שבוע חדש, הי שוב

הי חברות ואודי, כתבתי כבר הודעה בסופש, ככל שאני זוכרת היא דיברה על החושך שהולך ומסתבך, מסתבך והולך והולך והולך ומסתבך. ביום חמישי בבוקר נשברתי. ועם זאת - אתמול גיליתי חיפושית נדירה בגינה שלנו, ומאז שאחי חלה נותנת לשיער שלי לגדול חופשי. בעוד כמה ימים פסח, שאני בוחרת שנים לחסוך אותו מעצמי. ובמקביל כן אנסה לטפח משהו באחת הגינות. עוד יום, סוריקטה

הי שוב, אוסיף שאני מרגישה כעת כמו בתוך ניסוי חברתי, ניסוי בבני אדם, ואיני היחידה שזו תחושתה. רמת החרדות והדריכות, היא, ככל הנראה, גבוהה בהרבה מתרחישי הסכנה סטטיסטית. כן, בדרך כלל זה עובד ככה. ובתוך כל זה יש התקלויות בין אישיות. חשבתי כיצד אני שומרת על עצמי בתוך המצב. מיום חמישי בבוקר שקעתי בעצבות תהומית ואני מנסה לעבוד על המתחולל בראש כדי איכשהו להצליח לכייל או לחזור לסוג של מסילה מאוזנת יחסית. לקחתי לי שקט. בלי לשאול אפחד ובלי לבקש רשות, היות שאנשים מסוימים נטו לא לכבד ואף לרמוס באופן חריף. אתמול טיפלתי קצת קצת באדמה והיום אולי אזרע צמחים. אף ששעון קיץ, היקיצות שלי מאד מאד מוקדמות. הגוף והשרירים כאובים מאד ואין להם די זמן שיקום. לפחות צורכת, בין השאר, חלבונים ומגנזיום. גם שתיית מים חשובה. בוקר סוריקטה

שחיילים נהרגו בלבנון. האחיין הלוחם הצעיר מאבד עוד ועוד חברים. ובמקביל החוקים שמעבירים נורא ערב פסח היום, עוד יום. סוריקטה

ההודעות הקודמות אולי פחות רלוונטיות כבר ויתרתי גם על ערב החג השני. אספר שבמשך שבוע לא הלכתי למקלט כי נפגעתי מאנשים והנה שתי פגיעות נוספות היום הבחורה שהתקרצצה עליי תפסה אותי במקלט (חזרתי ללכת למקלטים), ניגשה אליי, תבעה ודרשה הסבר ממני. הלכתי משם. אימו של הפעוט בו טיפלתי קודם הרחיקה אותי כדי שלא אהיה שם יותר מידי עבורו. ואני ממש לא. עברתי במקרה ברחוב וטיפהלה חייכתי אליו. אמרתי כמה מילים. לא ידעתי שהם שם אפילו. היא העירה לי מספר פעמים גם קודם. הערות בוטות. לא נדמה לי. בדקתי. הילד פשוט היה מאד קשור אליי. כנראה זה יצר אי נוחות אצלה. אז ממש עצוב מה זה משנה. יש פה ערימת הודעות. סוריקטה

המשך התחזלשנו משמע התרחצתי באופן שלם ולא בחלקים, לבשתי גינס ולא רק הטריינינגים של המלחמה ועובדת כרגיל. רק אתמול היו ריצות בלילה למקלטים. והיום בבוקר מטוסי קרב בשמיים. אתמול הלכתי מערבה. היום אצפין. הדמויות שפגעו בי יושבות בראש. סופש סוריקטה