פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום ירדן, מקווה ששלומך טוב. בני בן 10 עוד מעט.. היום הוא הניח לי שני פתקים על השולחן ובהם הוא כתב על ההתמודדות שלו עם המחשבות העצובות שצפות בו. לדוגמה, הוא תיאר מדוע הוא בוכה כאשר אח שלו לוקח לו את הכדור, והוא כתב שהבכי שלו הוא לא כתוצאה מההתנהגות של אח שלו אלא בגלל שהוא חושב על אנשים עניים או על סיטואציות עצובות.. הוא כתב שהוא מפחד שהסבא וסבתא שלו ילכו לעולמם ושהוא לא יראה אותם יותר ושהמחשבה הזו צפה לו במהלך היום והדרך שלו להביע את הרגש זה דרך בכי בסיטואציות יומיומיות.. כאשר קראתי את מה שכתב הרגשתי מועקה ולא ידעתי כיצד אוכל לעזור לו ואיך אוכל לגשת אליו על מנת להקל ולכווין את מחשבותיו.. ובנוסף הוא כתב שהוא מדמיין איך שהעתיד שלו יראה והוא מרגיש בודד ועצוב.. אודה לעזרתך.

שלום, בני בעוד חודש כבן 4. התחלנו גמילה כשהיה בן 2.7. מאז ועד היום הגמילה של הפיפי לא הושלמה במלואה. בלילה אין כלל בריחת שתן (קם לשירותים) וכן מתחילת הגמילה כלל אין פספוסים של קקי. מה שכן, יש מדיי פעם (משתנה בחומרה לפי תקופות) בריחה של פיפי במכנסיים. לעיתים רק רטיבות בתחתונים ולעיתים הרטיבות במכנסיים. הרבה פעמים קורה כשהוא עסוק (בעיקר במשחק עם חברים). הוא כנראה מאוד מתקשה לעשות הפסקה במשחק/סרט/פעילות ולכן בורח לו. דברנו על כך רבות אבל עדיין אין שינוי. בנוסף, גם כשהתחתונים רטובים נראה כי הדבר אינו מפריע לו ואף כועס או לא מעוניין שיחליפו לו. לעיתים לא לציין כלל שהתחתונים רטובים. כשהתחתונים יבשים מאוד גאה בעצמו- אנחנו שואלים בכל פעם שעושה פיפי אם יבש או רטוב. להתרשמותי יש שליטה מלאה, מדובר בעניין של בגרות ורצון. דברנו המון שלא נעים ואף ניסיתי מעט להלחיץ בנושא החברתי שילדים יכולים לצחוק שברח לו פיפי. יש לציין שכעת הוא בגן פרטי בקבוצה של גילאי 3-4 ושנה הבאה עולה לגן עיריה. כל הילדים גמולים. מבחינת אישיות ילד מאוד חכם, אנרגטי, מחובר מאוד לחפצים ולצעצועים (נוטה להביא צעצוע לגן ולהכניס למגירה). ישנן התנהגויות שאינן בוגרות לצד התנהגויות בוגרות . חיזוקים מאוד עוזרים לו בהתנהגות חיובית. אנחנו מנסים לתת לו תחושה של אחריות ובגרות בבית- סידור השולחן למשל, קינוח האף לבד.... לציין שהוא ילד לא כל כך נקי- לא אוהב לשטוף ידיים למשל. ניסיתילתאר בגדול את הילד ואני אשמח לדעת מה ניתן לעשות כדי לקדם את הנושא שכן אני מוטרדת שאין שיפור משמעותי, הוא תכך בן 4 ובעוד כ-5 חודשים יעלה לגן עיריה (טרום חובה בו כבר לא אמורות להיות התעסקויות של פיפי). לא התרשמתי מבעיה רגשית כללית (נוטה להגרר אחריי ילדים אולי) ולכן מחפשת טיפול ספציפי בנושא זה. תודה

המשך- תודה על התגובה. יש לי מספר שאלות. 1. האם ידוע לך אם יש רב"ע שמתמחות בעניין הגמילה? האם כדאי ייעוץ גמילה או רב"ע? כי מדובר בשתי התמחויות שונות 2. הפיפי בורח לא רק כשמאוד עסוק אלא גם בסתם פעילות שגרתית בבית. או שלא אכפת לו, או שמודיע שברח. * כמו שציינתי לא מרגישה שיש קושי רגשי כללי אבל כן יש בעיה כי לא אמור לקרות בגילו. אני מאוד מתוסכלת, מנסה להסביר לו להקשיב לגוף שלו אך ללא תועלת.

היי,יש ילד שלא מזמן שמעתי שאני מוצאת חן בעיניו אבל זה לא הדדי ,ופעם בנובמבר דיברנו הוא סיפר לי שהוא ממדינה אחרת,אמרתי מגניב אולי תשלח/תראה לי תמונות משם,וגם החבר שלו פעם אני מצאתי חן בעיניו,אבל גם זה לא היה הדדי עכשיו מה שאני רוצה לדעת אם זה שדיברתי איתם והם חשבו שזה הדדי הופך אותי לנואשת? אמרתי לשניהם לא ,סתם הייתי נחמדה אליהם והם עשו מיזה סיפור חבר מהכיתה אמר שאני אשכח מיזה ,ושאין פה שום דבר נורא.פשוט מה זה שאני נחמדה לאנשים והם חושבים שזה הדדי ,לא יראה מהצד שאני נואשת או שאני ילדה טובה? באמת שאף אחד לא מוצא חן בעיניי ,אבל בגלל שזה כבר פעם שנייה..

היי! יש לי חברה וחבר שהם מכירים 10 שנים. החברה יצא עם מלא בנים ,החבר אולי עם 2. ובהתחלה מישהו אמר לי שאני מוצאת חן בעיניו,הוא התנהג איתי שונה ,הוא לא קילל אותי וכו'.. עם שאר הבנות הוא מעשן ,שותה ,מקלל וכו'. שרציתי לשחק עם בן דוד שלי במטקות ,הוא שיחק איתו ואז אמרתי לו לך לשיעור ,והוא חייך ואמר "למה"? האמת שלא ממש הבנתי את ההתנהגות שלו.. או שהוא התעלם ממני או שהוא דיבר איתי. גם פעם רמזתי לו בצחוק אם הוא יכול להביא תשובות למבחן ,והוא באמת השיג .היו כמו סימנים שזה באמת היה נראה ככה והיו שלא.. ולא מזמן החברה הזו אמרה שאם הם בכיתה שאם אפשר בבקשה לא להיכנס ושהם כמעט יוצאים. אבל ביום שלישי ,היא לקחה ממנו את המעיל ואז הוא בא ואמר שהוא צריך את המעיל שתחזיר לו והוא הולך הביתה..או שהיא לא תפסה את הכדור הוא קראה לה גמורה,הם רבים בצחוק מכות ... גם פעם הוא שאל את אח שלי אם הוא מוצא חן בעיני,אז זה שדיברתי איתו לא יחשב שנטפלתי עליו? אנשים אחרי 10 שנים חברות באמת יכולים לצאת אחד עם השני? האמת בגלל שחשבתי שאני מוצאת חן בעיניו זה קצת הזיז לי ,עכשיו כבר לא ואני שמחה בשבילה ,אבל אנשים לא יחשבו שאני נואשת?

אני מעונינת לדעת מה המניעים האפשריים והאם ומה ההשפעה על נערה בת 19 שנהגה לגנוב מידי פעם-מחנויות ומההורים החל מגיל 5/6 ובאזור גיל 15 הפסיקה לחלוטין. האם נדרש טיפול בגיל זה (19)על מה שהיה בעבר(הנערה גדלה במשפחה מעט מורכבת, ונורמלית לחלוטין כיום-ומלבד בעיה זו -גם בעבר)

שלום הבת שלי בת 10 הבנתי מהמורה שלה שלאחרונה היא מאוד רגישה וממש נעלבת ובוכה מכל דבר ממש בכי קורע לב שאני משוחחת איתה היא אומרת שיש לה חברות אבל הרבה פעמים יש קבוצות ולא משתפים אותה בנוסף הבנתי שהיא מקללת למרות שאני מעולם לא שמעתי אותה מקללת . מה שמדאיג אותי שיש משהו אחר שקורה ואנו לא מודעים לו או שהיא לא מספרת מה לעשות?

היי, בני בן 3 וקצת, ילד שמאז ומתמיד היה סופר אינטלגנט וחכם ברמה יוצאת דופן לגילו. מדבר ומתקשר ומבין כמו ילד בן 10. נמצא איתי בחינוך ביתי. ילד רגיש, קשור אליי מאוד ילד שמקבל המון אהבה וחום ורגישות. החלטתי לגמול אותו מטיטולים לפני חודש וחצי בערך. הגמילה היתה מאוד פשוטה, הבין מהר, התלהב ללכת לשירותים ולהודיע לכולם שהוא ילד גדול, שמח לקבל הפתעות, מרוב התלהבות כל אדם חדש שהיה פוגש ישר היה אומר לו ״אני עם תחתונים״ (כדי להשוויץ שהוא ילד גדול) אבל מאז ומתמיד, כל פעם שלא היה מרוצה ממשהו, או שהיתי כועסת עליו, ישר היה משתין בתחתונים(יש לציין שזה במכוון, כי הוא יודע יפה מאוד לשלוט בזה), התגובה שלי היתה לכעוס עליו ולומר לו שאם ימשיך ככה אני יחזיר לו את הטיטול וכולם יגידו שהוא ילד קטן ותינוק, אמרתי לו זה מה שאתה רוצה? והוא אמר ״לא״, וזהו. במקביל ניקיתי לו והחלפתי לו ישר. (הוא גם ישר מתפשט ורוצה חדש ונקי) לאחרונה, קרוב לשבועיים, הוא באופן קבוע משתין על עצמו במכנסיים, כבר לא טורח ללכת לשירותים אלא אם כן אני ממש כועסת ועצבנית ומזכירה לו את זה, יש לציין שבמקביל לזה לאחרונה יש בבית אווירה שלילית ביני לבין בעלי, בשבועיים האלו יותר מריבות מהרגיל, פחות תשומת לב אליו, לכן קצת מרגיש לי שזה מתקשר לזה, גם הפספוסים קורים בתדירות גבוהה יותר דווקא בסופש שאני ובעלי 24/7. (למרות שלרוב הוא רואה אותנו משלימים מתחבקים בסוף) איך לנהוג איתו במצב הזה? ניסיתי כבר כמה ימים את האופציה של להתעלם לחלוטין כאילו שלא פיספס וזה לא עזר, זה רק החמיר את התופעה. אה, ומציינת גם שכשהוא עם בעלי הוא לרוב מרשה לעצמו להשתין בתחתונים הרבה יותר מאשר שהוא איתי, (כי בעלי יותר נוקשה איתו בחינוך ולא מוותר לו בקלות ויש בינהם הרבה תקלים) לעומת זאת כשאני והוא אחד על אחד הוא הרבה יותר שולט בזה וכמעט ולא מפספס. מה נכון לנהוג עם הילד במצב שכזה? מקווה שהיתי מובנת, יצא לי קצת סלט..

מוסיפה גם שמתי שהוא מרוצה מאיתנו.. למשל יצאנו איתו לאטרקציה שהוא רוצה.. או קנינו לו משהו שהוא אוהב .. הוא לעולם לא מפספס.. הוא מכריז שהוא הולך לשירותים וגאה בזה.. ומתי שהוא לא מרוצה אז הוא כן משתין..

תודה רבה על תשובתך. מכיוון שבקרוב מאוד אני צריכה ללדת, ובעלי עמוס מאוד רוב השבוע בעבודה לא יודעת עד כמה נוכל להתפנות לטיפול פסיכולוגי או להדרכה הורית, גם בעלי קצת נגד טיפולים פסיכולוגים כאלו או אחרים..(וחבל לי, כי אני בעד) האם יכול להיות איזשהו פתרון זמני לבעיה הזו? בכל פעם שאומרים לו ״לא״ על מה שהוא רוצה זה יוצר תגובת בכי היסטרי וישר משתין במכוון.. יש ימים שזה מחמיר ממש ברמה שכל היום עושה רק בתחתונים, ויש ימים יותר מוצלחים.. הכל תלוי אם היה מרוצה מאיתנו או לא.. ניסיתי בנתיים שיטה שעוזרת לי שעל כל דבר שהוא לא מרוצה/ או כל דבר שאני אומרת לו ״לא״ אז לפרט ולהסביר לו למה ומה עומד מאחורי זה, זה באמת עזר למתן את התגובות שלו, ומפחית את תדירות הפעמים שמשתין בכוונה, אבל זה מאוד מתיש על כל דבר שלא מרוצה לתת הסברים, זה במילא גיל שהם כמעט ולא מרוצים מכלום.. אני מיואשת שוקלת להחזיר לו את הטיטול וזהו

ילדה בת 4,  כשבוע וחצי מתלוננת על אי נוחות עם מכנסיים שלובשת, טוענת ש״נופל לי המכנס״. חייבת להרים גבוה ושיהיה צמוד (טרנינג למשל לא בא בחשבון). מתלוננת וממש בוכה במצוקה שנעזור לה. מתלוננת גם על הנעליים, על כל זוג אפשרי. מעולם לא התלוננה בעבר על בגד/בד/תווית/מרקמים שונים. בנוסף מתעוררת מחלומות מפחידים ושואלת ״למה רק אני חולמת מפחיד?״ כלום לא השתנה 😕 לא יודעים איך לעזור לה..

תודה רבה, מעריכים מאוד את ההתייחסות.

שלום, הבת שלי הייתה עימי בבית 10 חודשים. הכנסתי אותה למשפחתון קטן עם מטפלת מקסימה. יחד איתה יש רק עוד תינוק אחד כך שהיא מקבלת כמעט יחס אישי. ההסתגלות מאוד קשה לה. אנחנו כבר שבוע וחצי אחרי, הייתי איתה בימים הראשונים ולאחר מכן התחלתי להוציא מוקדם. היא הייתה כמעט יום מלא רק פעם או פעמיים עד כה. בכל אופן, היא מגלה קושי רב בהסתגלות ןאף נוהגת להקיא. אין לה חום, היא לא מקיאה בבית אבל יצא כבר שהקיאה במשפחתון מספר פעמים. האם הסיבה היא נפשית? מה עליי לעשות? אציין שהיא בוכה מאוד כאשר אני הולכת, אני משתדלת לשדר לה ביטחון ואהבה ובכל זאת נראה שמאוד מאוד קשה לה. אשמח לתגובתך

שלום בני בן שנה כרונולגי ו10 חודשים מתוקן .לאחרונה שהוא מתעצבן קופץ אגרופים ורועד,כמובן ,שצורח בעצבנות בלי סיבה מיוחדת. האם יש סיבה לדאגה ,לא יודעת איך להתנהג ותוהה מדוע תינוק מתעצבן בצורה כזו.

חברה שלי מתמודדת לבד עם בת מתבגרת אובדנית. האם יש מסגרת שיכולה לתמוך באמא ?

שלום. בני בן 7, בכיתה א', ילד חברותי ורגיש. בן זקונים ל3 אחיות גדולות. אתמול כשהיינו בגינה עם בן הדוד, התכרכמו פניו וביקש לחזור לבית הסבתא. כשדובבתי אותו להבין מה קרה, אמר שראה שם איש מדבר בטלפון וחשב שהוא מתקשר למשטרה. לא היתה אינטראקציה ביניהם ולא נעשה שום דבר "שובב" ע"י בני שהצדיק את זה.. הןא ממש נכנס למה שנראה לי כחרדה. לקח לו זמן לצאת מהארוע ולא הסכים לרדת שוב לגינה. היום, כשאספתי אותו מהצהרון, שוב נבהל כי ראה איש מדבר בנייד ברחוב ושוב אותו דבר.. נבהל כי חשב שהוא מתקשר למשטרה.. הוא כן הולך לחוג שיש לו עכשיו בלי לבקש להימנע. הולך לבית ספר בשמחה. חופש פורים היה משפחתי ונחמד. אין שום גורם לחץ שנוסף לאחרונה. האם צריך כבר לפנות לגורם מקצועי או לחכות? ומה הדבר הנכון להגיד ברגעים כאלה? שוחחתי איתו והסברתי לו. אבל הקפדתי לא לבטל את תחושותיו ולא לזלזל במה שהוא מרגיש..

בני בן ה7 ראה תמונה של נועה קירל ( התמונות שלה בדרכ בלבוש לא הכי צנוע בלשון המעטה), ואמר שרוצה לראות אותה ערומה. אחכ אמר לי אמא את יודעת שאם אני רואה ילד בלי בגדים הבולבול שלי גודל. נותרתי המומה, אודה לחוות דעת

שלום אני אמא לבת ארבע ילדה מפונקת חכמה חברתית ,היא תלויה מאוד בי ינקה שנתיים וחצי ,רוב הפעמים היא יושנת לידי במיטה ואני שעוזרת לה לישון כאילו מחבקת או נשארת לידה עד שהיא נרדמת לאחרונה היא קמה באמצע הלילה ואמרת שאני לא רוצה לישון אני לא מרגישה שאני צריכה להירדם אני שבעה משינה ואז מתחילה להגיד לה שעדיין אין אור יום וכולם ישנים אני מרגישה שזה נעשה מתוך פינוק וגם שהיא רוצה לצפות במסכים טלוויזיה או טלפון היא במהלך היום צופה בטלוויזיה וגם טלפון אבל לא הרבה שעות אז אני מרגישה שהיא מחכה להגיד לה תקחי טלפון ואני יושנת אז הלילה התעוררה ואמרה לי אני יושבת על המיטה אני לא רוצה לישון ומסרבת שאני אחבק אותה ושתחזור לישון ובקשה ממני ללכת לשחק או לצפות בטלוויזיה וסרבתי בסוף אחרי חצי שעה היא שמה את הראש שלה על החזה שלי וישנה זה קורה כמעט פעם פעמיים בשבוע בדיקות דם לפני שבועיים תקינות אשמח חוות דעת היא לא מתעוררת בבכי או צעקות

נער בן 15וחצי ברקע טורט ocd שמתבטא בנגיעות ומחשבות adhd באופן כללי אין לו שום תחומי עניין לא סרטים לא סדרות לא ספרים וחא לימודים מה שכן לאחרונה החל לשים לב למראה החיצוני שיער צמידים ובגדים בהשפעת חבריו .לאחר הקורונה החל להראות חרדה ללכת לביהס לא רצה לרדת מהאוטו לא להכנס לכיתה ועשינו תכנית חשיפה הדרגתית שנה שלמה לא הלך רק איתנו לחצי שיה לפי תכנית החשיפה כשהיינו צריכים להתקדם חלה ריגרסיה לא רצה ללכת בכלל וורשמתי אותו למסגרת קטנה אחרת שהלך אליה בסוף שנה שעברה לאחר חודשיים הגיע חופש גדול והחליט שהוא חוזר לביהס המקורי עם כל חבריו היה לו מאוד קשה לחזור חזר לכיתה קטנה והתגבר והיום הוא הולך כנגד כל הסיכויים למרות שכבר הולך כל יום עדיין יש סימני סלידה שמתבטאים בכל שאיך שמגיע לוקח את התיק ושם מאחורי הדלת ועליו שם דברים שיסתירו אותו לא עושה מערכת לא מוכן ללבוש את חולצות סמל ביהס לא מוכן ללכת לביהס עם נעל או מכנס חדש שקנו לו לא מוכן לעשות שיעורים או עבודות לא מוכן לאכול בשטח ביהס מבריז המון מבקש הרבה לצאת בשיעורים או ממני לא ללכת אבל אני לא מוותר ת לו רק אם יש יום טיול או משהו בסגנון אבל יש שיפור קל מוציא במבחנים בלי ללמוד ציונים טובים אבל הסלידה הזו אני לא מצליחה להבין אם זה ממקור ocd כי הוא אהוב ויש לו חברים ולא קרה משהו חריג...מה עושים?איך גורמים לו להתגבר על הסלידה הזו?לאחרונה ציוניו עלו והשתפרו אבל לא משקיע בכלל תודה

היינו בהדרכה הורית בשביל החשיפה ההדרגתית כרגע לא בשום הדרכה לגבי טיפול תרופתי הומלץ בתקופה הקשה לטפל בתרופות פסיכיאטריות נתנו לו שבועיים שלושה וזה עשה לו רע מאוד פשוט הפסקנו ונתנו רק לוריול להרגעה לפי המלצת הפסיכיאטרית היום לא נוטל כלום והוא גם הוא לא רוצה

שלום רב, יש לי ילד בן 3 מהמם שבזמן האחרון אני מרגישה שעובר עליו משהו רגשי ,הוא התחיל לפחד מכל מיני דברים,ולהיות ממש צמוד אליי(משהו שלא הכי מתאים לו הוא היה הולך ומאוד עצמאי). מה שאני חוששת ממנו הוא שנהיה לו קטע עם אנשים זרים או סתם שהוא נכנס לקניון ורואה הרבה אנשים הוא עוצם את העיניים לא להסתכל נהיה לו כמו פומביה מאנשים אפילו אם הם לא פונים אליו. זה משהו חדש בשבועיים האחרונים. לדוגמא הגענו ליומולדת והוא ממש נצמד אליי ועצם עיניים אחרי חצי שעה הוא יותר השתחרר ואז שכשנכס מישהו חדש שוב עצם עיניים ואחרי זה הפסיק כשהתרגל. ממה זה יכול להיות?? מה עושים ולמי פונים? תודה מראש על התשובה

נחדתי בת 8 מלקקת את ספתיה. הכול הדום מסעביב לפה. איך להיגמל?

שלום! שבוע שעבר מתי שעשינו לחברה שלי יום הולדת,הילד הזה בר וחיבק אותה והביא לה שוקולד.ומתי שלי עשו , הוא עמד שם ואמר: "שהילד השני לא יגיע בגלל שהוא דביל " ואז הוא הגיע בירך אותי ,והילד הראשון תמיד אמר אנחנו צריכים ללכת לתפילה אבל נחזור ,שהם חזרו הוא לחש לו בוא נילך ", והסתכלו אחד על השני וצחקו ,שחברה שלי שאלה למה הם צוחקים הם אמרו שפשוט מתסכלים אחד על השני ,והם באו בשביל לכבד ולאכול"... אבל הילד הזה מתעלם ממני,איתן הוא מדבר,צוחק מעשן (אני לא מעשנת) מתי שביקשתי עזרה הוא עזר,ואמר שאני ילדה נורמלית,וטובה , אז מה זה היה? למה הוא מתנהג איתי שונה , מתעלם,אז למה הוא בא בכלל?והחברה האחרת אמרה שהוא דביל ולא אמר כלום את חושבת שיש פה משהו מוזר?

הבן שלי בן 16 לא מגיע לבית ספר רוב הזמן ובמקום זה ישן. הוא נשאר ער בלילה על מחשב. לעיתים רחוקות קם מוקדם ומתאמץ ללכת או קם מאוחר והולך ישר למבחן. ניסינו לערב את היועצת בית ספר לפני שנה ששלחה אותנו ההורים להדרכת הורים. היעוץ היה לתת לו אחריות גם אם זה יפגע בלימודים. ניסינו להעיר אותו בכוח, ניסינו לא להעיר אותו בכלל, מדברים איתו המון גם אנחנו ההורים וגם שני האחים, מקשיב מבטיח שמחר יקום ושנעיר אותו אבל בפועל זה לא קורה. בבית ספר חוץ מלרשום לו חיסורים לא קורה כלום. הוא היה תלמיד מצטיין בכיתה ולאט לאט רואים שהמצב מידרדר. אני רוצה להוסיף כשהוא ער הוא ילד מקסים, חכם, עוזר בבית. הוא גם כמעט ולא פוגש חברים, לא הלך אפילו לטיול שנתי או לפעילויות השונות בבית ספר. אני מאוד חוששת מהמצב, כל המשפחה ממשיכה את הסדר יום הרגיל הולכים לעבודה וכו' ואני יודעת שהוא ישן עד שעות אחר הצהרים ערב . כשמנסים להעיר אותו בבוקר ומתעקשים איתו זה מגיע מהר מאוד לצעקות ממנו , טריקת דלת "לעזוב אותו" . המצב הזה קרה מאז החזרה לבית ספר מהקורונה ומידרדר כבר שנה וחצי. אם בהתחלה היו איחורים, היום זה כבר שבוע או שבועיים ברצף בלי ללכת לבית ספר. מה ניתן לעשות חוץ מלקבל יעוץ הורי ? האם יש דרך לשכנע אותו לקבל עזרה ? או האם צריך לתת למצב להמשיך ו"לתת לו לקחת אחריות" תודה מראש אמא מודאגת מאוד.

בני בן שנה ו7 חודשים נשך ילד לאחר שהוא התיישב עליו. חשוב לי לציין כי בבוקר של הנשיכה נפל בבית וקיבל מכה חזקה במצח ולכן הגענו באיחור למעון ולא כמו בכל יום (בדרך כלל מגיע מוקדם לגן שאין הרבה ילדים והיום הגיע אחרי שכל הילדים כבר היו בגן והם בדיוק התישבו למפגש). זו הפעם הראשונה שהוא נושך בגן ומתנהג בצורה אלימה כלפי ילדים אחרים. מה יכולה להיות הסיבה להתנהגות שלו ואיך ניתן לטפל בזה תודה

הוא לא מדבר לא משמיע לא קולות של חיות וגם לא מרבה לאצביע ומשמיע קולות ממש ראשונים אבל מצד שני הוא כן מתקשר, מחבק משחק עם ילדים

הבן שלי בן 5. הוא ילד חייכן, מצחיק ועם חיוך תמידי. כאשר הוא נפגע ממשהו הוא נוטה לבכות בצד מבלי שיראו אותו , משתלט על הבכי לבד ומשדר אחר כך שהכל תקין. אנחנו מאוד מעודדים אותו לדבר על הרגשות שלו ושזה בסדר גמור לבכות ולהראות את זה גם. מאוד מדאיג אותנו האם יש הסבר לתופעה?

שלום בשבועיים האחרונים הבת שלי אוספת כל נייר או דבר אחר מהרצפה ולא מסכימה שנזרוק את האשפה . היא בכיתה ג' וזה כבר שבועיים ככה היום המורה עידכנה שזה קורה גם בכיתה והיא אוספת כל נייר שנופל לילדים ולא מסכימה שיזרקו את הזבל של הכיתה לפני שבועיים היא הייתה בבית שהמנקה שלנו הייתה אצלנו וראתה שהמנקה זרקה לפח הרבה יצירות שלה. מה ניתן לעשות?

שלום, עברתי לאורך השנים חוויות רבות וקשות עימן התמודדתי. אני אמא גרושה לארבעה ילדים כיום, לאחר שאיבדתי את ביתי האמצעית (חלתה בשיתוק מוחין) בהיותה כבת 21 לפני מספר שנים. יש לי שני ילדים נשואים ושני ילדים קטנים. בני ובתי בני 10 ו- 11 טופלו במשך שלוש שנים על ידי עוסית לפגיעות מיניות (שניהם חוו פגיעה מינית מתמשכת על ידי קטין בן משפחה). אירוע הפגיעה יצר קרע ביני לבין אמי ואחותי, משום שבחרו לקחת צד באירוע, לטובת הפוגע הקטין. במסגרת הטיפול קיבלנו גם הדרכות הורים וטיפול משפחתי. אני חליתי לפני מספר שנים בסרטן שד והחלמתי. לאחר הטיפול בטראומה המינית של בני, הוא קיבל טיפול באומנות במשך תשעה חודשים לעיבוד המבנה המשפחתי ותכנים פנימיים נוספים. אנחנו גרים במתחם של דירת שתי קומות. בקומה הראשונה גרה ביתי הנשואה, בעלה ושני ילדיה הקטנים. בקומה שנייה אני ושני ילדיי בני 10, 11. ובדירת סטודיו בתוך המתחם גר הגרוש שלי, האב של ילדיי. ברצוני למקד את הקושי שלי מול בני בן 11. אני עובדת שעות רבות מחוץ לבית, כשרוב הזמן הוא בבית עם אחותו הנשואה וילדיה (שומר עליהם, משחק איתם). נוח לי מאוד שביתי הבכורה מסייעת לי, ומטפלת ברוב הדברים הקשורים לבני כולל קשר עם בית הספר. אני מיודעת בהכל אבל בשל אילוצים נעזרת בבתי. הסברתי למטפלת באמנות שאנחנו משפחה בסגנון אחר, גרים ביחד כולם ומסתדרים יפה גם אם יש גירושים. לא מזמן יצאנו לנופש משפחתי כולם ביחד והיה מושלם. אך אומר שאני לא מרוצה מהתנהלות בני בן 11: הוא מתפזר, לא מצליח לאסוף את עצמו, מתקשה להחליט מה לעשות קודם. בבוקר הוא בכלל מתפרץ בזעם כשהוא לא מספיק כלום. השנה עבר לבית ספר אחר כיתה ו, וציוניו ירדו, לא לומד טוב, אך מבחינה חברתית משגשג ומצליח. המטפלת באמנות ציינה שהוא לא רגוע, מתחיל ומפסיק לעבוד באומנות ולא מסיים. רוצה לתפוס הכל מהכל. המטפלת ציינה שבמשך תשעה חודשים הוא לא הצליח ליצור את משפחתו בפלסטלינה כפי שבחר. את דמותו יצר פעם שנייה לאחר שלא היה מרוצה ממה שיצא. אני חושבת שיש לו בעיית קשב וריכוז. אני מוטרדץ ממנו ולא יודעת מה לעשות. עזרתך בבקשה

שלום רב. בתי בת ה7 נוגעת באיזור הריסים המון ולעתים אף תולשת ריס. אני לא יודעת איך לעזור לה. כשאומרים לה להפסיק היא מפסיקה לרגע וחוזרת להתעסק עם האזור. תודה מראש

בני בן 7 והוא דווקא ילד דיי בוגר, ואמנם קורה ממש הרבה שהוא מדבר כמו תינוק ומתנהג בתינוקיות, נמרח עלינו ועל הרצפה וכו' מה אפשר לעשות כדי לבגר אותו

היי...אני מנהלת בית ספר יסודי, אשמח לשמוע דעתך/ עצתך בעניין תלמידים הלומדים בכיתות חינוך מיוחד בבית ספר רגיל, כיתות ג ה , ו. אני מבחינה בהצפה של התנהגויות אלימות בבית הספר, הן של התלמידים בינם לאחרים והן כלפי הצוות החינוכי, זריקת כיסא, אבן, קללות, בעיות משמעת קשות רק עם אותם תלמידים ספציפיים בכיתות חנמ.כל יומיים אני שומעת ממחנכת על התנהגות בעייתית של מספר תלמידים. אני שמה לב לכמות גדולה של השעיות של תלמידים כעונש. השעייה פנימת או חיצונית בבית. מרגישה שזה קצת מיצה אץ עצמו והצוות כבר עייף מההתמודדות האינסופית. כמובן שייש מערך של מטפלות באמנות ושיתופי הורים, אך המענה הוא לא מספק. מוטרדת ומוצפת מהעומס הרב של התלמידים המאתגרים ומתקשה למצוא מענה אחר מלבד השעיות. מה דעתך? אציין כי אני מנהלת חדשה, סו שנה שנייה.

היי, אח שלי איים עליי בסכין כשהייתי בגילאי התיכון, הוא קטן ממני באיזה 3 שנים לפחות. הוא היה כבר אחרי בר מצווה, משהו כמו 15... זוכרת את הסיטואציה מאד מפחידה, זה אח שהייתי רבה איתו המון (גם אחיות אחרות רבו איתו, הוא רב עם כולם) והוא באופן כללי מאד לא שלט בעצמו, פעם כשהייתי ממש קטנה הוא זרק עליי קופסא גדולה של משחקים על הראש. בפעם הזאת של הסכין כנראה רבנו, הוא כעס מאד והלך להביא סכין מהמטבח. זוכרת עד היום את הסכין - אלה שמשתמשים בהם לחיתוך בשר, גדולה מאד (היום אני בת 23). היינו רק שתינו לבד בבית וההורים שלי לא היו, זוכרת שגם לא הרגשתי יכולת כאילו לפנות אליהם לעזרה הייתי פשוט חסרת אונים ויש לי קצת דיסוצאיאציה על האירוע כאילו איך זה נגמר אני לא זוכרת. כן אני זוכרת שהוא היה לגמרי רציני ולא עשה את זה בצחוק או מתוך חוסר מחשבה, כאילו הוא לגמרי רצה להרוג אותי... השאלה שלי האם זה נורמלי? זה משהו שילדים רגילים עושים בגיל הזה? לאחרונה הבנתי שאחיין שלי בן 13 גם איים על אמא שלו בסכין ואמא שלי התיחסה לזה בשעשוע... מנסה להבין האם מה שחוויתי הוא דבר רגיל שקורה להרבה אנשים ואני לא צריכה לעשות מזה עניין או שמדובר בסוג של טראומה שהולכת איתי. לא זוכרת שההורים שלי דיברו איתי על זה אחרי או משהו, זה היה מושתק שנים עד כדי שכמעט חשבתי שדמיינתי. מנסה להבין גם איך הם היו אמורים להגיב? מה הורה צריך לעשות כשהילד שלו מאיים בסכין על ילד אחר מתוך מריבה? האם יש בגיל שלו משהו שמראה על חומרה יותר של המעשה והיה צריך לפנות למישהו מקצועי? אשמח לשמוע את דעתך, מעניין אותי מאד לסדר לעתמי בראש את מה שקרה. תודה מראש!

שלום ביתי בת 16 חוותה פירקוסים פעם ראשונה בחיה ,לאחר בירור בבית חולים לא נמצא סיבה לפירקוס, מה שלנו ידוע שהלימודים מאוד קשים בתקופה זאת , היא ילדה מאוד מצטיינת אך לומדת קשה. בנוסף מצאנו על אחד מדפי הלמידה שהיו לה קשים במיוחד ציור של גולגולת ועניים עם דם. האם אפשר לסיק מסקנה כלשהי מהציור הזה. חשוב לציין כי לא היה נראה כל פחד או קושי לפני, הילדה משדרת רוגע ושלווה . עד לאותו מקרה שבו שיתפה כי מקצוע מסויים קשה לה במיוחד.

הקטנה שלי בת כמעט 3 חכמה משחקת נהדר עם אחותה בת 4.5 יוזמת ועומדת על שלה בבית. נכנסה לפעוטון של 10 ילדים בספטמבר לשנת הכנה לפני גן עירייה.לכאורה הסתגלה בסדר אין בכי,אוכלת ,גמולה בלי בעיות. בהתחלה נשארה במקום אחד כנראה כדי להמנע מאינטראקציה עם הילדים היום מסתובבת בגן אבל לפי הגננת לא רוצה לשחק עם אחרים. לא נענת לניסיונות שלהם לשחק איתה. מתוארת כפסיבית שמעדיפה לשחק לבד וגם לא בוחרת לעצמה משחקים. שונה מאד מהבית. בגן משחקים אם יש ילדים אחרים נאחזת בי ואם מתקרב אליה ילד כשהיא על מתקן היא תלחץ ותרצה לרדת. אני מניחה שמדובר בחרדה חברתית. אני אזום מפגשים אחת על אחת. מה עוד אפשר לעשות כדי להקל עליה?

תודה רבה רבה על הנירמול .זו אכן היציאה הראשונה שלה מהבית למסגרת. והגננת לצערי מצפה ממנה ליותר מדי, מהר מדי. מה שהלחיץ אותי שלא לצורך. אני אזום מפגשים חברתיים ובעיקר אזכור שיש לי ילדה נהדרת שמוצאת את הדרך שלה בקצב שלה לחיים בחברה.

נמצאת בקשר כבר 4 שנים. לבן הזוג ילד בן 10 במשמורת משותפת. הילד מכיר אותי שנה וחצי. הוא לא יודע שאני בת זוג אלא חושב שאני מטפלת שלו. התקדמנו ממש לאט. יש לי קשר מעולה עם הילד הוא אוהב מאוד ויש יחסי אמון. ערכתי לבן הזוג יום הולדת יחד עם הילד. ולראשונה בן הזוג החליט להכיר לי את בני משפחתו ואמר לילד שיזמין בסוף החגיגה שערכנו שלושתינו, את אחיו וילדיו הקטנים. אבל אז הילד הגיב בצורה קשה. התנגד נחרצות. אמר בסוד לאביו שהוא אוהב את בני הדודים. אבל לא הסכים שהם יגיעו כשאני נמצאת. אביו לא הצליח לחלץ ממנו נימוק. לבסוף הזמין את האח ללא הילדים. כי עם זה לילד לא הייתה בעיה. אני לא יודע מה הסיבה להתנגדות? מאוד מוטרדת ומודאגת. השלב הבא היה אמור להיות שאנחנו מסםרים לילד על הזוגיות. לילד יש קשר פתוח סימביוטי וקרוב מאוד עם האבא. ולמרות זאת לא נתן לאב נימוק. לא יודעת כיצד נתקדם מכאן? ובעיקר מה גרם להתנגדות הקשה. הילד גם רצה שכשהאח יגיע אשאר איתו בחדר אבל האב לא הסכים. כל השיח בינהם התנהל בחדר ולא לפני. עיקר השאלה שלי היא מה הסיבה להתנגדות? ומה ניתן לעשות, כיצד מומלץ להתקדם מכאן? דואגת - מה אם הילד יטיל וטו כשיסופר לו על הזוגיות. אני ממתינה לזה 4 שנים.

תודה על תשובתך. אנחנו רוצים לספר לילד. האם לדעתך עדיף שאהיה נוכחת? האם יש לך המלצות לאיך לספר לבן של הבן זוג ? בן הזוג כמובן יאמר שרק עכשיו התחלנו להיות בזוגיות. יש חשש שהילד קשור אלי ואז יחשוב שאביו לוקח אותי ממנו ולחילופין שהילד יחשוש שהאב יהיה פחות טוטאלי לילד. . בכל מקרה גם אחרי שנסםר אנחנו לא נעשה שיניים מול הילד עד שנראה את תגובותיו בהתנהגות

ילדה בת 3 שנים הורידה מכנסיים לנכדתי בת 3 שנים בגן. גננת לא דיווחה. רק הנכדה סיפרה. איך הכי נכון להגיב? תודה

שלום רב, בני תלמיד מצטיין בכיתה ט. עם השנים אני נוכחת במגמה מתחזקת של אי - עשייה. הילד "נולד עייף וחי בשביל לנוח". מבחינתו הבילוי האולטימטיבי זה לא עשות כלום / לרבוץ ולשחק בנייד. שום תחביבים, שום תחומי עניין, שום דבר שמעניין או מסקרן אותו. עושה אימון כושר פעמיים בשבוע כי אנחנו מכריחים. משחק מידי פעם עם חברים במחשב, ונפגש לעיתים עם חבר/שניים בעיקר לצורך הכנת מטלות לביה"ס. מתחמק מכל מטלה בבית - עושה "חצי עבודה" - לדוגמה רוקן רק קומה אחת במדיח. כשמעירים לו עונה "לא שמתי לב"... כל מי שמסביבו הורים/חברים לכיתה/ בני דודים / סבים וסבתות - פעילים - אם זה תחביבים, עבודה, בילויים.. איך אוכל להניע אותו להתחיל לזוז? אפילו ברמה של לתכנן בילוי עבור עצמו הוא לא מוכן לפעול. מה אפשר לעשות?

זה בדיוק העניין... הקטע של ההצטיינות בלימודים גם נעשה בסוג של "לצאת ידי חובה" - הוא ילד מאוד חכם עם תפיסה מהירה ומגיל צעיר תמיד הצטיין בלימודים ותמיד תוגמל על כך - גאווה ועידוד מהמשפחה, הערכת המורים וכו'. זה גם משהו שמזוהה איתו בכיתה - מורים משבחים אותו ותלמידים מרבים להיעזר בו - הוא עושה את המינימום (מדגישה - מינימום) כדי לשמר את זה - לדוגמה: מקפיד להקשיב בכיתה כי חוסך לו זמן בחזרה למבחן, מקפיד להתנהג למופת כי מזכה בנק' בונוס מהמורים. במטלות/שיעורי בית תמיד עושה את המינימום הנדרש - אם ביקשו בשאלה מסוימת לתת "לפחות 2 דוגמאות" תמיד ייתן רק 2 דוגמאות. פעם אחת הגיש מטלה עם המון מחיקות וקישקושים כי "לא היה לו כוח לכתוב מחדש על נקי, ובטח המורה תקבל את זה..." (המורה העירה לו, והתריעה שפעם הבאה יירד ניקוד) אם מורים נותנים מטלת בונוס או יש פעילות בית ספרית שהיא לא בגדר חובה, אף פעם לא משתתף / לוקח על עצמו משימה / מתנדב לכלום - גם דברים שלא דןרשים עשייה - אפילו ברמה הכי בסיסית של להביא משהו לבית הספר...

שלום,אתמול בני בן ה9 סיפר כי הוא שם לב שכשהוא רואה סרטונים עם גברים חזקים הוא מרגיש שהוא רוצה ללכת איתם מכות והפין שלו מתקשה. אמרתי ככנראה שהיה לו פיפי. הוא אמר שאכן היה אבל טוען שזה לא קשור. הבטחתי שאבדוק את העניין…בעבר שמעתי אמירה שכזו שכשבא לו להרביץ הפין שלו מתקשה. אשמח לדעתך

שלום!זאת שוב אני ,הילד הזה גם סיפר לי שאבא שלו זרק אותו ואת אמא שלי והוא לא מדבר איתו אמרתי לו שגם אני לא מדברת עם אבא שלי... ואז כתבתי לו "לא רציתי להכאיב לך מתי שסיפרת על אבא שלך ,אני מבינה שזה כואב אן אתה צריך משהו אתה יכול לפנות ,יצא בן אדם טוב וזה חשוב לא כולם כאלה הכול הייה בסדר" הוא לא קרא את זה אפילו,יש לנו קבוצה שם הוא ענה גם לי אבל בפרטי לא איך להבין את זה, למה? ולפני זה שלחתי את חברה שלי לשאול מה הוא חושב על כול אחד היא אמרה שהיא לא הספיקה לשאול עליי כי מישהי נכנסה ,ושמתי לב שאחרי זה הם התקרבו... הם ריכלו עליי? יש דרך לדעת אם היא משקרת? תודה!

אני דודה פעילה ל 3 אחייינים(7/5/1). הקשר קרוב מאוד מבחינת תדירות ומבחינת שיתוף של האחיינים בדברים שהם חווים לטוב ולרע.עד היום הגדולה הביעה משאלה מול ההורים שלה ולעיתים מולי שהיא רוצה שיהיו לי ילדים וענינו שיהיה בעתיד.לפני מס' ימים שאל האחיין בן ה5 בישירות את אחי למה אני עדיין לא אמא ואחי הציע לו לשאול אותי.לאחרונה התחלתי טיפולי פוריות(יחידנית).האחיינים לא יודעים.מניחה שהשאלה של האחיין תגיע אליי בקרוב.באיזה אופן כדאי לענות?

תודה על המענה. המטרה היא לא לספר על טיפולי הפוריות ולא לטפח אצלם תקוות. אבל כן להביע את הרצון שאני רוצה ומקווה להיות אמא אלא שפשוט עד עכשיו לא מצאתי את האדם הנכון ואני מקווה שזה יקרה במהרה ושיהיו להם בני דודים לשחק איתם

שלום רב, בני בן 15. החל בהתבגרות מינית יחסית מוקדם - "גילה" את האוננות כבר בגיל 12. בהתחלה היה סקרן ומודאג, הסברתי לו שמדובר בתהליך טבעי ונורמלי לחלוטין, ושהדבר מעיד על כך שהוא בריא והכל בסדר ושיהנה. כעבור כמה חודשים הוא התחיל לפתח דאגות ורתיעה מנוזל הזרע - בהתחלה שמישהי חלילה תיכנס להריון אם היא תבוא במגע עם שאריות, כתם , טישו שבפח וכו. הסברתי שמדעית אין מצב שיקרה והצעתי לו להיפגש עם הרופא בקופת חולים (הוא מאוד מעריך אותו ) לשיחה על מנת שיסביר לו את כל ההיבטים הפיזיולוגיים באופן מוסמך ושלם. הוא סירב כי זה מביך אותו. מאז החששות קיבלו "טוויסט" ובשנה האחרונה עברו לכיוון של: "כל פעם שזה נןגע בי אני מרגיש מלוכלך, ואם אני נוגע במשהו אני חושש שאלכלך (גם אם כבר התרחץ) וכו'". כתוצאה מכך התפתח טקס רחיצת ידיים ומקלחות ארוכות במיוחד כדי "להיטהר". הוא ממש אומלל והמחשבות סביב הנושא ממש משפיעות לו על סדר היום והבחירות/הימנעויות שעושה. הוא רוצה לשפר את המצב אבל חושש ומובך נורא לשוחח עם מטפל/ת. מה עושים?

תודה רבה על המענה. העניין הוא, שכבר היינו ב"סרט הזה". לבקשתו היה לפני כחצי שנה בטיפול פסיכולוגי. הסברתי למטפל מבעוד מועד שיש עניין של טקס רחיצת ידיים ושאני חוששת שמדובר בנסיון לשכך חרדות. היו כ-10 מפגשים במהלכם בני היה פתוח וקשוב אבל נעצר כשהמטפל החל להציע כלים ושיטות למיתון החרדה והצורך בטקסים. הוא תירגל כדי לצאת ידי חובה ולבסוף בני אף סיים את הטיפול ביוזמתו ובאופן חד צדדי. יש מצב שבחרנו מטפל שאינו מתאים (למרות שהכשרתו ובשיחה מקדימה זה היה נראה מתאים) , לכן עכשיו אני מנסה לנקוט משנה זהירות, כי כבר יש חווייה שהיא כביכול שלילית/מאכזבת בתחום. ידוע לך אולי אם יש אפשרות להדרכת הורים בנושא? תודה רבה

תודה רבה :)

יש לי תלמיד בכיתה ו חינוך מיוחד. התלמיד מרבה להעלות תכנים מיניים בכל הזדמנות. בעבודה שקשורה ליצירת תעודת זהות, הוא הדביק שתי בחורות לבושות בגדי ים, ועשה תנועה שהוא יושב עליהן. במשחק בחול הוא לקח בובות של דמויות אנושיות והמחיש סיטואציות של אונס, בובה של אנס שפוגע פיזית ומינית בבובת סבתא או בובה של ילדה. ואז הוסיף סידרה שלמה של פגיעות אלימות של אחד בשני ופעילות מינית של סקס בכפייה ובאונס. הוא משתמש במילים כמו "חזק" "עמוק" בשיח כיתתי ללא הקשר, (מעלה ניחוח מיני). לאחרונה הבחנתי כח בסוף השיעור הוא הניח את ראשו על כתפי, כמו תינוק, ואמר: תודה לך על שיעור יצירה. מה דעתך? האם זה מותאם? ברור לי שבגיל זה ההורמונים חוגגים ועיסוק שלו במין טבעי, אנושי ומובן.

שלום ,יש מישהו בשכבה שלי שאני לא ממש מבינה אותו. הוא מדבר אליי מבלי להסתכל אליי,לפעמים הוא מסתכל בעיניים ואז על הידיים שלו... הייתה פעם אחת ששאלתי אם אני יכולה להתייעץ איתו ,הוא אמר בטח וחייך ,ואז הוא אמר שאני לא צריכה לפחד להתייעץ עם מישהו והשאלה הכי טיפשה בעולם זו זו שלא שואלים אותה. הוא אמר לי מה שהוא חושב ,ואז התחיל לדבר על נושא אחר והתחיל לספר שהוא היה במחנה ושתה עם המנהל של המחנה ואפילו נתן לו לעשן,הוא הפסיק לשתות לבד כי הבין שזה לא טוב והוא רוצה גם להספיק לעשן(יש להם עצות שאני אתן לו בבקשה?) הוא אמר שזה נורא קשה,כי ההורים שלו מעשנים וכמעט כול החברים.... דיברנו ואז שנכנסו חברות שלנו ,הוא אמר אני סיפרתי לה הרבה דברים ואז קם ופשוט הסתובב בכיתה והפסיק לדבר... וגם שמתי לב שאיתי הוא מתנהג אחרת פחות מקלל יותר שקט... עם ילדות אחרות הוא כמו נוגע בצחוק והם מתחילים בצחוק לריב ,איתי הוא לא כזה,או שרגע אחד הוא פתוח ואז סגור וקר ...הוא שונא אותי? חושב שאני מוזרה?אני רוצה יותר להתקרב אליו ,איך אפשר?

שלום רב. אנחנו הורים גרושים. יש לנו שני ילדים. אחד בן 7 וילדה בת 8.3. הילד סובל בחודשיים האחרונים משינוי התנהגות קיצונית המתבטאת אצלי בבית. הוא מתעצבן מאוד בקלות, צועק ומתפרע בבית, משליך דברים. יש לציין שהוא ילד טוב וחכם ואין לו בעיות התנהגות בבית ספר , ההיפך, טוב לו מאוד בבית ספר. אנחנו נמצאים במשמורת משותפת שנכפתה עליי. הילדים סבלו מאלימות האבא עוד לפני ההחחטה הזו אך כיוון שהיו מאוד קטנים לא הקשיבו לדבריהם . כעת הילדים גדולים ומספרים לי על התעללות נפשית ולפעמים שימוש בכוח בלתי סביר בעיקר כלפי הבן שלי. הילד אומר לי שלא רוצה את אבא שלו שאני אתחתן כבר עם מישהו אחר שיהיה לו אבא אחר , אומר שנמאס לו מהחיים ומספר על התעללות נפשית של האבא בו ושימוש בכוח פיזי. הילדה מאשרת את דבריו. הילד נפגע מכך מאוד ונהיה אלים ועצבני אצלי בבית. אני מנסה לעזור לו, פניתי ליועצת בית ספר ולפסיכולוגית. היועצת שוחחה איתו אך הוא לא משתף אותה בבעיות אלו . אני מתוסכלת מאוד ולא יודעת מה לעשות בנדון. הילד סובל וגם אני סובלת ודואגת לו. תמיד מבקשים הוכחה או צילום של דברים גם בבית משפט אך אין לי אפשרות לעשות את זה כמובן. מה היית מציעה לעשות ולאן לפנות?

היי:) אני אמא לילד בן 10 חודשים, אני מעוניינת לעבור הסבה מקצועית למטרת רישיון הוראה שדורשת ממני שינה מחוץ לבית במתכונת הבאה- ראשון ושני לינה, חזרה לבית בשלישי, ואז חזרה ללינה ברביעי עד חמישי. הכשרה זו תערך למשך 5 שבועות והילד יהיה כבן שנה וחצי. הילד יהיה עם בעלי ומאחר והוא סטודנט, אמא שלי תעזור בשני ורביעי, שאלו ימי הלימודים שלו. אני לא דואגת לרווחה של הילד אך אני כן חוששת לקשר שלנו, אני מאוד קשורה אליו וכך גם הוא ואני מפחדת שהוא יביע כלפיי כעס ויהיה קשור אליי פחות ובכלל שהקשר שלנו ייפגע והתקשורת ביננו תיפגע גם היא. אני מאוד רוצה ורואה את עצמי כמורה, המשך העבודה מתאים לי גם כהיותי אמא וגם מבחינה מקצועית בהקשר של הכישורים שלי ומאחר ואת ההכשרה הזו ניתן לעבור גם בשנה הבאה ובכל שנה בעצם, השאלה שלי היא האם לחכות לשנה הבאה שהוא יגדל, או שעדיף כשהוא בגיל הזה, כשנה וחצי ,או בכלל האם לוותר על כל זה כי העזיבה תשאיר צלקת שלא ניתן או שיהיה קשה לתקן? אני ממש ממש מודה לעונים!!!

שלום, קבלתי היום טלפון מגננת הצהרון של הבת שלי, שבשבוע האחרון ההתנהגות שלה מאוד השתנתה. היא ילדה מאוד חברותית וקשובה ובשבוע האחרון היא התחברה לילדה, שהגננת טוענת שבתי ״נגררת״ אחריה. הן לא מרשות לילדים אחרים לשחק איתן בגן, משתלטות יחד על חפצים ומשחקים משותפים ולא מאפשרות משחק. כמו כן הבנתי שהיא הולכת אחריה לכל מקום כמו לשירותים, לחצר, בשטיפת ידיים וכו. את שמה של הילדה הזו לא שמעתי אף פעם, מלבד השבועיים האחרונים שהיא כל הזמן מבקשת להפגש איתה ושתבוא אלינו. ברור לי שזה משהו שהיא בוחרת ומושך אותה ולא רק נגררת, כפי שמתארת הגננת. מניחה שהיא מתארת את זה כך מכיון שמדובר מבחינתה בשינוי קיצוני מילדה משתפת וחברותית לילדה שאינה משתפת ולא משחקת עם חברים אחרים ומתנהגת אליהם לא יפה. הייתי רוצה לדבר איתה על כך, לא רק באופן חד פעמי. כיצד ניתן לגשת לנושא הזה ומה עשוי לעזור? תודה

אציין שבבית לא ניכר שום שינוי, היא מתנהגת כרגיל.

הבת שלי בת ה6 כל בוקר רבה איתנו לא ללכת לבית הספר וכשמגיעים לכיתה היא לא מוכנה ללכת וצריך לריב איתה כל בוקר מחדש מה עושים?

אני בת 11 , ואני בדרך כלל לא בוכה סתם, אבל בזמן האחרון תמיד שאני בריחב או שאני באיזה מצב כזה אני בוכה, אפילו אם זה לא מעליב כול כך, וזה נוראה מביך אותי, אני כול יום בחששות מה יחשבו אלי, ואני לא מצליחה להישתלת על הבכי , אני פשוט לא מצליחה, ואני לא מפסיקה ליבכות, אשמח לדעת למה זה תמיד קורא לי, ואם אני יכולה להפסיק ליבכות מיכל דבר קטן?

היי...אני מחנכת של תלמידה מכיתה ה, מכירה אותה השנה. בשיעורים התלמידה לא מפסיקה להשמיע דעתה, בכל רגע גם כשלא ניתנת לה רשות לדבר. הדבר מתרחש גם בשיעורים אחרים. היא פשוט מצביעה ותוך כדי הצבעה גם מדברת. הצבתי גבול בכיתה על הרשות לדבר אך היא מתקשה לקבל זאת. בנוסף, היא עוצרת אותי בהפסקות ומבקשת לדבר איתי ולספר את כל חוויותיה. כך קורה עם מורות מקצועיות אשר מותשות מהמקום השואב הזה. היכ קוטעת מורות בזמן שהן בשיחה, ומתפרצת לדיבריהן. יש קושי משמעותי בויסות. במפגש כיתתי שהיה היא התחיחה לספר ש"ברח" לה, אך אני עצרתי את זה מייד. היא משפריצה מידע עלינ לכל כיוון ללא שליטה רק כדי לקבל תשומת לב, אך זה לא מותאם, ויש לי גם 35 ילדים נוספים. היא מקבלת תרפיה באומנות, שעה בשבוע, אך לא מספיק.שוחחתי עם המטפלת שדיווחה שגם אצלה זה קורה, מקום בולעני , ובמסגרת טיפול עובדת על זה. קשה לה לראות את האחר, ורוצה שיראו רק אותה.נראה שהיא זקוקה המון לאוזן קשבת שלא ניתנת לה בבית והיא אף מדברת על כך. בפועל הוריה גרושים, אמא של מתגוררת עם בת זוג (יצאה מארון) ויש לה קשר עמה במהלך השבוע. היא מתגוררת לסרוגין אצל האב והאם. בפועל האב מגדל אותה.התלמידים מפתחים אליה אנטיגוניסם ואני מנסה לפתח בהם חמלה ואמפטיה לאחר. לא תמיד זה הולך. הם מאבדים סבלנות וגם אני. ממש קשה לי איתה. מה מציעה?

יש לי קרוב משפחה קטין שמתקשה להתמודד עם ההורים שלו כי הם אטומים ולא מקשיבים לו הם אוסרים עליו לצאת עם חברים לא סומכים עליו לצאת לפעלויות חברתיות והוא מתחיל להציג סממנים של דיכאון והוא רוצה עזרה אבל בגלל שהוא קטין זה ידווח וההורים שלו מאוד יכעסו. בעבר הוא פנה לעוס וההורים לא קיבלו את זה בטוב. מה עושים יש דרך לעקוף זאת? דרך לקבל עזרה מבלי שידווחו להורים?

ילד בן 3 יש לו עוד 2 אחיות בבית בת 5 וחצי ובת שנתיים הילד בגן ,חוגים גני שעשועים מתנהג יפה ממושפע וזורם בבית הוא פשוט ילד אחר מתנהג ממש לא יפה גם ביררנו עם הגננת ואמרה שהוא מדהים וגם שהוא הולך לחברים הביתה מתנהג יפה

צהריים טובים בתי בת 11 מקנאה קינאה עזה בילדה מהכיתה שזוכה להמון תשומת לב בשל היותה יפה מאד.. מופיעה בפרסומות וכו ויחד עם זאת מאד אהובה עלמהילדים בכיתה שנלחמים על תשומת ליבה. זה ממשיך בחוגים המשותפים שתמיד מתייחסים אליה בהערצה אפילו המורים. בתי חוזרת בוכה כל פעם כשמעדיפים את הילדה על פניה... הדבר נמשך כבר שנים. כיצד אוכל להרגיע את בתי? פייר מבינה את תיסכולה. אין לה מקום...כולם " עפים" על אותה בת... אשמח להמלצות מעשיות תודה!!

ילדתי בת 8, לומדת בכיתה ג מגלה לאחרונה התנהגויות של חוצפה וחוסר כבוד. היא מסוגלת לענות לי בחוצפה כשאני מעירה לה למשל, לשים את התיק שלה במקום, או כשהיא קמה בבוקר עצבנית והיא צורחת עליי. היא מתפרצת בזעם על בן זוגי שמתגורר איתנו, וגם על אחיה למחצה בן 11 . אספר כי אני גרושה מזה מספר שנים ולפני מספר חודשים נישאתי בשנית לגבר גרוש עם ילדים, אשר חיים לסרוגין אצלנו. בנישואין הראשונים סבלתי מאלימות מצד הגרוש שלי, והיו אפיזודות של אלימות לעיני ילדיי. גם אני בילדותי גדלתי בצל אלימות של אבי כלפי אמי, והיום אינני בקשר עם אבי כלל. לאורך חיי התנהלתי בהשרדות ועבדתי קשה לפרנסתי. מאז שנישאתי בשנית הורדתי מעו הילוך בפרנסה, אך עדיין אני עובדת רבות מהבית. אציין כי בתי עונה בחוצפה גם כלפי בן זוגי וכשאני מתערבת, היא כועסת עליי על כך. בבית הספר המחנכת לא מאמינה שהיא מתנהגת כך בבית, בבית הספר היא מדהימה וממושמעת. כששוחחתי על כך עם ביתי ממושכות היא אומרת שאיננה אוהבת שאני צועקת עליה. אני משתדלת לא לצעוק אך עדיין היא ממשיכה בחוצפה. מה מציעה לי?

שלום, בני הבכור בקרוב בן 12. לפני שנה יצאנו לרילוקיישן לארה״ב. הילד מתקשה להשתלט על השפה, וכעת לפני כחודשיים עלה לחטיבת הביניים, דבר שגרר עליה חדה בדרישות הלימודיות. הוא מקבל ציונים נמוכים במבחנים ולמרות שאנחנו מעודדים אותו שמדובר בתהליך ארוך ואין כרגע חשיבות לציונים אלא רק לכך שירגיש בנוח הוא מתקשה להתמודד עם תחושת הכישלון, ומדבר על תחושת תשישות וסבל בבית הספר בגלל העומס הנפשי. כיצד אנחנו יכולים לתמוך בו? אנחנו חוששים מאד שהוא יגיע למצב של קריסה.