בירור לגבי טיפול פסיכולוגי קדום

טופלתי בשנות התבגרותי אצל פסיכולוגית ואחר כך אצל תרפיסטית באמנות, כדי להתגבר על דיכאון והפרעת אכילה. אצל שתי המטפלות הטיפול הפסיק בניגוד לחוות דעתן אחרי תקופות של שנתיים. (הפסיכולוגית הציעה לתרפיה באמנות לאחר שהרגשתי רוויה, שעמום וחוסר תכלית בטיפול. אלה גם היו הסיבות להפסקת התרפיה באמנות). היום מאוד מעניין אותי לשמוע באיזה טכניקות ושיטות הן השתמשו ומה בעצם עשיתי בפגישות האלה. מנקודת מבטי אני כמעט ולא זוכרת תהליכים, הדרכות, "מתודות"... אלא רק פטפטת נרקסיסטית שלי ואמפתיה שלהן. אה ... וגם כמה יצירות אמנות שלי שהולבשו עליהן משמעויות פסיכולוגיסטיות. האם זה מקובל לבוא שנים אחרי ולבקש מהמטפל לחלוק את נקודת המבט שלו על הטיפול? האם הן תגדנה לי את האמת או שהן ישתמשו בשאלותי כפלטפורמה לבירור היחסים שלי כלפי הטיפול בלי בעצם לענות לי על שאלות בכנות? האם אפשר לדבר עם פסיכולוג מבלי דיסטאנס של מטפל - מטופל ולברר באמת מה הוא חשב במהלך הטיפול? הייתי מאוד רוצה לשמוע מהמטפלות פירוט אישי בסגנון ארווין יאלום. האם הספרים שלו יוצאי דופן בישירותם? אני יודעת שלפחות אחת מהמטפלות מפרסמת מאמריםץ האם יכול להיות שאני הייתי נושא מחקר, ואם כן האם נוכל לדון במסקנות המחקר יחד? עוד דבר שעלי לציין הוא שהייתי במהלך הטיפול (ועודני) מטופלת בסוג של פרוזאק. אני חוששת שאחרי שאדבר איתן אשתכנע לחזור לפסיכותרפיה במגמה להוריד את מינון התרופה כשלמעשה אני מרגישה שלא התרפיה היא שעזרה לי אלא התרופה. יש לי חולשה לממבו ג´מבו הפסיכולוגי, ואינטלקטואלית זה תמיד נראה לי מאוד טוב והגיוני. רק שרגשית זה לא עוזר למרות שבאמת ניסיתי. האם זה יהיה לי טוב לראות מהשקפתן את השפעת הטיפול עלי וכך אולי להפריד בין השפעת התרופה להשפעת התרפיה ולהסיק מסקנות לעתיד?

ד. שלום אינני רואה מה את יכולה להפסיד. תקבעי פגישה ותראי מה יקרה. אני מתאר לעצמי שגם אם לא תקבלי תשובות ישירות תוכל כאדם בוגר להתרשם מול מי את יושבת ומה גישתה הטיפולית. האופן שבו יענו לך תלוי באופן האישי והמקצועי של המטפלות שלך ולכן באמת אינני יודע לענות. אם את מרגישה שהתרופה עשתה את השינוי מדוע את חוששת מהמפגש? אולי בכל זאת יש חלק כלשהו בתוכך שמחפש גם את הטיפול הפסיכולוגי. לא מדובר כלל בדבר מה אינטלקטואלי, שם לא נמצאות הרגשות ובד"כ גם לא הבעיות. אינני רואה אפשרות להפריד בין השפעת התרופה להשפעת השיחות, אינני גם רואה טעם בכך. גוף ונפש הם יחידה אחת והשילוב בין תרופות לפסיכותרפיה הוכח כמעט בכל היבט אפשרי כיעיל יותר מכל אחת מהאפשרויות בנפרד למקרים רבים של התמודדויות נפשיות. בברכה ד"ר אורן קפלן