בולימיה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

08/09/2002 | 15:34 | מאת: יואב

ד"ר שלום, חברתי בת 18 בולימית. אני מנסה לעזור לה, אך היא מסתירה ממני ומשקרת לי. נתתי לה מספרי טלפונים לתמיכה וטיפול והיא כל הזמן דוחה את זה בתואנות שווא למיניהן. היא מקיאה על רקע פסיכולוגי טהור - יחס רע מההורים. יחס ההורים אכן בעייתי מאד. לאחר שסיפרה לאמה החורגת על כך, היא התעלמה ואביה אינו מודע למצב - הוא אדם חולמני מאד שלא מודע למצב כלל. מצבה הבריאותי החל להדרדר, כגון חולשה כללית, שחור בעיניים, הרפס בשפתיים (פעם ראשונה), ריח רע מהפה ועוד. כמו-כן, היא מסתירה זאת גם מחברתה הטובה ביותר. חשבתי לנקוט אמצעים קיצוניים כגון הלשנה חוזרת להורים או לחברתה או אולטימטומים למיניהן, תוך הבטחה שלא אעזוב אותה ושנתמודד עם המצב יחד. אנא עזור לי. בתודה מראש.

לקריאה נוספת והעמקה
08/09/2002 | 19:14 | מאת: אנונימית

היי יואב, בתור בולימית כמעט לשעבר, אני יכולה להסתמך על נסיוני האישי בלבד (מה שאומר שזה לא חייב להיות נכון דווקא במקרה שלה). לדעתי לא ניתן לטפל בהפרעת אכילה ללא רצון מצד הנערה לעזור לעצמה. בולימיה בד"כ היא סימפטום חשאי מאוד. אולי בזה שאתה חושד במשהו מבלי שהיא סיפרה לך מיוזמתה, זה גורם לה להרגיש שאתה חודר לגבולות הפרטיים שלה והיא רק תתנגד יותר. מילות המפתח בהפרעות אלו הן עדינות והבנה! אל תתקוף אותה או "תעמת" אותה עם הבעיה אלא פשוט תהיה שם בשבילה, תקשיב לה ותתן לה להרגיש מובנת. תציע בעדינות את האפשרות לפנות לטיפול ואם היא לא מוכנה אל תלחץ עליה. ההתנהגות הבולימית מאפשרת לה לפרוק המון כעס שהיא חשה על משפחתה, כך שהיא זקוקה לה והיא לא תוותר עליה לפני שתמצא דרכים אחרות להתבטא וזה נורא קשה כשאין מישהו בסביבה שמקשיב (ובד"כ אין...). אז קח לתשומת לבך ופשוט היה קשוב לתחושותיה בלי לשפוט ובלי ביקורת. זה כבר צעד גדול מאוד. אוליי אז היא תפתח יותר לאפשרות של לפנות לטיפול. אם כן, אז חשוב שהטיפול יעשה במסגרת המתמחה בהפרעות אכילה ויהיה מקיף. כלומר, טיפול תזונתי, פסיכולוגי ואולי אף משפחתי. מקווה שעזרתי, בהצלחה!

09/09/2002 | 03:20 | מאת: יואב

אכן עזרת לי המון. אלף תודות!!!

08/09/2002 | 22:52 | מאת: ד"ר אורן קפלן

יואב שלום אני יכול להבין את לבטיך. אני מסכים עם הודעתה של אנונימית שנדרשת מצדך תמיכה וללא שיתוף פעולה מצד בת זוגתך לטיפול אין ערך וסיכוי. המצב שאתה מתאר נשמע לא טוב וכנראה במצב חומרה די רציני. מה שהייתי מנסה זה אולי לפנות איתה ביחד לטיפול בשלב ראשון. בסופו של דבר מדובר במשהו שפוגע גם בזוגיות שלכם. אולי היא תסכים ללכת אם תדע שאתה בא איתה ותומך בה. שתף אותה במחשבה שהיתה לך לדבר עם הוריה. חשוב שהיא תבין עד כמה את מודאג. אני לא מציע לעשות משהו בניגוד לרצונה, לפחות לא כעת. מצד שני, בהחלט צריך לעשות הכל כדי לעזור לה ולמנוע התדרדרות במצבה. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

09/09/2002 | 03:22 | מאת: יואב

מיליוני תודות!!! פורום זהב!!!

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית