תוצאות חיפוש עבור חרדה-חברתית

שלום רב, ביתי בת 9 סובלת כחודש מאבנים בשקדים, ללא חום ללא כאבים. הרופא אמר כי אין הרבה מה לעשות מלבד לגרגר מי מלח ובמידה ובעוד מספר חודשים/שנה נבין שאין הטבה או שהמצב ממש יציק הוא יבצע ניתוח להוצאת השקדים. האם זה הטיפול המקובל בילדים? האם יכולים להיות סיבוכים לאבנים בשקדים אצל ילדים. תודה.

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישנו מרכיב אובססיבי בולט בתמונה , שמקבל ביטוי ברצון חוזר וטורדני לשנות את הטיפול ולפנות מחדש לכל מיני מקומות לצורך לשנות את הטיפול . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . יש לי מספר שאלות : 1- חוות דעת על הטיפול התרופתי שאני מקבל עכשיו ואיך הטיפול הזה עשוי להועיל לי ? 2- האם יש צורך להעלות את מינון הדירלין ל 40 מ"ג 2 פעמים ביום כי אני עדיין מרגיש אי שקט ? 3- מה המטרה של השילוב של ה Viepax XR 300 mg עם ה Cipralex 10 mg ואיך זה עשוי להועיל לי ? 4- האם ה Depalept Chrono אמור למנוע את התפרצויות הכעס\זעם וכמה זמן צריך כדי שתורגש השפעתו במלואה ? 5- האם אפשר לקחת Seroquel XR 800 mg (כל המנה) בבת אחת בערב ? 6- האם Modal 150 mg ביום יכול לגרום לתחושת אי שקט ? 7- האם אני יכול לוותר על ה Modal ולהסתפק ב Seroquel כתרופה אנטי-פסיכוטית ? 8- חוות דעת על האבחנה הפסיכיאטרית שלי ? 9- חוות דעת על האבחנה הפסיכולוגית שלי ? 10- חוות דעת על טיפול פסיכיאטרי מומלץ ? 11- חוות דעת על טיפול פסיכולוגי מומלץ ? 12- חוות דעת על אפשרויות שיקום דרך ביטוח לאומי ו\או סל שיקום ?

שלום אני בת 52 מזה שנה שאני עוברת תהפוכות נוראיו ללא הסבר . זה התחיל מנפיחות קשה בבטן גזים נוראיים כאבים שחשבתי שהם מטחורים אבל בבדיקה של פרוקטולוג אין תחורים רק שאריות עור נוא הפנה אותי לקלונוסקופיה וגסטרו וכן לבדיקת רופא נשים , בנשים גילו רירית מעובה נשלחתי לגרידה וביופסיה תקינה נאמר שזה לא עושה לחץ בפי הטבעת,בגסטרו וקולונוסקופיה התגלה גסטריטיס קיבלתי נקסיום קבוע אחריי כל התהליכים עם שינוי תזונה היה שיפור משמעותי ועכשיו בלי שינוי של שום דבר שוב לחץ בפי הטבעת מסיימת בשירותים ויש תחושה שיש עוד לפעמים סליחה על הפירוט יושבת ולוחצת יוצאת חתיכה של כמו ליחה כתומה ואז אני נרגעת עשיתי בדיקות צואה תקינות כבר יש לי חרדה חברתית מהפחד מהגזים אני עצובה מתוסכלת פוחדת לאכול אשמח לעזרה תודה מראש

יש לי קרוב משפחה שיש לו בעיה בריאות שהמים ממשיכה להצטבר בריאות שלו. מה הסיבה לכך? והאם יש קשר לסרטן? טודה

שלום, אני סובלת מחרדה חברתית. שנים בטיפולים שונים ורק לא מזמן הגעתי למשהו שאני מקווה שהוא אכן יתן מענה (cbt) ע''י מטפלת שמומחית בזה. כרגע אני מתלבטת נורא האם לצאת לפגישות שדוכים (דייטים בעולם החרדי) או לחכות חצי שנה ולצאת בקלילות יותר . החרדה שלי בפגישות נוראית ומעבר השני כשאני נמנעת אני מרגישה פספוס מה הייתם מציעים לעשות? כדור לא בא בחשבון.. תודה רבה רבה

שלום רב ,‏ אני בן 38 ,‏ לפני 16 שנה בגיל 22 אובחנתי כסובל מחרדה חברתית + פוסט טראומה עם כאבים פסיכוסומאטיים ‏פוסט טראומטיים (מאירוע חבלני שנכחתי בו ) .‏ קיבלתי טיפול תרופתי של סרוקסט (30מ"ג)+ טיפול פסיכותרפיה במשך שנתיים .‏ והמצב היה מצויין עם קצת כאבים פסיכוסומאטיים שנשארו, מה שאפשר מבחנתי לעבוד ולהתחתן (מה ‏שלא חשבתי שאוכל לעשות לפני הטיפול).‏ לפני 8 שנים (נשוי +2 + עובד )‏ חשבתי בהתייעצות עם רופא המשפחה להוריד את המינון של הכדורים בהדרגה .‏ כל 3 חודשים הורדתי 10 מ"ג עד למינון 0 .‏ שלושה חודשים לאחר מכן , התחלתי לסבול מחרדה ודיכאון .‏ החזרתי את המינון לקדמותו והמצב לא חזר לגמרי , (בערך 85%)‏ העלנו ל- 40 מ"ג ועדיין לא עזר לגמרי .‏ ניסינו הוספת מלודיל וגם לא עזר ,‏ ניסינו הוספת סרווקוול במינון 200 מ"ג ,התחיל קצת שיפור, אבל התופעות לוואי היו בלתי נסבלות .‏ הפסיכיאטר אמר שאפשרות אחת היא להשלים עם המצב,‏ והאפשרות השנייה היא לנסות משהו חדש לגמרי אבל יש את הסיכון ששוב מורידים ל- 0 כדי להתחיל ‏משהוא אחר (וזה ממש מפחיד , אני כבר עם משפחה ו 4 ילדים )‏ במקביל התחלתי טיפול פסיכותרפיה במשך שנתיים שעזר אבל שוב לא לגמרי .‏ ניסיתי לרוץ שלוש פעמים בשבוע במשך 6 שבועות (אולי זה לא מספיק) ולא הראה שינוי. ‏ כיום, המצב הוא ,‏ סרוקסט 40 מ"ג .‏ ותחושות יומיומיות ברקע שלא משביתה, אבל מאד מציקה (כמו להיות עם בחילות במשך היום ), ‏ הרגשה רעה, לא ברורה לגמרי, בין פחד,חשש,דריכות , כאב נפשי .. בלי שום קשר למציאות.‏ לפעמים ההרגשה עוברת כמו גל ונעלמת , לפעמים אני מתרכז ברגש וזה עובר , לפעמים אני ‏מתעסק עם משהו שממש מסיח את דעתי לגמרי וזה עובר (מה שגורם לי לחשוב שכן יש פה ‏מחשבה מעוותת ברקע ולא רק כימקלים )‏ ולפעמים לוקח לו זמן לעבור .. ‏ הורדתי כמעט כל לחץ אפשרי מבחינתי , עבודה רגועה, הכל באיזי .. ‏ אבל הגוף עדיין משדר סכנה במשך היום . וזה מעייף ומתיש .‏ והשאלה שלי , האם כתוצאה מהורדת המינון משהוא "נדפק במוח"‏ כימיקלים שגורמים למצב הזה, ואין ברירה אלא להשלים עם זה ?‏ או שכן יש מקום לנסות עוד טיפול תרופתי בלי לסכן את המצב הנוכחי ,‏ או שאולי שווה להיכנס לעוד טיפול פסיכותרפיה (וכן יש פה עיוות בתת מודע שגורם לכל ההרגשה ‏הזאת ) שאולי יעזור ?‏ או שאולי יש לך רעיון אחר מניסיונך ?‏ תודה רבה ‏

הי שרון שמי נורית אני בת 32 יש לי חרדה חברתית אולי בגלל שעברתי חיים לא קלים בילדותי לדוגמא; אם אני רוצה להגיד משהו על כעס לחבר/ה אז המחשבות שלי מטרידות אותי כגון; מה הם יחשבו עלי, אולי הם לא ירצו להיות בקשר איתי וככה אני עם המחשבות כל היום ומרגישה עצבים בלב תחושה של זעקה שאני רוצה להגיד להם את מה שיש לי להגיד אבל אני פוחדת מצפה לעזרתך ועצתך איך אני יכולה להתמודד עם זה תודה רבה וחג שמח

היי אני רוני, בת 15 זה זמן רב שאני מוצאת את עצמי אדומה לחלוטין במצבים חברתיים שונים. ערכתי חיפוש באינטרנט ומצאתי ששמה של התופעה היא הסמקה כרונית. אני כבר לא יכולה להתמודד עם זה יותר, ומובכת פעמים רבות כשאני נעשית אדומה כמו עגבניה מול חבריי, מוריי או אנשים זרים. זה קורה לי בכל דבר שאני עושה! אפילו כעס קטן, גורם לי להיות אדומה לגמרי, או כשאני מספרת סיפור מצחיק, צועקת, צוחקת, מקבלת מחמאה, או כשכועסים עליי בכיתה. אני כבר לא יודעת מה לעשות יותר! זה יוצר אצלי פחד לדבר, ולמרות שיש לי ביטחון עצמי אני מרגישה שהוא הולך ונעלם... אני לא יודעת אם יש לי חרדה חברתית, או את שמה של התופעה, אבל אני לא מרגישה בפחד מסיטואציות חברתיות, ואולי אני פשוט לא שמה לב. אשמח אם תוכל להציע לי דרך כלשהי להיפטר מזה ולהפסיק סופסוף לפחד לדבר, או לצחוק או לתקשר עם אנשים בלי להפוך לעגבניה.כשאני מסמיקה אני מרגישה מעין גלי חום בפנים לפעמים לא יודעת אם זה קשור... תודה, רוני.

היי, יש לי חרדה חברתית קלה. בשנים האחרונות אני לוקחת קלונקס במינון נמוך אחת לתקופה באירועים מסוימים, כמו פגישות עם בעלי סמכות. זה יוצא בתדירות של פעם בחודש בערך. בשבוע הבא אמור להיות לי רצף של פגישות כאלו, בבוקר, בערב ובבוקר שלאחריו. האם יש בעיה בלקיחת קלונקס 3 פעמים רצוף בתוך כ30 שעות?

שלום ד"ר לויט פניתי לקו סיוע של ער"ן אבל אני מחפש "עזרה או תמיכה" "יותר מקצועית" ואני מקווה שתוכלי "לעזור לי".אין לי מצוקה נפשית אבל יש לי סטרס שכן מפריע לי לישון. בזמן האחרון יש לי מחשבות טורדניות לגביי "זוגיות".אני רווק בן 43 ללא בת זוג ויש לי מחשבות טורדניות כמו:בגילי אני צריך כבר "להתקדם" ולמצוא בת זוג או מחשבה טורדנית כמו:יש כל כך הרבה בחורות ואיך אני מוצא "מישהי מתאימה". את מבינה לפעמיים יש לי מאין "אובססיות" אני יכול "להתקבע" על בחורה מסויימת ולא להפסיק "לחשוב עלייה" למרות שאני בכלל לא "מכיר אותה טוב" אני אתן לך דוגמא;פעם הלכתי לקולנוע לבד וראיתי כל מיני זוגות (גבר עם אישה) וזה גרם לי למחשבות טורדניות כמו:אני מרגיש "קצת בושה" שאני מגיע לבד לקולנוע או הייתה לי תחושה והרגשתי אי נוחות שאוליי אנשיים "מיסתכלים עלייה "באופן מוזר" שאני מגיע לסרט לבד.אני לא יודע אולי זה מחשבות "קצת פראנואידיות" אני רוצה לשאול אותך מספר שאלות: מה את חושבת על מחשבות טורדניות כאלה?האם זה "טבעי" שיש לאנשים מחשבות כאלה למרות שאצלי הן "טורדניות" ויש לי יותר "עומס מחשבתי"? האם מחשבות טורדניות יכולות להיות "פראנואידיות"? תודה על תשובתך

אני בן שלושים וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות (בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'. אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה, בעיקר עקב איבוד דרך, חרדה חברתית מסוימת, ספקות ודיכאון. וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 וברק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד במשרה חלקית כמטפל בקשיש. כרגע אני מתגורר אצל אבי ואשתו, חי על ספה בחדר צדדי ומרגיש דחק לעבור לשכור דירה, כך שאני בהתלבטות של מהרגע להרגע. שאלתי היא כזו: האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטטדנטיאליות, מלונאות) -- עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא. בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה ובמקביל להתנדב במשהו שיעשיר את הקורות חיים שלי. או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער במצוקה -- מה שהוכשרתי לעסוק בו והיית טוב בו וזכיתי ללא מעט שבחים בזמנו? ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות).

האם דרלין פרולול propranolol גורם לדיכאון ?

שלום בתי בת21 הינה בעלת כישורים רבים, סיימה בגרות, היתה בשירות לאומי וטסה לחול אחכ. אך ביומיום אינה מרבה לצאת, אלא עם 2 חברות או משפחה. אין לה כל כיוון לעבודה או לימודים, היא מביעה חרדה מהעולם בחוץ, בדיכאון ותחושת ריקנות. היתה בעבר בטיפול אך לא הרגישה שזה עזר לה. בנוסף סובלת מביעותי לילה וחלומות שלישיים ומפחידים לטענתה. האם מומלץ להסתייע בתרופות? איזה טיפול יכול להועיל? מה ההסבר לסיוטי הלילה? תודה

אני מורה שנים רבות. מזה זמן רב כאשר תלמיד/ה מפגינים בפני טינה שנאה או רגשות שליליים חוזרים ונשנים, המלווים גם בחוסר משמעת בכיתה, אני חווה מחשבות מלחיצות המטרידות אותי יומם וליל איך אוכל להימנע מעימות איתם. המחשבות גם מונעות ממני שינה. עימות או מפגש עם התלמיד/ה גורם לי לחרדה המתבטאת גם בסימפטומים גופניים- דפיקות לב, מועקה בבטן צמרמורת. טיפול פסיכולוגי באמצעות שיחות וציפרלקס או תרופות אחרות מסוגו לא עוזרות לי נגד המחשבות הטורדניות או נגד החרדות המערערות אותי. איך ניתן לטפל?

שלום, אני בן 17. מעולם לא אובחנתי אבל אני די בטוח שיש לי חרדה חברתית. בנוסף, אני לא רוצה להתאבד ואין לי ממש סיבה לעשות זאת, אבל אני נורא נורא דואג שיום אחד ארגיש צורך להתאבד. בקיצור, אתמול בלילה חלמתי שאני מספר לכל החברים שלי שאני עומד להתאבד והם עצובים אבל לא ממש אכפת להם ואני נאלץ לעשות את זה, תוך כדי שאני ממש ממש מפחד. קמתי בבוקר וכל כך שמחתי שזה היה רק חלום, אבל אני עדיין מאוד לחוץ ממה החלום הזה יכול להגיד. אשמח מאוד להסבר/הרגעה

שלום דוקטור, אני בת 18, סיימתי את הלימודים בתיכון בקיץ האחרון ואני מאובחנת עם חרדה חברתית, דיסתימיה, או סי די, ודיסמורפיה. אני חוששת שאני מתחילה לפתח סכיזופרניה ולא מצליחה להפסיק לבכות מהפחד שזה נכון. הסיבות לחששות שלי הן: 1. לפני יותר מחודש בערך לפני שהלכתי לישון הייתי בטוחה שאני רואה משולש קטן שחור ליד הכיסא בחדר שלי (החדר היה חשוך מאוד) ואז הלכתי להדליק את האור וה׳משולש׳ לא היה שם יותר מה שממש הבהיל אותי כי הבנתי שזה לא היה אמיתי, אבל הייתי מאוד עייפה וכנראה בתהליכי הירדמות ולכן לא חשבתי שזה משהו שאמור להדאיג אותי. שלשום היה לי יום ממש רע, רבתי עם ההורים שלי (כרגיל), והרגשתי עצובה יותר מבדרך כלל אחרי זה ואז בערב התחלתי לראות סרטון ביוטיוב בטלפון שלי עם אוזניות. בזמן הסרטון (קצת אחרי שהוא התחיל) האדם בסרטון דיבר ואז שמעתי כמו קול נוסף שנשמע כמוהו אומר משהו והיה כמו רעש לבן כזה כאילו שהוא הוסיף בעריכה איזה משהו שהוא שכח להגיד, והמשפט היה משפט שלאחרונה אני קוראת בהמון מקומות באינטרנט ודי נתקע לי בראש (לא שום דבר שלילי- he’s so cute זה המשפט וזה לגבי איזשהו זמר שבמקרה הסרטון היה עליו) אבל זה נשמע ממש כאילו הוא אמר את זה ואז היה עוד איזה משהו לא ברור או שאני פשוט לא זוכרת מה כי בדיוק קראתי איזשהי תגובה, אבל אז חשבתי לעצמי למה שהאדם בסרטון יגיד את זה וכשהרצתי את הסרטון אחורה גיליתי שהוא בכלל לא אמר את זה, ומאז אני בפאניקה וחוקרת בלי הפסקה את נושא הסכיזופרניה והסיבות הנוספות שמדאיגות אותי ה הן שלפעמים כשאני עושה משהו שגורם לי לחרדה אני פוחדת שיראו אותי, לדוגמא להתלבש בחדר שלי- יש לי גיטרה חשמלית חדשה יחסית ויום אחד כשהתלבשתי עלתה לי בראש המחשבה מה אם הייתה עליה מצלמה קטנה - כי קראתי מלא מקרים ושמעתי על כל מיני קונספירציות בנושא הזה, אבל זאת מן מחשבה כזאת של ׳מה אם׳ לא של ׳מישהו מרגל אחריי׳ וזה סתם הלחיץ אותי כי בכללי אני מרגישה מאוד לא בנוח להתלבש או להיות ערומה גם כשאני בחדר יכולה & אני נוטה להלחיץ את עצמי עם מחשבות כאלה אבל לא באמת עושה כלום לגבי זה, אבל המחשבה עצמה גם אם אני יודעת שהיא לא הגיונית וגם אם היא עברה לי בראש רק כמה פעמים או רק כשממש התעמקתי בה מדאיגה אותי. בנוסף אם לדוגמא יהיה חור קטן בקיר באיזשהו חדר או שירותים אני ישר אחשוב ׳מה אם הייתה שם מצלמת אבטחה פיצית׳ אבל המחשבה הזאת עולה לי לראש רק כשאני שרה בשירותים לדוגמא, מה שגם מפחיד אותי שאנשים ישמעו. גם כשהייתי קטנה דברים כאלה הלחיצו אותי לעיתים מאוד רחוקות אבל זה בגלל מקרים ששמעתי עליהם, והתחושה הזאת זה רק כשאני ממש נמצאת בחרדה שמישהו יראה או ישמע אותי ואז אני לחוצה בכל מקרה. הסיבה הנוספת היא שקראתי שגם דיכאון והתבודדות יכולים להיות סימפטום של המחלה, ומאז שסיימתי את התיכון אני מנסה לנתק קשר עם קבוצת החברות המצומצמת שלי משם לא בגלל שאני לא אוהבת להיות בחברת אנשים אלא בגלל שהן פשוט לא היו חברות אמת, כל הזמן רבו וריכלו אחת על השנייה (בעיקר איתי) ואף פעם לא באמת הרגשתי כאילו שהן חברות שאני ארצה להיות איתן בקשר גם בגיל 40 נניח. יש לי המון חברים אחרים וגם בעיקר חברי אינטרנט וגם עם החברים מהמציאות אהי שומרת על קשר אבל בעיקר קשר של הודעות וטלפונים - גם בגלל בעיות של תזמון כי חלקם בצבא אבל גם בגלל שפשוט אין לי ממש חשק לעשות כלום (לא רק לאחרונה, כבר שנתיים או יותר) אבל אני כן נפגשת איתם מדי פעם. (לא לעיתים קרובות) אני לא מצליחה להפסיק לפחד שאולי כל רעש שאני שומעת עכשיו לא קרה בכלל מהפחד שבעצם אולי יש לי הזיות כאלה כל ה זמן ואני לא מודעת לזה אז אני שואלת את אמא שלי ובינתיים לא קרה שום דבר מאז המקרה שלשום (שיתפתי אותה בזה וקבענו לי תור לפסיכיאטרית חדשה כי זאת שטופלתי אצלה גרה ממש רחוק ואין לה תורים) אין לי פחדים שאנשים קוראים לי את המחשבות או מתכננים לעשות לי משהו או שכולם מסתכלים עליי (למרות שחרדה חברתית כן גורמת תחושה דומה) או שאני המשיח, ואין לי איזה קול בראש שמדבר איתי, אבל הסימפטומים האחרים שכתבתי שכן יכולים להצביע על התחלה של המחלה מאוד מדאיגים אותי ואני לא מצליחה לישון טוב מאז שזה קרה או להימנע מהמחשבה על זה מה שגורם לי לבכות/להיכנס למצב רוח גרוע יותר מהמצב הכללי שגם לא משהו. אני פוחדת שלא אצליח להסביר את הכל לפסיכיאטרית כמו שהסברתי פה וגם רוצה תשובה כמה שיותר מהר, כי אני באמת לא מסוגלת להפסיק לחשוב על זה ולבכות מזה. תודה מראש.

היי קוראים לי מורן אני בן אדם מאוד חרדתית אני עוברת יום יום חרדות התקף חרדות אתמול כשינתי חלמתי חלום מאוד מוזר .חלמתי שאני עם המשפחה הכול טוב ויפה ואז ניכנסו לאיזה בית ואיך שניכנסו לשם הם פתאום נהיו אשכרה שטן ראיתי תפרצופים שלהם ממש אבל ניסיתי לברוח איך בכול חדר היה משהו משפחה והם פשוט היו מאוד מפחידים והייתי מבוהלת אני זוכרת שהצלחתי לברוח ואמרתי סוף סוף אבל כיצאתי אז היו שם מלא גברים וניסו לאנוס אותי אך ללא הצלחה פתאום נהייתי מאוד חזקה וממש היתמודדתי מול הגברים האלו חשוב לציין שאף פעם לא עברתי אונס או פגיעה .אבל הקטע המפחיד שהחלום מתמשך ומתמשך ואני יודעת שאני בחלום ובתוך החלום אני מנסה להיתעורר לא מצליחה מנסה שום לא מצליחה מנסה שוב לא מצליחה אז אשכרה קפצתי מהמיטה וקמתי ממש מזיעה היה לי חם ודופק שלי עלה ל200 אני פשוט הרגשתי נורא ואני רוצה להבין ממזה נובע היה לי חלום כזה בעבר אבל אני יודעת שזה היה שיתוק שינה את החלום הזה שסיפרתי אני לא מצליחה להבין יכול להיות שהייתי בחרדה כול שהי בחלום? מצטייערת אם יש שגיאות כתיב . אני לא מצליחה לישון אני ישנה תכלס במהלך היום אני לא מצליחה לתפקד בהעבודה כן עברתי עם המשפחה דברים ותמיד הם קינאו בי שאני מצליחה וכול זה אבל אני באמת לא מבינה למה בחלום שלי המשפחה כמו שטן חשוב לציין שלא גדלתי בבית שלי אלא גדלתי בפנימייה מגיל קטן עד סיימתי ואנחנו בקשר חלקי

שלום רב, בתי בת 16 סובלת מכמה בעיות. בעיה חברתית - אנחנו גרים בשכונה עם המון ילדים בגילה והיא לא מוצאת אף ילדה שמתאימה לה. לטענתה או שהיא לא מעוניינת באף אחת או שהן לא רוצות אותה. בבית ספר יש ילדים שהיא מדברת איתם רק בבית הספר ואחרי בית ספר אין אף אחד. אחרי בית הספר היא כל היום משחקת במחשב מול ילדים שאותם היא לא מכירה וזה הקטע החברתי שלה. בחופשים היא לא יוצאת מהבית כמעט בכלל. אין לה מוטיבציה לכלום, כל הזמן עייפה וחסרת אנרגיה. לא מרוצה מכלום , הכל רע לה. כל הזמן מתלוננת שלא מרגישה טוב (כאבי בטן, ראש ולא יודעת להסביר את מה שהיא מרגישה). בקושי אוכלת (מאוד רזה). סבלה מחרדות וטופלה בשיטת CBT שעזרה לחרדות שלה. אנחנו אובדי עצות ולא יודעים למי לפנות למקרה שלה (רופא, פסיכולוג, פסיכיאטר) אודה להכוונתך ועזרתך.

מדי פעם אני נתקפת על מחשבות טורדניות חרדתיות במיוחד חרדה חברתית איך אפשר להסיח מחשבות אלו? מחשבות על חרדה חברתית זה מחשבות של פחד לענות לאנשים להביע את הרגשתי כלפי אותו אדם עם הוא מעצבן אותי או מעליב אותי חששות מהתגובות כלפי אשמח לעצה שבוע נפלא

שלום מאובחן עם אישיות נמנעת/חרדה חברתית, דיסתימיה וחרדות. בן 36 רווק ללא זוגיות בעבר, עבדתי לסרוגין בעבודות חלקיות ומזדמנות, מזה שנה לא עובד, סובל מחרדה מה אנשים יחשבו עלי, חוסר יוזמה, הרבה שעות במיטה ללא מעש. מתקשה אפילו בפעולות יום יומיות כמו נקיון. מקבל 15 שנה טיפול תרופתי עם שיפור זמני וחלקי. קבלתי סרוקסט, ציפרמיל כיום ויאפקס וקלונקס SOS. (נסיון בוולבוטרין ואדרונקס- לא עזרו) אביליפי 5 מ"ג עזר לאקטיבציה אבל הפסקתי בגלל אקטיזיה. ריטלין השפיע חזק, עזר למרץ אנרגיה ומצב רוח הפסקתי בגלל חוסר שקט וריבאונד קשה. הפסיכיאטר חושב שמיציתי טיפול תרופתי. מה דעתיך יש טעם לנסיון תרופתי נוסף? איזה? תודה

שלום רב, רציתי לדעת, לדעתך ומניסיונך איזו תרופה ממשפחת ה-SSRI היא הכי טובה לטיפול בחרדה חברתית? האם למשל התרופה לוסטרל וסרוקסט שווים ביעילות שלהם בטיפול בחרדה חברתית? יש תרופה מועדפת לטיפול בחרדה חברתית? והאם עדיף לתת תרופה ממשפחת SSRI על משפחת SNRI כאשר באים לתת תרופה לחרדה חברתית? אשמח לקבל את דעתך בנושא. תודה מראש

שלום. אני בן 26, וכמעט כל החיים שלי אני סובל מחוסר ביטחון או בשפה רפואית- חרדה חברתית. אי אפשר להגיד שזה היה באותה רמה, אבל אני חש שזה רק הולך ונהיה רע יותר. ניסיתי כל מיני טיפולים שכוללים, קורס עמידה מול קהל, טיפול פסיכולוגי, טיפול פסיכיאטרי ולקיחת כדורי ציפרלקס ו-ויפאקס. מיותר לציין שכלום לא עזר. אני לא רופא, אבל לעניות דעתי הסיבה לחוסר הביטחון זה משהו בראש, איפשהו בתת מודע. האם טיפול בהיפנוזה יכול לעזור במקרה הזה? תודה.

שלום רב, הגשתי תביעה לקבלת קצבת נכות כללית בגלל בעיות נפשיות קשות. (סובל כל החיים מדיכאון שעמיד לתרופות, חרדה חברתית ואי מסוגלות לעבוד) וכן כאבי תופת כרוניים באשכים הנמשכים כבר 3 שנים ללא סיבה פיזיולגית. אתמול קיבלתי מכתב זימון לועדה רפואית לרופא "פנימאי". מה זה רופא פנימאי ולמה הבדיקה היא על ידו ולא ע"י פסיכיאטר? הרי הגשתי תביעה על בעיות נפשיות והייתי מצפה להבדק ע"י פסיכיאטר. אשמח להסבר בנושא. תודה רבה.

שלום רב אני בת 45 עובדת לפחות 10 שעות ביום זה אומר שיוצאת בבוקר וחוזרת בסביבות 8 בערב אנחנו צוות דיי גדול בעבודה וכל אחד דואג לעצמו לאוכל ובצהריים כלנאחד יוצא להפסקת האוכל שלו בזמן הרצוי אני מתביישת לאכול ליד אנשים ובמשך היום לא אוכלת גם יוצאת מהבית בלי אוכל כי לא אוהבת לאכול בבוקר במשך היום אני פשוט עייפה ולפעמים רעבה בטירוף כשחוזרת הביתה אוכלת כל מה שבא ליד מה עושים ???? להוריד שעות עבודה??? אז יפגע במשכורת איך לעזאזל מתגברים על הבושה??? אנא עזרתכם