אודי - זקוקה לתגובתך האובייקטיבית בבקשה

כאשר אני יושבת עם עצמי בשקט אני מאמינה באמת שאין חלקים. אני כן מאמינה שכמו של כל אחד יש צדדים שונים של האישיות שלו, גם אצלי זה כך. אמרתי למטפלת היום שהכי אני רוצה בשביל עצמי שקט ושלווה בפנים ושלא אהיה רדופה על ידי פחד אימה 24/7. אמרתי לה שאני רוצה להתמקד בכאן ועכשיו אבל כל פעם שאני מגיעה לפגישה החלקים נלחמים לקחת מקום. אמרתי לה שאני לא מאמינה בהם ושאני מרגישה שאני במלכודת. היא שאלה אותי," איך יוצאים ממבולת?" ועניתי לה על ידי זה שמרפים ולא נלחמים- אודי- אני לא רוצה להמשיך בדרך הזו שהלכנו בו עד עכשיו אבל זה כמעט בלתי אפשרי אחרת.... אתה חושב שאם אתמקד בכאן ועכשיו לא משנה מה ולא אוותר בהמשך יהיה יותר קל? שיגמרו המלחמות והחלקים של אישיות יהיו שקטים יותר? תודה על תגובתך

רוצה לדייק את השאלה יותר- האם זה מועיל להתייחס לחלקים או שזה מעצים את הפיצול? האם עדיף להתעקש להתמקד בכאן ועכשיו כדי לא להשחף לסיוטים שלא נגמרים? אולי אין תשובה חד משמעי וזה לא שחור או לבן אבל בכל זאת אני מבולבלת ומחפשת תשובות. וגם אני הכי מפחדת להשחף לייאוש ולדכאונות שלא בטוחה שאצא מהם. תודה

כל השנים התייחסה לחלקים ומדי פעם שהיא לא מתייחסת יש מצוקה בפנים

הי ינשוף, מלכתחילה, הדיסוציאציה נוצרת בגלל הקושי לקבל חלקים שונים, כך שאם מגיעים לקבלה שלהם (בדומה להרפיה, או להתמקדות בכאן ועכשיו) - זה בהחלט אפשרי. אבל זה קשה, כי כל החיים לומדים אחרת, וממקום השרדותי ולא נינוח... אודי

תודה אודי על מילותייך הרגיעו וגם הפחידו.. אבל מילים מדוייקות