פורום פסיכולוגיה קלינית

ד"ר שלום, אני חוששת שדילגת על השאלה שלי מתאריך 13.5. לתשובתך אודה.....

מירי, עניתי, אכן דילגתי בטעות.

אני מדבר זמן רב עם אדם בתוכנת ה-ICQ. יש לו שפה גבוהה, והוא מדקדק מעולה. הוא סיפר לי מהרגע הראשון ששמו הוא אנדריי בנדרס-זיטה כמובן בספרדית, בגאווה. לי ידוע מי זה שחקן זה, ומיד בהתלהבות דיברתי איתו. התחלנו להיות חברים טובים... אך הוא רוצה להזמין אותי לסט הסרט החדש שלו. מה לעשות?

יש חוזה ? מי ישלם את כרטיסי הטיסה ? ביקשת מקדמה ?

מדוע ישנה התלבטות?

ד"ר שלום. יש לי בעיה שדי מפריעה לי.. אינני מסוגל להשתין במשתנה ציבורית,או בקירבת אנשים,במקומות ציבוריים. לפעמים נוצרים מצבים שאני נאלצ להתאפק זמן רב וזה גורם לי לסבל. איני זוכר מתי זה התחיל להפריע בשיגרת היום יום,אך אני מאמין שתופעה זו מפריע לי כבר יותר מ 3 שנים.לדוגמה היום נכנסתילמשתנה ציבורית שהיתה כולה לבנה ומבריקה כבית מרקחת,(למזלי לא היה איש ולכן כן הצלחתי).אך בסיטואציה זו הרגשתי כאילו אני בתוך חלום בלעות(מטאפורה).בכדי להצליח להשתין אני צריך שיתקיימו כמה תנאים מסויימים(שלא תמיד זמינים)ואלו הם:*שרותים סגורים מהריצפה עד התיקרה עים מנעול תקין *שלא יהיו אנשים שראיתי שנכנסו למשתנה לפני\אחרי *שלא אשמע רעשים (דיבור,צחוק,דלתות,מים ,זורמים).ולא להיות מוטרד משום מחשבה אים לא ,אוכל לעמוד מול אסלה במשך מיספר דקות ללא הצלחה במסימה שהיא צורך טיבעי לכולם .לא משהו מיוחד והאבסורד הוא שבשבילי הוא דבר מאוד משמעותי ומאוד מפריע. אשמח אים תוכל לייעץ לי או לכוון אותי כיצד ליפתור את הבעיה הקטנה\גדולה שלי. תודה

ביישן שלום מדובר כנראה בסוג של מחשבות כפייתיות שעוצרות בעדך, בד"כ אלו באות מתוך דאגה בנושא ניקיון, אבל כנראה גם בהקשרים נוספים, אולי חברתיים. הלחץ שנוצר במצבים שאתה מתאר יוצר באופן טבעי התכווצות הסוגרים וקושי במתן שתן. השאלה האם הבעיה נגמרת כאן, או שיש בחייך עוד מצבים ונושאים שמטרידים אותך באופן שפוגע באיכות חייך. במידה והנושא מטריד אותך באופן שמצדיק טיפול תוכל לפנות לייעוץ פסיכולוגי כשהכיוון מתמקד כנראה בתחום של מחשבות כפייתיות. כמו כן תוכל ללמוד שיטות להרגעה עצמית והרפית שרירים שעשויות להקל על הבעיה באופן ישיר. בעיקרון תרופות אנטי חרדתיות מתאימות גם לסוג כזה של בעיות. צריך לשקול את עוצמת הקושי מול ההשקעה הנדרשת בטיפול המתאים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן ערב טוב, אני יודעת שאולי אינני צריכה להפנות את שאלותי אלייך כפי שכבר ציינת אבל בכל זאת אני מעונינת להתייעץ איתך. אם אתה לא זוכר אז אני בחורה בת 23 שסובלת מלופוס ומדכאון ממושך שמטופל תרופתית בשלוב אם שיחות. שמתי לב שאני יכולה להיות מאוד מדוכאת עד כדי מחשבות מאוד לא חיוביות ואחרי זה שאני בסביבת אחרים מצב רוחי משתנה לחלוטין ופתאום הכל נראה לי ורוד ( אם כי לא תמיד) התופעה כשלעצמה מאוד מוזרה לי. רציתי לשאול עוד משהו אם אפשר. בעוד שלושה שבועות אני אמורה לצאת לחופש משנת הלימודים ואני מאוד חוששת למה? במקום לשמוח אני נכנסת לדיכאון, מה אני אעשה בזמני החופשי, הרי זה אבסורד. אני כל כך צריכה את החופש הזה אחרי השנה הקשה. ממה אני כל כך חוששת? אני פוחדת שזה רק יגביר את תחושת הדיכאון. אתה יכול לעזור לי?

שירה שלום יתכן שהמסגרת שומרת עליך ומעסיקה אותך ולכן החופשה מאיימת כי יוותר זמן רב פנוי למחשבות שליליות. כפי שציינתי בעבר, כדי להביא את התכנים הללו לטיפול בו את נמצאת. חופשה נעימה ד"ר אורן קפלן

שירה שלום, כתבתי לך לאי מייל ולא התייחסת. זו כמובן זכותך אם כי לדעתי זו טעות אולם אפשר לפחות לכתוב תודה.

מיכל אני החזרתי לך אימל. כנראה שזה לא הגיע אלייך. אני לא נוהגת להתעלם מאנשים. בכל אופן סליחה.

הבת שלי בת ה10 קמה כבר כ 10 ימים לילה לילה כמתוך סיוט. היא לא מתעוררת לגמרי ונראת מבוהלת מאד וסובלת. היא גם מדברת דברים לא ברורים . ומזיעה מאד. תופעות הדומות לילד הוזה מתוך חום גבוה אך היא ללא חום. רציתי לציין שללפני כן היא היתה חולה בשפעת כשבועיים. וגם שקיעת הדם היתה גבוהה אצלה. האם התופעות האלה מוכרות ? האם זו יכולה להיות בעיה פסיכולוגית ללא כל קשר למחלה? אודה לכם על תשובתכם

שני שלום אני מציע לפנות קודם כל לרופא הילדים ולבצע בדיקות. יתכן שיש עדיין תגובה למחלה שבאה לביטוי בתופעות הללו. בעיקרון יכולה להיות תגובה נפשית/רגשית למחלה. כדאי לשוחח עם הילדה ולראות איך היא מרגישה והאם יש משהו חריג גם במהלך היום. במידה ולא תתקבל תשובה לאחר הבירורים האמורים אפשר יהיה לחשוב הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לדר' קפלן, אני בחורה בת 26. הורי פרודים מאז היותי בת שמונה. כל השנים יחסי עם אבי היו טובים מאד ובמקרים רבים אני הגנתי עליו כאשר דיברו עליו רעות. לפני כחודש וחצי ביקשתי מאבי דבר והוא סירב בטענה מסוימת. בדיעבד ולאחר שלחצתי עליו התגלה לי כי הוא שיקר בצורה מניפולטיבית ומכוערת, וכי היה לו אינטרס מסוים לשקר זה שקשור ליחסיו עם שאר המשפחה. השקר פגע בי מאד ובאמון שלי כלפיו. מאז אינני מסוגלת לדבר איתו, ולמרות שהוא מתקשר בלי הפסקה אני מאד כועסת עליו. הדבר המוזר הוא שהוא אפילו לא חסר לי, ולדעתי אני יכולה להמשיך כך חודשים. מה דעתך?

ע. שלום קשר עם הורים אינו ניתן לבחירה, וקשה לגלות שהם לא מושלמים. הורים יכולים לאכזב, אבל הם ישארו תמיד בתפקיד מאוד חשוב עבורך. אני לא מציע לך ללכת אחרי האכזבה, אלא לנסות ולפתור את העניין. אם את מרגישה שאינך יכולה לדבר איתו על כך כתבי לו מכתב והסבירי את אכזבתך ממה שקרה. כשתחזרו לדבר הדברים אולי יראו לשניכם אחרת. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מחפשת המלצה לפסיכולוג/ית קלינית באיזור רחובות (או בסביבה הקרובה). אני כבר הרבה זמן רוצה ללכת לפסיכולוג, אבל לא יודעת לאן לפנות. תודה מראש

קרן שלום שלחי אלי מייל ואמסור לך שם מתאים בגדרה ואולי ברחובות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מחפשת פסיכולוג כיי אני לא רוצה לדבר אם ההורים שלי על החיים הפרטים שלי אני גיד לכם את הפרטים שלי בת\בן:בת עיר:כפר יונה שם:שני בת:13.5 עוד פלאפון נייד:055-346894 פלאפון נייד:055-951145

בוקר טוב. יש לי בעיה שממנה אני סובל המון זמןבחור מאוד עצבני כל דבר קטן יכול לעצבן אותי אין לי שליטה על הדבר וזה מאוד מציק לי וגם פוגע ביכולת התיקשור שלי אם אנשים.הייתי מעוניין לעשות כל דבר על מנת להתגבר על בעייה זו כי כבר אני לי כוח להתעצבן מכל דבר אפילו שאני אומר לעצמי לפעמים שלא צריך להתעצבן אני בכל זאת מתעצבן אין לי שליטה על זה .. מקווה שיש לבעה פתרון...

אלי שלום נשמע שמדובר בנטייה אישית שמופנמת אצלך ולכן שכנוע עצמי לא עוזר. ההתרגזות מופעלת ממשהו פנימי שלוחץ. סביר להניח שהדברים המרגיזים אינם הסיבה האמיתית אלא שזה משתלב עם נושאים לא נעימים מהעבר שלאט לאט חלחלו לאישיות ונטייה האישית. ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי בשיחות כדי לברר את מקור הזעם. אחרי שתשלים עם המקור, יהיה יותר קל להירגע. בנוסף, אפשר ללמוד שיטות להרגעה עצמית ושיפור השליטה העצמית. בברכה ד"ר אורן קפלן

לכולם שלום בקשר למושג פסיכופט או סוציפט שאורן הסביר עליו אני רוצה לומר כמה מילים צפיתי אתמול במותחן שבו בחורה ששוחררה ממוסד פסיכיאטרי רצחה בדם קר 5 אנשים כדי להינשא לרופא הבחורה עונה אולי להגדרה סוציופטית אבל לפי הסרט היא פעלה בשיקול דעת ובקור רוח יש נטיה נבזית ליחס לנזקקים לשירותי בריאות הנפש את הנטיה הזאת למרות שחלק הארי שנזקק לשירותי בריאות הנפש הם אנשים בחרדה ובדיכאון שהם בדרך כלל חסרי אונים ויש להם בקושי את האנרגיות להחזיק את הראש מעל המים בודאי שחלק גדול מהאנשים לא מסוגל לפגוע בזבוב ולשמחתנו במקרים נדירים מאוד הם מסוגלים לפגוע בעצמם האם אני לא מגזים ?

פסיכופתים לא מגיעים לטיפול נפשי- פסיכופתים לא סובלים- מי שסובל זה האנשים שמסביבם. הסבל היחידי של הפסיכופת זה התוצאה של מעשיו הנפשעים: כמו ישיבה בבית הסוהר או משהו דומה. לפסיכופת אין קונפליקטים פנימיים שיגרמו לו לרצות להשתנות ולכן הוא איננו מטופל ע"י פסיכולוגים.

ד"ר אורן שלום רב שמי דני(שם בדוי)בן 41 ויש לי מספר שאלות אליך: 1.מה זה בידיוק...........-היפנו-אנליזה- .....האם זה טיפול של היפנוזה המשלבת בתוכה (+)טיפול פסיכואנליזה???? 2.איפה בארץ עושים טיפול של"היפנו-אנליזה"????(אני מאזור נתניה-חדרה) 3.האם יש לך רשימת רופאים(פסיכאטרים???).....שעוסקים בתחום???(ותוכל להעביר לי אותם לאיימיל???) 4.במיקרה שאתה בטיפול "היפנוזה",או,טיפול "פסיכאטרי",או,טיפול "פסיכולוגי" והמטפל שלך ניפטר(מת)[ושניזכה כולנו לאריכות ימים]......באמצא טיפול ארוך ומסור של מספר שנים(מספר רב של פגישות)........ואני באופן אישי נקשרתי אליו מאוד.......מה עלי לעשות???..........זה קרה ליפני מספר שנים!!!!! תודה מראש על תשובותך...........-דני

דני שלום היפנואנליזה הוא אכן טיפול של פסיכואנליזה המשלב היפנוזה. מעט מאוד מטפלים משתמשים בגישה זו, ואינני מכיר בארץ אף אחד שעוסק בכך בצורה פורמלית. עם זאת, יש פסיכולוגים לא מעטים המשלבים היפנוזה בתהליך טיפול פסיכולוגי בגישה דינמית פסיכואנליטית. תוכל לעיין באתר האגודה הישראלית להיפנוזה, יש שם רשימה של כל המטפלים המורשים בארץ: http://www.hypno.co.il/members_list.asp מה שאתה מתאר שקרה לך עם המטפל שנפטר נשמע באמת קשה. המוות הוא חלק בלתי נפרד מחיינו ומוצא אותנו בכל מיני מקומות, צפויים או בלתי צפויים, והשאלה כיצד ממשיכים הלאה ונשארים עם זיכרון העבר מחד, אבל עם מבט לחיים ולעתיד מאידך. במידה ולא פנית מאז לטיפול פסיכולוגי אני מציע לך לפנות כעת ובין היתר יעלה בוודאי הנושא של הטיפול הקודם שנקטע בצורה טרגית. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבעיה שלי שאני לא מסתדרת עם החברה רגילה.אני תמיג יושבת בפינה, לא מדברת עם אף אחד.אנשים כמובן חושבים עלי שאני לא בסדר שאני מהעולם אחר. עכשיו אני נמצאת בטיפול קבוצתי ושם אני מצאתי גם את עצמי וגם חברים.אני מעדיפה להיות בין אנשים "כמוני" ולא בין אנשים רגילים. בחברה רגילה אני פוחדת כי יש לי מחשבות ודעות אחרות לגמרי. אני חושבת שאנשים למבינים אותי.עוד מעט אני הולכת ללמוד ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, איך להתנהג?מה אפשר לעשות במצב שלי? איך להתגבר על הפחד הזה? תודה על טיפולך.

שלום רב, שמי אילנה ויש לי אחות בת 15 שרק לפני מס' חודשים גילינו שיש לה בעיה, אני לא יודעת אם זאת בעיה נפשית או בעיה אחרת. אחותי ב-30/05/02 קפצה מבניין 5 קומות לתוך הוואדי והיה לה מזל יותר נכון נס שהיא בחיים, אף פעם לא חשבנו שיקרה כזה דבר אצלינו. אחר חודש שלם של טיפולים רופאיים בבית חולים אחותי שוחררה מבית חולים ועכשיו היא נימצאת מעקבים טיפוליים אצל רופאים שונים, היא גם נימצאת בטיפול פסיכולוגי בבית חולים לחולי נפש טירה. מה שבאמת מדאיג אותי זאת ההתנהגות של אחותי. היא שפוט בלתי נסבלת מגעילה ללהורים שלי, חברים וגם איליי. אני מנסה בכל כוחי להסביר לה שלא מתנהגים איך שהיא מתנהגת. השאלה שלי האם ישנה אפשרות שזה אחד הסמנים שלה לעזרה???? והאם הטיפול הפסיכולוגי בטירה באמת עוזר או שהרופאים מעברים איתה סתם את הזמן??? אולי יש לך רופאים טובים אשר מטפלים במקרים שכאילה??? בבקשה אני צריכה את העזרה שלך אני נורא מפחדת לאבד את אחותי הקטנה!!!!!!!!!!!!!!!!!! תודה רבה אילנה הנואשת לעזרה.

שלום אני מאובחנת כחולת מניה דפרסיה היתה לי התקפה לפני כ10 שנים ועתה לאחר שנולדה לי בת היא בת 8 חודשים ומלחצים שונים היתה לי התמותטות עצבים אני מטופלת אצל פסיכיטר עי תרופות אך כל הסימפטומים שונים אני מרגישה מבולבלת חסרת ביטחון חוסר ריכוז והשאלה שלי האם יתכן שזה לא מהמניה דפרסיה ואולאי אני צריכה טיפול אחר מאשר כדורים תודה גייה

גייה שלום נפש האדם מורכבת וקשה לדעת האם מה שקורה לך עכשיו קשור באופן ישיר למניה דפרסיה, ולמעשה זה לא בהכרח חשוב. טוב שאת נמצאת במעקב פסיכיאטרי אבל את צריכה ללא ספק פסיכותרפיה, טיפול באמצעות שיחות. התרופות יכולות לאזן דברים כאלה או אחרים ברמה הכימית אבל הן לא עוזרות לך להתמודד עם שאלות החיים עימן את מתמודדת. בתור אמא טרייה שנמצאת כעת בתקופה רגישה בחייה חשוב שתהיה לך מסגרת טיפולית שתתמוך בך בדרך חזרה לאיזון נפשי וגופני. בברכה ד"ר אורן קפלן

גייה כתב/ה: > > שלום > אני מאובחנת כחולת מניה דפרסיה > היתה לי התקפה לפני כ10 שנים > ועתה לאחר שנולדה לי בת > היא בת 8 חודשים > ומלחצים שונים היתה לי התמותטות עצבים > אני מטופלת אצל פסיכיטר עי תרופות > אך כל הסימפטומים שונים > אני מרגישה מבולבלת חסרת ביטחון חוסר ריכוז > והשאלה שלי האם יתכן שזה לא מהמניה דפרסיה > ואולאי אני צריכה טיפול אחר מאשר כדורים > תודה גייה

גייה יש לי שאלה אלייך ובבקשה תעני לי זה מאוד חשוב... רציתי לדעת מה את מרגישה כחולת מניה דפרסיה? אני יודעת שיש מצב שבו את שמחה ומאושרת והעולם נראה נהדר ויש מצב שבו את בדיכאון עמוק. שמעתי שהשלב שביניהם הוא הכי מסוכן, את יכולה להסביר לי מה עברת אז בשלבים של בין המניה לדפרסיה, מה השפיע עלייך, וכמה זמן נמשך כל שלב? אני מאוד אשמח לקבל ממך תשובה. תודה.

שלום לד"ר אורן קפלן, מנסה לעזור לצעיר נפגע נפש, המעונין לכתוב לד"ר דיגן, אינו קורא אנגלית, האתרים שכביכול אמורים להיות שייכים לארגונים בם פעלה, אינם עולים. אשמח על כל שביב מידע בקשר לד"ר דיגן, פעילותה, ארגונים אליהם קשורה וכו'. בברכה, ליאורה כוכבי מידענית המרכז

ליאורה שלום חיפוש אינטרנט אינו מעלה חומר בעברית. יש כמה אתרים בהם שמה מופיע, למשל http://www.connix.com/~narpa/deegan.htm http://www.intentionalcare.org/pat_deegan.htm ניתן לשלוח מייל לבעלי האתר ולבקש את עזרתם. הבעיה שללא אנגלית התקשורת תהיה קשה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר אורן קפלן, תודה רבה על המידע המועיל. בברכה, ליאורה כוכבי מידענית המרכז הישראלי לעזרה עצמית

שלום רב, כבר שנים שאני סובלת מחרדות . היתה תקופה שנטלתי תרופות ועם השנים למדתי לזהות ולהתמודד עם החרדות. הבעיה שאצלי הכל בסדר עד שאני צריכה לעשות משהו חריג מסדר היום יום שלי כמו לנסוע לחופשה לחו"ל המרחק מהבית פשוט הורג אותי אני פשוט בחרדה שבוע לפני מה יהיה ואם יקרה לי משהו וברוב המקרים כשאני בחופשה אני כל כך נהנית שאני שוכחת מהחרדות אנא עזור לי להתמודד תאמר לי משהו מרגיע . תודה.

א. שלום אני לא יודע אם משהו מרגיע שאומר יספיק לטווח הארוך. את אומרת בעצמך שלמדת להתמודד עם החרדות שמופיעות, אבל השאלה אם ניסית לרדת לשורשן ומעבר ללקיחת תרופות לטפל בהן. אני מצרף תקציר על השיטות המקובלות לטיפול בחרדה. אני מציע שתפני לטיפול פסיכולוגי באמצעות שיחות שכן סביר להניח שיש לחרדות הללו מקור וסיבה וניתן לטפל בהן גם אם הן מוכרות זמן רב. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

שלום לך אחת יקרה רציתי לשתף אותך בחרדות דומות לשלך. גם לי יש חרדות באופן כללי, כבר כמה שנים אני בת 28 ומאוד מודאגת מזה. כשאני צריכה לנסוע לאיזה מקום רחוק, עם החבר שלי (לא לחו"ל) לחו"ל בכלל עוד לא העזתי לינסוע מפחד שיקרה לי משהו, מה אני לא יודעת אבל זאת ההרגשה את בטח יודעת על מה אני מדברת בקיצור בסופו של דבר כשאני נוסעת בסוף הכל נחמד וכיף ואני נהנית אז למה זה מטריד כמה ימים לפני אשמח אם תשתפי אותי בעוד פרטים עלייך ואיך את מתמודדת. חשבתי שרק לי יש את ההרגשה הזאת יום טוב

מזה שנה וחצי אני מרגישה תופעות מוזרות לפעמים עצבים קשיי אכילה משהו שתקוע בגרון לקחתי כדורי הרגעה ותרופות הרגעה מסוגים שונים התופעות הולכות וחוזרת וכל פעם תופעה אחרת מה לעשות אין לי סיבה או הסבר מדוע זה בא

אני כרגע נמצאת באותה סיטואציה של קשיי בליעה וכאילו משהו תקוע בגרון. אלו הם סימפטומים של חרדה והטיפול הוא תרופתי בשליוב שיחות עם גורם מקצועי מקווה שעזרתי.

מיטל שלום מאחר שלקחת כדורי הרגעה אני מניח שאת מקשרת את התופעות למקור נפשי, כנראה סוג של חרדה. אני ממליץ לך להימנע מתרופות הרגעה שכן הן ממכרות ואינן פותרות את הבעיה בטווח הארוך. בנוגע לטפול תרופתי כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר ולנסות לקחת תרופות נוגדות חרדה שהשפעתן עשויה להיות טובה יותר לטווח הארוך, ופחות מזיקות בטווח הקצר. כמו כן תוכלי להיעזר בטיפול פסיכולוגי כדי לברר את מקור החרדה ולטפל בה. אנא קראי את תשובתי בהודעה שמעליך שם מצורף תקציר על הטיפולים המקובלים בחרדה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דר אורן קפלן אני סובל מ OCD ניסיתי תרופות וזה לא עזר היום אני לא לוקח כלום אני חושב שאולי תיפול קוגנטיבי יעזור לי. אני רוצה ללכת לפסיכולוג טוב שמבין בOCD וגם בישביל לדבר על בעיות כלליות בחיים. העים אתה מכיר מישהו טוב באזור ראשון- תל אביב אני מאוד אשמח. תודה.

מ. שלום שלח אלי מייל ע"י הקלקה על שמי ואשלח אליך המלצה אני לא מכיר ברשל"צ אבל כן באזור ת"א/ר"ג/גבעתיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני חוששת להידבק ממחלות (גם ממחלות ויראליות "קלות" שפעת, צינון וכו'). האם אני היפוכונדרית? אני חוששת להידבק כדי שבני בן השנתיים לא ידבק ממני ויחלה, האם יש טיפול לבעייתי? ניסיתי שיחות וטיפול בהיפנוזה שלא שיפרו את מצבי. מצב זה החל רק עם הולדת בני. מה לעשות? האם יש לך טיפים לחשיבה חיובית?

מירי שלום אני לא בטוח שחשיבה חיובית היא הפתרון במקרה הזה, צריך להגיע לשורש העניין. אינני יודע אם היפוכונדריה היא הנושא כיוון שהחשש שלך לא מתמקד בכך שאת תחלי אלא בכך שיקרה משהו לבנך, ואת מדגישה שהתופעה החלה כשהוא נולד. כראה שמדובר בסוג של חרדה המלווה במחשבות כפייתיות המתמקדות בתחום הבריאות, אבל מקורותיהם אינם דווקא בתחום המחלות. אמנם כבר פנית לטיפול פסיכולוגי ולא נעזרת אבל זה הכיוון שעדיין הייתי ממליץ לך. אינני יודע כמה זמן היית בטיפול ובאיזו גישה טיפולית התנסת, אבל לא הייתי מתייאש, זה הכיוון הנכון לדעתי. במידה ואת מרגישה שהדבר פוגע באופן משמעותי באיכות חייך כדאי גם להתייעץ עם פסיכיאטר בנוגע לטיפול תרופתי נוגד חרדה ומחשבות כפייתיות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לישאול עים יש פורום צט לOCD או מרכז תמיכה ב OCD . תודה

היי, יש פורום של או סי די בתפוז ויש גם קישור לצט שמגיעים אליו לפעמים ואפשר לתאם בפורום. מירב

http://www.hadassah.org.il/hebrew/PUB/obses/1.htm http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=15

היי מה נשמע אני נורא מנסה (אני חושב לעזור לעצמי) לפעמים אני אבל חושב שאני נופל ..ולא יכול עוד ונכנע אבל יש בי ניצוצ חיים ורצון לעזור לעצמי היום למשל דיקלמתי :הבית הוא אויב! העבודה יותר טובה לי זה שהרגשתי מתוסכל בעבודה רציתי לשאול אותך נגד מה הכדורים שאת לוקחת?... וממה את סובלת?.. אני בעבר לקחתי סוגים שונים של כדורים נגד חרדה ודכאון כמו סרוקס'ט ודומיו אבל הם לא עזרו אני עובד במפעל מוגן ואיין לי תקצוב לפסיכולוג פרטי! במה את עוסקת בחייך?..האם את מרגישה ממוצה בעבודה?.. ובכלל בת כמה את?.. אשמח אם תעני שלך ישראל

הי ישראל בעבר לקחתי סרוקסט אבל זה לא עזר לי. כיום אני לוקחת רמרונד ובמקרה הצורך קסנקס. אלה כדורי הרגעה וכדורים אנטי דכאוניים. אני לוקחת אותם היות ואני סובלת מהתקפי חרדה ודיכאון ממושך. אינני עובדת משום שאני סטודנטית ונכון מי כמוני יודעת עד כמה טיפול פסיכאטרי הוא יקר אך חשוב. לכן אתה יכול להעזר בקופ"ח וכדאי שתנסה את זה. בנוסף לדיכאון אני סובלת ממחלה פיזית כרונית לא קלה שמשפיעה על הדיכאון שלי ומהווה טריגר משמעותי לעניין. אני מקווה שתמצא את כוחות הנפש לעזור לעצמך. זכור, אם לא אתה אז אף אחד. שלך, שירה

שירה בת כמה את בבקשה?. אני מעוניין לדעת

בחור בן 25 אשר נסע לתיאלנד ושהה שם במשך כ - 5 חודשים וצרך סמים קשים כגון פטריות הזייה , חזר לארץ ובמשך שבוע ימים היה בדיכאון עמוק ומכונס בתוך עצמו אך עם זאת יצר קשר עם הסביבה החיצונית. הוריו החליטו לאשפזו בבית חולים לחולי נפש ושם יקבל טיפול של כשלושה ימים. שאלותיי הן: האם ניתן לטפל בדרכים אחרות ? האם שבוע זה מספיק זמן להחליט ?

סיגל שלום כל מקרה צריך להיבדק לגופו, אין הכללות. אם מצבו קשה אסור להמתין ויתכן שלא היתה ברירה. במקרים כאלה לפעמים גם שעה מספיקה כדי להבין שיש מצב חרום. מאחר ואינני מכיר את פרטי המקרה אינני יודע לומר האם ניתן היה לטפל בדרכים אחרות. כמובן שבמצבים פחות חמורים ניתן לבצע טיפול והשגחה מחוץ לבית החולים. בד"כ אישפוז מגיע במצבים שיש חשש לשלומו של המטופל או להתדרדרות במצבו אם לא יקבל טיפול והשגחה צמודים, כמו כן בבית חולים יש צוות רב תחומי שיכול לתת מענה למגוון צרכים שלא תמיד ניתן לתת מחוץ לכותלי בית החולים. אישפוז פסיכיאטרי אינו ברירת מחדל ורצוי להגיע אליו בלית ברירה או לפי בקשת המטופל שלעיתים רואה בכך דרך מהירה ויעילה להתמודד עם בעיה קשה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מעוניינת לקבל מידע על תרופה שיכולה לעזור בטיפול במצבי חרדה. טיבעית או לא טיבעית

רותי שלום אנא פני לפורומים לרפואה, פורום זה עוסק רק בתחומי הפסיכותרפיה, כלומר טיפולים פסיכולוגיים באמצעות שיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

רותי אני מתעניית היות ואניסובלת מהתקפי חרדה קשים . איך זה מתבטא אצלך? אני לוקחת קסנקס שזה כדור שניתן להשיג רק עם מרשם רופא וזה כדור הרגעתי שדומה לוואבן. ישנם תרופות טיבעיות כמו ואלריאן שמכילות את החומר שיש בכדורים כמו ואבן וזה ואליום מקווה שעזרתי

ברצוני לשאול מה עושים ? יש לי אמא בת 63 שנכנסת למצבי חרדה רופאת המשפחה נתנה לאמי כדורים אבל הכדורים יותר מרדמים אותה. (אני חושבת שזה מצב חרדה זה מתבטא בכאבי בטן וכאבי צואר שעולים לראש. ברצוני לציין שאמי עשתה את כל הבדיקות והכל יצא בסדר). ברצוני לעזר לאמא ממתינה לתשובה ובתודה מראש

פלורה שלום אני מציע שתפני את אימא לייעוץ פסיכיאטרי ו פסיכולוגי. אין מדובר בנושא לטיפול רופא המשפחה. פסיכיאטר יתאים לה טיפול תרופתי מתאים שאינו גורם תופעות לוואי כאלה, ודרוש במקביל פסיכותרפיה, טיפול באמצעות שיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב. אני בת 24 ואני ממש מבקשת עצה. אחי התחיל לעבוד בחברת אבטחה והיום הוא קיבל נשק לידיו. אני סומכת על אחי בצורה מלאה אבל הבעיה היא איתי. כרגע אין שום דבר בחיי שיכול להוציא אותי מ"שיווי משקל" אך חיי אינם שלווים במיוחד והבעיה היא שאני ממש יכולה לפגוע בעצמי כאשר אני לחוצה. בנוסף אני הולכת מתוך שינה בלילה ומבצעת פעולות שאני לא זוכרת. אני פוחדת שאני עלולה לפגוע במשפחתי או בי בצורה לא מודעת או תחת לחץ נפשי. ביקשתי מאחי שיפרק את הנשק ויחביא אותו שאני לא אמצא אותו אבל מכיוון שהייתי קצינה בצבא יש לי ידע רב בנשק ואני יכולה להרכיב בחזרה בלי בעיה. מה לעשות???

אור שלום אני מבין את דאגתך, עם זאת, תופעה של אובדן שליטה עד כדי גרימת נזק לאחרים באופן שאת מדמיינת היא תופעה כל כך נדירה, שהייתי מתייחס לעניין ככמעט בלתי אפשרי. עם זאת, העובדה שאת כל כך מוטרדת מכך היא סיבה טובה לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לטפל בשורש העניין ובחוסר השלווה שאת חווה. זאת במיוחד אם את חווה מצבים של ביצוע פעולות אותן את לא זוכרת. למען שלוות נפשך טוב שביקשת מאחיך לפרק את הנשק. בקשי ממנו לשמור את הנוקר של הנשק במקום אליו אין לך גישה כך שגם הרכבתו לא תאפשר כל שימוש בו. בברכה ד"ר אורן קפלן

היכן אני יכול למצוא חומר באינטרנט?

ס. שלום אינני מכיר את המבחן כך שלא אוכל לכוון אליו. בברכה ד"ר אורן קפלן

זו שוב אני. 1. אם אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי מעל חצי שנה והמטפלת שלי לא מתמחה בהיפנוזה , איך בכל זאת אני יכולה לשלב את זה עם הטיפול? אני גם רוצה לציין שיש צורך בהיפנוזה בכדי לחקור דברים שמתחת לפני השטח, וגם שאני לא רוצה להחליף מטפלת. 2. האם יש אפשרות לעשות הפנוזה עצמית שתיהיה אמינה , שלא תפגע בי, ושתוכל לתרום לטיפול שלי. אם כן , כיצד?

נסי דמיון מודרך. היפנוזה ודמיון מודרך הן שטות דומות מאוד, ע"י דמיון מודרך ניתן לבצע השאה או לתמרן בנבכי הזכרון - בדיוק אותן המטרות של ההיפנוזה. אך בניגוד להיפנוזה אינך זקוקה למטפל, לאחר שלמדת ותירגלת את השיטה.

תודה רבה :)life2 אבל יש עוד בעיה. איך אני עושה\מוצאת דמיון מודרך.? דמיון יש אבל אין מי שידריך אותי.

צ'ופי שלום כדי לחקור דברים שמתחת לשטח אין צורך בהיפנוזה. שיטת הטיפול הרגילה בפסיכולוגיה אצל המטפלת שלך עשויה בהחלט להספיק. אני מציע שתתייעצי עם הפסיכולוגית שלך בעניין. במידה וגם היא תחשוב שנחוצה היפנוזה, אין כל בעיה לפנות לפסיכולוג המתמחה בהיפנוזה ובתיאום בינו לפסיכולוגית שלך יבוצע הטיפול המתאים. את המשך עיבוד החומר תוכלי לעשות אצלו או אצלה בהתאם לסיכום שביניכם. בנושא היפנוזה עצמית, יש ספרים רבים וקלטות בתחום. תוכלי לבדוק בכל חנות ספרים כולל חנויות הספרים הוירטואליות באינטרנט. אני בספק אם זה יספיק לך בשלב ההתחלתי, זה עשוי בהחלט להשתלב בשלב מאוחר יותר לאחר למידת הטכניקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני גבר בשנות החמישים, נשוי למעלה משלושים שנה לאישה שאני מאוד אוהב. בשנים האחרונות התוודעתי יותר ויותר למשיכתי לבחורים, ממשיכתי לנשים לא נותר דבר. עם רעייתי אינני מקיים יחסי מין לאחר שהרבה לפני שגיליתי את משיכתי לבחורים, היא הפסיקה את יחסי המין מיוזמתה בגלל שלמעשה לא נהנתה, ראתה זאת כחובה, אך הדגישה שהחברות בינינו יותר חשובה לה. משיכתי לבחורים צעירים אינה רק פיזית וכבר פעמיים התאהבתי קשות. לפני כחודשיים היכרתי דרך הצ'אט בחור שהתגלה כסחטן ובעצת חבר, סיפרתי לאישתי על נטיותיי המיניות. היא קיבלה את הסיפור בהבנה רבה, אך הביעה חשש מציאותי מאוד פן אתאהב שוב. אני כמעט לא מסוגל לקיים יחסי מין בלי רגש ואכן נוטה להתאהב. פניתי לטיפול, מתגלים לי דברים שלא ידעתי על עצמי, אך הבעיה של מיזוג שני העולמות לא נפתרה ואני עוצר את עצמי מכל קשר מיני פן הוא יתפתח למשהו ריגשי. האם זו בעיה הניתנת בכלל לטיפול פסיכולוגי? בטיפול אנו דנים בבעיות אחרות, הפסיכולוג מגלה הרבה אמפטיה, הוא חכם, אך נקודה זו נותרת בלא פיתרון.

משה שלום מאחר ואתה טוען בעצמך שהרגש הוא נושא משמעותי בחוויותיך, אני מעריך שהטיפול הפסיכולוגי עשוי לעזור לך להגיע להבנות חשובות לגבי עצמך והעתיד. לא ניתן לדעת מראש באילו כיוונים יוביל הטיפול, אך לאור הסיפור שתיארת טוב שאתה נמצא במסגרת טיפולית ועם אדם אותו אתה מעריך כחכם ואמפטי. אני מציע שתדון איתו בצורה הישירה ביותר בנקודה שנותרת ללא פיתרון, ותשמע מה יש לו לומר והאם הוא חושב שהטיפול יעזור. בהחלט יתכן שהשאלה המרכזית בה אתה עוסק עדיין לא יכולה לקבל פתרון מאחר והתשתית עדיין לא מוכנה אצלך מבחינה נפשית ורגשית כדי לקבל החלטות. אתה נשוי כבר 30 שנה ודברים התפתחו לאט לאט. לא סביר שהדברים יפתרו במהירות גדולה והסבלנות במקרה הזה עשויה לשרת אותך בטווח הארוך. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן שלום, תודה על התשובה המהירה. אני מעלה את הנושא כל הזמן. המטפל הולך בכיוון אחר. הנושא בו אנו דנים כרגע הוא האגוצנטריות שלי, דבר שכלל לא הייתי מודע לו, אך המטפל הורה לי לשאול את אשתי ועוד שני חברים טובים, והם אכן הסכימו שזו נטייה שלטת אצלי וכתוצאה מכמה משימות שהוא נתן לי (למשל, להקדיש זמן שיחה אך ורק לאנשים אחרים) אכן חל שיפור ניכר, גם בקשר עם אשתי. אני רואה רק שתי אלטרנטיבות ושתיהן מפחידות אותי, ולמען האמת כשקראתי את תחילת תשובתך "לא ניתן לדעת מראש באלו אכיוונים יוביל הטיפול" החרדה שלי רק התגברה. אני חושש שאו שאיאלץ להתנזר לחלוטין מקשרים עם בחורים או שאיאלץ לפרק את חיי הנישואין היקרים לי כל כך. המטפל חושב שראיית שתי האפשרויות האלה היא חלק מדפוס חשיבה נוקשה כללי יותר שישתנה במהלך הטיפול, אבל אני מאוד לחוץ בעניין ולא יכול לראות אפשרות שלישית בגלל נטייתי להתאהב בבחורים צעירים ולא להסתפק בקשר מיני בלבד איתם. אודה לך אם תוכל להתייחס לנושא. אני לא יודע עד כמה פניות חוזרות מקובלות כאן ועד כמה מקובל שתייעץ כשנמצאים בטיפול. תודה, משה

היי, אני נמצאת בפורום הזה למעלה משנה אני חושבת. אם אני לא טועה סיפרת בעבר שהיית חשופה לאלימות ושיצאת מהמעגל הזה. אני נמצאת במעגל כזה היום, שכן לפני שבועיים עברתי חוויה קשה של אלימות ואכזריות, אני לא יודעת מה לעשות כדי להתגבר על זה, אני אובדת, אין לי כוחות ואני שקועה ברחמים עצמיים. אולי יש לך עצות? שירה

אני איתך ברצון . אני לא יודעת פרטים עליך שירה . רוצה לעבור לפורום השכן תמיכה הדדית,? שלך ויוי

שירה שלום לא תיארת במה דברים בדיוק אמורים, אבל אנשים שהיו חשופים לאלימות ועוברים שחזור של האלימות בשנית חווים את הדבר באופן טראומתי מאוד וחשוב שתפני לעזרה מקצועית. לא ציינת האם את נמצאת כיום בטיפול, אך במידה ולא אני ממליץ לך לפנות. אינני חושב שעצות באינטרנט יספיקו במקרה כזה, את צריכה לפגוש איש מקצוע בצורה אישית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שירה מי לעזזל הרביץ לך ולמה?.... ספרי לי מייד! אני חייב לדעת אולי אוכל ליעץ לך מה לעשות בבקשה אני אהיה איתך פה! אני דואג לך רק שראיתי את זה מאוד נבהלתי

אני בן 25 יש לי בעייה קשה בתיפקוד המיני (ליבידו) , חוסר ריכוז , חוסר תאבון...... הפסיכאטר נתן לי בפעם הראשונה remeron אשר גרמה לי לעייפות חזקה ולצימוק איבר המין עד כדי שהוא הכחיל. ובפעם השנייה הביא לי deprexn אשר גרמה לי כמו הקודמת אבל במקום עייפות גרמה ל עיירנות חזקה ולנשירת שיער חזקה . האם עליי שוב ללכת לפסיכאטר כי ממה שהבנתי אין תרופה בעלת תופעות לוואי שפוגעת בתיפקוד המיני ? האם יש תרופה טבעית שתחסוך ממני את תופעות הלוואי הנ"ל? מה עליי לעשות?

עופר שלום אנא פנה לפורומים לרפואה, פורום זה עוסק רק בתחומי הפסיכותרפיה, כלומר טיפולים פסיכולוגיים באמצעות שיחות. בכל מקרה מומלץ שתפנה לפסיכיאטר המטפל. בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב . ברצוני לשאות שאלה שדי מטרידה אותי, ישנם קווים כללים משותפים לחולים פסיכופתים, ודבר נוסף שרציתי לדעת,מהן ההבדלים שבין הפרעה אנטי סוציאלית, לבין אגו דיסטונית. תודה.

מבקר שלום נתחיל מהסוף. אין הפרעת אישיות "אגו דיסטונית", המונח מתייחס לתופעות שעימן האדם משלים ורואה אותן כחלק טבעי מחייו ועצמיותו. הפרעת אישיות אנטי סוציאלית ופסיכופתיה הן אותו מונח המתייחס לאנשים הפועלים למעשה ללא מצפון, כלומר, בניגוד לכללי החברה המקובלים והחוק, ואינם מרגישים רגשי אשמה בעקבות זאת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, הייתי רוצה לקבל מידע על הקשר בין פסיכופתיה לעברינות סדרתית. האם עבריינים סדרתיים (בעיקר רוצחים ואנסים סדרתיים) הם בהגדרתם פסיכופתים? מה צריך לקרות כדי שפסיכופת יהפוך לרוצח/אנס סדרתי?

שלום רב, הרשה לי להביע את התפעלותי מהמקצועיות שלך ומהיחס שלך לשואלים. אם היו הרבה מטפלים כמוך העולם היה מקום טוב יותר. אשרי מטופליך..........

מבקרת שלום נחמד לקרוא את הודעתך, אם כי גם מביך משהו. בכל מקרה, תודה על המחמאות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם רציתי לשתף אותכם בשיר שכתבתי ממש לפני מספר דקות. לצערי השיר אינו אופטימי כי הוא משקף את מה שאני מרגישה: השיר נקרא " צעדת המוות" בחיי, כן מותי שוב לא אהיה לאוה אחת היא נשאת בתוכי שם בחושך בלאט והעצב חודר עד עמקי הנשמה עצמותי כואבות ופני בערה בחיי, כן מותי שוב לא אהיה לאותה אחת בין הבכי וההרס היא יודעת שאת- לילותיך ימים וימייך לילות בין שברים ורסיסים רק רגלייך דורכות בין שקיעת הערביים לבין שעת חשכה צעדה ללא פחד ולחשה לעצמה להמשיך עוד ללכת, זה מספיק , לא עוד, די כי חיי הם מותי ומותי הם חיי

לשירה. אני מנסה עוד פעם אחת כי אני כבר מתייאשת. השארתי לך קודם שתי הודעות.

מיכל אני מחזירה לך הודעות תבדקי בדף הקודם שלך, שירה

שירה שלום השיר היה מאוד מזעזע ואני מבין לליבך כי היה לי בעבר אירוע דיכאוני האם פנית לאופציה של טיפול תרופתי או טיפול רפואי ? כשענית לליביבנושא החרדה צינת את האופציה של תכשירים טבעים במקרה שלי זה לא עזר תודה

שלום שאול אני נמצאת כרגע בטיפול תרופתי ובשיחות עם פסיכאטרית , מה שכרגע לא כל כך עוזר ( אני בטיפול כבר למעלה משנה). הטיפול במשהו טבעי הוא רק אלטרנטיבה. זה נכון שצריך להאמין זבה כדי שזה יעבוד. גם לי זה לא עזר אך יש כאלה שזה עושה בהם פלאים. האם אתה כבר יצאת מהדכאון? מה הביאאותך אליו? שלך, שירה

אין לי הרבה מה לומר לך, פרט לכך שלפי השיר נראה שיש לך כשרון כתיבה בכלל לא רע, וכנראה את אינטיליגנטית. נסי לחשוב מעט על מה שאת יכולה להציע לעולם- על מעלותייך.אני מאחל לך הרבה בריאות ואושר.

שלום איתי, למען האמת לא ידעי שכשרון כתיבה זה חבוי בי. בתיכון המורה בקושי העניקה לי 70 בחיבור. את השירים שאני כותבת לוקח לי פחות מ 5 דק' לרשום. הסיבה היא כי הם באים עמוק מנבכי הנשמה. אני לא חושבת שצריך להיות משכיל בשבילזה. וזה נכון מה שאומרים, שאנשים מדוכאים לרוב מתגלה כישרונותם. בכל אופן, תודה על המחמאה.

לשירה שלום אני רוצה לכתוב לך שחבל שאת מסתכלת על החיים בצורה כזאת. צריך לחשוב חיובי ואז יקרו לך דברים חיוביים והרבה אופטמיות.

שלום לך ד"ר אורן קפלן. 1.יש לי שאלה: מה הגבול בין אדם שיש לו bpd לבין אדם שרק חולה בדכאון. האם השוני הם בעיקר ההתקפים הפסיכוטיים? 2.אם אפשר לבקש ממך בקשה: אם תוכל לשלוח לי מאמרים וחומר אמין בנושא אני מאוד ישמח, אפילו אתרים שיש בהם חומר בנושא {בעברית אם אפשר}. תודה רבה ושבת שלום.

צ'ופי שלום אין קשר בין השניים ובשניהם התקפים פסיכוטיים אינם מאפיין נפוץ. הפרעת אישיות הוא מאפיין אישיות ודכאון מחלה. אפשר לפתח את שניהם, אבל אין שאלה של גבול מאחר והאבחנות בלתי תלויות. http://www.health.gov.il/units/mental/down.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על תשובתך. אם כך מדוע כשאני והפסיכולוגית שלי עברנו על הסימפטומים, הגורמים, והאיפיונים של bpd ומצאנו שכולם תואמים לי, חוץ מהתקפים פסיכוטיים, וחרדת נטישה. היא טענה שעדיין לא ניתן לקבוע כי יש לי הפרעת אשיות גבולית מכיוון שהגבול הדק בין דכאון לבין ההפרעה אלו הם ההתקפים הפסיכותיים?

שוב פעם אני. אם תוכל לשלוח לי אתרים בנושא בעברית בבקשה.

תודה רבה אורן, נכנסתי לאתר שנתת לי , פשוט בהתחלה היתה לי בעיה במחשב. אבל לא היה באתר שום דבר על ההפרעה אלא רק על דכאון. אשמח אם תתן לי אתרים בושא המדויק, או שנמצא בו הנושא,{בעברית}. תודה רבה

אני רוצה לדעת כמה שיותר על התרופה הזאת שאני מתחיל לקחת מה ההבדל בין רסיטל לסרוקסט? הפסיכיאטר אמר לי שלרסיטל אין את תופעת הלואי של פגיעה ביכולת המינית ושהוא בעל עוצמה שווה כמו הסרוקסט נגד דיכאון האם זה נכון? מה ידוע לכם מניסיונכם על רסיטל? תודה מראש רפאל

רפאל שלום אנא פנה לפורומים רפואיים. הפורום הזה עוסק בתחום הפסיכולוגי בלבד כך שאיני יכול לענות על שאלותיך. בברכה ד"ר אורן קפלן

דר' אורן שלום, גדלתי במשפחה עם בעיות, שני אחים עם פיגור שכלי ולאחד מהם גם פיגור גופני, אמא חלתה וקבלה שיתוק חצי גוף שלאחר פזיותרפיה יכלה ללכת אך נשארה עם יד אחת שבה יכלה לעבוד בבית ולגדל אותנו אז הילד הכי מבוגר היה בן 11 . לציין אמא שההתה בב"ח 6 חודשים . המצב הכלכלי היה גרוע אבא כמעט ולא עבד. בכל זאת גדלנו כמשפחה אחת אבא אמא ילדים. כיום בעלת תואר אקדמאי, הכרתי בחור שהיה בתהליך גירושין מאשתו ושיש לו שלשה ילדים, התאהבתי בו (לציין שלא היה לי קשר עם בחורים לפניו), היה לו בעיות איתה הכה אותה התלוננה עליו במשטרה והענין הגיע לבית משפט, לאחרונה בקשה ממנו לחזור אליה ושתעמוד לצידו בבית משפט. חזר והתברר שהם עדיין אוהבים אחד את השני. אני נמצאת בדיכאון, כמעט ולא יכולה ליצור קשרים עם אנשים. כואב לי. חשבתי שאם אדבר על זה עם מכרים יעזור אך קראתי לאחרונה שזהו מצב של "חיטוט" וזה רק מחמיר את המצב,מה לעשות?

אנה שלום חיטוט בכאב מכאיב. אבל לא נשמע שאת מצליחה לבודד את הכאב ולהתרחק ממנו. לכן אני חושב שייעוץ מקצועי אינו דווקא חיטוט אלא מתן תמיכה והכוונה. במהלך חייך עברת דברים מורכבים וקשים, ואת עלולה לשחזר חלק מהם פשוט כדרך ההרגל. כדאי להתייעץ עם גורם מקצועי כדי לצאת ממצב הדיכאון ולהמנע ממצבים שיכאיבו לך יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

יקרה שלי, עברת מספיק בחיים שלך. אל תהיי בדיכאון. הגבר ההוא לא בשבילך. תמצאי לך בחור פנוי שאינו מכה ותוכלי להיות מאושרת.

אני מחפשת הפניה למקום שיש טיפול קבוצתי או יחידני בלחץ (שמופנה פנימה) עדיף טיפול התנהגותי (ביו פידבק, וכדו') תודה.

חגית שלום תוכלי להיעזר בביו פידבק או/ו בטיפול בהיפנוזה. יש מטפלים שונים בקהילה שעוסקים בתחום. תלוי באיזה מסגרת את מחפשת טיפול. תוכלי לברר למשל בצוות בריאות הנפש בקופת החולים שלך ובדפי זהב לגבי גורמים פרטיים בתחום. גם באינטרנט יש לא מעט מידע, תוכלי להקליד את מילות המפתח ביו פידבק או היפנוזה במנועי החיפוש בעברית. בברכה ד"ר אורן קפלן

כיצד ניתן לטפל בחרדה לקראת בחינות ? אני ולקראת טסט אך לא מצליחה להיות רגועה בשעת הנהיגה עקב הרעיון שאני בבחינה אני מפספסת תמרורים ואזור שאמור להיות מוכר לי נראה כחדש לחלוטין.

הי ליבי אני אנסה לעזור לך כי אני נמצאת באותה סיטואציה. לפני בחינות אני סובלת מחרדות שמתבטאות אף בתסמינים פיזיים כמו שילשולים, דופק מהיר, נדודי שנה וכו'. מה שאני עושה זה לעבוד על עצמי. אני שמה מוזיקה מרגיעה, מכבה את האור ומנסה לשכנע את עצמי שהכל יהיה בסדר. לפעמים זה עוזר ושווה לנסות. חוץ מזה שיש תכשירים טבעיים להרגעה כמו וואלרין מקווה שעזרתי

ליבי שלום חרדת בחינות היא סוג של חרדת ביצוע וניתן לטפל בה כמו בכל סוג אחר של חרדה ממוקדת. חשוב להבין האם את מגיבה בחרדה במצבים נוספים בחיים או שמדובר במקרה יוצא דופן. בעיקרון ככל שהעניין ממוקד יותר כך קל יותר לטפל בעניין במהירות ובאופן ממוקד. תוכלי אולי להתעניין במאמר המופיע בראש העמוד של הפורום. בכל מקרה, אני מצרף תקציר על השיטות המקובלות לטיפול בחרדה, נושא שעולה פעמים רבות בפורום. ניתן גם להיעזר בהיפנוזה. תוכלי לקרוא יותר על הנושא בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm אני מתאר לעצמי שתוכלי להתחבר לאחת מהשיטות, ואולי לנסות ולהפעיל אותה. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני

ד"ר קפלן שלום, שוב אני אך בבעיה אחרת ולא שלי (באמת לא שלי). יש לי חברה שמפחדת לגשת לאתר זה ולרשום את הבעיה שלה מכוון שהיא מפחדת שמישהו יזהה אותה. אז הנה זה בא: כאשר היא היתה קטנה בנם של חברים של הוריה שהיה בן 10 בערך בזמנו היה מכריח אותה לבצע בו מין אוראלי בהיותה בת 7 בערך. שהיתה בערך בת 16 (אולי אפילו 15) חבר שיצאה איתו עשה בה מעשה סדום (בהיותה בתולה). ותמיד היה רוצה לגעת בה בלי הסכמתה. זוהי ההיסטוריה בקצרה ביותר. מיותר להגיד שזה משפיע עליה בצורה ניכרת. את נושא המין האוראלי היא לא זכרה עד שהגיעה לגיל מאוחר יותר ומאז שהיא נזכרה בזה היא אינה מסוגלת להיות למשל יוזמת בקיום יחסי מין עם גבר. ושזה כבר מגיע היא לא מעזה למשל להוריד לו מכנסים או לבצע בו מין אוראלי וכד'. כמובן שזה גורם לבעיה במערכת הזוגיות שלה. כאשר ההורים שלה התגרשו היא עברה טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוגית בשם ניצה ליברמן מחיפה וכמובן שגם עלו הנושאים הללו חוץ מהנושא עם הילד בן ה- 10 דאז שאותו אפילו לה היא לא סיפרה (רק לי). כיום היא נמצאת במערכת יחסים עם גבר שמאוד חשוב לה (היא בת 24 כמעט) והיחסים שלהם מתערערים עקב הענין הזה, היא פשוט לא מסוגלת לגרום לכך שהיא למשל תוריד לו את המכנסים, כלומר מבחינתה כל מה שמתחת למותניים לא קשור אליה. ושלא תבין היא מקיימת יחסי מין אך כמובן לא נהנית מהם. היא ניסתה למצוא את הפסיכולוגית שלה בעבר ניצה ליברמן אך ללא הצלחה היא כנראה עברה מקום או שינתה שם משפחה. השאלות שלי הם כדלקמן: 1. האם יש אפשרות שתעזור לי למצוא את ניצה ליברמן? 2. האם יש אפשרות שתוכל להמליץ לי על משהי (רצוי אשה) באזור שחברה שלי תוכל ללכת אליה? זה מאוד יעזור ובכלל לתת לה כיוון מסוים איך להתנהג וכד'. תודה מראש.

היי קרן, את נשמעת חברה טובה. ניצה ליברמן - שפירא טל. 04-6443435. בהצלחה!

קרן שלום אני לא מכיר את הפסיכולוגית אבל אני רואה שמישהי אחר מכירה ונתנה את המספר. אכן חשוב שחברתך תפנה לטיפול פסיכולוגי. היא עברה טראומה כפולה ואפשר להבין מדוע היא מתקשה כיום בנושא מין. ניתן לעזור לה באמצעות טיפול פסיכולוגי ואני מקווה שהיא אכן תפנה ותעזור לעצמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני סובל במשך כ-16 שנה מכאבי גב, ירךצורבת וכאבים ושריפה בכפות הרגליים. בעמידה במיוחד, פחות בהליכה בגב והשריפה ברגליים לא מרפים. כל הזמן אני תשוש וחלש בגלל הכאבים. עברתי כל הבדיקות . אמנם יש ממצאים מסויימים בצילומי סי.טי ו-MRI אבל הרופאים לא מיחסים את הכאבים לממצאים אלו. אין בעיה ניאורולוגית,ראומוטולוגית, כלי דם וכל בעיה אחרת לבד מהממצאים הנ"ל. רופא פנימי מומחה לתשישות כרונית סבור שהבעיה נפשית. במשך השנים גם טופלתי הרבה בתרופות כמו טגרטול, אלטרול, פרוזק,גילקס, קלונקס ועוד ללא שום הטבה. התרופות רק הרדימו אותי ופגעו מאד בתפקוד המיני. אני מתעמל ושוחה בצורה מתונה מה שמשפר הרגשה אבל הכאבים לא מרפים. מה שאני מבקש להבין: הרי הכאבים מופיעים 16 שנה תמיד באותם מקומות ,בגב התחתון וצריבה מתחזקים מאד בעמידה, פחות בהליכה ומוקלים במנוחה. למרות שכאב עמום מופיע 24 שעות. האם זה מאפיין כאבים על רקע נפשי? אם כן, מדוע לא עוזרים כל התרופות . האם נגזר עלי לחיות כך כל חיי. בתודה

מיכאל שלום הכאב הוא חוויה פסיכולוגית בהגדרתו, ולכן מרכיבים נפשיים משפיעים על כאב אצל כל אדם, גם כאשר מקור הכאב מאותר באופן מאוד ספציפי. קח לדוגמא ילד קטן שמקבל מכה ובוכה וההורה אומר לו "תסתכל לשם, תראה ציפור" והילד מסתכל ומפסיק לבכות. הרי המכה והפצע ברגל או ביד לא השתנו, אבל תשומת הלב של הילד הופנתה למקום אחר. אינני יודע מה מקור הכאב אצלך, ולא בהכרח שתדע. עם זאת תוכל ללמוד להתמודד אחרת עם הכאב בעזרת כלים פסיכולוגיים. אם המקור לכאב גם הוא פסיכולוגי, אולי הטיפול יוכל גם לבטל את הסמפטום, אבל זה כבר נושא אחר. תוכל לקרוא בתוך מאמר שכתבתי על היפנוזה תת פרק על נושא הטיפול בכאב בכתובת: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום , אני חד מיני, רווק , בן 33 . מסרב להשלים עם זה ומשוכנע שאין אושר בחיים ללא ילדים ומסגרת משפחתית. לא ארחיב כאן על המשא הכבד שאני נושא על כתפי עקב הנטייה. 1.האם יש תקדימים רשומים לשינוי הנטייה המינית בדרך היפנוטית או קלינית אחרת? 2.אם כן , אודה לך אם תרשום לי פרטים על רופא\ים ו\או מרפאה\ות המתמחים בנושא . 3.אם לקוראים יש דרכים נוספות , אלטרנטיביות , כולל פרטים על מקובלים , אשמח לקבל אותם . תודה מראש.

מיכאל שלום במידה ואתה לא שלם עם זהותך המינית כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. ההחלטה על הנטייה המינית אינה שאלה של "שחור ולבן". אם היית שלם עם כך, לא היתה בעיה והשאלה לא היתה עולה כלל. מאחר ואתה "על הגדר" הכל פתוח, עד הנקודה שבה תהיה שלם עם כיוון כלשהו מסויים, שאגב, אינו בהכרח החלטה חד משמעית שאתה א' ב' ג', אלא סוג של פתרון אישי התפור לפי מידותיך. אני מאמין שכל תהליך טיפולי אצל פסיכולוג קליני יוכל לעזור לך בהתלבטות. מדובר לדעתי בתהליך איטי וממושך לגילוי העצמי האמיתי שלך, אני לא חושב ששיטות מהירות וחדות הן הפתרון המתאים. לכן היפנוזה במקרה הנוכחי אינה נראית לי דרך מתאימה כשיטה, אם כי אין בעיה לשלב אותה בכל סוג של טיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום , אני לא "על הגדר" . אני רוצה להפוך מחד מיני להטרוסקסואל. ולא ב 99 אחוז כי אם במאת האחוזים. עדיין לדעתי לא התיחסת לגרעין השאלה שהוא : האם יש תקדימים בספרות הרפואית לשינוי הנטייה המינית ע"י היפנוזה ו\או שיטות קליניות אחרות , ואם כן היכן ניתן לבצע זאת בארץ ואצל מי אם בכלל ? אודה לך על תשובה .

הייתה לי ידידה טובה שהפסיקה לדבר איתי ואני מתגעגע אליה נורא. כשהיא "עזבה" אותי נשברתי ורציתי להתאבד, המקרה קרה לפני חצי שנה ומאז יש לי המון התקפי בכי וחרדה. שאלתי היא כזאת : האם הגיוס לצבא יכול להזיק או לשפר את מצבי ? מצד אחד יש לחצים גם בצבא אבל מצד שני זה כמו להתחיל את החיים מחדש

גיא שלום קשה לענות חד משמעית על שאלתך. השאלה כיצד אתה מרגיש עם עצמך כיום, והאם המשבר מול הידידה היה רק בגללה או שהשתלב באיזו שהיא דרך בנטייה אישית או בתהליכים נפשיים אחרים, והבעיה מולה היתה רק מאיץ לבעיה הרחבה יותר. לא הייתי מנסה לעשות נסיונות לגבי הגיוס הצבאי. אני ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולספר את סיפורך. הפסיכולוג יוכל לחוות את דעתו האם הצבא הוא מקור סיכון או סיכוי עבורך. לפי תשובתו תוכל להחליט כיצד לנהוג. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי לאחרונה נכנסתי לאטרף בנסיון להבין את המיניות שלי זה התחיל באוננות יתר מול עצמי מול שיחות באינטרנט והמשיך עם חוויות מול ידיד. אני ממש באופסיסיה לא מבינה מאיפה זה בא לי אבל בכל מקרה אני מצליחה לגמור רק כשאני מאוננת או שהוא מאונן לי אני מאוד נהנת מהחדירה אבל לא מצליחה להגיע לשיא וזה מתסכל אותי. חשוב לציין שהנסיון המיני שלי קטן מאוד, וההתחברות לנסיון התחיל בגיל מאוחר יחסית מלווה בפחדים ופראנויות ועתה יש לי תחושה של שחרור מהלחץ ונסיון לחוות סוף סוף אבל זה לא הולך. מה הסיבה לדעתך

ניסית גם יחסים לסביים ?

שוש שלום מאחר ואת מתארת שנסיונך המיני התחיל בגיל מאוחר יחסית, אולי (!) תהליך הגילוי שעברת הוא הסיבה למה שקורה וקרה לך, ואולי את בתהליך של שינוי איטי. במידה וכך הדבר את צריכה להיות סבלנית עם עצמך ועם הזמן בודאי תשתחררי יותר והתסכול יחלוף. בכל מקרה, יחסים מיניים כרוכים גם במרכיבים רגשיים ואי אפשר לנתק בין השניים. את מתמקדת כעת בעיקר בהיבט הפיזי של המיניות, אבל סביר להניח שהתשובות מצויות בעיקר במשמעויות הרגשיות שעומדות מאחורי ההתנהגות המינית. רק את תדעי להסביר לעצמך את מהלך העניינים על הרקע הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תשובתך אולי אפרט קצת את החוויה המינית הראשונה שלי חוויתי בגיל 28 (היום אני בת 33)בהחלטה תוך כדי טיפול התנהגותי קוגנטיבי שעלי לעשות את המעשה וכך היה חוויה חד פעמית מול אדם זר לחלוטין רק כדי לפרוץ את הבתולים את הפחד ששיתק אותי שנים ולא אפשר אפילו מגע תמים. גם כשאוננתי כילדה זה היה מלווה בפחדים שיתפסו אותי שזה מעשה רע ולא הרשתי לעצמי לעשות זאת גם בגיל מאוחר ואם הייתי עושה זאת שנאתי את עצמי על כך. במהלך השנים הייתי במעט מערכות קצרות שהראש והכיוון היה לחוות חוויות כמובן זה לא היה מוצלח אך בכל זאת המשכתי כשהראש אמר שצריך לחוות להיות שם. עד שהייתה גם אהבה קצרה שהייתה מלווה בחוויה מינית טובה ובכל זאת מלווה בפחדים. לאחריה התנתקתי למשך שנים ממגע עם הסביבה ועם עצמי ולאחרונה משהו קרה ונכנסתי לאטרף כמו שאמרתי. ידיד שהיה לי קשר מיני אתו בתק' שבה החלטתי ל"התנסות" יצר קשר ואני שמודעת לכך שאני זקוקה לאהבה כדי להנות נהתרתי תחת אותה מחשבה שעלי לחוות להתנסות להנות עד אשר אמצא את אהבה או כמו שנאמר לי פעם עד אשר אוהב את עצמי. בהתחלה זה לא הפריע לי ועתה אני בספק אם זה נכון לעשות כך. אני אומנם מרגישה הרבה יותר משוחררת מינית הרבה יותר מודעת לעצמי פיזית ומינית אך עדין לא מגיעה לכדי סיפוק. השאלה העולה האם עלי להמשיך בכך אם בכל זאת זה תורם לי במשהו עד ש... או להפסיק. נ.ב אני נמצאת בטיפול פסיכותרפי מזה שנה אבל לא מצליחה לדבר על מיניות זה לא מצליח לעלות ואם זה עולה אני מורידה זאת בעצמי מדיון. יש לציין שמאז שאני מכירה את עצמי אני די עצורה בעניין לא יכולה לדבר בנושא ואם מדברים על הנושא אני מסמיקה כולי ובורחת. עצם העובדה שאני מדפיסה את הנושא עצם העובדה שאני בעצמי מתקשרת לאותו ידיד כדי להפגש מבחנתי זו התקדמות אדירה. מצד שני נראה לי קצת חולני מה אתה אומר?

מיועד בעיקרון לפורומים עם פסיכולוגים שעונים כמו ס.ה.ר או WWW.DOCTORS.CO.IL אנשי מקצוע נכבדים רציתי לשאול למה אני חי כל הזמן בתחושה שאני נמצא במקום אחד כדי לברוח ממקום אחר אני מדבר בעיקר על המפעל (עבודה) והבית... אני מרגיש שאני במפעל אני בורח מהבית... והפוך... ככה מה שקורא אצלי שאני כל הזמן מתוח ועצבני כזה...כל הזמן מרגיש כאילו יורק אש כמו דרקון (מהאגדות) פצוע-כאילו מקיא את הנשמה בבית למשל מאוד רע לי-אני מאוד מחובר למחשב שלי שמציל אותי -הוא יותר יקר לי מכל אבא שלי אדם כבד וקר כמו לוח אבן גדול... הוא לא מבין את המחלה שלי-את הרגישות שבי לפעמים כל מחלוקת קטנה הופכת לכמעט מהלומות ביננו אבל אני מתאפק ונזכר שאני החכם בבית ושר לעצמי את הפזמון : קח/י לך תפוחים ותמרים המתיק/י את יומך אף אחד לא שווה את הכאב שמתרוצץ אצלך בלב ואני יודע שאני פרח מוגן בקהילה- כך אני מקווה תמיד יהיה למי לפנות-לשירותי הרווחה-בתי חולים אבל לא תמיד זה מצליח להרגיע אותי זה קרה ממש לפני כחצי שעה: אני כותב את המסר הזה בסערת רגשות וכמעט בכי אבא שלי כל הזמן הולך למקובלים כאלה וכאלה...ואני כבר נורא מתרגז שהם חוגגים על הכסף שלנו אמרתי לו : ברכות מרבנים לא יביא לך חיים! אם אתה רוצה חיים צא מהבית וחפש עבודה או תעסוקה וכאנה וכאנה דברים התפתח ריב עד לצעקות ואני מאוד רגיש ...צעקות מביאות אותי מהר לבכי.....ואני לא יודע מה לעשות הדבר הראשון שעולה לי בראש זה לרוץ לחדר מיון לאישפוז להשגחה כי כל כך כואב לי אני מרגיש כל כך לבד -הוא לא מבין אותי אבל אני מדבר על עצמי להתגבר ולהתעשת...ולחשוב על מחר... ולתת לזה להירגע אבל תמיד מחר יש בעיות וריבים חדשים.... אני כל הזמן עובד עצות האם לעבור להוסטל אני לא יודע הוא לא יודע שאני פשוט מרחם עליו ...ונשאר איתו בהוסטל אני אאבד את התחביב שלי האינטרנט ....ואת הפרטיות וגם שם יש אנשים בגילי-תמיד יהיו עוד ריבים בדרך אז מה זה משנה אם אריב בבית...או בהוסטל במפעל לא שרע לי ..האנשים נחמדים פחות או יותר רק ש....העבודה מעייפת אותי די מהר אני נכנס לדכאון כזה ישר שמתיישבים לעבוד ואני רואה את השעה הרחוקה מהחופש אני פשוט מתעייף מהר מאוד ונעשה עצבני כזה וזה מאוד קשה ככה לשרוד לפעמים אני לא יודע למה אני ממשיך לעבוד- כדי אולי לא לאכזב את מי ססידר לי את העבודה לקח הרבה זמן עד שמצאו לי אותה לפעמים אני לא מרגיש טוב -רוצה איזה תמיכה ואיין וקשה אני צועק הצילו בתוכי ואיין שומע אמיתי השאלה שלי : למה אני כל הזמן לא מוצא נחמה ...למה כל דבר משעממם לי מהר... למה כל הזמן יש לי מחשבות אובדניות-ששום דבר לא יועיל לרפואה הנפשית שלי חוץ מ...אני לא רוצה להגיד אני לא מצליח למצוא משהו מספק בשום דבר.... אפילו את המודעון החברתי שלי "אנוש" קצת עזבתי כי זה אחרי הצהריים ואיין לי כוחות פיזיים ללכת ואיין לי כוחות נפשיים אני מרגיש שקשה לי ללכת למקום שבאים לשמוח בו ורק אני מתסוכל בגלל כל היום ומאוד עייף ושכולם נראים לי צוחקים אני כזה מרגיש קנאה או עצבים בתוכי בקיצור אני לא יודע מה אני רוצה בעצמי מה אתם אומרים?.. מחכה לתשובות ישראל

ישראל היקר, קודם כל , כל הכבוד לך שאתה מקיים מצוות כיבוד אב. אתה נשאר בבית למענו ומשתדל לא לריב איתו. לפי דעתי כדאי לכם לקבוע פעם בשבוע פגישה מחוץ לבית ( בבית קפה או במקום כלשהו בטבע ) ואז, כל אחד מכם ידבר את אשר על ליבו. את הפגישה כדאי לעשות מחוץ לבית כדי לא לגלוש יותר מידי.... ואז, כשאתה כועס עליו או לא מסכים איתו אתה שומר את מה שיש לך להגיד לזמן הפגישה השבועית , וזה מאוד מרגיע. תנסה להתחבר עם מישהו שיהיה לך חבר שתוכל לבוא אליו או שהוא אליך כאשר אתה כועס או ממורמר. אין לך כוח לדברים חשובים ( כמו העיתון אנוש ) כי אתה מבזבז אנרגיה על כעסים ואז לא נשאר לך כח לדברים מהנים וחשובים. שיהיה לך בהצלחה. חברתך הוירטואלית : סיסי.

היי ישראל אני ממש מבינה את מצוקתך הנפשית הקשה וליבי לך במקום העבודה השיקומית אתה עושה משהו חיובי ומעשי, זה לא בדיוק מעשיר ולא מספק אותך ,ואתה רוצה רק לא להיות שם. ובבית אתה מרוצה יותר ומעריך את הפרטיות והאינטרנ' אך אביך לא הכי מבין או תומך . יש שימעמום והרגשת אי מיצוי וקושי להמשיך ,,, אתה יודע מה אתה הית רוצה ,,שזה להמשיך להיות בבית עם אבא שמבין ותומך ולא להיות בהוסטל כתחליף. לכן אם אתה מרגיש שאתה יותר חכם ממנו ויש לך ניסיון ריגשי אז למה שלא תיפתח אליו בגילוי לב לפעמים, ותנסה להסביר לו קצת על המחלה.(אולי,,,). זה לפחות יפסיק את ההליכה שלו לרבנים השרלטנים והחמדנים. יתכן שהוא מאד מודאג בגללך ואתה צריך לדבר איתו ולהרגיע אותו שאתה מיסתדר עם עצמך ,,רק צריך אותו שיבין אותך יותר טוב.תיקח לך למטרה לעזור לו להבין. תוכל אפילו להציע לו ללכת לקבוצות תמיכה של הורים לחולים , שיש אולי בכל עיר ושם הוא יקבל פרספקטיבה אחרת לגבי אחריותו אליך וגבי התמיכה שהוא יכול לתת. אני יודעת שאתה מהשורדים ואפילו מאלה שאוהבים לחיות אך המוגבלות של המצב סוגרת מכל הכיוונים. אני יודעת כל זאת כי המצב דיי דומה אצלי. לי לקח המון שנים עד שהיתחלתי להבין כשניכנסתי לזה ראיתי שכל התמיכה והאבה לא עוזרים צריך איש מיקצוע. אך האוירה והחיים ביחד משופרים בהרבה כמו שמים וארץ צאז שאני "נימצאת בתוך הראש שלו. כעת בני מטופל על ידי פסיכולוג הוא מרגיש הרבה יותר טוב שהוא נימצא בידיים טובות עם הכוונה מתמדת . וגם אני מטופלת אצל פסיכולוגית שעוזרת לי לעבור את הכל יותר בקלות. אתה יכול להשיג פסיכולוג טוב? לא עובד סוציאלי. מקווה שתהיה אופטימי עד כמה שניתן ותחזיק מעמד .כי הכל זמני בחיים והכל מישתנה כל הזמן. ויוי.

לסיסי.... היי שלום בהתייחס למה שכתבת לי... אני מאוד לא רוצה לצאת עם אבא שלי לבית קפה... כי קודם כל אני מרגיש אליו שנאה ולא בא לי ל"צאת " איתו חוץ מיזה יש הרבה אנשים שיצחקו עליי שאני מטייל רק עם אבא...את מבינה?. יעני שאני חנון שיוצא עם אבא שלו חוץ מיזה אי אפשר לדבר איתו כי יש לו שפה עילגת והוא פרימטיבי כזה , איש דתי לא מבין כאב מהו הוא מאוד מקובע ולא מבין ללב אדם הוא רק יודע שאני צריך לעבוד וזהו ולהתקדם בחיים אנוש הכוונה לא מודעון זו הייתה טעות אלא מועדון מועדון חברתי מבינה?. לא נורא... תודה על איחולי ההצלחה ממני ישראל! תודה

שלום רב, אני יודע שכל תופעה צריכה להיבדק תוך הכרות עם הנפשות הפועלות, אבל בכל זאת רציתי לדעת מה מבטאת התופעה שבה אדם מדבר על עצמו בגוף שלישי? יש לי מכר, נקרא לו "משה כהן" לצורך העניין והוא נוטה לדבר על עצמו כך: "כולם יודעים שמשה כהן הוא..." וכו'. האם התופעה מוכרת? על מה היא מעידה? הבחנתי בה לעיתים גם אצל פוליטיקאים או אנשי תקשורת מסוימים, אשר לא נזכיר את שמם, אך האיש הזה נוהג כך גם עם חבריו. תודה, איתי

איתי שלום אתה צודק בכך שכל תופעה צריכה להיבדק תוך היכרות והתייחסות למאפיינים האישיים של האדם, וכך גם במקרה שאתה מתאר. בתרבויות מסויימות הדיבור בגוף שלישי הוא דרך לשיחה פורמלית, אצל אנשים מסויימים זה פשוט הרגל, ואצל אחרים אולי זה מבטא נטייה אישיותית כזו או אחרת. הייתי נזהר מלייחס לאדם תכונות רק על סמך הרגל כזה. בברכה ד"ר אורן קפלן

מה אפשר לומר על אדם שמדבר בלשון רבים על עצמו?! הוא מספר סיפור ואומר עשינו הלכנו היינו. ואז אתה שואל אותו אתה ומי עוד? והוא אומר רק אני, וממשיך לספר בלשון רבים. חוסר ביטחון עצמי קיצוני זה ברור. אבל האם מסתתר כאן יותר? אישיות דימיונית שאיתה הוא מבלה את חייו?(הוא די בודד ואקצנטרי). הוא ואמא שלו? - הוא לא נפרד ממנה ריגשית ועוד אפשרויות??? ד"ר קפלן אשמח לקבל תשובה כללית על האפשרויות הנוספות למרות שברור שאי אפשר לאבחן בלי לראות את האדם. . נקודה

שלום ד"ר קפלן, קצת התאכזבתי מתשובתך. אני לא חושב שהרגל הוא סתם הרגל, לא מדובר באיזה שהוא נוהג תרבותי המבטא פורמאליות (אני מכיר את התרבויות שבהן מקובל כך), מדובר בהחלט בתכונה, לא בהרגל, ורציתי לדעת מה היא מבטאת. הרי יש תופעות שיש להן זכות קיום ומשמעות משל עצמן, אחרת ניתן היה להפנות באופן קולקטיבי את כל הפונים לפורום לטיפול ולכתוב שצריך להבין את ההקשר ולהכיר את האדם באופן אישי. אם כך מה מטרתו של פורום כזה באינטרנט. אני מרשה לעצמי לכתוב לך את הדברים כי אני מוצא גם בפורום שלך ובמידה לא פחותה בפורום של ד"ר רובינשטיין איזה שהוא ערך מוסף להפניית אנשים למטפלים, אשר במקרה זה חסר לי קצת אצלך, כלומר בתשובה הספציפית הזו ואני משוכנע שיש לך דעה על כך ושגם בך מתעוררים רגשות מאוד מסוימים באינטראקציה עם אדם המדבר על עצמו בגוף שלישי (אצלי אישית זה מחסל כל מוטיבציה להמשך תקשורת עם אדם כזה). אשמח להתייחסות יותר ספציפית. תודה, איתי

האם אוטיזם יכול להיות מאובחן בגיל שלוש בצורה חד משמעית והאם יכולות להיות טעויות באבחון ?

ורד שלום בכל תחום האבחון הנפשי (ולא רק שם) יכולות להיות טעויות. בוודאי כשמדובר בילד כל כך צעיר. מכאן שהאבחון אינו חד משמעי. עם זאת, היכרות אישית של איש המקצוע עם הילד בשילוב עם אבחנה מקצועית בהחלט יכולים להניב המלצות מתאימות לטיפול. תוך מהלך הטיפול ניתן יהיה להפיק מידע נוסף שיתקף או יפריך את האבחנה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שוב שלום, צר לי אך המפגשים של אנשי המקצוע כלומר המכון להתפתחות הילד הן כפעם בשלושה חדשים וחלקם אף פעם בחצי שנה . בני הראה קווים אוטיסטים ברורים לפני כשבעה חדשים אך רובם הגדול נעלם לחלוטין נשארו רק עיכוב בדיבור וקשיי תקשורת קלים בחברה שגם הם נובעים ברובם מחוסר שפה. ההתקדמות שלו בארבעת החדשים האחרונים מדהימה והוא ממשיך ורץ אבל במכון , ואיני יודעת אם זו דרכם באופן קבוע מסרבים לעודד וטוענים כי יש להכניסו למסגרת גן אוטיסטי ללא שילוב בגן רגיל. אני טוענת וזו גם הגישה החינוכית היום כי ללא שילוב בחברה רגילה לא יהיו לבעלי בעיות תקשורת, במיוחד אם הן קלות ממי ללמוד ואת מי לחקות. מדוע עלי להלחם בכח מול ועדות ההשמה וההמלצות של פסיכולוגים שראו את הילד פעם אחת בלבד?והאם אני כאמא לא מכירה את בני בצורה הטובה ביותר ? אני גם אשת מקצוע- מורה לחינוך מיוחד, ויודעת בכל מקרה מה הטוב ביותר עבור בני , גם אם זה נראה להם דעה משוחדת. אנחנו הם אלה הנמצאים איתו רוב שעות היום והמכירים אותו טוב מכולם.. האם אפשרי שטעותם תגרום לו נזק בהמשך לאור המלצתם להרחיקו מחברה רגילה?

ורד שלום טיפול פסיכולוגי הוא לא מפגש פעם בכמה חודשים או כמה שבועות. טיפול הוא מסגרת של לפחות פעם בשבוע בו נעשית עבודה אישית עם הילד עצמו, תוך כדי מתן תמיכה והדרכה צמודה להורים. צר לי שעד כה נפגשת רק עם גורמים מאבחנים. חשוב למצוא מסגרת טיפולית מתאימה שלא תעסוק כל כך בשאלה מה יש לילד, אלא יותר באיך לקדם אותו. אני שמח מאוד לשמוע על ההתקדמות הניכרת שעשה בתקופה האחרונה, וזו עדות מצויינת לסיכוי לשפר ולהגיע להישגים. חשוב שתקבלו עזרה מקצועית בעניין לטובתו ולטובת שלוותכם הפנימית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שירה. אני רוצה לחזור ולהדגיש מה שכתבתי לך אתמול, כי אני רואה שאת לא ממש זוכרת, כנראה לא שמת כל-כך לב או הפנמת, (זה די מובן על רקע מצבך) ומשום מה אני מתעקשת עלייך: יש כיום טיפול טוב מאוד לדברים הללו, משפיע מהר ושאינו ממכר לדברים האלה. וכל רגע נוסף שאת סובלת הוא מיותר בעיני. שום סיבה לסבול בצורה כזאת. אני מקווה שהפעם תזכרי את הדברים.

הי מיכל, שוב סליחה. על איזה טיפול את מתכוונת.? גם אני רוצה לסיים כבר את הסבל הזה, אין לך מושג עד כמה. כרגע אני רואה פיתרון מאוד שחור- אם את מבינה למה אני מתכוונת

שירה שלום אני חושש שלא אוכל לעזור הרבה במסגרת הפורום. מאחר והפסיכיאטרית שלך זמינה כל כך כדאי שתפני אליה ותתייעצי לגבי מצבך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שירה. מה ששאלתי, מה שמות הכדורים נוגדי הדכאון שלקחת לפני הכדור האחרון.

עכשיו אני בעיצמו של התקף חרדה לא קל. הפה שלי נורא יבש ויש לי כול הזמן תחושה כאילו אני צריכה לבלוע אך הבליעה נתקעת לי. בנוסף מקודם היה לי סחרחורת איומה וראיתי נקודות והדופק שלי הוא 108. גם פיזית אני לא מרגישה כל כך טוב. אתמול נחשפתי לשמש- מה שאסור לי ועכשיו אני משלמת את המחיר בכאבי פרקים. נמאס לי כבר מהחיים האלה. הלוואי והיה להם סוף

שירה. קודם כל בטווח המיידי כשיש לך התקף יש כדורים שעוזרים מיידית קסנקס למשל. הבעיה שאת לוקחת כבר את הרמרון לכן כדאי לך אולי להתקשר לרופאה ולשאול אם את יכולה לשלב באופן חד פעמי (במידה שיש לך בבית). אם כי הייתי נזהרת מאוד כי גם נגיד אם היא אומרת שכן זה עלול להגיב לא טוב (אפשר לנסות עם רבע כדור בהתחלה) . קראתי עכשו בשבילך על הרמרון הזה שאת לוקחת. כתוב שזהו כדור ייחודי נגד דכאון, השונה במנגנון הפעולה שלו מיתר הכדורים נוגדי הדכאון. (גם אתמול חשדתי בו). זה מחזק אותי עוד יותר בדעה כפי שכתבתי לך אתמול שאת צריכה לשנות דחוף ומייד את הטיפול התרופתי, אולי נחוץ גם את המטפלת. הרי לא הגיוני שגם תקחי אותו וגם תסבלי בצורה כזאת (אלא אם כן המינון שאת לוקחת הוא עדיין מאוד נמוך??) מה ששאלתי אתמול ולא התייחסת היה בין היתר אילו תרופות ניסית קודם.

אני לא יודעת מה זה מינון גבוה אבל התחלתי בכדור ליום ועליתי לכדור וחצי. העניין הוא שלקחתי סרוקסט חצי שנה והוא באמת לא עזר לי ואז הפסיכאטרית החליפה אותו לרמרונד. וגם זה לא עוזר? מה הפיתרון, להחליף כדורים כל הזמן? למה התכוונת שאמרת שזה כדור יחודי? אני לא ששה להחליף את הפסיכאטירת שלי כי היא מאוד נחמדה והיא גם שכנה ( גרה באותו בניין) כך שמבחינת נוחיות זה נוח מאוד. תודה לך שאת מבררת ומתיחסת אלי. מאיפה את מכירה את הסרוקסט? נטלת אותו?

שלום, אני בת 25 ויש לי אח בן 17, לאחרונה (בארבעת הימים האחרונים) הוא מתנהג מאד מוזר, מסוגר, שותק, שוכב כל היום במיטה או מול הטלויזיה בסלון, לא מדבר עם חברים שלו, עצוב ומתקשה להירדם בלילות. כששאלתי אותו מה קורה איתו, הוא טוען שהוא בדיכאון, שאין לו מצב רוח והוא לא יודע למה, שאין לו סיבה מיוחדת. "סתם, ככה, בדיכאון מהלימודים, מהבגרויות, נמאס לו ללמוד והוא גם בלחץ מהכל". אני מנסה לדובב אותו ולצחוק איתו אבל הוא די אפאטי ומעדיף לישון ( בשעות היום כי בלילות הוא לא נרדם והוא אפילו ביקש ממני כדור שינה) גם ההורים שלי מנסים אבל כלום לא עוזר. מה עושים? אני פוחדת. האם יש חשש שיתאבד? האם להמשיך לנסות לדובב אותו? אתמול הוא אמר לי שהוא אולי צריך פסיכיאטר, מה קורה איתו? יש לך רעיון? מה עושים? אני מאד מאד מודאגת, האם יש סיבה ללחץ ?

עכשיו למשל תוך כדי הכתיבה הוא שוכב לידי במיטה שלו, עם הגב אלי, נאנח מידי פעם ושותק...:-(((((((

ליהי שלום פנו לפסיכיאטר בהקדם. לפי תיאורך בהחלט יתכן שהוא בדיכאון וזקוק לטיפול תרופתי. את האבחנה האמיתית יעשה כמובן הפסיכיאטר בהיכרות אישית ולא באינטרנט. במקביל כדאי למצוא פסיכולוג אליו יוכל להגיע לשיחות. לא כדאי להמתין, במידה וזה דיכאון הטיפול התרופתי מתחיל לפעול תוך מספר שבועות וכל יום שעובר הוא זמן יקר שהולך לאיבוד. הוא זקוק לתמיכה צמודה בתקופה הקרובה. במצב הזה יש פעמים רבות חוסר אנרגיה לשיחות והסברים. היו אתם הפעילים. מצאו את המטפלים המתאימים, הגיעו איתו למפגשים, נסו לקבל הדרכה כיצד לעזור לו בתקופה הקרובה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום, קוראים לי קרן ואני בת 29. שהייתי בת 19 אמא שלי נפטרה ואבא שלי עזב את הבית לאחר שבוע מיום פטירתה. וכך נשארנו אני ועוד 3 אחיות ואח קטן (אז בן 8). נאלצנו ללמוד לבד לשרוד לכלכל עצמנו וכל הקשור בזה. לאחר חצי שני אבי חזר עם צו מבית משפט שאנחנו חייבות לצאת מהבית (אחי ואחותי הקטנים לא- מכיוון שהם מתחת לגיל 18) מפני שהוא לא רוצה אותנו שם, לאחר מאבק משפטי שנמשך שנה והסתיים בזה שנאלצנו לצאת מהדירה של אבא שלי, כאמור יצאנו ושכרנו דירה (עבדנו כמו משוגעות לפרנס עצמנו) וכלכלנו אחותי ואני (היא בת 18 ואני בת 19 אז) את שתי אחיותי הקטנות ואת אחי הקטן הכנסנו לפנימיה. מאז הוא שם ואנחנו שורדות. במהלך השנים אחותי האמצעית (אז בת 15 היום בת 24) פיתחה מעין תלות בנעורים שאבדו לה כלומר היא מנסה כל הזמן לחזור לזמן האבוד ולהיות ילדה- מה שלא התאפשר לה בזמנו - ומאוד קשה לנו. זה מתבטא במערכות יחסים שיש לה עם גברים: היא תמיד נמצאת בעמדה נחותה והגברים איתם היא יוצאת מנצלים אותה והיא אף פעם לא רואה את זה - תמיד יש להם בעיה להיות איתה בקשר מחייב אך הם יכולים להיות איתה כשבא להם והיא מקבלת את זה כמצב נכון - וזה לא נכון וכמה שמסבירים לה איך דברים נראים מצד שלישי היא לא מקבלת ולא רק את הדיעות שלנו כאחיותיה אלא גם חברות שלה שמעירות לה - היא לא מקבלת או לא רוצה לשמוע. וכמובן שיש לזה תגובת שרשרת כי עקב זה שאין לה מערכת יחסים נורמלית ולאחיות שלה כן היא מגלה עוינות כלפנו אם אנחנו לא יכולות לבוא אליה נניח ביום שבת, שזהו יום שהיא תמיד נשארת לבד כי "החבר" שלה לא צריך אותה ביום זה יש לו את החברים שלו. העוינות שלה כלפינו מתבטאת בזה שאנחנו תמיד אשמות בזה שאנחנו מתקדמות הלאה עם החיים שלנו ולא שקענו בעבר ואנחנו עובדות ולומדות ויש לנו חברים רציניים (אף אחת מאיתנו לא נשואה) והחיים קצת מראים לנו את הצד היפה, אבל לא לה וכאמור היא מתרעמת על כך והיא לא מוכנה לשמוע שהיא יכולה בעצם בידיים שלה לשפר את החיים שלה - כלומר היא מצפה שאנחנו נעשה את זה בשבילה ואנחנו לא יכולות- זה פשוט בלתי אפשרי. כשמדובר בדברים חומריים אין בעיה לעזור לה - אבל שמדובר ברגשות שהיא מרגישה אני לא יכולה לעזור לה - תעזור לי - מה אני עושה איתה? איך אני עוזרת לה - הצענו לה טיפול פסיכולוגי אבל היא לא מכונה ללכת ואין לי כסף וגם לה אין לשלם לה פרטי. - מה עושים???????!!!!!!!!!!! תודה מראש.

קרן שלום את מספרת סיפור חיים מורכב ועצוב שמעורר קודם כל כבוד והערכה רבים ליכולתך לקחת אחריות למען היקרים לך. נראה שאת עדיין נמצאת בתפקיד האחראית שמנסה לפתור את בעיות המשפחה. אולם הפעם אני לא בטוח שדרכך תצליח כל כך בקלות. אחותך בוגרת ועומדת ברשות עצמה. יש לה את החיים שלה והיא עומדת כנראה על זכותה לנהל אותם כך ללא התערבותכם. תנו לה הרגשה שאתם תמיד נמצאים לרשותה ולעזרתה, אבל במקביל תנו לה גם הרגשה שאתם מכבדים אותה ואת דרכה, גם אם אתם לא מסכימים איתה. אם היא לא רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי אין טעם לטיפול. במידה ותחליט ללכת תוכל בוודאי להיעזר בשירותים שאינם עולים כמו עובדות סוציאליות בלשכת הרווחה שמיומנות גם לתת טיפול נפשי, תחנות לטיפול במשפחה ושירותים שונים של קופות החולים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, ראשית תודה על תשובתך וכן תודה על הערכתך אך הערכה זו אינה במקומה כי כל אחד היה עושה זאת במקומי - למדתי משפט אחד בחיים אלה "זורקים אותך למים תלמד לשחות" ואני לא יודעת לשחות ( לא במובן המטאפורי) לכן אני למדתי לשחות במים של החיים - שנית, זה די קשה להרפות עכשיו ובכלל ממנה כי היא עושה טעויות על טעויות וזה מתסכל אותה והיא מתסכלת אותנו אחיותיה. כל מה שקורה לה היא מאשימה את העבר ואת העובדה כי אנחנו ננטשנו, ושהיא "הכבשה השחורה" מפני שכולן מצליחות (עד כמה שאפשר ) להתקדם בחייהן והיא לא - נכון שלא צריך להזכיר לה את טעותיה כל ימי חייה וכל רגע בחיים אך היא מספיק עושה זאת לעצמה והחיים שלה נראים בהתאם. אני לא יודעת אם אני יכולה להרפות ולא לעשות כלום לא שכן לעמוד מהצד. נכון אני מנסה תמיד ל"תקן" את הבעיות המשפחתיות ולהיות שם, ובענין זה אני חייבת להגיד שאני מותשת נפשית ולפעמים בא לי להגיד "אני זורקת את הכלים ולא משחקת יותר" אבל אני לא מסוגלת וזה גוזל ממני כוחות נפשיים שמשפיעים עלי (שינה למשל). אמא שלי לפני שהיא מתה ביקשה ממני לשמור על הילדים כי היא ידעה (ולא אמרה אף פעם) שעל אבא שלי אין לסמוך (בדיעבד אני יודעת זאת) ולכן זה מהדהד לי בראש כל הזמן שאם אני ארפה אני יאכזב אותה . אני מרגישה עם אחותי (נשוא המגילה ) כאילו נכשלתי איתה ואת אמא שלי.. את אמא שלי אכזבתי. אני חושבת שבגלל זה אני לא מסוגלת להרפות. ואולי אני טועה אך אם נלחץ עליה קצת (בעדינות) לגבי טיפול פסיכולוגי אני חושבת שהיא תתרצה בסוף ותלך. רק שאני מפחדת לגרום לנזק יותר משנגרם. בנוסף לעובדה שלא ציינתי במכתבי הקודם שלפני שלוש שנים חליתי בסרטן וזה ערער אותה לחלוטין כי היא חשבה שהיא מאבדת גם אותי בנוסף להורים שלנו והיא התנהגה בצורה לא מובנת לחלוטין. כיום החלמתי ואני במעקב אך היא לא השתנתה במאום. חשבתי שאולי עצם המחלה שלי תסיט אותה קצת מדרכה הישנה ואולי היא תבין שיש דברים יותר חשובים בחיים מאשר שנאה ולחיות בעבר אך לא כך היה . בכל אופן אני מודה על תשובתך ומבקשת אם תוכל להתייחס גם למה שכתבתי כאן. ורוצה לציין כי עצם קיום האתר הזה - זה מתת משמיים תמשיכו כך - כמו כן, תצפה לעוד שאלות ממני. תודה על הסבלנות. תמיד רציתי ללכת לטיפול פסיכולוגי על מנת להבהיר לעצמי את המתרחש בתוכי כנראה בגלל זה אני לומדת פסיכולוגיה במטרה ללמוד בסופו של דבר פסיכולוגיה קלינית. תודה. ד"ר אורן קפלן כתב/ה: > > קרן שלום > את מספרת סיפור חיים מורכב ועצוב שמעורר קודם כל כבוד והערכה רבים > ליכולתך לקחת אחריות למען היקרים לך. נראה שאת עדיין נמצאת בתפקיד > האחראית שמנסה לפתור את בעיות המשפחה. אולם הפעם אני לא בטוח > שדרכך תצליח כל כך בקלות. אחותך בוגרת ועומדת ברשות עצמה. יש לה > את החיים שלה והיא עומדת כנראה על זכותה לנהל אותם כך ללא > התערבותכם. תנו לה הרגשה שאתם תמיד נמצאים לרשותה ולעזרתה, אבל > במקביל תנו לה גם הרגשה שאתם מכבדים אותה ואת דרכה, גם אם אתם לא > מסכימים איתה. אם היא לא רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי אין טעם > לטיפול. במידה ותחליט ללכת תוכל בוודאי להיעזר בשירותים שאינם > עולים כמו עובדות סוציאליות בלשכת הרווחה שמיומנות גם לתת טיפול > נפשי, תחנות לטיפול במשפחה ושירותים שונים של קופות החולים. > בהצלחה > ד"ר אורן קפלן >

אני יוצאת היום עם משהו שיצא עם אחותי לפני בערך 10 שנים ועכשיו המשפחה נגדי ונמאס לי כל הזמן לעשות מה שהם רוצים. אני בת 29 והוא בן 27 מה אתה חושב

אתי שלום יש כאן שני מרכיבים, אחד לגבי הבחור והשני לגבי הקשר עם המשפחה. בקשר לבחור, את צריכה לפעול לפי רגשותיך. אם את נמשכת אליו, תלכי לפי ליבך. עכשיו החלק השני, המשפחה. את צריכה לבדוק האם את מוכנה לשלם את המחיר של העימות עם המשפחה תמורת הקשר, ולהיפך, האם את נמשכת אליו דוקא בגלל העימות ודוקא בגלל שיצא עם אחותך. אין לי דעה לכאן או לכאן, רק חשוב שתהיי מודעת לאופן בו את נוהגת ולסיבות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, בני בן ה-9 מתקשה להתרכז בדבר מסוים לאורך זמן. מבחינת יכולת לימודית והישגים אמנם אין לו בעיה, לדברי מורתו, אך היא כל הזמן עסוקה בלמשוך את תשומת ליבו חזרה ללימודים. מה לעשות?

חמוטל שלום צריך לנסות ולהבין מה מקור חוסר הקשב. ראשית האם באמת זה חוסר קשב. במידה וכן, בד"כ יש שני גורמים אפשריים, אחד בעית קשב ממש והשניה גורמים רגשיים שמשפיעים על יכולת הקשב. במידה ומדובר בתופעה שפוגעת בתפקוד התקין בביה"ס כדאי לערוך אבחון. תוכלי להתייעץ עם פסיכולוג/ית ביה"ס. ניתן ליצור קשר ישיר עם השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה ולבקש לקבוע פגישה עם הפסיכולוג/ית של ביה"ס. יש גם גורמים פרטיים שעורכים אבחונים וכן בארגון ניצ"ן שמתמחה באבחון ילדים עם לקויות למידה. בברכה ד"ר אורן קפלן

הבעיה נוגעת לאחי. לפני כשנתיים יצאו לו בראש קרחות קטנות . הוא עבר תקופה של זריקות ומשחות בראש והשיער צמח במקצת. לאחרונה יצאו לו שוב קרחות והוא התחיל סדרה נוספת של זריקות. לפי דעתי הדבר נובע מלחץ נפשי . מה הפתרון לדבר כזה חוץ מזריקות ? הזריקות גורמות לו טשטוש ורצון לשינה במשך יום שלם. אנא תשובתכם.

רחלי שלום אני מבין שמדובר בקרחות שנוצרות ללא מריטת שיער. התופעה מוכרת ואכן יש בה מרכיבים פסיכולוגיים הניתנים לטיפול. במידה ומדובר בקרחות נרחבות הטיפול הפסיכולוגי אינו יעיל. דווקא במצב של קרחות קטנות כמו שאת מתארת הטיפול בהיפנוזה עשוי לפתור את הבעיה גם לאחר אי הצלחה ארוכה של טיפול תרופתי. חשוב להבין שבשלב מוקדם של ההתפתחות העוברית העור ומערכת העצבים מתפתחת מאותה רקמה ולכן תופעות נפשיות רבות משפיעות על תופעות עוריות, ביניהן תופעת ההתקרחות שאת מתארת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן קפלן, תודה על תשובתך. הקרחות הן לא כתוצאה ממריטת שיער. לאחר בירורים נוספים שעשיתי נאמר לי ששם המחלה: אלופציה אריאטה (אני מקווה שכתבתי נכון) והוא מקבל זריקות (שעזרו לו בסיבוב הראשון) בשם דרמוג'ט. האם עדיין כדאי להשתמש בהיפנוזה ?