מיכלי חושבת עלייך
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בבקשה אולי מה שאני אכתוב עכשיו לא יהיה לך נכון, אז תזכרי שאני בעדך ושזה מה שעולה בי אולי אני טועה .... אני מרגישה , שיש בך לצד הגעגוע המון כעס ותסכול ..המון כאב אבל, אני לא בטוחה עד כמה הוא קשור למטפלת ... לדעתי בהרגשה שלך המטפלת "שכנעה"אותך לעשות טיפול שונה חדשני ...לא יודעת עד כמה התמסרת לEMDR (שלדעתי הוא כלי אדיר , מעניין שמאוד עוזר לטיפול כשזה בידיים נכונות ) מתוך רצון לקדם את הטיפול או מתוך מקום פנימי שרצה לרצות אותה ....או הגיוני שמתוך שניהם .... ואז , ברגע שאת בתוך הכאב של המראות וההבנות שעלו בך , שם היא "נוטשת " אותך, חוצפנית כזאת :) והצורך שלך להבין למה היא נוטשת אותך היה עוד בשאלות אליה על הלואו קוסט (שמי מאיתנו לא נוסע ככה) הצורך שלך לדעת הוא סוג של "שליטה" אבל שליטה מדומה , כמו אם תדעי למה היא נסעה (נניח ללמוד או לטפל בבן משפחה ) אז זה לא נטישה זה בסדר .....ואז את מבינה שאין לך שליטה והתחושה היא שהיא יודעת יותר ממך על עצמך .... היא לא , מטפל הוא לא קוסם ..מטפל משתמש בידע שלו (מיומנויות הטיפול) ובאינטואיציה שלו למה שאת מביאה אלייה... אני אתן לך דוגמא עלייך בגן , את יודעת עוד לפני שזה קורה שילדים יריבו את יודעת עוד לפני שזה קורה שסיטואציה מסויימת תיגמר בבכי ......אבל זה לא שאת יודעת יותר מהם את יודעת את זה מהחיבורים שאת עושה ממה שהילדים מביאים אלייך .... עוד דבר יקרה , ברגע ש"נפלת " למקום שחיפש עלייה את מרגישה שאת יודעת סוד , משהו שהיא לא יודעת שאת יודעת ...זה "פיל " בחדר זה "פיל " במערכת היחסים בניכן ...(את מסתירה ממנה סוד) אני מרגישה שהכעס והתסכול שלך הם חוסר האונים שלך מול הרגשות שעלו כלפי אבא כלפי אמא והם מושלכים על הנסיעה שלה ...מערכות יחסים אהובה שאת, הייתי ממש רוצה שתכתבי , תכתבי על הכעס הזה שיש בך על התסכול על הגעגוע ליד התומכת האוהבת מבלי לתת להגיון מקום ...ככה ישר מהבטן לשפוך הכל על הדף עם הכאב והדמעות ....ואז לקחת את זה אלייה ולקרוא את זה איתה .... המקום הזה שאת מרגישה עכשיו כל כך נמוך יקפיץ אותך עוד המון צעדים קדימה ואולי ישחרר אותך מהחוסר אונים הראשוני שחווית בחיים ...והוא אהובה לא מהמטפלת ... אתך , מחבקת
וואו אביב יקרה.... ממש השקעת בי😮 תודה... יש משהו בדברייך... המטפלת שלי כל פעם לומדת דברים חדשים..השיטה הזו כבר ישנה עבורה😅כבר הרבה זמן היא עובדת עם המכשיר הזה..אבל עבורי זה חדש..כבר כתבתי פעם שאני כמו עכבר במעבדה..ניסיונות..היא לא מכריחה אותי אבל...אולי קצת הרגשה של תסכול וכעס שמתחילים משהו ואז נעצר. וההתמודדות מבאסת. והפעם קשה לי במיוחד.... כשיהיה לי זמן אקרא אותך שוב ושוב כדי להבין למה התכוונת.מפחדת אולי לכתוב ולהביא לה...לא יודעת. כן, עצובה וכועסת וממורמרת עליה שנסעה אבל גם יודעת למה נסעה...והאם זה הכרחיהנסיעה הזו?זה החיים שלה. וההחלטות שלה ואני לא קובעת מה נכון ומה לא...עבורי זה באסה.