אלימות מילולית ועוד בעיות...

שלום רב, יש לי שאלה קצת מורכבת, ואני מקווה שזה המקום להעלות אותה. מדובר באחותי, כבת 31, אם לשני ילדים-בת שנתיים וחצי ובן 9 חודשים, אשר מתפרצת לעיתים קרובות ביותר במה שאני מכנה התקפי עצבים המלווים בקללות ולפעמים (לעיתים די רחוקות) גם באלימות פיזית (בעיטות,דחיפות ). למיטב ידיעתי, האלימות המילולית הזו מופנית בעיקר כלפי אמא שלי, ואולי גם כלפי בעלה. קל מאוד להצית את זעמה, וניתן לומר שכאשר היא נמצאת בקרבת אמא שלי, זה קורה הרבה (אמא שלי נוהגת להעיר לה על כל דבר קטן ולבקר אותה ללא הרף). הן לא גרות בסמיכות, אך מכיוון שאחותי לא עובדת, היא מגיעה אחת לכמה חודשים עם הילדים לביקורים אצל אמי, שאורכם בדר"כ בין שבוע לשבועיים. בכל ביקרו כזה מתחוללות כמה התפרצויות כאלו, וכשזה מתחיל- הקללות תמיד כוללות את כל המשפחה (למרות שאינם קשורים כלל לריב), ולעיתים הברוגז של אחותי שנגרר מהריב עם אמא שלי כולל גם אותי (לדבריה-אני לא שונה מאמא שלי-אז היא פשוט "מחרימה" גם אותי, ולא מדברת איתי למשך זמן מה עד שהרוחות נרגעות). המצב הזה איננו חדש, אבל הוא חורה לכולנו במיוחד כעת, כאשר יש ילדים בבית ששומעים את כל המריבות האיומות האלו, את הקללות ואת הצעקות. ממה שאני יודעת על המצב הרפואי של אחותי (אלו לא דברים שדיברו עלייהם בבית באופן גלוי), אני יודעת שהיה לה התקף אפילפסייה יחיד כשהיתה כבת 4 או 5, ובנוסף אני חושבת שיש לה גם סוג מסויים של דיסלקצייה. לא היה לה קל לא בלימודים ולא במציאת עבודה, עובדות שתמיד היו בולטות במיוחד על רקע ההצלחה היחסית שלי בתחומים הללו. (אנחנו רק שתי אחיות). כמו כן אחותי נתמכת כספית על יד הורי באופן מאסיבי, עובדה שלדעתי מנציחה את המצב הקיים- היא אפילו לא מחפשת עבודה. כפי שציינתי, בבית היו ריבים אלימים מילולית מאז שאני זוכרת את עצמי, ולפני כ- 7 שנים אחותי טופלה על ידי פסיכולוגית, טיפול שכלל מפגשים גם עם הורי וגם איתי. לא זכור לי שהיו לטיפולים האלו השפעות מרחיקות לכת על התנהגותה, אולי באופן זמני ביותר. אני מאוד רוצה לעזור לה, אבל לא רוצה להתערב באופן ישיר (עניין שאמי לוקחת על עצמה, לעיתים באופן מוקצן). רציתי לדעת האם לאור התמונה שניסיתי לצייר, ישנה אפשרות לקבל הכוונה כלשהי או המלצה על טיפול כלשהו שאיננו טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי קונבנציונלי. תודה מראש

שירי שלום אני בספק אם התערבותך תועיל. מדובר כנראה בקשר מורכב בין אחותך לאמך וכל השאר אלו תוצרי לוואי. אינני חושב שזה קשור לדיסלקציה או אפילפסיה, בוודאי לא באופן ישיר. אם אמך אינה יכולה להציב את הגבולות התערבותך עלולה לסבך אותך ולהציב אותך במוקד העימות. עם כל הקושי הייתי מציע לך להישאר כצופה מן הצד, עם כל הקושי שבכך. את הדיאלוג תוכלי לנסות לעשות עם אמך, לעזור לה לקבל החלטות נכונות יותר. לא הייתי מציע לך לנסות ולהתערב באופן ישיר מול אחותך לאור המצב שתיארת. אדגיש כי זו תחושה מתוך מעט מאוד מידע שסיפקת, לכן הטוב ביותר הוא לנסות ולהתייעץ עם אנשים קרובים שמכירים את המצב מקרוב ולשמוע את דעתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן ותודה על התגובה המהירה, גם אני חושבת שאני לא צריכה להתערב באופן ישיר אבל בגלל שהמצב המתואר נמשך כבר שנים ולא משתנה גם בעקבות שיחות שלי עם אמי , רציתי לחדד ולשאול האם לדעתך, יש מקום להמליץ על תרופת הרגעה כלשהי. כפי שציינתי, קל מאוד לעורר את חמתה של אחותי, ולפעמים ההתנהגות העצבנית וחוסר הסבלנות מופנים גם כלפי הילדים. לפיכך אני חושבת שהבעייה איננה רק בקשר שלה עם אמא שלי, אלא מורכבת יותר. איך מניעים את המצב כלפי שיפור כלשהו?