פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב, יש לי שאלה קצת מורכבת, ואני מקווה שזה המקום להעלות אותה. מדובר באחותי, כבת 31, אם לשני ילדים-בת שנתיים וחצי ובן 9 חודשים, אשר מתפרצת לעיתים קרובות ביותר במה שאני מכנה התקפי עצבים המלווים בקללות ולפעמים (לעיתים די רחוקות) גם באלימות פיזית (בעיטות,דחיפות ). למיטב ידיעתי, האלימות המילולית הזו מופנית בעיקר כלפי אמא שלי, ואולי גם כלפי בעלה. קל מאוד להצית את זעמה, וניתן לומר שכאשר היא נמצאת בקרבת אמא שלי, זה קורה הרבה (אמא שלי נוהגת להעיר לה על כל דבר קטן ולבקר אותה ללא הרף). הן לא גרות בסמיכות, אך מכיוון שאחותי לא עובדת, היא מגיעה אחת לכמה חודשים עם הילדים לביקורים אצל אמי, שאורכם בדר"כ בין שבוע לשבועיים. בכל ביקרו כזה מתחוללות כמה התפרצויות כאלו, וכשזה מתחיל- הקללות תמיד כוללות את כל המשפחה (למרות שאינם קשורים כלל לריב), ולעיתים הברוגז של אחותי שנגרר מהריב עם אמא שלי כולל גם אותי (לדבריה-אני לא שונה מאמא שלי-אז היא פשוט "מחרימה" גם אותי, ולא מדברת איתי למשך זמן מה עד שהרוחות נרגעות). המצב הזה איננו חדש, אבל הוא חורה לכולנו במיוחד כעת, כאשר יש ילדים בבית ששומעים את כל המריבות האיומות האלו, את הקללות ואת הצעקות. ממה שאני יודעת על המצב הרפואי של אחותי (אלו לא דברים שדיברו עלייהם בבית באופן גלוי), אני יודעת שהיה לה התקף אפילפסייה יחיד כשהיתה כבת 4 או 5, ובנוסף אני חושבת שיש לה גם סוג מסויים של דיסלקצייה. לא היה לה קל לא בלימודים ולא במציאת עבודה, עובדות שתמיד היו בולטות במיוחד על רקע ההצלחה היחסית שלי בתחומים הללו. (אנחנו רק שתי אחיות). כמו כן אחותי נתמכת כספית על יד הורי באופן מאסיבי, עובדה שלדעתי מנציחה את המצב הקיים- היא אפילו לא מחפשת עבודה. כפי שציינתי, בבית היו ריבים אלימים מילולית מאז שאני זוכרת את עצמי, ולפני כ- 7 שנים אחותי טופלה על ידי פסיכולוגית, טיפול שכלל מפגשים גם עם הורי וגם איתי. לא זכור לי שהיו לטיפולים האלו השפעות מרחיקות לכת על התנהגותה, אולי באופן זמני ביותר. אני מאוד רוצה לעזור לה, אבל לא רוצה להתערב באופן ישיר (עניין שאמי לוקחת על עצמה, לעיתים באופן מוקצן). רציתי לדעת האם לאור התמונה שניסיתי לצייר, ישנה אפשרות לקבל הכוונה כלשהי או המלצה על טיפול כלשהו שאיננו טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי קונבנציונלי. תודה מראש

שירי שלום אני בספק אם התערבותך תועיל. מדובר כנראה בקשר מורכב בין אחותך לאמך וכל השאר אלו תוצרי לוואי. אינני חושב שזה קשור לדיסלקציה או אפילפסיה, בוודאי לא באופן ישיר. אם אמך אינה יכולה להציב את הגבולות התערבותך עלולה לסבך אותך ולהציב אותך במוקד העימות. עם כל הקושי הייתי מציע לך להישאר כצופה מן הצד, עם כל הקושי שבכך. את הדיאלוג תוכלי לנסות לעשות עם אמך, לעזור לה לקבל החלטות נכונות יותר. לא הייתי מציע לך לנסות ולהתערב באופן ישיר מול אחותך לאור המצב שתיארת. אדגיש כי זו תחושה מתוך מעט מאוד מידע שסיפקת, לכן הטוב ביותר הוא לנסות ולהתייעץ עם אנשים קרובים שמכירים את המצב מקרוב ולשמוע את דעתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן ותודה על התגובה המהירה, גם אני חושבת שאני לא צריכה להתערב באופן ישיר אבל בגלל שהמצב המתואר נמשך כבר שנים ולא משתנה גם בעקבות שיחות שלי עם אמי , רציתי לחדד ולשאול האם לדעתך, יש מקום להמליץ על תרופת הרגעה כלשהי. כפי שציינתי, קל מאוד לעורר את חמתה של אחותי, ולפעמים ההתנהגות העצבנית וחוסר הסבלנות מופנים גם כלפי הילדים. לפיכך אני חושבת שהבעייה איננה רק בקשר שלה עם אמא שלי, אלא מורכבת יותר. איך מניעים את המצב כלפי שיפור כלשהו?

אתמול, בעודי מסתכל בחלון, הגיעה חברה שלי ונעמדה מאחורי מבלי שארגיש ואז צעקה את שמי. ככל הנראה דבר זה הבהיל אותי מאד, משום שצרחתי שתי צרחות- די שקטות ואח"כ רעדתי ללא שליטה במשך 2 דקות לפחות. כל נסיונותיה להרגיע אותי לא צלחו. לקח לי זמן רב להתאושש מכך. ומיד אחרי האירוע הלכתי לנוח. מה קרה לי? האם זה יכל להשאיר נזק לעתיד? האם זו תגובה רציונלית וטבעית?

ליאור שלום כנראה שמאוד נבהלת והגבת בהתאם. התופעה מוכרת ומאפיינת תגובת חרדה למצב חרום. מדובר בתופעה השרדותית שמאפיינת לא רק בני אדם אלא את כל החיות בטבע. ניתן לראות בסרטים תגובה של למשל אנטילופה שכמעט נטרפה ע"י נמר רועדת כולה. רציונלית אתה יודע שלא היה שם נמר, אבל הגוף שלך הפעיל את המנגנונים הקדומים ביותר שלו בצורה רפלקסיבית. לאירוע עצמו לא צריכה להיות השפעה לטווח ארוך. במידה והוא משתלב עם דברים אחרים צריך לנסות להבין את התמונה הכוללת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ליאור, המקרה שתיארת העלה בי זיכרון ישן ומאוד לא נעים. אני, למשל, מסוקרן לדעת מעט על מערכת היחסים בינך לבין החברה שלך, ולמה היא מצאה לנכון להבהיל אותך. להשתמע, אחד

במשך למעלה מ15 שנה סבלתי מהפרעת אכילה אינטגרטיבית[אנורקסיה ובולמיה]. לפני כחצי שנה התחלתי להשתמש בסרוקסאט ובמקביל אני בטיפול איכותי וייחודי אצל פסיכולוגית נהדרת .בעצה אחת עם הפסיכיאטר יעצו לי השניים להתחיל ולהוריד את מינון הכדור [כרגע אני לוקחת כדור ומחצה ליום] .במהלך תקופה זו חל שיפור אדיר באיכות חיי,לראשונה מזה זמן רב אני בזוגיות בריאה ומוקפת חום .התחלתי את לימודיי באוניברסיטה,אני עובדת ומתפקדת ,קשריי עם משפחתי קיבלו צביון רך ומקבל.תופעת הלוואי היחידה שפוגמת בהרמוניה זו היא העובדה שאין באפשרותי להגיע לסיפוק מיני מלא עם בן זוגי ,אשר מעוניין בכל לב להסב לי אושר.לכאורה כל האימפולסים השליליים התפוגגו ,ועימם גם המיניות המתפרצת שהייתה מנת חלקי בעבר. ברצוני לציין שבולמוסי האכילה נעלמו כליל,ואני עומדת על משקל יציב . האם לדעתך עלי להמשיך את נטילת התרופה ? במידה ואפסיק , איך יראו חיי ?אני מודעת לעובדה שלנצח אשאר "מועדת לפורענות" , אך אין בי שום רצון לחזור לאורח חיי הקודם שסבב את האוכל , צער ויגון .אשמח לתגובה .תודה.

נועה שלום את נמצאת בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי אצל אנשי מקצוע שאת סומכת עליהם ואשר מכירים אותך היטב. אני חושב שזה יהיה לא נכון להמליץ לך כאן על סמך כמה משפטים כיצד לנהוג. אם יש לך התלבטויות אני מציע שתביאי אותם בצורה ישירה לגורמים המטפלים אשר ללא ספק יתנו לך תשובה המתאימה לך אישית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום נועה וד"ר קפלן, אחותי סובלת מבולמיה מזה כ-5 שנים (בת 22 כיום). היו לה עליות וירידות רבטת במשקל במהלך השנים הללו. במשך כת התקופה היא "מסבנת" אותי ואת הורי לגבי רצונה ללכת לטיפול, משקרת וכמובן שיחסינו עמה מדרדרים מיום ליום. לאחרונה החלה להפגש על עובדת סוציאלית מאחד המרכזים להפרעות אכילה, אולם היא יצאה מבית הורי ואין ביכולתי לדעת אם היא עדיין הולכת. ברצוני לדעת מה היא אסטרטגיית הטיפול במחלה בכלל וכמובן האם ישנן עצות מסוימות שביכולציכם לתת. תודה מראש.

לדר' אורן שלום ביתי סובלת מחרדות ומחשבות טורדניות היא מטופלת ב- fluanxol בזריקה פעם בשלושה שבועות. רציתי לדעת האם הטיפול בתנודות עיניים יכול לעזור לה? ואם כן, היכן באזור הצפון יש פסיכולוג או מרפאה שיכולים לעזור לה? תודה ניקול

ניקול שלום בהחלט אפשר לנסות. צרי קשר עם אחד ממדריכי השיטה באזור מגוריך בכתובת האינטרנט הבאה: http://emdr-europe.net/israel בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אני נמצאת בטיפול נפשי מספר שנים, ולמרות שהכל בסדר, נשארתי עם בעיה אחת והיא הקושי להפרד... מה עושים? יעלי

יעל שלום להיפרד ממי? ומדוע זו בעיה? כתבי עוד קצת על השאלה ואשמח להגיב. בברכה ד"ר אורן קפלן

קושי להפרד מהפסיכולוגית. נוצר קשר עמוק, וזה קשה לעזוב את הטיפול ולהמשיך בלעדיו. בכלל , פרידה זה דבר לא קל, אבל כשמדובר במשהו כזה משמעותי, זה קשה ביותר. פתאום, להרגיש לבד, או פתאום , נורא להתגעגע. אז מצד אחד, זה נכון שאפשר להשאר בטיפול, אך השאלה היא עד מתי, כי נראה שלא יעזור כלום, תמיד זה יהיה קשה מאוד. תודה, יעלי

שלום רב! שמי יעל ג+2 חיה בשיתוף עם אדם ג+2 מיזה 6 שנים, מיד לאחר גירושיי עברתי לגור בדירתו מיכוון שלא היה לי בית, בתחילה היה קשה לילדיו לקבלני ,ואחר תקופה עברנו לגור בדירה שכורה לרווחת כולם, במהלך תקופה זו ואחריה , בן זוגי לא חדל ליפגוע בי , מילולית, לא תמך בי כלכלית, ואפילו ניהל מס' פעמים פרשיות אהבים, החלטנו לקנות דירה משותפת , (לא נישאנו מישום שהוא כהן), בזכיות שלי ובמעט סכום שהוא עזר , עברנו לדירה, מרווחת, חשבתי שהעינינים היסתדרו, אך הוא המשיך לבגוד הן בשיחות ארוטיות, הן במיפגשים כשהחלטתי לטפל בעיניין, הוא טען שאני חיה על חשבונו והוא משלם משכנתא, ועלי לימכור את הבית , ומאז אני שבר כלי נתונה במצור של היתלבטות לאחרונה היא הביע כוונה ללכת ליעוץ פסיכולוגי אך מיכוון שבעבר חויתי אלימות מצד אבי ילדיי, וכעת איתו , אין אני רואה טעם לתת היזדמנות חוזרת , שאלתי היא האם סבורים אתם שכדי לתת היזדמונות, נוספת . עיזרו לי מישום שאני נואשת ומבולבלת

יעל, תעזבי אותו!!!! אין לך מה לחפש שם!!! תחשבי על הילדים שלך. עדי

יעל שלום אני מתאר לעצמי שאת לא צריכה את הפורום כדי להבין שמשהו לא בסדר. גם אם אומר לך כעת מייד להיפרד ממנו, נסיוני אומר שלא תוכלי להיענות להמלצה מסיבות רבות. את נמצאת שנים רבות בתוך מעגל סגור של אלימות והשפלה וכדי לשנות את המציאות את נדרשת לתהליך פנימי שלך עם עצמך. אם הוא הביע נכונות לפנות לייעוץ פסיכולוגי, בהחלט כדאי לפנות ולהיעזר. אבל מי שזקוק לעזרה היא בראש ובראשונה את. אני מציע לך לפנות למרכז אלימות במשפחה של נעמ"ת או מרכזים דומים אחרים, ולהיכנס לתהליך של שיחות עם איש מקצוע מיומן בתחום. קיים כיום הרבה ידע על אלימות והשתלשלותה בתוך המשפחה ואין לי ספק שתוכלי להיעזר ולהתחזק. יתכן שאז תוכלי להחליט בצורה שקולה מה עליך לעשות, להישאר או לעזוב, וסביר להניח שגם בן זוגך יגיב בצורה שונה לחלוטין שכעמידתך מולו תהיה אחרת. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

היי יש לי בעיה עם פחד אני נורא מפחדת לעלות על מתקנים כמו בדיסני לנד ועליתי על מתקן אחד גבוה פעם אחת ונורא פחדתי ונורא רציתי לרדת מהמתקן באותו רגע.. .. ועכשיו אני פוחדת לעלות ולחוות שוב את הפחד הזה . זה יותר מדי מפחיד אותי. וגם יש לי בעיה אני צריכה להוציא רישיון עוד שבוע בערך ואני מפחדת לנהוג על הכביש כי אני לא סומכת על עצמי מספיק אני בת 17 ואני לא גרה בארץ

תהילה שלום הפחד מהמיתקנים מזכיר פחד גבהים והוא משותף לאנשים רבים אחרים. אם הוא מתמקד בהימנעות ממכשירים בלונה פארק ואינו משפיע על תחומים אחרים בחיים המצב אינו חמור, אלא אם את מרגישה שזו בעיה שעליך לטפל בה. לגבי הכביש, כאן הסיפור עשוי להיות אחר, אבל צריך לנסות ולהבין את מקורות החשש ומדוע את לא סומכת על עצמך. אם אני מחבר את שני הדברים, יתכן שיש לך חששות מדברים נוספים ולכן הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי להתמודד בצורה טובה יותר עם הדברים שמפחידים אותך. אינני יודע באיזו מדינה את מתגוררת אבל כמעט בכל מקום יש כיום אפשרות להגיע לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

טוב תודה רבה.... אגב אני רוצה להיות פסיכולוגית האם שי הבדל בין פסיכולוגית רגילה לאחת שמטפלת רק בילדים??? כלומר בטיפול עצמו..??

בפורום OCD בתפוז מצאתי הודעה מעניינת המדברת על קוי דמיון מפתיעים בין מצבי סכיזופרניה ובין מצבי OCD. אני מביא את התוכן הרלוונטי של ההודעה כלשונו ואשמח לתגובתו של איש מקצוע. ****************************************************************************************** שמתי לב שיש הרבה דברים דומים בין סוגים שונים של OCD לבין מצבים מסויימים של סכיזופרניה. בסכיזופרניה: יש מצבים פסיכוטיים בהם "שומעים" קולות, "רואים" מראות, מנהלים דו שיח עם קולות ששומעים, נדמה שיש מישהו מן החוץ שמשדר לך אל תוך הראש תשדורות, ועוד כהנה. ב-OCD, בסוגים מסויימים של OCD: אמנם לא רואים מראות, אבל לגבי קולות ישנו, אם כי ברמה נמוכה יותר מין "קולות" יותר חלשים, המתפרשים אצל חולי OCD כמחשבות החודרות אל תוך הראש מן החוץ ונותנות פקודות, מאיימות, וכו´ האם זה לא דומה לאותם קולות ששומעים חולי סכיזופרניה, רק אולי בעוצמה קצת יותר חלשה? רק שאולי גם אצל הסכיזופרניה הם קוראים לזה קולות, ואילו אצלנו הOCD אנו קוראים לזה מחשבות, אך בעיקרון זה נראה לי אותו דבר. ואז עולים בדעתי מס´ דברים המתבקשים מזה ומדברים אחרים: 1. יש הרבה סוגי OCD שכל כך שונים ורחוקים אחד מהשני עד שאפשר אפילו לראותם כמחלות שונות לגמרי. 2. יש סוגי OCD הדומים וקרובים למצבים מסויימים של סכיזופרניה. 3. אם כך, אז אפשר אולי, באותם מקרי OCD הדומים לסכיזופרניה, לטפל באמצעות תרופות הניתנות לחולי סכיזופרניה (רק אולי אפשר להסתפק במינונים יותר נמוכים) ואולי תרופות אלה יעזרו במקום שתרופות "ספיציפיות" המיועדות לOCD, לא עזרו. אלה רק מחשבות שאני משתף אתכם בהם. ורק תזכרו שכל החלוקה של מחלות/הפרעות הנפש, לשמות של מחלות, לסיווגים של מחלות, ולקבוצות של מחלות, זו חלוקה שנעשתה למטרות של נוחות של הרופאים והעוסקים בתחום זה, זו חלוקה מנקודת ראות רפואית בעיקר, ובסה"כ זו חלוקה שרירותית ולא בהכרח עניינית ויעילה. כך שבהחלט שייך להציע צורות ארגון וחלוקה אחרות ושהם יהיו לא פחות טובות ואולי אף יותר יעילות מצורת הארגון והחלוקה המקובלות היום.

ניר שלום לא כל מחשבה מעידה על אובדן בוחן המציאות כפי שקורה לחולים סכיזופרניים בזמן התקף פסיכוטי. המחשבות הטורדניות מציקות ואינם מהנות את הסובל מהפרעה טורדנית כפייתית. לכן מדובר בתופעה שנמצאת במשפחת הפרעות החרדה ויש להבחין בינם לבין נטיות כפייתיות שאפשר למצוא לעיתים גם אצל חולים סכיזופרניים. אצל האחרונים הקולות הפוקדים נחווים כבאים מבחוץ, בעוד אצל הסובלים מהפרעת חרדה הקולות באים מבפנים כחלק מהמחשבות האישיות. ספר האבחנות הפסיכיאטרי קובע שסימפטומים טורדניים המופיעים בנוכחות סכיזופרניה ייחשבו לחלק מהמחלה ולא כאבחנה של הפרעה טורדנית כפייתית. בשורה התחתונה, מדובר בתופעות שונות לחלוטין במהותן. בברכה ד"ר אורן קפלן

החבר שלי סובל מכך שהוא דבר באימו בצורה אובסיסיבית, מחכה כל היום לטלפונים ממנה, מחזיק תמונות שלה בארנק ליד המיטה, לא זז בלי להתייעץ איתה בכל תחום בחייו, מבטל פגישות, עם חברים, רומנטיות לטובת גחמה שטותית של אימו, ובקיצור מאוהב בה כפי שמאוהבים באישה ולא באימא, הבחור בין 29, איפה אוכל לקרוא חומר על התבסביך הזה,? איך אפשר לעזור לבן אדם כזה, שיודע שזה בעייתו אבל לא עושה שום דבר בנדון?

שלי שלום אני לא חושב שקריאת חומר תעזור במשהו, לך ולקשר שלך עם בן זוגך. לא הייתי לוקח מונח מקצועי ומנסה להשתמש בו בתרגום כל כך ישיר. תוכלי לקרוא מן הסתם על אדיפוס במקומות רבים, בין היתר בכתבי פרויד. אני לא חושב שזה יתן את הפתרון למה שאת מתארת. יש לך ולו בעיה שאולי תוכלו לפתור ביחד. פירוש אדיפלי שתתני לו בנושא, חכם ככל שיהיה, עלול לפעול כנגדך ולפגוע בקשר ביניכם. נסי לדבר איתו בגובה העיניים בנושא במידה וזה מפריע לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

מחר האזכרה שנה לאמא שלי ואני לא מרגיש טוב אני יושב בבית שלי יש לי סחרחורת קלה וכאבי ראש אני מרגיש לחץ מאוד חזק....כאילו שהמוח שלי יתפוץץ בקרוב מרוב מועקה ותסכול מחפש ריגושים באינטרנט ...אבל כבר נגמרו מזמן היום גם גיליתי שחברה/ידידה שלי שכבה עם אחר ...בזמן טיול לטבריה אני מבואס אני לא מאמין שוב הכל מהתחלה כל הרצון לבנות את עצמי מחדש לשקם ולצמוח מתוך העפר אוף ככה זה רציתי לנסות שוב לצאת לעולם ושוב החבר'ה בגדה בי ידעתי שאיין טעם לנסות- הכל חוזר חלילה האנושות חולה בטעות נפלט לידיד שלי בעבודה שאותה ידידה כל כך אהובה שהיה לה "קטע" עם מישהו....בזמן טיול ליומיים לטבריה והיא ישנה בחדר שלו בטיול וגם בסוף היא הקיאה.... נו הבנתי הכל...כבר.... גועל נפש כבר שבועיים אני מחכה לה שתחזור מהאבחון שהיא עשתה... היום היא חזרה והוא אמר לה לידי: שמעתי היה לך קטע עם אמיר....ובסוף גם הקאת..... נו הכל ברור היו לי כוונות לגבינו - תיכננתי לנו קשר ארוך...לא מיהרתי לשום מקום העולם הזה גדול עליי...אני קטן מדיי ואני לא אשרוד בו כי אני חששן גדול..פוחד לנסות... לא מתפתה לכל מיני דברים..... לא מכיר דברים....סגור ומקובע....... אני כנראה עכשיו אמשיך לחפש מישהי כמוני:פשוט אחת שקצת פוחדת מהחיים ובגלל זה קצת לבד... זה מה שאני צריך....אחת ביישנית...כזו..ובגלל זה לבד היא ידעה מה הכוונות שלי אליה אפילו דיברנו על חתונה (בצחוק) ושאלתי אותה : את מבטיחה לא לבגוד בי?.. היא הבטיחה שכן והתברר לי שהיא עשתה מין אוראלי למישהו אחר בהוסטל שלה אני בחיים לא אכיר עוד בחורות מהוסטל...כי שמה תמיד מסתובבים כל מיני... מגעילה...עד עכשיו אני מרגיש תחושת גועל...... וצמרמורת...בגלל הדימיון שלי ....שלה ושלו....בסצנה הזו לכו לעזזל כולם נמאס לי מכולם לא רוצה לראות אף אחד ההסתגרות היא הכי טובה שונא את האנושות...כולם בהמות רודפים אחרי המין ... עושים הכל בשביל עוד שכיבה ולהשכיב סדום ועמורה זה פה סדום ועמורה זה פה אלוהים חזור על אסון סדום ועמורה בשבילי חזור אני רוצה לראות את כולם סובלים שימחקו החיוכים! שתימחק השחיתות - שכל המצליחנים ילכו לעזזל אני שונאאאאאאאאאאאאאאאאא את בני האדם בוגדניים הם ורעים אני פשוט בהלם ממה שקרה לי ...שנודע לי הייתי בהלם שמישהי שבניתי עליה פשוט "בגדה בי" ואני מאוכזב ממנה שוב אני מרגיש לבד לבד..... איין יד חמימה בסביבה אני מרגיש טוב שאני מוציא פה את תיסכוליי וכאביי יום אחד אתעלף עוד על המקלדת.... כל היום בעבודה לא יכלתי להתרכז...פתאום הייתי עייף ומצוברח כזה ומת שהיום יגמר שאוכל ללכת לנוח הייתי צריך ללכת לעשות קניות...בעיר...ביטלתי הייתי הרוג כל היום המוח שלי קדח ממחשבות.....ומעצבים חזקים מאוד הרגשתי מזיע מאוד היה לי גם נשימה כבדה..... שוב תקפו אותי מחשבות שליליות ושחורות איין אף אחד בעולם שאוכל לבטוח בו שיהיה נאמן............................. מה זה החיים האלה רק כאבים ותסכולים למה אני מתאמץ בכלל הכי טוב לישון כל היום רק לישון... לא לראות אף אחד ...הכי בריא! צריך לצאת לעבוד ולקרוע את עצמך תמורת כסף מסריח...אוף.... לפעמים נדמה לי שהעולם סובב סביב המין רק בשביל זה כולם חיים עובדים כדי שיהיה כסף כדי לפתות אחד את השני... שנהיה יפים ומאופרים....ושיהיה בושם שעולה 400 שקל...שזה כל המשכורת שלי העולם יקר ...יקר מדיי שנוכל להרשים....כדי לקחת בני/בנות זוג ..מתאימים שיהיו יפים ............ לזיון הבא...! אני נגעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעל דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי אני תמים מדיי לעולם הזה מחר אגע בקבר הקר של אימי והצרחה תהייה איומה! קחי אותי איתך לעולם שנהיה ביחד היה לי מאוד טוב לידך שחיית ...הענקת לי חום ואהבה אמיתית...לא מזוייפת! ידעת רק להעניק לי.... הרגשתי בטוח ליד חסותך לא יכול להיות פה לבד בעולם הזה הניכור חזק מתמיד אני כותב את זה ואבא צופה בחדשות אפילו לא יודע מה איתי אני לא בן אדם התאבדותי אמא אבל לחיות בגיהנום עליי אדמות של יאוש וכאב..... זה לא פחות קשה אני מרגיש שאני לא יכול יותר לפעמים... מחר האזכרה מחר האזכרה ומרגיש ש...כל כך בודד פה.... אני מת מוות נפשי חסר רק המוות הפיזי החתיכת זונה ההיא לא יכלה להתאפק.... שרמוטה אני תמים מדיי ולא אשרוד איין לי מה לחפש בעולם... כי פחדתי לנסות...פחדתי להעז ואני תקוע איין לי כח לכלום ....לא יכול לזוז.... איין מישהו אמיתי מבחינתי כולם צבועים היא עוד שאלה אם אני עצוב בגלל מה ששמעתי! רציתי להכניס לה סטירה.... רציתי לצעוק עליה :לכי מפה...עזבי אותי ... אבל לא יכלתי הייתי המום כזה...קפוא ברוך הבא למועדון הנבגדים ישראל....

ששמתי פעמיים את המסר הזה זה בגלל שהעתקתי את המסר מתוכנת האימייל לא שמתי לב ש"תפסתי" רק חלק מהכתב..באמת זה לא היה בכוונה אני פוחד שאתה כועס עליי

ד"ר קפלן, שלום רב. אני חשה שאני זקוקה לעזרת פסיכולוג/ית על מנת להשתחרר מתחושות מעיקות ולקבל הארות או דרכי התמודדות עם בעיות שאני נמצאת בהן. האם יש פסיכולוג/ית באיזור הצפון עליו אתה יכול להמליץ? אני גרה באיזור טבעון/חיפה. ואם לא, כיצד אבחר בפסיכולוג/ית טוב/ה שיוכלו לעזור לי? תודה, לילאוז (-:

לילאוז שלום לצערי אינני מכיר פסיכולוגים באזור הצפון. הכי טוב זה לקבל המלצה מחבר או בן משפחה. אם אין עם מי להתייעץ אז: במידה ואת פונה בשירות הציבורי כדאי להתקשר לצוות בריאות הנפש בקופת חולים ולבקש המלצה. לגבי טיפול פרטי תוכלי לנסות בדפי זהב ולהתרשם בטלפון האם העונה נשמע לך, ולקבוע פגישה ראשונה. תנסי לסמוך על האינטואיציה האם נוצרת כימיה מתאימה ביניכם. במידה ואחד ממשתתפי הפורום מכיר פסיכולוג/ית באזור הצפון אולי תקבלי המלצה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום לך. טוב אז לפני כמה ימים הייתי אצל חבר שלי והוא אמר לי שהוא צריך זמן לעצמו, ולברר דברים וכאלה. מן הסתם כמו כל בנאדם נפגעתי ונעלבתי, אבל אני מודעת לזה שזה נורמלי ואני מוכנה לתת לו את כל הספייס שהוא צריך כי אני אוהבת אותו, אני כל כך אוהבת אותו. כבר 3 ימים אנחנו לא נפגשים והוא אמר לי שהוא לוקח זמן מכולם, גם מהחברים שלו. אבל אתמול הוא לא עמד בפני הפיתוי ועישן גראס עם חבר שלו. הוא סיפר לי ושוב הרגשתי שהוא מעדיף את הסמים על פניי, ושוב הדמעות ושוב הכל. אחר כך הוא אמר לי שהוא אוהב אותי וכל מה שהוא עושה זה לא בכוונה, הוא פשוט היה חייב נואשות לחברה והוא פשוט היה שם. כל היום אני מדברת איתו ואנחנו לא מצליחים לדבר על כלום, הוא אמר לי בשיחתנו האחרונה שהוא מרגיש שכל הזמן שאנחנו מדברים אני רוצה דוח על מה שהוא מרגיש והכל, ושוב בכיתי כל היום אני בוכה, נמאס לי כבר לבכות. אני חושבת שמגיע לי לדעת מה קורה ותמיד זה יוצא שאני יוצאת הרכושנית או דברים כאלה. אני לא יודעת מה לעשות אני כל כך אוהבת אותו, ואני רוצה לראות אותו ולהגיד לו את זה, למרות שהוא יודע. אבל אני גם יודעת שאני לא צריכה כי אני צריכה לתת לו את הזמן שלו עם עצמו בבקשה תעזור לי, מה באמת אני אמורה לעשות, אני חסרת אונים:( תודה גליה

גליה שלום את כותבת "ושוב הרגשתי שהוא מעדיף את הסמים על פני" וזה בהחלט מדאיג. נשמע שהקשר שלכם נתקל במכשולים לא משלושת הימים האחרונים ועם כל הכאב על מה שקורה כעת צריך לראות מה טוב עבורך בטווח הארוך. אינני מכיר, לא אותך ולא את בן זוגך, כך שאינני יכול לומר מה החלק של כל אחד מכם בסיפור. עם זאת האוירה שמורגשת מתיאורך מעוררת שאלות לגבי טיב הקשר שלכם והאם פרידה היא לא אופציה שכדאי גם לך לשקול. אדגיש שאני אומר את הכל בעדינות מאחר ובאמת אינני מכיר את רוח הדברים. כדאי שתשוחחי עם אנשים שמכירים אותך ואותו ותנסי לקבל פידבקים נוספים כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה אני מתאמץ בכלל הכי טוב לישון כל היום רק לישון... לא לראות אף אחד ...הכי בריא! צריך לצאת לעבוד ולקרוע את עצמך תמורת כסף מסריח...אוף.... לפעמים נדמה לי שהעולם סובב סביב המין רק בשביל זה כולם חיים עובדים כדי שיהיה כסף כדי לפתות אחד את השני... שנהיה יפים ומאופרים....ושיהיה בושם שעולה 400 שקל...שזה כל המשכורת שלי העולם יקר ...יקר מדיי שנוכל להרשים....כדי לקחת בני/בנות זוג ..מתאימים שיהיו יפים ............ לזיון הבא...! אני נגעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעל דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי אני תמים מדיי לעולם הזה מחר אגע בקבר הקר של אימי והצרחה תהייה איומה! קחי אותי איתך לעולם שנהיה ביחד היה לי מאוד טוב לידך שחיית ...הענקת לי חום ואהבה אמיתית...לא מזוייפת! ידעת רק להעניק לי.... הרגשתי בטוח ליד חסותך לא יכול להיות פה לבד בעולם הזה הניכור חזק מתמיד אני כותב את זה ואבא צופה בחדשות אפילו לא יודע מה איתי אני לא בן אדם התאבדותי אמא אבל לחיות בגיהנום עליי אדמות של יאוש וכאב..... זה לא פחות קשה אני מרגיש שאני לא יכול יותר לפעמים... מחר האזכרה מחר האזכרה ומרגיש ש...כל כך בודד פה.... אני מת מוות נפשי חסר רק המוות הפיזי החתיכת זונה ההיא לא יכלה להתאפק.... שרמוטה אני תמים מדיי ולא אשרוד איין לי מה לחפש בעולם... כי פחדתי לנסות...פחדתי להעז ואני תקוע איין לי כח לכלום ....לא יכול לזוז.... איין מישהו אמיתי מבחינתי כולם צבועים היא עוד שאלה אם אני עצוב בגלל מה ששמעתי! רציתי להכניס לה סטירה.... רציתי לצעוק עליה :לכי מפה...עזבי אותי ... אבל לא יכלתי הייתי המום כזה...קפוא ברוך הבא למועדון הנבגדים ישראל....

ישראל שלום נשמע שקפאת ולא יכולת לדבר. אני ממליץ לך דוקא לנסות ולדבר איתה, גם אם השיחה תהיה לא נעימה. כל עוד הדברים נשמרים כך אתה מרגיש שכל העולם מזוייף. אם תוכל לעבד את הדברים איתה, אולי זה יוכל להישאר כמקרה ספציפי שלא משליך על כל העולם עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

טופלתי בשנות התבגרותי אצל פסיכולוגית ואחר כך אצל תרפיסטית באמנות, כדי להתגבר על דיכאון והפרעת אכילה. אצל שתי המטפלות הטיפול הפסיק בניגוד לחוות דעתן אחרי תקופות של שנתיים. (הפסיכולוגית הציעה לתרפיה באמנות לאחר שהרגשתי רוויה, שעמום וחוסר תכלית בטיפול. אלה גם היו הסיבות להפסקת התרפיה באמנות). היום מאוד מעניין אותי לשמוע באיזה טכניקות ושיטות הן השתמשו ומה בעצם עשיתי בפגישות האלה. מנקודת מבטי אני כמעט ולא זוכרת תהליכים, הדרכות, "מתודות"... אלא רק פטפטת נרקסיסטית שלי ואמפתיה שלהן. אה ... וגם כמה יצירות אמנות שלי שהולבשו עליהן משמעויות פסיכולוגיסטיות. האם זה מקובל לבוא שנים אחרי ולבקש מהמטפל לחלוק את נקודת המבט שלו על הטיפול? האם הן תגדנה לי את האמת או שהן ישתמשו בשאלותי כפלטפורמה לבירור היחסים שלי כלפי הטיפול בלי בעצם לענות לי על שאלות בכנות? האם אפשר לדבר עם פסיכולוג מבלי דיסטאנס של מטפל - מטופל ולברר באמת מה הוא חשב במהלך הטיפול? הייתי מאוד רוצה לשמוע מהמטפלות פירוט אישי בסגנון ארווין יאלום. האם הספרים שלו יוצאי דופן בישירותם? אני יודעת שלפחות אחת מהמטפלות מפרסמת מאמריםץ האם יכול להיות שאני הייתי נושא מחקר, ואם כן האם נוכל לדון במסקנות המחקר יחד? עוד דבר שעלי לציין הוא שהייתי במהלך הטיפול (ועודני) מטופלת בסוג של פרוזאק. אני חוששת שאחרי שאדבר איתן אשתכנע לחזור לפסיכותרפיה במגמה להוריד את מינון התרופה כשלמעשה אני מרגישה שלא התרפיה היא שעזרה לי אלא התרופה. יש לי חולשה לממבו ג´מבו הפסיכולוגי, ואינטלקטואלית זה תמיד נראה לי מאוד טוב והגיוני. רק שרגשית זה לא עוזר למרות שבאמת ניסיתי. האם זה יהיה לי טוב לראות מהשקפתן את השפעת הטיפול עלי וכך אולי להפריד בין השפעת התרופה להשפעת התרפיה ולהסיק מסקנות לעתיד?

ד. שלום אינני רואה מה את יכולה להפסיד. תקבעי פגישה ותראי מה יקרה. אני מתאר לעצמי שגם אם לא תקבלי תשובות ישירות תוכל כאדם בוגר להתרשם מול מי את יושבת ומה גישתה הטיפולית. האופן שבו יענו לך תלוי באופן האישי והמקצועי של המטפלות שלך ולכן באמת אינני יודע לענות. אם את מרגישה שהתרופה עשתה את השינוי מדוע את חוששת מהמפגש? אולי בכל זאת יש חלק כלשהו בתוכך שמחפש גם את הטיפול הפסיכולוגי. לא מדובר כלל בדבר מה אינטלקטואלי, שם לא נמצאות הרגשות ובד"כ גם לא הבעיות. אינני רואה אפשרות להפריד בין השפעת התרופה להשפעת השיחות, אינני גם רואה טעם בכך. גוף ונפש הם יחידה אחת והשילוב בין תרופות לפסיכותרפיה הוכח כמעט בכל היבט אפשרי כיעיל יותר מכל אחת מהאפשרויות בנפרד למקרים רבים של התמודדויות נפשיות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מורטת שיער מהרגליים כבר 7 שנים, ובעקבות כך השוקיים שלי אדומות ומלאות פצעים. אני סובלת מכך מאוד, אינני יכולה ללכת עם מכנסיים קצרים או לים וכיו"צב. מה ניתן לעשות?, למי אפשר לפנות?.

שני שלום תלישת שיער היא סוג של הפרעה כפייתית ועלולה להיות עקשנית למדי. הבסיס הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול. אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

התחלתי לקיים יחסי מין בגיל 8 בערך.היחסי מין בגיל צעיר היו עקב משחקים כגון אמא ואבא או זוג חברים. המשחקים האלה היו כמה שנים עד שיום אחד קמתי וראתי שעשיתי טעות פגשתי בחור מקסים לפני חצי שנה התאהבתי בו והוא בי התחלנו לקיים יחסים בהתחלה לא יכלתי לתפקד בגלל הטראומה והצטערות על משחקי הילדות אומנם אני רק בת 15 אבל יודעת דברים מהחיים. עכשיו אני נורא מצטערת שהפעם הראשונה שלי היתה סתם בלי חשיבות ואני מתה להחזיר הכל אחורה חשוב לציין שכל המשחקים היו עם אחי שקטן ממני בשנה לפעמים אני נכנסת לדיכאון כשאני נזכרת בזה כמו כן עכשיו שיש לי חבר אח שלי מקנאה בחבר שלי והוא כל הזמן רב איותו. בבקשה תעזרו לי אני לא יודעת מה לעשות? נ.ב האורגזמות שהייתי מגיעה עם אח שלי היו אדירות ועכשיו הם לא משהו מה אני עושה? תודה מראש

לירז שלום את העבר אי אפשר להחזיר ברמה הטכנית, אבל אפשר להבין אותו ולעבד אותו כך שלא יקלקל את העתיד. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לקבל הנחיות כיצד להתמודד עם המחשבות והשאלות שעולות. אחת האפשרויות המהירות זה להתקשר לשירות החינוכי הפסיכולוגי של העיריה ולבקש להיפגש עם פסיכולוג/ית ביה"ס אליו את שייכת. היא תדע בוודאי להנחות אותך. כמו כן תוכלי לנסות לפנות ליועצת ביה"ס או לכל אדם בוגר אחר בו את בוטחת שידע לכוון אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי חבר חצי שנה. הלילה הוא חלם חלום ובחלום הופיע חברתי הכי טובה. כמו כן חברתי הטובה חלמה גם היא חלום שהחבר שלי הופיע בו. לי זה נראה מוזר אולי מישהו ממכם יודע מה זה אומר תענו לי אני משתגעת תודה.

שני שלום אכן זה מעניין אבל זה יכול לקרות. יתכן שנושא הקשר שלכם עלה בצורה כזו או אחרת בשיחות בינכם. החלומות מעלים פעמים רבות נושאים שעלו בעירות בחיי היום יום, ואין מדובר בתופעה מסטית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! רציתי לשאול על בעיה שיש לי אני כול הזמן חושבת מה אחרים חושבים עלי ואף פעם לא מתחשבת ברגשות שלי ואם אני עושה טעות אפילו קטנה אני לא מסוגלת לסלוח לעצמי רק כשזה פוגע בי אני מסוגלת לסלוח לי ולאחרים . אני פוחדת לדבר בגלל שאם אני יגיד משהו יגידו איזה טיפשה או סתם יקטלו אותי. אז אני פשוט מעדיפה לשתוק ואז אני עוד פעם כועשת על עצמי וחוזר חלילה, מה לעשות?????

ריקי שלום את כותבת "כעס עצמי" ונשמע שמאחוריו עומד קושי שקשור לדימוי העצמי שלך והבטחון של בעולם. מדובר בד"כ בסוג של חוויה פנימית שמושפעת מהקשר שלך עם הסביבה ומפתח לאט ובמשך שנים. סוג כזה של בעיה דורש התמודדות אחרת עם המציאות החיצונית והפנימית. הייתי מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לעשות את השינוי. תדעי שמדובר בתהליך ממושך שיקח זמן, אבל בטווח הארוך זוהי דרך שעשויה להטיב עימך ועם תחושותיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי במשך כל חיי לא זכרתי חלומות לפני שנה בערך במהלך טיפול זכרתי חלום ונתחתי אותו עם המטפלת. ועתה שוב זכרתי חלום אולם לא בפרטים כמו החלום הקודם אבל בכל זאת. ישבתי בכיתה המורה שאלה שאלה לא זכור לי מה הייתה השאלה עניתי בתשובתי על רגשות שלי שגם אותם אני לא זוכרת המורה אמרה תודה ששיתפת אותנו וכל הכיתה זעקה לעברי ולעבר המורה אבל גם אנחנו מרגישים ככה זה לא יחודי לך ועם הלא יחודי לך קמתי מהשינה. אשמח לשמוע את דעתך בעניין.

ש. שלום אני לא נוהג לנתח חלומות בפורום מאחר ואני מאמין שחלום הוא דבר מאוד אישי ורק האדם החולם יכול להבין את משמעותו האמיתי. אדגיש כי כולנו חולמים כל לילה ומספר פעמים בלילה, אך איננו זוכרים את רוב החלומות. עצם העובדה שתניחי נייר ועט ליד המיטה ותרצי לזכור, תגרום לכך שתתחילי לזכור יותר ויותר חלומות, אם את מעוניינת בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר' הכרתי בחור חולה במאניה דיפרסיה, חוץ מהבעיה "הפעוטה" הזו הכל מוצא חן בעיני אבל אני עוצרת את עצמי מלקפוץ למיים, מתוך פחד ואולי בורות בנושא. לפי מיטב הבנתי המחלה הזאת היא לכל החיים, השאלה היא אם ניתן להגיע לשליטה בה ולניהול חיים נורמלים? כל אינפורמציה בנושא תעזור תודה

אני שלום יש שונות רבה כך שאין תשובה כללית לשאלתך. אכן מדובר במחלה לכל החיים אבל חולים רבים מצליחים להגיע לשליטה טובה וניהול חיים נורמליים. פיתוח מודעות לבעיה עשויה למנוע התקפים בעוד מועד. כדאי לשוחח עם הבחור בצורה גלויה על מחשבותיך ולשאול אותו בצורה ישירה על השלכות המחלה עליו. אני מתאר לעצמי שהוא נמצא במעקב טיפולי כלשהו ואולי אם הקשר מתהדק יש מקום שתלכי איתו לגורם המטפל לשמוע ולהשמיע. לא כדאי לטאטא את החששות מתחת לשטיח, התמודדות ישירה וכנה עימן עשויה לעזור יותר מאשר לשמור בלב ולדאוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לדר אורן, אני משתמשת בפרוזאק מספר שנים וסובלת גם מנדודי שינה. מטופלת במעבדת השינה. האם פרוזאק עלול לגרום לנדודי שינה, או לחזק את הפרעות השינה הקיימות אצלי. תודה, רוני.

רוני מניסיון אישי שלי וגם מידע מהפסיכיאטרית שלי הפרוזק אכן גורם לבעיות שינה ולכן היא השביעה אותי לקחת רק בבוקר לאחר שאוכלים משהו ולא על בטן ריקה . כשאני שוכחת לקחת בבוקר ולוקחת בצהרים הלך לי הלילה ואני נרדמת רק לפנות בוקר.

רוני שלום אנא נסי לברר בפורומים העוסקים ברפואה. הפורום הזה עוסק רק בפסיכותרפיה, כלומר, טיפולים פסיכולוגיים באמצעות שיחות. בכל מקרה, הרופא המטפל צריך לתת את התשובות הללו על רקע ההיכרות האישית עמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני בן 44 בשנים האחרונות אני נמצא במצבי חרדה ובלחץ נפשי קשה ברור לי שאני צריך עזרה תרופתית ניסו עלי הרבה ממשפחות תרופות הפרוזק וההשפעה שלהם עלי היא הפוכה התרופות מעצימות את החרדה אני מרגיש בלבול רב לא בפוקוס אני נמצא במצב של עילפון וזה מביא עד לידי התמוטטות לא פעם הגיעתי לחדר מיון כאשר אני לא לוקח תרופות המצב הפיזי הרבה יותר טוב אבל מאידך יש את הבעיה הנפשית באיזה כיוון ובאיזה צורת טיפול עליי לקחת? האם ידוע ברפואה על תופעה של העצמת הבעיה ע"י לקיחת תרופות מרגיעות?

ממליצה לך לשאול ב"מסע אל העצמי" באתר חרדה חברתית.

אריאל שלום קודם כל הייתי שואל האם קיבלת גם טיפול בשיחות. מצבי חרדה ולחץ נפשי דורשים התייחסות פסיכולוגית אם רוצים לטפל בשורש הבעיה. הטיפול התרופתי עשוי לסייע אך לא נוגע בתוכן של החרדות. לגבי התרופות עצמן, אינני נותן ייעוץ בתחום זה, נסה לברר בפורומים העוסקים ברפואה. בכל מקרה, הרופא המטפל צריך לתת את התשובות הללו על רקע ההיכרות האישית עמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, ד"ר, איך מפסיקים לעשן? גראס, אני מתכוונת. כשהייתי בטיפול אצל פסיכולוג לא עישנתי כיוון שהיה לי כוח להתנגד לזה בזכות המטפל. גם לאחר שסיימתי את הטיפול (לפני ארבע שנים) הצלחתי להחזיק מעמד במשך שלוש שנים בלי לעשן. בשנה האחרונה, ויותר נכון מספטמבר 2001 חזרתי לעשן כל יום. לפי הדברים, הפתרון נמצא בהליכה לטיפול פסיכולוגי כי זה הוכיח את עצמו, אבל אני מעדיפה לנסות לבד( הוא הרי נתן לי את הכלים). אז שאלתי היא, מאיפה מתחילים ויותר נכון איך. תודה

אורנה שלום כנראה שהגראס משרת אצלך משהו ויוצר התמכרות פסיכולוגית. כל עוד אין לך תמיכה ממקור אחר את ממשיכה לעשן. מתחילים מלהבין את הצורך ואח"כ מחפשים כיצד אפשר לספק את הצורך בשיטה אחרת שתהיה עבורך חיובית יותר מהגראס. חוץ מזה שאם הטיפול עזר לך, הייתי ממליץ לנסות ולחזור לטיפול, אפילו לתקופה קצרה, כדי להתחזק ולחזק את הכלים שרכשת בסיבוב הקודם. בברכה ד"ר אורן קפלן

ל-ORNA שלום, לאחר שנים של תלות נפשית בעישון גראס אני שמח לדווח שניצחתי! המלחמה היתה אמנם קשה וארוכה, אך היא הסתיימה. מהתרשמות שטחית מהסיפור שלך נראה לי שהסיבות שלי לעישון היו יותר עמוקות משלך, אבל ייתכן שאוכל לסייע לך באופן כלשהו מנסיוני הרב. בכל מקרה, כל טוב ובהצלחה, אבי

אני בת 30 ,גרושה +2 לפני חודשיים לערך חוויתי התקף חרדה בעקבות חנק מסיגריה ,בעקבות זאת חדלתי לעשן כמו כן הייתי תקופה מאוד ארוכה בלחץ נפשי ובהדחקה בעקבות בעיות עם החבר ולחצים עם הבוס בעבודה שדאג לא מעט להוריד לי את כל הבטחון העצמי ו"לקצץ את כנפיי" (בלשון המעטה) בוקר אחד קמתי והרגשתי נורא- דפיקות לב,רעידות,חולשה נוראית,בחילות,חרדה נוראית , הלכתי מאז להרבה רופאים שכמובן שללו כל בעיה בלב או מחלה רפואית אחרת. היטיב להגדיר זאת רופא המשפחה שלי שמכיר אותי מקטנות "גופך דומה לרכב שעובד על טורים גבוהים - צועק לעזרה ולהרגעה". היה ברור לי שהסיבה היא נפשית למרות שבעקיפין התחלתי לפתח פחד מחלות. אני עושה המון תרגילי הרפיה שעוזרים לי המון ונמצאת בקבוצת תמיכה שעוזרת לי "לקלף את השכבות" ולטפל בכל הסיבות לכך. עכשיו המצב הרבה יותר טוב (ללא תרופות )אם כי יש ימים שעדיין הפחדים מופיעים המתח בשיאו ומה שהכי מטריד זו הרגשה של חוסר מציאות והלחץ שאם יקרה לי משהו מה יהיה עם ילדי ?? הסיבה שאני פונה היא מאוד ספציפית - מדוע אני מרגישה זרמים של בהלה ופחד בחזה כל היום ודפיקות לב בבוקר - גם כשאני לא במתח ? האם התופעות הללו הינן רברסיאליות או שכל חיי אאלץ לחשוב איך יעבור היום הבא ? רופא המשפחה המליץ על "סרוקסאט" מאחר שאומנם יש הקלה ייחסית אולם התסמינים הגופניים מאוד מעיקים ומקשים בתפקוד" אודה לך מאוד על תשובתך

שרית שלום התופעות הגופניות שאת מרגישה נפוצות מאוד לאנשים שסובלים מחרדה, והטיפול בחרדה מטפל גם בהעלמות התופעות הללו. אני מצרף תקציר על הטיפולים המקובלים בחרדה, אני מציע לך לפנות לטיפול בצורה מוסדרת וממוקדת בבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

לשרית שלום, מה שאת מספרת מוכר לי היטב. בכל חיי הבוגרים. בצורה קלה ולעיתים קשה. במשך כשנה חשתי כך בצורה קשה וסירבתי לקחת טיפול תרופתי - ניסיתי טיפול פסיכולוגי, הומיאופתיה ועוד. דבר לא עזר ממש. (אני בת 45 נשואה +2). עד שהגעתי למרפאת חרדה בתל השומר והפסיכיאטר נתן לי סרוקסט. זה היה לפני כשנה. תוך מספר שבועות חיי השתנו מקצה לקצה... גם דברים "קלים" יותר שסבלתי מהם (כמו פחד ממעליות) השתפר. היום אני כבר ללא התרופה. לקחתי כ10- חודשים. אמנם.. אני לא רופאה אך מנסיוני האישי - ממליצה מאוד!! חזרתי לחיים. הדבר ה"רע" הוא שהיא יכולה לגרום להשמנה. העלתי כ10- ק"ג... בהצלחה!!!

טלי בוקר טובץ הדבר הראשון שעשיתי בבוקר הוא לבדוק האם יש מישהו שמזדהה איתי. תודה לך שהגבת , רציתי רק לדעת האם התופעות הגופניות מוכרות לך ? האם כל היום חשת זרמים כאילו את נבהלת ומתנקת מהמציאות ? , ממש כל היום הרגשה רעה שקשה לתאר. האם התופעות הגופניות נפסקו כשלקחת "סרוקסט? ואם יש תופעות גמילה מהכדור. אני פוחדת לאבד שליטה אם אקח את הכדור ,ןאני פוחדת להראות מגוחכת בעיני אחרים . אודה לך מאוד באם תגיבי שוב. שי היה לך יום נעים

השעה 04:00 בבוקר, ואני יושבת מבועתת מול המחשב. מאז התחילה האינתפידה אני סובלת מחרדות קשות. (לא שלא הייתי פחדנית גם קודם, תמיד הדאיגו אותי דברים שלא מטרידים אנשים אחרים, אבל הפחדים התגברו לפני כשנתיים). אני מפחדת לצאת מהבית, כמעט ולא מסתובבת אלא אם אני ממש חייבת וגם אז רק בסביבה הקרובה שלי אותה הגדרתי לעצמי "כבטוחה". בכל אופן, מזה כשלושה חודשים הופיעו גם תסמינים גופניים: לחץ בחזה, קוצר נשימה, חנק, סחרחורת, שילשולים, לא נרדמת בלילות וגם אם נרדמת אז מתעוררת מסיוטים, רעדבלתי נשלט בשרירים, כאבי ראש ובקיצור - שלל תופעות נוראיות. רופאת המשפחה שלי נתנה לי תקופה בשם קלונקס. לקחתי אותה כחודש, הרגשתי ממש טוב (וזה לא פלא שכן רוב הזמן גם הייתי מאד מנומנמת ועייפה אז לא היה לי זמן לחרדות). לפני כשבוע החלטתי להפסיק את התרופה שכן אני רוצה להיכנס להריון. הפסקתי את התרופה בהדרגה והנה - הלילה כאילו משום מקום הופיעו שוב כל התסמינים הגופניים. מצאתי את עצמי שוב מול החלון מנסה לנשום קצת אויר ולהרגיע את עצמי שזה לא התקף לב, ניסיתי שוב להירדם ולא הצלחתי. הרעד ברגליים חזר, כמו גם הלחץ בחזה. מצאתי את עצמי משוטטת בפורום פסיכולוגיה מחפשת עזרה. אני חייבת לציין שכשראיתי שאני לא היחידה עם התסמינים הללו זה קצת הקל עלי והוריד לי את הלחץ. צרת רבים חצי נחמה. אבל מה עושים הלאה???? סיון.

היי סיוון אני מקווה שהצלחת להרדם בסוף יקירתי. ליבי איתך כי אני יודעת מה את עוברת, התסמינים הגופניים כפי שאמרתי ישר מכניסים לפחד ואת חושבת שאת בעיצומו של התקף לב. אני,כפי שסיפרתי כבר עברתי המון "התקפי לב" כאלה וזה דבר נורא ואיום. אני יכולה להציע לך לעשות תרגילי הרפיה כשזה קורה, ובכלל לעשות תרגילי הרפיה פעמיים ביום לפחות למשך 20 דקות(לי זה עוזר). חוץ מזה תקראי גם את התגובה של טלי - אותי היא מאד עודדה , ואני מתכוונת ללכת לפסיכיאטר . אני רק רוצה לומר לך שאני מרגישה שלאט לאט חיי חוזרים למסלול וחלק מהתסמינים נעלמים , מה שאומר שאפשר לשלוט בזה,,, היו ימים שפשוט רציתי למות ולא לסבול יותר , הרגשתי כמו פסיכית ,והייתי בטוחה שכולם רואים אותי , כל הבטחון העצמי יורד ואתה מרגיש שאתה מנותק מהמציאות ועומד להשתגע לפחות. אני ממליצה לך לקרוא גם את הספר "היפנוזה רפואית ושיטות לשליטה עצמית" של ד"ר אנטולי אודסקי. שיהיה לך יום נעים עד כמה שאפשר

סיוון שלום אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולא להסתפק בלקיחת תרופות. לחרדות יש מקור והטיפול התרופתי מרגיע משהו באופן זמני, אך כמו שחווית, הוא חוזר פעמים רבות לאחר הפסקת הטיפול התרופתי. ולגבי התרופות, צריך לבדוק האם יש תרופות שתוכלי לקחת ללא סיכון בהריון, כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר, אני לא חושב שרופא המשפחה מספיק במקרה הזה. לכל דבר יש פתרון וחשוב דווקא בתקופה של הריון שתהיי רגועה ובמצב נפשי אופטימלי עבורך ועבור העובר. מצאי את הדרך הנכונה עבורך לקבל עזרה, אבל אל תשארי עם המצוקה לאורך זמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי נמצאת בשבוע השמיני להריונה הראשונה. היא בת 32. לפני כשבועיים התחיל אצלה תהליך דכאוני שנובע מחשש שגרמה נזק לעובר בתקופה שעדיין לא ידעה שהיא הרה. מדובר בשבועיים שבין הביוץ ועד שנוכחה בבדיקה שהיא בהריון. התלונה שלה היא לקיחת תרופת , עישון, קצת אלכוהול ששתתה במסעדה . בדקנו את כל אלה במרכז הר נוי שיש בידיו מענה לשאלות אלה ומבוסס על מחקרים בקנה מידה עולמי. נענינו שכל מה "שעשתה" הוא טריביאלי ולא עלול לגרום נזק לעובר. למרות זאת הפכו החששות אצלה לאובססיביות. היא בוכה רוב הזמן וחושבת על הפלה, למרות שאין כל אינדיקציה רציונלית למום בעובר . זה סחף אותה גם למחשבות בדבר היותה לא מוכנה ולא בשלה לאמהות . כל זה בניגוד מוחלט לרצונה לפני ההריון להביא ילד לעולם. היא מדוכאת, איבדה יכולת עניין שלא לדבר על יכולת הנאה מכל דבר. היא מטופלת כרגע בקסנכס ובקלונקס. ובמקביל התחילה טיפול בסרוקסאט. ההקבלה היא עד אשר תחל השפעת הסרוקסאט. היית מעוניינת לשמוע חוות דעת מומחה - לדכאון בזמן הריון. האם התופעה מוכרת? האם יש קשר לשינוי הורמונאלי? דופאמין? רצוני לציין שתופעה דומה קרתה גם בעת שנטלה זייבאן להפסקת עישון, אמנם בקנה מדה קטן יותר . האם ניתן להעריך את השינוי ההורמונלי בבדיקות מעבדה על מנת לטפל בו? תודה , אם מודאגת .

לאם המודאגת שלום ההריון כרוך בשינויים רבים מכל סוג אפשרי ולכן תקופת ההריון ואף זו שאחריה מאופיינת ברגישות רבה יותר. בתחום התרופתי והכימי לא אוכל לייעץ מאחר ואין זה תחום התמחותי, כדאי לפנות לפורומים הרפואיים, אך עדיף יותר להתייעץ עם הרופאים המטפלים בבתך ומכירים אותה באופן אישי. צריך תשומת לב מיוחדת לתרופות שהיא לוקחת כיום במהלך ההריון למניעת פגיעה בעובר. חשוב מכל, כדאי שהיא תפנה לייעוץ פסיכולוגי לתקופה הקרובה. היא זקוקה ללווי ותמיכה מקצועיים והתרופות הן לא פתרון מספיק. קורים לה דברים ברמה הרגשית ובמערכת המשפחתית ואלו נושאים שדורשים עיבוד והתייחסות אישיים. כל טוב ד"ר אורן קפלן

שלום, האם טיפול בפסיכואנליזה מתאים לכל אחד ולכל בעיה? לאיזה בעיות טיפול כזה מומלץ? מה ההבדל בין פסיכותארפיסט לפסיכולוג קליני? ולמה הכוונה "פסיכולוגים" בדפי זהב? תודה רבה לך!

עומר שלום טיפול בפסיכואנליזה די נדיר כיום, מדובר על מפגש של 4 פעמים בשבוע והוא מומלץ לאדם שמוכן ורוצה לעשות מסע מאוד מעמיק לנבכי הלא מודע. רוב הטיפולים בארץ הם דינמיים, כלומר מבוססים על הגישה הפסיכואנליטית אבל אינם נערכים בשכיבה על ספה וכוללים מפגש בודד או דו שבועי. פסיכותרפיסט הוא כל אדם שעוסק בפסיכותרפיה, בד"כ עובד סוציאלי, פסיכולוג או פסיכיאטר. יש כיום גם אנשים אחרים המכנים עצם פסיכותרפיסטים מאחר והחוק בעניין הזה עוד לא הוסדר. פסיכולוג קליני הוא פסיכולוג שעבר תהליך של התמחות וקיבל תואר מומחה, ועל פי החוק הוא הפסיכולוג היחידי שרשאי לתת טיפול נפשי. פסיכולוגים בדפי זהב הם פסיכולוגים שמספר הטלפון שלהם מופיע במדריך. במידה ואינך בטוח תוכל תמיד לפנות לאתר של משרד הבריאות ולראות האם הפסיכולוג הרשום במדריך מופיע בספר הפסיכולוגים, והאם הוא מופיע כמומחה קליני http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני מעוניינת לקבל המלצה על סקסולוגית מעולה שטיפול אצלה יהיה גם במחיר סביר ביותר . הבקשה שלי היא דחופה . בתודה מראש ,

את יכולה לפנות לכל מרכז רפואי גדול שקרוב אליך, יש שם צוותים רב תחומיים שמטפלים בבעיות מיניות והטיפול ציבורי ולכן זול יותר. את יכולה גם לבחור מישהו מהרשימה שתוכלי למצוא באתר של איט"ם (רגון המטפלים המיניים הישראלים) שאני מצרפת את כתובתו. איט"ם מקבלים רק אנשים עם הכשרה מספקת לכן הכי בטוח לבחור מישהו מהרשימה שם כי יש המון שרלטנים בתחום והמון מטפלים שאין להם רשיון לטפל והם בעצם רמאים ואסור להם לקרוא לעצמם פסיכולוגים/מטפלים/מטפלים מיניים. שימי לב שלטפל מותר רק למי שהוא פסיכולוג קליני, פסיכיאטר, או עובד סוציאלי קליני. http://www.itam.org.il/members/members_list.htm

מותר לטפל לכל רופא, לא רק פסיכאטר, לפסיכולוגים קליניים ולעובדים סוציאלים קליניים. יחד עם זאת אם הבעיה היא ממקור נפשי מומלץ לפנות למטפל מיני שהוא רופא פסיכיאטר או לאחד משני המקצועות האחרים.

לאחרונה אני מוצאת את עצמי מתעוררת באמצע הלילה בגלל חלומות בלהות. לא בדיוק זוכרת על מה הן. אבל אני מודעת לכך שהם יכולות להיות סימן למתח. אין ספק שיש כל מיני גורמים למתח כרגע בחיי בינהם: - דאגה לאמא שלי שיש לה בעיות בריאותיות. - ספקנות לגבי חיי הנישואין שלי (ואנו מנסים להכנס להריון) - ובכלל יום יותר מידי ארוך עם מעט זמן לעצמי. (אני בעבודה 9-10 שעות) ואז אני מחכה שהבעל יאסוף אותי מבית הורי(כי אין לי רכב משלי, ואין הרבה אוטובוסים לישוב שלנו), והרבה פעמים הוא רק מגיע ב-20:00 כך שאנו רק מגיעים הביתה לקראת 20:30 או 21:00 דבר שיותר עוד דאגות לגבי איך נסתתר כשיהיה לנו ילד. בקיצור, אני גם ככה טיפוס שאומרים עליו חושבת יותר מידי, וכפי שאתם רואים יש לי כרגע כל מיני גורמי מתח על הצלחת. כיצד להתמודד עם זה? אם אוכל לזכור אחד מהחלומות, האם ניתן לפרש אותם?

א. שלום נשמע שאין צורך בפירוש החלומות. המציאות שאת מתארת דורשת התמודדות נפשית מתישה והיה כדאי לטפל קודם כל בלחץ האובייקטיבי. בחייך יש סדרה של דברים שמוכתבים ואולי אין לך בהם שליטה, אבל יש בהחלט דברים שאת יכולה לשפר ולשלוט בהם יותר. לא צריך להשנות הכל, לעיתים שינוי של 10% יכול להביא להקלה של 90%. לפי מה שאת מתארת מערכת היחסים עם בעלך היא אחד הדברים שכדאי לטפל בו, במיוחד אם אתם מתכננים להביא ילד לעולם. המערכת עלולה להיות עבורך עוד יותר לחוצה וכדאי להתכונן לכך מראש ולא לחכות להתדרדרות נוספת. אני לא חושב שפירוש החלומות מתאים למפגש וירטואלי. כדאי שתפני לייעוץ פסיכולוגי במסגרת כלשהי כדי להתמודד בצורה יותר טובה עם הדברים שקורים לך ועומדים להתרחש הלאה. יש בהחלט מקום גם לייעוץ זוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני רוצה לשתף אותכם בחוויה שעברתי אתמול. בעקבות לימודי היה לנו ביקור בבית חולים לחולי נפש. נכנסנו למחלקה הסגורה ונפגשנו עם שלושה אנשים שמאובחנים כסכיזופרנים פרנואידים וכל אחד שונה מהשני באופן מוחלט. ההרגשה שלי היתה מאד משונה, אתה לא יודע עם לצחוק או לבכות, מה לומר איך להגיב למה שאתה שומע ובכלל למה שאתה רואה. כשצאתי משם חשבתי לעצמי מה זה בכלל נפש של בנאדם , ביום בהיר אנשים נורמלים לחלוטין אנשים ששרתו בצבא, מאבדים את השפיות והרבה פעמים נשארים כך. אז אחרי כל זה האם יש מישהו שהוא באמת נורמלי? שלכם ליאת

ליאת שלום אכן נורמלי הוא הגדרה מאוד שיפוטית ויש טווח רחב מאוד של בריאות וחולי שמוגדר ע"י החברה ועל ידי הפרט עצמו. החוויה שעברת מעוררת ללא ספק חשיבה, ספקות ופחדים. הכניסה למחלקה סגורה מעוררת תמיד פחדים מסוגים שונים. אני יכול להעיד על עצמי שלמרות שביקרתי פעמים רבות במחלקות סגורות במסגרת מקצועי, עדיין כל ביקור כזה מותיר רשמים קשים ואנחת רווחה מסויימת כשאני יוצא החוצה. ישנם דברים עליה אינך מעוניין לחשוב וביניהם מוות, שיגעון, חולי. מצבים מסויימים בחיים מכריחים לעיתים התמודדות עם הנושאים הללו, והדבר מעורר מחשבות, ספקות, אך לעיתים גם תקווה ואופטימיות. לפי דבריך אני בטוח שזו היתה חוויה מלמדת עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום בן זוגי, גבר בן 50, מאוד רגיש ואכפתי, מתקשה בהתמודדות עם מחלת אימו, שאובחנה בראשית מחלת ההלצהימר. עול הטיפול והדאגה נופל עליו בלבד,למרות שיש מטפלת המתגוררת עימה. אני ,כחברתו, יודעת על כאבו, תיסכולו, ומבקשת ייעוץ כיצד אפשר לשפר את הרגשתו, ולחזק אותו, עלי לציין שאני אשה תומכת מפרגנת וקשובה...ויודעת לאמר את המילה הטובה ולתת כתף. כואב לי כשכואב לו, הוא איננו מסוגל להתנתק ממנה, (נסיבות חייו גרמו לו לגור איתה....דבר נדיר, כשלעצמו) , הוא איננו יודע מה קצב ההתקדמות(=הנסיגה) במחלה זו, וכל יום נפגש אישית או טלפונית בתופעות חדשות של מחלתה, והדבר שובר את ליבו. האם יש מקום בו יוכל חברי לקבל ייעוץ לחיזוק נושא החוסן הנפשי כמי שסועד הורה חולה, מקום שבו יוסבר לו מהם שלבי המחלה, כיצד לנהוג , ועוד... איזור המגורים הוא 03. אשמח גם אם אפשר לנסות להסביר על מחלה זו בקצרה, או להפנותני לקישור מתאים. הרבה תודה רונית

רונית שלום בתקופות כאלה בהחלט יש צורך בתמיכה. חשוב שיהיה מדובר במטפל שגם מכיר את המחלה ויודע על התמודדות בני המשפחה. ישנם פסיכולוגים שיקומיים או רפואיים שעיקר התמחותם התמודדות עם חולים ובני משפחותיהם. אין לי ספק שהגורמים הטיפוליים המטפלים באם יוכלו גם לעזור בהפניה. אני מצרף שלושה קישורים מתאימים דרכם ניתן לפנות למקורות מידע ותמיכה http://medic.bgu.ac.il/aai http://www.eshelinfo.org.il http://www.jointnet.org.il/eshelnet בברכה ד"ר אורן קפלן

רונית, יש ספר שנקרא: "כשהמוח בוגד בגוף". האם יש עוד אחים במשפחה של בעלך? אם כן וביחוד אם הם גרים קרוב, אפשר לנסות לדבר איתם ולהגיד להם: "אני/אנחנו לא יכולים לטפל לבד. בבקשה תעזרו!". לצערי הרב, עברתי גם את זה (עם סרטן(. עדי

בוקר טוב תודה על תגובתך. לצערי , האח הנוסף חי ביבשת אחרת... כך שכל העול והדאגה מוטלים על זוג כתפיים אחד. שוב תודה. רונית

טלי שלום! הייתי מעונינת לדעת איך אוכל למצוא בעל מקצוע שמתעסק בטיפול דרך ארגז החול. אם יש מאזור אשדוד-רחובות. אודה לך מאד, תמר.

תמר שלום טלי מפעילה פורום אחר. אנא פני אליה ישירות לפי רשימות הפורומים הנ"ל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב לד"ר אורן קפלן מה זה בעצם "משבר פסיכוטי"? תודה על טיפולך.

ד"ר שלום! כשהיה בני הצעיר בן שנתיים ותשעה חודשים גמלתי אותו מהטיטול. ההתחלה לא היתה קלה, אולם בהמשך הוא למד לשלוט על צרכיו מקסימום פיספוס של פעם או פעמיים ביום. היום חודשיים אחרי הוא עדין מפספס פה ושם, או למשל כשכועסים עליו בגן הוא הולך לפינה ועושה פיפי במכנסיים בכוונה. ויש לו הרבה מיקרים של לעשות ב"כוונה". בשבוע האחרון הילד מרטיב כל הזמן. המטפלות בגן כבר התיאשו מלהחליף לו בגדים.(אני מאד מבינה) והגנן שלו אמר לי שכדאי להחזיר אותו לטיטול לתקופת "רגיעה" כדבריו. השאלה שלי היא האם באמת אחרי חודשיים צריך או כדאי להחזיר אותו לטיטול, או להמשיך להביא אותו לגן כרגיל. (בלילה הוא ישן עם טיטול. ובצהריים בגן הוא בלי ואינו מרטיב כלל.) אודה לך על תשובתך.

תמר שלום התשובה אינה של כן ולא. צריך לנסות ולהבין מה קורה לילד ומדוע הוא מגיב כך. את מייחסת לו כוונה, והשאלה האם מדובר בתגובה של להכעיס, או במצוקה או במשהו אחר. חודשיים אחרי גמילה בהחלט יכולה להיות נסיגה, במיוחד אם משהו רגשי השפיע עליו. צריך לראות איך קודם כל לא נכנסים איתו למאבקי כוחות, אלא מנסים ליצור מצב שהוא ישתף פעולה. נסי להתייעץ עם הסביבה הקרובה ולפעול באופן שיתאים למצבו של ילדך. מקסימום, אפשר לחזור לחיתול לעוד חודש חודשיים. הקיץ מתקרב ויתכן שאז המשימה תהיה קלה יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

דוקטור אני עדיין סובל מ-3 דבריים בחיים שלי....(ככה באתי היום ואמרתי לרופאת המעקב הפסיכאטרי שלי) * חרדות *תסכולים *יאוש חרדות- אני כל הזמן מרגיש מפוחד/מאויים בגלל משהו , כל מיני דברים קטנים בחיים שלי עלולים לקחת נפח ממה שמגיע להם , ואני לא יכול לשלוט בזה. כל מיני עיניינים פעוטים שהשארתי מאחור....עלולים ליצור אצלי דאגה גדולה ואפילו בהלה.... וכל מיני מחשבות וסימני שאלה של מה יקרה אם....ומה יהיה אם....ואוי השארתי משהו לא בסדר מאחוריי... והמוח שלי קודח כל הזמן במחשבות, כל הזמן לא שקט...לא שקט...לא שקט....איין מנוחה במחשבות אני מבוהל כל הזמן שמשהו רע עומד לקרוא.... אתמול בא אליי חבר אמר לי שאיין להם יותר קו טלפון שאפשר להתקשר ממנו....וזה נורא הפחיד אותי כנראה מיזה אני פוחד למשל כי הורגלתי לחיות בתנאי שפע.... לא נראה לי שאוכל לעבור משבר כלכלי....זה כל כך מפחיד אני כולה מרוויח 500 שקל לחודש בעבודה במפעל מוגן ....(ויש לי גם 1800 שקל קצבת נכות מביטוח לאומי) * תסכולים -- כל הזמן אני לא יכול להנות מדברים...כלומר כל דבר שאני מתעסק בו לשם הנאה פרטית...נשרף אצלי מהר...יעני אני מרגיש תיסכול די מהר מכל דבר שנועד לאפשר לי להנות מדברים בחיים. אני גם מרגיש שאני לא יכול לפנק את עצמי במתנות ובארוחות טובות (בסביבות ה 30 שקל) , אני מרגיש לא שווה ביין שווים.. מרגיש כמו נפולת אדם כי אני רואה את כולם ברחוב/קניון מסביבי כולם כל כך מהודרים ויפים וחזקים וחייכנים.... וקשה לי להוציא כסף על עצמי אם אני בא עם כוונה לקנות ספר טוב שבדרך כלל עולה 70 שקל אני מעיין בוא טיפה....ואז אני נורא לחוץ לנסות לקרוא ממנו בחנות...מרגיש כזה כאילו עוקבים אחריי המוכרים ואז הספר נראה לי משעמם מדיי ומתחילים אצלי השאלות המרירות: לא חבל להוציא סכום כזה ....על ספר...שממילא אני בקושי כל יום בגלל עייפות העיינים שפתוחות כל היום בעבודה...ואני מתחיל להתחבט עם עצמי לקנות או לא ואני נעשה לחוץ ומזיע....ולרוב יוצא מהחנות בבושת פנים....כמו איזה נמושה עם הזנב ביין הרגליים.... חשבתי על זה וזה נראה לי קשור לכל תופעת האי יכולת להנות מדברים בחיים....זה בגלל שאני יודע שבבית לא מחכה לי אהבה ותמיכה... ובן אדם שאהבתי איננו ואיין טעם לחיי בלעדייו ..והכל כל כך ריק ....ואני רוצה רק אותו בחזרה שהכל יחזור להיות בסדר....שאוכל שוב ללכת בלי מיליון מחשבות על חרדות שלא נותנות לי מנוחה...שאוכל ללכת לעבוד בראש שקט.... * והיאוש--- הנורא והגדול..... בגלל הפחדים והתסכולים ביחד אני מיואש ...שונא כל בוקר שאני קם ....מקלל את עצמי וקיומי כל בוקר... ולא מבין למה בכלל אני חי ..למה נולדתי....ורואה רק שחורות..שהמצב רק הולך ונעשה קשה...ופיתרון לא מוצא.... ואני עייף יותר ויותר ויודע ששום דבר לא ישפר את מצבי ככזה זה אני נולדתי להיות עצוב ככה אני מרגיש...אני מרגיש את זה שיושב עם המרפק על השולחן בעבודה ומסתכל בחלון ולא מוציא מילה....מביט למטה....ומחכה שעוד יום קשה יעבור ואוכל ללכת לישון וללכת הדוקטור כרגיל רושמת כל מה שאני אומר בקלסר.... ונותנת לי רצפט לתרופות.... אז 2 חבילות ציפארמיל וגם חבילת קלונקס.... וניפגש עוד חודש למעקב....

דוקטור אני עדיין סובל מ-3 דבריים בחיים שלי....(ככה באתי היום ואמרתי לרופאת המעקב הפסיכאטרי שלי) * חרדות *תסכולים *יאוש חרדות- אני כל הזמן מרגיש מפוחד/מאויים בגלל משהו , כל מיני דברים קטנים בחיים שלי עלולים לקחת יותר נפח ממה שמגיע להם , ואני לא יכול לשלוט בזה. כל מיני עיניינים פעוטים שהשארתי מאחור....עלולים ליצור אצלי דאגה גדולה ואפילו בהלה.... וכל מיני מחשבות וסימני שאלה של מה יקרה אם....ומה יהיה אם....ואוי השארתי משהו לא בסדר מאחוריי... והמוח שלי קודח כל הזמן במחשבות, כל הזמן לא שקט...לא שקט...לא שקט....איין מנוחה במחשבות אני מבוהל כל הזמן שמשהו רע עומד לקרוא.... אתמול בא אליי חבר אמר לי שאיין להם יותר קו טלפון שאפשר להתקשר ממנו....וזה נורא הפחיד אותי כנראה מיזה אני פוחד למשל כי הורגלתי לחיות בתנאי שפע.... לא נראה לי שאוכל לעבור משבר כלכלי....זה כל כך מפחיד אני כולה מרוויח 500 שקל לחודש בעבודה במפעל מוגן ....(ויש לי גם 1800 שקל קצבת נכות מביטוח לאומי) * תסכולים -- כל הזמן אני לא יכול להנות מדברים...כלומר כל דבר שאני מתעסק בו לשם הנאה פרטית...נשרף אצלי מהר...יעני אני מרגיש תיסכול די מהר מכל דבר שנועד לאפשר לי להנות מדברים בחיים. אני גם מרגיש שאני לא יכול לפנק את עצמי במתנות ובארוחות טובות (בסביבות ה 30 שקל) , אני מרגיש לא שווה ביין שווים.. מרגיש כמו נפולת אדם כי אני רואה את כולם ברחוב/קניון מסביבי כולם כל כך מהודרים ויפים וחזקים וחייכנים.... וקשה לי להוציא כסף על עצמי אם אני בא עם כוונה לקנות ספר טוב שבדרך כלל עולה 70 שקל אני מעיין (מהמילה עיון) בו טיפה....ואז אני נורא לחוץ לנסות לקרוא ממנו בחנות...מרגיש כזה כאילו עוקבים אחריי המוכרים ואז הספר נראה לי משעמם מדיי ומתחילים אצלי השאלות המרירות: לא חבל להוציא סכום כזה ....על ספר...שממילא אני בקושי כל יום בגלל עייפות העיינים שפתוחות כל היום בעבודה. ובגלל זה קשה לי נורא לקרוא..בספרים..ואני מתחיל להתחבט עם עצמי לקנות או לא ואני נעשה לחוץ ומזיע....ולרוב יוצא מהחנות בבושת פנים....כמו איזה נמושה עם הזנב ביין הרגליים.... חשבתי על זה וזה נראה לי קשור לכל תופעת האי יכולת להנות מדברים בחיים....זה בגלל שאני יודע שבבית לא מחכה לי אהבה ותמיכה... ובן אדם שאהבתי איננו ואיין טעם לחיי בלעדייו ..והכל כל כך ריק ....ואני רוצה רק אותו בחזרה ורק כך הכל יחזור להיות בסדר....שאוכל שוב ללכת בלי מיליון מחשבות על חרדות שלא נותנות לי מנוחה...ושאוכל ללכת לעבוד בראש שקט... רק אם אותו אדם שתמך בי נמצא. * והיאוש--- הנורא והגדול..... בגלל הפחדים והתסכולים ביחד אני מיואש ...שונא כל בוקר שאני קם ....מקלל את עצמי וקיומי כל בוקר... ולא מבין למה בכלל אני חי ..למה נולדתי....ורואה רק שחורות..שהמצב רק הולך ונעשה קשה...ופיתרון לא מוצא.... ואני עייף יותר ויותר ויודע ששום דבר לא ישפר את מצבי ומרגיש שנולדתי להיות עצוב ככה אני מרגיש...אני מרגיש את זה שיושב עם המרפק על השולחן בעבודה ומסתכל בחלון ולא מוציא מילה....מביט למטה....ומחכה שעוד יום קשה יעבור ואוכל ללכת לישון וללכת הדוקטור כרגיל רושמת כל מה שאני אומר בקלסר.... ונותנת לי רצפט לתרופות.... אז 2 חבילות ציפארמיל וגם חבילת קלונקס.... וניפגש עוד חודש למעקב....

שלום חרדות תסכולים ייאוש זה הרבה וכבד, ופעם בכמה זמן את מספר על הקשיים שעימם אתה צריך להתמודד ביום יום. כמו שכתבתי גם בעבר, לסוג כזה של התמודדות נחוצה מסגרת קבועה וסדירה שבה תוכל להיות, לעבוד, לדבר ולהתמודד עם החיים. עד כמה שהבנתי יש לך מסגרת כזו, אבל כנראה שהיא לא ממלאת את כל צרכיך וצריך לבדוק האם יש מסגרות נוספות, כמו מועדון חברתי או חונך שיפגוש אותך, שישלימו את מה שקיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב שאלתי ארוכה אולם אבקש שתתייחס אליה בפרוט. אני בת 27 ובזמן האחרון אני מרגישה שאין לי חשק לחיות תחושה זו מופיע לעיתים ולעיתים אני מרגישה טוב וברת מזל שיש לי הורים שאוהבים אותי מאד.יש לי גם בן זוג מזה 8 שנים אנו לא נשואים גם מפאת מצב כלכלי של שנינו (שכר מינימוםל כל אחד מאיתנו).אנו מתגוררים עדיין עם הורינו. בילדותי סבלתי מאד מבחינה חברתית לא רק שלא הייתי מקובלת בחברה אלא גם צחקו עליי מכיתות היסוד עד לצבא (היתה לי חברה מאד מצומצמת תמיד 2 או 3 חברות ).לעגו לי בגלל המראה החיצוני שלי בצבא כבר הישתנתי ויפיתי אולם רגשי נחיתות מלווים אותי עד היום וקשה לי להשתחרר מהם. אני למרות שיש לי בן זוג שאני אוהבת אני עדיין מחפשת את תשומת לב הגברים מחפשת למשוך(לא בהתנהגותי אלא בלבוש סקסי) ומבסוטה עד השמיים כשמתחילים איתי. כיום לאחר שטיילתי שנה במזרח עם בן זוגי, למדתי באוניברסיטה אני מרגישה שאין לי בשביל מה לחיות יותר .הגשמתי מה שרציתי . אני לא אוהבת בני אדם אפילו אפשר לומר שאני שונאת בגלל ש"גיליתי " את פרצופם האמיתי בילדותי .כשאני יפה הם רוצים בקרבתי אך כשהייתי מכוערת לעגו לי ,פשוט אין לי אמון יותר באנשים הכל צביעות ואני בחורה מאד רגישה ולא מעוניינת ללדת ילדים לעולם אכזרי. אני חשה כי אינני בשלה לאמהות וכי אני עלולה להיות אמא יותר מידי דאגנית ואינני רוצה לתסבך דור נוסף בגלל מה שעבר עליי בילדות - חברי לא יודע ממה שעבר עליי בילדות . האם יש לי הפרעה נפשית ? איך אמצ א סיבה לחיות ולהיות מאושרת ? אני יודעת כ כדאי שאפנה לטיפול ואני שוקלת זאת אולם אני לא מאמינה שטיפול יכול לתת לי סיבה רוחנית לחיות. אני מבקשת שתתיחס לשאלתי ותענה ותייעץ לי . תודה מראש.

חגית שלום מדבריך עולה סוג של עצב ודכדוך שמלווה אותך זמן רב שנובע מתחושה של עלבון ודימוי עצמי נמוך עוד מהילדות. כך לפחות נדמה לי מתאורך. אין מדובר בהפרעה נפשית אלא במשא כבד שאתה נושאת עימך זמן רב ומשפיע על אישיותך ונטיותיך האישיות והנפשיות. כמו שאת לא מאמינה באנשים בכלל, את גם לא מאמינה שפסיכולוגים יוכלו לעזור לך. בעיקרון את צודקת, רק את תוכלי לעזור לעצמך, אבל אני מאמין שבהחלט תוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי כדי לקבל הכוונה וליווי בדרך לשינוי. אני לא רואה איזו ברירה אחרת יש לך במצב הקיים. את נמצאת בקשר זוגי, יש לך הורים אוהבים, כלומר, בסך הכל התנאים הסביבתיים עשויים להכיל אותך ולעזור לך להתקדם. אני ממליץ שתחפשי מסגרת טיפולית שבה תוכלי לעבד את עברך ולסגור מעגל אחת ולתמיד, ולפתוח דף חדש בחיים שלך. מדובר בד"כ בתהליך ממושך וכדאי להיערך לכך בסבלנות שזהו מסע ארוך אך חשוב מאוד עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לחגית שלום, לצערי אני נושא משא כבד אף יותר משלך, מילדות. גם אני יודע מה פירוש לא לאהוב בני אדם ולא לתת בהם אמון. עם כל הכבוד לטיפול נפשי שעשוי לעזור - או לא, ייתכן שמה שישפר את הרגשתך ויתן טעם לחייך יהיה מציאת אנשים וארגונים שעוסקים בעזרה לזולת, או בחיפוש האמת - שלא למטרת רווח! בתור דוגמא אני יכול הציע לך לנסות לגלוש לאתר הבא: http://www.falundafa.org.il יש הרבה גורמים בימינו שקצה נפשם בשיטחיות, בחיצוניות ובאינטרסנטיות המאפיינים כל כך את ימינו אלה. כדאי שתתחילי לחפש אותם כבר עכשיו. כמי שהיה מיואש מאוד בעבר מכל מיני סיבות, עם המון מחשבות התאבדות ואף ניסיון רציני אחד, אני יכול לספר לך שיש מרחק גדול מאוד בין התחושות שאת מתארת לבין סיום החיים באופן יזום הלכה למעשה. המסקנה ההגיונית מכך היא שחבל"ז כמו שאומרים. פשוט תתחילי לחפש. לא כולם נולדו ברי מזל כמו פיקאסו שאמר פעם: "אני לא מחפש - אני מוצא!":) אשמח לשמוע ממך אם תמצאי משהו מעניין... בהצלחה, פניקס

בני בן ה13 סובל מאד מ-ocd אובחן ע"י פסיכיאטרת לפני מספר חודשים. טופל כחודשיים בסרוקסט ,ללא הטבה משמעותית. כעת , מזה שבועיים, מטופל בפריזמה . הגענו למינון של 30 מ"ג ביום בשבוע האחרון. במקביל מקבל טיפול בשיחות. בנתיים אין הטבה גם עם הפריזמה . אולי אפילו החמרה לאור חוסר הצלחת הטיפול. מה עושים?

דינה שלום אני מבין מדבריך שבנך מטופל הן ע"י פסיכיאטר והן ע"י פסיכולוג. לעיתים התהליך הטיפולי לוקח זמן ארוך, כולל הרעה אפשרית במצב בתקופה הראשונה. אני מציע שתתיעצי עם הגורמים המטפלים ותבקשי מהם פגישות הדרכה והסבר כדי להבין מה קורה וכיצד עליך לנהוג עם הילד. אם את חושבת שהטיפול אינו יעיל דברי על כך עם המטפלים ובדקי עימם האם יש משהו שניתן לעשות. בשלב הזה מוקדם מדי מכדי לבצע שינויים וכדאי לתת לילד יציבות עם המטפלים אותם הוא מכיר. נקווה שעוד זמן מה תחושו בשינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שמי פזית (שם בדוי) ואני בת 24, בחורה עם חוג חברים גדול, עובדת שעות מרובות במשרה שנותנת לי סיפוק רב, ובאמת חושבת שלא חסר לי כלום בחיים ובכל זאת סובלת כבר זמן רב (כשנה) מדכאון מתמשך, כאשר הוא מתבטא במצבי רוח משתנים באופן קיצוני, הרגשה של חוסר משמעות לחיים, עצבות אשר מלווה בהרגשה פיזית שמתבטאת בהרגשת שריפה בחלל החזה וכל יום עבורי הוא עוד יום שעבר. התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני מספר חודשים והפסקתי אותו לאחר 6 מפגשים מפני שהרגשתי שאיני מתחברת לפסיכולוג, הוא יותר הקשיב ופחות הנחה אותי וזה מאוד הפריע לי. כל הקרובים שלי אומרים לי "זה יעבור" "זו תקופה" ואתה יודע מה, אומרים שעם הזמן זה נהיה קל יותר, אבל אצלי קורה בדיוק ההיפך, עם הזמן זה יותר קשה. ואני פונה אליך, בתקווה שתענה לי ותדריך אותי מה לעשות ואיך להתגבר על התחושה הנוראית הזו, אני מאבדת את עצמי. תודה, פזית.

פזית שלום פנית לטיפול שלא התאים לך, והשאלה מדוע לא ניסית למצוא מטפל אחר שכן יתאים. כותרת ההודעה שלך "דיכאון" ואם אכן מדובר בדיכאון הרי שאת זקוקה לייעוץ פסיכולוגי ואולי גם לטיפול תרופתי. יתכן שהבעיה תחלוף עם הזמן מאליה, אבל את צוברת נזק מסיים לדימוייך העצמי ולאיכות חייך ואינני רואה סיבה לשמירת המצב הקיים. קרוביך מכירים אותך כנראה כבחורה חברותית שלא חסר לה כלום, כמו שאת מתארת, ולא מתארים לעצמם מה את מרגישה מבפנים. אני מציע לך למצוא מסגרת טיפולית שכן מתאימה לך ולנסות לפתור את העניין בצורה יסודית. את צודקת שהזמן לא עושה את שלו, אלא מחמיר את הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, תודה רבה על תשובתך. אכן ניסיתי בעבר עוד פסיכולוג אחר והפעם פסיכולוגית שגם איתה לא מצאתי קו מחבר, בטיפול פסיכולוגי אני מקבלת את התחושה שאני מדברת ללא סוף ובאמת מרוקנת ויוצאת מפגישות ללא תשובות, גם עם חברות אני יכולה לשפוך את ליבי ללא סוף ואני עושה זאת. דבר נוסף, היה לי פעם פגישה עם המטולוגית בענייני בריאות אחרים והיא המליצה לי לקחת פרוזק, מאוד נבהלתי מהמלצתה ולכן לא התחלתי לקחת את התרופה, פחדתי שאני אתמכר ואהפוך תלויה בתרופה ולא אוכל לחייך בכוחות עצמי. שאלתי היא, האם אתה ממליץ לקחת פרוזק?

שלום, היום הוא מסוג הימים שאין לי מצב רוח , ואני מרגישה שהדמעות זולוגות מעצמם בלי שום סיבה מיוחדת. (למעשה פתאום זה נראה שאני עצובה ממליון סיבות ). אני שונאת את הימים האלה שאני מרגישה חסרת אונים אין לי חשק לדבר עם אף אחד וכל מי שמדבר איתי גם מעצבן אותי. אני לא יכולה להתמודד עם זה ומצדד שני אני לא יכולה ללכת לפסיכולוג פעמיים בשבוע . אני כנראה צריכה לדבר עם משהו שאני לא מכירה בלי אינטרסים מיותרים. טוב תודה בכל אופן ליאת

ליאת שלום אם את לא יכולה ללכת לפסיכולוג פעמיים בשבוע, האם את הולכת פעם אחת? השאלה מה קורה לך, מדוע הדמעות זולגות כך פתאום ואיך אפשר לעזור לך. קשה לי לתת לך עצה בפורום מבלי להכיר אותך, אבל המשפט האחרון שכתבת על כך שאת צריכה לדבר עם משהו נטראלי נראית בהחלט אפשרית. כדאי שתקבלי ייעוץ פסיכולוגי הן כדי להבין מה קורה לך והן כדי להתאים טיפול מתאים. במידה ואת נמצאת במסגרת כזו חשוב שתביאי את תחושותיך עליהם כתבת פה, ותנסי לבדוק האם את יכולה להגביר את תדירות הפגישות לפחות בתקופה הקרובה. בזמן מצוקה תוכלי לנסות לשוחח בטלפון עם אחד מקווי המצוקה, כמו למשל ער"ן. הטלפונים מופיעים בכל העיתונים. הכי חשוב שלא תישארי לבד עם התחושות הלא נעימות הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום לצערנו כאשר מדברים על בעיות נפשיות הכריכה של בעיות פיזיולוגיות עם בעיות פסיכולוגיות גורמת להרבה "כאב ראש" יש אנשים שדפוסי חשיבה והתנהגות גורמים להם קונפליקטים יש אנשים שבעיות בסרוטונין או בדופאמין או כל הפרשה הורמונלית אחרת גורמת להם סבל כדי לא להיכנס לעימות עם הסביבה אפשר ללמוד איך לתקשר עם הסביבה .אפשר ללמוד לא להשתלח באנשים בגלל נושאים שוליים. אפשר ללמוד להגיד "לא" בצורה מכובדת. במקרה שלא יודעים להתנהג שום תרופה לא תעזור במקרה של דיכאון שנובע מבעיות בסרוטונין פסיכותרפיה לבדה לא עוזרת כאשר מגיעים לצמתים בחיים שבהם יש בעיות אובייקטיביות כמו תעסוקה, יחסים זוגים,מות קרוב או מחלה ומרגישים מצוקה ריגשית כיצד יודעים אם הכלים לפיתרון הם רפואיים או לא ? תודה שאול

שאול שלום אתחיל בדוגמא. כשרעבים אוכלים. אנשים בדרך כלל לא שואלים את עצמם שאלות על הרעב כי מאוד ברור להם שאוכל פיזי יפתור את הבעיה. אבל הרעב היא תחושה פסיכולוגית כמו כמו חוויה פסיכולוגית אחרת. כך גם בכל נושא אחר שנתפס כפזיולוגי. משום מה כשמגיעים לדון בחוויות נפשיות אנשים רבים חשים שמדובר בדבר מה שאין כלל קשר בינו לבין הגוף. אתה מאוד צודק בתיאורך כיצד מערכות כימיות בגוף מתערבות בכל מיני חוויות נפשיות, והאמת שפשוט לא ניתן להפריד בין גוף לנפש. מדובר במערכת אחת מורכבת ויש צורך לתת תשומת לב מלאה לכל ההבטים של הבעיה הנפשית. פתרון פסיכולוגי מביא הרבה פעמים שינויים פיזיולוגיים ופתרונות רפואיים מביאים לשינויים פסיכולוגיים. אין תשובה אחת אחידה לגבי המינון בין השניים. כאן בא לידי ביטוי הניסיון של איש המקצוע המטפל וההבנה הפנימית של המטופל הן לגבי בעייתו והן לגבי הפתרון המתאים לו אישית לגבי בעיה זו. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם היפנוזה נחשבת לכלי רפואי יעיל? האם לאחר פגישה אחת או שתים אפשר לשנות את חייו של אדם לטובה? האם ההשאות שנאמרות לאדם תחת ההיפנוזה נתפסות כמעט בטוח?

סבאס שלום היפנוזה היא כלי טיפולי לדברים מסויימים וכשמשתמשים בו בצורה נכונה ע"י איש מקצוע. במצבים מסויימים אפשר לשנות דברים בפגישה או שתיים, אולם לרוב נדרשת היכרות ראשונית של לפחות כמה פגישות קודמות לפני שנכנסים לתהליך הטיפול עצמו. הכל תלוי בבעיה ויש נושאים שלא ניתן לפתור בפגישות בודדות. לגבי ההשאות, זו שאלה מורכבת, והתשובה היא חיובית ושלילית ביחד. מצד אחד החוויה יכולה להיות אמיתית, מצד שני יש חלק מסויים במטופל שמודע לתהליך ולהשאות הניתנות. חלק זה מכונה לעיתים "הצופה הפנימי". תוכל לקרוא מאמר שכתבתי בנושא ההיפנוזה בקישור: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm אני מתייחס בין היתר למיתוסים ומציאות בנושא היפנוזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שאלה מתוך סקרנות: האם ההפנוזה יעילה באותה מידה גם כאשר החלק המודע, ה"צופה הפנימי" "מקשיב" ועוקב ומודע למה שנאמר? והאם הדבר מצביע על מידת העומק, או שאין קשר?

דוקטור שלום. אני כיום בן 31 יש לי חברה מזה כ 3 שנים והיא בת 23, והיא חולת אפילפסיה. עוד בתחילת הקשר חברתי אמרה לי שיש לה אפילפסיה כך שאם זה מפריע לי עדיף שלא נמשיך בקשר, אני לא ידעתי הרבה על המחלה, כיום אני יודע די הרבה, יש לי בעיה בזוגיות הביעה הזו ראיתי אותה עוד בתחילת הקשר ולא יחסתי לכך חשיבות, חברתי מאוד שעירה אם אני מדבר על אזור הגב עליון,תחתון,כתפיים ואפילו בבטן, שתבין אני יותר חלק ממנה, השערות הם לא שערות עוות, הם פלומטיות אבל די כהות, להגיד לך את האמת אני מסתכל על בחורות אחרות (משווה) ונדיר לראות את זה על בחורה, מה שכן חברתי מאוד יפה בפנים וגם בפנים היא בחורה מקסימה, ורזה. דיברתי איתה על כך לפני כשנה וגם לא מזמן, הערתי לה על כך שזה מפריע לי , היא הסבירה לי שזה תוצאה מנטילת הכדורים, כדור אחד שהיא נוטלת גורם לתופעת לוואי זו, היא אמרה שהיא מודעת לבעיה הזו, והיא בתהליך של החלפת כדור, והיא מתכננת לעשות הסרת שיער בלייזר. הבעיה היא שזה התחיל ממש לדחות אותי, חברים שלי רובם התחתנו, המשפחה שלי כל הזמן שואלת מה איתי?, תראה אני גם חושב על זה ואני לא יודע מה לעשות האם להתפשר על מה שיש? להיות סובלני עד שהבעיה תיפטר? (אם בכלל) או להיפרד . כל הזמן הזה בשנה האחרונה אני נמצא בדילמה, לנתק את הקשר לחפש משהו חדש, פשוט אני אוהב אותה אבל הבעיה הזו מאוד מפריע לי, זה שיש לה אפילפסיה לא מפריע לי, אני דיברתי על זה עם חבר קרוב, והוא אמר לי שאני עושה מזבוב פיל שאני מחפש את המושלמת. רציתי לשאול אותך מנקודת מבט כזו שאתה לא מכיר אותי, מה אתה מייעץ לי לעשות? כי אני בדילמה שאולי אני סתם מבזבז תזמן שלי איתה, וגם אני מאוד מתבייש בזה כאשר אנחנו הולכים לים היא פשוט לובשת ביקיני, גם על זה הערתי לה שאיתי היא לא תלך כך, היא נעלבה כמובן אני מרגיש שירד לה הביטחון והא נהיתה יותר טלוטית בי. אני אומר לעצמי למה שאני ירגיש לא נוח בקשר? אולי משהו בי לא בסדר? אני יותר מידי ביקורתי? אולי אני צריך לעבוד על הבעיה שהבעיה היא בי. אני פשוט חסר דעה . אשמח לשמוע תשובה. בתודה. יוני.

שלום, למען האמת התכוונתי לרשום שאתה די דוחה... אם אתה עסוק בפרטים השוליים האלה של עובי השיער הפלומתי של החברה שלך, אז זה לא שמשהו בך לא בסדר יש פשוט אנשים שטחיים ואתה נמנה מבניהם, אתה גם נורא מפחד שהיא תעשה לך פדיחות. אתה כל כך חסר בטחון ואתה נורא מעריך את עצמך לפי דברים חיצוניים ותגובות החברה. עצוב לי בשבילך.. אני מקווה שהחברה שלך תמצא מישהו שיותר ראוי לה...אבל אם היא מוכנה לקבל את החרא הזה ממך היא בטח חסרת בטחון בעצמה. אגב יום אחד היא תזדקן ויהיו לה קמטים..וגם אחרי הלידות הבטן לא תהיה שטוחה, יהיו לה וורידים בולטים ברגליים, ואולי בהריון יצאו לה הרבה חצ'קונים בפנים כי נוצר חוסר איזון הורמונלי. וחוץ מזה החזה, ידוע לך ההשפעה של כח המשיכה אז הוא כנראה לא ישאר זקוף לעד.. אז זהו, קח בחשבון שערכה של הסחורה תרד יום אחד..למערכת השיקולים שלך! ב ה צ ל ח ה !! אגב אני בחורה יפה, ולא ממש אכפת לי איך הבחור שאיתי יראה, אם אני אוהב אותו , השערות על החזה שלו הוא המפרצים בשיער שלו ישנו משהו... אבל זאת אני..

לגבי המשפט האחרון , התכוונתי שאם אני אוהב מישהו , שינויים חיצוניים שיקרו אצלו או שקיימים בו לא ממש ישנו משהו , יפחיתו או יוסיפו הם לא פקטור בשבילי והם לא אמורים להיות בכלל. לילה טוב ירדן

יוני שלום קראתי בינתיים גם את תגובתה של ירדן שהביעה את ביקורתה על דבריך. אני מבין מה הפריע לירדן, אבל דווקא אותם דברים יכולים גם לעורר הערכה כלפי המודעות שלך למה שקורה לך ולשאלות הנוקבות שאתה שואל את עצמך בנושא, זאת כל עוד אתה גם פתוח לשמוע ולבחון מה קורה לך. אנשים רבים חושבים את מה שאתה כותב כאן ועושים כל מיני פעולות בעקבות זאת, ללא יכולת להודות בכך או לבחון את מעשיהם. קודם כל הייתי שואל האם נמשכת אליה בתחילה ובמהלך הקשר, ומתי התחלת להרגיש לראשונה את הדחייה ממנה. משיכה פיזית היא דבר חשוב בזוגיות, אבל היא גם מושפעת מגורמים רגשיים רבים שלא קשורים למראה הפיזי ולכן היא עלולה/עשוייה להשתנות עם הזמן. אם נמשכת בעבר לבת זוגתך ופתאום קרה משהו בדרך, הרי שיש סיכוי סביר שתוכל לחזור ולהימשך אליה גם בהמשך. שעירות היתר שאתה מדווח עליה עשויה להשתנות עם השינוי התרופתי, אבל הגועל שתקף אותך מכך יכול גם הוא להשתנות. יש אפשרות סבירה שפיתחת את הרתיעה ממנה לא רק בגלל המראה האובייקטיבי שראית, אלא בגלל גורמים רגשיים נוספים הקשורים לקשר ביניכם, המחוייבות, ואולי למחלה עצמה. אם לא נמשכת אליה מעולם, יתכן שאתם פשוט לא מתאימים. אבל אם בעבר נמשכת אליה ואתה עדיין אוהב אותה, כדאי לעשות בדיקה רצינית מה קורה לך, האם הדחיה שאתה חש היא לא סוג של בריחה מהקשר המתהדק ומה שכרוך בו. אם אתה חש שמדובר בהחלטה כה גורלית, הייתי מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לקבל כלים להגיע להחלטה המתאימה ביותר עבורך תוך כדי ראיית כל התמונה המלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא יכול לקרוא, לעבוד או ליצור קשר עם אנשים בנוסף יש לי בעיות אכילה. האם זה קשור לעובדה שאובחנתי כסכיזואיד?איך מטפלים בזה?

אנק שלום האבחנה אמורה לבטא משהו שקורא לך, ולא להיפך. אם אובחנת סביר להניח שהגעת למסגרת מקצועית כלשהי. כדאי לחזור לשם ולשאול מהו הטיפול המומלץ לאור התרשמותם. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך מתמודדים עם חרדה חברתית, ואיך מרגישים יותר טוב, איך ???

אתר בנושא: אתר החרדה החברתית : http://www.geocities.com/harada_hevratit/

נדב שלום חרדה חברתית דומה לכל סוג אחר של חרדה ובהמשך אני מצרף תקציר על השיטות המקובלות לטיפול בחרדה. בנושא חרדה חברתית ניתן גם לטפל בעזרת טיפול קבוצתי. בעיקרון זהו שם רחב לתופעות רבות וצריך להבין באופן סוביקטיבי מה גרם אצלך לבעיה, וזו לא בהכרח אותה סיבה שגרמה חרדה חברתית לאדם אחר. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

שלום אני בת 15 קשה לי מאוד להתמודד בחברה בבית הספר אני כול הזמן פוחדת מביקורת של אחרים שכמובן אני חושבת שהיא תמיד רעה לפעמים אני לא אוכלת כי אני מפחדת מה יגידו עליי איך אני אוכלת וכמה. אני לא מסוגלת להגיד את דעתי תמיד אני מפחדת מה הם יגידו ומה יחשבו עלי אז אני מעדיפה לא לדבר אבל מצד שני אני נלחצת מה יגדו עלי אם אני לא ידבר ויביע את דעתי כמו שאני חסרת ביטחון או שיחשבו שאני סתומה. אני נלחצת מכול דבר ותמיד אני חושבת מה יחשבו עליי. מה לעשות ?איך להתמודד?

7 שלום נשמע שהפחד מביקורת הוא אחד הביטויים שאת חווה לדימוי וביטחון עצמי נמוכים. קשה לדעת ללא היכרות עמוקה מדוע את רגישה כל כך לתגובות הסביבה ומה הביא שלא תעריכי את עצמך בצורה טובה, אבל זה משפיע ללא ספק על איכות חייך, וכנראה לא רק בבית הספר. שינוי מסוג זה דורש תהליך. אין מדובר במשפט או טיפ שניתן לתת. אני מציע לך לנסות ולפנות לייעוץ פסיכולוגי בנושא. אם את יכולה לשתף את הוריך בהתלבטויות הם יוכלו לעזור לך למצוא פסיכוג/ית מתאימים. במידה ולא כדאי אולי לפנות ליועצת ביה"ס ולשוחח עימה ולבקש הכוונה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

אנימ מטופלת בטיפול אבל אני מרגישה שאני לא אומרת לה את כול האמת ומייפה את זה כדי להיות "מטופלת טובה"

אני מהנדסת תכנה בת 32, והיום הודיעו לנו שסוגרים את החברה בה אני עובדת. אני עובדת שם חצי שנה ולפני זה עבדתי בחברה אחרת שנסגרה ולפני זה בעוד חברה ממנה פוטרתי במסגרת קיצוצים מאסיביים. (סך הכל עברתי בין שלוש חברות תוך שנתיים) אני לא יכולה יותר. חיפוש העבודה המיגע, הראיונות המשפילים, השאלות הפולשניות (את נשואה? ומה עם ילדים?), ההצקות מצד המשפחה והחברים והמצוקה הכלכלית. (פעם שעברה לקח לי כמעט חצי שנה למצא עבודה וגם זה אחרי התפשרויות משמעותיות ואת כל החצי שנה הזאת העברתי בדיכאון) אני לא חושבת שאני יכולה לעמוד בזה שוב. אני ובעלי תכננו ילד (כבר שנתיים) ברגע שאני אתיצב בעבודה ( אסור לפטר אישה בהריון רק אם היא עובדת חצי שנה) וכל פעם זה נדחה. ושוב נצטרך להמתין עוד שנה. אני מיואשת מה לעשות?

עירית שלום המציאות טופחת לפעמים על הפנים בצורה לא צפויה ולא נעימה, ונשמע שהיא לא חייכה אליך, לפחות בשנתיים האחרונות בנושא התעסוקה. אני לא צריך לומר על המצב בשוק בו את עובדת, את מכירה אותו, וכנראה שזה גם לא מנחם. אם כך צריך לשבת, להירגע, ולחשוב מה האופציות שעומדות כעת מולך. ניקח את המצב הקיצוני, שבו את מחליטה להביא ילד לעולם ופשוט לא לעבוד, כי סתם לא מתאים לך. זה אפשרי? תוכלו להסתדר תקופה עם המשכורת של בעלך בלבד? ברור שצריך להצטמצם, אבל זה אפשרי? חשוב להציב גבולות ברורים למצבים האפשריים, זה נותן פרופורציה לאתגרים שעומדים בפניך. על הפרק עומדות שאלות מורכבות. אני מתאר לעצמי שחיפוש העבודה בתקופה הנוכחית אינו פשוט ואכן נדרשים כוחות כדי להתמודד. יתכן שתגייסי את הכוח ותמשיכי הלאה, אבל צריך גם לבדוק את האפשרות לעצור את המירוץ התעסוקתי. אם תכננתם ילד, צריך לבדוק האם יש בכל זאת אפשרות לעמוד בתוכנית, גם אם המצב התעסוקתי לא התייצב. כמובן שאין לי מספיק נתונים כדי לייעץ לך בצורה יותר ספציפית, אבל צריך לראות מה עושים כדי להמשיך את החיים תוך שימור איכותם, גם במצב העגום שנוצר עבורך כעת. בהצלחה בכל דרך שתבחרי ד"ר אורן קפלן

זה אפשרי, וזה גם מה שבעלי רוצה ומה שאמא שלי רוצה ומה שכל העולם אומר לי לעשות, אז מה הבעיה? תקחי שנתיים חופש? תהיני מזה, אתה באמת חושב שככה זה יהיה? אני אעביר את כל השנה הקרובה בדיכאון, הרי הריון לא בדיוק ממלא את היום. והייתי שם. תחושת חוסר הערך, הבדיחות (אז מה, בעלך מפרנס? אז מה מתבטלת?) אני כבר בעלת שמונה שנות נסיון ותואר מכובד מהטכניון וכל מה שהמעסיקים הפוטנציאליים רואים מולם (ומעסיקים פוטנציאלים הם לפעמים ראשי צוותים בני עשרים וחמש שאפילו לא סימו תואר) אותי בת מעל שלושים ונשואה והשאלה הראשונה, ומה עם ילדים? (שיא החוצפה היה בראיון אחד שבו המראיין סיפר לי כמה קשה לאשתו למצא עבודה אחרי שנולד להם ילד ובאותה נשימה ברר את תכניות הילודה שלי והאם אני מתכוונת להמשיך לעבוד במשרה מלאה אחרי תוך הפגנת חוסר אמונה מוחלט באפשרות הזאת, הרי הוא יודע מהבית: חכי ותראי, את לא תרצי..) אם כך, אז מה הסיכויים שלי למצא עבודה אחרי שנתיים הפסקה עם תינוק בן שנה? ומה הסיכויים שבעלי יתגייס ויצמצם את היקף המשרה שלו כשאני ארצה לעבוד אחרי שהתרגל לכך שיש לו אישה בבית שדואגת להכל ואחרי שהתרגל לגאווה המלווה לתואר מפרנס? ולהפיל על התינוק המסכן הזה את כל התסכולים והאשמה בזה שהוא הרס לאמא שלו את הקרירה? אתה מציע את ההצעה המובנת מאליה לכל העולם והדרך בה בחרו להתנהג מחצית מחברותי ובעיני זוהי הדרך הישירה לאבדון ולהריסת כל סיכוי לקרירה מקצועית משמעותית. והכי נורא זה שאני מתה לילד ואני אפילו לא יכולה להתלונן על כך כי כולם אומרים, אז מה הבעיה? תעשי?

לד"ר שלום. לפני שנה בערך התחתנתי עם מישהו שכל הזמן דורש ממני שאני אהיה יותר ממה שאני. שאני אלמד ושאני אטפח את עצמי יותר, ושאני ארזה. בקיצור נותן לי הרגשה שהוא לא מקבל אותי איך שאני. הדבר הזה גורם לי להרבה מתחים ולחצים והוריד את הדימוי העצמי שלי. ברצוני לציין שלפני החתונה הייתי אדם שלוקח את החיים בקלות והכל היה צבוע בוורוד. וממש לא היה לי בעיה אם מי שאני. יש לי עבודה מכובדת. אנשים מעריכים את המילה שלי ורוצים ממני עצות. אני משכילה.אני לא שמנה (אמנם יש רזות ממני, אבל אני בהחלט לא נכנסת לקטגוריה של משקל עודף). ופתאום "נפל" עלי הבעל שלא מעריך אותי. שכל מה שאני עושה בשבילו לא מספיק לו. והחיים שלי מתחילים להיות עצובים. דרך אגב גם כיום אנשים אומרים לי שהם נורא מעריכים את העבודה שלי ואת מה שאני אומרת, אבל מה זה שווה לשמוע את זה מהם אם בבית שלי לא חושבים ככה ולא מעריכים אותי. ובנוסף להכל לאחרונה נהייתי חולה (מונוקלאוזיס ומגרנה חזקה) כולם אומרים לי שזה מלחץ. שאלתי היא איך אני יכולה לפתור את הפלונטר הזה שנוצר לי בחיים?

אור שלום נשמע שהמוקד הוא בקשר הזוגי. אם כך צריך למצוא את הדרך לדיאלוג עם בעלך. לבדוק מה מניע אותו לבקר אותך כל כך, וגם אם מדובר בכוונות טובות, כיצד מפסיקים את הלחץ. ראשית נסי ליזום שיחה רצינית איתו בזמן שיש לשניכם פנאי וסבלנות. אם את חוששת שלא תדעי להתבטא, כתבי מראש את מה שאת רוצה לומר, תוכלי אפילו לתת לו לקרוא את זה. צריך להתחיל את הדיאלוג הזה כדי לעשות שינוי. במידה ושיחה ישירה ביניכם לא מובילה לתוצאות כדאי לפנות לייעוץ זוגי. בסך הכל המצב הקיים עלול ליצור כעסים שיקלקלו את היחסים ביניכם בטווח הארוך, ולכן כדאי לנסות ולפתור את העניין כל עוד הוא טרי כל כך. בברכה ד"ר אורן קפלן

רציתי לשאול: אני בחור בן 30 המנהל חיי חברה רגילים לגמרי וחי עם בת זוג. וללא בעיות בריאות. לאחרונה סידרתי מעט את הגבות שלי כיוון שלטעמי הן עבות מידי ומחוברות. למרות הרגשה טובה שיש לי לגבי הצורה החיצונית שלי שהשתפרה , אני מרגיש מבוכה גדולה שמישהו ישים לב וישאל אותי על כך, ואז אולי אהיה צפוי ללעג וכדומה ? מעבר לכך, האם תופעה של סידור גבות כחלק מאסטטיקה כוללת אצל גבר מקובלת? האם יש גברים רבים שפונים להסרת שיער בגבות? כיוון שלא נתקלתי מעולם במישהו שעשה את זה. נא התייחסותך כיוון ששוב לטעמי אני רואה צורך לסדר את הגבות כחלק משיפור המראה אך חושש מסטיגמה של הומו או לעג מחברים או אנשים קרובים שאולי יחשפו את זה?

משה שלום טוב שהשתפרה תחושתך לגבי הצורה החיצונית שלך. עם זאת, נשמע שהדבר חשף אותך לקושי מסויים שיש לך בדימוי העצמי וכנראה היה גם קודם לתיקון הגבות. אין לי נתונים אובייקטיביים אבל מה שעשית נשמע לי נורמטיבי. אם מה שאני אומר לך יכול להרגיע, מה טוב, במידה ולא אולי כדאי לחשוב קצת יותר לעומק מה בעצם קורה לך בחשש מלעג. יתכן שמה שקורה הוא קצה חוט לסיפור מורכב יותר על עולמך הפנימי והדברים שמטרידים אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

למשה שלום, אני אישית מכירה הרבה גברים שמסדרים את הגבות שלהם, (בחברה בה אני מסתובבת זה מאד מקובל ומדובר בקול) לדעתי זה מאד חיובי ואף מוסיף להערכתי, לדעת שגבר מקפיד לטפח את עצמו. דמות הצבר המצ'ואיסט שלובש רק חולצות טריקו ולא תמיד זוכר לשים דאודורנט כבר משמן פסה מהעולם. לבעלי למשל יש יותר בגדים ממני. (שלא לדבר על כמות האפטר שייב שלו) אין לך מה לדאוג, ותמשיך להרגיש טוב עם עצמך. מעיין.

חביבי תעשה מה שטוב לך !!! בלי לחשבן לאף אחד.

לד"ר קפלן שלום, אני בטיפול כבר 6 שנים אצל פסיכולוגית שעד היום חשבתי שהיא פסיכולוגית קלינית (היא סיפרה לי שהיא גמרה תואר שני בפסיכולוגיה קלינית בבר אילן). לאחרונה, בשוטטות מקרית באתר של משרד הבריאות, גיליתי שהיא אינה רשומה בפנקס הפסיכולוגים. כששאלתי אותה על כך היא אמרה שהיא לא עשתה את ההתמחות ולכן אין לה רשיון. (חשוב להדגיש שהיא כבר מטפלת עשרים שנה באנשים ואת התואר שלה היא עשתה עוד בתחילת שנות השמונים. היא גם התנסתה בזמנו בכל מיני מכונים פרטיים). אמרתי לה שאני ממש כועסת על זה שהיא לא סיפרה לי על כך ושאני חושבת שהיא צריכה לספר זאת למטופלים שלה עוד בפגישה הראשונה, כי חוץ ממני יש בטח עוד מטופלים שלא יודעים על כך. כמובן שמה שחשוב לדעתי הוא לא התעודות אלא עצם הסתרת המידע. היא התנצלה ואף הציעה שלא אשלם עבור הפגישה. היא גם סיפרה לי בפירוט על כל קורותיה המקצועיים ועל הסיבות לכך שהיא החליטה בזמנו לא לעשות את ההתמחות. למרות שהעניין כביכול הסתיים אני עדיין מרגישה כעס במידה מסויימת וקשה לי לשכוח מן העניין. אני מתלבטת אם אני צריכה להמשיך לדבר איתה על כך בפגישות הבאות, כי אני יודעת שזה יהיה לה קשה ואולי גם יפגע בה. אשמח לעצתך.

אם היא לא עשתה התמחות אז אין לה רשות לטפל על פי חוק!!!!!!!!! מה שהיא עושה אסור ודורש דיווח. זה בפרוש לרמות את המטופלים שחושבים המטפלת בהם פסיכולוגית מורשה. היא לא!!! צריך לדווח עליה למשרד הבריאות. לאשה הזו אסור לעבוד. כמובן שתגובתה לטענותיך היתה לא מקצועית ונבעה מלחץ על זה ש"תפסת" אותה (איזה מן דבר זה, להציע לך לא לשלם על הפגישה. זה לא נשמע לך מסריח? כמעט שוחד?) אני לא הייתי מרפה מזה. אל תחוסי על רגשותיה, מה שהיא עושה הוא פשע. אני במקומך הייתי עוברת לפסיכולוגית אחרת. היא מודה שאין לה רשיון לטפל ובכל זאת מטפלת? את מבינה מה זה אומר? איך היית מגיבה לו נזקקת לרופא ולפתע היית מגלה שמי שמטפל בך החליט לא לגמור את לימודי הרפואה אבל בכל זאת מטפל באנשיםומציג עצמו כרופא לכל דבר?... היית הולכת לניתוח אצל רופא כללי שפשוט "החליט" לא לעשות התמחות בכירורגיה, אבל החליט שבא לו לנתח אנשים בכל זאת? ומה היית חושבת אם הוא היה אומר "טוב בסדר, תפסת אותי, אז אל תשלמי על הביקור הנוכחי"? מקווה שהבנת את המסר.

יעל שלום צר לי לשמוע את סיפורך. לצערי הסיפור נשמע מדאיג עוד יותר ממה שאת מתארת. כל אדם שמסיים תואר שני יכול לכנות עצמו פסיכולוג ולהירשם בספר הפסיכולוגים. הוא אינו רשאי לעסוק בטיפול פסיכולוגי אך בשל מגבלות מסויימות של החוק הוא רשאי לעסוק בייעוץ, כל עוד הדבר אינו מכונה טיפול פסיכולוגי. מי שעובר תהליך התמחות קלינית ומסיים אותו מופיע בספר הפסיכולוגים כמומחה. וכאן הבעיה. במידה והפסיכולוגית שלך אינה רשומה כלל בספר הפסיכולוגים לא רק שאינה מומחית אלא היא אינה פסיכולוגית. במידה ואת רוצה תוכלי להתקשר למועצת הפסיכולוגים שאחראית מטעם משרד הבריאות על מתן הרשיונות ותבררי את הענין באופן יותר מדוייק, טלפון 5151188 אני מבין את הקושי בגילוי שכזה, אבל עם כל הקושי אני בספק אם זה סוג הטיפול שהיית רוצה להמשיך ולקבל. כל טוב ד"ר אורן קפלן

מידי יום ביומו אני נוהגת לעשות הליכה. הנני כבת 30 נשואה טרייה. מידי פעם נפגשת תוך כדי הליכה בידידו של בעלי שהוא נשוי כבן 40. כשנפגשים אומרים שלום בחיוך וממשיכים כל אחד לדרכו בהליכה. לאחרונה, הוא החל להניף את זרועו בכדי שהחזיר לו "כיף" מהיר, ומייד מצאנו את עצמנו כשכף ידי פתוחה ומודבקת לכף ידו עם הזרוע תוך כדי הליכה ולא יכולנו שנינו להסיר את ידינו עד שהיא נשמטה אצל שנינו. אכחיש, אם הדבר הזה לא גרם לי לריגושים. כי זהו יד "שונה" מהיד שאני רגילה להרגיש (של בעלי). מדוע הוא לא אסיר את כף ידו ממני האם האדם מנסה בדרך זו "לחמם" את ייצרי ולאחר מכן להשכיבני?, אנו בס"כ נהנינתי ולא חשבתי מאומה על משהו אחר, האם הוא זומם כלשהו בהתנהגותו זו? - שיר.

בחיאת שיר, את לא יכולה קצת מעוף ? קצת דמיון ? כל הסיפורים נורא נורא דומים, תני לנו קצת גיוון , בסדר ? הסיפור עם הכלב, היה טיפ טיפה שונה. אולי תנסי ללכת בכיוון הזה, לערבב קצת בעלי חיים, מטוסים , אניות , טנקים מסוקים, משהו כזה. שיהיה קצת צבע וענין.

שיר שלום באמת אינני יודע לפרש את התנהגותו. אולי תוכלי לשאול אותו באופן ישיר, או במידה ואינך מעוניינת אמרי שאינך מעוניינת לשתף פעולה. כל טוב ד"ר אורן קפלן

שלום, לפני כ-6 שנים חלה אחיו של אבי במחלת הסרטן הוא עבר טיפולים קשים וכיום הוא בריא. לפני כ-שנה וחצי חלתה אחותו של אבי בסרטן ומצבה כיום קשה מאד. לפני כ-7 חודשים חלה אבי בסרטן הערמונית הוא עבר טיפולי הקרנות וטיפול תרופתי הוא מגיב טוב לטיפול ואנו מתפללים לשלומו. מאז שחלה אבי אני פשוט בפחד נוראי - כל כאב כל בעיה רפואית הכי קטנה מלחיצה אותי בצורה בלתי רגילה ועוברים בראשי התסריטים הכי נוראיים שיכולים להיות. אני פשוט מאד מאד פוחדת לחלות-אני מנסה להשתלט על הפחד אך ללא הואיל. זה מטריד אותי בחלק גדול מאד משעות היום. אני כל הזמן בודקת את ילדי שחס וחלילה שום דבר חריג לא הופיע אצלם. הפחד ממחלת הסרטן פשוט השתלט לי על החיים (ולפעמים אני חושבת שדי בצדק-אחרי הכל שלושה אחים שחלו בסרטן זה די חריג). מה אפשר לעשות כדי לחזור לחיות חיים נורמלים???אני ממש לא יכולה להרגע.

שירז שלום החרדה שפיתחת מהסרטן בהחלט מובנת לאור מה שאת מתארת. אין ספק שהופעת הסרטן והמפגש המאיים עם המחלה יוצר מחשבות שליליות וחששות. צריך מצד אחד לבצע בדיקות תקופתיות ולשמור על אורח חיים בריא, אך מצד שני אי אפשר להיכנע למחשבות ולחיות בצלם כל הזמן. אין ספק שכעת כאשר אביך ואחותו בתהליך המחלה קשה עוד יותר להתנתק. אני מציע לך לנסות ולהיעזר בצוות הפסיכולוגים והעובדים הסוציאלים בבית החולים בו עובר אביך את הטיפולים. הם מיומנים בתחום הזה של תמיכה במשפחות החולים ומכירים היטב את מה שעובר עליך. חשוב שלא תשארי לבד עם המחשבות הללו ותקבלי עזרה. אני מאחל לבני משפחתך החלמה מלאה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, במסגרת ערעור על החלטת קצין תגמולים לא לתגמל יתום צה"ל כיוון שעבר את גבול הגיל העליון לצורך זה, נאמר שעליו להביא חוות דעת רפואית על מצבו הנפשי. עלותה של חוות דעת רפואית כזו היא כחמשת אלפים ש"ח, כך נאמר לו בסיוע המשפטי. למרבה הצער אותו יתום מתקיים על קיצבת הבטחת הכנסה ואין באפשרותו לגייס סכום כזה. אותו יתום טופל בזמנו בתחנה לבריאות הנפש, ומוכר היטב למנהל התחנה. שאלותי הן: 1. האם יש טעם לפנות לאותו מנהל בבקשה שיתן חוות דעת רפואית בחינם - או בעלות מינימלית? 2. ואם לא, האם את חוות הדעת יכול לתת גם פסיכולוג קליני, או רק פסיכיאטר? 3. האם יש איזו דרך להשיג חוות דעת כזו בעלות מופחתת? בתודה מראש פניקס

פניקס שלום לצערי אינני מתמצא בנושא כך שלא אוכל לכוון אותך. בכל מקרה אינני רואה סיבה לא לנסות ולפנות אל מנהל התחנה שמכיר אותך. גם אם לא יוכל אולי יידע לתת לך הכוונה נוספת. בברכה ד"ר אורן קפלן