פורום פסיכולוגיה קלינית

43031 הודעות
35677 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית

1. ההודעות אינן מתפרסמות מיד, אלא לאחר אישורו של מנהל הפורום. 2. מטרות הפורום: היוועצות, מענה ותמיכה הדדית בנושאים הקשורים לטיפול ופסיכולוגיה קלינית. שימו לב: הפורום אינו בא במקום טיפול בידי איש מקצוע. 3. על הודעותיכם לעמוד במטרות הפורום. הודעות אלימות מכל סוג, הודעות מזלזלות או פוגעות - לא יזכו להתייחסות. 4. נא להימנע מאזכור שמות של מטפלים או מטופלים בהודעותיכם. זהו נושא אתי רגיש. שמרו על עצמכם ועל המשתתפים האחרים. אותו הדין לגבי המלצות - אין להמליץ ואין להשמיץ. 5. הפעילו שיקול דעת בכתיבתכם. הודעות שאינן עומדות בכללים אלו לא יפורסמו.

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

27/08/2020 | 15:44 | מאת: משוטטת

הי, משוטטת בחודשים האחרונים ברחבי הפורומים.. מעין מציצנות שכזו , לא משתתפת רק צופה..ונתקלתי לאחרונה בפורום הקסום הזה... וחשבתי שאתן אולי תוכלו לענות לי על שאלה חשובה- אז אגש ישר לשאלה אם היום אחרי שנים של טיפול ( שורדות יקרות) היו מאפשרים לכן לחזור אחורה בזמן ליום הראשון של הטיפול ( לא ספציפית למטפל כעת אלא בכלל ) הייתן מתחילות טיפול ? תודה

27/08/2020 | 23:16 | מאת: חטוליתוש

בטח שכן חטולית

שלום משוטטת, ברוכה הבאה. אודי

29/08/2020 | 14:12 | מאת: סוריקטה

הי וונדרוומן, וונדר באיות אחר באנגלית זה לשוטט... היו כמה טיפולים. הנוכחי הוא היחיד שביקשתי לעצמי ולא כזה ששלחו אותי אליו כדי לעשות וי על סוריקטה המשוגעת. בחרתי להיכנס לטיפול כפי שחשבתי אז מהו טיפול (וזה שונה ממה שהיום אני יודעת מהו טיפול מסוג זה שעברתי). בכל אופן, התשובה הפשוטה לשאלתך - כן. ועל שאר הדברים בחיים - לא הייתי אומרת שיש חרטות, אבל יש פספוסים ואובדנים וכך היה. ברוכה המצטרפת, סוריקטה

30/08/2020 | 16:39 | מאת: משוטטת

תודה סוריקטה. אסביר. אני אחרי משבר שתפס כך באמצע החיים אז הלכתי לטיפול פסיכולוגי.. תמיד זכרתי שאני שורדת פגיעה בילדות אבל מבחינתי לא היו משקעים בנושא וזאת עד אשר התחלתי את הטיפול והדברים עלו ואיך עלו.. אין לתאר. חיי השתבשו לחלוטין אבל יותר מאשר ממה שעלה מהחרדה ממה שעלול לעלות .. אז אני בהתחלה.. מתחילים סימנים של תלות במטפלת ואני מרגישה שנשמתי נשאבת וזה הולך להיות רע . רע מאוד. אני ממש בהתחלה במונחים של זמן (4 חודשים) ומרגישה שעדיין חצי רגל יכולה לחזור אחורה ובהמשך תצליח לגרור את שאר חלקי הגוף מהקליניקה. וסתם חשבתי לעצמי .. אני אשאל בנות עם ניסיון טיפולי ארוך שנים.. כמה באמת טיפול שינה? אין ספק שיש בי דברים שצריך לעבוד עליהם אבל בגדול אני אישה די מתפקדת, אמא ובעלת קריירה די משמעותית .. וזהו. תודה

30/08/2020 | 17:42 | מאת: מכל

ברור שכן!!!! כן כן וכן! בלי טיפול הייתי....כבר לא הייתי פה אולי. בהצלחה.

30/08/2020 | 22:00 | מאת: אביב 22

בהחלט כן!!!!!!!!!!!!!!!! עם כל הקושי והתהליך הארוך והבורות והחלקיות והקושי והמתנות וברוכה הבאה

31/08/2020 | 05:28 | מאת: סוריקטה

הי וונדר, מבינה לגמרי. נראה לי כך, לפחות. משלמים מחיר. הגעת במצב תפקוד, ואת מרגישה שמשהו בהתעסקות הפנימית מחבל ומערער. מניחה שאפשר לדעת רק בדיעבד אם נרגיש שהיה שווה את המחיר. כשנמצאים בתוך, כן, תוהים בשאלה. אבל לניסיון כשלעצמו יש חשיבות גדולה. בין אם חווים הצלחה חלקית, או 'כישלון', שגם הוא חלקי - אפשר ללמוד גם ממה שהלך פחות טוב. כמה מילים לרגע עבורך, שלך, סוריקטה

31/08/2020 | 08:40 | מאת: משוטטת

תודה על תשובתך.

31/08/2020 | 08:41 | מאת: משוטטת

תודה !

31/08/2020 | 17:02 | מאת: משוטטת

סוריקטה , הבנת אותי.תודה על התשובה . למה הורדת את הוומן? דווקא אהבתי:) תודה גם לאביב, חטוליתוש ומכל. מרגיש נחמד פה...

31/08/2020 | 19:43 | מאת: סוריקטה

הי וונדרוומן, חייכתי. הנה חזר השם המלא. בשבילך :-) סוריקטה

אודי וכולן. התחלתי לעבוד במרץ. להכין גן זאת עבודה והשקעה לפני שכולם באים ;) אז מצטערת. רק לומר שאיתכן בלב.כאן גם כשלא כאן או כשלא עונה. רק לומר. קראתי. סוריקטה אביב כתבה ואני מסכימה עם כל מילה...וכן צמחתי המוןן אוהבת את המקום ואתכם. וסליחה שאין לי זמן לענות.

עבודה נעימה חטולית

הי מיכל, כמובן שזה בסדר. ולצמוח זה אחלה... אודי

29/08/2020 | 14:14 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, בהצלחה לקראת השנה החדשה (והפעם גם בלבלות בגלל עידן הקורונה). ימים של התרגשות ואולי גם חרדות. נראה שאת עושה סך הכל עבודה מצוינת, סוריקטה

את יודעת מיכל, גם אני חשבתי להתנצל, כי אני מרגישה על הפנים ולא מצליחה לענות מספיק כאן (ורציתי). יודעת שלא חייבת. ובכל זאת. יש לי מילים לשירה בהקשר הטמטמת הכה מוכרת לנקודת הציון של עכשיו; לציפור מדבר, שלפני הכל הכינוי הוא וואו; לאביב שבחרה להשקיע מאד בפרטים, וגם עוד מילים אליך מיכל בעניין האיש/אישה והבת, תמיכה לינשוף, חטולית, גולם; ומתמודדת - נסי לחזור, ולאודי תודה, ובמבי - בואי, קולך חסר לי (כן, מסיבות אגואיסטיות שלי), עכשיו מתחילה שוב מחיקה אז לילה טוב, סוריקטה

וואי יקירה.. מתרגשת תודה!! ולכולכן. אתם ממש משפחה מהממתתת.. גם כשלא תמיד כאן.. הלב כאן. והקריאה כדי להיות. לשים לב. וכשאפשר אפילו במילה אחת... ריגשת!!! וגם לכולכן, על ההודעות למטה... תודה רבה!! לא מובן מאליו. אמשיך לנסות.. לאט לאט. מתאוששת.....

26/08/2020 | 13:40 | מאת: ינשוף

אני בייאווש גדול מאבדת תקווה לא יכולה לאחז אין לי קשר עם החלקים הטיפול כבר לא מועיל אני לא מצליחה להתחבר בשום אופן

26/08/2020 | 18:53 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה מרגישה את היאוש שלך ושואלת מה קרה האם משהו ספציפי או .. בגלל לחץ בעבודה ? אם הייתי במקומך מה היית מציעה לי לעשות ? בנתיים שולחת לכולכם המון חיבוקים גדולים וחמים חטולית

מה הייתי אומרת לך כאילו אם היית במקומי? לא יודעת הייתי מבינה שבגלל כל המצב והפחדים בעקבות הקורונה שכל המערכת השתבש... שלא בטוח לאף אחד להגיע עכשיו כי צריכים אותי לתפקד ולקחת פיקוד... עצוב לי כל כך... את לא יודעת...

27/08/2020 | 19:11 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה מבינה שקשה ועצוב לך נורא חיבוק עד אליך יפה שלי חטולית

הי ינשוף, הצורך לתפקד ולפקד בהחלט מסיט הצידה חלקים מסויימים. אבל ברגע שטיפה מתאזן - ניתן לשוב ולהתחבר אליהם. זו תקופה מאתגרת, אבל דברים ירגעו ויחזרו לשגרה. אודי

26/08/2020 | 07:41 | מאת: שירה2017

מנסה להגיד מה שהנפש כבר לא סובלת, השתיקה שהעמיקה כל כך, ההתכנסות, הנפילה לעומקים חדשים. הכל כואב כל כך, מבליח בזכרונות קשים ומפלח את הלב ואת הגוף. אבל אני שקטה. משתוממת מול מה שקורה לי עכשיו, מתקשה להבין, מרגישה איך אני עטופה בטמטום ממסך, לא יודעת לבטא את זה. בואי נעבוד על זה. בואי נעבד את זה. אני לא מבינה. והנה כמעט גורשתי מהטיפול שלדבריו מקבל סימנים של קשר abusive הדדי. כי אני לא מרוצה ומתוסכלת. כי אני מפנה חיצי ביקורת כלפיו וגורמת לו לאבד את היכולת האמפטית. כי חלקים שלי מתנגדים לו ומכפישים אותו. והקול הקטן שלי זה שעוטה את גלימת הטימטום מצייץ בקול קטן אבל אני באה אני רוצה וצריכה להיות כאן. אבל הוא מקשה. זה לא מספיק. אני כןעסת. אני מקנאה במי שיכול לנהל שיח אינטיליגנטי על הקשייפ והבעיות. אני מרירה ומיואשת. אני מתביישת. נכשלתי. קשה לי הסביבה הגועשת, המציאות העירומה, החשיפה, האלימות שגואה. הפחד הגדול מכל דבר וחוסר היכולת לראות ולהכיר בטוב. עכשיו אני צריכה להתמודד עם הפחד הגדול שינטוש אותי, לדעת מה מותר להגיד ומה לא ולהשלים עם זה כמו שהוא אומר שהדיכאון והחרדות כרן להשאר כל עוד אין שיתוף פעולה של החלקים. סליחה שאיני מגיבה כאן כמעט, אבל קוראת.

26/08/2020 | 13:49 | מאת: אביב 22

כותבת לך משהו הוא בא ממני מהבטן הרכה שלי אז יכול חהיות שלא נכון לך ... ובכל זאת אכתוב .... זוכרת את המטפלת הראשונה שלי ... הייתי שם במקום הזה שמשתיק את כעס חלקי כי המטפלת לא יכולה להכיל או להתמודד איתם במרום הזה הביקורתי כי הכשלים האמפתיים היו ממש רבים בצורה שהיום במבט לאחור אני מבינה כמה הקשר היה נוראי כמה היא התעללה בי וההפך.... לי ניתוק הקשר הזה ומציאת מטפלת חדשה הוא מתנה מבורכת לא כי היא טובה יותר כי הדרך שלה אלי לחלקיי נכונה יותר . כי היא יותר צעירה (ומאוד מנוסה ) כי היא עובדת אחרת .....היום אני לא נזהרת כל אחד מחלקיי או מגיב חושב מה שמתאים לו והטיפול הוא באמת בכולם אני מכירה את הפחד לפרק את החבילה , את מבינה את פוחדת להנטש את לא חושבת אפילו שאולי האשמה גם בו ....ולעיתים בעיקר בו כי את המטופלת והוא המטפל ויש לו יותר כלים משלך ... באמת אהובה גם אני נאבקתי שנה ויותר לשמור לא להרוס כשהפנים פשוט התקשה לדבר מולה שתק כאב ....את יודעת הטריגר שסגר את הטיפול הקודם רק היום ארבע וחצי שנים אחרי עולה שוב כי בטוח היום לפתוח אותו ....הקצב שלי איטי אני לא ממהרת אני נשמרת ושומרת על יכולת התפקוד שלי כמוך של בית עבודה לימודים ועוד ....הכל בסדר שירה . אולי באמת הגיע הזמן להפרד לא לנטוש לא להינטש לעשות סגירה ולמצוא טיפול שיתאים לך .... אביב

27/08/2020 | 15:33 | מאת: שירה2017

תודה על השיתוף אביב יקרה, אני זוכרת את התקופה הקשה שעברת אז. לא יודעת מה אעשה, הכעס והאשמה גדולים מצד אחד, ומצד שני הפחד וחוסר האנרגיות המוחלט. שלך שירה

הי שירה, את שמה את שני החלקים (לפחות שניים) זה לצד זה (למשל, בתשובתך לאביב). זה ממש קרוב. מעבר לפינה. אודי

לא מרגישה אישה. לא בעלת גינונים נדיים.. בכיינית ורגשנית אבל לא אישה במובן הפשוט. לא מרגישה שייכת לעולם, למבוגרים.. ואז חשבנו שאולי אני מרגישה עוד ילדה..שפוחדת להתבגר. פוחדת. ויש לי 3 בנים. אם אתה זןכר. אין לי בנות.פעם בכלל לא רציתי בת! רק בנים...היום..אמביוולנטי ובכל מקרה כבר מאוחר. אז כתבתי שיר. הקרדיט בעצם של רחל המשוררת לא שלי. אני שיניתי לצרכיי. בת לו הייתה לי שחורת תלתלים ועיניים גדולות. לאחוז בידה ולפסוע לאט. רחל המשוררת לבן יחלה. אך איני מיחלת לי בת! אדמיין ואחשוב בשבילי הגינה ילדה קטנה. אין לה שם לה לא אקרא! לא אתמרמר לא אהיה כרחל כי איני מתפללת לבת. ילדה לו הייתה לי עדינה ונבונה לאחוז בידה לטייל בגינה. דמיון ומציאות בנים גידלתי לנכדה אייחל עוד אחכה לה עוד אחכה.

מיכלי מאמי גם לי 3 בנים וההעברה שעשית מבן לבת מאוד מצא חן בעיני.. אפילו העלה חיוך.. חטולית

הי מיכל, יפה בעיני המעבר ההמשכי אל הדור הבא. יש בזה תקווה. אודי

25/08/2020 | 15:31 | מאת: ציפור מדבר

היי לכולן ולאודי, אני חדשה בפורום, קראתי קצת את ההודעות ובאמת הוקסמתי מהקשרים שיש כאן ומהדיונים החכמים. אני ציפור מדבר, אני נמצאת בטיפול משמעותי, כבר שנה וחצי. אני מרגישה שאין לי עם מי לשתף את מה שאני עוברת בתוכו.. וכל כך רוצה לשתף ולראות שעוד אנשים מרגישים כמוני לפעמים. השבוע הגעתי לפגישה אצל המטפלת שלי. כשנכנסתי לקליניקה נכנסה לפניי לחצר של הבית עצמו ילדה קטנה. אני בדרך כלל באה לפגישות בבוקר, ואף אחד לא נמצא, בחיים לא נתקלתי בבן משפחה שלה... עכשיו אני מניחה שבגלל החופש הגדול הילדים שלה נמצאים בבית.. באותו רגע פשוט חטפתי התקף קנאה מטורף. כל הפגישה כעסתי על המטפלת שלי, אמרתי שאני רוצה להתרחק ונמאס לי ממנה ומהטיפול. היא שאלה מה קרה וסיפרתי לה שראיתי את הבת שלה. ושאני מקנאה. כל הפגישה רבתי איתה בצורה ילדותית ודחיתי אותה ובסוף היא אפילו קצת צעקה עלי (פעם ראשונה שהיא הרימה עלי את הקול). אני בטוחה שיגידו לי פה שזה רגש טבעי, שאני צריכה להמשיך בטיפול ולהבין איפה זה פוגש אותי, אבל אני פשוט מרגישה כאילו הייתי בשעה הזאת בתוך גיהנום. מרגישה שכל הבועה שהייתה לי בטיפול התפוצצה. שאני לבד בעולם ושהיא אפילו לא מסוגלת להבין את זה כי לה יש משפחה וילדים וחצר ענקית. שגם אם היא אוהבת אותי כמטופלת היא בחיים לא תאהב אותי כמו שאת הילדה שראיתי. ואף אחד לא יאהב אותי ככה כי לי אין משפחה. הרגשה נוראית ופשוט לא בא לי להיות יותר קיימת :( אשמח לתמיכה, או עצה, או כל דבר שקצת ינחם... תודה והרבה אהבה.

26/08/2020 | 13:54 | מאת: אביב 22

איזה שם עוצמתי מדמיינת אותך ככה חגה במדבר הכאב בידיים פרושות מצפה מקווה לקצת נחמה קודם כל ברוכה הבאה לפורום הכי נפלא במדיה ..... לגבי הטיפול , לדבר לדבר לדבר גם על הקנאה על החלקיות על האכזבה וגם על התחושה מול הכעס שלה ועל התחושה שהיא לא יכולה להבין ובעיקר בעיקר את הכאב הזה של האין ....את הכמיהה ליש הכמיהה למשפחה לבית לחיבוק לאהבה כמו לילדה הקטנה . אתך אביב

26/08/2020 | 19:27 | מאת: מכל

היי ברוכה הבאה! בהחלט שם עוצמתי. אוכל לומר מעצמי שגיליתי כשיש לה בת..וואו. הרגשתי משהו דומה ואפילו חלמתי חלום קשה...לא משנה מה החלום אבל דברנו על הקשר שלי איתה. חשוב מאוד מאוד שתדברי איתה וטוב שדברתן. אך המשיכי להסביר לה מה זה עושה לך. היא תבין...והדשא של השכן לא ירוק יותר. לכולנו בעיות.ובטח גם לה ;) בהצלחה.

שלום ציפור מדבר וברוכה הבאה, אני מאמין להרגשה הזו שאת מתארת, שהקנאה, הכעס והייאוש הם סוג של גהינום. המציאות שחדרה לבועה הטיפולית ניפצה שם משהו. אבל צריך לזכור שיש גם חוויה של תיקון, וצריך לאפשר לה להתרחש. זה יקרה כמו שכתבה אביב - מתוך דיבור ועיבוד התחושות בטיפול. אודי

25/08/2020 | 09:59 | מאת: אביב 22

כתבתי לך שם למטה על הבר קיימא ריגשת אותי עם החדש האפשרות לתלות נוספת להכנס לחייך לא זוכרת בדיוק מה כתבתי לך שם ואולי פחות מדייק אבל רציתי שתדעי שקראתי אחתך והגבתי אבל נפלאות הטכנולוגיה העלימו אתזה אביב

הי אביב, טיפלתי בזה, וזה באוויר. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב ונפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

24/08/2020 | 22:22 | מאת: אביב 22

מחפשת פינה לשים את הראש עובדת בימים אלו על הטריגר הכי קשה בפגיעה ... נושמת לא יודעת מה צריכה סוג של אחיזה אביב

הי אביב, יש יותר מפינה. מקווה שמצליחה לאחוז. אודי

24/08/2020 | 19:50 | מאת: סוריקטה

הי כולם, נו טוב, יום שני בערב, לא עיתוי טוב להתחיל עץ. בכל אופן - כתבתן על קבוצה שצמחה, יחידים שצמחו. אני, צמחתי?! אין לי תשובה... אולי כמה חלקים. וגם כאלה כנראה ממש פחות. תוכלו לפרט איפה אתן רואות שהקבוצה צמחה? מאד אשמח, אודי, אם תשיב גם אתה, היכן אתה רואה כאן את הצמיחה הכללית, ו/ או של כל אחת מאיתנו. ממש בבקשה. סוריקטה

הי סוריקטה, אתן קודם לקבוצה להגיב לשאלתך - ואז אוסיף את מחשבותי, בסדר? (גם אם העץ ימשיל לצמח ענפים בימים הבאים). לילה טוב! אודי

25/08/2020 | 06:39 | מאת: אביב 22

העץ הזה מראה עד כמה את צמחת בעבר היה מתאים לך להמשיך את העץ מתחת למה שכתבתי ....מניחה שגם בעבר לא היית שואלת על עצמך ובטח לא פותחת עץ בשעה שלא בטוח שיעלה בכלל אז יקרה זה בערך בתמצית הצמיחה שלך כאן במרחב בעיני ..הרבה יותר לקיחת מקום ללא פחד שיכעסו או יפגעו בך , פחות מחשבה על לשמור על המקום יותר חשיבה איך לשמור על עצמך . פחות הזדהות עם האחר יותר נפרדות גם בכתיבה שלך ניכר יותר שיחרור מעבר לשעות גם בהסכמה לשחרר איך שזה ללא הגהות ללא סוף ... לגבי הקבוצה אני חושבת שזה אותו הדבר פחות פחד שהקבוצה תתפרק כי אם יותר מקום שמשחרר . פחות תלות קבוצתית באודי ויותר שיח בין הבנות . תיראי את הכותרות הם כבר לא בצורה גורפת לאודי כי אם לרוב פשוט כותרת של מה שנכתב יכולה להגיד לך על עצמי שהמשפטים האלה על השקט שלך ושל מיכל עשו לי טוב מאין הרגעה כזאת של הכל בסדר אישית אני מרגישה שאני פחות דואגת לקבוצה ויותר מרשה לעצמי לדאוג לעצמי וזה יכול להיות פתאום גם וגם ולא או או . הכי מראה את הצמיחה מבחינתי וזה קרה גם למיכל שכתבתי הודעה בשעה מאוחרת יחסית כשסגרתי אותה ראיתי שאודי מתחיל לענות התבאסתי אבל זה לא פירק אותי ...או כשהעלתי הודעה שאני מתפרקת דלא קיבלה שום תגובה זה היה בסדר כי המקום הזה כמו שמיכל כתבה על השקט מורגש לי יותר. זה כרגע מה שעולה לי בראש .....אני מניחה שיש עוד סוגיות ... הטיפול עובד וזה מורגש גם כאן תודה על העץ אביב

הי סוריקטה, בעיניי יש בקבוצה משהו בשל מאוד. הן בצמיחה האישית שניתן לראות אצל רבות מהמשתתפות והן ביכולת לצאת מעמדת התלות בי כמנחה, שאפיינה תקופות ארוכות כאן. אודי

ילדה בצמיחה מבוכה ובלבול אומללות ותסכול "כלום לא קרה" את חושבת ואז תביני כי את ילדה בצמיחה. קריאות התמיכה קולות ההמון את לא לבד! ילוו אותך כדי שתהיי ילדה בצמיחה. כשלוקחים ממך בכח כשפוגעים בכוונה ברור כי אינך אשמה. ואת לא לבד! כי תעברי עוד הרבה ובסוף תגלי כי את ילדה בצמיחה. ומתוך המהומה תגלי שהזמן עובר וחייבים להתבגר ומילדה בצמיחה תהפכי לאישה בצמיחה אישה חזקה! אישה מבוגרת שומעת ורואה יודעת ומבינה את לא אשמה. עוד תגיעי להיות אישה שצמחה!

מיכלי מאמי יפה מאוד אהבתי חטולית

הי מיכל, אשמה שצמחה. יפה! אודי

תודה. היא אמרה"חזק" למה התכוונת??? אישה שצמחה???

23/08/2020 | 14:45 | מאת: חטוליתוש

והיא הכי חשובה מזה כבר המון חודשים צדק נעשה ויצא לאור כל מה שעשו כדי למנוע מהבן שלי לקבל משמורת על המיוחדת שלי האחת והיחידה נשמה שלי... הפרקליטות החליטה שאין בהם שום אמת..כל החקירות הראו שהבן שלי חף מכל אשמה..!! כל התיקים נגדו נסגרו בפרקליטות והוא שוב אדם חופשי להמשיך את החיים שלו כרצונו... והמיוחדת שלי..כל כך כואב לי עליה כי מן הסתם כל התקופה שבה היתה בחקירות גרמו לה מעט לגמגם..ולעוד תופעות לא טובות..!!! הליך הגירושין המלוכלך שניסו להצמיד לו הסתיים בטוב ואנחנו כבר יכולים לנשום לרווחה נכון המון,זמן לא דיברתי ולא שיתפתי כי היה צריך חסיון על כל החקירות אך הכל כבר הסתיים השבח לבורא עולם וכל התפילות שלי נענו !!🙏🙏🙏 חטולית

23/08/2020 | 20:18 | מאת: מכל

טוב לשמוע! מקווה שגם הנכדה בסדר...והתגלה מה קרה ומה היה..

24/08/2020 | 05:09 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, חיבוקים רבים. עכשיו גם אפשר להבין את הלחץ העצום בו היית ובנוסף גם שמרת בפנים. מכירה מקרים כאלה. בדרך כלל אני חושבת לי שחבל שלפני חמישים שנה לא נאבקו כך עליי (זאת פנטזיה לא ריאלית, מן הסתם, ואין אני יודעת מה היה קורה אילו). נראה שהצלחתם לגייס כוחות ברמות הגבוהות ביותר. הקטנטונת המיוחדת שלך בתוך כל המאבק - לבי לבי. עוד דרך לפניכם. כמה טוב שיש אותך. סוריקטה

24/08/2020 | 07:50 | מאת: אביב 22

שמחה כל כך לקרוא מגיע לכם קצת נחת ולמיוחדת קצת שקט ורוגע חיבוק אביב

24/08/2020 | 15:22 | מאת: חטוליתוש

מיכלי מאמי שום דבר לא יוצא ולא ידובר רק כדי לשמור נפשית על המיוחדת שלי..היא מגמגמת בדיבור..וגם השפתיים שלה רועדות כשמנסה לדבר..יעברו עוד המון מים בירדן עד שאפשר אולי יהיה לדעת מה היה שם בחקירות..!! תודה מאמי חטולית

24/08/2020 | 15:29 | מאת: חטוליתוש

סוריקטה יפה שלי אכן כן תקופה מאוד קשה וארוכה של מתח נפשי והמון תעצומות נפש ונעזרתי גם בכדורי הרגעה במשך כל התקופה הזו.. הקטנה המיוחדת שלי ממש לא בסדר למרות שאינה מודעת לתהליך הגירושין של ההורים ..אמרו שצריך הדרכה מיוחדת אייך להסביר לה מה זה אומר..גם כך היא בנסיגה ...אהובה קטנה שלי ..ומונעים אותה מאיתנו המשפחה כדי שלא נדבר איתה בכלל..לא הבן שלי אלה.... כן דרך ארוכה עדיין לפניהם רק מתפללת שיגמר בטוב במיוחד עבורה .. ואת צודקת אילו...היינו נראות אחרת לגמרי.. תודה לך יפה שלי חטולית

24/08/2020 | 15:30 | מאת: חטוליתוש

תודה רבה על מילותיך חטולית

הי חטולית, טוב לשמוע, ואפשר להיאנח אנחת רווחה... אודי

23/08/2020 | 13:21 | מאת: אביב 22

חושבת עלייך בעיקר בימים אלו שולחת חיבוק והמון המון כוחות אביב

24/08/2020 | 15:32 | מאת: חטוליתוש

מצטרפת לדבריה של אביב יכולה לעדכן מה איתך? רק אם מתאים כמובן חטולית

24/08/2020 | 16:08 | מאת: שירה2017

תודה רבה רבה אביב יקרה, מעריכה מאוד את המילים שלך (גם אץ התייחסותך בהודעה קודמת - תודה שאת רואה ואוספת). ימים מטלטלים.

ניסיתי לשלוח מקודם..נראה שלא עלה. אז מצאתי את זה: ״הצדיקים הטהורים - אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הכפירה, אלא מוסיפים אמונה. אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חכמה.״ - 85 שנה לפטירתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ״ל. החלטתי להוסיף טוב, לתת לנשים שחסר טוב בחייהן. ממש בהתחלה אבל מקווה שאמשיך לתרום מעצמי..."סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפהו" תודה סוריקטה, אביב ואודי על ראיית הטוב בעולם.

מיכלי מאמי אכן באמת יום הציון של הרב קוק יפה שאת חושבת על עשיית טוב וסור מרע חטולית

24/08/2020 | 05:17 | מאת: סוריקטה

הי מיכל. ציטוט נפלא. שלך, סוריקטה

24/08/2020 | 07:49 | מאת: אביב 22

נפלא וכמו שאודי אומר כמה ואיך שנכון לך תסתכלי על הטוב שאת עושה בלי לעשות השוואות ולהוריד אותך את בסדר כמו שאת . אביב

תודה לכן. ואביב, אני אוהבת שאת שומרת עליי ומבינה😍

הי מיכל, יופי של ציטוט, שמדגיש את האקטיביות החיובית. אודי

תודה שנתתן איזון...מרגישה שהרבה דברים מתפוררים במוסריות החברתית. והגיע הזמן להלחם בכך דרך עשיית הטוב... אז אספר בסוד ;) שהתחלתי לחפש את הטוב בתוכי..וגם הכוונה לעזור לאחר, אז קצת מתנדבת ומנדבת מעצמי לנשים אחרות. זה עוד בחיתולים וממש כלום לעומת אנשים אחרים נפלאים שמתנדבים במדינה הזו..אבל מתקרבת בזהירות...הבה נפיץ טוב ונביא מעט מהאור אל החושך הנוראי שסובב אותנו ומאיים על החברה הישראלית. לעתיד טוב יותר, כי לכולנו מגיע,!!! מיכל. 😍

הי מיכל, 'כל אחד הוא אור קטן' סוריקטה, שמנסה להסתיר את שלל האור שהיא מנסה להוסיף, אבל היא מנסה מאד לגלות קצת. אני חושבת. אני מתנדבת, אולי קצת יותר מידי, על גבול ההקרבה, אבל פחות קיצוני מפעם. כלומר, מבחינת האיזון של שמירה על עצמי. ובואו בנות, בואו גם, לכאן, סוריקטה

היי... אני חושבת שאת מוסיפה הרבה אור לעולם! ואני כבר מזמן יודעת שאת מתנדבת😁גם בלי שתסתתרי בגוף שלישי... גם אני מתנדבת תמיד השאלה כמו שאומרת אביב במינונים ובהרגשה. כרגע אני מדברת על ההרגשה הטובה שזה נותן ועל הרגשת הפריארית והלתת בלי גבול זה אחרת אך גם מוכר לי וגם קורית לי לפעמים לצערי...אז שמרו על עצמכן. ניתן במידה שתגרום לנו שמחה. זו הכוונה.

הי מיכל, זו דרך נהדרת. אודי

21/08/2020 | 01:00 | מאת: גולם

תודה אביב שאת זוכרת.................

23/08/2020 | 13:17 | מאת: אביב 22

ממש פרפר כבר.. מרגשת וברור שזוכרת נראה לי שמי שכאן עוד מאז גם זוכר ....

23/08/2020 | 14:36 | מאת: חטוליתוש

היי לא רק אביב זוכרת גמני זוכרת אותך רק שהפסקת להגיע לצערי הרב חטולית

23/08/2020 | 20:14 | מאת: מכל

כולן זוכרות ;) וברוכה השבה. ספרי מה עובר עלייך...

24/08/2020 | 05:19 | מאת: סוריקטה

הי גולם, בטח שזוכרים. גם אני. פרפרים נוטים להגיח בסתיו ובאביב, תספרי עוד? סוריקטה

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

מה זה האונס הזה????? ולמה הענישה כזאת לא מרתיעה?? ואיזה חינוך מקבלים הילדים האלה???? למה???? אודי??? מה נהיה פה במדינה הזאת??? כמה רוע??? מאיפה זה בא לגברים/נערים??? כואב שזה לא מפסיק!!! שכל הזמן עוד ועוד מקרים וכל מקרה נורא יותר ויותר. ובכלל...כמה בכיתי כשראיתי סרטונים של סייעות מתעללות בקטנטנים!!! מה זה??? למה להרביץ לחסרי ישע?? לקשישים?? די!!! המדינה בוערת. נורא. ואחרי כל זה למה שנאמין??? למה שלהורים יהיה אמון בגננות? ובכלל להתחיל שנה בלי להכניס הורים למבנה הגן?? יוצר חוסר אמון נוסף...כמה מתווים. .יאללה. עדיף להפעיל את הילדים בחצר עד שיסתגלו וזהו. ורק אחר כך במבנה הגן. נמאס לי לשמוע התעללויות...קשה!!! ובסוף גם לי כבר אין אמון באף אחד!!!! נורא!!!

20/08/2020 | 21:00 | מאת: אביב 22

לא פשוט קשה אכזרי בהחלט משהו עובר על החברה שלנו פחות סובלנות וסבלנות יחד עם זאת מאמינה בטוב הנה אנחנו כאן ואודי כאן אז יש גם טוב בעולם והרבה אביב

... זה קורה כאשר נוטים 'לשכוח' את ההפרדה בין 'אני' ל'זולת'. נראה לי. אבל אספר משהו מחמם לב שראיתי. אבא טוב במיוחד לילד עם פגיעה מוחית וגם על הספקטרום האוטיסטי. חמלה ורוך וזהירות בכמויות ממיסות. יש גם מזה. ואפשר ללמוד על עצמנו מהתבוננות במערכות יחסים מיוחדות כאלה. סוריקטה

הי מיכל, מסכים אתך שזה נורא. אודי

19/08/2020 | 08:20 | מאת: אביב 22

חוסר מילים ולא ממקום רע בהכרח כתבה סוריקטה...ומיכלי כתבה שאנחנו מקשיבים בקריאה ...אהבתי את שתי האמירות הללו מאוד ...אהבתי גם את לקיחת היוזמה שלך שירה ואת האמירה הנכונה שהפורום צריך להיות מוזן כמונו ... זה שוב מראה עד כמה הקבוצה הזו צמחה. לא כל שקט ישר אומר שלא מתעניינים (אוהבים אותך מאוד חטולית ) זוכרת כמה שקט כאן היה מפחיד אותי, חוסר תגובות היה מפרק אותי לרסיסים בעיקר אם כתבתי שקשה לי , שהקבוצה מתפרקת שלא יהיה מקום , שלאודי קרה משהו ...שלבנות קרה משהו ובעיקר שמי שלא כאן חייבים לעזור לה לחזור .... ותמיד שאני נופלת לרגע למקומות האלה אני נזכרת במילים של אודי שעברנו כבר קשיים ודברים מסתדרים כמו שצריך ,וגם לגבי מי שלא כאן ובשקט אם ניתן לו מספיק מרחב וזמן הוא יחזור. אני יודעת שזה תהליכים שאני עברתי תודות לטיפול ..ולכאן מיכלי יקרה , מבינה מאוד את הקושי את הטלטלה וזה שדווקא עכשיו את חשה בה. זה לא מפליא , כולם בבית אין עבודה אין פינה לעצמך לנפש שלך לשייט לנשום ...חופששש... מציעה לך כן יחד עם זהירות מרבית בגלל המבחן של הבן ...למצוא פינה אגם טיול יום כזה שתשמרי על ההנחיות ובכל זאת תנשמייייי חופשששש ....כי מחכה לך שנה לא קלה בעבודה , לא פשוט היום לעבוד עם ילדים אף פעם לא היה פשוט היום הרבה יותר מאתגר .שולחת חיבוק וכוחות חטוליתוש מתוקה אך החיים החיים ....מכירה את הכאב הזה סובלת ממנו בזמן האחרון ברמות אחרות ....נראה לי שבכל המרוץ הזה מלא הלחץ שאת עושה את קצת נשאבת לתוכו ושוכחת לנשום....ונגוף משלם את המחיר על חוסר הנשימה . את כמו דואגת המון לעצמך ורצה להמון רופאים ומצד שני נוטה לשכוח לנוח לשכוח לנשום לשכות להיות רגע עם עצמך, כן זה זמן קורונה והיא צודקת היא רצתה לתת לך מחמאה ענקית שאמרה לך על המטופלים האחרים ...(אני לא עושה גם בדיקות שאמורות להיות משמרי חיים כרגע מהפחד אז נראה לי שכן מגיע לך שק של צלשים ואליפותתתת )מניחה שאם הייתה אומרת לך חטולית כל הכבוד לך את אמיצה , יש לך כוחות ככה לעלות על האוטובוס לסוע כדי לנסות ולדאוג לעצמך לקצת שקט זה נפלא שאת דואגת לעצמך ולא מוותרת עלייך זה נפלא שאת דואגת שהמשפחה הסובבת תיראה אותך ותיקח אותך שצריך ...זה היה מרגיש לך אחרת ...בחירת מילים לא משהו אבל קורה לטובים מכולם ....ואני חוששת שהזמן קורונה הזאת יושבת קצת גם על השלב בטיפול שקצת מתרחקים מהתלות שדי מפחידה אותנו ..ואולי אני טועה , בכל מקרה אהובה תעשי מה שהכי נכון לך ..עבורך חיבוק ענק ענק . סוריקטה אישה יפה כל כך ...התחדשת מעניין במה נשמת עם תשתפי ..תקופה לו קלה תקופה הקיץ החום בחוץ , המעברים התזכורת הזאת כל פעם מחדש על החוסר הוגנות בעבודה מהסוג שלך על חוסר הקביעות במקום אחד ואיתם חוסר התנאים (מרשה לעצמי לשאול אם תירצי ארחיב איך נראה לי שבכל זאת ניתן לעשות משהו שאולי כבר עשית לשמור ולהבטיח את עתידך) ובכל הכאוס הזה מתנת קורונה אחת עבורך ......המטפל כאן ולא תקופה ארוכה גם בלעדין אני משערת :) - (כן אני זוכרת ) לך ולמיכל לגבי טעויות הקלדה אליהם ניתן היה להגיד מה פרוייד היה אומר על זה ....אני לעומתכם כבר יודעת שאני עלולה למצוא טעויות נוראיות כי תלוי באיזה סוג של ערבוב חלקים הייתי ...ואז הדיסלקציות שלי מופיעות ברמות שונות - לא נורא למדתי לחיות עם זה וזה לא לוקח ממי שאני ...אהבתי מאוד את התהליך שלך מול הטעות הקטנה הזו ...זה נפלא שאת מסתפקת כבר בפחות הגיות ומשחררת , ואני יודעת יקרה שלי שבמיוחד עם האספרגר זה לא דבר של מה בכך לשחרר את המילים ככה כמו שהם ...חיבוק אוהב , תשמרי עלייך וזה בסדר שקצת עצוב ויש חשש מהבאות זה אומר שאת אנושית ולא רובוט ..אבל במבט קדימה (להתחדש) ולא במבט כמו פעם לאחור של (הרס) ...מניחה שגם השיח לאחרונה במקצועך לא נותן כוחות אם תירצי לשתף איך את שם כשסערה כזו מתחוללת מסביב גם ברמה המקצועית וגם באישית(טריגר) אני כאן להקשיב. ושירה אהובה שמחה שהגעת גם אם להזין אותנו ...עכשיו כבר מותר לך להזין גם את עצמך כאן ...בואי מידי פעם ככה בלי מילים או עם קצת ...רק סימן שאת כאן זה שומר על פתח לתקווה לאמונה שאת ראויה שמגיע לך שאת לא מוותרת לגמרי על עצמך :) חלום ....ואוו יקרה לא תאמיני חשבתי עלייך השבוע חשבתי על עוד כמה אנשים אבודים מכאן שממש התגעגעתי לקולן ...(הי גולם , סנופקין ,מזכירה אותכן כי אתן נעלמתן כשסער כאן והשקט לא מזמין במיוחד ובכל זאת רק שתדעו התגעגעתי באמת ) ואודי פשוט תודה על היותך מגדלור אמיתי בדרך ....פעם כשאני אכתוב את ספר המסע שלי ....אתה עם המון משפטים שחרוטים לי בראש בהחלט תהיו שם .... ועלי ....תקופה לא פשוטה והגוף מגיב בהתאם למה שעוברת אבל בהחלט עם כל הקושי אני במקום טוב הרבה יותר מבעבר ....מחוברת יותר מה שעוזר להאסף מהר יותר . השינוי האמיתי שלי התחיל ביום שהפסקתי לראות בחלקיי אוייבים וכשהסכמתי לקבל את היותם חלק ממני היום אני קבוצה שלכל אחד יש תפקיד :) (מזכיר לי אותך במבי - אוהבת ) תשמרו על עצמכם , תהיו טובים אליכם .... אוהבת ואתכם בקריאה בלב בשקט וכאן אביב

היי אביב יקירתי....וואו. לפעמים כשאני חושבת עלייך (כן, זה קורה) את מזכירה לי את צופית גרנט שאני ממש מעריצה. הפעם הזכרת לי אותה שוב... תודה יקרה על מילותייך( לכולנו לא רק לי) ואכן השבוע נפגשתי עם המטפלת וראי זה פלא גם היא הציעה לי לצאת מהבית למקום כזה שקט, מרוחק בלי פחד מבידוד לבני. אז שתיכן אלופות!! וצודקות, אני תקועה בבית המוןןןןן פשוט לא יוצאת. באשר אלייך את נשמעת במקום טוב כרגע וכמו תמיד ממשיכה באומץ❤ תודה שכתבת.

19/08/2020 | 20:58 | מאת: ינשוף

היי אביב טוב לראות אותך כאן.. מאמינה לך שכתבת שהשינוי התחיל אצלך כאשר לא ראית את חלקייך כאוייבים.... אוהבת, ינשופים

20/08/2020 | 05:29 | מאת: סוריקטה

הי אביבונת, מחשבות של בינתיים, כי באמת עייפות, של כולנו, ואנחנו לא מגיעים לעצמנו, די קטלני... חשבתי על השקט, שלא תמיד חייבים למלא אותו ברעשים, כדי שכביכול יהיו קולות רקע, בגלל החרדה שהשקט / מחשבות / התקרבות לרגשות מעוררים. אני כן חושבת שאותו צד ממשיך וקיים. זה שהשקט מרגיש מאיים עליו, אבל - יש מולו קול, שקיים אף הוא, שמתגבר עליו. זה גם בהקשר החלקים שאינם אויבים. הם שם, ומנסים לאזן בינהם. לגבי העבודה אצלי - נראה לי שהתיישרתי עם הזכויות עם השנים (שנים... כולה בשנתיים האחרונות) ולמדתי. מניחה שיש עוד. הקצבים שלי איטיים ברמות. גרוע יותר ממה שכונה כאן דחיינות. לגבי השגיאות וטעויות ההקלדה - אני מכירה שקורה, למשל, לך - לא חושבת לי רק 'מה פרויד היה אומר על זה', יודעת גם להתייחס בסלחנות. אני יודעת שהטעויות נובעות מקושי עצום, פירוק ובלבול. או עייפות ועומס. נתתם לי רעיון - אולי נלך היום לבריכה אקולוגית. במבי - גם אני מזמינה - בואי אלינו בגלוי. בוקר אור, שלכם בלי הגהה נוספת, זה מה שהספקתי, עוד מעט יוצאת לעבודה. סוריקטה

הי אביב, לא רק הקבוצה צמחה. דומה שגם את צמחת. אודי

18/08/2020 | 20:05 | מאת: סוריקטה

שאלת אודי, על מה חשבתי כשהזכרתי את רעיון ההתחדשות. לפחות כך אצליח להבין כרגע. מה אומר. חזרתי לקרוא. וחזרתי שוב. בהתחלה רציתי לענות - נו, בכל החיים, שזו אולי תשובה מתחמקת ולא ריאלית. אחר כך חשבתי על כל מיני דברים שכבר יש לי, אבל הם משומשים, בלויים או מקולקלים וכד'. חפצים. סביבה. אולי פחות ניתנים למימוש (גם אם מתפשרים) אבל קיימים כרעיונות מוגדרים. ואז הגעתי למחשבה של מה יכול להיות חדש חדש שלא היה. ואז נתקעתי. וניסיתי להיזכר על מה חשבתי כשכתבתי את ההודעה למטה - ונמחק. אבדה הגישה. נפלאות התקיעות והדיסוציאציה. אבל יש מצב שלו היה משחק, הייתי יכולה להיזכר. סוריקטה

20/08/2020 | 01:02 | מאת: אביב 22

אולי שמלה חדשה ככה מרעננת לקיץ או סוג של ג'אגטים שאת כל כך אוהבת אולי חידוש ורענון האנרגיה במסג' כפי שכתבת שבא לך לעשות... אפשר עוד ניחושים ....מה נראה לך ..

20/08/2020 | 13:58 | מאת: סוריקטה

הי אביב, מכיוון הדברים המוכרים - (אין לי כסף, אבל) רענון הצבע בבית המתקלף, גם מהרהיטים נמאס לי. מגזנים פארש. מחשב שוין. טלוויזיה עדיין לא מצליחה לצפות. סמרטפון חדש - גם פנטזיה. וכל מה שקשור לצילום. בגדים - דווקא אלה שבשכבות שלמטה ישנים מידי. בעצם גם החיצוניים. הקורונה וזה - צריכה לבחור חנויות רחוב. לא נכנסת לקניונים. עיסוי - כאן יש דחיינות. זה יקר, אבל לא כמו הרשימה מקודם. כל אלה דברים מוכרים בתוך המסגרת. חדש, יחסית (ועדיין לא אפשרי נפשית) יכול להיות טיול קטן של כמה שעות למקום בטבע. קשר עם אדם חדש - זה רחוק, אבל גם קרוב. משפחה חדשה וזה. ובכל זאת משהו אינטימי - מתרחקת עדיין כמו מאש. הנה המשכתי. טוב שפתחת, אביב. שלך, סוריקטה

20/08/2020 | 20:57 | מאת: אביב 22

מרגשת רשימה נהדר. לא פשוטה בחלקה ובכל זאת הרצון זה טוב ככה להתחדש לפני השנה החדשה לזמן שיבוא רהיטים ...אפשר מאגורה או יד שנייה יש דברים נפלאים ממש כמעט בחינם וזה בעיני עדין לחדש כי עבור המקבל חדש בכל מקרה אני אישית מאוד תומכת בעניין השיתוף ההחלפות והמחזור וכל הבר קיימא .... צבע -אהובה עם הידיים הנפלאות שלך ,... וכן הקורונה הזאת די משבשת ... הקיץ הזה לא קניתי כלום חדש לא נכנסת לחנויות ....אז הכי מבינה לחיי החדש ... אביב

הי סוריקטה, אז מה, הכוונה להתחדש במשחק? במשחקיות? אודי

21/08/2020 | 08:19 | מאת: סוריקטה

הי אודי, הכוונה הייתה שאולי באמצעות משחקיות (בהנחה שאהיה פחות נמוך ואוכל כך להרים טיפה מצב) אוכל למצוא את ההקשר החסר. סוריקטה

21/08/2020 | 08:26 | מאת: סוריקטה

הי אביב, אני חברה בקבוצות של בר-קיימא ומחזור. מכירה אישית את הנפשות הפועלות ויצרתי איתם קשר חם ויש הרבה שיתופיות מדהימה. אני בעצמי מגדלת צמחי מאכל וגם ממחזרת פסולת אורגנית. ויודעת לשפץ במו ידיי. כבר כמה עשיתי מזה. כמה עשיתי... דווקא אצלי - שהרוב הוא ממוחזר ונובע ממני עצמי - יותר מידי אוטו - הייתי רוצה שייכנס מישהו משהו מבחוץ. שתיכנס תלות ונזקקות וכאלה. אולי בעצם זה החדש. התגובות שלך מדויקות לי. תודה. והנה - השתתפת במשחקיות שביקשתי. בדיוק. סוריקטה

24/08/2020 | 10:41 | מאת: אביב 22

שמחה לשמוע את יודעת בעניין מיחזור בעיני אומנות מעניין שבכל פעם שמחדשת הצבעים נעשים רכים יותר התחלתי עם אדומים ואחר כך חומים והגעתי לגווני לבן ....זה המתנות שבדרך ... שימחת אותי שעזרתי ולו במעט אביב

"מתסכל ומהדהד דברים אחרים שכתבת עליהם..." המשפט הזה שלך, אודי. תודה. קבעתי עם המטפלת. נפגשנו.. אז יצאתי מהדחיינות שלי והחלטתי לקבוע... כמובן שהיה דשה להפתח...אבל הקורונה כאן ונשארת וגם חלקיות של פגישה מרחוק עם מסכות עדיפה על כלום... והנה כתבתי אחרי הפגישה שהרגשתי שלא ממש הייתה מועילה אך היא ענתה לי. וצודקת. כתבתי כך: נשטפת בזרם העבר האמנם כלום לא נשאר? .. סבך הקשר לא הותר. מילים נזרקות, חלקי בעיות. לא משתפת, פנים לא חושפת. פגישה תכליתית ללא תכלית מנסה ועוצרת, רוצה לרדת. מנסה לתפוס פיסות מילים באוויר אך נותרתי בלעדיהן. מחנק בגרון ורצון לנשימה עמוק הכאב עמוקה השעה. מצטערת כי נרדמתי בשמירה על עצמי. שוב תקועה ללא תנועת חשיבה. והיא בתגובה כתבה: אם את יוצרת סימן שאת לא ממש תקועה. אז היא צודקת. אלופה!!! קבעתי גם לשבוע הבא ;)אודי, אלוף שהסבת את תשומת ליבי לדחיינות שלי. אלוף❤

20/08/2020 | 05:07 | מאת: סוריקטה

תודה, מיכל, על העלאת הנושא, תודה, אודי, על התשובה המפורטת בהמשך להודעתה של מיכל. הקל גם עליי. שלכם, סוריקטה

20/08/2020 | 21:08 | מאת: אביב 22

עוד זוית אם אפשר במקום חלקיות פגישה פשוט פגישה בצורה אחרת זוכרת שכתבתי על הקושי שלי אז מצאתי כמה פתרונות האחת זה קינתי בובון כלבלב מתנה לחדר השונה ....ככה יותר קל לחלקי הקטנים . והחיבוק שחסר לשתיינו אנחנו עומדות כמו קמנו לחיבוק ופשוט עושות כאילו חיבוק מרחוק .....כן זה לא חיבוק רגיל הוא אחר חיבוק ללא מגע ועדין תחושת חיבוק תחושת קרבה ויחד לא יודעת אם עזר לך הכוונה שלי במקום תחושת חלקיות לראות אחפה הקושי וליצור מרחב בטוח חדש ואחר אתך אביב

הי מיכל, יופי של אמירה: "אם את יוצרת סימן שאת לא ממש תקועה". שמח לקרוא! אודי

18/08/2020 | 01:54 | מאת: NOT_FOUND

שלום אודי! והיי לכולכן.. לאלו שאני מכירה.. ולאלו שלא.. המון זמן שאני רק קוראת... ונשארת במקום המוכר.. (שהיה פעם עם אידה) אולי הבידוד כעת מביא אותי לכתוב. לחפש מעגל תמיכה רחב יותר.. וגם ההתמודדות המסעירה שהובילה למצב הזה שלי.. חשבתי בתחילה להעתיק משהו שרשמתי אך במחשבה שניה... לא ככה אכביד על הפעם הראשונה........ תודה שקראתן... תודה גם לך, אודי על התמסרותך בנדיבות לב למקום.. ולכל אחת.. מתמודדת

19/08/2020 | 17:54 | מאת: מכל

היי מתמודדת, טוב לקרוא אותך כאן...מוזמנת לשתף.

19/08/2020 | 21:04 | מאת: אביב 22

שמחה שהגעת לכאן ככה עדיף תשמרי עלייך ומוזמנת ממש לשתף יותר במינונים שנכונים לך תוך תזכורת שמה שעולה נשאר כאן במדיה .... אודי לא מוחק הודעות שעלו . חיבוק אהובה לאט לאט בסוף הכל יסתדר אביב

שלום מתמודדת וברוכה הבאה, כמו שכתבו לך: את מוזמנת לשתף, מינון שמתאים לך. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב ונפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

16/08/2020 | 11:23 | מאת: מכל

לא יודעת ממש מה אני צריכה ממך.... אני עצובה שוב. אולי סתם זה בטבע שלי מדי פעם להיות ככה. אולי זה אופי? גם לא ממש יודעת לשנות את המצב הזה...המון שנים בטיפול לא עזרו לי...לא מובן.אולי מתנו קצת את העוצמות אבל עדיין.... חודש וחצי לא דברתי איתה והיא חסרה לי....מצד שני לא ממש רוצה או צריכה לחזור לטיפול..לא בטוחה בכלום. הקורונה כאן והיא לא נראית שהולכת לשום מקום. אז פגישות זה במרחק עם מסכה...וזה יוצר דיסטאנט ממש אצלי...כאילו ללכת אליה סתם כשזה לא יעיל....אז למה אני רוצה ללכת אליה שוב? לא יודעת. .. דבר אחר. הבן שלי כרגע אמור לעשות פסיכומטרי. הולך לקורס מאוד מאוד אינטנסיבי במקום חודשיים דוחסים לחודש. והוא לחוץ מצד אחד ומצד שני בשאנטי. מוזר. כאילו קם מאוחר ועד שמניע ואחר כך נלחץ שלא מספיק....והוא לחוץ מהקורונה. לא נותן לנו לזוז לשום מקום ..פוחד מבידוד ושלא יוכל ללכת לקורס או לעשות בחינה...הוא לחוץ ברמות. מה עושים? יש דרך להרגיע מהקורונה? הוא מוצא ממש סיבות רציונאליות שלא לצאת שאנחנו לא נצא. איך עומדים מול זה? מה עונים לו? ומה עושים עם זה שהוא לא מניע מצד אחד מצד שני נלחץ? כי אם אתה לחוץ מהבחינה וחושש אז תלמד יותר לא?? תתן גז... מדוע הוא לא??

הי מיכל, הקורונה כאן, ותהיה כאן הרבה זמן - כך שעלינו ללמוד לחיות אתה. הדחינות הזו שאת מתארת (של בנך) - היא בעייה. נוטים שלא לעשות, הלחץ עולה, הופך לפניקה, ובסוף עושים - אבל פחות טוב. זה דורש שינוי הרגלי עבודה, וזה לא דבר פשוט... אם זה היה פשוט - די היה להחליט שכך וזהו... מתסכל, ומהדהד דברים אחרים שכתבת עליהם... אודי

16/08/2020 | 06:03 | מאת: סוריקטה

הי כולם, מעדכנת שהייתי בנמוך יומיים, מאד נמוך (הרופא יודע) אבל איכשהו עכשיו אני שוב על הרגליים. ימים של פרידות - הנפש מדברת. אודי - כתבת לשירה, על היות מוזנת. וחשבתי לי איך אני סביב האישיו הזה. גם בי ניתן למצוא חשיבה אנורקטית לפעמים. אולי. עם זאת, זה נושא שעוּבד. להיות מוזן - בטוב, במידה שלא תהפוך את הטוב לרע, ואחר כך, אחרי השימוש בחלקים הטובים, להפריש החוצה את הרע יחסית, כדרכו של עולם, בדרכים הטבעיות. בקצב המתאים. מסובך, ואולי חלק מהגדילה. אני רוצה להתחדש במשהו. איש הנפש שלי אמר שאני יותר מתסכלת על העתיד ופחות על העבר. שבוע טוב, סוריקטה

16/08/2020 | 10:47 | מאת: מכל

כתבת " מתסכלת" והתכוונת בטח מסתכלת. אז להסתכל על העתיד זה מצויין מקווה שלא בתסכול ;) שבוע טוב❤

16/08/2020 | 18:01 | מאת: חטוליתוש

שבוע מבורך יפה שלי ימים של פרידות ממש מצער מאוד..אוווף אמת כדרכך מסובך לי..חחחחח לא מבינה בחלקים אבל כן חלק חשוב מאוד בגדילתך ..אשרייך יםה שלי חטולית אוהבת.

17/08/2020 | 08:15 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, ראיתי את טעות ההקלדה. שיכול האותיות. קורה גם לי. אם להסתכל (ל ה ס ת כ ל ) על הצד החיובי - יש במשלוח ההודעה ללא אינספור הגהות סוג של שחרור והרפייה. וגם אני מאד עייפה ועצובה. יום נעים, סוריקטה

17/08/2020 | 08:17 | מאת: סוריקטה

הי חטולית יקרה, תודה, שמרי על עצמך, סוריקטה

הי סוריקטה, אני אוהב את הרצון להתחדש. על מה חשבת? אודי

16/08/2020 | 05:28 | מאת: חטוליתוש

הנה אני כאן שוב חמש לפנות בוקר שוב לא נרדמת כמו בכל מוצש קללת המוצש...... כבר נסיתי הכל לקחתי כדורים נגד כאבים שרשמם לי הרופא במרפאת כאב כאלו שהן שיקוי פלא אך ממש לא !! וכן כבר לקחתי עוד תוספות נגד כאבים שאינם עוזרים..!!! ולא רוצה לגעת במה שאסור לי לגעת ולקחת שכתה כדי להרדם..כולי כבר הפוכה גם מעצבים ...המאפרה שלי מתמלאת.ואיתה רק הכעס שלי ממשיך לגאות בגלל הכעסים שלי שאין להם מענה... החוסר יכולת שלי להתנהל עם התחבורה הציבורית ..מפני שנהגים אינם עוצרים קרוב לשפת המדרכה כדי שאנשים נכים כמוני וישנם הרבה יוכלו לעלות בצורה בטוחה לשבת ורק אז לתקף את הכרטיס..מה גם שאינם עוצרים קרוב לשפת המדרכה כדי שנוכל לרדת ...!!!! הריבים שלי עם המטפלת שלי בתקופה האחרונה עד שצעקתי עליה שאם אענה מסוגלת להיות שם עבורי עבור מה שאני צריכה ממנה אז ..אני רוצה פסק זמן..לבסוף הבינה שלתת לי תשובה שזה בגלל זמן קורונה..לא מספק אותי בכלל כי אני בכל מקרה איני יכולה להפסיק ולא אפסיק ללכת לבדיקות שלי כי הזמן לא מחכה לאף אחד..ובמרפאת כאב מחכים לכל הבדיקות שעלי עדיין להשלים..בסוף התרצתה..טוב נו מה אגיד לך..את בכלל נורא אמיצה שאת בכלל יוצאת מהבית ....כי יש לי המון מטופלים שבכלל פוחדים ולא הולכים.. ומה זה קשור אלי.? בסוף אומרת לי יש לנו עוד 20 דקות לשיחה הטלפונית דרך הווצאפ..מסבירה בפעם המי יודע כמה שלא שומעת אותה טורקת לה את השיחה ומתקשרת שיחה ממני אליה כדי להבין מה היא אומרת..כבר לא נשאר לי יותר מה לומר..הגיעו אלי אורחים הבן וארוסתו..השיחה כבר ..לא..!! טוב אני שומרת לך לשבוע הבא את אותה שעה בסדר? כך נסגר ..נמאס לי ודי..לא רוצה לשמוע את הקול שלה..🗣 שתשתוק!! ב2.8 היה לי תור לרופא אורטופד כדי שימיר לי את התורים שהיו לי ל .MRI לבדיקות C.T...הרופא ברגע האחרון נכנס לבידוד אינו יכול להגיע ועד ש....נשברתי..כבר הייתי על סף דמעות כי הכל קשה וכלום לא זז..הגעתי כעבור יומים לרופא משפחה לצורך אחר וכבר בכיתי וסיפרתי לו הבדיקות..עם חיוך גדול פתאום אומר אני יכול להמיר לך את הבדיקות אבל...בגלל הכאבים החריגים שיש לך ברגלים אני רוצה שתעשי עוד כמה בדיקות......................... כמה עוד? אמר יהיה בסדר..עשה כמה טלפונים שיקצרו לי זמן המתנה .. אף אחד לא מבין מה כל הלחץ הנפשי הזה הורס אותי ואת השקט שאני כל כך זקוקה לו..ואיני מוצאת בשום פינה .אין שקט..רק בלאגן באמת שלא מוצאת עוד במנ להעזר כדי שאוכל לישון אז אלך לקחת שוט או שנים של אלכוהול שאולי בחסדי שמים יעזו לי לישון.. לילה טוב לי אולי בוקר טוב לכולם עייפה כל כך חטולית

16/08/2020 | 10:44 | מאת: מכל

היי חטולית יקרה, תקופה סופר קשה...עם כל הבדיקות והאוטובוסים ממש נורא! אולי אפשר להתלונן??? ועם המטפלת כל כך נשמע קשה....וכל כך מובן הצורך לעצור איתה. אני עצרתי אבל כ"כ רוצה לחזור. .מסובך. מובן, איתך. ❤

16/08/2020 | 20:22 | מאת: סוריקטה

וואי חטולית, מנסה לחשוב איך אוכל לעזור... הייתי מנסה להסיח את הדעת באיזו בדיחה שתצחיק אותך עד לשמיים ותרגיע את הלחץ. אני יודעת שלפעמים כל כך נורא שגם הומור לא עובד. ובכל זאת - תוכלי לקבל אותי כליצן רפואי? סוריקטה

17/08/2020 | 15:19 | מאת: חטוליתוש

מיכלי מאמי כן החיים מסובכים ולא יודעת גם אם ארצה לאן ליפנות כדי להתלונן על התחבורה הציבורית תודה חטולית

17/08/2020 | 15:20 | מאת: חטוליתוש

יפה שלי בוודאי שאשמח לקבל אותך כליצן רפואי רק מהמחשבה העלית לי חיוך גדול .. חחחחחחחחח תודה יפה שלי חטולית

הי חטולית, מקווה שהצלחת לישון, ושהלילה הזה יהיה שקט וטוב. שיטעין את הנפש והגוף באנרגיה טובה ובריאה. אודי

16/08/2020 | 03:14 | מאת: dream

היה מעניין להיכנס ולגלות שכולם עדיין כאן.

16/08/2020 | 10:39 | מאת: מכל

היי, מה שלומך? מזמן שלא היית...ספרי קצת מה הביאך לבדוק? ולכתוב לנו?

16/08/2020 | 18:02 | מאת: חטוליתוש

כמה טוב לראטת גם אותך כאן רוצה לעדכן/לספר מה איתך ?? חטולית

הי גם לך, חלום! אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

12/08/2020 | 20:54 | מאת: חטוליתוש

כן הערב הזה עצוב לי מאוד נכון שהוא לא היה ה..אבא.. אבל זה מה שהיה לי..11 שנים מאז שנפטר..ומתגעגעת נורא יש תמונות שלו אצלי בסלון גם לבד וגם עם סבתי ואחותו זה כל מה שנשאר לי ממנו רק תמונות ..שם הכי בטוח..הכי שקט..הכי ..עצובבבב כואב לי נורא ..זה מה יש !!! ותקופה ארוכה כבר רוצה רק שקט ....ולהיות לבד..אבל אני לא חיה לבד בבית ויש גם אמא שתלויה בי..לצורך החיים שלה. כמו שכבר אמרתי אני לא מעניינת ..והמון עצובה . חטולית

13/08/2020 | 06:16 | מאת: סוריקטה

הי חטולית, יש לך שלל לא הוגן של סיבות אובייקטיביות לסבול כל כך. חיים קשים מידי. מידי. ממש עצוב, מסכימה איתך :-( מאחלת לך ולכולנו תחושת שקט ומנוחה והקלה מסוימת. חיבוק לגעגוע, שלך, סוריקטה

13/08/2020 | 07:16 | מאת: מכל

למה לא מעוניינים לקרוא? מאמינה שיותר מכך יש המון קוראים שקטים..אנחנו פה מקשיבים בקריאה. ומצטערת לשמוע על היום הזה ועליו. תכתבי אם תרצי פרטים.

13/08/2020 | 16:06 | מאת: חטוליתוש

סוריקטה יפה שלי אכן כן המון סיבות...החיים כאלה.. לא מחבקים רק לוקחים בכוח מה שיש תודה על חיבוק לגעגוע.. חטולית

13/08/2020 | 16:09 | מאת: חטוליתוש

מיכלי מאמי כתבתי בעבר בהמון הרחבה על כל הילדות שלי עם ובלי אבי.. היום רק נשארת עם הזכרונות האחרונים שלי ממנו..עד לפני שנפטר... 😪.... חטולית

הי חטולית, זה באמת עצוב. לגבי ה'מעניינת' - אני לא בטוח. יתכן שאת טועה כאן. אודי

12/08/2020 | 08:12 | מאת: שירה2017

תודה שקידמתם את פני כל כך יפה. אני שבה וקוראת בלי הרבה מילים, מתוך השקט הגדול שבולע אותי. וגם השקט הזה כאן לפעמים בזמן האחרון שמרגיש לפעמים מאיים על המקום הזה ואני אומרת לעצמי קחי אחריות, גם את המקום הזה צריך להזין כדי שיתקיים. אבל קשה לי להזין גם את עצמי, והארוחות בבית נעשות על אוטומט במיומנות גדולה של שנים ובחוסר רגש, לפעמים אפילו בכעס, הסכין על קרש החיתוך, מכסי הסירים הנסגרים בטריקה, תנועות חדות, תאכלו תאכלו, ואני רק נמנעת. הנה בכל זאת משהן כתבתי. שלכם שירה

12/08/2020 | 15:40 | מאת: מכל

היי שירה, אין לי מילים כ"כ...רק לומר שהשקט נשמע בעוצמה. וחבל שאת עצמך אינך מזינה- זה חשוב לגוף ולנפש. אני לעומתך הפוך..מאכילה עצמי בהמון המון...וברשף...ותמיד סביב בישולים לכולם, כביסות ונקיונות... נקווה לטוב. איתך וטוב שכתבת. כי כן, המקום הזה חשוב לכולנו גם כשאנחנו שקטות...❤

12/08/2020 | 20:36 | מאת: חטוליתוש

נכון השקט בתקופה האחרונה צועק בקולי קולות אני עזוב אני עצוב נטשו אותי לטובת הקןרונה .... האמת שגם לי קשה להכנס ולכתוב כי לא מענין לקרא מה שאני כותבת ..רוב הזמן.. אנשים לצערי כולם עסוקים בצורה כזו או אחרת בחיים שלהם ואולי צריך טריגר או אנשים מעניינים שיכנסו ויכתבו ואז כמו פטריות אחרי הגשם מתחילות לצוץ תגובות גם אני לצערי מתנהגת כך..כי אני לא מעניינת שירה אהובה כואב לדעת שאת מונעת מעצמך את החיים כשאת לא אוכלת..את םוגעת גם בבני המשפחה שלך... ואת יודעת מה גמני עושה היות הכל על אוטומט אבל לא מתנכלת לחיים שלי כמוך הלוואי ויכולתי לומר לך מילים חכמות שיגרמו לך לשנות את מצבך אוהבת חטולית

12/08/2020 | 21:03 | מאת: מכל

התכוונתי רפש. אבל גם רשף שזה הניצוץ של היריה מהרובה אולי מתאים....לא יודעת. המצב לא פשוט לאף אחד בתקופה הזאת...סורי.

13/08/2020 | 06:25 | מאת: סוריקטה

הי שירה, חיכיתי לך. אמרי נא לי חביבה - יש גם רגעים אחרים שאת מסוגלת לזכור מעבר לסכינים המפלחים הצורחים, לטונות המכבשים המוטחים בעוצמה? פחות מזוכיסטי, אולי? אני מוצאת ששיאצו (אם את מרשה, כמובן) יכול קצת לסחוט את תמציות המיצים הרעים החוצה. לפנות מקום לטוב. הרעיון הקטנטן שחשבתי עליו... סוריקטה

הי שירה, לדעתי העניין הוא לא להזין, אלא להיות מוזן. כאן ובכלל (בהתייחס לחשיבה האנורקטית שהבאת...). אודי

16/08/2020 | 07:20 | מאת: שירה2017

תודה מיכל יקרה על המילים וההבנה.

16/08/2020 | 07:24 | מאת: שירה2017

חטולית יקרה, תודה על המילים הטובות. מכירה את החשש לעורר חוסר עניין ומיאוס, את תחושת הערך העצמי הנמוך.. שמחה על התגובות שלך תמיד. שלך שירה

16/08/2020 | 07:31 | מאת: שירה2017

סוריקטה יקרה, יש רגעים אבל אני חושבת שאני ממהרת לבטל אותם, לראות בהם חסרי משמעות. אולי זה מתחבר למה שאודי כתב על הקושי להיות מוזנת. אולי. מעניין הרעיון של השיאצו אם כי קשה לי עם מגע, ואיך זה להיות מטופל לגמרי?אבל אני מנסה ערוץ נוסף כדי לנסות ולהוציא את מה שאין לו מילים, באמנות. שלך שירה

12/08/2020 | 06:09 | מאת: סוריקטה

הי כולם, היום אולי קצת מתלוננת, ולא בטוחה באשר לכך. אוגוסט. חם ולח - זה ברגיל. הרבה חוץ עם מסיכה - זה כבר קצת קשור לקורונה. סיום ומעבר למקום העבודה הבא - קריעה כל שנה מחדש. שינוי תנאים. בהיעדר ותק, יש רכיבים שכביכול מתאפסים. ההתחלה מתרחשת אחרי עבודה מאד קשה ללא מנוחה ממשית בין לבין והיא פחות מתאפשרת בפועל. ניסיתי. ובכל זאת, מחכה לסתיו, לגשם. ויש לי משאלה לסוג של עיסוי ארוך כזה להקל על הגוף. אם אעז - אצטרך להסתפק בשעה אחת. אוויר ולדרך, זה בסדר, רווית החמצן אצלי תקינה :-) סוריקטה

12/08/2020 | 15:43 | מאת: מכל

היי סוריקטה, למה העדר וותק?? תלמדי לדרוש.יש לך כבר המון ניסוין! וזה ועוד איך נחשב! ובאשר לאוויר..טוב שיש חמצן.. אני כבר נחנקת😬

12/08/2020 | 20:26 | מאת: חטוליתוש

סוריקטה יפה שלי נכון חום יולי אוגוסט לעולם לא משהו שקל לעבור במיוחד שאחוזי הלחות גבוהים 65% לא מעט נכון לגבי ותק בעבודה לא מסכימה איתך..את עובדת כבר המון שנים כמטפלת וזה בהחלט נחשב לותק לא מוותרים על הוותק.. האם נסית להפוך את הוותק למשהו כתוב על דף משהו שיתן לך זכויות ..? אני מתענגת על ימי החום האלה כי מוריד לי חלק מהכאבים ויש לך יופי של מישאלה הלוואי שתוכלי להגשים אותה בקרוב.. נהדרת שאת חטולית

13/08/2020 | 19:14 | מאת: סוריקטה

עדכון ביניים - מרגישה מאד מאד רע. לא נראה כמו תסמינים מוכרים של קורונה, אבל מפחיד כרעיון. אני פוחדת. מייחסת את תחושותיי לקשיי התקופה בשנה. קשה גם כך. מצטערת, סוריקטה

הי סוריקטה, עיסוי נשמע כמו אחלה מתנה לעצמך... אודי

11/08/2020 | 19:55 | מאת: מנ

עשיתי שינוי של מעבר דירה (בפעם הראשונה ) אני מוצאת את עצמי מאז שנכנסתי לדירה (שזה לא לפני הרבה זמן ) אני מרגישה עקיצות למרות שאין שום סימן על העור של עקיצות או כול דבר אחר שמסביר את התופעה של עקיצות אילו .. אני לא יודעת אם זה פסיכולוגי או באמת בעיה רפואית או כול בעיה אחרת אחרת שאינה רפואית ... אני מעוניינת לדעת איך ניתן לזהות שזה פסיכולוגי ולא באמת בעיה לא פסיכולוגית ?

שלום לך, קודם כל הייתי מציע למצות את הברור הרפואי. יש סיבה לחשוב שזה נפשי? אודי

האם בתחילת התפתחות ocd מיד רואים תסמינים חיצוניים? או שהתפתחותם עורכת זמן? יש לי תמונות ומחשבות על בי פוגע בצורה איומה באנשים ובחיות מחמד שקרובים אלי. חשוב לציין שאין לי עבר אלים בשום צורה ואני אדם מאד רגיש

שלום לך, ל-OCD יש מרכיבים מחשבתיים ומרכיבים התנהגותיים. בהחלט ייתכן שיש רק אחד מהם. לרוב, אגב, זה רק חשש לפגוע ובפועל לא פוגעים בזבוב. גש לטפל בזה חבל לסבול. אודי

10/08/2020 | 20:58 | מאת: מכל

רק שמור על המקום....שמור עלינו... זקוקה לעטיפה...הגנה מהחוץ אולי גם מהפנים... תודה.

12/08/2020 | 17:53 | מאת: חטוליתוש

מיכלי מאמי מה קורה יפתי המקום תמיד מוגן ...כאן.. חיבוק עוטף מרגיע אם עוזר חטולית

13/08/2020 | 06:27 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, אולי לפעמים אפשר גם בלי מילים? גם לי לא היו מילים. ולא מסיבות רעות בהכרח. סופ"ש נעים ורגוע ומנוחה לכולנו, סוריקטה

הי מיכל, אני כאן והמקום כאן, גם אם קצת שקט. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

06/08/2020 | 10:10 | מאת: אביב 22

כל אחד בתוך עצמו מקופל היטב שומר על ליבו מאחלת לכם סופ"ש מלא תקווה וכוח

הי אביב, שיהיה סופ"ש טוב. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב וניפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

03/08/2020 | 19:54 | מאת: אביב 22

אני מתרסקת לאט לתוך עצמי מגיעה לפגישות ונסגרת לא יכולה לדבר מילה לא בורחת למרות שהשיח ממש מתחנן ללכת היום החא שאלה אותי /אותם מה יקרה עם נלך מה יהיה בחוץ .....שתקתי ידעתי וגם היא ידעה שזה יגמר בהרס עצמי ובכאב שאני יגרום לעצמי הקורונה הזאת הורגת אותי לאט לא עומד במתח בלחץ שבא איתה פוחדת להדבק פוחדת להדביק את חסרי הישע שאני מלווה שגם ככה מצבם בכי רע .... אני מתרסקת לתוך עצמי ולא מצליחה להרגיש אותה . זה עצוב כי אני יודעת שהדפוסים של אז שאסור לדבר נמצאים גם עכשיו מעניין שדווקא בהודעות הצלחתי לשתף למה אני שותקת ומה קורה בפגישות ....פגישה שלמה בלי אף מילה .. ככה כבר מעל חודש ... ואודי .....עצוב לי חיכיתי כל כך לרגע הזה המשפחתי , שנה שלמה מחכה לזה ..... אין לי כוחות יותר להחזיק את כל העולם שלי ....הכל משנה צורה וזה מפחיד כל כך ...

הי אביב, תקופה קשה ומבלבלת מאוד. הרבה אנשים מגיבים בהתגברות החרדה בימים אלו. מקווה שדברים יתאזנו במהרה. אודי

02/08/2020 | 05:40 | מאת: סוריקטה

הי כולם, אתם יודעים, נו אתם יודעים, העולם די סוער עכשיו, נראה שאנשים 'רגילים' מוצאים בתוכם רגשות וחרדות שמוכרות לחבר'ה שכמותנו כל החיים. אומרים לי, מי שרואה את פרסומיי, שמה שאני מתעסקת בו ומשתפת עוזר להיאחז בשפיות. מעניין. סוריקטה

02/08/2020 | 15:16 | מאת: חטוליתוש

סוריקה יפה שלי אכן אמרת וכמה טוב שיש במה להאחז בשפיות .. חטולית

03/08/2020 | 06:02 | מאת: אביב 22

איזה יופי אני שמחה לשמוע על התגובות שהם מאוד הגיוניות אני אומרת לך כבר שנים שיש בך כל כך הרבה וזה די הגיוני בעת הזאת אנו למודות נסיון בלעבור תקופות קשות שימחת אותי מאוד אביב

הי סוריקטה, איזה יופי! אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי

תודה לכולכם! על עזרה הדדית, על מילים טובות אחד לשני, על הבנה והכלה. זה לא מובן מאליו השיח פה!!! היום השיח ברשתות הוא רע, מזיק בעיקר. תודה אודי יקר שפה אני יכולה לכתוב, לכתוב רגשות ללא תגובה שיפוטית, ללא האשמה או העלבות..זה כ"כ חשוב עבורי. תודה אודי שאתה שומר ותודה לכן שאתן מכבדות ומכילות. תודה אודי שמעולם לא הרגשתי מושפלת או התנשאות..ואם הרגשתי כעס או משהו אחר תמיד תמיד היה מקום להסבר, להבנה, להכלה.. היה לי יום משמעותי וחשוב. הצום עוזר לחשוב ולהרהר...אז תודה אודי על אהבת חינם..ללא תמורה תרתי משמע.... אהבה - מילה גדולה שהייתה לי תמיד קשה להבנה ולהכלה...ופה מרגישה אהובה. זה נדיר אצלי😏להרגיש אהובה...אז תודה לכולכם. ולך אודי המכיל, המזמר ובעיקר המרגיע. אוהבת אותך במובן הכי פשוט של המילה...אולי מעיזה לומר זאת בפעם הראשונה פה. תודה לך.

03/08/2020 | 05:18 | מאת: סוריקטה

הי מיכל, כתבת על השיח ברשתות ותראי את הכיוון האסוציאטיבי והאמיתי שלי יש לי שיח (צומח) שעטפתי ברשת (בד עם חורים גדולים) וכך אני מגדלת מעופפים מיוחדים. כשהם גדלים ומתחזקים הם, כמובן, משוחררים לחופש. ובו גם סכנות. החיים. השיח ברשתות... :-) לצערי, עדיין מרגישה בין שנואה לאדישות, כמו שהיה אי פעם. בוקר אור, סוריקטה

הי מיכל, היה מרגש לקרוא. תודה! אודי

03/08/2020 | 22:13 | מאת: מכל

דווקא שמחה שהגבת...אני כל שנה מגדלת את טוואי המשי והמסכן העש המנוון הזה, אני חושבת לעולם לא יוצא לחופשי. רק מעגל חיים כזה אני מגדלת....וכל כך מתחשק לי לגדל פרפר אמיתי כזה. על צמח עם רשת ולשחרר אולי עוד אגדל כזה...אסוציאציה שלי... ובאשר להרגשתך שחררי אותה מהרשת היא כלואה כבר יותר מדיי זמן, הגיע הזמן לתפוס תחושות אחרות כמו אהובה, אכפתית וחכמה במובן הכי פשוט של המילה..וחוכמת חיים! ממש. תודה לך יקרה.

06/08/2020 | 05:21 | מאת: סוריקטה

הגענו לפרפרים :-) מניחה שאת יודעת - טוואי המשי הוא יצור שנוון בכוונה תחילה. אבד לו כושר התעופה וגם הצבעים, והשימוש בגלמים אצל הסינים מאד לא טבעוני ואף נשמע אכזרי למדי. בתלות באזור בו את נמצאת בארץ - המומלצים לגידול (הם חלק מהמרקם האקולוגי, ובכלל עם ילדים זה כיף) הם לבנין הכרוב שצמחי הפונדקאים שלו הם ממשפחת המצליבים ולרוב בוחרים בכובע הנזיר, אבל גם רוקט וכרוב טובים. זנב סנונית נאה (וצמחי הפונדקאים שלו), דנאית הדורה, כחליל הרימון ועוד. לכולם יש אויבים וטפילים וטפילי על בטבע, וגם את זה לומדים דרך החוייה. תוכלי לקרוא בגוגל. זה מעניין ומרהיב, בעיניי. תוכלו לגדל גם צמחי צוף וצמחים בעלי פרחים רחבים ושטוחים, אך לא גדולים מידי, כמה סלעים, בוץ, שמש וגם צל, מקומות מסתור ומגן מפני רוחות - ותהיה לכם גינת פרפרים צבעונית ומעופפת. וקראתי גם את המילים הנוספות שאנסה לעכל. תודות רבות, סוריקטה

תודה, מקווה שהשנה יתאפשר להכין גינה שכזו. ושתהיה לי הרכה נכונה ;)

30/07/2020 | 20:45 | מאת: אביב 22

והכי בא לי לעשות קו ארוך רצוף ... ימים פשוט מאתגרים , כל כך הרבה ביטולים והפסדים.....ואני רק מצפה שזה יגמר מחםשת עוגנים יציבים ...ונראה שאצל כולם הכאוס שולט ואין כלום יציב מסביב הקורונה הביאה איתה המון פלאשבקים וחלומות מהסוג הפחות נעים .... לא יודעת למה כותבת ....זקוקה להנכיח את עצמי ...ולהאחז ויחד עם זאת מקווה לימים טובים יותר .... סופש מבריא לכולנו ..

הי אביב, אכן - מציאות לא יציבה ביותר ממובן אחד. ושמח שהנכחת את עצמך. אודי

03/08/2020 | 14:47 | מאת: אביב 22

אהההההההההההההההההההההה

04/08/2020 | 06:24 | מאת: אביב 22

זה לא היה קשור לתגובתך התומכת זאת סתם הייתה צעקה עם רצון לחדול שלא רציתי שתהייה למעלה ....

29/07/2020 | 22:48 | מאת: אריזונה

היי אני "חדשה" בטיפול פסיכולוגי קליני (דינמי) וקיימתי כחמש פגישות עם הפסיכולוגית שלי. אני מרגישה שאני מדברת באופן חופשי לחלוטין ומנסה לשתף את הפסיכולוגית בתחושות שלי . הפסיכולוגית לא מתערבת הרבה אם בכלל , די פאסיבית ולדעתי מגלה גם אמפתיה , אך יחד אם זאת אני מרגישה שהיא די מסויגת ממני והיא די לא מרגישה בנוח במהלך המפגשים (שוב תחושה שלי). כאמור היו 5 מפגשים ,והנ"ל די מעיק עלי ומעלה ספקות. לא העליתי את זה בפניה ואני מתלבטת אם בכלל לעלות את הנושא הזה , או פשוט לסיים את הטיפול ולחפש פסיכולוג/ית אחר. יש לציין שאני די מרגישה לא בנוח אם אצטרך לעלות זאת בפניה , בגלל החשש שהיא תיפגע. אודה להמלצתך .. תודה מראש

שלום אריזונה, מאוד חשוב להעלות זאת בטיפול, ואולי זה הנושא החשוב בו. אפשר להדפיס את הודעתך ולהביאה לפגישה. אודי

שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע. נשוב ונפגש ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי

כל מיני בעיות צצות....פתאום כלם בבית לא מרגישים טוב ולא זאת לא קורונה, אבל חולים. פתאום...לכל אחד משהו. חשבנו קצת לצאת אבל אי אפשר...כולם בבית כולל בעלי שעובד מהבית. כל היום בישולים, כביסה. עקרת בית....נמאס. ואז ללכת לקופ"ח. לרופא להוציא תרופות. ואז עוד אחד לא מרגיש טוב ושוב לקבוע תור...מרופא לרופא. לבדיקות ולהיות בבית... כן. כולם סובלים. וגם אני. צרת רבים..תשלימו לבד. והמדינה. האנשים..כולם עכשיו בתקופה קשה. אוףףףףף... ולסוריקטה היקרה: תודה אהובה. קראתי. נכון שיש כאלה שמעדיפים טיפול שלא רואים. אני לא כזו. חייבת לראות טוב, לשמוע טוב וכו... וכשנפגשת עם מישהו בדרך אליה לא הייתי מספרת לאן אני הולכת.. אז סתם כתבתי שנאחס. ורע לי. ונמאס לי לדאוג לבית ולכולם....שיגדלו כבר ויצאו מהבית. אוףףףךץ

הי מיכל, אכן, תקופה קשה ומבאסת מאוד... אודי

27/07/2020 | 19:33 | מאת: סוריקטה

... כי הבדידות... לילה טוב, לכש..., לילה טוב, סוריקטה

הי סוריקטה, לילה טוב ושקט. אודי

27/07/2020 | 23:20 | מאת: אביב 22

לילה טוב גם ממני כן כשתיראי את זה כבר יהיה יום חדש אחר ולילה אחר ובכל זאת שולחת לך מכאן לילה טוב עוטף ומגן חלומות נעימים יקרה וימים טובים ובודדים פחות שלך אביב

29/07/2020 | 05:25 | מאת: סוריקטה

הי אודי, בעיקר רציתי להביע את המשאלה - למשהו-מישהו ממשי - שאולי היא התקדמות קטנה בפני עצמה. עדיין מרגישה רחוקה משם. אין הגדרה יותר ספציפית. ועכשיו בוקר. כדרכי, אני די כאן בבוקר מוקדם, ובשעות האור. בוקר טוב. ימים חמים ואנחנו חייבים גם חוץ. מסתדרים, למרות תנאי מזג האוויר והמגבלות האחרות. פריחה וחופש לכולם, וקצת מנוחה מהכעס, עד כמה שניתן, סוריקטה (או החלק שלה שמדבר בבוקר :-))

30/07/2020 | 05:13 | מאת: סוריקטה

אני רואה את ההודעות בבוקר :-) בדרך כלל. החלומות שלי עדיין קשים וחוזרים. כנראה שמשהו עדיין לא מפוצח ותקוע. נו, את בוודאי מכירה את זה. אבל היי, לפעמים לפחות זוכרת שחולמת, ויש שנת חלום - גם זה טוב. אנשים אומרים שיש להם חלומות נעימים, לא זוכרת דבר כזה אצלי. אבל עזבי, הברכה שלך מחממת את הלב מאד. אולי אפשר לאמץ כמנטרה וזה יעבוד. עם כוס תה ליד. תודה רבה רבה, שלך, סוריקטה

שברירי לא בטוח לא מוגן עזוב עצוב ובודד לא מוצאת את עצמי לא מבינה מה עובר עלי לא מצליחה לתקשר בטיפול נעשו שינויים בקליניקה דווקא בגלל הבידוד שלי והבנה עמוקה של החדיבות בדיוק הכללים ... אז יושבות לפי התקן בחדר אחר שלוש מטר רחוקות זו מזו .....ואני כולי לא מוצאת שם מקום זה כמו להחליף קליניקה לגמרי .... הבעיה במרחק שגם היא נחוות רחוקה עצוב לי הכל מתפרק לי.. פשוט כל כך הרבה דברים היו אמורים להתרחש החודש .....והכל משתנה בתוך כל הכאוס והשינויים אני עושה גם פעולות בחיפוש אחר עבודה של גדולים וזה אחד הדרים היותר מטלטלים שאני עוברת עכשיו יחד עם זאת רואה גם את הטוב את זה שגם מה שנחווה כמתפרק רק משנה צורה וזמן והכל בסהכ באמת יהיה בסדר אוד ימזמן לא ביקשתי יש לך איזה שיר שיעזור לעבור את התקופה המאתגרת הזאת ...

הי אביב, לא מזמן, כשהיה הסגר הגדול, כתבתי את השיר הבא. עברנו מאז לא מעט, אבל מה שכתבת הזכיר לי את זה: https://youtu.be/Cm8u8xgU-PU אודי (הפסיכולוג המזמר...)

27/07/2020 | 23:13 | מאת: אביב 22

הפסיכולוג המזמר איש אשכולות לעיתים אני חושבת איך אתה מספיק הכל ולעיתים אני פשוט מזכירה לי דרכך שהשמים הם הגבול תודה על היותך ... אביב

28/07/2020 | 11:24 | מאת: חטוליתוש

הפעם הקישור לא נפתח מבאס חטולית

28/07/2020 | 12:41 | מאת: חטוליתוש

אביבוש את לפחות כן מגיעה אליה לקליניקה וכן שומעת אותה..נכון הכל נראה עצוב ועזןב הכל שונה אבל אמרת בעצמך לא פעם שהשינויים האלה הם מטבע הדברים..כואב.. כמה טוב שאת רואה גם דברים טובים שקורים סביבך ..נהדר ואכתוב לך כאן תשובה למה שכתבת לי למטה אז נכון שבמשך השנה פלוס הייתי הולכת במיוחד לקחת טפסים להמשך הטיפול..אך דברים השתנו !! מאז שנפלתי מהאוטובוס יש לי טראומה חדשה..בכלל להשתמש בתחבורה הציבורית.. אני צריכה להגיע פעמים לקופאני בש וםת חולים פעם אחת להזמין טפסים ופעם שניה גם לפקסס לה אותם וגם לבקש אותם מודפסים !! הטפסים האלה עדין לא הגיעו אליה ואיני יודעת אם ומתי ובכלל יגיעו אליה.. ויש לה גם דרישות..לכי לקופת חולים ותבקשי שירשמו לי את מספרי הטפסים שעדין לא שומשו..!! שוב נסעתי במיוחד עבורה מפני שהטפסים האלה הם מה,שנותנים לה את הכסף שלה ועוד היא מתגאה בפני שאת כל המטופלים שלה היא כן מקבלת אצלה כי הם שייכים לקופת חולים כללית.. באם הייתי נפגשת עימה גם פנים אל פנים כולל מסכות כמו השאר גמני הייתי מביאה לה את הטפסים כמו פעם ישירות ליד אבל אנחנו לא נפגשות..רק משוחחות בווצאפ בטלפון לא בשיחת וידיו כמו פעם..עולה לה הרבה כסף כך טענה אז הסכמתי לשיחה כזו ברוב התקופות היתה מאחרת ושולחת הודעה שסמוכה לזמן הגעה שהיא מאחרת והייתי יושבת בחוץ ברחוב על הספסל לחכות שתגיע אני חושבת שהייתי מאוד בסדר עימה לאורך כל הדרך..פעם אחת שאיחרתי הורידה לי מהזמן 10 דקות זמן טיפול.. הייתי יותר מבסדר תמיד וכן היא מכירה את כללל המוגבלויות שלי ודרך ההתנהלות הקשה שלי עם התחבורה הציבורית ועדיין...לכי ותזמיני..שזה מצריך פעמים נסיעה ולא בשום פנים ואופן לא אשמש לה גם כמזכירה לבדוק שקיבלה את הפקסים שלה והכל בסדר אצלה זו אחריות שלה בלבד !!!! זהו..אולי לאחרים הכל נשמע פשוט וקל אך עבורי לא..האוטובוסים אינם עוצרים קרוב למדרכה לנכים כמוני שאוכל לעלות לאט לתקף את הכרטיס ולשבת..וגם בירידה אינם עוצרים קרוב חמדרכה ואיך אני אמורה להיות בטוחה ?? עוד נפילות ? לא תודה !! חטולית

27/07/2020 | 17:33 | מאת: שירה2017

מצטערת שנעלמתי ונאלמתי, שאין לי מילים, נדמה לי שנבלעתי עמוק בתוך עצמי. רק להגיד שכאן, שקטה אבל רואה. שלכם שירה

הי שירה, טוב לשמוע ממך! אודי

28/07/2020 | 11:26 | מאת: חטוליתוש

את חסרה מאוד יפתי באמת המילים והתובנות שלך חסרים לי מאוד הלוואי שתרגישי טוב יותר ושוב אראה אותך כאן חטולית

29/07/2020 | 05:27 | מאת: סוריקטה

שירה שלנו, שירה! גם אני ראיתי. הפתעה נעימה כל כך. את על רבדייך. בזרועות פתוחות, יפיפיה שלנו - בואי. בואי. שלך, סוריקטה

29/07/2020 | 07:12 | מאת: אביב 22

טוב שבאת אני שמחה לראות אותך חסרת כאן לאט לאט יבואו גם המילים תמשיכי לבוא

26/07/2020 | 17:21 | מאת: ינשוף

מאז תחילת הקורונה אני לא אני. אבדתי אותי וגם את החלקים שבתוכי. בהתחלה עבדתי ברמה מאוד גבוה ועכשיו כבר אין לי כוחות. מרגישה מתוסכלת וחסרת אונים מול כל מה שקורה סביבי... מטפלים שלא אכפט להם להדביק אותנו .. מטפלים שמביאים משפחות שלמות שלהם לרפואה דחופה כי אין בייביסיטר... מטופלים שלא מספרים שהם בבידוד .. ועוד ועוד..... אני מנסה לשמור על עצמי אבל יש זעם וכעס שלפעמים יוצא על אחרים ועצוב לי על כך מאוד... אני מרגישה תשישות שאי אפשר לתאר.. שאר האחיות גם להם לא קל גם... נכון כולנו באותו סירה... אבל אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי לגמרי... בא לי לבכות אבל אני רק כועסת וזועמת .. מנסה לחשוב מה יכול לעזור ואין לי תשובות מרגישה כל כך הרבה חוסר אונים

27/07/2020 | 06:02 | מאת: סוריקטה

הי ינשופית, הכעס שלך מאד מאד מובן, וגם צודק לדעתי. לא שזה עוזר תמיד להיות צודק. והכעס יכול לכלות כל כך הרבה אנרגיות. להתיש. להרגיש תחת איום ממשי אינטנסיבי... חוסר אונים - נכון... אוי, יפה שלי. חיבוק וירטואלי סוריקטה

27/07/2020 | 12:15 | מאת: מכל

היי הכעס שלך כל כך מובן!!! גם אני חווה אנשים מפרי בידוד וזה מכעיס אותי ממש...ולהשאר כל הזמן בלחץ ומתח גבוה זה בלתי אפשרי כמעט. מצטערת שאין לי ממש מה להגיד רק שכל כך מובן. מצב קשה בארץ בכלל. ואנשים לפעמים רק מרעים את המצב. יש גם אנשים טובים, מתחשבים ועוזרים המון לזולת. גם אותם אני רואה..אז אולי קצת מנחם. איתך.

27/07/2020 | 12:43 | מאת: ינשוף

תודה לך על ההבנה ועל החיבוק

27/07/2020 | 15:08 | מאת: חטוליתוש

ינשופית מתוקה חוסר האונים שלך מול כל המצב המורכב והזילזול מסביבך ברור!! רואים את התופעות האלה בכל בתי החולים ממש לא תקין ממש לא פשוט וכמה נהדר שבתוך כל הכאוס הזה את שומרת על עצמך ! הרגשות שלך מובנים לגמרי שולחת חיבוק עדין עד אליך שירגיע מעט מה שאפשר חטולית

27/07/2020 | 18:49 | מאת: אביב 22

הכי בעולם מבינה אותך את הכעס את האיבוד של עצמי תקופה מאתגרת נעבור אותה כבר עברנו תקופות מאתגרות גם את זו נעבור טוב שבאת והנחת ואולי גם נחת טיפה אוהבת חיבוק

27/07/2020 | 21:41 | מאת: ינשוף

אני לא מרגישה טוב בכלל בכלל אני רוצה להרגיש בטוחים רוצה להיות בחדר טיפול ושהמטפלת תשמור ושלא תתן לנו לחזור לעבודה הזאתי שמפחיד אותנו יותר מדי...

הי ינשוף, את לא לבד בהרגשה הזו. אני שומע זאת מלא מעט מאנשי הצוותים הרפואיים, ובכלל. תקופה קשה מאוד. אודי