פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום רב, הנני סטודנט להנדסה באוניברסיטה. שמתי לב לתופעה מעניינת מאוד שהתעוררה בעיקר בתקופת הבחינות. ידוע כי זו תקופה שוחקת מנטלית עבור כל הסטודנטים ,ויכול להיות שאת הבעייה שאני מעלה עכשיו חווה סקטור רחב של סטודנטים,שכן לפני כתיבת שורות אלו שוחחתי לא מעט עם סטודנטים ואף עם מרצים בעניין, ורובם הינהנו לאות הכרת הבעייה. גיליתי שכמעט בכל מבחן אני זקוק לתוספת זמן , אפילו מזערי, על מנת למצות את הידע אותו אני נושא טרם המבחן. חצי שעה נוספת עד ש"ירד האסימון" ואז רמת הביצועים בזמן המבחן עולה פלאים. במקרים מסויימים ,תוספת מזערית של 10 דקות מתוך מבחן של 180 דקות יכולה לסייע לי לפתור שאלה שלא ידעתי בכלל כיצד לגשת אליה במסגרת הזמן הרגיל , וזו שאלה שהזמן הממוצע למענה עליה הוא 30 דק'. ההספק בזמן הבחינה, שבודאות לוקה בחסר, גורם מבחינה זו לתחושת תיסכול והחמצה. כנתונים רלוונטיים נוספים אציין כי אינני מרגיש לחץ או חרדה מיוחדים מבחינות יותר מהאחרים ,כנראה מהסיבה שיש לי ניסיון לא מצומצם איתן. כמו כן לא זכור לי שאי פעם סבלתי מליקוי למידה כלשהו , ומעולם לא אובחן אצלי סוג של דיסלקציה ,דיסגרפיה וכיו"ב. אולי בזמן ההכנה לבחינה הפסיכומטרית או בתקופת הבגרויות חשתי לעתים צורך לבדוק את העניין , אך לבסוף הנחתי לזה כי הרגשתי שזה לא מספיק חמור, ופשוט הנחתי כי אין כלל בעייה ,לפי תוצאות המבחנים.אינני איש מקצוע וסביר להניח שטעיתי בהנחה זו. מבחינת אופי הלמידה עצמו, אינני מתכונן אך ורק למבחנים. נהפוך הוא: את רוב האנרגיה אני משקיע בלימוד יסודי ומעמיק, מתוך שאיפה להבין מעבר לנושאים הרלוונטיים הנלמדים, פשוט מתוך עניין רב ו"צימאון לידע", וזה בלתי נשלט. לא מעט העירו לי מרצים כי אני "חופר תעלה עמוקה מדי" או מגיע למחוזות לא נחפצים שבכלל אין טעם להשקיע בהם אנרגיה,למרות שהידע שאני מציג הוא נכון(אבל לעתים לא רלוונטי,לצערי ). לאחר המבחן ,חלק מהמרצים ובעיקר סטודנטים שאני מכיר הביעו פליאה מחוסר הידע שהפגנתי במהלך הבחינה . ברור מה אני הרגשתי. ניסיתי לשנות את הרגליי בעניין , אך אינני יכול להתגבר על הרצון לדעת הכל. אינני יכול ללמוד מקצוע מסויים מבלי לחשוב במקביל על הקשר שלו למקצועות אחרים (מדובר בעיקר על הנושאים המעניינים בפיזיקה-מתמטיקה). באופיי אני רואה את עצמי כאדם מאוד תיאורטי ומאוד לא פרקטי , למרות שידוע לי עד כמה חשובה הפרקטיות להצלחה בלימודי ההנדסה. הכוונה כאן היא ששמתי לב שאחוז לא מבוטל של חבריי ללימודים נוחל הצלחה רבה במבחנים בכל המקצועות , למרות שהם לא מגלים רמת הבנה גבוהה במיוחד. כמו שפעם שמעתי את אחד מהם טוען:"כמה שאני יודע פחות כך אני מצליח יותר. זה פשוט לא ייאמן !".אני הגבתי: "איך אתה עושה זאת? הרי לפני המבחן לא הבנת דברים בסיסיים." הלה השיב כי פתר פשוט מבחנים בלי להבין כלל מה הוא עושה. הבעייה שלי היא שאני פשוט לא יכול לרמות את עצמי. אולי בסופו של דבר זה ישתלם אך נכון לעכשיו אני קורס במבחנים ורמת הידע שאני מציג בהם היא כמעט זניחה יחסית לרמה איתה אני מגיע לבחינה... יכול להיות מאוד כי בעיית חוסר ההתמקדות והריכוז שהעליתי היא בכלל לא בעייה , אלא סתם רמת תרגול נמוכה שלא מביאה אותי לחשיבה ותגובה מהירות בזמן בחינה ,אולם אני אכן משתדל לשמור על רמה טובה ולצמצם את הסיבה הזו. השאלה העיקרית בכל הסיפור הזה היא אילו אסטרטגיות כדאי לי לאמץ בניסיון להתגבר על הבעייה שהעליתי. אשמח לקבל בנוסף חוות דעת של מישהו שחווה את זה בעבר או בהווה. בתודה מראש ובתקווה שזה יעזור גם לסטודנטים אחרים , משה.

משה שלום אם תקרא את ההודעה שלך שוב תראה אולי קצה חוט לתשובה אפשרית. אמרת בעצמך שאתה נוטה לחפור תעלה עמוקה מדי, כלומר אולי יש לך נטיה לפרפקציוניזם שלא נותן מנוח. עד שלא תבהיר בצורה מדוייקת להפליא את כוונתך יהיה לך קשה לפנות להמשך הפתרון. זה אולי מה שקרה גם בהודעתך. הסברת את הדברים בצורה מאוד מפורטת ויצרת הודעה די ארוכה. מאחר שכאן אין מגבלת זמן זה לא יוצר בעיה, למרות שעדיין הקורא הממוצע בפורום עלול לדלג ולא להגיע לסוף ההודעה, והרי ביקשת תגובות מאנשים. הפתרון אם כן אינו בהכרח בתחום כתיבת הבחינות והתרגול. יתכן שמדובר בנטייה אישית שמופיעה בסוגים שונים של התנהגויות. במקרים מסויימים זה נכס ובמקרים אחרים נטל. יתכן שתצטרך ללמוד להיות פחות פרפקציוניסט, דבר שיתן לך מרחב וזמן רבים יותר לפעולה. לגבי הסטודנטים באופן כללי, הבעיה נכנסת לקטגוריה רחבה של חרדת בחינות שבה מסיבה כלשהי ההתארגנות נפגעת והביצוע התוצאתי נמוך מהמצופה. עם זאת הסיבות לבעיה מגוונות מאוד וכל סטודנט שסובל מהבעיה מקור אחר ויש להבין אישית במה מדובר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר אורן אני בן 31 ויש לי חברה בת 29.אנחנו מסתדרים לא רע ויש בינינו תשוקה רבה.הבעיה היא שלא נראה לי שהיא פתוחה מבחינה מינית כמוני.למשל ניסיתי לשתף אותה בפנטזיות שלי,כמו למשל משחקי תפקידים והיא בסירבה.ועוד לחשוב שרציתי להציע משחקי תפקידים שהיא משחקת את החברה שלה... בכל מקרה,גם חשבתי להציע לה להשתתף באורגיה בטווח הרחוק,ועכשיו נראה לי שהסיכוי שהיא תסכים הוא אפסי,ונראה לפי התגובה האחרונה שלה שהיא גם תיבהל.אני אוהב אותה ואנחנו מדברים על חתונה.אני לא יודע האם מה שיש לנו זו בעיה רצינית שבגללה כדאי לרדת מנושא החתונה או שזה ייפתר.אני גם אוהב מין בתדירות גבוהה(כל לילה)והיא פעמיים בשבוע.אנחנו איכשהו מסתדרים.אבל אני לא רוצה שחיי המין שלי יהיו אפרים ונראה לי שהיא לא בכיוון שלי בנושא הזה.אני בדילמה לגביה רק בגלל הנושא הזה.אשמח לעזרה. שרון

שרון שלום מימוש הפנטזיות יכול להיות מהנה, אבל הפנטזיות צריכות להיות משותפות לפחות במידה בסיסית. אני מתאר לעצמי שיותר פתיחות בנושא מין היא דבר חיובי וזה תהליך שאפשר לעבוד עליו בתוך הקשר הזוגי. דרושה הרבה אהבה, סבלנות ופתיחות. עם זאת, חלק מהפנטזיות עלולות להיות דבר שאינו בר גישור. לדוגמא, שבת זוגתך תשחק את חברתה או שתשתתף באורגיה. בהחלט יתכן שהיא תסרב, תיפגע או תיבהל מהפנטזיות הללו במידה והן נוגדות את נטיותיה הטבעיות ונכנסות למקומות שעלולים לפגוע באמון ובאינטימיות של הקשר הזוגי. אפשר באמת להבין את רצונך בחיי מין מגוונים ולא אפורים. אם אתה אוהב את בת זוגתך תצטרך לעבוד על הקשר המיני איתי כפי שמשקיעים בכל מרכיב אחר של הזוגיות. אם הפערים לדעתך גדולים יש אולי מקום לפנות ליעוץ סקסולוגי ולקבל עזרה מקצועית בתחום. מדובר בד"כ בפסיכולוגים ופסיכיאטרים מנוסים שידעו בוודאי לעזור לכם לגשר על הפערים וליצור מכנה משותף למימוש הפנטזיות שהן אנרגיה בהחלט חשובה למיניות וזוגיות בריאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

כתבת,שיש דברים שאינם ניתנים לגישור בגלל שהם נוגדים את נטייתה הטבעית של בת זוגתי.השאלה היא מה זו נטייה טבעית?גם אני נרתעתי בהתחלה מאורגיות לפני שהכרתי אותה,אבל אחרי שהתנסיתי זה הלהיב אותי.האם אפשר לשנות את הנטייה הטבעית שאתה מדבר עליה? ושוב תודה על התשובה שרון

לד"ר קפלן שלום! שלחתי לך מייל עם פרטיה של הפיסכולוגית המטפלת באנקופרזיס. האם המייל עבר ? (היתה תקלה במחשב). בברכה אילן

אילן שלום הוא לא עבר. אנא שלח שוב. תודה ד"ר אורן קפלן

רציתי לדעת אילו תופעות לוואי יש לסרוקסט??? ואם אדם לוקח את זה מספר שנים עד כמה זה מזיק? ועד כמה שנים זה "טוב" ולא מזיק להשתמש בתרופה זו?? והאם יש תסמיני גמילה לתרופה זו??

לי שלום, מניסיון תופעות הלוואי של סרוקסאט הן (כפי שגם מתואר בדף המלווה לתרופה) בחילות ונימנום/תשישות בעיקר, התופעות חולפות או מתמתנות לאחר כשבועיים, היתרון של סרוקסט כמו תרופות נוספות מאותה משפחה הוא שלא מתמכרים אליהן אולם כן ישנם תופעות גמילה אך התקופה היא קצרה מאוד כשבועיים-שלושה, הסימנים הם מאוד אינדיווידואליים, אני למשל הרגשתי מעין זרמים בראש...אבל זה עבר. אם את מתכוונת לקחת סרוקסט (באישור רופא, כמובן), אני ממליצה להתחיל עם חצי כדור ואח"כ לעלות מינון עם צריך, אחרת התופעות לוואי הן בעוצמה רבה ובלתי נסבלת. כאשר זה נעשה בהדרגה, הגוף מתרגל והתופעות לוואי לא מפריעות. מאחלת לך רק בריאות

לי שלום הפורום הזה אינו עוסק בתחום התרופתי. מומלץ לפנות לייעוץ רפואי. בברכה ד"ר אורן קפלן

חפש שם באינדקס התרופות

רציתי לכתוב הרבה אבל אני עדיין חלש ...אז אני אכתוב בקצרה.... טוב אז הנה אני פה...ביום שני שוחררתי מבית חולים אחרי 5 ימים אישפוז.. ומאז אני נח בבית כמעט בלי לזוז וכל היום אני יושן זוכרים שכתבתי שאני חושב שאכלתי משהו מקולקל אז זה התחיל אז.... אגלה לכם משהו עליי שלא אמרתי עד עכשיו כי חשבתי שהוא ימעיט בערכי עוד יותר.... אצלי במשפחה יש בעיה שעוברת תורשתית... בעיה בלב...יש לי בלב פגם קטן....לפי מה שהבנתי מהאקו לב שעשו לי יש לי חלק בלב שהוא מעובה (כך נאמר לי) מעובה=גדול, גדול יותר מחלקו השני ...או משהו כזה לפחות..... הדוקטור בבית החולים אמר לי שאני יכול לחיות עם זה ....בתנאי שאני לא אתאמץ פיזית! הלכתי לרופא המשפחה לבקש תור לרופא מערכת העיכול כי שאני אוכל משהו ...בעיקר..בשרים ומטוגנים....זה עולה לי מין הקיבה לחזה וזה מכאיב לי והכי גרוע זה עושה לי לפעמים הרגשת חנק.../כאבים בחזה והרגשת מחנק אבל הרופא משפחה הקבוע שלי לא היה והייתה מחליפה אז היא עשתה לי א.ק.ג והתוצאות נראו כ-לא טובות/מוזרות אבל מתאימות לסוג הלב שלי מאז אני אוכל גבינות בעיקר וירקות תוך כמה דקות מצאתי את עצמי על אלונקה ובתוך אמבולנס עם אורות אדומים באמת לא הרגשתי טוב ואני היום עדיין חש חולשה כזאת....מפחד לצאת מהבית שלא ארגיש טוב הגעתי לבית חולים ....קבעו על אישפוז ...להמשך מעקב אחרי פעילות הלב.... הייתי שכוב על מיטה כ5 ימים וחוטים כאלה על החזה שמחוברים למוניטור שמשדר לבקרה שלהם מה קורה איתי... היה מותר לי להתנתק מהמכשיר רק כדי לרדת לשירותים....קיבלתי אישור מהרופאה הבכירה.... בהתחלה הם רצו שאני אעשה בסיר...ואמרתי לה שזה מאוד מביך אותי ..ואיין צורך.... זה היה קשה מאוד לשכב 5 ימים כמעט בלי לזוז וירדתי לשירותים כל 6 שעות..... גם שהתנתקתי מהמכונה....היא התחילה לצפצפ בקול רם.... והיו נוולות...מבקרים של אחרים שאמרו שזה מפריע להם... ואני כזה ...פחדתי משנאה כלפיי ...אז ירדתי לשירותים רק פעם ב6 שעות ופעם אחרונה בשעה 10 בערב כי באמצע הלילה לא רציתי להעיר את שאר החולים.... נתנו לי תרופות להרגעה...כי הייתי בחרדה...פחדתי שיש לי שם איזה משהו לא טוב... ערב לפני האקו לב ...שכבתי לבד כל הערב...ולפחדים הייתה הזדמנות לתקוף אותי במלוא העוצמה שאלתי למה האקו לב...(שזה כמו אולטרסאונד) אמרו לי: לראות אם יש ...סתימות בלב או בעורקים שבלב....או משהו כזה שנשמע מפחיד... מתתי מפחד ערב לפני על מה שיגידו לי מחר..... בהתחלה כל הבטן שלי כאבה וכל החזה ...הייתי כל כך מבוהל ...חשבתי שאני הולך למות... שכבתי באותה מחלקה שאמא שלי נפטרה שנה קודם לכן....(פנימית א') ביקר אותי גם פסיכיאטר וגם העובדת סוציאלית של המחלקה כי ביקשתי...דיברנו על מה שמפחיד אותי במצבי הבריאותי..... ודיברנו על האפשרות שאני אצטרך לעבור ניתוח כלשהו באיזור החזה...כמה שאני פחדתי מיזה ביקשתי שיבואו לבקר אותי כי לא הצלחתי בחיים ולא באו לבקר אותי חברים/חברות בגילי.... חוץ מאבא שלי וחוץ מאחות של אמא שלי אף אחד לא בא....לבקר אותי... אז נתנו לי להמשיך טיפול בבית אני לוקח כדור לריכוך פנימי של הקיבה וכדור לפעילות הלב אני מקווה שבקרוב אתחזק...(איין לי תאבון מה עושים) יש לי לפעמים כאבים קלים בחזה עדיין ...וקשיי נשימה קלים.... וגם היה קשה לי מאוד לכתוב כי אני חש עייפות אתם יכולים להשאיר הודעות אני אקרא אבל אל תכעסו אם לא אענה במהרה בברכת תקווה ישראל... עוד כמה דקות 2 אני אחזור לישון איזה חושך נעשה לי פתאום בחיים ודווקא שכאב לי פיזית הרגשתי כמה שאני רוצה לשרוד ולחזור להיות בריא

הצטערתי לשמוע על הבעיה ממנה אתה סובל, אני מקווה שאתה מחלים ומרגיש יותר טוב. יש לי שאלה- כמה זמן אתה לא אוכל בשר? אם רק בזמן האחרון (ובמידה ואין שום בעיה רפואית), אז אולי כדאי שתמשיך עם זה...גם אני צמחונית ואני לא סובלת מבעיות בריאותיות,להיפך אני אפילו מרגישה יותר טוב פיזית (אתה יודע, הבשר "כבד" מאוד על הגוף, מעייף-בשל הפעילות המאומצת של הגוף ע"מ לשרוף את הבשר), זה לא מזיק לגוף ויש ה-מ-ו-ן תחליפים לבשר ("טבעול" למיניו). ועוד שאלה-מה קבעו הרופאים? האם נשקפת איזושהי בעיה? (מאוד מקווה שלא). ותנסה להסתכל על הצד החיובי שבעניין, אתה יכול לראות את זה כחופשה-לראות יותר טלוויזיה, ,להסתובב קצת (כשתתחזק יותר),לגלוש באינטרנט,לשמוע מוזיקה ובכלל...לנוח!!! אתה תחזור לעבודה בכוחות מחודשים. אז מחכה לתגובה ביי ביי

שלום לך אז הנה התשובות לגבי מה ששאלת...אני רק אענה תשובות כי חוץ מיזה איין לי כרגע הרבה כוח לכתוב אמממ... אני כן אוכל בשר...רק שבשרים גורמים לי להרגשת צרבת.. ובחילות וגם אפילו לפעמים הרגשת מחנק לאכל שאני אוכל בשר...ביחוד שניצלים, וגולש ודברים כאלה נכון הבשר...מכביד על הגוף! בדיוק כך.. ומה זה טבעול יעני בשר שהוא לא בשר? אמממ הרופאים אמרו שאני צריך להיות במעקב קרדיולוגי אני אוכל לחיות עם זה בתנאי שלא ארים משאות כבדים היום אני חש קצת יותר טוב ובאמת בנתיים אני עושה פסק זמן מהכל רק נח זה גם התרגעות נפשית אני מודה לך על היחס באהבה ישראל!

שלום ישראל נשמע שעברת באמת תקופה לא קלה,בבית חולים,גם נפשית וגם פיזית.אבל מה שבטוח קיבלת ועדיין נשמע שאתה מקבל טיפול טוב.וזה הכי חשוב. אני מקווה שאתה מתאושש ומתחזק.ממש שמחתי לראות שוב הודעה שלך,גם אם סיפרת סיפור עצוב. עכשיו אתה בבית. ואנחנו פה איתך תרגיש טוב מיקה

שלום לך אני מתאושש בבית שלי לפעמים יש לי צרבות ובחילות וקשיי נשימה..מקווה שזה זמני.... הרופא אמר שאוכל לחיות עם זה בתנאי שלא ארים משאות כבדים בנתיים קשה לי לכתבו הרבה..אז מצטער תודה מקרב לב ישראל

ישראל שלום אני מקווה שתבריא ותרגיש טוב במהירות בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! אני עולה חדשה ממוסקבה (רוסיה). בדיפלומה שלי כתוב שאני פסיכולוג התפתחותי. אבל אחרי אוניברסיטה עבדתי בתחום פסיכותרפיה משפחתית עם אנשים מבוגרים 5 שנים במוסקבה. שמתי אם בדיפלומה כתוב שאני פסיכולוג התפתחותי, אסור לי עושה פסיכותרפיה בישראל. זה נחון או לא? ו מה אני צריכה לעשות שלהמשיך לעבוד בתחום פסיכותרפיה משפחתית בישראל? תודה רבה! יוליה

יוליה שלום עליך לפנות למועצת הפסיכולוגים שהוא הגוף המוסמך ע"י משרד הבריאות להעניק רשיונות עבודה לפסיכולוגים בישראל. הם יושבים ביפו ותוכלי להתקשר לשם בטלפון 03-5151100 או 5151186 וכן להגיע לאתר האינטרנט שלהם http://www.health.gov.il/comp/meida/psy/index.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! בני בן השנתיים, נמצא במסגרת -פעוטון מזה שנה. בהתחלה היה לו מאוד קשה להסתגל, אך לאחר תקופה מסויימת הוא התרגל והלך בשמחה כל יום לגן. כעת- בשבוע האחרון, הוא אינו רוצה ללכת לגן, הוא בוכה מאוד ומבקש לחזור למיטה. גם בבקר הוא אינו רוצה לצאת מהמיטה, התאבון שלו ירד והוא אינו אוכל כהלכה. כיוון שאיני מוותרת- אני שולחת אותו לגן אך הפרידה היא קשה מאוד! אני מאוד מודאגת, מדוע לדעתך זה קורה? שאלתי את הגננת אם קרה משהו בגן, והיא ענתה שהכל מתנהל כרגיל ובאמת מאוד קשה לו במשך היום. אודה לך אם תוכל לכוון אותי מה לעשות. תודה מראש.

יפעת שלום לא הייתי מתעלם מהסימנים המדאיגים. יתכן שזה דבר חולף אך יתכן שמשהו מטריד את הילד ובהתאם לגילו הוא אינו מסוגל לבטא זו. זה יכול להיות באירועים מטרידים בהקשר לגן או לסביבה או לדברים אחרים כמו קשר עימכם ופרידה שנעשים רגישים יותר בגיל הזה ועוד. ראשית, במידת האפשר כדאי להישאר עימו בגן כמה שעות כדי להתרשם כיצד הוא משתלב שם. הסבירו לגננת שאתם רואים שינוי בימים האחרונים ורוצים לעקוב אחר השתלבותו בגן. בנוסף תוכלו לפנות לייעוץ מקצועי. למשל, תוכל לנסות להתקשר לשירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה במקום מגוריכם ולבקש לקבוע פגישה עם אחד מאנשי הצוות המתמחה בילדי גן. כמו כן ניתן לפנות לפסיכולוגים המתמחים בילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בן 27 אובחנתי בעבר כבעל אישיות סכיזואידית . כיום אני לא עובד , עזבתי לימודים אחרי 3 חודשים ואני לא יודע מה לעשות. רציתי לברר בקשר לאפשרויות טיפול לגבי אישיות סכיזואידית. איזה שיטות טיפול מומלצות יותר, יעילות יותר? האם לפנות לפסיכולוג או לפסיכיאטר?

ע שלום אני מציע שתפנה לטיפול פסיכולוגי. בעיקרון נטיות אישיות אינן דבר שניתן לשנות במהירות, יש צורך בסבלנות ובתהליך טיפול ושינוי איטי וממושך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני אם לילדה בת שנה ו-4 חודשים ,עד עכשיו הילדה היתה בבית עם מטפלת שעוזבת אותנו בפתאומיות עוד כחודש.בעקבות כך ביצעתי סבב לחיפוש לביתי מסגרת , האופציה שעומדת על הפרק הינה גן פרטי שקיבלתי עליו המלצות רבות אך הבעיה היא שהוא כולל 20 ילדים עם 4 מטפלות .החשש שלי נובע מכך שלפי סיטואציות שבהן ניתקלתי עם ביתי (חוגים וכו') ראיתי שאין היא משתלבת בחברת ילדים ואפילו פוחדת מהם וזקוקה שאהיה בסביבתה, שאלתי היא: האם מעבר כזה כדאי? קיימים בי פחדים רבים לגבי ההסתדרות שלה בגן לבדי , האם כדאי לעבור את השלב הזה כבר עכשיו או אולי לחכות עוד קצת או להפך עדיף לחשוף אותה כעת כדי שתתרגל להיות בחברת ילדים. אשמח מאד לתגובתך והמלצותיך בנידון אילנה

אילנה שלום אין תשובה חד משמעית, זה תלוי בילדה ובגן. אני מציע שתבקשי מהגננת להצטרף עם הילדה ליום בגן. שבי מהצד ותראי איך הילדה משתלבת. זו תהיה גם הזדמנות להתרשם מהגן ומהגננות. לאחר מכן תחליטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן 35 אינו עובד ואין לו מקצוע. על פניו נראה שאין מקצוע מתאים עבורו. הסיבות הן: דימוי עצמי נמוך, חוסר בטחון, העדר יכולות טכניות, נסיון עבר רצוף כשלונות. כיצד ניתן לעזור לו?

ריטה שלום השאלה אינה רק המקצוע. צריך להבין את ההסטוריה של חייו עד גיל 35 שבהחלט הינו כבר גיל בו כיוון מקצועי מתבקש ונחוץ. כדאי להפנות אותו לייעוץ מקצועי. יש גופים שונים שעוסקים בכך והמוכר מכולם בארץ היא מכללת הדסה בירושלים. לאור תיאורך אין מדובר רק בהכוונה מקצועית אלא כנראה גם בעבודה עצמית על כישורים ויכולות אישיים ואישיותיים. השאלה האם הוא מודע לבעיה ויהיה מוכן לפנות לקבל עזרה וייעוץ. הוא היחידי שיוכל בסופו של דבר לעזור לעצמו. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תוכל לומר לי להיכן לפנות כדי להשתתף בקבוצה של הפרעות חרדה (לא בגלל המצב הבטחוני אלא מסיבות אחרות) פניתי לתל השומר אך זה יפתח רק עוד חודשים וזה די דחוף לעכשיו. רצוי קבוצה באיזור המרכז...אשמח מאוד אם תפנה אותי ...בברכה

לי שלום קבוצות טיפוליות מסתיימות בד"כ בתקופת הקיץ ומתחילות בד"כ אחרי החגים. כך לפחות ברוב מרפאות השירות הציבורי. תוכלי לנסות לאחד המכונים הפרטיים כמו טריאסט-שריג, מכון רמת אביב, המכון לפסיכותרפיה בהרצליה ודומיהם, אולי יש שם עדיין קבוצות שרצות גם בקיץ. את הפרטים תמצאי בדפי זהב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אחי , בן 20, סובל לעיתים דחופות מהתקפי חרדה שמתבטאים ברעידות בכל הגוף , הזעה וכד', רק כאשר הוא ניגש לרופא והרופא אומר לו שהכל בסדר אז הוא נרגע. לפני מס' שבועות הוא התחיל טיפול במרפאה פרטית שמתמחה בנושא זה. רציתי לדעת אם יש רופא מומלץ ביותר כדי שניתן לבצע אצלו את הטיפול. תודה מראש

ד"ר אורן קפלן שלום, בבקשה תתיחס לבקשה זו, אני נתקלת בקושי רב לקבל המלצות על מטפלים, משום שהנושא הוא מאוד מביש ולכן האנשים היחידים שאיתם אני יכולה להתיעץ הם רופא המשפחה והפסיכיאטר. לשניהם לא היתה תשובה...גם במוקד ער"ן לא ניתן היה להשיג המלצות, זו המדיניות שם...מה עושים? אני מעוניינת במטפלים בבעיות חרדה עם שיעור הצלחה גבוה בריפוי! אין לי עניין סתם בשיחות, זה לא עזר, לכן אני חושבת על טיפול התנהגותי-קוגנטיבי, אבל היכן יש? אולי אין לרופאים המלצות, כי לא ניתן להתרפא מבעיות חרדה קשות? ? ? זה הכל במוח? תודה מראש

חבל על כל יום שעד סובלת תגשי לפסיכיאטר שלך...ותבקשי ממנו או תישאליי אותו לגבי "אפקסור" תתחילי ותוך חודש את בחוץ!! עזבי אותך שיחות הכל חרטה חבל על הכסף

אל תדאגי גם אני סבלתי מיזה תבקשי סרוקסט זה עוזר

זה לא עניין של רופא זה עניין של תרופה

אני מאוד רוצה לקוות שיש עוד סיכוי להרפא מהמחלה הזו! (למרות שאי כבר בספק!) כי התרופות לא עוזרות לגמרי!! אני לוקחת סרוקסט, ועדיין יש לי התקפים מדי פעם! וכל התקף ואחריו מתערער לי הביטחון לגבי שפיותי!!!!!! מי יכול לעזור??????

רויטל ואיילה שלום כפי שראיתם לאנשים יש ניסיון אישי שונה בטיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטרים. חשוב להדגיש שטיפול בחרדה הוא אישי וצריך להתאים את הטיפול לאדם. לא כל תרופה עוזרת לכל אדם בצורה זהה ולכן צריך להתייעץ עם פסיכיאטר ולעיתים לוקח כמה ניסיונות עד שמוצאים את התרופה המתאימה. מבחינת הטיפול הפסיכולוגי בחרדה, גם כאן קיימות שיטות שונות, דינמיות, קוגניטיביות, התנהגותיות ועוד. מומלץ לשלב את הטיפול השיחות עם הטיפול התרופתי. אני לא מקבל את עמדתו של אור לגבי הטיפול בשיחות. מנסיוני טיפול בחרדה בעזרת תרופות בלבד עשוי לעזור לטווח קצר, אבל אחרי הפסקת התרופה הסימפטומים החרדתיים עלולים לחזור. הטיפול הפסיכולוגי נועד להתמודד עם המקור לבעיה ולכן מאפשר לשנות את דפוס ההתמודדות עם החרדה בטווח הארוך. רצ"ב תמצית על שיטות הטיפול המקובלות בחרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

בוקר טוב , תודה רבה על התשובה המפורטת . קראתי את המאמר שבו תיארת את סוגי הטיפולים אך האם דיקור הוא סוג של טיפול שעוזר במצבים אלו, מכיוון שישנה מרפאה פרטית בת"א שנקראת "רפואה חלופית" שמטפלים בבעיות מסוג זה בדיקור ? האם הינך ממליץ על זה

רציתי לדעת אם קבוצות תמכיה מסוג o.a עוזרות ?

אפרת שלום אם הכוונה לקבוצות תמיכה לנושא אכילה, הן עשויות לעזור, כמו קבוצות תמיכה נוספות בתחום. כדאי לנסות ולראות האם זה הכיוון שמתאים לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שמי יהודה שם בדוי אני בן 25וגובהי הוא 187 סמ אני מאוד מדוכא בגלל הגובה שלי ונכנס לדיכאון כל הזמן אני לא עושה כלום במשך היום וכל היום הולך יחף או עם נעלי בית בלי סוליה התחילו לי גם בעיות בגב בגלל שאני יושן גם כמעט כל היום ואני מאוד מדוכא אין לי חשק לכלום לא לעבוד לא ללמוד לא לצאת לא לראות אף אחד אני מזניח את עצמי אין לי חשק לעשות כלום ולעיתים קרובות כואב לי גם הראש הרבה נורא כואב לי בגלל הגובה שלי ואני כמעט ולא יוצא בחוץ כל הזמן גם אומרים לי ופוגעים בי ואני כואב לי מאוד בלב האם אצא מזה איי פעם ויהיה מאושר והאם אני יאהב את עצמי..מה עושים...איך משלימים עם זה נסיתי אבל הכאב ממשיך והייאוש לא עוזב אותי

אקנה לי תוכי ושמו יהיה יוסי עמו אשוחח עת איש לא ישמע אז אומר לו אומר העצבות כמו כוס היא ובה יין מר מענבי הנשמה התדע תוכי יוסי,אתה ילד לירי צפוי לך מוות שקט כה שקט ואז אנוכי בתוגת במאירי אלחש לקירות יוסי מת יוסי מת. וישוב אפרך מהכלוב למולדת מהכלוב הלבן לעפר הצהוב ערירי,בלי אישה תוכייה ויולדת לתוכי שכמוך אסור לאהוב אתה לא תאהב,יוסי,יוסי אף פעם כמוך נולדו להנעים פיטפוטים עם כל משורר שליבו אש וזעם בין לבבות אדישים וחוטאים כמוך הם רק צעצוע בבית למען יוכלו ילדים לשחק פטפט תוכי יוסי נחמני כזית ליבי היום ריק. הייתכן שיש אנשים שנולדו רק להנעים פיטפוטים? מרגישה שכן. תוכייה

תוכייה שלום מיהם אותם אנשים? את? אחרים? ומאיפה מגיע העצב הרב הזה?

זו אני. אני שחוץ מלהנעים פיטפוטים וגם זה בערבון מוגבל,לא חושבת שבנוייה ליותר מכך. העצב הרב הזה כלשונך נובע מפיכחון,מידיעה שזה כל מה שאני מסוגלת לו. ואולי כדאי להשלים עם זה ומוטב שעה אחת קודם. הסר דאגה מליבך,אינני מדוכאת או בעלת נטיות הרסניות.רק מפוכחת.וזה כבר משהו.

ואת כותבת. שמחי תוכייה. יש כאלו שם אתך והכתיבה אינה נחלתם.

היי כותבת?אני מקווה שלא הובן שאני יצרתי את השיר הזה.אלו המילים של אברהם חלפי.שיר בביצועו של אריק איינשטיין. ואם כוונתך לכך שכותבת כאן בפורום.אתה צודק,יש כאלו שגם לכתוב לא כותבים.ומה ביקשתי כשתבתי כאן?הרי את התשובה אני כבר יודעת.אולי רציתי אישור לכך שזה נכון.שיש שלא מסוגלים ליותר. תודה תוכייה

שלום, אני יכולה לכתוב לך משהו קצרצר לאי מייל? זאת אותה כתובת אי מייל מאז? ערב טוב, ענבר נסים

ענבר שלום אין צורך לשאול, הקלקה על שמי תכוון אותך למייל שמגיע אלי תמיד. סביר להניח שגם כתובת מייל מהעבר תעבוד. ערב מצוין

שלום לך ד"ר חמותי ז"ל הורישה לבנה ובתה הלא נשואים (קרוב ל60 )דירה וחסכונות,אבל הם עשירים כקורח, אבל בגלל שהם בלי משפחה היא החליטה בשרירות לב לדעתי לתת להם ,בעוד שבעלי לא עשיר ועובד די קשה למחייתנו,איך אפשר להבין את המצב הזה? הבת למשל לא ראתה את אימה 10 שנים וגרו באותה עיר ,האמא גססה לא באה לראות אותה שאלתי אותה למה את לא באה לבקר את אמא שלך?אין לי מה לבוא מי יעזור לי?היא השיבה ליבאותם המילים ,זה לא יאומן ,ירושה כבר לא נקבל אבל איך מתמודדים עם המצב הזה שחמותי לא חשבה על בעלי שבמושגים של המשפחה הזאת אנחנו עניים (יש משהו בזה)ומה דעתך על זה ? 0 0

יונה שלום פעמים רבות דווקא אחרי המוות חשבון הנפש קשה יותר. אולי בגלל שאין יותר אפשרות ממשית לדיאלוג והקונפליקטים חייבים להיפתר לבד. את שארע אכן לא ניתן להשיב. אני מתאר לעצמי שקיים הסבר כלשהו, הגיוני או שאינו, וכנראה שהיכרות ממשית עם המשפחה והמעורבים בעניין עשויה להאיר את הסיפור בצורה כלשהי. אני לא בטוח שהבנות אלו יעזרו לכאב הלב, שכנראה אינו נובע רק מהכסף אלא מהעובדה שנותרתם עם תחושה קשה של בגידה וחוסר הוגנות. כל טוב ד"ר אורן קפלן

שלום לך אני נשואה לבעלי 27 שנים ,אנחנו עובדים יש לנו ילדים בוגרים שגרים איתנו אבל לכל אחד יש חדר ,הבעיה שמציקה לי שאין לי אפשרות לעזור להם מבחינה כספית,כשיתחתנו או עזרה בדירה,משפחת בעלי עשירה מאוד אני חושבת שהם אחד העשירים בארץ,אבל הם מתנהגים כמו עניים כלפינו הם מסתירים הם לא בקשר איתנו רק כשמשהו מתחתן הם מזמינים אותנו,הם לא שואלים לשלומנו הם לא מתעניינים בנו אפילו שאנו גרים במקום רגיש לפיגועים והיה פיגועים הם אפילו לא התקשרו לשאול לשלומנו,כמו שאפשר לדעת הם אנשים לא נעימים,הבעייה שאני רוצה שבעלי יבקש מהם עזרה לילדי בדיור וכו' אבל הוא לא מעונין בטענה שאם הם רוצים אז הם יתנו,אני חושבת שמגיע לבעלי שיתנו לו מפני שהוא עזר5 להם בחתימות של קרקעות כדי שהם לא ישלמו מס הכנסה,והם אפילו לא אמרו לו תודה,איך נותנים לבהעלי בטחון שיבקש מפני שהוא גם נירתע מהם.אבל לדעתי בשביל לעזור לילדי אי אפשר כל הזמן להירתע או להתבייש,אני רוצה לראות שבעלי נילחם על שלו בכבוד הראוי ,נכון הם אנשים קשים מאוד ובעלי מאוד עדין אבל שלא יהיה במקרה הזה,איך מתמודדים עם המצב המעצבן הזה שאני סוחבת כל השנים אנחנו נשואים באושר ,אבל הדבר עם האחים שלו מוציא אותי מדעתי, מה עושים? תודה

אסתר שלום אני מתאר לעצמי שאם העניין משפיע עליך באופן עוצמתי כל כך אז בוודאי כבר שוחחת עליו עם בעלך שוב ושוב. את צורת מחשבתם של האחים לא תוכלי להבין או לשחזר. בכל מצב צריך לראות את המחיר מול התועלת. יתכן שעבור בעלך להילחם על שלו, התועלת שתתקבל אם תתקבל נמוכה מהמחיר שעליו לשלם מבחינה רגשית ונפשית. במקרים כאלה אין מדובר רק בפעולה טכנית אלא בהסטורית חיים שלמה שחבויה בתוך הסיפור והדיאלוג המשפחתי. נסי לשוחח איתו על תחושותיך ונסי להבין את זוית הראיה שלו. אולי תגלו משהו שלא חשבתם עליו קודם. במצבים כאלה אנשים רבים נוטים להשלים גם עם תוצאות לא אופטימליות מתוך רצון לשמור על אחידות המשפחה. צריך לראות האם בעלך לא נלכד לדרך ללא מוצא עד כה, אבל אם הדברים מגיעים מתוך בחירתו החופשית והמודעת, אולי כדאי להשלים עם המציאות כפי שהיא. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן, יש לי בעיה שמפריעה לי מאוד. אני בת 40, נשואה+3, סובלת מתופעות חמורות של חרדה בזמן טרום מחזור וביוץ. התופעות מתחילות כמה ימים לפני כן. הדבר מתבטא בדיכדוך, חרדה, מעין תחושה של "שרפה" בראש ולעיתים בגוף(מעין עיקצוץ), חוסר מנוחה. דיברתי על כך עם רופא המשפחה והוא יעץ לי להשתמש בכדור בשם SEROXAT במינון נמוך של כחצי ליום. ברצוני לשאול אותך, האם קיים טיפול הולם יותר,שיכול למנוע את התופעות הקדם וויסתיות (וגם קדם ביוץ) ??? תשובתך הדחופה תענה בברכה. רחל

תנסי, אומרים שקומפלקס וויטמין B (אבל המרכיבים שלו חייבים להיות במינונים מסויימים) כעשרה ימים לפני המחזור אמור לעזור. בגלל כמה ימים לעלות על תרופות כאלה? בעיקרון גם הורמונים (גלולות) מפחיתים את התופעות האלה.

חשוב מאוד שתבדקי את הנושא מכל הבחינות : רפואי-פיזיולוגי וגם מהפן הפסיכולוגי,,,תהיי עם ראש פתוח אולי יש עוד סיבות לתופעה זו...אני ממליצה לך לפנות לכמה מקורות לבדוק את הנושא ובטח שלא לרוץ ישר לתרופות.. אולי למקרה שלך תרופות כן יעזרו אך מאוד לא כדאי להשתמש בהם..זה תרופות שעוזרות לחרדה/דיכאון וגם להן יש תופעות לוואי ולכן תבדקי 1000000 פעם לפני שאת מתחילה תרופות.....בהצלחה ואל תזניחי נושא זה..

שלום ד"ר קפלן, יש לי בעיה שמפריעה לי מאוד. אני בת 40, נשואה+3, סובלת מתופעות חמורות של חרדה בזמן טרום מחזור וביוץ. התופעות מתחילות כמה ימים לפני כן. הדבר מתבטא בדיכדוך, חרדה, מעין תחושה של "שרפה" בראש ולעיתים בגוף(מעין עיקצוץ), חוסר מנוחה. דיברתי על כך עם רופא המשפחה והוא יעץ לי להשתמש בכדור בשם SEROXAT במינון נמוך של כחצי ליום. ברצוני לשאול אותך, האם קיים טיפול הולם יותר,שיכול למנוע את התופעות הקדם וויסתיות (וגם קדם ביוץ) ??? תשובתך הדחופה תענה בברכה. רחל

רחל שלום הטיפול התרופתי הוא פתרון אחד לעניין אבל בכל מקרה לא הייתי מסתפק בהמלצת רופא משפחה והייתי מעדיף חוות דעת של פסיכיאטר שיוכל להתאים את הטיפול הנכון ביותר. בכל מקרה, אני ממליץ לך לפנות במקביל לטיפול בשיחות שכן חרדה אינה רק נושא ביולוגי שניתן לפתרון בתרופה אלא נובעת מגורמים נפשיים. בטווח הארוך כדאי לשלב את הטיפול בשיחות עם התרופות כדי לסיים את שניהם מבלי שיחזרו הסימפטומים. אני מצרף קישור לתמצית על השיטות המקובלות לטיפול בחרדה. http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום שוב, רציתי רק לשאול, מדוע הבעיה כל כך חמורה דווקא בזמן שלפני המחזור והביוץ ? מדוע דווקא התקופה הזו מעצימה את כל התופעות שהזכרתי ? תודה שוב, רחל

אתה מיתיעץ אם פסיכולוג...הוא מאבחן שזו בעיה "פסיכולוגית"!! אתה מיתיעץ אם פסיכיאטר...וההוא מאבחן שזו בעיה נפשית!!! אתה מיתיעץ אם רופא משפחה..הוא אומר לך שזה וירוס!!! אולי ביכלל כדאי לשאול אינסטלטור??? כל אחד והאינטרס שלו!! תפקחו את העיניים...ותבדקו טוב טוב כל דבר!!!

אור שלום מטבע הדברים המציאות היא בעיני המסתכל. אדם ממליץ על מה שהוא חושב שמתאים מניסיונו המקצועי והאישי. אני מתאר לעצמי שזה גם מה שגורם לך להמליץ להיזהר מהמלצות. אני לא חושב שמדובר באינטרס אבל בהחלט בחוות דעת אישית שמושפעת מנסיונך. אני בהחלט מצטרף להמלצתך להקשיב לכמה דעות בכמה כיוונים ואז להחליט עם מירב המידע שיש. בשביל זה קיים האינטרנט בכלל והאתר הזה בפרט. בברכה ד"ר אורן קפלן

מעונין בקבוצת תמיכה בנושא חרדה באזור תל-אביב.

אריה שלום נסה להתקשר אולי למכונים הפסיכולוגים כמו טריאסט-שריג וכן למרפאות אזוריות כמו המרפאה הפסיכיאטרית בבי"ח איכילוב ובריאות הנפש ברחוב הארבעה. תוכל למצוא בדפי זהב רשימה מפורטת. אני מאמין שרוב הקבוצות יפתחו רק בשנה הבאה אחרי החגים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחיינית שלי, בת חמש וחצי - עולה לכיתה א' ולא שולטת בכלל ב"עשיית קקי". יכול להיות שהסיבה לכך הוא מותה של אמא לפני שנתיים בדיוק. כי עד כמה שאני זוכרת, היא הייתה בסדר לפני כן (ויכול להיות שאני לא זוכרת טוב). התחושה שלי שהסיבה היא פסיכולוגית ולא גופנית. דיברתי על העניין עם אביה אך הוא אומר שזה יסתדר והכל יהיה בסדר בסוף ולא צריך לעשות מזה עניין. שכחתי לציין שיש לה עוד חמישה אחים - 4 בנים גדולים ממנה (הגדול בן 12) ועוד תינוקת בת שנתיים וחצי שקטנה ממנה. האם יש דרכים שאוכל לשכנע את אביה לטפל בעניין? האם אפשר לעזור לה בדרכים אחרות? אשמח לשמוע תשובה בהקדם.

בת חי שלום תחושתך נכונה בהחלט. לאור גילה של הילדה וההסטוריה האישית מדובר על בעיה שדורשת טיפול. אין להשאיר את המצב ללא טיפול שכן יש נזק משני לדימויה העצמי של הילדה ולקשריה החברתיים. עליכם לפנות למרפאה פסיכולוגית של ילדים לקבלת ייעוץ. נסי לברר דרך קופת החולים שלכם או דרך פסיכולוג/ית השירות החינוכי של העיריה, אפשר להתקשר אליהם ישירות ולבקש לדבר עם הפסיכולוג שאחראי על הגן או על ביה"ס של הילדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מתנצל שאני מתערב עף אך העובדה שאני לט מומחה. בני סבל מהביעה הזו עד גיל 7 וכל הטיפולים של מטפלים מוכשרים לא הועילו. הבן עמד במצב קשה ואנחנו ההורים חסרי אונים. כל זה נמשך עד הגענו למומחית בתחום שהינה פסיכולוגיתקלינית התנהגותית שהתאימה שיטת טיפול התנהגותי לבעיה האנקופרזיס ( אי שליטה על יציאת צואה). באם את מעונינת בפרטים נוספים אשמח לעזור.

שלום רב, אני בת 22 ולא מזמן סיימתי קשר ראשון מיני ורגשי של שנה וחצי . אחת הסיבות לפרדה היא שאני לא נהנית מהמין והיו לי כאבים בחדירה. רופאת הנשים שלי אמרה לי שזו בעיה פסיכולוגית של כיווץ שרירי איבר המין בנסיון חדירה . מאחר וזהו הקשר המיני הראשון שלי ברצוני לדעת האם עם בחור אחר הבעיה יכולה להפתר, כלומר, האם יכול להיות שלא נמשכתי אליו מספיק ולכן התכווצתי או שמא בעיה זו הינה כללית לגבי כל מי שאבוא איתו במגע מיני ?

את לא הבעיה יבוא ההוא בזמן ובמקום הנכון

קרן שלום ראשית, אני מקווה שנושא המין לא היה הסיבה היחידה לפרידה שכן אם הקשר הרגשי היה טוב, אפשר לנסות למצוא פתרונות לבעיה המינית. בהחלט יתכן שהבעיה פסיכולוגית אבל מטבע הדברים זהו שילוב של בעיה פיזיולוגית עם פסיכולוגית (השריר המכווץ הוא מאוד פיזיולוגי). אני ממליץ לך לפנות לייעוץ סקסולוגי ולפתור את העניין. במידה ואת מתגוררת באזור המרכז אני ממליץ לפנות למרפאה הגניקולוגית של בי"ח ליולדות ליס באיכילוב. הם מתמחים בנושא תפקוד מיני של נשים ויוכלו בוודאי לעזור לך. הבעיה מוכרת מאוד ובד"כ אינה מסובכת לפתרון. אפשר להיעזר בשיטות הרפיה, בהיפנוזה ועוד. אם הקשר עם הבחור היה מורכב אולי מדובר בבעיה מקומית שתחלוף בקשר הזוגי הבא, אולם במידה ואת מרגישה שהדבר הוא מעבר לכך כדאי לקבל עזרה מקצועית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, ראשית, תודה רבה על הענותך המיידית, ברצוני לציין שהפרידה היתה כתוצאה מכמה בעיות שבראשן המין , ניסינו לפתור במשך שנה וחצי אך זה לא עזר והמצב הפך ליותר קשה. לפי דעתי, בכל מקרה היינו נפרדים מאחר וכמעט באף שלב בקשר לא הייתי בטוחה בו .

בשעה 3 היום חזרתי מ4 ימי אישפוז בבית החולים הלל יפה בחדרה נתנו לי הרבה משככי כאבים אני אכתוב שאתחזק על מה עבר עליי אני מאוד עייף בגלל האישפוז כרגע ביי בנתיים ישראל

ישראל- מה קרה? למה אשפוז? למה משככי כאבים? אני מקווה שאתה מרגיש יותר טוב עכשיו, באמת לא הבנתי לאן נעלמת...טוב גם אני לא הייתי פה כמה ימים. מחכה לתשובה - תרגיש טוב, באמת מכל הלב ביי :-)

לין הי מה קורה ,מזמן לא שמענו ממך בפורום פיסיכאטיריה,טוב כנראה שהכל בסדר והטיפול עובד!!! אני שמח בשבילך. בי, גיא

תרגיש טוב ישראל. ד"ר אורן קפלן

היי ישראל אני מקווה שאתה מתאושש. מאחלת לך רק טוב. מיקה

תרגיש טוב ישראל ושינה שקטה ובריאה לך

שאלה על ילד בן שלוש ורבע: הוא נמשך למים, ברזים, ממטרות וכלמה שקשור במים- בצורה יוצאת דופן פותח, נהנה מהזרימה, שופך, מתיז.. שוש ושוב. כ מו כן הוא מוכן להסתפק בדברים 'מושלמים' בלבד, כמו פרי שאין עליו שום פגם/סימן/רכות, ומסרב לשבת על אסלה שיש בה סימן לסדק . הוא ילד ערני, פיקח ותזזיתי... עם תוקפנות לא מבוטלת מדי פעם, כלפי אחותו בת השנה וחצי. הוא רגיש, נעלב וכועס ומגיב תכופות בתוקפנות כאשר 'קוראים לו לסדר'/ או מונעים ממנו לעשות דבר מה אסור. האם התופעות הן בגדר הנורמה? האם לפנות לטיפול? בתודה מראש

עידית שלום שאלת הנורמה אינה ממש רלוונטית. קשה לקבוע נורמה כזו ובוודאי ללא היכרות ממשית עם הילד והמשפחה. במידה שאת מרגישה לא בנוח או חוששת כדאי שתפני לייעוץ. בגיל הזה מומלץ שההורים יפנו לייעוץ ללא הילד ויקבלו הנחיות והדרכה כיצד לטפל בילד. פסיכולוג עשוי לראות את הילד לשם ההיכרות אך לדעתי ברוב המקרים זה לא גיל מתאים לטיפול ישיר בילד. לכן לא הייתי מציע להתלבט יותר מידי, קבעו פגישת ייעוץ אחת ותראו מה עולה. גם אם מדובר בתופעות נורמטיביות לחלוטין את מעלה שאלות חשובות לגבי גבולות מצד אחד מול חופש ועצמיות הילד מצד שני ושווה לחשוב עליהן בצורה רצינית ומקצועית. בברכה ד"ר אורן קפלן

מדובר בנכד ולכן הלבטים, איך להציע לזוג הצעיר (בן ןכלה), בלי שייפגעו... אם יש לך עצה בעיניין, אודה מאוד.

i wanted to ask you what i should do. i am 27 years old and live by myself. in the past year or two i have come to the realization that my mother, though financially providing and attentive, has caused me a lot of damage through the years. she makes me feel very bad about myself and i wonder - if she has always been doing that, how was i defending myself as a little girl when i cant do it now? she makes me feel bad about myself by sending me a msg that i dont have a right to feel things the way i do...that i should be different and that will be much better...very indirectly though (example: i am writing the Bar exams and if i talk to her and tell he that i am tired she will say "what do you have to be tired about , many people write the exams and they are not tired" this type of behavior has been going on since i was a small child. she was always taking me go to psychologists and i grew up thinking that there is something wrong with me. i still do - i feel like everyone else is better than me (and i am very accomplished)...i feel that i say the wrong things and that i am not interesting...that i have no right to feel feelings that i do and i think you get the picture. i am a beautiful woman with a loving boyfriend and many friends but i cant get over these dark feelings...i have began to take some steps by trying to not involve her so much in my life so that no criticsm will come at me and i talk to my father (they are married) more because he never questions my personality and makes me feel great. part of the problem is that she has began to notice lately that i dont call her directly and keep her involved...she has already asked about it and i dont want to hurt her by telling her - you make me feel horrible about myself - i have vivid memories of her treating me like this as a child example - i came to her with a good mark in second grade (kita bet)and it wasnt something i was getting everyday...she looked at me and said "well what do you want me to say...it should always be like that" i felt like nothing at that moment...) i am sorry for the long email but can you help me? what should i do about me and about my relationship with her? i am hurting so much...for so long...

שירה שלום אי אפשר שלא להרגיש את הכאב הרב שבו את כותבת את ההודעה. כנראה שההתרחקות מאמך בנסיון לא להיפגע אינה כה פשוטה. אני מתאר לעצמי שהמפגש הכואב עימה מעלה עוד סדרה של דברים כואבים אחרים, כמו העובדה שאת לבד ואולי מתלבטת בצמתים שונים של החיים. אינני יודע אם פנית בעבר לטיפול אבל ההמלצה שאוכל לתת לך היא לפנות לטיפול פסיכולוגי ולנסות לעבד את הדברים הכואבים כדי להגיע לצמיחה וגדילה מתוך הקושי. אני לא בטוח שתצליחי כעת להתמודד עם הקשר איתה ועם שאר הדברים בעצמך וחשוב שתקבלי הנחיה והכוונה מתאימים. כל טוב ד"ר אורן קפלן

שלום רע לי כל כך רע לי שזה בלתי נסבל כבר.לא מדובר בהרגשה זמנית.ולא מדובר בתחושה של סוף העולם.אבל רע לי בחיים באופן כללי.אני מטופלת אצל פסיכולוג די טוב כבר חצי שנה בערך .אבל אין התקדמות.אני גם חושבת שאני נהיית תלותית בו שאני מחכה בהיסטריה לשיחות שלי איתו,אולי אפילו אני מתיחסת אליו כמו אל חבר או משהו דומה להידלקות עליו. בקיצור לא טוב לי ואני גם חולה במחלה כרונית,קרוהן שזה בעיה במעיים בעיה רצינית בלתי הפיכה שדופקת לי את החיים. ועכשיו אני בתקופה לא קלה של המחלה. איך יוצאים מהדיכדוך הזה... שירה

שירה שלום ההתמודדות עם המחלה אינה פשוטה ואת כנראה בתהליך של התמודדות לא רק פיזית אלא גם נפשית עם משמעויותיה של המחלה. טוב שפנית לטיפול פסיכולוגי. חששותיך מפני התלות הנוצרת בטיפול טבעיות וכדאי שגם תשתפי את הפסיכולוג בהן. ההתקדמות אינה בהכרח מהירה שכן את מתמודדת עם בעיה שגם היא לא ברת שינוי מיידי. עם זאת בטווח הארוך תכיפות ההתקפים של המחלה עשויה בהחלט לרדת בעקבות מצב נפשי טוב ויכולת לשליטה טובה יותר בחיים שלך ובמצב הרוח. נדרשת הרבה סבלנות ונכונות להיאבק במחלה ובדכדוך שתוקף אותך. אני מקווה שהזמן והטיפול המתאים יעשו את שלהם. לאט לאט. בברכה ד"ר אורן קפלן

אוי שירה יקירתי אני מצטער לשמוע שקשה לך ביחוד משום שע"פ ההיכרות עימך כאן מעל דפי הרשת את נראית לי כאישה חזקה ונחושה להפתר מבעיותה הנפשית. אני יכול להגיד לך או להמליץ לך מנסיון לשלב טיפול תרופתי (שעד כמה שאני זוכר את מתנגדת לו...) או להחזיק עוד קצת מעמד כי עוד מעט הדכאון יעבור מעבר לפינה,לי זה גם קרה אני נכנסתי לדכאון לאחר טיפול שדי הוכיח את עצמו ולאחר מספר ימים קשים זה עבר וחזרתי להגיש טוב יותר (אם כי לא ישן בלילות ואת זה ניתן לראות ....)בקיצור יקירתי עוד יום יומיים זה יעבור,באמת. תעברי את זה בקלות, גיא

הי אני בחור במערכת יחסים של כשנתיים עם חברה שאני מאוד אוהב.שנינו בני עשרים ושש וטוב לנו ביחד.בכל התחומים.כרגע לא מדברים על חתונה כי זה מוקדם מדי לטעמי למרות שהחברה כבר רומזת פה ושם. הבעיה שלי זה שאין לי הרבה ניסיון עם בחורות.היא בערך החברה השנייה שלי.ויש לי דחף פנימי ולא רק מיני להתרגש עם אחרות,אין אחת ספציפית כרגע,אבל באופן כללי.רוצה להתנסות לחוש להנות. אל תאמר לי שמשהו לא בסדר במערכת היחסים שלי כי אני ממש אוהב את חברה שלי והכל אצלינו זורם מצויין.אבל יש לי רצון לנסות עוד.אבל מה אפשר לעשות?להפסיד אותה בשביל רצון להרפתקאות או אולי לבגוד? אני אשמח לתשובה

רביד שלום ראשית, אף אחד לא יוכל לתת לך את התשובה במקומך. אפשר לתת לך נקודות למחשבה ואיתן תצטרך להתמודד. הרצון לחוות התרגשות וניסיונות נוספים טבעי. עם זאת, גם לאדם שחווה הרבה מאוד קשרים זוגיים קשה לפעמים להתחייב. אז קודם כל השאלה האם זה רק העניין הטכני של התנסויות נוספות עם אחרות, או שזה גם המחויבות לזו האחת שאתה אוהב. לאחר מכן כדאי לחשוב על הזוגיות שלכם. האם את הפנטזיות שלך על האחרות אינך יכול לממש עם בת הזוג הנוכחית שלך? אולי לא ניסית מספיק לחלוק איתה את תשוקותיך. אתם שנתיים ביחד ואולי יש עבודה כלשהי משותפת שעליכם לעשות על הקשר כך שהוא יספק את שניכם באופן מלא ואולי אז לא תחוש בפיספוס. לגבי הבגידה וההרפתקאות עם בחורות אחרות, כמובן שיש את הסיכון שתפסיד את בת זוגתך הנוכחית, אבל מעבר לכך שווה לחשוב מה מפעיל אותך שם. אני לא בטוח שגם אחרי התנסויות נוספות התשוקה הזו תעלם ואז תרצה לתמיד את האחת והיחידה. בקיצור, יש כאן תהליך של גילוי עצמי שעליך לעשות. אל תשאר עם המרכיבים הטכניים או המיניים של השאלות, הן בד"כ הרבה יותר עמוקות מכך. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

עיצה נבונה אמנם אך יורשה לי לאמר מספר משפטים. כדאי לעיתים ללכת עם ההרגשה והדחף שלא תהיה לאחר מכן הרגשה של פספוס . ההרפתקאות חולפות ורק מחזקות את ההרגשה שבעצם החברה האהובה במקרה זה היא באמת זאת שאתה אתה רוצה לחלוק את חייך . הדחף הזה מגיע לרוויה ואז תהיה שלם עם עצמך יותר בקשר שלך . אין סיבה שהחברה תדע על מאווייך אתה אדון לעצמך גם אם אתה כבייכול "משתייך" לעוד חצי. אנשים לעיתים מאוד מקובעים במן מחשבה שאדם שכאשר הוא חלק מזוג הוא כבר לא שייך לעצמו בקטע . ובכן אני נשואה שנים והיו לי תקופות של חטאים קטנים לענות לעצמי על צרכי הראש והגוף כאחד ולא קרה דבר ההיפך הוא הנכון . לכן במקום להתלבט כל כך הרבה תנסה לעצמך ובזהירות ובדיסקרטיות וכך תהיה שלם יותר עם החלטותיך בעתיד. אדם צריך לחוות, במידה שהוא מרגיש שהוא רוצה בכך. במידה שהבסיס שלו יציב אין שום חשש ואם לאו מוטב לו לא להיכנס למסגרת . דרך אגב המילה בגידה היא קצת אקוטית לעניין אפשר לאמר סטוץ אלא אם כן בגדת במולדת. דבר נוסף גם הבן זוג שלי מקבל מרחב מחייה לעצמו בתור אינדיווידואל. ותחשבו על זה :=))) בהצלחה

שלום, איני יודעת אם זה הפורום הנכון אך אני מחפשת תשובה ואולי מפורום זה תבוא הישועה. יש לי ילדה בת 6.5 ילדה חמודה מאוד אך עם טמפרמנט מאוד חזק- הבעיה העיקרית היא כשהיא עייפה היא לא מסוגלת להשתלט על עצמה- היא מתחילה להיות מאוד אלימה- מכה אותי , משתוללת, בקיצור- מאוד קשה לרסן אותה- אני לא יודעת איך משתלטים עליה מה גם שהיא חזקה פיזית- ניסיתי כמה פעמים לסטור לה דבר שעזר מיידית אבל אני לא חושבת שצריך לפתור אלימות באלימות ואני מאוד מנסה להיות רגועה- אך הדבר מאוד קשה לי- כל הפסיכולוגים שאיתם דיברתי אמרו לי שאין מה לעשות- היא עם טמפרמנט קשה וזה המצב צריך לחבק ולעודד אבל בהתקפת האלימות אי אפשר לגעת בה. מישהו יכול לזרוק לי חבל הצלה? אני מיואשת

איילת שלום אני קצת מופתע מהתשובה שקיבלת מהפסיכולוגים אליהם פנית. במידה ואין הפרעה נפשית מאובחנת (ואז בוודאי שהילדה זקוקה לטיפול אישי). אין כל סיבה שלא ימצא פתרון לבעיה. אני מציע לך לפנות למטפל משפחתי לקבל ייעוץ, מאחר והבעיה עולה בהקשר משפחתי מערכתי. תחילה כדאי לפנות לבד או/ו עם בן זוגך, ולאחר מכן ליזום מפגש משותף עם הילדה. צריך לנסות ולהבין מה קורה לך ברגעי האלימות. העייפות אינה יכולה להיות הסיבה הממשית לעניין. יתכן שברגעי העירות היא עוצרת משהו שפורץ ברגעי העייפות שבאופן טבעי פחות נשלטים. ברוב היישובים בארץ יש מחלקות שעוסקות בטיפול משפחתי, אפשר לברר באגף הרווחה בעיריה או בשירות הפסיכולוגי החינוכי, וכמובן שאפשר לפנות באופן פרטי. בברכה ד"ר אורן קפלן

איך אפשר לחזק את הדימוי העצמי?

ריקי שלום קודם כל כדאי להבין מהיכן נובעת הפגיעה בדימוי העצמי. יכולות להיות סיבות שונות וגם התשובה תהיה שונה באופן אישי. מבחינת שיטות ההתמודדות, במידה ואת יודעת את הסיבה אפשר להתמודד דרכה. למשל, אם את מוצאת קושי במפגשים חברתיים או קבוצתיים כדאי לנסות להצטרף לקבוצה, אולי טיפולית, אולי סדנה ליחסי אנוש או אסטרטיביות. יש כמובן אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי פרטני ולבחון שם את הבעיה ולעבד את הפתרון. בכל מקרה, את צריכה למצוא את הפתרון האישי שמתאים לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכל המשתתפים. ובכן, כפי שאתם רואים חזרתי לפורום. הייתי בהשתלמות מקצועית בארצות הברית בנושא טיפול בהפרעות חרדה ובמיוחד בעזרת שיטת EMDR. ההשתלמות היתה מעשירה מאוד ובהחלט חיזקה את אמונתי בשיטה זו. ברפרוף מהיר בפורום ראיתי שיש שאלות גם בנושא הזה, ואשמח לענות עליהם בקרוב. למעוניינים, ניתן לקרוא בינתיים מעט במאמר המצוי בכתובת הרצ"ב http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בקרוב אעדכן את המאמר בעקבות החידושים שלמדתי בארה"ב. בשל הפרש השעות אני עדיין לא בעירנות מלאה לענות על שאלות. אני אשתדל להיכנס מחר לפורום ולענות על כל השאלות המצויות בעמוד הזה, גם אלו שהוצבו בימים האחרונים. במידה ויש שאלות קודמות יותר שעדיין רלוונטיות עבורכם אנא כתבו אותן שוב או הוסיפו קישור אליהן ואשמח לענות. להתראות ד"ר אורן קפלן

.

איך יכול להיות שפיתחתי תלות כזו באדם שאני לא מכירה?!

תודה לכל המברכים גם אני שמח לחזור לפורום ונחמד לראות שהפעילות המשיכה כאן גם בהעדרי. להתראות אורן

ברוך שובך, אני אמנם חדשה כאן אך בזמן הקצר שנוכחתי הטבתי לראות את התייחסותך לאנשים ואני מחזקת את ידיך ומודה לך על כך, שהרי הקלחת הארצית שלנו גם כך "מעוותת בדרכיה" בגין אירועים לא "נורמלים" אשר "תורמים תוספים" קשים על חיי היום יום . אשרנו שיש לנו אוזן קשבת ומוטב ה"אוזן" שלך :=) כל טוב ניבה

שלום! אני בת15 ואני מרגישה שאני מפספסת את הנעורים שלי בגלל הביטחון העצמי שלי הירוד (לא נראה שיש לי בכלל) אני כול הזמן חרדה ולא יוצאת עם חברות ולכול הפעילויות שמארגנים בתנועה או בבי"הס אני תמיד מוצאת את הדרך להתחמק.ושאני מדברת עם בנות תמיד אני לחוצה כזאת שאולי אני לא מעניינת או לא מספיק טובה או שאני צריכה להשתנות בגלל שיש לי אופי דפוק ושכולם מושלמים.אני מטופלת בטיפול פסיכולגי אבל מה עוד אפשר לעשות?

7 שלום אני מתאר לעצמי שיש סיבה לכך שאת נמנעת מלהשתתף בפעילויות. יתכן שזה ביטחון עצמי נמוך ובהחלט יתכן שאת סובלת מסוג של חרדה חברתית. מאחר ואת נמצאת בטיפול פסיכולוגי אני חושב שזו דרך מצויינת לנסות לברר ממה את בדיוק חוששת כשאת מתחמקת מפעילות. מה להערכתך הגרוע ביותר שעלול לקרות. חלק מהפתרון הוא להילחם בהימנעות ולמצוא דרכים להשתתף בפעילות חברתית שפחות מאיימת. אולי תוכלי למצוא דרך הפסיכולוגית קבוצה טיפולית של בני נוער בגילך כך שתוכלי לקבל פידבק גם מאחרים. כמו כן כדאי בינתיים לנסות ולהשתלב בקבוצות באינטרנט בפורומים וצאטים כך שתוכלי להתאמן מרחוק ועם פחות מבוכה עם קשרים חברתיים, ובהמשך תעזרי יותר אומץ להתמודדות ישירה. חשוב מכל, נסי להביא את הדברים שאת מרגישה לטיפול הפסיכולוגי ולהיעזר במסגרת הזו כדי לשנות את המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי אני פונה בבעיה קצת לא רגילה לגילי.אני בת 27.5יחסית בלי ניסיון במערכות יחסים.אבל עם רצון מאוד גדול לרכוש ולהנות מניסון כזה בייחוד מיני.אני רוצה חבר ,אבל בינתיים כשאין רוצה לחוות סקס.משהו בתוכי עוצר אותי.יש לי ידיד שאני יכולה לשכב איתו אם ארצה ויש בחור שפעם הייתי מאוהבת בו והיום לא ואני בכל זאת מרגישה תשוקה גדולה אליו ומספר פעמים כמעט והגענו למיטה אבל אני לא יכולתי להמשיך עד הסוף.קרו אפילו מקרים שיצאתי עם מישהו תקופה ולמרות שנימשכתי הרגשתי שאני לא מסוגלת להיפתח פיזית בלי להיפתח רגשית למרות שנוצר קשר רגשי כלשהו.אני מאוד רוצה להשתחרר מינית,לחוות אבל אני רואה רק פגיעה וכאב במין שלא עם חבר. יש שיטה להשתחרר בלי להצטער אח"כ? שלי

שלי, אני ממליצה לך לפנות בדברים אלה גם לפורום "טיפול מיני ומיניות" בתפוז. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=385

לשלי תנסי כמה פעמים מקסימום ניסית- לא אהבת או ניפגעת לפחות תדעי שזה לא בשבילך ולא תרגישי פיספוס.מניסיוני גם לי היו דילמות בעניין,וניסיתי כמה פעמים,בהתחלה קצת הרגשתי לא טוב עם עצמי אבל אח"כ התמימות עוברת ומתחילים להנות מהמין כמו שצריך. בהצלחה רוית

שלי שלום כנראה שעבורך הדילמה קיימת, להשתחרר ולהיפגע, או, להישמר ולהישאר עם תסכול כלשהו. הפתרון אינו טכני שכן לדילמות שלך יש כנראה סיבות טובות ולא הייתי מנסה להילחם במשהו שקיים בך. יש כנראה קול פנימי ששומר עליך וכדאי להאזין לו. אולי פשוט היית רוצה מערכת יחסים משמעותית עם מין מוצלח, ולא את החלקים האלה בנפרד. בשורה התחתונה, אני לא חושב שיש שיטה להשתחרר בלי להצטער. כל עוד עד מרגישה מבפנים שיש על מה להצטער וממה להיפגע הרי שהתעלמות מהקול הפנימי רק תגרור כאב נוסף. במידה ואת מרגישה ואת משלמת מחיר גם עבור ההמנעות מקשר מיני תצטרכי לבחון את המחיר מול התועלת ולהחליט האם לעשות מעשה. במידה וכן עדיף אולי להיעזר ולהתייעץ בידידים המוכרים לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר קפלן. האם אפשר בעזרת השיטה EMDR לטפל בחרדה חברתית או פחד במה או דיכאון? תודה שילה

שלום שילה שיטת ה EMDR מיעודת לטיפול בטרואמה יש המטפלים גם במה שקשור לכפיתיות. מחקרים אחרונים בנושא מערערים על יעילותה של השיטה. הדרך לטפל בחרדה היא בטיפול התנהגותי קוגנטיבי או טיפול דינמי. דרור

דרור שלום אני חולק על דעתך. דווקא מחקרים אחרונים בהחלט תומכים בשיטה, הן לטיפול בפוסט טראומה והן למגוון הפרעות חרדה נוספות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שילה שלום בהחלט אפשר. עם זאת ניתן לשלב טכניקות נוספות בטיפול הפסיכולוגי. חשוב לאבחן מה בדיוק הבעיה שכן את מציינת שלוש בעיות שונות. הן יכולות להופיע יחדיו אך בהחלט לא בהכרח. תוכלי לקרוא מעט על השיטה בכתבה http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

האם תוכל להסביר בקצרה מהן שיטות הטיפול הנ"ל?

מיקי שלום EMDR ו CBT הן קיצור ל Eye movement desensitization and reassessment Cognitive Behavioral therapy שתיהן מבוססות על שיטות פסיכולוגיות קוגניטיביות לטיפול, בעיקר בהפרעות חרדה. שתיהן נחשבות לשיטות המובילות כיום לטיפול בפוסט טראומה, שתיהן מנסות להתמודד עם מחשבות ורגשות שליליים הקשורים לעצמי ובהקשר לאירועים טראומתיים, ולשנותם. הגישות שונות מבחינת הפרוטוקול המבוצע בהן, אך דומות במובנים רבים. שתיהן מופעלות פעמים רבות בטיפולים קצרי מועד. מאמר שכתבתי על EMDR מצוי בקישור הבא http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בקרוב אנסה לסיים מאמר גם על CBT בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכל המשתתפים, אני מחפשת המלצה על מטפלים בהיפנוזה. אני יודעת שיש רשימה של משרד הבריאות של כל המורשים לעסוק בהיפנוזה, שמותיהם ופרטיהם. אני מחפשת המלצה אישית ממישהו שהתנסה בטיפול והיה מרוצה. תודה!

יעל שלום כדאי לבדוק קודם כל האם הבעיה מתאימה לטיפול בהיפנוזה. תוכלי לקרוא מעט במאמר בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בכל מקרה, אכן יש רשימה בה ניתן להיעזר של האגודה הישראלית להיפנוזה. אשמח להפנות אותך למטפל בהיפנוזה באזור מגוריך במידה ותרצי (במידה ואכיר). במידה וכן שלחי אלי מייל, כתבי מהיכן את וכמה מילים על הבעיה שאת רוצה לפתור. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כחודש בזמן נסיעה חזרה מהעבודה הרגשתי נימול בגוף שהתחיל בצורה חלשה בידיים ובבטן ותוך דקות התגבר ועבר ליתר חלקי הגוף.כמו כן הדופק שלי עלה מאוד.הזמנתי אמבולנס,ובבית החולים קיבלתי כדור דראלין וכדור הרגעה והתאוששתי.מאז חזרה התופעה כמה פעמים,תמיד בנהיגה או בנסיעה,כשלפעמים זה עובר לבד ולפעמים עם כדורים.עברתי בדיקות אקג כמה פעמים,בדיקת מאמץ,אקו לב,בדיקה אצל נוירולוג ובדיקות דם.כל הבדיקות יצאו תקינות,והרופאה שלי אומרת שכנראה מדובר במשהו פסיכולוגי ורשמה לי קסנקס כדי לקחת במקרים כאלה,אבל אני מפחד להתמכר.שאלותיי: 1)האם באמת מדובר במשהו פסיכולוגי? 2)אם כן,האם יש טיפןל אחר לתופעה?

התחלה של התקפי חרדה , שים לב לנשימות שלך שהן גורמות לנימול. כנס לאתר : www.panicdisorder.uo.co.il "אתר החרדה" גש לפסיכיאטר ותתחיל לקחת תרופה נגד דיכאון כמה שיותר מהר יותר טוב. עדיף ללא קסאנקס אלא אם אתה לא יכול לשלוט בהתקפים אלא רק בעזרת קסנקס. ובכל מקרה עדיף לך להחליף לקלונקס.

איקס שלום בהחלט יתכן שמדובר בהתקף חרדה, לאור העובדה שהבדיקות הרפואיות תקינות. החשש להתמכר מקסנקס מוצדק, רצוי להימנע מהתרופה לאורך זמן ובמידה ומדובר בחרדה לקחת תרופה נוגדת חרדה. כדאי לפנות לפסיכיאטר ולא להיסתפק ברופא המשפחה. בנוסף כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. להלן תקציר על הטיפול המקובל בחרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לחץ גופני/נפשי [עקה; סטרס] זה לא מה שחשבת. זה הרבה יותר גרוע. תוכנית להתמודדות וטכניקות לשימוש עצמי מאת ד"ר ארנון לוי * בוקר טוב מר ישראלי. אתה קם בבוקר ושומע בחדשות על הפצצת יעדי מחבלים בתגובה על הפיגוע של אתמול. אתה שומע על התרחבות האבטלה ופקקי תנועה בדרך למקום עבודתך. עליך לנסוע לעבודתך בזהירות שלא תפגע חלילה בתאונה ותגיע לאישפוז כיוון שבתי החולים הודיעו שמלאי התרופות מתקרב לקו האדום. בעבודה מודיעים על צימצומים והמנכ"ל כועס על כי לא עמדת ביעדים שנקבעו להצגת תוכנית העבודה. אין טעם להמשיך ולהעכיר את מצב רוחכם בתיאור מצבי הסטרס המצטברים לאורך היממה, הם מוכרים לכולנו. מהרגע בו התעורר מר ישראלי משנתו ועד שיניח את ראשו על יצועו יעברו עליו עשרות מצבי לחץ לעיתים קשים ולעיתים פחות. אין חולק על כך שאין כיום הרבה מקומות על הפלנטה שבהם רמת הסטרס משתווה לרמתה בארצנו. פיגועים, אינתיפדה, מיתון, אבטלה, חוסר וודאות כלכלית ואישית, בנוסף לאוירת אלימות בחברה, במשפחה, בכבישים, ובבתי הספר יוצרים רמת סטרס כמעט בלתי ניסבלת. בנוסף לכך, בחברה הישגית ומשתנה ללא הרף כמו שלנו, מצפים מכם, ואתם בוודאי מצפים מעצמכם, להצליח תמיד בהתמודדות עם בעיות בקריירה, בזוגיות, ובהורות וציפיות אלה כשלעצמן מייצרות סטרס ללא הרף. לזכותכם יאמר, שאם פניתם לקרוא מאמר זה סביר להניח שמדי פעם שאלתם את עצמכם "לאן נוליך את הלחץ הזה ?" אנשים אחרים, מרבית האוכלוסיה כפי שנמצא במחקרים רבים, אינם מודעים לעוצמת הלחץ המצטבר המופעל על המערכת הגופנית/נפשית שלהם. גם אלה שמחשיבים את עצמם לחזקים ובלתי פגיעים ללחץ (וזכורה אמרתו הידועה של ראש ממשלתנו הקודם ברק "אני אינני לחיץ") אינם מודעים לשמות שהסטרס עושה בהם מדי יום ביומו. עד לשנים האחרונות נהגו להתייחס לסטרס כאל מטרד חולף, מצב של מתח, עייפות, לחץ בראש או אי שקט פנימי. התייחסו לזה כאל סממן לחיים המודרניים, לתסמונת מנהלים, או בן הלוויה הבלתי נמנע של ההצלחה החברתית כפי שיאמרו או יתפארו למשל חלק ממכריכם: "איזה יום עמוס פגישות מתישות היה לי היום בהנהלה הראשית. אני שפוך מעייפות", או "עבדנו היום בחברה מסביב לשעון והגענו להישגים מעבר ליעדים שהציב חבר המנהלים". נכון אומנם שהסטרס הוא בן לוויה בלתי נמנע של החיים המודרניים אולם למעשה במקורו הוא תגובה ראשונית של מרכזים פרימיטיביים במוח שהופעלה אף אצל אבותינו הקדמונים. הסטרס הוא תגובה למצב שנתפס ע"י המערכת הגופנית/נפשית כמצב של איום קיומי ומופיע גם אצל בעלי חיים בטבע. למשל: זברה שבורחת מלביאה רעבה מצויה בסטרס גבוה ביותר שמאפשר לה לגייס כוחות עילאיים ובלתי שיגרתיים בכדי לשרוד. או אם תחשפו את חיית המחמד שלכם, חתול סיאמי למשל, לכלב דוברמן זועף תבחינו שהיא מנסה להעלם מהמקום ואם היא לכודה בפינה, שערותיה יסמרו, היא תנהם ותפעל בכל האמצעים הקיצוניים ביותר שהעניק לה הטבע להתמודד עם הגורל המר שמצפה לה משיניו חסרות הרחמים של הדוברמן. אם תבצעו בדיקה של המערכות הפנימיות תגלו אצלה, בדיוק כמו אצלנו, פעימות לב מהירות, עלייה בלחץ הדם והפרשת הורמוני סטרס: אדרנלין, נוראדרנלין, דופאמין, ובעיקר קורטיזול. הורמונים אלה גורמים לגיוס חירום של כל מערכות האורגניזם להתמודד עם סכנה קיומית. אנחנו רואים אם כן שהסטרס אינו סתם תגובה מרגיזה אלא פונקציה חיונית לשימור ולהתגוננות במצבי סכנה. איפה אם כן הבעיה ? הבעיה היא בכך שהאבולוציה והברירה הטבעית הכשירו אותנו להתקיים בטבע, בסוונה או בג'ונגל, בהם הסכנות הקיומיות הן אמיתיות. האדם יצר ציוויליזציה שמחליפה את החיים בטבע: ההתמודדות במקומות העבודה באוניברסיטאות, במערכות הפוליטיות והחברתיות, בחברות היי טק, בתוך המשפחה וכיו"ב מחליפים בחברה המודרנית את ההתמודדות הקיומית בטבע. האדם חי בג'ונגל סמלי שבו האגו שלו הופך להיות תחליף סמלי לאורגניזם הקיים בטבע. אדם שבחברה יוקיעו אותו כ"לוזר", ימתחו עליו ביקורת חריפה או ילגלגו עליו ירגיש מבוכה או בושה והאגו שלו המאויים יגרום לגוף להפעיל את אותן מערכות חירום כאילו הוא נמצא בסכנה קיומית ממשית. הבעיה היא של חוסר התאמה בין המערכות הביולוגיות שלנו לבין הצרכים של החיים בתרבות ובציוויליזציה. אדם המצוי בעיצומו של משבר בנישואיו זקוק למשאבים גופניים ונפשיים רבים אך הוא אינו זקוק לתגובות ההורמונליות, הנירולוגיות והמטבוליות שמתעוררות אצל אדם שנופל דרך חור בקרח לתוך הים הקפוא, למרות שאלה בדיוק התגובות שתתעוררנה. הפעלת מערכות החירום של גופנו פעמים רבות ביום גורמת לשחיקתנו הגופנית/נפשית. בנוסף לכך, לא זו בלבד שמערכת החירום שלנו אינה מסייעת לנו לשמור על תקינות המערכות הביולוגיות/פסיכולוגיות לאורך זמן אלא היא גם פוגעת בתפקודנו. הגברת קצב הלב שמיועדת להזרים דם רב יותר לשרירים מתאימה למצב של סכנה קיומית, אך כאשר נהיה בעימות עם עמית לעבודה היא תגרום לנו להתנהגות אימפולסיבית, ליותר דם בשרירים לפחות דם במוח, ולהורמונים שיפגעו בכושרנו להתמודד עם הסיטואציה בצורה אופטימלית. מה שגרוע יותר הוא שמצבים אלה שוחקים בהדרגה את גופנו ונפשנו וגורמים לנו להתבלות ולהזקין לפני הזמן. חוקרי לחץ מודרניים טוענים שהלחץ הוא כמו רעל שמטפטף בשיטתיות בתוך הגוף ופוגע בכל מערכותיו וגורם למקרי מוות פתאומיים (כמו התקף לב) או הדרגתיים (כמו התפתחות מחלות כרוניות, כיבי קיבה, זיהומים ויראליים או סרטן בעיקבות השחיקה במערכת החיסונית ובשאר מערכות הגוף). בנוסף לכך, קיים מחיר נפשי המתבטא בחוסר שקט, מצבי חרדה, וחוסר הנאה מהחיים. המנגנון הפנימי הבלתי מודע שלנו שנתקל בתגובות חירום של גופנו מפרש אותן כמצבים מסכני חיים וגורם לנו לפעול בהתאם אף גם אם בהכרה המודעת שלנו ברור לנו שאיננו פועלים נכון. בנוסף לכך, בד"כ אנשים נוטים לפעול בצורה פרדוכסלית במצבי לחץ. הם נוטים להוסיף חטא על פשע בכך שהם מעשנים, זוללים, שותים אלכוהול, קפה או מעשנים סמים להקל על הלחץ ובכך גורמים לעצמם נזק נוסף. בעיה נוספת הקשורה לסטרס היא שככל שאנו נתקלים יותר בסטרס איננו מתרגלים אליו כפי שיאמר לנו לכאורה השכל הישר אלא להיפך, ככל שניתקל יותר בסטרס נהיה פחות ופחות עמידים אליו והמערכת הגופנית-נפשית שלנו תישחק יותר ויותר מהר. נמצא גם במחקרים שנעשו לאחרונה שחלים שינויים בפעילות ובמבנה המוח אצל בעלי חיים שחשופים ללחץ מתמשך ושגורמים להחרפת תגובת הלחץ כאשר חל אירוע מלחיץ חדש. גם השכל הישר מסביר לנו תופעה זו: אנשים או בעלי חיים שנחשפו הרבה פעמים למצבים מאיימים ייעשו יותר "פחדנים" או בעלי סף גירוי נמוך יותר. מי שעבר טראומה ייעשה יותר קופצני ומפוחד עקב הפרשה גבוהה של הורמוני חירום. ההגיון האבולוציוני של תגובה זו הוא ברור: בע"ח כלשהו שמתקיים בסביבה בעלת איומים רבים חייב להפעיל את מערכות החירום שלו בכדי לשרוד. הוא חייב להיות יותר "פחדן" כלומר זהיר יותר בכדי לשרוד טוב יותר. האבולוציה הכשירה אותנו לשרוד במצבי חירום שאלמלא כן הוא לא היינו מגיעים הלום והיינו נכחדים במהלכה, אך להפעלת מנגוני החירום יש מחיר כבד. האבולוציה הביאה כביכול בחשבון שמצב סכנה הוא סביר פעם ביומיים שלשה ולכן "שווה" לבעל החיים לשלם מחיר עבור השרדותו. אך עדיין לא נוצרה חיה כזו שתוכל להתמודד בהצלחה עם מצבי לחץ רבים ויומיומיים מבלי שתשחק במהירות את המערכת הגופנית/נפשית שלה, גם לא האדם עם כל תחכומו. מה עושים אם כן להתמודדות טובה יותר עם מצבי הסטרס ? את השיטות המקובלות להפחתת לחץ ניתן לחלק לשלוש קטגוריות: 1. שיטות שיוצרות הרגעה: למשל מדיטציה לסוגיה, ובעיקר סוגי מדיטציה שממקדות התרכזות בגוף, סוגי הרפייה, הרפיית שרירים, הרפייה של ידי נשימות, עצירת הנשימה ושיחרור מבוקר שלה, נשימות עמוקות בשילוב מודעות לגוף ולנפש, נשימות מטהרות שמשחררות לחץ, יוגה ותנוחות גוף מרגיעות, או הדמייה מודרכת שבה ניתן לדמיין בעזרת מנחה מקומות מרגיעים. שיטה נוספת בקטגוריה זו היא משוב ביולוגי המאפשר בעזרת מערכת ממוחשבת וחיישנים המחוברים לגוף לבדוק את רמת הלחץ המופעלת על מערכת העצבים האוטונומית ולימוד עצמי של הפחתת רמת הלחץ. 2. שיטה נוספת היא טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי המחנך את האדם להתייחס לגורמי הסטרס ב"פרופורציה" ולא להגזים בחשיבותם וכן להבין את משמעותם. 3. קטגוריה שלישית היא צרור של עצות "קומון סנס" פרקטיות שעל כל אדם להתאים לעצמו בהתאם לנטיותיו האישיות שמפחיתות אצלו את רמת הסטרס. "מלכת" קטגוריה זו היא הפעילות הספורטיבית שמסייעת בד"כ להפחתת הסטרס. שיטות נוספות הן: טיפולי שיאצו או מסג', מוזיקה שאוהבים, הליכה ברגל, ג'קוזי וכו' בהתאם לנטיה האישית של כל אחד. כך שניתן לסכם שיטות אלה במספר טיפים להתמודדות עם סטרס: 1. להאיט את הפעילות- לבצע פעולות לאט ומתוך ריכוז, לעשות הפסקות בפעילות מדי פעם. כשאנחנו בפעילות "אטרף" או "היפר" רמת הסטרס עולה בקצב מהיר. 2. דבר שני פשוט לבדוק מה מרגיע אתכם: ספורט, מסז'ים, מקלחת, שיחה עם חבר, וכו' 3. הרפיות, מדיטציה דמיון של מקום נעים וכו'. 4. מודעות עצמית וראיית הדברים בפרופורציה. 5. ראייה אופטימית של הדברים, הומור, תקווה ובכלל חשיבה חיובית. הדרך האידיאלית להתמודד עם סטרס היא שילוב כמה משיטות אלה עם ייעוץ או טיפול פסיכולוגי קצר. הערך המוסף של שילוב טיפול פסיכולוגי קצר במצבי סטרס הוא בכך שגורמי הסטרס העיקריים אינם גורמים חיצוניים כפי שניתן לחשוב אלא המשמעות הפנימית הבלתי מודעת שאנו נותנים להם. למשל: אשה המצויה בסכסוך משפחתי עם בעלה סובלת מסטרס גבוה, עצבנות ומתח. לכאורה הסטרס נובע מהמשבר הזוגי שנוצר בבית. למעשה בדרך כלל כאשר אנו מנתחים את הגורמים העמוקים יותר של הלחץ נמצא לעיתים קרובות שאוירת העוינות שנוצרה בבית מעוררת אצל האשה חרדה בלתי מודעת מאפשרות של תגובה אלימה מצד בעלה (גם כאשר הוא מעולם לא הגיב באלימות) או אצל אשה אחרת יכולה להתעורר למשל חרדת נטישה סמויה (למרות שעקב היחסים המעורערים ביניהם היא מעוניינת בפרידה). לעיתים קרובות נמצא במקרה הראשון אסוציאציות, חלומות, זכרונות או תמונות המתקשרים לגילויי אלימות וסכנת חיים או, במקרה השני, לדחייה רגשית ובדידות. משמעויות סמויות אלה שהנשים שבדוגמא נותנות למצבן גורמות לא רק לסטרס גבוה יותר אלא מעוותות את תהליכי החשיבה שלהן וגורמות להן לשיפוט מוטעה לגבי מצבן ולהחלטות שגויות. למשל האשה במקרה הראשון עלולה לערב גורמים נוספים שעלולים לפגוע בפתרון הבעיה ובמקרים קיצוניים לברוח מהבית ולאבד את זכויותיה והשניה עלולה להשאיר את המצב הקיים בלתי מטופל כיון שתחשוש שלעולם לא תהיה מסוגלת ליצור קשר משמעותי. על פי תפיסתנו, בטיפולי אנטי-סטרס מתקדמים, יש לנצל את המומנטום שנוצר בטיפול בכדי להפוך את האנרגיות של הלחץ לאנרגיות חיוביות. שינוי התפיסה הפנימית יוצר תובנה חדשה למצב שנתפס קודם לכן כבלתי ניסבל. במקום דרך ללא מוצא הפונה יוכל לראות דרך חדשה שתאפשר לו להפוך את האנרגיה המתוחה לאנרגיה רגועה ויצירתית. *הכותב הוא פסיכולוג קליני ופסיכואנתרופולוג מחבר הספר:,מעבר למראה הריקה" שהתמחה ופיתח טיפול במצבי סטרס בפגישה כפולה אחת. ד"ר ארנון לוי - טל. 6723670(03) טל/פקס 6720641(03) סלולרי 055466005 רח' בורוכוב 39 גבעתיים 53221 לפרטים נוספים עיין באתרנו: www.i-a-psychotherapy.org/ArnonLevy/index.html

אכן מאמר מצויין שפורסם לאחרונה בשער אתר דוקטורס.

למה האגרסיביות? אני נהנית מהפורום שד"ר קפלן מנהל ואני שמחה לשובו הצפוי, אסור?

אני בן 17.5 אני הומו שנמשך לשמנים וזקנים ואני מנוי לבריכה אבל לאחר הבריכה אני מפחד ללכת למקלחות מחשש שיעמוד לי אם יש אפשרות לשכוח זאת לזמן מה (שלא יעמוד לי בטעות)?

תתקלח בבית.

Q שלום תצטרך ללמוד להתמודד ולקבל את נטייתך המינית במובנים שונים, וגם בנושא זה. אין כאן מה לשכוח. יש בהחלט מה להבין ולעבד שכן כנראה שהמבוכה שלך לא מתחילה ולא מסתיימת במקלחת. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן 13. מעולם לא היה פופולרי במיוחד. מאז שעברנו למושב, המצב החברתי שלו בולט יותר. הוא לא יצר קשר עם אף ילד במושב כמעט (פרט לילד אחד צעיר ממנו שמחלק את זמנו בין שני מושבים). הוא כבר חודש בחופש ואף ילד מהכיתה לא התקשר אליו, וכשהוא ניסה ליצור קשר עם אחרים זה לא הניב תוצאות. הוא כל היום על המחשב, לעיתים אני מנסה להוציא אותו מהבית אבל נראה לי מצחיק שאני צריכה לדאוג לפעילויות בילוי עבורו בגיל זה. הוא נמצא הרבה עם אחיו הצעיר ממנו בשנתיים, וזה המזל שלו, אך הופך להיות תלוי בו חברתית יותר מדי. לאח הצעיר יש די הרבה חברים במושב, וגם נפגש עם ילדים ממושבים אחרים. אני דואגת להתפתחותו התקינה, גם במהלך השנה לא נפגש הרבה עם חברים ולא מוזמן למסיבות אבל במהלך השנה פחות בולט כי יוצא לבית ספר. גם אני איני יוצרת קשרים בקלות ואני די בודדה חברתית, אז איני יודעת אם אני משליכה עליו את דאגותי ובעיותי האישיות שלא פתרתי אותן או שאני חרדה במיוחד כי אני רואה את חיי בשידור חוזר... אני מפעילה עליו לחץ מיותר כנראה כשאני שואלת אותו מה קורה ולמה הוא לא נפגשד, וכשאני מאוד כועסת אני נותנת ביטוי לחוסר שביעות הרצון שלי שהוא כל היום בבית. זה בטח לא מוסיף לדימוי העצמי שלו.

לאם המוטרדת צריך לבדוק איתו האם הוא מוטרד. פשוט לשבת ולשוחח איתו בנושא. במידה וכן כדאי לנסות למצוא מסגרות חברתיות מתאימות שקיימות באזורכם בתקופת החופשה כגון חוגים, קיטנות וכדומה. חשוב שתהיה לו פעילות, היא לא חייבת להיות עם בני גילו בהכרח. לכן האפשרויות רחבות כולל אפילו עבודה לקיץ, התנדבות כלשהי, פעילות ספורטיבית ועוד. עם פתיחת שנת הלימודים רצוי לעקוב אחר השתלבותו החברתית ובמידה ויש בעיה להתייעץ עם היועצת והמחנכת בביה"ס. טוב שאת מודעת לתחושותיך בנושא, זה יעזור להפריד בין מה שאת מרגישה לבין מה שהוא באמת מרגיש. בברכה ד"ר אורן קפלן

אנא ענו לשאלתי מ- 15/7 בנושא ילד הנמשך באופן קיצוני למים. תודה

עידית, יש הודעה מד"ר קפלן שהוא נעדר עד יום שבת. עדי

thanks....

היום כל היום..וכל אחר הצהריים אתמול לא הרגשתי טוב... . גם כרגע שאני כותב את זה אני עדיין לא מרגיש טוב כל כך.... אני כותב את זה ביום רביעי בשעה 5:29 אתמול כנראה בעבודה .....אכלתי סנדוו'יץ עם סלט מיונז וטונה..כנראה קצת מקולקל ואני בגלל התקפות הדיכאון שלי אוהב להטביע את יגוני באכילה מופרזת....ואחר כך ...מרגיש "חרא" בגלל זה (סליחה על הביטוי-אבל זה המילה הכי מתאימה)....והלחמניה של הסנדוויצ'ים האלה היא מאוד עבה...ושופעת...(אלה לחמניות כמו חלות כאלו קטנות) אחרי כל לחמנייה כזו הביטחון העצמי שלי יורד מאוד ..אני מרגיש כאילו שמנתי..בכמה קילו...אבל כדי לתקן את המעוות אני הולך ברגל כל יום כ20-25 דקות ...הולך בעלייה אז כנראה קיבלתי קלקול קיבה....יש לי כאבי לחץ בבטן, ושלשולים... נראה לי שהתקררתי גם קצת...אני מנוזל מאוד ...והמצח שלי כל הזמן מזיע.... לא יכלתי להירדם כל הלילה בגלל זה....והיום לא הלכתי לעבודה..... ואני מרגיש מפוחד גם בגלל זה...אני מרגיש כאילו לא יאמינו לי בעבודה שחליתי.... כי בדרך כלל אני מפגין נחישות שאני בעבודה... אני פוחד שיחשבו שעשיתי הצגות בשביל חופש.... אז יום ראשון לא באתי לעבודה, בגלל ההופעה שראיתי...וגם היום..כי לא חשתי בטוב יש לי מין חרדה כאילו מסמנים אותי לפטר אותי יש לי גם לחצים בחזה...מין לחצים קלים אומנם...לא קטסטרופלים ...אחרת הייתי במיון כבר.... אבל מדיי פעם יש גם אחד כזה חזק....וממנו אני פוחד...יש לי חרדה מדברים כאלה..אני לא רוצה לדעת באמת מה יש לי..... פוחד פוחד...כל הזמן אני פוחד...זה רק מגביר את הלחצים בחזה.... אני גם נורא פוחד ללכת לרופא כללי....כי לך תדע איפה זה הסתיים...בדיקות בדיקות....מייאשות נורא... אני גם צריך תמיכה נפשית שאני הולך לראות רופא....מישהו שילך איתי...ואיין לי את זה...אני פשוט לא יכול ללכת לרופא בלי תמיכה של מישהו שיאחוז ביידי ושירגיע אותי.... (ואתם יודעים מי חסר לי....שילווה אותי בכל "מסע" רפואי) יש גם כל מיני בדיקות חודרניות שמהם אני נורא פוחד....דרך הגרון ודרך....לא חשוב....אבל אני מה זה מפחד מי זה...כי כבר רצו לעשות לי בעבר וסירבתי מהפחד.... אני חושב שגמרתי עם הלחמניות שם... מהיום אני אקח לעבודה את התפריט הבא: עגבניה רגילה/ כמה עגבניות שרי קטנות מלפפון ירוק גדול טרי... פלפל צהוב/ירוק כמה זיתים... קופסת גבינה לבנה... ולחמית...(זה כאילו...במקום לחם) ולקינוח: תפוח עץ ירוק זה בטח יקל על דרכי העיכול שלי והנשימה שלי כי אחרי לחמנייה שופעת אני גם לפעמים...יש לי קשיי נשימה כיזה סותם לי שם הכל אני חייב להיגמל מיזה... אבל מה אני אעשה שאני אהיה עייף מהעבודה ואראה מישהו אוכל....לחמנייה שמנה וטעימה?.. האם אעמוד בפיתוי????? עזרו לי להגיד לזה לא! רציתי ללכת לבית חולים להיות שקט שהכל בסדר... אבל במקום זה החונך שלי...יבוא היום ונלך לעשות טיול באוויר על ספת הים האוויר שם אני מקווה ינקה לי את הריאות מהמיונז המקולקל במקום לללכת למקום ההזה בית חולים אני אלך לים אבל ביקשתי מהחונך שלי ....שילך לאט לאט כי אני פוחד כזה אני חייב להתגבר על הפחד שיקרה לי משהו כי אני לא מרגיש טוב ולצאת מהבית! כי אני יש לי לחצים כאלו בחזה.... רק זה יעשה לי באמת טוב אז אני ב7 אלך איתו לים אני מקווה שזה ישפר את מצבי... שלחתי את אבא שלי למכולת שיביא לי קולה קרה...זה בטח גם יעזור ואני אקח כל 4 שעות אקמול להתראות ובברכת חדשות טובות ישראל

היי ישראל מה שלומך היום? אני מקווה שיותר טוב.ובאמת טיולים באויר הפתוח עושים טוב בייחוד בזמן שחולים. אני מקווה שהשתפר מצבך תעדכן אותי מיקה

היום כל היום..וכל אחר הצהריים אתמול לא הרגשתי טוב.... גם כרגע שאני כותב את זה אני עדיין לא מרגיש טוב כל כך.... אני כותב את זה ביום רביעי בשעה 5:29 אתמול כנראה בעבודה .....אכלתי סנדוו'יץ עם סלט מיונז וטונה..כנראה קצת מקולקל ואני בגלל התקפות הדיכאון שלי אוהב להטביע את יגוני באכילה מופרזת....ואחר כך ...מרגיש "חרא" בגלל זה (סליחה על הביטוי-אבל זה המילה הכי מתאימה)....והלחמניה של הסנדוויצ'ים האלה היא מאוד עבה...ושופעת...(אלה לחמניות כמו חלות כאלו קטנות) אחרי כל לחמנייה כזו הביטחון העצמי שלי יורד מאוד ..אני מרגיש כאילו שמנתי..בכמה קילו...אבל כדי לתקן את המעוות אני הולך ברגל כל יום כ20-25 דקות ...הולך בעלייה אז כנראה קיבלתי קלקול קיבה....יש לי כאבי לחץ בבטן, ושלשולים... נראה לי שהתקררתי גם קצת...אני מנוזל מאוד ...והמצח שלי כל הזמן מזיע.... לא יכלתי להירדם כל הלילה בגלל זה....והיום לא הלכתי לעבודה..... ואני מרגיש מפוחד גם בגלל זה...אני מרגיש כאילו לא יאמינו לי בעבודה שחליתי.... כי בדרך כלל אני מפגין נחישות שאני בעבודה... אני פוחד שיחשבו שעשיתי הצגות בשביל חופש.... אז יום ראשון לא באתי לעבודה, בגלל ההופעה שראיתי...וגם היום..כי לא חשתי בטוב יש לי מין חרדה כאילו מסמנים אותי לפטר אותי יש לי גם לחצים בחזה...מין לחצים קלים אומנם...לא קטסטרופלים ...אחרת הייתי במיון כבר.... אבל מדיי פעם יש גם אחד כזה חזק....וממנו אני פוחד...יש לי חרדה מדברים כאלה..אני לא רוצה לדעת באמת מה יש לי..... פוחד פוחד...כל הזמן אני פוחד...זה רק מגביר את הלחצים בחזה.... אני גם נורא פוחד ללכת לרופא כללי....כי לך תדע איפה זה הסתיים...בדיקות בדיקות....מייאשות נורא... אני גם צריך תמיכה נפשית שאני הולך לראות רופא....מישהו שילך איתי...ואיין לי את זה...אני פשוט לא יכול ללכת לרופא בלי תמיכה של מישהו שיאחוז ביידי ושירגיע אותי.... (ואתם יודעים מי חסר לי....שיללוה אותי בכל "מסע" רפואי יש גם כל מיני בדיקות חודרניות שמהם אני נורא פוחד....דרך הגרון ודרך....לא חשוב....אבל אני מה זה מפחד מיזה...כי כבר רצו לעשות לי בעבר וסירבתי מהפחד.... אני חושב שגמרתי עם הלחמניות שם... מהיום אני אקח לעבודה את התפריט הבא: עגבניה רגילה/ כמה עגבניות שרי קטנות מלפפון ירוק גדול טרי... פלפל צהוב/ירוק כמה זיתים... קופסת גבינה לבנה... ולחמית...(זה כאילו...במקום לחם) ולקינוח: תפוח עץ ירוק זה בטח יקל על דרכי העיכול שלי והנשימה שלי כי אחרי לחמנייה שופעת אני גם לפעמים...יש לי קשיי נשימה כיזה סותם לי שם הכל אני חייב להיגמל מיזה... אבל מה אני אעשה שאני אהיה עייף מהעבודה ואראה מישהו אוכל....לחמנייה שמנה וטעימה?.. האם אעמוד בפיתוי????? עזרו לי להגיד לזה לא! רציתי ללכת לבית חולים להיות שקט שהכל בסדר... אבל במקום זה החונך שלי...יבוא היום ונלך לעשות טיול באוויר על ספת הים האוויר שם אני מקווה ינקה לי את הריאות מהמיונז המקולקל במקום לללכת למקום ההזה בית חולים אני אלך לים אבל ביקשתי מהחונך שלי ....שילך לאט לאט כי אני פוחד כזה אני חייב להתגבר על הפחד שיקרה לי משהו כי אני לא מרגיש טוב ולצאת מהבית! כי אני יש לי לחצים כאלו בחזה.... רק זה יעשה לי באמת טוב אז אני ב7 אלך איתו לים אני מקווה שזה ישפר את מצבי... שלחתי את אבא שלי למכולת שיביא לי קולה קרה...ה בטח גם יעזור ואני אקח כל 4 שעות אקמול להתראות ובברכת חדשות טובות ישראל

היה אצלי רופא פרטי ביקור בית בדק אותי אמר שהכל בסדר....חשד שאני לא שותה מספיק אמר לי לשתות הרבה.... נתן לי הפנייה לרופא גסטרו (מערכת העיכול) כנראה שיש לי כאבים בחזה בגלל שהסרעפת שלי משהו עולה... צריך לקחת כדורים לסדר את זה אבל עדיין כואב לי בחזה הוא אמר שזה יעבור.. אני רק צריך לשתות יותר היתכן?.. אני פוחד מבדיקה קשה של גסטרו רצו פעם להכניס לי צינור עם מצלמה לפה דרך הגרון לא עשיתי את זה...פחדתי אני מאוד מפוחד ומוטרד אני עדיין מתנשם בכבדות איזה מבאס

היי אני מקווה שתרגיש טוב ושזה יעבור לך מהר. אני עשיתי את הבדיקה עם הצינור(גסטרוסקופיה)וזה בכלל לא נורא,מטשטשים אותך ובודקים בלי שאתה מרגיש. ככה לפחות מוצאים מה יש לך או אין לך תהיה בריא אלי

16.7.02 שלום רב, אני אמא לילדה בת 11 ולילד בן 3, ברצוני לשאול שאלה לבגי בני. לבני ישנם "התקפות עצבים": הוא מגיב בצורה מאוד אגרסיבית מכה את כולם וזורק את עצמו או את החפץ שיש לוביד עד שהוא שובר אותו. במידה ומשהו לא מסתדר לו או שלא הבינו אותו או לא בצעו את מה שהוא מבקש הוא מגיב בצורה מאוד חריפה. מה שמטריד אותי מאוד הוא שגם במזן שהוא רואה סרט בצורה מאוד רגועה ומרוכזת, לפעמים הוא פשוט נתקף בצעקות בכי חזק זעה ומש נאבק לכמה דקות וכמו שזה בה כך זה עובר. גם לפי הגננת לילד אין בעייה התפתחותי יש לו זיכרון נהדר ויכולת ריכוז מאוד גבוהה ואררכה והמוטוריקה הגסה והעדינה שלו ממש טובה. פניתי לרופא שלו ושאלתי האם ההתקפות הם כתוצאה מבעיה פיזיולוגית של למשל חילוף חומרים או משהו אחר האם צרים לבצע צילום מוח. רופא הילדים אמר לי שלפי ההסבר שלי וההסתכלות שלו על הילד אין כל בעיה פיזיולוגית אלא רק פסיכולוגית והמליץ להגיע לטיפול פסיכולוגי. כמובן שאני פניתי לפסיכולוג בקרבת ביתי. אך בליבי אני עדיין חשה שהבעייה היא לא רק פסיכולוגית. הרי צריך להיות גורם כל שהוא שגורם לו להגיע למצב של עצבים כאלה. ברצוני לציין שמאוד קשה לטפל בו, או למשל ללכת לקניות או לקניון ולכל סידור או טיול אחר ואפילו לחברים . נ.ב. אינני יודעת אם יש קשר אך בני נולד כרוך בחבל התבור שלושה פעמים. ובגיל שנה וחצי עבר ניתוח כפתור בשני אוזניו והוצאת השקד השלישי עקב דלקות חריפות חוזרות. לתשובתך אודה !!!

21.7.02 בוקר טוב אבקש את תשובתך - מאוד דואגת zl כתב/ה: > > 16.7.02 שלום רב, אני אמא לילדה בת 11 ולילד בן 3, ברצוני לשאול > שאלה לבגי בני. > לבני ישנם "התקפות עצבים": הוא מגיב בצורה מאוד אגרסיבית מכה את > כולם וזורק את עצמו או את החפץ שיש לוביד עד שהוא שובר אותו. > במידה ומשהו לא מסתדר לו או שלא הבינו אותו או לא בצעו את מה שהוא > מבקש הוא מגיב בצורה מאוד חריפה. מה שמטריד אותי מאוד הוא שגם > במזן שהוא רואה סרט בצורה מאוד רגועה ומרוכזת, לפעמים הוא פשוט > נתקף בצעקות בכי חזק זעה ומש נאבק לכמה דקות וכמו שזה בה כך זה > עובר. גם לפי הגננת לילד אין בעייה התפתחותי יש לו זיכרון נהדר > ויכולת ריכוז מאוד גבוהה ואררכה והמוטוריקה הגסה והעדינה שלו ממש > טובה. פניתי לרופא שלו ושאלתי האם ההתקפות הם כתוצאה מבעיה > פיזיולוגית של למשל חילוף חומרים או משהו אחר האם צרים לבצע צילום > מוח. רופא הילדים אמר לי שלפי ההסבר שלי וההסתכלות שלו על הילד > אין כל בעיה פיזיולוגית אלא רק פסיכולוגית והמליץ להגיע לטיפול > פסיכולוגי. כמובן שאני פניתי לפסיכולוג בקרבת ביתי. אך בליבי > אני עדיין חשה שהבעייה היא לא רק פסיכולוגית. הרי צריך להיות גורם > כל שהוא שגורם לו להגיע למצב של עצבים כאלה. ברצוני לציין שמאוד > קשה לטפל בו, או למשל ללכת לקניות או לקניון ולכל סידור או טיול > אחר ואפילו לחברים . > נ.ב. אינני יודעת אם יש קשר אך בני נולד כרוך בחבל התבור שלושה > פעמים. ובגיל שנה וחצי > עבר ניתוח כפתור בשני אוזניו והוצאת השקד השלישי עקב דלקות חריפות > חוזרות. > לתשובתך אודה !!! >

ZL שלום לבנך הסטוריה רפואית שיתכן וקשורה (אך יתכן ולא) לעניין. כדי להיות בטוחה שבדקת את העניין לעומק מומלץ לפנות לנוירולוג ילדים מומחה וליחידה להתפתחות הילד. אבל גם אם הענין הרפואי לא השפיע באופן ישיר בהחלט יתכן שהיתה השפעה משנית, כלומר שהילד פיתח תגובות חרדה וזעם גם בהקשר לאירועים הרפואיים הקשים שעבר בגיל כל כך צעיר. כדאי שתדעי שגם לילדים שהוגדרו באופן פורמלי עם ליקויי למידה למינהם או היפראקטיביים ברוב המקרים לא מוצאים עדות רפואית נוירולוגית פורמלית, ובכל זאת משייכים את הסטורית הלידה וההתפתחות, לפחות בחלקה לבעיה. לכן בסופו של דבר הטיפול הפסיכולוגי הוא ברוב המקרים הדרך להתמודד עם הבעיה, גם אם זו פיזיולוגית במקורה. אישית אינני ממליץ על טיפול אישי לילד כה צעיר. אני ממליץ על ייעוץ והדרכה פסיכולוגיים להורים והם המטפלים הישירים עם הילד עצמו. אולם כאן יש גישות שונות וכדאי להתייעץ עם הגורם אליו פניתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

22.7.02 דר' קפלן שלום רב, ראשית אני מודה לך על תשובתך המעמיקה והכוללת ע"פ הרופא המטפל (שהוא ממוחה ילדים) וע"פ הגננת הילד אינו היפראקטיבי או בעל ליקוי למידה. פניתי לפני כחודש וחצי למרפאה להתפתחות הילד ומסרתי דו"ח הורים ודו"ח גננת מנהל המרפאה קיים עימי שיחה טלפונית והבהיר לי שלבני אין שום בעייה התפתחותית או שכלית אלא רק רגשית שבטיפול אצל פסיכולוג (הדרכה להורים והסתכלות על הילד) אפשר בקלות לפתור את הבעייה. (מה שנראה לי מאוד לא בסדר להחליט לגבי ילד מבלי לראות אותו "רפואה דרך הטלפון") 2.8.02 תתקיים הפגישה הראשונה עם הפסיכולוג האם יש צורך לפנות לניורולוג לפני הביקור אצל הפסיכולוג ? לתשובתך אודה !

בת 39. רקע- לפני כ- 10 שנים , לאחר תאונת דרכים עם פגיעה בהיפופיזה והפרשת יתר של פרולקטין המטופל בפארילק . במהלך ההחלמה מהתאונה החלו הפרעות בשינה והוחל טיפול בבונדורמין עם שיפור. כמו כן הוחל טיפול בקלונקס. מאז העלתי את מינון הבונדורמין (על דעת עצמי ) וכן, שילבתי איתו תרופות נוספות. ב-4 השנים האחרונות הצלחתי בכוחות עצמי להוריד מינון ול"ותר" על חלק מהתרופות . כעת אני נוטלת 2 כדורי בונדורמין בלילה וקלונקס (במידת הצורך). לציין, הקלונקס ניתן בשל ממצאים נאורולוגיים וע"י נאורולוג מומחה. אני רוצה להכנס להריון, זמני אוזל, ובנוסף אני בחרדה גדולה. בן זוגי אינו מודע כלל לבעייתי . אני פוחדת מאוד ומתחננת לעזרה. מה יהיה עם הריון? האם יש סיכוי שאוכל להפסיק את התרופות? גמילה??????. (היפנוזה נכשלה). אין לי די כסף לטיפולים פרטיים ואני נואשת. אנא עזרו לי.

מי שיכול לעזור לך זה פסיכיאטר מומחה להתמכרויות. תבקשי מרופא משפחה הפניה למרפאה לבריאות הנפש או למרפאה להתמכרויות. גמילה מקלונקס ובנדורמין בכלל לא פשוטה ולפעמים יש צורך אפילו באישפוז.

דלית שלום כפי שעינת המליצה כדאי לפנות לפסיכיאטר ולקבל ייעוץ רפואי. הפורום הזה עוסק רק בייעוץ בתחום הטיפול בשיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נמצא בחרדות המלוות בכאבים בחזה מועקה במשך החודשים האחרונים בבדיקות הכל תקין קסאנקס וקלונקס עוזרים לי [ הפסיכאטר מנסה עליי תרופות אך אני לא מצליח להיסתגל לשום תרופה והתופעות לוואי קשות ניסיתי ציפרמיל לוסטראל פריזמה ועכשיו אחרי שלפני יומיים הפסקתי פריזמה אני אמור לנסות אפקסור אשמח לשמוע מאנשים שעברו מיקרים דומים

הי תמיר אפקסור היא אחלה תרופה, הכי טובה, הצילה אותי קסנקס תיזהר מאוד, ממכרת, ואתה לא יודע לאיזה ברוך אתה נכנס, שאחר כך קשה מאוד וממש לא נעים, לצאת מזה. עדיף להתרחק משימוש קבוע לאורך זמן כנ"ל קלונקס (אומנם קצת פחות אך גם ממכר)

אתר שעוסק בנושא בכתובת: www.panicdisorder.up.co.il השילוב של התרופות שעוזרות לך עם התרופות שהרופא מנסה להתאים לך הם הפיתרון. עצם ההחלפות של כל כך הרבה תרופות - יכול לגרום לבעיות. רק לאחר זמן ממושך של שימוש בתרופה תחליט אם היא בעייתית או לא לפעמים תופעות הלוואי נעלמות לאחר שהגוף מתרגל לתרופה. בהצלחה.

אני חוזרת ומזהירה אותך מהתרופות הממכרות. וחוזרת וממליצה על אפקסור, שאין לה כמעט כל תופעותלוואי בהתחלה, וגם אינה ממכרת, וגם יעילה מאוד.

איה תודה על תגובתך ספרי לי על המקרה שלך על התרופות שניסית אני לוקח חצי כדור בערב של אפקסור 37 למשך יומיים וממחר המינון עולה לפעמיים ביום חצי כדור יש לי כאבים בחזה רוב היום אני לוקח קלונקס להקלה אשמח לשמוע ממך יותר תודה ויום נעים

1. נסה גם אפרודיל. 2. נסה לטפל במקור הבעיה. בכל מקרה- הרפיה /מדיטציה סדירה, עוזרת לאורך זמן אך יש להתמיד וזה אכן לא נותן פתרון מיידי. אני אומרת זאת מניסיון אישי ואני בהחלט לא פריקית של תורות מזחיות וכד'.. פסיכולוג/פסיכיאטר יכולים לסייע בהכנת קלטת הרפייה שאיתה תיבוד בהמשך. יש גם שיטת סילבה ועוד רבות... לשיפור הבריאות בכלל ולהפחתת חרדות.

תמיר,גם אני התחלתי לקחת ציפראמיל ויש לי תופעות לוואי רבות כמו הזעת יתר ובחילות.אתה יכול לספר לי מה היה לך ובמשך כמה זמן זה נמשך?כי לי הרופא אמר שזה אמור לעבור בתחילת הטיפול. תודה

מדוע לא נקים קבוצת תמיכה בנושא חרדות ודכאון ? עברתי לפני כשמונה חודשים טראומה קשה מטופלת בתרופות, טרם מצאתי מזור. ידוע שבירושלים קיימת קבוצת תמיכה האם ידוע על קבוצת תמיכה הפועלת בתל אביב? מצפה לתגובות מהירות, תודה.

תמיר שלום שמחתי לראות את מגוון התשובות שקיבלת ואני מקווה שתוכל להיעזר בהם. בכל מקרה, כדאי שתתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל ותברר איתו על הנסיונות השונים וההבדלים בין התרופות. אינך צריך להרגיש שהפסיכיאטר מנסה עליך כל מיני תרופות, המעורבות בטיפול עשויה בהחלט לעזור להצלחתו. בכל מקרה, אני ממליץ לך לשלב גם טיפול פסיכולוגי שכן לחרדה מקור נפשי כלשהו ולא רק היבט פיזיולוגי. תמצית קצרה בנושא תוכל לקרוא בקישור הבא http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לפני כשנתיים עברתי תאונת דרכים. תאונה יחסית קלה, אבל כנראה שמאוד נבהלתי. אחר כחצי שנה עברתי עוד תאונה (שתיהן לא היו באשמתי, הייתי חייבת לציין). אני בד"כ מאוד שקולה, גם הבחור שפגע בי התנצל ואמרתי לו שבאמת לא קרה כלום ובמזל לקחתי את הפרטים שלו. כעבור כחצי שעה התחיל לכאוב לי הצוואר ומאז אני סובלת. הגעתי לרופאת המשפחה שלי כעבור כשבועיים אחרי התאונה הראשונה עם תלונות שאני מפחדת לצאת מהבית (גרתי אז על כביש ראשי), ולחוצה כל היום, מה שלא הכרתי בעבר, וכל פעם שאני נמצאת ליד כביש אני מפחדת שיקרה לי משהו למרות שברור שאין סיבה. קיבלתי כדורי הרגעה tranxal וזה מאוד עזר לי. הייתי אמורה לקחת כדור לפי צורך. אבל על דעת עצמי לא המשכתי טיפול כי חשבתי שאתגבר על זה לבד, וחבל להתחיל בגיל צעיר עם הכדורים האלה. אז הייתי בת-24. אחרי התאונה השנייה קיבלתי מהנוירולוג תרופות לשיכוך כאבים וזריקות בגב ובגפיים כי מאוד מאוד כאב לי ולא הייתי מסוגלת לתפקד כראוי, פשוט לא הייתי מסוגלת לצאת בבוקר מהמיטה מרוב כאבים. דיברתי עם הנוירולוג והוא אמר שזה יעבור. אז ביקשתי ממנו כדורי שינה בשביל שאוכל לקחת לפעמים כשקשה לי לישון, הכאבים בגב ובעורף מאוד הפריעו לי, ולקחתי כמה פעמים (לא יותר מכדור לשבוע) וישנתי עם זה ממש טוב. בינתיים החלפתי נוירולוג, והחדש שלח אותי למעבדת שינה ויצא בבדיקה שיש לי שינה משובשת rdi 6.1 וגם שלפי דעתם ה- apnea שלי ברובה נובעת ממתח חרדה ועוררות גבוהה ורק קצת מההתעורריויות נובעות מבעיות נשימה. איכות החיים שלי ירדה פלאים בשנתיים האחרונות,אני כל הזמן עצבנית, ו ממש מרגישה שאת השנים הכי טובות שלי אני מעבירה בלהתאושש או בלנסות להתאושש.... לאן כדאי לפנות? איזה טיפול מקבלים בד"כ לדבר כזה? אני מוכנה לקבל כל טיפול, אפילו טיפול תרופתי רק להמשיך את החיים שלי בצורה נורמאלית. יש לציין שאני עושה הכל כדי לחיות בצורה רגילה ככל שניתן, אני לומדת לתואר ראשון ועובדת קבוע במשרה חלקית. תודה!

לילה שלום אני מצטער על האיחור בתשובתי. חזרתי רק אתמול לפורום. תיאורך מעלה אפשרות שאת סובלת מתסמונת פוסט טראומתית. רבים אינם מודעים להשלכות של תאונת דרכים מבחינה נפשית. מדובר על מצב של סכנה מיידית לחיים, גם אם לא קרה דבר, בוודאי אם מדובר בטראומה סידרתית. פעמים רבות אחרי אירועים קריטיים שכאלה מתפתחות תופעות נפשיות של חרדה, דיכאון, מתח תמידי ופגיעה באיכות החיים. אני מציע שתפני לייעוץ פסיכולוגי. יתכן שתוכלי להיעזר גם בטיפול תרופתי אבל כל הסימפטומים שאת מתארת מתאימים בהחלט לתסמונת פוסט טרואמתית וכדאי לטפל בה בצורה הזו. אחת השיטות המומלצות היא EMDR ותוכלי לקרוא עליה בקישור הבא http://www.psychologia.co.il/emdr.htm אגב, במידה ואת סטודנטית תוכלי בוודאי להיעזר בשירות הפסיכולוגי המצוי בד"כ בכל המוסדות האקדמיים. נסי לברר אצל דיקאן הסטודנטים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

בני בן 9 וחצי ויש לי הרגשה שהוא כל הזמן מרחף. לוקח לו זמן להתלבש כשהוא מתפלל הוא לא מרוכז ומתפזר לכל מני כיוונים. הוא לא יושב יציב על השולחן, כאילו שהוא חסר חוליות. בבית הספר יש לו ציונים מעולים אבל בבית הוא לא מרוכז בכלל. איך אפשר לפתור את הבעיה, וכיצד עלי להתמודד איתה?

רונית שלום אני מציע שתבקשי מהמורה בביה"ס לעקוב אחריו ולראות האם התופעות קורות גם בכיתה. במידה ולא קשה להניח שמדובר בבעית קשב שכן אז היא צפויה להופיע בכל מקום ובמיוחד בביה"ס. אם התופעות קורות גם בביה"ס צריך לפנות לאבחון, אפשר להתייעץ עם פסיכולוג/ית ביה"ס בנושא. כדאי לשוחח עם הילד ולברר האם הוא מודע למה שקורה לו, ולמה זה מתקשר. במידה וזה מפריע גם לו אפשר לבקש ממנו לנהל כמה ימים יומן קצר ולתעד את הרגעים שבהם פתאום התפזר אחרי שנעשה מודע לעניין. אם זה לא מפריע לו, כדאי שתחשבו מדוע זה מפריע לכם. בכל מקרה זה יעביר את הנושא לתחום המשפחתי ולא בהכרח האישי. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם ידוע תופעות לוואי של פאקסט וציפראמיל ? ומה ידוע לגבי יעילותו של הציפראמיל לטיפול באי יכולת לישון חרדות ודיכאון? האם יש נסיון לתקופה ארוכה בסטילנוקס לשינה ?

גי שלום אנא פנה לייעוץ פסיכיאטרי או לפורומים העוסקים ברפואה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני 3 שנים בערך סבלתי מחרדות קשות שהיו מתבטות בעיקר בכאבים פיסיים קשים, לחצים בראש כאבי שרירים אי יכולת לתפקד, טופלתי וברוך השם הכל בסדר איתי, מידי פעם היו חוזרים לי הלחצים בראש אבל היו נעלמים מהר כי ידעתי למה זה קורה לי . בקיצור הייתי מובטלת 4 חודשיים וישבתי לי בבית בסתלבט, באמת שנהנתי מהאבטלה , לאחרונה התחלתי לעבוד , והעבודה קשה מאוד ויש המון תחרות וכדומה ואתמול התחלתי לחוש כאב בראש וככל שחשבתי על זה זה התגבר וככה גם השרירים התחילו לכאוב, האם ייתכן שזה קשור ללחץ, כי אני מאוד היפכונדרית ופחדנית זה לא מחלה נכון?

כוכי, שווה להיבדק שאכן אין מחלה. עדי

עדי צודקת בהחלט שווה להיבדק-זה נכון תמיד ולהיפוכונדרים זה חובה וגם כיף. . . אבל, אין ספק שלחצים , אפילו שלא היו מורגשים בעבר , אצל אדם שחווה בעבר טראומה או חרדה - יגרמו להרגשה רעה מהר יותר מבעבר האדם הופך לרגיש. הנקודה .