RE: RE: RE: אודי הי, היי במבי שמחה שבאת

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

06/05/2026 | 16:45 | מאת: חטולית

במבי אהובה שאת מאוד מבינה אותך ואת הכאב שאת מרגישה את החיבור הזה שיש בינכן בעבר לא רק הרגשתי את הכאב שלה הייתי גם חולה במקומה מגיל 6 אני נושאת אותה בתוך כל נימי נפשי ונשמתי כי אחרת לא היתה קיימת בתור ילדה היא לא היתה אמא שלי אני הייתי הבוגרת בין שתינו "אם לא תעשי..." אני אמות! כך היו כל חיי תמיד נמנעתי מלבשר לה דברים קשים מיד" הלב" שלה !! תמיד נאלצתי להסתיר כל דבר שיכול היה לגרום לה כאב כזה או אחר הוקרבתי על ידה לצרכים שלה הייתי שקופה עד היום זה כך תמיד לפני תמיד קודם תמיד. רק היא שם ןאיפה אני.?? גם כיום לא קיימת רק הצרכים,שלה כבר בת 91 חולה ומניפולטיבית כמו כל החיים אז "התרגלתי' .אך גמני כבר מזדקנת ועייפה ולא נשאר כוח לחיות רק את הכאב שלה ועדיין לא יודעת מתי תהיה אצלי .את קשורה לאימך מהתהליך שגדלת עימה והחסך שלך בא משם ממנה תמיד כואב .תמיד חסר .תמיד לפחד לאבד יכולה להבין גם מדוע את חוסכת ממנה ידיעות מצערות הפחד שם אהובה שאת לא יודעת אייך לומר לך שגם לך יש זכות לחיות כן לחיות.. גם האובדים שלך אינם פשוטים מעבר למה שעברת בעבר מעבר לאובדן בן זוג .תני מעט קרדית גם לעצמך לחיות נשבעת לך שהכי מגיע לך בעולם לחיות לנשום להיות לחוות כל מה שהעולם יכול להציע לך רק בטוב כי את נשמה מיוחדת במינה ויש לך גם ילדים שעבורם את כל כך חיונית!! קחי אוויר נשמי עמוק ותגידי לעצמך שיש סיבה חשובה להיות הילדים גם אם הם גדולים שלא יעברו את אותם " חוויות" קשות שעברת חיבוק מכל הלב אם לא מפריע חטולית

07/05/2026 | 16:43 | מאת: .במבי פצוע..

חטולית יקרה! 'תמיד כואב תמיד חסר תמיד לפחד לאבד'.... אלו משפטים שאת כתבת ומדייקים את החוויה שלי את אמא שלי באופן מדויק שלא יכול להיות מדויק יותר ממה שכתבת... אני חושבת להעתיק לי את המשפטים הללו... וואוו .. איזה דיוק של החוויה שלי את אמא שלי... בור בלי תחתית.. בילדותי, אמא שלי 'חיפשה נאצים' דרך חרכי תריסי הברזל הירוקים.. גם מתחת למיטה שלי.. היא לא דיברה בכלל על עברה, הקפידה מאוד על מראה חיצוני.. מטופחת מאוד.. אבל בבית הייתה אווירת סכנה.. גם אוירה של סודות.. כאילו כל רגע איזו דלת סתרים הייתה יכולה להיפתח כאילו רוח פרצים פרצה אותה ואיזו מפלצת ענקית תצא מפתח הדלת הסודית ותטרוף אותך... וחטולית, את מציינת את גיל 6 כגיל משמעותי שמאז את נושאת את אמא שלך בכל נימי נפשך ונשמתך... קרה משהו מיוחד כשהיית בגיל 6? חיבוק, במבי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית