פורום פסיכולוגיה קלינית

היייי מה שלומך??? הימים האלאה מיום ליום עוברים יותר ויותר קשה עוד שלושה ימים הגיוס. וכן אני בפחד הלואי... אני חושבת שהרבה הרבה מהתנהגותי קשור למראה לצערייי אני נראת בסדר. דבר שגורם לי להרגיש אי נוח או שונה מאחרות, הייתי רוצה להראות הפוך ואפילו מכוערת ככה הייתי מרגישה שפחות בוחנות אותי, והרבה פחות היו מציקות לי ללא סיבה המראה גורם וגרם לי להרבה הצקות שנאה ואי יחס ללא סיבה, וכמובן יחד אם ההתנהגות שלי הכול משפיע. זה דבר ללא שליטתי,אם הייתי נראת הפוך הייתי מרגישה אחרת והרבה יותר טוב, קורה כשאני נראת מוזנחת פתאום יש לי טיפה יותר בטחון... אני יודעת שהרבה פעמים ללא סיבה פשוט מתיחסים אליי ובעיכר בנות מגעיל. זה לא יאמן. עד כמההה.......מה לעשות שנולדתי כך, אם זה היה לבחרתי באמת שהייתי בוחרת אחרת. אבל אני לא יכולה לעשות כלום בנושא. וזה עצוב ומדכא. הרבה בנות מנסות להתיפיף והכול, ואני כך מרגישה חסרת בטחון ופחד לפגיעה. בוחנים אותי את ההליכה הכול ותמיד יש מה לומר אליי. לפני כשנה עברתי ניתוח אף, היה לי אף ארוך והרבה הרבה היו צוחקים אליי ופוגעים ביי.. זה השתנה עכשיו כבר לא צוחקים אליי. אבל הפחד שלי שיתיחסו אליי בצורה מגעילה..... אני לפעמים מנסה לחשוב מה לא בסדר באופי, וקשה לי למצוא לפעמים אני מרגישה יותר נחמדה ובסדר מאחרות... אבל זה משתנה מאחת לאחת, והרבה פעמים יש לי תחושה שמשהו ביי לא בסדר ככה ללא סיבה מסויימת, כנראה הכול מהעבר.... נזבורה אני התגעגע אלייך נורא.. מחכההההההה גלית

היי חמודה! אני לא חושבת שצוחקים עלייך בגלל שאת יפה. עובדה - את בעצמך אומרת שעד לפני שנה היה לך אף לא יפה וגם אז צחקו. כלומר - היחס השלילי כלפייך לא נובע מהצורה החיצונית שלך. כמו שכבר כתבתי לך - אולי זה נובע ממשהו בהתנהגות שלך? את מספרת שבגלל הפחדים שלך את מסתגרת מאנשים ומשדרת סנוביות וריחוק. אז אני חושבת שאולי דווקא זאת הסיבה לגישה השלילית כלפייך, אם בכלל - כי אולי זו רק הרגשה סובייקטיבית שלך? בכל מקרה - אל תפחדי להיות חביבה ואדיבה - תמיד נעים לראות בסביבה אדם חביב וחייכן, וזה לא עומד בסתירה לצורך להיות אסרטיבי בזמן ובמקום המתאימים. אני מאחלת לך גיוס קל ונעים, ומצפה בקוצר רוח לשמוע ממך בחופשה הראשונה שלך את כל החוויות - שאני מקווה שתהיינה רק טובות! הרבה-הרבה-הרבה-הרבה הצלחה - ותאמיני לי, גליתוש - את תעברי את זה, כמו שאני ועוד רבות וטובות אחרות עברנו את זה! שלך תמיד! נזבורה

היי גילת! בטעות כתבתי "גלית" - אבל כמובן הכוונה אלייך..... אז תקראי מה שכתבתי ושוב - המון הצלחה! נזבורה

היייי מה שלומך??? הימים האלאה מיום ליום עוברים יותר ויותר קשה עוד שלושה ימים הגיוס. וכן אני בפחד הלואי... אני חושבת שהרבה הרבה מהתנהגותי קשור למראה לצערייי אני נראת בסדר. דבר שגורם לי להרגיש אי נוח או שונה מאחרות, הייתי רוצה להראות הפוך ואפילו מכוערת ככה הייתי מרגישה שפחות בוחנות אותי, והרבה פחות היו מציקות לי ללא סיבה המראה גורם וגרם לי להרבה הצקות שנאה ואי יחס ללא סיבה, וכמובן יחד אם ההתנהגות שלי הכול משפיע. זה דבר ללא שליטתי,אם הייתי נראת הפוך הייתי מרגישה אחרת והרבה יותר טוב, קורה כשאני נראת מוזנחת פתאום יש לי טיפה יותר בטחון... אני יודעת שהרבה פעמים ללא סיבה פשוט מתיחסים אליי ובעיכר בנות מגעיל. זה לא יאמן. עד כמההה.......מה לעשות שנולדתי כך, אם זה היה לבחרתי באמת שהייתי בוחרת אחרת. אבל אני לא יכולה לעשות כלום בנושא. וזה עצוב ומדכא. הרבה בנות מנסות להתיפיף והכול, ואני כך מרגישה חסרת בטחון ופחד לפגיעה. בוחנים אותי את ההליכה הכול ותמיד יש מה לומר אליי. לפני כשנה עברתי ניתוח אף, היה לי אף ארוך והרבה הרבה היו צוחקים אליי ופוגעים ביי.. זה השתנה עכשיו כבר לא צוחקים אליי. אבל הפחד שלי שיתיחסו אליי בצורה מגעילה.....

את יודעת, באמת הרבה בנות היו רוצות להראות טוב יותר... ומה התוצאה? מחלות כגון אנורקסיה או הפרעות אכילה אחרות... אין לזה סוף. זה נראה כמעט אבסורד שמישהי מתלוננת על זה שהיא נראית טוב... ואם זה ככה, את צריכה להבין שלאנשים אין שום דבר אישי כלפייך - זו הקנאה שמדברת. את חושבת שעל מכוערות לא צוחקים? שלמכוערות לא מציקים? אפילו עוד יותר מאשר על מישהי שנראית טוב... אצל המכוערות הלעג בא מתוך שמחה לאיד, לא מתוך קנאה. ואל תדאגי למה יחשבו עלייך בצבא... בטירונות כולן נראות מוזנחות יותר... כי זה חלק מהתנאים בבסיסים. כמה שזה קשה, פשוט תתלעמי מחיצי קנאה של בנות אחרות.

hi i came in to the forum today after 3 days i weren"t here and unfortunatly i couldn"t read or response to any of the letters..........too many things on my mind....... i"m sitting here in l.a and suddenly getting a phone from my friend in israel saying there ws anothere"pigua" in jerusalem - till now, 6 people were killed 170 wonded.............. yes , anothere sleepeles night in jerusalem.......... in a country like this how can we be happy ? how can we find the power to smile every day.............. i don"y know what is worse - to be in israel and hear about these things or be here - in the u.s and have no idea - maybe one of my friends was there????????????? if u didn"t understand till now - i"m from jerusalem and one of the reasons i"m in the u.s now is that i couldn"t stand it any more - evry day,more killed people... it"s hard to go to sleep everynight and hear the shutting on gilo in backround - beleive me this is not a "good night",,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, i"m writing to u now and asking u to help me - i know i can"t run away - even here the teror is winning i can"t run away and i need to find a way - like all of us to live with it........ i don"t feel i have the powers,every time something like this is happening another pice of me is dieing................... sorry for starting your day in such a black day........................., thanks anat

anat. you right. I don't want to tell you what to do. it's realy not easy. all the death all the blood. I realy understand you. I have friends in jerusalem. and I called them. and ask if they fine. but I know that this is a time that can't go back. this time leading us for a war. and this time we have to do it. because.it can't go on like this but because of this I have to be hear for our country. if every one will go a way. we will be very very sorry. but any way you have to feel first of all good with your self. and I know that this is not easy. if you want to talk e-mail me Eitan

hi..... i should have gessed u r here............... thanks but................ like u said - i need to feel good with myself - it"s not that i left israel....it"s onlly temporarly - i"m here onlly 5 months..................

ענת יקרה התאור שלך על רגשותיך בפיגוע בירושלים בלילה כאב לי מאד ומזעזע מאד , (בנתיים יש עוד אחד ,,,לצערי הרב) ואפשר להבינך , אין אפשרות לישון, אין אפשרות להרגיש שלווה ,פוסחת על שני סעיפים , מה עדיף פה או שם? שם (ארה/ב )לא מרגישים אך דואגים מאד , כאן, מרגישים מתים ודואגים !,,מזעזע ומטריף ,, אך דעי דבר אחד , את ההיסטוריה שלנו את חיבת לדעת בזכות היותך יהודיה ! כי ההיסטוריה מספרת על עמידתו האיתנה של עמנו בכל הזוועות והשואות שהיתרחשו ובאו עליו ,ואף אחד לא יצליח לחסלנו סופית. לא כתבתי לך באנגלית , רק כדי לחוש את תחושת "הישראליות ,(אני יודעת יקירתי שלך קשה ) אנו עם , "שאין לנו ברירה " כל הזמן עומדים בפני העובדה הזאת "אין ברירה ," אך אנו מחזיקים מעמד לאורך דורות ,ווגם עכשיו! אנו צריכים הנהגה מתאימה ותוכניות כדי שהכל יסתיים כמה שיותר מהר! הדם שלנו יקר מידי . תהיה רגועה ותישמרי על עצמך כולנו איתך באותו מצב אוהבת ויוי

חביבה, בהחלט ימים שחורים בארץ... בעיקר בנשמה. כבר אי-אפשר לדעת מאיפה זה יבוא לנו בפעם הבאה... ומה אפשר לעשות בתור האזרח הקטן? לא לצאת מהבית? להישאר רק בעיר המגורים שלי, כי בטוח פה? ואולי לטייל בארץ - להראות להם שאנחנו לא ניתן להם להפסיק את שגרת חיינו? אבל לא הם לא מפסיקים "רק" את השגרה - הם מפסיקים חיים שלמים והורסים משפחות...

היי טלוש המון זמן לא יצא לי לדבר איתך. יחלטתי שמגיע לך תודה אישית מימני. רציתי לבסר לך שאני מתגייסת. וטלי, אני כול כך מפחדת...זוכרת את הפחדים והקשיים מהעבר(הבדידות החברתית) כול כך מפחדת שזה יחזור לעבר. אני יודעת שהתנהגותי משחקת משחק כבד נורא כאן. אבל לצעריי את ההתנהגות הקרירה והמגעילה=קשה לי לשנות.זה נראה לי כמו מין הגנה כזו. הלוואי והייתי יכולה לנסות לשנות משהו בה,פשוט לא מצליח לי כול פעם אני נכשלת מחדש כשהרגע מגיע אני פשוט לא על ידי רצוני מתנהגת,משהו קורה לי! מפחיד מאוד... לצעריי אני חושבת שזה ימשיך גם כך הלאה..טלי כול כך מפחדת.....אני.... מאוד...... מה אליי לעשות????????? בייי גלית

גלית יקרה, הרגע הגדול עומד כבר ממש בפתח, והחששות שלך כל כך מובנים... לפניך נמצא שינוי משמעותי שכולל הרבה שינויים קטנים: הריחוק מהבית, ההימצאות עם אנשים זרים, הכניסה למערכת כל כך לוחצת (צבא...) וכו'. אך שינויים אלו עשויים להוות עבורך גם פתיחת דף חדש בחיים, הכרויות חדשות, הזדמנויות רבות לשינוי, לשיפור. אני מאחלת לך שתעברי את הטירונות בכייף עד כמה שניתן ושלמרות החרדה הגדולה תזכי גם לחוויה טובה... תחזרי לספר לנו איך את ומה קורה כשתצאי לשבת.... אנחנו כאן...מחכים! :) בהצלחה! טלי פרידמן

מניסיון של שנה בצבא, התקופה הראשונה בין החצי שנה הראשונה אצל בנות ועד כשנה אצל בנים, היא הקשה מכולן, למי יותר ולמי פחות , בדר"כ לחיילים שהכל היה "רגיל " בחיים שלהם ההשתלבות שלהם עם החיים הצבאיים קשה בעיקר בחודשים הראשונים של הטירונות וההכשרה הראשונית (קורס), למשמעת , לביוקרטיה ולמנטליות הצבאית. אני אישית התמודדתי עם קשיים מרובים, לא תמיד" הגדולים" נמצאים שם כדי לעזור. הטירונות שלי דווקא זכורה לי ככייפית מאד. אבל כל הקשיים באו אחרי הטירונות בקורס ובקליטה הלא קלה שלי. את יכולה לקרוא את הדוא"ל שלי "עבור טלי/פסיכיאטר...". וגם אני שעם המשמעת הצבאית לא הייתה לי בעיה, אבל הייתה לי בעיה עם הזמנים, והייתה בטירונות התחשבות מאד גדולה בזמנים ובמטווחים , דבר שעזר לי לצלוח את הטירונות בקלות ובכייף , רכשתי שם (עם כל הקושי שבדבר), הרבה ידידים , דבר שעזר לי לעבור את הטירונות , כשכולם אחד בתחת של השני 24 שעות ביממה אז זה המצב שקורה... בקורס, הגעתי חולה עקב טיפול רשלני של החובש בטירונות, הרופאים בקורס עשו הכל כדי לעזור לי , אבל ... החובשים, המפקדים ומפקדי המפקדים עשו עצמם לא שומעים , לא קוראים ולא כבדו המלצות רפואיות ולא שלחו אותי למסדר חולים והפניות רופא מומחה כשהיה צורך רפואי בכך, ובכך נדהמתי לגלות את הביוקרטיה הצבאית וכשהגעתי לרופא לא היה לו הרבה מה לעשות חוץ מלהתעצבן על החובשים, המפקדים ולתת הפניה למומחה בבי"ח. איכות השירות של המרפאה גבל גם בחוסר אכפתיות וחוסר אדיבות , קללות ולעג. הטיפול במישור הנפשי באותו בסיס היה טוב עד הגבול שבו היה צריך לקחת יוזמה להפנות לגורמי יחידת האם. ביחידת האם החלו כל הקשיים החברתיים , המקצועיים והסתגלותיים . האמון שלי שכבר היה פגוע נפגע עוד יותר שמפקדיי במקום העבודה הראשון לא ניסו לעזור לי להקלט וראו את טובת הכלל על טובת הפרט. שירותי הפסיכולוגיה טובים אך לא היה ברור מאיפה התחלתי ומאיפה צריך להמשיך. התחלתי הכל מהתחלה , מרפאה וקפ"ס [קצין פסיכולוגיה, פסיכולוג] כאילו לא בוצע כלום בהתחלה. לבסוף הוחלט להעבירי למקום עבודה מוגן עם סיוע נפשי מפסיכולוג הבסיס, וכן מפקד היחידה העביר אותי ע"ח תקן במקום העבודה הראשון שלא ניסה לקלוט אותי בהצלחה. יש נקודות אור בצבא, ראויים לציון לשבח מפקדיי החדשים (מזה כחצי שנה) ראויים לשבח סגל מרפאת הבסיס, סגל הפסיכולוגים בכל הבסיסים שהייתי בהם, סגל הטירונות. מאחל לך הרבה בהצלחה, כי הצלחתי בסופו של דבר למצוא את מקומי ומספר ידידים בבסיס ובצבא... בהצלחה גל

תגידו, עד מתאי יתחילו להתיחס לכולם שווה, ולהפסיק לשפוט לפי המראה! עד מתאי כול זה עוד קורה???? למה אין צדק בעולם, למה ליפות מתיחסים כמלכות,ולשאר כככככ 0 עגול. אז מה אם לא יפות.............. תגידו האם תמיד זה ככה ישאר ????!!!!!! מה כול כך טוב ביפות????יש תשובה???? אין!!!!!!!!!!!!!!אז למה היחס המעודף ליפות?????

היי! גם אני שואלת את אותה השאלה, ותשובה לצערי - אין לי. גם אני אישה לא יפה שכל החיים שלה אכלה ועדיין אוכלת חרא בגלל זה. וגם האישיות שלי, לצערי, היא לא מי-יודע-מה, כך שלפעמים אני מרגישה שממש אין לי מה להציע ... ובכל זאת, יש לי הרגשה שאם הייתי יותר נאה ויותר מושכת, החיים שלי היו נראים לגמרי אחרת, ואנשים היו מעריכים אותי הרבה יותר, בלי כל קשר לאינטליגנציה, לתבונה, לחוש ההומור וכולי... לא יודעת אם עזרתי במשהו, אבל השאלה הזאת עוררה בי את הדחף הזה לכתוב וקצת לפרוק את המועקה מעל הלב....... ביי! נזבורה

אוי, זה מתסכל אני יודעת. אולי זה בגלל שכשאתה הולך עם מישהו יפה, אז אתה לא צריך להשקיע הרבה מחשבה, אתה יודע שהבנאדם יפה, וזהו.... אבל אם אתה הולך עם בנאדם שהוא מעבר ליופי, זה דורש יותר עומק, לאנשים קשה לחשוב....

לצאת עם בחורה יפה זה תדמית. בשביל להוכיח לחבר'ה שאני מוצלח שהולך לי ואני תותח. יופי פנימי זה כבר סיפור אחר. את זה אי אפשר להראות לחבר'ה.

היייי, כן נכון הרבה פעמים כשעצוב לי ורע לי אני מנסה לזכור תשובה זו. אבל יותר מכול הרבה הרבה פחד מהעבר צובט לי את הלב. הפחד כמו תמיד להרגיש בודדה חסרת חברה מנודה.. מאוד מפריע לי. אני יודעת שהתנהגות כמו:סנוביות, קרירות,אי יחס משפיעה אל היחס מהאחרים אליי .אני מתיחסת מגעיל ומודעת לכך אבל קשה לי לשנות התנהגות זו. לצערייי........... עדי אני מאוד מפחדת מהגיוס וגם!בגלל!הפחד של העבר כמו שציינתי לחזורו שוב. אני מקווה שצבא זהב שונה מתיכון... הפחד פשוט מתגבר אליי,הפחד קשה עצוב וכואב!!!!!!!! הייתי רוצה להיות אחריי זה, או להנות=אבל להנות זה לא יקרה! פחד אלוהיי אייך מתמודדים?.???.?.??? גלית

היי גילת, קשה לי לענות לך... דווקא בצבא מצאתי חברות. עדי

הייייייייייי לכולם!!!!!!! היייי לכול האנשים הנפלאים כאן באתר... רציתי להיפרד מכולם, פרידה מאוד קשה ,ולא ברורה זהווווווו הזמן הגיעה ולצעריי אני מתגייסת.. בפחד וכאב נורא. הפחד לשחזר שוב את העבר.. מה שהיה יחזור שוב הכאב הבדידות..... אני נורא מבולבלת ומפחדת פחד נוראי.. אבל רציתי להודות לאחד ואחת, מכם על היחס החם ,המסור והנהדר. תמשיכו לעזור כאן לאחרים .כי מי כמוני יודעת כמה שאתם עוזרים לחבריי היקרים:נזבורה,איתן, הרה, ליהי, אפרת ,אביב ,אורית...וכול צוות המקצועי הנהדר.. וכמובן לאלאה שפיספסתי.... בדמעות ובכאב מצטערת שזה קורה.... שמרו על עצמכם ומקווה לספר לכם...רק כייף ושהכול עובר אחרת מהעבר שכואב.. בייי גליתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

גילת, בהצלחה ותזכרי שכלנו עוברים את זה!!!!! עדי

גלית - בהצלחה. תמיד תוכלי להצטרף אלינו בחמשושים...

לא יאומן! את אכן מתגייסת? אחרי כל הדחיות קשה להאמין שתפסיקי לחזור ולשאול את השאלות האינסופיות שלך שהפכו לחלק בלתי נפרד מהפורום. אז אם זה הולך לקרות ב א מ ת! אז שיהיה לך מוצלח

באמת.. קצת מיצינו את העניין, לא?

תמשיך/כי להתחבא מאחורי הכינוי שבחרת... זה כל-כך נכון!!!!

היי ליהי . לא מזמן חזרתי אחרי שבת נפלאה, שבה בין היתר הצליחו לסדר לי תמחשב (חלקית). ואני רואה שהחל מאתמול בלילה מסתובב גם פה איזה וירוס משועמם. טוב אז אני מבין שעשית שינוי, וגם מאוד שמח שממחר את שוב עובדת, רציתי מאוד להיות עם ההודעות שהשארת בימים האחרונים, אך הייתי די עסוק בעבודה זאת בנוסף לתקלה חוזרת במחשב. בימים האחרונים המצב השתפר, והיום אף יצאתי לטבע לחוש את מה שאת מתארת חורף, אמנם לא ירד גשם, אבל עשיתי רגלית את איזור נחל אלכסנדר עם הבוץ, וריח הפרדסים עד לים , ופשוט היה מגניב -אז לזכותך. אני מבין שאת חולה ,אז שמרי לנו על עצמך ותמשיכי להיות חזקה. למותר לציין כי את ההודעה של אתמול בלילה קבלת מאותו מתחזה (הנודניקית). אז.... בהצלחה מחר בעבודה ובכלל בחיים החדשים. רק אל תעלמי לנו, שלך- מיס לוסי, קשישא, ימימה, המתגעגע (מאוד!).

נירוששששש.......... כמה שהתגעגעתי אלייך!!! (אתה בכלל לא יודע...:-)) באמת לא הבנתי למה הגבת אליי כמו שהגבת- אבל תיארתי לעצמי שזה לא אתה אלא מישהו קנאי ומאד משועמם... בכל אופן, כיף היה לקרוא על הטיול הקסום שלך . נשמע פשוט מדהים! שמחה שהייתה לך שבת נפלאה, אפילו שמחה מאד... חבל רק שפיגועים מחרידים ומזעזעים מפרים את השלווה והרוגע. להשתמע... ליהי :-)

הייייייייי מה שלומך?אצלי בסדר איתן אתה יודעת לפעמים אני נסגרת בתוכי ומנסה להבין מה לא בסדר איתי, הרבה פעמים אין לי תשובות.אבל בעייה אחת שמפריע לי שהרבה פעמים אני מתיחסת לאנשים בכהתנשאות. כאילו אני יותר או לא צריכה אותם,דבר שמפריע לי מאוד.אני מנסה לשנות תכונה זאת אך לא מצליח לי.באמת כול כך קשההה לי ואני רוצה לשנות זאת!!!!! אני פשוט לא מצליחה זה כנראה מין הגנה ....או משהו אני מכרינה התרחקות,פחד..... פחד שיכירו אותי ויוכלו לזלזל ביי דבר מאוד מציק. אני מנסה לעזור לעצמי אבל קשה ולא מצליח. איתן הלוואי והייתי יכולה לשנות התנהגות זאת. וכן הרבה פעמים אני משתתקת,או אם אני מרגישה שלא מתיחסים אליי הרגשה כאילו אני לא רצויה פשוט ללכת מהם. אני מאווד מפחדת מפחדת מהקטע הזה אייך היה לי שם? הלוואי והייתי יכולה לדעת אני בטוחה שזה חלק מהגורם שגורם לאנשים להתרחק מימני .... אייך מנסים לשנות הרגלים אלו... אני אפילו לא יודעת למה אני מתיחסת ככה לאנשים... הרבה עצובה ,מנסה להבין מה לא טוב איתי מה חסר אצלי, מה שונה אצלי מאחרים. אך לצערי קשה לי למצוא, רוצה להרגיש חופשייה ...... להיות אני האמיתי בלי קשיחות בלי קרירות, למה למה למה זההההה... מפחדת להסתכל ישר בעיניים,כל אלאה תופעות של חוסר בטחון. הרה אני מקווה שהיה שינוי אני לא יודעת אייך יכול להיות.. אבלל מקווה ... ביי גלית

sorry that I'm writing in english. Ihave problem with theHebrew. I wish you a lot of good luck. and take care. see what will happen in the army and whan you have a vication tell me. try not to close yourself. you have a target. be yourself not anybody else. but don't be close. I wish you alot of good luck:))) @-----------)------ Eitan

הייייייייי מה שלומך?אצלי בסדר הרה את יודעת לפעמים אני נסגרת בתוכי ומנסה להבין מה לא בסדר איתי, הרבה פעמים אין לי תשובות.אבל בעייה אחת שמפריע לי שהרבה פעמים אני מתיחסת לאנשים בכהתנשאות. כאילו אני יותר או לא צריכה אותם,דבר שמפריע לי מאוד.אני מנסה לשנות תכונה זאת אך לא מצליח לי.באמת כול כך קשההה לי ואני רוצה לשנות זאת!!!!! אני פשוט לא מצליחה זה כנראה מין הגנה ....או משהו אני מכרינה התרחקות,פחד..... פחד שיכירו אותי ויוכלו לזלזל ביי דבר מאוד מציק. אני מנסה לעזור לעצמי אבל קשה ולא מצליח. הרה הלוואי והייתי יכולה לשנות התנהגות זאת. וכן הרבה פעמים אני משתתקת,או אם אני מרגישה שלא מתיחסים אליי הרגשה כאילו אני לא רצויה פשוט ללכת מהם. אני מאווד מפחדת מפחדת מהקטע הזה אייך היה לי שם? הלוואי והייתי יכולה לדאני בטוחה שזה חלק מהגורם שגורם לאנשים להתרחק מימני .... אייך מנסים לשנות הרגלים אלו... אני אפילו לא יודעת למה אני מתיחסת ככה לאנשים... הרבה עצובה ,מנסה להבין מה לא טוב איתי מה חסר אצלי, מה שונה אצלי מאחרים. אך לצערי קשה לי למצוא, רוצה להרגיש חופשייה ...... להיות אני האמיתי בלי קשיחות בלי קרירות, למה למה למה זההההה... מפחדת להסתכל ישר בעיניים,כל אלאה תופעות של חוסר בטחון. הרה אני מקווה שהיה שינוי אני לא יודעת אייך יכול להיות.. אבלל מקווה ... ביי גלית

גלית, טוב לשמוע שאצלך בסדר. לא לכל השאלות יש תשובות. יש בעולם דברים, שמטבעם נשארים בגדר מסתורין... אבל לא כשמדובר ברגשות שלך. אני חושבת, שאם רק תסכימי לקבל עזרה, תוכלי ללמוד להבין מה מביא אותך להתנהגויות מסויימת, ואיך אפשר לשנות אותן או להימנע מהן. מה קדם למה - ההתנהגות המתנשאת שלך, או היחס המעליב שקיבלת מאנשים? זה משהו שמאוד חשוב להבין. אם ההתנשאות הזו באמת מחפה על פחד, הרי שהטוב ביותר הוא לאתר את הפחד הזה, ולטפל בו ובמה שעורר אותו. יש לי שאלה לא פשוטה אלייך - מה יש להכיר כך, שיכול לעורר זלזול? את חושבת שאת לא חכמה? שאת תמיד טועה? מה מביא את המחשבות הללו (במידה וזה מה שאת חושבת)? במקום לחפש מה לא טוב אצלך, ובמה את שונה מאחרים, תנסי לחפש דברים שבהם את לא שונה מאחרים (נתחיל מהבסיסי ביותר - את הולכת להיות טירונית מפוחדת אחת מתוך המון בנות...). בסך-הכל את אנושית, ולא משנה מהם ההבדלים בינך לבין בני-אדם אחרים, יש המון דברים דומים... אל תסתפקי רק בתקווה (שהיא חשובה מאוד בפני עצמה), אלא תתחילי לעשות דברים - לאו דווקא דברים מהפכניים וגדולים. "גם מסע של אלף קילומטרים מתחיל בצעד אחד קטן".

השאלה שלי היא למה אוהבים לראות סרטים מפחידים. ומזה עושה לאדם הצופה מכל הבחינות. תודה מראש עדי.

נראה לי שבדיוק מאותה הסיבה שאנשים קופצים באנג'י או עולים לרכבת הרים...--- אדרנלין, לא....?

היי כפילה שלי, נראה לי שזה גם גורם לפורקן....... עדי

היי עדי! בתור חובבת מושבעת של סרטים מפחידים, אני יכולה לנסות ולהסביר לך מה זה עושה לי: עד כמה שזה יישמע מוזר, זה נותן לי הרגשה של רגיעה ובטחון!!!!! וכל זה מהסיבה הפשוטה שאני יודעת שזה רק סרט, רק תמונות וקולות על המסך, ושדברים כאלה - שדים ורוחות (הנושא החביב עלי) - לא קיימים במציאות, אלא רק בדימיונו של הבמאי או התסריטאי. ובשעה שהתמונות והקולות הפרועים האלה משתוללים על המסך, אני יושבת בסבבה על הכורסה, שקטה ושלווה... מבינה מה אני מתכוונת? - הידיעה הזאת, שלפחות כרגע - כל הזוועה היא רק על המסך, בעוד אני נמצאת במקום בטוח - עושה לי את השקט שאני כל-כך זקוקה לו... וחוץ מזה, הידיעה שיש לי שליטה על המצב - הרי אני יכולה בכל רגע לצאת מאולם הקולנוע או לכבות את הטלוויזיה... כל טוב! נזבורה

http://www.iwomen.co.il/Nnewopen.asp?Artcl=714

הגבתי שם...

this is meeeeeee:( Eitan you not know me:( look what I write to you for an answer one message down @-------)----- Eitan

היי לך, ההוטמייל ה - %$#%# לא עובד.... אני מקווה שתעבור פה ותקרא את ההודעה הזו. בכל מקרה - welcome back... איך עברו יומיים בלעדיי? בטח הבנת כמה אני קרציה... (ליהי, אין לי שום דבר גם נגד קרציות... אבל אני יודעת איך נפטרים מהן בקלות...). ועכשיו תצטרך לסבול אותי שוב...

sorry my sweet dear:))) but I need to write in English like anat meen time:)))). I see Hebrew and can write in Hebrew. but her from some risen It doesn't work. I write Hebrew to your mail if you want:))) you are not Kartzia at all:))) I miss you because of that I'm back. And I want to saffer you:))) I'm a Mazochist:))))) How are you today???:))) and Liai' how are you???:))) @--------)----- Eitan

כן.. זה די מעצבן כשזה קורה... וכמה שאני טובה באנגלית- זה עדיין מתיש ומעצבן להתכתב ככה... אני בסדר איתנוש... מה איתך??? נ.ב הרה הלכה למסיבת יום הולדת.. איזה כיף.. בטח יש שם עוגות ודברים טעימים...! מה זה בא לי עוגה- עוגת שוקולד חמה עם קצפת!!!

היי... נכון לעכשיו לא בדקתי אם ההוטמייל בסדר... סוף-סוף הוצאתי ממך הכרזה על אי-יציבות רגשית... :-)

לפעמים/ אביב גפן לפעמים עננים של דמעות בראשך מצטברים ואתה הגאה,טומן את ראשך ובוכה. אם מטוס של פחדים וטייס של עצבות נוחת על המוח הוא עוד מעט יטוס את הפכת לאביר ללא כוח תרד קצת מהסוס. פיתרון לא מוצא תנו לי שמחה ואקנה איפה את,איפה את אהבתינו זורמת לאט, רחוקה תל אביב וקרב האביב אסור לשכוח הגיע זמן יפה אם לא רואים את הסוף נסה לקחת ימינה בסוף אתה תראה. כן, לפעמים זה קורה לפעמים. הקנאה/ אביב גפן ליבי נפל אל בור קנאה האם תתני לו יד ואל תרגישי בטוחה הוא לא יזעק לעד אם תגרדי לי את פצעי אני ארצח אותך עזבו אותי כבר לפניך וזה לא כאב כל כך. תני לי את הכוח שוב להתעודד כי כמו גשם על המים אותך אני אוהב תני לי את הכוח שוב להתעודד כי כמו גשם על המים עכשיו אני פוחד. אל תקטפי פרי אמונים מתוך עצי תקווה ואל תתני לשמך להיות כמו רעש של צפירה אל תגלי את סודותיך לתוך אוזנו של זר וכשאחזור האם קולי עוד ישמע מוכר? ותני לי את הכוח.... אני שבוי שבור של תלות בקרב האהבה האם תשחררי אותי מכלא הקנאה... לא קל/ היהודים את כל הזמן בוכה שאין לך ילד והפרחים אצלך בגן הם רק נובלים והזמן שלך הוא רץ ממש כמו ילד ויש לו כוח הוא מושך אבל בגילך זה לא קל מישהו קם וחותך, הוא הולך לא קל, תודי את פוחדת זה לא קל כמה רצית להמשיך ואמרת חבל זה לא קל את פותחת את הראש עם איזה ספר מחברת את המילים לדמיונות הפסיכולוג שלך אומר שאין לך בעיות עם קשר אבל גם ככה הוא הולך זה לא בשבילך יש משהו באויר ואת משערת שזהו חלק מהיופי של הסוף ןהחלום שלך לקראת אמצע הדרך אז את יוצאת להפסקה ואת מחכה... ענבר.

למה ליבך נוגה עכשיו?

היי לכולם, עבר הרבה זמן מאז שכתבתי פה בפורום, אני מאמינה שיש פה אנשים שמכירים אותי אולי גם בשם אחר, דרך המחשב, טלפון, פגישות ידידותיות ופחות ידידותיות. יהיו אנשים שיבחרו לא להגיב, ואני אבין אם לא. חזרתי לפה כי קשה לי. אני לא בטוחה למה, אולי רק כדי להרגיש שנשאר עוד מישהו שמקשיב שם לשבור את תחושת הבדידות הזאת. ואולי אפילו לחפש מקום תומך שאפשר לכתוב בו, אולי. אני מקווה שאוכל לפתוח דף חדש, ואם פגעתי במישהו- אני מצטערת. שלכם, ענבר

את לא לבד...

ריגשת אותי, אין לך מושג עד כמה... חשבתי אבל שזה מובן מאליו, שאני תמיד אהיה אדם שאקשיב שם, כל עוד אני אהיה... זה יהיה קשה, לראות אותך כותבת כאן... ויש לי את הסיבות שלי... אבל לא תמיד טוב להתנתק מכל מה שרוצים לא לזכור, ומי כמוני יודעת זאת עכשיו. אז אני אהיה פה, לא חשוב במי תבחרי להיתמך ולהעזר, אני מחכה לראות אותך כותבת... דף חדש-אין דברים כאילו. אפשר להמשיך, אחרת... תמיד בשבילך, ואת יודעת, לא?

כבר פורסם בעבר בפורום. מופיע ברשת: ישראלה שולה ! מטפלת ברפואה משלימה בעזרת רופאים שהגיעו מהחלל החיצון . נשמע מוזר אולי מטורף אבל זו האמת. יש לי צוות של עשרה רופאים שהגיעו מפלנטות שונות מהקוסמוס וכל אחד מהם מומחה למשהו אחר כמו: גניקולוג, פסיכולוגית,כלי דם עצבים ,אנדוקרינוגלוגיה וכ"ד. ניתן לראותם לכך בעלי היכולת לראיה על חושית. טל לקביעת פגישה 046954596 נייד 053750693 שולה מעבירה סדנאות לראיה על חושית ותקשור. מיוחד !!! מלמדת את השימוש במרכבה הסדנאות מועברות באמצעות אנרגיות גבוהות אפילו מעל החוצנים-תום של פסגת האין סוף. אז זהו ... מיקי מקווה שיש לך את האומץ ואת היושר האינטלקטואלי לבדוק את הנושא עד הסוף. תתיעצי עם שולה ודווחי לנו.

זוהי פרסומת? כך זה נראה. אין לי שם דבר נגד חוצנים. וכל נושא עלום מעניין אותי. אבל לא כך אני בודקת חוצנים. אינני מוכנה לשלם כשאני יכולה לבדוק בבדיקה פשוטה! ואתה מכיר את הבדיחה: תקפוץ מהגג ותראה שיש לך אופי...

למיקי היקרה: לא מדובר בפרסומת ואין צורך שתשלמי עבור השרות. פשוט יש בידך כעת אשפרות ליצור קשר עם מומחית לחוצנים. בררי טלפונית... מה יש לך להפסיד! אולי שולה תפנה אותך פסיכולוג חוצן שיעשה לך הנחה או אפילו יתן את השרות בחינם. בהצלחה!! ! שתפי אותנו... אולי ניתן לשכנע את החוצנים המומחים להצטרף לצוות המומחים בפורום. מחזיק לך אצבעות

בת 33 נמצאת בטיפול בתחילה נפגשתי עם המטפלת בקופ"ח ללא תשלום לאחר כ15 פגישות נאמר לי כי המטפלת עוזבת ואין אפשרות להמשיך מולה האופזיה הייתה טיפול מול אדם חדש מה שלא נראה לי להתחיל את כל הסיפור מהתחלה או המתנה לקבלת אישור להמשך טיפול מולה תמורת תשלום. החלטתי כי עלי להמשיך מולה קרו דברים חיובים מדכאון טוטאלי של אפס עשייה רחמים עצמיים יצאתי לעבוד כמות החרדות ירדה והפכתי קצת יותר מאוזנת, הכל כמובן יחסי. אבל עתה זה המפגש החמישי שלי מולה באופן פרטי תרומת תשלום אני מרגישה שהכל תקוע ואין המשכיות למה שהיה בקו"פח דברים לא זזים אני יוצאת מהמפגש כמו שנכנסתי. דיברתי איתה על כך והיא אמרה שהשינוי גם הפיזי ןגם עצם התשלום משפיע אני מסכימה אבל מה ניתן לעשות כדי לחזור למסלול הקודם כדי לזרום להגיע לתובנות ולזוז הלאה... בגלל שאני משלמת לא נראה לי למשל לספר סיפורים מחיי היום יום בעבודה אלא להתרכז ברצונות שלי בתחומים אחרים אבל זה לא זורם פשוט לא הולך. מה לעשות כדי שזה יזרום תודה מראש.

מיכל, אני נמצאת באותו מקום כמו שלך - יש לי תמיד את התחושה, שלפסיכולוגית אכפת ממני רק כי אני משלמת לה... כמו לקנות את ההקשבה שלה... אבל ברור לי שזו העבודה שלה, ומה לעשות שהיא צריכה להתפרנס...? עוד לא מצאתי את היציאה מהמלכוד הזה, אבל אני עובדת על זה עם עצמי...

מיכל שלום ראשית, צר לי לשמוע שהשירות הציבורי בתחום בריאות הנפש ממשיך לקרוס ולספק לאנשים טיפול לקוי. לא שהטיפול שקיבלת מהפסיכולוגית שלך היה לקוי, אבל התנאים ההתחלתיים שקיבלת לפיהם כעבור מספר פגישות לא רב מופסק המימון ו/או הטיפול מאפיינים לצערי גישה של מוסדות הטיפול הציבוריים בשנים האחרונות, כדי , כמובן, לחסוך כסף למערכת. חבל. אבל לא פנית כדי לשמוע את הקיטורים שלי על המערכת הציבורית, למרות שאולי הכעס שלך על המערכת, ואולי בעקיפין על הפסיכולוגית שלך משחקים תפקיד חשוב במה שקרה. אין ספק שהשינוי בסביבה הטיפולית, הן מבחינת התשלום והן מבחינת המקום, השפיעו עליך. את מתארת שאת מנסה להספיק יותר, או לחסוך, מאחר וכעת זה יקר יותר. אז קודם כל, אי אפשר לזרז את התהליך. המהלך הטבעי שלו צריך להמשיך. נסי למשל להגדיר לעצמך שעכשיו את מתמסרת לטיפול לעוד 15 פגישות בלי לחשוב על הכסף. אח"כ חזרי לנושא ותראי אם יש שינוי. זו לפחות דרך אחת שבאה להחזיר את העניינים למסלול. דרך אחרת יכולה להיות הפוכה לגמרי. אינני יודע מה עולה בטיפול ומדוע פנית, אבל הבעיה שעימה את מתמודדת כעת עשויה לייצג משהו בחיים שלך ולא רק בטיפול. מכאן שאולי תוכלי להשתמש בתקיעות שנוצרה כחומר למחשבה ולעבודה על יחסים בינאישיים שאת יוצרת, ומתי הם נתקעים, מה תוקע אותם וכו'. בכל מקרה, כל אלו צריכים להיות נדונים עם הפסיכולוגית שכן הם חלק חשוב בתהליך שאת עוברת. בברכה ד"ר אורן קפלן

מיכל שלום כסף זה ענין חשוב טפול צבורי מאפשר להתעלם (לטוב ולרע מסוגייה זו) פרטי (בו בחרת אם כי תחת אילוצים לא פשוטים) - מאלץ התייחסות לנושא לטעמי יש סכוי לעשות בקושי זה שמוש כדי להבין מה כל כך קשה לך בכסף לכן למרות אי הנחת זה אולי יתן מפתח לדברים נוספים בהצלחה עמי

היי ליהי שלי,,,, אם יצאת קצת לנשום אויר ,,אשמח בשבילך תינשמי גם בשבילי אוהבת ויוי

מה שלומך יקרה שלי?... לא יצאתי לנשום שום אוויר. אני די חולה ומסתגרת בבית עם התנור והתרופות... חוץ מזה הכל אצלי בסדר. באמת. אני מרגישה חזקה מיום ליום. לפעמים יש רגעי חולשה אבל זה טבעי. אז מה.. ויוי שלי... מה הדיר שינה מעינייך , שלא יכולת להירדם...?

זיין גדול ועבה אתן צריכות ואז תיהיו בריאות.. ליהי תבקשי מניר שיזיין אותך. וויוי אולי הזיין של אור יעזור לך!

שלום לכולם הגעתי לפורום הזה כי אני במצב שנימאס לי כבר ואני לא יודעת איך לצא מהמצב אליו נכנסתי! אני כבר כמעט 3 שנים אנורקסית(לא בצורה מוגזמת) אני כן אוכלת ,אני אוהבת אוכל אני כל היום מחכה לארוחת הצהריים- ערב שלי שזו הארוחה היחידה שאני אוכלת! אני כן רוצה להתחיל לאכול בצורה נורמלית אבל אני יודעת שאם לא אגביל את עצמי לארוחה אחת ביום ואתחיל לאכול מתי שאני רעבה-זה לא יהיה כך ואני אתחיל להתחזר- וכבר הייתי במצב הזה גם שהעלתי קרוב ל10 קילו כשניסיתי להחלים.. אני לא רוצה להשמין רק להתחיל לחיות כמו בן אדם שאוכל 3 ארוחות ביום ושותה מה שבא לו כמה שבא לו , ושלא אחרי שהוא אכל תפוח בנוסף לארוחה האחת הרגילה ביום הוא ירגיש שהוא השמין וייכנס למין דכאון ויכריז זהו ממחר אני מקפיד, אני לא מכניס שוםדבר מיותר לפה!! איך אני אוכל לצאת מזה איך? מחכה לתשובה,די.

את צריכה להיות בטיפול. טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי. מי יודע על ההפרעה שלך ? טופלת כבר בעבר?

כול החברות שלי ידעו שהיתה לי בעיה בעבר, כעת הן חושבות שזה בערך עבר לי לא לגמרי כי הן רואות שאני דיי רזה ושאני לא אוכלת כמעט כשאני איתן, בבית זה דיי ברור המשפחה רואה שאני אוכלת את הארוחה ביום וחוצמזה אני מנסה לעבוד עליהם שאני אוכלת גם במשך היום .. הייתי בטיפול של יועצת סוציאלית ודיאטנית וגם פסיגכולוג אבל לא הסתדרתי איתו אז הפסקתי לבוא אליו.

די, אני שמחה לקרוא שאת רוצה לצאת מהמצב הזה... אבל אני חושבת, שלבד זה כמעט בלתי אפשרי... (בלי להעציב אותך), ושכדאי שתפני לייעוץ מקצועי.

ואיך זה ייעזור לי? אין מצב שאני רוצה להשמין!! אני לא מוכנה לחזור לאיך שנראיתי פעם! עד שהתאמצתי ועבדתי קשה על איך שאני נראית עכשיו זה פשוט יהיה בזבוז להיכנס לטיפול שבו יכריחו אותי לעלות במשקל! (כמו בפעם הקודמת שהלכתי לטיפול!)

שלום. בקרוב הינני עולה לכיתה א .... בגן חובה היה יותר טוב מה לעשות??????

לשכנע את הגננת להשאר עוד שנה אם אפשר מבחינת הגיל. נסה לדחוק את הקץ...נורא קשה בבית הספר!!!!!!!!!!!!!!!!!1

מתי זה בקרוב בדיוק? שנת הלימודים רק החלה...

ליפני כ 25 שנים ראיתי 3 חיזרים ואני ניזכר בזה אכשיו אני מדבר ברצינות.......

חבל שאתה נזכר בהם רק עתה. אני מצפה המון שנים להוכחה שהם קיימים.

איך הם ניראו?

ערב טוב לכולם, לאחרונה נתקלתי במספר אתרים הקשורים לנושאי טיפול, יעוץ ותמיכה פסיכותרפויטית, ואני רוצה לחלוק עמכם אותם, כל האתרים בעברית! ובכן: 1. http://www.health.gov.il/units/plogic/pname.htm 1פנקס הפסיכולוגים: בנתיים רק בעלי רישום קבוע, אופציות החיפוש כוללות לפי מספר או שם פרטי או משפחה והפרטים כוללים יישוב ותחומי מומחיות והסמכה להדרכה. 2. http://www.selfhelp.org.il/list.html המרכז הישראלי לעזרה עצמית מאגד את האירגונים והקבוצות לסיוע עצמי. באתר רשימה של ארגונים וקבוצות, פרטים ואף קבוצות בהמתנה, הדרכות להנחייה ועיתון המרכז. 3. http://ick.macam.ac.il/ic/ss/socpsy/sites/ilana/home.htm גם זו התמודדות עם בעיות השעה - פיתוח אלטרואיזם אצל ילדים - מול גלי האלימות השוטפים את חיינו וריבוי גילויי האלימות בקרב ילדים. עבודה מורחבת שכוללת היבטים מחקריים, התפתחותיים ומעשיים. 4. http://www.achva.ac.il/maof/1998/1998_2.htm מאמר מאת עמוס פליישמן ודיאנה ערד אודות גישה מערכתית אתולוגית ככלי עזר לחינוך המיוחד. כולל קישור הגישות האתיולוגית, הפסיכולוגית והמערכתית, התייחסות לילדים ADHD, אוטיסטים ועוד. 5. http://www.add-syndrome.co.il אתר "מרכז התמיכה ללקויי למידה" הוקם עבור בעלי עניין בקשיי ריכוז וליקויי למידה. מרוכזים בו מונחים נפוצים, כתבות מהעיתונות ומספרים בתחום, קישורים לאתרים רלוונטיים ועוד. 6. http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/forumsHeb.asp?ForumID=5780&Page=1 פורום חדש בנושא תסמונת טוראט. גלישה מהנה וסוף שבוע נעים לכולם, טלי פרידמן

אבל הכתובות נכונות... אז פשוט העתיקו אותם אל חלון הכתובות... תהנו... טלי פרידמן

טלי, הקישורים עובדים (לפחות אלו שאני בדקתי)... תודה.

אצלי הקישורים עובדים ועוד איך!!!!!!!!! תודה על האינפורמציה החשובה!

הם כן עובדים

אהבתי את האלטרואיזם אצל ילדים זה באמת עניין טעון שיפור רק חבל שזה נראה כמו דרך ללא מוצא...

כמה טוב שיורד גשם......... הכל נשטף ויש כזה ריח טוב באוויר..... אבל......... איפה כולם??? זה מה שאני שואלת... :-((( טופ.... אני אחזור להתכרבל לי מול הטלוויזיה..... לילה טוב לככוווווללללללםםםםם..... :-)))

אחלה של גשם... יצאתי לחפש את הברקים...

עכשיו ראיתי אחד! אבל הם שקטים.. איזה בעסה... מתי יהיה איזה רעם עצבני כזה.....? (כמו שאני עלייך.... :-))

יש לך מייל ממני

אינשם, מאוחר יותר אשלח תגובה, ליל מנוחה, טלי פרידמן

אינשם, הוטמייל דפוק...אי אפשר לבדוק את המייל אני אשתדל מחר לנסות, ולענות, סופ"ש נעים, טלי פרידמן

כפי שנכתב בוואלה.. אכן תרמית נוספת של פסוידו-מדע הפסיכיאטרי. מעט אינפורמציה על התרופה... תרגילי שיווק מבריקים וכרגיל הזרמה של כספים לכיסם של הפיסיכיאטרים ויצרני התרופות. אגב: הרה ... את לא חייבת להגיב !!!!!

דני - לא התכוונתי להגיב עד שקראתי את מה שכתבת לי!!!!!!

http://news.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=18&id=146998

.

לא מבינה מה הקטע, הרי כל התרופות נגד דכאון (ולפעמים גם נגד חרדה) עובדות על ידי העלאת כמות סרוטונין. מה ההמצאה הגדולה ולמה דווקא נגד ביישנות? מקווה שד"ר אבני יוכל להבהיר את הכתוב בואללה ג'ורנל אוף מדיסן....

מיכל שלום מדובר בתרופה בשם Escitalopram ניתן למצוא עליה מידע באתרים שונים בעקרון מדובר בצורה מזוקקת יורת של ציפרמיל והטענה (כרגיל) שיהיו פחות תופועת לואי אני מעריך שיתכן ןתצא לשוק במהלך 2002 לא הייתי בונה על זה דווקא אם לא הלך עם תרופות אחרות (אם כי לעולם אין לדעת ) בברכה עמי

פעם הייתי ילד קטן...

הלכתי לבד כל בוקר לגן....

שרתי על יהונתן הקטן...

תמיד החזקה. תמיד היציבה. תמיד העמידה, האופטימית, הזורמת... ושלא תבינו לא נכון-אני שמחה שאני כזאת... רק שבדבר אחד, אני קצת טיפשה... שאני אף פעם לא מאפשרת לעצמי פתח להיות קצת אחרת, לתת לגיטמציה גם לדברים האחרים שעולים בי לפעמים... עד שאני עומדת על קצה התהום... וזוכרת שהיו שם מים בחורף שעבר... נהר גדול, מלוח וסוחף וקור אימים... קור שיצר בתוכי מלחמת השרדות, מליחות שחדרה לי לעיניים ושרפה את הנשמה, ובגלל בכל ביחד לא יכולתי לראות איש... לא ראיתי את עצמי, לא ראיתי כלום. עד שיצאה השמש וקצת התחמם...ועוד התחמם ועוד התחמם... והנהר התייבש, הדמעות נשטפו ועליתי למעלה...טיפוס קשה וכואב דרך גהנום שלא יאמן. והחיים הם גלגל, החזירו אותי שוב, עומדת בחזרה על קצה אותה תהום... מתבוננת מפוכחת ומהוססת יותר, לא רוצה לעשות את הצעד שיגרום לי למעוד אבל החיים כאילו בכוח מתעקשים שלשם אני שייכת ורק המכתב הזה אליכם מאותת אצלי על שינוי מסויים... מעטים רק יכולים להבין, וטוב שכך. אני מקווה שהסערה הרגשית שלכם רגועה משלי בשבת הזו... ליסה-אם קראת את ההודעה הזו אז ספרי קצת מה חדש... ענבר-כנ"ל אלייך (למרות שהסיכוי קטן). מצטערת שנעלמתי קצת. אני.

ימים גשומים וטרופים כולנו קופאים מקור משתדלים להיות שם כשצריכים להחזיק ידיים עד שיעבור.... אני פה קוראת מבינה מקווה בשבילך שיהיה טוב יותר ויהיה. אני פה, כמו תמיד גם כשאני נעלמת, גם כשאת נעלמת. מחכה לך לזמן הזה שלנו.

תודה על המילים החמות ועל המחמאה - אני לא חושבת שאני מלאך...אני בן אדם בסה"כ...אני לא אוהבת שנותנים לי מחמאות שלא מתאימות לי. זה נשמע לי לא אמיתי. אז תמנעי מהכינוי הזה להבא :-) אני איתך אם את רוצה. לא ברחתי לשומקום. אני.

"מי אמר לך שאת מוכרחה ומי לחץ אותך לקיר בתוך כל מישהו את יכולה לשמוע איזה שיר...."

אוחת גדולה, אחות קטנה... לא אמרו לי שום דבר... והחיים הם אילו שלחצו אותי לקיר. לפעמים קצת קשה לי לנסות להסתכל על כל המאורעות שמתרחשים אצלי בשיטתיות אחד אחרי השני-כמקריות. אין לי כבר זמן לנשום, ולא בא לי לחיות את זה. בא לי לברוח אל ארץ "לא אכפת לי" של הפרעת האכילה. ארץ שזכורה לי היטב על כל פינותיה הצחיחות יותר והסוערות יותר, עד שהיא פלטה אותי החוצה, כנראה כי סיפרתי את סודותיה, ואני כבר הייתי חלשה מדי על מנת להגיב. עמדתי במצב הביניים הכואב הזה זמן רב, בכל פעם התקרבתי יותר אל שער הכניסה לחיים, לפעמים גם העזתי להכניס ראש ולהציץ, מנסה לחשוב למה אני זקוקה על מנת להיכנס לשם וגם לשרוד. אכשהוא אני תמיד נהדפת החוצה. אני עומדת באיזור הביניים, מחזיקה אנשים שנמצאים בשני העולמות המוכרים לי היטב, כל-כך מבינה ולעיתים אף חסרת אונים נוכח הכיוונים שהעולם הזה פונה אליהם. אותי באמת לא צריך להחזיק, ואני לא משקרת בעניין. אני רואה כי בעולם הזה איכשהוא הזמן תמיד מגלגל דברים-פעם לטוב ופעם לרע. איכשהוא הזמן יודע להשקיט סערות נפשיות, לשכך כאב חותך, לבגר אותו...אבל תמיד, תמיד הוא יחזור בצורה אחרת, בזמן אחר, כל עוד יהיה לנו לב מרגיש ותובנה חושבת - וזה המחיר שלעיתים משלמים על מודעות עצמית גבוהה אולי מדי. והאמונה הזו שנעוצה בתרבות ה"סמוך עליי" הישראלית שטוענת שתמיד "יהיה בסדר" לבסוף - היא האמונה הכי לא תמימה בעולם. היא האמת. כי סדר מסויים נוצר תמיד, גם אם הוא אחר ממה שרצינו, או ממה שיכול היה להיות אם...(הייתה לנו תכונה אחת פחות, או היינו נולדים בשנה אחת אחרי ויש עוד אינסוף) ואין לי מושג למה כתבתי את ההודעה הזו. היא נראית לא קשורה להודעה שרשמתי למעלה. וענבר, מלאכים לא אוכלים ולא ישנים ולא מתרגזים ואני כבר כן...יש בי המון פגמים וחולשות אבל אני יודעת להבדיל בינהם לבין החלקים הטובים ולא לערב אותם. זה הכל. אני הרבה פעמים חושבת שהיכולות שלך גבוהות משלי. אני משווה בינינו כי זה דבר שאוטומטית אני עושה עם אנשים. לי יש גם צד שיותר בטוח בעצמו ואולי זה מה שעושה את ההבדל, בינתיים. וג'קי-אני מקווה שבהודעה הזו הצלחתי לכוון קצת למה שניסית להגיד ולא הצלחת. אילו פשוט הקונוטאציות שעלו לי מהשורות של השיר. יום טוב. אני.

"כשאני מבקש להקשיב לי ואתה מתחיל לייעץ לי לא את שביקשתיך עשית. כשאני מבקש ממך להקשיב ואתה מנסה להשיב איך אני צריך להרגיש? ומדוע אתה פוגע ברגשותיי? הקשב: כל שביקשתיך הוא להקשיב לא לפעול, לא לדבר רק לשמוע בלי להגיב... ייתכן שלכן תפילות עוזרות לאנשים משום שאלוהים מחריש, אינו מייעץ הוא רק מקשיב... נותן לך לחשוב לבד על הדברים..." (תקשורת קרל רוג'רס) ברור לי מה אני הולכת לעשות עם זה... לשמור על זה היטב במשך חודש וחצי, ולהראות את זה לפסיכולוגית... אולי ייכנס לה משהו לראש... :-)

נשמה שלי... אני עדיין מתקשה להבין את מערכת היחסים בינך לבין פסיכולוגיתך היקרה... נשמע שאת כל הזמן מחפשת איך להוכיח אותה על טעויות, מנסה כל הזמן להראות לה שאת צודקת..., מין מלחמת התשה שכזאת... ואני שואלת אותך, :..... למה?????? למה לעזאזל?.... במקום שתרגישי איתה מוגנת ושקטה אני קולטת רק חשדנות ומגננות. איך את מצפה לעזור לעצמך עם כזאת הרגשה הרוש?.... איזה מין ביטחון את רוכשת איתה? איך אפשר להיפתח ולהחשף עד לעצם אם את מגיעה אליה עם שריון מתכת ? נשמתי, אני ממש מצטערת אם דבריי גורמים לך כעס, או עצב, אני רק רוצה את טובתך. ואני לא רואה איזה סיכוי יש לך להגיע לטוב עם טיפול שלפי דעתי לא רק שאינו עוזר אלא אף מזיק. ושוב סליחה שהבעתי את דעתי בצורה כזאת חריפה. אני באמת רואה את זה מהצד וכואב לי. אני רוצה שתהיי מאושרת. אוהבת, ליהי.

אם את לא מרוצה מהמטפלת, חפשי אחרת! חד וחלק!!!

את יודעת חביבתי - אם לא היית כותבת לי גם דברים חריפים, לא הייתי תופסת ממך כל-כך הרבה... ולעניינו - מערכת היחסים הטיפולית כרגע קפואה במקום, בשל אילוצים שאינם תלויים בי או בפסיכולוגית... אני צריכה להשאיר את המשבר בצד, ולראות איך אני מתקדמת הלאה. אם בפגישה הבאה (שתהיי בעוד כמה שבועות) אני אראה שחבל לי על הזמן - אז יאללה ביי!!! אולי את צודקת, ואני אכן מנסה להוכיח אותה על טעויות... אבל זה רק בגלל, שאיכשהו יוצא שהיא תמיד "בסדר" ואני זו ש"לא מבינה"... יש לי נטייה ללכת עם הראש בקיר. עד היום ספגתי מספיק מכות בראש, אבל גם הקירות נפגעו קשה... (ואם איתן קורא את זה - זה רק דימוי...). אני לא מכירה דרך אחרת. ואני יודעת שהגיע הזמן ללמוד. החשדנות שלי היא טבע שני. זה לא בא לידי ביטוי רק מול הפסיכולוגית. זו כמעט דרך חיים. כמובן שזה מכפיל את הבעיה בטיפול, כי עם לא על הפסיכולוגית, על מי כן אוכל לסמוך? אני חושבת, שבשביל שאני אוכל להתחיל לחיות (במשמעות המנטלית של המילה), אני צריכה קודם כל לסבול. הרבה. ולהיות מודעת לסבל הזה - כי זה מה שייתן לי הדחיפה (אני מקווה) למצוא איזון בריא לסבל. אולי זו לא בדיוק הדרך המומלצת, אבל כל יתר הדרכים הסתיימו בכביש ללא מוצא. ומה כבר יש לי להפסיד? ותפסיקי להתנצל, או שבאמת אתחיל לשיר!!! שלך.

כל אחד ודרישותיו הוא! אולי נתחלף בפסיכולוגיות? שלי רק מקשיבה ואני דווקא רוצה לשמוע דעתה!!

מיקי, אני מאמינה שצריך להיות איזון בין ההקשבה לדיבור... לא?

שלום לפסיכולוג! האם ניתן להשיג תוצאות בטפול קוגניטיבי עבור הפרעת קשב וריכוז? האם יש אחוזי הצלחה ידועים? תודה ,אביב.

א. שלום ADHD היא תופעה כל כך רחבה שאין טיפול אחד מתאים לכולם. הפרעות קשב נובעות ממקורות שונים, ולא כל מקור מתאים לכל טיפול. דבר נוסף, הבעיות שנובעות מהפרעות קשב יכולות גם הם ללכת במספר כיוונים. יש את הבעיות הקוגניטיביות, למשל, להתרכז בלימודים וכדומה. אבל יש היבטים משניים רבים כמו למשל פגיעה בדימוי העצמי קשיים ביחסים בינאישיים ועוד. בקיצור, בשלב ראשון כדאי להבין מה הבעיה. כהרגלי כאן בפורום אני מתריע בפני כותרות ואבחנות שמאחוריהם ישנו מישהו עם עולם מלא בפני עצמו. ובאופן יותר ישיר, הטיפול הפסיכולוגי הקוגניטיבי אפשרי כמעט בכל בעיה שהיא. במצבים מסויימים הוא מתבקש יותר ובמצבים אחרים פחות. בהקשר של הפרעות קשב ותופעות הלוואי שלהם אין ספק שהוא עשוי להתאים. בסופו של דבר, אם מדובר באמת ב ADHD הרי שמקור הבעיה הוא קוגניטיבי, או לפחות גם קוגניטיבי, והטיפול באותם כלים עשוי לעזור. בברכה ד"ר אורן קפלן

ובמיוחד בזמן האחרון, מאחר ואני לא עובד כבר זמן רב. האם אמא יכולה לקרוא לבן שלה "מטומטם וחסר יכולות" בגלל שלא סגר את שפורפרת הטלפון .. זה מוצדק, או מוגזם למדי ? או, למשל, לצלצל לחברה שלי, ולשאול אותה שאלות על מה אני עושה ואיך, בגלל שלא רציתי לענות לה ? לא שיש לזה סיבה, היא מתעניינת רק שקורה משהו מעניין ולא על בסיס קבוע. או, להאשים את הילדים בעזיבה של בן זוג שני ? האם יכול להיות כזה מצב ? או שזה מוגזם ? עזרו לי, להבין את המצב, אם יש צורך, אספר את כל מה שעובר עלי. אגב, יש פה מישהו מקצועי ? :)

שלום אלמוני, אני לא מקצועית, אלא רק גולשת עם ידע (מהחיים). אולי, אם תספר על עצמך פרטים כמו: בן כמה אתה? ממתי התחילו הבלגנים עם אימא (כלומר: האם רק לאחרונה או שתמיד)? לפני כמה זמן עזב בן זוגה של אימא? עדי

שלום, יש פה צוות מקצועי... אם אתה מעוניין בתגובה שלהם, תמתין מעט, משום שהם לא נמצאים פה כל היום, אלא בד"כ בשעות הערב המאוחרות... ואני מאמינה, שככל שתיתן יותר פרטים, כך יהיה יותר קל להבין.

some one שלום רב, הרבה פרטים חסרים להשלמת התמונה: בן כמה אתה, מצבך בחיים, מה הבעיה (בתיאור פשוט וברור) ומה למעשה אתה מעוניין לשאול... וכן, יש פה לא מעט אנשי מקצוע וכמו כן גולשים נפלאים שיכולים לייעץ ולתמוך לא פחות טוב מה"מיקצועיים"... שבת שלום, טלי פרידמן

היום התעוררתי בשבע בבוקר (!!!). אתם מאמינים? לא יכולתי לישון בשקט. החלטה שעשיתי אתמול ושאני לא שלמה איתה לא נותנת לי להירגע. אני עצבנית נורא ודי חוששת מהעתיד. אני מנסה לשלוט במצב אבל מפחדת להיכנע. רוצה להסביר לכם למה אבל זה ארוך מידי ומסובך מידי. אז... מקווה לעשות את ההחלטה הנכונה בשבילי( בעוד כמה שעות). שיהיה בוקר טוב לכולנו.

לא יודעים....לא כואב~~~~!!!!!

כאחד שמבין מה את עוברת (אני הולך לישון ב- 12 וקם ב- 4 בבוקר ) יש לי רק פתרון טוב אחד בשבילך - תקבלי את ההחלטה הנכונה תמיד לפני שאת הולכת לישון (גם אם תגרמי למישהו אחר לא לישון בגלל זה אבל לפחות הבעיה שלך תיפתר)

ליהי.... יכולנו להיפגש הבוקר... אני נרדמתי רק לקראת שבע... ומכיוון שאני כותבת כמה שעות אחרייך... עשית את ההחלטה הנכונה (והמסתורית)?

עשיתי. מקווה שלא אתחרט. עכשיו כשאני אחרי, וכבר השלמתי עם המצב- אני יותר רגועה. מה שלומך נשמתי הציפורית..?

סוזי אני השארתי לך תשובה לשאלתך בעמוד 498 בהמשך אחרי תשובתו של ד"ר אבני , פסיכיאטר הפורום.

תודה רבה רבה לך על תשובתך. היום אמא עברה את הטיפול הראשון, היא אמרה שסתם חיברו לה אלקטרודות ונתנו לה זריקה אבל בעצם לא עשו לה כלום - שזה טוב אני מנחיה כי זה אומר שהיא לא הרגישה כלום דיברתי עם הרופא והוא אמר לי שהכל היה בסדר. אבל עד שלא דיברתי איתה הייתי נורא במתח, עכשיו נרגעתי. שיהיה לך סוף שבוע נעים ונחמד.

לא מה פיתאום היא לא חייבת להיות מדוכאת היא יכולה להיות עצמה ומה שהיא אני אשתדל לקבל אותה כמו שהיא

אור, לא שאלתי את זה ברצינות... ברור לי שאדם שסובל מדכאון יהיה האחרון לשפוט אחרים... או לפחות ככה אני מקווה...

חבוב אולי תחליף את השם ....למשהו אחר עוד יחשבו שזה אני אינעל ראבאק!!!!

רציתי לברר למה מיועדות הבדיקות דם הנ"ל ס.ד , SMAC ,B12 ,ACID ,FOLIC , TSH , FT4 , TT3 ומה הם באות לברר? [email protected]

זה נראה כמו בדיקות של בלוטת התריס (בין היתר)... ייתכן ויש לך תת-פעילות או עודף פעילות של הבלוטה.

למשה, חבל שלא שאלת רופא משפחה, אבל: 1. את הראשון לא הבנתי. 2. FT4, TT3, TSH -אלה הם הורמונים המיוצרים על ידי בלוטת התריס. 3. ברזל וחומצה פולית - לעיתים יש מחסור בהם, עקב דיאטה (ולנשים שמתכננות הריון ממליצים לקחת חומצה פולית 3 חודשים לפני(. 4. B12 - לעיתים יש מחסור בויטמין זה (אם אני לא טועה הוא מסיס בשומן) עקב צמחונות או דיאטה. 5. SMAC - לא נתקלתי בזה. עדי

משה שלום רב, לקבלת תשובה אנא פנה לפורום המטולוגיה או רפואה כללית. כאן אנו עוסקים בייעוץ ותמיכה נפשית. שבת שלום, טלי פרידמן

האם קיימות קבוצות תמיכה לאנשים בעלי בעיות חברתיות/ בעיות ביצירת קשרים חברתיים וכו' ואם כן איך ניתן להגיע אליהן?

יעל אכן מתקיימות קבוצות כאלה. מציע לך להתעניין בבית הספר לעבודה סוציאלית הקרוב למקום מגוריך.

יעל, אני חסידה מאוד גדולה של קבוצות כאלה. רק לפעמים, זה יכול להרוס. עדי

יעל שלום רב, אני ממליצה לך לבדוק באתר של המרכז לעזרה עצמית מה קיים: www.selfhelp.org/list.html חוץ מזה, אם את מעוניינת בקבוצות טיפוליות, את יכולה להרים טלפון לתחנה לבריאות הנפש הקרובה לאזור מגורייך ולבדוק האם מתקיימת אצלם כעת קבוצה מסוג זה. שבת שלום, טלי פרידמן

אני בן 25, סטודנט למנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. אצלנו לא מקובל לקיים מערכת יחסים מינית עם הכלה לפני התחונה. כחלופה ,בכדי לפרוק את המתח המיני אני מזדווג עם עיזה שבבעלות המשפחה. הבעיה היא שאני מתחיל להתקשר אליה רגשית. החתונה מתקרבת ואני מרגיש שנקלעתי למצב של ביגאמיה כפויה ואיני מעוניין בכך. היא נורא נהנת מהקשר המיני ונראה כי מגיב אלי גרשית... היתם צריכים לראות איזה מבט רך ואוהב היא מפנה אלי כשאני מתקרב אליה . לאחר הפורקן המשותף אני נרדם בחיקה וחש את רגשותיה חמים כלפי. נראה לי שלקשר ביננו אין עתיד ואני מסוים לסיימו למרות הקושי הרגשי המתלווה להחלטתי. איך יוצאים מזה ?? האם לפנות לטיפול אצל סקסולוג ?? האם טיפול זוגי יעזור ? האם יש מקום לתת לעיזה תרופות נוגדות דכאון ?? מתאר לעצמי שפניתי מעוררת הרמת גבה או אף חיוך אבל אני מעוניין לקבל מידע רלוונטי. מישהו\י התנסה בחויותת דומות ?? שמעתי שיש נשים ללא בני זוג שכשהן מיוחמות מזדווגות עם כלבים גדולים .. האם זה נכון או מדובר סתם בהשמצות ? אנא אל תשפטו לחומרה אני לא סוטה מלידה .אודה על יעוץ והכוונה בנדון.

נו באמת!!!זאת גזענות לשמה. אם לא היית מכנה את עצמך בשם אחמד? אני מקווה שאף אחד לא יתיחס אלייך!

לא !!! זו אינה גזענות ... אלא דרך לתעל את הכאב על 200 הרוגים חפים מפשע של אינטיפדת אל אקסה. היום הסתובבו (או אולי מסתובבים ) מחבלים בסמוך לביתי אולי בסיוע של ערבים מקומיים. אני מרגיש חופשי להתבטא כך בפורום טיפול נפשי ופסיכיאטריה... זו הכותרת נכון ? אם מנהל הפורום יראה זאת לנכון ימחק את הודעתי. מה לעשות ? אני לא עד כדי כך יפה נפש שפוי !!. מרגיש צורך לבטא את כעס בדרך הכי מגעילה שמצאתי. אגב... אני לא ימני קיצוני ולא שונא ערבים . אנחנו במלחמה ואני מגיב מהבטן בהומור מגעיל.

האם אתה מכיר עיזה קטטונית ?

משעמם לכם, אה?

ישנם פה אנשים עם בעיות אמיתיות ואתם תופסיפ עמוד שלם עם השטויות שלכם...לא חבל?

פעם הבאה תיזהר לא להתכופף ....כי שמעתי שמסתובב חמור!!!!!

הייי,כן צודקת זה נראה לי לכיון של שינוי במראה חיצוני, כי אחרת מאיזה סיבה יש לומר השתנית.משלום וביי?!לא הגיוני. וכן הרבה פעמים קורה לי שאני משתתקת .נראה לי אני יודעת!כאשר בנות מדברות אני מקשיבה מרגישה שהם מדברות ברצף ואני בחוץ מהם ואז עוד יותר ההרגשה לשתוק הפחד שאני ידבר והם לא התיחסו אלי ממש וימשיכו בשלהם .ואני ישאר אם עצמי במשפט אחד. או פשוט פחד שאינני יודעת מימה?........... הרה אני כול כך מפחדת שהכול יחזור.... אני מרגישה שהשתניתי אבל אולייי טיפה אחת ממש טיפ טיפה. הרה אני כול כך מפחדת אסור לי שהכול יחזור לאותה מצב של העבר היה לי תקופה מאוד ארוכככככה וקשה...... אני לא רוצה עוד ככה.... אייך אלייי להתחיל להפסיק לזלזל באנשים:בצורת מעבירה קרירות אי יחס סנובית. כול כך מפריע לי אני לא יודעת אייך להתחיל לשנות גישה זאת???????????.??? ובכלל אייך בכלל להתחיל לפתח שיחה מאוד מפחיד אותי, הריי אני כלל לא מכירה אותם. הרה אני כול כך מפוחדת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אוהבת גלית

אבל מה שלא יתייחסו אלייך? בעיקר בצבא, שזה מקום חדש לכולן (בטירונות); אף-אחת לא צריכה לדעת מה היו הקשרים החברתיים שלך בעבר... אלא אם כן תבחרי לספר... את חוששת להצטרף לשיחה? תנסי לפתוח בשיחה... להתעניין אצל בנות מאיפה הן בארץ, תחביבים - אני מאמינה שתמצאי בנות עם תחביבים כמו שלך. אני יודעת, זה לא פשוט לגשת סתם למישהי שאת לא מכירה, ולשאול שאלות, אבל זה היתרון בטירונות - אין קשרים קודמים, הכל חדש... זה זמן מצויין לפתוח דף חברתי חדש... לפחד זה לגיטימי... מי לא חושש משינויים גדולים בחיים (גיוס לדוגמא)? אבל את צריכה לשים את הפחד בתוך מסגרת... להגביל אותו... לא לתת לו להשתלט על החיים. אם לא תתמודדי עם הפחד, אין ספק שהוא ינצח. ומה ייצא לך מזה? תמשיכי לחיות בחששות מהעבר... זה קצת חבל, לא? את יודעת, אני ממש לא מחבבת בני-אדם... למה? סיפור ארוך שלא שייך לנושא... אבל! עבדתי מול אנשים, והצלחתי לעשות את זה על הצד הטוב ביותר... נהניתי מזה? ממש לא. האנשים שעמדו מולי הרגישו את זה? ממש לא. זה הכל עניין של גישה... אני לא נותנת לאף-אחד לזלזל בי, ומצד שני לא משדרת את הקרירות שאת מתייחסת אליה. תחייכי כשצריך, תביעי דעה כשיש לך. את לא חייבת להיות חלק מהעדר, אבל גם לא הכבשה השחורה... תמצאי לך מקום טוב בין המרכז לשוליים, ככה לא תתבלטי מדי ולא תישארי בחוץ.

איך מחזירים לחיים את ציפור הנפש? היא מתה כבר הרבה שנים... המנעולים של המגירות כבר מזמן החלידו. צרור המפתחות הלך לאיבוד אי-שם במבוך... ואין סט רזרבי.

as allways - u r saying your words in such a pretty way but................ hera, this is not true about u - someone that realy dead inside can"t be so sensetive to others, can"t be so generuse for the world,the animals and the nature............... maybe she is sleeping, u just need to find the right way to wake her up............ :) anat

חשבתי לפנות למיכל סנונית... :-) אולי היא יודעת את התשובות... הרבה יותר קל לי להיות רגישה לאחרים... כלפיי עצמי אין בי שום רחמים/אהדה/סימפטיה/אמפטיה... תבחרי איזה שאת רוצה...

שלום רב, בתי מאוננת בתדירות גבוהה. עלי לציין שהילדה חוותה גירושים. אנו כהורים מתגוררים בשני בתים נפרדים. כשהיא יודעת שהיא הולכת לאבא שלה, וכשהיא אצלו, היא מתבודדת בעיקר מול הטלוויזיה, בוהה ומאוננת. חשוב לי לציין שלא מדובר פה ב"אבא סוטה" כפי שהדבר עלול להשתמע. א. האם זו תופעה טבעית? ב. האם הילדה במצוקה? ג. האם היא חולפת ? ד. כיצד עלי להגיב לפני הילדה? ה. כיצד לפעול באופן כללי? (לפנות לפסיכולוג ילדים?) בתודה מראש

אורנה, א. אולי מגרד לילדה באיזור הזה? ב. אם לא מגרד לה, כדאי להבהיר לה (בצורה שתבין) שזה דבר שעושים אותו בחדר בצנעה ולא מול כולם. עדי

עדי שלום. לא, לצערי אין זה גרוד, אלא בדיוק מה שזה. יש פה באמת אלמנט של לחץ נפשי, אולי עקב הגרושין והעובדה שיש אמא בבית של אמא ואבא בבית של אבא ואז לאן אני בעצם שייכת? אורנה

אורנה שלום הנושא נדון מספר פעמים בפורום, להלן שני קישורים רלוונטיים לתשובות של רוית: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=65494&t=65337 http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=53692&t=53506 בשורה התחתונה, האוננות היא תופעה טבעית אצל ילדים, אולם חשוב להציב גבולות לגבי פומביות העניין. במידה ואת מרגישה שהילדה במצוקה כדאי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים בלי קשר לנושא האוננות. באותה הזדמנות תוכלי גם להתייעץ בנושא זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר אורן קפלן שבת שלום. תודה על הקישורים הם עזרו לי מאד. סך הכל יומיים שאני מכירה את הפורום הזה, ובכלל את השימוש ב"כלי" מעין זה. נרגעתי קצת. שוב תודה. אורנה

רציתי ככה לחלוק עם כולכם ששלוש שנים אחרי המשבר ההוא , הטיפול , התרופות והשינוי שחל בחיי ( בהתחלה לרעה ואח"כ עם הצמיחה - לטובה ) אחרי כל זה ואחרי שהאמנתי שאין מוצא וסיכוי ... הכל באמת טוב מצאתי את אהובי , התחתנתי ולפני כמה ימים גיליתי שאני בהריון ( רצוי רצוי רצוי ) הרבה פעמים אני קוראת כאן דברים שמזכירים לי ימים קשים שהיו לי. מרגישה היום שעברתי את כל הדרך כולה . מאחלת לכולכם הרבה שלווה שמחה ואהבה. שרון .

שרון......... איזה כיף לקרוא מה שכתבת. אז יש סיכוי ,הא? יש סיכוי שהתקופה הרעה תעבור? שאני ארגיש פחות בודדה? פחות מרוקנת? יותר מאושרת? יש?

ליהי יקירתי! תאמיני לי שתמיד זה יגיע. רק לא להתייאש. גם אם נדמה שאפסו כל התקוות, זה מגיע בבום נהדר! ואני מדברת מנסיון! אז למה שתשבי ותרחמי על עצמך? זה רק מקלקל את המבט היפה שבעיניים ומכרכם את הפנים.. כמובן שאת צריכה לעזור לו להגיע. והיום ישנן דרכים רבות אבל הוא ישנו שם מחכה לך שתגיעי! קראת את דברי שרון???

הרה מתוקיתתתתתתתתת. מה שלומך? אצלי משתפר, אבל עדיין קשה. הרה כול כך מסובך לי להתחיל לשנות את הקשיים בעבר.אני יודעת שאולי זה החלק שגרם לי להההרבההההה קשיים חברתיים. אבל לפעמים כמו שאמרתי הכול קורה לי הפוך,למשל פתאום אני משתתקת,ולא ייודעת למה. או ההתנהגות הקרירות חוסר יחס סנוביות ....התנהגות כזו משדרת תלכו מימני ואני מכם. ואז אני מרגישה מה שאני מרגישה,כמובן יחס גורר יחס.אבל זו דרך שאני צריכה לסיים לה סוף, אבל לא מצליח לי. הרה לפעמים אני מפחדת להכנס לשיחת בנות אני לא מסוגלת להכנס.לא יודעת מה עוצר אותי לדבר. הרה אני כול כך מפחדת שהכול יחזור לקדמותו. ובקשר לתגובות שקיבלתי מאנשים מהעבר.האם זה לטובה?!לא יודעת.זה כנראה למראה נראה לי כי אחרת אייך אפשר לומר לבן אדם ללא להכיר אותו. השתנית.(משלום והיי וביי אי אפשר לדעת אם השתנית או לא??????נכון?????או שאני טועה) מחכהההההההההה אההה, אני מתגייסת לטירונות.

היי, העיקר שמשהו משתפר... השינוי לא בא בבת-אחת... אבל ברגע שעושים את הצעד הראשון כבר יותר קל. פעם הבאה שאת נמצאת בחברת אנשים, תהיי ערנית לגבי מה שקורה איתך - תשימי לב בדיוק מתי את משתתקת... אולי זה קשור לנושאים מסויימים? מה באמת עוצר אותך מלדבר? פחד מביקורת? יכול להיות שאדם אחד טועה... אבל כתבת שיותר מאדם אחד אמר לך שחל בך שינוי, אז כנראה שיש אמת בדברים, למרות שאת לא יכולה לראות את זה.

מה עושים כשמרגישים שאין כוח לעשות את הצעד לשינוי? כשדקה לפני שעוברים את הגבול מהססים ומתחילים כל הפחדים להשתלט? כשאני יודעת, שהנה, אני חזקה, הנה אני יכולה לעשות את זה, והנה- מישהו מגיש לי כרטיס, בלי להתאמץ בכלל- כרטיס אל חיים חדשים- אבל דווקא אז, פתאום רוצים לסגת... לחזור לחרא, שם מסריח אבל לפחות הריח כבר מוכר. והחרא גם חם. וקר שם בחוץ. ומה יהיה? אני יודעת מה אני צריכה לעשות. אבל- פוחדת לסגור את הדלת, עדיין מסתכלת אחורה כל הזמן ושואלת את עצמי אם יש לי אומץ להיפרד מהעבר... ואני מודה, שאני פוחדת. זה כמו שמטפסים על הר גבוה- אומרים לך לא להסתכל למטה. להסתכל רק למעלה, אחרת מפחיד להמשיך. אז אני מרגישה שאני פוחדת לטפס .כל הזמן אני מסתכלת אחורה.... וכל צעד קדימה נראה לי כל כך קשה וכל כך מפחיד...

עוצרים רגע בשוליים... לוקחים נשימה עמוקה... נחים קצת וממשיכים בדרך - וכי אילו ברירות אחרות יש? להסתובב אחורה? זה מפתה מאוד... אין כמו לחזור למקום מוכר, גם אם הוא לא בדיוק גן-עדן... אבל אז כל ההישגים הקטנים נמחקים. "מה יהיה, מה יהיה? טוב יהיה, טוב מאוד. כי גרוע מזה לא יכול להיות." ליהי, אם לא היית פוחדת להיפרד מהעבר, הייתי אומרת לך שאת לא אנושית!!!

ליהי תקשיבי! ככל שתלכי לעתיד, ההווה המפחיד יהפוך לעבר והעתיד הלא מוכר יהפוך למוכר ולהווה. ובמקום להתפלסף. אל נא תסתכלי אחורה(זוכרת את אשת לוט???) רק קדימה ותברכי את עצמך!!! קדימה ליהי, את יכולה!!

היי לילו, מה קורה , את כאן או שפרשת?

hi lihi........ i think we all know what u feel - yes it"s hard but we can do it because one of the best things at the human kind is the ability to get use to new things new places and to improve what needs to be improved........ i saw this feer many times - when i was in the hospital, there were some people that it was there 5 time there - they r allways coming back because it"s easier to give up and like u said - to go back to where they allready know..................... this is not the right way..... be strong and keep on pushing yourself up................:)

לדר' אבני שלום. תודה על תשובתך מה-25 לחודש. לשאלתך, אני סובל מדיכאון ממושך, הפוקד אותי מדי כמה שנים, מאז גיל 15 (אני היום בן 32). אבחנה זו ניתנה לי לפני כשנה ע"י פסיכיאטר. התרופה אותה אני לוקח מאז היא דפרקסאן 100 מ"ג ליום. באשר לחלקה השני של שאלתך, איני בטוח מהי רמת הדיכאון שלי, אך אני מעריך, שבזמנים בהם סבלתי מכך, היה זה דיכאון בסדר גודל בינוני. כאמור, אמר אותו רופא, כי כל נסיון לטיפול חלופי לתרופה הנ"ל הנו בגדר לקיחת סיכון, וסביר שהדיכאון יחזור, דבר שאיני מעוניין לחוות עוד. אני כרגע בטיפול פסיכולוגי, ולמעשה היה זה הפסיכולוג שהפנה אותי, מעט אחרי שהתחלתי להפגש עימו, אל הפסיכיאטר. גם הוא סבור, שעלי להמשיך בטיפול התרופתי. שאלתי היא האם קיים טיפול, אולי ברפואה משלימה, שיכול לחסוך ממני את הצורך לצרוך את התרופה הנ"ל לשארית חיי, כפי שגורס אותו פסיכיאטר. בתודה- גיא.

גיא שלום לא ברור לי מדוע הוחלט שעליך לצרוך תרופה כל חייך זה שמור לאנישם עם דכאון כרוני או חוזר לרוב אחרי שנסיון הפסקה תחת פקוח נכשל ניתן לנסות טפול קוגניטיבי כטפול חליפי לא תרופתי יעיל כמו תרופות בהצלחה עמי

גיא שלום לא ברור לי מדוע הוחלט שעליך לצרוך תרופה כל חייך זה שמור לאנישם עם דכאון כרוני או חוזר לרוב אחרי שנסיון הפסקה תחת פקוח נכשל ניתן לנסות טפול קוגניטיבי כטפול חליפי לא תרופתי יעיל כמו תרופות בהצלחה עמי

אודה על תשובה =)

א. שלום למילה יש מקורות שונים. ההקשר שאני מכיר במיוחד מגיע מהיפנוזה. נהוג לחשוב שבהיפנוזה קיים מצב תודעה אחר וכינויו של המצב הזה אלטר אגו. בוודאי יש הקשרים נוספים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה אך אתה יכול עוד קצת לפרט?

BODY DYSMORPHIC DISORDER מאפיינים, דרכי טיפול וכולי... א.

א. שלום ידוע לא מעט הפשוט ביותר חפוש ביאהו או בגוגל בברכה עמי

תודה מתוקה . באמת החיוך לאט לאט חוזר אל פניי. בקצב מאד איטי, אבל יש לי סבלנות. עכשיו, לדוגמא, אני מרגישה מרוקנת. אבל, אני יודעת שאולי עוד שעה שעתיים זה יעבור. ואולי לא, גם זה בסדר. אני מוכנה להכל. אני לא כל כך מכירה אותך, לכן, הופתעתי שכתבת לי למטה שטוב לראות אותי מחייכת.. בכל אופן, אשמח לשמוע ממך יותר, ואולי לדעת עלייך קצת יותר, שלך, ליהי.

שלום יקירה.... איזה כיף לקרוא, שעכשיו אין רק ריקנות, ושהחיוך חוזר בהדרגה...

לא ממי שלי.... לא הבנת נכון- אני די מרוקנת עכשיו. אפילו מאד. אבל אולי זה זמני.... ומה שלומך ציפורה נחמדת שלי (ותפסיקי עם התרנגול- כי בשבילי את ציפור ועוד ציפור שיר, לא סתם ציפור)....? תספרי לי קצת מה עובר עלייך (ביותר משתי מילים, בבקשה!), התגעגעתי, ואיזה כיף לראות אותך פה! אז יאללה- תתחילי....

hi..... u shouldn"t be surprised......... i read some of your letters u sound like a very smart person and it"s good to hear u r smiling..................... remmber after the rain there is allways the sun.........:) and about u hera dear.................... do what people tell u and start singing........................:)))

לפני כשבועיים במהלך חופשה בעלי שהה זמן ארוך מידי בסאונה ובג'קוזי וכתוצאה מכך הוא חש חולשה נוראית וסחרחורות איומות הוא היה חיוור ואמר שיש לו דופק מואץ וקוצר נשימה. פנינו לבית החולים שם טיפלו בו בסחרחורות וטענו בסופו של דבר שזה בגלל הסאונה והג'קוזי ושכעבור כמה ימי מנוחה ושתיה מרובה זה יעבור. כעבור כ-ארבעה ימים כשהסחרוחורת לא עברה ואיתה ההרגשה הכללית הרעה פנינו למס' רופאים לביצוע בדיקות שונות. בדיקת עיניים היתה תקינה. בדיקת אוזנים למשהו שקשרו לאוזן פנימית היתה תקינה. בדיקה נאורולוגית היתה תקינה וכולם קבעו שמדובר בחרדה כתוצאה מהארוע והוא מקבל היום תרופה בשם אלפרליד 0.25. במשך כארבעה ימים בעלי חש בטוב, חזר לעבודה ולתפקוד רגיל ואילו היום הוא שוב חש ברע עד כדי כך שהוא הזעיק אותי הביתה הוא רעד בכל גופו, צמרמורות חום וקור אי שקט דפיקות לב ולחץ באוזנים ממש אי אפשר לדבר לידו זה מפריע לו. האם כל התופעות האלה קשורות לאיזה שהוא התקף חרדה ואם כן למה התרופה שהוא לוקח (.5 כדור בבוקר 0.5 כדור בצהריים אם צריך ו1 כדור בערב) לא מרגיע את זה לפני שזה מתחיל. ואם זו לא חרדה באיזה כיוון לחפש? אנחנו ממש אובדי עיצות תודה על הסבלנות וסליחה על האורך

נוצי שלום אם מדובר בהתקף חרדה צריך להיות גם הקשר נפשי לעניין. במקרה כזה כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי מתאים כדי לטפל במקור החרדה. החרדה יכולה לנבוע ישירות מהאירוע שתיארת שיתכן שיצר תגובות גופניות קיצוניות ואלו עלולות לגרום אסוציאציה של נזק גופני או אפילו מוות, ואז נוצרת מעין "התניה" של חרדה, או יתכן שמדובר במקור אחר לחלוטין שלא קשור דווקא לאירוע הספציפי. להלן השיטות המקובלות לטיפול בחרדה כפי שסקרתי מספר פעמים באתר. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר אורן שלום ותודה על התשובה המפורטת. רציתי לדעת איך אפשר לאבחן בודאות שמדובר בחרדה ולא במחלה אמיתית שגורמת לו לא להרגיש טוב וזה מבהיל אותו ורק אז הוא נכנס לחרדה. אדם צעיר שכל חייו היה בריא והתגבר על מחלות בכוחות עצמו מגלה פתאום שהוא לא ממש יכול לתפקד ולא ללכת לעבודה כי יש לו סחרור או צרבות או כל דבר אחר והוא נלחץ מזה כי יש לו אחריות כי הוא לא רגיל להרגיש כך אז זה טבעי שהוא יהיה חרד אבל זה יגמר כשהבעיה הרפואית תפתר לא? אז איך יודעים אם זה בעיה רפואית או חרדה?

אם את מעוניינת במידע רלוונטי בנושא החרדה הכנסי לאתר הבא: www.panicdisorder.up.co.il לפי מה שכתבת והתרופה שבעלך מקבל, אני לא בטוחה שחרדה זוהי האבחנה הנכונה בכל מקרה כדי לך ללכת לאיבחון אצל יותר מרופא אחד. בהצלחה!

תודה דנה. גם לי לא נראה שמדובר בחרדה אלא בבעיה רפואית שעוד לא עלו עליה ובודאי תתגלה בבדיקות נוספות שהוא יעשה. בהתחלה זה נראה היה שהארוע באילת הביא בעקבותיו את החרדה הזו אבל אינסטינקטיבית אני חושבת שזה כבר נמר או שזה עורר בעיה רפואית והבעיה היא למצוא אותה לטפל בה ואז נוכל לחזור לחיים נורמליים. תודה שהשבת לי

שלום. אני בת 27 ,אם לילדה בת שנתיים ונשואה 6 שנים. המין עם בעלי לא משהו (בלשון המעטה) ובכלל, היחסים איתו במהלך נישואינו לא היו מספקים לא רגשית ולא גופנית. עכשיו אני מנסה לשפר את הקשר עם בעלי, אנחנו פנינו לייעוץ זוגי (לא מיני) ומבחינת תקשורת - קצת יותר טוב, אבל המין... אני לא מסוגלת להתנשק אתו (זה מגעיל אותי!) אני לא נהנית לשכב איתו (אני רק מחכה שהאקט יסתיים) ולפעמים אני מוצאת את עצמי בוכה תוך כדי מרוב יאוש. (הוא לא שם לב לזה, והוא לא מודע למצב.) אני לא יודעת מה לעשות! האם לדבר איתו על זה? - איך אפשר לדבר איתו מבלי שיפגע? לנסות לשנות דברים? - איך ? אני ממש מיואשת! חשוב לציין שאני אישה מאד מינית, ובקשרים אחרים שהיו לי מאד נהניתי מהמין ומהנשיקות. פשוט שאיתו זה לא זה! מה עושים?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!

את בחורה צעירה . יש לך צורך וזכות להרגיש מסופקת בכל המובנים. מאידך,לדעתי את צריכה לשאול את עצמך כיצד איפשרת לעצמך להגיע למצב הקשה שאת מתארת. איך את מסוגלת לחיות עם בעל שאת נגעלת להתנשק איתו ?? נוחות, פחד משינוי,חשש לפגוע ו\או להפגע ,סיבה אחרת. את מאוד מינית ,צעירה, ונגעלת מבעלך.... תפרדי ממנו חבל על הזמן. סליחה על הישירות. לדעתי את דוחה את הקץ.

ואו!... הסיפור הזה מוכר לי מאיפושהוא.... גם אני עברתי את מה שאת מתארת עם החבר הקודם שלי. כשגרנו יחד, פתאום הכל הגעיל אותי בו ונמנעתי כמה שיכולתי מכל סוג של מגע איתו. וגם אני טיפוס מאד מיני, אז את בטח יודעת כמה זה מלחיץ כשפתאום פשוט "לא בא לך" וזה לא עובר.... את לא רוצה לשמוע מה דעתי, תאמיני לי שלא. רק רציתי להשתתף בהרגשה שלך. ואני רק אגיד לך, שזה סימן לא טוב. זה כל מה שאגיד.

מיקי וצביקה... לפני שנפרדים (שזו גם אפשרות), רצוי לעשות ברור מעמיק של המצב...

מיקי שלום הנושא חייב לעלות בינכם, אחרת הוא לא יפתר. אם אתם נמצאים בטיפול זוגי, זה המקום להעלות את הנושא. המיניות היא חלק מהזוגיות ולכן גם אם אין מדובר בטיפול מיני זהו נושא לגיטימי וחשוב ביותר לשיחה. האם אי המשיכה לבעלך היתה תמיד, גם כשהכרתם אחד את השני לפני הנישואין? בברכה ד"ר אורן קפלן

שוב שלום. כשהכרנו, הכל היה בשבילי נהדר. הוא, בניגוד אליי לא מיני כל כך , וכל פעם שיזמתי משהו, הוא היה נענה בשמחה, אבל קרו מקרים שהוא שאל אותי אם זה כל מה שיש לי בראש, ואז נעשה השינוי אצלי, כי פתאום הרגשתי כאילו אני איזו "מופקרת" שרק רוצה מין. בקשר ליעוץ - אני מפחדת להעלות את הנושא שם, מכיוון שגם ככה היה מאד קשה לשכנע אותו ללכת ליעוץ, הוא אדם מאד סגור שלא אוהב לשתף אף אחד בשום דבר, ואני פוחדת שאם ניגע בנושא שהוא כ"כ אינטימי הוא פשוט לא ילך לשם יותר. יצא לנו לדבר על זה לא פעם, אבל זה לא עוזר. זה עיניין של משיכה בין השאר, ובד"כ המשיכה הזו לא קיימת. (קורה לפעמים שכן, אבל זה נדיר ביותר). אני אודה לך על תשובה.

איך בכלל ניתן לענות על שאילותייך ? מבלי להבין מה הניע אותך להתקשר עם אדם שלא עומד בתחרות מול מיניות טובה שהכרת בעבר? ( שלא לדבר על רגש). אולי יש מקום שתעשי קודם בירור עם ועל עצמך.

האם ישנו הסבר לתופעה שנקראת בולימיה. אני מניחה שחקרו את התופעה....... מהן הסיבות להווצרות הפרעה זו? אני בחורה בת 25 שפתחה הפרעה זו בשנה האחרונה לאחר לידה. מה בעברי יכול היה לגרום לכך? יש לציין כי בבית משקל ודיאטות לא היו נושאי שיחה אף פעם. נורא מסקרן אותי לדעת - מה גרם לי לפתח הפרעה זו. בתודה מראש

רוית שלום אין ספק שהדבר מסקרן אותך. לצערי אינני יודע לענות תשובה. אין תשובה כללית שנכונה לכולם ולכן חשוב שתפני לטיפול כדי לפתור את הבעיה באופן שנכון עבורך. אם את רוצה לקרוא קצת בנושא אני ממליץ על "נשים אוכלות את עצמן" של מירה דנה ומרילין לורנס. בברכה ד"ר אורן קפלן

הייייייי דברתי איתך לפני הרבה זמן, אני יזכיר..... היום נכנסתי"לבדידות" רציתי לראות את התשובות שהיו רושמים לי.. וראיתי את תשובתך שכול כך עזרה לי"אם אין מי שיעמוד מאחוריך וידחוף אותך קדימה- תדחפי את עצמך..." כן כול כך עוזר לי .... היום הגיעה היום אני ממש כרגע מתגייסת בימים אלה.... וכול כך מפחדת אלוהים......כמה שאני מפחדת אין לי תיאור למילים ליהי ממש כואב לי הפחד משתק אותי הפחד לא להסתדר,הפחד להתנהג בצורה לנגד רצוני.. הכוונה לא להיות אני, בהרבה מצבים בתיכון או בכלל אני מתנהגת בקרירות חוסר יחס מנסה להיות יותר עם עצמי לבד.. דבר שזה הפוך זה כול כך קשה לי להיות כך ולצערי אני מאוד מתקשה בלשנות זאת למרות המעמצים אני לא מצליחה כשזה מגיעה אני פתאום גלית אחרת שותקת כמו דג ומתנהגת בצורה לא יפה.. אני יודעת שהסנוביות והכול זה מפחד שלהיות לבד. כול כך עצוב לי.. הימים עוברים והזמן כבר כרב הפחד יותר עצום אבל.......... רק דמעות יש לי לנגב כול היום. ליהי את הרבה כאן אני רואה אני השמח מאודדד לתשובה מחכההההה

גלית, הלוואי שידעתי איך לעזור לך. אבל אנחנו נורא דומות בקטע הזה. גם אני פוחדת (מאד) מהתחלות חדשות, מאנשים חדשים, מתרגשת לפני כל התחלה חדשה. כל התחלה היא בשבילי ממש סבל. וזה גם הקושי להתנתק מהעבר. להבין שנגמר פרק אחד בחיים ושצריך לעבור הלאה. אבל יקירתי, אין ברירה. מי שרוצה לשרוד בעולם הזה, אסור לו להיכנע לפחד. הוא חייב להילחם. ולפעמים, כמו שאמרתי, אין מי שידחוף, אין מי שיתמוך, אז פשוט.... דוחפים את עצמנו. בעלייה. נגד כיוון הרוח. אז תנסי, מה כבר יקרה, תכירי חברה חדשים בצבא, אולי תהיי לבד בהתחלה אבל עם הזמן, תכירי את האנשים שיש להם לב טוב, ושיאהבו להיות בחברתך. עם האנשים האלו, אולי תוכלי להרגיש בנוח להיות מי שאת ולא לשים את המסיכה. צבא הוא אכן התמודדות לא קלה. מהמון בחינות. אבל, כל כך הרבה אנשים עוברים את זה- וגם את תעברי. תהיי מוכנה מראש לקשיים- ואז אולי יהיה לך יותר קל להתמודד. גיל 18 הוא גיל שעדיין לא נבנתה אישיות מגובשת, אז בטח, תעברי גם את כל מיני שינויים, בטח יהיו לך חוויות טובות וגם פחות טובות (כמו כל דבר בחיים). אל תחששי, יהיה בסדר. פשוט תחליטי שאת קופצת למיים ו........לומדת לשחות, אפילו שקצת קר וטובעים קצת בהתחלה ובולעים קצת מיים. בסוף תצליחי לשחות, ייקח כמה שייקח. רק מה הרבה סבלנות. סבלנות היא מילת הקסם. תסתכלי על כל הקושי כאתגר. ותחליטי שאת מנצחת בשביל עצמך. לא בשביל אף אחד אחר. מקווה שעזרתי במשהו, ליהי.