תוצאות חיפוש עבור השמנת-יתר

אני לא רופא , אלא בן 16 שחקר באינטרנט ובפורום וכותב למען התיקונים. ישנן 72 תרופות פסיכיאטריות (שאני מכיר). כל התרופות משפיעות על נוירוטרנסמיטורים , מעבירים עצביים , שהם הורמונים , כלומר שליחים כימיים , שתפקידם להעביר פקודות למוח. ניתן לחלק ל4 סוגים: 1) נוגדי דיכאון~ מעלים סרוטונין ונור~אדרנלין. מעבירים עצביים אלה אחראים על מצב הרוח. כלומר , כשהרמה שלהם עולה , הם גורמים לאופוריה. סרוטונין בעיקר כשאוכלים. נו-אדרנלין מסייע להתמודדות עם לחץ. 2) נוגדי פסיכוזה~ מאזנים את רמות הדופמין. בדור החדש גם סרוטונין.. חוסר איזון במעבירים עצביים אלה גורמים בעיקר לבלבול , חוסר ארגון מחשבתי , ושאר התסמינים של פסיכוזה. 3) נוגדי חרדה , ביניהן 8 בנזודיאזפינים , תרופות הרגעה לחרדה שהם גם כדורי השינה , אשר החומר הפעיל בהן הוא מלטונין (גאבא~GABA) שהוא הורמון השינה. היחידות שפועלות תוך 30-120 דקות. לעומת השאר שפועלות תוך 1-6 שבועות ומגיעות לשיא תוך 4 חודשים. ו2 אחרים: אוטרקס וסורבון. 4) תרופות למחלות אורגניות , ביניהן: מייצבי מצב רוח~ מאזנות את רמת הסרוטונין ונור-אדרנלין. וכן שומרות על האיזון מפני שינויים. משפיעות גם על גלי המוח , ולכן משמשות לטיפול גם באפילפסיה. נוגדי דיכאון ישנן 24 נוגדי דיכאון ב7 משפחות: 1)פרוזק המשפחה הכי חלשה וחדשה היא הפרוזק. פותח ב1988. המיוחד בה הוא , שכל נוגדי הדיכאון מעלים סרוטונין ונור-אדרנלין ונוגדים היסטמין ואצטיל-כולין. אבל פרוזק מעלה סרוטונין בלבד ולא נוגד היסטמין ואצטיל כולין. מה שעושה את זה לתרופה הקלה ביותר. מאותה סיבה היו מקרים שלא ניצפו תופעות לוואי. תופעות לוואי: דיכוי תיאבון , כאב ראש , הפרעות שינה , דיכוי חשק מיני , טשטוש , שלשול וכאבי בטן. אלה השכיחות שנעלמות עם הזמן. במקרה של פרכוסים , יש לפנות לחדר מיון. במקרים של פריחה וגרד , הקאה או קצב לב לא תקין יש להחליף תרופה. תרופות במשפחה יש 6 תרופות במשפחה: 1)פריזמה. מעורר. לכן משלבים עם חצי מ"ג קלונקס למקרה של היפראקטיביות או הגברת מחשבות המוות. 20-80 מ"ג. 2)סרוקסאט. מרגיע. 20-60 מ"ג. 3)פווקסיל. הכי חלש. 50-300 מ"ג. 4) לוסטרל. חלש. 50-200 מ"ג. טראומה. 5) ציפרמיל. הכי מדוייק. 20-60 מ"ג. גריאטריה. עלול לעורר מחשבה אובדנית שניתן להרגיע בעזרת חצי מ"ג קלונקס. 6) ציפרלקס. חרדה. הכי חזק. הכי מהיר. פועל אחרי שבועיים. לעומת 3-6 שבועות פרוזק. 5-20 מ"ג. עלול לעורר מחשבה אובדנית שניתן להרגיע בעזרת חצי מ"ג קלונקס. 2)אדרונקס. פועל רק על נור-אדרנלין. ובזה יחודו. לטיפול בסובלים מתסמינים של חוסר מוטיבציה וערך עצמי. 4-12 מ"ג. פועל תוך שעתיים למשך 12-16 שעות. השפעה מורגשת תוך 10-14 ימים. תופעות לוואי: התייבשות והשתנה , הפרעת שינה , עצירות , הזעה , כאב ראש , בחילה , סחרחורת , פגיעה מינית , דיכוי תיאבון. במקרה של הגברת קצב הלב , יש להחליף תרופה. 3) סרזוניל/טרדוזיל/רמרון/בונסרין יש לו פעולה מיוחדת. חוסם קולטן אלפא2. כך מעלה סרוטונין ונור-אדרנלין. רמרון: 15-45 מ"ג. בונסרין: 30-90 מ"ג. סרזוניל/טרדוזיל: 50-600 מ"ג. מתחיל להשפיע אחרי שעתיים למשך יומיים. לאנהדוניה. תופעות לוואי: עייפות , עליית כולסטרול , עצירות , התייבשות והשתנה, תיאבון מוגבר , בלבול , קושי בהשתנה , התנהגות , הקאה , שפעת. במקרה של התנפחות רגליים , יש להחליף תרופה. מיוחס יותר לרמרון. לסרזוניל פחות תופעות לוואי. 4)זייבאן. מעלה דופאמין ונור-אדרנלין. לכן דיכוי התיאבון שלו הכי חזק. משמש בעיקר לגמילה מעישון. 150-300 מ"ג. 44.2% גמילה אחרי 6 שבועות. תחילת ההשפעה אחרי שבוע. אך כמעט ולא משתמשים בו לדיכאון. כי לפרוזק פחות תופעות לוואי. תופעות לוואי: אי-שקט , חרדה , עצירות , קשיי שינה , סחרחורת , התייבשות והשתנה , כאב ראש , הזעה , בחילה. במקרה של: פרכוסים , הקאה , טשטוש , קצב לב , יש לפנות לחדר מיון. 5) אפקסור איקסל וצימבלטה. אפקסור 37.5-225 מ"ג. איקסל 200-600 מ"ג. צימבלטה 120 מ"ג. פועלים תוך 1-8 שעות למשך יום. לדאגנות והפרעות אכילה. כמעט ולא משתמשים לדיכאון , כי לפרוזק פחות תופעות לוואי. בעיקר סרוטונין וגם נור-אדרנלין. לדיכאון קשה. תופעות לוואי: איקסל: עצירות , התייבשות והשתנה (שתו מים ומסטיק/סוכריה), עייפות , בחילה , סחרחורת (אסור לעבור משכיבה לעמידה) , כאבי ראש, פגיעה מינית , עייפות. במקרה של: קצב לב לא תקין , טשטוש , שיווי משקל , חולשה , יש להחליף תרופה. אפקסור: בחילה , כאב ראש , הפרעת שינה , התייבשות והשתנה , נמנום , אי-שקט , הזעה. 6) אורוריקס. נרדיל ומובמיד. מפרקים חומרים במוח. מעלים לחץ דם. לכן זו המשפחה הכי פחות שימושית. הכי חזק אחרי טריציקליים. נרדיל 15-90 מ"ג. נוגד חרדה. מגביר אנרגייה. תופעות לוואי: מגביר תיאבון , סחרחורת , נדודי שינה , שפיכה מאוחרת, כאב שרירים , כאב ראש , קישיון צוואר , בחילה , דפיקות לב , הפרעת ראיה , כאב חזה. להמנע מ: חלב , בירה , נקניקים , כבד , דגים , אבוקדו , שעועית , בננה, תאנה. מובמיד 150-700 מ"ג. 7) טריציקליים וטטרציקליים. הכי חזקים. סרוטונין ונור-אדרנלין. טריציקליים: טופרניל. התקפי חרדה. הכי ממריץ. נדודי שינה. 75-200 מ"ג. 2-6 שבועות. הכי חזק. נורטילין. כאב. הרטבת לילה. 30-100 מ"ג. 2-6 שבועות. אלטרול. מגביר תיאבון. לטיפול בנדודי שינה. מרדים. פעימות לב. 25-250 מ"ג. 2-4 שבועות. משך השפעה 6 שבועות. אנפרניל. אובססיה. זריקה. 10-250 מ"ג. 4 שבועות. תרופות נוספות במשפחה , פחות שימושיות/נפוצות: דפרקסל וסורמונטיל. טטראציקלים: מלודיל: דיכאון קליני. מרדים. פירכוסים ולב. 25-150 מ"ג. 2-6 שבועות. גילקס: 75-300 מ"ג ליום. 2-6 שבועות. תופעות לוואי חוסם אותות חשמליים בלב. מומלץ לבצע בדיקות: כבד , ספירת דם , לחץ דם , א.ק.ג. כל 3 חודשים. טטראציקליים: מרדים , יובש בפה , סחרחורת , פגיעה מינית. במקרה של עילפון להודיע לרופא. במקרה של פריחה או קושי בהשתנה יש להחליף תרופה. במקרה של דפיקות לב ופרכוסים יש להגיע לחדר מיון. גילקס: טשטוש , הזעה , הסמקה , בנוסף. טריציקליים: בנוסף , עצירות. נוגדי פסיכוזה: יש 3 דורות: הדור הישן (טיפיות): הכי חזק , אבל הכי הרבה תופעות לוואי. רק דופמין. הדור החדש (אטיפיות): ריספרדל , סרוקוול , זיפרקסה וקלוזאפין. קלוזאפין הוא סכנת מוות אבל הוא היחיד שעוזר לתסמינים פסיביים. אם לא הורג , תופעות לוואי קלות. ריספרדל משמש גם לחרדה. דופמין וסרוטונין. הדור השלישי: גאודון. מדכא תיאבון. חזק מריספרדל. תופעות לוואי של לחץ דם נמוך ומרדים. מרגיע חרדה. הדור הישן: 1) התרופה הראשונה היא כלורפרומאזין ועד היום משתמשים בה לפרנויה. פותחה בשנות ה50. מינון: 75-800 מ"ג. בהתאם לעוצמת המחלה. (כדי לזהות זאת צריך להיות פסיכיאטר מנוסה). תחילת ההשפעה: כדור: 30-60 דקות. זריקה: 15-20 דקות. השפעה חלקית 3 שבועות. תופעות לוואי: צהבת , ספירת דם , הפרעת תנועה , עייפות , השמנה , טשטוש , וסת , פגיעה מינית. במקרה חמור של תרדמה יש לדווח לרופא. במקרה של פארקינסון לדווח לרופא. במקרה של: סחרחורת , עילפון , פריחה , צהבת , יש להחליף תרופה. 2)הלדול שייכת למשפחת הבוטירופנונים והכי נפוצה לסכיזופרניה. תופעות לוואי: דיסטוניה (תנועה לא רצונית. ניתן למנוע ע"י מינון) , נוקשות שרירים , עייפות , עלייה במשקל , רעד , סחרחורת , עילפון , פגיעה מינית. במקרה של פריחה יש להחליף תרופה. במקרה של: חום , שיכחה , בלבול , צהבת , שריר תפוס~ לחדר מיון. מינון: 1.5-20 מ"ג. זריקה 2-10 מ"ג. משפיע תוך 4 שבועות. 3)פרפנן~ 1957. רעד ותנועות לא רצוניות. הכי שימושי והכי חלש. 4)רידזין~ 1959. לתוקפנות. לתקשישים בגלל פחות רעד. יותר בעיות עיניים. 25-800 מ"ג. עובד תוך 2-3 שעות. מורגש אחרי 6 שבועות. משך ההשפעה 4-10 שעות. 5)פולדקאט~ 1960. הכי חזקה. זריקה ממושכת. תנועות לא רצוניות , רעד , כבד. תופעות לוואי: קישיון , פארקינסון , כבד , ליקוי תנועה , תמונת דם , עין, יובש והשתנה , סחרחורת , עילפון , חום , גודש/כאב שד , פגיעה מינית. במקרה של צהבת~ לחדר מיון. מינון: 1-20 מ"ג. זריקה 25-100 מ"ג. 6) אטומין~ פחות השפעה על השרירים (נוקשות/רעד/תפוס[דיסטוניה]) ויותר: נמנום , טשטוש , התייבשות , השתנה . 7) מודל~ כבר לא משתמשים בה לפסיכוזה כי היא ישנה מדי , אלא: סחרחורת , לחץ , דיכאון , בחילה , מעי רגיז , כיב תריסריון. תופעות לוואי: עצבנות , לחץ דם , הפרשת חלב , אי-אונות. יותר מסוכן: תנועות לא רצוניות , דיכוי מח העצם. 8) פרומתזין~ 1950. מרדים. 15-225 מ"ג. אחרי 6 שנים: 75 מ"ג. אחרי 10 שנים 20 מ"ג. כדי למנוע טרדיב דיסקינזיה. תופעות לוואי: יובש , טשטוש וכבד. במקרה של פריחה וצהבת להחליף תרופה. הדור החדש 1)הכי חלשה היא ריספרדל והכי פחות משמינה. 1-16 מ"ג. 2)זיפרקסייה~ זו התרופה הכי נפוצה. 3)סרוקוול~ עובד בצורה שונה ולכן תחליף. 4) נוזינן הכי חזקה לחרדה. 5) קלוזאפין משמשת לתסמינים האקטיביים (חיוביים) כגון: הזיות , מחשבות שווא , הלוצינציות (קולות , ריחות) , אך בעיקר לנעלמים (שליליים) כגון: הסתגרות , אובדן הנאה , חוסר מוטיבציה וכו'. 1% מהאוכלוסייה רגישים להשפעה שלה על כדוריות הדם הלבנות , ואם ייטלו אותה , ימותו. כבר קרו מספר מקרים. אך זו התרופה היחידה לתסמינים הפסיביים. תופעות לוואי: דיכוי ייצור תאי דם לבנים , פרכוסים , ריור , טשטוש , עלייה במשקל , נמנום , פגיעה מינית. במקרים של: חום , כאב גרון , קושי בהשתנה , דופק מהיר , לחדר מיון. בנזודיאזפינים אלה הן כדורי הרגעה לחרדה , היפראקטיביות , וכדורי שינה. החומר הפעיל הוא מלטונין , הורמון השינה , שאחראי גם על חרדה. 1)לדאגנות משתמשים בקלונקס חצי מ"ג. 2)בנומבון. היא 1 מ2 התרופות הכי חזקות , עקב זמן מחצית-חיים ארוך. 12 שעות. לכן משמש ליקיצה מוקדמת. פועל תוך שעתיים. תופעות לוואי: תלות , תרדמה , סחרחורת , כאב ראש , טשטוש , אי-יציבות , פריחה , שיחכה , בלבול. 3)ואבן זו התרופה הכי חזקה ואיטית. זמן מחצית-החיים הוא 6-36 שעות בהתאם לגוף של המטופל. ואבן ונומבון משמשים גם ליקיצה מוקדמת (ולא השראת שינה). פועלים תוך שעתיים. תופעות לוואי: תלות , תרדמה , סחרחורת , כאב ראש , טשטוש , אי-יציבות. במקרה של שיחכה , בלבול או פריחה~ לחדר מיון. מינון: 10-120 מ"ג. לטראומה. 4)להשראת שינה משתמשים בבונדורמין. זמן חיים קצר , 4-8 שעות. 5)טרנקסאל משמש לגמילה ואפילפסיה. 6)קסנקס משמש להתקפי חרדה מלווים בדיכאון 0.25 מ"ג. 7)לוריבן לעצבים 1-6 מ"ג. 8)אסיוול (ואליום) זו התרופה הכי נפוצה להתקפי חרדה 2-60 מ"ג. תרופות לטיפול במחלות אורגניות , שאני לא יודע אם משתייכות לפסיכיאטריה או נוירולוגיה: מאניה-דיפרסיה בהתחלה משתמשים בתרופות המפחיתות את המעבר החד בין הקטבים. 1) התרופה הכי חזקה למטרה זו היא ליתיום. התרופה הראשונה , משנות ה40. תופעות לוואי: כליות , בלוטת תריס , לב , כבד (5-15 שנים). עלייה במשקל , טעם מתכתי , צמא השתנה. במקרה של: בחילה , שלשול , רעד , עייפות , טשטוש , פריחה~ להחליף תרופה. 300-1800 מ"ג. 2) דפלפט היא קצת יותר חלשה מליתיום. 200-1800 מ"ג. 3) טריל 200-1200 מ"ג. 4) למיקטל~ משתמשים בה כמוצא אחרון , כי היא מסכנת חיים. אח"כ משתמשים בנוגד פסיכוזה למאניה. ולבסוף נוגדת דיכאון. תרופות למאניה מייצבות את רמות הסרוטנין והנור-אדרנלין. בדרך אחרת מנוגדי הדיכאון , ובאיזור אחר במוח. יש גם השפעה מועטה על הזרמים החשמליים במוח , ולכן הם ממשפחת נוגדי הפרכוסים ומשמשים גם לטיפול בפארקינסון ואפילפסיה. שטיון אלצהיימר מגבירים אצטיל-כולין. מעלים תפקוד. טאקרין~ מעכב כולינאסטראז. שלבים ראשונים. 40-80 מ"ג. עצבנות , בחילה , הקאה , יובש , קושי בהשתנה , שלשול , פריחה. במקרה של הרעלת כבד יש להחליף תרופה. אסנטה=דונפזיל=אריספט=ממוריט~ התרופה הראשונה. הופסק. 5-10 מ"ג. כאב ראש , בחילה , שלשול , עייפות , התכווצות שרירים , איבוד תיאבון , כאבי פרקים , שינה , כאב בטן , השתנה. במקרה של דופק נמוך ופרכוסים לחדר מיון. אקסלון=ריבאסטיגמין~ בינוני. לא מפסיק את המחלה. 1.5-12 מ"ג. שלשול , כאבי בטן , בחילה , ירידה במשקל , סחרחורת , כאבי ראש , שינה , בלבול , חרדה , הזיות , קושי השתנה. במקרה של התעלפויות או צואה שחורה או דמית יש לפנות לחדר מיון. ריטלין וניטאן לקשיי קשב וריכוז. עייפות ונרקולפסיה (נפילה לשינה). ניטאן 37.5-120 מ"ג. תחילת השפעה תוך 2-4 שעות למשך 8 שעות. 2-6 שבועות. ריטלין. 10-60 מ"ג. השפעה תוך 30-60 דקות למשך 8-15 שעות. תופעות לוואי: עצבנות. הפרעות שינה. תיאבון. פריחה. במקרים של: דפיקות לב. התנהגות מוזרה. פרכוסים. לחדר מיון. מחקרים חדשים מראים שלא משפיע על הדיכאון. ישנן 11 תרופות לטיפול במחלת הפארקינסון. ו3 נגד תופעות לוואי. אבל אני אמצא זמן לפרט ...

שלום התחלתי טיפול בסקסדה, השמנת יתר, גיל 38. האם ניתן להשתמש במחטים באורך 6 מ״מ? הרופאה לא רשמה לי מחטים, ובבית המרקחת לא ידעו להגיד לי. תודה רבה

אני בן 32 ועושה בדיקות דם בערך כל חצי שנה עקב עודף משקל (BMI 33), תמיד יוצא לי שהסודיום קצת גבוה ,מינימום 146 מקסימום 150 כאשר לפי הסקלה של המעבדה (המפורטת בדף הבדיקות מראש) הגבול העליון הוא 145. רופא המשפחה "זרק" לי "שזה לא מבשר טובות אבל בינתיים זה כלום" (כלומר עד שזה לא יחמיר אפשר להמשיך לטאטות זאת מתחת לשטיח ולהתעלם). אני הבנתי שהסודיום (נתרן)הוא סוג של מליחות ,ואם כך ניתן להסיק שיש לי עודף מליחות בגוף.מצד אחד הדבר מאוד הפליא אותי מפני שלעולם אנני נוהג להוסיף מלח לאוכל ובכלל לא אוהב וגם לא אוכל מלוח (להיפך "חטאי" הם רק בתחום המתוק) ומצד שני חשבתי לעצמי שאולי עודף המליחות שלי היא הסיבה לחוסר כמיהה למלוח \ מלח. אשמח מאוד להסבר מפורט ככל האפשר לגבי הדילמה האישית הנ"ל. תודה מראש, דוד

בן 54 עם כאבים לסירוגין בזרוע שמאל ליד הכתף. עודף משקל של כ 25 ק"ג. באולטאסאונד נקבעinfraspinatus tendon הודגמו הסתיידויות בגודל עד 0.3 ס"מ אין לראות קרע Supraspinatus tendon הודגמו הסתיידויות בגודל 1.3 ס"מ אין לראות קרע השאר- תקין ולסיכום קלציפין טנדיניטיס דרגה 3 אין לראות קרע 1.אפשר להסביר במילים פשוטות מהם/איפה בדיוק האזורים הבעייתים? 2.האם יש דרך ריפוי עצמי (יש תרגילים ספציפיים?) או רק גלי חום? אגב דווקא השתפר בימים אחרונים... תודה רבה

שלום, בתי בת 7. מתחת לאחוזון שלוש אבל ללא חוסר הורמון גדילה (קומה משפחתית נמוכה). המליצו לנו לתת לה הורמון גדילה. האם הורמון גדילה לילדים שלא חסר להם הורמון גדילה מקבלים הורמון גדילה במימון גבוה יותר מאשר ילדים שחסר להם? כמה זמן יש שימוש בהורמון גדילה אצל ילדים כאלה (הבנתי שבעוד שהורמון גדילה אצל ילדים שחסר להם נמצא בשימוש כבר 40 שנים , אצל ילדים שלא חסר להם השימוש הוא רק ב15-20 שנים האחרונות)? כמה התרופה נחשבת לבטוחה? תודה

היי אני חולת גאוט וכל פעם יש לי התקפים נוראיים בקרסול ובבוהן והכאבים הם בלתי ניסבלים הלכתי לרופא והוא נתן לי זריקה בטוסיק של דיפרוספאן 2CC ומיד חל שיפור מאז כל חודשיים יש לי התקף וכל פעם אני מקבלת את הזריקה הנל. השאלה שלי האם הזריקה לא עושה נזק יותר רציני לגוף???והאם מותר לקחת אותה כל חודשיים? אשמח לתשובה מהירה .

שלום, בשנה האחרונה צצו סימנים כחולים על הרגליים ללא שקיבלתי מכה. בהמשך הבנתי שזה כתוצאה מגירוד. נניח עקץ אותי יתוש וגירדתי קצת, ישר למחרת יצא סימן כחול שעבר רק לאחר שבוע וחצי-שבועיים. מדוע זה ככה? זה קורה רק ברגליים. עשיתי ב.דם ותפקודי קרישה תקינים. אציין שאני בת 29, בעלת משקל עודף קל ועור שחום. תודה רבה

שלום דוקטור בבדיקת לרינגוסקופיה נמצא לי נגע לבן גדול סב גלוטי לבן שלחו אותי לביצוע סיטי בחתכים דקים עם עם חומר ניגוד לצוואר וחזה השאלה שלי מה כבר אפשר למצוא בסיטי שלא רואים בבדיקה של האאג שעשו לי ?

היי ביום שישי קיבלתי זריקת דיפרוספאן לארגיה בישבן הפעם האחרונה שלקחתי את הזריקה הייתה ליפני שנתיים רצתי לדעת מהם התופעות לוואי? מאז הזריקה הפנים שלי אדומות ויבשות... ממש יובש ובדרך כלל יש לי פנים שומניות בנוסף רציתי לדעת האים מותר לי להתאמן רגיל בחדר כושר אחרי הזריקה? אשמח לתשובה תודה

שלום רב,הנני בן 30 בבדיקות שגרתיות שביצעתי למעקב באנמיה קלה (המוגלובין 12.8 ) התגלה לפתע כי ערך ALT -gpt הינו 50 כאשר טווח הנורמה הוא מקסימום 37. יש לציין כי שאר הבדיקות תקינות: PROTEIN TOTAL -7.5,תקין ALBUMIN-4.6,תקין BILURUBIN TOTAL -0.7,תקין ALKP-58,תקין AST-GOT-29,תקין 1.על מה מצביע ערך גבוה של ALT כפי שמצויין בבדיקות שלי?האם החריגה מהנורמה יכולה להצביע על בעיה כלשהיא? 2.אילו בדיקות נוספות עלי לבצע כדי לבדוק האם קיימת בעיה כלשהיא בכבד?

שלום ד"ר אליאן היקר.. עקב החסרות פעימה ודקירות בחזה שמגיעות בעיקר בשכיבה. ביצעתי הולטר לב. אקג, אקו לב צילום חזה בדיקות דם.. והיום נפגשתי עם קרדיולוג שעבר על הבדיקות אמר שהן תקינות ושהדקירות לא קשורות ללב גם אם בלילה וגם אם בשכיבה. לציין כי אני בן 37 עם עודף משקל אך אני בירידה .. אין מחלות לב במשפחה.. הקרדיולוג טוען שאין צורך בבדיקות נוספות. בנוסף אני אדם חרד מאוד, אז זה הרגיע אותי מה שהוא אומר.. אשמח לשמוע את דעתך, האם הדקירות הנ"ל לא נשמעות לך ממקור קרדיאלי. רב תודות

שלום רב לפני שש וחצי שנים בהריון סבלתי מסוכרת הריון. מאז נשארתי עם משקל עודף גדול ללא הצלחה לרדת במשקל. גובה 158 שוקלת כ-70 ק ג. בשלוש השנים האחרונות עושה פעילות גופנית אינטנסיבית - אימוני ריצה ואף עשיתי חצי מרתון. אין שינוי במשקל לרוב שומרת על תזונה טובה והייתי מלווה בייעוץ נטורופתי שלא עזר. מאז ההריון אני סובלת מתחושות נימול בידיים, בשנה האחרונה החרפה עד למצב של תחושת שיתוק כל היד והזרוע בבוקר. emg לפני שלוש שנים מאשר תסמונת התעלה הקרפלית. לפני שנה בדיקת A1C 5.7 גלוקוז הכי גבוה היה 99 ולרוב נעמד על 95. בשבועיים האחרונים עקב כאבים עזים בידיים וחוסר יכולת לישון טוב החלטתי לנקוט בתזונה נטולת פחמימות לגמרי (סוכרים הורדתי מזמן). אף על פי שזה לא קדם אותי בעבר ניסיתי שוב. הכאבים כמעט נעלמו והם עמומים כעת. עם זאת במשקל יש שינוי קל בלבד. בדיקות דם לאחר שבועיים של דיאטה נטולת פחמימות הגלוקוז 95 A1C 5.5. האם מדובר במצב של טרום סכרת - האם יש בדיקות נוספות שצריך לעשות (כמו העמסת סוכר)? איך מצליחים בכל זאת לרדת במשקל. אני חייבת לציין שמדובר בדיאטה קשה מאוד, והמוטיבציה נעוצה בכאבים העזים שאני חשה בידיים ...לפעמים גם ברגליים ..עקצוצים ותחושת קור. תודה אשמח לעצה

שלום דוקטור. בת 49 בריאה בדרך כלל. ידוע מזה שלוש שנים על כליה שמאל מתפקדת 19 אחוז וימין 81 אחוז. הגעתי לבדיקת סי טי היות ובאולטראסאונד דופלר כליות שביצעתי התגלה ממצא לוואי בטחול בגדול 2.3 על 2.5 היפודנסי, אווסקולרי. להלן התוצאות של הסי טי: בסיסי הריאות תקינים. בקע היאטלי קטן. הכבד בגודל תקין, מרקמו שומני. תהליכים היפודנסיים זעירים באונה השמאלית של הכבד בקוטר 0.1 ס"מ, טיבם אינו ברור, קרוב לוודאי שפירים. דרכי המרה התוך כבדיות והכולדוכוס אינם מורחבים. כיס המרה אינו תפוח. הטחול בגודל תקין, תהליך היפודנסי בקוטב העליון של הטחול בקוטר 1.2 ס"מ, טיבו אינו ברור. הטחול והאדרנלים תקינים בגודל ובמרקם. הכליה הימנית בגודל ומנח תקינים, ללא סימני הידרוניפרוזיס או אבנים. הכליה השמאלית קטנה מהנורמה, פרנכימה מאוד דקה וסימני הידרוניפרוזיס קשה. מערכת נוספת בצורה "בלונית". האורטר השמאלי אינו מורחב. לא הודגמו קשריות לימפה מוגדלות ברטרופריטונאום, באגן ובמפשעות. מילוי פיתולי המעי הדקים תקין. תוכן פקאלי רב לאורך הקולון אינו מאפשר דיון על דופנותיו. דיברטיקולוזיס בקולון ללא סימני דלקת. דיברטיקול בשליש היורד של התריסריון. בקע טבורי קטן, מכיל שומן פריטוניאלי בלבד. השלפוחית בעלת דופן סדיר. הרחם אינו מוגדל, מכופף אחורה. תהליכים היפודנסיים בשתי השחלות, אחד מהם בשחלה הימנית בעל גבול העובר האדרה בקוטר 1.8 ס"מ, זקיק קרוב לוודאי. מבנה גרמי תקין. סיכום: תהליכים היפודנסיים בכבד, שפירים קרוב לוודאי. .US תהליך היפודנסי בטחול, טיבו אינו ברור, קרוב לוודאי שפיר, יכול להתאים להמאנגיומה, לקורלציה עם בדיקת אולטראסאונד . הכליה השמאלית קטנה מהנורמה, בעלת פרנכימה מאוד דקה, מערכת מאספת מורחבת בצורה "בלונית". היצרות בUPJ ממצאים בשחלות, לבירור נוסף גניקולוגי. לציין כי בשני בדיקות אולטראסאונד לאחרונה לא נאמר דבר חריג בקשר לכבד. גם לא היותו שומני. (אני עם עודף משקל קל). כל בדיקות תפקודי הכבד תקינות כמו גם כל שאר בדיקות בדם, מלבד לימפוציטים נמוכים. אשמח לחוות דעתך על התוצאות. תודה ושבוע טוב ומבורך, זואי

שלום ד"ר, יש לי פחד מאירוע לבבי. אני נמצאת בתקופה מתוחה ועצבנית, כן יש לי כאבים בחזה מדי פעם, פעימות מוקדמות, כאבים בסנטר וכל מיני דקירות לא מוסברות. כאבים בחזה זה קורה לי מדי פעם כבר הרבה שנים .נבדקתי כמה פעמים, גם בהריונות. האבחנה הייתה שאין מום לבבי, יש לי פעימות מוקדמות ואי ספיקה מיטרלית קלה. בהריון היה גם סינוס טכיקרדיה. אני כרגע בת 37, בריאה, מחזור סדיר, משקל תקין, לא שותה או מעשנת, אבל כן לחוצה וחרדתית. אני רוצה לדעת אחת ולתמיד האם אכן אישה בריאה בגיל הפוריות , שאין לה בעיה בלב (למעט מה שכתבתי לעיל שהבנתי שזה תקין) אכן יכולה לקבל התקף לב? כבר לא נעים לי לפנות שוב לבדיקות, אני גם לא יודעת אם יש באמת צורך, והבדיקות האלה גורמות לי גם ללחצים. תודה מראש

מזה כ 3-4 שנים יש לי כאב באזור העקב של רגל ימין . בהתחלה זה היה כואב רק בתחילת ההליכה ואחר כך עובר ומזה כשנה הכאב הוא כל הזמן . אם אני מבצע הליכה אינטנסיבית , אחר כך במנוחה האזור של העקב כואב לי גם בנגיעה . אני חייב לציין שיש לי עודף משקל נכבד והכאב הוא רק בכף רגל ימין. השאלה שלי היא : האם מדרסים יכולים להקל עלהכאבים בעקב ? , האם שימוש באתופאן 400 מ"ג יכול לעזור ? , האם יש המלצה אחרת יעילה יותר ?

שלום רב, אחת מתופעות הלוואי הרבות של ליריקה הינה: השמנה. שאלתי: האם ההשמנה נובעת אך ורק מתיאבון מוגבר (שהוא גם תופעת לוואי שכיחה של הליריקה)? או שההשמנה היא בגלל מנגנון מסוים של הליריקה? תודה מעומק אריאלה

שלום רב, בת 40 לאחרונה אובחנתי עם פגיעה עצבית נוירפתית בסיבים הדקים לאחר וירוס. הפגיעה גורמת לכאבים מאוד חזקים בארבעת הגפיים עם נימולים קשים. הנוירולג הציע להתחיל לקחת סטרואידים פרדניזון 5 מג לבדיקת השפעה חיובית על הסיבים למשך כחודש ימים. האם במקרה כזה הסטרואיד יכול לעזור? האם מינון כזה אינו יכול לפגוע בפוריות? איזה תופעות לוואי במינון כזה עליי לצפות? תודה רבה

כתבתי משהו לשירה, קבלתי תגובות, ולכן חושבת שזו הזדמנות נהדרת להמחיש את מה שאני חושבת בגדול, וגם ספציפית כאן בפורום, כאשר אני נותנת תגובה בו במקום. כל מה שאכתוב הפרטים אמיתיים לחלוטין, עד הקטן שבהם, אבל השמות בדויים. אנורקסיה – מחלה נוראית. שני מקרים שאני מכירה באופן אישי. בת כתתי, חברה, יפהפיה בצורה לא רגילה, מוצלחת, חכמה ומוכשרת, מין נסיכה של פעם בדור, שאין בחור שראה אותה ולא רצה אותה לאשתו. ואין מי שהיה בנוכחותה ולא הרגיש נחות, היא הייתה ממש נסיכה בכל המובנים. התחתנה עם בעל גם כן מוצלח, ונולדו להם 5 ילדים. השניה הייתה בצלמה ובדמותה של האם, במיוחד יפה ומוצלחת, ואז בגיל 15 היא החליטה שהיא שמנה מדי! לא יודעת מה היה ה BMI שלה, אבל היא הייתה בערך גובה 175-170 ס"מ ומתארת לעצמי ששקלה משהו כמו 55-60. בתחילה הדיאטה עוררה חיוכים, אבל לאט לאט זה נהיה רציני, היא הרעיבה את עצמה, עד שאושפזה, גם כאשר שקלה 35 קילו, ונראתה כמו ניצולי המחנות, טענה שהיא שמנה מדי. מי לא הגיע כדי להשפיע עליה, כל המי ומי, אבל היא בשלה, היא שמנה מדי. הסוף היה נוראי, היא נפטרה (לא מבינה איך נפטרים בבית חולים מזה, איך זה שהם לא מזינים אותם????), זו הייתה טראומה נוראית לכולנו שהכרנו אותם, לראות את הפרח הזה קמל כתוצאה מאילוזיה נוראית שכזו. כשהייתי שם לבקר, ראיתי עוד כמה שלדים שכאלו, זה היה נורא. הפעם השניה, שהיא עדיין לא הסתיימה זו אמא של ידידה. אשה מבוגרת, שהייתה מאד פעילה והפכה לחצי סיעודית ומאה אחוז משותקת. היא צלולה אבל מדי פעם היא שוכחת זמנים וחוזרת לעבר, ואז היא כועסת על מישהו או משהו, שלא ידוע בדיוק על מה, והיא שניזונה כבר שנים רק מאינשור, מתחילה לעשות 'הפגנות' ולא מוכנה להכניס כלום לפה. לא עוזר כלום, היא עושה בדווקא, הידידה שלי וכל הילדים נכנסים להיסטריה, את הנוזלים שמכניסים לה היא זורקת, וחולפים כמה ימים לפעמים 2 לפעמים 3 והיא מקסימום מכניסה אינשור אחד', הפרצוף שלה נהיה כמו למון סחוט אחרי 4 ימים בשמש, ואז זה חולף, והיא חוזרת לאכול, והידידה שלי כל הזמן בפוביה, מה יהיה כשהיא מרעיבה את עצמה. לא פעם אני שם מנסה לעזור, ורואה את המצב שמכניס נורא נורא ללחץ. לרגע לא עולה בדעתי לרצות להיות חולה במחלה זו... אבל... וכאן מגיע האבל הגדול. אני לפעמים אוהבת לראות דברים מחוץ לקופסה, לראות בגדול, זה גם יכול להועיל וגם יכול להיות נחמד לכל הצדדים ולשעשע זה בוודאי שיכול בצורה החיובית שלו, ונזכרתי בהם עכשיו. הייתה לי חברה, אקרא לה נילי - אשה צעירה אמא לכמה ילדים שקבלה את המחלה. היא הייתה בדיוק אחרי לידה, עוד בהריון גילו את זה, וחיכו ללדת כדי להתחיל עם הטיפולים. כשהגעתי לבקר אותה בפעם הראשונה, היא הייתה מיואשת עד התהום, בצער שקשה להכיל ואמרה לי שאמרו לה שתלך להוספיס, כי ימיה ספורים. ואני בשיא הכנות מנסה לעודד אותה, שעוד יהיה טוב, ומצליחה להפיך בה רוח חיים. הייתי באה אליה יחד, היינו שרות,מדברות משוחחות, אבל הכל מתוך אופטימיות, שהיא תצא מזה. כעבור כמה שבועות שחררו את נילי לביתה, אבל חלפו 6 חודשים והיא חזרה לבית חולים כאשר המצב קשה ביותר. עשינו כל החברות תורנות סביב לשעון, ישבנו אתה שעות, מנסות כמה שאנחנו יכולות להפיח בה אפילו קצת שמחה, מה לא ניסינו? והיא לא רצתה למות, היא רצתה לחיות, ובכל פעם כאשר הייתי מגיעה היא הייתה אומרת, סגרנו, אני הולכת לחיות נכון??? בשום אופן אני לא אמות, לא מאמינה למה שהרופאים אומרים, אני אצא מזה, אין מצב שאני לא חוזרת הביתה לילדים שלי. הייתה תקופה שכל מה שבקשה שאביא אותה לביקור בבית שלה, הפכתי את העולם שבית חולים יאשר, אז שראש המחלקה אמר לי, את לא מבינה, זו רק דרך שלה לנסות לחזור למה שלא יהיה, היא לא באמת רוצה לבקר בבית. זה היה נורא לראות את המצב הקשה שלה, ואת הרצון העצום שלה לחיים. מי שכל כך רוצה לחיות וימיה ספורים, זה דבר שקשה מאד לחזות בו. יום חמישי אחד בלילה, קרוב לחצות מתקשרת אלי חברה משותפת ואומרת לי, אני נורא דואגת בואי נלך עכשיו, אמרתי לה שתתן לי שעה לסיים את הבישולים לשבת ונסע. (אמא של נילי, שגרה מחוץ לעיר ישנה אצלי באותו לילה, והיא לא ידעה מכלום, אשה מבוגרת שכבר ישנה כמה שעות טובות מאז שחזרה לבקר את בתה בבית חולים) אספתי את חברתי כעבור כשעה והגענו לבית החולים. ישבה שם חברה אחרת, ואמרה שהסבל של נילי הוא נוראי, והיא בבטן צעקה נוראות, וכל הזמן הצעקות הלכו וגברו, ואז קרה משהו נוראי, היא התחילה לצעוק 'לא לא לא' וממש דחפה עם הידיים, נראה היה שהיא רואה משהו ומנסה בכל הכוח להדוף את זה, זה היה נורא לראות ולשמוע, היה נראה שהיא רואה את מלאך המוות ולא מוכנה להכנע, לא מוכנה לתת לו לקחת אותה. ואני עשיתי משהו שהרבה מצפון היה לי מזה לאחר מכן, הלכתי לאחות ואמרתי לה, היא סובלת נוראיות איך את יכולה להקל עליה. האחות נכנסה לחדר, ראתה מה המצב וחזרה עם זריקה, ולא חלפה חצי שעה והיא החזירה את נשמתה לבוראה. עד כאן לסיטואציה הזו, עכשיו לשניה. יש לי חברה נוספת אקרא לה שירי, אני מכירה אותי מאז שאנחנו ילדות קטנות, ותמיד יש לה טבע אובדני, היא עברה טראומה קשה בגיל קטן ולא יודעת אם יש לזה שייכות אם לאו, אבל אני זוכרת שבגיל 9 עברתי אתה פעם ליד בניין גבוה, והיא אומרת לי "בואי נעלה למעלה ונקפוץ, מי צריך את החיים הללו!" תמיד היו לה רעיונות איך לסיים את החיים. בגרנו, הבנתי שהיא לא מתכוונת לממש את הנטיה לאובדנות, אבל לא פעם היא מספרת לי שבכתה כל הלילה בבקשה לא לקום בבוקר, לא רוצה לחיות, ולאו דוקא בגלל שכל כך רע לא (אי אפשר לדעת מה בדיוק קורה אצל השני, אבל אני שופטת על פי מה שהיא מספרת לי) אם הילדים הרגיזו אותה, מישהו פגע בה, מספיק כדי שהיא תייחל למות. כאשר קורה פיגוע רח"ל, לא פעם אשמע ממנה שהיא מקנא בקורבנות, סיימו כבר את הסיוט ששמו חיים. אגב, יש לה קריירה יפה מאד, ילדים מוצלחים, היא מספרת שהזוגיות שלה טובה, כך שאני לא חושבת שזה שייך לנסיבות, יותר שייך למצב הפסיכולוגי שלה. ועכשיו לעצם העניין - בכל אופן, אחרי שקראתי כאן את התגובות למה שכתבתי לשירה, חשבתי לעצמי, וואו! איזה רעיון עצום אלו בשעתו הייתי מחברת בין שירי לנילי, זה היה יכול להיות חיבור מצוין. שירי הייתה משכנעת את נילי שבכלל לא כל כך נורא למות, שמגיעים למנוחה ושלווה ושהחיים הם רק מעמסה. מי יודע, אולי הייתה מצליחה לגרום לה שתרגיש פחות רע עם זה שהיא עוזבת את העולם? לפתע הייתה מגלה שיש מי שרוצה להיות במקומה. (לא בטוח שבאמת שירי רוצה למות, פעם היא חששה שיש לה גידול, וראיתי שהיא מאד נלחצה, אז אולי ברגע האמת היא דוקא תעדיף לא ללכת, לא יודעת, אבל זה מה שהיא משדרת כל החיים) אולי נילי הייתה קצת משכנעת את שירי שתשמח עם החיים, עם כל יום, עם כל נשימה, וחושבתני שחבל מאד שלא עשיתי קשר בינהם. הרצון הנוראי של נילי לחיות, ואי היכולת להשלים עם המוות יכול להיות שהיה נהיה קל יותר אילו הייתה שומעת את פילוסופיית החיים של שירי, אותי הייתה מצליחה להינחם על חייה הצעירים שנגדעים בצורה טרגית כל כך. מה אני רוצה לומר, שדבר שהוא שלילי במהותו יכול להיות לפעמים דווקא בעל תועלת בנסיבות מסוימות. המלח שאנו אוכלים, הרי רכיב אחד שלו אבקת נתרן נפיצה ביותר במים ורעילה, המלח אינו רעיל, (לא בטוח שאני מצטטת כאן נכון, אבל העקרון הוא נכון, שישנן תרכובות שכל אחד מהם לחוד רעיל, אבל ביחד הם מביאים תועלת!) כך גם בהתנהלות שלנו. בעיית האכילה היא בעיה שכל קיצוניות שלה לא טובה, אנורקסיה היא איומה, אבל הקיצוניות השניה, גם כן קשה ביותר, ואנשים עם משקל עודף קיצוני סובלים מאד, ועל פני הסקאלה הזו ישנם הרבה מאד נקודות, לא כל הפרעת אכילה היא נרקוטית שתביא לתמותה, ולא כל תוספת של 10 קילוגרם תהרוג את האדם. אבל, ההפרעה הזו, רעה ככל שתהיה, אם נדע להפיק ממנה את הטוב, יכולה להביא תועלת, שהרי מי שאוחז בידו את המפתח לדעת איך להשליט את הרגשות שלו על הדרישות הפיזיות, יכול היה ללמד את אלו שאין להם את היכולת להתגבר על הרצון הפיזי לאוכל בעודף. למרות שהסבות להפרעות האכילה יכולות להיות שליליות ביותר, אבל אי אפשר להתעלם מהעוצמה של היכולת שלהם לדכא רצונות פיזיים, ואם חלק מהעוצמה הזו היה לאלו שלא יכולים להיות מאוזנים באכילה שלהם, ואוכלים יותר מדי, אזי היה להם ממה ללמוד. כן, גם מתוך הפרעות שיש לנו, אפשר לנסות ולמצא איך יכולים להביא תועלת אתנו, ולכן חיבור בין שני קיצוניות של הפרעות אכילה יכול להביא תועלת לשני הצדדים, האחד ילמד איך להתגבר על תאוות האכילה שמקורה יכול להיות אף הוא בבעיות רגשיות מכל מיני סוגים, והשני ילמד את עם החיים שיכולים לקבל דרך האכילה. האחת תלמד את ההרגשה של 'הטהרות' בזה שמתנזרים מכל המתוק המתוק הזה, והשניה תלמד את הסיפוק שאפשר לקבל דווקא מתוך האכילה. לא חקרתי את הנושא הזה לעומק, אבל ככל שאני חושבת שעליו, אני בהחלט חושבת שהוא שווה מחקר, ואני חושבת שאילו היו לוקחים את בעיות האכילה ונותנים לאלו שסובלים מהם לנסות לעזור לצד השני של הסקאלה, אני חושבת שזה היה עוזר להם להתגבר על הבעיות. לא יודעת מי שהגיע עד לכאן, אבל מי שכאן אתי סתם מגיעה לו מדליה, בכל אופן, אני מנסה לומר שאפשר לומר כאן בפורום איזו שהיא אמירה, והופ... קופץ הפיוז לאנשים...כי האמירה לא תואמת בדיוק את סוג התגובות שהם רגילים לתת או לקבל, ואם זה לא נמצא בשבלונה, אז וואו! זה נורא ואיום. יש תגובות שמתאימות לסוג מסוים של הודעות, ואילו ההודעות הלגטימיות, מה שלא נמצא באותו מתחם, גם בלי לנתח אותו יותר מדי הוא לקטימי ולא ראוי. כך אני רואה את זה. כל טוב SUNDAY, MONDAY, TUESDAY, WEDNSDAY, THURSDAY. FRIDAY ואולי נתחיל תכף גם עם שמות של חודשי השנה.

שלום רב , רציתי לשאול . מה זה אומר פרולקטין גבוהה אצל ילד בן 14.5 בדרך כלל בריא אבל יש עודף משקל . קבענו תור ליעוץ אבל תורים באוגוסט .האם זה מה שהוא שמצריך טיפול דחוף . תודה

לאחרונה שמתי לב שלבן 9 שלי נראה שיש פין חבוי. האם קשור לזה שבעודף משקל יחסי?שמן מאוד בשנה האחרונה. האם התפתחות מינית מוקדמת יכולה להיות קשורה? תרופות שלוקח( על הרצף לוקח סרנדה, רספונד וואנס) מעדיפה להמנע מבדיקת רופא שלא יהיה מובך, אבל אם חשוב אז כמובן שאקח. אשמח לשמוע דעה מקצועית ואם יש לי ממה לדאוג

שלום רב , בני בן השבע וחצי עם עודף משקל של 38 קילו וגובה 1.39 התחיל להראות סימנים של התבגרות מינית מוקדמת ( שיער בבית שחי , שפם , ריח זיעה חריף, גדילת אשכים וגיל עצמות מתקדם בשנה וחצי ) . היינו אצל אנדוקרינולוגית והיא שלחה אותו לבצע 2 טסטים כדי לבדוק מאיפה זה נובע והאם צריך לבצע mri מוח . השאלות שלי הם מה הסיכונים לבנים במצב כזה ? האם זה בטוח משפיע על גובה סופי או יכול להיות שהוא יגבה בצורה תקינה ? *במידה והבעיה היא המוח הכוונה היא לגידולים? ואם כן מה הטיפול ? שאלה נוספת , היא דיברה על דקפפטיל שנותנים כל חצי שנה שיכול לעזור בעיכוב ההתפתחות המינית אבל האם זה באמת עוזר ומשפיע על בנים מבחינת גובה סופי כי מצאתי רק מידע על בנות שזה מעכב מחזור וצמיחת שדיים תודה מראש

שלום, בת 46.5, סובלת שנתיים וחצי מהתעוררויות מרובות בלילה, השמנה, השמנה ביטנית, שנה וחצי של מחזור לא סדיר שמופיע רק אחת ל~3 חודשים, ללא גלי חום, לפי פרופיל הורמונלי הרופאים ציינו שאני בגיל המעבר. תוצאות הבדיקות שלהלן לא בוצעו בזמן מחזור כי לא ידעתי מתי אקבל מחזור שוב - ESTRADIOL (E-2) - 86 pmol/L - TSH - 1.26 mIU/Lו - /LH - 46.80 IU - FSH - 77.00 IU/L - PROLACTIN - 125.8 mIU/L - PROGESTERONE - <2 -TESTOSTERONE- TOTAL - 1.40 nmol/L הרופה שלי אמרה לי להתחיל אביאנה ורופא שמתמחה בגיל המעבר אמר לי לקחת פרוגילוטון. לאור כל זאת, האם אני צריכה לקחת אביאנה ? או פרוגילוטון ? או משהו אחר? והאם זה יגרום לי להשמנה נוספת, כבר עכשיו אני שוקלת 94 קילו, מאז שהתחילו לי בעיות השינה וטרום גיל המעבר, עליתי מאוד במשקל

שלום רב שמי פנחס בן 37 בריא בדר"כ לחץ גם תקין , עודף משקל של כ 30 קילו . עם חוסר פעילות גופנית על בסיס גבוה . מצד שני עובד בעסק פרטי שמצריך עבודה פיזית והרמת משא ומשקלים . בהיסטוריה שלי התקפי חרדה , אשר מטופל על ידי כדור לוריוון בעת הצורך . בחודשים האחרונים בערך בחצי שנה האחרונה אני שם לב לדופק מואץ , דופק מואץ אשר משבש את חיי , ואני לא יודע אם זה קשור לחרדה ? לחוסר כושר גופני ועודף משקל ? או לבעיה קרדיולוגית יש לי בטלפון הנייד מד דופק ,ומכשיר למדידת לחץ דם . הדופק בדרך בבקרים או לפני שינה הוא 65-68 במשך היום הוא עד הצהריים שאני בישיבה ללא פעילות הוא נע על 80. זרת אומרת שבישיבה יש לי דופק 80-90 ברגע שאני קם או עושה פעילות קלה כמו ,הליכה קצרה ף פעילות פיזית רגעית ף שטיפת כלים ף הליכה עם הכלב או משחק עם הילדים הדופק ישר קופץ ל טווח של 120-145 . ואני מדגיש מפעילות נמוכה . דבר אשר מלחיץ אותי ומכניס אותי לחרדה אני לא יודע מה לעשות . אני ממש נכנס לחרדה מלבצע פעולות בסיסיות כמו הליכה קצרה ,עלייה במדרגות ,כל הזמן מודד דופק. חשוב לציין שהדופק גבוה ישנה תחושה של חולשה בגוף אשמח אם תוכל לעשות לי סדר בדברים : מהו הדופק בעמידה, בהליכה ,מאמץ קל ? האם זה תקין ??? פניי לרופאת משפחה ורצה להביא לי כדור להורדת דופק אך לא רציתי לקחת בעיקר שבערבים או שאני לא בפעילות הדופק יחסי תקין ולא רוצה שירד יותר מידי. חשוב לציים גם שאני באירועים אני מפיק ומנחה אירועים ומול קהל ואחכ מסדר את הציוד הדופק כל ה 5 שעות שאני באירוע כולל הכנה ,ציוד וכו הדופק על 120-150 עד שאני יושב ואז יורד העבודה היא בעמידה ביקשתי מהרופאה לשלוח אותי להולטר ולבדיוקת מחכה כרגע לתשובה מהולטר ומחכה לבדיקת רופא ובדיקת מאמץ שגם היא מלחיצה אותי לעשות מקווה שתוכל לעזור לי ולעשות לי סדר תודה

שלום מזה 3 חודשים סובלת מכאבים עזים בעצם הזנב. לפרקי זמן בתוך 3 חודשים אלה, גם כאבי גב תחתון. לאחר אשפוזים, בדיקוץ, הדמיות, מרפאות כאב ואף זריקה אפידורלית, כל אלה ללא הועיל, השבוע ביעתי בדיקת MRI נוספת. שוב, עיקר הכאבים שלי הם בעצם הזנב, הסקרום ובישבנים. להלן תשובת הפענוח. אשמח להתייחוסתך באם קיימים פה ממצאים המסבירים את הכאבים העזים בעצם הזנב. הכאבים אינם תלוים בפעילות. ולמעשה קיימים בכל פוזיציה ובכל רגע. תודה רבה, להלן: ממצאים: בגובה S1-L5 יש חשד לפריצת דיסק קלה. עיבוי של מפרק 1 -2 intercoxigal עם תפיחות רקמתית קלה באזור אשר בעיקר נראה בחתכים עם הזרקת גדוליניום. בנוסף יש אנגולציה קדמית בולטת של עצם הזנב. מפרק SIJ :שינוים סקלרוטיים ב- SIJ משני הצדדים בשתי הקצוות של המפרק, יותר מצד ימין. אין עדות לארוזיות. לא הודגמה בצקת מח עצם בעצם האיליאקלית ובסקרום. האדרה קלושה ביותר בחלק קדמי של SIJ משני הצדדים מתאימה להאדרה תוך מפרקית. , ממצאי לוואי: ממצא ציסטי בשחלה ימנית בגודל 1.2x3.4 ס"מ. בחתכים סאגיטלים בלבד הודגם ממצא ציסטי בחלק תחתון של פרינאום בגודל כ- 7.2x1.2 ס"מ. הממצא בעל סיגנל נמוך ב-T1 ללא האדרה לאחר הזרקת גדוליניום. הממצא מתאים במקום הראשון לציסטה ברטוליני. לציין בדיקה הזו לא מכוונת להדגמת ממצאים באברי האגן והבטן התחתונה. בסיכום: 1 .בצקת/תפיחות והאדרה קלושה במפרק 1- 2 intercoxigal. 2 .אנגולציה קדמית בולטת של עצם הזנב. 3 .סימנים כרוניים ב- SIJ משני הצדדים. האדרה קלושה ביותר סינוביאלית ב- SIJ משני הצדדים כנראה במסגרת התקין. 4 .ממצאים באגן והפרונאום כמתואר. לציין בדיקה זו לא מכוונת להדגמת שינוים באברי בטן תחתון ובאגן. מה זה אומר בצקת במפרק 1 2 intercoxigal? אם זו אכן הסיבה לכאב מה הטיפול ולאיזה רופא עליי לפנות? עברתי כבר את כל התמחויות הרפואה בערך