ימים שכאלו...

מכירות את הימים הללו, 12 הימים שבין ההחזרה (או לחלקכן אני מניחה מהזרעה) לבדיקת הדם? 12 הימים הארוכים בחודש... אז אני עכשיו ביום 8 מתוך ה12... יום שישי בדיקת דם. אחרי 4 ימי חסד של שלווה מפתיעה ואופטימיות, דווקא היום (יום הנישואים של בעלי ושלי) נפלה עלי חזרה העצבות ואיתה הפסימיות... כל התחושות המוכרות של לפני מחזור התחילו מהבוקר ותחושת עצבות קלה החלה להתגנב ללבי... הלוואי, הלוואי והפעם זה יצליח. שבוע טוב לכולכן ורק בשורות טובות.

אוי , אני קיבלתי היום (ללא טיפול, לא קשור) אבל שקעתי בעצבות הזו. תזכירי לעצמך, שהעצבות והפסימיות היא רק סימפטום של כל הטיפולים, וזה לא נשאר לאורך זמן... גם כשיש לזה סיבה מצויינת אנו תמיד שוב צפות (גם שבא לשקוע) כי זה הכח של החיים. אני מחזיקה לך אצבעות!

גם חווינו את הימים האלו פעם ועוד פעם ועוד פעם, עד שהצלחנו. עד שהגיע הרגע המרגש הזה של הכן. של הצלחנו. וגם את תצליחי. ותגיעי. עוד טיפה ואולי ממש ביום שישי הזה. אל תרימי ידיים. אל תאבדי תקווה. מחזקת אותך ומספרת לך שזה יכול לקרות גם ממש ברגעים אלו! &&&&&&&&&& מחזיקה לך אצבעות

מנסיוני, תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר. דוגמא אחת מהחיים שלי, הייתי בתהום דל עצב הרווקות כשפתאום בעלי הגיח לחיי, האיש של חיי. שמתי לב שגם בפורום בנות כאן קרעו את הלב ואמרו שהן כבר ממוטטות רק כדי דקה אלרי זה לבשר לנו בשורות מדהימות!!!! אז תחזיקי מעמד!!!

אצלי תמיד יש מחזוריות קבועה: השבוע הראשון קל לי, אפילו מאוד נעים לי, כי מצד אחד אפשר לנוח קצת מכל הבדיקות והדקירות, ומצד שני באופן הכי ודאי אי אפשר לעשות או לדעת כלום. ואז בשבוע שנותר הלחץ מתחיל לגבור, והימים האחרונים בלתי נסבלים.... אבל מה אנחנו לא נעשה בשביל המטרה הסופית?! ובסוף זה מצליח :-)