פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

בני בן 15. כבר 3 חודשים מסרב לאכול בבוקר ורק שותה כוס שוקו לפני בית הספר.. טוען שאינו מסוגל לאכול ושמרגיש בחילה. לא מעוניין בארוחת עשר. כך שלמעשה מתחיל לאכול החל מארוחת הצהריים בלבד (אוכל היטב ארוחה מלאה כולל קינוח) ארוחת ארבע וארוחת ערב. (אוכל ממתקים במידה)האם מדובר בהפרעת אכילה?

שלום טל, הגם שארוחת הבוקר רכשה לה מוניטין כארוחה החשובה ביום, יש די הרבה ילדים, מתבגרים ומבוגרים שמסתפקים בשתיית שוקו, קפה או מיץ בבוקר, ורק לקראת הצהריים מתחילים לחוש רעב. אם בנך אוכל את שאר הארוחות בצורה מלאה ומאוזנת, ואינו יורד או עולה במשקלו באופן חריג, מדוע את חושבת על הפרעת אכילה? האם יש רמזים נוספים בהתנהגותו היכולים להעיד על הפרעת אכילה? האם הוא בררני בצורה יוצאת דופן? מקיא? עסוק אובססיבית בספורט? האם הוא רוצה לרדת במשקל? האם אתם מנהלים מאבקים סביב האוכל (מעבר לארוחת הבוקר)? אם התשובות לרוב השאלות הללו שליליות, נדמה לי שאפשר להירגע. בברכה ליאת

שלום רב, בני בן ה 5 ( בדצמבר ) ילד מאוד רגיש ואפילו עדין במקצת. לאחרונה, רגע לפני השינה שאל אותי מה קורה למי שנחתך לו הגרון?! נבהלתי ולא ידעתי מה לענות, ניסיתי לבבר מדוע הוא שואל ולטענתו אמר שבאחד הלילות חלם שהוא משחק עם חבר ולחבר נחתך הגרון, הוא נראה מוטרד והשאלה העסיקה אותו מאוד! האם זה מעיד על משהו שעלי לבדוק וכיצד עלי לענות ולנהוג? תודה רבה אשמח לתשובה במהרה, :-)

שלום, בגיל 5-6 ילדים עסוקים מאד בשאלות של חיים ומוות, בריאות וחולי, פציעה ושלמות הגוף. החלום על הגרון שנחתך יכול לשקף גם משאלות תוקפניות או אשמה סביב דחפים תוקפניים (הנורמליים מאד גם כן). התגובה שלך "למה אתה שואל?", היא - לפחות בעיני - התגובה הנכונה, שכן היא מעודדת את הילד להתמקד במה שמעסיק אותו, ומקלה עלינו להתארגן על תשובה הולמת. בהמשך, אפשר להגיב ולומר משהו כמו "זה באמת נשמע חלום מפחיד! מזל שזה רק חלום". בשמחות ליאת

האם מחוננות מאובחנת כיכולת של קריאה וכתיבה , ויכולת מתמטית גבוה בגיל מוקדם הווה אומר טרם כיתה א' או לא בהכרח הכוונה האם מחונן לא בהכרח ידע לקרוא ולכתוב בגיל צעיר וכו'? ויהיה בעל רמת אינטיליגנציה גבוה במיוחד?

שלום רב, קריאה וכתיבה הן מיומנויות נרכשות, הנלמדות בדרך כלל בתיווכם של המבוגרים וביוזמתם. בהחלט יתכן מצב בו ילד מחונן אינו קורא לפני כיתה א', ולהפך - שילד קורא וכותב לפני כיתה א' ורמת האינטליגנציה שלו ממוצעת. בברכה ליאת

ליאת שלום, בני בן התשע אינו מתחבר לבנים בני גילו, אלא רק לבנות או לילדים קטנים ממנו. מה עלולות להיות הסיבות לכך? תודה, מימי

שלום מימי, יתכן שההתחברות לבנות או לילדים קטנים ממנו פוטרת אותו מהצורך להתמודד עם גילויים של תוקפנות או מתח, או עם תחושה מסויימת של נחיתות, המתקיימים כשהוא בחברת בנים בני גילו. שווה לנסות ולהתחקות אחר המקורות לתחושת חוסר הביטחון שלו, ולטפל בהם. מעבר לכך, לפחות בעיני, אין צורך לנסות להתערב בהעדפות החברתיות שלו, בהיותן משרתות את הצורך האקטואלי שלו בחוויה של עוצמה וערך. בברכה ליאת

בני בן ה-3 מפחד וחרד כמעט מכל דבר שונה. זה כולל פחד מחיות, מזרים ממקומות גבוהים מרעשים חזקים. במצב של פחד הוא לפעמים ממש היסטרי ובוכה ונצמד אלינו ולא נרגע רק אם מרימים אותו, היינו שמחים לקבל ייעוץ לאיזה כיוון של טיפול לפנות איתו מאחר והוא צעיר מאד וגם יש לו איחור שפתי(בעית שמיעה צריך לעבור ניתוח כפתורים. אשמח לתשובה הדר

שלום הדר, פעוטות רבים, בעיקר הרגישים והנבונים שבהם, סובלים מפחדים שונים ומשונים, ולעיתים יש בכך כדי להעיד על התפתחות קוגניטיבית חשובה (למשל הבנה טובה יותר של פוטנציאל הסכנה). להורים יש תפקיד חשוב, בהיותם כתובת מנחמת ומכילה. עם זאת, כדי לא להנציח את הפחדים, רצוי שהתגובה תהיה עניינית וממוקדת, ולא תספק לילד צ'ופרים חריגים או תגמולים (כמו פרסים, מתנות או פינוק-יתר) בגלל חרדותיו. אני מציעה לאפשר לו להיצמד בסיטואציה המפחידה, ואולי אפילו להרימו לרגע על הידיים, אך ככל האפשר ללא התייחסות מיוחדת, ניסיונות לפצותו, להבטיח פרסים או כל דבר פסול כזה. אם את סבורה שתתקשו לעשות זאת לבדכם, פנו להדרכת הורים קצרה. בהצלחה ליאת

שלום רב, עקב בעיות התנהגות של ילדי בכתה א, הופנתי לשפ"ח לצורך איבחון, שם אמרה לי הפסיכולוגית של ביה"ס שאין לה הכשרה לעשות אבחון רגשי לילד, אלא רק דידקטי, ושלחה אותי לחפש פתרונות בשוק הפרטי, קראתי פה רבות תשובות לפניות שנכתבו אליך, אנא עזרתך הדחופה בהמלצה לפסיכולוגית קלינית לילד בן 6 באזור ראשל"צ, רחובות, נס ציונה, או בכלל באזור המרכז, המצב בלתי נסבל ואנו זקוקים למענה ועזרה מידיים, תודה, שלומית

שלום שלומית, את מוזמנת להתקשר אלי לטלפון 052-3106667, ולקבל הפנייה לפסיכולוגית קלינית בראשל"צ שמומחית בתחום האבחון. ליאת

שלום יש לנו ילד מקסים ופיקח בן שנה ו11 חודשים -הבעיה אצלו היא שהוא הולך לישון מאד מאוחר . כשהוא מגיע מהגן בערך בשעה 5 הוא ישר הולך למחשב ומבקש שניתן לו לראות משהו במחשב . הבעיה היא שהוא יושב מול המחשב כמעט שעות בערך בשעה 6 וחצי הוא מקבל ארוחת ערב ליד המחשב ואז בשעה 7וחצי מקלחת כיבוי אורות ובקבוק מטרנה .ועד כמעט 10 הוא יושב לראות במחשב והוא מאד ממושמע ולא יורד מהמיטה שלו. אנחנו לא יודעים מה לעשות ? איך לגרום לו לישון מוקדם יותר יש לציין שהוא מתעורר בערך ב7 בבוקר ובגן הוא ישן כמעט שעתיים וחצי. מה עושים ?? אנחנו זקוקים לעזרה אני ילדתי לפני חודש וזה מאד מקשה עלינו שהוא ישן בשעה כזאת. המון תודה

ילד בן כמעט שנתיים לא אמור לשחק במחשב. אם במקום לשחק במחשב כל כך הרבה שעות ביום היה משחק בחוץ, בכדור, רץ, עושה כל פעילות גופנית אחרת אז הוא פשוט היה עייף בערב. אם אותו ילד בן שנתיים היה עוסק בפעילות הדורשת ממנו מחשבה, כמו פאזלים, בנייה בקוביות, ציור, צביעה, פיסול בפלסטלינה, כל דבר אשר גורם לילדים להפעיל את כושר החשיבה שלו, הוא היה הולך לישון בזמן.זה מעייף ודורש אנרגיות להיות יצירתיים. במקום זה בנך עוסק בפעילות פאסיבית, לא לגילו,אשר לא גורמת לו שום צורך לא לקום ממושבו ולא להפעיל את מוחו. הוא לא מתעייף ,למעט אולי עיניו ,שדי בזריזות יצטרכו משקפיים עם כל כך הרבה שעות מחשב. למה שיהיה עייף בערב? להחמיר את הבעיה במקום לתת לו להרדם במיטתו ב-8 ולהרדם בלי עזרים טכניים (מחשב/טלויזיה) הוא ממשיך לבהות עד 10 בלילה בקופסא. בקיצור, תחזירי לו את הילדות והוא יחזיר לך את שעות השינה.

שלום, מבקשת להתיעץ. יש לי ילדה בת 3.5, חמודה. ללא בעיות. מסתדרת טוב גן. חברותית. הבוקר כאשר הלבשתי אותה ראיתי שהפיפי שלה אדום. שאלתי אותה למה הוא אדום והיא ענתה לי "כי מאיה נוגעת לי בו". מאיה היא חברה טובה שלה מהגן. לציין כי בטרם לכך לא היה שום סימן של התעסקות בנושא. לא מציירת משהו בנושא, לא התעסקה איתנו בנושא. זה מאוד הפתיע אותי. מה עלי לעשות? אני כבר הסברתי לה בעבר שפיפי זה הפרטייות של כל אחד מאיתנו. שזה בסדר אם היא נוגעת לה, ולה מותר אבל שלא תרשה לאף אחד אחר לגעת, גם אם זה משחק. אשמח דעתך מה עלי לעשות עם המידע הזה.

שלום גילי, מעבר לפעולות ההסברה שאת נוקטת (המשיכי בהן!), אני מציעה ליידע את אמא של מאיה, לא ממקום 'מתקיף' או מאשים, אלא ממקום של הזמנה לשיתוף פעולה לטובת שתי הילדות. רצוי ליידע גם את הגננת, ולבקש ממנה להגביר את פעולות ההסברה ולהדק את ההשגחה בגן. בברכה ליאת

תודה על הייעוץ, חלק כבר עשיתי. לדבר עם אמא של מאיה זה קצת בעיה כי היא עצמה בבעיה. אני אחשוב איך. חשוב לי לדעת, האם את חושבת שזה יכול להעיד על בעיה עם הילדה שלי? איך עוד לעזור לה?

יש לנו ילדה בת 3, מקסימה, מפותחת לגילה וחברותית מאוד. הבעיה הינה כאשר עוזרים לה לבצע פעולה מסויימת היא "כועסת וצועקת" ומחזירה את "הגלגל" לאותה נקודת התחלה על מנת לבצע זאת בעצמה. כגון: בבוקר כאשר מוציאים אותה מהמיטה היא חוזרת בחזרה למיטה ויורדת בכוחות עצמה תוך בכי, כעס וצעקות. עד עתה קיבלתי את ההתנהגות הזו כחלק מתהליך הגדילה שהיא רוצה לבצע את הפעולות בכוחות עצמה. אבל אתמול שהוצאתי אותה מהגן הסייעת הראתה לי דף שהילדה צבעה. הדף היה כולו צבוע בטוש (לדברי הסייעת הילדה החלה בצביעת הציור ולאחר מכן את רקע הדף). הילדה לא היתה מוכנה להפסיק ולהשתתף בשעת הריכוז וגם לא לארוחת בוקר, ורק לאחר שסיימה את הצביעה של כלל הדף הלכה להשתתף בפעילויות הגן. אשתי טוענת שהתנהגות זו פוגעת בתפקוד הילדה ולדעתה מדובר בהפרעה אובססיבית - קומפולסיבית. האם זה אכן סוג של הפרעה כלשהי? דעתך, תודה

היי שלמה, ההתנהגות שאתה מתאר כשלעצמה אינה מעידה על הפרעה אובססיבית קומפולסיבית. עם זאת, פעוטות בשלב זה מתאפיינים במאבקי עצמאות ושליטה, ובניסיונות לשלוט בדחפים התוקפניים שלהם באמצעות מנגנונים הדומים לאלה של האובססיבי-קומפולסיבי (undoing ועיסוק יתר בלכלוך ותוקפנות). לא נשמע לי מדאיג, למרות אי הנוחות הזמנית שההתעקשות שלה מעוררת בכם. בברכה ליאת

קרובת משפחה שלי ביצעה הערכה פסיכולוגית עבור בנה בחוץ-לארץ, הערכה שנעשתה בשפה האנגלית. גורמים במערכת החינוך דורשים תרגום של הערכה זו, ואני התנדבתי לתרגם אותה. אחד מהמבחנים בהן נבחן הילד היה מבחן ווינלנד, ותוצאות המבחנים האיכותניות האפשריות הן Extremely Low, Moderately Low, Average רציתי לדעת את המינוחים המדויקים בעברית. בתודה מראש, ליאור

שלום ליאור, ככל הידוע לי, הציונים בסולמות ויילנד ניתנים על סמך שאלון שממלאים ההורים, כאינדיקציה לרמת ההסתגלות של הילד בתחומים שונים, בהתאם לנורמות גיל. אני מניחה שהקושי שלך אינו בתרגום המילולי של התוצאות (ממוצע, מעט נמוך, נמוך מאד), אלא במשמעות שלהן לגבי רמת ההסתגלות. מציעה לך לנסות להתייעץ עם פסיכולוג התפתחותי שמעביר מבחנים כאלה. בברכה ליאת

שלום. ביתי בת שנתיים באוקטובר האחרון התחילה ללכת לפעוטון בפעם הראשונה (לפני כן הייתה בבית) . ההתחלה הייתה קשה ועכשיו היא הולכת בשמחה. יש מעבר דירה שעומד על הפרק לאזור אחר לגמרי.. כלומר לא תוכל להמשיך בפעוטון שלה. איך הוצאה מהפעוטון תשפיע עלייה? האם כדאי להשאיר אותה אחרי המעבר בבית עד לשנה החדשה? או להשאיר אותה לזמן מה בבית? האם ממש לא כדאי לעשות את המעבר? תודה מראש

שלום אלי, מעבר דירה עלול להיחוות (לפחות לזמן מה) כמשבר לכל המשפחה. זה קוטע את תחושת הרציפות והביטחון אצל כל בני הבית, ועלול להשפיע במידה זו או אחרת על התפקוד של כל אחד מהם. ובכל זאת, שינויים מעין אלה הם בלתי נמנעים, ואני מאמינה שאנשים וילדים בריאים אמורים להסתגל לשינוי בהצלחה. עבור בתך הקטנה, הכניסה לגן בפעם הראשונה הייתה כרוכה בקושי, אך העובדה שהיא הסתגלה ואוהבת את הגן מעודדת מאד, ויכולה להיות רמז לבאות. אני מאמינה שגם אם יהיה קצת קשה בהתחלה, ההסתגלות הפעם תהיה פשוטה ומהירה יותר, ויש אפילו יתרונות: צוות הגן פנוי יותר באמצע השנה לקליטת ילד חדש, בהשוואה למצב של המון ילדים בוכים בו זמנית בספטמבר. במקומך, לא הייתי משאירה אותה בבית עד סוף השנה. הייתי ממליצה להכניס לגן לאחר מספר ימי הסתגלות. אחרי הכל, ההליכה לגן כבר הפכה חלק משגרת החיים עבורה, ושגרה היא עניין מבורך בתקופת משבר. בקיצור - דרך צלחה! ליאת

שמי אילנה, אני סטודנטית והתחלתי את עבודת הגמר שלי ברצוני לדעת מספר דברים ולהיפגש עם פיסכולוג ילדים - התפתחותי על מנת שאני אוכל לדעת שהמוצר לא יזיק ויפגע האם זה אפשרי? תודה מראש

שלום אילנה, את מוזמנת להתקשר אלי לטל' 052-3106667, ואפנה אותך לפסיכולוגית התפתחותית טובה. בברכה ליאת

שלום רב, ילדי בן שנתיים ושמונה גמול מפיפי מס' חודשים. לגבי קקי..הוא עושה אך ורק בתחתונים.והוא מאוד מיתבייש בכך.אוסיף, אינני יודעת אם קשור..שקשה לו מאוד להיפרד ממני...הוא לא מסכים שאף אחד יקח אותו מהגן מילבדי. ובלילות הוא מיתעורר לוודא שאני בבית. אני רוצה לציין שלגבי עיניין הגמילה, אני לא כועסת עליו כשהוא עושה בתחתונים. אני רק חוזרת על עצמי כל הזמן, שקקי עושים בסיר או בשירותים. אך בשעת מעשה,הוא בשום אופן לא מוכן. מה אני אמורה לעשות??!!

שלום טלי, לפעמים, עשיית הקקי בתחתונים כמוה כהזמנה של אמא למגע קרוב ורגרסיבי, לטיפול ברמה הכי בסיסית ("תאהבי אותי ותטפלי בי גם כשאני מלוכלך ומריח לא נעים"). ההיצמדות שלו אלייך, והחיפוש שלו אותך גם בלילה, מחזק אצלי את קו המחשבה הזה. אין לי ספק באהבתך ומסירותך לילד, אך נדמה לי שיש כאן מקום להדרכת הורים, שתסייע לך להתכוונן טוב יותר לצרכים שלו, ולשחרר את שניכם מההיצמדות המעיקה. בהצלחה ליאת

ליאת.. תודה רבה על התשובה. לאן אני פונה לקבל הדרכת הורים? או..למי?

שלום, אני גרוש אבא לילד בן 4.5. עד לאחרונה פגשתי את בני פעם בשבוע (אנו לא מתגוררים באותה העיר) למשך 3 שעות בהם שיחקנו ובילינו יחד. בנוסף שוחחנו כל ערב בטלפון כשעה. בחצי שנה האחרונה הדרדר המצב כך שבתחילה הוא אמר לי ש "אסור לי לשאול אותו שאלות" (כגון איפה היית בשבת?) עד למצב שהוא כלל לא מוכן לדבר איתי (אני מנסה להתקשר כל ערב ונתקל בתגובה - ל"לא רוצה לדבר איתך וניתוק) ולהפגש איתי. הוא מדקלם מנטרה שאני עשיתי אותו חולה והוא לא רוצה לדבר איתי. (יש לציין כי כל פעם שהחזרתי אותו הביתה - אמא שלו טענה כי חזר עם חום, הקאות, שיעולים) כמו כן הוא לא הולך לגן בטענה של אימו שבגן לא שומרים עליו כמו שצריך והוא נעשה חולה שם (כבר עבר 4 גנים). הילד לא מוכן גם לדבר עם אף אחד ממשפחתי ואומר שכל המשפחה שלי עושה אותו חולה. העניין בטיפול פקידות סעד ממשרד הרווחה המנסות למצוא דרך לפתור את הבעייה. הבעייה היא שככל שעובר הזמן - אני פוחד שהדמות שלי מטשטשת אצלו והוא מפנים את דמותי כדמות מסוכנת אשר עושה לו רע. איך הייתם ממליצים להתנהג? האם להמשיך להתקשר בכל זאת ולשמוע שהוא לא רוצה לדבר איתי? יש דרך לדובב אותו לפני שהוא מנתק? אודה לתגובות.

שלום בני, התיאור התמציתי שלך מסתיר מאחוריו, ככל הנראה, סיפור גדול ומורכב יותר, ובגלל שהוא נמצא כבר בידיהן של פקידות סעד אני מעדיפה לא להתערב. ככלל, אוכל לומר שהתעקשות על הקשר היא חשובה ביותר, ומשדרת לילד מסר ברור: "אני אוהב אותך ולא מוותר עליך גם אם עלי להילחם בשביל זה בכל הכוח". מניסיוני כמטפלת גם במבוגרים, אני שומעת פעמים רבות ממטופלים את האכזבה והכאב מעצם הידיעה שההורה הרחוק וויתר עליהם ולא נלחם והתעקש (גם כשהנסיבות הקשו עליו). מעודדת אותך בכל לבי להמשיך לפעול בנחישות להשבת הקשר והידוקו. בהצלחה ליאת

מה להגיד כשבני (עוד מעט בן 3) בא אליי בגן השעשועים ואומר לי "הוא דחף אותי". האם להגיד לו "תגיד לו שלא ידחוף אותך" או להתעלם בכך שאני אומרת "לך תמשיך לשחק"... מה לעשות? אני לא יודעת איך להתנהג בכל הסיטואציות האלה בגן השעשועים ובכלל... אני מלמדת אותו סבלנות ושלא דוחפים ולא להרביץ אבל לפעמים בא לי להגיד לו שיחזיר נמאס מכל הילדים האלה שלא מעניין אותם ולא רואים בעיניים פשוט רצים דוחפים לעבר המטרה סליחה אם אני נשמעת דרמטית , אני פשוט מתוסכלת מזה שאני בעצמי לא יודעת להתמודד עם זה ועוד אני צריכה ללמד את הבן שלי מה לעשות

שלום מאיה, הילד שלך עדיין קטן מאד, והוא זקוק להשגחה גם בגינת המשחקים. אם ילדים גדולים יותר מפריעים לו או פוגעים בו, אני מציעה לקום ולהתערב. אם הוא זה שדוחף ופוגע, עליך להתערב ולעצור אותו, גם אם לדבריו דחפו אותו קודם. כידוע, לא פותרים בעיה של אלימות באלימות נגדית. יום טוב ליאת

במידה ומדובר בבני גילו שדוחפים/חוטפים או מרביצים לו, חברים מהגן... מה אז אני אומרת לו?

בני בן השש וחצי עלה השנה לכיתה א' רוצה כל הזמן שאני יהיה לידו אם זה בכיתה ואם בבית במקלחת בשרותים ובלילה שהולך לישון, הוא קורה לי לפעמים רק כדיי להיות בטוח שאני באזור בבית הספר הוא עושה בעיות ופעם אחת אפילו ברח והגיע הביתה לבד הוא טוען שהוא רוצה שאני יהיה איתו שניסתי לשאול אותו למה ושאני רוצה לעזור לו אבל שיסביר לי ממה הוא מפחד , ולמה אני צריכה להיות לידו הוא אומר "סתם" אני כבר לא יודעת מה לעשות התחלתי עכשיו ללכת איתו לבית הספר ולשבת לידו רק כדיי שילמד אני כל כך מתוסכלת לא יודעת מה לעשות אני חייבת לציין שבעבר הוא היה קצת יותר עצמאי היה הולך למכולת לבד ולחברים, היום הוא לא יוצא אפילו לגינה לבד אשמח לשמוע חוות דעת

שלום אדווה, מה שאת מתארת נשמע כמו השתעבדות מלאה שלך לפחדים שלו, שמשתלטים על כל שעות היום והלילה. הילד הרגיש והנבון שלך למד שבאמצעות הפחד הוא 'זוכה' לנוכחותך הצמודה, ולכן חבל יהיה לו לוותר עליו. לתחושתי, אתם נמצאים במצב שמצדיק התערבות של פסיכולוג ילדים קליני, שיוכל להדריך אותך במשך מספר פגישות כיצד לתמוך בילד באופן יעיל, מבלי לאבד את חרותך. פני להתייעצות בהקדם, והחזירי לשניכם את איכות החיים בהצלחה ליאת

התחלנו טיפול אצל פסיכולגית והיא רוצה איבחון אצל פסיכיאטר, זה אכרחי? למה? ושוב תודה

שלום רב, אתן קודם רקע: מדובר על ילד היום בן 18+ עם ADHD מגיל קטן בכתה טיפולית/קטנה, הפסיק ללמוד מכיתה ט' לאחר ניסיון כושל בפנימיה.התחבר לילדים בני גילו וצעירים יותר,ממשפחות שונות,לא אהבתי מראש את הילדים,אך על המיקרה המדובר אני לא יודעת מי גרר את מי.החבורה גנבה סיגריות ממכונה.בני היחיד שנתפס,מאחר וצולם במצלמת אבטחה.כל השאר כיסו תמיד את פניהם,הוא לא.הוגשה תלונה במשטרה,בני נתן שמות חברים,כולם התנערו ואמרו שכלל לא היו איתו,הוא היחיד שעמד למשפט (בבית נוער)נגזר עליו לשלם פיצוי של 2000 ש"ח.לאחר המקרה וה"בגידה" של החברים,הוא שוב החל להסתובב איתם.מצאתי תדפיס בנק שלו בתקופה שעבד והרוויח 7000!! ש"ח שתוך 3 חודשים ביזבז את הכל לא יטדעת על מה.לאחר תקופה ארוכה של בטלה הוא החל לעבוד,היום אין לו שקל בבנק(עד לקבלת המשכורת)הגעתי לשאלה:האם אני נוהגת נכון בזה שאני לא מוכנה לתת לו שקל??!!כל גרוש שיש לו הוא מבזבז,אין לו ערך לכלום.מבזבז מים,חשמל,זורק בגדים טובים,מכין אוכל וזורק,דברים שאותי מרגיזים.לאחר כל "המגילה" שלי אודה על שאלתי היחידה ששאלתי. בכבוד רב.

שלום לך, השאלה הקטנה שלך מגלמת בתוכה דילמה גדולה - האם מול התנהגות קיצונית (ואפילו פלילית!) של הילד שלנו, עלינו לנהוג ביד קשה או לגייס עמדה חומלת ומתחשבת. אני מניחה שאין לזה תשובה חד משמעית. לתחושתי, עתידו הקרוב והרחוק של בנך תלוי לאו דווקא בשאלה אם תתני לו כסף או לא, אלא יותר בשאלה איך הוא תופס את עצמו, עד כמה הוא חווה את עצמו כחלש ונכשל או כחזק ומסתגל, והאם הוא מרגיש ציפייה ותקווה ביחס לעתיד או דווקא חוסר אונים וייאוש. לתחושתי, הוא נמצא כרגע בנקודה קריטית בחייו, ועלייך לעשות הכל כדי לעזור לו לקבל את העזרה המתאימה. לכן, הייתי מציגה לו את הדברים כך - כל עוד אתה מתחייב למסלול של שיקום, אני מוכנה לשאת בהוצאות שלך, כולל טיפול פסיכולוגי מסודר. אם אתה ממשיך באורח חיים בזבזני והולך בטל, יהיה עליך לשאת בהוצאות שלך בכוחותיך. בעיני זה דיל הוגן. מה את חושבת? ליאת

בתי בת 8 , ילדה טובה ומקובלת חברתית. הבעיה היא שהיא טובה מדי ובנות אחרות עושות לה מניפולציות שהן לא יהיו חברות שלה אם היא לא תעשה כך וכך... איך לחזק אותה כדי שלא תהיה "שפוטה" של בנות אחרות הרי אנשים חזקים ומניפולטיבים ילוו אותה לכל מקום שתלך ובכל גיל. אני עצמי הייתי ילדה כזאת וגדלתי להיות מבוגרת כזאת. מה להגיד לבתי כדי שלא תעבור את אותו מסלול? תודה מראש

שלום עינת, בדר"כ, דפוס מרצה וכנוע בבגרות נעוץ ביחסים המוקדמים בין הילד להוריו, ופחות באינטראקציות החברתיות. ילד מרצה הוא ילד שניסיונותיו לאסרטיביות זיכו אותו בתגובות שגרמו לו להרגיש רע/לא אהוד/פוגעני. יש הבדל בין ילד עדין, רגיש וטוב לב, הנמנע מעימותים, לבין ילד המפתח דפוס בינאישי מרצה וכנוע. לא בטוח שבתך שייכת לסוג השני בהכרח. בכל מקרה, אנשים מניפולטיביים עלולים "לתפוס טרמפ" על מי שאפשר, וכל שביכולתנו לעשות זה ללמד את ילדינו להבחין בין טוב ורע, ולטפח אצלם את היכולת לעמוד על שלהם (בבית!!!), להחזיק בדעות שונות משלנו, ולהרגיש אהובים ובטוחים בכל מצב. ועוד משהו - לפעמים, בשל רגישויות וזיכרונות קשים מההיסטוריה שלנו, ההורים, אנו מפתחים רגישות יתרה ומעורבות-יתר בחיי החברה של ילדינו. חשוב לזכור שילדים הם יצורים די קונפורמיים לקבוצת השווים, והם מתאימים את עצמם לא פעם לציפיותיהם של ילדים אחרים. היכולת לנוע כנגד הזרם מצריכה בגרות וכוחות שלא תמיד קיימים אצל ילד בן 8. אני מציעה לסמוך על בתך, ולהניח לה לפי שעה לנהל את חיי החברה שלה בדרכה. בברכה ליאת

שלום.יש לי ילדה בת 9 והיא הבכורה ובן בגיל 7 הוא שני בסדר הם כל הזמן מסתכסכים על כל דבר בתחושה שלי אני מרגישה שהבת מאוד מקנא בבן את הסיבות לזה קשה לי לנחש כי יש המון דברים אבל איך אפשר לטפל בסכסוכים בין הבנים כי זה מאוד מעצבן.תודה מראש.

שלום מירה, אני מעתיקה למענך תשובה שנתתי כאן, בפורום, בעבר לשאלה דומה - מריבות בין אחים משקפות לעיתים קרובות ברית מוזרה ביניהם, שמטרתה לזכות באהדת ההורה ובמעורבות שלו. אני מבינה ומסכימה עם רצונך להוקיע ביטויי אלימות, ורצוי מאד להגיב לה באופן עקבי ונחוש. במקומך, הייתי עושה מאמץ להגיב *תמיד* לשניהם, ללא קשר למי התחיל, מי הרביץ ומי הלשין. תוכלי להגיב לכל מריבה אלימה בסנקציה שתכוון *לשניהם*, כמו למשל בהתרחקות שלך ("לא מעניין אותי מי התחיל, לא נעים לי אתכם כשאתם מכים וצועקים, אני הולכת לחדר שלי לנוח"), במניעת בילוי משותף ("חבל שאתם רבים ככה. התקלקל לי כל המצברוח ולא בא לי ללכת כבר לקניון/לסרט/לבריכה. ננסה שוב מחר"). עליך לצפות להגברת הווליום ולפרובוקציות בניסיון להחזיר אותך לעמדת השופט. הגיבי בשקט ("זה פשוט לא מעניין אותי. אשמח להיות איתכם כשתרגעו"), והשתדלי לגרום להם להאמין שבאמת לא אכפת לך. אני יודעת שזה קשה, אבל זה בהחלט אפשרי, ועובד. בהצלחה ליאת

ביתי בת 3 + לאחרונה התחילה גן עירייה לפני יומיים אמרה לאביה את המילים זין וכוס ללא הקשר לנושא מסויים. כשניסיתי לדובב אותה מהיכן שמעה את המילים היא לא שיתפה פעולה וגם לדעתי היא לא מבינה את משמעותם. שיתפתי את הגננת בנושא, היא אמרה שיתכן שהיא שמעה זאת ממבוגר. אני מודאגת מהסיטואציה שבה היא כביכול נחשפה למילים הללו אשמח לקבל את עצתך בנושא

שלום רב, העצה שלי היא לא להגיב, ממש כאילו אמרה "מים" ו"סוס". כאמור, היא אינה מבינה את משמעות המילים, ושואבת הנאה מהתגובה יוצאת הדופן שהן מעוררות אצל המבוגרים. בברכה ליאת

שלום רב בתי שהיא בכיתה ב',תלמידה טובה וילדה מאד חיובית ועדינה מושפעת לאחרונה משתי בנות "בעייתיות" בכיתה שכל הזמן מחליטות להציק לילדה אחרת בכיתה. בתי מעריצה את אחת הבנות הללו ופועלת לפי הוראותיה, כלומר החברה אומרת לה להוציא לשון או לקלל או ועם מי להיות או לא להיות חברה והיא עושה כדבריה. אמא של אחת הילדות ה"נפגעות" התקשרה לספר לי שבתי נהגה כך (קיללה והעליבה) כלפי ביתה וידוע לה שזה בהשפעת אותה ילדה. מה אני אמורה לעשות ואיך לנהוג עם ביתי? לשוחח על כך? היא נכנסת למין אנטי ומסרב להקשיב. להעניש אותה? לומר לה להתרחק ולא להזמין יותר אלינו את אותה ילדה? אבל הרי אינני יכולה לשלוט בנעשה בכיתה. בקיצור- אובדת עצות....

שלום רב, מאחר ולא נוכל לשלוט באופן מלא בטיב חינוכם של ילדים אחרים, עלינו למקד את המאמצים בחינוך הילד שלנו, ביכולתו להבחין בין טוב לרע, ובכינון עולם ערכים ותפיסות מוסר ראויות. כרגע, ברמה הפרקטית, אני מציעה לנסות לשוחח עם האימהות של שתי הילדות האחרות, ולבקש מהן לעזור לך בשינוי המצב. בברכה ליאת

שלום, הייתי מעוניינת לקבל המלצות של פסיכולוגית קלינית לילדים באיזור השפלה. בדחיפות. אנא צרו קשר במייל ואחזור אליכם טלפונית, תודה.

שלום לך א.פ, אנא, הוסיפי את כתובת המייל שלך לגוף ההודעה. בברכה ליאת

שלום, יש לי ילדה בת שנה ושבעה חודשים אשר משתמשת ביד שמאל כיד דומננטית , אוכל, כתיבה משחק וכו', קשה לה להשתמש ביד ימין .איך אפשר לתרגל אותה להשתמש ביד ימין?

שלום רים, הדומיננטיות של צד זה או אחר מבשילה לקראת גיל חמש, ולכן עדיין אין להסיק שבתך תהיה שמאלית. למיטב ידיעתי אין צורך לאמן ילד בגיל זה להשתמש ביד ימין, אך הכתובת המקצועית בעניין זה היא מרפאה בעיסוק. חפשי את הפורום המתאים כאן, בדוקטורס. בברכה ליאת

שלום! יש לי ילדה מקסימה ומאוד חברותית.אך הבעיה כשאנחנו נכנסים לאירוע או מפגש חברתי עם המשפחה היא ממש מתביישת עד דמעות ולא רוצה להכנס ממש בהסטריה. אני מנסה להרגיע אותה ושואלת אותה איך לעזור לה,היא עונה לי בזה שאני ירים אותה על הידיים.הילדה כבר בת 5 וזה לא הגיוני שאני ירים אותה על הידים.יש מצבים באמת שאני עושה זאת אבל יש מצבים שאני אומרת לה בואי אחזיק לך את היד ותשבי ליד אמא.אחרי חצי שעה ויותר היא נפתחת.יש לציין שהילדה מקבלת אין סוף אהבה וחמימות.השאלה שלי איך מקנים לילדה הזו ביטחון עצמי?

שלום סיוון, ילדים ביישנים היו ויהיו תמיד, שכן מדובר בתכונת אישיות יציבה למדי, שמלווה את האדם לאורך חייו ברמה זו או אחרת. אני מציעה להכין אותה מראש לפני אירוע משפחתי רב משתתפים, ולאפשר לה לבחור אם להצטרף או להישאר בבית. אמרי לה שתשמחי אם תגיע, ותשמחי גם לעזור לה להתגבר, אך לא תוכלי להמשיך להרים אותה על הידיים. נסו לחשוב מראש מה יוכל לעזור לה (בגבולות ההיגיון). לא יזיק לשבח אותה על שהצליחה להתגבר, ובכך לעודד אותה לא לפתח דפוס הימנעותי. בברכה ליאת

שלום, אני בשבוע 32 להריון ולעובר שלנו יש שפה שסועה באופן די בולט. יש לי בן בן 3.5 שמחכה בקוצר רוח להולדת אחיו. הוא לא מעודכן על הבעיה ולא ברור לי אם הוא יבין את פשר הבעיה. האם צריך לשוחח איתו על כך? להכין אותו? ברור לי שגם אם הוא לא יבין שמשהו לא בסדר, הוא יבין מתגובת הסביבה. איך אנחנו אמורים להתנהג?

שלום עירית, ילדים הם יצורים סתגלנים, אשר באופן יחסי 'נקיים' מדעות קדומות. ההתייחסות שלהם לחריגויות נצבעת במידה רבה באופן בו הן מוצגות להם, ואם זה יהיה בצורה עניינית, כך זה גם יתקבל. אני מציעה לשוחח עמו על התינוק שעומד להיוולד, להסביר בקצרה על בדיקות האולטרסאונד המאפשרות לדעת מראש האם התינוק בריא, ובמידת-מה כיצד הוא ייראה. ספרי שלתינוק החמוד שלכם יש בעיה בשפה, אותה אפשר יהיה לתקן כשהתינוק יגדל קצת. הדגישי שהוא יהיה חמוד ואהוב, גם אם הפה שלו ייראה קצת שונה בהתחלה. אני מאמינה שהכנה מוקדמת חיונית ורלוונטית, ובלבד שתעשה ברוגע ובענייניות. מאחלת לך לידה קלה ומהירה, ושיהיה במזל טוב ליאת

שלום, הגדולה שלנו, בת קרוב לשנתיים וחצי, עברה מספר שינויים לאחרונה, מעבר דירה וגן בתחילת השנה, והולדת אחות לפני כחודש. הקליטה בגן היתה קשה, ולאחר כשבועיים העברנו אותה קבוצה (באותו גן), בה הקליטה היתה מהירה וטובה. עם הולדת האחות לא ראינו שינויים חריגים בהתנהגותה, רק את "הדברים הרגילים", כגון גילויי עצמאות (למשל דורשת להתלבש לבד). בשבוע האחרון מדווח לנו הסגל בגן, כי כשמעירים אותה משנת הצהריים היא מסרבת לפקוח עיניים. לוקחים אותה על הידיים, שוטפים לה עיניים, לפעמים דבר לא עוזר. בפעמיים האחרונות היא פקחה עיניים רק אחרי שאני הגעתי. אין ספק כי היא ערה, אך עוצמת עיניים בכוונה (ניתן להבחין כי לפעמים היא מרימה מעט את העפעפיים כדי לראות, למשל, ממתק שמגישים לה, ואז עוצמת בחזרה). יתכן שהיא עייפה וצריכה לישון יותר בלילה, אך היא לא ישנה בשבוע האחרון פחות ממה שהיתה ישנה קודם. אתמול דיוחו לנו כי בנוסף היא גם עצמה עיניים במהלך הבוקר, אך הפעם הצליחו לגרום לה לפקוח אותם בסופו של דבר. מדווחים לנו בגן כי מלבד בעיה זאת היא מתנהגת בסדר גמור, פעילה, מדברת, משחקת, רוקדת, משתפת פעולה. מה לעשות? תודה רבה מראש.

שלום טל, אני מציעה לפנות לרופא הילדים ולתאר לו את התופעה. יתכן שמדובר בחסך בשעות שינה הנוצר מהפרעות נשימה/נחירה או גורם אחר, שמפריע לרצף השינה שלה, גם אם מספר שעות השינה בפועל נשאר כשהיה. רק אחרי ששללתם כל בעיה ממקור בריאותי, אפשר לחשוב על כיוונים פסיכולוגיים. בברכה ליאת

שלום, אחי בן 8 חזר לעשות קקי בתחתונים. החזרה היתה בהדרגה, לפני כשנה היתה מופיעה לעיתים רחוקות, ועם המחלתו של אבי הבעיה החמירה. הגענו למצב בו הוא עושה מינימום 3 פעמים ביום. לפי מה שהבנתי קוראים לתופעה "אנקופרזיס".הוריי כבר מיואשים ולא יודעים כיצד להתמודד עם הנושא. אציין שהוא מטופל אצל פסיכולוגית, פעם בשבוע כבר כמה חודשים... ובכל זאת חלה הדרדרות נוספת, החל לעשות צרכים גם בבית הספר .דבר שלא היה עד היום. אשמח לכל המלצה מצידכם, או לחילופין פסיכולוג עליו אתם ממליצים... תודה מאיה

שלום מאיה, אנקופרזיס היא תופעה עקשנית למדי, והטיפול בה מכוון בדר"כ אל הילד והוריו, אל דפוסי התקשורת בבית, מתוך מאמץ להפחית את עוצמת הקונפליקט ולשפר מיומנויות של הסתמכות עצמית אצל הילד. אני מציעה לא להתייאש, ולהישאר בטיפול גם אם הסימפטום עקשני. הבשורה הטובה היא, שרוב הילדים נגמלים מהסימפטום בסופו של דבר סביב גיל 9 (פלוס מינוס), וחבל להפסיק את העבודה על הקשר, שהיא המרכזית והחשובה בעצם. בהצלחה ליאת

שלום, בני בן שלוש וחצי,בתקופה האחרונה (כחצי שנה בערך) שמתי לב שהוא כל הזמן עושה דברים כאילו הוא מפחד להפסיד אותם למשל: אוכל מהר שלא יאכלו לו את האוכל או שלא יגמר לו מהצלחת המרכזית שבשולחן האוכל, לישון צהרים בסופי שבוע זוהי מטלה קשה כיון שרוצה לראות טלויזיה או לשחק ,בלילה לישון זוהי מלחמה כיון שהוא בורח לסלון כל הזמן ולא רוצה לישון כיון שרוצה לראות טלויזיה,בעלי ואני כל הזמן מחזירים אותו אך כל לילה יש בכי שלו והתנגדות עד שהוא נירדם , אודה לעזרה איך לגרום לו לא להרגיש ככה ולהבין שצריך לישון ושזה לא עונש לישון אלא כיף .תודה

שלום מיטל, הילד שלך, ככל הילדים, מתייחס אל העולם כאל הרפתקה, וחווה אותו בעוצמות עזות. זהו גיל של סקרנות עצומה ותגליות חדשות, כמו גם של התפתחות קוגניטיבית וחברתית מואצת. ההליכה לישון נתפסת כהפסקה כפוייה וכפרידה מההורים, ולכן שעת ההשכבה בגיל הזה טעונה מאד במרבית הבתים. כדי להקל עליו, נסו לבסס מעין טקס "השכבה לישון" קבוע (שיר, סיפור, נשיקה וחיבוק), שיאותת על סיום היום ועל הציפייה שיירגע ויירדם במיטתו. לפעמים יש צורך להתעקש, גם כדי לבסס הרגלים טובים אצל הילד, וגם כדי לאפשר לכם, ההורים, ערב שקט ורגוע בסוף יום מפרך. החל משעה מסוימת, אין לאפשר לילד לצאת ממיטתו, ואם הוא נאבק או בוכה, הישארו לצידו עד שיירגע, מבלי לאפשר לו לרדת ומבלי לנהל כל אינטראקציה עמו. המסר צריך להיות ברור וחד משמעי - "עכשיו הולכים לישון". לא קל, אבל אפשרי... בהצלחה וליל מנוחה ליאת

שלום רב, יש לי תאומים שבעוד חודש וחצי יהיו בני 4 . חמודים הולכים לאותו גן טרום טרום חובה.שאלתי היא: האם להזמין חברים הביתה זה חשוב לקטע החברותי שלהם, האם כאשר אני מזמינה חברה כדאי שהבן לא יהיה בבית וכאשר אני מזמינה חבר כדאי שהת לא תהיה בבית? או שכולם יכולים לשחק ביחד? התאומים שלי הם בת ובן.למרות שהבן מבקש להזמין דווקא ילדות מהגן. אם אני לא דואגת שיבואו חברים זה בעייתי לילדים?

שלם שנידן, בגיל ארבע ילדים מתחילים ליהנות מחיי חברה מחוץ למסגרת הגן, בשעות אחה"צ. המפגשים ההדדיים הללו, הנעשים לרוב ביוזמת ההורים, מניחים את היסודות לחיים החברתיים בהמשך. אחים תאומים בדר"כ סובלים פחות מבדידות חברתית, כי יש להם זה את זו. ובכל זאת, כניסת ילדים נוספים לדיאדה הזאת חשובה בהיותה מפחיתה את התלות שלהם זה בזו. בעיני, ההפרדה המלאכותית מיותרת, ואם הם משחקים יפה יחד, אפשר להזמין חבר אחד או חברה אחת לשניהם. שאלתך האחרונה העלתה אצלי חיוך של הזדהות. אני משערת עד כמה מעייף לגדל תאומים, ומכירה בצורך הטבעי שלך לקצת שקט. כאמור, בגלל שיש להם אחד את השני, הצורך בחיי חברה אחה"צ פחות קריטי, ולא ייגרם להם נזק אם זה יחכה עוד קצת. תזרמי... :-)) ליאת

שלום , בני בן 9 כיתה ד'.בקייץ עברנו דירה+בית ספר חדש. יש לבני בעיה רפואית ברגל, עבר מס' ניתוחים האחרון בסוכות (אשפוז יום).הצטבר אצלו הרבה מאוד כעס עלינו, עלי (אמא) בעיקר, צורח עלינו מקלל אותנו מאשים אותי (בעיקר) בהכל.מאוד אגרסיבי גם עם חברים שלו. יש ירידה מאוד רצינית בלימודים, כל הזמן תלונות מהמורה. היא בעצם לא מכירה אותו אחרת. הוא תלמיד מצטיין והיא הכירה אותו הפוך לגמרי.המצב בבית נוראי, סיוט. מה עושים? למי פונים? יש כל כך הרבה יועצים/פסיכולוגים אפשר ללכת לאיבוד.. אנא עזרתך...

שלום רב, ילדים שנאלצים לעבור פרוצדורה רפואית פולשנית, כואבת או מגבילה מהבחינה התפקודית, עלולים לפתח מרירות, כעס ועויינות כלפי העולם, ולפעמים גם כלפי הוריהם, שלכאורה לא הצליחו לשמור עליהם מפני הפגיעה הגופנית. לפעמים, הפרוצדורה הרפואית גוזלת משאבים רגשיים עצומים מהילד והוריו, ויוצרת גרעונות זמניים במצבת הכוחות המשפחתית. לעיתים קרובות, המשפחה כולה מתגייסת בזמן המשבר האקוטי (הניתוח, נגיד), וכשהכל עובר בשלום המתח מתפרק, ומשתחררים הזעם, התסכול והעויינות שהצטברו לממדים נפיצים. את צודקת, יש המון פסיכולוגים, מטפלים ויועצים וקשה לבחור. למרבה המזל, מספיק רק אחד כזה, וצריך למצוא את מי שאפשר יהיה לבטוח בו ולפעול בעצתו. אני מציעה לך לנסות לאתר שניים שלושה אנשי מקצוע מומלצים, המתמחים גם בהתערבות במצבי משבר, ולראות למי אתם מתחברים. אפשר להתייעץ גם עם יועצת ביה"ס, שבודאי מכירה אנשי מקצוע באזורכם. מאחלת לכם הרבה בריאות והצלחה ליאת

שלום, אני את 17. מאז ומתמיד לא באמת הערכתי את עצמי.. אני מרגישה שאני לא חכמה מספיק בשביל להגשים את החלום שלי. יש לי בעיה שאני משדרת עודף בטחון עצמי, כזאת שאף אחד לא יכול עליה. אבל זה לא באמת מה שאני מרגישה. אני לא מצליחה לסמוך על אף בן אדם בעולם, גם לא על הוריי.. אני גם מתביישת לבקש עזרה או לדבר עם מישהו,אין לי אומץ להראות את מי שאני באמת, אפילו אם אני רוצה להראות שאני יכולה להיות נחמדה ולא "ביצ'יצת" אני לא מצליחה אני כבר עמוק בתוך ההצגה.. מה עושים? תודה

שלום לך, בגיל 17, מתבגרים עסוקים בגיבוש זהות עצמית בוגרת. כדי שזה יקרה, הם 'מודדים' על עצמם ערכים, אמונות, התנהגויות ואפילו 'זהויות' שונות, במטרה להגיע בסופו של התהליך לתחושה בסיסית של עצמיות. זהו תהליך מתמשך, כלל לא קל, הגובה מחירים של בלבול זמני, אשמה, בושה וחוסר אינטגרציה של העצמי. בתום תהליך ההתבגרות, העניינים נרגעים מעט, ומתבססת תחושת זהות יציבה ומגובשת יותר, המאפשרת התנהלות שלמה ורגועה יותר מול העולם. לפעמים, אפשר להיעזר בטיפול פסיכולוגי, כהזדמנות לההתבוננות עצמית בתוך המרחב הבינאישי המוגן (יחסי מטפל-מטופל). לא חייבים, אבל זה יכול להיות מעניין ומועיל. בהצלחה ליאת

שלום רב! יש לנו תינוק בן 11 חודשים ,נבון,תינוק שיודע להראות מה הוא רוצה ומה לא, לאחרונה שמתי לב שבתחילת מפגש עם סבים וסבתות , דודים וכו' הוא מפגין עצבנות( חורק שיניים, קופץ אגרופים ומותח את שריריו, נראה עצבני) יתכן כי קשה לו המפגש הראשוני כל פעם מחדש ( אף על פי שהוא מכיר אותם היטב) ויתכן שכך הוא מבטא את התלהבותו. אינני יודעת כיצד לפרש זאת. מה דעתך? בנוסף, כיצד לדעתך עליי לנהוג על מנת למנוע ממנו את ההתנהגות הזאת , התסכול הזה? על מנת שלא יפתח את התכונה הזאת יותר מדי. בברכה , אביבה

שלום אביבית, התינוק שלך הגיע לשלב התפתחותי בו מתפתחת חרדת הזרים המפורסמת. עם כל אי הנוחות שהתנהגותו מסבה לך, היא מעידה על התפתחות תקינה: התינוק לומד להעדיף את הדמויות המוכרות והמשמעותיות לו (בדרך כלל הוריו), ולהפגין עצבנות, ואפילו בכי היסטרי, מול דמויות זרות או פחות קרובות. התופעה הזו תחלוף מאליה, עם הזמן, וכשלעצמה אינה מדאיגה כלל. אין שום דבר שעלייך לעשות, מלבד לכבד את ההעדפות של תינוקך, ולהישאר קרובה אליו כאשר הוא זקוק לך. בברכה ליאת

שלום רב, הבן שלי בן 10, עבר אבחון פסיכו-דיאגנוסטי לאחרונה והמסקנה המרכזית היא שהילד סובל מדיכאון. הבעיה התעוררה בעקבות גירושין ומעבר למקום חדש. הילד נמצא בטיפול אצל פסיכוטרפיסט כבר שנתיים, ולפעמים נדמה היה שהעניינים משתפרים, אבל אז שוב מתדרדרים חזרה. האבא של הילד כל הזמן מספר לו שהוא יעבור לגור איתו, מגיש תביעות למשמרות - בקיצור מנהל מלחמה. בעקבות זאת הילד נאלץ להתמודד עם אין סוף "שיחות" עם פקידות סעד, חוקרי נוער וכל מיני אנשים. וזה לא עושה לו טוב. אני מרגישה כבר חסרת אונים. מה אפשר לעשות? איך אני יכולה לתרום לכך שהילד יצא מהדיכאון, שיבין שיכול להיות טוב במקום בו הוא נמצא, למרות שהאבא רחוק ממנו. אני מרגישה שכל המאמצים שלי יורדים לתימיון. אודה לתשובה מורחבת, במידת האפשר.

שלום אלי, ככלל, ילדים מסתגלים ומתמודדים טוב יותר עם גירושין, ככל שהתקשורת בין ההורים טובה, מכבדת ורציפה. כאשר ילדים נתונים בחזית המאבק בין הוריהם, הקשיים הרגשיים שלהם מחריפים. כרגע בנך נמצא בטיפול, ולכן הגורמים המטפלים הם הכתובת הטבעית לשאלותייך. הדרך הטובה להקל על הילד, היא - בין השאר - לסיים מה שיותר מהר את המאבקים המשפטיים ביניכם, ולהגיע לתקשורת סבירה ולנכונות לשתף פעולה לטובת הילד. בהצלחה ליאת

הילש שלי בן 2.8 והתחיל גמילה לפני 6 חודשים, הוא פספס הרבה והגיעה למצב שלא היה מוכן לעשות פיפי ומתאפק מעל לחצי יום. החזרתי לו את התיתול ועכשיו הוא הרבה יותר רגוע אבל לא מוכן לעשות פיפי בלי התיתול. מה ניתן לעשות?

שלום רב, לפעמים תהליך הגמילה משתבש (מכל מיני סיבות), ואז, רצוי לעשות הפסקה של כמה שבועות/חודשים, ולהתחיל שוב, תוך הפקת לקחים מהטעויות. יש באינטרנט הרבה מאד מאמרים המנחים, צעד אחר צעד, איך לעבור את התהליך בשלום. ברוב המקרים הם גם מפרטים מה לא לעשות. נסי לקרוא בעיון, לזהות היכן היו הכשלים, ולהתחיל "על נקי" מההתחלה. המצב הבלתי רצוי הוא מצב ה"לא לפה ולא לשם", שבו הילד מוזמן לעשות פיפי בסיר, אך מסתובב רוב היום עם חיתול. זה מעביר מסר מבלבל ולא עקבי, ומזיק לתהליך. אני ממליצה לך להניח לו למשך שבועיים שלושה, לא לדבר על כך או להעיר, ואז להתחיל מחדש עם הרבה סבלנות וסלחנות. בברכת "עד הצבא זה יעבור..." ליאת

שלום! יש לי ילד בן 3.5 ,כרגע הוא מטופל אצל קלינאית תקשורת(היינו רק בפגישה אחת) כי לא מדבר טוב לגילו.(עבר ניתוח באוזניים לפני כשנה). הבעיה העיקרית שהילד כול הזמן בוכה ןמתרגז על כול דבר.הוא בוכה ומתעצבן וצועק.אני תמיד מסבירה לו בשקט ובנועם והוא יותר מתעצבן.זה משהו שבלתי נסבל...זה נראה שאני מסבירה לו והוא פשוט לא מביןאותי. אני כבר נואשת ולא ישנה בלילה נסיתי את כול הדברים שנראים לי לעין נכונים אבל,אין שיפור בכלל. מה אני עושה?איך להתנהג?

שלום סיוון, ילדים עם קשיי תקשורת עלולים להיות מעוררים ועצבניים יותר, בין השאר בשל הקושי לתת ביטוי מילולי לרגשותיהם. אני מאמינה שהשיפור במיומנויות התקשורתיות שלו יביא שיפור גם בהתנהלות שלו מולך. אם את מטופלת דרך המכון להתפתחות הילד, תוכלי לבקש גם הדרכה הורית פסיכולוגית, ואם לא, נסי להיעזר בקלינאית התקשורת, שתוכל לסייע לך גם בעניין זה או להפנותך להדרכת הורים אצל קולגה שלה בהצלחה ליאת.

אני יאנה ליאמצב אני צריכה עזרה !!!! קורים לי דברים בחיים שאני לא יכולה להתמודד איתם האיימל שנתתי זה אימייל של הבן זוג שלי אני לא יודעת מה הסיסמה ב=ב=קש=ה תכנס אלי לפייס בוק "יאנה קוזק" בבקשה אני צריכה עזרה גם אם זה בכתב אני תריכה מילה תומכת!!!!אני על הפנים בבקשה תעזור לי!!!!!!אני מכונה לשלם גם אם זה להפגש !!אני חיייבת מישהו!!אני בת 20 ואני קורסת !אני חייבת עזרה!!!!!!!!!!!בדחיפות בבקשה תתן לי תשובה!!!אני מתחננת!!!!!

שלום יאנה, אם מצבך קשה כל כך, את מוזמנת לפנות ולהיעזר בקווי החירום המיועדים למטרה זו. בעיני זה עדיף על הרשתות החברתיות. פני לער"ן (עזרה ראשונה נפשית) בטלפון 1201. גופים נוספים - מרכז סיוע לקורבנות אונס 24 שעות - 03-5176176 1202 קו חירום למניעת אלימות במשפחה: 1-800-220-000 ויצו קו אדום לנשים מוכות: 1-800-393-904 עמותת ל.א. לחימה באלימות נגד נשים 24 שעות 1-800-353-300 מרכז הסיוע לנשים דתיות 02-6555744/5 עמותת ל.א ילדים ונוער-קו חירום 09-9518927 מרכז גליקמן לטיפול באלימות במשפחה 03-6492469/03-6492470 הקו הלבן,תמיכה ללסביות והומוסקסואלים: 03-7325560 א'-ה' 7:30-23:00 נט"ל,מרכז סיוע לנפגעי טראומה על רקע לאומי: 1-800-363-363 מטיב מרכז טיפול במשבר באיזור י-ם: 02-6789908 יד ביד-אוזן קשבת לנוער 03-6204999 המועצה לשלום הילד: 02-6780606 החזיקי מעמד ליאת

שלום רב ביתי בת ה 5 בגן חובה, מאז שאני זוכרת אותה היא די טמפרמנטית אבל בגבול הנורמה, הגננות לא תלוננו אף פעם. לאחרונה שמתי לב כי קשה לה לשבת הרבה זמן בריכוז לפי דבריה וגם לפי ראייתי אני לקוחת אותה איתי ביום ג' לצהרון שאני עובדת בו, שוחחתי עם הגננתנולדבירה לא שמה לב לכך, אך כן שמה לב כי יש לה קושי באסוציאציות, היא שוכחת על מה דיברו ולעיתים קשה לה לתת תשובה כי אינה זוכרת, שוחחתי עם הרופאת משפחה היא אמרה שלפי דעתה זה שטויות היא מקסימה וגם ככה לא נותנים שוב תרופה לפני גיל 6, אני חוששת מכיוון ששנה הבאה היא צריכה לעלות לכיתה א ' ואני לא רואה אותה יושבת כמעט יום שלם על כיתה, הגננת הציעה את הפסיכולויגית של בגן אך ששיחה עם הפסיכולוגית תיהיה לפחות עוד חודשיים, אודה לתשובך מה לעשות? פגישה פרטית - אבחנה אצל פסיכולוג פרטי מאוד יקרה

שלום שרון, מאחר שעד כיתה א' יש עוד כמעט שנה, אני מציעה לתת לתהליכי בשילה והתפתחות לעשות את שלהם. לשנה בגיל זה יש המון משמעות, ויתכן שיפור גם ללא התערבות. כרגע, נכון יהיה להתייעץ עם פסיכולוגית הגן, ולשמוע ממנה כיצד אפשר לקדם את בתך ולהכינה לכיתה א'. אם במהלך השנה הראשונה בביה"ס יתגלו קשיים, תוכלי לקדם תהליך של אבחון ולפעול ברוח המלצותיו. בברכה ליאת

שלום.בני בן ה 4 הוא ילד מאוד חברתי ומפותח,יודע להביע את עצמו מצויין עומד על שלו אך גם מבין ומקבל את הצד שלנו.הבעיה היא עם מבוגרים אחרים בכל פגישה שלו עם הסבתות או חברות שלי הוא מבוגרים אחרים אשר נמצאים בחייו תגובותיו אליהם מאוד חריפות לדוגמא חברה יכולה להיכנס לבית ולומר לו שלום והוא יגיב בכעס אל תדברי איתי תלכי מפה...או אני לא ואוהב אותך לא רוצה לשבת לידך למה באת? תגובות לא נעימות וכל השיחות שלי לא עוזרות.רציתי לשמוע ממך מה צורת ההתנהגות הנכונה מצידי כלפיי הילד.תודה ושבוע טוב

שלום דליה, ילדים קטנים שטרם הפנימו נורמות חברתיות של מוסר ודרך-ארץ עלולים להעמיד אותנו במצבים לא נעימים, ולהביך אותנו דווקא ברגע הלא מתאים. לפעמים (כמו שקורה לפעמים עם קללות), הם מגלים שיש בידיהם "נשק" מצויין, שמפעיל את המבוגרים ומעורר אותם לתגובתיות מיוחדת המזכה את היד בהמון תשומת לב. בעיני, הדרך ה'חזקה' והיעילה ביותר להתמודדות עם ההתנהגות הזו, היא התעלמות מוחלטת מההערות המעליבות, הן מצידך והן מצד ה'קורבן'. תוכלי להכין את הסבתות או החברות מראש, ולבקש מהן להתעלם לחלוטין מהאמירות שלו. לאחר אמירת השלום אליו, אין להתייחס לשום הערה מעליבה שלו, לא במילים ולא בהבעת פנים. פשוט להמשיך בשיחה שלכם כאילו לא קרה דבר. החיסרון הבולט של שיטה זו הוא הקושי ליישם אותה בהצלחה, אך אני מעודדת אותך לנסות בכל זאת. צריך לזכור שמדובר בסה"כ בילד בן ארבע. את הזמן שאת מקדישה לשיחות ממושכות, נזיפות והסברים, אני מציעה לך להמיר בזמן איכות איתו, שאולי יפחית את הכעס שלו על מי שגוזל אותך ממנו. בהצלחה ליאת

הבן שלי בן 4 שנים הוא חברתי מאוד הבעיה בעיניי היא שהחברים שלו והקרובים יכולים להשתלט עליו וגם הוא מוותר על הדברים שלו להם בקלות ,זה לא אומר שהוא חלש אבל הם יכולים לקחת דבריו בכיוון של הדדיות שיש בלב הבן שלי והוא לא אוהב לפספס אותם עד כדי כך שהוא מתעצבן עלי אם אני אומרת לו תזהר מהם או שלא תשחק איתם כאשר אני רואה שהם לא איכפת להם ממנו , בעיניו הם חברים טובים ורוצה לצייר להם דברים שהם אוהבים או לקנות להם מתנות וזה מרגיז אותי!! (היתה לו בעייה בדיבור ועכשיו הוא יותר טוב אבל קצת מגמגם)

שלום שושי, הצורך לרצות אנשים/ילדים אחרים קשור בדר"כ לעמדה חסרת ביטחון, ואמונה ש"לא יאהבו אותי רק בגלל מי שאני". הילד שלך מאמין בטעות, שהג'סטות הנדיבות כלפי חבריו יבטיחו את קרבתם ואהדתם. הנזיפות שלך או אזהרותייך, בעיני, רק מגבירת את החרדה שלו,ואני מציעה לך לחדול מהן. אם את רוצה לסייע לבנך, מקדי את המאמצים בשיפור התפיסות שלו ביחס לעצמו וחיזוק הביטחון העצמי שלו. את זה עושים באמצעות עמדה מתפעלת ומעצימה (ולא שיפוטית ומחלישה), ובאמצעות חוויות של הצלחה והישג. אני מאמינה כי הצורך לרצות יפחת ככל שירגיש יותר בטוח וחזק, וישפר את התפיסות שלו ביחס לעצמו. עד אז, הניחי לו לנהל את חיי החברה שלו בדרכו. בהצלחה ליאת

בני בן שנתיים ועשרה .מפריעים לי אצלו מ"ס דברים אבקש תשובה לעניין זה. כשאני איתו בבריכה הוא כל הזמן עלי ומפחד שאני אעזוב אותו לבד במים וכשאני עוזב הוא לא מנסה איסטקטיבית לצוף ואו לשחשח עם רגליו וידיו.בזמן(4 חודשים)בזמן האחרון הוא פחות מבקש דברים דרך דיבור ויותר בוכה שנביא לו למרות שמסבירים לו לבקש .אך הוא מדבר כשמכריחם אותו.נראה לי ולאישתי שגם שבחברה הוא יותר מופנם מבני גילו אציין שבגן שלו שנה שנייה הוא בין הבוגרים .בזמן אחרון הוא מוציא המון את לשונו החוצה .המון פעמים ביום (והופך את קולו לתינוקי מידי פעם)1)האם יש איזושהי בעיה אנו מרגישים שכן2)אם יש נא הציעו לי פתרון 3)היש מ"ס טלפון שאפשר להיוועץ בו

שלום רב, כאשר אנחנו מביאים ילדים לעולם, קיימות אצלנו ציפיות ומשאלות לגביהם, אותן טיפחנו - במודע או שלא במודע - לאורך השנים. לרוע המזל, הילדים שלנו נולדים עם מזג ואישיות שלא תמיד עומדים בציפיות שלנו, מה שעלול לגרום לאכזבות, כעס וקונפליקט. הילד שלך, עדיין לא בן שלוש, אינו משכשך במי הבריכה באומץ ואינו מנסה לצוף, פשוט כי אינו יודע לשחות והוא פוחד. הוא מפציר בך לא לעזוב אותו, ואתה (אולי מתוך רצון להפוך אותו ל"גבר") דווקא כן עוזב. למרבה הצער, מעשה זה רק מגביר את חרדתו של הילד, שעכשיו לא רק פוחד מהמים, אלא גם מתקשה לבטוח בך. אם אתה מרגיש שחשוב לך נורא שבנך ישחה כדג במים, שלח אותו לשיעורי שחייה מסודרים, ובכך תאפשר לו להתיידד עם המים בצורה הדרגתית ותואמת לגיל. בעניין שאלתך השניה, אנא קרא תשובתי לעינת ("מילל") מתאריך 18.11.10, כמה קומות מתחתינו... בהצלחה ליאת

שלום ליאת, בני בן ה-4 ושלושה חודשים מאוד אוהב ללבוש שמלות.עניין זה התחיל בגיל 3. לא הגבלנו אותו, אך עם זאת אנו לא מחזיקים בבית שמלות אלא רק אצל החברים שלו. לאחרונה דבר זה הפך לאובססיבי, כאשר החברים אליו הוא רוצה ללכת (יותר נכון חברות)הן רק אלו שיש להן שמלות יפות ומוכנות לשחק איתו בפיות- סינדרלה ושלגייה... במידה ורוצות לבוא אליו הוא אומר:"רק אם הן מביאות שתי שמלות,זה החוק" האם קבעון זה הוא נורמטיבי לגיל? לדעתי זה נמשך כבר הרבה זמן.... תודה

שלום רב, את מתארת התנהגות שאינה תואמת מין (ג'נדר). אנו פוגשים זאת, לעיתים, אצל ילדים ואין בכך כדי להעיד בהכרח על נטיותיו בעתיד. עם זאת, במקרים בהם קיים בלבול בזהות המגדרית, אפשר לנסות לכוון או לפחות לא לעודד התנהגויות כאלה. שווה להתייעץ ולקבל הכוונה מפסיכולוג קליני של ילדים. בברכה ליאת

האם את מתכוונת כשאת אומרת:"לא לעודד" לא לתת לו ללבוש שמלות אצל חברות? האם אפשר לשלוט בזה? אנחנו מסבירים הרבה פעמים שזו רק תחפושת והביתה הוא צריך להתלבש בבגדים הרגילים שלו. לא נותנים לו לצאת עם השמלות. תודה על המענה! דרך אגב, אם זו הנטייה המינית שלו אין לנו דרך לשנות את זה. רק לקבל את זה, לא??

לבני בן החמש אובחן כסובל מטיקים שיחלפו מעצמם ע"י נוירולוג. על מנת לשלול כל אופציה אחרת אני לוקחת אותו לסדרה של בדיקות EEG, פסיכולוג,בדיקות דם, ראייה.. הדריכו אותנו לא להעיר לילד על הטיקים וכך עשינו. שאלתי היא איך להסביר לו את הבדיקות שהוא עומד לעבור האם לדבר איתו על זה? מה להגיד לו?ואם כן האם זה יכול להחריף את התופעה?

שלום נירה, בדיקות רפואיות הן חלק משגרת החיים המודרניים. הן חלק מניסיון שלנו להישאר בריאים ולהעניק לעצמנו איכות חיים. נדמה לי שעמדה בסיסית כזו יכולה להרגיע גם אתכם, ולתת לכל התהליך ממד נורמטיבי ולא מלחיץ. אני מאמינה שאמירת האמת ברוח הנכונה היא האופציה המועדפת, וכשהיא מוצגת בשלווה וברוגע, ללא חרדה מצדכם, הילד יקבל את הדברים ברוח דומה. לא חייבים לדווח לו מה רוצים לשלול, אלא להדגיש את האספקט התחזוקתי של הבדיקות (למשל - "בדיקת עיניים חשובה מאד לקראת השלב בו תצטרך להתחיל לקרוא ולכתוב"). הרבה בריאות, ובלי לחץ... ליאת

ביום שלישי אני לוקח את התינוקות שלי פעם ראשונה לטיפת חלב. (הם נולדו לי בחו"ל בפנדקאות לכן עד היום הם לא היו בטיפת חלב) האם כל החיסונים שהילדים שלי אמורים לקבל נחוצים לדעתך? שמעתי המון דעות על נזקים/אלרגיות/אסטמות ועוד דברים שאולי הינם תופעות לוואי של חיסונים. אשמח לדעתך?

שוב שלום יהושע, כפי שציינתי בתשובתי הקודמת, איני רופאה אלא פסיכולוגית קלינית, ולכן קשה לי להשיב על שאלותיך כאשת מקצוע. אוכל לשתף אותך בדעתי כאם, ולומר שחיסנתי את כל ילדי, מתוך אמונה שהסכנה לסיבוך או נזק מהחיסון קטנה מהסכנה שבמחלות מפניהן אנו מחסנים. אני זוכרת היטב את החרדה שלי, כאם צעירה, לפני הביקורים בטיפת חלב, השקילות והחיסונים. החששות הללו טבעיים, אך מתבררים בסופו של דבר כחששות-שווא. הצוות בטיפת חלב מקצועי ומיומן, שמח לעזור להורים טריים, ויודע לספק את התשובות המוסמכות לשאלותיך. אתה מוזמן להמשיך להיכנס אל הפורום שלנו ולקבל תמיכה ויעוץ בנושאים הרלוונטיים לו. שיהיה במזל טוב, בריאות ונחת ליאת

כשאני מאכיל..הבן שלי תמיד אוכל לאט.ודקה עד 2 אח"כ הוא עושה גראפס והכל בסדר. הבת אוכלת כאילו הרעבתי אותה שעות ובד"כ אני מחזיק אותה חצי שעה אם לא יותר כי היא פולטת לפעמים גם שעה אחרי. לפעמים פולטת הרבה ..לפעמים קצת..ולפעמים אין פליטה. יש משהו שאני עושה לא נכון? נסיתי להאכיל אותה בהפסקות קטנות יותר או ע"פ דרישה שלה. לא עוזר.. היא פולטת. אגב הצרכים שלה תקינים

יהושע יקר, השאלה שלך אינה קשורה לתחום ההתמחות שלי, ונראה לי שהכתובת היא רופא הילדים או אחות טיפת חלב. מניסיוני כאמא, אוכל לשתף ולומר ששניים משלושת ילדי היו 'פלטנים' גדולים, והם גדלו יופי ועלו במשקל למרות הפליטות. ובכל זאת, כאמור, איני רופאה. התייעץ עם מי שצריך. שבת שלום ליאת

בני, בן 6 אוהב חיות מאוד, במיוחד חיות טרף. לכל תקופה יש את החיה הכי "מאוהב" בה עד כדי שהוא מחקה תנועות , הליכה וצורת אוכל , בהתחלה זה היה אריה בעקבות סרט מלך האריות ואחר כך קרישים והרשימה מתארכת עד שהגענו לדינוזאורים. בכל מקום וזמן שניתן הוא מחקה דינוזאור "הטיראנוסוראס" - הוא מכיר את רובם, בשמות ובסוג האוכל. גם תיק בית הספר צריך לכלול ציור של דינוזאור. הדבר מציק לי כי הוא מפספס את המשחקים החברתיים "האיונשיים" כשהוא משחק דינוזאור ושהרבה אמהות לא מרשות לבניהם לשחק עם "חיה" , ולא כל הילדים מבינים את סוג המשחק הזה. השאלה שלי היא האם זה טבעי לגיל שלו? ואם כן מתי זה ילך וידאך? ואם לא האם יש צורך בהתערבות פסיכולוגית? יש לציין שהבן שלי הוא מאוד עצבני וסף הלחץ אצלו נמוך ... ותודה מראש נעמה

שלום נעמה, המשחק הדמיוני בחיות, כשלעצמו, אינו מדאיג, אלא אם נלוות אליו חריגויות נוספות, כמו קושי ביצירת קשר עין, קושי ביצירת אינטראקציה הדדית ותקשורת עם ילדים בני גילו, וקשיי תפקוד בתחומים נוספים בחייו. אני מציעה להתייעץ עם המורה שלו, ולברר האם היא מבחינה במוזרות או חריגות כלשהי. במקביל, הזמיני חברים שלו הביתה, ונסי להתחקות אחר טיב יחסי הגומלין בינו לבינם. האם הוא מסוגל גם למשחקים נוספים? האם הילד האורח נשאר מחוץ למשחק הדינוזאור, או מצטרף אליו בשמחה? אם התצפיות שלך יעוררו בך דאגה או אי שקט, פני להתייעצות כדי להירגע. בברכה ליאת

שלום ליאת, אני גננת במקצועי. בגן שלי ישנו ילד כמעט בן 3 שגם הוא מחקה חיות טרף, בעיקר אריה. במשך כל היום הוא שואג, קופץ, משתולל ואינו מקשיב. בנוסף, כשאני רוצה לרכז אותו אני מבקשת בנעימות שיסכל לי בעיניים והוא מאוד מתקשה. כמעט תמיד הוא סוחף ילדים לנהוג כמוהו- והדבר מקשה על התנהלות נורמאלית בגן. כיצד ניתן לטפל וכיצד מדברים על הנושא עם ההורים בלי לפגוע בהם (זהו ילד בכור)? אשמח לתשובתך ולהפנייה לקריאת מאמרים נוספים בנושא. תודה רבה.

שלום רב. בתי בת 9 חודשים,תינוקת בריאה מתוקה וחיונית בעלת מזג נוח רוב הזמן, מתקשה להרדם. מגיל אפס היא נרדמת בעיקר בעקבות הנקה. היא ישנה בחושך (עדיף גמור) ושקט בבית (שקט אבל לא לחש). בזמנים שממש ממש היה לה קשה להרדם היא היתה נרדמת על כתף אביה או בטיול בחוץ בעגלה אבל אנחנו ממש משתדלים לא להגיע למצב הזה ולכן אני נכנסת איתה לחדר שלנו כשהוא חשוך ומניקה אותה עד שהיא נרדמת. בזמן האחרון היא מתקשה להרדם גם בתנאים הנ"ל ואז אני יוצאת איתה מהחדר ומנסה את מזלי בשלב מאוחר יותר באותם התנאים... זה יכול לקחת שעתיים והדפוס הזה קצת נמאס עלי... אני נגד להשאיר את הילד במיטה עד שהוא נרדם. אשמח אם תסייעי לי בהכנת שלבים עד הגעה למצב של הירדמות עצמאית. חשוב לציין שהיא לא לוקחת מוצץ ואין לה איזה חפץ אהוב במיוחד. (אולי זה משנה-יש לה אח גדול בן שלוש וחצי,היא עברה לגור איתו בגיל חודשיים והוא אוהב לישון עם דלת פתוחה (הגענו איתו לפשרה שנשאיר פתח קטן בדלת והוא הבין ושמח אבל למרות זאת האור של הזריחה מפריע לה)) תודה רבה לך.

שלום תפארת, נדמה לי שלא אוכל להסכים איתך, או לנסח עבורך שלבי ביניים להירדמות עצמאית. ילדים בריאים אמורים להיות מסוגלים לישון בתנאי מחייה סבירים, וניסיון לאנוס את המציאות לכבודם עלול לעכב את השינוי או (כמו שכבר קורה אצלך) ליצור עויינות ומיאוס. יש, בהחלט, ילדים רגישים יותר, המגיבים לאור או לרעש יותר מילדים אחרים, ואפשר להתחשב בזה במידה סבירה. גם תינוקות ופעוטות 'רגילים' עלולים להיות תובעניים למדי סביב גיל שנה, והורים רבים מוצאים את עצמם מפתחים טכניקות הרגעה שונות ומשונות, שיתאימו לילד שלהם. אני מניחה שתצטרכי למצוא את הנוסחה שמתאימה לכם, אך מציעה לך להישאר הגיונית, ולהימנע מטקסים מוזרים או הרגלים משעבדים. השאיפה צריכה להיות, לפחות לטעמי, למצב של קרבה פיזית לתינוק בזמן ההשכבה, אך כזו שתעודד אותו למצוא את הפונקציה המרגיעה בתוכו ומעצמו. כך, למשל, תוכלי לשכב על ידו, אך לא לאפשר לו להירדם עם פטמת השד בפיו. יש לך עבודה... בהצלחה ליאת

החלה תופעה חדשה אצל בני בן העשר -הוא ניכנס להתקפיי חרדה בכל פעם שאני צריכה לצאת בערב מהבית. לא ברור מהיכן זה התחיל-כבר יצא לנו לנסוע האישון לילה להחזרו מבית קרובים... אך זה הולך ומחמיר גם אם הוא נישאר עם אביו הוא בפניקה של בכי נשימה מואצת ותגובה לא הגיונית לגילו ולסיטואציה. אני עם תחושות שאני במעצר בית-דיי מתוסכלת מהמצב כי מצד אחד אני רוצה לעזור-ואין לי את הכלים. -חשבתי על יעוץ פסיכולוגי אך אני חוששת שזה אולי יגרום לו לנזק תדמיתי בעניי עצמו. הוא לא מצליח לרדת לשורש הבעיה רק טוען שאינו מרגיש טוב כשאני לא אומרת לו לילה טוב פנים אל פנים ולא מכסה אותו. איך מנתקים אותו מהתלות המטורפת הזו??? אנא עיזרו לי-אמא כלואה.

שלום הגר, התקפי חרדה או פניקה גורמים סבל רב, הן לילד והן להוריו. מאחר שהמופע הסוער נרשם כחוויה קשה מאד הן אצל הילד והן אצל הסובבים, מתפתח לאט לאט הפחד מפני ההתקף הבא, ונוצרת מערכת שלמה של הימנעויות מכל מה שיכול לעורר התקף נוסף. זהו מצב בלתי רצוי, שעלול לשעבד הן את הילד והן את ההורה, ולכן, הפנייה לעזרתו של איש מקצוע נראית חיונית ורלוונטית. מניסיוני, ילדים אינם ניזוקים תדמיתית מעצם הפנייה לטיפול. סכנה כזו צפוייה דוקא מאורח החיים החרדתי, שהופך את הילד להימנעותי, חריג ובעיקר סובל. פנו להתייעצות אצל פסיכולוג ילדים קליני, והחזירו לעצמכם איכות חיים. בהצלחה ליאת

נאמר לי שאסור ב3-4 חודש הראשונים שישנו במיטה אלא בעריסה. מה נכון?

שלום יהושע, איני מכירה כל הנחייה לפיה אסור להשכיב תינוק במיטתו. בברכה ליאת

אבל בתשובה למטה לא כתובה התגובה שלך,גם חצי מהשאלה שלי לא הועלתה(אולי בגלל זה גם התגובה שלך לא עלתה..?)אשמח אם תוכלי לשלוח שוב את התגובה..רק אם זה לא מפריע לך..תודה רבה וסליחה!

היי חן, מעתיקה את תשובתי מלמטה - שלום חן, כמו שכתבתי פה, למטה, לגיא לגבי בנו בן ה-7, ילדים שחוו גירושין עלולים לסבול מהשלכותיהם גם שנים רבות לאחריהם, כאשר חוץ מהזעם והכעס על רצף החיים שנקטע, מופיעים גם קונפליקט נאמנות, בושה, אשמה, וקושי לקבל את בן/בת הזוג החדש/ה של ההורה, בעיקר אם נותר הורה אחד בודד ופגוע. עלייך לזכור, שממש כשם שאין לך כל אחריות לגירושי הורייך, כך אין לך שום אחריות לשיקומם. אבא שלך הוא איש מבוגר, ויהיה עליו להתמודד עם הדיכאון שלו ועם בדידותו בכוחותיו שלו. אני חושבת שהרעיון להמשיך בחייך, ללמוד, ולבסס לעצמך עתיד טוב הוא נכון מאד. השאלה מה ללמוד ובאיזו מסגרת היא שאלה חשובה, שלצערי לא אוכל לתת מכאן. עליך לחשוב על כך (ולדעתי יש לך מספיק זמן). ומה עם צבא? שירות לאומי? זו תקופה חשובה בחייה של כל צעירה ישראלית, שמאפשרת מרחב וזמן לפני ההחלטות הגורליות של החיים. בהצלחה ליאת

אני לא בטוחה שזהו הפורום הנכון, אך לא הצלחתי למצוא אחר. בני בכיתה ח' סובל מ ADHD, לומד בכיתה קטנה בבי"ס רגיל, ילד נורמטיבי ומקסים שרק השנה יצר קשרים חברתיים, היום קרה מקרה בבית הספר: בני שיחק עם ילד נוסף וילדה בהפסקה ובסוף המשחק הוא רצה לגעת לילדה בכתף אך היא הסתובבה והוא נגע לה בטעות בחזה וביקש סליחה, לאחר כשעה החלה הילדה לבכות ומבירור קצר שהמורה עשתה הואשם בני בהטרדה מינית. מנהלת בית הספר וכן היועצת לא היו בבית הספר ורק עודכנו טלפונית ע"י המחנכת על סמך השיחה הטלפונית הוחלט כי בני הטריד מינית את הילדה. ביקשתי מהמחנכת מכתב מהמנהלת המפרט את הליך הבירור והמסקנות ורק כך נודה לי כי המנהלת והיועצת כלל לא היו בבית הספר וההחלטה על האישום בהטרדה מינית נעשה טלפונית בלבד. שאלתי היא מה הנוהל לקביעת הטרדה מינית בבית הספר ? האם ניתן באופן כל כך שיטחית להאשים את בני בהטרדה מינית למרות שהוא טוען כי הוא נגע בה בטעות ? מה עושים ?

את בטוח במצוקה אדירה ולא יכולתי שלא להגיב. אין לי מספיק מידע על פרוצדורות להאשמה בהטרדה מינית ואני לא יודעת אם מערכת החינוך בביה"ס יכולה לייצר מעין 'בית דין פנימי' שיכול לפסוק לכאן ולכאן, אבל אני מניחה שהתהליך לא יסתיים באיזה פסיקה אקראית אלא הוא יבדק יחד עם כל הצדדים המעורבים בדבר. אני מניחה שאם העסק יסתבר כמגע תמים ובלתי מתכוון- העניין ילך יותר לכיוון ההסברתי- חינוכי ולא לפלילי. בכל מקרה כל עוד לא היה עד לארוע מאוד קשה להכריע כי כמו בכל תלונה שכזו זה תמיד עומד כגרסא מול גרסא- שגגה מול פגיעה בזדון.

שלום רב, בשל רגישות הנושא, כיום הטיפול במקרים בעלי 'ניחוח' של פגיעה או הטרדה מינית, הוא מיידי וחסר פשרות. בהחלט יתכן שהרגישות הגדולה לנושא גובה לעיתים מחירים של האשמות-שווא או העצמה של אירוע תמים. אני מניחה שהפרוטוקולים הקיימים, גם אם יניעו את המערכת ויכניסו למעורבות גורמים נוספים (בדר"כ את פסיכולוגית ביה"ס, ובמקרים חמורים גם גורמי רווחה), יגיעו לחקר האמת. מעבר לפגיעה והזעזוע שאת ואולי גם בנך מרגישים כרגע, אפשר לנסות להירגע, ולהתייחס לכך כאל תמרור אזהרה שירחיק את בנך מכל הסתבכות נוספת בעתיד. אני משוכנעת שהאירוע המביך לא יגלוש הרבה מעבר לממדיו, שכן מרבית אנשי המקצוע יודעים לזהות אמירת אמת, ואיש אינו שש 'להפליל' נער צעיר אם אין עדות מוצקה להטרדה. חזקי ואמצי ליאת