הסמקה כרונית- כבר לא יודעת מה לעשות...

היי אני רוני, בת 15 זה זמן רב שאני מוצאת את עצמי אדומה לחלוטין במצבים חברתיים שונים. ערכתי חיפוש באינטרנט ומצאתי ששמה של התופעה היא הסמקה כרונית. אני כבר לא יכולה להתמודד עם זה יותר, ומובכת פעמים רבות כשאני נעשית אדומה כמו עגבניה מול חבריי, מוריי או אנשים זרים. זה קורה לי בכל דבר שאני עושה! אפילו כעס קטן, גורם לי להיות אדומה לגמרי, או כשאני מספרת סיפור מצחיק, צועקת, צוחקת, מקבלת מחמאה, או כשכועסים עליי בכיתה. אני כבר לא יודעת מה לעשות יותר! זה יוצר אצלי פחד לדבר, ולמרות שיש לי ביטחון עצמי אני מרגישה שהוא הולך ונעלם... אני לא יודעת אם יש לי חרדה חברתית, או את שמה של התופעה, אבל אני לא מרגישה בפחד מסיטואציות חברתיות, ואולי אני פשוט לא שמה לב. אשמח אם תוכל להציע לי דרך כלשהי להיפטר מזה ולהפסיק סופסוף לפחד לדבר, או לצחוק או לתקשר עם אנשים בלי להפוך לעגבניה.כשאני מסמיקה אני מרגישה מעין גלי חום בפנים לפעמים לא יודעת אם זה קשור... תודה, רוני.

לא פשוט לחיות עם זה. ממש לא פשוט. בערך 20 פעמים ביום יוצא שאני מרגיש גלי חום בפנים,מרגיש כאילו הפנים נשרפות מעט. אי אפשר להסתיר את זה. הלחיים,האוזניים ולפעמים גם העורף נעשים אדומים לחלוטין. סיימתי את התיכון לפני מספר שבועות בודדים. בתיכון לא היה יום שלא שכחו לציין את העובדה שאני אדום כמו עגבניה (ביום טוב העירו לי 10 פעמים ביום). הייתי יושב בסוף הכיתה וברגע שהיו פונים אליי ולא משנה באיזה הקשר הייתי מאדים לחלוטין. ולכן ניתן לספור את כמות המילים שאמרתי בפני הכיתה בקלות יחסית,מדובר בעשרות בודדות של מילים. אבל מעבר להשפלה היום יומית בבית הספר הדבר הקשה מכל זה במשפחה. איתם אני אמור להרגיש בנוח אבל עדיין אני מסמיק. מסמיק המון. זה מגביל אותי במילים ובסיטואציות מסוימות שמבחינתי אני לא יכול לעשות בגלל ההסמקה. אפילו ללכת למסעדה עם המשפחה זה סיוט. אני לא יכול להסתיר את עצמי. פשוט מכסה את הפנים שלי עם היד כאילו שאני ילד בן 3 שמתבייש ומנסה להתחבא מכולם. באופן כללי יש לי ביטחון עצמי יחסית גבוה. הפחד מהפחד זה מה שגורם להסמקה. הפחד שאני אסמיק גורם לי להסמיק. קראתי על נער שהתאבד בגלל אותו סבל. אני לא מצדיק התאבדות אבל אני בהחלט יכול להבין את המצוקה. התשובות של אנשים כמו: להסמיק זה יפה,אין ממה להתבייש או פשוט תנסה להתעלם מזה. תשובות מעצבנות וטיפשיות שמראות על חוסר הבנת הסיטואציה. אי אפשר לחיות עם זה. התקווה שלי זה ניתוח בארה"ב במערכת העצבים ע"מ לבטל את ההסמקה בגוף. זאת התקווה. חפרתי כי הרגשתי צורך בכך