פורום פוריות חברתי - תמיכה

אז מתוך ה 16 זקיקים יש 10 הפריות עד כה :-) וההחזרה מתוכננת ליום שישי. אני אופטימית :-) איך בא לי שזה יצליח!!!

נשמע מבטיח בהחלט! מחזיקה לך את כל האצבעות שיש!

אני צריכה את כל התפילות שיש!!!

שקוראים קודם את ההודעות הישנות ואז פתאום מגלים את החדשות? חחחח אז עוד פעם - &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&& בהצלחההההההההההההההההההההההההההה

כתבתי לך מהאייפון וה פשוט נעלם אז אם זה יופיע יהיה כפול אבל אם לא- וואו, כמה שאני לא מבינה, את זה אני מבינה!!! וזה נשמע נפלא!!! איזה יופי! מצפה ומחכה לעדכונים וחדשות טובות טובות :-) איזה נפלא לראות כאן הצלחות של נשים יקרות!!! אני מתאוששת משבועיים קשים מאוד. אני עם עצמי, אני מול בעלי, אני מול נמשפחה. לפחות ב"זירת" העבודה שקט. אתמול הייתי אצת העו"ס והוא לא יכל לבוא. לאחר מכן איכשהוא הוא הצליח והיא קיבלה אותנו שוב. נפלאה. כבר היינו שנינו במצוקה קשה- אני בשלי , והוא גם בשלי...ובשלו. כבר הרחמים שלי עליו כל כך התגברו והוסיפו לכל הדייסה הזו... לא יכלתי להביא את עצני לעשות שום דבר חוץ מלישון ולבכות. יצאנו מאוששים מאוד, הוא דיבר די הרבה הנסיך שלי וגם דמע קצת :( אני נחושה לצאת מהבוץ העמוק של היגון והרחמים העצמיים שנכנסתי אליו. זה לא יכול להמשך ככה. אני נחושה לשנות גישה ולשים את זה בצד... כשזה יקרה עוד אעדכן וגם אולי אתקשר אלייך מטופלשית כשאני אופטימית יותר... עד אז אני שולחת לכן חיבוק ענק אתן יקרות וגיבורות אתן איתי בלי שתדעו בכלל ברגעים קשים. קרן, ליאת מחבקת אתכן חזק חזק חזק נגה, מתרגשת בשבילך :) יש כאן גל של הצלחות ואני מקווה שכל אחת כאן עוד תעשה הרבה הרבה סמיילים שלכן מישי להת בקרוב

היי בנות אז זהו אחרי שביום שני התקבל תשובה של בטא 9 ובגלל שקבלתי אוביטרל אז היום עשיתי בדיקת דם שוב והיום זה 4 אז זהו הגיע התשובה השלילית בוודאות את האמת את הבאסה כבר קבלתי ביום שני והרופאה אמרה לי לא לפתח ציפיות ולבוא היום רק כדי להיות בטוחים בכל מקרה יהיה בסדר מה אני יכולה לעשות כרגע אני בעבודה ולא מעכלת אבל תכף אני יוצאת ואז אני יעכל את זה פשוט אין לי מילים פשוט אין טוב סתם יום דיכאון בכל מקרה בשורות טובות לכולן ויהיה טוב בעזרת השם אוהבת ליאת

שולחת לך חיבוק ענק ((())) מבינה לגמרי את הכאב. אבל אין לנו ברירה אלא לנסות שוב ושוב עד שזה יצליח.

וכבר אין לי מילים מנחמות למצוא שירימו אותך מהקרשים. כל כך כואב לי ששוב זה קורה. ומעומק הכאב, ובגלל שכל כך אכפת לי ממך ליאת, אולי עכשיו תניחי להכל. תניחי לטיפולים. תנוחי ותעשי חושבים. תעשי דברים שמיטיבים איתך. שמלטפים ועוטפים אותך בהרבה רוך ואהבה. רוצה מאד לחבק אותך ממש ולקוות שזה יצליח ובאותה נשימה רוצה להתסכל לך בעיניים וגם לעצור ולחשוב. לעצור את המירוץ הזה ולראות אולי הגיע הזמן לחשוב על דרך אחרת. על תרומת ביצית. או אפילו אימוץ... קשה לי כל כך להגיד מילים כאלו לך. לך - מלכת האופטימיות והאחת והיחידה שיודעת לקום כל בוקר ולהתחיל מהתחלה. אני אומרת לך את זה ודמעות יורדות לי. עצוב לי. כואבת בשבילך וכל כך רוצה את הכי טוב בשבילך. הרבה שנים אני מלווה אותך פה בנסיונות שלך. מצדיעה לך שוב ושוב כמה את חזקה, כמה את חדורת מטרה ולא מרפה. וחושבת ואולי טועה, אבל את חשבון הנפש את תצטרכי לעשות עם עצמך ובעלך האהוב עמוק פנימה. תבטיחי לי שתמשיכי לשתף ולהיות כאן אתנו. רוצה לעזור לך בכל שלב וכל התלבטות - מה שלא תהיה. הרבה אהבה שולחת לך. ((((((((((((חיבוקים אין סוף))))))))

היי נועה בוקר טוב ממש התרגשתי לקרוא את המילים המנחמות שלך שוב תודה על התגובה המהירה, תראי יש היגיון במה שרשמת שאולי באמת אנחנו מתעללים בעצמנו וסובלים יותר מידי אחרי כל כך הרבה פעמים שזה לא הולך אבל מצד שני אני לא אחת שמוותרת וכל טיפול אני חושבת ומאמינה שיהיה בסדר אז בגלל זה המשכנו והמשכנו אז שצברנו רזומה ממש ארוך מתיש וכואב. זה ממש מעצבן שאחרי כל מה שעברנו גם אניוגם בעלי עם כל הניתוחים שהוא עשה וכו' להרים עכשיו ידיים ולא להמשיך לנסות מצד אחד אני חושבת שגם אם יש ביצית אחת והיא שלי ואפשר לעשות איתה משהו ויש סיכוי שאולי זה יצליח אז זה שווה הכל כי עם תרומת זרע כבר השלמנו כי לא הייתה ברירה אז לפחות שהביצית תיהיה שלנו. בלי שום קשר התחלנו תהליך של אימוץ לפני הרבה זמן, נרשמנו, נפגשנו לשיחות עם עובדת סוציאלית וגם עשינו מבחנים זה תהליך שלוקח זמן לכן אנחנו יורים לכל הכיוונים וגם ממשיכים לנסות תראי אין לי ברירה אחרת זה החלום שלי ומי כמוך יודעת אחרי כל מה שעברתי אני חייבת שזה יצליח. נכון הדרך ארוכה מייגעת מעייפת ומתישה אבל בסוף זה יקרה אין לי ברירה אחרת אם לא להאמין בזה כל עוד הרופאים לא ירמו ידיים אז מי אני שאני ירים ידיים אני מקווה שהחודש הזה יעבור והמצב רוח והכוחות יחזרו אליי והכל יהיה בסדר תודה רבה על כל התגובות שלך הם ממש מחממות לי את הלב ואני מבטיחה להמשיך לעדכן שיהיה יום טוב לכולן עד לטיפול הבא ביי אוהבת ליאת

היום היתה השאיבה - 16 זקיקים יפים וחמודים שנתנו לי קצת אנרגיות חיוביות. הפעם זה חייב להצליח!!! הפעם זה הטיפול שלי ובעה אני אקבל בשורות טובות ליום הולדת!

ואו, מדהים!!! תמשיכי לעדכן אותנו על הפריות, החזרה וכו'. נשמע טוב....

טפו טפו טפו מחזיקה אצבעות &&&&&&&&&&&&&&&&& להפריות מדהימות שיספיק לילד/ה הקרובים וגם להבאים :-) נשיקות ובהצלחה בהחזרה!

היי בנות, רציתי לעדכן אתכן, היום אני בשבוע 6+2 והלכנו לאולטראסאונד ראשון וראו דופק!!! (הריון ראשון) אני כל כך מתרגשת זה ממש לא יאמן שיש בתוכי עובר קטנטן עם לב פועם. מדהים! עוד לא סיפרנו לאף אחד אז אני חולקת איתכן את ההתרגשות.

שיהיה בשעה טובה! זה הכי מרגש בעולם, נכון? תודה שבאת לחלוק איתנו

מאד מאד מאד משמח לשמוע! מאחלת לך הדופק הקטן הזה יגדל ויצמח ותפגשי אותו/ה בידייך בסופו של הריון משעמם, ארוך, בריא ונפלא! מוזמנת לבקר מדי פעם ולספר שהכל טוב.

היי בנות אני בת 41 הייתי בקשר זוגי של מעל לשלוש שנים. לאחר כ- 8 חודשים של הקשר הזוגי גיליתי שלבן זוגי יש ספירת זרע אפס הדבר הכי קיצוני שיכולתי לחשוב. אומנם יש שיטת כירורגית מאוד לא נעימה שניתן לנסות לאתר זרעים בודדים באשך אך זה כרוך בסיכון הטטסטרון של הגבר לאחר ניתוח מסוג זה לכן הבן זוג החליט לא לבצע זאת. מאז הייתי 5 פעמים בהזרעות של בנק הזרע ביחד עם הבן זוג ואני חושבת שזה לא הצליח כי לא הייתי שלמה עם התהליך של בן הזרע. למרות שאני מאוד אוהבת את בן זוגי ויש ביננו התאמה נדירה אני היום בגיל 41 ממשיכה להתחבט בשאלה האם עליי להחליט לפנות לדרך החדשה ולעשות זאת בדרך המקובלת עם בן זוג אחר או שעליי להמשיך לפעול איתו בעניין? זו החלטה לא פשוטה אני מתלבטת ולא עושה כלום בעניין כבר הרבה זמן הבן זוג לא רוצה לוותר עליי וקשה לו לתת לי להמשיך הלאה.. בינתיים אני תקועה כבר הרבה שנים מכירה אותו כבר 4 שנים אנא עזרתכן דעתכן הדחופה תודה רבה ולילה טוב. נוגה

נוגה יקרה, את שואלת כאן שאלה אישית מאוד שקשה לענות עליה בלי להכיר אותך ואת המצב הזוגי/רגשי לאשורו, אבל אנסה לענות בכל זאת רק על סמך מה שכתבת. אם התמונה שציירת כאן לא מדויקת, אין לי כמובן דרך לדעת זאת. ראשית, הדבר הכי ברור שאני יכולה לומר לך הוא שמבחינה רפואית אין לך בכלל זמן לבזבז בניסיונות הכניסה להיריון, וחשוב מאוד שתביני זאת (ובימים אלה יש גם דיבורים על קיצוץ במימון טיפולי פוריות לנשים מעל גיל 40, כך שהקושי הרפואי עשוי להפוך גם לקושי כלכלי אדיר). אני במקומך כבר הייתי עוברת אפילו לטיפולי הפריה,ובטח שלא מבזבזת זמן בין הזרעה להזרעה, כמו שאני מבינה שכנראה עשיתם. אישית, אני לא מאמינה באמירות כמו "זה לא מצליח כי אני לא שלמה עם התהליך", כי התהליך הוא בסופו של דבר רפואי גרידא. אני חוששת שאולי אינך מבינה את המשקל העצום שיש לגיל האשה על פוריותה וסיכויי הכניסה להיריון תקין. במלים פשוטות, הסיכוי שלך לפרק זוגיות בגיל 41, למצוא זוגיות טובה ויציבה אחרת ולהספיק להיכנס עם בן הזוג החדש להיריון נמוך ביותר. אני מצטערת אם זה נשמע בוטה, אבל אני מאמינה בכנות. אני חושבת שאת צריכה לבדוק עם עצמך ברצינות את רגשותייך. את כותבת "אני מאוד אוהבת את בן זוגי ויש ביננו התאמה נדירה" וכן "הבן זוג לא רוצה לוותר עליי וקשה לו לתת לי להמשיך הלאה". הוא גם מוכן, אני מבינה, לגדל איתך ילד שלא מהזרע שלו, מה שלא קל להרבה גברים. אז אם תמונת המצב הזאת מדויקת, איך את יכולה בכלל לחשוב לוותר עליו רק בגלל שיש לו בעיית פוריות??? אני באמת לא מבינה. הייתי מניחה שבגיל 41 כבר למדת שגברים טובים ואהבות גדולות לא מוצאים בכל יום. בקיצור, אם את שואלת אותי, הייתי מוצאת לעצמי כבר היום רופא פוריות טוב וממשיכה בכל המרץ בניסיונות עם בנק הזרע, לצד בן הזוג האוהב שכבר יש לך. והמון בהצלחה כמובן :-)

ורוצה להוסיף משהו קטן. אני מניחה שבדקתם את הבעיה של בן זוגך - האם ספירת זרע אפס כתוצאה מבעיה חסימתית? גנטית? האם בררתם אצל מומחה אורולוג? הניתוח שאת מדברת עליו TESA או MESA אינו מסכן שום טסטוסטרון אצל הגבר. זה אמנם ניתוחון לא נעים אבל ממש ממש לא נורא. הרבה מאד גברים עוברים זאת, ואם מוצאים עניין חסימתי ויש זרע אז הבעיה כלל אינה גדולה. אם לא עברתם בירור מעמיק עם מומחה פריון עבורך + אורולוג מומחה, מאד הייתי ממליצה לערוך פגישות ברור שכאלו. בהצלחה!

אז דיברתי אתמול בערב עם הרופאה. לדעתה החששות שלי מהדקא, באופן שבו היא התכוונה לתת לי אותו, מוגזמים, אבל היא החליטה לזרום עם התחושות שלי ולעשות שוב את הפרוטוקול עם הגונאל מההתחלה, שבהמשך מתחלף למנופור וצטרוטטייד. זה הפרוטקול שעשיתי עד היום ארבע פעמים, והניב שני היריונות (עשיתי גם פעמיים פרוטוקול דומה אבל עם מנופור מההתחלה, שהתוצאות שלו על הנייר היו דומות, אבל לא הניב היריון). לדבריה אם חו"ח גם הפעם לא יהיה היריון כנראה שאהיה "בשלה יותר", נפשית, לשינוי פרוטוקול, ואני מניחה שהיא צודקת. היא גם הסבירה שהרצון לשנות פרוטוקול הוא משהו שנהוג לעשות אחרי כמה כשלונות רצופים בהנחה שאולי הוא יביא להבדל, אבל שזה אכן ממש לא בטוח. אישית אני קצת מפקפקת בצורך לשנות אצלי בכלל, אבל אני די משוכנעת שאם אצטרך להגיע למחזור טיפול נוסף, אסכים כמעט לכל שינוי שהיא תציע. כאמור, אני באמת סומכת עליה. ותודה רבה לכולכן שהייתן כאן, וחיזקתן את תחושת הבטן שלי, לפחות לפעם הזאת

ושמחה לשמוע שאת דבקה בה. אני חושבת שיש לי זריקות מיותרות של גונאל שהן בתוקף... אני עברתי ממזמן למונופור. אשמח חהעביר הלאה - אילי ייתן לך מזל :-) תעדכני אותי אם כן אני מפתח תקווה 050-2229212

יש לי גם מצבור של גונאל שקניתי בטיפול האחרון שהשתמשתי בגונאל, לפני שידעתי שהיא מתכוונת להעביר אותי רק למנופור. שמרתי אותם בדיוק בגלל שחשבתי שאולי עוד אזדקק להם בעתיד, כמו שעכשיו קרה

היי בנות יקרות ולנועה אהובתי הייתי החזרה של 2 עוברים הכל טוב ויפה קבלתי 2 זריקות אוביטרל אחת ביום ההחזרה ואחת לאחר מס' ימים לא זוכרת כרגע והיום הייתה התשובה אז זהו שהרופאה אמרה שזה חיובי חלש מאוד וזה כנראה שאריות של האוביטרל ועם עוד יומיים אני לא יקבל מחזור כאילו עד יום רביעי אז לבוא שוב לבדיקת דם, התקשרתי אליה שוב אחרי כמה שעות שנרגעתי (אפשר להגיד) ושאלתי אותה עם יש עדיין סיכוי או שזה עבוד אז היא אמרה שזה כמעט אבוד ולא לפתח ציפיות ולבוא שוב ביום רביעי אם לא יגיע המחזור. מה מה לעזזל בקשתי מה אחרי 17 פעמים לא מספקי שיגיע חיובי ובטוח אני באמת חסרת אונים ורציתי לדעת האם יש סיכוי קלוש עדיין להאחז בו וכמובן שאם עד יום רביעי לא יגיע המחזור ואני יעשה בדיקת דם האם יש עוד סיכוי? בא לי להשתגע כבר שזה לא הולך אחרי כל דבר אפשרי שכבר עשינו 8 שנים כבר מספיק אני לא מאחלת לשונאים שלי מה שאני מרגישה עכשיו כי כל פעם אני חושבת שזה יצליח זה חזק ממני בקיצור המשך יום טוב לכולן ונקווה לבשורות טובות עם זה עוד אפשרי אין לי משהו אחר כרגע להגיד הראש לא עובד והדמעות לא מפסיקות לרדת די נמאס לי ברמות קשות באמת אבל הפעם דייי בא לי להקיא מהנושא הזה זה מעצבו אותי ברמות שאני לא יכולה לעשות כלום בנושא וכל דבר שאני עושה בנושא כדי שיצליח לא הולך מה יהיה ביי לבנתיים אוהבת ליאת

ליאת יקרה, ראיתי את הכותרת שלך וממש לא רציתי להיכנס לקרוא. כמה עצוב, וכמה כוחות נפש צריך כדי לעמוד בכל מה שעובר עליכם כבר שנים. העולם לא הוגן, מה עוד אני יכולה לומר? ואני ממש לא רוצה לטעת בך תקוות שווא, אבל כמה היתה הבטא שהרופאה כל כך פסימית? וכמה ימים אחרי האוביטרל האחרון?

היי זאת ליאת פ. תודה קודם כל על התשובה המהירה אוביטרל אחד היה ביום ההחזרה ב- 24/4 ואוביטרל שני היה ב- 28/4 לגבי הבטא לא יודעת לא שאלתי הרופאה אמרה משהו כמו שיש בקע זה חיובי חלש וזה כנראה שאריות של האוביטרל ולחכות עוד יומיים למחזור ואז לבוא שוב לבדיקת דם יש סיכוי???????????????

תני לגוף שלך שביב של תקווה לנצח את הסטטיסטיקה! לבכות אפשר גם בעוד יומיים. אני לא מנסה להשלות אותך, פשוט רוצה יחד איתך להאמין עד לדקה האחרונה שיהיה נס ושההוא שם למעללה שומע אותנו מתפללים חזק חזק בשבילך. ואם לא... נבכה יחד בעוד יומיים.

מה נשמע ? אצלי הכל בסדר לא יודעת מה לעשות בעלי רוצה שנחזור לטיפולים אבל אימא שלי בנתיים לא מוכנה לעזור במימון של זה היא חושבת שאני צריכה עוד קצת מנוחה ולנו כרגע אין מאיפה לממן את זה הוא החליט שהוא לא ילך איתי אליהם בשבועות כרגע אנחנו לא מדברים לא יודעת מה לעשות ? ללכת אליהם לשבועות או להישאר איתו בבית

קשה לי קצת לייעץ לך... ליבי ליבי איתך. לא מספיק את צריכה להתמודד עם הטיפולים או ההפסקה, את צריכה גם לחטוף אולטימטום... כרגע, עד כמה שאולי זה ישמע לא משהו, אני אישית הייתי כפי הנראה בוחרת במה שהלב אומר לי שנכון לבחור. אם את מרגישה עמוק בליבך שאת צריכה להיות עם ההורים בשבועות, גם אם זה על חשבון תחושותיו של בעלך, אז לכי. את היא זו שצריכה להיות פה במרכז כרגע. אם את צריכה את המנוחה אז קחי אותה בשתי ידיים. חלילה לא רוצה להשמע כמו מי שאומרת לך מה לעשות. רק משתפת אותך באיך אני הייתי מרגישה. אבל אני זו אני, ואת היא זו שצריכה להמשיך לחיות בשלום ושלווה עם בעלך... מחזקת אותך בכל אשר תבחרי. ותודה שאת מוצאת בנו אוזן קשבת...

שלום לכל הנשים היקרות, אינני חברה בפורום אך דחוף לי לעדכן אתכם כי מתקיימת השבוע פגישה במשרד הבריאות, בה מתכוונים לשנות נהלים, להוריד את גיל התמיכה של המדינה בטיפולים ואת כמותם. עד עכשיו נושא זה היה קדוש והמדינה עזרה הרבה לנשים המתקשות להרות. הכיוון בעייתי ברוח הקיצוצים בימינו, וישנן נשים שזה סוגר להן את הסיכוי להיכנס להריוןבשל עלוית הטיפול באופן פרטי.הנתונים שפורסמו בתקשורת הינם מנופחים ושגויים. הוועדה דנה בסטטיסטיקות אבל כל אישה זה עולם בפני עצמו, וכל הצלחה זה עולם ומלואו. כמה ראיונות עבודה עברנו עד שמצאנו עבודה מתאימה? עם כמה גברים נפגשנו עד שמצאנו את האחד וגם לא תמיד, כמה פעמים קנינו כרטיס הגרלה בתקווה לזכות? אנשים מנסים ומשתדלים. מי יכולה לעזור לי כי חייבים להקים קול צעקה, רק כך זה עובד במדינה. לא ייתכן שישנו בין רגע את הדד ליין שנתנו לנשים, יש להתכונן לזה מראש. היכן יש קבוצה שבה ניתן לכתוב עצומה או לדרוש להשתתף בדיון כזה במשרד הבריאות(הדבר מותר). מי יכולה לעזור לי לקבץ שמות נשים לצורך מחאה?

בתור פעילה בעמותה שעוסקת במשהו דומה מול משרד הבריאות, זה לא כל כך פשוט בכלל לשבת בוועדות הנהלים שלהם. אפילו קשה מאד. אם ליבך נתון לעניין, ממליצה לך ליצור קבוצה בפייסבוק, או ליצור קשר עם קבוצות תמיכה לפוריות בפייסבוק ולעלות מחאה כזו בכוחות משותפים. כאן אצלנו המשתתפות אנונימיות ואני מניחה שירצו להשאר כך. מברכת אותך על היוזמה ומאחלת לך הצלחה גדולה!

היי, מתי השבוע בדיוק הועדה מתכנסת? ומה את מתכננת לעשות? ניתן ליצור איתי קשר ב [email protected]

ראיתי בכמה פורומים אחרים התארגנויות בנושא, שעיקרן כתיבת מכתבים לשרת הבריאות בפייסבוק שלה או במייל (שמופיע בפייסבוק), ופנייה לתקשורת, מי שמכירה ויכולה, כדי שישמיעו שם גם את הצד השני. אני אישית כתבתי למפיקה של התוכנית של קרן נויבך ברדיו (בינתיים לא ראיתי שהם עשו אייטם בנושא, אבל זה דווקא מתאים להם) וכתבתי מייל לשרת הבריאות - שניהם בלי שמי המלא, כי לא נוח לי עם זה. מי שמוכנה גם להיחשף, מה טוב. הנקודות שאני הדגשתי, שבעיניי הן הכי חשובות (ולא חייבים להסכים איתי כמובן) הן: א. שהגבלת מספר הטיפולים הכולל בגיל מבוגר היא חסרת כל היגיון, היות שגם בגילאים צעירים צריך הרבה פעמים יותר משלושה מחזורים להיריון תקין (ראו את הסיפורים בפורום הזה), אז בגיל 42 להגביל לשלושה טיפולים זה כמעט כמו להגיד שלא מטפלים. ב. שגם אם יש היגיון בהורדת הגיל המקסימלי לטיפולים - ואני מודה שאני רואה בזה היגיון מסוים - חייבים להחריג מהחלטה כזאת כל מי שכבר עברה את גיל 40 או 41, ולהחיל את זה רק לעתיד על נשים שעדיין יש להן זמן להתגבר על שינוי כזה. ג. שאם כבר רוצים באמת לעזור לנשים ולא רק לחסוך כסף, אז אולי כדאי להתחיל דווקא בהורדת המגבלות של קופות החולים על מספר ההזרעות המחויבות לפני מעבר להפריות, על מספר הטיפולים בשנה, ההנחתה החדשה של מכבי על המתנה של 45 יום בין טיפול לטיפול, וכו'. הרי ככה נשים מבזבזות זמן יקר ומגיעות בעל כורחן לגילאים מתקדמים יותר מהנחוץ. ושיהיה בהצלחה לכולנו!!

מחר יום ג' מתקיימת ישיבה בנושא במשרד הבריאות, הכל קורה כל כך מהר שזה מפחיד.שלחתי מכתב קשה למנכ"ל אבל זה בהחלט לא מספיק. אנא פני בפייסבוק או במייל לשרת הבריאות וליאיר לפיד שר האוצר שבטיפשותי הצבעתי עבורו בבחירות. שוחחתי היום עם ד"ר אלי גבע שבוודאי מוכר לחלק מכן, הוא הרים את הכפפה ומנהל מלחמה בשביל ציבור הנשים, הוא כבר פנה לתקשורת. אנא כתבי אליו למייל [email protected] הוא מנסה לאגד קבוצת נשים גדולה ככל האפשר. אצור עימך קשר למייל.

למה את רוצה לקחת איקקלומין דווקא? זה אחד ההורמונים הכי בעייתיים שיש. רוצה להזכיר לי את ההיסטוריה הטיפולית שלך? ממש הצטערתי לשמוע על עוד כישלון. כל כך מבאס.אבל בסוף יהיה טוב! חייב להיות

היתי בהריון לפני שנה מהזרעה רגילה והפסיק הדופק בשבוע 9 . ואז הלחיצו אותי בגלל הגיל ועברתי לIVF . אני היום בת 40.5 .לא ניסיתי הזרעות עם שום הורמונים נראה לי שאני רוצה לנסות פעם 1 עם אקקלומין מי שאני מכירה וניסה את זה נכנסה להריון גם בגילאים שלי .

איקקלומין היא תרופה בעייתית, ולדעתי אם כבר התחלת עם הזריקות ממש אין סיבה לחזור אחורה לאיקקלומין. רופאים מחלקים אותה בקלות כי היא זולה ופשוטה לשימוש אבל הזריקות הרבה יותר טובות. אני קיבלתי אותה מרופאת הנשים שלי, וכשהגעתי לרופאת פוריות היא אמרה לי שבחיים לא היתה נותנת אותה בגילי. אני מושפעת כמובן מהניסיון האישי שלי, ולי היתה חוויה גרועה עם איקקלומין. קודם כל, הרירית שלי היתה סביב ה-3 מ"מ ולא היה סיכוי להיריון. שנית זאת התרופה היחידה שעשתה לי ממש תופעות של מצבי רוח הורמונליים, ושלישית שיבשה לי את המערכת לחודשיים בערך. לא קיבלתי מחזור, חשבתי שאני בהיריון, גיליתי שלא,אבל המחזור לא הגיע. האסטרוגן שלי, הסתבר, היה בשמיים כי היו הרבה ציסטות ולכן המחזור לא הגיע. מבחינתי זה היה השלב הכי סיוטי של הטיפולים (טוב, גם כי זה היה ההתחלה). אגב, למה את עושה חודש הפסקה בהורמונים בכלל?

אצלי לא עבד אבל מכירה כמה שכן. גם סהכ לא כזה נראה לי שזה עומס של הורמונים אם אני זוכרת נכון זה 5 ימים של כדורים ... קטן עלינו. שווה ניסיון

מצטערת מאד מאד לשמוע שלא הצליח.... ((((((((מכל הלב)))))))) איקקלומין ידוע כהורמון שגורם לרירית דקה. ממליצה מאד כמו קרן לנסות הזרעות עם גונאל, או מנופור. בגילך אלו הורמונים שלדעתי נכונים יותר עבורך. שולחת לך אנרגיות טובות, התחלות חדשות, עד שהכל יסתדר!

אני יודעת שלא ממליצים בפורם על רופאים אבל אני ממש בלחץ אני צריכה לעשות הסטרוסקופיה וגרה בתל אביב ולא יודעת איזה רופא עושה בעיקר רק את זה ויש לו מיומנות . אשמח עם מישהי מכירה רופא

היי קרני, את במכבי?

יותר מידיי אז לקחתי גונאל חמישה ימים והכל היה טוב. לאחר מכן האחות - לא הרופא- הוסיפה לי מעכב ביוץ- מן הסתם הרופא אישר. לקחתי יומיים את שניהם. ביום שלישי ורביעי. ביום שני הייתה לי דרמה מטורפת שבה בפעם השניה השבןע התחמקתי מהמשפחה בשקרים, מניפולציות והתפתלויות כדי להזריק איחרתי לבעת מרקחת מכבי והתחלתי לרוץ בין סופרפארמים- אין לנו אוטו הגעתי סופסופ לאחד ואחרי עשרים דקות של נסיונות מול המחשב הרוקח החביב מאוד אומר לי- אוקיי את יכולה לקבל אבל זה יעלה לך 1500 שח בינתיים המשפחה מחכה עם אוכל על השולחן ואני לבד ב9 בערב פשוט עמדתי שם ובכיתי ובכיתי הלב שלו יצא אליי הוא היה כל כך נחמד ואבהי לבסוף אמר לי קחי רק 1/3 שלמי 500 שח זה לא ככ נןרא ותנסי לקבל החזר טוב העלו לי מינון ל 450 וביום שלישי - היום העשירי למחזור התחיל לי דימום שהפך למחזור איזה חוסר אונים וגל הזמן הזה אני שומרת נגיעה עם בעלי אין חיבוק נחמה אין ליטוף אין ללכת לישון בזרועותיו פשוט סיוט ודקה לפני המקווה עוד מחזור שוב בדיקות שוב אחיות שוב איחורום בעבודה האחות הבכירה המליצה לי לנסות ייעוץ ו או מעבר לדר צפריר החא ממש השחילה אותי לתור והיום הייתי הוא מתא מאוד חן בעיניי בסדר שלו והירידה לפרטים עכשיו אני מבולבלת אם לעבור ממרגליות אני מאוד רגישה לכבוד ורגשות של אחרים ברור לי שלא לא אישי והוא בטח לא ישים לב אבל כל כך לא נעים לי ואולי הוא הכי טוב בכל מקרה? הוא אמר לי שהוא ממליץ לי להשאר בטיפולים כמה שפחות זמן הוא אמר שמישהי שנה שעברה נכנסה להריון עם fsh 66שהכל יכול לקרות אך הוא לא ממליץ לי להתקע שם אלא לשקול תרומה שתקדם אותי לאמהות ולמשפחה שאני רוצה אמר שהוא מבין את השבר הגדול אך עליי לראות בחיוב שיש לי תקווה הגוף שלי בריא ונראה לו שאסחוב הריון בקלות אז זהו בעלי עצוב מאוד על כל מה שעברתי ולא הצליח הוא מבין בשלב הזה מצויין שייתכן שלא יהיו לנו ילדים ממני הןא מוכן לכל דבר אבל עכשיו שהוא מבין הכל מראה לי יותר טראגי הוא מסרב לשקוע ברחמים עצמיים ואני שם עד מעל הראש אני פשוט גמורה אני גם כבר מתעצבנת מזה שהוא רוצה שאני אהיה שמחה ואחייך זה מרגיז אותי!!!!!!! האחות שאלה אותו כשהלך לקחת לי מרשם, מה שלומי אם אני בדכאון והוא אמר- לא היא בסדר. אנחנו יוצאים, מבלים אמרתי לה, הוא בסרט אני מתפקדת עם דכאון אז עכשיו עוד הזרעה אם יצליח אני לא מצליחה לגייס אמוומה בתהליך לא מצליחה אני עושה הכל כמו רובןט וגם צריכה להרגיש אשמה שאין לי מחשבות שיוצרות מציאות אולי הכל נכשל בגלל שנשברתי אוותו יום בבית מרקחת וגם יום למחרת שקופת חולים? באו אליי שתי דודות רוסיות ושאלו אותי מי מת במקביל אני עובדת בשתי עבודות ומחזיקה בית והכי קשה מחזיקה פאסון בפני כל העולם אני רוצה שבעלי יבוא איתי לעובדת הסוציאלית כי אני מתחילה לכעוס עליו שהוא לא מבין אותי מספיק אני רוצה לברוח למקום ששם אני אוכל להיות עצובה כמה שאני רוצה אם תראו אותי לא תנחשו שמשהו לא בסדר פגשתי לברה שגם היא מטופלת והיא אמרה לי אל תכעסי אבל את נראית כל כך טוב וכן אני מצליחה לאכול לצחוק יש רגעים של כיף תודה לאל אני לא מדוכאת קלינית אבל אני מרגישה ממש במלחמת השרדות אז זהו אני הולכת לאכול כבר מאוחר ויתר לי התאבון אחרי שדיברתי עם בעלי כל היום והוא באיזה שלב פשוט שינה לי נושא!!! הוא באמת הקשיב והקשיב אבל כשהגעתי לשלב שבו ספרתי לו שאני מרגישה שאכזבתי אותו הוא פשוט עבר נןשא ואמר לי שאני טועה ןשהוא לא מוכן להכנס לרחמים עצמיים עכשיו אני קצת כועסת עליו טוב דש חם לכולן קרן שולחת לך חיבוק ענק, אישה מדהימה שכמותך מישי

מישי יקרה, כל כך עצוב לי לשמוע את כל מה שאת עוברת, ואני כל כך מזדהה.קודם כל קבלי חיבוק ענק! הלוואי שהייתי יכולה לקחת ממך קצת מהכאב. אני אנסה לפצל עכשיו את הנושאים שהעלית לכמה נקודות, ומקווה שזה בסדר. לפעמים כשאני קוראת אחר כך את ההודעות שלי נדמה לי שהן יוצאות ככה קצת קרות וחסרות רגישות, אבל מה לעשות, אני בן אדם אנליטי.... מאוד הזדהיתי עם התיאור שלך של מה שעובר עלייך ביחס לבעלך, אבל את חייבת לקבל את העובדה שהוא מגיב כך מתוך אהבה אלייך ולא ממש יודע מה לעשות. השווית את התהליך לאבל? אז גם בשבעה יש אנשים שיוצאים להם משפטים דפוקים מרוב מבוכה. בשבועות האחרונים גם הייתי די מדוכדכת, והתגובה של בעלי כל פעם של "אני לא יכול לסבול לראות אותך עצובה", ו"אני לא מוכן שאשתי תבכה" די הטריפה אותי. אני מבינה שזה מאהבה, אבל הוא לא מבין שככה הוא מונע ממני להיות כנה ואמיתית לידו. אבל קשה לו להכיל את הכאב שלי, ואסור לנו לשכוח שזה גם הכאב שלהם - שאותי זה הורס יותר מהכל, שאני מונעת ממנו את חלום המשפחה הגדולה שלו. אני חושבת שיהיה מצוין אם הוא יבוא איתך פעם אחת לעובדת הסוציאלית. אני גם חושבת שאת צריכה למצוא איזושהי קבוצת תמיכה, או טיפול פסיכולוגי. ברור שיש לך הרבה להוציא ומאחר שאת לא מספרת לסביבה, את חייבת שיהיו לך כמה מקומות "בטוחים" לפתוח בהם הכל. ואני מסכימה עם הרופא שאמר לך לא להיתקע בטיפולים שנים ולהתקדם לתרומת ביצית אם צריך. גם אני כבר חושבת בראש להגביל למספר סביר כלשהו את הטיפולים אם חו"ח ימשיך לא להצליח. אבל, וזה אבל ענק, לא הייתי עוברת לתרומה לפני לפחות שני ניסיונות של IVF כדי שתראי איפה באמת את עומדת. מה קורה עם האישור של זה? בעיניי את צריכה לרכז כוחות במאבק לקבלת אישור לנסות לפחות. וכמה דברים טכניים שלא הבנתי: יכולה להסביר מה היה מהלך הטיפול האחרון, באיזה יום התחלת להזריק, מתי היתה ההזרעה ומתי קיבלת מחזור? גם מה זאת הזריקה "מעכבת הביוץ" והאם לקחת אותה בסוף? גם את עניין בית המרקחת לא הבנתי עד הסוף. לא היה לך מספיק גונאל? או שאת מדברת על הזריקה שהוסיפו לך באמצע? ואת מתחילה החודש עוד סבב זריקות? את בעצם כבר במחזור, לא? שולחת לך חיבוק ענק &&&& שבת שלום קרן

מצטרפת לכל מילה שקרן כתבה לך. להכל. אני גם חושבת שכדאי שתמצאי עזרה חיצונית שתתן לך כלים לצאת מהתחושות הקשות שאת חווה. לגבי ד"ר צפריר, מדורה שנהלה את הפורום פה איתי, אני יודעת שצפריר הוא אחד האוצרות הגדולים בחייה, וגם היא היתה מטופלת של מרגליות ושל צפריר. אם את מרגישה חיבור רגשי טוב יותר לצפריר - לכי על זה. את צריכה רופא שיהיה שם בשבילך יותר מהכל. שאת תרגישי שהוא הכתובת לילד שלך. מחבקת אותך גם ((((((()))))))

היי בנות עבר עליי שבוע שאין לי מילה להגדיר אותו הורמונים, בכי, עומס מטורף בחיים הפרטיים, כשלון של הטיפול הראשון - קיבלתי מחזור היום ה11. אמרתי לאחות שבא לי למות והיא סיפרה לאחות הבכירה ששוחחה איתי כי נבהלה. אני מחזיקה את עצמי על חוט דק חושבת עליכן כל הזמן, גיבורות אני כל כך מותשת רוצה לעדכן אתכן בקרוב.... צריכה קצת לאסוף את עצמי מישי

שולחת חיבוק ענק ((())) לא פשוט התהליך הזה. התקווה, הציפיה, האכזבה לפעמים זה מרגיש כאילו בלתי אפשרי לעמוד בזה. אין לנו ברירה!!! יש לנו מטרה אחת וזה להיות אמא!!! ונשיג אותה. ותאמיני לי... כבר ניצחתי פעם אחת - יש לי ניסיון :-) מזמינה אותך להתקשר בכל שעה אם את צריכה אוזן קשבת 050-2229212

וואואת לא יודעת כמה השתוקקתי היום שיהיה לי עם מי לדבר. ואין אף אחד, רק האחיות ואחכ חזרתי לעבודה.... אני יותר מאשמח לדבר!! כנראה שלא היום, אבל אשמח תודה, איזו מחווה

תרגישי חופשי. בפורום הזה כולנו חברות טובות. אחיות.

הנה זה מתחיל שוב.... הפיצול אישיות. זה שחציו קופץ משמחה כשעוד חברה מודיעה על זה שהיא בהריון וחציו בוכה. לפני שבוע פגשנו חברים רחוקים של בעלי שסיפר באלגנטיות על זה שאשתו נכנסה להריון תוך כדי שימוש בגלולות "כי היא שכחה גלולה אחת" ואני עומדת ומחייכת ובפנים נשברת. אם הוא רק היה יודע כמה ימים אני סופרת, מכירה כל מ"מ ברירית, כל עליה בפרוגסטרון, כמה הכל מתוזמן. ולא ...לא שוכחת במקרה. והיום חברה טובה גילתה שהיא בהריון, חודש שני שהיא מנסה מקלוני ביוץ ואני קופצת משמחה בשבילה. באמת. מאושרת. ואז נכנסת לפינה שלי שמתחננת לאלוהים שהטיפול החודש יצליח :(

ליבי וכולי איתך ..... גם לנו תהיה שמחה גדולה. נכון, התיק שלנו כבד והייתי מחליפה אותו עם איזו פריצת דיסק, פיטורים, אקנה לכל החיים :( אבל אי אפשר זה מה שיש לנו... אבל יש לנו כם המון עזרה ותקווה גדולה באופק חיבוק ענק אהובה מישי

אבל הסביבה ככ מפחדת. לא יודעת איך להתמודד עם זה. ואני נשאבת למקום הזה. הרי ידעתי שהיא מנסה, דיברנו על זה, תמכתי בכל שלב איתור הביוץ - והיום היא התעסקה יותר ביהיה בסדר את תראי אנחנו נהיה בהריון יחד מאשר בשמחה שלה והרגשתי שהיא קצת מתבאסת בשבילי, קצת מרחמת, ואני לא רוצה את זה!!! אני באמת שמחה בשבילה ויודעת שאני במלחמה הפרטית שלי... ואני אנצח! מקווה שביום ראשון בבדיקת זקיקים יהיו בשורות טובות :-)

זנ כמו אצלי והחברה שלי... חודש שלישי מעקב ביוץ. עכשיו אני קצת מתחרטת שסיפרתי לה שיש בעיות כי אני חוששת שהיא תרחם עליי או שתחשוב- או יותר נכון שתדע - שכל שמחה, מחמאה, התמוגגות מהקטן שלה ( אני הדודה שלו היא אומרת ) מהולה בכאב. והיא אכן מהולה אבל היא קיימת ובגדול. אני עכשיו מטשטשמ את חומרת הבעיה שלי בפניה. בכלל, העוס כל פגישה קצת דוחפת לכיוון לספר ואני פשוט. לא. מסוגלת!!!!

ועברתי לאחרונה כמה חוויות דומות, אם כי גיליתי שאצלי דווקא הקנאה באלה שנכנסות להיריון בקלות ובטבעיות פחתה (אולי כי זה נראה לי כבר כמו משהו דמיוני (למרות שקרה גם לי לפני שנה),ואני מוצאת את עצמי מקנאה במי שמצליח לה בטיפולים כרגע לפניי. מה שגורם לי להרגיש כמו בן אדם רע במיוחד :-( ממש לפני כמה שבועות קולגה/חברה בעבודה סיפרה לי שהיא בהיריון, ואני יודעת שהיא שנים ארוכות בטיפולים (מעולם לא דיברה על זה, אבל אני פשוט יודעת), והסתובבתי כמה ימים עם מועקה של קנאה. לקח לי זמן להתאפס על עצמי, אבל עשיתי את זה ועכשיו אני באמת באמת שמחה בשבילה, בלי טיפת ציניות, לצד הקנאה למראה הבטן המתעגלת והתקווה שיבוא במהירות גם אצלי. אני חושבת שאנחנו יכולות לעבוד קצת על עצמנו בנקודה הזאת, וכמה שאני שונאת דיבורי "ניו אייג'", אני מאמינה שהאנרגיות השליליות של הקנאה בסוף פוגעות רק בנו. אבל אנחנו אנושיות, וקשה לא לקנא. זאת האמת. אגב,החברות האלה שלך הן גם כבר בילד שני? כי אני מוצאת שהקנאה שלי מתגברת אצל מי שעכשיו בילד שני או שלישי, ומי שבהיריון ראשון אני מסכמת לעצמי "טוב, את זה כבר עשיתי".

אני מוצאת את עצמי מקנאה בכל מי שנכנסת להריון טבעי מהר. לא משנה אם ראשון או שני... אני דווקא מצליחה לפרגן לאלה מהטיפולים כי מרגיש לי שאנחנו נלחמות באותה מלחמה. והאמת כרגע אין לי עוד חברות שעושות טיפולים לילד ... אני יכולה להשתגע מהסיפורים האלה שנסענו לחול שתינו עישנו ובכלל לא ידענו שאנחנו בהריון.. או רק גלגלנו את הרעיון ונקלטנו בחודש הראשון. נו באמת!!!! אני יודעת בכל שעה איפה מה גודל הזקיק שלי! ואחרי הפריה אני לא רוקדת בחתונות, לא מעשנת, לא שותה... רק מלטפת את הבטן בתקווה שהם יחליטו להישאר. בניגוד לסבב הראשון פתאום עלה שיש לי שחלות פוליציסטיות למרות שמבחינת הרופא שלי זו לא בעיה...אז מה הבעיה להיכנס להריון?!?! זרע תקין! גוף תקין! גיל סבבה! אז מה?!?! בכל מקרה קרן - ראיתי שעבר עליך שבוע לא משהו. לא הצלחתי למצוא שרשור על זה - מה איתך?

לא מצאת שרשור כי לא ממש פתחתי שרשור, רק הזכרתי "בדרך אגב" שקיבלתי שוב בטא שלילית, מחזור רביעי ברציפות מאז ההפלה האחרונה, וביקשתי עצות לגבי שינוי פרוטוקול. יהיה בסדר שבוע טוב

סורי, לא הייתי פה... כבר דיברת עם הרופאה? לדעתי יש מקום להחליף פרוטוקול. תמיד יש את הסיכוי שמשהו לא יעבוד, אבל זה קיים גם בטיפול הזה שהגוף שלך כבר "מכיר". לגבי האם לעבור לדקא או לא? אני אישית לא סובלת את הדקא. לדעתי כשמדובר במקרה שלך דקא עלול להיות "חזק" מדי. בעיני הוא מדכא אגרסיבי מאד. אני אישית אהבתי את הצטרוטייד והכי את הסינרל שהביא לי את שני הילדים הביתה. תשאלי אותה על סינרל, זה בהסנפה לאף. מר אבל לא נורא וחוסך זריקה אחת. לגבי סוג הפרוטוקול, יכול להיות שדווקא זה רעיון טוב להתחיל עם גירוי + דיכוי יחד. זה לא משהו חדש, אני זוכרת שהיו פה פרוטוקולים כאלו. אם הוא יהיה לך טוב או לא? לא נדע אף פעם... תחושת בטן שלי - לכי על שינוי פרוטוקול. וחוץ מזה - ((((((((((((חיבוק ענק)))))))))) בשבילך. על הכל. על השלילי, על זה שאת כל כך כאן בשביל הבנות. אין סוף תודה!

לא, עוד לא הספקתי לדבר איתה, מקווה שאולי היום. אז זהו, שגם אני פוחדת שהדקא חזק מדי, אבל היא אמרה שדקא 0.1 לא מדכא חזק יותר מהצטרוטייד, וכך ענו לי גם בכמה פורומים. אני כבר מבולבלת כולי.הבנתי שזה פרוטוקול שרופאים אוהבים דווקא אצל נשים עם רזרבה נמוכה (ומישהי כתבה לי באיזשהו פורום שבר חווה ממליץ עליו). הרופאה שלי, האמת, היתה לא נחרצת לגביו. איזה עוד פרוטוקול אפשר לעשות עם דיכוי מההתחלה, שהוא לא דקא? אני לא נתקלתי בכזה. אני הבנתי מהרופאה שגם פרוטוקול ארוך הוא תמיד עם דקא, לא? ואני אישית מעדיפה את הצטרוטייד על הסינרל (שלא ניסיתי אף פעם) כי יש לי בעיית אלרגיות ונזלות. לגבי שינוי פרוטוקול באופן כללי, כבר שינינו מגונאל בהתחלה למנופור מההתחלה, ולבקשתי הפעם אנחנו חוזרים לגונאל מההתחלה (כי יש לי הרבה בבית, ושני ההיריונות היו עם גונאל מההתחלה דווקא...). חוץ מזה שאני אקח גם ויאגרה וויטמין אי לעזור לרירית, שזה משהו שניסינו רק פעם אחת בינתיים. על איזה שינוי פרוטקול היית ממליצה מעבר לזה? ולמה בעצם? נשיקות

בפרוטוקולים שנתנו לדורה ולא זוכרת. היא היתה בערך במצבך ואם אני לא טועה נתנו לה פרוטוקול קצר עם מדכא. לא כל מה שרופאים אומרים הוא נכון. על בשרי ועל בשר כל בנות הפורום למדתי שהדקא הוא דרעקא ושליט על בדכאונות. צטרוטייד תמיד ידידותי יותר למשתמשת ואפילו נחשב לאחד עם "פאשלות" שלפעמים עלול לא להיות חזק מספיק. כבר היו בריחות ביוץ איתו. אם סינארל לא, אז תשארי עם צטרוטייד. אני לא מתנגדת לגונל בכלל. בעיני הוא הורמון עדין שיודע לאסוף את הכוחות מההתחלה בעדינות ואח"כ אפשר להוסיף את חבריו הכבדים יותר. תגידי את עושה הנצה בטיפולים? + סטרואידים ואנטיביוטיקה? אם לא, מאד ממליצה לנסות. אם יש לך טיפה זמן, נסי לעשות חיפוש בהודעות הישנות של דורה על הטיפולים שהיא עברה.... אם יש לך זמן... לילה טוב יקירה

אשמח לשמוע דעתם של מנוסים ממני. אנחנו זוג בגילאי 35, 40. מנסים בערך שנה + שלושה טיפולים בהזרעות וללא הצלחה. מוגדרים כרגע כאי פריון בלתי מוסבר. יש לי שתי שאלות 1. האם כדאי לעבור לטיפולי הפרייה חוץ גופית ככר עכשיו? 2. עד עכשיו עברנו בדיקות הורמונים ובדיקת זרע. איזה בדיקות נוספות ניתן לעשות כדי לנסות להסביר את ה"לא מוסבר"? תודה רבה מראש

ברוכה הבאה, מאחלת לך שהות קצרצרה :-) לגבי מתי לעבור להפריות יש כמה עמדות. אני מאלו שאומרים שכדאי לחכות אם אין סיבה רפואית ברורה למה צריך את ההפריות. IVF אומר כמויות הורמונים גדולות והתערבות פולשנית גדולה, ובצידה סכנות, אמנם סטטיסטית נמוכות, אבל בכל זאת הן קיימות. ההמלצה הכללית היא לפחות 6 הזרעות לפני IVF. יש שיאמרו שכדאי לעבוד ל IVF מהר יותר. לגבי בדיקות, האם עשית אולטרא סאונד אגן קטן? חוץ מהמעקבים אחרי הביוץ? האם היה תקין? בד"כ לא נוטים לשלוח לצילום רחם לפני שעוברים ל IVF, אבל לעיתים בדיקה שכזו יכולה להאיר את התמונה לגבי מה הבעיה אם יש כזו בכלל. בהצלחה גדולה!

אני דווקא בעד מעבר מהיר ל-IVF, כמובן הכל תלוי במקרה הספציפי, בתגובה שלך להורמונים בשלב ההזרעות, ובסבלנות שלך. אני אישית העדפתי למקסם את כל הסיכויים ולא להאריך את הטיפולים, ולפחות במקרה שלי זה הוכיח את עצמו. אחרות יגידו לך אחרת כמובן. רק דבר אחד: אני לא הייתי ממשיכה בהזרעות בלי צילום רחם. למעשה, הרופאה שלי לא הסכימה לעשות אפילו הזרעה אחת בלי צילום רחם, לדעתי בצדק. הרי אם במקרה זאת הבעיה שלך אז את סתם מכניסה לגוף הורמונים ומבזבזת זמן ועצבים עם אפס סיכוי. אני יודעת שהרבה רופאים מתחילים הזרעות בלי הצילום, אבל נראה לי שאחרי שלושה מחזורים בלי הצלחה, וכשאין סיבה נראית לעין אחרת, בהחלט כדאי לעשות צילום רחם. או לעבור ישר ל-IVF ולוותר על התענוג...

קודם כל כמה טוב שאתן כאן. אני ממש מרגישה לא בנוח עם אי הבירור לסיבות אפשריות לכך שעד כה לא הצליח לנו והרופא רק רוצה לתת לי הורמונים "כי זה הטיפול.". יש לכן מושג איפה ניתן לבצע בירור מקיף יותר? אני מעדיפה לחכות עם הivf ומצד שני לא רוצה לעבור את כל רכבת ההרים הזו ובסוף לגלות שהכל היה לא רלוונטי עבורי.

האם את מטופלת אצל רופא פוריות מומחה? יש הרבה רופאי נשים שיש להם גם "פריון" בהגדרת התפקיד, אבל זאת לא המומחיות שלהם, ויש הבדל גדול. חשוב להיות אצל רופא שממש מתמחה בבעיות פוריות. לדעתי כל מה שנשאר לך כרגע לעשות זה צילום רחם ו/או היסטרסקופיה. צילום רחם בודק אם החצוצרות סתומות, מה שמקטין/מונע את סיכוי הכניסה הטבעית להיריון,תלוי בדרגת החסימה, והיסטרסקופיה בודקת את מבנה הרחם, הידבקויות, וכדומה. השלב הבא זאת הפריה, שמעבר לסיכויי ההצלחה הגדולים יותר גם משמשת ככלי אבחנתי כי רק כך אפשר לראות כמה ביציות את מפיקה ומה איכותן. כמה הורמונים קיבלת בהזרעות ואיך הגבת להן? ושאלה אחרונה: אני מניחה שאת בת 35 ובן זוגך בן 40 ולא להפך? נשמע טיפשי, אבל חשוב לי לברר (אצלנו בעלי צעיר יותר). גיל האשה הוא המשתנה המשמעותי ביותר לפוריות, לצערנו.

היי, בוקר טוב אתמול הזריקה הראשונה עברה בהצלחה, למעט זה שלא הוצאתי טיפה כמו שמנחים.. כי בסרטון שראיתי לא הראו את זה.. מקווה שהכל יהיה בסדר.. הבוקר הלכתי לבקשר "אישור" מהרופאה באיכילוב, אני צריכה לקופת חולים.. בגלל שאני פרסונל באיכילוב, הקופ"ח לא ידעה שאני מטופלת וכמעט לא נתנו לי את הגונאל אתמול :( זה היה מתיש!! בכל מקרה, קיבלתי בסוף, הזרקתי והכל בסדר :) היום שוחחתי עוד קצת עם הרופאה, לגבי הבדיקות זרע, אמרה שהמורפולוגיה בעייתית (1%), התייעצה עם מנהלת המכון ואמרה שאם חס וחלילה לא יצליח הפעם (הזרעה שנייה), ייתכן ונעבור ישר ל- IVF אני לא חושבת כרגע לכיוון הזה בכלל, אני שומרת את כל האנרגיות להצלחה בפעם הזו :) שיהיה לכולן יום נפלא!

כולי תקווה שאכן לא תהיה לך שום סיבה להמשיך ל IVF, מאחלת לך הצלחה גדולה כבר בסבב הזה!! לא צריכה להיות שום בעיה אם לא הוצאת טיפונת מהגונל, העיקר שהזרקת את הכמות הרצויה. זה הכל. עם העט זה ממש קל עד בלתי אפשרי לטעות כמעט :-) לילה טוב

זה ממש בי בתוכי ממש ממש עמוק. אני חושבת חיה ונושמת את כל הנושא יומם וליל. לא יוצאת מהלופ הזה... זה בטח לא טוב כי הרי אנחנו גם צריכות בזמנים האלו להיות עסוקים בעוד דברים כדי שיהיה לנו זמן לצבור כוחות של אמונה וכן גם קצת להרפות...

אני יודעת... בעיקר בהתחלה. אני זוכרת כמה לילות חסרי שינה עברו עלי וימים שהייתי בעיקר באינטרנט במחקרים וקריאה על הנושא. אחרי כמה טיפולים זה התחיל להרגע אצלי והתחלתי לתפוס מרחק. תרשי לעצמך להיות מה שאת. אם כרגע את טבועה בעניין ולא מצליחה לחשוב על משהו אחר - אז זה מה שאת כרגע יכולה. רק דבר אחד ממליצה לך לעשות - להכריח את עצמך לעשות משהו טוב לנשמה בשבילך לפחות פעם בשבוע. מינימום. שלא קשור לזה בכללללללל

פחדתי שאני נשמעת פסימית ושאני לא תורמת לתחושה פה. שמחה שענית לי שהמחשבות האלו מוכרות...

הי, אני היום בת 34, נכנסתי להריון הראשון שלי בהזרעה שניה (כדורים, זריקות והזרעות). לפי הבדיקות שעשינו בהתחלה לא היתה בעיה אצלי ואצל בעלי. הבן שלי היום בן 3 ואני רוצה להתחיל טיפולים בפעם השניה (כבר שנה וחצי ללא אמצעי מניעה בלי תקלות). אני אשמח לדעת אם יש אפשרות לעשות טיפולי פוריות אבל להתחיל מהזרעה ולא לעבור את התהליך המייגע של כדורים וזריקות (בלי כמות ההורמונים המטורפת שנכנסת לגוף). תודה על העזרה.

קודם כל, אני מאחלת לך הצלחה גדולה ומהירה! לשאלתך: ראשית, לפי הנתונים שסיפקת יתחילו איתכם בכל מקרה בהזרעות, גם אם היית רוצה לעבור ישר להפריות. לגבי עם/בלי הורמונים, בדרך כלל הרופאים מוכנים להקשיב לבקשות המטופלת, בטח בשלב ההזרעות שדי זול למערכת, ולכן אין סיבה שלא יאשרו לך לנסות באופן טבעי. אני חייבת רק לציין שלמיטב ידיעתי בלי הורמונים, אין להזרעות יתרון גדול על פני קיום יחסים כאשר מדובר בזרע טוב, כך שאני אישית הייתי שוקלת בכל זאת להתחיל עם הורמונים במינון נמוך. מחזיקה לך אצבעות להצלחה, בכל דרך שתבחרי

היום אני צריכה לקנות ולהזריק את הגונאל ל- 8 ימים וביום ראשון יש מעקב ראשון. מצד אחד, אני לחוצה נורא מטיפול הורמונלי, בעיקר שאני יודעת שלא בטוח שזה יצליח בפעם הראשונה.. אני לא בטוחה שיש לי כוחות להמשיך לעוד סיבוב כרגע אני מרגישה שלא קראתי על זה מספיק ושאני הולכת להכניס לגוף שלי חומרים לא בריאים כ"כ.. הרופא אמר שצריך לדעת שיש בזריקות שני סיכונים עיקריים: תאומים ושלישיות - הריון בסיכון גבוה.. וגירוי יתר.. יש עודף מידע באינטרנט.. על סיכונים ונשים שכותבות שזה היה להן לא טוב.. בתי חולים וסרטים כאלו ואחרים.. זה מפחיד אותי מצד שני, עד עכשיו עשיתי דיקור סיני אצל מדקרת פשוט מדהימה שחזקה אותי בכל התהליך, היא מחזקת אותי גם עכשיו. היא ייעצה לי להמשיך בדיקור אצל אחד המומחים הגדולים (ד"ר ראובן ברק או מדקרת בשם גל חירות) לפני שאתחיל בטיפול ההורמונולי אני נורא מבולבלת. יש למישהי עצה של "איך להתמודד"?

אני עדיין זוכרת כמה הכל הפחיד אותי בהתחלה, אבל תאמיני לי שהשד באמת באמת לא כל כך נורא. מציעה לך להימנע מלקרוא יותר מדי באינטרנט, כי מטבע הדברים אלה שקשה להן כותבות הרבה יותר מאלה שעובר להן בקלות. כל אחת מגיבה אחרת להורמונים, ויש כאלה (כמוני) שזה לגמרי עובר להן מעל לראש, וממש אין השפעות מורגשות. לגבי גירוי יתר, זה נדיר יותר מכפי שנדמה מקריאה בפורומים, בטח בדרגה החמורה של התופעה. בדיוק בשביל זה עושים את כל המעקבים הצמודים ומתחילים בדרך כלל במינונים נמוכים מאוד, בעיקר בהזרעות. איזה מינון התבקשת להזריק?

הרגעת אותי באמת צריך לקחת את הדברים בפרפורציה, בדיוק כמו שאני כותבת יותר כשרע לי ושאני צריכה עצות... אם הכל היה עובר חלק, כנראה שיושבים בשקט :) המינון שרשם לי הרופא הוא 112.5

ואם חו"ח יראו שגם לו את מגיבה יותר מדי, יפחיתו לך אותו מהר. אבל אני מאמינה שלא תגיעי לזה. בהצלחה! מתי את מתחילה להזריק?

אימאל'ה :)

ראובן ברק הוא אחד המומחים הגדולים בתחום. את בידיים מצויינות!

טוב אז טחרי שמרטו את עצביי עד העצם , ונוצר מצב מאוד מוזר שבו אני עם משפחתי, מתחת למרפאה, הבטריה של הטלפון נגמרת, אני כבר השארתי שלוש הודעות לאחיות, השעה חמש וחצי וכלום. זה משמיים שהייתי שם כי בפירוש בדקה האחרונה לפני צאתה הבייתה התקשרה האחות, אני באמתלות שונות נפרדתי מהמשפחה והגעתי למרפאה. קיבלתי שתי זריקות אורגלוטרן. האחות הסבירה שהם רוצים לעכב את הביוץ עד שהזקיק יבשיל, כלומר לוודא שזה לא יקרה עד אז. טוב זהו. אני בפירוש לא יכולה לתת לכל זה לסחוט אותי כך... אבל זוכרת מה שסיפרתן לי...שאני עוד אתרגל. מישי

היי משמוש, בהתחלה זה באמת מורט עצבים ומעצבן. אבל עם הזמן את תראי שאת רגילה לכך ואלו "עניינים שבשגרה", אני בהתחלה הייתי נלחצת היום אני לוקחת את הזריקה בלי להתרגש בכלל. שיהיה בהצלחה רבה רבה

הי, אשמח לשמוע חוו"ד ענייניות לגבי השניים, אני אמורה להתחיל טיפול באזור הצפון ומתלבטת בין שניהם, - מי מומלץ ? תודה מראש!

היי לימור, לפי מדיניות האתר, אנחנו נמנעות כאן ממתן המלצות/דיס-המלצות על רופאים. מציעה לך לנסות בפורומים של תפוז, שאפילו מרכזים המלצות על רופאים. בהצלחה!

היי לימור קוראים לי ליאת ואני מאזור הצפון אני מנוסה מאוד בנוסה לצערי ואחרי 15 שאיבות בכל בתי החולים בצפון רמב"ם , רוטשילד, כרמל ועכשיו אלישע אני אשמח לייעץ לך מהניסיון הרב שלי רוטשילד יש אחיות נהדרות ויחס מעולה המחלקה היא בבניין נפרד והכל ביחס אישי ומעולה עם מיטב הרופאים, רמב"ם ישנה ד"ר מנור שהיא מלאך מבחינתי מבחינת היחס האישי והמקצועיות אין עליה אבל היא עובדת גם בבית חולים אלישע באופן פרטי מומלץ בחום בנוסף יש את פרופסור מרטה דינרפלד בבית חולים כרמל שגם היא אלופה עם שן עולמי היינו גם אצלה לאחר 15 שאיבות וישבתי איתה והיא המליצה לי על תוסף מזוך שאף בית חולים לא הציע לי והיו לי באותו טיפול הרבה ביציות בגלל זה בקיצור היא אלופה בלי קשר שלא הצליח לי שם אבל מבחינת ידע היא אלופה ונחמדה בקיצור יש לי ידע רב בכל בית חולים בצפון אשמח לעזור לך בכל שאלה וחוץ מזה כמעט כל הרופאים נמצאים בכל הביתי חולים והם עוברים ונמצאים כל פעם בבית חולים אחר לפי המשמרות שלהם זה תלוי על מי נופלים באותו יום של ההחזרה או שאיבה באותו משמרת של איזה רופא אבל לפי דעתי גם הפרוטוקול חשוב איזה פרוטוקול לקבל ואם לא הולך אז לשנות ולנסות כל פעם תרופות אחרות אני מדברת מניסיון של אלף פרוטוקולים ששונו כל פעם משהו אחר לפי הרופא ולפי הבית חולים כל אחד חשב אחרת אשמח לעזור מכל הלב הטל שלי: 0505666057 ליאת תתקשרי מתי שאת רוצה בכל שאלה תאמיני לי שאנחנו בעייתיים והיינו מוגדרים בתור זוג עם בעיות חמורות מאוד אבל אני מאמינה שלכל דבר יש פתרון העיקר להיות בידיים הטובות ולנסות ולא לפחת לשנות ובנוסף כמה פעולות שעשיתי שלא בכל בית חולים הציעו לי וזה בגלל הידע הרב ששאבתי מבנות ולמרון שלכל אחת מתאים טיפול אחר אבל תמיד טוב לשמוע מה יש להציע לרפואה בנושא באמת אשמח לשמוע ממך בהצלחה ליאת

ראיתי מה שכתבת לי למטה תודה רבה! וואו, מה שאנחנו עוברות :) אני תקעתי את התיק העטוף שלוש פעמים במקרר מפוצץ מעדנים לשמח משפחתית וכולי רעד - 15 ילדים קטנים מסתובבים בבית. בכל מקרה ההזרקה הייתה הרבה פחות נוראית ממה שחששתי... ובאמת אני מרגישה טוב, מעצם זה שאני מטפלת, עושה משהו, עוזרת לגוף חיבוק ממני תודה רבה!!!!מישי

:)

היי בנות האחות אמרה שאני מגיבה טוב לגונאל. היא תהתה למה אני לא מקבלת מונפור, וגם רמזה לי בצורה ברורה (קבעה לי תור :) לרופא אחר... ד"ר צפריר. היא אמרה שהוא מבצע החזרות באסותא ראשון אך הוא עושה זאת בעצמו וזה מאוד מומלץ. היא אמרה לי שלדעתה כדאי לי לעשות amh שעדיין לא עשיתי ותהתה גם על זה... היא נתנה לי מרשם לעוד גונאל ולמונפור. היא הייתה נהדרת, ברורה ומפורטת. כמו כן היא סיפרה לי שיש להן מטופלת שהבוקר הודיעה שהיא בהריון- הבחורה עם fsh 99!!!! וזה לה הריון שני עם אותם נתונים! וואו הא?? יש ניסים. להת בינתיים מישי

אני עסוקה כרגע בעבודה, אבל הייתי חייבת להגיב. אלה חדשות נפלאות! רוצה להגיד לנו מה ראו באולטרה סאונד / בדיקות דם? לשאלות של האחות: קודם כל, בהחלט תשאלי את הרופא. אבל למיטב ידיעתי מקובל בהזרעות להשתמש בגונאל (או פיוריגון, שהוא המקבילה שלו אם אני לא טועה), ובהפריות יותר להשתמש במנופור. ולגבי בדיקת ה-AMH, אני גם חושבת שכדאי שתעשי אותה, למרות שברגע שאת בטיפולים מה שחשוב זה איך את מגיבה להורמונים (כמה זקיקים בכל טיפול, ואם תגיעי לשאיבות אז מה אחוז ההפריות), וכל הבדיקות להערכת הרזרבה השחלתית כבר פחות חשובות. שיהיה המון בהצלחה!

היי יש לי שני זקיקים אחד מכל צד (ווא מה זה?) יום שביבעי לווסת הזקיק המוביל בגודל 14. ההורמונים עדיין לא ידוע... האחות חושבת לדעתי שאני צריכה full push היא גם אמרה שיש זוגות שאומרים להם לא להית יחד לפני הזרעות ויש שכן... לנו אמרו לא. יתכן שזה תלוי שאיכות הזרע. תודה רבה ויום טוב בעבודה

היי בנות, לפני שאני פורסת כנפיים ומחפשת לי פורום הריון רציתי להישאר עוד קצת במקום המוקר הזה. זה בסדר אם אני אשאל כמה שאלות? אני מתחילה שבוע חמישי מחר (לפי וסת אחרונה) ואני לא מרגישה "בהריון" אין לי בחילות ואני מרגישה טוב. רק גודש בשדיים וקיבצוצים ברחם. זה מרגיש לי לא אמיתי... רציתי לשאול אתכן מתי הרגשתן שאתן באמת בהריון, ומתי עוברת התקופה הכי קריטית של ההתחלה ואפשר כבר לנשום עמוק ולדעת שהכל בסדר? גם רציתי לשמוע מכן מתי סיפרתן לסביבה הקרובה על ההריון? אנחנו מתכננים לחכות עד שנראה שההריון מתפתח ושהכל טוב.

אני בה שיקרה לנו הנס מתכננת לספר מתישהוא לפני הבת/בר מצווה ;-)

לי היתה גם היסטוריית הפלות וגם טיפולי פוריות, לכן אני אולי לא דוגמא אבל אני סיפרתי בחודש חמישי, כשכבר לא היתה ברירה והתחילו לראות וגם כי סימנתי לי כיעד את בדיקת מי השפיר... אבל כמובן זה אישי וזה תלוי בהרגשה שלך. כמובן שזה כל כך אישי ומשתנה מאחת לאחת אבל כמו שמישי אמרה, רצוי לפני בר המצווה ... (או קצת לפני האוניברסיטה):

איזה כיף שהחלטת להישאר איתנו עוד קצת :-) בגדול, זה שאת לא מרגישה כלום גם לא אומר כלום. יש נשים בנות מזל שלא מרגישות שום דבר לאורך ההיריון, ובכל מקרה אצל הרוב התופעות שאת מדברת עליהן (בחילות, עייפות וכו') מתחילות רק בשבוע 6-7. אבל זה באמת לא קבוע. נהוג לומר שאחרי ראיית דופק הסיכוי להפלה יורד מאוד, ואז כל שבוע שעובר מוריד את הסיכויים, ולקראת סוף השליש הראשון זה כבר מאוד נדיר. זה גם תלוי בגילך (לצערי, ככל שהגיל עולה גם הסיכוי להפלה עולה). ומתי לספר? שאלת מיליון הדולר. תלוי באופי, בעבר הרפואי, ובעוד מיליון דברים. בהיריון הראשון סיפרתי לאחותי ולחברתי הטובה ביותר - שליוו אותי לאורך הטיפולים - מיד עם הבטא, לאחותי השנייה אחרי הדופק, ולשאר העולם רק אחרי המי שפיר. בפעם הבאה סיפרתי מהר יותר (עדיין למעטים, אבל קצת יותר), ונאלצתי לספר גם על ההפלה...

שואלים אותי: "מה שלומך? מה קורה?" ואני עונה (מנימוס...): "הכל בסדר\ טוב\ רגיל" צריכה להתנהג כאילו הכל רגיל, אבל מבפנים.. הכל גועש ועומד עוד שנייה אני כנראה הולכת להתפוצץ.. למה זה קורה לנו, למה? למה הכל לא הולך חלק? למה זה כל כך מסובך? למה עם אהבה ענקית כזו כמו שיש לנו אנחנו לא מצליחים? למה? למה? למה?!?!?!?!?!?!?!? אנחנו זוג צעיר, בני 28, הוא מתמחה במשרד עו"ד ואני מהנדסת תעשייה וניהול, התחתנו לפני שנה וארבעה חודשים, אנחנו מאוהבים ואוהבים עד מעל הראש והחלטנו ש"הגיע הזמן, גם אנחנו רוצים ילדים!" זה לא הלך בדרך הטבעית, היו הרבה מכשולים בדרך, בטח גם עליהם אכתוב בהמשך בכל מקרה, נכון להיום, אנחנו מטופלים בבית חולים איכילוב, במכון לחקר הפוריות, הצוות שם מקסים, מחבק, נעים! זה בדיוק מה שהיינו צריכים אחרי מה שעברנו עם הרופא הדוחה בקופת החולים... לפני שבועיים הייתה הזרעה, בפעם הראשונה, ההזרעה הראשונה הייתה בשישי, זריקת אוביטרל בערב והזרעה נוספת בראשון.. ההתרגשות הייתה בעיצומה.. הרגשנו ש"הנה, עכשיו באמת הכל לטובתנו... זה הולך להצליח"!!! צריך לחכות שבועיים עד שאפשר לעשות בדיקת דם, כל השבוע האחרון, השבוע השני בהמתנה, בכל פעם שהלכתי ל- 00, הלב שלי התחיל לפמפם.. איזה לחץ, מטורף! טוב יאללה, תתיישבי כבר... עוד שנייה הכל בורח לך... פוווו... הכל היה נקי ורגוע ואחרי שעתיים... כל הסיפור מחדש... עד ש... ביום רביעי התחילה הכתמה חומה.. התבאסתי, כל כך רציתי להגיע ליום ראשון וללכת לעשות בדיקת דם פשוטה ובערב לחגוג עם אהובי שיחזור לו מהחופשה... אז מה שרציתי??? שמה עליי פס המכשפה הזו.. בדר"כ המחזור שלי מתחיל ככה... הכתמה בערב ובלילה כבר מתחיל הדימום האדום... הפעם.. זה היה שונה.. הקפצתי את אהובי לרכבת בחמש בבוקר, אז לא הספקתי להתפנות לפני.. (נראה לי שפשוט פחדתי לראות מה קורה שם..) אבל כשהגעתי הביתה כבר עוד שנייה התפוצצה לי השלפוחית.. התיישבתי, ניגבתי.. הכל נקי! איך זה יכול להיות? לא הבנתי.. מיד פתחתי כל אתר אינטרנט אפשרי, חיפשתי "הכתמה לאחר הזרעה", פתחתי את כל העמודים והפורומים ש- google הציע לי ברב נדיבותו... ולהפתעתי... זה באמת קורה... הכל היה נשמע אופטימי.. סוף סוף הגיע חיוך לפנים... מה, יש מצב שזה זה?? איזה כיף!! ליטפתי את הבטן שלי ויצאתי ליום הסידורים שתוכנן מראש, אחה"צ הלכתי ללימודים באוניברסיטה ובערב היו אצלי חברות למסיבת פיג'מות... אין צורך לציין שאני כל שנייה קפצתי לראות מה המצב בשירותים.. ועדיין ההכתמה לא חזרה... כל פעם יצאתי עם חיוך ענקי מהשירותים.. הבנות בטח לא הבינו מה נסגר איתי... אבל.. הפעם המכשפה ממש "הגדילה ראש" והגיעה בתזמון נוראי, אני פה והוא שם ואין מי שיחבק אותי ויגיד לי שלא נורא והכל יהיה בסדר בצורה הכי עדינה ואמיתית שיש.. שרק לה אני מאמינה!! אחחחחח.... אם הייתי פוגשת את ה"מכשפה" הזו פנים מול פנים... קודם כל הייתי מעיפה לה איזו סטירה (אין מה לעשות אני חייבת לשחרר קצת אגרסיות שתוקעות בי עכשיו במחזור הזה...) אז עם ה"חלק האלים" סיימנו.. אח"כ הייתי בטח ואומרת לה "נו, באמת!!! את רצינית איתי??? למה באת? לכי מפה! אני לא רוצה לראות אותך עכשיו... תבואי עוד תשעה – עשרה חודשים.. פלוס מינוס... אל תמהרי לחזור, תלכי לחופש... תלכי לבלות לך באיזה אי נידח.. תפסיקי להטריד אותנו!" לא יודעת למה החלטתי לכתוב דווקא עכשיו, אולי בתוך תוכי קיוויתי שזה קצת ישחרר לי את הלב.. החצי השני, האהוב שלי, נסע לחופשה מהעבודה, אני לא רוצה לבאס אותו ולנהל שיחות על המצב רוח עכשיו, לא מגיע לו לסבול שם כשהוא רחוק... ועוד בגללי.. גם לו היה קשה עם זה ש"המכשפה הגיעה".. שוב.. והוא דואג לי נורא... עם כל המצבי רוח האלו שלי.. אני לא מאשימה אותו... בדיוק סיימנו שיחה עכשיו, הוא שמע עליי שמשהו לא בסדר.. טוב.. לא היה קשה לנחש... יום שישי ההיום, השעה תשע וחצי בערב ואני כבר במיטה.. ואני עצובה... אבל כבר לא בוכה... השתדלתי ממש שהוא לא יתבאס, אמרתי שהכל בסדר, הוא שאל אם כואב לי... אמרתי שכן וניסתי להחליף נושא... עכשיו אני אשים לי איזה סרט טוב ואנסה להירדם, מחר יש לי יום ארוך.. צריכה ללמוד, צריכה להמשיך לעבוד על המצב רוח.. כדי שאוכל ביום ראשון לחזור לעבודה כרגיל ולא לבהות באוויר כל היום ולהיות עצובה.. לילה טוב

.

אני ממש מבינה אותך. זה מאוד מתסכל, אנחנו תמיד חושבות שברגע שנרצה ילדים זה יקרה וכשזה לא הולך לפי התכנית זה מאוד מתסכל ועצוב במיוחד שנדמה שכולן מסביב נכנסות להריון תוך שנייה וחצי ולך זה פשוט לא קורא. אבל זה יקרה! תהיה אופטימית ותאמיני שהיום הזה יגיע שהמחזור לא יבוא ובמקומו את תראי שני פסים מהממים ותהיי בהריון. אני גם הייתי מאוד עצובה בתחילת החודש וביום שלישי האחרון זה קרה, גיליתי שאני בהריון! המון בהצלחה, ומקווה שהבשורות הטובות ימהרו להגיע גם אליך!

ליבי יוצא אלייך! שתדעי שכולנו עוברות את אותם הדברים... אני יכולה לספר לך על עצמי כמובן... הכאב הזה הוא עמוק ביותר ואנו הנשים חוות אותו כל כך עמוק ובכל כך הרבה רבדים שזה ממש אכזרי... כל השאלות הכואבות וכל הלמה כל כך מוכרים... כל העמדת הפנים המתישה ( אני לא חולקת עם אף אחד מהסביבה הקרובה או משפחה ) לא אתחיל לספר לך עליי כי אני בעבודה עכשיו ולא מתאים לי לשקוע אבל אני כן אגיד לך, שוני, את מאוד צעירה!!! יש לך כל כך הרבה תקווה ואני יודעת שאת תהיי אמא בריבוע. אם לא יצלחו ההזרעות - ואני מאחלת לך שזאת האחרונה- בהפריות בטוח יצליח לך! יש לך באמת זמן ואת צעירה מאוד :) זה בטוח יעבוד לטובתך שמרי על האהבה הנפלאה שלך ותראי שזה יגיע! מישי

התהליך אכן קשה, מתסכל ומחרפן. מה שמישי כתבה לך נכון מאוד, שיש לך יתרון עצום של הגיל הצעיר. מהמקום שבו אנחנו יושבות (שתינו כבר עברנו את ה-40), זה נשמע לנו נפלא, ופתיר מאוד. מצד שני, אני לגמרי מבינה שבטח מעצבן לשמוע את זה כשלא מצליחים - מה עוד שבגילך יש את הציפייה להצליח מהר, באופן טבעי, ולכן האכזבה בוודאי כפולה. אבל תאמיני לנו שזה יבוא, ואפילו מהר מכפי שנדמה לך. וזה שווה הכל! :-)

היי יקרות תודה עמקית על העידוד!!!! הרגעתן וחיזקתן אותי מאוד. בסוף היינו בטרם וזה היה ממש זריז . הפחד מהזריקות היה לא פרופציונאלי לכאב בכלל. אני כבר שלושה ימים ללא בבית, אצל אחי ומשפחתו, הייתה לנו שמחה אתמול ומפגש משפחתי גדול. לכן לא כל כך הייתי פה. אמרתי לכולם שיש לי משחה שצריכה קירור ותקעתי שם את הגונאל עטוף בתיק עטוף :) זהו אז הזתדרתי עם זה המדקרת אמרה שיש לי פחות מתח, אבל עצב גדול, בעצם דכאון. בכל מקרה, אני ממליצה מאוד על הדיקור. המטפלת שלי היא גם כל כך מיוחדת עם נשמה ענקית וידע אדיר בכל הקטע של פוריות. אשמח לחלוק אותה אתכן :) קרן קטונתי מלייעץ אבל אני איתך ומאחלת לך הצלחה קלה ומהירה!! תודה על מה שכתבת לי למטה, אני אענה לך בנפרד נועה מטופלשית ונורית תודה רבה קראתי שוב ושוב מה שכתבתן לי שבת שלום לכולן שנראה ניסים בקרוב אכתוב בהקדם יש לי עוד הרבה מה להגיד :) שלכן מישמיש

היי מישמיש, שמחה שהמדקרת שלך עוזרת. אני בעד כל דבר שעשוי להקל על התקופה הזו. למרות הלחץ ולעיתים הגעה לשלב של אפיסת כוחות אני בטוחה שכל אחת כאן שאם היא באמת רוצה את זה היא תקבל! במקודם או במאוחר זה פשוט יקרה יש פציעות אני לא אומרות שאין אבל זה כלום לעומת הטוב שעוד מחכה לנו... שבת טובה רגועה ובטוחה

בנות יקרות, אז אחרי עוד בטא שלילית בתחילת השבוע (אפילו לא היה לי כוח לעדכן), הרופאה שלי הציעה שינוי פרוטוקול. עד עכשיו עשיתי רק פרוטוקולים קצרים "סטנדרטיים", שבהם הזרקתי גונאל או מנופור מתחילת המחזור, והוספנו צטרוטייד בהמשך לפי הזקיק המוביל. הפרוטוקול הזה הניב אצלי היריון ולידה ב-IVF ראשון בגיל 39, ועוד היריון שהסתיים לצערי בהפלה, בגיל 41. מאז ניסינו אותו עוד ארבע פעמים, בינתיים ללא עוד היריון. אבל חוץ מפעם אחת מוזרה, היו בכל פעם 4-8 ביציות, ואחוז הפריות די גבוה. הרירית שלי, שהיא תמיד דקה, היתה מאוד בעייתית בפעמיים מתוך הטיפולים, ולדעתי לא באמת היה בהם סיכוי לעוברים. בפעם האחרונה הוספנו כל מיני דברים והגעתי לרירית 6.5 שאיתה בהחלט יש לי היריונות, אבל היה רק עובר אחד והוא לא נקלט. עכשיו הרופאה שלי הציעה לנסות פרוטוקול קצר אחר, שבו מזריקים מיום 2 למחזור גונאל או מנופור ודקא, וממשיכים עם הדקא כל יום עד הסוף (בלי צטרוטייד, כמובן). לטענתה זה עשוי להניב יותר ביציות.(היא הציעה לנסות גם פרוטוקול ארוך, אבל ישר פסלתי את זה, אולי לא בצדק). אז מהמנוסות כאן בפורום, נועה וכמובן כל האחרות, אשמח לשמוע את דעתכן קודם כל ספציפית על הפרוטוקול הזה עם הדקא מההתחלה - מישהי מכירה, ניסתה? - ושנית על עצם שינוי הפרוטוקול.אני בהחלט מעריכה את הניסיון לגוון, אבל מאחר שהפרוטוקול "הרגיל" הניב אצלי כבר שני היריונות בזמן קצר יחסית, אני תוהה אם בכלל נכון להחליף אותו, או להמשיך איתו עד ששוב יבוא העובר הנכון... האם בכלל נכןו להתחיל עכשיו בניסוי וטעייה של פרוטוקולים שונים? ומה אם זה יגרום לי לא לייצר ביציות בכלל, נניח? הרי כל אשה מגיבה אחרת לכל תרופה ופרוטוקול, לא? והדבר היחיד שאין לי זה זמן לבזבז (וגם לא אישורי שאיבה של מכבי לבזבז....) אשמח לכל דעה ועצה. שתהיה שבת מצוינת לכולן, קרן

אני ניסיתי עם דקא ושחלה שלי לא יצרה . אני מאמינה עם יש לך ביציות ועוברים טובים בפרוטוקול הקצר עם ציטוטריד . תמשיכי הייתי ממליצה לך לעשות דיקור זה משפיע ממש טוב על הרירית . אני יכולה להמליץ לך על מדקרת מדהימה שמתעסקת כמעט רק בגניקולוגיה . שבת שלום

זה גם האינסטינקט שלי, ומצד שני אני מאוד סומכת על הרופאה שלי (אבל היא לא היתה נחרצת בעניין),וגם פוחדת מהצד הרגשי -- שאם הטיפול שוב ייכשל אכעס על עצמי שלא שיניתי את הפרוטוקול. מצד שני אם אשנה את הפרוטוקול והגוף יגיב רע, אולי אכעס יותר. אוף, היא הפתיעה אותי עם ההצעה הזאת והכניסה אותי לעוד סחרור והתלבטות שממש לא הייתי צריכה כרגע... לגבי דיקור, אני חייבת לומר שאני לא מאמינה בזה, וגם שניסיתי פעמיים - אצל מדקר מאוד טוב ונחשב - ולא ראיתי שום שינוי. אני כרגע בטיפול שנחשב ניסיוני של לקיחת ויאגרה (כן, כן), שאמורה להזרים דם לאזור ובכך לעזור לרירית. עשיתי את זה פעם אחת בינתיים, וראו שיפור מסוים. לא דרמטי, אבל בהחלט הביא את הרירית שלי למידה שבה אני משיגה היריונות (6.5 +) בניגוד ל-5-5.5 שהיה בשני הניסיונות האחרונים, גם עם דיקור. יכול להיות שזה היה מקרי, כי גם היו לי מחזורים בלי שום טיפול מיוחד שבהם הרירית הגיעה ל-6.5 (והיו בהם היריונות...), אבל אנחנו ננסה שוב את הויאגרה. חוץ מהמחיר הגבוה אין בזה שום חיסרון.וסך הכל זה עובד על אותו עיקרון כמו שהדיקור מתיימר (הגברת הזרמת הדם ספציפית לאזור הרחם), אז אני מעדיפה להישאר עם הרפואה הקונבנציונאלית

הסתדרת עם הזריקות? יקירתי, יש היום הדרכות ביו-טיוב לכל ההזרקות למיניהן. תגידי לי עם מה הסתבכת ואני מוצאת לך סרטון. תאמיני לי שהכל מקבל פרופורציות אחרי מעט מאד זמן. בהתחלה הכל גועש וסוער, ואז הסערה נרגעת לאט לאט ואפשר לראות קרני שמש בין עננים ואז הם אפילו הופכים לענני נוצה... ואז שוב השמש זורחת :-) אהובה, אני יכולה לספר לך שכשיגיעו הילדים, תגלי שהזריקות היו החלק הקל בחיים :-) זו הכנה טובה לעבודה הרבה והנפלאה שתחכה לך עם הבייב שיגיע! אוהבת אותך, שולחת לך חיבוקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק ענק! שבת שלום

קראתי עוד אתמול אך לא יכלתי לענות- תודה !!!!!!! :-) ממש זריקת אופטימיות ;-) שבת שלום ומבורך

ההי בנות יקרות אז נכון לעכשיו אני בבית במנוחה אחרי החזרה נחה נחה ועוד פעם נחה מחכה שהזמן יעבור ובתאריך 6/5 בעזרת השם תיהיה לי תשובה אני רוצה לזכור לטובה את התאריך הזה ושזה יהיה בעזרת השם תאריך שישנה י את חיי לטובה ויגשים לי את החלום אמן בינתיים אני במיטה כל היום בעלי מפנק אותי כל היום מכין אוכל טעים מסדר ומנקה את הבית והוא פשוט מוכן לעשות הכל העיקר שזה יצליח יש לי כמה שאלות חשובות ואשמח אם תענו לי בהקדם איפה אפשר לדעת מה החוק לגבי פיטורים בזמן של טיפולי פוריות (לחברה שלי) האם מותר לשכב על הצד / בטן לאחר החזרה כי פשוט הגב הורג אותי מכאבים בכל מקרה המשך יום טוב לכולם יום שמח עם בשורות טובות לכולן אמן אוהבת ליאת פ.

היי ליאת, את יכולה לשכב איך שאת רוצה. רוב הרופאים אפילו טוענים שאין טעם/צורך במנוחה אחרי החזרה, וגם הרופאה שלי שתומכת במנוחה לא טוענת שצריך לשכב במיטה, אז ודאי שאת יכולה לשכב באיזו תנוחה שאת רוצה. שיהיה המון בהצלחה, ותרגישי טוב!

גם אני אחבב מאד מאד את התאריך הזה 6.5 בע"ה כשיהיו בשורות מופלאות. לגבי החוק, אפשר להתייעץ עם משרד הרווחה, יש להם מוקדים גם לענייני יחסי עבודה. http://molsa.gov.il/MisradHarevacha/HomePageMenu/HelpCenters/Shil/ לגבי המנוחה, אני לא מאמינה גדולה במנוחה מוחלטת. יקירה, צריך גם להניע את מחזור הדם, את האברים, להזרים דם לרחם, לא לתת לאנרגיה להתקע במקום אחד. בעיני אם כבר מנוחה אז זה לעשות בעדינות דברים שאוהבים. הליכה מתונה חשובה מאד בעיני. קשה לי לשמוע שאת במצב שכיבה הרבה זמן עד כדי כך שכואב לך הגב. זה לא מומלץ ע"י שום רופא שאני מכירה... שתהיה שבת נעימה ומקסימה!

האם אני צודקת שבפרוטוקול ארוך בעצם חייבים לעשות חודש הפסקה בין טיפול לטיפול? כלומר, כשמקבלים בטא שלילית, חו"ח, צריך לחכות למחזור, ביום 21 שלו להתחיל דיכוי, ורק במחזור שמגיע אחריו להתחיל השראת ביוץ. נכון?

מבחינת ימים וזריקות ובדיקות? תודה

פרוטוקול ארוך מתחיל ביום 21 למחזור עם זריקות דיכוי הורמונלי למשך כשבועיים. לאחר הדיכוי עושים א"ס ובדיקת דם לראות שאכן הגוף בנקודת הורמונים הכי נמוכה ואז מתחילים עם זריקות הגירוי וממשיכים ביחד איתן עם זריקות הדיכוי. אחרי 6 ימי גירוי שוב מבצעים מעקב, וממשיכים בד"כ עוד כ 6-8 ימים, סה"כ כ 12-14 יום גירוי עד מתן אוביטרל לקראת שאיבה. יוצא שכל הטיפול לוקח בערך חודש או חודש וכמה ימים עד השאיבה. בהצלחה גדולה ושבת שלום

רשמת לי שם למטה על כך שהרופא שלי צדק ואני עדיין לא ממש הבנתי: אני בטיפולי הזרעה וביום האחד עשר למחזור הנתונים שלי היו: פרוגסטרון 3.2 אסטרדיול 1900 בצד ימין זקיק אחד בגודל 21 ובצד שמואל זקיק אחד בגודל 15 רירית 10. אני הזרקתי גונאל אף. הייתי בטוחה שפספסתי את הביוץ (המחזור שלי הוא 25-6 ימים). אבל הרופא אמר לי להזריק אותו יום בערב שוב גונאל ולמחרת להזריק אוביטרל ולבוא רק יומיים אחרי מהבדיקות הרשומות לעיל להזרעה. אני הייתי בשוק נשמעתי לעצתו למרות שאני לא הבנתי מה השיקול שלו לא לבצע הזרעה יום למחרת הבדיקות. שאלתי אותו כשבאתי אליו להזרעה יומיים אחרי ואז הוא אמר לי שהיה אפשר לבוא יום קודם אבל עדיף לבצע הזרעה כמו שהוא אמר מלחתיחילה משום שהוא חיכה להתפתחות גם של הזקיק שהיה בגודל 15. אז כמובן שהוא ראה בעצם שהזקיק השני שהיה בגודל 21 הפך כבר לציסטה ובכל זאת ביצע את ההזרעה והביע תקווה שהטיפול יצליח. את יכולה להסביר לי בבקשה מה לא הבנתי פה? תודה רבה רבה

נורית, אני מתנצלת, כנראה טעיתי במה שכתבתי לך לפני יומיים, היה נדמה לי שכתבת שנאמר לך להזריק גונאל ואוביטרל ביום של 20 ממ זקיק מוביל, וזה נשמע לי שהרופא אמר לך משהו הגיוני. אני מתנצלת, שוב. לפי מה שאני קוראת אותך היום, נראה לי שיש מקום לבדוק אם הרופא אכן הנחה אותך נכון או לא נתן לך כאן הוראה בהסח הדעת.... אין ספק שצריך לברר את זה. ורק עוד דבר קטן, לדעתי כדאי שתשאלי אותו לגבי מתן צטרוטייד (אולי גם בהזרעה) שגורם לכך שלא יתפספס ביוץ לפני האוביטרל... סליחה, שוב...

שאלתי אותו שלוש פעמים באותו ערב אולי הוא לא הבין. בהזרעה שאלתי אותו שוב. את רק מחזקת את מחשבתי שעדיף לי לא לבצע את ההזרעה הבאה דרכו. ממש עצוב לי לשמוע את הדברים האלה שרופאים לא אמונים לטיפול שהם מעניקים אלא קודם כל אמונים על כבודם. עכשיו אני מקווה שהטיפול הזה לא יצליח כי להתחיל הריון עם ציסטה נראה לי לא פשוט בכללל

עשיתי היום החזרה. אבל אחרי הצהריים לא התאפקתי ואוננתי. ההורמונים עושים לי בלגן. האמת היא שחשבתי שאם זוגות רגילים מקימים יחסי מין ונכנסים להריוןאולי בעצם זה מה שחסר בטיפולי פוריות. אורגזמה. עכשיו אני בטוחה שזהו. אין סיכוי שההפריה הזאת תצליח. אני כל כואסת על עצמי ומיואשת. אין לי כח יותר

בחיים לא שמעתי על המלצה של רופה או תרופת סבתא שאומרת שזה מגדיל את הסיכויים אם אין אורגזמה בהחזרה או בימים שאחריה... אני יודעת שלא מומלץ לקיים יחסים ולו בגלל החדירה והאינטנסיביות בתזוזה של הרחם לא שמעתי כלום על אוננות. לדעתי את יכולה להיות רגועה. הכל בסדר :) לפחות יש חיוך...

עדיף בפעם הבאה להימנע מלאונן כי זה גורם להתכווצויות הרחם

שעשית בשכל גדול והקשבת לצרכים של הגוף/נפש שלך! אף מחקר או רופא בעולם עדיין לא מצאו שאורגזמה יכולה להפריע בקליטת הריון. לדעתי - ההפך! קצת אוקסיטוצין והנאה בגוף רק יכולים לעזור לילדים להתפתח ולרחם לחיות ולהרגיש אנרגיות טובות! בהצלחה!!!

ההודעה המשמחת שלך מתחבאת לה אי שם למטה בשרשור ישן, ומגיע לנו קצת חדשות טובות כאן בפורום!!!! איזה כיף, שיהיה בשעה טובה, והמשך היריון ארוך, תקין ומשעמם.... יאללה, מישהי הייתה צריכה להתחיל כאן גל ירוק, אז אני מקווה ששינית פה את המזל לכולנו :-)

אמן! והמון בהצלחה לכולכן! אני עדיין בשוק עוד לא ממש מאמינה שזה אמיתי אתן היחידות שיודעות. אפילו לא סיפרתי לבעלי עדיין כי הוא בימולואים עד מחר ומממש חבל לספר בטלפון, אז אני מכינה לו הפתעה :) הלוואי שזה יהיה הריון בריא ותקין! אני מצפה לסחוף את כל הפורום אחראי לבשורות טובות :)

אז האצבעות לא היו לשווא!!!!!!!!! מזל טוב יקרה :-)))))))))))))))) כמה משמח לראות פה סוף סוף בטא ירוקה וחיובית כל כך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מאחלת לך מכל ליבי שתמריאי עם הבטא שלך לשחקים (היתה הכפלה יפה כבר???) ושיהיה הריון מצ'עמםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם וארוךךךךךךךךךךךךךך ובריאאאאאאאאאאאאאאאא עם ילד/ה מהממים על הידיים :-) עשית לי את היום! סוף סוף סוף. כבר חשבתי שצריך לעשות פה בפורום שלנו איזה טיהור אנרגטי חחחח שבת שלום!

אני בת 45 ומכבי לא מממנת אף תרופה , זקוקה בדחיפות לתרופןת במיוחד גונאל ואודה על יצירת קשר 0549427721

אני ממש מתרגשת!!!! איזה יופי, מאמצייך נשאו פרי ואת משתפת אותנו ראשונות. מאז שקראתי זאת לא הייתי פה להגיד לך בשעה טובה!! ספרי לנו דברים טובים ומשמחים :-)

הרופא לא יודע. עכשיו אני צריכה להסחב לטרם. אני קוראת כאן מה שבנות עוברות. לא יודעת מאיפה מביאים כוחות לכל זה למה אני כבר רצוצה שרק התחלנו? אני עדיין מרחמת על עצמי. :( אני אפילו לא יודעת להרכיב את המזרק הזה. למה בעלי צריך לראות אותי בוכה כל הזמן? ככה אנחנו מבלים את השנה הראשונה לנישואים שלנו רע לי כל כך :( :( :( :( :(

אוףףףףף!!!! למה את צריכה את האחיות? כדי להזריק? את תוהה איך בנות עוברות מה שהן עוברות. אז קודם כל, מגלים עם הזמן שעוברים מה שחייבים לעבור. שנית, הדברים האלה שאת מתארת נהיים קלים יותר עם הזמן, כי ככל שהטיפולים מתארכים לצערנו לומדים לתפעל את המערכת בצורה מיטבית. גם אצלי היו "פנצ'רים" כמו שאת מתארת בתחילת הדרך, והיום אין מצב שמשהו כזה יקרה לי. לדוגמה, אני יודעת לאיזה מעבדה/מכון אולטרה סאונד הכי נוח לי ללכת בכל יום בשבוע (אני עובדת שעות אחרות בכל יום). דווקא בתחילת הדרך, בהזרעות הפשוטות לכאורה, היו לי ימים משבריים כמו שאת מתארת. היום כל זה עובר לי מעל לראש. ורק התוצאות השליליות נהיות קשות יותר ככל שהזמן עובר :-(

זאת בדיוק הסיבה שצריך ללמוד להזריק לבד, ותאמיני לי שאם אני למדתי לעשות את זה (כל מכריי לא האמינו שאהיה מסוגלת), כל אחת יכולה. להיטלטל למרפאות אחיות בשביל זה זה באמת סיוט.

מיד אחרי הנישואים הבנו שאנחנו רוצים הריון. המחזור התחיל להשתבש כבר 3 חודשים לפני החתונה אז הפסקנו את הגלולות ואמרנו 'לו יהי'...אחרי חצי שנה נלחצתי ופניתי לרופאים שאומנם לא מצאו שום בעיה אבל התחילו ישר להוסיף הורמונים לנסיונות ומהר מאד הגעתי לטיפולים. אחרי 3 הזרעות עברנו להפריות ובהפריה השניה נקלטתי. שנה וחצי אחרי החתונה!!! השנה הראשונה של הנישואים תיזכר לי לנצח כשנה הפחות טובה שלנו...הלחץ של הטיפולים פשוט גרם לאווירה לא נעימה ביננו. הוא לא ידע איך לתמוך ומבחינתי הוא לא עמד בציפיות. כל אחד מאיתנו לקח את הטיפולים אחרת. אחרי תקופה מאד ארוכה ניהלנו שיחה - די רצינית - שיחת יחסינו לאן - להבין איפה הפער ביננו והחלטנו שהולכים על זה בכל הכוח. היום יש לי פיצפיצון קטן בין 1.5 כמעט שרק חיזק את מה שיש ביננו. היום אני יודעת שננצח שוב (למרות שאני אומרת את זה ביום של נפילה :( ) אני גם זוכרת שלא הפסקתי לבכות כשהתחלתי להזריק - הרגשתי כמו חולה סופנית שצריכה להסתובב עם צידנית קירור, הרגשתי נכה, מושפלת, פגומה. היום אני כבר מזריקה מול הטלויזיה במיומנות כזו שלא מביישת אחיות :) בקיצור חברה - זה שווה כל רגע! כי בסוף אנחנו מנצחות! ובסוף המתנה שווה כל דקירה כל דמעה כל נשימה. והיא תבוא בקרוב והיא תהיה הרבה יותר גדולה ממה שאת מצפה :)

אוי ואבוי, הצלחת להזריק בסוף? זה גונאל, לא? זה באמת קלי קלות, כל כך חבל לי שלא כתבת כשראיתי והייתי אומרת לך איך... זה מעלה לי בהחלט נוסטלגיות על ההזרקה הראשונה שלי, ביום מעבר דירה 1.1.06 על מזוודות וארגזים, אין מקרר כי גם הוא תקוע בין כל הדברים, לא ידעתי שאפילו זה צריך קירור, הכל ארגזים וחבילות ובלגאן, אין מחשב להכניס את הדיסק של ההדרכה, פיורגון, התקשרתי למרכז הדרכה וענתה לי שם מישהי ועזרה לי תוך שתי דקות. היום זה כל כך מגוחך.... אבל הכי חשוב, נו, הצלחת בסוף? אל תתייאשי.... את מתחילה היום (אתמול בעצם), תהליך שיש בו כל כך הרבה תקווה...נשיקות, עדי

היי, אני חייבת לפרוק קצת... אני גמורה! ממוטטת! עצובה! החודש היה חודש הפסקה ככה הרופא המליץ...בגלל החגים. ופתאום המחזור מאחר בשלושה ימים...והיה בי זיק של תקווה. שהנה אולי נקלטתי טבעי...הרי זה הגיוני שזה יקרה כי לא מצאו בעיה :( אני מ'הלא מוסברים'. והתלבטתי המון אם לקנות ערכה ביתית או לא...ובסוף נכנעתי וקניתי - ויצא שלילי! ואני עצובה כ"כ. בוכה בסתר כי לא רוצה שידעו... תמיד אני מספרת להם בגבורה שבסבב הזה "זה יותר קל" שאני יותר חזקה ... ואני גם קצת כועסת על עצמי כי אני יודעת מה מחכה לי בסוף הדרך, יודעת שזה שווה את המאמץ, מוכנה לעשות את הכל בשביל עוד פצפון כמו שיש לי :) עצוב לי כ"כ....למה זה כ"כ מסובך?!

מרגישה את הכאב והתסכול שלך :/ קשה כל כך עם הלמה... ואני יכולה להבין גם את התסכול של הלא מוסברים כואב כשהעובדות בפרצוף וכואב כשהן נעלמות אני שמחה שהוצאת פה את העצבים, שולחת לך חיבוק מנחם... יודעת שתאספי את עצמך. זה רק עניין של זמן (קצר) עד שיהיה לך עוד בובון בבית! עשית את זה כבר, ותעשי שוב !! מישי

זה קשה, קשה מאוד. גם עליי עוברים ימים לא קלים. אבל לפחות את יודעת שבסוף יהיה עוד היריון, ועוד ילד, ושזה שווה הכל. ובינתיים תתענגי על הזמן עם האחד שבבית. אני כל הזמן שומעת מאמהות לכמה ילדים כמה שזה יותר קשה, וכמה שהיה משהו קסום בשנים של ההורות לילד אחד בלבד, אז אני מנסה להגיד לעצמי שצריך לפחות ליהנות מזה בינתיים. לא שאני מצליחה כל כך לשכנע את עצמי, אבל לפחות אני מנסה :-)

תודה על התמיכה! ביום יום אני מכירה את הרציונאל, גם זוכרת לדקלם אותו מול כולם. גם בתחילת הדרך באמת הרגשתי שאני באה לסבב הזה ממקום אחר... כי כבר יש לי פצפון בבית ואני יודעת שניצחתי פעם אחת ואני אנצח שוב. ועם זאת הייתי בטוחה שהפעם זה יהיה קצר יותר כי הגוף כבר קלט הריון, כי כבר ידוע לי מה הפרוטוקול המנצח, כבר עברתי דרך ארוכה... מגיע לי!!! מחר יהיה יום חדש... פרוטוקול חדש... ועוד סיבוב יצא לדרך.

שלום בנות, כבר מס' ימים שאני עוקבת אחר הפורום ואני קוראת את הדברים המדהימים והמחזקים שאתן רושמות אחת לשניה אז החלטתי להצטרף למעגל הקסמים על מנת לעזור ולקבל תמיכה. אז ככה...שמי סיגלית אני בת 26 נשואה שנתיים וחצי. אני ובעלי מנסים מזה כשנה. אובחנתי כבעלת שחלות פוליצסטיות לאחר 4 חודשים של נסיונות ומאז אני עושה מעקבים ודיאטה מיוחדת. לאחר חודשיים עם זיהוי הביוץ נקלטתי להריון אך הפלתי בשבוע 9 עקב הריון לא תקין ( העובר ללא דופק) ממש לאחר 3 חודשים נקלטתי שוב ועברתי שוב הפלה בשבוע 5 עקב הריון לא תקין (העובר לא התפתח כלל). כעת אני ממתינה לקבל את המחזור לאחר ההפלה השניה, היה ביוץ תקין והנה שבוע לאחר הביוץ קיבלתי דימום חום שעכשיו לאחר 4 ימים המשיך לדימום אדןם. תחילה חשבתי אולי נקלטתי שוב וזה דימום השרשה, אך מדוע אני ממשיכה לדמם והמחשבה שדוב משהו לא בסדר הורגת אותי. בחוץ אנשים מאוד מעטים מכירים וכבר אין לי כוח למסכה הזו. בא לי להיכנס למיטה ולא לצאת. נשלחתי לבדיקת קרישיות, קריוטיפ והסטרוסקופיה עם סיום המחזור...אי הודאות וההמתנה משגעים אותי. מתנצלת על החפירה שמרתי המון בפנים...

סיגלית יקרה, מצטערת מאוד לשמוע על כל מה שעברת, ושמחה מאוד שמצאת אותנו.מאחלת לך שהות קצרצרה איתנו, מכל הסיבות הנכונות.... מה שאת עוברת קשה מאוד. תאמיני לי, כרגע גם אני שם, אחרי שתי הפלות ברצף, אמנם כבר עם ילד אחד, אבל גם בגיל מאוד מתקדם כשהסיכויים נמוכים וכל חודש דוחק. הנחמה היחידה שאני יכולה לתת לך כרגע היא שאת מאוד מאוד צעירה, ובעיית הפריון היחידה שהרופאים לא תמיד יכולים להתגבר עליה היא הגיל. בגילך אין לי ספק שעוד יהיו לך הרבה ילדים (אם תרצי...). מה שכן, דווקא בגלל גילך הצעיר, אני חושבת שאולי תצטרכי להיות אסטריבית מול הרופאים והמערכת כי לפעמים יש נטייה קצת "למסמס" צעירות. טוב מאוד שנשלחת לבדיקות קרישיות אחרי "רק" שתי הפלות.לפי החוק היבש של קופות החולים, שולחים רק אחרי שלוש הפלות ברצף. מאחלת לך המון המון בהצלחה. מקווה שאולי יש לך מישהי בעולם ה"אמיתי" לשפוך לפניה את הלב (אמא? אחות? חברה?), כי לדעתי אין לזה תחליף, אבל אנחנו כאן בשביל כל מה שאת צריכה.

היי בנות יקרות כמו שהבטחתי לעדכן זאת ליאת פ. ולפני כמה שעות חזרנו מהשאיבה שאבו 4 ביציות שבשבילי זה הרבה ועכשיו נותר רק להמתין ולהתפלל הרבה שיהיה טוב בעזרת השם אז מבטיחה שוב לעדכן והמשך יום טוב לכולם אוהבת ליאת פ.

מחזיקה אצבעות &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&& המון &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&& אנסה למצוא תפילה או ברכה חדשה שעדיין לא התפללתי בשבילך. משנה תפילה משנה מזל! אוייייי כמה שאני רוצה שזה יצליח לכם. הרבה אהבה והצלחה עצומה!!!

היינועה ושאר הבנות היקרות אז כמו שהבטחתי אתמול חזרנו מהשאיבה נשאבו 4 ביציות (בשבילי זה הרבה) ועכשיו מנור התקשרה להגיד שיש 2 הפריות ולהגיע מחר להחזרה אני באטרף ובהתלהבות כי אצלנו שום דבר לא מובן מאליו כל כך מתרגשת ושאלוהים ימשיך להיות איתי ושנשמע רק בשורות טובות יום שלישי פעמיים כי טוב לכולן אוהבת

אמן ותצליחו וזה יהיה זה!

שלום בנות יקרות, אני בהזרעה ה - 8, זאת אומרת יש לי קצת ידע וניסיון אישי בזה (לצערי). אני ביום העשירי למחזור, לפי הבדיקות מאתמול, יש לי זקיק מוביל 20 ופרוגסטרון: 3.2 ואיסטרדיול 1900. אני לוקחת גונאל אף 112ממ"ל. למרות הבדיקות האלו הרופא שלי המליץ לי להמשיך לקחת גונאל אף והיום להזריק אוביטרל. מה זה אומר? שהוא דחה לי את הביוץ? (לפי בדיקת שתן שעשיתי בבית הראה שאני כבר בביוץ). שמעתי בקולו וזה מה שאני עושה בהתאם להוראות שלו, אבל ממש לא הבנתי כלום. מי שהיא יודעת להסביר לי?

הי נורית, אין לי מושג בבדיקות שתן ביתיות אבל מאחר ואת במעקב, והרופא מן הסתם יודע את תוצאות הבדיקות שלך, נראה לי שאין לך מה לחשוש, שכבר בייצת. יש לכך פרמטרים - בדיקות הדם, נוכחות זקיק מוביל ואי-הימצאות נוזל באגן. הגונאל הנוסף של היום (למיטב ידיעתי) הוא על מנת למנוע התנוונות הזקיק והאוביטרל כמובן על מנת להבטיח את חריגת הביצית ממעטפת הזקיק, כלומר להבטיח את הביוץ עצמו. אוביטרל מתחיל לפעול 36 שעות אחרי שניתן, ואז מתחיל הביוץ בפועל. ההזרעות בד"כ נעשות לפני, כדי שהזרע "יחכה" לביצית. האוביטרל לא מעכב ביוץ אלא פותח חלון הזדמנויות שבמהלכו בעצם עושים את ההזרעות. אוביטרל נותנים כאשר הזקיק הוא בין 18-20 מ"מ, כך שאין לך מה לדאוג.....

אין לך מושג כמה שאת מרגיעה אותי. ותודה על ההסבר המפורט. משום מה היה נדמה לי שזה מאוחר מדי. לקחתי היום אוביטרל בשעה 10:00 ומחר ההזרעה תהיה בערך ב - 10:00. ממש מקווה שהפעם יצליח לנו. אמן!

טוב אז היום עשיתי בדיקות יום שני למחזור ועם כל חששותי - לא עשיתי דיקור כי המדקרת הייתה חולה - הfsh ירד ל 22 ! אני ממש לא מבינה מה ואיך קורה... אני רק יודעת שיש סיכוי שיאשרו לי ivf , אולי בינתיים נעשה הזרעה עם הורמונים עדי- אני באמת חושבת לגשת לרופא נוסף עכשיו עם הבדיקה הזו... אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה, אם זו עייפות, עצבות, פחד. לא יודעת כבר אם כל סיפורי הניסים והנפלאות הם בעצם מקרים סטנדרטיים של תרומת ביצית :) אני אשמח מאוד לנסות ivf כדי לראות באמת כמה שואבים... בלב אתן יודעות כבר שאני מכינה את עצמי לצעד הבא... ד"שש לכולן מישי עוד משהו בנות... איך מתמודדים עם העובדה שלעולם לא אכנס להריון מתוך יחסי מין? ממעשה אהבה? זה ממש משפיע עליי לא טוב... :( בעלי ואני שכבנו בשבועיים האחרונים רק פעמיים. לא מספיק אני מרגישה חצי או רבע האישה שהייתי, זה בכלל לא עוזר לי. אני מתכוונת לדבר איתו על זה :( אני פשוט חוששת להעליב אותו. אנחנו די גמורים מעייפות אבל אזה מין תירוץ זה? החיים לא נהיים יותר קלים. אבל הנקודה הכי מדוייקת שבה זה כואב לי היא- טוב, ילדים ממילא לא יהיו... אז אין מוטיבציה, אפשר ללכת לישון :( לא נראה לי שזה מה שהוא חושב אבל אני כמובן רגשי מאוד מאוד...

הי מיש, חדשות מעולות (בקשר ל-FSH) כמובן שימשיך במגמת ירידה. בקשר לזה שהכל תרומות, לא נכון, ודאי שיש סיפורי הצלחה בטיפולים, אחרת לא היינו שם. בעניין הזוגיות, לדעתי הצנועה, יש כרגע משהו שכל כך תופס אותך, זה כל כך מובן מאליו שאת ושאתם לא בראש, אני עצמי הייתי לגמרי בטיפולים לפני שילדתי, לא ראיתי, לא שמעתי ולא חשבתי על שום דבר אחר... (גם עכשיו, אבל זה בכל זאת קצת שונה בפאזה הזאת). בטח שזה משפיע. אבל זה זמני לגמרי, אל תדאגי. גם כשיהיה לך תינוק (בטוח שיהיה) זה ישפיע על זוגיות... קצת... :) ככה זה....

אני מדברת על "עם הביצית האחרונה שלה, והזרע האחרון שלו- ויש להם ילד מהמם" למיטב הבנתי הסיכוי שביצית אחרונה תהיה גם איכותית הוא אפסי... תודה על העידוד.. :) בעלי ואני ממש יחד רק חצי שנה... זו מכה קשה לזוגיות שלנו... לילה טוב

יקירה, שמחה מאד שה FSH במחוזות הירידה! גם אותי כבר מסקרן לשמוע איך תגיבי ל IVF עם החיילות שלך... יקירה, לגבי זוגיות בזמן טיפולים - תני לעצמך הנחות בבקשה? אי אפשר גם לעמוד בעומס הרגשי של כל מה שהיית צריכה לעכל, גם להמשיך ביחסים כאילו הכל כרגיל. פשוט אי אפשר. זה לא אומר שזה לטווח רחוק. מבטיחה לך שזה חוזר והכל יהיה בסדר כל עוד אתם בסדר אחד עם השני. ועדי צודקת... כשבאים הילדים - אוי. הזוגיות. אוי אוי.... :-) לילה טוב מתוקה!

קשה קשה לקרוא אותך,דווקא בגלל שאת כל כך פתוחה ורהוטה עם הכאב שלך. העלית כאן בימים האחרונים כמה עניינים שהייתי רוצה להתייחס אליהם (ומצטערת שלא הייתי כאן קודם): הזוגית - כמו שכבר כתבו לך, ואין טעם שאחזור, היית צריכה להיות לא אנושית בשביל שהטיפולים לא ישפיעו. אבל אני יכולה לומר לך שאני צוחקת לפעמים בלב כשאת מתלוננת שאתם מקיימים יחסים רק פעם-פעמיים בשבוע? רואים שאתם זוג צעיר... גם אני ובעלי בסך הכל לא הרבה זמן ביחד, ומאד אוהבים, אבל בדרך כלל יותר מפעם בשבוע זה לא קורה.עייפים מהילד, מהעבודה, מהחיים, ועד לסוף השבוע זה בדרך כלל לא בראש שלנו. "לא יהיה לי ילד שהוא פרי אהבה" - ראי את הסעיף לעיל... אני לא יודעת איך היה אצלכם בחודשי הניסיונות הטבעיים, אבל אני ובעלי מצאנו את זה מהר מאוד טכני ומתסכל, בעיקר בסיבוב השני כשאנחנו עייפים אחרי הילד וצריכים להכריח את עצמנו כי אלה הימים הפוריים. תאמיני לי, שאני כמעט שמחה שאני לא צריכה להתעסק בזה יותר :-) ילד מתרומה - שזה כמובן הנושא הכי מרכזי אצלך. אין לי שום ספק שתאהבי מאוד כל ילד שתלדי, בכל צורה, אבל אני חושבת שהרתיעה שלך מהנושא עמוקה ביותר (ואני מאוד מבינה אותה, אגב), ושכדאי שתחפשי איזושהי מסגרת לייעוץ פסיכולוגי, אולי קבוצת תמיכה בעניין, לפני שתגשי לביצוע. אחרת אני חוששת שגם כל תקופת ההיריון תהיה לך מאוד קשה. אבל חשוב לי לומר שאני מסכימה עם עדי שעוד לא מיצית את האפשרויות עם הביציות שלך, ושאת צריכה להחליט עם עצמך עד כמה את רוצה להיאבק על זה. האמת היא שאני מתלבטת כבר כמה זמן עד כמה לכתוב לך בעניין, כי מה שאני עומדת לשאול זאת שאלה מאוד רגישה, אבל אני חושבת שאולי ברגע שתתני לעצמך תשובה בעניין המאבק של התקופה הקרובה יהיה קצת יותר קל. האם שאלת את עצמך מה היית מעדיפה: ילד אחד מביצית שלך, או ארבעה ילדים מתרומה? ילד שלך בעוד כמה שנים או ילד מתרומה בקרוב? האם "תסתפקי" אפילו בשני ילדים אם הם שלך (אני מניחה שכן)? האם היית שוקלת להילחם על ילד מביצית שלך ואז להוסיף לו אחים מתרומה (שזה יכול להיות אולי הכי מסובך פסיכולוגית, לטעמי)? אני כותבת לך את זה כי אני באמת מאמינה שעוד לא צריך להרים ידיים לגבי הביציות שלך, לא לפני כמה שאיבות שיראו איך הן מתנהגות, אבל אני כן חייבת לומר שמשפחה גדולה מביציות שלך כנראה לא תהיה, וגם שזה עלול לקחת זמן.

מישהי יודעת מה חשיבות של אוביטרל אחרי החזרה יש כאלה שנותנים ויש כאלה שלא כמה הכרחי לטיפול .

הי, אני קיבלתי אוביטרל אחרי החזרה, בהחזרה האחרונה יום אחרי ובהחזרה הקודמת באותו יום. המטרה היא תמיכה על בסיס HCG. (בנוסף לתמיכה על בסיס פרוג', שהנרות למיניהם נותנים) לגבי הכרחיות העניין, אני מניחה שזה תלוי בשיקול הדעת של הרופא.. אולי יש כאלה שנותנים ויש כאלה שלא..

הייתי עושה מה שהרופא הורה. למיטב ידיעתי, בניגוד לסוגי תמיכה אחרים שבהם השיקול הוא הרבה פעמים ניסיון העבר עם המטופלת הספציפית, בנושא האוביטרל כתמיכה פשוט יש רופאים שמאמינים בעזרה שלו ויש שלא. הרופאה שלי לא כל כך מאמינה ודווקא אני ביקשתי ממנה. היא הסכימה, אבל הבנתי שהיא ספקנית לגבי כמה שזה עוזר. אני בגישה של "לא יועיל לא יזיק", ושאולי עצם הצפת הגוף בהורמון ההיריון, גם באופן מלאכותי, אולי יוצר סביבה ש"פתוחה יותר" לקליטה ולהשתרשות. אבל זה סתם ניחוש לא מקצועי שלי. למה בעצם לא לקחת?

היי בנות יקרות זאת ליאת פ. הבטחתי לעדכן אז להלן העדכון חם מהתנור: לאחר כמעט 10 ימים של זריקות ביום שני בעזרת השם יש שאיבה בבית חולים אלישע אני כל כך מתרגשת ורוצה שהכל יהיה בסדר הפעם תחזיקו לי אצבעות בבקשה ומבטיחה לעדכן בהמשך רק בשורות טובות אמן אמן נ.ב. המשל שבת חורפית ונפלאה לכולם אוהבת ליאת פ.

מחזיקה לך אצבעות בשורות טובות ושאיבה קלה .

שלום מרכבת ההרים הרגשית אחרי יום עצמאות כייפי ונטול דאגות כמעט שבו גם פתחה את ליבה חברה טובה שהתחתנה בינואר וסיפרה לנו כמה לוחצים אעליה, מציקים לה, בוהים לה בבטן... וגם רמזה לי שכל עניין הבאת הילדים הוא"לא פשוט" לא יצא לנו לדבר בפרטיות אבל רק לחלוק את ההצקות איתה היה משחרר. בכל מקרה עכשיו אני קצת בנפילת מצברוח. יש כל מיני בעיות רגילות של החיים כמובן, עול כלכלי, בעיות בעבודה, שכנים מרעישים ומגעילים... כל מיני איכס אבל הכי גרוע האבל על הילד שלא יהיה. שכמו כל אבל רגיל נראה לי שלעולן לא יעבור. פתאום התחלתי לחשוב מחשבות רעות כאלה. מה אם האישה שתורמת ... היא כל מיני דברים מגעילים ורעים? מה אם הגנים שלה עלובים? מה אם היא חולנית? עם נטייה לדכאון? להשמנה? להתמכרות? נראית כמו מפלצת? והיא לא אני!!!!!!!!!!! לא שאני מושלמת, אבל את המעלות שלי היא בטח לא תקבל. הגנים שלי מתים עכשיו. גנים יהודיים לא יהיו לה. בנות אני לא מצליחה לקבל את המצב. אני רוצה לברוח :( לדחות את כל העניין הזה בכעס :( אני פשוט לא יודעת מה לעשות עכשיו :( הבעיות נערמות ואני לא יודעת מה לעשות עם המציאות הזו. ובכלל, הכי עצוב זה, שאני בפורום פוריות, אני בכלל לא בליגה שלכן יותר :(

אני קוראת אותך ונצבט לי הלב, אני זוכרת את המקום הזה, ייאוש, עצב כל כך עמוק... אז קודם כל, שנני לעצמך את הדברים הבאים: הילד שלך יבוא, באיזושהי דרך אבל יבוא. ב', את תאהבי אותו כשהוא יבוא וכל תכונה שלא תהיה לו, תאהבי בו כי הוא יהיה שלך, כמו הורים כל כך רבים. ילד הוא כמו ספר שנפתח לאט לאט, ומתגלות בו כל כך הרבה תכונות, וככה זה הורים, אנחנו אוהבים את כל החבילה, תאמיני לי. ובעניין אחר, מיש, אולי אני טועה וצריכה לנשוך את הלשון אבל יש לי כל הזמן הרגשה שיש לך עוד מה למצות, מומחים להתייעץ איתם, כפי שכתבתי לך בעבר, אולי מיצוי העניין ההורמונאלי, אולי שאיבה על בסיס טבעי, אולי שימוש ב-DHEA על מנת להוריד את ה-FSH, אולי דפיקה על שולחנותיהם של כמה מומחים ופקידי הקופה אבל יש מצב שיש עוד דרך לעשות, שנכון, היא עלולה להיות יקרה ואולי מסובכת, לצערי, אבל הכי חשוב, יש עוד תקווה ויש עוד מה לעשות... אני אשמח להרחיב לך לגבי הבירוקרטיה של הקופה וכו', אם תרצי... זה יגיע בסוף, תראי...

:) מילים ששוות זהב אלף תודות אני אשמח לשמוע... מה אפשר לעשות מעבר. כרגע נראה לי מסובך רק ללכת לרופא נוסף... :/

היי לכולם אני זקוקה לגונאל f בכמות של 112.5 IU אם יש מישהי שנשאר לה ומעוניינת למכור אשמח לקנות בהצלחה לכולנו ותודה :)

מצטער עלתגובה האיטית. אם אוכל לעזור בפעם הבאה. בשמחה

עברתי עשיתי את זה הרבה בזכותכן . עברתי שאיבה ללא הרדמה כואב זה לא . זה לא נעים . תודה קרו ונועה . עכשיו נשאר שיתפתח לעובר ושיחליט להישאר איתי 9 חודשיים .

ושעבר בקלות. עכשיו מחזיקה לך אצבעות לתוצאות טובות &&&&

כתבתי לך מהאייפון אתמול הרבה פעמים מתפספס לי איזה מרגש!!! מחזיקה לך אצבעות :):):) בשעה טובה ובהצלחה

מחר מחזירים לי עובר אחד שהתפתח מהביצית האחת שנשאבבה . אני מקווה שיקלט כי אין לי כוח לIVF נוסף . אני מרגישה מאוד לא טוב מהשאיבה חשבנו שזה מהרדמה אז עשיתי הפעם בלי הרדמה אבל בכל זאת התעלפתי והיו לי בחילות נוראיות .אז נראה לי שזה מאנטיביוטיקה שנותנים לי דרך הוריד לפני השאיבה . אבל זה מאוד קשה לי ..............

אני עכשיו בחלק המעצב הזה בחודש אחרי הביוץ שאין מה לעשות חוץ מלחכות... עד שהמחזור יגיע ויפוצץ אשליות וציפיות או שאולי אולי לשם שינוי נקבל החודש את המתנה המיוחלת. אין לי סבלנות! אני רוצה כבר לדע עכשיו :) זה כל כך קשה לא לפתח ציפיות! תחכו איתי ותחזיקו לי אצבעות?

היי נגה. זה הזמן שעובר הכי לאט אבל ללא כאב חחח מחזיקה לך אצבעות לבטא מרקיעת שחקים!!! בהצלחה!!!

אבל מחזיקה לך אצבעות בכל מקרה &&&&&&&&&&&&

תודה לכן! איזו התרגשות, משאלות מתגשמות!!! 2 פסים הבוקר בבדיקה ביתית ובטא 472 בבדיקת דם! אני ממש מאושרת!

עברתי 8 חודשים של טיפולים בזריקות וכדורים עדיין בלי הזרעה אני לא ממש מרוצה מהיחס של הרופא שלי הוא דרך קופת חולים לאומית אני גרה באזור רחובות ואני מתלבטת אם ללכת לרופא פרטי אין לי מושג איך זה הולך אצל רופא פרטי אם מעקבים זקיקים עושים אצלו והכול או או משהו אחר והשמח אם מישהי מכירה רופא טוב באיזור

שאלה, האם הרופא שלך הוא מומחה פריון? או גניקולוג רגיל? יש רופאים פרטיים מעטים שמבצעים את מעקב הזקיקים בעצמם. רוב הרופאים מפנים למעקבים במרכזי הקופות. נסי קודם כל להחליף רופא דרך הקופה, משנה מקום משנה מזל. מאחלת לך דרך קלה מהירה וטובה!

תבדקי איזה קופה מקבל. ממליצה עליו בחום. ואולי עדיף אפילו להחליף לקופה יותר גדולה ורצינית כדי שיהיו לך יותר אפשרויות. לא חייבים לרוץ לפרטי. בהצלחה ענקית

היי נטלי גם אני עוברת טיפולים ובגלל מצבי הבריאותי הבריאותי המליצו לי לטפל בבית חולים ואני מטופלת שם כבר שנה וחצי לפי דעתי עדיף בית חולים זה רק טופסי 17 שקצת מקשים כל השאר ממש נוח ההיתי גם מטופלת חצי שנה דרך מכבי ואין הם עדישייייים לא עברתי אצלייהם אפילו פעם אחת הפרייה איך שעברת לבית חולים החלו הכל מחדש וממש מתייחסים אליי יפה אפילו אחרי הפרייה הביאו אלי ואל בעלי ליצן שיוריד לנו קצת את הלחץ...

היי.. אני נמצאת בימים המתוחים של אחרי ההזרעה הראשונה. הכל חדש לי. אני עדיין לא מאמינה שאחרי 2 הריונות ספונטניים , פתאום משהו לא עובד... 3 שנים שאנומנסים להביא השלישי (עם שני בנים בבית אז אולי השלישית?? :-) ). למישהי פה יש סיפורים חיוביים על ההזרעה?

ועוד איך יש. אחרת לא שולחים את כל הבנות לעבור הזרעות... מה הבדיקות שעשית לפני תחילת ההזרעות? אני מקוה שאת מטופלת על ידי רופא שהוא מומחה פוריות ולא רופא נשים רגיל. בכל מקרה מאחלת לך שבעוד פחות משבועיים תקבלי מתנה גדולה באמת!

מיהי עברה שאיבה ללא הרדמה ?

שמחה שנכנסתי לכאן עכשיו :-) אני עברתי שתי שאיבות בלי הרדמה, אחת של שני זקיקים, אחת של ארבעה (!). אני אישית ממליצה בחום, אבל אני מניחה שזה תלוי בסף הכאב האישי של כל אחת. (אני תמיד חשבתי, אגב, שיש לי סף כאב נמוך, ורק הטיפולים האלה הוכיחו לי שכנראה שאני טועה). הדבר הכי לא נעים הוא הכנסת הספקולום והחיטוי שעושים לצוואר הרחם. הופתעתי כמה הדקירות של השחלות לא הפריעו לי. כל בדיקת דם כואבת לי יותר. והאמת שזה היה חלק מהשיקול שלי: כל התעסקות בוורידים שלי מאוד לא נעימה, כך שהאינפוזיה היא החלק הפחות אהוב עליי בכל תהליך השאיבה .(ההרדמות עצמן סבבה מבחינתי, אם כי כיף גדול לקום וללכת הביתה חצי שעה אחרי השאיבה. הפעם הלכתי עם בעלי למסעדה לפני שחזרנו לילד...) מתי השאיבה המתוכננת? וכמה זקיקים יש לך? הרופא הציע לעשות בלי הרדמה?

יש לי רק זקיק אחד . אני לא תמיד מגיבה טוב להרדמה . וגם רוצה לחזור לעבור אחרי . כשעושים לי החזרה זה ממש לא כואב לי. זה דומה ?

הזרקתי את האביטול האחרון דעה לפני המועד שהרופא אמר לי:-) האם זה קריטי עבור כל הפרוטוקול או שהרופא יצטרך להקדים לי בשעה טת השאיבה? מי שרואה טת ההודע בבקשה דיענה לי מהר...בט לי למות אם לא היה לילה הייתי מתקשרת לרופא...

בתי החולים לוקחים מרווח טעות, בין השאר בגלל שהם לא תמיד עומדים בזמנים שהם קבעו, אבל זאת יכולה להיות בעיה. את חייבת לעדכן את הרופא, שינסה להקדים לך קצת את השאיבה - ולפחות ידאג שהיא לא תתעכב בכלל. רוב הסיכויים שזה יהיה בסדר, אבל חבל שזה יתפספס בגלל כמה דקות. דברי עם הרופא. שיהיה בהצלחה