במבי סוריקטה אודי........

במבי מותק מה איתך אייך אימך מרגישה כעת ללא האזעקות? ניצולי שואה הם אנשים רגישים ביותר יודעת אייך את מתקדמת עם כתיבה יוצרת שלך ? מקווה שהכל יותר רגוע ובטוב ___________________ סוריקטה יפתי לאחר הביקור אצל אחיך לא שמעתי ממך אף מילה האם חס וחלילה חלה החמרה במצבו ? האם את מספיקה לנוח בין לבין בעבודה שלך ולטפל גם בעצמך ? מקווה שכן ואת בטוב יותר בכללי __________________ בזמנים שכאלה שיש מעט רגיעה רק חוץ צפון הארץ ואני אמורה להרגע כי.. אין אזעקות ואמי שתחיה לא מרוצה אף פעם משום דבר שעושים עבורה יש לה מטפלת זמנית אז נכון שהיא לא מלכת היופי וגם מורגש שיש לה סוג של " בעיות לא על הרצף" אז מה?? היא ילדה טובה עוזרת המון גם בדברים שאינה אמורה לעזור רק מטוב לב שלה והיא באמת טובה למה תמיד לחפש רק מה לא טוב?? למה לא לקבל אנשים כמו שהםנלפרגן על מה שכן עושה אז יש לה ציפורניים ארוכות ממש נורא .. ונכון שזה לא אסטתי לטפל כך באוכל אמרתי לאמי אני אכין ואגיש לך את האוכל מה הבעיה? לא היא לא נראית טוב נו באמת ... כולן מלכות היופי? המטפלת הזרה היתה יפה בערך ומה יצא ממנה בסוף ?? היא מעמידה אותי במצבים לא נעימים כל הזמן וזו רק מטפלת זמנית!! היא לא מטפלת זרה חדשה שתבואי אליה כל רגע בדרישות וטענות !! האם אני כל כך טועה ? לא מבינה כלום? למה לא לתת הזדמנות לכל אחת באופן שווה ?? זה לא הוגן !! דעות קדומות!! אמי האהובה מעייפת אותי לחינם גורמת לי להרגיש שהלוואי שכבר תימצא העובדת הזרה אני אייומה נכון אודי וכולם מה אתם חושבים ?? עייפה מהכל ועוד מעט יתחילו שוב טילים מאירן... יש כאן פינה למנוחה ?? חטולית

הי חטולית היקרה, איכשהו נפלה עליי עייפות ואני מניחה שזה קשור גם לכך ששוב לקחתי אחריות במקום מי שכן היה אמור. נראה לי שהנושא מוכר לך... מקווה שאחי יצליח להתאושש. מצב מפחיד. הורים זקנים, עקשנים ונרגנים וגם שורדי שואה זה לא קל בכלל... סופש רגוע סוריקטה

חטולית הי, קוראת את מילותייך ונשמע שאת עושה את כל מה שביכולתך לעשות למען אימך.. כן..זה לא קל.. לגבי אמא שלי שתחי' בגדול כשהיו אזעקות היא התכחשה להם.. כאילו לא שמעה.. עכשיו, נכון לרגע זה המצב הוא של 'לא לבלוע ולא להקיא.. בכל רגע אנחנו עלולים לשמוע שוב את ההתרעה של ה טווווו...טווווו כשמדובר בטילים שמכוונים מאיראן. שהטוווו הזה מקפיא את הדם בעורקים. לגבי אמא שלי תחי' אני במצב של דריכות ואולי אפילו אימה.. אני עדיין מחוברת אליה בחבל הטבור. לא נפרדתי ממנה וכשאני חושבת על העתיד מיד אני אומרת לעצמי: ' אולי מזל שהיה לך סרטן שד טריפל נגטיב אגרסיבי '.. את 'תלכי' ביחד עם אמא שלך... יודעת שזה נשמע נורא.. הרי יש לי ילדים .. אבל האימה משתקת לי את המח.. אמא צביה כבר עובדת איתי המון זמן על האפשרות שתגיע מתישהו.. ובכל זאת , משהו שם לא מצליח להתנתק.. חיבוק, במבי