שירים שבלב

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

01/12/2001 | 16:51 | מאת: ענבר

לפעמים/ אביב גפן לפעמים עננים של דמעות בראשך מצטברים ואתה הגאה,טומן את ראשך ובוכה. אם מטוס של פחדים וטייס של עצבות נוחת על המוח הוא עוד מעט יטוס את הפכת לאביר ללא כוח תרד קצת מהסוס. פיתרון לא מוצא תנו לי שמחה ואקנה איפה את,איפה את אהבתינו זורמת לאט, רחוקה תל אביב וקרב האביב אסור לשכוח הגיע זמן יפה אם לא רואים את הסוף נסה לקחת ימינה בסוף אתה תראה. כן, לפעמים זה קורה לפעמים. הקנאה/ אביב גפן ליבי נפל אל בור קנאה האם תתני לו יד ואל תרגישי בטוחה הוא לא יזעק לעד אם תגרדי לי את פצעי אני ארצח אותך עזבו אותי כבר לפניך וזה לא כאב כל כך. תני לי את הכוח שוב להתעודד כי כמו גשם על המים אותך אני אוהב תני לי את הכוח שוב להתעודד כי כמו גשם על המים עכשיו אני פוחד. אל תקטפי פרי אמונים מתוך עצי תקווה ואל תתני לשמך להיות כמו רעש של צפירה אל תגלי את סודותיך לתוך אוזנו של זר וכשאחזור האם קולי עוד ישמע מוכר? ותני לי את הכוח.... אני שבוי שבור של תלות בקרב האהבה האם תשחררי אותי מכלא הקנאה... לא קל/ היהודים את כל הזמן בוכה שאין לך ילד והפרחים אצלך בגן הם רק נובלים והזמן שלך הוא רץ ממש כמו ילד ויש לו כוח הוא מושך אבל בגילך זה לא קל מישהו קם וחותך, הוא הולך לא קל, תודי את פוחדת זה לא קל כמה רצית להמשיך ואמרת חבל זה לא קל את פותחת את הראש עם איזה ספר מחברת את המילים לדמיונות הפסיכולוג שלך אומר שאין לך בעיות עם קשר אבל גם ככה הוא הולך זה לא בשבילך יש משהו באויר ואת משערת שזהו חלק מהיופי של הסוף ןהחלום שלך לקראת אמצע הדרך אז את יוצאת להפסקה ואת מחכה... ענבר.

01/12/2001 | 17:04 | מאת: HERA

למה ליבך נוגה עכשיו?

01/12/2001 | 17:31 | מאת: ענבר

היי לכולם, עבר הרבה זמן מאז שכתבתי פה בפורום, אני מאמינה שיש פה אנשים שמכירים אותי אולי גם בשם אחר, דרך המחשב, טלפון, פגישות ידידותיות ופחות ידידותיות. יהיו אנשים שיבחרו לא להגיב, ואני אבין אם לא. חזרתי לפה כי קשה לי. אני לא בטוחה למה, אולי רק כדי להרגיש שנשאר עוד מישהו שמקשיב שם לשבור את תחושת הבדידות הזאת. ואולי אפילו לחפש מקום תומך שאפשר לכתוב בו, אולי. אני מקווה שאוכל לפתוח דף חדש, ואם פגעתי במישהו- אני מצטערת. שלכם, ענבר

01/12/2001 | 17:32 | מאת: ליהי

את לא לבד...

01/12/2001 | 17:54 | מאת: noname

ריגשת אותי, אין לך מושג עד כמה... חשבתי אבל שזה מובן מאליו, שאני תמיד אהיה אדם שאקשיב שם, כל עוד אני אהיה... זה יהיה קשה, לראות אותך כותבת כאן... ויש לי את הסיבות שלי... אבל לא תמיד טוב להתנתק מכל מה שרוצים לא לזכור, ומי כמוני יודעת זאת עכשיו. אז אני אהיה פה, לא חשוב במי תבחרי להיתמך ולהעזר, אני מחכה לראות אותך כותבת... דף חדש-אין דברים כאילו. אפשר להמשיך, אחרת... תמיד בשבילך, ואת יודעת, לא?

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית