תוצאות חיפוש עבור תחושת-בושה

שלום רב. לאבא שלי יש דמנציה קשה עם אלימות מדי פעם אני כרגע גרה עם ההורים פניתי לרופאת משפחה כדי לנסות לעזור להורים שלי ואני היחידה שעוזרת להם ותומכת בהם עם כל הכאב פניתי לרופאת משפחה דיברתי איתה חוץ מלתת כדור לאבא שלי היא לא עושה כלום לא מפנה לא עושה שום דבר יש לי שתי אחים נשואים שלא באים בכלל רק מדברים בטלפון לא נראה שהם תומכים מיש שתומך במשפחה זה אני היחידה אני עוצרת את אבא שלי מהאלימות אני זאת שתומכת בו לאימא קשה אני היחידה שצריכה לעזור להם אני ממש לא מבינה לא את משרד הבריאות לא קופות החולים לא את הרופאים מה זה שהרופאה תביא לו כדור וגמרנו? למה היא לא מפנה את אימא שלי לעזרה שקשה לה מאוד למה היא לא עושה שום דבר? גם שני האחים שלי נכון הם נשואים עם ילדים אבל יש להם הורים פעם אחת הם לא באו לפה הם רק מדברות עם אימא שלי בטלפון פשוט בושה וחרפה ושאמרתי לאימא שלי שאני רוצה לפנות למשרד הרווחה היא ממש לא מסכימה היא אמרה לי לא לפנות לשום מקום אני היחידה שתומכת בהם עוזרת להם באהבה באמת באהבה אבל בושה שרופאת משפחה נותנת כדור ולא עוזרת בשום דבר אחר זה מרגיז אותי אמרו לי לא לקחת הכל על עצמי למה? למה שאני לא יעזור להורים שלי? אני רוצה להגיד שזה פשוט בושה במיוחד מצד הרופאה הזאת שלא עושה שום דבר כתבתי כי זה פשוט מעצבן אותי שבן אדם שחולה בדמנציה שאימא בת 75 צריכה להתמודד לבד עם אבא בן 88 בקיצור אני היחידה שעוזרת להם ובאהבה רק מרגיז אותי קודם כל הניהול של הרופאה שלא עושה שום דבר חוץ מלתת כדור לאבא שלי. יום נפלא

התחלתי השתלת שיניים. במרפאה דורשים ממני את כל התשלום מראש למורות שזה טיפול שימשיך 4-6 חודשים. לא אמרו לי את זה מהתחלה ואני חשבתי שמשלמים כל פעם אחרי טיפול מסויים. זה פראקטיקה מקובלת?איזה מסמך לבקש מהם שגם לי יהי ביטחון שאני אקבל הכל על מה ששילמתי מראש?

שלום. אני סובלת מבעיה די מביכה זה תקופה ארוכה, כמעט בכל חודש. במהלך השינה אני נושכת את הלשון, ממש לועסת אותה בשני צידיה. לעיתים, במהלך נשיכת הלשון בשינה, אני "מודעת" בתת-מודע לכך שאני נושכת את הלשון, אך ממשיכה בחוזקה. בבוקר שאחרי אני מתעוררת למראה מחריד של לשון לבנה ואדומה, עם סדקים. השבועיים שלאחר מכן הם קשים לתפקוד- בדיבור, באכילה ובכל תזוזה מזערית בפה. אני לא מספרת על כך להוריי, ולא פונה לרופא\ה, מבושה... האם תוכל לשער ממה זה נובע, ולהמליץ לי מה עליי לעשות? תודה.

היי דוקטור, אני דואגת שאני מתנהלת באופן מיטיב אז שואלת פה עם הזמן אכן למדתי מהחרדות שזה טוב לשתף ולהיחשף לפחדים, לא מתוך קבלת אישור! אני כרגע לא בטיפול וכן בקונפליקט - זה מרגיש כאילו בכל פעם שמשהו "נפתר" או אני לפחות משלימה איתו (מדובר במחשבות שלי) אז מגיע משהו יותר מסובך בשבילי, כאילו המוח שלי או האוסידי רוצה כל הזמן לאתגר אותי ולא נותן לי מנוחה. אם זה המנגנון של אוסידי איך עושים שהוא ירפה? כרגע אני מנסה לקבל את זה שכל פעם יש למוח שלי רעיונות חדשים אבל ממש הייתי רוצה שזה יפסיק להטריד אותי. נגיד עכשיו זה בקשר לשיתוף אולי - הייתי רוצה להמשיך להיות גלויה עם קרוביי אבל כשאני חושבת על לספר להם על המחשבות שעברו לי בראש (מחשבות שקשורות בהם כביכול) אני ממש מתביישת ומרגישה לא נעים לספר על זה כי מפחיד אותי שזה אומר עליי משהו ועד שהפסקתי לדאוג מהמחשבות עצמן שבאו, הדבר היותר מסובך זו השאלה שאם קרוביי ידעו מה חשבתי זה יהפוך את העולם שלי הרי אלה מחשבות שלא קשורות למציאות שאני חיה אותה..... זה נשמע לי ממש מוזר, טיפשי, לא מקדם ובכל זאת האוסידי כל הזמן כל הזמן מחפש איפה הוא יכול להרוס את עולמי ולשנות סדרי עולם - לפחות בפרספקטיבה שלי. אז יש לי שתי שאלות 1 אם זה מנגנון של אוסידי איך עושים שהוא ירפה מלחפש כל פעם דבר יותר מטריד? 2 אני דואגת שיש מחשבות שאני לא יכולה לספר מרוב שהן לא תואמות לחיים שלי ומה שהופך אותן לאיומות זה שהן מתערבבות לי עם רגשות אמיתיים. אני באמת משתדלת להפריד בין מחשבה ורגש ואשמח לטיפ אם יש. ואולי יותר חשוב איך לחיות עם הבושה עליי והצער שנובעים מכך? תודה!!!

שלום גידי, שאלתי כמטפלת מתחילה, האם יש קשר לדעתך בין התמכרות למין אצל גברים הומואים לבין נרקיסיזם? באם כן, האם יש ספרות בנושא? תודה אורית.

הלידול גורם לי לתת אגרופים לניאגרות בני אדם אלימות פיזית צרחות קללות על אדני אלוהים לנופף אגרופים באוויר במקום להפסיק הלידול מעבירים למחלקה סגורה דר' אידלמן רפאל מחייב אותי לקבל זריקת הלידול דקנואט למרות שזה גורם לאלימות לדבריו 30-60 שנים לא שמע על זה תמיד יש פעם ראשונה הגוף שלי לא סובל הלידול דקנואט 200 מג' מה לעשות אני חסר ישע חסר אונים

שלום רציתי להתייעץ בקשר למשהו שקרה לי בילדות - מישהו שהיכרתי והיה מבוגר ממני במספר שנים נהג לבלות איתי ולשחק ותוך כדי היה נוגע באיבר המין שלי. בזמן שזה קרה זכור לי לי שהייתי נרתעת ומתרחקת ולא הבנתי למה הוא עושה את זה. אבל אני לא זוכרת שהרגשתי פגועה או מושפלת, יותר תחושה של תמיהה ובלבול. כיום אני לא זוכרת את זה כאירוע טראומטי והזיכרון לא מציף בי שום רגש. רציתי לדעת האם ייתכן שלמרות שאני לא מרגישה כך, יש השפעות סמויות מאז או שבאמת התגברתי על זה לבד? תודה

סוריק יקרה, הייתי בדיוק כמוך, איש לא ידע שאני בטיפול בקושי בעלי. לצערי הייתה לי היפומניה...ואז הכל השתנה, דברתי מסתבר על המטפלת שלי וכמה היא עוזרת לי, פטפטתי ללא גבול, הבעיה במניה זה שאין לך שליטה על מה שיוצא לך מהפה..ולצערי אני צריכה לתקן את מה שקלקלתי לעצמי. אני מצטערת על דברים שאמרתי או שעשיתי..מרגישה בושה. למזלי חלק מהאנשים לא יודעים אבל רב האנשים שסובבים אותי הרגישו שאני מדברת בלי סוף, שאני באטרף כזה שמשהו עובר עליי..הקטע שספרתי שאני במצב כזה. משהו הזוי. ולכן החברה ביקשה פרטים ורצתה עזרה ועוד מישהיא ששאלה. פאדיחות אבל את הגלגל אין להשיב. אני מפחדת שיקרה לי שוב. אני לוקחת כדורים אך רוצה להוריד אותם, הפסיכיאטרית אמרה שאפשר לנסות עם מעקב אחרי שנה..יש עוד זמן אבל אני חוששת. אודי, תוכל לענות לי? הייתי רוצה לדעת מה הסיכוי או הסיכון שיקרה שוב? האם מי שחווה פעם אחת היפומניה בהכרח יקבל שוב במהלך חיו? מה הסיכויים? לא קבלתי על זה תשובה... הבנתי שיכול לחזור, אני יודעת סימנים אבל השאלה אם אשים לב לזה, האם הסביבה תשים לב. לא יודעת.. אני מאלה שממש לא רוצה לחזור לזה. איך אשמור על עצמי? מסתבר שאני אדם שלא יודע לשמור על סודיות במצב היפומני....ובכלל פוחדת ממצב כזה אם יחזור. הפסיכחאטרית לא הגדירה כלום..רק את המצב שהיה..אין אבחנה. יש רק מכתב שהכל בסדר בבדיקה שהייתה אחרי שהכל נגמר... אני תוהה עד כמה אני באמת בסדר....

היי, מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד הייתה לי נטייה להתרגש עד דמעות מאירועים שרוב האנשים צולחים בקלות. לאו דווקא אירועים מצערים (שאליהם יש לי סוג של חסינות או אפאטיות) - זה יכול להיות שיחה עם בת הזוג (בין אם שיחה חיובית או מריבה), חתונה (לאו דווקא של אדם קרוב במיוחד), ואפילו מחשבה על סיטואציה מרגשת צפויה... מיותר לציין שהתופעה מביכה ביותר, ומעידה בעיניי על חולשה - הבעיה העיקרית היא חוסר היכולת שלי לשלוט בנושא. אני מתחתן בעוד חודשיים, וכל מחשבה על רגע המפגש עם הכלה, הכניסה לחופה וכו' - מרגשת אותי עד דמעות.. אולי יש מקום לציין שחיכיתי לא מעט שנים למצוא בת זוג, וחתונה הייתה חלום שוויתרתי עליו כבר מזמן. עד שאתפנה לפתור את הבעיות בדרך הנכונה, בטיפול - מחפש פתרון כלשהו לחתונה עצמה. האם תוספים כמו רסקיו / רגיעון יכולים לסייע? האם גורמים ל"ריחוף"? יש פתרונות אחרים (כולל תרופות מרשם) שיכולים לעזור? תודה מראש

שלום ד"ר לויט פניתי לקו סיוע של ער"ן אבל אני מחפש "עזרה או תמיכה" "יותר מקצועית" ואני מקווה שתוכלי "לעזור לי".אין לי מצוקה נפשית אבל יש לי סטרס שכן מפריע לי לישון. בזמן האחרון יש לי מחשבות טורדניות לגביי "זוגיות".אני רווק בן 43 ללא בת זוג ויש לי מחשבות טורדניות כמו:בגילי אני צריך כבר "להתקדם" ולמצוא בת זוג או מחשבה טורדנית כמו:יש כל כך הרבה בחורות ואיך אני מוצא "מישהי מתאימה". את מבינה לפעמיים יש לי מאין "אובססיות" אני יכול "להתקבע" על בחורה מסויימת ולא להפסיק "לחשוב עלייה" למרות שאני בכלל לא "מכיר אותה טוב" אני אתן לך דוגמא;פעם הלכתי לקולנוע לבד וראיתי כל מיני זוגות (גבר עם אישה) וזה גרם לי למחשבות טורדניות כמו:אני מרגיש "קצת בושה" שאני מגיע לבד לקולנוע או הייתה לי תחושה והרגשתי אי נוחות שאוליי אנשיים "מיסתכלים עלייה "באופן מוזר" שאני מגיע לסרט לבד.אני לא יודע אולי זה מחשבות "קצת פראנואידיות" אני רוצה לשאול אותך מספר שאלות: מה את חושבת על מחשבות טורדניות כאלה?האם זה "טבעי" שיש לאנשים מחשבות כאלה למרות שאצלי הן "טורדניות" ויש לי יותר "עומס מחשבתי"? האם מחשבות טורדניות יכולות להיות "פראנואידיות"? תודה על תשובתך

שלום לך, אני בת 26 נשואה לגבר אף פעם לא הייתה לי משיכה מינית אליו, ואל גברים בכלל. אני לא מגדירה את עצמי כלסבית ( לא ממש יודעת אם זה משיכה לאישה / בושה להחשף מבחינה ריגשית לבן הזוג) בכל אופן , אני מעוניינת להשאר נשואה איתו ולהמשיך לגדל ביחד את הילדים איך אפשר לתרגל להמשך לבעלי? מה אני יכולה לעשות כדי שהוא יגרום לי הנאה? ואיך לתרגל עם עצמי לא להיגעל מאיבר המין הזכרי?

ד'ר נכבד שלום. אודה לחוות דעתך חשובה לי מאוד. בדיקות MRI קודמות שלי מאי 2020/ ינואר 2021 אובחן אצלי קרע קרן קדמית לטרלי וכן, קרע ממניסקוס מדיאלי עם פלפ וקרע מניסקוס לטרלי. בבדיקה שביצעתי לא מזמן ציינו כי אין קרעים כלל במניסקוס( האם זה ייתכן פתאום? אציין שכן יש לי כאבים בצד לטרלי וכן מדיאלי , יותר בלטרלי וכן , רציתי לדת בבקשה מה תפיחות אנטרולטרלית. בתשובה שקיבלתי רשמו - מרקם בלתי אחיד במטאדיאפיזה של הפור בדיסטלי והטיביה הפרוקסימלית. הסננת שומן אינפפרא פטלרי - מתאים ל ארטרופיברוזיס ללא עדות לשינוי מסוג ציקלופ. רציתי בבקשה לדעת ךמה בכוונה ריפיון של ACL ( בעבר היה לי ניתוח ACL) רצועה היפראינטנסית מעובה. סטרס מכני כרוני ROOF IMPINGEMENT תזוזה קדמית קלה של הטיביה הפרוקסימלית. PCL קצץ מסולסל. הסחוס במדור פטלופצורלי כונדרומלציה חלקית בפצטות מידיאלויות של הפטלה. סחוס מפרקי שחיקה פוקאלית של הסחוס בעובי חלקחי MFC בסמוך ל FEMORAL NOTCH. במדור הלטרלי באספקט האחורי של LEC נראית שחיקה בעובי מלא/ רציתי בבקשה לדעת מה משעות כל הממצאים? והאם קרעים שאובחנו בשתי בדיקות וכן גם בדיקה של הרופא שלי שהעידו כי קרע, יכול ביום בהיר אחד להיעלם?? אציין כי נשלחתי לבדיקת MRI חוזרת ( ינואר 2021 אובחן קרע קטן מניסקוס מדיאלי עם פלפ קטן וקרע קטן אנטרולטרלי. אציין כי בבדיקה אצל הרופא שלי קיימת רגישות סדק פרקי אנטרולטרלי עם תפיחות. והאם כל זה זה הגורם גם לכאבים בגב? לחוצה מאוד.

היי, אשמח לייעוץ שלך. יש לי תינוק בן 4 חודשים. הוא ילד ראשון לכן לא יודעת איך לפרש את התופעה הזאת. מגיל חודשיים ועד היום הילד מכאיב לעצמו שזה מתבטא במשיכה של האוזניים והעיניים,צובט ושורט את עצמו ואותי. מושך לעצמו בשיער. האם זה מראה על ילד עצבני ולא רגוע? האם זה משהו חולף ואפייני לתינוקות. חסרת אונים ולעיתים אף דואגת. תודה רבה.

אני גבר אבל מעניין אותי מה גורם לרוב הנשים לטפל בהפרעות התפקוד המיני שלהן : מה הגורם מבין אלו שמייד אני יציין הכי דוחק אותן לטפל בהפרעות הללו, מה הגורם שהכי פחות דוחק, מה הוא הגורם שהוא דוחק ברמת הביניים ואיזה גורם דוחק קצת פחות מרמת הביניים : 1. בושה מהפרטנר. 2. בושה שהפרטנר יפיץ את המגבלות האלה ברחבי המדינה, ירכל עלייה. 3. כדי לספק את הפרטנר וכך למנוע מצב שהפרטנר ייזום פרידה. 4. כדי שהן בעצמן יחוו סקס טוב יותר, שההרגשה שלהן בסקס תהייה טובה יותר, שהסקס שלהן ייקח יותר זמן ושהן יהיו מאושרות בעצמן ( דהיינו : הגישה הכי אגואיסטית).

היי, מקווה שזה המקום לשאול אני עובדת סוציאלית ויש לי בחור שמגיע למפגשים. מדבר המון על מין עם גברים. אני מרגישה שהוא רואה בהם אוביקט מיני בלבד כך הוא מספר על הרבה סקס עם גברים מבלי רצון לפתח מ'יחסים. מדוע קורת כזאת הפרדה? מזה משרת אצל גייז הרצון לסקס בלבד?

שלום! אני צופה שקטה בפורום אך היום החלטתי שהגיע זמני להניח את הבושה והמבוכה בצד וכלתוב את אשר על ליבי. לפני מספר שנים אובחנתי באוסידי( שכלל טקסים מעייפים) לאחר שיתוף וטיפול הגעתי למצב שהאוסידי לא מנהל אותי היום והפך להיות צד שולי בחיי. לאחרונה( בעקבות איפשהוא לחץ/משבר קטן) יש בי מחשבה חסרת הגיון שאני מתביישת לשתף אותה שהגיע אליי ומאיימת להפר את הרוגע והשפיות שבי. יש בי דמיונות על מחלות, כביכול הראש שלי תופס אותם כדבר טוב או כיף. אני מדמיינת שאני מחפשת לראות איך מתבצעות בדיקות אצל אנשים וזה כביכול עושה לי משהו טוב.ברור לי שאלו דמיונות ואני לא מחפשת באמת. אני עובדת במערכת הבריאות וכביכול לראות מישהו עובר בדיקה שגרתית( בדיקת ריאותאצל רופא)עושה לי תחושת של התפתלות בבטן שאני מפחדת ממנה. אני מרגישה די משוגעת או כאחת שמפתחת אובססיה למשהו. הדבר הכי חשוב לי לדעת. האם זה תואם אוסידי?( מרגישה שאם אני ידע שזה אוסידי זה יגרום לי לקבל שליטה בחזרה)או שזה מצריך לדעתך התערבות אצל פסיכיאטר? חשוב לציין שהיום אני בשליטה מלאה ורק הדבר החסר הגיון הזה מקשה עליי. הבושה שאני מרגישה מוזרה או טיפשית יותר קשה לי מהכל. הבושה הזאת שאני חווה גורמת לי לשנוא את עצמי ולהרגיש מוזרה. כל הכבוד על יוזמת הפורום, מקל ועוזר מאוד. שיהיה לך המשך יום נפלא!

כבר כתבתי פה לפני שבוע קצת יותר בשם ״צריכהתמיכה״ (פשוט החלפתי את הכינוי) וקיבלתי תשובות מרגיעות ונוגעות ללב, יש כאן באמת אנשים מדהימים אז תודה רבה לכולם קודם כל. אני לא רגילה למענה ויחס מדהים שכזה.. אני רוצה לשתף את רגשותיי לאחר הפגישה היום. אני מרגישה מושפלת, אני בשלב שאני חושפת בפני המטפלת שלי את הרגשות שלי כלפייה בהדרגה. ובפגישה היום היה לי ממש קשה עם מה שאמרתי ועכשיו אני מתביישת בעצמי ומרגישה מעיקה ואני נורא מודאגת ממה היא חושבת עליי כרגע. איך הגעתי למצב הזה שאני כל כך תלותית ? זה כואב לי נפשית ופיזית. מרגישה ריקנות . שאין טעם לכלום .  אני כל-כך זקוקה לה , וזה מתסכל אותי אני חוששת שזה לא יעבור לי.. שזה ישאר כך כי אם כן לא יהיה לי קל בכלל להתמודד עם החיים האלה..הפיתרון היחידי שיש לי בראש זה להפסיק את הטיפול אבל זה רחוק מלקרות כי אני לא מסוגלת לחשוב על זה בכלל. אני במבוי סתום אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי אוף למה זה כל כך קשה ? תודה.

נשואה 3 שנים ואף פעם לא הגעתי לסיפוק או אורגזמה . אולי יש לי איזה שהיא בעיה בגוף ?

שלום, אני בן 28 ולאחרונה התחילה לי תופעה של קרי לילה לאחר חלומות אירוטיים. הדבר מאוד מטריד אותי מאחר ואני לא נער מתבגר, וגורם לתסכול גדול כשאני קם בבוקר. בחודשים האחרונים אובחנה אצלי המטוספרמייה. לאחר ביקור אצל שני אורולוגים שונים ובדיקות אולטרא סאונד, נאמר לי שאין לי סיבה לדאגה וזה אמור לעבור מעצמו אם בכלל, וגם שבעיה זו לא גורמת לנזק כלשהו. השאלה שלי היא האם יש דרך למנוע את הקרי לילה כי זה מתסכל וגם מביך אותי מול בת הזוג שלי, שגם נרתעת מהעניין? ושאלה נוספת היא האם יכול להיות קשר בין המטוספרמייה לקרי לילה? תודה רבה על התשובה.

שלום לך, אני כבר בת 40 לא יצרתי זוגיות. תמיד נמנעתי. הרבה זה בושה פחד מביקורת, ביטחון עצמי וכו'.. אבל נעזוב את כל זה בצד. למה אף פעם אני לא רציתי מבחינה מינית את הגבר שמתחיל איתי ואנחנו בדייט? למה תמיד אני לא רוצה אותם לא נמשכת או יורד לי. אני הרבה הייתי מסתכלת על חברות שלי בנות דודות שלי ותמיד שהייתי רואה אותן עם בני זוגן. שאלתי איך הן נמשכות אליו? בקיצור הרבה גברים לא מושכים אותי.ואפילו המחשבה... משיכה אצלי זה התנהגותי אבל.. בימנו הכל מהר דייט ראשון כבר מנשקים על ההתחלה ונוגעים איך שאת מתיישבת וזה גם מוריד לי ולא נעים לי אפילו קשה לי להנות מהמגע זה יותר מלחיץ אותי. מה הוא רוצה? למה הוא עושה את זה? הוא לא מכיר אותי? זה נראה לי סתם.. אולי הוא בודק אותי? ובגלל זה נמנעתי מקשרים. כי גם כשיצאתי וניסיתי ישר יש את המגע ואצלי זה מעורר דחיה כי אני לא נמשכת ואין את הזמן להיכרות.. מעבר לזה שיש כאלו שאני יודעת שבחיים לא ארצה. למה אני כל כך ברננית במשיכה, אני לא עושה את זה בכוונהאני לא שולטת על זה. מה אפשר לעשות?

היי אני גיי בן 18 ולא הייתי אף פעם עם אף אחד. לאחרונה כשהתחלתי לדבר עם גברים הבנתי שאני רוצה להיות הפסיבי ביחסי המין, ואמנם למרות שאני יודע שאין פסול בלהיות הפסיבי וזה לא מעיד כלום אני מרגיש לא בנוח עם המחשבה על זה במובן של סוג של בושה, כאילו זה הופך אותי לנחות, ומנסה להסיט את המחשבות ולדמיין אותי בתור אקטיבי ולראות איך זה מרגיש לי. אני מרגיש שהמחשבות האלה מטרידות אותי ופוגעות לי בבטחון העצמי וביכולת להתחבר עם בני זוג פוטנציאלים. מה הסיבה שכלכך קשה לי להפנים עם זה ומה אני יכול לעשות עם התחושה הזאת?

אז אכתוב בקצרה, אני מרגישה שהטיפול הוא אמיתי וכנה! אין אשליה. היא מעולם לא הבטיחה לי דברים שהיא לא! היא תמיד אמרה שיש חסך והיא לא הבטיחה למלאו...רק להקל. וגם לא אמרה שהיא במקום אמא או משהו כזה. חשבתי פעם כמותכן. היום לא! הקשר הוא הדדי במה שיכול להיות. ובמה שלא מדברים על זה. לא נפגשנו שלושה שבועות והפעם זה היה ממש בסדר...גם כשנתקלתי בבעיה חשבתי איך הייתה מגיבה ומה הייתה אומרת וצלחתי....כך שאודי, אשמח אם תבהיר שלא כל המטפלים כאלה! שיש מטפלים כנים ואמיתיים ולא מוכרים אשליות! היא תמיד תמיד ניפצה דווקא את האשליות שלי!!! והציפיות שלי!! תודה

היי, שרון. הרבה זמן שלא כתבתי. (כתבתי הודעה זו גם בשרשור האחרון שהיה לנו) התחלתי ללכת לטיפול לפני 3 חודשים אצל פסיכולוג קליני, שיש לו גם כלים ל-CBT. אני אתייחס לפוסט האחרון שכתבת לי... גם אם בת הזוג לא רואה את הפנייה לידידים שלה כמו שאני מרגיש, וגם אם היא לא באמת מקטינה אותי, ולא רואה בהם שותפים לבגידה, וכל זה באמת נכון מבחינת העובדות. אני לרגע אחד לא חושב שהיא מנסה לפגוע בי, אבל זו התחושה שנוצרת בעקבות הסיטואציות הללו. אני מרגיש נפגע כי יש לי אמונה מאוד פנימית עמוקה מבחינת התרבות שגדלתי בה, שבת הזוג חייבת להיות ללא ידידים ולהתנתק מגברים בחייה. מכאן, מתחילות כל הבעיות. האמונה העמוקה הזאת שמושרשת בי גורמת לי לחשוב שהבחורה עושה לי בכוונה כאשר היא פונה לגברים ומתיידדת איתם. האמונה גורמת לי לא להימשך לבנות שיש להן ידידים, ולחפש בנות מסורתיות ללא ידידים. כלומר, אני מבין שיש לי אמונה, אבל אני מרגיש שאני לא יכול באמת להשתחרר ממנה, כי זה כמו שכאשר בנאדם חוטף מכה ברגל, וכואב לו. הבנאדם שחוטף את המכה לא יכול לשנות את התחושה של הכאב, כי זה אקסיומה כזאת. כלומר, האמונה שמושרשת בי היא חלק ממני, ואני מרגיש שלעולם לא אצליח לשנות אותה. לכן, כל פעם מחדש כאשר בת הזוג תכיל ידידים ותמשוך תשומת לב מבנים, אני ארגיש שהיא מקטינה אותי, וזה כמו מכה שחוטפים, ולא ניתן להימנע מתחושת הכאב לעולם. שאלתי היא - האם את מכירה אנשים שהחלימו מקנאה, ואני יכול לשאוב מהם רעיונות? אולי בפורום זה? את תוכלי להמליץ לי על סדנאות ששם יש אנשים שהחלימו מקנאה ומאמונות מגבילות שמונעות מהבחורה להכיל ידידים בחייה? שאלה נוספת - האם את מאמינה שניתן לשנות אמונה מגבילה כמו הנושא של ידידים בחיי בת הזוג, או שעליי לחפש פשוט בחורה פשוטה ומסורתית, וגם כאן לא בטוח שאמצא מישהי שתענה על ציפיותיי לגמרי. אודה לעזרתך.

היי ליאת, אשמח להתייעץ: בערך 7 שנים בטיפול, מתקדמת אט אט בעקביות. בעיה "נספחת" שנשארה ללא פתרון- אני נמנעת מקשר עין עם המטפלת. לחלוטין. לא מסוגלת להסתכל עליה במהלך הטיפול, ורק המחשבה על כך מכניסה אותי לחרדה עצומה. בפועל זה אומר שבמשך כל שעת הטיפול אני יושבת עם מבט מופנה לרצפה. שוחחנו על כך המון, כולל על המקור לחרדה, אבל העניין הזה נשאר כאילו בלתי פתיר. וזה מתסכל אותי ממש- מעבר לכך שאני מרגישה מגוחכת לשבת ככה כמו מסכנה, אני יודעת כמה אני מפסידה כשאין לי את המבט של המטפלת. אני מפספסת חלק עצום בתקשורת בינינו, וזה חבל לי מאד. האם התופעה מוכרת (אשמח לקישור למאמרים/סקירות ספרות רלוונטיות, אם מוכר לך)? האם יש פתרונות אופרטיביים, מעבר להצפה ושיח על העניין בטיפול? תודה רבה.