תופעות גופניות

אני בת 30 ,גרושה +2 לפני חודשיים לערך חוויתי התקף חרדה בעקבות חנק מסיגריה ,בעקבות זאת חדלתי לעשן כמו כן הייתי תקופה מאוד ארוכה בלחץ נפשי ובהדחקה בעקבות בעיות עם החבר ולחצים עם הבוס בעבודה שדאג לא מעט להוריד לי את כל הבטחון העצמי ו"לקצץ את כנפיי" (בלשון המעטה) בוקר אחד קמתי והרגשתי נורא- דפיקות לב,רעידות,חולשה נוראית,בחילות,חרדה נוראית , הלכתי מאז להרבה רופאים שכמובן שללו כל בעיה בלב או מחלה רפואית אחרת. היטיב להגדיר זאת רופא המשפחה שלי שמכיר אותי מקטנות "גופך דומה לרכב שעובד על טורים גבוהים - צועק לעזרה ולהרגעה". היה ברור לי שהסיבה היא נפשית למרות שבעקיפין התחלתי לפתח פחד מחלות. אני עושה המון תרגילי הרפיה שעוזרים לי המון ונמצאת בקבוצת תמיכה שעוזרת לי "לקלף את השכבות" ולטפל בכל הסיבות לכך. עכשיו המצב הרבה יותר טוב (ללא תרופות )אם כי יש ימים שעדיין הפחדים מופיעים המתח בשיאו ומה שהכי מטריד זו הרגשה של חוסר מציאות והלחץ שאם יקרה לי משהו מה יהיה עם ילדי ?? הסיבה שאני פונה היא מאוד ספציפית - מדוע אני מרגישה זרמים של בהלה ופחד בחזה כל היום ודפיקות לב בבוקר - גם כשאני לא במתח ? האם התופעות הללו הינן רברסיאליות או שכל חיי אאלץ לחשוב איך יעבור היום הבא ? רופא המשפחה המליץ על "סרוקסאט" מאחר שאומנם יש הקלה ייחסית אולם התסמינים הגופניים מאוד מעיקים ומקשים בתפקוד" אודה לך מאוד על תשובתך

שרית שלום התופעות הגופניות שאת מרגישה נפוצות מאוד לאנשים שסובלים מחרדה, והטיפול בחרדה מטפל גם בהעלמות התופעות הללו. אני מצרף תקציר על הטיפולים המקובלים בחרדה, אני מציע לך לפנות לטיפול בצורה מוסדרת וממוקדת בבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

לשרית שלום, מה שאת מספרת מוכר לי היטב. בכל חיי הבוגרים. בצורה קלה ולעיתים קשה. במשך כשנה חשתי כך בצורה קשה וסירבתי לקחת טיפול תרופתי - ניסיתי טיפול פסיכולוגי, הומיאופתיה ועוד. דבר לא עזר ממש. (אני בת 45 נשואה +2). עד שהגעתי למרפאת חרדה בתל השומר והפסיכיאטר נתן לי סרוקסט. זה היה לפני כשנה. תוך מספר שבועות חיי השתנו מקצה לקצה... גם דברים "קלים" יותר שסבלתי מהם (כמו פחד ממעליות) השתפר. היום אני כבר ללא התרופה. לקחתי כ10- חודשים. אמנם.. אני לא רופאה אך מנסיוני האישי - ממליצה מאוד!! חזרתי לחיים. הדבר ה"רע" הוא שהיא יכולה לגרום להשמנה. העלתי כ10- ק"ג... בהצלחה!!!

טלי בוקר טובץ הדבר הראשון שעשיתי בבוקר הוא לבדוק האם יש מישהו שמזדהה איתי. תודה לך שהגבת , רציתי רק לדעת האם התופעות הגופניות מוכרות לך ? האם כל היום חשת זרמים כאילו את נבהלת ומתנקת מהמציאות ? , ממש כל היום הרגשה רעה שקשה לתאר. האם התופעות הגופניות נפסקו כשלקחת "סרוקסט? ואם יש תופעות גמילה מהכדור. אני פוחדת לאבד שליטה אם אקח את הכדור ,ןאני פוחדת להראות מגוחכת בעיני אחרים . אודה לך מאוד באם תגיבי שוב. שי היה לך יום נעים

השעה 04:00 בבוקר, ואני יושבת מבועתת מול המחשב. מאז התחילה האינתפידה אני סובלת מחרדות קשות. (לא שלא הייתי פחדנית גם קודם, תמיד הדאיגו אותי דברים שלא מטרידים אנשים אחרים, אבל הפחדים התגברו לפני כשנתיים). אני מפחדת לצאת מהבית, כמעט ולא מסתובבת אלא אם אני ממש חייבת וגם אז רק בסביבה הקרובה שלי אותה הגדרתי לעצמי "כבטוחה". בכל אופן, מזה כשלושה חודשים הופיעו גם תסמינים גופניים: לחץ בחזה, קוצר נשימה, חנק, סחרחורת, שילשולים, לא נרדמת בלילות וגם אם נרדמת אז מתעוררת מסיוטים, רעדבלתי נשלט בשרירים, כאבי ראש ובקיצור - שלל תופעות נוראיות. רופאת המשפחה שלי נתנה לי תקופה בשם קלונקס. לקחתי אותה כחודש, הרגשתי ממש טוב (וזה לא פלא שכן רוב הזמן גם הייתי מאד מנומנמת ועייפה אז לא היה לי זמן לחרדות). לפני כשבוע החלטתי להפסיק את התרופה שכן אני רוצה להיכנס להריון. הפסקתי את התרופה בהדרגה והנה - הלילה כאילו משום מקום הופיעו שוב כל התסמינים הגופניים. מצאתי את עצמי שוב מול החלון מנסה לנשום קצת אויר ולהרגיע את עצמי שזה לא התקף לב, ניסיתי שוב להירדם ולא הצלחתי. הרעד ברגליים חזר, כמו גם הלחץ בחזה. מצאתי את עצמי משוטטת בפורום פסיכולוגיה מחפשת עזרה. אני חייבת לציין שכשראיתי שאני לא היחידה עם התסמינים הללו זה קצת הקל עלי והוריד לי את הלחץ. צרת רבים חצי נחמה. אבל מה עושים הלאה???? סיון.

היי סיוון אני מקווה שהצלחת להרדם בסוף יקירתי. ליבי איתך כי אני יודעת מה את עוברת, התסמינים הגופניים כפי שאמרתי ישר מכניסים לפחד ואת חושבת שאת בעיצומו של התקף לב. אני,כפי שסיפרתי כבר עברתי המון "התקפי לב" כאלה וזה דבר נורא ואיום. אני יכולה להציע לך לעשות תרגילי הרפיה כשזה קורה, ובכלל לעשות תרגילי הרפיה פעמיים ביום לפחות למשך 20 דקות(לי זה עוזר). חוץ מזה תקראי גם את התגובה של טלי - אותי היא מאד עודדה , ואני מתכוונת ללכת לפסיכיאטר . אני רק רוצה לומר לך שאני מרגישה שלאט לאט חיי חוזרים למסלול וחלק מהתסמינים נעלמים , מה שאומר שאפשר לשלוט בזה,,, היו ימים שפשוט רציתי למות ולא לסבול יותר , הרגשתי כמו פסיכית ,והייתי בטוחה שכולם רואים אותי , כל הבטחון העצמי יורד ואתה מרגיש שאתה מנותק מהמציאות ועומד להשתגע לפחות. אני ממליצה לך לקרוא גם את הספר "היפנוזה רפואית ושיטות לשליטה עצמית" של ד"ר אנטולי אודסקי. שיהיה לך יום נעים עד כמה שאפשר

סיוון שלום אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולא להסתפק בלקיחת תרופות. לחרדות יש מקור והטיפול התרופתי מרגיע משהו באופן זמני, אך כמו שחווית, הוא חוזר פעמים רבות לאחר הפסקת הטיפול התרופתי. ולגבי התרופות, צריך לבדוק האם יש תרופות שתוכלי לקחת ללא סיכון בהריון, כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר, אני לא חושב שרופא המשפחה מספיק במקרה הזה. לכל דבר יש פתרון וחשוב דווקא בתקופה של הריון שתהיי רגועה ובמצב נפשי אופטימלי עבורך ועבור העובר. מצאי את הדרך הנכונה עבורך לקבל עזרה, אבל אל תשארי עם המצוקה לאורך זמן. בברכה ד"ר אורן קפלן