פורום פסיכולוגיה קלינית

הי חברות ואודי, אני פה ובסדר. מנצלת את ימי האביב לסיורים בטבע הקרוב. חשבתי על כך שלעתים מזומנות אני ללא עור בתחושה. פרוצה מידי. ויש אנשים שניצלו זאת, ואת הקושי שלי לשמור על עצמי ולשים גבול, ניצלו זאת כדי לחדור, לחטט, לנסות לסדר כרצונם. אתמול כתבתי לדמות הדורשנית והתובענית הזו שבי - אנא קבלי את בחירותיי, הגם אם אינן לרוחך ואינך מבינה אותן. יש אישה אמיתית שסוג של פלשה לי לחיים במניפולציות לא מודעות נוטפות דבש. לקח לי הרבה זמן לחבר את החלקים ולהבין את התמונה ולנסות לתפוס מרחק. היא, מן הסתם, לא כיבדה ומבחינתה אני מפלצת. רק כי שמרתי על עצמי לעצמי. בפועל הצלחתי בשקט שלי ליצור מרחק ומרחב ככל המתאפשר. עובדת כרגיל. האביב השנה מקסים. אתמול ניגש אליי שכן והתלונן על העצים, הפרחים והמעופפים. בפנטזיה שלו להכחיד הכל. הציפורים מצפצפות עליו. חח. אנשים יש בעולם. יש גם שלתפסיתם זה יפה ממש. שיהיה שקט ושליו, סוריקטה

את בסדר? מרגישה טוב? האם קרה משהו דרסתי לרעה במצבו של אחיך? מה עם האחיינים המשרתים במילואים,? מקווה שהכל בסדר אצלך השמיעי קול דואגת מהשקט שלך חטולית

היי במבי יקרה שאת הקשר הזה של אמא ובת צריך להיות קשר בריא ולא משהו או מישהו שבא על חשבון האחר ועל הרגשות שלו גם אז אמי היתה שורדת שואה אומנם צעירה אך היתה הקשר שלי איתה היה קשר של תלות!! היא תלויה בי ואני תלויה "ממש תלויה" בכל הקשור לאושר שלה זה לא השתנה גם כיום רק שאני כבר מזמן הצלחתי לחתוך את זה שאהיה תלויה באושר שלה רק חמלה ענקית כלפי האשה שהיא אמא שלי שהחיים שלה לא היו קלים וטובים כפי שחשבה שיהיו תמיד וכבר גם חולה לא מעט וכמובן שתמיד אמשיך לטפל בה לא יכולה לדרוש מבעלי שיהיה תמיד עם אורך רוח כלפיה ... הזיקנה עושה אותה הרבה יותר קשה ועקשנית אך אחרי הכל... היא אמא שלי וחורקת המון שיניים כדי לא להתפוצץ עליה .. לפעמים חייבים לשחרר מעט את החבל של " הטבור" כדי לחיות לא כועסת לא שונאת חלילה רק משחררת כי נגמר האוויר ואת נשמה כמובן עשי מה שנכון עבורך חיבוק אם מתאים חטולית

היי במבי מתוקה כבר כתבתי פעם אחת ארוך ומפורט משום מה לא עלה מאז שהורי התגרשו אמי היתה בודדה מאוד וגם די צעירה לכל מקום שהלכה הייתי הבת זוג שלה תמיד איתה וכשהכירה מישהו נחמד לא רצה תוספת של זנב איתה אלה אם כן תכניס אותי למוסד לילדים היא לא הסכימה ואמרה לי אני מוותר אבל את תהי אחראית על האושר שלי ... לא משנה שלימים התחתנה עם אדם חצי עיוור אך בעל ממון שהבטיח לה חיים טובים הוא פגע בי גופנית תמיד עם הידים הארוכות שלו ..ניסה תמיד לנשק אותי על הפה בכוח היא ראתה הכל !! מעולם לא עצרה אותו וכל פעם שהיתה צריכה לבקש ממנו לקנות לה משהו הכל עבר על הגוף שלי היא קיבלה מה שרצתה ואני נאלצתי לסתום את הפה כדי שתהיה מאושרת הדבר הזה נמשך שנים גם כשהייתי כבר נשואה ואמא לילדים תמיד אמרה הוא אוהב אותך את כמו הבת שלו האומנם??? מעולם לא הרשתה לי לפתוח את הפה להתלונן כי אחרת ... ולמרות הכל תמיד שתקתי כי אמא שלי מאושרת יש לה כל מה שרצתה גם נסיעות לחול יש עוד המון דברים כבר לא יכולה להמשיך חטולית

וואאוו חטולית... לא ידעתי את זה... וואאאוו.... רגע...אני צריכה לנשום... פפפווווווו... איזה סיפור.. הבטן שלי עדיין מכווצת... מצטערת כל כך שנאלצת לעבור כאלו דברים איומים.... :(( איתך, במבי

אודי יקר!! מתנצלת.. מצטערת על האופן הבוטה שפניתי אליך... הייתי בקריזה כשכתבתי לך.. חטפת למעשה את הכאב שהרגשתי באותו הרגע.. נפגשתי בחמישי בערב עם אמא צביה לפגישת פרידה .. אמא צביה נסעה לחו"ל לשלושה שבועות פלוס.. מבקשת לומר לך שאני מוקירה עמוקות את המחויבות העמוקה שלך לפורום כבר קרוב ל 17 שנים.. כן הרגשתי לא מוחזקת כשפתאום אני כותבת תגובות והן עולות באופן מידי.. הרגשתי שהפורום פרוץ.. לא שמור.. גם אכזבה מסויימת.. כך אני מפנטזת שאתה קורא את כל התגובות היות ואתה מעלה אותן לאחר אישורך.. סוג של פנטזיה.. יחד עם זאת היה גם משהו כייפי ,כמו קסם.. אני כותבת תגובה ורואה אותה מיידית בפורום עצמו.. בקיצור, הרגשתי בלאגן פנימי.. מתנצלת על האופן הבוטה וכמו משהו דורשני מצידי.. אתה לא חייב לנו כלום.. ואני זוכרת ומוקירה לך תודה עמוקה תודה לך איש יקר ואהוב!! שלך-במבי. ןאמא צביה כבר בחו"ל

היי במבי כתבתי לך תשובה ארוכה אך עדיין לא רואה שעלתה כנראה שהמצב בצפון שוב לוהט ואדי תמיד עסוק הלוואי כמו שכתבת ורק בדברים נפלאים שהוא יוצר הוא מולטי טאלנט שתהיה לכולנו שבת שקטה ורגןעה חטולית

היי במבי מתוקה שאת אכן קרה הורי התגרשו ואמי היתה עדיין צעירה לקחה אותי לכל מקום שהלכה הייתי ממש בת זוג שלה מאז.. וכשפגשה מישהו לקשר היתה אומרת לי הוא לא רוצה תוספת של ילדים רוצים להכניס אותך למוסד ילדים אני לא רוצה להכניס אותך לשם אם את רוצה שאני אהיה מאושרת את צריכה לעשות כל מה שאגיד לך תדאגי שאהיה מאושרת כך תוכלי תמיד להיות איתי לא משנה כבר שבסוף נתחתנה עם מי שרצתה וברבות הימים הפך לפוגע בי כל הילדות שלי ואסור היה להתלונן ראתה הכל ושיתפה פעולה "הוא לא אבא שלך " אז תסתמי ותני לו לעשות מה שרצה אחרת הבית ילך על גלגלים ושתקתי כי אני אחראית על האושר של אמא שלי והוא המשיך גם כשהייתי כבר אמאמלילדים והיא תמיד שתקה!! בשביל שלום בית בשביל שהוא יקנה לי כל מה שאני צריכה.. אני מתעלפת ולאף אחד לא אכפת !! תמיד זו היא תמיד נצרכים האנוכיים שלה ולי יש רק אמאה אחת לא יכולה להפקיר אותה ואם היא תמות ? ככה נמשכו כל החיים לא חסרת מניפולציות נפשיות ורגשיות עד היום כך גם ממשיכה לטפל גם כיום עד ככל שרק אוכל בגילה כיום חולה בקושי זזה רק מטםלת 24/7 תוכל לפתור זמנית את המשך החיים שלי .. לא פשוט כך פיתחה תמיד תלות בי .בנוכחןת שלי איתה ולא אזניח אותה שתחיה חסר לי אוויר חייבת לסיים חטולית

אודי הי, מוזר... גם לא סגרת את השבוע, גם אני כותבת וההודעות מופיעות באופן מיידי בפורום... אתה בסדר? דואגת... לא אוהבת שינויים ובטח ובטח לא אוהבת לפני שמודיעים... הכל בסדר איתך? כל כך מקווה שזה רק בגלל שאתה נמצא לגמרי ביצירה מוסיקלית חדשה שלך..(?) מאחלת לך ולכולם שבת שקטה ורגועה ומקווה כל כך שהכל בסדר איתך והשינוי הזה בסטינג הוא רק בגלל שאתה לגמרי בתוך האמנות או במשהו כייף אחר.. שלך-במבי

סוריקטה יפה שלי את אשה מדהימה כל כך תמיד כולם בראש הדאגות שלך ציפורים חתולים ושאר חיות שלהן את מקדישה את זמנך שלך יכולה להבין שמעצם מצבו הקשה של אחיך אינך דואגת לעצמך בכלל בסדר לא עשית גם את המעט שאת היית עושה במצב כזה מובן הצער משפיע אחרי הכל אבל... את יכולה כן כעת ללכת למספרה.. וכן לדאוג לשאר הדברים שחסרים עשיה.. ומי הם אותם אנשים שבכלל אינם רואים אותך ואת מצבך?? חברות קרובות? משפחה שבכל מקרה לא במיוחד רואההאותך? מבינה שזה מאכזב.. ובטח גם כואב תקופה קשה בכללי עוברת על כולנו ובלתי נמנע שגם עליך קומי אהובה וקחי את עצמך בידים ועשי רק טוב לעצמך פתאום כולם יבחינו שהנה זו סוריקטה שכולם אוהבים לראות מחכה לתשובה ממך שאת מתאוששת מהאכזבה הגדולה שלך חיבוק עד אליך אם מתאים חטולית

הי חטולית היקרה - נראה לי שאני כן דואגת לעצמי בדרכי. דווקא בשביל אחי או סובביי, כדי שלא ייפול משהו עליהם. זו החלטה להמשיך עם הטבעי. בשבילי. לא בקטע של הזנחה. ואם ארגיש שהסיפור פחות לעניין - ניתן לחזור ולשנות. כבר חושבת על תרומת הדם הבאה שלי. איתך, סוריקטה

במבי אהובה שאת מאוד מבינה אותך ואת הכאב שאת מרגישה את החיבור הזה שיש בינכן בעבר לא רק הרגשתי את הכאב שלה הייתי גם חולה במקומה מגיל 6 אני נושאת אותה בתוך כל נימי נפשי ונשמתי כי אחרת לא היתה קיימת בתור ילדה היא לא היתה אמא שלי אני הייתי הבוגרת בין שתינו "אם לא תעשי..." אני אמות! כך היו כל חיי תמיד נמנעתי מלבשר לה דברים קשים מיד" הלב" שלה !! תמיד נאלצתי להסתיר כל דבר שיכול היה לגרום לה כאב כזה או אחר הוקרבתי על ידה לצרכים שלה הייתי שקופה עד היום זה כך תמיד לפני תמיד קודם תמיד. רק היא שם ןאיפה אני.?? גם כיום לא קיימת רק הצרכים,שלה כבר בת 91 חולה ומניפולטיבית כמו כל החיים אז "התרגלתי' .אך גמני כבר מזדקנת ועייפה ולא נשאר כוח לחיות רק את הכאב שלה ועדיין לא יודעת מתי תהיה אצלי .את קשורה לאימך מהתהליך שגדלת עימה והחסך שלך בא משם ממנה תמיד כואב .תמיד חסר .תמיד לפחד לאבד יכולה להבין גם מדוע את חוסכת ממנה ידיעות מצערות הפחד שם אהובה שאת לא יודעת אייך לומר לך שגם לך יש זכות לחיות כן לחיות.. גם האובדים שלך אינם פשוטים מעבר למה שעברת בעבר מעבר לאובדן בן זוג .תני מעט קרדית גם לעצמך לחיות נשבעת לך שהכי מגיע לך בעולם לחיות לנשום להיות לחוות כל מה שהעולם יכול להציע לך רק בטוב כי את נשמה מיוחדת במינה ויש לך גם ילדים שעבורם את כל כך חיונית!! קחי אוויר נשמי עמוק ותגידי לעצמך שיש סיבה חשובה להיות הילדים גם אם הם גדולים שלא יעברו את אותם " חוויות" קשות שעברת חיבוק מכל הלב אם לא מפריע חטולית

חטולית יקרה! 'תמיד כואב תמיד חסר תמיד לפחד לאבד'.... אלו משפטים שאת כתבת ומדייקים את החוויה שלי את אמא שלי באופן מדויק שלא יכול להיות מדויק יותר ממה שכתבת... אני חושבת להעתיק לי את המשפטים הללו... וואוו .. איזה דיוק של החוויה שלי את אמא שלי... בור בלי תחתית.. בילדותי, אמא שלי 'חיפשה נאצים' דרך חרכי תריסי הברזל הירוקים.. גם מתחת למיטה שלי.. היא לא דיברה בכלל על עברה, הקפידה מאוד על מראה חיצוני.. מטופחת מאוד.. אבל בבית הייתה אווירת סכנה.. גם אוירה של סודות.. כאילו כל רגע איזו דלת סתרים הייתה יכולה להיפתח כאילו רוח פרצים פרצה אותה ואיזו מפלצת ענקית תצא מפתח הדלת הסודית ותטרוף אותך... וחטולית, את מציינת את גיל 6 כגיל משמעותי שמאז את נושאת את אמא שלך בכל נימי נפשך ונשמתך... קרה משהו מיוחד כשהיית בגיל 6? חיבוק, במבי

אולי, כי כן רשמתי כאן משהו בכיוון. אבל רק כאן. הי אנשים טובים, מאז שאחי חלה - לא הלכתי למספרה ולא דאגתי לשיער למעט היגיינה בסיסית. אף אחד, מאוגוסט אשתקד, לא שם לב, או לפחות אמר מילה. ודברים נוספים. זהו. סוריקטה

סוריקטה הי, ויש לך השערה כלשהי לגבי הסיבה? אני שמה לב שחיברת בין העובדות שמאז שחלה אחיך לא הלכת למספרה... מה אני מנסה אולי לומר? לא ברור לי בדיוק.. כן שמתי לב לחיבור שעשית.. אני גם זוכרת לגבי שכשהרופאה אמרה לי שחליתי בסרטן, תיארתי לעצמי שאאלץ לעבור חתכת מסע רפואי שכולל ניתוח, הקרנות וכימותרפיה.. מהכל מה שהכי זעזע אותי זה עניין השיער.. היה לי שיער חום ארוך ממש וידעתי שאני הולכת לאבד את השיער.. עכשיו כבר יש לי שוב שיער יחסית ארוך וחום עם מס' פסי כסף..

הי במבי היקרה - זה קצת קטע של הזדהות ואבל. ובנוסף - אני הבכורה וכעת הכי מבוגרת בדור. ההורים כבר לא איתנו. ובהקשר מחלתו של אחי - זהו אבל נוסף. אובדן במובן שתחושת הכל יכולות מתערערת. ההזדהות לא מוגזמת ללא הפרדה - כי לא גילחתי את הראש, למשל. יש לי לא מעט שיבה תואם גיל. גם לאחי אבד השיער בכל הגוף מהכימו. לו היה הכי קשה בהעלמות הזקן והגבות שהן הסמל שלו. כן, אזור הפנים. מרגש ממש לשמוע שצמח לך השיער והוא כבר ארוך ואפילו עם מספר פסי כסף חינניים. בריאות לכולם ושנשמור על עצמנו. סוריקטה

סוריקטה יקרה! כן... לא קל.. בפרט שאת הבכורה והורייך אינם.. פוווו החיים האלו לא משהו.... את יודעת מה? השיער שלי צמח והוא שוב ארוך וחום אבל זה לא מדויק שיש לי מס' חוטי כסף.. מדויק יותר לומר שבשיער החום שאסוף מאחורי הגב ,יש קבוצות קבוצות כסופות... ואני שואלת את עצמי למה כתבתי שיש לי מס' חוטי כסף ? יש לי קטע עם הגיל שעובר? יש לי קטע עם עניין השיער שאכן צמח והוא חום אבל יש בו קבוצות כסופות שנראות שונה ממה שהיה לי לפני הכימו? אולי בגלל שראיתי איכשהו בדמיוני את חוטי הכסף כמיתרי גיטרה? כן.. נשמע לי פתאום הזוי.. חוטי הכסף כמיתרי גיטרה... ועכשיו כשאני מדייקת את צבע שערי איזה דימוי עולה אצלי? קצת כמו שחמט? אולי קצת כמו מצבי הרוח שלי? בטח בתקופה הזו? חיבוק לך סוריקטה.. באמת לא פשוט עם אחיך. חוסר אונים.. אתה מסתכל , רוצה לעשות משהו אין בידך להושיע..

הי במבי, גם לאחי צמח שיער שונה מעט. תגובות הגוף שונות. חולשה, רעידות, עייפות. גם חלים שינויים בהרגשה בראש. הוא חווה crci או בלשון העם כימו בריין. תכלס תופעות דומות למצבים נפשיים מוכרים, אך המקור שונה לחלוטין. בהמשך לאסוציאציות שלך - אפשר לחשוב גם על מיתרי נבל, שבעיניי הוא כלי יפהפה וצליליו רכים. מניחה שאצלי יש כיוון למשהו טבעי. גם בטבע ובצמחים. לילה טוב (עכשיו בוקר, אני יודעת) סוריקטה

כן סוריקטה... מי שמקבל כימו מקבל גם בונוסים, צו'פרים מיוחדים.. גם אני קיבלתי בונוסים מרניני לב... אבל הקטע של השיער היה עבורי משהו מיוחד אחרי הכימו.. בתחילה בכלל השיער שלי צמח מתולתל עם גוון גי'נג'י ולא הצלחתי לחבר את הדמות שלי עם זו שמשתקפת מול המראה (וזה לאחר שבהתחלה בתוך תהליך קבלת הכימו השתקפה לי פתאום מהמראה איזו דמות עם פנים צהובות ,עיניים גדולות ומוזרות, ללא ריסים, ללא גבות ופדחת מקורחת כמעט לחלוטין.. ממש כפי שיש תמונות של חולי סרטן..) עכשיו השיער שלי כבר צמח ,חזר לגוון המקורי, חום אבל עם קבוצות קבוצות כסופות... אוהבת את רעיון הנבל סוריקטה היצירתית :)) אגב, אתמול בערב כשכתבתי תגובות לך ולחטולית שמתי לב שההודעות נכנסו ועלו לפורום באופן מיידי.. ומיד עלתה בי המחשבה והשאלה לגבי אודי.. מה קורה איתו? הוא מפסיק לשמור? בפרט שאודי לא סגר אתמול את השבוע... משהו משתנה בסטינג? אני לא אוהבת שינויים... מוזר.. מעניין אם גם את התגובה הזו אראה באופן מידי בפורום?

כן. עלה קודם מיידי גם אצלי. ונראה שהיה שדרוג באתר ואולי יש קשר. לילה טוב, סוריקטה

אודי תודה שהעלת את מה שבמבי כתבה מודה לך מאוד את צודקת מתוקה כמה שאת צודקת רק מלחשוב ששוב זה עומד להתחיל חיל אוחז גם באמי שתחיה מצב זמני? מי יודע? וכן אכן עושה הכל למענה עד כלות ובכל רגע נתון שמשהו לא מוצא חן בעיניה ישר זורקת לי אני הולכת הביתה לבד!! כמובן מניפולציה ריגשית נוספת שהרי אינה מסוגלת להיות לבד אסור לה!! משוטטת לה בלילות כששוב אינה נרדמת למרות שכבר קמתי והדלקתי לה טלויזיה מחכה שתתעייף ותחזור לישון .. אז שוב כמו עוד לילה חיכתה שאכבה אורות ושוב הלכה למטבח בחושך לקחת כוס חלב למה לא ביקשת ממני ?? למה לסכן כך את החיים למה,??? במבי גם אימי מחוברת אלי בטבור!! מאז שנפרדה מאבי כל החיים אני הגב המשענת שלה לעולמים ובכל זאת לא יכולה לנהוג אחרת הפעם הקודמת היתה אצלי חצי שנה עד שנמצאה מטפלת 24,/7 כעת לא יודעת כמה זמן יקח וזה גם גורם למתיחות ולחץ בבית בעלי מאבד סבלנות ואני לבד טובעת תודה לך מתוקה שכתבת מעריכה מאוד .הלוואי שהיית נכסת יותר מבינה שלא קל לך את חסרה מאוד .חטולית

חטולית יקרה, את מתארת מצב שאמא שלך מחוברת אליך בחבל הטבור... אצלי ,המצב הפוך.. אני זו שמחוברת אליה בחבל הטבור.. אני קשורה אליה בכל נימי ליבי ונפשי.. והקטע הוא שאני לא משתפת אותה כמעט בכלום מעולמי החיצוני ובטח ובטח שלא מעולמי הפנימי. את יודעת שאמא שלי לא יודעת עד עכשיו שחטפתי סרטן? בחרתי שלא לשתף אותה.. וכשהשיער שלי נשר פעלתי בכל מיני תחבולות בכדי שלא תחשוד.. המשכתי לעזור לה כמעט כפי שעשיתי לפני הסרטן. ובחרתי שלא לשתף אותה בגלל שהיא מאוד תלויה בי.. פחדתי שאם אשתף אותה בסרטן ,היא תתמוטט לי.. העדפתי ואני מעדיפה לא לשתף אותה אלא אך ורק בדברים משמחים.. מנסה לתת לה כוח עד כמה שאני יכולה.. כשאני אומרת שאני מחוברת אליה בחבל הטבור זו חוויה סימביוטית כזו שאם אמא שלי אומרת לי שכואב לה משהו ,אני ממש מרגישה את הכאב אצלי בגוף.. כשהיא נחלשת עוד ועוד וישנה זמן רב יותר ,אני מוצאת את עצמי כאילו שאבו ממני את כל האנרגיה ואני רוצה רק לישון ולישון... כן חטולית.. יודעת שהקשר שלי עם אמא שלי מסובך לי... מניחה שזה קורה בגלל שבשלבי ההתפתחות שלי לא עברתי את השלב הזה. אמא צביה שלי מזיעה איתי דם לאורך התקופה הזו היות והנושא הזה נוכח במרכז החדר.. מה אגיד לך חטולית... החיים לא משהו... ואולי בסוף כן אמצא איזה גרגר של משהו..(?)

אודי הי, שלחתי תגובה לחטולית להודעה ששלחה ביום חמישי אם אינני טועה. ייעדתי את התגובה לחטולית אך אשמח לשמוע גם ממך .. מקווה שהתגובה לא ירדה למצולות

אודי יקר!!! ראשית, מודה לך על המאמץ שהשקעת והעתקת את תגובתי ולא ויתרת ונתת לה (לתגובה) לשקוע במצולות. שנית ואולי זה ראשית לראשית, הרעיון שלך לגבי שינוי בתפיסה מ'ניתוק' ל'פרידה' ואני חושבת להעתיק את תגובתך ולהקריא לאמא צביה... קוגנטיבית אני מבינה שאם אצליח לחשוב לגבי הקשר שלי עם אמא שלי שתחי' במונחים של פרידה ולא ניתוק אולי אצליח במשהו ? רגשית אני בחוויה סימביוטית איתה..כשהיא ישנה הרבה (וזה מה שקורה בתקופה האחרונה) אני מוצאת את עצמי מתקשה לקום מהמיטה.. מוצאת את עצמי נמשכת לשינה אינסופית... אודי.... מה יהיה? נשמע לי כל כך סיזיפי וחסר תוחלת... שלך, במבי

ל"ג בעומר הערב ואסור לצאת בגלל רוחות עזות מסוכן מידי כבר שינויי מזג האוויר כאן וקר מאוד ... וחג שבועות כבר גם בדרך החג האחרון שסוגר את החגים לשנה הזו. בצפון עדיין אין שקט גם אצלי בבית אין שקט חלק מהילדים שלי טסו לדרום קוראה בת מצווה של הנכדה המאומצת שלי שרק יחזרו בשלום ונשיא ארצות הברית כל רגע מודיע כל רגע משהו אחר ואירן שוב מאיימת לשלוח טילים אייך אפשר ליחיות בשקט ברגיעה אני לא מצליחה להבין גם ככה לא יושנת בלילות בגלל אמי שתחיה אינה נרדמת בלילה והולכת לשוטט מהחדר שלה לכיוון המטבח בחושך פוחדת שוב ממעידות או נפילות שלה בגלל חוסר שווי משקל אז עירה עד שעות הבוקר המוקדמות עד שסוף מראה סימנים..?? לא! רוצה עדיין לצפות בטלויזיה רוצה עוד כוס חלב .רוצה .רוצה.. רוצה .והשינה שלי גם לא מגיעה לא בסוף ולא בכלל .מרגישה תחושת עילפון... והבוקר כבר שוב כאו!! כך כל יום לא מוצאת פתרון למצב מה גם שהיא מקבלת כדורי שינה . באפיסת כוחות מתי כבר תגיע המטפלת החדשה ? גמני זקוקה למנוחה גמני זקוקה לשקט נפשי.. צריכה שיראו גם אותי.... שוב כמו אוויר שקופה לצרכים שלה בום

הי חטולית, אכן מזג אוויר הפכפך היום. לעתים מרגיש חם שורף, לעתים קור חודר עצמות והם מתחלפים בתדירות גבוהה פלוס רוחות וקצת גשם, אבל שלג יחסית נדיר בחרמון. וכך גם דברים נוספים פחות יציבים ולא עקביים. אבל אולי שווה למצוא משהו שכן? בטוח, מוכר ואמין יחסית שניתן להישען עליו? הנה ל"ג בעומר נכנס סוריקטה והאקולוגיה

במבי מותק מה איתך אייך אימך מרגישה כעת ללא האזעקות? ניצולי שואה הם אנשים רגישים ביותר יודעת אייך את מתקדמת עם כתיבה יוצרת שלך ? מקווה שהכל יותר רגוע ובטוב ___________________ סוריקטה יפתי לאחר הביקור אצל אחיך לא שמעתי ממך אף מילה האם חס וחלילה חלה החמרה במצבו ? האם את מספיקה לנוח בין לבין בעבודה שלך ולטפל גם בעצמך ? מקווה שכן ואת בטוב יותר בכללי __________________ בזמנים שכאלה שיש מעט רגיעה רק חוץ צפון הארץ ואני אמורה להרגע כי.. אין אזעקות ואמי שתחיה לא מרוצה אף פעם משום דבר שעושים עבורה יש לה מטפלת זמנית אז נכון שהיא לא מלכת היופי וגם מורגש שיש לה סוג של " בעיות לא על הרצף" אז מה?? היא ילדה טובה עוזרת המון גם בדברים שאינה אמורה לעזור רק מטוב לב שלה והיא באמת טובה למה תמיד לחפש רק מה לא טוב?? למה לא לקבל אנשים כמו שהםנלפרגן על מה שכן עושה אז יש לה ציפורניים ארוכות ממש נורא .. ונכון שזה לא אסטתי לטפל כך באוכל אמרתי לאמי אני אכין ואגיש לך את האוכל מה הבעיה? לא היא לא נראית טוב נו באמת ... כולן מלכות היופי? המטפלת הזרה היתה יפה בערך ומה יצא ממנה בסוף ?? היא מעמידה אותי במצבים לא נעימים כל הזמן וזו רק מטפלת זמנית!! היא לא מטפלת זרה חדשה שתבואי אליה כל רגע בדרישות וטענות !! האם אני כל כך טועה ? לא מבינה כלום? למה לא לתת הזדמנות לכל אחת באופן שווה ?? זה לא הוגן !! דעות קדומות!! אמי האהובה מעייפת אותי לחינם גורמת לי להרגיש שהלוואי שכבר תימצא העובדת הזרה אני אייומה נכון אודי וכולם מה אתם חושבים ?? עייפה מהכל ועוד מעט יתחילו שוב טילים מאירן... יש כאן פינה למנוחה ?? חטולית

הי חטולית היקרה, איכשהו נפלה עליי עייפות ואני מניחה שזה קשור גם לכך ששוב לקחתי אחריות במקום מי שכן היה אמור. נראה לי שהנושא מוכר לך... מקווה שאחי יצליח להתאושש. מצב מפחיד. הורים זקנים, עקשנים ונרגנים וגם שורדי שואה זה לא קל בכלל... סופש רגוע סוריקטה

חטולית הי, קוראת את מילותייך ונשמע שאת עושה את כל מה שביכולתך לעשות למען אימך.. כן..זה לא קל.. לגבי אמא שלי שתחי' בגדול כשהיו אזעקות היא התכחשה להם.. כאילו לא שמעה.. עכשיו, נכון לרגע זה המצב הוא של 'לא לבלוע ולא להקיא.. בכל רגע אנחנו עלולים לשמוע שוב את ההתרעה של ה טווווו...טווווו כשמדובר בטילים שמכוונים מאיראן. שהטוווו הזה מקפיא את הדם בעורקים. לגבי אמא שלי תחי' אני במצב של דריכות ואולי אפילו אימה.. אני עדיין מחוברת אליה בחבל הטבור. לא נפרדתי ממנה וכשאני חושבת על העתיד מיד אני אומרת לעצמי: ' אולי מזל שהיה לך סרטן שד טריפל נגטיב אגרסיבי '.. את 'תלכי' ביחד עם אמא שלך... יודעת שזה נשמע נורא.. הרי יש לי ילדים .. אבל האימה משתקת לי את המח.. אמא צביה כבר עובדת איתי המון זמן על האפשרות שתגיע מתישהו.. ובכל זאת , משהו שם לא מצליח להתנתק.. חיבוק, במבי

האם חרדה יכולה לגרום לתחושת לחץ קבועה וחזקה מאוד למתן שתן ? ממש כל היום והלילה. בדיקות רבות מאוד תקינות.

שמחה שהלך לאחיך פגשת חברים אולי את לא רק נחווית כצעירה .. ואת גם לא זקנה כואבת עייפה עצובה נורמלי לאשה כמוך שכל הזמן עובדת קשה עם קטנטנים נכון לא סופר גירל אבל אל תזלזלי בעצמך מאחלת לך ימים טובים גם עייפים מעבודה חטולית

הי כולם, אתמול חל תאריך עצמאות. הוזמנתי. אחי החולה הזמין וכיבדתי אותו בנוכחותי. פגשתי חברים מהילדות הרחוקה. נחוויתי אנרגטית וברוח צעירה. שבתי הביתה וחזרה הזקנה הכואבת, העייפה והעצובה. הם לא יודעים. רציתי לחתום סינדרלה... סוריקטה

עבר יום השואה יום ההולדת של אימי עבר כולם הגיעו לברך אותה ועדיין כל הזמן הפנים שלה נפולות הכתפיים שלה נפלו לא מפסיקה לחשוב ולדבר על המטפלת שעזבה לא חשוב כמה אנחנו מדברים מנחמים ... היא לא זרוקה ברחוב לא השארתי אותה לבד!! עושה הכל למענה ובכל זאת ... ניצולת שואה שמסרבת לקבל דברים כמו שהם כבר לא יודעת מה עוד לעשות כדי שתרים את הראש גם הבן שלי שעבר ניתוח בא היום לעודד אותה למרות שהיה גם בשבת עם כולם שוב עושה לי מניפולציות ריגשיות כדי שתקבל כל מה שרוצה לא יודעת עוד כמה זמן תישאר אצלי פעם קודמת היתה כמעט חצי שנה והיה קשה מאוד אינה מקילה ... ועוד רגע כבר ערב יום עצמאות אין לה מה לראות הטלויזיה אין את כל הסדרות של ויוה טוב ימים עצובים את יום השואה בקושי עברתי לא מסוגלת קשה לי מידי אך היום כואב ..כואב.. כואב מה עוד לעשות שלא עושה ?? כבד לי מידי ואין תאריך סיום למצב הקשה איתה חטולית

מצטערת שכל הזמן מציפה עם הודעות היום כבר הבאתי את אמי ניצולת שואה אלי הביתה אין מצב להשאיר אותה לבד היא הסתגרה בתוך עצמה בקושי מדברת רוצה כל הזמן לישון רק שלא תכנס לדכאון !! היה לה יומולדת בחג הפסח אפילו לא הזכירה את זה ממש סימן להתחלת דיכאון המטפלת רימתה אותה בזמן שכל הזמן איחרה לחזור התברר שהלכה לחפש עבודה אחרת שתכניס לה יותר כסף כל כך מקווה שאצלנו היא תתאושש ותראה שבכל זאת לא השארנו אותה לבד ניצולי שואה הם אנשים רגישים מעבר לכולם כבר בת 91 עכשיו ומה ילד יןם ?? כואב לי לראות אותה ככה אבל בהחלט לא אשאיר אותה לבד מה הייתם עושים במקומי? בית אבות הכי טוב שיש מבחינתה זה לזרוק אותה למות !! אני אוהבת את אמא שלי לא אזניח אותה ככה רק זקוקה להמון אוויר לא נושמת חטולית

מחפש את הסרט הדוקמנטרי תחת שמיים פתוחים שעוסק בטיפול פנימייתי לאקאנייאני עם כתוביות בעברית או קובץ כתוביות בעברית של הסרט

הי אודי, ואיך חולפים הימים עליך, על אנשי צפון הארץ? שנשמור על עצמנו, סוריקטה

החגים הכבדים מאחורינו אך מה יגיע כעת שוב לפנינו? הבן שלי נמצא בהליך החלמה ממושך אחרי הניתוח שעבר וכעת איומים חדשים לאחר שקט מבורך של כמה ימים הצפון ממשיך לספוג בלי סוף טראמפ שוב מאיים על מצור בהואמוז מה שאומר שוב טילים לכל הארץ ?? המטפלת של אמי הגישה לי כתב התפטרות ועוד יומיים עןזבת את אמי כך לא מתאים לה .. טוב שזה לא קורה לאחר שאמי נקשרה אליה יותר מידי כעת שוב צריך להתחיל את הכל מחדש לחכות שוב למטפלת חדשה מי יודע כמה זמן למה תמיד הכל קשה כל כך אין לי מוח ולא כוח להתחיל הכל מהתחלה שובבבב אודי _______ המון תודה שהתיחסת לכל ההודעות שהעלתי ישר כוח לא מובן מאליו לאור כל המצב בצפון באמת אם לא קשה לך שלח לי בבקשה שוב את הקישור של המנגינות הנכדה המוחדת שלי המחקה לי מהפלפון בזמן שהכנתי עבורה אוכל ובשבת האחרונה היה לנכדתי המאומצת בת מצווה שלא יצאה לפועל .. היה עצוב כמה חבל שלא יכולנו אפילו להפגש החיים ממשיכים ועולם כמנהגו נוהג לקראת מה אנחנו הולכחם כעת ?? אף אחד לא יודע רק לא טילים שוב עוצמת עינים המציאות קשה לי מאוד חטולית

לא יודעת אייך לומר לאנשים המעצבים האלה בלי להעליב הבת דודה שלי שחופרת לי כל הזמן תעברו לדירה עם ממד רק בגלל שהיא עברה לכזו הסברתי לה המון פעמים שזה לא מתאפשר גם כלכלית והיא בשלה... בעלי הפך מעצבן החליט שאינו יורד למקלט בכל אזעקה שלא בא לו... ואמא שלי מחליטה להישאר במיטה גם כשהאזעקה צורמת בתוך הבית וכולם כבר ירדו למקלט היא מחליטה להשאר במיטה לישון לא רוצה אפילו לצאת לחדר המדרגות ?? אייך הכל נופל רק עלי ואני כבר אין לי כוח אליהם עקשנות כזו מעצבנת אף אחד לא רואה את השני רק טענות בלי סוףףף נ.מ.א.ס. לי כמה שגיברתי והסברתי הכל נופל על אוזניים ערלות דיייייייי אני גמורה

קודם כל הבן שלי כבר עבר את הניתוח בשעה טובה אבל כמה התראות היו כמה אזעקות היו כמה טילים הגיעו לארץ לא יכולנו כבר לספור אותם ומי שהלך להיות עם הבן שלי באישפוז היה אחד הבנים מאחר ובעלי ואני לא יכולנו להגיע אליו עשו בינהם תורנות 2 הבנים הנוספים שלי בין האזעקות ובין הטילים לבית החולים שם הבן שלי אןשפז במרכז הארץ כבר לא ידענו למי לדאוג קודם לזה שיצא לזה שהתחלף לזה שהיה בתורנות בבית החילים הבלאגן בעיצומו ועדיין ערב ליל הסדר לפנינו זה שגם הקדימו את זמן הניתוח גם לא עזר נכון שהמקום היה ממוגן אך עדיין והניתוח נמשך ונימשך כמו מסטיק וממשיכים בהכנות לליל הסדר הזמנתי את שאר המשפחה להגיע אך במצב הזה לא יכלו לומר מי כן ומי לא מגיע ואמא שלי שתחיה כל הזמן שואלת נו ...?? היא אצלי כבר מיום רביעי מוסיפה עוד לחץ עד ששמענו שזהו הניתוח הסתיים עדיין לא נשמנו לרווחה כי זו רק ההתחלה השעות עברו והזמן בין לבין שגם ירדנו למקלט ועלינו לא הוסיף היה בלבול נוראי מתח ולחץ בלתי אפשרי לכולנו שפשוט מרט לנו את העצבים עד שהגענו לערב ליל הסדר היה טרוף מיחלט והימים עד ערב ליל הסדר היו עוד יותר גהינום בסוף הבנים שלי הגיעו ונשמנו קצת לרווחה עוד היינו בזמן תחילת ההגדה והגיע שוב טסעקות בכל הארץ טילים עם גבי טילים צפןן מרכז דרום!!! מה אומר ומה אגיד ?? מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות ?? שבאמת עשינו את המקסימות כדי שהלילה הזה יהיה שונה מכל הלילות שיהיה שמח למרות הכל שהאוכל לא יתקרר בצלחות שכולם ישירו את השירים למרות הכל ננכדים הגדולים שלי היי נהדרים דפקתי עם היד על השולחן כדי להכניס אותם לקצב ונם נה הצטרפו אלי ונהיה ייתר טוב סיימנו את הערב עם מציאת האפיקומן כולם סידרו ואירגנו הכל חזרה למקום ונשאר רק להדיח כלים מה שבעלי עשה ועדיין לא היינו רגועים עד שכולם חזרו הביתה בשלום מעולם לא היה כזה פסח מותח מקווה שאצלכם היה טוב יותר חטולית

אל תבואי הזמנתי בסוף את כל הילדים לסעודת ליל הסדר לא מספיק שהבן,שלי לא יהיה איתנו אלה חסר בשולחן של ליל הסדר לא יכולה לבד זה לא חג לבד זה כמו למות לבד בחג כן אמא שלי שתחיה תהיה וגם אחיינית של בעלי שהיא כמו בת מאומצת תבוא ונקווה שהכל יעבור בטוב בלי אזעקות בלי טילים בלי בלי בלי והבן שלי שם לבד אז כבר שוחחתי עם המאומצת שלי וסכמנו בעיניינו שהיא תגיע אלי ואשלח איתה כל מה שהוא יכול לאכול והאמת שכמו כל שנה אשב ואכין מכל המטעמים של החג . הלוואי שיהיה שקט הלוואי שנוכל לחגוג ולשיר הלוואי שהכל יהיה טעים הלוואי שנרגיש חג.. הלוואי שהבן שלי ירגיש טוב הלוואי שהבן שלי יחלים מהר .וכן שולחת גם למיוחדת שלי עם בעלי כל מה שהיא אוהבת ואודי המיוחדת שלי מחקה לי את הקישור ששלחת לי עם המנגינה ההיא כן שובבה הקטנה ולא הספקתי לראות מתי חיטטה לי בפלפון חג פסח הכי טוב שאפשר לכולם חטולית

מחר כבר יום הניתוח של בן שלי בשעות אחר הצהרים שוב אינו רוצה אף אחד לידו תגידו שאני סתם פסיכית סתם דואגת נכון אני כזו אמא אל תבואי אל תבואי אל תבואי הולך להיות שם שבוע שלם בטיפול נימרץ אל תבואי למה ? למה? תמיד אומרים לי אל תבואי גם לבקר את הבן דודה שלי אל תבואי אל תבואי אולי אני נושאת קללה שמדבקת ?? אל תבואי אל תבואי למה בגלל שאני בוכה ,? אז מה אנשים שיקרים לי ואני אוהבת אותם אל תבואי אל תבואי כואב לי נורא חטולית

סוריקטה יפתי המון חושף מדכא מקווה שכבר חלף הלך לו מאריכה שיער וואוו משהו נחמד עבורך וחיפושית חדשה קטנה אולי בונוס כדי לשמח אחרי החושך אם זה מה שבחרת עבורך נשנה הפסח שיהיה כך וגם בטוב עוד יום ועוד הרבה ימים שרק יהיה שקט ורגוע כל השאר מסתדר מקווה כך חטולית

הי חברות ואודי, כתבתי כבר הודעה בסופש, ככל שאני זוכרת היא דיברה על החושך שהולך ומסתבך, מסתבך והולך והולך והולך ומסתבך. ביום חמישי בבוקר נשברתי. ועם זאת - אתמול גיליתי חיפושית נדירה בגינה שלנו, ומאז שאחי חלה נותנת לשיער שלי לגדול חופשי. בעוד כמה ימים פסח, שאני בוחרת שנים לחסוך אותו מעצמי. ובמקביל כן אנסה לטפח משהו באחת הגינות. עוד יום, סוריקטה

הי שוב, אוסיף שאני מרגישה כעת כמו בתוך ניסוי חברתי, ניסוי בבני אדם, ואיני היחידה שזו תחושתה. רמת החרדות והדריכות, היא, ככל הנראה, גבוהה בהרבה מתרחישי הסכנה סטטיסטית. כן, בדרך כלל זה עובד ככה. ובתוך כל זה יש התקלויות בין אישיות. חשבתי כיצד אני שומרת על עצמי בתוך המצב. מיום חמישי בבוקר שקעתי בעצבות תהומית ואני מנסה לעבוד על המתחולל בראש כדי איכשהו להצליח לכייל או לחזור לסוג של מסילה מאוזנת יחסית. לקחתי לי שקט. בלי לשאול אפחד ובלי לבקש רשות, היות שאנשים מסוימים נטו לא לכבד ואף לרמוס באופן חריף. אתמול טיפלתי קצת קצת באדמה והיום אולי אזרע צמחים. אף ששעון קיץ, היקיצות שלי מאד מאד מוקדמות. הגוף והשרירים כאובים מאד ואין להם די זמן שיקום. לפחות צורכת, בין השאר, חלבונים ומגנזיום. גם שתיית מים חשובה. בוקר סוריקטה

שחיילים נהרגו בלבנון. האחיין הלוחם הצעיר מאבד עוד ועוד חברים. ובמקביל החוקים שמעבירים נורא ערב פסח היום, עוד יום. סוריקטה

ההודעות הקודמות אולי פחות רלוונטיות כבר ויתרתי גם על ערב החג השני. אספר שבמשך שבוע לא הלכתי למקלט כי נפגעתי מאנשים והנה שתי פגיעות נוספות היום הבחורה שהתקרצצה עליי תפסה אותי במקלט (חזרתי ללכת למקלטים), ניגשה אליי, תבעה ודרשה הסבר ממני. הלכתי משם. אימו של הפעוט בו טיפלתי קודם הרחיקה אותי כדי שלא אהיה שם יותר מידי עבורו. ואני ממש לא. עברתי במקרה ברחוב וטיפהלה חייכתי אליו. אמרתי כמה מילים. לא ידעתי שהם שם אפילו. היא העירה לי מספר פעמים גם קודם. הערות בוטות. לא נדמה לי. בדקתי. הילד פשוט היה מאד קשור אליי. כנראה זה יצר אי נוחות אצלה. אז ממש עצוב מה זה משנה. יש פה ערימת הודעות. סוריקטה

המשך התחזלשנו משמע התרחצתי באופן שלם ולא בחלקים, לבשתי גינס ולא רק הטריינינגים של המלחמה ועובדת כרגיל. רק אתמול היו ריצות בלילה למקלטים. והיום בבוקר מטוסי קרב בשמיים. אתמול הלכתי מערבה. היום אצפין. הדמויות שפגעו בי יושבות בראש. סופש סוריקטה

זה באמת מעציב מי אמר שקודם זכות הכניסה למקלט הוא של הדיירים?? אצלנו גם מגיעים מכל מיני מקומות ומי שמגיע ראשון נכנס למקלט אין הבדל בין מי שגר כאן לבין מי שלא זו חוצפנה של ממש בזמנים כאלה מקווה שלפעם הבאה לא יהיו לך בעיות להכנס לכל מקלט שאת קרובה אליו קשה מאוד לרוץ למקלט עם תינוק בידיים רואה זאת גם אצל השכנים שלנו במיוחד בשעות הלילה כשהתינוקת שלהם מכוסה עם סמיכה ויושנת עד הצפירה של האזעקה ואז כולנו שותקים לא להפריע לה להמשיך לישון תקופה קשה לכולנו איתך יפתי חטולית

במבי מתוקנ שאתעדיין לא הגיע סוף העולם למרות שמרגיש כך עם כך התראה מבהילה בכך שעות היממה נכון הפחד הזה מקפיא ואנחנו גם בגלל השבת לא יכולים לדעת מה קורה לא מסתוסבבים ברשתות חברתיות כדי לדעת מה .. רק מחכים שתגמר השבת כדי להתעדכן אצלי המצב כמו אצלך לא בטוחה לאיזה בורקר קמה מצב הזויייי כמו שמעולם לא היה וכן הזזנו כבר את שעון קדימה מתוקה שאת זו תקופה קשה לכולנו חג שבת חג שבת והכל בלאגן כבר מבולבלת לגמרי הראש לא עובד במבי הזכרון לא עומד במבחן והחג עדיין לפנינו הלוואי שאזכור כל מה שאני שוכחת הלוואי שאדע מתי אפשר לישון ומתי הטילים כבר לא ישברו לנו גם את הרגעים שבהם עוד אפשר לנוח איתך מחיבוק אם מתאים חטולית

הי אודי, אכן יום חמישי שעבר התאפיין כמצב קשה לנשיאה. הרגשתי שהנפש שלי נסדקה. לטוב ולרע. לטוב - כי אולי כמעט בכיתי. ויתרתי. וכשאני לבד, לפחות לעת עתה, אני בוחרת לצמצם אינטראקציות עם אנשים, כי יוצא לי לפגוש הרבה יותר אגרסיות מאשר רוך. הגם שאינן מופנות אליי ישירות, לא כל שכן אם זולגות מולי לכאורה אישית. האוויר כאילו דחוס בהן. תמיד הכי חשוך לפני עלות השיר - ציטטת. חשוך עכשיו. לראייתי - גם קודם חשבנו שהכי חשוך והנה נהיה חשוך עוד יותר. ועל פני שנים. ייתכן שיחול שיקום מסוים פה. אך להבנתי, קצבים של אומות אורכים שנים. לעתים עשרות שנים. חשבתי על הנפש שלי - חלקים שוקמו בה באיטיות רבה וחל שינוי, אך לא מהפך גרנדיוני, ואותות הפגיעה - הם שם. בימים האחרונים גם האיים הקטנים והחיים שבראתי פחות הצליחו לעשות מלאכתם. כשהגוף ישן גרוע, וברמת דריכות גבוהה מתמדת, לא כל שכן בעשור השישי והשביעי לחיים, ההחלמה של המערכות בו איטית ולעתים כמעט לא מתאפשרת. הישגים חלקיים - כן. אך כרגע מורגש שמעט מידי. כעת, להרגשתי, ישראל והעולם במצב חינני פחות. אף על פי כן ולמרות הכל - שניקח אוויר לנשימה ככל המתאפשר. סוריקטה

הי, כידוע אין לנו מקלט בבניין. היום רצתי למקלט של בניין אחר. פרטי. על פי רוב אני זריזה ומגיעה ראשונה אף שאני מגיעה מרחוק או באמצע הלילה. ילדה קטנה רצה ונתקלה בי. נזפו בי שלא פקחתי את העינים ושאני צריכה לתת לבעלי הבניין להיכנס קודם. עצוב - כי לפחות אני רואה את עצמי כאדם מתחשב ומכבד. נמלטת ממקלט ציבוריאחד למישנהו. משתדלת כמה שיותר להיות מחוץ לבית. עבדתי רגיל. ריצות רבות למקלט עם תינוק. היום באמת נעצבתי. סוריקטה

כי, אודי, אנשים בוחרים לרוב להשליך ולא לקחת אחריות. מאד מאפיין את התקופה. גם רמות התוקפנות. אתמול ויתרתי. אכן ניתן גם למצוא את הטוב שבאדם במקביל, בשקט. סוריקטה

אודי הי, מרגישה צורך שגם אתה תגיב לתגובה שכתבתי אתמול לחטולית.. תוהה ושואלת את עצמי.. הרי הגבת לחטולית אז למה הצורך שלך גם בהתייחסות של אודי לתגובתך שנשלחה לחטולית? ואז אני שואלת את עצמי ,האם גם זה קשור לחוויה שלי עם אמא שלי ששכחו לנתק את חבל הטבור שלי מאמא שלי כשהגחתי לאוויר העולם ? קשור לדברים נוספים/אחרים ? אם כן, למה זה יכול להיות קשור? אולי אני מחכה גם ממך לנקודות מבט ,חשיבה שלא עלה על דעתי? לא יודעת..

במבי מתוקה שאת מיכל כבר מזמן עזבה כך אמרה וזו זכותה נכון סוריקטה ואני עדיין כאן כותבות ומשתפות כי זה המקום היחד עבורנו עדיין כאן אין לי לאן ללכת אמרתי כבר בעבר ואני חרדתית איומה אז לאן אלך,,,, במבי מותק הכאב שלך מובן כל כך אובדן של אדם אהוב משאיר אחריו ריק אחד גדול גם מצבה של אימך אינו קל מרגישה כמוך שמעולם לא חתכו לנו את חבל הטבור כמוך גמני תמיד האחראית עליה ולא חשוב מה גם אמי ניצולת שואה שתמיד תלויה רק בי וזה קשה מאוד להיות במצב הזה לפעמים מרגיד אפילו נטל אם מותר להגיד זאת וכן בכל מקרה תמיד קשורה אליה הרי עד לא מזמן גרה אצלי כמעט חצי שנה בזמן שהתאוששה מבית החולים עד שאישרו לה מטפלת 24/7 ואת חושבת מתוקה שלי שבזה הסתיימה המערכה עבורי .. לא ממש לא עדיין תלויה בי גם ביחסים שלה עם המטפלת שלה מבינה את החוסר שלך בטיפול עם אמא צביה עם כל החום שקיבלת שם וחסר לך מובן בדידות כואבת מתוקה שלי ואת יודעת שתוך כדי כתיבה כבר הספקתי כבר גם לרדת למקלט ולעלות והנה אני עדיין כאן כותבת לך למרות החרדות שלי מהאזעקות האלה חיה בחרדה עצומה במבי מותק לא יכולה לומר לך אייך להרגיש ומה לעשות עם כל העצב הזה רק להציע לך שלא רק תקראי נסי גם לאט לכתוב יש לך כשרון כתיבה מהממם את כל כך צוירית בכתיבה שלך תענוג לקרא אותך תחשבי על זה מצטערת שלא יכולה לכתוב עוד בעיות בעינים מאחלת לך ולכולם כאן חג פסח שקט ורגוע גם הצפון המטווח כאלו היו ברווזים במטווח חיבוק מתאים? חטולית

מתוקה שאת חטולית... אישה יקרה ..טובה.. מה אומר לך? לא כל כך יודעת מה.. תקופה הזויה.. קורה לי בימים הללו שאני לא זוכרת איזה יום היום.. יום רביעי נדמה כמו יום שלישי, שני, שישי.. גם הימים והלילות מתבלבלים קמה בלילה מההתראה מקפיאת הדם של ה טוטוטו.. קמה מהמיטה ,מחכה לשמוע אם תהיה אזעקה.. ואז מקשיבה לשמוע כמה טילים ירטו והאם מדובר על המצרר שכששולחים טיל מתפצל משמיע לאחר הבומים החזקים גם כמו גשם של בומים קטנים יותר.. ואז מנסה לחזור לישון ולא מצליחה ומשוטטת בהודעות הטלגרם ,פייסבוק וסתם מושכת זמן עד שנרדמת עד להתראה מקפיאת הדם החדשה.. והיום מתבלבל עם הלילה ועכשיו גם האביב עם החורף.. איזה מבול מטורף עם רעמים וברקים ירדו.. והרעמים פתאום כל כך הפחידו בגלל שהם נדמו כמו צלילי הטילים.. ואמרו שמחר ירד גשם מטורף אבל בלילה נזיז את השעון לשעון קיץ.. תגידי לי חטולית העולם נורמלי?? הגענו לקץ העולם?

היכן בדיוק את רואה חסידות נודדות? פרחי אירוסים? ושאר בעלי חיים.. את גרה ליד הים? בטבע,? והכל רגיל? הייתי אומרת ממש לא רגיל .. גם עבורי הכתיבה כאן בכל רגע אחד הדברים הכי חשובים נפלאה שאת אין לי כמעט שעות שינה בטח לא בימים שהלילה והבוקר לא מפסיקים הטילים היום עד כה 5 פעמים ועוד הלילה לפנינו יש אצלנו דיירים עם תינוקת בת שנה וחצי מתוקה שכזו התחילה כנראה להתרגל אל כמות השכנים שמגיעים בכל שעה והיום פעם ראשונה נופפה לשלום בידה הקטנטנה ובין כל האזעקות גם צריך להכין את הכל לחג המשנשמש ובה עדיין לא התחלתי בישולים לחג.. אני לא מתכוונת להרוג את עצמי כמו כל שנה השנה חוגגים כל אחד בנפרד עצוב אך יותר בטוח כמה עצוב לומר ניפגש בחג במקלט יפה שלי את יצורה מדהימה מאין כמוך שמרי על עצמך אוהבת חטולית

הי חטולית, מרימה עיניים לשמיים. אכן ראיתי את החסידות, גם ראיתי מטוסי תובלה קרביים ומטוסי תדלוק צבאיים וגם עלי אביב מבצבצים של עצים. אני לא גרה בטבע. חלק ממנו אני מייצרת סביבי, חלק הם איים שאחרים יצרו, חלק פשוט קורה מתחת לאף. על פרח או שיח. השינה אצלנו בעייתית גם כך, ובתקופה זו היא נפגעת עוד יותר. אתמול הייתי בעבודה למרות שבקושי. אבל הייתי. ואחר כך פחות סחבתי. החיים הקטנים האלה מסביב, כולל התינוקות והפעוטות הן נקודות חיים להיאחז בהן. ברור שפנימית ולא מפילים עליהם משקל. עוד לילה של ריצות מאחורינו, כך התנרמלנו... להת' סוריקטה

אודי.. הלב נשבר לי לרסיסים.. אני לא כותבת ..מפחדת שהפורום ייסגר.. מיכלי ,סוריקטה,אתה,חטולית דיברתם על כך.. הבטן שלי עוד יותר התכווצה והאצבעות לא הצליחו להקליד אף לא אות למרות שאני כן קוראת, דואגת כשחולף סופש ואין הודעות וסגירה.. אבל כמובן אין לי זכות להגיד על כך כלום בגלל שאני שותקת כמו דג. אבל היום הלב שלי נשבר לרסיסי רסיסים.. פסח מתקרב בצעדי ענק והחסר של בן זוגי חסר לי בכל פינה בבית, ברחוב, ובלב.. אמא שלי שתחי' נחלשת ויש אומרים שכשנולדתי שכחו לחתוך את חבל הטבור שלי ממנה .. אני קשורה אליה באופן שקשה לתאר.. אני מתפקדת עבורה מאז היותי ילדה כילדה הורית ..היא ניצולת שואה. אבל אני קשורה אליה בכל נים ונים שבי.. ככל שהיא נחלשת ,אני מוצאת עצמי במיטה מחוסרת כוחות. ולגבי אמא צביה ,בגלל שהיא עברה דירה לפני שנה, ומאז המלחמה שפרצה לפני שלושה שבועות (אולי כבר ארבעה? אבדתי אוריינטציה) אנחנו נפגשות בוידאו וואצפ 3 פעמים בשבוע. .לפעמים רק פעמיים בגלל הקושי שלי להיפגש דו ממדי.. בלי להרגיש את הספה שלה, הכרית, השמיכה, הוורוד הזה.. מרגיש לי שאני צריכה למשש אותה..להרגיש אותה ממש.. פגישות בוידאו וואצפ זה מרגיש לי להיפגש בכאילו .לא על באמת. והיום היא נסעה והגיעה לקליניקה ונפגשנו ממש ממש .. ואני מרגישה הרבה יותר גרוע.. אני מרגישה פרידה.. עצב אינסופי.. מתגעגעת .. מתגעגעת.. מתגעגעת... מרגיש עצב אינסופי אמצע האוקיינוס לבד לבד לבד לבד אין חיים מסביב.. כלום.. לא כלום.. תשמור על עצמך אודי.. הצפון מטווח כל כך חזק.. :(( גם אצלנו יש אזעקות רבות. האמת היא שכל הגרגרית הקטנה הזו ששמה מדינת ישראל מטווחת כל כך חזק :(( עצוב כל כך.. עצוב..

אוהבת את תגובתך.. בפרט על הגרגרית ... :)

אייך נחגוג החג את הפסח? כל אחד בביתו אין איחוד משפחה כמו כל שנה עקב המצב הבטחוני חייבים והבן שלי הולך בדיוק בזמן הזה לעבור את הניתוח בלב של החלפת המסתם לא רוצה אף אחד לידו עצוב לי נורא ומה אם יהיו טילים בזמן הניתוח ? נכון אני חרדתית כבר אמרתי מראש בכל זאת זה הבן שלי כבר עבר עם כל המטלטלין שלו לבית ששכר אייך יהיה אחרי הניתוח? מי יטפל בו ? שבוע אישפוז אינו מספיק להחלמה אחרי ניתוח לב פתוח הוא לא רוצה אף אחד לידו מתח והמון חרדות מלווים אותי כל התקופה הזו ואין כלום שיכול להרגיע אותי שום כדור שום כלום הלילות שלי לבנים כדורי שינה אינם עוזרים חוסר וודאות מוחלט קשה כל כך והמלחמה עומדת חהמשך עוד המון זמןןןן חטולית

הי כולם, אמר האומן דיויד הוקני "Do remember, the can't cancel the spring" זה היה אז, לא מזמן, בהקשר הקורונה. האביב כעת הוא קצת עוגן לי. בימים אלו רואים את החסידות נודדות. מראה ייחודי. בימים אלו פרחי אירוסים נפתחים. בעלי החיים בתאוצת התפתחות. ולא סותר - לצד זה דריכות עצומה בנו אנו. באחת הפעמים הלילה לא הספקתי להגיע למרחב מוגן. והנה עוד יום. ועבודה. הכל רגיל ושום דבר לא רגיל. מאד לא. הכתיבה כאן בקבוצה בבוקר - גם היא סוג של עוגן. לקראת סופ"ש, ומה אומר, אין מה לומר. סוריקטה

כמה יפה את סוריקטה כמה נפלא את מתארת הכל היצורים שאת כותבת עליהם הם פרפרים? מגיע לך שאפו פעמים אחד שאת דואגת לעצמך לתזונה כל יום והשני שנפטרת מהקשר הרעיל את מקסימה ונהדרת בכל דרך שאני יכולה לומר שמחה שמצאת מקלט טוב ומזמין בכלל תענוג לקרא אותך שימחת אותי מאוד הייתי אצל רופא המשפחה היום אני חולה שוב עוד תרופות ושוב החלפה של כדורי שינה הרופא כבר מיואש ממני ואני מיואשת מחוסר שינה בלילות ואגב אודי שמחה שנתקלת גם באנשים שמחים ושונים ממה שאני כותבת על מי שאני פוגשת בחיי היומיום גם בטלויזיה מראים אנשים שמחים ושרים במקלטים אצלנו לא מחזיקים מעמד אפילו 10 דקות אחרי תום האזעקות כולם בורחים הביתה שונאת מלחמות שונאת אזעקות שונאת את המצב העכשיו שכל הזמן רק מכווץ אותי שוב ושוב טראומטית מאז שהייתי קטנה ונקלעתי למלחמה קשה לפעמים חנוקה כל כך שלא מצליחה אפילו לנשום האביב באזורנו טרם מורגש הכל עשן ופיח חונק האזעקה הראשונה של הבוקר לא הצלחתי לקום מהמיטה לרדת למקלט פשוט נשארתי דבוקה למיטה לאחר עוד לילה ללא שינה הכל מתיש אותי נפשית וגם גופנית ועד שהמצב ישתפר עוד צפויים ימים לא קלים כנראה שאני מזדקנת שבת היתה ממש קשה לא יכולתי לרדת לטיול בגלל האזעקות אייך אתם שם בצפון מחזיקים מעמד עם כל הטיילים הקטבמים וכל שאר ... הייתי ככל הנראה בורחת.. איןמלי לאן לברוח גם לא במחשבות שלי אטומה וסתומה לכל מה שיש ועובר לידי הלוואי שאצלכם הכל טוב יותר מאשר אצלי שבוע טוב ושקט לעולם חטולית