פורום פסיכולוגיה קלינית

אלו תופעות ידועות כלולות בהתקף חרדה? האם קיימות מספר תופעות קבועות שאנשים סובלים מהם, או שהן משתנות?

דן שלום יש שונות רבה הן של התחושות הגופניות והן של הנפשיות. רבים מדווחים על שינויים בדופק, נשימה, הזעה, סוגים שונים של כאבים, לחץ בחזה, רעידות, טיקים ועוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

לכולם שלום הייתי רוצ ה לדעת איך ניתן לטפל בהתקף חרדה שקיים אצלי כבר 6-7 שנים ומגיע כל חצי שנה בערך או לפעמים קצת יותר זה מתבטא בדופק מהיר , ראיה מטושטשת , זרמים בידיים

לכולם שלום הייתי רוצ ה לדעת איך ניתן לטפל בהתקף חרדה שקיים אצלי כבר 6-7 שנים ומגיע כל חצי שנה בערך או לפעמים קצת יותר זה מתבטא בדופק מהיר , ראיה מטושטשת , זרמים בידיים כאילו הן לא קיימות , לשפתיים יש תחושה שהן מתנפחות , ובקיצור הרגשה נוראית ,

לכולם שלום הייתי רוצ ה לדעת איך ניתן לטפל בהתקף חרדה שקיים אצלי כבר 6-7 שנים ומגיע כל חצי שנה בערך או לפעמים קצת יותר זה מתבטא בדופק מהיר , ראיה מטושטשת , זרמים בידיים כאילו הן לא קיימות , לשפתיים יש תחושה שהן מתנפחות , ובקיצור הרגשה נוראית , בקשתי היא שכל בעל מקצוע יענה לי ויתן לי תשובה כי לאחר כל הבדיקות שעשיתי עדיין

לכולם שלום הייתי רוצ ה לדעת איך ניתן לטפל בהתקף חרדה שקיים אצלי כבר 6-7 שנים ומגיע כל חצי שנה בערך או לפעמים קצת יותר זה מתבטא בדופק מהיר , ראיה מטושטשת , זרמים בידיים כאילו הן לא קיימות , לשפתיים יש תחושה שהן מתנפחות , ובקיצור הרגשה נוראית , בקשתי היא שכל בעל מקצוע יענה לי ויתן לי תשובה כי לאחר כל הבדיקות שעשיתי עדיין יש לי את הפחד שזה יקרה שנית וגם אני לא יודעת מהי הדרך הטובה ביותר לטפל בבעיה אנא ענו לי תודה מראש אורית גלר

היי בעבר כבר כתבתי כאן ( תחת שם אחר) וסיפרתי כי נכנסתי לעולם המין מאוחר ובלווי של חרדות כטבען של חרדות יצאו לי גם תסמינים פיזים בעיקר באיבר המין. חשבתי שהעסק נרגע אבל שוב זה קרא ואני בהחלט מצליחה לזהות את הפחד או אי הרצון ואז תסמין. השאלה עד מתי תאלוצנה בנות הפלישתין נמאס לי הבנתי את הקשר אני יכולה לומר שעברתי תהליך אני פחות חרדה ואפילו לעיתים נהנת אז מה הקטע מתי יהיה לזה סוף. זה התחיל מול פסיכולוג קוגנטיבי - יצאתי לפעולה וקרעתי את הבתילוין ממשיך מול פסיכתרפיסט הבנתי את התופעה את הפחד את ההקשר ראיתי את השקר/ קשר בין הפחד אי הבטחון לבין התסמין אבל לעזעזל מתי יבוא הסוף והאם עלי ללכת בדרך אחרת, טיפול אחר צמאה לתשובה כן במקרה הזה צמאה לקסם

רחל שלום לאור הטיפולים שעברת והנסיון שצברת אולי באמת הגיע הזמן לטפל בדבר עצמו. אני מציע לך לפנות לסקסולוג שמתמחה בבעיה שעימה את מתמודדת. במידה ואת מתגוררת באזור המרכז אמליץ לך לפנות למרפאה הגניקולוגית בבי"ס ליס ליולדות שנמצא בבי"ח איכילוב בת"א. הם מתמחים בטיפול בתפקוד מיני של נשים, ויש להם צוות מיומן כולל סקסולוג. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום... בעוד מספר ימים יש לי טסט בנהיגה ואני ממממממש לחוצה לקראת זה. יש לי חלומות בהם אני שוכחת הכל וזה ממש מטריד אותי. אם אני אקח רגיעון זה יעזור לי?

לילית שלום, בהצלחה בטסט! ניסית פעם לקחת רגיעון? את יודעת אם זה משפיע עלייך? אם כן - שווה לך לקחת לפני הטסט; לא יועיל-לא יזיק. מיכאל.

לילית שלום אינני מתמחה בתרופות כך שלא אוכל לייעץ לך בנושא. נסי להתייעץ עם רופא המשפחה. בכל מקרה, יש גם שיטות פסיכולוגיות להרגעה, בעיקר באמצעות דמיון מודרך ותרגילי הרפיה, יש גם ספרים עם קלטות ללימוד עצמי. בהצלחה בטסט ד"ר אורן קפלן

שלום אני פונה לכב' ושואל מה אני יכול לעשות עם אשתי שהיא בזמן שתהיה עצבנית מרפיצה לתינוק שלנו שהוא בן שנה ושלוש חודשים . מה אני יכול לעשות איתה אפילו אם זה יהי משהו שיהי דרך משפטי. אני מקווה לתשובה שתעזור לי

היי, לדעתי יש מקום שתפנה לשירותי הרווחה במקום מגוריך. עדי

נאנא שלום זו אכן יכולה להיות בעיה שפוגעת בהתפתחות הנפשית התקינה של התינוק. אין ספק שאתם זקוקים לעזרה ותמיכה. כמו שעדי כתבה אחרי אני מציע שתתקשר ללשכת הרווחה ברשות המקומית שבה אתה מתגורר ובקש לקבוע פגישה דחופה עם עובדת סוציאלית. היא תנחה אותך כיצד להמשיך הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אז היום לא הייתה לי ברירה הלכתי לבכות בשירותים בעבודה....כי איין מי שישמע אותי.... במפעל (המוגן) שאני עובד איין כרגע עובדת סוציאלית -ואת אלו שמחלקים את התפקידים בעבודה ממש לא מעניין מה קורה איתך... העיקר שאתה עובד....ואני צריך ללבוש מסכה של בן אדם בריא ושליו (מהמילה שלווה)...אבל הרגשתי לא במקום להתפרץ ולבכות ככה ליד כולם... אז ברחתי לשירותים..מקום לא נעים אבל ...שמה יכלתי לבכות בשקט.... הכל בגלל.. ניסיתי להשלים עם ידידה שלי הזאת....שאני הבנתי שהיה לה מין אוראלי עם מישהו בזמן טיול, ובגלל זה היא כמעט הקיאה... אבל זה ש"נפלט" לו את זה הסביר לי שזה היה רק נשיקה צרפתית והם היו שיכורים בגלל זה..... אז אני מעלים עין ואני כבר סולח....יש לי ברירה...אני מרגיש געגועים אליה בכל זאת... נכון שהיא רק ידידה שלי אבל אני בן אדם של בחורה אחת...איין לי ידידים וידידות..והיו לי ציפיות לגביה.... חיכיתי לה שבועיים ממקום אחר ששמה עשו לה אבחון תעסוקתי (בודקים במה היא תהייה טובה לעבוד) ושהיא מנסה לשמור על דיאטה ....לא הזכרתי לה את זה כל הזמן...כי אם הייתי מזכיר לה את זה זה כאילו שהייתי אומר לה :את שמנה...אז לא דיברתי איתה על זה ותמכתי בה... היום הלכתי ביקשתי סליחה שאני מצטער ...כי קצת התפרצתי עליה ביום ראשון....אמרתי לה בעצבנות: לכי לעזזל.... ביקשתי ס ל י ח ה אבל זה נראה לי מאוחר כי... כי באו למפעל 2 עובדים חדשים...(אחד מהם היא כבר מכירה-היה פעם בהוסטל שלה)... והיא כבר נדבקה אליהם ואליי היא לא מתייחסת בכלל....וזה מתסיס וזה מרגיז אייך היא זרקה את כל מה שהיה ביננו קודם... שוב פעם זעמתי עליה ואמרתי לעצמי עליה : כלבה בוגדנית... אני יושב בצד ...יושב ממורמר...המוח עפופ מחשבות .... חשבתי לעצמי :אוף מה היא מחייכת כל כך איתם, מה כל כך טוב לה איתם.... ראיתי עליהם חיוך שטני ומה שעבר להם בראש רק אני יודע..... כי אני מכיר כבר את טיב האנושות הזאת.....הרעה והשחצנית.... אני לא יכול יותר לחיות בלי ניצוצ של אהבה....בלי ניצוצ של חום אנושי....פשוט לא יכול.... הרגשתי לא טוב...פשוט הגוף שלי נחלש....אני כל הזמן מרגיש כאילו אני אחוז דיבוק .....כל הזמן מבוהל..ועצוב... כל הזמן חי בתחושה שמשהו רע עומד לקרות לי...שהנה היום אני הולך לאבד את הבית שלי או משהו כזה..... אני בן אדם שסובל מתסמיני חרדות....אני לא רגוע.... לקחתי כדור קלונקס ..כדור הרגעה.....ואני חושב שקצת נרגעתי... אבל שיש עומד בעבודה...אני תמיד שוב נכנס ללחץ ...שיו אני לא אספיק שיו כמה עבודה ואני כבר עייף רק מלראות את זה אותו "חבר" שנפלט לו על מה שקרה.. הזמין אותי לשבת לידם..לידו וליד העובדים החדשים... הם יותר נראים טוב...יותר מטופחים ממני (כך לפחות נראה לי ) אני תמיד מרגיש כאילו אני "לא משהו" ליד אחרים... והם כאלה נראים לי מצליחים...אבל בעיקר..יותר מאושרים!...יודעים לצחוק יודעים לחייך.....יודעים להנות.... לא רציתי לבוא לשבת לידם כי הם יותר פתוחים ממני בדיבור ....ויותר יכולים להצחיק ממני...אני כבר מכל המועקות של הימים האחרונים אני לא יכול להיות בדרן שהכל רקוב מכאב פנימה... זה נראה לי קרב אבוד מולם.... שאלתי את עצמי למה שאני אלך לשם:...שאני אראה במו עיניי אייך הם מנצחים אותי בקרב על הידידה האחרונה שנשארה ויש לי... חוץ מיזה אני מרגיש שונה ואחר מהם....אני כזה ביישן....אני לא מסוגל לקשקש על כל מה שהם מדברים בפומבי... אני כנראה ביישן ותמים...מין עוף מוזר... העדפתי לשבת ליד מישהו שיש לו פיגור שכלי מאשר לידם...לפחות לידו אני ארגיש בטוח....לא תהייה תחרות... (זהו מפעל מוגן לאנשים כמוני עם בעיות נפשיות וגם עם בעלי פיגור שכלי (שהם עושים עבודה הכי פשוטה) ) הוא גם בן אדם ללא יצרים מיניים (הוא לא חושב על זה) לכן לא אצטרך לשמוע ממנו דיבורים על תנוחות וזונות ודברים כאלה... כמו שהם מדברים....על זה בחופשיות...וגם על מריחאונה וכאלה בם גם מדברים ואני כבר מעדיף להתרחק מיזה בכלל.. מצטער אני לא צריך את זה גם ככה אני מסטול מכאב....אני לא צריך חומרים כדי להיות מסטול...אני כבר מרגיש כמו זומבי...(מת מהלך) לפעמים מרוב עייפות אני ממצמצ הרבה בעיניים -כבר שאלו אותי אם אני לוקח איזה סם.... אני מחפש חברים שהם כמוני....ביישנים כאלה ושקטים..... זה שהזמין אותי להצטרף אליהם לשבת ...הסברתי לו אייך אני מרגיש ....אמר לי : גם אני הייתי פעם כמוך...סגור וביישן.... בוא איתנו ....אתה נראה נורמלי בוא! כן אחרי 23 שנה אני מרגיש פתאום נורמלי...סוף סוף אני מרגיש אחד מכולם וזה עוזר לי לבנות בטחון עצמי עד ש... אני כן אוהב את עצמי במראה (ממש לרוב)....אבל עדיין הבטחון העצמי שלי מחוץ לחדרי המראות הוא יורד לריצפה... הוא קרא לי לבוא...לשבת קודם..לשמוע צחוקים לצחוק...ולאט להצטרף לשיחה... (חוץ מיזה הרגשתי שהם לא אוהבים אותי-מרגישים מרגישים מי אוהב ומי לא) אבל אני בן אדם ישר וכנה ואני לא יכול לצחוק צחוק מדומה....לא רוצה לשים עליי עוד מסכה של שקר לא אצחק שלא מצחיק לי.... אני נאמן לעקרונות שלי ואני כבר שונא את השניים האלה. עכשיו אני שוב חי בתחושה של אפר ואבק..... שוב אני מרגיש הכי בודד בעולם.. איין מי שינחם..איין מי שיתן לי חסות של רחמים.... העובדת הסוצאלית שלי נותנת לי השבוע 2 שיחות בריאות...יעני 2 שיחות שאני אוכל להוציא הכל....זה עוזר לי להוציא הכל מהבטן...את כל מה שאני סופג שבוע שלם....איזה כייף ביום שישי יש לי עוד פגישה של שיחת נפש.... אמרתי לה שאני אחוז דיבוק של חרדות....בגלל שאני תמיד הייתי תחת אחריות של אמא שלי....עכשיו כל הבית והחיים שלי...על כתפיי וזה נורא קשה....ומבהיל..אני לא הוכנתי לקראת זה...זה בא ככה בבום... אני פשוט מרגיש שאני לא יכול להנות כמעט מכלום בחיים....פשוט לא יכול...הכל נשרף אצלי מהר.... אומנם אינטרנט זה סוג של כייף....אבל גם סוג של בריחה שמשאירה אותי בבית ומכניסה אותי עוד יותר לעולם הבדידות.... כי גדול הצ'אט שיהיה...כולם שם לבד וכל אחד בחדר אפל משדר.... ואני לא יודע מה אני יכול לעשות עם עצמי...פוחד לנסות דברים חדשים.....מסמן את עצמי ככישלון ברור ובטוח....לא נותן לעצמי צ'אנס... המורה לנהיגה שלי לשעבר קרא לי לשוב ללמוד נהיגה...אמרתי לו בחיוך מזוייף: בהזדמנות.... את האמת שאני חרד לבוא ולנסות שוב לנהוג ...זה לא בשבילי אני איטי מדיי...צריך בכביש הרבה להיות פעיל ...ואני כזה סובל מעייפות.. ונראה לי שאני פשוט פוחד מיזה כבר....הכבישים נראים לי אלימים מדיי.... הם הזמינו אותי לבוא למכון כושר אבל לא נראה לי שבא לי ....לראות אייך אני שוב שותק שאחרים מצליחים (2 העובדים החדשים אותו ידיד שנפלט לו , הידידה שלי הזאת...ועוד כמה מאותו הוסטל) הוסטל= מקום שמאכלס אנשים עם בעיות נפשיות שמשתקמים או אנשים שהיו להם בעיות קשות בבית) היא אמרה שסלחה ....אבל זה לא נראה כך....היא בקושי מדברת איתי... שהיא בוגדת בי....אני צריך לבקש סליחה....(מוזר לא??) אני לא יודע מה יהיה מחר.... מקווה שמחר כבר לא יבוא כי איין לי כח לקום אליו.... אני מקווה שזה רק פרק זמני ויעברו הימים ואצליח לעלות על חוף מבטחים... חוף שבו הרבה ספינות של אנשים כמוני יגיעו אליו חוף של אהבה ותמיכה ללא קץ.... חוף של הבנה ורגיעה.... חוף של ביטחון "בסוף אני אמצא ת'חוף"

אתה לא עוף מוזר,אתה עוף החול. ואין הרבה כמוך. חיבווק גדול לילד שחושב שהוא מזדקן. מיקה

הי ישראל אני מקווה שיהיה לך היום יום יותר טוב, שתחפש ותמצא מישהו שיקשיב. כל טוב ד"ר אורן קפלן

שלום, האם יש ספרים בנושא Neural Languistic Programming (NLP) המתייחסים לשפה העברית ? בתודה, דוד

דוד שלום אינני מכיר ספרים בעברית בתחום. במידה ותמצא אשמח לשמוע על כך. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי ד"ר כאשר אני נימצא במצב של לחץ כגון ראיון עבודה או שיחה חשובה אני ניתקף בהתקף של קוצר נשימה ודפיקות לב חזקות שאלתי היא: האם יש איזה כדור טבעי או רגיל שיוכל לעזור לי משום שיש לי ראיון עבודה מחר ואני די חושש תודה

אולי זה בגלל שאתה חושב שאתה פוחד אז אתה גורם לכך שיקרו לך כל מיני התקפים למיניהם כמו שציינת: דפיקות לב וקוצר נשימה. יכול מאוד להיות שהכל בראש שלך. אז העצה שלי היא כזאת: תנסה לחשוב ולענות על השאלות ששואלים אותך בדרך רגועה, כאילו אתה מדבר עם חבר. ואולי ככה בעצם תשכח מכל ההתקפים שלך. מקווה שיהיה לך רעיון נחמד. נ.ב: ב-ה-צ-ל-ח-ה !!!!

יריב שלום אני לא יודע אם אוכל לעזור לראיון העבודה הזה, אבל יש שיטות פסיכולוגיות להתמודדות עם לחץ וחרדה. אני מצרף תקציר בנושא. לגבי טיפול תרופתי, אינני יועץ בנושא, נסה לשאול את רופא המשפחה או רוקח. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

אני חושבת שיש לי הפרעת אכילה. כשאני בבית, (ולא בעבודה או בלימודים) אני אוכלת בלי הפסקה, אפילו כשאני לא רעבה בכלל. אני עוברת ממתוק למלוח, שותה - עד אפס מקום. ואז מחכה שעה שעתיים ויכולה להתחיל את כל האכילה מהתחלה - למרות שקודם כבר ממש לא הרגשתי טוב. אני בת 21 וכל חיי לא הייתי בחורה רזה אבל בהחלט לא שמנה, (1.68 מ', 60 ק"ג). בחצי שנה האחרונה סבלתי מבעיות קשות בעיכול - שילשלתי כל הזמן וירדתי כ-5 ק"ג. הרופאים לא מצאו הסבר לבעיה ואני מאמינה שגרמתי את הנזק לעצמי. עכשיו הבטן מתחילה להחלים ואני שוב מתפרעת. אני לא מצליחה להפסיק. אני לא יודעת מה לעשות. איך יוצאים מזה? אני לא רוצה להיות שמנה. אני לא רוצה להיות חולה ושום דבר לא עוזר, אני פשוט מתנפלת על המקרר והארונות.

נורית שלום המקור לאכילת היתר הוא שילוב בין החלק הגופני לחלק הפסיכולוגי. בחלק הגופני כדאי לפנות לדיאטנית ולקבוצה של שומרי משקל או כל סוג אחר של קבוצת תמיכה והדרכה. לגבי החלק הפסיכולוגי, כדאי לנסות ולנהל יומן בו לרשום כל מה שאת אוכלת ומה את מרגישה וחושבת באותו רגע. זה יביא באופן מיידי לשליטה טובה יותר ויבהיר לך מה מקורות הבעיה. בקיצור, בשלב ראשון צריך להשקיע חשיבה רצינית על הסיבות להתנהגות ועם הממצאים יהיה אפשר לחשוב כיצד להביא שינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

הי, אני יכולה להמליץ לך לקרוא את הספר "להיות מושלמת" על-מנת שתביני שאת לא חייבת להכנס למעגל הזה ואת יכולה לאכול באופן מסודר.תקראי כי יעורר בך המון השראה ואמונה. בהצלחה.

שלום, אישתי ואני מעוניינים להביא ילד לעולם, ורצינו לברר האם קיימים מחקרים / נתונים / סטטיסטיקות או בדיקה כלשהיא שניתן לבצע בנוגע לסכיזופרניה על רקע גנטי. אימי היתה חולה בסכיזופרניה למעלה משלושים שנה וטופלה בתרופות רוב ימי חייה. בנוסף, בן דוד שלי מהצד שלה חולה בסכיזופרניה, ויש סיכוי סביר שגם סבתי (אמא של אמא) היתה חולה אף היא. אחי, אחותי ואני בריאים, אך רציתי לברר מה הסיכון בהבאת ילד, והאם יש נתונים או בדיקות. כל מידע בנושא יתקבל בברכה, דן.

דן שלום יש סטטיסטיקות בעניין אך מדובר בנושא מורכב שכן הם לא יגידו לך דבר של ממש לגבי עצמך. נהוג למשל לציין סיכוי של 16% לקרוב מדרגה ראשונה אולם אחוז זה אינו רלוונטי בהכרח לילדך וצריך לפנות ליועץ גנטי דרך קופת החולים כדי לקבל מידע מדוייק. אין בדיקות לזיהוי הבעיה, עצם העובדה שקיימת סכיזופרניה במשפחה מכניסה אותך לקבוצת סיכון. הנושא קשה לעיכול ולהתמודדות והייתי מציע לך לפנות עם אשתך לייעוץ זוגי בעניין במידה והוא עומד כעת על הפרק. זו החלטה משותפת שעליכם לקבל תוך בדיקת כל המשמעויות של הדבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר. קפלן, האם תנועות לא רצוניות (טיקים?) , כמו משיכת כתף, רגל, כחכוח בגרון, ניתנות לטיפול ? בתודה מראש, נועה.

נועה שלום יש לבדוק תחילה את מקור התנועות. בדיקה נוירולוגית חשובה כדי לבחון האם יש גורם פיזיולוגי. במידה ולא ניתן לנסות להתמודד באמצעות טיפול פסיכולוגי, היפנוזה עשויה לעזור, לעיתים גם תרופות מסויימות משפרות את המצב. חשוב לראות מתי יש הגברה של התנועות והאם זה קשור למצבי חרדה. במידה וכן יתכן שכדאי לטפל במקור החרדה וזה יעזור באופן עקיף להפחתת הטיקים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור הודה לך אם תענה לי על מספר שאלות... 1 ) האם הקלונקס הוא תרופה להרגעה מיידית?.. אם כן תוך כמה זמן היא משפיעה והופכת את המצב מחרדה ודכאון ורגיעה וכמה שעות נמשכת ההשפעה של התרופה מאז שלוקחים אותה האם יש בה סיכון?.. כמו עייפות?... הודה לך אם תענה לי ישראל

ישראל שלום אינני יועץ בתחום התרופות. אני מציע שתנסה לפנות לאחד מהפורומים הרפואיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

קלונקס?? לקחת לתקופה מקסימום שבוע אחרת מיתמכרים....חבל על הזמן יש תרופות יותר טובות "לדוגמא ,אפקסור

היי אני נמצאת בטיפול ומידי פעם כשיש לי איזה תובנה או התעסקות יתר בתהליכים שאני עוברת ומנסה להבין אני מוצאת את עצמי חופרת בספרים קוראת באינטרנט שואלת בפורום שאלות. השאלה האם זה מקדם או מעקב את הטיפול לפי תחושתי אם אני לא נמצאת בתהליך אני לא קולטת את הכתוב וכשאני כן בקריאה שניה לאחר תק' פתאום נופל לי אסימון. האם כך הוא האם להרשות לעצמי להתענין או לוותר ולהשאר אוטנטית לתחושות ולתובנות העצמיות שלי.

רחל שלום אישית אינני מאמין שידע מכל סוג שהוא אמור להפריע לטיפול. אם זו דרכך המשיכי לקרוא ולברר, אך נסי להיות גם מודעת לצורך שלך בהשגת הידע מחוץ לחדר הטיפול ונסי להביא את הנושא לתוך הטיפול עצמו שכן זהו בוודאי נושא משמעותי. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה זה דיסגרפיה ואיך אפשר לעזור למי שסובל ממנה והאם אפשר לצאת מזה?

עדן שלום מדובר בסוג של לקות למידה שגורמת לקושי בתפיסה או/ו בהבעה גרפית. כדאי לפנות לייעוץ אצל גורמים המטפלים בליקויי למידה, לדוגמא, בניצ"ן. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם פנייה לפסיכיאטר מומחה תעזור ?

שלום רב, יש לי שאלה קצת מורכבת, ואני מקווה שזה המקום להעלות אותה. מדובר באחותי, כבת 31, אם לשני ילדים-בת שנתיים וחצי ובן 9 חודשים, אשר מתפרצת לעיתים קרובות ביותר במה שאני מכנה התקפי עצבים המלווים בקללות ולפעמים (לעיתים די רחוקות) גם באלימות פיזית (בעיטות,דחיפות ). למיטב ידיעתי, האלימות המילולית הזו מופנית בעיקר כלפי אמא שלי, ואולי גם כלפי בעלה. קל מאוד להצית את זעמה, וניתן לומר שכאשר היא נמצאת בקרבת אמא שלי, זה קורה הרבה (אמא שלי נוהגת להעיר לה על כל דבר קטן ולבקר אותה ללא הרף). הן לא גרות בסמיכות, אך מכיוון שאחותי לא עובדת, היא מגיעה אחת לכמה חודשים עם הילדים לביקורים אצל אמי, שאורכם בדר"כ בין שבוע לשבועיים. בכל ביקרו כזה מתחוללות כמה התפרצויות כאלו, וכשזה מתחיל- הקללות תמיד כוללות את כל המשפחה (למרות שאינם קשורים כלל לריב), ולעיתים הברוגז של אחותי שנגרר מהריב עם אמא שלי כולל גם אותי (לדבריה-אני לא שונה מאמא שלי-אז היא פשוט "מחרימה" גם אותי, ולא מדברת איתי למשך זמן מה עד שהרוחות נרגעות). המצב הזה איננו חדש, אבל הוא חורה לכולנו במיוחד כעת, כאשר יש ילדים בבית ששומעים את כל המריבות האיומות האלו, את הקללות ואת הצעקות. ממה שאני יודעת על המצב הרפואי של אחותי (אלו לא דברים שדיברו עלייהם בבית באופן גלוי), אני יודעת שהיה לה התקף אפילפסייה יחיד כשהיתה כבת 4 או 5, ובנוסף אני חושבת שיש לה גם סוג מסויים של דיסלקצייה. לא היה לה קל לא בלימודים ולא במציאת עבודה, עובדות שתמיד היו בולטות במיוחד על רקע ההצלחה היחסית שלי בתחומים הללו. (אנחנו רק שתי אחיות). כמו כן אחותי נתמכת כספית על יד הורי באופן מאסיבי, עובדה שלדעתי מנציחה את המצב הקיים- היא אפילו לא מחפשת עבודה. כפי שציינתי, בבית היו ריבים אלימים מילולית מאז שאני זוכרת את עצמי, ולפני כ- 7 שנים אחותי טופלה על ידי פסיכולוגית, טיפול שכלל מפגשים גם עם הורי וגם איתי. לא זכור לי שהיו לטיפולים האלו השפעות מרחיקות לכת על התנהגותה, אולי באופן זמני ביותר. אני מאוד רוצה לעזור לה, אבל לא רוצה להתערב באופן ישיר (עניין שאמי לוקחת על עצמה, לעיתים באופן מוקצן). רציתי לדעת האם לאור התמונה שניסיתי לצייר, ישנה אפשרות לקבל הכוונה כלשהי או המלצה על טיפול כלשהו שאיננו טיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי קונבנציונלי. תודה מראש

שירי שלום אני בספק אם התערבותך תועיל. מדובר כנראה בקשר מורכב בין אחותך לאמך וכל השאר אלו תוצרי לוואי. אינני חושב שזה קשור לדיסלקציה או אפילפסיה, בוודאי לא באופן ישיר. אם אמך אינה יכולה להציב את הגבולות התערבותך עלולה לסבך אותך ולהציב אותך במוקד העימות. עם כל הקושי הייתי מציע לך להישאר כצופה מן הצד, עם כל הקושי שבכך. את הדיאלוג תוכלי לנסות לעשות עם אמך, לעזור לה לקבל החלטות נכונות יותר. לא הייתי מציע לך לנסות ולהתערב באופן ישיר מול אחותך לאור המצב שתיארת. אדגיש כי זו תחושה מתוך מעט מאוד מידע שסיפקת, לכן הטוב ביותר הוא לנסות ולהתייעץ עם אנשים קרובים שמכירים את המצב מקרוב ולשמוע את דעתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן ותודה על התגובה המהירה, גם אני חושבת שאני לא צריכה להתערב באופן ישיר אבל בגלל שהמצב המתואר נמשך כבר שנים ולא משתנה גם בעקבות שיחות שלי עם אמי , רציתי לחדד ולשאול האם לדעתך, יש מקום להמליץ על תרופת הרגעה כלשהי. כפי שציינתי, קל מאוד לעורר את חמתה של אחותי, ולפעמים ההתנהגות העצבנית וחוסר הסבלנות מופנים גם כלפי הילדים. לפיכך אני חושבת שהבעייה איננה רק בקשר שלה עם אמא שלי, אלא מורכבת יותר. איך מניעים את המצב כלפי שיפור כלשהו?

אתמול, בעודי מסתכל בחלון, הגיעה חברה שלי ונעמדה מאחורי מבלי שארגיש ואז צעקה את שמי. ככל הנראה דבר זה הבהיל אותי מאד, משום שצרחתי שתי צרחות- די שקטות ואח"כ רעדתי ללא שליטה במשך 2 דקות לפחות. כל נסיונותיה להרגיע אותי לא צלחו. לקח לי זמן רב להתאושש מכך. ומיד אחרי האירוע הלכתי לנוח. מה קרה לי? האם זה יכל להשאיר נזק לעתיד? האם זו תגובה רציונלית וטבעית?

ליאור שלום כנראה שמאוד נבהלת והגבת בהתאם. התופעה מוכרת ומאפיינת תגובת חרדה למצב חרום. מדובר בתופעה השרדותית שמאפיינת לא רק בני אדם אלא את כל החיות בטבע. ניתן לראות בסרטים תגובה של למשל אנטילופה שכמעט נטרפה ע"י נמר רועדת כולה. רציונלית אתה יודע שלא היה שם נמר, אבל הגוף שלך הפעיל את המנגנונים הקדומים ביותר שלו בצורה רפלקסיבית. לאירוע עצמו לא צריכה להיות השפעה לטווח ארוך. במידה והוא משתלב עם דברים אחרים צריך לנסות להבין את התמונה הכוללת. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ליאור, המקרה שתיארת העלה בי זיכרון ישן ומאוד לא נעים. אני, למשל, מסוקרן לדעת מעט על מערכת היחסים בינך לבין החברה שלך, ולמה היא מצאה לנכון להבהיל אותך. להשתמע, אחד

במשך למעלה מ15 שנה סבלתי מהפרעת אכילה אינטגרטיבית[אנורקסיה ובולמיה]. לפני כחצי שנה התחלתי להשתמש בסרוקסאט ובמקביל אני בטיפול איכותי וייחודי אצל פסיכולוגית נהדרת .בעצה אחת עם הפסיכיאטר יעצו לי השניים להתחיל ולהוריד את מינון הכדור [כרגע אני לוקחת כדור ומחצה ליום] .במהלך תקופה זו חל שיפור אדיר באיכות חיי,לראשונה מזה זמן רב אני בזוגיות בריאה ומוקפת חום .התחלתי את לימודיי באוניברסיטה,אני עובדת ומתפקדת ,קשריי עם משפחתי קיבלו צביון רך ומקבל.תופעת הלוואי היחידה שפוגמת בהרמוניה זו היא העובדה שאין באפשרותי להגיע לסיפוק מיני מלא עם בן זוגי ,אשר מעוניין בכל לב להסב לי אושר.לכאורה כל האימפולסים השליליים התפוגגו ,ועימם גם המיניות המתפרצת שהייתה מנת חלקי בעבר. ברצוני לציין שבולמוסי האכילה נעלמו כליל,ואני עומדת על משקל יציב . האם לדעתך עלי להמשיך את נטילת התרופה ? במידה ואפסיק , איך יראו חיי ?אני מודעת לעובדה שלנצח אשאר "מועדת לפורענות" , אך אין בי שום רצון לחזור לאורח חיי הקודם שסבב את האוכל , צער ויגון .אשמח לתגובה .תודה.

נועה שלום את נמצאת בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי אצל אנשי מקצוע שאת סומכת עליהם ואשר מכירים אותך היטב. אני חושב שזה יהיה לא נכון להמליץ לך כאן על סמך כמה משפטים כיצד לנהוג. אם יש לך התלבטויות אני מציע שתביאי אותם בצורה ישירה לגורמים המטפלים אשר ללא ספק יתנו לך תשובה המתאימה לך אישית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום נועה וד"ר קפלן, אחותי סובלת מבולמיה מזה כ-5 שנים (בת 22 כיום). היו לה עליות וירידות רבטת במשקל במהלך השנים הללו. במשך כת התקופה היא "מסבנת" אותי ואת הורי לגבי רצונה ללכת לטיפול, משקרת וכמובן שיחסינו עמה מדרדרים מיום ליום. לאחרונה החלה להפגש על עובדת סוציאלית מאחד המרכזים להפרעות אכילה, אולם היא יצאה מבית הורי ואין ביכולתי לדעת אם היא עדיין הולכת. ברצוני לדעת מה היא אסטרטגיית הטיפול במחלה בכלל וכמובן האם ישנן עצות מסוימות שביכולציכם לתת. תודה מראש.

לדר' אורן שלום ביתי סובלת מחרדות ומחשבות טורדניות היא מטופלת ב- fluanxol בזריקה פעם בשלושה שבועות. רציתי לדעת האם הטיפול בתנודות עיניים יכול לעזור לה? ואם כן, היכן באזור הצפון יש פסיכולוג או מרפאה שיכולים לעזור לה? תודה ניקול

ניקול שלום בהחלט אפשר לנסות. צרי קשר עם אחד ממדריכי השיטה באזור מגוריך בכתובת האינטרנט הבאה: http://emdr-europe.net/israel בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אני נמצאת בטיפול נפשי מספר שנים, ולמרות שהכל בסדר, נשארתי עם בעיה אחת והיא הקושי להפרד... מה עושים? יעלי

יעל שלום להיפרד ממי? ומדוע זו בעיה? כתבי עוד קצת על השאלה ואשמח להגיב. בברכה ד"ר אורן קפלן

קושי להפרד מהפסיכולוגית. נוצר קשר עמוק, וזה קשה לעזוב את הטיפול ולהמשיך בלעדיו. בכלל , פרידה זה דבר לא קל, אבל כשמדובר במשהו כזה משמעותי, זה קשה ביותר. פתאום, להרגיש לבד, או פתאום , נורא להתגעגע. אז מצד אחד, זה נכון שאפשר להשאר בטיפול, אך השאלה היא עד מתי, כי נראה שלא יעזור כלום, תמיד זה יהיה קשה מאוד. תודה, יעלי

שלום רב! שמי יעל ג+2 חיה בשיתוף עם אדם ג+2 מיזה 6 שנים, מיד לאחר גירושיי עברתי לגור בדירתו מיכוון שלא היה לי בית, בתחילה היה קשה לילדיו לקבלני ,ואחר תקופה עברנו לגור בדירה שכורה לרווחת כולם, במהלך תקופה זו ואחריה , בן זוגי לא חדל ליפגוע בי , מילולית, לא תמך בי כלכלית, ואפילו ניהל מס' פעמים פרשיות אהבים, החלטנו לקנות דירה משותפת , (לא נישאנו מישום שהוא כהן), בזכיות שלי ובמעט סכום שהוא עזר , עברנו לדירה, מרווחת, חשבתי שהעינינים היסתדרו, אך הוא המשיך לבגוד הן בשיחות ארוטיות, הן במיפגשים כשהחלטתי לטפל בעיניין, הוא טען שאני חיה על חשבונו והוא משלם משכנתא, ועלי לימכור את הבית , ומאז אני שבר כלי נתונה במצור של היתלבטות לאחרונה היא הביע כוונה ללכת ליעוץ פסיכולוגי אך מיכוון שבעבר חויתי אלימות מצד אבי ילדיי, וכעת איתו , אין אני רואה טעם לתת היזדמנות חוזרת , שאלתי היא האם סבורים אתם שכדי לתת היזדמונות, נוספת . עיזרו לי מישום שאני נואשת ומבולבלת

יעל, תעזבי אותו!!!! אין לך מה לחפש שם!!! תחשבי על הילדים שלך. עדי

יעל שלום אני מתאר לעצמי שאת לא צריכה את הפורום כדי להבין שמשהו לא בסדר. גם אם אומר לך כעת מייד להיפרד ממנו, נסיוני אומר שלא תוכלי להיענות להמלצה מסיבות רבות. את נמצאת שנים רבות בתוך מעגל סגור של אלימות והשפלה וכדי לשנות את המציאות את נדרשת לתהליך פנימי שלך עם עצמך. אם הוא הביע נכונות לפנות לייעוץ פסיכולוגי, בהחלט כדאי לפנות ולהיעזר. אבל מי שזקוק לעזרה היא בראש ובראשונה את. אני מציע לך לפנות למרכז אלימות במשפחה של נעמ"ת או מרכזים דומים אחרים, ולהיכנס לתהליך של שיחות עם איש מקצוע מיומן בתחום. קיים כיום הרבה ידע על אלימות והשתלשלותה בתוך המשפחה ואין לי ספק שתוכלי להיעזר ולהתחזק. יתכן שאז תוכלי להחליט בצורה שקולה מה עליך לעשות, להישאר או לעזוב, וסביר להניח שגם בן זוגך יגיב בצורה שונה לחלוטין שכעמידתך מולו תהיה אחרת. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

היי יש לי בעיה עם פחד אני נורא מפחדת לעלות על מתקנים כמו בדיסני לנד ועליתי על מתקן אחד גבוה פעם אחת ונורא פחדתי ונורא רציתי לרדת מהמתקן באותו רגע.. .. ועכשיו אני פוחדת לעלות ולחוות שוב את הפחד הזה . זה יותר מדי מפחיד אותי. וגם יש לי בעיה אני צריכה להוציא רישיון עוד שבוע בערך ואני מפחדת לנהוג על הכביש כי אני לא סומכת על עצמי מספיק אני בת 17 ואני לא גרה בארץ

תהילה שלום הפחד מהמיתקנים מזכיר פחד גבהים והוא משותף לאנשים רבים אחרים. אם הוא מתמקד בהימנעות ממכשירים בלונה פארק ואינו משפיע על תחומים אחרים בחיים המצב אינו חמור, אלא אם את מרגישה שזו בעיה שעליך לטפל בה. לגבי הכביש, כאן הסיפור עשוי להיות אחר, אבל צריך לנסות ולהבין את מקורות החשש ומדוע את לא סומכת על עצמך. אם אני מחבר את שני הדברים, יתכן שיש לך חששות מדברים נוספים ולכן הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי להתמודד בצורה טובה יותר עם הדברים שמפחידים אותך. אינני יודע באיזו מדינה את מתגוררת אבל כמעט בכל מקום יש כיום אפשרות להגיע לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

טוב תודה רבה.... אגב אני רוצה להיות פסיכולוגית האם שי הבדל בין פסיכולוגית רגילה לאחת שמטפלת רק בילדים??? כלומר בטיפול עצמו..??

בפורום OCD בתפוז מצאתי הודעה מעניינת המדברת על קוי דמיון מפתיעים בין מצבי סכיזופרניה ובין מצבי OCD. אני מביא את התוכן הרלוונטי של ההודעה כלשונו ואשמח לתגובתו של איש מקצוע. ****************************************************************************************** שמתי לב שיש הרבה דברים דומים בין סוגים שונים של OCD לבין מצבים מסויימים של סכיזופרניה. בסכיזופרניה: יש מצבים פסיכוטיים בהם "שומעים" קולות, "רואים" מראות, מנהלים דו שיח עם קולות ששומעים, נדמה שיש מישהו מן החוץ שמשדר לך אל תוך הראש תשדורות, ועוד כהנה. ב-OCD, בסוגים מסויימים של OCD: אמנם לא רואים מראות, אבל לגבי קולות ישנו, אם כי ברמה נמוכה יותר מין "קולות" יותר חלשים, המתפרשים אצל חולי OCD כמחשבות החודרות אל תוך הראש מן החוץ ונותנות פקודות, מאיימות, וכו´ האם זה לא דומה לאותם קולות ששומעים חולי סכיזופרניה, רק אולי בעוצמה קצת יותר חלשה? רק שאולי גם אצל הסכיזופרניה הם קוראים לזה קולות, ואילו אצלנו הOCD אנו קוראים לזה מחשבות, אך בעיקרון זה נראה לי אותו דבר. ואז עולים בדעתי מס´ דברים המתבקשים מזה ומדברים אחרים: 1. יש הרבה סוגי OCD שכל כך שונים ורחוקים אחד מהשני עד שאפשר אפילו לראותם כמחלות שונות לגמרי. 2. יש סוגי OCD הדומים וקרובים למצבים מסויימים של סכיזופרניה. 3. אם כך, אז אפשר אולי, באותם מקרי OCD הדומים לסכיזופרניה, לטפל באמצעות תרופות הניתנות לחולי סכיזופרניה (רק אולי אפשר להסתפק במינונים יותר נמוכים) ואולי תרופות אלה יעזרו במקום שתרופות "ספיציפיות" המיועדות לOCD, לא עזרו. אלה רק מחשבות שאני משתף אתכם בהם. ורק תזכרו שכל החלוקה של מחלות/הפרעות הנפש, לשמות של מחלות, לסיווגים של מחלות, ולקבוצות של מחלות, זו חלוקה שנעשתה למטרות של נוחות של הרופאים והעוסקים בתחום זה, זו חלוקה מנקודת ראות רפואית בעיקר, ובסה"כ זו חלוקה שרירותית ולא בהכרח עניינית ויעילה. כך שבהחלט שייך להציע צורות ארגון וחלוקה אחרות ושהם יהיו לא פחות טובות ואולי אף יותר יעילות מצורת הארגון והחלוקה המקובלות היום.

ניר שלום לא כל מחשבה מעידה על אובדן בוחן המציאות כפי שקורה לחולים סכיזופרניים בזמן התקף פסיכוטי. המחשבות הטורדניות מציקות ואינם מהנות את הסובל מהפרעה טורדנית כפייתית. לכן מדובר בתופעה שנמצאת במשפחת הפרעות החרדה ויש להבחין בינם לבין נטיות כפייתיות שאפשר למצוא לעיתים גם אצל חולים סכיזופרניים. אצל האחרונים הקולות הפוקדים נחווים כבאים מבחוץ, בעוד אצל הסובלים מהפרעת חרדה הקולות באים מבפנים כחלק מהמחשבות האישיות. ספר האבחנות הפסיכיאטרי קובע שסימפטומים טורדניים המופיעים בנוכחות סכיזופרניה ייחשבו לחלק מהמחלה ולא כאבחנה של הפרעה טורדנית כפייתית. בשורה התחתונה, מדובר בתופעות שונות לחלוטין במהותן. בברכה ד"ר אורן קפלן

החבר שלי סובל מכך שהוא דבר באימו בצורה אובסיסיבית, מחכה כל היום לטלפונים ממנה, מחזיק תמונות שלה בארנק ליד המיטה, לא זז בלי להתייעץ איתה בכל תחום בחייו, מבטל פגישות, עם חברים, רומנטיות לטובת גחמה שטותית של אימו, ובקיצור מאוהב בה כפי שמאוהבים באישה ולא באימא, הבחור בין 29, איפה אוכל לקרוא חומר על התבסביך הזה,? איך אפשר לעזור לבן אדם כזה, שיודע שזה בעייתו אבל לא עושה שום דבר בנדון?

שלי שלום אני לא חושב שקריאת חומר תעזור במשהו, לך ולקשר שלך עם בן זוגך. לא הייתי לוקח מונח מקצועי ומנסה להשתמש בו בתרגום כל כך ישיר. תוכלי לקרוא מן הסתם על אדיפוס במקומות רבים, בין היתר בכתבי פרויד. אני לא חושב שזה יתן את הפתרון למה שאת מתארת. יש לך ולו בעיה שאולי תוכלו לפתור ביחד. פירוש אדיפלי שתתני לו בנושא, חכם ככל שיהיה, עלול לפעול כנגדך ולפגוע בקשר ביניכם. נסי לדבר איתו בגובה העיניים בנושא במידה וזה מפריע לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

מחר האזכרה שנה לאמא שלי ואני לא מרגיש טוב אני יושב בבית שלי יש לי סחרחורת קלה וכאבי ראש אני מרגיש לחץ מאוד חזק....כאילו שהמוח שלי יתפוץץ בקרוב מרוב מועקה ותסכול מחפש ריגושים באינטרנט ...אבל כבר נגמרו מזמן היום גם גיליתי שחברה/ידידה שלי שכבה עם אחר ...בזמן טיול לטבריה אני מבואס אני לא מאמין שוב הכל מהתחלה כל הרצון לבנות את עצמי מחדש לשקם ולצמוח מתוך העפר אוף ככה זה רציתי לנסות שוב לצאת לעולם ושוב החבר'ה בגדה בי ידעתי שאיין טעם לנסות- הכל חוזר חלילה האנושות חולה בטעות נפלט לידיד שלי בעבודה שאותה ידידה כל כך אהובה שהיה לה "קטע" עם מישהו....בזמן טיול ליומיים לטבריה והיא ישנה בחדר שלו בטיול וגם בסוף היא הקיאה.... נו הבנתי הכל...כבר.... גועל נפש כבר שבועיים אני מחכה לה שתחזור מהאבחון שהיא עשתה... היום היא חזרה והוא אמר לה לידי: שמעתי היה לך קטע עם אמיר....ובסוף גם הקאת..... נו הכל ברור היו לי כוונות לגבינו - תיכננתי לנו קשר ארוך...לא מיהרתי לשום מקום העולם הזה גדול עליי...אני קטן מדיי ואני לא אשרוד בו כי אני חששן גדול..פוחד לנסות... לא מתפתה לכל מיני דברים..... לא מכיר דברים....סגור ומקובע....... אני כנראה עכשיו אמשיך לחפש מישהי כמוני:פשוט אחת שקצת פוחדת מהחיים ובגלל זה קצת לבד... זה מה שאני צריך....אחת ביישנית...כזו..ובגלל זה לבד היא ידעה מה הכוונות שלי אליה אפילו דיברנו על חתונה (בצחוק) ושאלתי אותה : את מבטיחה לא לבגוד בי?.. היא הבטיחה שכן והתברר לי שהיא עשתה מין אוראלי למישהו אחר בהוסטל שלה אני בחיים לא אכיר עוד בחורות מהוסטל...כי שמה תמיד מסתובבים כל מיני... מגעילה...עד עכשיו אני מרגיש תחושת גועל...... וצמרמורת...בגלל הדימיון שלי ....שלה ושלו....בסצנה הזו לכו לעזזל כולם נמאס לי מכולם לא רוצה לראות אף אחד ההסתגרות היא הכי טובה שונא את האנושות...כולם בהמות רודפים אחרי המין ... עושים הכל בשביל עוד שכיבה ולהשכיב סדום ועמורה זה פה סדום ועמורה זה פה אלוהים חזור על אסון סדום ועמורה בשבילי חזור אני רוצה לראות את כולם סובלים שימחקו החיוכים! שתימחק השחיתות - שכל המצליחנים ילכו לעזזל אני שונאאאאאאאאאאאאאאאאא את בני האדם בוגדניים הם ורעים אני פשוט בהלם ממה שקרה לי ...שנודע לי הייתי בהלם שמישהי שבניתי עליה פשוט "בגדה בי" ואני מאוכזב ממנה שוב אני מרגיש לבד לבד..... איין יד חמימה בסביבה אני מרגיש טוב שאני מוציא פה את תיסכוליי וכאביי יום אחד אתעלף עוד על המקלדת.... כל היום בעבודה לא יכלתי להתרכז...פתאום הייתי עייף ומצוברח כזה ומת שהיום יגמר שאוכל ללכת לנוח הייתי צריך ללכת לעשות קניות...בעיר...ביטלתי הייתי הרוג כל היום המוח שלי קדח ממחשבות.....ומעצבים חזקים מאוד הרגשתי מזיע מאוד היה לי גם נשימה כבדה..... שוב תקפו אותי מחשבות שליליות ושחורות איין אף אחד בעולם שאוכל לבטוח בו שיהיה נאמן............................. מה זה החיים האלה רק כאבים ותסכולים למה אני מתאמץ בכלל הכי טוב לישון כל היום רק לישון... לא לראות אף אחד ...הכי בריא! צריך לצאת לעבוד ולקרוע את עצמך תמורת כסף מסריח...אוף.... לפעמים נדמה לי שהעולם סובב סביב המין רק בשביל זה כולם חיים עובדים כדי שיהיה כסף כדי לפתות אחד את השני... שנהיה יפים ומאופרים....ושיהיה בושם שעולה 400 שקל...שזה כל המשכורת שלי העולם יקר ...יקר מדיי שנוכל להרשים....כדי לקחת בני/בנות זוג ..מתאימים שיהיו יפים ............ לזיון הבא...! אני נגעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעל דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי אני תמים מדיי לעולם הזה מחר אגע בקבר הקר של אימי והצרחה תהייה איומה! קחי אותי איתך לעולם שנהיה ביחד היה לי מאוד טוב לידך שחיית ...הענקת לי חום ואהבה אמיתית...לא מזוייפת! ידעת רק להעניק לי.... הרגשתי בטוח ליד חסותך לא יכול להיות פה לבד בעולם הזה הניכור חזק מתמיד אני כותב את זה ואבא צופה בחדשות אפילו לא יודע מה איתי אני לא בן אדם התאבדותי אמא אבל לחיות בגיהנום עליי אדמות של יאוש וכאב..... זה לא פחות קשה אני מרגיש שאני לא יכול יותר לפעמים... מחר האזכרה מחר האזכרה ומרגיש ש...כל כך בודד פה.... אני מת מוות נפשי חסר רק המוות הפיזי החתיכת זונה ההיא לא יכלה להתאפק.... שרמוטה אני תמים מדיי ולא אשרוד איין לי מה לחפש בעולם... כי פחדתי לנסות...פחדתי להעז ואני תקוע איין לי כח לכלום ....לא יכול לזוז.... איין מישהו אמיתי מבחינתי כולם צבועים היא עוד שאלה אם אני עצוב בגלל מה ששמעתי! רציתי להכניס לה סטירה.... רציתי לצעוק עליה :לכי מפה...עזבי אותי ... אבל לא יכלתי הייתי המום כזה...קפוא ברוך הבא למועדון הנבגדים ישראל....

ששמתי פעמיים את המסר הזה זה בגלל שהעתקתי את המסר מתוכנת האימייל לא שמתי לב ש"תפסתי" רק חלק מהכתב..באמת זה לא היה בכוונה אני פוחד שאתה כועס עליי

ד"ר קפלן, שלום רב. אני חשה שאני זקוקה לעזרת פסיכולוג/ית על מנת להשתחרר מתחושות מעיקות ולקבל הארות או דרכי התמודדות עם בעיות שאני נמצאת בהן. האם יש פסיכולוג/ית באיזור הצפון עליו אתה יכול להמליץ? אני גרה באיזור טבעון/חיפה. ואם לא, כיצד אבחר בפסיכולוג/ית טוב/ה שיוכלו לעזור לי? תודה, לילאוז (-:

לילאוז שלום לצערי אינני מכיר פסיכולוגים באזור הצפון. הכי טוב זה לקבל המלצה מחבר או בן משפחה. אם אין עם מי להתייעץ אז: במידה ואת פונה בשירות הציבורי כדאי להתקשר לצוות בריאות הנפש בקופת חולים ולבקש המלצה. לגבי טיפול פרטי תוכלי לנסות בדפי זהב ולהתרשם בטלפון האם העונה נשמע לך, ולקבוע פגישה ראשונה. תנסי לסמוך על האינטואיציה האם נוצרת כימיה מתאימה ביניכם. במידה ואחד ממשתתפי הפורום מכיר פסיכולוג/ית באזור הצפון אולי תקבלי המלצה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום לך. טוב אז לפני כמה ימים הייתי אצל חבר שלי והוא אמר לי שהוא צריך זמן לעצמו, ולברר דברים וכאלה. מן הסתם כמו כל בנאדם נפגעתי ונעלבתי, אבל אני מודעת לזה שזה נורמלי ואני מוכנה לתת לו את כל הספייס שהוא צריך כי אני אוהבת אותו, אני כל כך אוהבת אותו. כבר 3 ימים אנחנו לא נפגשים והוא אמר לי שהוא לוקח זמן מכולם, גם מהחברים שלו. אבל אתמול הוא לא עמד בפני הפיתוי ועישן גראס עם חבר שלו. הוא סיפר לי ושוב הרגשתי שהוא מעדיף את הסמים על פניי, ושוב הדמעות ושוב הכל. אחר כך הוא אמר לי שהוא אוהב אותי וכל מה שהוא עושה זה לא בכוונה, הוא פשוט היה חייב נואשות לחברה והוא פשוט היה שם. כל היום אני מדברת איתו ואנחנו לא מצליחים לדבר על כלום, הוא אמר לי בשיחתנו האחרונה שהוא מרגיש שכל הזמן שאנחנו מדברים אני רוצה דוח על מה שהוא מרגיש והכל, ושוב בכיתי כל היום אני בוכה, נמאס לי כבר לבכות. אני חושבת שמגיע לי לדעת מה קורה ותמיד זה יוצא שאני יוצאת הרכושנית או דברים כאלה. אני לא יודעת מה לעשות אני כל כך אוהבת אותו, ואני רוצה לראות אותו ולהגיד לו את זה, למרות שהוא יודע. אבל אני גם יודעת שאני לא צריכה כי אני צריכה לתת לו את הזמן שלו עם עצמו בבקשה תעזור לי, מה באמת אני אמורה לעשות, אני חסרת אונים:( תודה גליה

גליה שלום את כותבת "ושוב הרגשתי שהוא מעדיף את הסמים על פני" וזה בהחלט מדאיג. נשמע שהקשר שלכם נתקל במכשולים לא משלושת הימים האחרונים ועם כל הכאב על מה שקורה כעת צריך לראות מה טוב עבורך בטווח הארוך. אינני מכיר, לא אותך ולא את בן זוגך, כך שאינני יכול לומר מה החלק של כל אחד מכם בסיפור. עם זאת האוירה שמורגשת מתיאורך מעוררת שאלות לגבי טיב הקשר שלכם והאם פרידה היא לא אופציה שכדאי גם לך לשקול. אדגיש שאני אומר את הכל בעדינות מאחר ובאמת אינני מכיר את רוח הדברים. כדאי שתשוחחי עם אנשים שמכירים אותך ואותו ותנסי לקבל פידבקים נוספים כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה אני מתאמץ בכלל הכי טוב לישון כל היום רק לישון... לא לראות אף אחד ...הכי בריא! צריך לצאת לעבוד ולקרוע את עצמך תמורת כסף מסריח...אוף.... לפעמים נדמה לי שהעולם סובב סביב המין רק בשביל זה כולם חיים עובדים כדי שיהיה כסף כדי לפתות אחד את השני... שנהיה יפים ומאופרים....ושיהיה בושם שעולה 400 שקל...שזה כל המשכורת שלי העולם יקר ...יקר מדיי שנוכל להרשים....כדי לקחת בני/בנות זוג ..מתאימים שיהיו יפים ............ לזיון הבא...! אני נגעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעל דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי אני תמים מדיי לעולם הזה מחר אגע בקבר הקר של אימי והצרחה תהייה איומה! קחי אותי איתך לעולם שנהיה ביחד היה לי מאוד טוב לידך שחיית ...הענקת לי חום ואהבה אמיתית...לא מזוייפת! ידעת רק להעניק לי.... הרגשתי בטוח ליד חסותך לא יכול להיות פה לבד בעולם הזה הניכור חזק מתמיד אני כותב את זה ואבא צופה בחדשות אפילו לא יודע מה איתי אני לא בן אדם התאבדותי אמא אבל לחיות בגיהנום עליי אדמות של יאוש וכאב..... זה לא פחות קשה אני מרגיש שאני לא יכול יותר לפעמים... מחר האזכרה מחר האזכרה ומרגיש ש...כל כך בודד פה.... אני מת מוות נפשי חסר רק המוות הפיזי החתיכת זונה ההיא לא יכלה להתאפק.... שרמוטה אני תמים מדיי ולא אשרוד איין לי מה לחפש בעולם... כי פחדתי לנסות...פחדתי להעז ואני תקוע איין לי כח לכלום ....לא יכול לזוז.... איין מישהו אמיתי מבחינתי כולם צבועים היא עוד שאלה אם אני עצוב בגלל מה ששמעתי! רציתי להכניס לה סטירה.... רציתי לצעוק עליה :לכי מפה...עזבי אותי ... אבל לא יכלתי הייתי המום כזה...קפוא ברוך הבא למועדון הנבגדים ישראל....

ישראל שלום נשמע שקפאת ולא יכולת לדבר. אני ממליץ לך דוקא לנסות ולדבר איתה, גם אם השיחה תהיה לא נעימה. כל עוד הדברים נשמרים כך אתה מרגיש שכל העולם מזוייף. אם תוכל לעבד את הדברים איתה, אולי זה יוכל להישאר כמקרה ספציפי שלא משליך על כל העולם עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

טופלתי בשנות התבגרותי אצל פסיכולוגית ואחר כך אצל תרפיסטית באמנות, כדי להתגבר על דיכאון והפרעת אכילה. אצל שתי המטפלות הטיפול הפסיק בניגוד לחוות דעתן אחרי תקופות של שנתיים. (הפסיכולוגית הציעה לתרפיה באמנות לאחר שהרגשתי רוויה, שעמום וחוסר תכלית בטיפול. אלה גם היו הסיבות להפסקת התרפיה באמנות). היום מאוד מעניין אותי לשמוע באיזה טכניקות ושיטות הן השתמשו ומה בעצם עשיתי בפגישות האלה. מנקודת מבטי אני כמעט ולא זוכרת תהליכים, הדרכות, "מתודות"... אלא רק פטפטת נרקסיסטית שלי ואמפתיה שלהן. אה ... וגם כמה יצירות אמנות שלי שהולבשו עליהן משמעויות פסיכולוגיסטיות. האם זה מקובל לבוא שנים אחרי ולבקש מהמטפל לחלוק את נקודת המבט שלו על הטיפול? האם הן תגדנה לי את האמת או שהן ישתמשו בשאלותי כפלטפורמה לבירור היחסים שלי כלפי הטיפול בלי בעצם לענות לי על שאלות בכנות? האם אפשר לדבר עם פסיכולוג מבלי דיסטאנס של מטפל - מטופל ולברר באמת מה הוא חשב במהלך הטיפול? הייתי מאוד רוצה לשמוע מהמטפלות פירוט אישי בסגנון ארווין יאלום. האם הספרים שלו יוצאי דופן בישירותם? אני יודעת שלפחות אחת מהמטפלות מפרסמת מאמריםץ האם יכול להיות שאני הייתי נושא מחקר, ואם כן האם נוכל לדון במסקנות המחקר יחד? עוד דבר שעלי לציין הוא שהייתי במהלך הטיפול (ועודני) מטופלת בסוג של פרוזאק. אני חוששת שאחרי שאדבר איתן אשתכנע לחזור לפסיכותרפיה במגמה להוריד את מינון התרופה כשלמעשה אני מרגישה שלא התרפיה היא שעזרה לי אלא התרופה. יש לי חולשה לממבו ג´מבו הפסיכולוגי, ואינטלקטואלית זה תמיד נראה לי מאוד טוב והגיוני. רק שרגשית זה לא עוזר למרות שבאמת ניסיתי. האם זה יהיה לי טוב לראות מהשקפתן את השפעת הטיפול עלי וכך אולי להפריד בין השפעת התרופה להשפעת התרפיה ולהסיק מסקנות לעתיד?

ד. שלום אינני רואה מה את יכולה להפסיד. תקבעי פגישה ותראי מה יקרה. אני מתאר לעצמי שגם אם לא תקבלי תשובות ישירות תוכל כאדם בוגר להתרשם מול מי את יושבת ומה גישתה הטיפולית. האופן שבו יענו לך תלוי באופן האישי והמקצועי של המטפלות שלך ולכן באמת אינני יודע לענות. אם את מרגישה שהתרופה עשתה את השינוי מדוע את חוששת מהמפגש? אולי בכל זאת יש חלק כלשהו בתוכך שמחפש גם את הטיפול הפסיכולוגי. לא מדובר כלל בדבר מה אינטלקטואלי, שם לא נמצאות הרגשות ובד"כ גם לא הבעיות. אינני רואה אפשרות להפריד בין השפעת התרופה להשפעת השיחות, אינני גם רואה טעם בכך. גוף ונפש הם יחידה אחת והשילוב בין תרופות לפסיכותרפיה הוכח כמעט בכל היבט אפשרי כיעיל יותר מכל אחת מהאפשרויות בנפרד למקרים רבים של התמודדויות נפשיות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מורטת שיער מהרגליים כבר 7 שנים, ובעקבות כך השוקיים שלי אדומות ומלאות פצעים. אני סובלת מכך מאוד, אינני יכולה ללכת עם מכנסיים קצרים או לים וכיו"צב. מה ניתן לעשות?, למי אפשר לפנות?.

שני שלום תלישת שיער היא סוג של הפרעה כפייתית ועלולה להיות עקשנית למדי. הבסיס הנפוץ לבעייה הוא סוג של חרדה ולחץ, ובהמשך פשוט כוחו של הרגל. הטיפול השכיח מתמקד בשלושה תחומים: טיפול פסיכולוגי התנהגותי/קוגניטיבי (ניתן גם לשלב היפנוזה) בניסיון להתמודד עם התופעה ברמה המיידית, טיפול פסיכולוגי דינמי שאינו יעיל בד"כ להפסקת התלישה בטווח הקצר אך יכול לעזור לטפל בתשתית הנפשית שעומדת מתחת לבעיה במקרים רבים, וטיפול תרופתי, בד"כ בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. היכולת להפסיק תלויה בין היתר גם במוטיבציה והנכונות להתמסר לטיפול. אתר מעניין בנושא הוא http://www.geocities.com/naamaled/index.htm אמנם אין הרבה על הטיפול הפסיכולוגי אבל יש מידע על הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

התחלתי לקיים יחסי מין בגיל 8 בערך.היחסי מין בגיל צעיר היו עקב משחקים כגון אמא ואבא או זוג חברים. המשחקים האלה היו כמה שנים עד שיום אחד קמתי וראתי שעשיתי טעות פגשתי בחור מקסים לפני חצי שנה התאהבתי בו והוא בי התחלנו לקיים יחסים בהתחלה לא יכלתי לתפקד בגלל הטראומה והצטערות על משחקי הילדות אומנם אני רק בת 15 אבל יודעת דברים מהחיים. עכשיו אני נורא מצטערת שהפעם הראשונה שלי היתה סתם בלי חשיבות ואני מתה להחזיר הכל אחורה חשוב לציין שכל המשחקים היו עם אחי שקטן ממני בשנה לפעמים אני נכנסת לדיכאון כשאני נזכרת בזה כמו כן עכשיו שיש לי חבר אח שלי מקנאה בחבר שלי והוא כל הזמן רב איותו. בבקשה תעזרו לי אני לא יודעת מה לעשות? נ.ב האורגזמות שהייתי מגיעה עם אח שלי היו אדירות ועכשיו הם לא משהו מה אני עושה? תודה מראש

לירז שלום את העבר אי אפשר להחזיר ברמה הטכנית, אבל אפשר להבין אותו ולעבד אותו כך שלא יקלקל את העתיד. אני מציע לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לקבל הנחיות כיצד להתמודד עם המחשבות והשאלות שעולות. אחת האפשרויות המהירות זה להתקשר לשירות החינוכי הפסיכולוגי של העיריה ולבקש להיפגש עם פסיכולוג/ית ביה"ס אליו את שייכת. היא תדע בוודאי להנחות אותך. כמו כן תוכלי לנסות לפנות ליועצת ביה"ס או לכל אדם בוגר אחר בו את בוטחת שידע לכוון אותך. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש לי חבר חצי שנה. הלילה הוא חלם חלום ובחלום הופיע חברתי הכי טובה. כמו כן חברתי הטובה חלמה גם היא חלום שהחבר שלי הופיע בו. לי זה נראה מוזר אולי מישהו ממכם יודע מה זה אומר תענו לי אני משתגעת תודה.

שני שלום אכן זה מעניין אבל זה יכול לקרות. יתכן שנושא הקשר שלכם עלה בצורה כזו או אחרת בשיחות בינכם. החלומות מעלים פעמים רבות נושאים שעלו בעירות בחיי היום יום, ואין מדובר בתופעה מסטית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! רציתי לשאול על בעיה שיש לי אני כול הזמן חושבת מה אחרים חושבים עלי ואף פעם לא מתחשבת ברגשות שלי ואם אני עושה טעות אפילו קטנה אני לא מסוגלת לסלוח לעצמי רק כשזה פוגע בי אני מסוגלת לסלוח לי ולאחרים . אני פוחדת לדבר בגלל שאם אני יגיד משהו יגידו איזה טיפשה או סתם יקטלו אותי. אז אני פשוט מעדיפה לשתוק ואז אני עוד פעם כועשת על עצמי וחוזר חלילה, מה לעשות?????

ריקי שלום את כותבת "כעס עצמי" ונשמע שמאחוריו עומד קושי שקשור לדימוי העצמי שלך והבטחון של בעולם. מדובר בד"כ בסוג של חוויה פנימית שמושפעת מהקשר שלך עם הסביבה ומפתח לאט ובמשך שנים. סוג כזה של בעיה דורש התמודדות אחרת עם המציאות החיצונית והפנימית. הייתי מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לעשות את השינוי. תדעי שמדובר בתהליך ממושך שיקח זמן, אבל בטווח הארוך זוהי דרך שעשויה להטיב עימך ועם תחושותיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי במשך כל חיי לא זכרתי חלומות לפני שנה בערך במהלך טיפול זכרתי חלום ונתחתי אותו עם המטפלת. ועתה שוב זכרתי חלום אולם לא בפרטים כמו החלום הקודם אבל בכל זאת. ישבתי בכיתה המורה שאלה שאלה לא זכור לי מה הייתה השאלה עניתי בתשובתי על רגשות שלי שגם אותם אני לא זוכרת המורה אמרה תודה ששיתפת אותנו וכל הכיתה זעקה לעברי ולעבר המורה אבל גם אנחנו מרגישים ככה זה לא יחודי לך ועם הלא יחודי לך קמתי מהשינה. אשמח לשמוע את דעתך בעניין.

ש. שלום אני לא נוהג לנתח חלומות בפורום מאחר ואני מאמין שחלום הוא דבר מאוד אישי ורק האדם החולם יכול להבין את משמעותו האמיתי. אדגיש כי כולנו חולמים כל לילה ומספר פעמים בלילה, אך איננו זוכרים את רוב החלומות. עצם העובדה שתניחי נייר ועט ליד המיטה ותרצי לזכור, תגרום לכך שתתחילי לזכור יותר ויותר חלומות, אם את מעוניינת בכך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר' הכרתי בחור חולה במאניה דיפרסיה, חוץ מהבעיה "הפעוטה" הזו הכל מוצא חן בעיני אבל אני עוצרת את עצמי מלקפוץ למיים, מתוך פחד ואולי בורות בנושא. לפי מיטב הבנתי המחלה הזאת היא לכל החיים, השאלה היא אם ניתן להגיע לשליטה בה ולניהול חיים נורמלים? כל אינפורמציה בנושא תעזור תודה

אני שלום יש שונות רבה כך שאין תשובה כללית לשאלתך. אכן מדובר במחלה לכל החיים אבל חולים רבים מצליחים להגיע לשליטה טובה וניהול חיים נורמליים. פיתוח מודעות לבעיה עשויה למנוע התקפים בעוד מועד. כדאי לשוחח עם הבחור בצורה גלויה על מחשבותיך ולשאול אותו בצורה ישירה על השלכות המחלה עליו. אני מתאר לעצמי שהוא נמצא במעקב טיפולי כלשהו ואולי אם הקשר מתהדק יש מקום שתלכי איתו לגורם המטפל לשמוע ולהשמיע. לא כדאי לטאטא את החששות מתחת לשטיח, התמודדות ישירה וכנה עימן עשויה לעזור יותר מאשר לשמור בלב ולדאוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לדר אורן, אני משתמשת בפרוזאק מספר שנים וסובלת גם מנדודי שינה. מטופלת במעבדת השינה. האם פרוזאק עלול לגרום לנדודי שינה, או לחזק את הפרעות השינה הקיימות אצלי. תודה, רוני.

רוני מניסיון אישי שלי וגם מידע מהפסיכיאטרית שלי הפרוזק אכן גורם לבעיות שינה ולכן היא השביעה אותי לקחת רק בבוקר לאחר שאוכלים משהו ולא על בטן ריקה . כשאני שוכחת לקחת בבוקר ולוקחת בצהרים הלך לי הלילה ואני נרדמת רק לפנות בוקר.

רוני שלום אנא נסי לברר בפורומים העוסקים ברפואה. הפורום הזה עוסק רק בפסיכותרפיה, כלומר, טיפולים פסיכולוגיים באמצעות שיחות. בכל מקרה, הרופא המטפל צריך לתת את התשובות הללו על רקע ההיכרות האישית עמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב אני בן 44 בשנים האחרונות אני נמצא במצבי חרדה ובלחץ נפשי קשה ברור לי שאני צריך עזרה תרופתית ניסו עלי הרבה ממשפחות תרופות הפרוזק וההשפעה שלהם עלי היא הפוכה התרופות מעצימות את החרדה אני מרגיש בלבול רב לא בפוקוס אני נמצא במצב של עילפון וזה מביא עד לידי התמוטטות לא פעם הגיעתי לחדר מיון כאשר אני לא לוקח תרופות המצב הפיזי הרבה יותר טוב אבל מאידך יש את הבעיה הנפשית באיזה כיוון ובאיזה צורת טיפול עליי לקחת? האם ידוע ברפואה על תופעה של העצמת הבעיה ע"י לקיחת תרופות מרגיעות?

ממליצה לך לשאול ב"מסע אל העצמי" באתר חרדה חברתית.

אריאל שלום קודם כל הייתי שואל האם קיבלת גם טיפול בשיחות. מצבי חרדה ולחץ נפשי דורשים התייחסות פסיכולוגית אם רוצים לטפל בשורש הבעיה. הטיפול התרופתי עשוי לסייע אך לא נוגע בתוכן של החרדות. לגבי התרופות עצמן, אינני נותן ייעוץ בתחום זה, נסה לברר בפורומים העוסקים ברפואה. בכל מקרה, הרופא המטפל צריך לתת את התשובות הללו על רקע ההיכרות האישית עמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, ד"ר, איך מפסיקים לעשן? גראס, אני מתכוונת. כשהייתי בטיפול אצל פסיכולוג לא עישנתי כיוון שהיה לי כוח להתנגד לזה בזכות המטפל. גם לאחר שסיימתי את הטיפול (לפני ארבע שנים) הצלחתי להחזיק מעמד במשך שלוש שנים בלי לעשן. בשנה האחרונה, ויותר נכון מספטמבר 2001 חזרתי לעשן כל יום. לפי הדברים, הפתרון נמצא בהליכה לטיפול פסיכולוגי כי זה הוכיח את עצמו, אבל אני מעדיפה לנסות לבד( הוא הרי נתן לי את הכלים). אז שאלתי היא, מאיפה מתחילים ויותר נכון איך. תודה

אורנה שלום כנראה שהגראס משרת אצלך משהו ויוצר התמכרות פסיכולוגית. כל עוד אין לך תמיכה ממקור אחר את ממשיכה לעשן. מתחילים מלהבין את הצורך ואח"כ מחפשים כיצד אפשר לספק את הצורך בשיטה אחרת שתהיה עבורך חיובית יותר מהגראס. חוץ מזה שאם הטיפול עזר לך, הייתי ממליץ לנסות ולחזור לטיפול, אפילו לתקופה קצרה, כדי להתחזק ולחזק את הכלים שרכשת בסיבוב הקודם. בברכה ד"ר אורן קפלן

ל-ORNA שלום, לאחר שנים של תלות נפשית בעישון גראס אני שמח לדווח שניצחתי! המלחמה היתה אמנם קשה וארוכה, אך היא הסתיימה. מהתרשמות שטחית מהסיפור שלך נראה לי שהסיבות שלי לעישון היו יותר עמוקות משלך, אבל ייתכן שאוכל לסייע לך באופן כלשהו מנסיוני הרב. בכל מקרה, כל טוב ובהצלחה, אבי

אני בת 30 ,גרושה +2 לפני חודשיים לערך חוויתי התקף חרדה בעקבות חנק מסיגריה ,בעקבות זאת חדלתי לעשן כמו כן הייתי תקופה מאוד ארוכה בלחץ נפשי ובהדחקה בעקבות בעיות עם החבר ולחצים עם הבוס בעבודה שדאג לא מעט להוריד לי את כל הבטחון העצמי ו"לקצץ את כנפיי" (בלשון המעטה) בוקר אחד קמתי והרגשתי נורא- דפיקות לב,רעידות,חולשה נוראית,בחילות,חרדה נוראית , הלכתי מאז להרבה רופאים שכמובן שללו כל בעיה בלב או מחלה רפואית אחרת. היטיב להגדיר זאת רופא המשפחה שלי שמכיר אותי מקטנות "גופך דומה לרכב שעובד על טורים גבוהים - צועק לעזרה ולהרגעה". היה ברור לי שהסיבה היא נפשית למרות שבעקיפין התחלתי לפתח פחד מחלות. אני עושה המון תרגילי הרפיה שעוזרים לי המון ונמצאת בקבוצת תמיכה שעוזרת לי "לקלף את השכבות" ולטפל בכל הסיבות לכך. עכשיו המצב הרבה יותר טוב (ללא תרופות )אם כי יש ימים שעדיין הפחדים מופיעים המתח בשיאו ומה שהכי מטריד זו הרגשה של חוסר מציאות והלחץ שאם יקרה לי משהו מה יהיה עם ילדי ?? הסיבה שאני פונה היא מאוד ספציפית - מדוע אני מרגישה זרמים של בהלה ופחד בחזה כל היום ודפיקות לב בבוקר - גם כשאני לא במתח ? האם התופעות הללו הינן רברסיאליות או שכל חיי אאלץ לחשוב איך יעבור היום הבא ? רופא המשפחה המליץ על "סרוקסאט" מאחר שאומנם יש הקלה ייחסית אולם התסמינים הגופניים מאוד מעיקים ומקשים בתפקוד" אודה לך מאוד על תשובתך

שרית שלום התופעות הגופניות שאת מרגישה נפוצות מאוד לאנשים שסובלים מחרדה, והטיפול בחרדה מטפל גם בהעלמות התופעות הללו. אני מצרף תקציר על הטיפולים המקובלים בחרדה, אני מציע לך לפנות לטיפול בצורה מוסדרת וממוקדת בבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

לשרית שלום, מה שאת מספרת מוכר לי היטב. בכל חיי הבוגרים. בצורה קלה ולעיתים קשה. במשך כשנה חשתי כך בצורה קשה וסירבתי לקחת טיפול תרופתי - ניסיתי טיפול פסיכולוגי, הומיאופתיה ועוד. דבר לא עזר ממש. (אני בת 45 נשואה +2). עד שהגעתי למרפאת חרדה בתל השומר והפסיכיאטר נתן לי סרוקסט. זה היה לפני כשנה. תוך מספר שבועות חיי השתנו מקצה לקצה... גם דברים "קלים" יותר שסבלתי מהם (כמו פחד ממעליות) השתפר. היום אני כבר ללא התרופה. לקחתי כ10- חודשים. אמנם.. אני לא רופאה אך מנסיוני האישי - ממליצה מאוד!! חזרתי לחיים. הדבר ה"רע" הוא שהיא יכולה לגרום להשמנה. העלתי כ10- ק"ג... בהצלחה!!!

טלי בוקר טובץ הדבר הראשון שעשיתי בבוקר הוא לבדוק האם יש מישהו שמזדהה איתי. תודה לך שהגבת , רציתי רק לדעת האם התופעות הגופניות מוכרות לך ? האם כל היום חשת זרמים כאילו את נבהלת ומתנקת מהמציאות ? , ממש כל היום הרגשה רעה שקשה לתאר. האם התופעות הגופניות נפסקו כשלקחת "סרוקסט? ואם יש תופעות גמילה מהכדור. אני פוחדת לאבד שליטה אם אקח את הכדור ,ןאני פוחדת להראות מגוחכת בעיני אחרים . אודה לך מאוד באם תגיבי שוב. שי היה לך יום נעים

השעה 04:00 בבוקר, ואני יושבת מבועתת מול המחשב. מאז התחילה האינתפידה אני סובלת מחרדות קשות. (לא שלא הייתי פחדנית גם קודם, תמיד הדאיגו אותי דברים שלא מטרידים אנשים אחרים, אבל הפחדים התגברו לפני כשנתיים). אני מפחדת לצאת מהבית, כמעט ולא מסתובבת אלא אם אני ממש חייבת וגם אז רק בסביבה הקרובה שלי אותה הגדרתי לעצמי "כבטוחה". בכל אופן, מזה כשלושה חודשים הופיעו גם תסמינים גופניים: לחץ בחזה, קוצר נשימה, חנק, סחרחורת, שילשולים, לא נרדמת בלילות וגם אם נרדמת אז מתעוררת מסיוטים, רעדבלתי נשלט בשרירים, כאבי ראש ובקיצור - שלל תופעות נוראיות. רופאת המשפחה שלי נתנה לי תקופה בשם קלונקס. לקחתי אותה כחודש, הרגשתי ממש טוב (וזה לא פלא שכן רוב הזמן גם הייתי מאד מנומנמת ועייפה אז לא היה לי זמן לחרדות). לפני כשבוע החלטתי להפסיק את התרופה שכן אני רוצה להיכנס להריון. הפסקתי את התרופה בהדרגה והנה - הלילה כאילו משום מקום הופיעו שוב כל התסמינים הגופניים. מצאתי את עצמי שוב מול החלון מנסה לנשום קצת אויר ולהרגיע את עצמי שזה לא התקף לב, ניסיתי שוב להירדם ולא הצלחתי. הרעד ברגליים חזר, כמו גם הלחץ בחזה. מצאתי את עצמי משוטטת בפורום פסיכולוגיה מחפשת עזרה. אני חייבת לציין שכשראיתי שאני לא היחידה עם התסמינים הללו זה קצת הקל עלי והוריד לי את הלחץ. צרת רבים חצי נחמה. אבל מה עושים הלאה???? סיון.

היי סיוון אני מקווה שהצלחת להרדם בסוף יקירתי. ליבי איתך כי אני יודעת מה את עוברת, התסמינים הגופניים כפי שאמרתי ישר מכניסים לפחד ואת חושבת שאת בעיצומו של התקף לב. אני,כפי שסיפרתי כבר עברתי המון "התקפי לב" כאלה וזה דבר נורא ואיום. אני יכולה להציע לך לעשות תרגילי הרפיה כשזה קורה, ובכלל לעשות תרגילי הרפיה פעמיים ביום לפחות למשך 20 דקות(לי זה עוזר). חוץ מזה תקראי גם את התגובה של טלי - אותי היא מאד עודדה , ואני מתכוונת ללכת לפסיכיאטר . אני רק רוצה לומר לך שאני מרגישה שלאט לאט חיי חוזרים למסלול וחלק מהתסמינים נעלמים , מה שאומר שאפשר לשלוט בזה,,, היו ימים שפשוט רציתי למות ולא לסבול יותר , הרגשתי כמו פסיכית ,והייתי בטוחה שכולם רואים אותי , כל הבטחון העצמי יורד ואתה מרגיש שאתה מנותק מהמציאות ועומד להשתגע לפחות. אני ממליצה לך לקרוא גם את הספר "היפנוזה רפואית ושיטות לשליטה עצמית" של ד"ר אנטולי אודסקי. שיהיה לך יום נעים עד כמה שאפשר

סיוון שלום אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולא להסתפק בלקיחת תרופות. לחרדות יש מקור והטיפול התרופתי מרגיע משהו באופן זמני, אך כמו שחווית, הוא חוזר פעמים רבות לאחר הפסקת הטיפול התרופתי. ולגבי התרופות, צריך לבדוק האם יש תרופות שתוכלי לקחת ללא סיכון בהריון, כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר, אני לא חושב שרופא המשפחה מספיק במקרה הזה. לכל דבר יש פתרון וחשוב דווקא בתקופה של הריון שתהיי רגועה ובמצב נפשי אופטימלי עבורך ועבור העובר. מצאי את הדרך הנכונה עבורך לקבל עזרה, אבל אל תשארי עם המצוקה לאורך זמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי נמצאת בשבוע השמיני להריונה הראשונה. היא בת 32. לפני כשבועיים התחיל אצלה תהליך דכאוני שנובע מחשש שגרמה נזק לעובר בתקופה שעדיין לא ידעה שהיא הרה. מדובר בשבועיים שבין הביוץ ועד שנוכחה בבדיקה שהיא בהריון. התלונה שלה היא לקיחת תרופת , עישון, קצת אלכוהול ששתתה במסעדה . בדקנו את כל אלה במרכז הר נוי שיש בידיו מענה לשאלות אלה ומבוסס על מחקרים בקנה מידה עולמי. נענינו שכל מה "שעשתה" הוא טריביאלי ולא עלול לגרום נזק לעובר. למרות זאת הפכו החששות אצלה לאובססיביות. היא בוכה רוב הזמן וחושבת על הפלה, למרות שאין כל אינדיקציה רציונלית למום בעובר . זה סחף אותה גם למחשבות בדבר היותה לא מוכנה ולא בשלה לאמהות . כל זה בניגוד מוחלט לרצונה לפני ההריון להביא ילד לעולם. היא מדוכאת, איבדה יכולת עניין שלא לדבר על יכולת הנאה מכל דבר. היא מטופלת כרגע בקסנכס ובקלונקס. ובמקביל התחילה טיפול בסרוקסאט. ההקבלה היא עד אשר תחל השפעת הסרוקסאט. היית מעוניינת לשמוע חוות דעת מומחה - לדכאון בזמן הריון. האם התופעה מוכרת? האם יש קשר לשינוי הורמונאלי? דופאמין? רצוני לציין שתופעה דומה קרתה גם בעת שנטלה זייבאן להפסקת עישון, אמנם בקנה מדה קטן יותר . האם ניתן להעריך את השינוי ההורמונלי בבדיקות מעבדה על מנת לטפל בו? תודה , אם מודאגת .

לאם המודאגת שלום ההריון כרוך בשינויים רבים מכל סוג אפשרי ולכן תקופת ההריון ואף זו שאחריה מאופיינת ברגישות רבה יותר. בתחום התרופתי והכימי לא אוכל לייעץ מאחר ואין זה תחום התמחותי, כדאי לפנות לפורומים הרפואיים, אך עדיף יותר להתייעץ עם הרופאים המטפלים בבתך ומכירים אותה באופן אישי. צריך תשומת לב מיוחדת לתרופות שהיא לוקחת כיום במהלך ההריון למניעת פגיעה בעובר. חשוב מכל, כדאי שהיא תפנה לייעוץ פסיכולוגי לתקופה הקרובה. היא זקוקה ללווי ותמיכה מקצועיים והתרופות הן לא פתרון מספיק. קורים לה דברים ברמה הרגשית ובמערכת המשפחתית ואלו נושאים שדורשים עיבוד והתייחסות אישיים. כל טוב ד"ר אורן קפלן

שלום, האם טיפול בפסיכואנליזה מתאים לכל אחד ולכל בעיה? לאיזה בעיות טיפול כזה מומלץ? מה ההבדל בין פסיכותארפיסט לפסיכולוג קליני? ולמה הכוונה "פסיכולוגים" בדפי זהב? תודה רבה לך!

עומר שלום טיפול בפסיכואנליזה די נדיר כיום, מדובר על מפגש של 4 פעמים בשבוע והוא מומלץ לאדם שמוכן ורוצה לעשות מסע מאוד מעמיק לנבכי הלא מודע. רוב הטיפולים בארץ הם דינמיים, כלומר מבוססים על הגישה הפסיכואנליטית אבל אינם נערכים בשכיבה על ספה וכוללים מפגש בודד או דו שבועי. פסיכותרפיסט הוא כל אדם שעוסק בפסיכותרפיה, בד"כ עובד סוציאלי, פסיכולוג או פסיכיאטר. יש כיום גם אנשים אחרים המכנים עצם פסיכותרפיסטים מאחר והחוק בעניין הזה עוד לא הוסדר. פסיכולוג קליני הוא פסיכולוג שעבר תהליך של התמחות וקיבל תואר מומחה, ועל פי החוק הוא הפסיכולוג היחידי שרשאי לתת טיפול נפשי. פסיכולוגים בדפי זהב הם פסיכולוגים שמספר הטלפון שלהם מופיע במדריך. במידה ואינך בטוח תוכל תמיד לפנות לאתר של משרד הבריאות ולראות האם הפסיכולוג הרשום במדריך מופיע בספר הפסיכולוגים, והאם הוא מופיע כמומחה קליני http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני מעוניינת לקבל המלצה על סקסולוגית מעולה שטיפול אצלה יהיה גם במחיר סביר ביותר . הבקשה שלי היא דחופה . בתודה מראש ,

את יכולה לפנות לכל מרכז רפואי גדול שקרוב אליך, יש שם צוותים רב תחומיים שמטפלים בבעיות מיניות והטיפול ציבורי ולכן זול יותר. את יכולה גם לבחור מישהו מהרשימה שתוכלי למצוא באתר של איט"ם (רגון המטפלים המיניים הישראלים) שאני מצרפת את כתובתו. איט"ם מקבלים רק אנשים עם הכשרה מספקת לכן הכי בטוח לבחור מישהו מהרשימה שם כי יש המון שרלטנים בתחום והמון מטפלים שאין להם רשיון לטפל והם בעצם רמאים ואסור להם לקרוא לעצמם פסיכולוגים/מטפלים/מטפלים מיניים. שימי לב שלטפל מותר רק למי שהוא פסיכולוג קליני, פסיכיאטר, או עובד סוציאלי קליני. http://www.itam.org.il/members/members_list.htm

מותר לטפל לכל רופא, לא רק פסיכאטר, לפסיכולוגים קליניים ולעובדים סוציאלים קליניים. יחד עם זאת אם הבעיה היא ממקור נפשי מומלץ לפנות למטפל מיני שהוא רופא פסיכיאטר או לאחד משני המקצועות האחרים.

לאחרונה אני מוצאת את עצמי מתעוררת באמצע הלילה בגלל חלומות בלהות. לא בדיוק זוכרת על מה הן. אבל אני מודעת לכך שהם יכולות להיות סימן למתח. אין ספק שיש כל מיני גורמים למתח כרגע בחיי בינהם: - דאגה לאמא שלי שיש לה בעיות בריאותיות. - ספקנות לגבי חיי הנישואין שלי (ואנו מנסים להכנס להריון) - ובכלל יום יותר מידי ארוך עם מעט זמן לעצמי. (אני בעבודה 9-10 שעות) ואז אני מחכה שהבעל יאסוף אותי מבית הורי(כי אין לי רכב משלי, ואין הרבה אוטובוסים לישוב שלנו), והרבה פעמים הוא רק מגיע ב-20:00 כך שאנו רק מגיעים הביתה לקראת 20:30 או 21:00 דבר שיותר עוד דאגות לגבי איך נסתתר כשיהיה לנו ילד. בקיצור, אני גם ככה טיפוס שאומרים עליו חושבת יותר מידי, וכפי שאתם רואים יש לי כרגע כל מיני גורמי מתח על הצלחת. כיצד להתמודד עם זה? אם אוכל לזכור אחד מהחלומות, האם ניתן לפרש אותם?

א. שלום נשמע שאין צורך בפירוש החלומות. המציאות שאת מתארת דורשת התמודדות נפשית מתישה והיה כדאי לטפל קודם כל בלחץ האובייקטיבי. בחייך יש סדרה של דברים שמוכתבים ואולי אין לך בהם שליטה, אבל יש בהחלט דברים שאת יכולה לשפר ולשלוט בהם יותר. לא צריך להשנות הכל, לעיתים שינוי של 10% יכול להביא להקלה של 90%. לפי מה שאת מתארת מערכת היחסים עם בעלך היא אחד הדברים שכדאי לטפל בו, במיוחד אם אתם מתכננים להביא ילד לעולם. המערכת עלולה להיות עבורך עוד יותר לחוצה וכדאי להתכונן לכך מראש ולא לחכות להתדרדרות נוספת. אני לא חושב שפירוש החלומות מתאים למפגש וירטואלי. כדאי שתפני לייעוץ פסיכולוגי במסגרת כלשהי כדי להתמודד בצורה יותר טובה עם הדברים שקורים לך ועומדים להתרחש הלאה. יש בהחלט מקום גם לייעוץ זוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני רוצה לשתף אותכם בחוויה שעברתי אתמול. בעקבות לימודי היה לנו ביקור בבית חולים לחולי נפש. נכנסנו למחלקה הסגורה ונפגשנו עם שלושה אנשים שמאובחנים כסכיזופרנים פרנואידים וכל אחד שונה מהשני באופן מוחלט. ההרגשה שלי היתה מאד משונה, אתה לא יודע עם לצחוק או לבכות, מה לומר איך להגיב למה שאתה שומע ובכלל למה שאתה רואה. כשצאתי משם חשבתי לעצמי מה זה בכלל נפש של בנאדם , ביום בהיר אנשים נורמלים לחלוטין אנשים ששרתו בצבא, מאבדים את השפיות והרבה פעמים נשארים כך. אז אחרי כל זה האם יש מישהו שהוא באמת נורמלי? שלכם ליאת

ליאת שלום אכן נורמלי הוא הגדרה מאוד שיפוטית ויש טווח רחב מאוד של בריאות וחולי שמוגדר ע"י החברה ועל ידי הפרט עצמו. החוויה שעברת מעוררת ללא ספק חשיבה, ספקות ופחדים. הכניסה למחלקה סגורה מעוררת תמיד פחדים מסוגים שונים. אני יכול להעיד על עצמי שלמרות שביקרתי פעמים רבות במחלקות סגורות במסגרת מקצועי, עדיין כל ביקור כזה מותיר רשמים קשים ואנחת רווחה מסויימת כשאני יוצא החוצה. ישנם דברים עליה אינך מעוניין לחשוב וביניהם מוות, שיגעון, חולי. מצבים מסויימים בחיים מכריחים לעיתים התמודדות עם הנושאים הללו, והדבר מעורר מחשבות, ספקות, אך לעיתים גם תקווה ואופטימיות. לפי דבריך אני בטוח שזו היתה חוויה מלמדת עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום בן זוגי, גבר בן 50, מאוד רגיש ואכפתי, מתקשה בהתמודדות עם מחלת אימו, שאובחנה בראשית מחלת ההלצהימר. עול הטיפול והדאגה נופל עליו בלבד,למרות שיש מטפלת המתגוררת עימה. אני ,כחברתו, יודעת על כאבו, תיסכולו, ומבקשת ייעוץ כיצד אפשר לשפר את הרגשתו, ולחזק אותו, עלי לציין שאני אשה תומכת מפרגנת וקשובה...ויודעת לאמר את המילה הטובה ולתת כתף. כואב לי כשכואב לו, הוא איננו מסוגל להתנתק ממנה, (נסיבות חייו גרמו לו לגור איתה....דבר נדיר, כשלעצמו) , הוא איננו יודע מה קצב ההתקדמות(=הנסיגה) במחלה זו, וכל יום נפגש אישית או טלפונית בתופעות חדשות של מחלתה, והדבר שובר את ליבו. האם יש מקום בו יוכל חברי לקבל ייעוץ לחיזוק נושא החוסן הנפשי כמי שסועד הורה חולה, מקום שבו יוסבר לו מהם שלבי המחלה, כיצד לנהוג , ועוד... איזור המגורים הוא 03. אשמח גם אם אפשר לנסות להסביר על מחלה זו בקצרה, או להפנותני לקישור מתאים. הרבה תודה רונית

רונית שלום בתקופות כאלה בהחלט יש צורך בתמיכה. חשוב שיהיה מדובר במטפל שגם מכיר את המחלה ויודע על התמודדות בני המשפחה. ישנם פסיכולוגים שיקומיים או רפואיים שעיקר התמחותם התמודדות עם חולים ובני משפחותיהם. אין לי ספק שהגורמים הטיפוליים המטפלים באם יוכלו גם לעזור בהפניה. אני מצרף שלושה קישורים מתאימים דרכם ניתן לפנות למקורות מידע ותמיכה http://medic.bgu.ac.il/aai http://www.eshelinfo.org.il http://www.jointnet.org.il/eshelnet בברכה ד"ר אורן קפלן

רונית, יש ספר שנקרא: "כשהמוח בוגד בגוף". האם יש עוד אחים במשפחה של בעלך? אם כן וביחוד אם הם גרים קרוב, אפשר לנסות לדבר איתם ולהגיד להם: "אני/אנחנו לא יכולים לטפל לבד. בבקשה תעזרו!". לצערי הרב, עברתי גם את זה (עם סרטן(. עדי

בוקר טוב תודה על תגובתך. לצערי , האח הנוסף חי ביבשת אחרת... כך שכל העול והדאגה מוטלים על זוג כתפיים אחד. שוב תודה. רונית

טלי שלום! הייתי מעונינת לדעת איך אוכל למצוא בעל מקצוע שמתעסק בטיפול דרך ארגז החול. אם יש מאזור אשדוד-רחובות. אודה לך מאד, תמר.

תמר שלום טלי מפעילה פורום אחר. אנא פני אליה ישירות לפי רשימות הפורומים הנ"ל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב לד"ר אורן קפלן מה זה בעצם "משבר פסיכוטי"? תודה על טיפולך.

ד"ר שלום! כשהיה בני הצעיר בן שנתיים ותשעה חודשים גמלתי אותו מהטיטול. ההתחלה לא היתה קלה, אולם בהמשך הוא למד לשלוט על צרכיו מקסימום פיספוס של פעם או פעמיים ביום. היום חודשיים אחרי הוא עדין מפספס פה ושם, או למשל כשכועסים עליו בגן הוא הולך לפינה ועושה פיפי במכנסיים בכוונה. ויש לו הרבה מיקרים של לעשות ב"כוונה". בשבוע האחרון הילד מרטיב כל הזמן. המטפלות בגן כבר התיאשו מלהחליף לו בגדים.(אני מאד מבינה) והגנן שלו אמר לי שכדאי להחזיר אותו לטיטול לתקופת "רגיעה" כדבריו. השאלה שלי היא האם באמת אחרי חודשיים צריך או כדאי להחזיר אותו לטיטול, או להמשיך להביא אותו לגן כרגיל. (בלילה הוא ישן עם טיטול. ובצהריים בגן הוא בלי ואינו מרטיב כלל.) אודה לך על תשובתך.

תמר שלום התשובה אינה של כן ולא. צריך לנסות ולהבין מה קורה לילד ומדוע הוא מגיב כך. את מייחסת לו כוונה, והשאלה האם מדובר בתגובה של להכעיס, או במצוקה או במשהו אחר. חודשיים אחרי גמילה בהחלט יכולה להיות נסיגה, במיוחד אם משהו רגשי השפיע עליו. צריך לראות איך קודם כל לא נכנסים איתו למאבקי כוחות, אלא מנסים ליצור מצב שהוא ישתף פעולה. נסי להתייעץ עם הסביבה הקרובה ולפעול באופן שיתאים למצבו של ילדך. מקסימום, אפשר לחזור לחיתול לעוד חודש חודשיים. הקיץ מתקרב ויתכן שאז המשימה תהיה קלה יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

דוקטור אני עדיין סובל מ-3 דבריים בחיים שלי....(ככה באתי היום ואמרתי לרופאת המעקב הפסיכאטרי שלי) * חרדות *תסכולים *יאוש חרדות- אני כל הזמן מרגיש מפוחד/מאויים בגלל משהו , כל מיני דברים קטנים בחיים שלי עלולים לקחת נפח ממה שמגיע להם , ואני לא יכול לשלוט בזה. כל מיני עיניינים פעוטים שהשארתי מאחור....עלולים ליצור אצלי דאגה גדולה ואפילו בהלה.... וכל מיני מחשבות וסימני שאלה של מה יקרה אם....ומה יהיה אם....ואוי השארתי משהו לא בסדר מאחוריי... והמוח שלי קודח כל הזמן במחשבות, כל הזמן לא שקט...לא שקט...לא שקט....איין מנוחה במחשבות אני מבוהל כל הזמן שמשהו רע עומד לקרוא.... אתמול בא אליי חבר אמר לי שאיין להם יותר קו טלפון שאפשר להתקשר ממנו....וזה נורא הפחיד אותי כנראה מיזה אני פוחד למשל כי הורגלתי לחיות בתנאי שפע.... לא נראה לי שאוכל לעבור משבר כלכלי....זה כל כך מפחיד אני כולה מרוויח 500 שקל לחודש בעבודה במפעל מוגן ....(ויש לי גם 1800 שקל קצבת נכות מביטוח לאומי) * תסכולים -- כל הזמן אני לא יכול להנות מדברים...כלומר כל דבר שאני מתעסק בו לשם הנאה פרטית...נשרף אצלי מהר...יעני אני מרגיש תיסכול די מהר מכל דבר שנועד לאפשר לי להנות מדברים בחיים. אני גם מרגיש שאני לא יכול לפנק את עצמי במתנות ובארוחות טובות (בסביבות ה 30 שקל) , אני מרגיש לא שווה ביין שווים.. מרגיש כמו נפולת אדם כי אני רואה את כולם ברחוב/קניון מסביבי כולם כל כך מהודרים ויפים וחזקים וחייכנים.... וקשה לי להוציא כסף על עצמי אם אני בא עם כוונה לקנות ספר טוב שבדרך כלל עולה 70 שקל אני מעיין בוא טיפה....ואז אני נורא לחוץ לנסות לקרוא ממנו בחנות...מרגיש כזה כאילו עוקבים אחריי המוכרים ואז הספר נראה לי משעמם מדיי ומתחילים אצלי השאלות המרירות: לא חבל להוציא סכום כזה ....על ספר...שממילא אני בקושי כל יום בגלל עייפות העיינים שפתוחות כל היום בעבודה...ואני מתחיל להתחבט עם עצמי לקנות או לא ואני נעשה לחוץ ומזיע....ולרוב יוצא מהחנות בבושת פנים....כמו איזה נמושה עם הזנב ביין הרגליים.... חשבתי על זה וזה נראה לי קשור לכל תופעת האי יכולת להנות מדברים בחיים....זה בגלל שאני יודע שבבית לא מחכה לי אהבה ותמיכה... ובן אדם שאהבתי איננו ואיין טעם לחיי בלעדייו ..והכל כל כך ריק ....ואני רוצה רק אותו בחזרה שהכל יחזור להיות בסדר....שאוכל שוב ללכת בלי מיליון מחשבות על חרדות שלא נותנות לי מנוחה...שאוכל ללכת לעבוד בראש שקט.... * והיאוש--- הנורא והגדול..... בגלל הפחדים והתסכולים ביחד אני מיואש ...שונא כל בוקר שאני קם ....מקלל את עצמי וקיומי כל בוקר... ולא מבין למה בכלל אני חי ..למה נולדתי....ורואה רק שחורות..שהמצב רק הולך ונעשה קשה...ופיתרון לא מוצא.... ואני עייף יותר ויותר ויודע ששום דבר לא ישפר את מצבי ככזה זה אני נולדתי להיות עצוב ככה אני מרגיש...אני מרגיש את זה שיושב עם המרפק על השולחן בעבודה ומסתכל בחלון ולא מוציא מילה....מביט למטה....ומחכה שעוד יום קשה יעבור ואוכל ללכת לישון וללכת הדוקטור כרגיל רושמת כל מה שאני אומר בקלסר.... ונותנת לי רצפט לתרופות.... אז 2 חבילות ציפארמיל וגם חבילת קלונקס.... וניפגש עוד חודש למעקב....

דוקטור אני עדיין סובל מ-3 דבריים בחיים שלי....(ככה באתי היום ואמרתי לרופאת המעקב הפסיכאטרי שלי) * חרדות *תסכולים *יאוש חרדות- אני כל הזמן מרגיש מפוחד/מאויים בגלל משהו , כל מיני דברים קטנים בחיים שלי עלולים לקחת יותר נפח ממה שמגיע להם , ואני לא יכול לשלוט בזה. כל מיני עיניינים פעוטים שהשארתי מאחור....עלולים ליצור אצלי דאגה גדולה ואפילו בהלה.... וכל מיני מחשבות וסימני שאלה של מה יקרה אם....ומה יהיה אם....ואוי השארתי משהו לא בסדר מאחוריי... והמוח שלי קודח כל הזמן במחשבות, כל הזמן לא שקט...לא שקט...לא שקט....איין מנוחה במחשבות אני מבוהל כל הזמן שמשהו רע עומד לקרוא.... אתמול בא אליי חבר אמר לי שאיין להם יותר קו טלפון שאפשר להתקשר ממנו....וזה נורא הפחיד אותי כנראה מיזה אני פוחד למשל כי הורגלתי לחיות בתנאי שפע.... לא נראה לי שאוכל לעבור משבר כלכלי....זה כל כך מפחיד אני כולה מרוויח 500 שקל לחודש בעבודה במפעל מוגן ....(ויש לי גם 1800 שקל קצבת נכות מביטוח לאומי) * תסכולים -- כל הזמן אני לא יכול להנות מדברים...כלומר כל דבר שאני מתעסק בו לשם הנאה פרטית...נשרף אצלי מהר...יעני אני מרגיש תיסכול די מהר מכל דבר שנועד לאפשר לי להנות מדברים בחיים. אני גם מרגיש שאני לא יכול לפנק את עצמי במתנות ובארוחות טובות (בסביבות ה 30 שקל) , אני מרגיש לא שווה ביין שווים.. מרגיש כמו נפולת אדם כי אני רואה את כולם ברחוב/קניון מסביבי כולם כל כך מהודרים ויפים וחזקים וחייכנים.... וקשה לי להוציא כסף על עצמי אם אני בא עם כוונה לקנות ספר טוב שבדרך כלל עולה 70 שקל אני מעיין (מהמילה עיון) בו טיפה....ואז אני נורא לחוץ לנסות לקרוא ממנו בחנות...מרגיש כזה כאילו עוקבים אחריי המוכרים ואז הספר נראה לי משעמם מדיי ומתחילים אצלי השאלות המרירות: לא חבל להוציא סכום כזה ....על ספר...שממילא אני בקושי כל יום בגלל עייפות העיינים שפתוחות כל היום בעבודה. ובגלל זה קשה לי נורא לקרוא..בספרים..ואני מתחיל להתחבט עם עצמי לקנות או לא ואני נעשה לחוץ ומזיע....ולרוב יוצא מהחנות בבושת פנים....כמו איזה נמושה עם הזנב ביין הרגליים.... חשבתי על זה וזה נראה לי קשור לכל תופעת האי יכולת להנות מדברים בחיים....זה בגלל שאני יודע שבבית לא מחכה לי אהבה ותמיכה... ובן אדם שאהבתי איננו ואיין טעם לחיי בלעדייו ..והכל כל כך ריק ....ואני רוצה רק אותו בחזרה ורק כך הכל יחזור להיות בסדר....שאוכל שוב ללכת בלי מיליון מחשבות על חרדות שלא נותנות לי מנוחה...ושאוכל ללכת לעבוד בראש שקט... רק אם אותו אדם שתמך בי נמצא. * והיאוש--- הנורא והגדול..... בגלל הפחדים והתסכולים ביחד אני מיואש ...שונא כל בוקר שאני קם ....מקלל את עצמי וקיומי כל בוקר... ולא מבין למה בכלל אני חי ..למה נולדתי....ורואה רק שחורות..שהמצב רק הולך ונעשה קשה...ופיתרון לא מוצא.... ואני עייף יותר ויותר ויודע ששום דבר לא ישפר את מצבי ומרגיש שנולדתי להיות עצוב ככה אני מרגיש...אני מרגיש את זה שיושב עם המרפק על השולחן בעבודה ומסתכל בחלון ולא מוציא מילה....מביט למטה....ומחכה שעוד יום קשה יעבור ואוכל ללכת לישון וללכת הדוקטור כרגיל רושמת כל מה שאני אומר בקלסר.... ונותנת לי רצפט לתרופות.... אז 2 חבילות ציפארמיל וגם חבילת קלונקס.... וניפגש עוד חודש למעקב....

שלום חרדות תסכולים ייאוש זה הרבה וכבד, ופעם בכמה זמן את מספר על הקשיים שעימם אתה צריך להתמודד ביום יום. כמו שכתבתי גם בעבר, לסוג כזה של התמודדות נחוצה מסגרת קבועה וסדירה שבה תוכל להיות, לעבוד, לדבר ולהתמודד עם החיים. עד כמה שהבנתי יש לך מסגרת כזו, אבל כנראה שהיא לא ממלאת את כל צרכיך וצריך לבדוק האם יש מסגרות נוספות, כמו מועדון חברתי או חונך שיפגוש אותך, שישלימו את מה שקיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב שאלתי ארוכה אולם אבקש שתתייחס אליה בפרוט. אני בת 27 ובזמן האחרון אני מרגישה שאין לי חשק לחיות תחושה זו מופיע לעיתים ולעיתים אני מרגישה טוב וברת מזל שיש לי הורים שאוהבים אותי מאד.יש לי גם בן זוג מזה 8 שנים אנו לא נשואים גם מפאת מצב כלכלי של שנינו (שכר מינימוםל כל אחד מאיתנו).אנו מתגוררים עדיין עם הורינו. בילדותי סבלתי מאד מבחינה חברתית לא רק שלא הייתי מקובלת בחברה אלא גם צחקו עליי מכיתות היסוד עד לצבא (היתה לי חברה מאד מצומצמת תמיד 2 או 3 חברות ).לעגו לי בגלל המראה החיצוני שלי בצבא כבר הישתנתי ויפיתי אולם רגשי נחיתות מלווים אותי עד היום וקשה לי להשתחרר מהם. אני למרות שיש לי בן זוג שאני אוהבת אני עדיין מחפשת את תשומת לב הגברים מחפשת למשוך(לא בהתנהגותי אלא בלבוש סקסי) ומבסוטה עד השמיים כשמתחילים איתי. כיום לאחר שטיילתי שנה במזרח עם בן זוגי, למדתי באוניברסיטה אני מרגישה שאין לי בשביל מה לחיות יותר .הגשמתי מה שרציתי . אני לא אוהבת בני אדם אפילו אפשר לומר שאני שונאת בגלל ש"גיליתי " את פרצופם האמיתי בילדותי .כשאני יפה הם רוצים בקרבתי אך כשהייתי מכוערת לעגו לי ,פשוט אין לי אמון יותר באנשים הכל צביעות ואני בחורה מאד רגישה ולא מעוניינת ללדת ילדים לעולם אכזרי. אני חשה כי אינני בשלה לאמהות וכי אני עלולה להיות אמא יותר מידי דאגנית ואינני רוצה לתסבך דור נוסף בגלל מה שעבר עליי בילדות - חברי לא יודע ממה שעבר עליי בילדות . האם יש לי הפרעה נפשית ? איך אמצ א סיבה לחיות ולהיות מאושרת ? אני יודעת כ כדאי שאפנה לטיפול ואני שוקלת זאת אולם אני לא מאמינה שטיפול יכול לתת לי סיבה רוחנית לחיות. אני מבקשת שתתיחס לשאלתי ותענה ותייעץ לי . תודה מראש.

חגית שלום מדבריך עולה סוג של עצב ודכדוך שמלווה אותך זמן רב שנובע מתחושה של עלבון ודימוי עצמי נמוך עוד מהילדות. כך לפחות נדמה לי מתאורך. אין מדובר בהפרעה נפשית אלא במשא כבד שאתה נושאת עימך זמן רב ומשפיע על אישיותך ונטיותיך האישיות והנפשיות. כמו שאת לא מאמינה באנשים בכלל, את גם לא מאמינה שפסיכולוגים יוכלו לעזור לך. בעיקרון את צודקת, רק את תוכלי לעזור לעצמך, אבל אני מאמין שבהחלט תוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי כדי לקבל הכוונה וליווי בדרך לשינוי. אני לא רואה איזו ברירה אחרת יש לך במצב הקיים. את נמצאת בקשר זוגי, יש לך הורים אוהבים, כלומר, בסך הכל התנאים הסביבתיים עשויים להכיל אותך ולעזור לך להתקדם. אני ממליץ שתחפשי מסגרת טיפולית שבה תוכלי לעבד את עברך ולסגור מעגל אחת ולתמיד, ולפתוח דף חדש בחיים שלך. מדובר בד"כ בתהליך ממושך וכדאי להיערך לכך בסבלנות שזהו מסע ארוך אך חשוב מאוד עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לחגית שלום, לצערי אני נושא משא כבד אף יותר משלך, מילדות. גם אני יודע מה פירוש לא לאהוב בני אדם ולא לתת בהם אמון. עם כל הכבוד לטיפול נפשי שעשוי לעזור - או לא, ייתכן שמה שישפר את הרגשתך ויתן טעם לחייך יהיה מציאת אנשים וארגונים שעוסקים בעזרה לזולת, או בחיפוש האמת - שלא למטרת רווח! בתור דוגמא אני יכול הציע לך לנסות לגלוש לאתר הבא: http://www.falundafa.org.il יש הרבה גורמים בימינו שקצה נפשם בשיטחיות, בחיצוניות ובאינטרסנטיות המאפיינים כל כך את ימינו אלה. כדאי שתתחילי לחפש אותם כבר עכשיו. כמי שהיה מיואש מאוד בעבר מכל מיני סיבות, עם המון מחשבות התאבדות ואף ניסיון רציני אחד, אני יכול לספר לך שיש מרחק גדול מאוד בין התחושות שאת מתארת לבין סיום החיים באופן יזום הלכה למעשה. המסקנה ההגיונית מכך היא שחבל"ז כמו שאומרים. פשוט תתחילי לחפש. לא כולם נולדו ברי מזל כמו פיקאסו שאמר פעם: "אני לא מחפש - אני מוצא!":) אשמח לשמוע ממך אם תמצאי משהו מעניין... בהצלחה, פניקס

בני בן ה13 סובל מאד מ-ocd אובחן ע"י פסיכיאטרת לפני מספר חודשים. טופל כחודשיים בסרוקסט ,ללא הטבה משמעותית. כעת , מזה שבועיים, מטופל בפריזמה . הגענו למינון של 30 מ"ג ביום בשבוע האחרון. במקביל מקבל טיפול בשיחות. בנתיים אין הטבה גם עם הפריזמה . אולי אפילו החמרה לאור חוסר הצלחת הטיפול. מה עושים?

דינה שלום אני מבין מדבריך שבנך מטופל הן ע"י פסיכיאטר והן ע"י פסיכולוג. לעיתים התהליך הטיפולי לוקח זמן ארוך, כולל הרעה אפשרית במצב בתקופה הראשונה. אני מציע שתתיעצי עם הגורמים המטפלים ותבקשי מהם פגישות הדרכה והסבר כדי להבין מה קורה וכיצד עליך לנהוג עם הילד. אם את חושבת שהטיפול אינו יעיל דברי על כך עם המטפלים ובדקי עימם האם יש משהו שניתן לעשות. בשלב הזה מוקדם מדי מכדי לבצע שינויים וכדאי לתת לילד יציבות עם המטפלים אותם הוא מכיר. נקווה שעוד זמן מה תחושו בשינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, שמי פזית (שם בדוי) ואני בת 24, בחורה עם חוג חברים גדול, עובדת שעות מרובות במשרה שנותנת לי סיפוק רב, ובאמת חושבת שלא חסר לי כלום בחיים ובכל זאת סובלת כבר זמן רב (כשנה) מדכאון מתמשך, כאשר הוא מתבטא במצבי רוח משתנים באופן קיצוני, הרגשה של חוסר משמעות לחיים, עצבות אשר מלווה בהרגשה פיזית שמתבטאת בהרגשת שריפה בחלל החזה וכל יום עבורי הוא עוד יום שעבר. התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני מספר חודשים והפסקתי אותו לאחר 6 מפגשים מפני שהרגשתי שאיני מתחברת לפסיכולוג, הוא יותר הקשיב ופחות הנחה אותי וזה מאוד הפריע לי. כל הקרובים שלי אומרים לי "זה יעבור" "זו תקופה" ואתה יודע מה, אומרים שעם הזמן זה נהיה קל יותר, אבל אצלי קורה בדיוק ההיפך, עם הזמן זה יותר קשה. ואני פונה אליך, בתקווה שתענה לי ותדריך אותי מה לעשות ואיך להתגבר על התחושה הנוראית הזו, אני מאבדת את עצמי. תודה, פזית.

פזית שלום פנית לטיפול שלא התאים לך, והשאלה מדוע לא ניסית למצוא מטפל אחר שכן יתאים. כותרת ההודעה שלך "דיכאון" ואם אכן מדובר בדיכאון הרי שאת זקוקה לייעוץ פסיכולוגי ואולי גם לטיפול תרופתי. יתכן שהבעיה תחלוף עם הזמן מאליה, אבל את צוברת נזק מסיים לדימוייך העצמי ולאיכות חייך ואינני רואה סיבה לשמירת המצב הקיים. קרוביך מכירים אותך כנראה כבחורה חברותית שלא חסר לה כלום, כמו שאת מתארת, ולא מתארים לעצמם מה את מרגישה מבפנים. אני מציע לך למצוא מסגרת טיפולית שכן מתאימה לך ולנסות לפתור את העניין בצורה יסודית. את צודקת שהזמן לא עושה את שלו, אלא מחמיר את הבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, תודה רבה על תשובתך. אכן ניסיתי בעבר עוד פסיכולוג אחר והפעם פסיכולוגית שגם איתה לא מצאתי קו מחבר, בטיפול פסיכולוגי אני מקבלת את התחושה שאני מדברת ללא סוף ובאמת מרוקנת ויוצאת מפגישות ללא תשובות, גם עם חברות אני יכולה לשפוך את ליבי ללא סוף ואני עושה זאת. דבר נוסף, היה לי פעם פגישה עם המטולוגית בענייני בריאות אחרים והיא המליצה לי לקחת פרוזק, מאוד נבהלתי מהמלצתה ולכן לא התחלתי לקחת את התרופה, פחדתי שאני אתמכר ואהפוך תלויה בתרופה ולא אוכל לחייך בכוחות עצמי. שאלתי היא, האם אתה ממליץ לקחת פרוזק?

שלום, היום הוא מסוג הימים שאין לי מצב רוח , ואני מרגישה שהדמעות זולוגות מעצמם בלי שום סיבה מיוחדת. (למעשה פתאום זה נראה שאני עצובה ממליון סיבות ). אני שונאת את הימים האלה שאני מרגישה חסרת אונים אין לי חשק לדבר עם אף אחד וכל מי שמדבר איתי גם מעצבן אותי. אני לא יכולה להתמודד עם זה ומצדד שני אני לא יכולה ללכת לפסיכולוג פעמיים בשבוע . אני כנראה צריכה לדבר עם משהו שאני לא מכירה בלי אינטרסים מיותרים. טוב תודה בכל אופן ליאת

ליאת שלום אם את לא יכולה ללכת לפסיכולוג פעמיים בשבוע, האם את הולכת פעם אחת? השאלה מה קורה לך, מדוע הדמעות זולגות כך פתאום ואיך אפשר לעזור לך. קשה לי לתת לך עצה בפורום מבלי להכיר אותך, אבל המשפט האחרון שכתבת על כך שאת צריכה לדבר עם משהו נטראלי נראית בהחלט אפשרית. כדאי שתקבלי ייעוץ פסיכולוגי הן כדי להבין מה קורה לך והן כדי להתאים טיפול מתאים. במידה ואת נמצאת במסגרת כזו חשוב שתביאי את תחושותיך עליהם כתבת פה, ותנסי לבדוק האם את יכולה להגביר את תדירות הפגישות לפחות בתקופה הקרובה. בזמן מצוקה תוכלי לנסות לשוחח בטלפון עם אחד מקווי המצוקה, כמו למשל ער"ן. הטלפונים מופיעים בכל העיתונים. הכי חשוב שלא תישארי לבד עם התחושות הלא נעימות הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן