פורום פסיכולוגיה קלינית

היי פרויד וויתר על תאוריית הפיתוי. בסופו של דבר הוא אמר שהכל זה רק פנטזיות של אותן נשים ולא פגיעה אמיתית בילדות נכון? על היסודות האלה הוא פיתח את הפסיכואנליזה.. על משאלות ופנטזיות של הילדים עצמם ולא על טראומה ממשית שהם חוו. היום הפסיכולוגיה גם מאמינה בזה? לא חושבת.. אבל הרי הפסיכולוגיה קיימת והיא מבוססת על התאוריה של פרויד. אז אם התאוריה של פרויד מבוססת על עוול שנעשה כלפי נשים - והוא הרי שינה את דעתו על תאוריית הפיתוי לא כי היא לא נכונה אלא כי שאר העולם לא קיבל אותה, כי הוא רצה שישמעו אותו והוא ידע שכדי להשיג את זה, הוא צריך לוותר על אותה תאוריה שאף אחד לא רוצה לשמוע - איך אפשר להמשיך לטפל לפי העקרונות של פרויד שמבוססים על פחדנות וחוסר אומץ להכיר במציאות??

אבל הוא כתב במפורש שהוא טעה כשהאמין שאותן נשים חוו טראומות מיניות אמיתיות.. הרי אחרי שהוא זנח את תאוריית הפיתוי הוא פשוט הפסיק להאמין שהאירועים הללו אמיתיים - זה לא שהוא אמר שהם אכן היו קיימים אבל הוא רוצה לבחון את המציאות הפנימית בלי קשר, אלא פשוט שאלה היו רק פנטזיות של אותן נשים, משאלות פנימיות שלהן שהן היו רוצות שיתגשמו. וגם אחר כך כשהיו אחרים שדיברו על טראומה מינית ממשית בילדים, פרויד יצא נגדם והוא עצמו ביטל את התאוריה הזאת שלהם..

שלום ד"ר בונשטיין, אני סטודנט לתואר ראשון, אני מצליח להתרכז רק אם החומר מאתגר. אם החומר כבר מאתגר ואני מגיע לנקודת שיא - בה מחליט שאני יודע את החומר ברמה גבוהה, אז זה כבר לא מאתגר אותי/משעמם ואני שוכח מהר מאוד את החומר ומגיע למבחן ומקבל ציון במקרה הטוב - סביר. זה מלווה אותי מאז שאני זוכר את עצמי. אבל עכשיו באוניברסיטה זה יותר בעייתי. לפעמים אני מצליח לזכור לפעמים לא. אני חושב שיכול לעזור לי - 1)לחפש פתרון לבעיית ריכוז - ככה אוכל ללמוד גם שהחומר פחות מעניין. 2)מודעות לבעיה - השאלה איך להתמודד איתה? פה צריך חיזוק איך לעשות את זה. 3) יש הצעות נוספות? מה דעתך? המטרה כמובן לעלות הישגים לימודיים, הבעיה היא (בין השאר) מה שתיארתי. *מלבד רעיונות פרקטים גם כיווני חשיבה יעזרו - כמו למשל מה שכתבתי על הריכוז - אני קבעתי פגישה להשבוע עם מי שמתמחה בנושא שיעזור לי להתקדם. ** כתבתי פה בעבר ולא מצליח להתחבר (באשמתי - לא זוכר את המייל) וקיבלתי הצעות מעולות שעזרו לי. מנסה שוב :)

שלום ד'ר, אחרי שנה של טיפול פסיכולוגי, ביקשתי היום בתחילת הטיפול מהמטפלת שלי הקלה במחיר. ציפיתי ממנה לענות לי באופן עניני והתאכזבתי ונפגעתי כשהיא הפכה את הבקשה שלי לחלק מהטיפול. שאלות של למה ושתיקות והתייחסות לבקשה כמו מאורע התנהגותי שלי. זה הרגיז אותי גם כי זה לקח מזמן הטיפול וגם כי זה נראה כמו ניצול ונתנשאות. אני חושבת שמיקוח על תשלום צריך להיות מחוץ לטיפול. מה דעתך?

זכותך לבקש הקלה במחיר ולא יודעת אם זה צריך להפוך לנושא הטיפולי היא יכולה להסכים או לסרב כרצונה חטולית

תודה על התגובה. הופתעתי. הרגיש לי שזה לא לעניין.

שלום רב, מצאתי מטפלת באתר אינטרנט שכתבה שהיא פסיכולוגית. אמרתי לה שאני רוצה לקבל החזרים מהביטוח ושאני צריך את התעודה שלה. היא שלחה לי את התעודה. לא ידעתי לקרוא את התעודה נכון. כאשר הגשתי את הקבלות לחברת הביטוח התביעה נדחתה מכיוון שהסתבר לי רק בדיעבד שהיא מתמחה. היא לא פסיכולוגית קלינית. בפגישתנו הראשונה וגם בשיחה הטלפונית המקדימה היא לא אמרה ולו ברמז שהיא עדיין בהתמחות. האם חובה על מתמחה לציין מפורשות למטופל חדש שהוא עדיין לא קליני ומה המשמעות של כך? יש כאן בעיני בעיית אמון חמורה מעבר לנושא הכספי, שגרמה לי להפסיק להגיע אליה מיידית.

שלום , לפני יומים חזרתי מהצבא ואימא שלי סיפרה לי שאחותי הקטנה ממני בשנה לא הצליחה להרדם בלילה וסיפרה לה כי היא נזכרת בדברים שאני והיא היינו עושות שהיינו קטנות , דברים מיניים. חשוב לי לציין שאימא שלי מטפלת פסיכודרמה ומטפלת אישית בטראומות. היא אמרה לי שאחותי ממש חששה לספר לי את זה ושזה יהרוס את הקשר הטוב שיש לנו. שאימא שלי אמרה לי היא אמרה שהיא תטפל בזה,נפתח ונדבר על זה שתינו ביחד ובסוף נצחק על זה. אני בכלל לא זוכרת שקרה משהו כזה בעבר ואימא שלי טוענת שהדחקתי את זה . עוד לא יצא לי לדבר על זה עם אחותי ואני לא יודעת מה היה שם . נגעלתי מהמחשבה ממש ואימא שלי אמרה לי שזה קורה וזה תופעה שחיכה . עדיין אני מרגישה מגעיל ופתאום שזה צף מפחדת שזה יהרוס את הקשר הטוב שלנו . בכל מקרה אימא שלי ממש מקסימה לסיטואציה הזאת ורוצה לטפל בנו אבל אני מרגישה לא בסדר לפתוח ולדבר על זה . מה לעשות? האם זה נכון לשמור את זה אם זה כבר עלה? זה באמת תופעה שחיכה בין אחיות בנות ביגלאים 5 4 ?

אם הנושא כבר עלה... ויש מי שתומכת ומטפלת גם אם את לא זוכרת שווה לפתוח ולדבר אפילו חשוב מאוד לדבר חטולית

אןדי יקר, האם הרגשות של נטישה עוברים???? האם אני באמת כל כך תלויה בה שנים??? ולמה??? למה זה קורה?? מדוע הרשתי לעצמי להגיד הכל, לספר, להפתח לתת להכל להציף בלי עקבות...ובסוף..מה??? מרגישה ככה?? עצב כזה..אולי לא צריכה ויכולה לבד אבל ההרגל הזה שהיא נמצאת... האם אצטרך כל החיים כמו סם את הטיפול...??? מה קורה לי??

היי מיכל אני לא יודעת אם ההרגשות של נטישה עוברים... החסך הוא כל כך גדול... התלות במטפלת יוצא מכל פרופורצויה... לי קשה כמוך... המטפלת פעם אמרה לי שאולי יהיה מועיל לשאר בטיפול הרבה זמן .. חוץ מעניין הכלכלי אני מאוד אכעס אם לא אצליח לעמוד על הרגליים ולסיים טיפול מחוזקת ועצמאית... נאחזת בתקווה לנו שנוכל לגדול ולהיות פחות תלותיים ...

שלום רב! לפני כ-20 שנה אובחנתי בסכיזופרניה. כבר כ-10 שנים אני לא נוטל תרופות. לפי חוות דעת המומחים, אין צורך בטיפול. לפני כ-5 שנים עברתי מבחנים במרב"ד לקבלת טופס ירוק, כולל mmpi. גם כן בדיקה אצל פסיכיאטר מטעם מרב"ד. כשיר לרכב מנועי ללא הגבלות, ללא צורך לבדיקות נוספות. יחד עם זאת, הפסיכיאטר החליט להתייחס לאבחנה ישנה וציין - סכיזופרניה ברמיסיה יציבה. מבחינה רפואית, האם לפי אבחנה של סכיזופרניה ברמיסיה יציבה בפועל נחשב שלאדם אין הגבלות תפקודיות נפשיות? תודה רבה.

לפני אי אילו שנים ילדים בני גילי הורידו לי את התחתונים.. החדירו.. פגעו.. נשארתי מבולבלת, מבוהלת, אשמה, מבוישת וכואבת. היו עדויות. רגשיות, התנהגותיות, גופניות- אנקופרזיס.. ועוד.. הפגיעה לא טופלה, לא נראתה ונספרה.. לא בבית ולא בגן. והייתי ילדה. הם גם היו ילדים. לא ברור לי לאיזה קטגוריה זה נכנס.. פגיעה רגילה או פגיעה מינית? משחק? תמימות.. יש לזה הכרה? או שילדים לא פוגעים.. רק מבוגרים.. האם יכול להיות שדברים מסוימים בחיי הם סימפטומים של הפגיעה? או שפגיעה על ידי ילדים לא "נחשבת" באמת.. לא יודעת. די אבודה בעניין ומבולבלת. מרגיש לי, לא מספיק רציני וחמור, כדי לקבל הכרה. כי זה ילדים.. כאילו, מה את רוצה. נשים וגברים עברו דברים הרבה יותר קשים. פגיעה על ידי מבוגר וילדים, הם רק ילדים.. לא מבינים ולא מנצלים. בטח לא מתכוונים.

טלאור יקרה, ילדים בהחלט יכולים לפגוע..אולי הם לא מבינים את חומרת הפגיעה אך הם פוגעים!! מניסיון! ילד יכול לפגוע! ילד שראה חומרים לא מותאמים לגילו או חווה בעצמו פגיעה עלול לפגוע. האשמים הם בהחלט המבוגרים שראו או ראו סמפוטומים והקלו ראש!!!!! נכון שילדים בגיל גן אינם ברי שיפוט בנושא זה ואינם מבינים את ההשלכות על כן אני אומרת שהמבוגרים אחראים!!!! ובקשר אלייך יקרה, אם הדבר מפריע לך ביום יום גשי לטפל קודם כל בעצמך! פגיעה היא פגיעה וזה לא משנה באיזה גיל הפוגע...מה שמשנה זאת ההרגשה שלך! אינך אשמה. בהצלחה

תודה רבה מיכל יקרה!! את ממש עשית לי טוב על הלב! =) עצם התגובה, ההכרה, האכפתיות והאפשרות לאוורר קצת את הרגשות הלא נעימים שעלו ועולים בי מעת לעת. להסתכל קצת אחרת על הסיטואציה. ניסיתי לשלוח תגובה נוספת, אך לא הצלחתי. ייתכן שאני לא מספיק מתמצאת בחלק "הטכני" של הפורום, אז אם ההודעה הקודמת תעלה.. יום נעים ובהצלחה גם לך ולשאר חברות וחברי הפורום

היי טלאור. קראתי את אותך כבר אתמול ועלו בי הרבה מחשבות שלא הצליחו להתסדר בראש לכדי מילים ומשפטים הגיוניים. אני אנסה עכשיו לכתוב משהו. אין לי באמת מושג אבל נשמע שאת די צעירה ושאת מתמודדת עם עניין לא פשוט בכלל, לבד. שיש שם המון שאלות ורצון לקבל הכרה שפגעו בך בצורה שהשפיעה ומשפיעה עד היום על חייך. ובנוסף לפגיעה הישירה היתה פגיעה משנית של התעלמות המבוגרים שראו אותך סובלת ולא באו לעזרתך. לא יודעת לאיזה הכרה את מתכוונת בשאלה, אבל ברור שמה שקרה מאד רציני ומאד חמור וקשה להיות עם כל מה שזה מציף לבד. ולמרות שזה יכול להיות קשה ומטלטל לפתוח ולעבד את הדברים, אני חושבת שכדאי למצוא מטפל/ת טוב/ה שיש לה ניסיון בפגיעות מיניות. מקום שאפשר לשתף, לאוורר, לא להיות כ"כ לבד, לשחרר אותך מתחושות האשמה, הבושה, ההשפעות על הגוף והנפש. זה לא קל ולפעמים יש תחושה שהכל רק נעשה יותר כואב, אבל אם מתמידים בתהליך עם דמות מיטיבה ומנוסה, זה יכול להשפיע לטובה. אני מצרפת פה הרצאה שעונה על שאלות בנושא פגיעות מיניות בין ילדים. קצת ארוך ולא קל לשמוע את זה אבל נראה לי שזה יוכל לתת לך מענה כלשהו. (אודי אני לא יודעת אם זה מקובל או לא, סליחה אם זה חורג מכללי הפורום). https://www.youtube.com/watch?v=LaJ84H80Xqo

בבקשה אולי מה שאני אכתוב עכשיו לא יהיה לך נכון, אז תזכרי שאני בעדך ושזה מה שעולה בי אולי אני טועה .... אני מרגישה , שיש בך לצד הגעגוע המון כעס ותסכול ..המון כאב אבל, אני לא בטוחה עד כמה הוא קשור למטפלת ... לדעתי בהרגשה שלך המטפלת "שכנעה"אותך לעשות טיפול שונה חדשני ...לא יודעת עד כמה התמסרת לEMDR (שלדעתי הוא כלי אדיר , מעניין שמאוד עוזר לטיפול כשזה בידיים נכונות ) מתוך רצון לקדם את הטיפול או מתוך מקום פנימי שרצה לרצות אותה ....או הגיוני שמתוך שניהם .... ואז , ברגע שאת בתוך הכאב של המראות וההבנות שעלו בך , שם היא "נוטשת " אותך, חוצפנית כזאת :) והצורך שלך להבין למה היא נוטשת אותך היה עוד בשאלות אליה על הלואו קוסט (שמי מאיתנו לא נוסע ככה) הצורך שלך לדעת הוא סוג של "שליטה" אבל שליטה מדומה , כמו אם תדעי למה היא נסעה (נניח ללמוד או לטפל בבן משפחה ) אז זה לא נטישה זה בסדר .....ואז את מבינה שאין לך שליטה והתחושה היא שהיא יודעת יותר ממך על עצמך .... היא לא , מטפל הוא לא קוסם ..מטפל משתמש בידע שלו (מיומנויות הטיפול) ובאינטואיציה שלו למה שאת מביאה אלייה... אני אתן לך דוגמא עלייך בגן , את יודעת עוד לפני שזה קורה שילדים יריבו את יודעת עוד לפני שזה קורה שסיטואציה מסויימת תיגמר בבכי ......אבל זה לא שאת יודעת יותר מהם את יודעת את זה מהחיבורים שאת עושה ממה שהילדים מביאים אלייך .... עוד דבר יקרה , ברגע ש"נפלת " למקום שחיפש עלייה את מרגישה שאת יודעת סוד , משהו שהיא לא יודעת שאת יודעת ...זה "פיל " בחדר זה "פיל " במערכת היחסים בניכן ...(את מסתירה ממנה סוד) אני מרגישה שהכעס והתסכול שלך הם חוסר האונים שלך מול הרגשות שעלו כלפי אבא כלפי אמא והם מושלכים על הנסיעה שלה ...מערכות יחסים אהובה שאת, הייתי ממש רוצה שתכתבי , תכתבי על הכעס הזה שיש בך על התסכול על הגעגוע ליד התומכת האוהבת מבלי לתת להגיון מקום ...ככה ישר מהבטן לשפוך הכל על הדף עם הכאב והדמעות ....ואז לקחת את זה אלייה ולקרוא את זה איתה .... המקום הזה שאת מרגישה עכשיו כל כך נמוך יקפיץ אותך עוד המון צעדים קדימה ואולי ישחרר אותך מהחוסר אונים הראשוני שחווית בחיים ...והוא אהובה לא מהמטפלת ... אתך , מחבקת

וואו אביב יקרה.... ממש השקעת בי😮 תודה... יש משהו בדברייך... המטפלת שלי כל פעם לומדת דברים חדשים..השיטה הזו כבר ישנה עבורה😅כבר הרבה זמן היא עובדת עם המכשיר הזה..אבל עבורי זה חדש..כבר כתבתי פעם שאני כמו עכבר במעבדה..ניסיונות..היא לא מכריחה אותי אבל...אולי קצת הרגשה של תסכול וכעס שמתחילים משהו ואז נעצר. וההתמודדות מבאסת. והפעם קשה לי במיוחד.... כשיהיה לי זמן אקרא אותך שוב ושוב כדי להבין למה התכוונת.מפחדת אולי לכתוב ולהביא לה...לא יודעת. כן, עצובה וכועסת וממורמרת עליה שנסעה אבל גם יודעת למה נסעה...והאם זה הכרחיהנסיעה הזו?זה החיים שלה. וההחלטות שלה ואני לא קובעת מה נכון ומה לא...עבורי זה באסה.

אני ממש חרדתית לגבי מחלות ואני מפחדת שזה מדבק ועובר מדברים שאנשים חולים נגעו בהם וזה ממש הפך לאובססיה שלי שאם נגעתי במשהו ,נגוע, אז זה עובר במגע או דברים כאלה ואני לא יודעת מה לעשות.....

אוףף..זה חוסר..מחסור. אין. ריק. מבאס. היא יודעת עליי יותר ממה שאני יודעת עליי...בידע אחר שאיש לא יודע...וגם אני לא מבינה אותו. ידע פסיכולוגי. אוףף הייתי חייבת לבדוק את הסיבה לנסיעה. אז כשמחפשים מוצאים. משפחה קודמת לכל.....ברור. גם אני הייתי הולכת אחרי המשפחה.ולא זה לא שמישהו מת חלילה או ארוע משמח משפחתי.... מבאס מבאס מבאס הלבד הזה!!!! היא יותר חשובה לי מאשר אני לה כי אני הצריכה, הנזקקת..ה...אוףףף היא אומרת לא לשפוט. אז לא כותבת רע עליי. .הפסקתי. אוףףף

היי מיכלי מבינה שמאוד קשה לך.... וכן..לפעמים צריך להעדר גם בשביל שמחות... מקווה שהתקופה תעבור מהר בלי יותר מידי געגועים חיבוק מנחם עד אלייך חטולית

יהחיעיעיעיעיעיעיעיע

אין ברירה אמי חייבת שוב ניתוח בעין שמאל הפעם קטראקט שוב שלוש שבועות. .. עדיין לא רוצה לחשוב עד שאגיע לשם מקווה שאולי הפעם יהיה יותר קל מקווה שהלילה הזה יעבור בטוב בלי סיוטים מוקדמים תחזיקו לי אצבעות..👉🐱😻... תודה

אתך אהובה אנחנו כאן .. את גיבורה ואמיצה שאת ככה דואגת לאמא שלך..... ....שימרי עלייך כמו שאת שומרת עלייה

מה איתה.. חייבת לדעת קצת יותר..אז אני יודעת דברים שהיא לא יודעת שאני יודעת עליה...היום קל למצוא הקשרים ולהבין. אוףףףף טיפשי. הייתי מוכרחה להבין למה נסעה. נדמה לי שגיליתי. ומשפחה תמיד קודמת למטופל. והיא לא תחליף משפחתי. עצוב לי....טיפשי שניסיתי לדעת. למה זה תרם לי? אין לי מושג. שתבוא כבר..

מיכלי ככה היה לי עם המטפלת הראשונה לדעתי זה היה חלק מהקושי שלנו ...כי היא לא ידעה שאני יודעת ואני ידעתי דברים שגרמו לחרדות.... לטיפול הזה באתי והנחתי מהפגישה הראשונה את הצורך וזה דובר ....הרבה יותר קל לי היום כשהכל גלוי וידוע וברור .... והאמת שמצאתי את עצמי שפשוט כבר לא בודקת כי זה לא מעניין בכלל ... מה חשוב למה היא בחופש ....היא בחופש כי היא צריכה חופש (אם לנוח או לבקר משפחה )כמו כולנו, זה עושה אותה בן אדם לא אל.... מה שחשוב זה מה זה עושה לך .. דברי איתה על זה גם שאת יודעת ... חיבוק ענק

יש לי דלקת ריאות אני בבית עם אנהלציות ותרופות מנסה לטפל בעצמי ככל האפשר.... כואב ושורף עד העצם להיות לבד במיון להיות חולה ולטפל בעצמי לבד. בגלל שנולדתי להורים חולים מאוד.

וואו...רפואה שלימה. לא פשוט לבד..מצאי חברה אחת מישהו אחד לפחות שיהיה לצידך.איתך

זה עצוב וכואב אני שמחה שאת דואגת לעצמך חיבוק ענק

היי הילה מצער לשמוע שיש לך דלקת ריאות ואין מי שיעזור... אין אפילו חברה שיכולה לתמוך קצת... מאחלת לך החלמה מהירה ורפואה שלמה... גמני חולה עם ברונכיטיס.. כבר שבוע... הלוואי שיכולתי לעזור חטולית

אוי הילה. יש רגעים שהלבד הזה קשה מכל מחלה... שולחת לך ברכת רפואה שלמה בתוספת חיבוק גדול ורך. בטוחה שכולם כאן מצטרפים לחיבוק שיעטוף אותך בים אהבה. והלוואי שבכל זאת יש מישהו בסביבתך שתוכלי להיעזר בו, אפילו לקניות בסופר, אפילו רק לשתף במצבך. רפואה שלמה ומהירה ❤

יקרות כל כך- מיכל אביב חטוליתוש וסנופקין ולך אודי תודה רבה

פסיכולוגים שמטפלים CBT בהשמנה שעובדים עם קופת חולים כללית - יש כאלה מומלצים?

עבורכן , כל שיר יותר מדוייק מהשני ... בשבילכן כל האור שרק אפשר לשאת כי מגיע לכן והרבה ..... https://www.youtube.com/watch?v=TAJY1GC0vUA&index=2&list=PL8DV-GjfTRrA4PWXnvAGBzJwu-OcuFWQw&t=0s שירי מרפא , אתר מקום

לא יכולה דרך הפלפון חבל שאני מפספסת... אבל יפה הרעיון.... חטולית

תודה יקירתי

לילה טוב אביב יקרה. רציתי לצרף לכבודך את השיר הזה כבר שבוע שעבר ולא יצא. באהבה. "התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי" https://www.youtube.com/watch?v=dLCDL2FctfI&list=PLuqDud5QOGz-IlteELKVGOwUQU4B2UaZ3

כבר אצלך 😘😚 תכתבי בגוגל שיר מרפא אתר מקום ותגיעי..... וחוץ מזה בשביל מה יש חברות 💜💛💚💙 יעזור לך לעבור את הימים בבית הרוחות אצל אמא .

איזה כייף שאת כאן ועוד לא נדדת ....כל כך אוהבת את הרגעים האלה שאת כאן . תודה לך .....

השמש זורחת בחוץ זה אחלה התחלה של השבוע ....תצטרפו אלי :) ממש שימחתם אותי שבוע שעבר ...... תודה שקמתי תודה על פרנסה תודה שאני מצליחה לעשות דברים תודה שהגלים קצרים יותר תודה שאני זוכרת שיש גם טוב ואור ושמחה תודה על מי שכאן וגם מי שלא כאן מסיבותיה שלה אבל נמצאת בליבי תודה לך אודי על הנתינה ,על היותך כאן תודה על לימודים שמקלפים את העור והנשמה תודה שאני מודעת לקשיים ופחות ביקורתית כלפי עצמי תודה שאני עושה פעולות תודה שאני יותר ויותר קשובה לחלקים שלי גם בדברים שבהגיון אני מבינה שהם לא הגיונים אבל כן עוזרת להם ועוטפת ... תודה שאני חשובה לעצמי היום יותר מלא נעים וכאלה... תודה על אומץ לשנות גם אם בקטנות כמו לבקש הנחה או בגדול יותר כמו תוספת למשכורת .... תודה שכבר פחות פוחדת מסמכות ואנשי מקצוע ולא חושבת שאני פחות מאחרים תודה למטפלות המדהימות שלי (זו שבעבר וזו של ההווה ) שעוזרות לי לצעוד עוד ועוד תודה לכל חלקי ששומרים עלי גם עם בדרכם המיוחדת ....

ביום גשום שכזה קיבלתי הפתעה ועליה אני אומר תודה יצאתי לקניות.... לא סתם קניות אלה בגדים המון בגדים שהיו חסרים לי כבר המון זמן.. היה כייף להסתובב בגשם תודה לגשמי ברכה ותודה על מצברוח טוב שהביא הגשם... ותודה לבעלי על ההפתעה שעשה לי פשוט תודה על הכל

כמו עץ עם שורשים תלושים כמו גוף בלי אויר כמו נשמה בלי חיים כמו אני בלי אני מתפקדת על אוטומט ושורדת את השעות לא מצליחה להבין מה הטריגר אבל בא לי להוריד את העור מעלי . מה שלא יקרה וגם לא השתמש בהרס אחר מכל סוג ...נאחזת בכל דבר אפשרי .....

אצלי הכל הלך אחרת.... ב...לא בכח...ואז ככה הבנתי. בערמומיות....בגיל צעיר מאוד... ולמרות הכל בושה ואשמה מלווים...אז מובנות כולן. אצלי זה אחרת...ולי אסור להתלונן כי לא סבלתי. לא הבנתי רציתי קרבה....חרא.סליחה על הביטוי. לא כאב לא כלום.. ונפסק פתאום.....אז קוראת פה והיום עצוב והיא איננה בינתיים...עד שתשוב.

מיכלי מתוקה בכל מקרה האחריות מוטלת על המבוגר ולא על הילד/ה גם אם רצית רק קירבה .... המבוגר לא היה צריך לעשות מה שעשה גם אם הסכמת !!! טוב שנתת ביטוי החוצה עד..שהיא תחזור... איתך מתוקה

יקרה שאת. ראשית אין פה עניין של השוואות. כל אחת/ד עם הסיפור שלו. וכשמישהו בוגר ואחראי שסומכים עליו וכל הכח בידיים שלו, עושה מעשה שמפר את ההיגיון שאמור להיות, העולם נשבר ומתפרק לרסיסים. משהו שלא היה צריך לקרות בשום פנים ואופן קרה, ולא משנה באיזה דרך זה קרה. ושנית אלימות וכוחניות היא לאו דווקא בכח פיזי, ולאו דווקא כשמכריחים לעשות משהו תוך כדי הכאבה. אלימות ופגיעה קשה מאד יכולה להיות גם בהבעת כביכול "אהבה". זה משהו שקצת יותר קשה להסביר, כי נראה על פניו שלא קרה כלום כי לא הופעל כח והכל כביכול היה בשיתוף פעולה, אבל זה לא נכון. הכי טבעי שבעולם שילדה תרצה קרבה ואהבה וגם תקבל אותה, זה חלק מהדשן שמצמיח אותנו. האחריות לתת אהבה בדרך הראויה היא על המבוגר, ואם האהבה ניתנה בצורת אהבה מינית, זה המבוגר שחצה את הקווים המאד ברורים והאחריות כולה עליו. מותר לך להתלונן ולכעוס, רק לא על עצמך. את עצמך ואת הילדה הקטנה שבך תחבקי ותזרימי לה את כל האהבה והאור שאת ראויה להם. מקווה שכתבתי ברור

שנים שאני אומרת לך שהשוואות האלה שאת עושה עם עצמך הורסות לך ..... גם אצלי הרוב נעשה בערמומיות ובנועם .... אלימות הייתה מועטה ולא בגיל צעיר . אז הנועם הזה מבלבל הדרך משחק כל מיני דברים קטנים שהצמיחו דפוסים מטורפים. גם אבא וגם אחי היו מספיק חכמים מניפולטיבים לתת לי לחשוב שזה מאהבה .... אוי לנו מאהבה כזו של מי שאמור להשגיח עלייך..עד היום יש לי ים משפטים של מי אני ומה אני וכמה זאת אני שרוצה את זה ... פגיעה היא םגיעה היא פגיעה ואם הייתה ממושכת ואם הייתה כשהיית קטנה היא עיצבה את חייך . את לא אשמה !!!!!!גם אם נתנו לך להבין שאת זאת שרוצה את זה את לא !!!!!!!! את רצית יחס של אבא ולא יותר חיבוק ענק

תודה...בהגיון אתן צודקות, בהרגשה זה אחרת. מבוגר אחראי זה נכון..אבל ברגש אני דפוקה הכל מתבלבל... במיוחד כשזה הוא....לא מסוגלת להסביר. היא חסרה לי כלכך...ההגיון שלה, החכמה.היא כל כך חכמה..המטפלת שלי מרגיעה בחכמה.. וסוריקטה חסרה לי גם, יש בה משהו שמזכיר את המטפלת שלי. כמו שבמבי( איפה את???) גם אומרת שהיא יכלה להיות מטפלת מדהימה... זה הרס לי הרבה בקרבה...אודי?? צריכה מילים מרגיעות וחכמות..תודה על היותך..

כאשר הסיוטים הכי עזויים והכי מפחידים כאשר אני מרגישה הכי לא שפויה כאשר אני חייבת תשובות ואין כאשר אני לא מבינה או מאמינה אני פונה למטפלת לתשובות והיא אומרת שהיא לא יודעת אם זה קרה או לא קרה אבל היא יודעת שזה בראש שלי- זה משגע אותי זה תורם למצוקה וכן אודי,אני יודעת שהספק הוא חלק מחוויות טראומטיות... אבל אולי אצלי אין טראומה והכל בראש- הזיות, דמיונות, השפעות מתוכניות טלויזיה, ואולי ... אני כל כך מוטרדת ואין לי שקט בפנים.. אין לי שקט בכלל!!!!!!

אני לא רוצה להמשיך את הטיפול אני לא מאמינה בכל הסיוט הזה. באמת הכל בראש. הכל דמיונות ולא באמת אמיתי. אני לא יכולה לשאת יותר .

אני במצוקה נוראית אין לי שקט הפנים

כתבתי לך אבל לא עלה... לא חושבת שזה דמיונות לא מכירה אף אחת שמסוגלת להעלות כאלה דמיונות נראה לי שמאוד קשה לך לקבל את מה שעברתם לכן את קוראת לזה דמיונות לדעתי לא יהיה נכון להפסיק טיפול אלה כן להמשיך ולתת מקום לכל מה שעולה...לתת מקום ולדבר.... איתך מתוקה 👉🐱

אני לא מתפלאה שאת במצוקה את מתנגדת לחלק ממך את מסרבת לשמוע אותם את בורחת מהכאב ו איימת בהפסקה של הטיפול המקום היחידי שיש להם מקום שמכיל ו קשיב להם . ההתנגדויות האלה מכפילות את הלחץ והקושי הרבה יותר קל עם כל הקושי לקבל את הכאב לקבל את סיפור חיינו.. אוהבת ומחבקת

הי לכבוד טו בשבט שהיה תצטרפו אלי ....שילבלב ...בטוח יש גם צד טוב וחיובי אצלכם בלב ואם לא תעזרו לו לבוא ..... תודה על המקום הזה שעוזר לי לצמוח תודה אודי על מילים שעוזרות תודה לתהליך צמיחה שאני מרגישה תודה על שיח עם חלקיי ולא שיח על .... תודה שאני מקשיבה ומנסה יהיה להם יותר קל בסיטואציות של החיים תודה שאני פוחת נמנעת מהחיים תודה על אכילה חצי שפוייה עם כל הסטרס תודה על כדור שעוזר לישון למרות שלפי הגוף הלילה שוב היה פוגרום תודה על תקופה מלחיצה שכבר נגמרת תודה על רבע שכבר עבר תודה שבמבט לאחור אני יכולה לומר עשיתי רבע דרך תודה שאני שלמה עם ההחלטה לא להמשיך אחרי תודה ליקום על הטוב שבו תודה לכם כולכם שאתם כאן

תודה שאני חיה תודה על ריצה תודה על בריאות תודה שיש קצת שקט בפנים עכשיו תודה על ילדים תודה על תקווה תודה על עבודה אנטסיבית שמכריחה אותי להיות נוכחת תודה שיש לי מקצוע תודה שאני עובדת עם אנשי צוות נעימים תודה על תובנות תודה על מזג אוויר נעים תודה על ספרים תודה על הפורום הזה תודה

תודה לך אביב על השיתוף בטוב ובהכרת התודה. חשוב ביותר... תודה על יום נעים שאפשר לנצל את השמש תודה על חיוך של ילד תודה על קצירת הפירות מידיי היקרים שעושים חיל " שורשי החינוך מרים אך הפירות מתוקים" (אריסטו) תודה לאודי שמאפשר ועוזר...

אחרי שקראתי את כל התגובות החמות כאן אז לפחות על זה יש לי על מה להודות וזה בכלל לא ברור או מובן מאיליו... וגם על ערב טו בשבט שהיו אצלי כולם עם כל הקושי לארגן סעודת חג מפוארת .. רק דאגתי כל הזמן לשתות עם כולם כדי שאף אחד לא יחשוד ש...קרה לי משהו...אסור שידעו.... אז עבר נהדר עד כמה שהצלחתי לראות כי היה מצב רוח מרומם... ואחר כך כתבו לי גם בווצאפ המשפחתי כמה היה כייף ונהדר...אז מה אם שתיתי קצת... ותודה על המקום תודה

גם מאז...שפגשתי אותו קצת שותה כאלו בשביל הכייף אבל זה בגלל הכאב שיהיה יותר נסבל

תודה על עץ תודות תודה שיכולה להודות גם אם קצת.... תודה על מטפל רגיש וסבלני תודה על ילדים בריאים תודה על אוכל בריא

לשתותת כדי למסך כאב זה לא פתרון זה הרס בטח עם הגוף שלך אחרי אירוע מוחי .... שימרי עלייך בבקשה ...

אביבוש אהובה יודעת שזה לא פתרון אבל הכאב כל כך גדול שהיה עדיף כך ולא לחתוך.... ונכון מאוד שזה בכלל לא רצוי לאחר הארוע המוחי... וגם לא בגלל הסכרת... הייתי חייבת משהו כדי להסיט את כל הרגשות שמוטטו אותי תודה

אבל כנראה שלא חשוב מה אני רוצה או חושבת....העבר נמצא שם תמיד...וברגעים ממש בלתי צפויים הם צצים ועולים וטופחים ישר לפנים ואין שוב לאן לברוח מהם..!! אני לא מרבה לצאת מהבית רק לביקורים או קניות אחרי תקופה ארוכה שלא יצאתי מהבית החלטתי לצאת ל.."הליכה " בלי לתכנן לאן..שום כיוון ושום מחשבה לא היו שם כדי להדריך אותי..סתם רק ללכת לחלץ עצמות... אחרי ימיים ללא שינה ... סיוטים כאב בלתי נסבל עם הזכרון הזה שכל הזמן רודף מול העינים...אייך הוא הופיע מול העינים שלי בלי התראה מוקדמת ...ה...אנס ...שהכה אותי באכזריות וקרע מעלי את הבגדים ..שגזל ממני את התמימות ....וצחק עלי שהייתי בתולה... בא לי שוב למות כמו באותו היום.... רוצה למצוא שוב מקום להתחבא ולא לזכור ....לא לחוות מחדש את ההשפלה את כל מה שעברתי. .... להעלם מעל פני האדמה.... הוא היה חבר שלי ללימודים בערב ... איפה להסתתר מהכאב מהבושה מהרגשות ששוב עולים ומציפים אותי מהזכרון הזה שקברתי וצץ ועלה כאלו לא עברו השנים ולא מפסיקה לבכות אין לי במה להתנחם....וגם לא למי לספר לשתף.... סליחה אם גרמתי אי נוחות או גרמתי טריגר למי מהקוראים/אות נכנסת לבועה שלי כי לא יכולה עם הזכרונות האלה... מתי זה כבר יפסיק...?? בייי

חטולתוש יקרה טוב ששתפת... שלא שמרת את זה בפנים. זה חלק מריפוי. חלק הכי חשוב. הרגשתי אותך במילותייך וליבי נקרעת. זה אף פעם לא נעלם. מטפלת שלי אומרת שעם הזמן זה תופס פחות ופחות מקום על ידי זה שאנחנו מדברים על זה שוב ושוב ושוב... איתך בכאב ובכל שאר הרגשות ינשופים

אהובה שאת טוב שכתבת אין סיבה להיות עם זה לבד וכמו שאז היינו עושות פשוט לסמן שזה טריגר ולכל אחת הבחירה יקרה שאת נורא עצוב מה שאת כותבת ואת נמשכת לשם כדי לנקות את עצמך ולבושה אין לי מילים ... אוהבת אותך מחבקת בלי מילים עד שנוותר על האחיזה בבושה הזאת ..

(פה יש צעקת לב) דווקא כשאת עושה משהו טוב למענך, הרוע הזה מופיע בלי שום התרעה מוקדמת. מזעזע מה שעברת. זה לא את שצריכה להתחבא, להיעלם, לברוח ולהיקבר. זה לא את שצריכה למות מבושה. הזכרונות המטריפים שם, ואי אפשר למחוק אותם, (אולי הם יכולים לתפוס נפח אחר ואולי אפשר בעבודה קשה להרגיש ולראות אותם קצת אחרת). אל תענישי את עצמך על מה שמישהו אחר צריך להיענש עליו. אני אנסה להסביר את כוונתי עם דוגמא ממשהו אחר לגמרי. בתקופת פיגועי הדריסה והמפגעים היחידים, היתה תחושה שזה יכול להגיע משום מקום בכל מקום ובכל רגע. האינסטינקט הראשוני שלי היה להפחית יציאות מהבית, כמה שפחות להסתובב ולא להכנס לסיכון. ואז יום אחד שעצרתי ואמרתי משהו פה לא יתכן, הם משיגים בדיוק את מה שהם רוצים, זורעים פחד אימה, מחשבה שכל יציאה מהבית סיכוי גדול שתסתיים במוות. ועוצרים לי את החיים. ואז הבנתי שאין מצב שאני משתפת עם זה פעולה ונכנעת לפחד שמנסים לזרוע בי. החלטתי שאני יוצאת ומסתובבת באופן חופשי לחלוטין, בלי להסתובב אחורה כל שניה לבדוק אם מישהו בא לפגוע בי ועם הרגשת עוצמה שיש לי את כל החופש והביטחון בעולם להתהלך ולטייל ברחובות עירי כמה שאני רק רוצה (וגם נכנס פה הרבה אמונה בהשגחה פרטית). וההחלטה הזו שהגיעה מהראש ומההבנה שכשאני מסתגרת אני משתפת פעולה עם הטרור היתה משחררת, ומילאה אותי בשמחה ובאמת בתחושת חופש ועוצמה טובה.  טוב שכתבת, קשה להיות עם הדברים האלה לבד, מקווה שתהיה לך אפשרות לשתף ולהוציא אפילו אם זה רק כדי לאוורר את כל הזכרונות הלא פשוטים האלה. הלב בוכה איתך

את בטח יודעת את כל שכתבתי וזה לא שאני מחדש משהו, אבל לפעמים אנחנו צריכים את התזכורת הזאת. שמישהו יזכיר לנו שאנחנו בסדר גמור!!! אז רק רציתי להזכיר לך...

קשה להזכר... אינך אשמה ואין לך במה להתבייש! את אמיצה ששתפת...תודה ששתפת. איתך.

זה נכון ינשופית מתוקה שלי עברו הרבה שנים מאז וגם הזכרון ההוא כבר לא הציק אבל פתאום ביום בהיר אחר לראות אותו לפני כמה ימים מול העינים שלי.... הכל עלה כאלו קרה רק אתמול תודה

אם זה לא היה קורה לפני כמה ימים קרוב לוודאי שזה לא היה מתעורר אבל זה קרה ואין לי מה לעשות לצערי.. תודה

את לגמרי צודקת ... הלואי ולא הייתי יוצאת מהבית באותו היום כשהשמש יצאה אחרי הגשמים .. והלוואי שלא הייתי פוגשת את הסיוט הזה ככה פתאום ... בנתיים כבר החלטתי לא לצאת שוב עד שארגע... ימים יגידו... ואני בהחלט מאמינה שזו השגחה פרטית...רק לא מבינה עדיין " למה התכוון המשורר ", כשהציב אותו שוב מולי... תודה יקרה

תודה מקסימה שאת אוהבת

תודה מיכלי מקווה שרגשות הבושה יעזבו בקרוב בנתיים... חטולית

חלק מהגדילה שלי מהיכולת להיות כאן פחות זה ההבנה שאני לא לבד שיש לי כוחות ויש לי מעטפת ששומרת כשאני צריכה . היום דיברנו על צמיחה על זה שאני כבר בוטחת בה שלא תנטוש כמו הקודמת (גם אם היא לא באמת נטשה התחושה הייתה של נטישה ) אבל ....חלק מהגדילה שלי זה גם להכיר באמת שאבא שלי פגע בי שהמשפחה שלי דפוקה שיש בי דפוסים ותבניות פגועות וכמה שאשנה חלקם ישארו לנצח והאמת הזאת כואבת והאמת הזאת קשה ואני לא מדברת אותה ומנסה לא להיות שם במקום הזה ... ואני מבינה כמה הערך העצמי שלי ירוד וכמה הדפוסים והתבניות לוקחים אותי למטה אחרי שנים של חוזק שלא נשברת שאני יכולה הכל .... מרגישה שאני נמשכת למקום שרוצה לצעוק את הכל ,אבל לא יכולה ...לא מרגישה גיבורה , לא מרגישה חזקה.... מרגישה בפנים מאוד מאוד עצובה ומבויישת יודעת שאני לא אשמה אבל הבושה הזו שאבא שלך נגע בך , אנס אותך ..... הבושה הזאת שנולדתי למשפחה כזאת ... לא עוזבת .... הלוואי והייתי בפנים מרגישה אחרת ...ואולי זה תהליך .. ובנתיים עד שאצליח להאמין אפשר לנסות .... https://www.youtube.com/watch?v=3vzTS74e3no

היי אביב מאוד מזדהה עם תחושותייך מתוקה ויקרה שאת למרות שלא אבי אנס אותי... היו אחרים אחראיים למעשי האונסים שעברתי אבל עברתי עם אבי דברים אחרים קשים גם...שתבעו את חותמם עלי כמו אות קין !! אל תביני אותי בצורה לא נכונה מה שעברת היה גהינום עלי אדמות !! ורק רוצה לחבק ולנחם אותך אם זה בסדר מצידך... אוהבת מאוד חטולית

אבל נסיונות בעבר(לפני שנה) נכשלו.. הרבה רעש בראש, חרדות נוראיות... נוראיות!!! ופחד להכשל... גם בטיפול נסיתי לעזר אבל לשווא.. אבל הרצון ללמןד חזר..אני כל כך רוצה .. הבת שלי אמרה לי, "אימא, בשביל מה?" ואולי היא צודקת...בשביל לעמיד את עצמי במצב של לחץ ופחדים?? אבל עדיין.... הלימודים הקודמים היו קשורים לעבודה, והם בחרו בי, אבל אחרי 3 חודשים נאלצתי להפסיק... יודעת שעשיתי את המקסימום אבל התאכזבתי מאוד... והנה עוד הזדמנות,ולא בטוח אם בכלל יאשרו לי, ויש גם מבחן ממיין... ואני רוצה אבל.... זה יהיה יותר קך אם אני לא אעשה... הרבה יותר קל...

בררתי כבר מאוחר מדי להרשם ללימודים הכל לטובה

ינשופי את יודעת שאני תמיד בעד לנסות ... לפני שנה היה לפני שנה היום את במקום אחר.. הבת שלך דואגת לך סבבה אבל תמיד אפשר לפרוש ותמיד אפשר להצליח ... ואני רק על עצמי יכולה לדבר .. שנים של קורסים ולימודי תעודה ותירוצים למכביר למה לא ....עד שעשיתי את הצעד הראשון .. ואוף סיימתי את התואר .. ועכשיו ... התואר הזה.. את יותר מכולם יודעת כמה קשה לי וכן זה הופך אבל גם מפתח ומחשל ....תמיד שווה לנסות .. מה יקרה אם תצליחי ???

יש גם שנה הבאה ...לא לוותר על חלומות

גם אם הפעם פספסת לדעתי לכי על זה את חכמה ומוכשרת מספיק כדי להצליח ..... איתך 🤗...

תן לי לבוא וללכת רק לנגן אהבה https://www.youtube.com/watch?v=JcSgyNtTnNY שבת של שלום אור ואהבה

כל כך שמחה שאת באה ....

שבוע מבורך

היי סנופקין אהבתי תודה מתוקה טו בשבט שמח חטולית

אולי זה מזדהה עם הרצון שלי להעלם ... אז סתם מצטנפת כאן כמו כדור קטן קטן ... שתהיה שבת טובה

שלום אני סובל מדיכאון וחרדות שהתפתחו לי במשך השנים לא אובחנתי אבל הסימפטומים די זהים למה שמצאתי באינטרנט לאחר שחרורי מצה"ל אני נמצב כל הזמן בין עבודות כתוצאה מהמצב הנפשי שאני שרוי בו, לאחרונה זימנו אותי למילואים, בגלל המצב הנפשי שאני נמצא בו זה רק מקשה עלי יותר אני כרגע לא עובד ואני נמצא במצב שאני מכריח את עצמי לצאת מהמיטה לשטוף פנים ולאכול מזה מספר שנים עוברות לי מידי פעם מחשבות מפורטות על התאבדות בשירותי הצבאי ניסתי לצאת מהצבא אבל בפגישה עם הקב"נית היא כתבה בחו"ד שאני כשיר לשרת אבל כן קיימת מצוקה, לא קיבלתי את החו"ד זה מה ששמעתי ממפקדי. היו לי איתה מספר פגישות, בפגישה האחרונה אמרתי לה שאני מרגיש שאני עלול לפגוע בעצמי בתורנות שמירה שיש לי באותו יום, היא ענתה לי שאני לא הולך לעשות את זה ומי שרוצה להתאבד, מתאבד. מאז אני חושב שיש לי סוג של טראומה מהקב"נים של צה"ל גם אם אקבל חו"ד אני מפחד מגורמי בריאות הנפש שעובדים עבור הצבא ששוב יקטינו את מצוקתי הנפשית ועלולים להביא אותי לכדי קיצון אם זה פגיעה בעצמי או בהם הבנתי שניתן לקבל חו"ד באזרחות אבל אפילו מהם יש לי חשש שלא יקחו דבריי ברצינות ויחשבו שאני משקר ואני לא מדבר אפילו על גורמי הנפש של הצבא שאפילו אטומים יותר מה לעשות? אני פשוט חסר אונים איבדתי כל טיפת אמונה בגורמי בריאות הנפש בקבוצות פייסבוק שהתייעצתי בהם, ענתה לי מישהי שהיא מכירה מישהו כמוני שגם סירב לקבל טיפול ובסוף התאבד, אני מפחד לגמור כמוהו. מנגד אני בטוח שאם החיים ימשיכו לדחוף אותי לקיצון ואני לא אקבל טיפול אני עלול להגיע לשם.

הגענו לטיפול שתקתי . לא דברתי, כי לא היו לי מילים. ואז...... דברו וספרו. ואני שומעת ומקשיבה והכל חדש לי. ואני לא יודעת מה לעשות . ואז אני אומרת שוב ושוב ושוב- " זה לא קרה לי, זה לא היה אני שם, היה מישהו אחר שם.." ואז אני הולכים הביתה והיום אני כבר לא מרגישה כלום

ינשופי יחי הניתוק שמציל אותנו אוהבת אותך שימרי עלייך 😍

נשמע מאוד מבלבל...מאוד עצוב להרגיש ככה איתך מתוקה גם אם אין לי מילים מתאימות להגיד לך חטולית

אודי, באתי, אמרתי והוצאתי את הכעס כי היא בדיוק נוסעת על הימים שלי..כאילו תוכנן כך מראש.. אמרתי לה שאני כועסת שהיא נוסעת בלואוקוסט להנות וכו'..בדיוק כשהתחלתי להזדקק כל כך ולהשתמש בשיטה הזו...שנגעה במקומות הכי כואבים שלי ועכשיו היא נוסעת לה.. ואז, יודע מה אמרה..שהיא מבינה וכו'..אבל שיתפה אותי שחשבה שכך יוצא בדיוק בימים שלי בלי כוונה והיא ממש מצטערת..ולא האמנתי ואז היא אמרה שזו בכלל נסיעה שונה..הסבירה מדוע היא נוסעת ושלא יכלה לבחור ימים, והתרככתי כי הבנתי שזו בכלל לא נסיעת הנאה :( ו...היא אפילו אמרה שאפשרי לעשות שיחת סקייפ..לפני כן אמרתי שלא בחרתי בטיפול בשלט רחוק..וככה הייתי צינית....אבל אמרתי שכשהיא נוסעת תמיד לא יצרתי קשר ואני רוצה להמשיך בזה....וכן, יש התנגדות לטיפול יחד עם רצון עז לפתור כבר את עניין העצב שתקוע בי עמוק בגרון....וכמובן שהילדה הנטושה צועקת אבל הבוגרת הכי מבינה בעולם..ונרגעתי. אתגעגע...ואולי אעזר בך יותר...תודה על היותך, כמה טוב שאפשר לשתף ולפרוק....

היי מיכלי שמחה שהלכת למרות הכל וששיתפת אותה באייך מרגיש לך גם זה חלק לא מבוטל ..לטפל בו שלא ישאר לא פטור עד שתחזור...

מוזר..הוספתי פגישה שיהיו 2 השבוע לפני שתסע (הנוספת היא לפני הרגילה וכבר התרחשה). חושבת שלא יועיל לבוא לפגישה הרגילה פתאום.. שתסע וכשתחזור נדבר. פגישה סתם לא תועיל לפני הנסיעה אולי תלחיץ יותר??? לא יודעת...היא חושבת שהשיטה emdr מועילה יותר משיחה רגילה...לפעמים עושים הפסקה ולא ברצף בגללי. אתה חושב שאני תוקעת את הטיפול??כאילו לא רוצה לשחרר..כך היא אומרת....מה דעתך?אל תשאל לדעתי כי איני יודעת כבר כלום...

הדיאטנית להפרעות אכילה יושבת בקליניקה קטנה שמשותפת עם אחרים. היום בנוסף לפקידה הקולנית ישבה מישהי על הדלת כניסה לחדר ...והם דיברו וכמו ששמעתי את כל הרכילויות שלהן ידעתי שהן שומעות אותי ,קפאתי לא יכולתי להישאר שם אפילו דקה .... ביקשתי את סליחתה שילמתי והלכתי לפני שיצאתי היא אמרה לי זה לגמרי שלך !!!!!משפט קשה ולא מכיל ....כתבתי לה על כך ,מבחינתה זה היה משפט להראות לי שהיא מבינה את הקושי..... עד עכשיו ועברו כבר הרבה שעות הכאב לא מפסיק. התחושה הזו שבכל פעם מחדש אנשי מקצוע בוחרים להפנות את האשמה עלי. במה אני אשמה !!!! שאבא שלי סחר בי עם אחרים שאני בלי עור 99 אחוז מהיום שאנשים מפחידים אותי ואני לא מרגישה בטוחה לדבר על הטריגרים שלי כשמישהו יושב על יד הדלת !!!! אבל עכשיו הכאב הרב הופך לכעס ולקולות שחבל על הכסף (היא פרטית ) והזמן והטרחה ...... פגישה של שעה הסתכמה ב10 דקות. אחרי כמעט חודש כי לא מוצאות ימים תואמים (שלא באשמתי )ועכשיו עוד שלושה שבועות ... לא יודעת איך אצליח להתמיד כך ולא לברוח .. הנה אודי דוגמא לתחושה שאני שונה חריגה מפלצת. שזה לגיטימי לדבר בחדר כזה ורק אני והשריטות שלי לא עומדים בזה .... מחכה כבר שהלילה יגיע והיום הזה יגמר....כל כך רע לי ... מנסה בכל הכוח לטפל בעצמי ושוב ושוב זוכרת שאני פסולה ולא כמו כולם ... דייייי נגמרו לי הכוחות.....רוצה שהעולם יבלע אותי .... ויחד עם זאת גאה בעצמי שהלכתי ולא ברחתי בנועם בלי כעס שאמרתי קשה וכתבתי את מה שכאב ....והעיקר שאני לא נשארת ברצייה במקום שעושה לי רע .... אודי אפשר שיר כזה שיזכיר שאנחנו לא כאלה איומים ... מרגישה עם קרניים וחסרת עור כל כך חשופה ופגיעה.... סליחה שככה ...

אביב מתוקה לא מצאתי בכל מה שכתבת משהו שיראה שאת לא כמו כולם...שאת שונה. .. או שאת פסולה חס וחלילה והמשפט שאמרה לך ..זה רק שלך...!!! באמת משפט קשה ולא מכיל אייך משפט כזה מראה שהיא מבינה את הקושי ? לא מבינה את הדברים האלה ובטח שלא בהקשרם הזה... גמני הייתי נפגעת מאוד.... אולי אחרי הכל לא את היא זו ששונה מאחרים אלה אני...שלא מבינה..?? יפה שלי...עצוב לי מאוד שחווית כאלה דברים כואבים ופוגעים... איתך אהובה חטולית

אביב יקרה היא מפלצת והיא חריגה והיא לא מקצועית בכלל!!!! אני לא מבינה איך היא לא שומרת על הפרטיות שלך... זה מכעיס אותי ברמות- וטוב שכעסת!!! עצוב וכואב ובטח טריגרי עבורך. אבל תזכרי שזב " שלה"!!!!!!! גאה בך שעמדת על שלך ודברת- זה לא מובן מאליו. איתך בלב- אוהבת ינשופים

אביב יקרה, כואב לי לקרוא על התחושות שלך. את לא חריגה או שונה כל כך..את רגישה יותר ומותר לך לבקש פרטיות!!!! כל בן אדם נורמאלי מפריע לו שיושבים בפתח הדלת אך אצלך אולי עוצמתי יותר...אז מה????היא צריכה להתחשב בנסיבות, לארגן סביבה שתתאים לך אחרת באמת חבל על הכסף. תמצאי מישהי עם סביבה מותאמת... אגב אני עם בעיית קשב וריכוז ולא היה שום סיכוי שאעביר פגישה כזו עם דלת פתוחה או שמסתובבים...הראש שלי היה מוסח בטוח. כך שלכל אחד צריכה להיות התאמה! זה לא הופך אותך למפלצת חלילה!!!! נפגעת ואת סובלת מכך, לצערי המפלצת או האדם החריג הוא אביך...עם כל הקושי בהכרה הזו. איתך יקרה!

הכל בסדר ... והיא בסדר רק שפשוט לא מבינה את הרגישויות אבל ,היא לא מפלצת וכנראה שגם אני לא :) חיבוק

תודה לך , ולדיוק הדלת לא פתוחה רק שומעים הכל כי זה מקום קטנטן ... וכן נראה לי שאני רגישה מידי .. חיפשתי המון זמן מישהי מקצועית והיא מקצועית בתחומה בסביבתי ....זה בסדר בורות לא הבריחו אותי משום טיפול וגם לא מזה ... תודה על היותך

גם אני לא מבינה ..... אבל הכל בסדר , רק צומחים מזה תודה על היותך

תודה שקמתי ותודה שאני כבר בדרכי ליום מושלם תודה על המקום הזה שמאפשר לי לזכור את הטוב שבדרך תודה על תנור ששובר מעט מהקור תודה לבגדים שמחממים תודה לגלגל החיים שמזכיר עקביות והתמדה תודה לכל מי שכותב כאן תודה למי שכאן ובשקט תודה לאלמונים שיושים לייקים להודעות מסקרן אותי מי אתם ... תודה ללימודים שעושים אותי מלאה בעניין שלא קשור ישירות אלי תודה למחקר שאפשר לצלול לתוכו שעות בלי להרגיש שהזמן עובר תודה למוזיקה שעוטפת אותי כל הזמן תודה להורי שהביאו אותי לעולם הזה סהכ לא רע כאן כל כך .... תודה למקום הזה שמקבל אותי כמו שאני על כל צדדי ועוד חושב שאני בסדר 😊

אביב ... בכל פעם שאני רואה את העץ של התודות נכנסת בכייף קודם כל לקרא אותך ורואה שעם כל הקשיים שאת עוברת ומתמודדת את איתנה מפעם לפעם יותר.... גם רשימת התודות שלך הולכת ומתארכת ועל זה אני מעריכה אותך בכל פעם מחדש יותר ויותר אז קודם כל תודה גדולה לך על הכוחות שאת נותנת ברוחב לב גם כאן בעץ התודות תודה על ימים שמחים ..😀... החודש חוגגים ימי הולדת לכלתי הגדולה וגם לנכד הכי קטן שלי.. תודה שכל ילדי ונכדי מרגישים טוב ושמחים כולל כל המאומצים שלי...😍... תודה שיצאתי מתוך פלונטר נפשי שהכה בי קשות...עבר תודה שיש מקום להודות על... תודה....🐱😻

חטוליתוש תודה אהובה האמת שאני כותבת תודות גם לעצמי וזה הרבה יותר ארוך מכאן ... כאן זה די תלוי בזמן מחשב שיש לי וכן אני הרבה יותר חזקה ,תודה שאת רואה אותי....

אודי יקר, המאבק הוא בין הילדה הפצועה שאבא אנס, שמרגישה חסרת אונים וחידלון, לבין האישה שאני היום. יש את החיים היום ואת הסדר יום, העבודה והחברים ואני גם יוצאת לדייטים להכיר בן זוג... ומתחת לפני המים יש את המערבולת הזאת, הסחף הזה, הילדה הפציעה הזאת שכל הזמן מנסה לשבש לי. אתה מבין את זה, אודי? ובעיקר היא מצליחה עם האוכל. כל הזמן רק לא להרגיש את הדיכאון, החידלון, הקנאה, הגעגועים. וגם כאן אני קצת מקנאת במה שכתבת לכמה בנות.... הילה

את יודעת הילדה לא רוצה לחבל לך זה מה שהיא מכירה וזוכרת ...חבקי אותה /אותך זה ברור ומוכר החרדה הזו הפחד שנובע משם הוא חלק מאיתנו... והאוכל שנים חשבתי שזאת היא שאוכלת עד שהבנתי שזאת אני שדוחפת לה מתוק כדי לא להרגיש את מה שבא איתה הכאב והדכאון.... זה קשה אהובה והגוף זה סיפור בפני עצמו ... מזכירה לך שאת חזקה ויכולה .....אוהבת אותך מליונים וכל כך גאה בך ....

מצטרפת למה שכתבה לך אביב כי לא מוצאת דברים נוספים להגיד... כך מרגיש גם לי... פשוט חסרת מילים... חטולית

כתבת לי מילים חזקות, מילים טובות....נדירה ומיוחדת .. פעם בתחילת התהליך הייתי נבהלת לא יכולתי לסבול מילים טובות הם ישר גרמו לבהלה ומצוקה וישר לציניות וכעס.... היום אני לא נבהלת זה דווקא מחמם את הלב ונותן הרגשה טובה ומבוכה מצד אחד ..ומהצד השני מהדהד בלי הפסקה עד כמה את אותה נקודה בי אני רואה אחרת. אני בדרך כלל חווה שאנשים רואים אותי מוזרה שונה חריגה ....מפריעה מטרידה אולי נדחפת ...בדרך כלל בהרגשה שלי אני סוג של מפלצת (בלי קשר לפיצול )ולכן מראש מרחיקה את עצמי מאנשים. מדברים על הימנעות מחברה בפוסט טראומה כמו העולם מסוכן . אבל אני די נאיבית מרחיקה את עצמי מאנשים כי מרגישה שאנשים לא רוצים אותי בחברתם .. בגלל שאני שונה אחרת או במילים שלך אודי נדירה ומיוחדת ... אולי הגיע הזמן לשנות תקליט בראש ...אבל זה מפחיד ...האמת תוך כדי כתיבה מבינה שחלק בי לא רוצה שיתקרבו או שיאהבו....זה עצוב 😢

קחי רק את הטוב שמסוגל לגרום לך להרגיש בדיוק את מה שאת.... נדירה ומיוחדת כי כזו את עשית דרך ארוכה ומלאת קשיים כדי להגיע למקום הזה כך שאת בהחלט יכולה לאמץ את המילים אליך ולהאמין שאת באמת נדירה ומיוחדת חטולית

כאן גרמת לי לצחוק עם התקליטים אבל זה כל כך מדוייק .....בזכותך הבנתי עד כמה התבניות שלי בראש הופכות את התקליט כל הזמן חזרה לצד א' תודה לך... ותודה לך על המילים(ללא ידוע?) שמתחתיי אוהבת אותך כל כך ...קראתי ורציתי לחבק אותך ..אלוף המילים .

שלום, אני גרושה בת 41 ואם ל 3. לפני 5 שנים היכרתי דרך חברה בחור מדהים גרוש ואב לשתי בנות מקסימות. גיליתי שגם לאחר אכזבות רבות מזוגיות אפשר להתאהב מחדש. בן זוגי ( כבר לא) היה אדם מדהים , הכימיה בינינו הייתה נדירה עד כדי יחידה במינה. הייתה לנו זוגיות נפלאה למעט בעיה אחת ... לבן זוגי הייתה בעיית אמון , הוא חשד בכל חיוך, מבט, אמירה,ריח,לבוש,הודעה,שיחה,פעולה בחיי. יש לציין שחיי די שגרתיים, עבודה בית . בתחילת היחסים סיפר לי כי הסיבה לגירושין שלו הייתה בגידה מצד גרושתו. היות ובגילי למדתי שאין שלמות הייתי בטוחה כי במשך הזמן עם העמקת ההיכרות אצליח להשתיק את חששיו והוא יאמין בי בגלל מי שאני. לצערי עם השנים התופעה רק החריפה : כל היום הייתי נתונה למעקבי טלפון , שמיעת שיחות מוקלטות, תיעוד תנועות בווטסאפ , פייסבוק . היות ולא היה לי מה להסתיר לא חשבתי תחילה, עד שהתחילו ההזיות . בן זוגי היה בונה תסריט שלם בהודעה של שלום , התחלתי לנתק כל קשר עם הסביבה כל עוד זה היה תלוי בי. לא יוצאת עם חברות, לא עם משפחה, טיולים אך ורק איתו אך זה עדיין לא היה מחיר שהסכמתי לשלם תמורת אהבתו. לבסוף התחיל לעזוב את הבית בכל פעם שעולה חשד במוחו ( לעולם לא הייתה סיבה כלשהי אמיתית לכך) , אני הייתי שורדת יומים ספורים רוצה אחריו בהסברים, הרי מסכן , הוא מושלם רק עם בעיה אחת , ואני לא יכולה לנשום בלעדיו. התחלתי לשקר- למחוק הודעות ושיחות , שלא היה להם שום תוכן .., בסגנון איפה המפתחות מהמשרד, האם יש ישיבה וכאלה מאנשים ספציפיים אשר הפכו למטרה בענייו. כמובן שבתור אחת שלא טובה בכך נפלתי בשקר ניסיתי להסביר לו ממה נובע המעשה שלי , מזה שאני מעדיפה להעלים מידע רק על מנת לא להתמודד עם החרדות והתגובות , למזלי השיחות שנמחקו שוחזרו והיה ניתן להוכיח את טענתי. וכן הלאה עד שבסוף הוא עזב אותי שוב על משהו הזוי לחלוטין , הטון דיבור שלי , אני פיעקתי ובעיניו גנחתי!!! הפעם התחלתי לקרוא בספרות המקצועית... ולאחר עשרות כתבות מקצועיות - 100 מ100 התאמה לקנאה פתולוגית . הבנתי שלא משנה מה אני יעשה , אני בחיים לא אוכל לזכות באמונו ולהעניק לו שקט נפשי. לא רדפתי אחריו , ניסיתי להמשיך ... במשך יומיים בלבד... ואז הוא , זה שלא רצה לראות ולשמוע ממני, זה שקלל אותי וזרק אותי כמו אחרון בני האדם , התחיל לתקוף בהודעות מאיימות בטענה שהצליח לתפוס אותי על חם. התעלמתי , הרי אני כבר למודת ניסיון, ואז הוא הגיע לביתי באמצע הלילה , כביכול לאסוף את שארית חפציו והחל לצחוק עליי שהוא תפס אותי, שכפל סים, הייתי חזקה לראשונה , הרי כבר הכל היה ברור ... אמרתי לו שהלוואי וכך הדבר אז אולי הוא היה מצליח להבין עד כמה הוא טעה , ואז הוכחתי לו את ההיפך הגמור מהתסריט שהוא בנה ע"י השמעת שיחה. בן זוגי איבד צלם אנוש , כאילו הקרקע נפערה מתחתיו , דרש את הנייד שלי , ניסה לקחת אותו בכוח וכשלא הצליח אחז באכזריות בצוורי והחל לחנוק אותי , השתחררתי איכשהו אחיזתו והוא זינק שוב. הרגשתי שהחיים אוזלים ממני , נלחמתי עליהם תוך כדי שזעקתי לעזרה . הוא התעשת... הסתכל עליי , ואמר ... "תרגעי , לא נגעתי בך". זאת הייתה הפעם הראשונה שהשתמש באלימות פיזית. מכאן המשטרה התערבה, הגשתי תלונה , ואחרי זה הגיע הבכי המר ... הפסדתי אותו לנצח, אהבת חיי, אדם שהייתי לא רק נאמנה לו אלא גם היום אני לא מסוגלת לחשוב על גבר אחר, בן אדם שהייתי מוכנה לבלות איתו את שארית חיי עזב אותי כי הוא החליט שאני לא נאמנה , כמעט הרג אותי כי הוא הרגיש שאני בוגדת בו , מה יהיה איתו , אחרי התלונה ?! הפכתי עולמות כדי להקטין את הנזקים, ואני מקווה שהצלחתי , לפחות שאוכל לחיות עם זה שלא תרמתי את גורלו , אם כל ההבנה כי הוא זה שעשה מעשה שלא יעשה. כן, אכן כן, אני סובלת תסמונת האישה המוכה, מודעת וכבר נמצאת בטיפול . אך בחיים לא אוכל להשלים עם המציאות ההזיה , שני אנשים ,כל כך מאוהבים, עם חיי זוגיות בגדול מדהימים ומלאי חוויות נפלאות כמשפחה , פרקו הכל בגלל מחלה שעד שלא נתקלתי בה לא ידעתי על קיומה . ליבי ונפשי שבורים לחתיכות ... בבקשה קצת הגיון... משהו שיסביר לי ממתי העולם כבר לא נראה שפוי ...

הי לך , עצוב לקרוא אותך שמחה שאת בטיפול מגיע לך הטוב ביותר ואני מקווה שעוד תאפשרי לו להגיע... אתך

הי NOT_FOUND.. אני מבינה מה את מרגישה. זה מאוד קשה. ונראה ומרגיש שהבחור, אהבתו, זוגיות וכל מה שקשור בה - זה כל העולם. עולם שלם. שממלא את החיים. אבל יש גם את NOT_FOUND. צריך למצוא אותה. זה קשה. והיא יכולה להיות חזקה. בלתי תלויה. צריך הרבה עזרה, שאת מקבלת בטיפול. בתקווה שעם הזמן זה ירגיש יותר טוב.

היי אודי. אני קשורה מאוד למטפל שלי. אני מאוד אוהבת אותו. אני כבר לא נלחמת בזה... הוא עוגן ויציבות בשבילי. אני אוהבת להסתכל בעיניים שלו, להרגיש את החום שלו והאכפתיות שלו אליי. כבר מזמן לא כעסתי עליו ולא רבנו... כבר 9 שנים ביחד אודי.... זה הרבה שנים.... אני מודה לאלוהים שהפגיש ביננו בתוך כל החושך של חיי הילה

מתוקה זה נשמע ממש נהדר שרק ימשיך כך איתך יפה שלי.. חטולית

רוח חודרת מבעד לכסתות, הקור העז מצמרר את השכבות, הבוגרת לא מנחמת, ילדה זכה, מיוחדת. ליבה עוד פועם בקרבי, ראשה עוד מונח בחיקי, לא בגרה, לא הבינה, לא הגיעה ל גיל שבו תוכל להכיל.. בוגרת, נושמת, כבר לא מיוחדת, בידה היא אוחזת, ברוח נלחמת... שתיהן מנסות את הקור לכבות.. מתחת לכסתות.

אודי ...אתה יודע את השיר הזה קיבלתי ממך ביום שהמטפלת הקודמת הודיע לי שסיימנו טיפול.... אודי , היית מאמין שעברו כבר 3 שנים.... עוד שבועיים 3 שנים שאני בטיפול ....סה"כ 9 שנים. כל שבוע לפעמים יותר,אין ספק שבמקום הרבה יותר טוב ...והרבה מתנות .... ועוד המון המון עבודה...היום בשעה היינו שם הרבה מהחלקים שלי מי היה מאמין שאני יאפשר להם להגיע .... לקשים ,לציידת...ולכל האחרים יוצאים באים .... ועדין זה מרגיש כמו מופע אמים ....בדוי ולא אמיתי ..ורק הגוף מדייק בסיפור חיי המורכב .... ואני ,אני מבולבלת..... אבל בדבר אחד בטוחה ..תודה לך על כל השנים האלה כאן על כל המילים על היחד ,על התמיכה ...עד לצמיחה ולקושי ...תודה על היותך אדם טוב כל כך ..

היי אודי. ביקורת בעבודה. מאוד אינטנסיבית. מאתמול. גם בוועדה שהייתה היום. גם אתמול. הרבה הרבה ביקורת. אין לי כח כבר. מפורקת

בהחלט מתיש .. זה משהו שעושים בדרך כלל לפני סוף שנה ?? מקווה שיגמר מהר חטולית

לא תהיה שתי פגישת. לא אחת, שתיים.. מה שאומר שלושה שבועות.. שבוע הבא כן ואחר כך שלושה שבועות..אז אולי עדיף שגם שבוע הבא לא ודי! נמאס לי מכל הטיפול הזה. מהלופים שלי של דיכי כזה. אולי לא כזה שכתוב בספרים אך בהחלט עצובה מידיי.. והיא. אולי באמת אין בה חמלה כלפיי...הכל סתם. אין ולא מגיע לי שתהיה....עצוב

מיכלי מקווה שהיום את כבר נושמת ורואה את הדברים באור קצת פחות קשה ....אתך ושלושה שבועות זה בהחלט ארוך אבל כבר עברת את זה ....ואת יודעת שאת יכולה 😊

היי מיכלי מבינה שיהיה לך קשה ובהחלט מגיע לך חמלה מקווה שהתקופה הקשה תעבור מהר חטולית

על נייר סופג ללא גבולות מילים חורצות בי גורלות. מדכא הוא העבר ואין עתיד לוחץ, כואב מכביד.. העט בוחשת בתוך החשיכה בתוך קדירה של מכשפה. ללא רחם העט חדה כתער, בתוך ליבך כבר לא יזרח הסהר.... והוא יודע, ודאי מתגעגע נפשי סוערת הוא משתגע מחר יהיה יום חדש לשנינו למרות הפער העצום בינינו.....

מיכלי💗

מיכלי חיבוק גדול עד אליך...《 》 🤗😻.. חטולית

שלא יגידו עד כמה שהתקדמתי שיבינו שכל יום הוא קשה שכל יום הקולות בראש מלווים אותי שאין שקט בפנים וכאשר את מנסה לכייף גם שם הקולות נמצאים ולא נותנים שום שקט..

כל כך מובן שזה מה שרוצים... את השקט הנפשי וההבנה..איתך.

ינשופית מתוקה זה שאומרים לך שהתקדמת לא אומר שלא יודעים כמה קשה לך אבל תראי מתוקה שעם כל כמה שמאוד קשה לך ועם כל הקולות שלא נותנים לך מנוחה ואין שום שקט לא בפנים ולא בכלל.... את מצליחה להתקדם וזה לא רע בכלל בשבילך וגם בשבילם.. אוהבת חטולית

תודה מיכלי.. תודה מאוד

חטוליתוש - אני יודעת שהתקדמתי אבל כאשר משתפים שקשה ושהכאב לא נגמר ואומרים לך שאת מתקדמת זה לא נאמר בזמן המתאים

ינשופי יקרה מאוד מאוד מאוד מבינה .. ובכל זאת כמה נקודות למחשבה... המטפלת היא לא חברה ככה שאם היא תהייה כל הזמן במקום שמבין ולא מזכיר שאת יכולה ...אז תשארי באותה נקודה ולא תזוזי ממנה... עוד דבר ,האם זה לא קצת רצון שיקחו אותם ממך כמו לא שלך.. ברור שהם אתך כל הזמן הם חלק ממך ואני מעדיפה לחשוב עליהם כעל חלקים ממני או צדדים ולא ....קולות .. חשוב שתקשיבי להם תפתחי איתם שיח תאמיני לי הם יאכלו לך את הראש פחות 😊 ועדין .....זה קשה זה מעייף וזה פשוט מדכא אבל לומדים לחיות ביחד כולם ..😍🙅🙅🙅🙅

ינשופית מתוקה מבינה אותך ומבינה שלא בזמן בשבילך מקווה שתמצאי את השקט שאת צריכה שהכאב ירד ויוקל לך חטולית

אביב יקרה אני יודעת שאת מבינה ונכון המטפלת לא חברה ואני מנסה לראות את ההתקדמות וגם משתפת על זה בטיפול. רק הפעם בזמן מצוקה הרגשתי שבמקום להיות איתנו ולאפשר לי /לנו לבטא את הכאב הנוראי היא התעקשה שאתמקד בהתקדמות. אם היתה מאפשרת מקום לכאב זה היה עוזר יותר..

שלום אני בחורה צעירה בת 28 אם לשלושה ילדים. יש לי שני תארים ואני בחורה די מוצלחת במובן המקצועי בחיי. עברתי בילדותי מסכת חיים חא פשוטה. התחתנתי בגיל צעיר והרגשתי שעם הזמן החיים מתקדמים לי מהר משחשבתי. לסיפור שלי נכנס מטפל זוגי מכובד מאד. שקיבלנו המלצות רבות עליו. מתחילה הייתי זו שיותר מעורבת בתהליך הטיפולי. הטיפול היה בתשלום ועם הזמן המטפל נכנס לחיינו ופסק מלקבל תשלום. מכיוון שהיה מודע למצב הכלכלי הגרוע באותה תקופה. וראה בי כפרוייקט. נבנתה מערכת יחסים מאד אינטנסיבית ופתוחה. מאד שקופה עם הרבה אמון ורגש. אחת הבעיות שבגללן פניתי למטפל. זה כי יש לי בעיה שאני רוצה שכולם כל מי שסביבי יאהב אותי. היה לי קושי בקבלת ביקורת .. וסמכות. והרגשתי שכל גבר שאני באינטראקציה איתו אהיה עבורו מקור ריגשי. הייתה לי הצלחה גדולה בעניין. כל הגברים סביבי תמיד יתאהבו בי בסופו של דבר. אני אדם מאד כריזמתי עם יופי וחושניות. אני יודעת שאני משדרת מיניות על פני השטח שמחת חיים ופתיחות. והרגשתי רצון להתנתק מהמקום הזה בחיי. ולהיות יותר מתונה ומווסתת רגשית. הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. המטפל שלי ידע הכל עליי.הכל!!! על חדר המיטות שלי. על התיסכולים שלי. ופתאום החלה להיווצר מערכת יחסים אינטימית. זה החל בקנייה של דברים מצידו.. מילות אהבה. על מנת לתרץ את מילות האהבה טען שהוא כמו אב בשבילי. הוא היה מודע למקום הזה של חיסרון באב. הוא היה ממלא אותי בכל מה שכביכול היה חסר לי. אבל אני חדת אבחנה ידעתי וזיהיתי... שקורה משהו שהוא לא בסדר. עד שיום אחד קראתי לצרה בשמה בפניו. אמרתי לו אתה מאוהב בי! והוא אישר זאת. יום אחד הוא בא אליי ונתתי לו יד.. לאחר מכן הנשיקה... ובאותו רגע של נשיקה חרב עליי עולמי. הרגשתי שהאמון בבני אדם אדם ובגברים לא קיים אצלי יותר. שיתפתי את בעלי וביחד בנינו תכנית איך לסיים את הקשר איתו בצורה שלא תסכן אותי. מדובר באישיות מוכרת מאד. שחלילה אם יוודע הדבר אני עלולה להנזק. ידעתי שאם אשרוף אותו הוא עלול להוציא אותי משוגעת ומדומיינת .. כי הרי אני המטופלת והוא המטפל. לכן העצמתי אותו בשיחת הפרידה ואמרתי לו שעבורו אני עושה זאת. כי הוא במקום מדהים וכל הבניין שבנה עלול להתפורר בגלל פנטזיה. כמובן שהוא לא הסכים איתי וטען שאני לא יכולה בלעדיו. והוא לא יכול בלעדיי ושמעולם אישה לא אהבה ועניקה לו חום כמוני. התחושה שלי הייתה. את אישה מסוכנת תראי את מי הצלחת להפיל האשמה היא עליי ואני לא מצליחה להתנתק מהמקום הזה.. ביקשתי ממנו שיתנתק לא יתקשר ולא ינסה ליצור קשר בשום צורה. הןא אמר שיכבד אבל יודע שאחזור אליו. טיפול של 5 שנים הפך עבורי לחור שחור. איני יודעת במבט לאחור מה היה טיפולי מה לא. מה היה אינטרס ומה לא.. בעלי לא מוכן יותר שאלך למטפלים גברים עקב הסיבה הזו. הוא אמר לי שאני אישה מפתה מאד וכל אחד יפול. המשפט הזה שלו לא הוסיף לערך האמון בחיי. ועוד יותר גרע באמונה בעצמי ובאישיות שלי.. שמשהו באמת יכול להשתנות אצלי.. מה אני איזו אלת מין ואהבה שכוחם מתאהבים בה? כמובן שלא!! אז מה זן הצרה הזו? אשמח שתשקף לי את מה שקרה פה. אשמח שתתן לי עוגן של אמינות ואמונה בקשרים עתידיים. אני מרוסקת נפשית מהאירוע הזה. חשה טראומה פנימית וסוג של אובדן... של אדם שהיה יקר לי והיה הכל.. ופתאום כלום ואיננו. תודה לך רוזלין.

לין יקרה עצוב לי לקרוא אותך תפקיד של מטפל/ת להיות אמין ולשמור על גבולות - לא משנה כמה שאת "מפתה" אותו, תפקידו לעמיד גבול!!!!! זה מכעיס אותי מאוד מה שהוא עשה לך ואת ממש לא אשמה, אבל ממש!!! מטפל מקצועי היה עובד איתך לעזור לך להבין את ההתנהגויות שלך ויחד עם זה לשמור גבול.... אני נפגעתי בעצמי מינית בטיפול וכל השנים האשמתי את עצמי שזה היה בגלל שבקשתי את זה עד שהבנתי שזה אחריאות של המטפל .. מגיע לך טיפול עם מטפל או מטפלת נאמנים.. אל תוותרי על עצמך... יש מטפלים טובים שאפשר לסמוך עלייהם...

אחותי הקטנה בת 28 נמצאת במצוקה גדולה, לקחתי אותה למיון פסיכיאטרי בגלל תחושות של בדידות, ייאוש ומחשבות להתאבד בנסיעה עם מכונית לתהום. מזה חודשיים איננה מוצאת טעם לחיים. את רוב שעות היום מבלה במיטה, ישנה, אוכלת ובוכה. היא מסרבת להתרחץ או לנקות ביתה. מצב רוחה ירוד ואין לה מצב רוח. לפני המשבר הזה היא הייתה אנרגטית יתר על המידה, במרכז העיניינים, נוטה להסתבך בהרפתקאות מיניות, וכשהריגוש דעך היא הופיעה עם מאהב חדש. היו לה הרבה חובות בבנק, בזבזה כספים רבים ללא הכר, בילתה לילות כל ערב באופן פרוע, עברה הרבה הפלות, פוטרה לעיתים קרובות מכל עבודה חדשה שמצאה. ביום כיף שהיה במקום עבודתה התקרבה אחותי למנהל הישיר שלה והיא הצהירה שהם מיועדים זה לזו. כשחזרה לעבודה דחה המנהל את מחוותיה הרומנטיות והבהיר לה שהתנהגותה אינה מקובלת עליו. אחותי הקימה מהומה והאשימה אותו בהטרדה מינית. רק בהשפעתי ביטלה את התלונה ועזבה מרצונה את העבודה. מאז...היא בבית עד שהגיעה למיון. אני ממש מבקשת עזרתך.

היי, ממזמן לא הייתי פה. ימים לא פשוטים... מאוד לא פשוטים. והפגישה היום הייתה נוראית. פשוט איומה... כבר חצי שנה מטופלת אצלו. עד עכשיו היה בסדר והפעם היה נורא. מאוד נפגעתי ממנו. והפגיעה דווקא בתקופה כזו לא פשוטה בעבורי. מאוד לא רגיש מצידו ומאוד מאכזב.

מצטערת לשמוע שעבר קשה אבל חושבת שכדאי לדבר על זה בפגישה הבאה... אוהבת חטולית

היי שוב... מקווה שלא פספסתי... התחלנו לדבר על הגוף... זה התחיל בקניית הבגדים החדשים.. אני ממשיכה בדיקור הסיני- כמובן בתיאום עם הפסיכולוג. מנסה להביא את הגוף לטיפול. הוא תמיד נוכח, אבל לא דרך מילים. מנסה לתת מילים לגוף, לכאב, לשבר, לטראומה. אני זוכרת את הטראומה מגיל 5 אבל בחוויה הפנימית זה קרה קודם. אין לי זיכרון של הגוף- לפני הטראומה. אודי, אתה יכול להבין את הפחד להיות יפה ומושכת? למשוך תשומת לב לגוף? לא ממקום פרובוקטיבי. ממקום יותר נוכח. אשמח לשמוע ממך מילים. הילה

מבינה אותך לגמרי ... חייתי המון שנים עם התחושות האלה..שלא יכלו לעזוב... הטראומות..( שלי ) לא נגמרו רק בזכרון של המוח..עד היום הגוף זוכר וגם המוח וזה לא נגמר....למרות הטיפולים... כי החיים שלנו נמצאים אולי כמעט תמיד במקום שהטריגר נמצא..במדיה ..בפרסומות... ובכל מקום ..אנחנו רואים ושומעים... מאחלת לך שתצליחי להתנתק מהכל ..את מספיק חזקה וצעירה...מאמינה בך.. אוהבת חטולית

לא תמיד מצליחה לכתוב או להביע תחושות קשות כשהן מגיעות. משתפת פה... אשתף גם אותה...אולימפחד משיתוף כי הכל נראה כזה כוזב...לא אמיתי החמלה הזו..לא יודעת....גל שיעבור כך אומרים. הלב העצוב, מבקש להסיר את שכבות האופל מעליו. נאלץ להסדיר שוב את קצב החיים. האם יפתח החלון? האם הדלת? רועד, פוחד מרוח פרצים חודרת. מאנשי החיוך הכוזב, מאנשי האהבה הכבויה....

מיכלוש למה הכל נראה כוזב לא יכול להיות שזה באמת...אמיתי.. החמלה... מה נותן לך את ההרגשה שזה לא אמיתי..? אולי את חושבת שלא מגיע לך חמלה ?? אבל כן מגיע לך מתוקה וגם יותר מזה אולי תנסי לשנות גישה ...וכן לקבל כי כן מגיע.. אוהבת חטולית

אני מכיר את התחושה של איבוד שליטה, שלא הייתי נאמן לעצמי ועשיתי דברים כדי לרצות אחרים. זה עובד מספר שנים עד שזה מתפרץ החוצה וזה מה שקרה לך. לא תצליחי להדחיק את זה יותר. חרדה היא תוצאה של הדחקה. מעתה והלאה תהיי נאמנה לעצמך ואל תעשי שום דבר שלא הולך יד ביד עם ה self שלך

אני מניחה שכתבת תגובה למיכל... כדי שזה לא יצור כותרת נפרדת ובלתי מקושרת אתה צריך להכנס בתחתית ל..תגובה ושם לכתוב את ההודעה שלך.. בהצלחה לפעם הבאה וברוך הבא לפורום.. חטולית

https://www.youtube.com/watch?v=WSiDvGpwbUY בדוק! יש מי ששומר עלי נותן לי את הכוחות עוד לא מצאתי את התשובה אבל קוראים לזה לחיות מתי אלמד לבחור נכון להאמין לראות שטוב בלי להביט שוב לאחור לבחור נכון

מתוקה שאת כייף לקרא את מה שאת מביאה תמיד ותודה על התגובה החמה שלך למטה אוהבת חטולית

❤

היי אודי מר דיכאון שוב הגיע לבקר. אני מנסה לגרש אותו, שילך לקור שבחוץ אבל הוא פחות מתרגש מהעניין ;) קשה לתפקד להתקלח, לנקות, לעשות כביסות ולהתארגן לעבודה. ביום שישי הייתי אצל הרופאה והוסיפה לי כדור חדש לייצוב המצב רוח היא אמרה.. הילה

היי הילה האמת שהקור הזה באמת מדכא גם אותי...אולי גם את מושפעת ממנו ולכן הדכאון ?? כל מה שרגילים לעשות כשמזג האוויר נוח..ממש מתבטל כשקררררר.. ואם זה לא מהקור...אולי עברה עליך עכשיו תקופה קשה בעבודה שהשאירה אותך חסרת אנרגיות....ואת אולי גם לא מרוצה ממה שקורה סביבך... כל מיני דברים כאלה קטנים שמצטברים גם יכולים להביא להרגשת דיכאון... שולחת חיבוק גדול וחם שיבריח את הדיכאון... אוהבת חטולית