חרדה פתאומית אצל בן 7
דיון מתוך פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
שלום. בני בן 7, בכיתה א', ילד חברותי ורגיש. בן זקונים ל3 אחיות גדולות. אתמול כשהיינו בגינה עם בן הדוד, התכרכמו פניו וביקש לחזור לבית הסבתא. כשדובבתי אותו להבין מה קרה, אמר שראה שם איש מדבר בטלפון וחשב שהוא מתקשר למשטרה. לא היתה אינטראקציה ביניהם ולא נעשה שום דבר "שובב" ע"י בני שהצדיק את זה.. הןא ממש נכנס למה שנראה לי כחרדה. לקח לו זמן לצאת מהארוע ולא הסכים לרדת שוב לגינה. היום, כשאספתי אותו מהצהרון, שוב נבהל כי ראה איש מדבר בנייד ברחוב ושוב אותו דבר.. נבהל כי חשב שהוא מתקשר למשטרה.. הוא כן הולך לחוג שיש לו עכשיו בלי לבקש להימנע. הולך לבית ספר בשמחה. חופש פורים היה משפחתי ונחמד. אין שום גורם לחץ שנוסף לאחרונה. האם צריך כבר לפנות לגורם מקצועי או לחכות? ומה הדבר הנכון להגיד ברגעים כאלה? שוחחתי איתו והסברתי לו. אבל הקפדתי לא לבטל את תחושותיו ולא לזלזל במה שהוא מרגיש..
הי לי, נהגת מצוין וזה גם נשמע שבנך מוכן לברר ביחד איתך את הרגשות שלו ולנסות להבין את עצמו - וזו תשתית מצוינת להמשך בירור הדברים. הפחד הזה יכול למשל לשבת על רגשות של אשמה או מצפון "מפותח מידי" או כל מיני דברים אחרים שאת זה חשוב יהיה כאמור לנסות לברר. לצד הבירור, שחשוב שיעשה בבית, במקום בטוח ובאווירה נעימה ומחבקת, חשוב יהיה לדבר איתו על פירוש הדברים שהוא רואה כהזמנת משטרה ושבעצם הדבר הזה לא מתרחש במציאות אלא בדמיון שלו. לתת הרבה תוקף לרגשות שזה מעורר בו אבל לעזור לו להבין שזה דמיון ולא מציאות. לאחר מכן באותם רגעים עצמם חשוב לשמור על קור רוח ולא להיסחף איתו לבהלה. לומר משהו בסגנון"אני רואה שאתה שוב מפרש את זה כהזמנת משטרה ואני יודעת שזה מבהיל אותך, אני מוכנה ללכת איתך הביתה אם תירצה למרות שחשוב שתזכור שכמו שדיברנו -אתה באמת מאוד מבוהל כרגע אבל הפירוש הוא פרי דמיון שלך". אם המצב לא משתפר תוכלו לחשוב עוד ביחד עם איש מקצוע. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים
