש ברז קטן שבו שוטפים את הפה בעת הצורך .העוזרת לקחה מכשיר או סמרטוט לא זוכרת בדיוק ושטפה בקערה הקטנה הזאת את הסמרטוט או המכשיר של השינים.פגע בי מים קצת והערתי לה והיא לא ענתה.יכול להיות שהיא עשתה את זה בכוונה כאמור בגלל הריב שלי איתה.הדבר המוזר הוא שיש לה כיור גדול שבו יכלה לעשות את זה בנוסף הכיור הקטן ליד כסא המטופל הוא קטן מאוד והברז קטן מאוד. וזה מקום לשטיפת פה של המטופל .שאלתי היא האם זה נורמלי האם כל העוזרות עושות כך.או יכול להיות שעשתה את זה בכונה בגלל הריב שהיה לי ? האם כל העוזרות שוטפות גם שם כי לא נתקלתי בזה אף פעם אצל רופא שינים אחר.תודה וסליחה על ההסבר הארוך.שבת שלום תודה מראש.

יש לי ילד בן 7 ילד חכם עם המון סקרנות ויש לו חדות ראיה שם לב לכל שינוי בסביבתו, תמיד היה אוסף דברים וכל כמה חודשים הייתי יושבת איתו וממינים והוא תמיד היה מתנגד לפעולה זו ולפעמים הייתי מחייבת אותו לזרוק דברים שאין להם שימוש (למשל פתקיות של בגדים , כרטיסי ביקור, שקיות נילון, פליירים,...) והיה בנפגע ובוכה . כמובן שאני לא יכולה לעשות זאת בלי הסכמתו כי הוא ישים ךב לאור חדות הראיה שלו והזכרון הטוב ממנו הוא נהנה. אך הדבר מקשה עלי כי זה כמה מגירות וארון שהוא תופס עם הדברים שלו וגם באוטו הוא אוגר דברים. אני לא יודעת אם אני צריכה לוותר לו או להמשיך להתעקש לנכות את זה כל חודש למרות המתח והעצבים שזה מביא. אני גם מעוניינית להבין מה מקור תופעה זו מאיפה הצורך שלו לאסוף.

שלום רב קרובת משפחתי סובלת מאו.סי.די. וחרדות קשות מטופלת בתרופות שעוזרות לתקופה מסוימת ואז פתאום בה גל של מחשבות וחרדות המחשבות הן בחלקן על רקע דתי . כגון מחשבה ודחף להדליק אור בשבת כלאמר מחשבות על בסיס אסור. הנל בהחלט זקוקה לטפול C.B/T האם הנך מטפלת גם בצבור דתי ולא אנא מכבודך תמלצי על פסיכולוג דתי מנוסה בתחום. תודה מראש רותי

היי שרון, אני בן 26,סטודנט שחי חיים נורמטיבים לגמרי, מקריאה מועטה ברשת על OCD, כבר ידוע לי מראש שלא תוכלי לאבחן אבל אשמח לשמוע דעתך- יש לי מין "טקסים" כאלה קטנים כשאני עם עצמי-לא אפרט אותם כאן, אבל הטקסים הללו חייבים להתבצע,אחרת אני לא יכול להרפות ואם הם לא התבצעו ומשהו יתפקשש לי בדרך, אחשוב שזה בגלל זה, מנגד הטקסים הללו לא משתלטים לי על החיים, אני לא עוצר דברים בגללם וזה לא מונע ממני להתקדם,זה קורה רק כשאני לבד ולא פוגע בחיי חברה לימודים וכו'..אשמח לדעתך והסבר קצר על הטיפול.

אני יוצא דופן משאר חולי האוסידי משום שאצלי זה מתבטא במחשבה אחת והיא רק עירנות לבליעת רוק נראלי שזה אובססיה טהורה האם אוכל להפטר מהמחשבה הזאת באיזשהוא שלב בחיים או שהיא לנצח?