תוצאות חיפוש עבור בריאות-הנפש

שלום אני סובל מדיכאון וחרדות שהתפתחו לי במשך השנים לא אובחנתי אבל הסימפטומים די זהים למה שמצאתי באינטרנט לאחר שחרורי מצה"ל אני נמצב כל הזמן בין עבודות כתוצאה מהמצב הנפשי שאני שרוי בו, לאחרונה זימנו אותי למילואים, בגלל המצב הנפשי שאני נמצא בו זה רק מקשה עלי יותר אני כרגע לא עובד ואני נמצא במצב שאני מכריח את עצמי לצאת מהמיטה לשטוף פנים ולאכול מזה מספר שנים עוברות לי מידי פעם מחשבות מפורטות על התאבדות בשירותי הצבאי ניסתי לצאת מהצבא אבל בפגישה עם הקב"נית היא כתבה בחו"ד שאני כשיר לשרת אבל כן קיימת מצוקה, לא קיבלתי את החו"ד זה מה ששמעתי ממפקדי. היו לי איתה מספר פגישות, בפגישה האחרונה אמרתי לה שאני מרגיש שאני עלול לפגוע בעצמי בתורנות שמירה שיש לי באותו יום, היא ענתה לי שאני לא הולך לעשות את זה ומי שרוצה להתאבד, מתאבד. מאז אני חושב שיש לי סוג של טראומה מהקב"נים של צה"ל גם אם אקבל חו"ד אני מפחד מגורמי בריאות הנפש שעובדים עבור הצבא ששוב יקטינו את מצוקתי הנפשית ועלולים להביא אותי לכדי קיצון אם זה פגיעה בעצמי או בהם הבנתי שניתן לקבל חו"ד באזרחות אבל אפילו מהם יש לי חשש שלא יקחו דבריי ברצינות ויחשבו שאני משקר ואני לא מדבר אפילו על גורמי הנפש של הצבא שאפילו אטומים יותר מה לעשות? אני פשוט חסר אונים איבדתי כל טיפת אמונה בגורמי בריאות הנפש בקבוצות פייסבוק שהתייעצתי בהם, ענתה לי מישהי שהיא מכירה מישהו כמוני שגם סירב לקבל טיפול ובסוף התאבד, אני מפחד לגמור כמוהו. מנגד אני בטוח שאם החיים ימשיכו לדחוף אותי לקיצון ואני לא אקבל טיפול אני עלול להגיע לשם.

שלום דוקטור. אדם אשר לקה באירוע מוחי וכתוצאה מזה נעשה ממש ממש עצבני, הנוירולוגית שלו רשמה לו את הכדור רמוטיב. הוא נוטל מדללי דם, וכדורים לכולסטרול (כרגע משתמש ב ליפיטור). * קלודיפקסל 75 מג * ליאוטרבה 40 מג. * פוספטידיל סרין * חומצה פולית * קומפלקס ויטמיני B * מגנזיום האם הרמוטיב מתנגש עם כדורים אלו?! אילו תופעות לוואי יש?! והאם יש טיפול טבעי/כלשהו בעצבנות? אשמח לעזרתך! :)

מחפשת דרך אלטרנטיבית לכדורים - לטיפול בדיכאון. קראתי על השיטה שנקראית נוירופידבק. מצאו חן בעיני כמה דברים בשיטה, שהיא בעצם אימון המח להגיב אחרת. שמעתי וקראתי שיש תחומים בהם השיטה מאוד עוזרת. האם ידוע, יש תעוד, ניסיון - עם דיכאון?

אני שבוע 16 הריון רביעי בדיכאון מאוד קשה חוסר סבלנות למשפחתי מתח גבוה כאבים פיזיים מהלחץ הנפשי לא מתליחה להתאושש כל יומיים בערך נשברת מחדש....

היי שרון , לבת שלי בת ה 11 התחילו טקסים כמו לגעת בצד אחד ואז בצד שני וכו' משיחה איתה חשבתי שזה התחלה של ocd אף על פי שזה לא פוגע לה כרגע בתפקוד. בעקבות כך החלטתי ללמוד על המנגנון של ocd והגעתי לפודקאסט הופסידי . שמעתי המון פרקים עם כל המומחים המובילים בארץ ל- ocd. אתמול הגעתי לפרק מרתק איתך ופעם ראשונה שמעתי שבענייך ההבדל בין ocd לחרדה מתחיל מכך שמחשבות שקשורות לאובדן שליטה על הנפש ( פחד ממחלות נפש , התאבדויות , דיכאון , החמרה במצב וכו) ומאז אני חושש שאולי יש לי ocd ? האמת שאף פעם לא חשבתי שיש לי ocd עד ששמעתי אותך אומרת את זה, אלא ראיתי את זה כמו היפוכנדריה ממחלות נפש ואובדן שליטה. למה ? כי ביום שאני חוויתי בפעם הראשונה התקף חרדה וקראתי שבדרכ החרדה חוזרת נכנסתי ללופ של דריכות שגרמה לחפירות קשיי שינה וכו ( כמו כולם אני מניח ) . בעצם לאט לאט הביטחון העצמי בנפש נפגעת ואתה מרגיש איבוד שליטה. בעיקר מפחד שהמצב יתדרדר ו/או שאולי יש משהו "עמוק" שגורם לכל זה . היום אני מבין שהכנסתי את עצמי לבור ולימדתי את עצמי את כל מה שלא היה צריך לעשות ועדיין אני מפחד שאני שומע שמישהו התאבד או לא ישן או בדיכאון קשה אבל קראתי לזה חרדה . ביום שהבנתי שכל החיפושים והאישורים שלא יקרה כלוםצרק משמרים את החרדה שיחררתי וממש נגמלתי מזה . יכולתי לחיות עם זה בשלום כי זה לא העסיק אותי בשוטף , אלא אם היה טריגר כמו כתבה על אמא שרצחה את הילד שלה או נער שהתאבד. כשטריגר כזה עלה הייתי נכנס לכמה ימים לסרטים וחרדה עד שהייתי משתחרר. עכשיו לאחר ששמעתי אותך בפודקאסט אני מנסה להבין האם יתכן שיש לי ocd וקראתי לזה חרדה ?? חשוב לומר מבחינת תיפקוד אף פעם הוא לא נפגע אני בן 45 נשוי עם ילדים עובד בעבודה שאני אוהב ולא מבצע טקסים פיזים . התחברתי להרבה ממה שאמרת אתמול על התכונות אופי אבל אלו גם תכונות שמתאימות לאדם חרדתי לא ? . מה בכל זאת קובע מבחינתך במקרה שלי אם מדובר בocd או חרדה . אני מבין גם שזה לא "חשוב" כי הטיפול דומה אבל ככל ששמעתי יותר פודקאסטים אני מבין שיש משמעות למטפל עם ניסיון ספציפי ב ocd וגם שמבחינת תרופות המינון שונה . בנוסף מבחינתי לפחות יש הבדל בין ocd לחרדה באיך שאני תופס את עצמי ובכך שocd נחשבת הפרעה קשה יותר לעומת חרדה .

אני שבוע אחרי לידה רביעית, מוצפת בחרדות לא ישנה, לא שותה לא אוכלת פירור כבר 3 ימים, מפחדת מנטל הגידול של הילד, רוצה את החיים הקודמים שלי בחזרה ולהישאר עם 3 בניי הגדולים יותר, לא מפסיקה לחשוב שזו הייתה טעות ולמה עשיתי את זה לעצמי,למה הייתי צריכה את זה לקחתי לעצמי את החופש שהיה לי עם שלושת ילדיי הגדולים שכבר עצמאיים , הדיכאון התחיל כבר בהריון, מתחרטת מאוד שלא הפלתי כשהייתה אפשרות, מרגישה שהחיים סוגרים עליי, קשה לי לטפל בתינוק, לא מתפקדת כאמא שהייתי ולא מטפלת בענייני הבית, מרגישה שאני פשוט משתגעת מכל המחשבות האלה ולא רואה שום נקודת אור. אני מדברת על זה עם אימי אחותי ובעלי ושום דבר מדבריהם לא עוזר לי ולא מרומם אותי. אני רוצה שהכל ייעלם ולחזור למה שהיה, לחיים הטובים שהיו לי. מה אני עושה עם זה אני מסתובבת בבית הלוך ושוב (במידה ואני בכלל קמה מהמיטה) ומרביצה לעצמי ובוכה בהפים קשים שהלב כואב לי ממש פיזית.

שלום האם מעי רגיז גורם לתסמינים של חרדה,ודיכאון או לחץ חרדה,ודיכאון גורמים למעי רגיז?

היי, ביולי האחרון עברתי הפלה (לצערי) בחודש רביעי (שבוע 18) כתוצאה מוירוס פארוו (נבדק חד משמעית במעבדה לזיהומים). תודה לאל גיליתי שאני בהיריון שוב. אני מאוד מאוד בלחץ מהחורף והוירוסים והחיידקים שחוגגים. יש לנו משפחה חמה מאוד, נפגשים כמעט כל סופשבוע לארוחת שישי. המשפחה שלי יש לה קטע מעצבן כזה לנשק את הילדים הקטנים (בני שנה / שנה וחצי כולל הבת שלי) בפה. אני לא יכולה לשלוט בכולם, יכולה להשתדל ולבקש... אבל לא תמיד יעבוד. אני באופן כללי מאוד מפחדת שתחילת ההיריון יצאה בחורף עם כל החיידקים. אי אפשר להתחבא בבית עד חודש חמישי שישי... מה עושים עם הלחץ? אני משתדלת לשמור על היגיינה יכולה להיות עם מסכה במפגשים... (אני משתדלת לא להגיע למעון של הבת שלי כשיש לי הזדמנות)... אבל אני לא מוגנת ב100% ... אני מתה מפחד לעבור את הסיוט הזה שוב, אני לא אעמוד בזה שוב.

אני בחור בן 30 וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות(בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'. אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה: דיכאון וחרדה שהתפתחו בי, בעיות רפואיות פיזיות כרוניות נוספות שאני לומד להכיל ולחיות עמן (לא בעיות רציניות ברמה של נכות/ מוגבלות, אך מהוות מטרד) , הפיכתו של קרוב משפחה קרוב לאדם הנדרש לטיפול סיעודי, העדר אפשרות לתמיכה כלכלית - מגיע ממשפחה לא מתפקדת ממעמד סוציו אקונומי נמוך ובכלל נעדר סביבה תומכת ומבינה (בפן החברתי חלק גדול מכך הוא באשמתי, ההתכנסות שלי פנימה הרחיקה חברים רבים - לפני כן הייתי אדם עם חיי חברה עשירים). (מקווה שזה לא ישמע כהתקרבנות ותירוצים, זה לא המסר שניסיתי להעביר - כל חיי נעתי קדימה למרות תנאי פתיחה לא טובים - הם היוו לי מנוף מנטלי). וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 ורק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד בחברת סיעוד באופן רשמי כמטפל בבן משפחה במשרה חלקית - בנוסף זה ממלא לי את משבצת התעסוקה בקורות החיים לעת עתה). שאלתי היא כזו: האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטטדנטיאליות, מלונאות) -- עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא. בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה. ובמקביל להתנדב בדבר מה שיעשיר לי את הקורות חיים. או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער/ ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות? תודה

בעלי בן 71, אובחן לפני כשנה במחלה, כרגע ללא סימפטומים וללא טיפול אלא מעקב כל שלושה חודשים. בדיקות הדם שלו מידי שלושה חודשים מראות מגמת הרעה בערכים, למרות שאין שינוי בהרגשתו הכללית, למעט דימום קל מהאף לעיתים רחוקות. בעלי הוא אדם עם המון גאוה ולא מוכן שנספר על כך לאף אחד מבני המשפחה. אני טיפוס מאוד דאגן וכל המצב משפחע עלי מאוד, מצד אחד לשדר עסקים כרגיל מול בעלי ומצד שני סערת רגשות, חוסר שינה ודאגה מהבאות. ושאלותי הן: מה ניתן להגיד על התפתחות המחלה ומה עלי לצפות שיקרה, ושאלה שניה, איך אני מתמודדת לבד עם המצב. תודה

היי אני סובלת מחוסר תאבון כתוצאה ממשבר נפשי. (מטופלת ומקווה שיעבור בקרוב) החוסר תאבון מכניס אותי יותר ללחץ ועושה את התקופה קשה יותר ממה שהיא. מהפחד שארד במשקל. יד ימים שכמעט ולא אוכלת. התחלתי לשתות אנשור. אם אני שותה 2/3 אנשור ביום, בנוסף למה שכן מצליחה לאכול האם זה בסדר? האם אנשור מהווה באמת את הדברים שהגוף צריך? לפחות עד שיחזור התאבון כמו שצריך

שלום א אני בהריון שבוע 6, עברתי הפלה לפני 4 חודשים אתמול נבהלתי מאד ברמה שרעדו כל הרגליים כמה דקות מאז אני בחרדות שקרה משהו האם יש סיבה לחשוש להפלה? אשמח לתשובה מהירה

עובדת שלנו מאושפזת למעלה מחודש במוסד פסיכיאטרי. אשפוז מרצון בגלל דכאון ונטיות אובדניות. היא אמורה להשתחרר בקרוב. יש לנו כנס בחו"ל בעוד כחודשיים. האם צפויה להיות בעיה לבטח אותה בביטוח נסיעות לחו"ל?

מגיל מאוד מאוד צעיר, אני זוכר שנמשכתי לבנות בצורה מאוד חזקה, מבחינה מינית ורומנטית. כיום אני בן 20 וממש לא מזמן, שמתי לב שאני נמשך מינית לבנים (אך לא רומנטית) ובמקביל, המשיכה המינית לבנות ירדה באופן משמעותי.(הרומנטית לא) חשוב לציין שאין לי שום בעיה עם המשיכה לבנים, אך אני מרגיש ריק וחוסר, עכשיו כשהמשיכה המינית לבנות ירדה, אחרי הכל, זה חלק גדול מהזהות שלי, חוויתי עם זה חוויות ואני מתגעגע להרגשה הזאת. (יש לציין כי היא עדיין קיימת, אך ברמה מאוד נמוכה) רציתי לדעת האם זה אפשרי להחזיר את המשיכה המינית שלי כלפי נשים שהייתה לי פעם. לדוגמא דרך טיפול מקצועי..

סובל מהפרעת אישיות גובלית פלוס הסתגלות אני אמור לעמוד למשפט לפי מה שהפסכיטר המחוזי קבע, הפסכיטאר עיוות כמעט הכל בדוח שלו האם אפשר חוות דעת נגדית כלל לא קורא את החומר שלי מילדות שמתחיים לבעיות שלי וכל פעם לפני כל דיון חושב להתאבד ולפגוע בעצמי אני אחרי 3 ניסניות מה ניתן לעשות?

שלום, יש לי שאלה שהיא קצת טכנית, אך הינה גם תוצר נלווה של בריאות הנפש- נהלים בזמן אשפוז במחלקה סגורה- האם אכן ישנה תקנה גורפת שאוסרת על ביקור מישהו שמאושפז במחלקה סגורה- פרט לקרוב משפחה בקרבה ראשונה? אם כן אשמח לראות סימוכין לתקנה הזאת. תודה מראש ושבת שלום.

היי, לפני בערך חודשיים התחילו לי קשיי נשימה, לא ידעתי למה תמיד היה חי קוצר נשימה עד שהלכתי עם זה לרופא, בהתחלה לא הבחנו אותי עם משהו אבל הקשיי נשימה המשיכו ולאחר כחודשיים, התברר שפשוט הייתה לי נשימת יתר כתוצאה מחרדה ואף סתום. עכשיו תמיד שהייתה לי תנשימת יתר היה לי כאב ראש סחרחורת והרגשה שאני הולך להתעלף ובגגל זה ניסיתי לנשום כמה שיותר עכשיו אחרי שגיליתי שזאת הייתה נשימת יתר קראתי וראיתי שהכאב ראש והסחרחורת שהיו לי היו בגלל חוסר בפחמן דו חמצני מה שפגע בזרימת דם שלי למוח. רציתי חדעת האם יש לזה השפעות לטווח ארוך על המוח שלי והאם זה פגע לי בתאים או בזיכרון לטווח הארוך או משהו?

שלום, אני בחור בן 28. גילו אצלי באיחור רב לצערי מחלה אוטואימונית שגורמת לנשירה הצטלקותית בלתי הפיכה של השיער, ליכן פלנופילריס. איבדתי את רוב שיער הראש,חלק מהגבות,שיער גוף,ריסים בפרק זמן מאוד קצר. כיום אני לא מזהה את עצמי במראה. אני מסתובב עם יחידת שיער שאמנם יפה וטבעית אבל זה פשוט לא אני. כיום מטופל בתרופות לא פשוטות של דיכוי חיסוני(מתוטרקסט,פלקוויניל,סטרואידים) לנסות עצור את המחלה. ניסיתי טיפול פסיכולוגי זה לא עזר. נוגדי דכאון למיניהם גם לא עזרו והאמת שאני כבר לא כל כך אוהב לחיות בתצורה הנוכחית. נשמע קלישאתי אבל אני נשאר פה רק בשביל החברים והמשפחה. אני סטודנט לרפואה ויש לי זכרון מעולה ואני לא חושב שאני אי פעם אצליח לשכוח את מי שהייתי לפני זמן לא רב ואני לא יודע איך ממשיכים מכאן. אני מאמין שחיים עם איכות חיים ירודה וסבל הם חיים שלא שווה לחיותם(ההשקפה האישית שלי). האם יש תקווה או שנדונתי בחיים האלה לסבל נפשי לצמיתות? האם יש כדור שיוכל למחוק את הזכרון של מי שהייתי לפני זמן לא רב? תודה רבה, מתנצל אם זה היה ארוך,א.ל

שלום אני מרגיש חולשה כללית כאבים באיזור הלב קצב לב מהיר לחצים בראש כאבים בשרירים ועוד הרבה דברים אחרים עשיתי הרבה בדיקות והכל יצא תקין מה ניתן לעשות ולמה זה קורה ? בסך הכל אני בסדר רוב הפעמים מה אתה אומר באופן כללי ?

שלום אני בת 27 כמעט ,בהריון ראשון בשבוע 11 (הריון לא מתוכנן) מגיל מאוד צעיר אני סובלת מדיכאון לא פשוט שהגיע עד טיפול בנזעי חשמל (פעם אחרונה לפני 3 וחצי שנים) מתחילת ההריון היה לי תנודות במצב רוח ובשבועיים האחרונים המצב מחריף מיום ליום , יש לי המון מחשבות על הפלה למרות שאני לא באמת באמת רוצה את זה ומחשבות שאהיה אמא גרועה ושלא מגיע לתינוק הקטן הזה אמא כמוני , והאכילה שלי ממש התדרדרה כמעט ולא אוכלת , הרגשה של חוסר חיות ומין תחושה ש"אני מתה נפשית" אין כוחות לצאת מהמיטה אין חשק לכלום רוב הזמן עצובה מאוד ועצבנית ברמות קשות אם פונים אליי כמעט בכל נושא , ואני במקום שאני לא מרגישה שאני יכולה לשתף מישהו במה שעובר עלי ודיי צריכה להראות שהכל בסדר , זה מקשה עליי מאוד עולות לי מחשבות אובדניות כמה פעמים ביום , אני מרחיקה ממני את הבן זוג ולא מסוגלת להיות איתו במצבים אינטימיים מיניים עד כדי כך שנמנעת מלהפגש איתו. המצב הזה ממש מחריף מיום ליום מוצאת את עצמי בוכה המון ומיואשת מעצמי ומאחלת לי "להירקב במיטה" ומצד שני חושבת על התינוק ודואגת לשלומו ולא רוצה שיקרה לו משהו , אבל גם לא מצליחה לעזור לעצמי. מבוי סתום אין לי עם מי לדבר הלבד הזה לא תורם אבל אני לא מסוגלת להיות עם אנשים מפחדת שאני פוגעת בעובר עם המצב הזה ומרגישה שאין לי כוחות אפילו לבקש עזרה ואפילו מתביישת מאוד לבקש עזרה הרגשת כישלון והכל נראה "חשוך" וגם כשאני חושבת על טיפול כאילו עולות לי מחשבות שאין לי כוח לטיפול כי כל חיי הייתי בטיפולים וכלום לא עזר אז ללכת פעם בשבוע לשיחה אני דיי בטוחה שאני לא אגיע לשיחה ,הייתי אמורה לפני 3 שבועות לעשות העמסת סוכר וכל פעם קובעת תור ופשוט לא מגיעה כי לא מתעוררת בזמן, הרגשה של שנאה עצמית קשה שבגלל שאני סובלת מדיכאון רוב חיי התינוק שלי סובל גם ושנאה עצמית עד ייחולים לעצמי למוות שאני גורמת לעובר אולי לסבל מיואשת מהכל....מרגישה חסרת חיות ולא מצליחה לעזור לעצמי. מה עליי לעשות? איך אני פונה לעזרה? איזה עזרה אפשר לקבל כשהדיכאון משפיע על הכל כולל הכל בחיים שלי ואין לי כוחות כבר לצאת מהמיטה...

שלום בתי בת21 הינה בעלת כישורים רבים, סיימה בגרות, היתה בשירות לאומי וטסה לחול אחכ. אך ביומיום אינה מרבה לצאת, אלא עם 2 חברות או משפחה. אין לה כל כיוון לעבודה או לימודים, היא מביעה חרדה מהעולם בחוץ, בדיכאון ותחושת ריקנות. היתה בעבר בטיפול אך לא הרגישה שזה עזר לה. בנוסף סובלת מביעותי לילה וחלומות שלישיים ומפחידים לטענתה. האם מומלץ להסתייע בתרופות? איזה טיפול יכול להועיל? מה ההסבר לסיוטי הלילה? תודה

שלום, ישלי אח בן 53 , בתקוד גבוה מאוד, גר כרגע עם ההורים. אנחנו מחפשים לו דיור מוגן שיספק לו את כל הדרוש לחיים. אולי כפר או קיבוץ. יש לו סל שיקום.

שלום יש לי תחושות צריבה לאחר יציאה.הן לא חזקות במיוחד ונובעות מטחורים או פיסורה מהן סבלתי בעבר. כיום אחרי שני ניתוחים, המצב הרבה יותר טוב אבל לאחר יציאה, אני סובל מכמה שעות של נפילת מתח רגשית עצומה, מרגיש דכאון וחוסר יכולת תפקוד, האם יכול להיות שהניתוחים פגעו במערכת העצבית שם? חיפשתי קשר בין השניים באינטרנט ולא מצאתי. אשמח לעצתכם

שלום, אני חייל משוחרר וניגש לבחינה הפסיכומטרית הקרובה. בחודשים הקרובים אני אמור כבר להציב מקצוע כמטרה לעתיד, ואני מתלבט בין פסיכיאטריה, פסיכולוגיה קלינית ופסיכו-חקר... האם סטודנטים רבים לרפואה מראש מעוניינים בהתמחות בפסיכיאטריה? ומה ההבדלים המהותיים בין 3 המקצועות? (מבחינת סמכויות והכשרות).