טראומה נפשית

בוקר טוב, בת 53 גרושה חרדתית סידרתית ובסטרס קבוע, תופעת של איבוד שמיעה במהלך 10 שנים טופלתי בסטרואידים ומאז נשארתי מטונטנת. המקרה של איבוד שמיעה האחרון היה בספטמבר 2021 גם הייתה לי תחושה של חוסר יציבות ולחץ בראש הלכתי לביקורת גם אצל נורולוג בחצי שנה האחרונה עברתי סוג של טראומה נפשית וכנראה עכשיו אני בפוסט מזה חודשיים אני עם עורף נוקשה וכואב ולחץ כמו חגורה במצח ולעיתים ברקות מטופלת אצל פיזיוטרפיסט. יש לי גם תופעת עיקצוצים בפנים ואני נלחצת מזה. חשוב לציין שבכל ארוע של איבוד שמעיה בוצע אמאראיי וברוך השם הכל תקין. אמ.אר.אי האחרון ב 2016. ביקרתי גם אצל רופא עיניים כולל לחץ בעיניים והבדיקה יצאה תקינה . מיותר לציין שאני נלחצת יותר מהתופעות. (כדורי הרגעה עוזרים לי)אשמח לקבל חוות דעת תודה רבה ובשורות טובות

תודה רבה לך ד"ר על תגובתך... האם הלחץ/כאב במצח בעורף ומאחורי האוזן יכול להימשך יותר מחודש?? תחושת העיקצוצים לשמחתי נעלמה חייבת לציין שאני לא רגועה בכלל, זה ממש מדיר שינה מעיניי ואני חושבת על הגרוע מכל. התחלתי טיפול בצמחים וטיפולים אלטרנטיביים. האם יש מקום לדאגה? האם כדאי לראות נורולוג?

לפני כ3 שנים, בעקבות מצב רפואי כרוני, הייתי בבדיקה אצל רופאה שנהגה בי בזלזול ושמה אותי במצב של חוסר אונים. לא הגבתי לזה טוב (הסתגרות ובכי ללא הפסקה בימים העוקבים לבדיקה) מאז אני מנסה להימנע מלהגיע לרופאים במיוחד ללא ליווי (בבדיקה שלה הייתי לבד). אתמול הייתי בבדיקה אצל רופאה אחרת כמובן והמלווה יצא באמצע- ברגע שהוא יצא נכנסתי לסוג של לחץ / חרדה, מעיין תחושת איימים וכוננות לאיום שיגיע. דמעות בעיניים ונשימות מהירות. מאותו רגע ניסיתי רק להסביר את המצב שלי וסוג של להצדיק אותו, לגרום לה להאמין לי ולא להיות נגדי. מאז שחזרתי אני מגיבה בצורה דומה לאיך שהגבתי עם הרופאה הקודמת- שוב מסתגרת ובוכה יום ולילה, רק שהפעם זה בתדירות נמוכה יותר יחסית. האם זה נחשב פוסט טראומה? הרי לא חזרתי ממלחמה ולא עברתי זוועות- סהכ רופאה שהתנהגה לא כראוי. אם לא אז מזה? ואיך מטפלים בפחד להגיע לרופא כשהמצב הרפואי מחייב טיפולים ומעקב?

גם לי קרה כך אל תתייחס הם זבל

היי, אח שלי איים עליי בסכין כשהייתי בגילאי התיכון, הוא קטן ממני באיזה 3 שנים לפחות. הוא היה כבר אחרי בר מצווה, משהו כמו 15... זוכרת את הסיטואציה מאד מפחידה, זה אח שהייתי רבה איתו המון (גם אחיות אחרות רבו איתו, הוא רב עם כולם) והוא באופן כללי מאד לא שלט בעצמו, פעם כשהייתי ממש קטנה הוא זרק עליי קופסא גדולה של משחקים על הראש. בפעם הזאת של הסכין כנראה רבנו, הוא כעס מאד והלך להביא סכין מהמטבח. זוכרת עד היום את הסכין - אלה שמשתמשים בהם לחיתוך בשר, גדולה מאד (היום אני בת 23). היינו רק שתינו לבד בבית וההורים שלי לא היו, זוכרת שגם לא הרגשתי יכולת כאילו לפנות אליהם לעזרה הייתי פשוט חסרת אונים ויש לי קצת דיסוצאיאציה על האירוע כאילו איך זה נגמר אני לא זוכרת. כן אני זוכרת שהוא היה לגמרי רציני ולא עשה את זה בצחוק או מתוך חוסר מחשבה, כאילו הוא לגמרי רצה להרוג אותי... השאלה שלי האם זה נורמלי? זה משהו שילדים רגילים עושים בגיל הזה? לאחרונה הבנתי שאחיין שלי בן 13 גם איים על אמא שלו בסכין ואמא שלי התיחסה לזה בשעשוע... מנסה להבין האם מה שחוויתי הוא דבר רגיל שקורה להרבה אנשים ואני לא צריכה לעשות מזה עניין או שמדובר בסוג של טראומה שהולכת איתי. לא זוכרת שההורים שלי דיברו איתי על זה אחרי או משהו, זה היה מושתק שנים עד כדי שכמעט חשבתי שדמיינתי. מנסה להבין גם איך הם היו אמורים להגיב? מה הורה צריך לעשות כשהילד שלו מאיים בסכין על ילד אחר מתוך מריבה? האם יש בגיל שלו משהו שמראה על חומרה יותר של המעשה והיה צריך לפנות למישהו מקצועי? אשמח לשמוע את דעתך, מעניין אותי מאד לסדר לעתמי בראש את מה שקרה. תודה מראש!

תודה פרופ על היחס החם. אני רוצה להסביר את עצמי.. אני הייתי אדם בריא בגופי ונפשי, וחויתי טראומה נפשית, לקחתי חצי קלונקס חד פעמי ובתופעות לוואי רשום שיתוק קל.. פגיעה בראיה.. אנורקסיה.. כפל ראיה.. יובש בפה.. גידול בלוטות לימפה.. אני מאז הכדור שלקחתי באופן חד פעמי.. כשהייתי הולך לישון העין לא הייתה נסגרת וכתוצאה מזה העין הייתה אדומה ברמות.. הלכתי למיון עיניים ורופאי עיניים כל כמה ימים.. הם לא נתנו טיפול.. אמרו יש לך אלרגיה.. תשים הילו טיפות.. שמתי כמה ימים אבל זה לא עזר.. הייתי צריך בכוח לסגור את העיניים חזק בעזרת השרירי עיניים.. והידיים.. מה יכול להיות נזק לקרנית אם כמה שבועות העיניים ניהיו אדומות וחויתי טשטוש מסינוור פנסי המכוניות.. לדעתך? איך אפשר לדעת אם הקרנית נפגעה אני פוחד עכשיו מזה.. חשוב לציין כל זה מחצי כדור קלונקס באופן חד פעמי.. רופא אף אוזן גרון בדק אותי ונבהל למה פתאום צמח לי שקד שלישי מוגדל (אדנואיד).. רופא שיניים לא מבין למה יש לי יובש בפה.. כל כך הרבה תופעות שעברו כמה חודשים והתופעות נשארו.. למה הגוף לא משקם את עצמו?

פרופ מימוני היקר! אתה האדם הכי מקסים שפגשתי, באמת! מעבר לרופא יש בך המון סבלנות, ידע. חכמה , הקשבה, הסבר מפורט, אפילו שאלות קטנות אתה מפרט בהרחבה בחום ולא מתייאש שבטעות חוזרים על אותן השאלות מתוך לחץ ופחד. אתה האדם הכי מושלם בעולם !! שהשם ישמור אותך! אתה עושה מצווה גדולה! באמת לא ראיתי רופאים כמוך!! הלוואי וכולם היו כמוך!! ת ו ד ה ר ב ה ! לא סתם הגעת לאן שהגעת! תצליח אפילו יותר בעז"ה