אטימות רגשית

שלום אני בת 17, ורציתי להבין מה קורה איתי בזמן האחרון ואולי לקבל קצת עזרה מה ניתן לעשות בנידון, כבר תקופה ארוכה שאני לא מצליחה להרגיש רגשות כמו עצב או שמחה, כאשר אני רואה משהו עצוב, או אמורה לשמוח ממשהו מסוים, בנוסף קשה לי להפגין אהבה וגם לא מצליחה לפתח רגשות אל מישהו או משהו כמו בעבר שמרגישים דברים, אני מרגישה בערך ניתוק רגשי והבעת רגש היחידה שאני מצליחה להרגיש זה כעס או עצבים, מה ניתן לעשות ?

היי שיר , מסכימה עם אודי ..ויותר מזה אל תישארי עם התחושות האלה לבד. אם את לא יכולה לפנות להורייך פני ליועצת למורה שאת מעריכה. מגיע לך להרגיש להיות קיימת ..איתך

אודי וכולכם שלום וברכה, כן... זמן רב שלא כתבתי, לא הגבתי למרות האירועים הקשים הפרטיים והכלליים שהתרחשו פה.. גם אני עברתי ועוברת תקופה שנחווית לי כחלום רע שעוד מעט ואתעורר ממנו ואומר לאמא צביה :" וואוו.. איזה חלום בלהות עברתי.". ואמא צביה תוציא את מחברת החלומות הירוקה ותכתוב כל פסיק מחלום הבלהות ואז תשאל שאלות ולאט לאט ננסה לפענח אותו ביחד... מיכל יקרה! צר לי שאמא שלך נפטרה.. קראתי גם בזמנו.. אם אני לא טועה, אמא שלך נפטרה יומיים אחרי שבן זוגי נפטר.. אם אני לא טועה, אמא שלך נפטרה ב ה' (אולי ו' באדר א') ה 14 ואולי ה 15 לפברואר. בן זוגי נפטר ב 12 לפברואר.. את ישבת שבעה, גם אני ישבתי שבעה.. לא יכולתי לכתוב אף לא אות.. לא לעצמי, לא לאחרים. כלום.... קבלי את תנחומי... ואודי יקר ואהוב.. שמעתי מס' פעמים את היצירה שלך שהפנית אותנו ליוטיוב... אתה מוכשר ברמות על.. באמת.. התכנים, המוסיקה, הדינמיקה.. הלחן כל כך תואם למילים.. וסוריקטה אהובה שלא מוותרת על הטירוף שמתחולל בארץ ופועלת באקטיביות למרות ה'אין כח' -כל כך מרשים!! , ושירה יקרה שגם את רק מגיחה ומציצה מפעם לפעם והאות חיים שלך משמעותי לי..למרות שנשמע משונה.. וחתוליט עם כל מה שאת עוברת.. ואפילו את אביב פתאום הגחת באביב.. וינשוף שמציצה פעם ב.. מתגעגעת לשפיות.. מתגעגעת לימי שיגרה ,פשוט ימים רגילים שקמים בבוקר ,שותים 2 כוסות קפה, אוכלים תפוז והולכים לעבודה.. לא תאמינו.. עדיין לא חזרתי לעבודה.. כן.. בגלל הסרטן שהיה לי (מקווה שהוא בגדר עבר וחלף מהעולם) מה עוד? את הטבע אף אחד לא ייקח מאיתנו.. אני רואה עדיין את כליל החורש ,וורודים ולבנים שרוקדים להם, הארץ מלאה בחרציות, שיטה ,סביונים וריח מטורף של פריחת ההדרים.. וגם הציפורים והיונים ממשיכות לשתות ממיכל המים שמוכן עבורם במרפסת כאילו לא קרה דבר.. ואולי באמת אתעורר ואומר לעצמי וואוו לא היה לבן זוגי סרטן לבלב קטלני שקטל אותו ממני בכזו מהירות אכזרית.. וזהו לעכשיו.. שלכם, במבי

במבי אהובה, כל כך מצטערת על אובדן בן הזוג. מה אומר. הכל מלא אובדנים ואנחנו בתוך עצמנו גם כל הזמן... והטבע שממשיך כאילו לא קרה דבר ואת עודך מנסה להבין את האובדן החד שפקד אותך. צר לי כל כך. גם אות החיים שלך משמעותי לי מאוד. מי יתן ימים טובים יותר לנשימות עמוקות להצליח לספוג לגמרי בלי אבל בלי אובדן, ככה משהו נקי מכאב. שלך תמיד שירה

וואו...מצער אותי ממש לקרוא על בן זוגך. תוכלי לשתף? כל כך מעט שיתפת על עצמך וכל כך הרבה השקעת בנו... אימי נפטרה ב13. לא ממש יודעת מה כתבתי ומתי כי הייתי בתוך מצב נפשי נוראי. לא זוכרת הכל... כמה קשה האבידה. כמה קשה לאבד בן זוג, הורה בכלל...בתקופה שכל המדינה בכאוס וחרדה. שמחתי לקרוא שהסרטן מאחורייך, לפחות לעת עתה ושלא יחזור לעולם!!!! שמעתי את השיר על האיילה די בלופ כשהייתי ממש ממש עצובה ונזכרתי בך. תהיתי אם רצית להתנתק ולכן לא כתבתי לך פה...שנדע ימים טובים מאלה ושתעברי את התקופה הקשה הזו מוקפת באנשים טובים. בריאות, הטבע אכן מרפא מעט גם אותי, ומתחדש..שלך, מיכל.

הי במבי, האמנתי בכל לבי שתגיעי לכאן לפני פסח. כולי צמרמורת מהבשורות הקשות. זה נורא. בעצבות, סוריקטה

קשה, עצוב כל כך לשמוע ואין באמת מילים מנחמות טוב שבאת אתך בלב

קראתי את תגובותיכן שנגעו עמוק בליבי ... לא יודעת מה לומר.. אמא צביה אומרת שאני במצב של ניתוק רגשי.. שלכן, במבי

במבי יקרה כל כך מצטערת לשמוע... ממש... שלא תדעי יותר צער.. איתך בלב ינשופים

במבי יקרה מצטערת וכל כך עצובה איתך בלב ינשופים

לא רואה שתגובתי עלתה.. אולי נפלה גם היא לתהום הנשייה..? מודה לכן שירה, מיכל, סוריקטה ואביב יקרות !! מילותיכן בליבי.. שלכן, במבי

שלום, אני אנסה להסביר את שאלתי המסובכת אני בת 24 היה לי בעבר אנורקסיה קשה הייתי צמה ימים שלמים עושה ספורט באובססיביות וכל הזמן חושבת על רזון ומשקל בשאיפה לרדת לתת משקל קיצוני ירדתי המון במשקל הייתי בבתי חולים והמון טיפולים נפשיים אחרי כמה שנים הגעתי לאיזון עליתי קצת במשלק והתחלתי יותר להיבן מה זה בעצם הפרעת אכילה להבין את המרכיבים שלה ולמה זה קורה לי לאט לאט יותר ויוֳ התקדמתי וכן הצלחתי קצת לאכול הבעיה שלי שמלווה אותי כבר המון המון שנים זה שאני כל הזמן מרגישה שאני מתגעגעת למצבים האלו של ההרעבה העצמית הממושכת הייתי מקבלת המון תשומת לב(שלילית) וגם הייתי רזה רזה וכיום אני כבר לא ככה כמו פעם וזה חסר לי אפילו שאני סבלתי מאוד מאוד אני כיום אוכלת יש לי ימים שאני פתאום צמה ויש פעמיים שאני מקיאה הכל אבל ביחס לפעם אני ממש נחשבת לבריאה הבעיה שלי זה שאני כל הזמן חושבת על האנורקסיה וגם שיש לי המון טרומאות ממה שחוויתי שם המון זכרונות שכל הזמן צפים לי ומחשבות שאני לא מצליחה להריגע וזהקשה לי ממש אני כל הזמן מוצאת את עצמי רוצה לחזור להיות אנורקסית הכי הכי חולה וגם יש לי פחד להתנתק מזה לגמרי זה עצוב לי מאוד ואני לא יודעת מה לעשות יש לי כל הזמם שיוניים בהרגלי אכילה או שאני צמה לגמרי לגמרי ולא אוכלת או שאני אוכלת כל הזמן או שאנ אוכלת ומקיאה או שאני עושה המון ספורט אני מרגישה שמשהו פנימי שתוכי מפחד להיפרד מזה לגמרי וגם שאני כל הזמן מרגישה ואומרת לעצמי שאני שמנה אז אם אני מרגישה כל כך שמנה למה אני כן אוכלת ? למה מבינה את עצמי ומה יש לי אשמח לעזרה תודה רבה

היי תודה על התגובה, אני אסביר לך אני נמצאת בטיפול כרגע לא בטיפול של ההפרעת אכילה כי אני כבר בהחלמה מלאה ממנה ובתכלס כל הזמן בראש שלי יש געגוע רק לתחושה הזאת של השליטה לתחושה הזאת שאני מצליחה לא לאכול ימים שלמים ולצום אני לא מתגעגעת לסבל שהיה לי שם כי זה היה נוראי ועד היום יש לי טראומה מהמצב הנפשי הנמוך הייתי סיפרתי למטפלת שאני המון מתגעגעת לימים שהייתי צמה ולא אוכלת כלום והייתי יוצאת מהדעת אם הייתי אוכלת אז היא בעצם הסבירה לי שאני מתגעגעת לתחושה הזאת של הניתוק הרגשי זאת אומרת שאנורקסיה זה ניתוק רגשי ניתוק מהעצמי ובגלל שכיום עדיין קשה לי אני עדיין מתגעגעת למצב הזה של הניתוק מתגעגעת למצב שבו אני לא מרגישה כביכול והיא אמרה לי שכים אני יותר מחוברת לעצמי ויותר מרגישה את הכאב מהחיים ופחות בורחת ולכן אני מתגעגעת למקום הזה אוף זה כל כך מוזר אני אוכלת ותוך כדי אומרת לעצמי: איזה באסה שאני לא כמו פעם שהיית מקיאה אפילו תפוח אני מתגעגעת לשם אפילו שכיום הרבה יותר טוב לי זה היה סבל נוראי יש פה משהו לא הגיוני ועצוב אני מרגישה שאני לא מסוגלת לוותר על האנורקיסה אני אוחזת בה חזק בכל הכוח אפילו שהיא הורגת אותי גם מבחינה נפשי וגם פיזית אני אוהבת אותה אוהבת אותה ומתגעגעת ואני מרגישה שהמחלה היא לא בשליטה שלי זאת אומרת היא מגיעה אלי לפעמיים בלי שליטה וגם מתרחקת ממני בלי שאני רוצה וזה כואב לי למה אני מתגעגעת לסבל הזה? ומה זה אומר הגעגוע הזה? געגוע זה אומר שאני עדיין חולה?

שלום, 1. איזה תרופות SSRI פחות נוטות לגרום לקהות רגשית - קושי ביכולת להרגיש? 2. האם קהות רגשית - קושי ביכולת להרגיש נפוצה גם בSNRI? תודה רבה