מתגעגעת ....

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

14/02/2019 | 07:51 | מאת: אביב 22

אני עצובה אני לא מצליחה להיות בשום מקום דווקא לפגישה לקחתי את מה שכתבתי כאן והצלחתי לתת לה לעזור ולי להיות אבל זהו דקה אחרי נעלתי הכל הכאב הצורך הבכי הכל נעול ... גם מכאן מתרחקת למרות שנמצאת המון ....כמו כלב עזוב שזקוק לפינה אבל בורח כי מפחד ממכה.... מאבדת המון זמן ,יודעת את זה כי מנסה ללמוד למבחנים ואחרי שעה מגלה שקראתי שתי שורות 😢 החומר הזה קשה לי כל כך ....כל הפרעות הנפש ..הכל נוגע בי ,מציב לי מראות כואבות .. והכי חשוב זה הלהצליח לדבר את הקונפליקטים מול אמא לפני שהיא נעלמת ולא מסממת את עצמי עם כלום ... אין משכחי כאב לנפש אז יש הדחקה ....שלא עוזרת וגם כאן עצוב ואני דואגת וגם כועסת ....אבל מבינה שככה זה . ובמבי סליחה שמשתמשת במילותייך יודעת שהכוונה הייתה בהם בגלל המחקר של אודי ובכל זאת הם כאבו לי מאוד "שנשאר לך זמן את באה לכאן לשחק"...ואולי הם המראה למה שקורה כאן ...וירטואלי ולא באמת אמיתי ...

לקריאה נוספת והעמקה
14/02/2019 | 12:04 | מאת: חטוליתוש

קוראת אותך יותר מכמה פעמים.. כל כך מבינה את הרצון לדבר מול אמא את כל הקונפליקטים לפני שתעלם... בפסח תמלא 84 שנים...והיא לא נהיית יותר קלה עם השנים..מה גם שאי אפשר כבר להגיד כל מה שעולה...משום בחינה...מיד הלחץ דם שלה עולה וגם הסוכר...מפחיד אותי נורא אז שותקת בולעת...מתעלמת ..נעלמת..וממשיכה להדחיק... מצטערת אהובה שאת עוברת כאלה ימים קשים ואין מה שיכול להקל... ובאמת שאת צודקת בדבר הנכון והקשה שזה רק קשרים ויטואלים... ולא אמיתי...לצערי... איתך אהובה ויקרה שלי..😍🤩🤗🥰... חטולית

14/02/2019 | 16:18 | מאת: מכל

אביב יקרה, קשה ללמוד כך. אני פעם עשיתי קורס על פגיעות בילדים וזה עשה לי באלגן..אז יכולה רק לדמיין מה את לומדת ומה זה עושה.. בקשר למקום הזה. הוא אמיתי בהחלט!!! העיניין הוא שפה זה לא טיפול ולא תחליף לטיפול. זה מעין מקום כזה לשיתוף ולהוציא דברים שקשורים לטיפול שאיש לא מבין לפעמים..ואם יגולים נכנסים ואם לא אז לא..מאמינה שהמון קוראים אבל לא כותבים.ככה זה בעולם של ימינו. איתך.

14/02/2019 | 17:49 | מאת: .במבי פצוע..

אביב יקרה... קראתי את הודעתך והבטן התכווצה לי... התכווצה בגלל שההודעה שלך נגעה בי..הרגשתי שיש בהודעה כאב,עצב, חיפוש,כעס,דאגה,קצת יאוש ואכזבה רבה... והבטן התכווצה לי גם בגלל ש"שמעתי" את הרגשות הלא קלים שלך גם בהקשר של אופן הנוכחות שלי ושל בנות נוספות בפורום בתקופה האחרונה .. "שמעתי" אותך אומרת לי : "במבי,את בסבבה שלך ונכנסת לפה בזמנך החופשי ומשתמשת במקום כמקום משחק" "שמעתי" שאת מאשימה אותי... (ואולי גם בנות נוספות) אביב.... ...(אני נאנחת...)... ... מה אומר לך ...?? איך אצליח להסביר לך באופן שתביני אותי...??? אביב... הפורום הזה יקר לי !!! מאוד!!! אבל כן...יש לי את החיים שבמציאות במציאות הזו יש לי מעגלים שונים ; משפחה, עבודה,אמא צביה ועכשיו גם כתיבה יוצרת... ויש גם את הפורום שמשמש עבורי כמרחב ביניים משחקי.. כשאני אומרת משחקי ,הכוונה שלי שזה מצב עבורי של מנוחה,חופש, לפעמים אפילו כמו חצי חלום... איך אסביר לך אביב שתביני ותקבלי שלכל אחת מאיתנו צרכים שונים.. וזה בסדר הצרכים שלך מהפורום כמו שבסדר הצרכים שלי מהפורום.. ולכל אחת צרכים שונים במינון שונה בזמנים שונים... אנחנו אנשים דינמיים... וכנראה ,שכרגע,מינון הכתיבה הזה מתאים לי.. אגב, אני ממשיכה ונכנסת וקוראת באופן קבוע.. צר לי אביב ..באמת שצר לי, שכך מרגיש לך... שלך, במבי

14/02/2019 | 20:55 | מאת: אביב 22

ממש לא כועסת על זה שאת איננה , ולכולנו יש עיסוקים ופחות צורך כאן ... כן כאב לי המילים "לשחק " - כי כשאת כותבת שאת קוראת הכל , כלומר נני שכתבתי משהו כואב וזה כאילו משחק זה כאב ... למרות שהבנתי בדיוק את ההקשר ציינתי אותם כי זה באמת עושה מראה למקום הזה שהוא פחות מציאותי ... הדואגת וכועסת כולו היו מול העלמותה של סוריקטה וכן אני דואגת וגם קצת כועסת אין לי בעיה שלא נמצאים ולא כאן גם אני לא כאן תמיד ....יש לי בעיה שנעלמים ככה פתאום וזה בהחלט שלי .. והאמת שכתבתי את זה לא על הפורום ומי שכותב או לא . כתבתי את הקושי שלי להיות נוכחת כאן ובכלל ולהעזר ולא רק כאן ....האמת שכתבתי את זה כדי להניע אצלי משהו בכל מקרה במבי אני תמיד שמחה שאת באה וזה הכי בסדר שאת איננה ....תהני מהפעילות בחוץ ומהיצירה בעיקר ...

14/02/2019 | 21:10 | מאת: אביב 22

תודה יקרה על החיזוק, ממש אבל ממש לא טיפול כן חייבת לאודי המון תהליכים ודווקא בגלל שהוא מאפשר ... ובקשר למי שכאן הכל בסדר , קיראי תגובתי לבמבי ....

14/02/2019 | 21:16 | מאת: אביב 22

אמא שלי מזמן חצתה את התשעים ומתקרבת ל.... הקונפליקטים לא לדבר עם אמא, קשה לי בתהליך ...קשה לחלקים שבי לחלקים הילדיים לקבל שאמא לא תהייה יותר הם עדין מאמינים שהיא תאהב אותם....זה מורכב וקשה וכן אני מנסה לעשות הכל שלא יקרה מצב שהיא תעלם מהעולם ואני אכנס למצב של דיכאון כי לא סגרתי את כל הקונפליקטים איתה בכל רמות הנפש שלי ......... הבעיה שקשה להביא את זה לטיפול כי אני מתנתקת ועולים מליון דברים כולל רצון לאבדנות .....בקיצור אהובה אני במרוץ כנגד הזמן להספיק לבנות לעצמי את היכולת לעבור אבל בצורה נורמלית ובריאה ...... אוהבת אותך.....

הי אביב, זו אכן תקופה של יותר שקט, היסוס והתבוננות (ואולי גם עזיבות או פרישות של חלק), אבל כמו שכתבת על הכלב העזוב הרוצה ליטוף אך המפוחד: אם נשב בשקט ובסבלנות, הוא יוכל להרגיש שזה בטוח להתקרב. לא נפגע בו. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית