פורום פוריות חברתי - תמיכה

היי בנות יקרות הכל מאוד מאוד טעון ועמוס. שבוע שעבר אכן התחלתי לקחת את הגלולות. החלטתי לסמוך על דר צפריר ולעשות כל מה שצריך אפילו לנסות לא להתבאס על עוד מחזור. האחיות שוב מתחו את הסבלנות הרעועה שלי לקצה בכך שלא הכינו לי מרשם לגלולות ("אוי נכון, יש כאן רופא כל יום, לא חשבתי על זה"), לא הפניה מסודרת לבעלי ולא תשובות שהבטיחו לי כבר שבועיים, אם הגישו אותי להפריות או לא מה שניתן לגלות בשאלה לפקידת הקבלה,יצאתי מגדרי פשוט מעצבים, אסל כמובן לא שם אלא רק כשיצאתי. :( ביום רביעי הגעתי למדקרת והייתה לנו שיחה עמוקה וצפופה לגבו אימהות, ואמהות מתרומת ביצית. משהו בשיחה הזו מאוד נגע בי. היא אמא בעצמה וכמו כולן (העו"ס, בנות בפורום תרומת ביצית, האחיות, הרופא וחברה אחת שעברה זאת פעמיים) שכשמחזיקים את התינוק ביד שום דבר כבר לא משנה. מצחיק, אני קוראת כבר ספר שלישי, "אקראי" מהספריה ובו הנשים מתמודדות עם עקרות. האחרון שאותו התחלתי אתמול ("הבת הסודית") מדבר על מישהי מארה"ב שאימצה תינוקת הודית. בספר כתוב שאמרו לה בסדנת אימוץ ש"האימוץ פותר את בעיית הילד החסר אך לא את בעיית העקרות" אאוץ'. אווץ'!!! :( :( :( ביום חמישי התייצבתי אצל צפריר והוא קיבל אותי אחרי המטופלת האחרונה , ישב איתי שעה ורבע. זה כל כך נגע ללבי . אחרי השיחה הזו, משום מה, יצאתי רגועה. כנראה הערפול וחוסר הסדר והוודאות, התחושה שמזלזלים בי ובסיכויים שלי, התחושה שאני נופלת בין הכסאות- כל אלה ממש הכבידו עליי. הוא הסביר לי, שכרגע, גם בגלל ההורמונים וגם בגלל הציסטה המזורגגת הזו, לא ניתן לטפל בי. זה כאב לי מאוד. הרבה פעמים אני מרגישה בסרט שם מול הרופא. אולי זו מישהי אחרת וזה לא קורה לי. הוא אמר לי שמצבי הוא ידוע בגילי. הוא אמר באי ספיקה שחלתית נחשבת במחלה רק לפני גיל ארבעים ואני יושבת שם וחושבת, איך פספסתי את הרכבת. הוא אמר לי שהוא מאוד הבין אותצי כשסיפרתי לו איך זרקתי את עצמי על הרצפה יום אחד כשבאתי הבייתה... סיפרתי לו קצת על המצב הנפשי שלי ואיפה אני עומדת... והוא אומר שמאוד נגע לו והוא מבין אותי ובניגוד לכולם הוא אמר - לאבד הורה זה איכשהוא צפוי, אבל אנו אף פעם לא חולמים שיגידו לנו שאנו לא יכוולים ללדת ילד משלנו... כלומר הוא לא רק לא ביטל את היגון שלי, הוא גפ הבין אותי. משהו בזה הרגיע אותי. אני מקווה שזה גם אומר שהוא מתכנן טיפולים ברגישות, אם הוא מבין מה זו משאת נפש של איזה ויגון של אישה... הוא אמר לי שהסיכויים שלי קלושים מאוד, שזה אמנם קרה (!) ואפילו לפציינטית שלו. אך עליי לחשוב ולהחליט כמה זמן אני רוצה להשקעי בכך, מתי אני רוצה להיות אמא ובעלי אבא, וכמה ילדים ארצה.... כך הגענו לנושא תרומת הביצית. אמרתי לו שאני מרגישה פגומה ושאני סוג ב' ואהיה אמא סוג ב'. הוא כל כך היה רגיש וקשוב שפשוט זה הרגיע אותי כמו תרופות. הוא אמר לי ומה עם אישה שחס וחלילה אבדה את היכולת מכיוון שהייתה חולה מאוד? אמרתי לו- אני סתם התחתנתי כמו מטומטמת רק בגיל 40 הוא אמר שעם כל הכבוד לגנטיקה, כפי שאמרה לי קרן העו"ס המדקרת.... אמהות לא מתחילה ונגמרת בגנטיקה. אמרתי לו שאני כבר שוקלת תרומה, שאני פוחדת מתינוקות פגומים עקב גילי ומצבי... שאני משתוקקת לתת לבעלי משפחה, שאנו לא צעירים כלל ואני רוצה יותר מילד אחד... שאני בו"ז גם מתנגדת לזה וגם רוצה להכנס למסלול הזה, כי אני חייבת. אני גם מחוייבת לבעלי. התחתנו גם כדי להקים משפחה, זה לא רק אני פה... הוא אמר לי שאני אישה חזקה :( שאלתי כמה שאלות והכל היה כזה הזוי. זו אני שם? אני עוד לא מאמינה שזה קורה לי בכלל. הוא סיפר על כל התהליך, סיפר שכל המטופלות שלו ללא יוצא מן הכלל מאושרות עם ילדיהן... הוא אמר לי לחשוב על זה ואני יכולה להתקשר אליו והוא כבר ירשום אותי לתהליך. יש לנו אורח בבית ולא יצא לי לספר לבעלי כמעט כלום. מחרתיים הוא ייסע ואנו נחזור לכל העניין הזה. אמרתי לתפריר איך אני מספרת לבעלי? על האופציה הזו שהיא עכשיו קונקרטית? הוא אמר לי להביא אותו. אני פוחדת שאני אקרוס שאיזהוא רגע. שכל המועקה הזו פתאום תצא החוצה. אני זוכרת שהרגשתי ככה כשאבא שלי מת לנו במפתיע. כל פעם שהייתי בוכה הייתי בטוחה שאני יוצאת מדעתי. זה גדול ממני כל זה ואני חייבת לצעוד אל תוך האש. פשוט אין לי ברירה. אז שלישי הבא אני הולכת לעשות עוד בדיקות, יתכן ויהיה טיפול אבל קרוב לוודאי שלא... אז זהו. ככה נמרחים לי החודשים כי הכל אצלי משובש. :( לא רוצה לתת לזמן לחמוק לי מבין הידיים...אני עדיין חוששת ויש לי סרטים רעים שבהם אני זורקת את הילדים האלה ממני בשאט נפש. נראה לי שזה אחד הפחדים הגדולים ביותר שלי. טוב בנות אני עייפה מאוד מאוד מאוד לא קמה בבוקר לעבודה, כל יום מאחרת שעה שעתיים ואז טוחנת בערבים השלמות ממש זומבי. בעלי חולה כנראה חטף וירוס והוא ישן כבר מ5 אחה"צ מסכן :( הלוואי והשלווה המוזרה הזו שחשתי אחרי הפגישה עם צפריר תמשך ליותר מיומיים... אולי, בנוסף לתחושה שיש לי על מי לסמוך, זו התחלה של השלמה.

היי מישי, אני מצטערת שלא הספקתי לענות. מועקות החיים, בתוספת וירוס לא נעים שתפס אותי בימים האחרונים. קודם כל, צפריר נשמע כמו מלאך, וזה מאוד מאוד חשוב. אני שמחה שהוא ישב לדבר איתך, ואני חושבת שהוא אמר דברים שאת צריכה לשמוע. אני חושבת שקודם כל את צריכה להפסיק להלקות את עצמך, כי קודם כל אי אפשר לדעת בוודאות מה היה קורה אם היית מנסה להיכנס להיריון לפני כמה שנים, ושנית את לא בחרת להתחתן בגיל 40, כך זה קרה, ונשמע שההמתנה הניבה לך בעל מצוין. עכשיו השאלה מה עושים הלאה, ואם כל כאב הלב, נראה לי שאת צריכה להסתכל לעניין תרומת הביצית בעיניים ולהתחיל להזיז עניינים. כן, במקביל לניסיונות מהביצית שלך, אבל כמו שכבר הבנו שום דבר כאן לא הולך לקרות מהיום למחר, וחבל על הזמן. אני לא מכירה אותך אישית, ואני לא נוהגת לומר דברים בנחרצות, אבל אני מוכנה להבטיח לך בנחרצות שלא רק שלא "תזרקי בשאט נפש" את הילדים שתלדי מכל ביצית שהיא, אלא שתאהבי אותם אהבת נפש. איך אני יודעת? ככה. יש לי מכרה, חברה טובה של חברה, שהבן שלה הוא מתרומת ביצית (היא סיפרה לחברה, שסיפרה לי. זה לא בדיוק גלוי, אבל גם לא בדיוק סוד). והיא, אגב, היתה צעירה, בת לא הרבה יותר מ-30 כשפנתה לתרומת ביצית. אז מצד אחד יש בה עדיין לפעמים קצת כעס על הרופא שאמר לה שאין לה סיכוי מהביציות שלה, כי כיום היא חושבת שהוא מיהר איתה לזה, ומצד שני היא לא היתה מחליפה את הילד שלה, שנולד מתרומת ביצית, במאה ילדים מהביציות שלה. למה? כי הוא שלה! את מבינה מה שאני אומרת? היא היתה מוכנה למות בשביל הילד הזה, כמו כל אמא, וזה לא מהשפה לחוץ. כאילו רציונלית היא עדיין יודעת שהוא מתרומה, ואיפשהו זה עדיין כואב לה כנראה, אבל פרקטית היא כל כך אוהבת אותו וקשורה אליו שזה לגמרי לגמרי לא משנה (גם לא לאבא, ולסבא וסבתא, וכל שאר המשפחה. והוא באמת ילד מקסים). אני יודעת שזה לא מה שאת רוצה לשמוע, ואני מבינה לגמרי את הצער שלך, אבל חושבת שאת צריכה גם לאט לאט למצוא דרך להוציא את עצמך ממנו. ואחת הדרכים היא להפסיק להסתכל על עצמך בתור "עקרה". לא סתם הפסיקו להשתמש במלים כאלה, כי הן פוגעות, ואת כאילו מחפשת דרכים לפגוע בעצמך. לא באופן מודע, כמובן, אבל בתת-מודע שלך. וזה ממש כואב לי לשמוע. ושוב אני מציעה שתשתפי עוד מישהו קרוב בסיפור הזה. אמא שלך לא מתאימה? אחותך? צריך מישהו שיוריד את הלחץ מהזוגיות שלך ושל בעלך, עוד שותף ל"סוד"

שאלה המחזור שלי נע בין 28-30 יום. לבעלי יש ספירה טיפה נמוכה של זרע, ולכן נשלחנו להזרעות. עשיתי בדיקת US בלי בדיקות דם בינתיים. ביום ה10 היה לי 14 ממ בשחלה שמאל, וביום ה13 היה לי 16. זה לא מוזר?? עלה ב3 ימים רק ב2 ממ?? מתי לרוב עושים הזרעות? באיזה יום (נשים שהמחזור שלהן תקין נניח נמשך 28 יום אז ביום ה14 עושים להן הזרעה?)

בהמשך לשאלתי, ביום חמישי היה לי 14 ממ זקיק אתמול הוא היה 16 היום 17 (היום זה היום ה14).. המחזור שלי נע בין 28-30 יום. השאלה שלי היא לגבי הרירית שלי 8.6 אתמול הייתה 5.8 . כמה היא צריכה להיות להזרעה? בעקרון מתוכננת ההזרעה מחר, האם זה בסדר? או צריך לחכות למחרותיים?

לגבי תזמון ההזרעה יכול להיות שגם מחרתיים זה טוב, אבל את צריכה לסמוך על הרופאים. זה תלוי גם בבדיקות הדם שלך

עשיתי השתלת שתי שיניים לפני שבוע וחצי ואמורה לעשות הזרעה בשבוע הקרוב, כלומר כשבועיים אחרי.. האם יש קשר בין השניים?? כמובן שלקחתי טיפול אנטיביוטי של 6 ימים לאחר ההשתלות. תודה

אין לך מה לדאוג אין קשר . אני בתחום של השיניים .

מחכה לעדכונים, רק אם בא לך כמובן. ובינתיים,שבת שלום שתהיה לך

היי אהובה סוףסוף אני פה שוב תודה רבה על הקריאה. מעדכנת ממש בקרוב נשיקות

כבר כמעט חודש הוא צריך להקפיא זרע וזה עוד לא קרה כל פעם משהו אחר הרופאה חולה צריך בדיקות דם מקדימות אז עכשיו הו א תלה את הדף על הדלת כבר שלושה ימים אוווווווווווף!!!!!!!!! הוא משגע אותי!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא מספיק יש לי על הראש!?!?!?!(!(!? למה אני צריכה להנדס גם אותו!!!!!! אין לי מקום בראש אני מתפוצצת! אתן יודעות כמה יש לי על הראש עכשיו אני צריכה גם בפעם העשרים בחודש האחרון לנהל כולה הקפאת זרע מזורגגת!!!!!!!!!! אני כועסת!!!! אמ צפריר אמר היום לאחות להגיד לי שכבר זה צריך לקרות אז התקשרתי אליו ואמרתי לו שהוא פשוט ישן בעמידה בדבר הכי חשוב של חייו!!! מה הוא מתכוון לעשות עם הדף שיל הקיר??? אז הוא אמר צריך להחתים רופא אז אמרתי לו אוקיי- אז תחתים! לך למרפאה ותמצא רופא שיחתום לך! טוב, אז עכשיו הוא הולך למה הכל עליי??? הוא כל כך אוהב ומסור אבל מעופף שלא קיימים דברים כאלה ביקום ועכשיו עם כל העומס הרגשי בטכני והבירוקרטי שיש עליי אין לי כח........ בקשר אליי קיבלתי תשובות צפריר רוצה להגיע לסיבוב חדש של מחזור טיפולים בעצם לראות אם הגלולות השפיעו בעוד שבוע אמרתי לה שבסדר, אבל זה ממש בזבוז זמן לעשות את כל זה עד חעוד הזרעה ההזרעה זה שטויות רק בשביל הפרוטוקול וזה עולה לי בזמן ובריאות ועצבים אני רוצה לגשת להפריות מייד ללא דיחוי אין לי זמן לבירוקרטיות האלה במיוחד כי זה לוקח חודשים הבנתי שגם הפריה לא אצליח לעשות עם הנתונים האלה אסל לפחות אני אתקדם! אמרתי להם שעוד שבוע שעבר הבטיחו לי תשובה האם הופניתי להפריות ולא קיבלתי תשובה הכל טלפון שבור הבטיחה לבדוק לי וכמובן שזה לא יקרה כמובן שאצטרך ללכת בעצמי שוב המדקרת אמרה שזה ממש חכמי חלם והיא כועסת היא אומרת שעליי לעבור להדסה טוב ביי בינתיים

למדתי כל כך הרבה בחיים את הליכי הבירוקטריה של "לכי-תבואי" שאני ממש מבינה לליבך את העומס. גם אני קיטרתי על בעלי לפני כמה ימים ונועה רשמה לי שכל אחת ותחושתיה לגביי הבעל. אז אני מבינה שאני מאלה שמקטרים וצריכים לקטר הרבה וזהו וככה אני. אז תקטרי ממי תוציאי הכל מה שבא לך. ממילא כל רגע בימים האלו וכל שניה וכל דקה זה התינוק/ת הנכספ\ת... ובקשר לרבנית שהלכתי אליה (מה שכתבתי לך לפני כמה ימים) אז: זו רבנית של חב"ד אישה מקסימה מאין דוגמתא עם המון נתינה. משהוא מהעבודה המליץ לי ללכת אצלה לקרוא באגרות הקודש וכך עשיתי. ויצא לי מזה טוב. ממליצה לך אם את קרובה לדת לנסות ללכת לרבנית של חב"ד, לי היא נתנה הרבה כוחות.

קרן הי, תודה על שתפילתך עמי, תדעי לך שזה עושה המון. אני מצטרפת למועדון המכובד שלכן באוקטובר (מבטיחה לשמור לכן עוגה)..... וגם עוד משהו, בקשר לשאלה שדיברתי איתך עליה בשבוע שעבר, בדקתי את עניין ה"עובר הלא טוב" ומסתבר שיש כן התאמה די גבוהה בין עובר שצורתו אינה תקינה לבין עובר לא תקין גנטית, אם כי יש גם מקרים של עובר לא תקין צורנית וכן תקין גנטית, כך שהרופא של המדיקל, כנראה, לא דיבר שטויות מוחלטות. מה שכן, אני שוב אומרת ומקווה שאיכשהו אצליח להעביר שם את המסר, שזו לא צורה לקבל כך החלטות, בחדר הניתוח, על שולחן כשסביבך שלושה אנשי צוות. איך בדיוק אמור זוג להתייעץ כך? זה מקומם ומעליב, וזה לא צריך להיות. בתחושת הבטן שלי כן הייתי מחליטה אחרת, אם היתה לי סביבה יותר נכונה להחליט החלטות.

מעניין מה שאת אומרת על העוברים, אבל למה בדיוק הכוונה בעובר "שצורתו אינה תקינה". אני מכירה את עניין מספר התאים ביום ההחזרה (יש מספר תאים שאמור להיות, ואם הם מתפתחים לאט יותר זה נחשב עוברים מדרגה נמוכה יותר), וכן את עניין השברים. כאמור, ככל שעובר הוא פחות "טוב" מבחינת הדירוג הוא נחשב לכזה שסיכוייו להמשיך להתפתח ולהשתרש קטנים יותר, וברור שזה קשור לתקינותו, אבל אני הבנתי שאם הוא כבר ממשיך להתפתח ומשתרש זה לא אומר שהוא יהפוך, חלילה, תינוק בעל מומים, אבל אני כאמור לא רופאה ותמיד שמחה ללמוד דברים חדשים. ומסכימה איתך לגבי מהירות קבלת ההחלטה, אבל אני חושבת שזה ככה בכל מקום, ומה שצריך להבא זה לגבש מדיניות ביניכם מראש שתאפשר תגובה מהירה. אני לפעמים אוכלת עד היום את הלב על כך שבהחזרה הראשונה בסבב הנוכחי הגעתי לחדר ההחזרה (לבד, בעלי אף פעם לא בא איתי) וגיליתי רק שם שהרופאה רוצה להחזיר לי שלושה עוברים. מאחר שבהיריון הראשון הוחזרו לי שניים ונקלט אחד, בני היקר, אחר כך היה היריון ספונטני (שנפל), וזה היה IVF ראשון אחרי ההפלה ההיא, הייתי אופטימית לגבי הסיכויים והחלטתי להחזיר רק שניים (אני מאוד פוחדת מהיריון מרובה עוברים. אפילו גם תאומים כנראה יהיה בעייתי אצלי). אז מצד אחד ההיריון נקלט, ולמשך כמה שבועות הייתי שמחה מההחלטה שלי, ואז כשהוא נפל נשארתי עם התחושה שאולי עוד אחד היה נקלט וכן ממשיך תקין.... אי אפשר כמובן לדעת, אבל אני זוכרת את הלחץ שבו קיבלתי את ההחלטה וזה אכן משאיר טעם מר, אין ספק. פורשת מכן עכשיו, לילה טוב יקירות

אני לא מנסה אפילו למצוא את המילים הביע בהן כמה אני אסירת תודה על שתקשרתן איתי היום, באמצע היום, ובתשומת לב כל כך רבה ובפירוט רב. כרגע חזרתי הביתה, ואכתוב לכן חזרה ללא ספק. אני די מחוקה היום, בסוף היום גם חטפתי גערות בעבודה שזה, פשוט כמעט לא קרה לי מעולם. עכשיו אני לא יודעת איך להמשיך, היום. אני ביום השני של המחזור. האם לסמוך על הרופא ולקחת עכשיו גלולות שבוע ולקוות שאולי הגוף יהיה מוכן לטיפול? אני יודעת שאינכן רופאות ובטח לא רוצות לקחת אחריות. בכל מקרה אני משמ לא יודעת מה לעשות. שולחת לכן חיבוק אדיר וואו הלוואי שאוכל לגמול לכן על המסירות שלא תאמן ועל לבכן הרחב תמיד אומרים שיש מלאכים בכל דרך קשה והבנות כאן בפורום הן בטח חלק מזה. מישי

ככל הידוע לי אין הבדל בין התחלת גלולות הלילה למחר בלילה, כך שאולי תשני על זה? תדברי עם המרפאה בבוקר? באמת לא יודעת מה לייעץ. אגב, מה היו תוצאות בדיקת הדם היום?

גם על בעלי גערתי עכשיו ועכשיו אני בדמעות שוב. מסכן, כל מה שהוא אומר לא יושב טוב. זה מצחיק, אני עוד לא גירדתי את הקליפה של ה"טיפולים" ואני כבר יורדת מהפסים. גם אני חשבתי על זה. זה לא משנה גלולות מחר או היום, נקודה טובה מאוד אני אשאל מחר ואם לא אלך אליו יום ראשון אני ממש מחוקה "אגב" האחות שעצמה נתנה לי פיזית את הזריקה שעל פי הרופא הפילה את הסבב שעבר אמרה לי: הייץ צריכה לקבל זריקות תמיכה... רציתי להגיד לה - א-ת היית צריכה לתת לי תמיכה! א-ת נתת לי את המזרק ואת ההוראות. אבל לא אמרתי. :(

בדיקות יום שני של מחזור- בדיקות לא תקינות. כביכול של אחרי ביוץ הכל משובש . הרופא אמר לקחת עוד שבוע גלולות כדי להציל את החודש. אני פשוט גמורה. רבתי עם כל המשפחה, העלבתי את בעלי אתמול והוא הלך לישון עצוב ואני כועסת ועייפה. היום לא הצלחתי להתעןרר . הדכאון והעצבים של המחזור, הבעיות הזוגיות, המשפחתיות, הכלכליות וחוסר שביעות הרצון שלי מעצמי ביחד עם היגון על כל האסון הזה, פשוט הכל מציף אותי. אני אפילו לא מצליחה להגיע לטיפולים הארורים האלה. כבר שישה חודשים וכל מה שעשינו זו הזרעה אחת. אני לא רוצה גלולות. לא רוצה לחרפן את הגוף שלי. לא רוצה להפסיק לדמם ואז לדמם שבוע אחרי שוב . אני פשוט על סף קריסה . המשפחה שלי מוציאה אותי מדעתי בלי קשר לכלום, ירדו מהפסים כולם. בא לי לצרוח להם תרדו ממני!!!!!!! אני לא יכולה להביא ילדים!!!!! תורידו מעליי את הבעיות והסכסוכים שלכם!!!!! די!!!! אני משתגעת כבר רוצה להרים ידיים לברוח לא להיות אמא בכלל. אבל אני אתחרט על זה אני בטוחה וחוצמיזה בעלי . יש לי אחריות כלפיו אני מיואשת :( :( :(

אני קצת שפופה בימים אלה, הפסקה אחרי שלילי מקולל, אבל תדעי לך, אני חושבת עליך המון. לא עברתי מה שאת עברת, עברתי זוועות אחרות. התחלתי מוקדם וזה נמשך כל כך הרבה, וכל כך הרבה פעמים נשברתי בדרך והיו גם הפלות שזה, איך לומר? שיא השיאים. הרגשה שלא מספיק הענישו אותי עד שזכיתי ואז נפילה נוראית. תשמעי סיפור, כשילדתי, אחרי חמש שנות כמיהה, לא היה כמעט רופא אחד בביה"ח שלא שאל אותי - איך את מסבירה את זה שהפעם זה הצליח? לא ידעתי מה לענות. היום אני יודעת לענות. כי לא הפסקתי לנסות. כי ניסיתי עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. כי נפלתי וקמתי. פתאום זה הצליח, הכי הכי לא צפוי (הריון טבעי!!!!). כל אחד והתיק שלו, אני יודעת ששלך כבד א-ב-ל ואבל ענק, אני מסתכלת עלייך ואני אומרת, אנחנו בערך באותו גיל, אני אחרי עשר שנים, את רק אחרי פחות משנה... רגע, חכי, נכון שהתחלת מאוחר אבל עדיין, יש תהליך. התהליך הזה הוא תהליך למידה - לדעת את הגוף שלך, מה הוא צריך, ניסיונות (לצערי), בתרופות שעובדות ושלא עובדות. לאט לאט כי אין ברירה, נכון שאין לך המון שנים לכך, אבל בכל זאת, הזמן שיש, את חייבת חייבת להבין שיש פה זמן ללמידה ולדיוק של התהליך המורכב מורכב הזה, שיביא את הגוף שלך ליכולתו האופטימאלית, עובדה, לא כולן במצב שלך אבל אין פה בול פגיעה, לצערנו הגדול. אני חושבת שקרן פעם כתבה לך שאם את כן בתהליך הזה (הריון מביצית שלך) אז את חייבת לתת לו צ'אנס ולהיכנס לתוך תהליך. מישי, זרקי את האבל לפח. זה עוד לא הזמן. כרגע את צריכה את עצמך כי אין ברירה, את כל כולך מתגייסת -ובסבלנות!! לתהליך שלפחות תדעי שמיצית אותו. הכאב מלווה אותנו, אני כל כך רוצה עוד ילד, הילד שלי רוצה אח, הוא כבר אומר את זה בקול רם וברור, בעלי רוצה עוד ילד ואני לא מצליחה להביא להם את האושר הזה. ומישי, אני חס וחלילה לא נכנסת לך לכיס. חס וחלילה. אבל אני אומרת לך את דעתי, שוב, לכי למומחה. אני אשמח לתת לך במייל שם של רופא שלדעתי שווה לך להתקשר אליו. את זקוקה לזה מאוד, לדעתי. אם אולי אולי אולי יש לך אפשרות להשקיע בדבר הזה, לפחות תדעי, מבחינה מקצועית, איפה את עומדת. הזמן יקר, אולי אפילו יותר מכסף. הנה וידוי, אנחנו חיים עד היום בדירה שכורה. ודאי שלטיפולים יש חלק בזה. הכל היה סודי ולא נעזרנו באיש. אבל את יודעת מה? על זה אני לא מצטערת. הנה המייל שלי, אני ממש אשמח לעזור לך לעשות את החישובים, גם הכספיים, מגיע לך גם סיוע מהקופה, אולי אפשר לנצח את זה? לא שאני מתיימרת לדעת אבל אולי... [email protected] אשמח אם תכתבי לי

עדי אין לי מילים ממש נתת לי אוויר לנשימה... רק לקרוא את המילים המרגיעות שלך אני אכתוב לך כשאגיע הבייתה, תודה ענקית תראי, אני במין שיתוק. קשה לי להזיז דברים. קשה לי להרים טלפון ולעשות סידורים. בטוח שאם חשבון הבנק היה סביר , בטח היה יורד פה איזה מחסום. אז משני הדברים יחד יוצא שאני די תקועה במסלול בו אני נמצאת. אה, ועוד דבר- יש לי מין תחושה שמה כבר יגידו לי עם fsh 67" :((( אולי וזו הסיבה מספר אחת. לא משנה. אבל בכלל, אני כל כך תקועה. מרת, בוהה, עייפה, לא מרוכזת. כמובן שמצופה ממני לוץ כמו נחום תקום כבר משלב האבל- לפחות מצד המדקרת והעוס. זה לא ממש עובד ככה. אני טובעת בים של רחמים עצמיים. כשהייתי רווקה הייתי מוכנה למצוא אהבה וזוגיות אמת עבור כל דבר, גם לחיות באוהל. היום כמובן אני רואה שחור בעיניים רק מהקניות בסופר. עבור ילדים כמובן שאני מוכנה לעשות הכל למרות שלא ידוע מה יהיה בעתיד ואיך נגדל אותם בדיוק. למותר לציין ששנינו עובדים כמו חמורים ואני בעלת מקצוע. ועדיין תקועים עמוק. אוווווווף. אנחה עמוקה. תודה עדי שכתבת לי כל כך מהר. כל גל קשה להיות לבד עם כל זה ועוד בעבודה :( מצפה לכתוב לך

תודה לך יקרה פתחתי הודעה חדשה כדי שלא תלך לאיבוד שיר ,אולי אני יותר מידיי מציאותית, ואולי פוחדת לצאת מאוכזבת אם לא מטומטמת... קשה לי מאוד, אבל מאוד, למצוא איזושהיא תקווה שאהרה משלי. זה מרסק. כן אני מאמינה בבורא עולם, ואפילו, כשאני סוקרת את חיי, אפשר להגיד בריחם עליי והשגיח עליי וגם הרעיף עליי מתנות ללא סוף. האמת, עם סוף. אבל בהשגחה פרטית, אף אם יש לזה סימנים בחיי, לא מסוגלת להאמין. לא מאמינה שניתן לשנות כלום. חבל נכון? הלוואי והיה לי את זה.

מתפללת בכל לב שבע"ה תתבדי לטובה,

מכירות את הימים הללו, 12 הימים שבין ההחזרה (או לחלקכן אני מניחה מהזרעה) לבדיקת הדם? 12 הימים הארוכים בחודש... אז אני עכשיו ביום 8 מתוך ה12... יום שישי בדיקת דם. אחרי 4 ימי חסד של שלווה מפתיעה ואופטימיות, דווקא היום (יום הנישואים של בעלי ושלי) נפלה עלי חזרה העצבות ואיתה הפסימיות... כל התחושות המוכרות של לפני מחזור התחילו מהבוקר ותחושת עצבות קלה החלה להתגנב ללבי... הלוואי, הלוואי והפעם זה יצליח. שבוע טוב לכולכן ורק בשורות טובות.

אוי , אני קיבלתי היום (ללא טיפול, לא קשור) אבל שקעתי בעצבות הזו. תזכירי לעצמך, שהעצבות והפסימיות היא רק סימפטום של כל הטיפולים, וזה לא נשאר לאורך זמן... גם כשיש לזה סיבה מצויינת אנו תמיד שוב צפות (גם שבא לשקוע) כי זה הכח של החיים. אני מחזיקה לך אצבעות!

גם חווינו את הימים האלו פעם ועוד פעם ועוד פעם, עד שהצלחנו. עד שהגיע הרגע המרגש הזה של הכן. של הצלחנו. וגם את תצליחי. ותגיעי. עוד טיפה ואולי ממש ביום שישי הזה. אל תרימי ידיים. אל תאבדי תקווה. מחזקת אותך ומספרת לך שזה יכול לקרות גם ממש ברגעים אלו! &&&&&&&&&& מחזיקה לך אצבעות

מנסיוני, תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר. דוגמא אחת מהחיים שלי, הייתי בתהום דל עצב הרווקות כשפתאום בעלי הגיח לחיי, האיש של חיי. שמתי לב שגם בפורום בנות כאן קרעו את הלב ואמרו שהן כבר ממוטטות רק כדי דקה אלרי זה לבשר לנו בשורות מדהימות!!!! אז תחזיקי מעמד!!!

אצלי תמיד יש מחזוריות קבועה: השבוע הראשון קל לי, אפילו מאוד נעים לי, כי מצד אחד אפשר לנוח קצת מכל הבדיקות והדקירות, ומצד שני באופן הכי ודאי אי אפשר לעשות או לדעת כלום. ואז בשבוע שנותר הלחץ מתחיל לגבור, והימים האחרונים בלתי נסבלים.... אבל מה אנחנו לא נעשה בשביל המטרה הסופית?! ובסוף זה מצליח :-)

היי בנות , אני קוראת כאן מדיי פעם ואתן באמת נותנות כח..אז באמת ישר כח ובשורות טובות לכולן. אני חייבת לשתף ולשאול - אחרי IVF ראשון שנשאבו 6 ביציות ולא הייתה הפריה אחת ! עקב ביציות צעירות (מינון נמוך של הורמונים עקב גירוי יתר באחת ההזרעות - לא רצו לקחת סיכון). האמת זה התרחיש האחרון לו ציפיתי. הפחד הגדול שלי היה שהביציות פגומות , היום נפגשתי עם הרופא והוא אמר שהמינונים היו נמוכים מדיי והכל בסדר עם הביציות ואחרי זריקת אוביטרל לא ניתן להבשיל אותן. שמעתן על דבר כזה ? יכול להיות שתזמון השאיבה לא היה נכון ? הרי עושים מעקב זקיקים ובדיקות דם . הוא הביא לי פרוטוקול חדש משופר , אבל עם כל הנכונות שלי להסתכל קדימה זה מאוד מטריד אותי העניין של הסבל המיותר הזה זריקות ריצות הרדמה והכל היה לחינם ... אשמח להארות ..

אלו רגעים מאכזבים וקשים מנשוא. אחרי מסע מפרך של זריקות ובדיקות זה יכול לפרק את הצורה ולכאוב מאד שלא מגיעים להפריות. אבלללללללל גדול: זו פעם ראשונה. הרופא שלך בעיני מצויין אם הבין שאת רגישה ועלולה להגיע לגירוי יתר, והוא שומר עלייך שלא תגיעי לשם. מוכר לי מאד העניין כי אני אחת שהגעתי לגירויי יתר כמעט בכל הפריה. לוקח זמן ללמוד את הגוף ואת תגובותיו, כל טיפול הוא מלמד ומכוון לאיך לעבוד עם הגוף שלך. זה שלא היו הפריות כפי דברי רופאך - הוא צודק, זה מן הסתם בגלל חוסר בשלות הביציות. אוביטרל באמת לא יוכל לעזור לביציות שלא בשלו מספיק. מכאן צריך לצעוד עם הראש מורם קדימה, לפעם הבאה שבא הרופא יידע לכוון את רמות ההורמונים כך שתהיינה הפריות מצויינות. אם בא לך, ספרי בת כמה את, ומה חווית לפני ההפריה הזו? שולחת לך (((((((חיבוק)))))) ומספרת לך שעם התמדה וצעידה איטית קדימה - בסוף מצליחים!

איזה קטע הגבתי לך באותו היום ומהאפליקציה אני רואה את התגובה וכאן לא ? מוזר ...

בת 32 , מנסים כשנתיים להרות. אחרי 4 הזרעות ללא הורמונים, 3 הזרעות עם הורמונים גירוי יתר אחד IVF אחד לא מוצלח ו 0 בטאות .. :-( מחזורים סדירים , צילום רחם תקין בדיקות תקינות זרע מעט חלש של הבעל אבל הרופא אמר שזה לא משהו דרסטי.. בגדול שומרת מאוד על אופטימיות , אני בן אדם מאוד מאמין שזה ככה באמת שומר על שפיותי , אבל יש שבירות מדיי פעם כמו השאיבת סרק הזאת .. פשוט הייתי בשוק שהיא התקשרה ואמרה שאין הפריות אבל גם את זה עברנו , או השאלות של החברות במיוחד אלא שהתחתנו אחריי וכבר חובקות ילד או בהריון .. אני הכי מפרגנת בעולם אבל באמת לא יעזור אם כל שיחה תיפתח במה קורה או מה חדש ? לא יכולה לשמוע את המה חדש הזה ! אבל אני באמת מנסה לשמור על איפוק ולהבליג ...(תלוי מה מינון ההורמונים באותו החודש ..חחחח) בכל אופן עכשיו בהפסקה של חודש עקב אירוע משפחתי ולפעם הבאה יש כבר פרוטוקול חדש ! וב"ה טיפול אחרון ! תודה על המילים החמות , שולחת חיבוקים בחזרה , והצלחה רבה לכל הבנות כאן ! שכולן תתבשרנה במהרה בבטא שמנמנה ומתוקה !

היו הכפלות מהממות? מחזיקה לך אצבעות! בואי לעדכן אותנו מדי פעם ולפזר קצת אופטימיות בפורום :-)

אנו זקוקות למשב מרענן של הריון תקין ממי שהייתה פה פעם... אבל באמת המבינה את מטופלשית שהיא רוצה עכשיו להיות במקום אחר ויש לה עכשיו גם דאגות אחרות... בקרוב אצל כולנו! אמן!

החודש אני אעבור ל IVF ואני כמעט בת 40. לא קל אבל זה מה שיש ועם זה אני אנצח! יום טוב לכולן ובשורות טובות. לכל הנשואות: האם גם אתן מרגישות לפעמים שהבעל זה רק קישוט?

ותאמיני לי שתראי שהשד לא כל כך נורא. ובע"ה התוצאה המיוחלת תגיע סוף סוף &&&

משנה פקוטוקול משנה מזל :) אמן ואמן שתיקלטי מייד!

בזכותכן אני שלמה עם המעבר להפריות, נתתן לי זריקת מרץ חד משמעית וזה מה שהייתי צריכה. תודה לכן :-)

בהצלחה גדולה! תתחילי ברגל ימין או תזריקי בצד ימין :-) בעל קישוט? לא אצלי. אבל אולי קיים. כל אחת עם תחושותיה שלה לגבי הבעל...

היינו אצל זיידמן והגשנו חשבוניות למכבי. לבעלי אישרו רק ייעוץ אחד . בתקנון שלהם באמת רשום שמותר ייעוץ אחד במשך החיים . האם משהו יודע מתי נכנס השינוי הזה לתקנון? מתי קיבלתם שלשה החזרים בשנה .באיזו שנה?

אני יכולה להבין שהם מנסים למנוע את ה"תחמונים" של רישום שלוש פגישות ייעוץ על חשבון כל אחד מבני הזוג, אבל איך אפשר באופן רשמי להגביל את זה? מה אם יש גבר עם בעיית פריון רצינית אמיתית והוא רוצה להתייעץ עם כמה מומחים? מה אם המצב משתנה והוא רוצה לחזור לבדיקה אחרי שנה-שנתיים? מאוד מוזר לדעתי

בעלי קיבל חשבוניות מזיידמן ועל 3 בשנה הזדכינו. הפגישות היו במהלך 2009 ו 2010. וכנ"ל היה גם בילד הראשון - 2006-2007. אם יש חדש ומכבי לא מאשרים לפגישות ייעוץ פריון גבר - נשמח להתעדכן, ואפשר גם למחות... לא חייבים לקבל כל גזירה.

לצערי זה נכון. נדמה לי שזה השתנה לרעה ב-2011. הגשנו חשבונית ונתקלנו בסירוב. לגבר מותר פעם אחת בחיים ואם היתה כבר, לא תקבלו החזר.

היי בנות אני בעבודה אבל רציתי לספר משהו חמוד- בעלי ואני בילינו בנעימים השבת. דיברתי איתו קצת בנושא. בעיקר על הדחף החזק שלי לרוץ קדימה... ורק להיות אמא כבר... למרות כל הרגשות הקשים והמעורבים שלי. בכל מקרה, בארוחת צהריים דיברנו על שינות ותנומות! הוא אומר לי: ממי, אני פשוט לא יכול לחכות להגיד לך- מותק, הילד בוכה, קומי! :) אותי זה גלגל מצחוק

בהחלט חמוד! וצודק מאוד.... ואני בעד שתתקדמי בכל החזיתות במקביל, עד כמה שאפשר, כלומר תתחילי לגלגל את מסלול התרומה במקביל להתקדמות עד כמה מהר שאפשר לניסיון IVF שלך. רק דבר אחד לא הבנתי מאחד המסרים הקודמים שלך: למה בעלך נתן זרע להקפאה? זרע טרי עדיף, למיטב ידיעתי, בעיקר בהזרעות

קודם כל-הוא עוד לא נתן פעם הלך והרופאה הייתה חולה היום הלך ואמרו לו שזה 700 שח ולא 400 כמו שהוא לקח עימוף על פי צפריר וכמו כן- יש בדיקות דם לעשות למה, קרן, על גבי כל הבעיות שלנו, לא יכולים לתת לנו לכל הפחות הנחיות כמו שצריך? לשאלתך- בהזרעה השניה בעלי היה בפאניקה ולא הצליח לו. אז גם כדי שיירגע, וגם כדי שאם לא יצליח לו אז יהיה לנו בשעת השין... היום קיבלתי מחזור מה שאומר שאתמול עהייתי פקעת עצבים ורגשות. חבל שבדיוק החלטתי להתקשר להדסה ולשמוע שהתרומה עולה 40.000 שח. ישבתי בבית ופשוט מיררתי בבכי ללא סוף. התקשרתי לאדם היחיד שאני יכולה לדבר איתו, המדקרת. היא ממש גירדה אותי מהרצפה. היא גם הבינה, שעיקר העניין הוא היגון שלי על מה שקורה והרחמים העצמיים שלי, על זה שאני צריכה לקנות ולעבור ויה דלורוזה בדרך לילד. מה לעשות... אני לא יכולה לגמור את עצמי על זה... מה יישאר ממני? : /

שלום בנות, עוד פחות מחודש אני בת 45. רציתי לשאול אם מישהי יודעת, האם תהליך החזרת עוברים אחרי גיל 45, גם לא מסובסד על ידי המדינה? ואם לא - כמה זה עולה בפרטי? תודה, לימור.

שבוע טוב, אני לא כל כך מעורה בכללים האחרונים שנקטו קופות החולים, אבל בגדול כן, החזרת עוברים הוא חלק מההליכים של טיפולי פוריות - ואם עברת את הגיל בו הקופה מאשרת טיפולים, אז זה לא יסובסד. אני ממש לא יודעת כמה עולה להחזיר עוברים באופן פרטי, ממליצה לך להתקשר למחלקת אסותא ברמת החיל, אני בטוחה שידעו לומר לך את התשובה במהירות. בהצלחה גדולה ובשורות טובות!

בנות יקרות, אני חמישה ימים אחרי החזרת מוקפאים, משתדלת לא לכרוע תחת המתח... רציתי לשאול שאלה קטנה, אני יודעת ששום תחושה פיזית לא רלוונטית ושבכל אפשרי, אבל בהיות חלקכן בעלות נסיונות מוצלחים, האם יכול להיות הריון מבלי שום תחושה פיזית? בלי שום דימום השתרשות, גודש בחזה, כאבי בטן, נפיחות או כל תופעה אחרת? שבת שלום והלוואי שיתמלאו במהרה בצהלות ילדים...

בהחלט יכול להיות הריון ללא שום סימן באשר הוא...! ענית לעצמך - הכל אפשרי. שמעתי כבר על כל סיפור הריון אפשרי. מחזיקה לך אצבעות &&&&&&&&&&& שבוע נפלא ואמן על ברכתך!

אפילו לכן, נשות סודי, לא הצלחתי לכתוב לאחרונה. אני סיימתי עכשיו 21 יום של גלולות (איזה יופי, הא? גלולות למניעת הריון!!!) ואנו לפני סבב אחרון של הזרעה עם הורמונים (הסבב הראשון כשל, קיבלתי מחזור לאחר 11 יום מהמחזור שלפניו) בעלי הלך היום להקפיא זרע בהדסה והיה סגור. מה אני אגיד. כן, אני קמה בבוקר, בקושי אני אוכלת, בקושי אני משוחחת עם חברים ומשפחה, בקושי אני מטפלת בבית מבשלת מנקה ואופה, בקושי דווקא ההפסקה הזו הייתה טובה כי בלי שידחפו לי ויקחו לי דם ויזריקו לי. היה לא רע. בעלי הגיע לעו"ס איתי והייתה שיחה טובה אבל גם ממנה הבנתי שעליי לרדת ממנו. הוא ל-א מסוגל להכיל את היגון שלי והאמת, אני גם לא רוצה שיכיל. בעלי בחור חזק אבל רגיש ופשוט ריסק אותי לראות אותו דומע. האמת שבלב בנות, אני מעדיפה שיישאר החזק והאופטימי. הנה היום נשארתי לעבוד בבי ושוב הגיעו הדמעות. ולא רציתי לקום. ועכשיו אני חצי מהזמן בוהה במקום לעבוד. בני מרגישה ומבינה שעליי פשוט לדחוף לכיוון תרומת ביצית. אין לי זמן, אין לי ברירה כי אין לי סיכוי כמעט בכלל. גם אם אכנס לתרומת ביצית וה' ירחם עלינו ואכנס להריון מיד והכל יהיה יופי ואחזיק תינוק בריא, כבר אהיה כמעט בת 43. אני פשוט יושבת כאן ובוכה. ואחר כך מה? קרן!! עדיין לא עניתי לך לגבי המסר ששלחת לי אז אבל כן קרן, את צודקת. נניח נניח נניח קורה לי נס ויש לי ילד משלי ואח"כ מה? אח"כ ילד מתרומה? איזה שילוב מוזר... למרות ששמעתי שאוהבים אותם בסוף אותו דבר. חבל על הזמן שלי ועל הבריאות שלי. כל עוד אני בריאה אני פשוט צריכה לרוץ על זה. עצוב, אבל אני ממש לא בראש של " אני אנצח את הסטטיסטיקה" - לא עם פרופיל הורמונלי כמו שלי. אני עדיין במצב של רחמים עצמיים קשים, רחמים על בעלי. כשהוא עצוב אני פשוט נגמרת לגמרי. המצב הכלכלי שלנו לא טוב ואני מוצאת את עצמי מתלוננת בפניו בעוד שהוא עובד 12 לפעמים 15 שעות בעבודה פיזית מאומצת. כל הסיפור הזה של הגלולות והסקס שמרגיש לי עקר ומעציב אותי, למרות שבמהלך אני די שוכחת מכל צרותיי. כל המלאכותיות הזו, המזרקים, המבחנות, הבדיקות, התאורים הטכניים. עוד לא עברתי את המירמור שלי מכל זה. כל ההריונות שצצים סביבי. בקיצור, סלט. לכן לא כתבתי כאן בבחינת "אין לך משהו טוב להגיד אז אל תגידי" אז מה עכשיו? עכשיו, כשאגרד את עצמי, אתקשר גם לשערי צדק וגם להדסה ואקבע לי תור לייעוץ בנוגע לתרומת ביצית. אני אלך לפגישות, לבד, ונראה מה יהיה משם. אין לי כח, אין לי כח לכל זה, אני כבר רוצה להיות אמא. אני אצטרך לסמוך על כל אלה שאומרות לי שכשיש ילד, לא חושבים לרגע על מאיפה הוא בא, ובטח ובטח לא דוחים אותו כ"לא שלי"- שזו הבעיה הכי גדולה שלי (מעבר לתחושת העלבון, העונש וההכחדה) אז נשיקות וד"ש לכולן סליחה שאני עצובה מישי

מאמינה ובטוחה! שבע"ה תחווי המון המון אושר ושמחה- "שמחינו כימות עינתנו" (זה פשוט קורה), בעניין אחר- אני סוברת שלגברים דרך התמודדות אחרת לגמרי משלנו. דווקא בתקופות הקשות הם נסגרים, מסקנתי (ואני יודעת שכל העולם לא יסכים איתי), לא לדרוש שיתוף עד הסוף, קצת להסתיר את העצב והיגון, לשפוך לחברה טובה. קשה להם! והרצון שלנו שיחוו את מה שאנו חוות- לא תורמת לזוגיות.

מצד אחד אני מסכימה עם שיר, ולא תמיד צריך לשתף הכל, מצד שאני אני אחת שלא יכולה לא לשים הכל על השולחן. ועכשיו כשאני חושבת על הטיפולים שלי, שלנו, נזכרתי שדווקא היו הרבה דברים שנמנעתי מלשפוך לבעלי. לי למשל, היה עצב קיומי מטורף על העובדה שאנחנו לא יכולים להרות באופן טבעי כי הוא קשר צינורית זרע בשביל גרושתו. אישה שתמיד הגדרתי כרעה ומניפולטיבית. לא יכולתי בהתחלה לשאת את העובדה שאני צריכה לעבור טיפולים בגללה. כי היא רצתה שכך הוא יעשה והוא עשה הכל בשבילה. ורציתי כל כך לספר את זה לבעלי, לשפוך ולהגיד לו - כמה אני שונאת אותה. כמה אני מתעבת את העובדה שבגללה אנחנו צריכים לעבור את כל זה. ולא יכולתי להגיד לו. כי ידעתי שהוא יקבור את עצמו ולא יוכל לשאת את הכאב של מה שהוא גורם לי בדיעבד בגלל החיים הקודמים שלו. אז ויתרתי. קודם ויתרתי על לספר לו כמה אני מתעבת אותה. ויתרתי לאט לאט גם על השנאה אליה. למדתי לאט לאט להכיל את הקיים ואת העובדה שזה מה שקיבלתי לידי וכך אני צריכה לחיות. עם השנים גם ראיתי שבעלי כמו בעלך, רגיש מאד מאד ולא תמיד כל שיתוף אפשרי. יש רגשות שקשים לו מדי להכיל והוא נשבר. אז העדפתי לפעמים להשאיר את השיתוף והגילוי לחברה אחת טובה. לגבי ילד טבעי + תרומת ביצית, אותה חברה שסיפרתי לך שילדה תאומים מתרומת ביצית, יש לה ילד אחד גדול שלה - טבעי. השניים הנוספים מתרומה. היא נראית כל כך עסוקה בחיים ובגידולם שעד כמה שאני מכירה אותה - היא ממש ממש לא רואה בכך שום עניין יוצא דופן. הם ילדיה במלוא מובן המילה ובמיליארד אחוז. לכי על פגישת ייעוץ. מה יכול להיות? ממילא במקביל את מנסה כל מה שאת יכולה כדי להרות מביצית שלך. שיהיה שבוע טוב, קל יותר, ועם התבהרות גדולה בנשמה :-)

אף פעם לא שמעתי אותך מתארת את הרגשות האלה, והאמת שהם נשמעים לי מאוד הגיוניים. כל הכבוד לך שהתגברת עליהם, וטוב שכל זה בכלל מאחוריך. אני אישית מנסה לעשות אותו דבר עם כל רגש קנאה שאופף אותי לגבי מישהי בהיריון, כי אני מבינה שבסופו של דבר זה פוגע בעיקר בי, לא בבחורה השנייה (שברוב המקרים לא מודעת לקנאה בכלל, כמובן). יש משהו מאוד לא נעים בתחושות קנאה וצרות עין, גם אם אנחנו כאן מבינות כל אחת ללב השנייה, ויש לנו את כל ה"הצדקה" להרגיש ככה. יש בחורה בעבודה שלי שכרגע בהיריון ראשון קליל ומהיר. ביום שהיא סיפרה התבאסתי אבל אחרי כמה ימים התאפסתי על עצמי, והתחלתי להתעניין בהיריון שלה באופן פעיל. מאז היא הפכה אותי ל"אשת סוד" שלה, זאת שהיא שואלת אותה שאלות ומתייעצת על כל דבר, כי אני הרי בעלת הניסיון.... והאמת? אני מרגישה הרבה יותר טוב מאז, הרבה יותר קל מאשר בימים שסחבתי בלב מועקה כלפיה ולא רציתי לשמוע על ההיריון שלה. אז ברור שיש עדיין קנאה איפשהו (כי הרי יש לה משהו שאני גם מאוד רוצה), אבל השחרור מהתחושות הכבדות מאוד עוזר!

אני אסירת תודה על כך שחלקת סיפור כל כך מורכב וקשה איתי. הדבר שלא עזב לי את הראש מאז שקראתי אותו זה - את פשוט לביאהץ פלדה. במובן המעריץ ביותר של המילה. פשוט פעורת פה מכח שיש לאישה. אני כל כך מאושרת נועה, בהרגשות הקשים האלו הם מאחורייך... זה מזכיר לי את שברונות הלב שלי משום מה ואני מרגישה שמחה כל כך גדולה שהם מאחוריי. חבל שהגיעו אחרים :) אז זהו שהתקשרתי אבל התרסקתי אחר כך. טוב, לאט לאט. או לא. אני אקבע פגישה...

חדשה כאן בפורום, בת 28, פוליציסטית, בIVF רביעי... החלטתי לכתוב כאן למרות שהסביבה הקרובה שלי - הורים, בעלי המדהים, חברות מקסימות, גיסה שעברה טיפולים קשים והיא כמעט כמו אחות גדולה כולם מנסים לתמוך, אך אף אחד מהם לא נמצא במקום שלי ולא מבין לחלוטין את הכאב. אני כרגע שלושה ימים מהחזרת שני מוקפאים, סופרת את ה9 הנותרים על לבטא, מיואשת. מרגישה שמשהו בי דפוק, שאין סיכוי שדווקא לי, או דווקא הפעם אני אצליח... מרגישה שהזוגיות המדהימה עם בעלי היקר הולכת ונאכלת... כל טיפול מרחיק אותנו אחד מהשני, ולא חס וחלילה מאשמה אלא כי הוא מסוגל להדחיק ואני נשברת לאט לאט מבפנים, מתוסכלת, כואבת, וכמה שהוא מנסה הוא לא יוכל להבין את הכמיהה, את חוסר הרצון להתראות עם חברים כי כולם סביבנו בהריון... מרגישה שכל הסטרס שלי, והבכי והריבים הקטנים והמטופשים, שאני יודעת שההורמונים אשמים בהרבה מהם, רק מקטינים את הסיכויים הנמוכים גם ככה של כל טיפול, למרות שהעוברים שלנו יפים... מחזיקה לכולכן אצבעות ושבכי תינוקות ישמע אצל כולנו בקרוב. איילת (שפשוט הייתה חייבת לפרוק...)

איילת המתוקה ברוכה הבאה ושהות קצרה (טוב, זה תפקידה של קרו להגיד :) רציתי לומר שאני כל כך מבינה אותך... אני שמחה בשבילך שיש לך רשת תמיכה. גם לי יש בעל נפלא - באמת יש בו הכל והוא האוצר שלי- אבל הוא ל-א יכול להבין, כמה שינסה. לי זה נראה כל כך ענק, ברור, משנה חיים, שאיך, איך לא ניתן להבין את השבר!? אך כנראה שרק אנו, שעוברות על גופינו ונפשינו הכוראבים, כל אחת את מה שהיא עוברת, יכולות להבין אחת את השניה. וזה קשה, קשה מנשוא. אני מדברת רק עם חברה אחת שהיא בחו"ל ולא מאוד זמינה, ועם המדקרת, והעו"ס. זה הכל. מי שבאמת קרוב מקבל הצגה, וזה מעייף. אך יותר מעייף אותי לשתף. אנו נשואים רק שמוה חודשים ומזה שישה חודשים בבוץ הזה. אני כרגע בדיכאון קל, ולכן גם לא כותבת בפורום ךאחרונה. אני פשוט מותשת וקצת מתה מבפנים. אני כבר כל כך התמלאתי תסכול =כלפי בעלי שלפני שבועיים היינו יחד אצל העו"ס לתיאום ציפיות. הוא, כמו בעלך וכנראה שאר הגברים, מסוגלים לשים בצד. וייתכן שעבורם זה קשה, עבור בעלי זה קשה מאוד והוא גם דמע שם אצלה, אבל עבורי זה אסון. אני מתה מבפנים. אני הבנתי שעליי להנמיך ציפיות. זה מה שיש. זה החלק שלי בחיים וזה מה שיש. לא אשמתו שאני לא משתפת עם אף אחד. אז באמת אני בתהליך של גם לצמצם את מימדי הטרגדיה הזו בחיי ולהמשיך במקביל לחיות, וגם להוריד ממנו ציפיות ולא רק זה- וזה חשוב- להנות ולשמוח ולהעזר בזה שהוא לא שוקע כמוני! שהוא מחייך! שהוא חי! שהוא יציב וחזק ממני, והחוזק והיציבות הזו יכולה להיות לי למשענת, לא לדבר מעצבן ומתסכל. בכל מקרה איילת, את כל כך צעירה. איזה כיף לך. יצליח לך איילת, אין לך איזו בעיה שלא נתנת לפתירה, את בריאה ויצליח לך! רק עוד קצת... אם תרצי לדבר תגידי, אני אכתוב לך את הטלפון שלי. מישי

אני קוראת את המילים שלך בשקיקה, כמו מים לצמא. תודה. אין לי מילים, אבל כנראה שאת מבינה לבד כמה הידיעה שאת לא לבד מחזקת... וכמה למרות שאנחנו יודעות שאנחנו לא לבד, אני צריכות לשמוע את זה שוב ושוב... אני כל כך מבינה את ההצגה הזו, הצורך לשים חיוך בבוקר ולהתנהג כרגיל כשבפנים יש ריקנות נורא גדולה. אני חושבת שאני עדיין קצת מתביישת לדבר, אבל אני מאוד אשמח אם יהיה לי את המייל שלך, אני יותר טובה במילים כתובות וככה אוכל לפתוח את המיילים המעודדים (אם תרצי כמובן) ברגעים האלו שאין לך כוח לדבר אבל צריכה נואשות את המילים החמות... אם בא לך 'חברה לעט', אשמח להיות גם לך למשענת.

ובאמת בברכת - תקצר דרכך עמנו! אם לא אנחנו נבין אותך, אז מי? הריקנות שאת מרגישה היא חלק מהבריאה. אם לא היינו נשים עם שחלות ורחם אז אולי הייתי אומרת שאת מגזימה. אבל זה טבענו, לכך נוצרנו, לרצות להכיל הריון וללדת ילדים. בעיקר כשיש זוגיות ומצאנו את זה שאנחנו כל כך רוצות שיהיה אבא לילדנו. לשמחתנו, אכן הטכנולוגיה עומדת לצידנו, והיום האמירה היא שכל עוד יש לך רחם - 99% סיכויים שתוכלי להרות וללדת. אז זה המון! בנוסף, אני יודעת שאת בתוך הטיפולים ונורא נורא קשה לראות את האור לפעמים, ולא רוצים לשמוע עידודים שכאלו - אבל רוצה לספר לך מנסיוני רב השנים פה בפורום, ששחלות פוציסטיות זו אכן בעיה יחסית קלה, וזה רק רק רק עניין של הזמן הנכון, העוברים הנכונים ואת שם! אין בך שום דבר דפוק חלילה! מה שאני כן רוצה לייעץ לך, ואני יודעת שזה אכן שיפר ואפילו העלים לחלוטין את עניין השחלות הפוליציסטיות - זה תזונה. האם את מטופלת במקביל לפריון גם באיזה סוג של רפואה אלטרנטיבית? יותר מהכל אני ממליצה לך ספציפית בחום גדול לגשת לנטורופת מומחה שיתאים לך תזונה נכונה בשבילך. במצבים כמו שלך זה יכול כל כך לעזור. וחוץ מכל מה שכתבתי, או בעיקר - אנחנו פה בשבילך. את ממש ממש לא לבד :-) שיהיה שבוע נפלא ובשורות טובות!

שיתפתי אתכן במשהו שאני מאוד מודאגת לגביו.. אנא תנו לי תשובות בבקשה..

איפה?

היי קרן תודה שהתייחסת, פניתי בפורום מכיוון שאני בחרדות, אני לא שותה גלולות ולא שומרת אני בת 28 ואני לא ניקלטת!?!? עשיתי בדיקת פאפ ובדיקות שיגרתיות והכל בסדר, את יכולה להגיד לי מה יכולה להיות הסיבה?!?!? אני מפחדת מאוד!!!! אני רוצה ילדים!!!! תודה רבה לך

את מאוד צעירה, שזה הפרמטר הכי חשוב להיריונות בריאים ותקינים. שנית, לא ענית לשאלתנו כמה זמן אתם מנסים להיכנס להיריון, והאם אתם מכוונים בוודאות לימים הנכונים סביב הביוץ? קשה לתת לך אפילו תשובה חלקית וראשונית בלי המידע הזה. כי אם נניח את מדברת על שלושה-ארבעה חודשים אז זה שטויות, ולפעמים זה לוקח עוד כמה חודשים גם כשהכל מצוין ממש. בהצלחה!

לקראת ivf ראשון מפחיד אותי קצת עניין ההרדמה . את ההחזרה גם אני רוצה לעשות בהקדמה כי יש לי התכווצויות ואני מתחילה לצרוח וממש כואב לי . אמרו לי שהאחיות עושים את ההחזרה עם מים חמים שזה מקל עלי.זה נכון? זה נכון שיש בחילות אחרי ההחזרה? אני מה זאת רגישה לכאב :( בכל זאת כל כך רוצה כבר להחזיק את הבת שלי בזרועותיי כך שאני מלאה בהתרגשות ותקווה שזה יצליח, אני בת 31 והבנתי שלגיל יש משמעות חשובה, ובמקרה שלי היא לטובתי ובעיית זרע "קלה" יחסית מצד שני לא רוצה להתאאכזב. לכן פניתי אליכן, ייעוץ ותמיכה תעזור

קודם כל שיהיה בהצלחה גדולה! אני מבינה את הפחד מהרדמה, זה אכן מפחיד לפני שעוברים אחת. יכולה לספר לך שבסופו של עניין ההרדמה היא אחד החלקים היותר קלים ב IVF. לגבי החזרת עוברים, בד"כ רוצים להמנע מכמה שפחות הרדמות כי בכל זאת יש בכך סיכון כלשהו. אם את ממש לא מסוגלת נדמה שאת יכולה לבדוק אפשרות לעבור זאת עם טשטוש שזה קל יותר מהרדמה. דברי עם הרופא שלך. אני לא יודעת לגבי מים חמים, לא שמעתי על כך. את ההחזרה עושה הרופא המטפל, לא אחיות. את באמת נמצאת בגיל מצויין ואם הבעיה היא בעית זרע "קלה" אז זה אכן עניין של התמדה ואת בדרך לכיבוש היעד! בהצלחה גדולה!!

מרגישה ממש ממש לא טוב עם זה שאני לא מצליחה להגיע הרבה... הימים שלי מסתיימים הכי מוקדם בחצות ובד"כ ב 1 או 2 לפנות בוקר. זה לא אומר שאני לא חושבת עליכן כל הזמן! אבל הכל טוב, טפו טפו שאלו יהיו צרותי :-) תודה שחשבת עלי! נשיקות ושבוע מקסים!!!

כבר דאגתי שלא תחזרי אלינו. ברוך השם שאת עדיין פה!

השבוע הזה לא התחיל טוב... כאבי בטן שבישרו על בואו של המחזור. הייתי בדיכאון יומיים וכבר התקשרתי לדר גוטמן לשאול מה עושים הלאה ... בכל מקרה הייתי אמורה לעשות בטא מחר 12 יום מההחזרה אבל לא יכולתי להתאפק יותר והלכתי לעשות היום. כל היום חיכיתי מול המחשב ולהפתעתי - בטא 450!!!!! אני לא מאמינה. - אני בהריון!!!! עוד לא מעכלת... עכשיו נשאר רק להחזיק אצבעות להריון קל ובעה ידיים מלאות תודה על התמיכה בנות :-) בקרוב אצלכן.

נשמע מדהיםםםםםם! נראה- הריון עם תאומים!!!!!!!!!! בע"ה- המשך קל, בידיים מלאות, בבריאות ובאושר

למטופלשטית איזה צמרמורת עשית לי.. שמחה בשבילך!!!!! בשעה טובה!!!!

ובפעם הבאה, אל תעשי לנו התקף לב עם שורת נושא כזאת, טוב? :-)

אני פשוט מחייכת חיוך ענק!!!!!! נבהלתי מהכותרת ואז פשוט התמלאתי שמחה ! איזה כיף! ברוך השם! ובלי עיין הרע על ההריון הברא והמשעמם הזה!!! בשעה טובה! :-) :-) :-)

בעה שבקרוב תחוו את ההרגשה המקסימה הזו! מחזיקה לכן אצבעות

וואו איזה כיף לפתוח ולראות כזו בשורה .... בהצלחה !!!!!!!!!!

הפוך על הפוך אני חושבת שאת מטופלשית אמרת זאת, ואני מאוד מזדהה עם זה- כל הריון שצץ לו בין לילה מסביבי מעציב אותי וגורם לי תחושת קטנות, הפסד ועוד ... אבל הריון כאן בפורום, או שהמדקרת מספרת לי שמטופלת של הרתה, אני רואה כשמחה גדולה נטו וממש חולקת את תחושת הנצחון אז באמת מהלב :-) איזה כיף ובשעה טובה!!!!

אני תמיד מתפללת שהכאבים יגיעו....

לא פשוט התהליך הזה! יחד עם זאת אני בטוחה שננצח!!! כי אין אופציה אחרת

מאוד התרגשתי כשקראתי את ההודעה שלך המון מזל טוב ובהצלחה בשעה טובה וכל בנות הפורום יכנסו להריון אחריך:) אמן

שלום לכולן אנא עיזרו לי ותנו לי תשובה: אני בת28 לא שותה גלולות , המחזור שלי סדיר, ואני לא ניקלטת להריון!!! אפילו שזה קורה בביוץ אין כלום!!!! למה?? אני בפחדים נוראיים ובחרדות, בבקשה תגידו לי שהכל בסדר אצלי.. מה עליי לעשות?? עשיתי בדיקות פאפ ובדיקות שגרתיות לפני שהתחלתי לנסות להיקלט ולדברי הרופא הכל תקין. אז למה אני לא ניקלטת?!?!?!? מה הבעיה שלי כל החודש לא שמרתי וכלום! אודה לכם על תשובה מקצועית ומהירה תודה רבה

לאי פריון יש המון סיבות כולל סיבה שנקראת לא מוסברים כמונו שלא מוצאים את הסיבה :-) כמה חודשים את מנסה? האם עשית בדיקות ביוץ?

מחר אני עוברת החזרת מוקפאים ביקשתי הנצה האם חייבים לקחת אנטביוטיקה וסטרואידים ? כי הרופא אמר אין צורך קראתי באתרים שונים שזה חובה מישהי עברה?

אנחנו לא מומחיות יותר מהרופא שלך, אבל גם אני יודעת שתמיד לוקחים אנטיביוטיקה וסטרואידים בהנצה. הייתי מאתגרת שוב את הרופא בשאלה הזאת, ואולי מתעקשת

מה המשמעות- ציסטה שני מבינים ציסטים, שניים בימין ואחד משמאל Nנסה להיכנס להריון אבל לא בטיפולים

האם זה יכול להיו משהו ממאיר חלילה?

שלום בנות ונעים מאוד בתקווה שבקרוב ייסגר הפורום הזה ויהפוך לפורום הורים מאושרים, אמן!!! רציתי לדעת מה התהליך של החזרת מוקפאים (כמה ימים נוטלים תרופות וכו). תודה רבה

שבוע טוב! החזרת מוקפאים אפשר לעשות על בסיס ביוץ טבעי ובלי הורמונים כלל, או לפעמים אפשר לקחת רק אוביטרל כדי לוודא ביוץ מדוייק ולאחריו החזרה. כל מה שעושים זה מעקב אחר הזקיק הטבעי שלך - וכשהוא מגיע ל 20 מ"מ - לוקחים את האוביטרל או מחכים שיבייץ ממש ומתזמנים החזרה לפי גיל העוברים. אם הם בני 3 ימים - אז 3 ימים אחרי הביוץ - יוחזרו. בהצלחה גדולה!

אני צריכה לעשות הסטרסקופיה . והרופא אמר שאפשר להתחיל פרוטוקול ארוך . ואם הדיקה לא תקינה מפסיקים את הפרוטוקול . הוא מאמין שהכל בסדר אבל קשה לי להחליט עם לדחות את הטיפול בחודש או להתחיל עכשיו ומקסימום להפסיק טיפול .

מאמינה שאני הייתי מתחילה בטיפול

אני עברתי הפלה תרופתית בגיל 37,כל המהלך התרחש באופן תקין , בסה"כ אני מאוד פוריה , רציתי לשאול מה הסיכויים שלי להכנס להריון בגיל 39 בדרך טבעית

אורית יקרה, לא בדיוק ברורה לי הקביעה "בסך הכל אני מאוד פוריה", כלומר על מה היא מתבססת, אבל באופן עקרוני בהחלט יש סיכוי להיכנס להיריון טבעי בגיל 39, רק שסטטיסטית הסיכויים יורדים, ובערך חצי מהנשים בגיל הזה (לפי נתונים שקראתי לאחרונה) יזדקקו לסיוע. באיזה חצי את? אין באמת דרך לדעת חוץ מאשר לנסות. מה שכן, לא הייתי מנסה יותר מדי זמן בלי לגשת לפחות לבירור ראשוני (בדיקות דם שיוודאו ביוץ, בדיקת זרע של בן הזוג, וכו'), כי אם יש איזושהי בעיה, אפילו קלה, באמת שחבל על כל חודש שעובר. שיהיה המון בהצלחה!

למשהיא פעם קרה כה דבר? אני במקב החל מהיום התשיעי למחזור רירית 6 וזקיק מוביל 14. לאחר 3 ימים רירית עדיין 6 וזקיק מוביל עדיין 14. היום זה היום ה ארבעה עשר למחזור זקיק מוביל עדיין 14 ורירית 6??? אף פעם לא היה לי כזה דבר (שנתיים בטיפולים) מזה צריך להיות? משהיא יודעת?

מסתבר שהייתי בשלב הזה הרבה לאחר הביוץ, באופן כזה שהמחזור התקצר לי עוד יותר... עדי/קרן - אין כל ספק, בעזרת השם בדרך להפריות שהשם יהיה בעזרנו. אמן.

אני רק יכולה להגיד לך שאחרי כל טיפול עם הורמונים הביוץ שלי היה מתעכב ומגיע גם ל 33 יום אחרי המחזור! אצלי הכל היה משתבש אחרי טיפול הורמונלי. אז לפעמים לוקח לגוף זמן להתאפס ולחזור לביוץ רגיל.

עשרה ימים אחרי החזרה... התחילו היום כאבי מחזור :-( מה שאומר ששוב לא הצלחנו. אוףףף עצוב לי !!!

ההיריון של הנסיך התחיל בכאבי מחזור כמה ימים לפני הבטא, חזקים מהרגיל אצלי, והייתי משוכנעת שהמחזור הגיע. ממש זוכרת את העצבנות שלי על בעלי איזה לילה כשהרגשתי את הכאבים במיטה והוצאתי את זה עליו.... וידוע שכאבים של תחילת היריון וכאבי מחזור דומים אז את ממש לא יכולה לדעת מה זה. לא אומרת שאת בהיריון כי אני כמובן לא יודעת ואני לא בעד לעורר תקוות סתם (לטעמי קשה יותר להתמודד אחר כך עם האכזבה, חו"ח), אבל היריון זאת בהחלט בהחלט בהחלט אפשרות ואל תוותרי עליה עדיין!! מחזיקה לך אצבעות &&&&

אין לי כח להתמודד עם עוד אכזבה! בדיוק כמו שכתבת אתמול רבתי עם בעלי בטירוף! כל מה שהוא אמר עצבן אותי... כל הסביבה מעצבנת אותי... לא בא לי לעשות כלום! חייבת לדעת כבר :-( האם אחרי 10 ימים אפשר לעשות בטא?

אבל לדעתי אין לך ברירה אלא להתאפק. בדיקה ב-10 ימים עוד לא מהימנה, אז למה לך להכניס את עצמך לעוד סטרס?

אני באותו מצב.. ומחר אני צריכה לעשות בדיקות דם.. כאבים של מחזור כאבים בחזה מרגישה בטן מנופחת.. נקווה לטוב אצל כולנו.. תחזיקי מעמד אל תתייאשי הכל פתוח

הלוואי וזה יצליח

שולחת לך חיבוק גדול!!!!! חבקי את את בעלך מותק, שימי עליו ראש, אתם שם יחד!!! מצפה לשמוע מה איתך שוב חיבוק ענק!!!

הי האם נהוג להצחיל את הטיפול לקראת הפריית מבחנה IVF במנופור או פיורגון? תודה

הי, אין נהוג ולא נהוג.... זה פרוטוקול שהרופא קובע אישית לך, לפי בדיקות הדם ובהמשך גם לפי התגובות של כל מטופלת או בהתאם למאפיינים אחרים שיש לכל מטופלת, לפעמים משנים טיפול ומוסיפים, מורידים, משנים תרופות. זה ממש לא לפי חוקי אצבע כאלה או אחרים....

לפעמים מתחילים בגונאל/פיוריגון ובדרך כלל אחרי חמישה ימים עוברים למנופור/מנוגון, לפעמים מתחילים במנופור/מנוגון מההתחלה. ובטח יש עוד וריאציות אחרות של פרוטוקולים שאני לא מכירה. הכל תלוי בטעמו וניסיונו של הרופא, בהיסטוריה של המטופלת, וכו'. בהצלחה!

שלום בנות יקרות, לא כתבתי כאן הרבה זמן אך אני קוראת אדוקה, לצערי שלילי נוסף לאחר חוויית החזרה מבלבלת. התבשרתי בטלפון שיש שלוש הפריות ורק עובר אחד. הרופא שלי היה בחו"ל ורופא המדיקל יבצע את ההחזרה. הקשתי בשאלות על התשובה המוזרה של האחות - שלוש הפריות ועובר אחד? איך זה? אמרו לי שוב ושוב לדבר עם המעבדה (בחלון) בהחזרה. לא נראה לי, כל הסיטואציה של לדבר עם המעבדה רק ברגע האחרון, ואכן שילחו אותי בחלוק הלבן פנימה ואנשי המעבדה לא דיברו איתי עד שהגיע הרופא. וכך הגיעה הסיטואציה שכל כך רציתי להימנע ממנה, שיחה עם המעבדה ברגליים פתוחות. הרופא אמר לנו שיש שני עוברים טובים ואחד לא טוב, שהוא ממליץ לא להחזיר. דווקא הוא יכול להשתרש, הוא אמר, ויכול להגיע ילד לא בריא. אני לא ידעתי מה להגיד. הסתכלתי לבעלי בעיניים והוא אישר להחזיר רק שניים. איכשהו הדבר הזה ערער אותי. חרשתי את האינטרנט ומצאתי (איך לא?) כמה וכמה סיפורים על עוברים "לא טובים" שהפכו לתינוקות. השלילי הגיע ובעקבותיו מן תחושה קשה, אולי עשיתי לא נכון ואיך נתתי לזה לקרות, בלי שיתנו לי לשקול, לבדוק, ללמוד. לא היתה לי סיטואציה כזאת בעבר ונראה לי כל כך לא נכון להחליט החלטות כאלה, שוב, ברגלים פתוחות על מיטת ההחזרה, ואולי אני סתם מעורערת עכשיו.... זהו, נשיקות, עדי

אוף, איזו התנהגות לא מקצועית. ממש מעצבן למצוא את עצמך בסיטואציה הזאת, ואני מניחה שזה קשור לכך שהרופא שלך בחו"ל ולא הכרת את הרופא המבצע (מה שעשוי, אגב,לקרות לי בשאיבה הקרובה אני כבר יודעת...). ממש לא ברורה לי התשובה של הרופא שאמר לך שהעובר הלא טוב יכול להשתרש ולהיות ילד לא בריא. זה מנוגד לכל הסבר שקיבלתי אי פעם על המונח עוברים "טובים" או "לא טובים". מצד שני, למרות הסיפורים באינטרנט, סיכוייו של עובר לא טוב להשתרש בהחלט נמוכים מאלה של עוברים טובים, אז ככל הנראה שלא פספסת כאן שום דבר. ובכל זאת, אני מבינה את התסכול שלך. שיהיה לך (ולכולנו) יותר הצלחה בסבב הבא, אמן!

בת כמה את? אם אפשר לשאול... בפעם הקודמת המדיקל פישלו איתי לגמרי וכמעט פספסתי את הטיפול בגללם. גם אצלי הרופא טס לחול ודקה לפני השאיבה קיבלתי הנחיה להפסיק טיפול כי ירד ההורמון בדם - בכל זאת התקשרתי לרופא שלי שלמזלי ענה והציל את המצב ועדכן אותם שכנראה זה בגלל הצטרוטייד אז שאבו לי בכל זאת. וגם הפעם לא הייתי הכי מרוצה -האיכות של הביציות היתה בינונית ( בין 2-3 ) לא שאני מבינה מזה אומר והרופא שקל להחזיר 4 אבל המעבדה אמרה לו שלא למרות שהם לא באיכות הקפאה אז הכל נזרק לפח... עכשיו יש לי עוד שבוע לבטא ואני מקווה שהפעם זה הצליח!

תודה על התגובות, בנות. אני אוטוטו ארבעים, באוקטובר (ילידת מלחמה), אכן זה קשור להיעדרות הרופא, וגם קשה לי להאמין שיגיד מילה או חצי מילה על צוות מדיקל, כיוון שהוא מגבה אותם בכל פה.. לקרן, המושג "עובר לא טוב" לא ממש ברור לי, אבל תודה על המידע, בהחלט אשאל על זה, אבל שוב, אולי זה הערעור הפנימי שלי ותחושת החמצה שמתערבבת עם הכל ומן היתלות כזאת בעובר שלא הוחזר, אולי באת לא הפסדתי פה.... אוזרת כוחות לפעם הבאה...

שלום לכולן. אני חדשה כאן. אחרי 4 הזרעות , החלפת רופא, עוברת לראשונה ל- IVF. הרופא אמר לי להזריק ביום השני לווסת במשך 5 ימים 225 יחידות של מונפור. הוא לא הסביר לי כיצד להזריק- בבטן? בירך? בישבן? מקריאה ברשת הבנתי שזה באמפולות. כמה אמפולות זה 225 יחידות? אנא, אני מבולבלת. היכן מזריקים? יש צורך להחליף כל פעם צד? מיקום? יש חשיבות לשעה? כמה אמפולות זה 225 יחידות. תודה רבה זוהר

הי זוהר, כל בקבוק מנופור שווה 75 יחידות, משמע את צריכה להזריק 3 בקבוקים( אלא אם כן שגיתי במתמטיקה). זה נעשה כך: את צריכה לרכוש מזרקים 2.5 CC או יותר, מחטים עם פלסטיק ירוק (עבות, יש גם מזרקים עם המחטים הירוקות) ומחטים עם פלסטיק אפור (קטנות, להזרקה מתחת לעור). שואבים את נוזל הדילול עם מזרק עם המחט הירוקה ומזריקים את הנוזל לבקבוק האבקה, לאחר שהורדת ממנו את המכסה הכחול. את הנוזל המעורבב (אבקה וממס) שואבים עם המחט הירוקה ואז מחליפים למחט אפורה מחטאים עם אלכוהול ומזריקים בבטן. מזריקים סביב הטבור לא כואב, לא נורא. אני אישית לא משנה צדדים אבל אולי יש כאלה שכן. לא נראה לי חשוב. אם תרצי, יש סרטונים ביוטיוב שמראים גם ויזואלית איך לעשות זאת וכן יש בטח מרכז הדרכה של מנופור, החברה, אם את נתקעת. מקווה שהסברתי.....

הרופא (או אחות במרפאה) לא הסבירו לך בכלל איך לעשות את זה? ומתי את צריכה להתחיל? ממליצה לך בחום לוודא שאת יודעת איך להכין את זה לפני הרגע האחרון, כדי לא להיות בלחץ. אני עד היום לא ממש מסתדרת עם שבירת האמפולות ושאיבת הנוזלים וכו', וב"ה שבעלי ממש טוב בדברים האלה.ובהחלט נעזרנו בסרטוני ההסבר ביוטיוב. ההזרקה עצמה לא מסובכת, ואכן באזור הטבור. אם הזרקת גונאל קודם לכן בהזרעות, אז זה באותו אזור. החומר טיפה יותר שורף (לי) אבל לא משמעותי. ושיהיה המון המון בהצלחה!

משהו חשוב נוסף... לוקחים בקבוקון מים אחד על כל 3 אמפולות של מונופור... פשוט שואבים ומעבירים מאמפולה לאמפולה. צריך להזריק בערב פחות או יותר באותה השעה ( שעה לפה שעה לשם )ומזריקים בבטן אין חשיבות לצד. אם את צריכה עזרה און ליין את מוזמנת להתקשר 0502229212

תודה לשלושתכן על המידע. נראה לי קצת מסובך.. האם אני צריכה מרשם למזרקים שעדי ציינה? האם נראה לכן שאסתדר? האם האחיות בקופ"ח יודעות איך להזריק? אולי כדאי לי להיעזר בהן? אם לא מטופללשית נראה לי שאעזר בך... דבר נוסף- הרופא לא ציין שעה מומלצת להזרקה בבוקר/אחה"צ או בערב.. האם זה משנה ? בהנחה שאקפיד פחות או יותר על אותה שעה? תודה לכן על נדיבותכן :)

חדשה בפורום, אני שבועיים אחר הזרעה ראשונה אתמול קיבלתי ווסת, יש לי ילדה מדהימה בבית ועברתי שתי הפלות בעקבות הריונות ספונטניים שהיו לא תקינים, אני ממש מבואסת ופשוט בא לי לבכות, איך מתרוממים וממשיכים לתפקד ולא חושבים על זה 24/7.

זה קשה, לפעמים קשה מאוד, אבל מתרוממים כי אין ברירה, גם בשביל הילדה שכבר יש לך בבית וגם בשביל עצמך. וממשיכים הלאה לטיפול הבא, ומהר מאוד שוב מתמלאים בתקווה, עד שמצליח. כי תכל'ס, אין לנו ברירה אחרת.... רוצה לספר קצת רקע? בת כמה את? בת כמה הילדה? האם עשית בירורים לגבי ההפלות? האם יש איזושהי בעיית פוריות ידועה ברקע או ש"סתם" פניתם להזרעות כדי לקצר תהליכים? מאחלת לך שהות קצרצרה עמנו, מהסיבות הנכונות כמובן!

הילדה הראשונה שלי נולדה עם הזרעה בגלל מחזור לא סדיר, הזרעה ראשונה, שנה אחרי שנולדה נכנסתי להריון ספונטני שהסתיים בגרידה מאחר והיה הריון מולארי, עשיתי הפסקה בהמלצת הרופאה לפני כשנה נכנסתי שוב להריון ספונטני חשוב לציין כי בתקופה הזו המחזור שלי היה סדיר, בשבוע 12 לא היה דופק ועברתי הפלה עם ציטוטק, מאז מנסה להרות שוב אבל המחזור פסק להיות סדיר אחרי ההפלה. זו הייתה ההזרעה הראשונה שעברתי וממש קיוותי שזה כבר יצליח הבת שלי בת ארבע וממש רוצה שיהיה לה אח או אחות

עדיין לא כתבת לי בת כמה את, שזה אחד הפרמטרים הכי חשובים בפוריות האשה. אני מבינה שההזרעות כולן עם הורמונים? איך את מגיבה להן מבחינת מספר זקיקים, רירית וכדומה? בהחלט יש הצלחות בהזרעות, במיוחד כאשר הבעיה היא שהאשה פשוט לא מבייצת בלי הורמונים, ואם את צעירה יחסית. רק קחי בחשבון שזה לפעמים לוקח קצת זמן (כמו ניסיונות טבעיים, אגב). אבל אני מחזיקה לך אצבעות כבר לפעם הזאת!

שלום חברות טובות, יש לי שאלה בעקבות ההודעה של קרני שהיא ביצעה צילום רחם. אני בצעתי צילום לפני שנה וחצי ויצא תקין ובעקבותיו יצא הריון אך לצערי מחוץ לרחם. לאחר כשמונה חודשים שוב הריון אך ללא דופק, הרופאה בבית החולים שבצעה לי את ההפלה (עם ציטוטק) אמרה לי שכדאי לבצע שוב צילום רחם. פרופ' זיידמן טוען שאין צורך כי זו הפלה טבעית. אבל כבר שני מחזורים שאין לי זקיקים בצד שמואל ובצד ימין יש שניים. נועה / קרן / קרני: האם לדעתכן אני צריכה לבצע צילום רחם? ועוד שאלה אליכן בבקשה, בצעתי אולטראסאונד ביום שלישי היה זקיק אחד 14 ועוד אחד 10 היום בצעתי שוב (לאחר יוםיים) והזקיק נשאר באותו גודל 14 והשני 11. יכול להיות מצב שהזקיקים לא גדלים? בכל מקרה את הבדיקה שעשיתי לפני יומיים והיום זה לא באותו מכשיר אולטראסזאנוד אז אולי ישנה סטייה כתוצאה מהמכשיר?

עונה בזהירות רבה לגבי צילום הרחם, כי זאת כבר שאלה רפואית בעצם, ואנחנו לא מומחיות כאן, ודאי שלא במקומו של זיידמן. צילום רחם בודק את תקינותן של החצוצרות והמעבר ביניהן לבין הרחם. אני תמיד הבנתי שהפלה (או היריון ולידה) לא אמורה להשפיע עליהן, ואם כבר אז אחרי הפלה עושים היסטרסקופיה שבודקת את תקינות חלל הרחם, למקרה שנגרם לו נזק בהפלה. לעומת זאת הייתי מניחה שדווקא היריון מחוץ לרחם - שזה אומר שההיריון התפתח בחצוצרה, נכון? - יכול בהחלט להשפיע. האם עשית צילום רחם אחרי ההיריון ההוא? אני גם לא חושבת שמקום התפתחות הזקיקים קשור. הרי הזקיקים מתפתחים בשחלות, לא בחצוצורת. לשאלתך השנייה: בהחלט יכול להיות שזאת סטייה בין המכשירים. אבל גם יכול להיות שהזקיקים באמת בקושי גדלו, ואפילו יכול להיות שהזקיק של 14 התפוגג, הזקיק של 10 גדל ל-14, והופיע אחד חדש של 11. הכל יכול להיות, ודאי תחת השפעת הורמונים. תזכירי לי: את עושה הזרעות או הפריות? שיהיה המון בהצלחה! הדרך הזאת כל כך מתישה....

היי קרן, אני עדיין בטיפולי הזרעות. לדעת זיידמן אני מגיבה יפה להזרעות אבל הוא מתלבט כמוני האם לעבור כבר להפריות שהרי שם הסיכוי יותר גבוה. לגבי צילום הרחם: אחרי ההריון מחוץ לרחם לא עשיתי צילום ונקלטתי שוב להריון שהיה כאמור ללא דופק. ולאחריו זיידמן טען שאין צורך בצילום רחם. אבל עכשיו אני כבר בניסיון שלישי מאז ההפלה וכאמור אין הרבה זקיקים... ד.א - היה לי פדיחה אתמול, הגונאל נגמר לי ולא הבחנתי בזה ונתקעתי בלי גונאל בלילה, בבוקר הלכתי לקנות ואז הזרקתי לאחר בדיקת האולטראסאונד. אולי גם בגלל זה הזקיקים לא גדלו?

שאלה שאולי תשמע טיפשית, אך לא נותנת לי מנוח- אני אחרי החזרת מוקפאים והלכתי אתמול עם גינס ממש ממש צמוד שממש גרם לי כאב בטן , טיפשה שכמותי , האם יכול לגרם נזק להשתרשות ???

במלה אחת: לא :-) בהצלחה!

בת 37 . אני יודעת שזה לא קורה על הפעם הראשונה של טיפול אולם סתם הרגשתי לעצמי שזה יקרה בכל זאת.. עברתי ivf isci הפרייה איקסי הוציאו 14 זקיקים מתוכם 10 הופרו 2 הוכנסו חזרה בתחילת מאי והיום קיבלתי תשובה שלילית של היריון :-( עצובה ומבואסת.. על קו תל אביב לונדון אני כנראה אחזור שוב לישראל לטיפול חוזר מאחלת לכולן חג שמח ובהצלחה מכל הלב

((())) בעה בפעם הבאה זה יצליח! בסבב טיפולים הראשון שלי נקלטתי בהפריה ה 2 ... ממנה יש לי בן מקסים. עכשיו חזרנו לסבב נוסף והייתי בטוחה שאני אקלט בטיפול הראשון ... גם אני התאכזבתי שלא. עכשיו אני אחרי החזרה טיפול שני - מקווה שהמזל יהיה איתי :-)

שולחת לך חיבוק והצלחה מכל הלב מקווה שזה יצליח לכולנו שבת שלום לנו

האם למישהי נשאר מונופור...חייבת דחוף...תודה

נשאר לי כמה יחידות שאני לא צריכה כרגע בתקווה שגם לא אצטרך :-) 050-2229212

אני עושה כל חודש טיפול חודש ivf וחודש הזרעה . עשיתי צילום רחם לפני שנתיים והיה תקין . ונכנסתי להריון ועברתי הפלה . אתמול עשיתי צילום רחם נוסף ולתדהמתי הצילום יצא לא תקין סתימות בחצצורות ומוגדלות כנראה שעברתי איזה שהיא דלקת . אני לא יכולה להירגע מזה שכנראה זה מהטיפולים . אני לא מפסיקה לבכות .ואני בדרכ משתדלת לראות את הכוס המלאה . איבדתי את האופטימיות שזה יקרה כל פעם נוסף קושי אחר החלטתי להחליף רופא ואין לי מושג במי לבחור אני ממש מיואשת ...............

באמת מבאס לשמוע, אבל טוב שעשית את הבדיקה ולפחות את יודעת עכשיו שהזרעות זאת כנראה לא הדרך בשבילך. כמה שזה קשה, אני תמיד חושבת שעדיף לדעת דברים כאלה ולא לבזבז זמן על אשליות וטיפולים חסרי תוחלת. לגבי הרופא, תזכירי לי איפה את מטופלת עכשיו? פרטי או ציבורי? אני חושבת שזה רעיון טוב שתנסי רופא אחר, גם כי משנה מקום משנה מזל, וגם כי הרגשתי לאחרונה שאת לא מרוצה מהטיפול שאת מקבלת (או שאני טועה?). יכולה לספר לך שלמרות שאני מאוד מרוצה מהרופאה שלי, גם אני כבר התחלתי לברר בימים האחרונים ואפילו לשריין לי תורים (זה חודשים קדימה אצל התותחים הגדולים), במחשבה שאם חו"ח שני הטיפולים שנשארו לי לשנה הזאת עוד ייכשלו, חו"ח טפו טפו, אני ארצה אולי לנסות רופא אחר. פחות מהבחינה הרפואית (אני באמת לא חושבת שיהיה להם משהו כל כך חדשני לומר או לנסות) ויותר בשביל התחושה שלי. כי ממש הרגשתי בפעם האחרונה איך התחושות שלי משתנות לגבי המרפאה של הרופאה, האחיות וכו'. כאילו כל האנרגיות הטובות שהרגשתי שם בעבר פתאום נראות לי שליליות - ומובן שזה סובייקטיבי ואישי לגמרי, פשוט בגלל הבאסה מהכישלונות. נסי להתרכז בחג בינתיים, ולאגור כוחות לחודש הבא. מקוווה שיש לך תוכניות חג נחמדות! חג שמח

אני מטופלת בפרטי כרגע . וצריכה לעשות הסטרוסקופיה גם . הקושי לבחור רופאים טובים .

היי בנות. אני רוצה להתייעץ אתכן, אני לאחר הזרעה (עברו 5 ימים). באני משתתפת בחוג זומבה וגם ביום ש' הלכתי לרקוד, אתמול במיוחד היו לי כאבים חזקים בבטן התחתון. אולי אתם יודעות ם אפשר לעשות התעמלות מה אני אעשה במשך שבוע בלי ספורט. אני מנסה להימנע מכל דבר, גם להערים דברים, אבל זה בלתי אפשרי לחיות ככה. תודה.

היי מרי, אני הייתי מחכה לתשובה מנועה, שהיא עצמה פעילה ספורטיבית הרבה יותר ממני, אבל לדעתי אין בעיה בהתעמלות שאת רגילה בה אחרי הזרעה. מה הרופא אמר? מסכימה איתך שצריך לנסות לשמור כמה שאפשר על שגרת החיים הרגילה שלנו, בשביל הנפש. גם ככה הטיפולים יכולים לחרפן. אם תגיעי, חו"ח, להפריות, צריך להוריד הילוך לשבוע בערך אחרי השאיבה וההחזרה, אבל הזרעה דומה יותר לכניסה טבעית להיריון, ואני לא חושבת שזה יכול להזיק. אבל כאמור אני לא ממש מומחית. שיהיה המון המון בהצלחה

אני באמת ספורטיבית ולא הפסקתי סביב הטיפולים. אבללללללל, כן הורדתי עוצמה. אני חושבת (עד כמה שאני מכירה...) שזומבה עלול להיות טיפה אינטנסיבי כרגע. אני חושבת שלהיות בתנועה זה חשוב מאד מאד בעיקר בטיפולים, ונכון שאם רגילים בספורט מסויים אז חשוב להמשיך. רק תזכרי - צריך להקשיב לגוף ולהוריד את כמות העוצמה בספורט שאת עושה. לאחר הזרעה בכל זאת הבטן התחתונה רגישה, ו"שקשוקי יתר" לא יועילו. בשבוע אחרי ההזרעה הייתי מנסה משהו יותר בכיוון של הליכה מהירה או שחיה ולאו דווקא ריקוד אינטנסיבי. לפחות בשבוע הראשון. אח"כ - חזרי למה שאת רגילה. וזו דעתי האישית... חג שמח ובהצלחה גדולה!

מרגישה צורך לברך את כולכן אישית, שתזכנה בפרי בטניכן בקרוב מאד מאד. שתהרו במהרה, שתזכו להריונות בריאים ושלמים, ארוכים ומשעממים, שיסתיימו במועדם בידיים מלאות. מרגישה גם צורך להתנצל שאני לא כאן כמו שהייתי. וזה לא רק בגלל ילדים ועבודה, אלא עשייה במקומות שאליהם נמשכתי. אני מתנדבת בעמותת נשים קוראות ללדת - למען חופש בחירה בלידה. אין יום בפועלי שאני לא חושבת על כולכן. אני פועלת ללא לאות שם כדי שהלידות של כולנו יהיו טובות יותר, רכות יותר, ושלכל אחת ואחת מכן תהיה אפשרות בחירה אמיתית ומלאה כשתגענה לרגעים המופלאים האלו. אז סלחנה לי שאני לא פה כמו שהייתי פעם... זה לא כי שכחתי אתכן בכלל בכלל! חג שמח. אוהבת אתכן מאד מאד.

את נותנת כח לכולנו! יישר כח ותודה על כל דקה שאת פה מחזקת, מחבקת, עוטפת....

רק לכן אני יכולה לספר... שבלילות אני חולמת שהבטא יוצאת חיובית. ובבדיקת האולטרסאונד הרופא עובר עם המכשיר על הבטן ואומר  אני רואה שק ראשון... ורגע... אני רואה שק שני ואני יודעת שזה יהיה בן ובת. ויקראו להם רותם ומיקה. ויהיה קצת קשה בהתחלה אבל איתמר יקבל את האחים שלו בשמחה. ונהיה משפחה גדולה ויפה. ועד אז... נשאר רק לחלום ולחכות לתוצאה של הבטא :-)

אני חושבת שזה נפלא שאת חולמת על בתאומות שלת

אני חושבת שזה נפלא! גם אם זה טיפה צובט זה סימן נהדר, של אופטימיות ומי שמאמין, דמיון מודרך. אני מודאגת כי אני לא רואה את עצמי בתמונות בראש כ אמא, סוג של חסימה, אבל מידיי פעם זה קורה וזה משמח מאוד אחלה שמות!! :) החלום יהפוך למציאות במהרה מישי

זה מה שיש לי כרגע. האמונה. כבר ניצחתי פעם אחת! ואני אנצח שוב! אני חייבת! מקווה שבקרוב... עוד 8 ימים בטא - מקווה שחלומות יתגשמו :-)

במיוחד שרק לפני פחות משבוע איבדתי את ההריון והיו לי בן ובת בבטן

כבר כתבתי במקום אחר... ליבי ליבי איתך. מקווה שאת מרגישה את החיבוקים שלי מגיעים עד אלייך. מוכנה גם לבוא עם כל מפעל סנו טישיו/קלינקס עד אלייך ולנגב את דמעותייך. גם לי נקרע הלב ממה ששמעתי ממך. תתכרבלי, תתנחמי בכל מה שאפשר להתנחם בו, תשתבללי ותזכרי שאנחנו אוהבות אותך עד אין קץ. לילה טוב...

ואני המאמינה הכי גדולה בזה. שמחה שאת חולמת מטופלשית יקירתי. זה מתכון מנצח!!! &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&קשורות להפליא&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&& חג שמח יקירה!!

זה הפחד הכי גדול שלי... להיות כבר שם במחצית הדרך ושמשהו ישתבש. קצת לא פייר התלאות האלה שאנחנו עוברות. אבל איזה ברירה יש לנו?! מה לוותר?! לא יכולה! כבר ניצחתי פעם אחת. אני אנצח שוב. וגם את... אני באמת מאמינה בזה

מאחלת לךשכל מה שאת מבקשת יתגשם במהרה, אמן. ואנצל את ההזדמנות "לצאת מהארון" ולספר שאחותי ה"קטנה" בהיריון עם תאומים, בן ובת. אני כל כך פוחדת על ההיריון שלה (יותר ממנה...), שפחדתי אפילו לספר על זה כאן עד עכשיו, אבל הנה אני מתגברת על הפחד. חג שמח לכולן!

היי בנות, אני אחרי החזרה שהיתה אתמול (שישי) ... מאתמול בלילה התחילו לי כאבי בטן חזקים כמו קלקול קיבה. כל הבטן שורפת לי. מישהי מכירה את זה? זה אומר שהטיפול נכשל? אני ממש סובלת!

היי מטופלשית, קודם כל, אני מקווה שהכאבים עברו. אם לא, ואם הם חזקים וחריגים (ורק את יכולה לדעת את זה), אני מציעה שתלכי להיבדק. אבל זה לא אומר שום דבר על הצלחה או כישלון של הטיפול, אז לפחות את הדאגה הזאת תסירי מלבך

הכאבים אכן עברו לשמחתי. מידי פעם יש איזה מיחוש אבל לא משהו לא נסבל :-) יחד עם זאת המצב רוח לא משהו... מתקשה מאד לשמור על אופטימיות וככ בא לי שזה יצליח!!!

אבל מניסיוני גם זה לא אומר כלום על הצלחת הטיפול....

אני אחרי החזרה... כבר הייתי אופטימית כי שאבו 16 והופרו 10 שזה הכי טוב שהיה לי עד היום. אבל היום הרופא אמר שהוא לא מאמין שיהיה מה להקפיא כי האיכות שלהם לא משהו... מצד אחד אני זוכרת שגם באיתמר האיכות לא היתה להיט... והוא בחר להישאר איתי... אז אולי גם עכשיו אחת מ 3 העוברים יסכים לתת לי את הכבוד להיות לו לאם?! חייבת זריקות עידוד!!!

שהאיכות "לא משהו", אבל מניסיון, איכות עוברים מצוינת ביום ההחזרה לא מבטיחה היריון, ולהפך. מחזיקה לך אצבעות מתוקה!

מה נשמע תגידי נראה לך שאפשר לאכול חתיכת עוגת גבינה בלי קמח אחרי שהמון זמן לא אכלתי עוגת גבינה בעלי החליט שהחליט היום להכין ביחד עם אחיין שלו שלקחנו לאומנה עוגת גבינה לכבוד שבועות

מקווה מאד שלא חיכית לתשובתי ואכלת בהנאה מרובה! לא צריך להיות קיצוניות בכלום. לפעמים חתיכת עוגה שאוהבים לא תהרוס שום דבר. להפך, היא תנחם ותחזיר קצת אופטימיות וטעם טוב! חג שמח יקירתי. מקוה שהסתדר עניין החג...?

העניין בהחלט הסתדר אימא שלי רצתה לראות רשימת רופאים המומלצים ושלחתי לה וככה העניין הסתדר וגם בעלי יבוא איתי להוריי עוד מעט אבא שלי בא לקחת אותנו חג שבועות שמח

שמחה מאד מאד לשמוע שהכל הסתדר :-) חג שמח!

הייתי בהריון שהתחיל עקום עם דימומים ובעיות ולכן פחדתי לעדכן. היו לי תאומים בן ובת. ההריון הסתיים בשבוע 21 אבל החיים שלי ניצלו בנס כי הייתי במצב קריטי בין חיים למוות. תודה רבה לבורא עולם שכך זה נגמר ולא יותר גרוע. שבת שלום לכולן

לא נראה לי שאנו מכירות - נעים מאוד כאב לי הלב ממש והתכווץ למקרא ההודעה שלך- את רואה את המציאות מדהים ומדהים שאת אסירת תודה, ובצדק. קשה מנשוא כל המסע הזה... אני רק בתחילתו. מאחלת לך שבת רגועה ומרפאת... התחדשות כל כוחות ואופטימיות עד להצלחה מישי

אין לי מלים. ובדיוק תהיתי לאן נעלמת... האמת שקראתי את הסיפור שלך בפורום של תפוז (אני קוראת שם עוד מימי ההיריון הקודם, אבל לא פעילה), ולגמרי לא קישרתי. היה לי כל כך עצוב כשחשבתי שזאת מישהי אלמונית, ועכשיו שאני יודעת שזאת את - הלב שלי נשבר. אני מבינה עכשיו שההיריון היה קשה מההתחלה? איזה סיוט. אבל אני מבינה שצריך לומר תודה שאת בסדר, וזה כמובן המון. וכשתחלימי, ותתאוששי,ויהיו לך כוחות, אני בטוחה שעוד יבוא ההיריון התקין הבא, אבל קחי לעצמך זמן להתאבל. שבת שלום יקירה

שולחת חיבוק ענק ((((())))) לצערי אין לנו ברירה אלא לראות את הצד הטוב יותר של העיניין ולפחות חייך ניצלו ואת איתנו. מקווה שבקרוב הגוף והנפש יתחזקו ותזכי להריון בריא ושלם שיסתיים בידיים מלאות!

ברשותי 9 אמפולות של מונופור למסירה במושב מגשימים יעל 054-4417864

חייבת מנופור דחוף...אם הם עדיין ברשותך ולא מסרת כבר...אשמח לקבל...גרה לא רחוק ממך...בפתח תקוה..הטלפון שלי הוא 0506486003

שלום אני צריכה לעבור הפרייה. מטופלת אצל רופא פרטי שלא עובד עם הקופה שלי . )הור עובד עם כללית ואני במאוחדת) כיצד אני מנפיקה את המרשם לתרופות הפריון? בסופר-פארם אין אותן. האם בקופה (מאוחדת) יקבלו? האם גניקולוג רגיל יכול להמיר אותם? תודה!

אני גם במאוחדת . ומרשם מרופא פרטי מספיק למאוחדת אבל ניתן לקבל תרופות רק בבית מרחקת של הקופה ואם אישור לטיפלי פיריון בהצלחה

זה לקחת את המרשם של הרופא הפרטי אל רופא קופה ולהמיר במרשם שהקופה מכבדת. מאד מקובל.