פורום פסיכולוגיה קלינית

לשלומי שלומי אני הבנתי שכנראה נפגעת מתגובתי לפני כמה ימים. אז קודם כל רציתי שתדע שלא היתה לי שום כוונה לפגוע בך באופן אישי ולא באף אחד אחר. וגם לא אמרתי שצריך לכתוב דברים שקשורים רק לפורם. התכוונתי בסה"כ לקצר קצת את העיצים הלא רלוונטים של השיחות הפרטיות שהתחילו להפוך ממש לצ'אטים. זה הכל. אבל פתאום כולם התחילו לתקוף בלי לרדת לסוף דעתי. כאילו אני חדש פה ולא יודע מה קורה פה בפורם. להזכירך ולהזכיר לכל מי שקורא פה. אני ותיק פה יותר מהרבה אנשים שניכנסו לפה בזמן האחרון. ואני לא נגד שיחות פרטיות או נושאים כללים. אני חושב שזה חשוב. אבל אני חושב שלא צריך להגזים. וזה מה שקרה בזמן האחרון. ולזה התכוונתי. אז אל תנסו לחנך אותי, ולהתנהג אלי כמו טיפש. כי אני ממש לא. בכל מיקרה שלומי אתה בטח תיקרא את זה ביום ראשון אז שיהיה לך שבוע טוב. ושוב אין לי ולא היה לי דבר נגדך או נגד מישהו אחר @-----)--- איתן

הי איתן, ברוך שובך. מה שאמרת ומה שגם אני אמרתי - זכותנו. וגם זכותם של המשתתפים לחלוק עלינו. לא כדאי לפרוש בגלל ויכוח לגיטימי.

אתה צודק אדי זאת היתה טעות מרה וחמורה. סיפרו לי לאיזה בלאגן זה גרם. זה נעשה ללא מחשבה תחילה ועל זה אני מצטער. אבל אני לא חוזר על טעות פעמיים. לפחות אני משתדל. איתן

good to see u dear..........:-)

ניר שלום תודה על התשובה ועל ההזדהות אני רוצה להתייחס לדבריך במכתבך המרגש אלי אתה ציינת את סערת הרגשות שפקדה אותי בזמן שאבא קיבל התקף לב בשנת 1975 הייתי אז בן 20 ובגיל 20 בחורים או בחורות צעירים נכנסים לסערת רגשות גם בגלל פרידה מחבר או מחברה אתה העלית את האפשרות שהייתי שרוי באבל מתמשך במשך כל חיי סבלתי מחוסר איזון הורמונלי שגרם לי קשיים אולם אבל ודיכאון הם שני דברים שונים אני ידעתי שקיים מושג שקוראים לו אבל אולם את משמעות האבל חוויתי רק לאחר שאבי נקרע ממני היייתי אומר שעצב ואבל קרובים אחד לשני אולם דיכאון היא מחלה שאפשר לטפל בה בשיחות או בתרופות החוויה הדיכאונית היא הפיכה כמו הצטננות אולם פרידה מאדם קרוב היא מוחלטת ובלתי ניתנת לחזרה לפי מכתבך אלי הייתי מציע שתשפוך את חוויותיך בפורום ואז אולי תקבל תמונה ברורה יותר תודה שאול

ברצוני לומר לך שמנסיוני האישי אין צורך בשום תרופות בכדי לצאת מדכאון כל מה שצריך הוא הרבה רצון עז וסובלנות ותמיכה של אנשים חמים ואוהבים 80% הצלחה זה רק בידיים שלך וברצונך הבלעדי לצאת מכך. עלייך להעסיק את עצמך יותר למצוא לך תחומי התענינות או סתם תחביב לתוכל לפתח אותו וגם להנות ממנו תעשה לך לו"ז משל עצמך וכל יום תכתיב לעצמך עיסוקים חדשים שימלאו את המקום הפנוי שיש לך אשר גורם לך להיות שרוי כל הזמן במחשבות תנסה להתמדוד עם הפחדים והחרדות תאבק בהם תן להם להיות שם איתך ומולך ותאבק בהם תציב לך את זה כמעין אתגר בחיים ותראה שאחרי שתדמודד עם כך תראה שזה לא כ"כ נורא להפך זה רק יחזק אותך. דבר נוסף אני ממליצה בחום על הספר של כוחו של התת מודע ספר זה יעזור לך להתמודד עם האובדן ויחד עם זאת בדכאון. מחזיקה עצבאות והכי חשוב תיהיה חזק לא רק בשביל עצמך אלא גם בשביל האנשים שנמצאים סביבך האוהבים אותך מאוד. בהצלחה סיגל.

שלום נטע, אתמול הגבת להודעה שכתבתי לגבי אחי וציינת שאת מכירה רופא נטורופאט שאולי עושה ביקורי בית. אודה לך אם תוכלי בבקשה לכתוב לי פרטים בדואל: [email protected] תודה, לימור.

לימור שבוע טוב, שלחתי לך אימייל.

,

שלום לכולם תודה על התגובות החמות והמעודדות התגובות של "בעלי הנסיון" מאוד מחזקות אותי בנסיון לחזור לעצמי אני רוצה להביא בפני הגולשים את תחושותי בהתפרצות המחלה הדיכאונית ואת תחושותי בזמן האבל. בזמן התפרצות המחלה ידעתי "שהדברים שהפריעו לי בחיים" היו הבל הבלים לסבל הנפשי בהתפרצות המחלה לא היו סיבות מוצדקות מבחינה אובייקטיבית. במות אבי אני יודע בוודאות שהוא לא יחזור לחיים. לקשיים הנפשיים על מות האב יש סיבה אובייקטיבית מוצדקת לחלוטין כרגע מדובר בסיטואציה שלחלוטין לא הכרתי. בזמן התפרצות המחלה "האשמתי" את עצמי ב"גורלי המר" מצאתי גם "אשמים אחרים" למצבי בזמן האבל אני לא מאשים אף אחד יש לי תחושת אשם קטנטונת של אגואיזם בכך שהייתי מעדיף לראות את אבי חי וסובל כדי להימנע מחווית העקירה בזמן התפרצות המחלה הדיכאונית הרגשתי שעולמי חרב עלי היתה לי תחושה שהמח שנותן את הפקודות מתחיל להתברבר רציתי שיפנו אותי למקום שאנשים לא מגיעים אליו כמו בית המצורעים בזמן האבל אין לי את התחושות האלה בזמן המחלה היה לי קשה להתעורר ולגלות שאני חי היום התחושה קיימת במינונים קטנים הרבה יותר בזמן המחלה היו לי מחשבות אובדניות היום אין לי אבל היום קשה לי מאוד אני קרוע אבל נושם תודה לכולם

היי שאול! אני שמחה שהרמת את הכפפה שזרקו לך כאן ואתה משתף אותנו בכל התחושות שלך. לא אוכל להתייחס למה שכתבת בקשר לדיכאון הקליני, כי לא עברתי את זה ואני גם לא אשת מקצוע. אבל הייתי רוצה, ברשותך, לחדד עוד קצת את מה שכתבת בקשר לאבל - בתקווה שזה יעודד אותך, ולו גם במעט: נגעת במשהו מאוד חשוב - והוא הידיעה שהמצב בלתי הפיך, שהאדם היקר לנו שאיבדנו לא יחזור יותר לעולם. והרי זה בדיוק מה שכואב כל-כך! במצבים של פרידות, אהבה נכזבת וכולי, אנחנו מרגישים גם כן שעולמנו חרב עלינו. אבל יחד עם זה, באיזושהי נקודה, קטנטנה-ופעוטה, אנחנו יודעים שיש תקווה, שאולי נחדש את מערכת היחסים שכרגע נקטעה, וגם אם לא - אז בבוא הזמן תבוא במקומה מערכת יחסים אחרת שתהיה אולי מוצלחת יותר. אבל כשעומדים לראשונה בחיים מול מצב בלתי הפיך וקולטים את זה - אז פתאום אנחנו מרגישים כל-כך חסרי אונים, כל-כך מתקוממים נגד המצב הזה למרות הידיעה ההגיונית שזה לא יעזור, אבל מוכנים לעשות ולתת הכל כדי להחזיר את הגלגל אחורה... ... עד שבאיזשהו שלב מתחילים בלית-ברירה להשלים עם רוע הגזירה, או כמו שכתבתי בפעם הקודמת - ההתקוממות נגד המצב שנכפה עלינו הופכת בהדרגה לחיים בדו-קיום איתו. ובמשך כל התהליך הזה, תמיד מרחפים ברקע רגשי האשמה - אולי יכלתי לעשות יותר, אולי לא השתדלתי מספיק... וכולי וכולי... וזה לא משנה עד כמה כן השתדלת וכן היית מסור - התחושות האלה של "מה היה אם"... תמיד קיימות, עד שלאט-לאט גם הן מתרחקות... ובכל מקרה, כשאתה מקבל את המכה הרצינית הזאת של האובדן, הכל פתאום מתגמד, כל מפחי הנפש שהיו לך עד כה נראים פתאום כל-כך אוויליים... בכל אופן, כתבת דבר אחד חשוב ובריא, לדעתי: "אני קרוע אבל נושם". כן, אתה נושם, ואני מרגישה שיש לך רצון עז לחיות... ואני יודעת מניסיוני שרצון החיים העז הזה - הוא הוא שבסופו של דבר מוביל אותנו אל ההתאוששות... אז לך עם רצון החיים הזה, שאול, עשה כל מה שהוא מכתיב לך, ועוד יבואו ימים בהירים יותר! כל טוב! נזבורה

שאול שלום אני קראתי את מה שניר כתב ויש משהו במה שהוא אומר. שהפחד שהיום הזה יגיע שתאבד את אביך שוב אחרי המקרה הראשון. ואז מה יהיה? מה תעשה? הוא צודק גם בזה שבמשך השנים עשית לעצמך משהו בסגנון של "הכנה לקראת" יתכן ובגלל זה אתה לא מבולבל ולא מאשים אף אחד. ואת האמת אין לך גם במה להאשים. כפי שכתבתי אתה עשית את המקסימום. אבל בעשית המקסימום הזאת נקשרת יותר. וזה טיבעי. אתה לא צריך לחשוב את המחשבה האגואיסטית של מה היה קורה אילו לא הייתה עושה דבר. כי אז יתכן שהיית מרגיש רע יותר ואולי גם אז היית מאשים את עצמך. זה טיבעי לחשוב שהיית רוצה שההורים שלך יהיו לידך כל החיים. אבל מחשבות לחוד ודרך העולם לחוד. אתה קרוע וכואב. אבל כפי שכתבתי לך חלק מההתמודדות זה לחזור לחיים. ולא לרדת מהם. כי ברגע שאתה לא עוסק במלאכה הראש מוצף במחשבות של "מה היה קורה אילו?" ו"האם אפשר היה לעשות אחרת?" ואי אפשר לצאת מזה זה פשוט משגע. אמרתי את אביך לא תוכל ואתה לא צריך לשכוח, אבל אתה צריך להכיר בעובדה כמו שאתה אמרת שהמצב הוא בלתי הפיך. זאת אולי ההתמודדות הראשונה והקשה. אבל דווקא בגלל זה אתה צריך להמשיך הלאה. ההורים שלי חיים ושיחיו חיים ארוכים וטובים אבל אלף אלפי הבדלות אין לי סבים וסבתות. ודוד שלי נפטר. וזה לא קל ואתה יכול להגיד שזה לא הורה,נכון, אבל זה תלוי בטיב הקשר. ואני הייתי מאוד קשור במיוחד לאבא של אמא שלי שהוא ניפטר ראשון בגיל צעיר. אני זוכר איך בכיתי ולא האמנתי שזה קורה. הלכתי בגלל קירבתו לדת, שנה עם כיפה ושנה לבית כנסת. אבל זה נפסק, בסוף הבנתי בכוחות עצמי(וזה היה שהייתי בן 12) שהדרך הטובה ביותר להתמודד זה להמשיך הלאה והפינה הזאת בלב לא ריקה. יש בה נר זיכרון. שבה אני זוכר אותו ועד היום יש לי סנטימנטים לדת ולדברים שהוא לימד אותי והעביר לי בחייו. ואחרי כל מוות אתה שואל תמיד את אותן שאלות. והן אף פעם לא נדושות. אבל אין יותר טוב מלהמשיך את החיים. אתה מבוגר ממני ואתה יודע שאנשים נילחמו ונהרגו על האדמה הזאת. אתה חושב שהם היו רוצים שאנחנו ניברח מכאן??????? אני לא חושב, הם רצו שנמשיך לחיות פה. הם בעצמם רצו לחיות פה. לכן אתה צריך ללכת באותה גישה, שאביך ציווה לך את החיים. ואם הקושי הוא נטל וגדול אז כדאי שתיפנה למישהו מיקצועי. שיעזור לך לחזור למסלול. תמיד תזכור, המתים מצווים לנו את החיים. לכן אל תשכח ותבכה אם בא לך ותדבר על זה כמה שיותר ואם כמה שיותר. תוציא את שעל לבך. אבל תחזור לחיים. בהמון הערכה איתן

תודה לכולם רק עכשיו אני מכיר בחשיבות האמפטיה תודה שאול

רציתי לדעת אך מטפלים בבעיה של דיכעון מתמשך: א. 22 שעות ביממה אני נמצא במיטה ב. כל הזמן כואב לי הראש ואני לא מסוגל לתפקד כמו כן הגוף שלי חלש , הבעיה מתמשכת קרוב ל5 שנים . ג. אני לא מתקשת כמעת עם הסובבים אותי ,כל הזמן אני חושב רק על המוות. ד. לפני שנה עברתי נתוח מעקפים וזה דירדר עוד יותר את המצב. השמח לקבל תשובות בברכה, משה ע. טל 04-9920639

משה שלום, באיזור חיפה בו אתה גר יש תחנה לבריאות הנפש. אתה צריך להתקשר לשם ולקבוע פגישה ליעוץ. יעשו לך איבחון ויתנו לך טיפול שמתאים לך, פסיכולוגי או שיחות משולבות בטיפול תרופתי. זה כמובן אם אתה חבר בקופת חולים כללית. במכבי ובמאוחדת ניתן לפנות לטיפול דרך רופא המשפחה. חבל שתסבול כל כך, אנשים רבים שהיו במצב שלך הצליחו לצאת ממנו על ידי טיפול. אתה צריך להתחזק, לפנות ליעוץ ולצאת מזה. אפשר לחיות שנים טובות וארוכות אחרי ניתוח מעקפים. רק בריאות, נטע כיום יש תרופות מצוינות לטיפול בדכאון.

שלום משה, אני מצטער לשמוע שאתה סובל מדיכאון עמוק כל כך זמן רב כל כך. בימינו יש תרופות רבות נגד דיכאון שהוכחו כיעילות מאוד ותופעות הלוואי שלהן קלות יחסית לתרופות שהיו מקובלות עד לפני 15 השנים האחרונות. הצעד הראשון שבו עליך לנקוט הוא התייעצות עם רופא פסיכיאטר שיתאים לך תרופה נוגדת דיכאון. תרופה זו גם מקנה מרץ ואנרגייה וגם מפחיתה את עצמת המחשבות הרעות. עם זאת, דרושה סבלנות, כי התרופה מתחילה להשפיע לאחר 2-6 שבועות, אם כי לאחרונה פותחו מספר תרופות שמשפיעות קצת יותר מהר וייתכן שיהיה צורך בהחלפת התרופה אם אינה מתאימה. אני גם משער שבעיה שנמשכת 5 שנים יצרה כל מיני בעיות נוספות שאינן ניתנות לטיפול תרופתי בלבד ודורשות שיקום והתארגנות מחדש. לכן אני מציע שתבקש מהפסיכיאטר להפנות אותך לשיחות אצל איש מקצוע מתאים שיעזור לך להשתקם ולהתארגן לאחר השפעת הטיפול התרופתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אחר צהריים טובים לך! שמי סיגל ואני בת 25 אנני יודעת בן כמה אתה ואנני יודעת אם תרצה לשמוע מבחורה צעירה כמוני הכוונה ניסתי לייצור עימך קשר טלפוני אין לי מענה אני מקווה שאצלך הכל בסדר אך אני ימשך לנסות בתקוה שתענה לי אני לא פסיכולוגית מקצועית אבל אני שריתי בדיכאון עמוק לתקופה מספיק ארוכה אומנם לא 5 שנים זה המון המון זמן אבל זה די הספיק לי כדי להבין וכמובן לנסות לתת טיפים אני חושבת שהדכאון שלך מצריך טיפה עזרה רפואית מקצעוית כאן לא יוכלו לענות לך כך באוויר מאחר והם צריכים את הרקע היותר מעמיק וההיסטורי שלך שהביא אותך למצבך הנוכחי כל מה שהם יגידו זה שתפנה למשהו מקצועי אך חשוב לדעת שאחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר תלויים אך ורק בך אם תחליט שנמאס לך לבזבז את חייך בצורה כזאת תרים ת עצמך ותתחיל לצעוד כמו תינוק שהתחיל את צעדיו הראשונים עלייך להכריח את עצמך לקום מהמיטה. עכשיו התקשרתי לביתך ומשהו ענה לי לטלפון ואמרו לי שאתה נמצא בעבודה קבל צל"ש זוהי כבר התחלה טובה להמשך יש לי המון מה להגיד לך ולייעץ לך אבל זאת אני ימשיך לבר איתך בטלפון מבטיחה. ביי בנתיים ונשתמע.

לאנשי הפורום ולמנחיו כמו שהבטחתי עברתי לראות אם יש לי עוד חובות מקווה שעניתי לכלם ושוב תודה לכולכם על ההזדמנות להפגש בכם שלכם עמי

ד"ר אבני זאת הודעת פרידה? מדוע אתה עוזב את הפורום?

שלום אבי:) תסתכל בעמוד 600(תלחץ על החצים שמאלה, לפני מספר 601) שם רשומה הסיבה איתן

i left u a message on 609...............

בוקר טוב\ושבת שלום שלומי הוא גבר דתי. וגם אין לו מחשב בבית, לכן תוכלי לקבל ממנו תשובה רק מחר...... ביי ש נ ה ב

ho....that is right, i forgot about it....................... thank u shenhav - u r a real motek.......:-)

לילה טוב לכולם, אני יושבת לי בחדר לבד ולא ממש יכולה ללכת לישון (אני צריכה ללמוד למבחן שיש לי שבוע הבא על מחלות/הפרעות נפש ) . אולי זאת הזדמנות טובה לומר שאני מאד אוהבת את הפורם ובעיקר את האנשים הנפלאים שכותבים פה דברים, שאותי מעניניים באופן אישי . אני מאד מתחברת אליכם . אז לכולם חיזקו ואמצו שלכם ליאת

ליאת בהצלחה:)) ותלמדי טוב:)) תזכרי לא פחות מ 100 במבחן:)) @----)------ איתן

ליאת הי מזמן מזמן לא כתבתי פה כך שאותי את לא מכירה. יש לך מבחן באבנורמאלית? ככה קראו לזה בזמני. שיהיה בהצלחה, תשתי הרבה קפה ותשמרי על מצב רוח טוב

לילה טוב ליאת, אני עדיין כאן - למרות שכנראה עוד מעט אלך לישון... בכל אופן בהצלחה במבחן! - ואולי יבוא היום ותצטרפי לצוות היועצים של הפורום... ((-: נזבורה

ליאת בהצלחה.

את תמיד מוזמנת להיכנס לפורום... מי יודע - אולי תגישי עבודה מסכמת על הפורום? תודי שיש פה דברים מעניינים לפעמים :-)

תודה רבה לשניכם ולליבי על התגובה המהירה והכנה . עזרתם לי להבין שלא הכל תלוי בי . אינני יודע כיצד לעשות קישור להודעה עצמה ולכן היתן למצוא אותה במנוע החיפוש של האתר ע"י הקלדת הכינוי שלי "יונתן" . לד"ר אברהם 1)לי נראה שיש לי את שתי הדפוסים שציינת הגורמים לתכונת חוסר ההחלטיות (הן הורים והן נטייה אישיותית שלי). אתן דוגמא אחת שמאוד מאוד מפריעה לי : אין לי עדיין חשבון בנק ואני כבר בן 23 , סטודנט באוניברסיטה שיש לו אמנם כרטיס אשראי משום שאני תחת החשבון של אימא . אני גם עורך את הקניות בסופר בבית משום שאימי עובדת מבוקר עד ערב . ככל שניסיתי להסביר לה למה זה חשוב לי היא לא מוכנה לשמוע לי . אני משער שאם היה לי חשבון בנק הייתי יותר עצמאי , מנסה להרוויח יותר כסף ללימודים שלי ויודע שפנייה לאמא בבקשה לכסף תהיה לא נעימה משום שאני חייב לנסות ולהסתדר לבדי . ככה אני מעריך גם הנטייה לדיכאון הייתה פוחתת . והרי כל אדם יודע שכדי לפתוח חשבון בנק לא צריך את אימא . הולכים לבנק ופותחים לבד . אז הבעיה היא שוב הרצון שלי עדיין להיות "הילד של אימא". 2)חוסר ישע נלמד - תופעה מעניינת שעוד לא נתקלתי בה בחומד הלימוד . למרות שאני מעריך שהיא באיזשהו מקום כן חלק ממה שאני . אני דיי מפתח תלות לאנשים שאני רואה אותם כמושלמים. וזו לא פעם ראשונה שלי - כלומר זה איזשהו דפוס שרכשתי ( ייתכן ומדובר באישיות סמכותנית?). בתחילת דרכי עם התמודדות עם הדיכאון שלי ועם נטייתי המינית (אני הומוסקסואל), חשתי נבגד ע"י הסביבה ופחדתי ליצור קשרים חדשים. אני נוטל כיום את התרופה סרוקסט שמשפיעה בצורה יחסית טובה על מצב הרוח שלי.אני נוטל כדור וחצי ליום . היום אני רואה את הדברים בצורה שונה מבעבר . הבנתי שאנשים לא אומרים דברים רעים כי הם רוצים לפגוע בי אלא יש מאחורי דבריהם מכלול רחב של רגשות ולכן אני לא צריך להיפגע מכל דבר שאנשים אומרים . הבעיה העיקרית שלי היא ההלקאה העצמית שאני עושה לעצמי כי אני מרגיש שאני לא "עושה מספיק"- לא לומד מספיק ויכול להשיג ציונים טובים למרות שציוניי הם יחסית גבוהים , אני לא עובד מספיק כך לפחות אני חושב , כי אני מעוניין להקדיש יותר זמן ללימודיי . 3)איך אני יכול לסגל לעצמי דפוסים נכונים ? הייתי בטיפול שמאוד עזר אך הוא נפסק משום שאני הייתי מטופל בתחנה לבריאות הנפש שבמקום מגוריי , והפסיכולוגית שהייתי תחת טיפולה החליטה לעזוב . תודה על ההתייחסות ד"ר אברהם ואני מצטער על אורך הדברים . לד"ר גידי רובנשטיין 1)תודה על עצתך . אני חושב שאני כפיייתי למרות שלא שאלתי את הפסיכיאטר אם מזה אני סובל . אני מטופל ב"סרוקסט" כדור וחצי ליום . קורה לי שבזמן לימודים ובעיקר בתקופת מבחנים אני לא מצליח להחליט מה לכתוב בעבודות או במבחנים . כל מה שאני כותב נראה לי לא טוב וזה מוביל לבלבול ותחושה עצמית שאני שוב לא בסדר . למרות שציונניי הם יחסית גבוהים. יש לי גם מחשבות שמפריעות מדי פעם - כל הזמן אני חושב אם עשיתי החלטה טובה - אני כל הזמן במצב של דיסוננס. וזה מתיש ואני לא מבין למה אני עושה לעצמי את זה . אני יודע שאני פרפקציוניסט וזו אחת הסיבות . גם את העניין של בחירת בגדים שציינת יש לי -לפעמים לוקח לי 20 דקות לבחור בגד ללבוש -(תכונה סטריאוטיפית המיוחסת לנשים ). 2)אם תוכל להסביר שוב את מה שהסברת על "רווחים משניים" . למרות שדיי הבנתי את הנאמר, אך הוא דיי כתוב בשפה גבוהה (לפחות לטעמי). 3)הייתי בטיפול במרפאה לבריאות הנפש במקום מגוריי אך הפסיכיאטר שלי אמר שסביר להניח שלא יקבלו אותי לתקופת טיפול נוספת מכיוון הלחץ העצום המונחת עליהם בעקבות גלי הפיטורים והמצב הכלכלי השורר במדינה . אין לי אפשרות מבחינה כלכלית להשקיע כל כך הרבה כסף בטיפול פרטי. תודה לכולכם על ההתייחסות

לד"ר אברהם וד"ר רובינשטיין אני מקווה ששניכם תקראו את כל ההודעה כולל גם את מה שרשמתי לכל אחד מכם . תודה שוב על התייחסותכם הראשונית ותודה מראש על התייחסותכם העתידית. יונתן

http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=302252&t=302252

תודה על העזרה הרה מקווה לפגוש אותך שוב ינתן

שלום יונתן, 1. החלפה כפייתית של בגדים וקושי להחליט בכלל הן תכונות שמיוחסות כמו שאתה אומר בצדק "באופן סטראוטיפי" לנשים. "סטריאוטיפ" הוא פירושו תדמית שנוצרה ע"י הדבקת תוויות לקבוצה מסוימת, ללא בדיקה מדעית האם היא אכן אפיינית לקבוצה זו. הייתי אומר שלחוסר החלטיות ולהחלפת בגדים ניתנת לגיטימציה לנשים בחברה שלנו, והן נתפסות כלא-לגיטימיות או כ"סוטות" כשמדובר בגברים. על מה שקורה בחדרי חדריהם של גברים פחות ידוע. 2. "רווחים מישניים" הם כל אותם חיזוקים חיוביים להם אדם זוכה על התנהגותו הפתולוגית. אחת הדוגמאות הקלאסיות היא התגמולים שמשלם משרד הביטחון או המוסד לביטוח לאומי לנפגעי נפש. נניח שמצבו של האדם מאפשר לו לעבוד, אך הוא מקבל פיצוי כספי ניכר על פגיעתו מאחד המוסדות הנ"ל. עד כמה שהוא סובל מכך שאינו עובד, יש לו רווח מישני מהמצב, בדמות אותם תגמולים שהוא מקבל מהמוסד, רווח המפחית את המוטיבציה שלו לעבוד. 3. לגבי הטיפול הטוב ביותר שאפשרי במסגרת השירות הציבורי, יש לדעת באיזו קופת חולים אתה מבוטח ורצוי גם לדעת באיזה אזור מגורים. בקופות החולים מכבי, מאוחדת ולאומית אתה זכאי לסדרת שיחות במחיר מסובסד מאוד עם אופציה להמשך וגם אח"כ עם התחייבות של המטפל להמשיך איתך כמטופל פרטי במחיר מופחת. בקופ"ח הכללית אכן מדובר בשירותי בריאות הנפש הציבוריים, שבחלקם רוב הצוות מורכב מסטודנטים ומתמחים. הדבר גם שונה מאזור לאזור. אם תרגיש שאתה נחשף מדיי בפורום ע"י מסירת הפרטים הללו, אתה לפנות אליי בדואר אלקטרוני: [email protected] ואשמח לכוון לגורם המתאים בהתאם לקופת החולים שלך ולאזור מגוריך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שוב שלום רב, חן חן על מילות התודה. אל תפסיק בזה, או בתחושת התובנות שיש לך מכך. חפש דרכי סיוע. דרבן את אמך למשהו כזה, לחוד או במשותף איתך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לד"ר אברהם תודה על תשובתך למה התכוונת כשאמרת אל תפסיק בזה או בתחושות התובנות שיש לך מזה ? איזה דרכי סיוע אתה ממליץ לאלה שמצבם הכלכלי אינו מזהיר במיוחד ? אני מבוטח בקופ"ח כללית

היי

היי גם לך :-)))

ערב טוב יש לי שאלה למשתתפים שלא קשורה לבריאות הנפש במישרין אך קושרה להודעה שהשארתי כאן . איך אני מוסיף קישור להודעה שאני שם בפורום ? תודה ושבת שקטה יונתן

היי נטע טובה בזה... ביי ש נ ה ב

יונתן היי, אני אנסה להסביר, אבל אני גרועה בלהסביר... אתה נכנס לאתר המסויים שאתה רוצה לקשר... שם את החץ של העכבר על כתובת האתר (למעלה, ב"חלון"), ולוחץ על הכפתור הימני... שם אתה בוחר העתק. אחרי זה אתה פותח הודעה בפורום ולוחץ שוב על הכפתור הימני, ובוחר בהדבק... בד"כ עושים את זה עם 2 האתרים פתוחים במקביל... אני מקווה שזה ברור, כי אני ממש גרועה בהסברים כאלה... הרה.

תודה על ההסבר הרה . מבטיח שאנסה .

היי הרה! בעניין לגמרי אחר - כתבת כאן שאת לא יודעת להסביר, ואני נתפסתי דווקא במילה הזאת... ואת יודעת למה? אז קודם כל, מפני שאני לא ממש בטוחה שזה נכון או סתם הרגשה סובייקטיבית שלך. לפי ההסבר שלך כאן, ובכלל לפי מה שאת כותבת בפורום - יש לך כושר ביטוי מעולה! בכל אופן, מי שתמיד נתקלת בבעיות הסברה וניסוח זאת....... אני, ואל תשאלי כמה שזה מעלה לי את הסעיף!!!!!!!!!! אז בהנחה שאת באמת נתקלת בחיי היום-יום בקושי להסביר את עצמך - איך את מתמודדת עם זה? בטח יהיה לך איזה רעיון טוב בשבילי כי אותי לפעמים זה פשוט מייאש........ אני יכולה לספר למישהו שאכלתי היום בצהריים פיתה עם חומוס, והוא ישמע ויבין מזה ש... החומוס אכל אותי ובשביל הפיתה כבר לא נשאר לו כח...... ((-: נו, טוב, אז אולי זה לא מרחיק-לכת עד כדי כך, אבל תאמיני לי שזה לא הרבה יותר טוב מזה..... אז איזה רעיון יש לך?? המון תודה מראש!!!! נזבורה

שלום רב, אינני יודע אם זהו המקום לשאול את השאלה, אבל החלטתי לנסות. קראתי ושמעתי שבניסויים שנעשו התברר כי ברגע שאדם נפטר הוא מאבד כ-500 ג' ממשקלו. יש המייחסים זאת ל"בריחת הנשמה". שאלתי היא האם התופעה הזו נכונה והאם יש הסבר מדעי/רפואי לתופעת איבוד המשקל. בתודה מראש

למה זה מעסיק אותך???????????????????

האם תרופות להפחתת דכאון וחרדה יכולות להזיק לעובר אם לוקחים אותם כחצי שנה לפני ההריון?

מירי היקרה, לפי מיטב ידעתי תרופות כימיקליות בזמן ההריון יכולות לגרום נזק לעובר, לכן אם אפשר לחיות בלי ..מה טוב. אבל במידה וכן יש צורך בנטילת תרופות, חשוב מאד שתתיעצי עם הרופא המטפל שלך . בשביל לא לסכן את העובר. שלך ליאת

מירי שלום ככל הידעו לא יש תרופות נגד דכאון שככל הידוע ניתן גם לקחת אותן בעת ההריון בברכה עמי

מירי שלום ככל הידעו לא יש תרופות נגד דכאון שככל הידוע ניתן גם לקחת אותן בעת ההריון בברכה עמי

שלום לכולם לפני שבוע הבאנו את אבי למנוחות והוא שבע ימים ואז דיברתי על הקלות הבלתי נסבלת של האובדן הרה שגילה כמחצית מגילי אמרה לי שאובדן אב בגיל מופלג לא הופכת את האובדן לקל הרה צדקה ב 100% לא עומדת על סדר היום טראגדיה אלא באדם שמיצה את המקסימום מחייו לא מדובר בכך שלא כיבדנו את האב דאגנו לבקר אותו לפחות פעמיים בשבוע נזבורה אמרה לי שהכל לגיטימי וכשראיתי שהזקן והתספורת מפריעים לי גילחתי את זקני בתום השבעה הסתפרתי וצבעתי את השיער בנוסף להרה ונזבורה גם נטע ו מ אמרו לי שקבלת הסטירה היא עניין של ימים והם גם צדקו אפילו שהתנהגותי לאבא היתה למופת ואפילו שהוא הגיע לגיל מופלג הרי משהו ממני נקרע באכזריות בחיי עברתי מספיק סערות בדומה לעץ שעומד על שפת הנחל ולא נעקר. בהתפרצות המחלה הדיכאונית היה לי קשה לזוז מהמיטה והתאוששתי מהמחלה אבל בכל הסערות היו תהליכים הפיכים פעם ראשונה שאני עומד במצב שאני חסר אונים אבא לא יחזור אלינו אבא קיים רק כסמל שאני חייב ללכת בדרכו שמכל נפילה מהקרשים הוא ידע לקום איך אני אקום מהקרשים כשהנפילה היא אובדנו של אבא?? תודה שאול

שאול שלום מרגע שנולדנו אנחנו הולכים למות, אלא שבאותות ובמופתים אנחנו מצליחים לשכוח זאת, עד שפתאום ההתעלמות אינה אפשרית יותר. מותו של אדם קרוב, ובוודאי הורה, הוא שבר. דמות ההורה חרוטה כה חזק בזיכרוננו מרגע הלידה והליכתו משאירה חלל שלא ניתן למלא. תן לעצמך להישאר על הקרשים עוד זמן מה. זה טבעי. היהדות קבעה שלושה זמנים פורמליים לאבל: שבוע, חודש ושנה. אתה כעת אחרי המועד הראשון, עם החלל הגדול והבדידות שנשארת אחרי השבעה. אתה תגלה בעצמך שבמשך החודש הראשון תהיה התאוששות שתאפשר לך לחזור לתפקוד היומי בצורה סבירה. תהליך האבל ימשיך לאורך כל השנה הקרובה. זה לא שהכאב יעלם בתום המועדים הפורמליים, אבל תוכל להתיישר אל מול ה"קרשים". אם תרגיש בעוד מספר שבועות שההתרוממות קשה מידי תוכל לפנות לעזרה מקצועית. נסה להיעזר בסביבה התומכת ובמשפחה ככל הניתן בתקופה הקשה הזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שאול שבת שלום, כן, משהו נקרע מהלב כאשר מאבדים הורה. אני החזקתי את ידה של אימי במותה. עזיבת הנשמה את גופה ומראה פניה לעולם לא יעזבו אותי. אחרי השבעה התחלתי להרגיש כאב בלתי נסבל, אפשר לתאר את זה כחור שחור בנפער לי בלב, חשתי מחנק בגרון והבנתי שאני לבד. אבי נפטר בהיותי ילדה, אז הרגשתי אחרת, "התגברתי" במהירות יחסית. אולי גם בגלל שלא ראיתי אותו במותו, ואולי בגלל "חוזק הנעורים". שאול, הכאב, יבוא וילך, יגבר ויפחת, הזכרונות, לפעמים רגשות האשם, הגעגועים לריח, למגע, לתנועות שאפיינו את אביך, הכל יהיה. זה נשמע כמו קלישאה, אבל המשפט - "הזמן יעשה את שלו" ו"הזמן הוא הרופא הטוב ביותר" נכון, תהליך עיבוד האבל רק מתחיל אצלך. אין לי עצות מעשיות רק אספר לך על מה שעזר לי בתקופה הקשה. אני דיברתי וספרתי על אימי, אני רוצה להוציא ספר לזכרה ובינתיים כותבת זכרונות ומשחזרת אירועים בחייה. מאחלת לך שתמצא את הדרך שלך להקל על הסבל, אנחנו כאן בשבילך, נטע

שאול, אצלי (אם עדיין אינך יודע), הסיפור הוא כפול. גם אני מציעה לדבר על זה. אני ואחי פיתחנו הומור שחור בעניין וזה מקל עלינו להתמודד. עדי

שלום שאול, במקום לענות לך תשובה "רגילה", אני רוצה להעתיק לכאן שיר... רגע אחד/ נתן זך רגע אחד שקט בבקשה. אנא. אני רוצה לומר דבר מה. הוא הלך ועבר על פניי. יכולתי לגעת בשולי אדרתו. לא נגעתי. מי יכול היה לדעת מה שלא ידעתי. החול דבק בבגדיו. בזקנו הסתבכו זרדים. כנראה לן לילה קודם בתבן. מי יכול היה לדעת שבעוד לילה יהיה ריק כמו ציפור, קשה כמו אבן. לא יכולתי לדעת. אינני מאשים אותו. לפעמים אני מרגיש אותו קם בשנתו, סהרורי כמו ים, חולף לידי, אומר לי בני. בני. לא ידעתי שאתה, במידה כזאת, איתי.

שלום שאול, עצם היוזמה שלך לפנות אל הפורום הזה היא מבורכת ומראה על חוזק. אובדן שני הורי לימד אותי שיש בנו כוחות שאנחנו אפילו לא יודעים על קיומם, עד שאנחנו זקוקים להם. בהתחלה הכאב הוא באמת בלתי נסבל, ואתה מנסה להתקומם נגדו. אבל במשך הזמן ההתקוממות הופכת למעין חיים בדו-קיום עם הכאב, שאף פעם לא נעלם אבל הופך להיות נסבל. ובינתיים, לך עם הקצב שלך, אל תנסה לזרז שום תהליך. ובכל רגע שאתה מרגיש צורך - שפוך כאן, בפורום, את כל המטען הכבד הזה שיש לך על הלב, בלי צנזורה. יש כאן הרבה אנשים שמבינים בדיוק מה עובר עליך ונשמח להקל ככל האפשר! כל טוב! נזבורה

שאול שלום אני משתתף בצערך נכון מוות של דמות אהובה ומלאת הערצה ממש לא קלה. ואי אפשר להגיד לשכוח כי בכל מיקרה אביך הוא חלק ממך. ואני מאחל לכולם בנים כמוך שדואגים ומטפלים ונותנים כבוד להורים שלהם. אין פתרונות קסם כנראה, אבל הזמן עושה את שלו. אביך אף פעם לא ילך ממך כי הוא יושב במקום הכי חשוב אצלך. בלב. אם אתה רוצה להתגבר. אתה צריך לחזור לשיגרה לחיים הרגילים כמה שיותר מהר. אתה צריך להמשיך לחיות. אביך היה רוצה להמשיך בחיים שלו לו היה יכול. ואני בטוח שהוא היה רוצה שגם אתה תעשה את זה. הרי הוא לא היה רוצה שתפסיק לחיות בגללו. אתה עשית דבר שכל אחד היה יכול ליהיות גאה בו. כיבוד הורים. אבל יש דברים שאף אחד מאיתנו האנשים הפשוטים לא יכול לעשות. מאידך גיסא יש דרכים אחרות להחיות את אביך. אם תזכור אותו אם תחנך בדרך שלו. הוא תמיד יהיה איתך וחלק ממך בהרבה כבוד והערכה איתן

לשאול שלום. ראשית אני רוצה להשתתף בצערך. בערב בו אביך נפטר כתבת (למיטב זכרוני) כי שנים רבות לפני הוא קיבל את ההתקף לב הראשון שלו ושכבר אז הפחד לאבד אותו גרם לך לסערה רגשית חזקה. מאז עברו שנים עם עליות וירידות ובסופו האיש נפטר בשיבה טובה. יתכן שבמהלך כל אותם שנים בהן חששת לבריאותו קיימו אצלך מצב של אבל מתמשך בעודו הוא בחיים, וזאת מתוך הידיעה שהיום הזה יגיע. חבר את החששות והידיעה שאין חיי נצח להורינו ותקבל מצב שבו אנו מכינים את עצמנו להתפרקות נפשית ממנה לא נוכל להתאושש כשזה יקרה. אני כותב את הדברים האלו לא כאחד שבא לנתח את מצבך, אלא כמי שגילה שאחד מהיסודות לדיכאונות שלי נובעות מאותו חשש להורי (שיחיו). האמת- לא מצליח להתגבר ולנטרל את המחשבה שלא יהיו חיים אחרי, אך כשאני קורא את שאר התגובות שקיבלת, ומניסיוני בדברים אחרים בחיים שגרמו לי להרגיש שמהם לא אתאושש, אני מאמין ומקווה שאתה תקום על רגליך. תהיה חזק.

שלום שאול, ראשית, אני משתתף בצערך ובאבלך. שנית, אני מבין את החשש המוגבר שלך מפני הדיכאון ממנו סבלת בעבר והתגברת עליו ובין מה שאתה מרגיש כעת. אינני יודע איזה אירועים אז תרמו להופעת הדיכאון, אך חשוב שתבין שתגובתך בשלב זה היא תגובה טבעית ונורמאלית לחלוטין. יתר על כן, אם לא היית מגיב כך והיית ממשיך לתפקד כרגיל, או להתעלם מהבעיה, דווקא אז התגובה הייתה מעוררת דאגה מבחינה פסיכולוגית. אי-אפשר להבטיח לך שהדיכאון לא יחזור בעקבות מות אביך, אך בשלב זה הוא מהווה תגובה טבעית לחלוטין. במידה והוא יימשך, תמיד שמורה לך האפשרות להיעזר בטיפול. דווקא העובדה שאתה מאפשר לעצמך להרגיש חוסר אונים במצב של אובדן טראגי כזה מוכיחה לדעתי על כוחות נפש יחסית לאנשים שאצלם כביכול "הכל כרגיל" אחרי אובדנים מסוג זה. עם זאת, אם קשה לך מדיי והתחושות שאתה חווה כעת מזכירות לך את התופעות שאפיינו את הדיכאון שלך, כדאי בהחלט להיעזר בטיפול הן תרופתי-מניעתי והן ע"י שיחות שבהן תוכל לשתף איש מקצוע שיסייע לך לעבד מבחינה ריגשית את הפרידה מאבא. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

האם האדרונקס הוא סוג של פרוזק תוך כמה זמן ארגיש בשינוי(אני לוקח חצי כדור פעמיים ביום) מהם תופעות הלוואי

שלום יוסי, כיום אין באתר פסיכיאטר. אני מפנה אותך לאתר בו תוכל למצוא באינדקס התרופות את הפרטים המלאים על התרופה שאתה נוטל. http://www22.brinkster.com/zarut/default.asp

יוסי, לפניך פירוט על האדרונקס:http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=314

אחי בן ה-30 עבר לפני כמה שנים למזון טבעי ואורגני. עם הזמן הוא הוסיף לעצמו הגבלות אכילה נוספות כגון צרופי מזון, דיאטה לפי סוג דם וכו'. הוא לא היה שמן כשהתחיל אבל עם הזמן רזה בצורה בולטת ומפחידה אבל סירב להכיר בבעיה. הוא מאד כפייתי לגבי הכנת ארוחות "בריאות" (99% סלטים) ועוסק בזה כל היום. לפני כמה חודשים הוא החל לחוש בהפרעות עיכול והירידה במשקל היא כעת משמעותית יותר. הרופאים חושדים שהוא סובל מהפרעת אכילה , דבר שהוא מכחיש בתוקף. המליצו לו על בדיקות וצילומים על מנת לשלול בעיה רפואית והוא מסרב בשל חשש מבדיקות וטיפולים קונבנציונליים. טוענים שהוא עלול להגיע לסכנת חיים ושעליו להתאשפז והוא מסרב, למרות שהוא משוכנע שיש לו בעיה פיזיולוגית קשה. מצבו הולך ומחמיר והוא אינו מסכים לשתף פעולה אבל מצהיר כל יום שהוא גוסס. מה ניתן לעשות? תודה.

נו מספיק,שילך בדרך כל בשר כשר !

שלום לימור, אפשר לנסות ללכת איתו בדרך שלו, כלומר, להציע לו לקבל יעוץ מנטורופט. בקופת חולים כללית יש מדור לרפואה אלטרנטיבית, שם מועסקים נטורופטים שהם למעשה רופאי משפחה שהתמחו ביעוץ תזונתי. אני משערת שגם בקופות אחרות קימת רפואה משלימה. מנסיון, אפשר לאכול מזון טבעי ואורגני ולהיות בריאים ואפילו שמנמנים..... אם תרצי כתבי לי ואשמח להמליץ לך על רופאה נטורופתית באיזור המרכז. בהצלחה

לימור, אם הוא לא מסכים לקבל עזרה, אז יהיה קשה מאוד אם בכלל, לעזור לו. עדי

היי לימור צריך למצא אדם אחד לפחות שישכנעו לעבור את הבדיקות ולהיווכח בעצמו עד כמה מצבו חמור ,ולטפל בזה. ויש את האפשרות לבקש את עזרתם של עובדים סוציאלים בעיר , כי העינין הנפשי מעורב כאן. בהצלחה ויוי

שלום לימור, יכול מאוד להיות שאחיך אכן סובל מבעיית אכילה, אך כשמדובר באשפוז (בהנחה שהרופאים התכוונו לאשפוז פסיכיאטרי) והוא בעצם אוכל, אם אני מבין נכון, קשה מאוד לכפות עליו אשפוז. קשה גם לכפות עליו כל טיפול נפשי אחר אלא אם כן יש הוכחות ברורות, שכיום מקפידים עליהם למדיי, שהוא מהווה סכנה לעצמו או לסביבה. ייתכן שפנייה לרופא פסיכיאטר, שמטפל גם בשיטות אלטרנטיביות, תתעזור והוא יוכל לדבר אל אחיך "בשפה שלו". מעבר לכך, ניתן אולי לעשות איזו שהיא מניפולציה בסביבתו שתגרום לו לשנות מהרגליו, בהנחה שאכן התזונה שלו אחראית לבעיותיו הרפואיות, אך לשם כך יש צורך בפרטים נוספים על צורת המגורים שלו (עם מי?), האם הוא תלוי כלכלית בך או בהורייך וכדומה. ייתכן שניתן להציב בפניו תנאים מסוימים אך לשם כך יש צורך ביותר פרטים על דרך חייו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לימור שלום, אם אחיך הולך בדרך של מזון טיבעי עצתה של נטע נשמעת מאוד הגיונית. יש סיכויים טובים שאם יפנה למטפל שהוא נטורופט הוא ידבר בשפתו ויוכל לעזור לו. בהצלחה.

נדמה לי שאשפוז בכוח זה קצת מוגזם. אבל אין ספק שהבחור זקוק לפסיכיאטר או למומחה להפרעות אכילה כי זו בעצם הבעיה.

אחי כרגע גר בבית ההורים אבל מצבו הנפשי עדין ולא ניתן להלחיץ אותו. הוא היה אצל נטורופטים רבים וחלקם החמירו את מצבו על ידי כך שהמליצו לו להקפיד עוד יותר בדיאטה (הוא שיכנע אותם שהוא אוכל כרגיל ושהבעיה היא רפואית). כעת הוא משתדל לעלות במשקל ואינו מסוגל, כנראה בגלל החשש לאכול מזון מתאים או בעית עיכול שהתפתחה כתוצאה מהרגלי האכילה שלו. הוא משוכנע שבדיקות רפואיות יזיקו לו ומסרב לקבל גם את המלצות הרופאים על שינויים בדיאטה. האם במצב כזה כל שניתן לעשות זה לחכות עד שהוא יגיע לאפיסת כוחות? תודה שוב.

לימור, אפשר לשכנע אותו לפנות לרופא שמתמחה בנטורופתיה? במקרה שלו חייבים לקבל יעוץ מרופא. אני מכירה רופאה כזו באיזור השפלה שיתכן ועושה ביקורי בית. אסור לחכות עד שיגיע לאפיסת כוחות. האם הוא מסכים לקחת ויטמינים?

לימור,,,,, לא לחכות, למה לחכות כי הוא מיתנגד,,הוא הרי יעשה הכל בתיחכום רב כדי לא לעזור לעצמו ,, אז גם אתם תעשו דברים בתיחכום כדי לעזור --ולהציל אותו- במילים אחרות תתפסו יוזמה ותגדירו לו יפה את דאגתכם ושמכאן והלאה הוא צריך טיפול .(אמנם בזהרות כי הוא לחוץ אך דיי בתקיפות) נוצרה לו עקב תזונה לקויה ומצב קשה מתמשך , בעיה כימית בראש,,(בנוסף לבעית העיכול)והוא ח יב לראות רופא פסיכיאטר שיעזור לו, יש היום יש טיפולים שלא קשורים באישפוז ,או בטיפול פסיכוטרפויטי , אלא רק בהחזרת השליטה לסביבה בנושא האוכל . ההיתעסקות שלו עם נושא האוכל והמחשבות עליו ,נהפך לסמפטום , או בתור אמצעי להגיע למשהו אחר שניסתר מעיננו . לכן יפה שעה אחת קודם לעזור לו. שלך ויוי.

,

כן נראה לי שאני מתכוונת אלייך רציתי קצת לדבר איתך רציתי לדעת גם עלייך קצת אז קוראים לך כוכבית? ממני אוהבת בל

היי בל לצורך העיניין קוראים לי כוכבית... האימייל שלי הוא [email protected] אני אוד אשמח לדבר איתך... סוף שבוע נעים ביי כוכבית

יש לי חבר אותו אני אוהבת מאד ונמשכת אליו, אנו גרים יחד ומסתדרים מצויין. אגב, אני בת 25. כבר כמה חודשים אני לא נהנית ממין ועקב כך מתחמקת מהעניין. מה קרה לי? אין לנו כל בעייה ושום דבר חריג לא קרה. יש לציין: בעבודה הלחץ מאד התגבר, סבלתי תקופה ארוכה מכאבי בטן..האם יש לכך קשר? מה לעשות?

שלום עינת, את כותבת ש"שום דבר חריג לא קרה". שחיקה ביחסי מין היא תופעה שכיחה בזוגיות. לא כתבת כמה זמן נמשך הקשר עד שהפסקת ליהנות. קיימות מספר אפשרויות, אך בלי יותר פרטים קשה להשיב. אחת השאלות שחשוב לשאול היא מה קרה לך בקשרים קודמים עם בחורים. את גם כותבת שאת נמשכת אליו. ייתכן שמדובר בשחיקה "נורמאלית" (את כותבת שאתם "מסתדרים", מילה המשקפת שגרה יומיומית וחסרת ריגושים) וייתכן שמדובר בתופעות עמוקות יותר שיש לבקש את הפתרון להם בטיפול אינדיבידואלי שלך או בטיפול זוגי. אם התופעה מוכרת לך מקשרים קודמים שלך, הכיוון הוא יותר טיפול אינדיבידואלי. אם זה חדש לך, הייתי מציע שתמקדי לעצמך את הדבר - ממה נהנית בעבר ואינך נהנית כיום? האם המצב נשאר אותו מצב ורק הרגשתך השתנתה, או האם משהו השתנה ביחסי המין עצמם? אם את מרגישה שלקשר יש פוטנציאל, כדאי אולי לחשוב על טיפול זוגי לאחר שיחה עם בן זוגך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום רב, עניין במין והנאה ממיניות, וכמיהה טבעית להנאה הדדית מהזוגיות - הם תגובה לתחושתנו שמהלך חיינו תקין. מכיוון שכך, לא הייתי מייחס חשיבות רק ללחצים שהזכרת, אלא גם, או בעיקר, למהלך חייך הכללי, ובתוכו - לזוגיות שלך. הנה ההסבר: ענייני לחץ בעבודה יכולים להיות מגבירים, וגם ממעיטים - מהדפוס השגרתי של המיניות (תלוי באדם) אבל ספק אם הם, לכשעצמם בלבד, מסירים את חיי המין מסדר היום/לילה הזוגי. לפי מה שמסרת, העדר העניין במיניות הנו משהו של כמה חודשים, ולחצי העבודה וכאבי הבטן הנם יותר עדכניים - מה שנותן לי להבין שאת הדחייה ממין התחלת לפתח עוד קודם לכן. אם אכן נכון הבנתי, עצתי לך שתתמקדי בדילמות חיים שהן "מהותיות", ולא בלחצים המצביים שלך. למשל: האם יש היסוס לגבי בן הזוג? האם המשך השהות איתו תגרור אותך לחתונה שלא ממש רצויה? האם את בכיוון צמיחה אישית טובה כאדם בוגר? כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לא יודע....אני הומו

יום טוב לך יקרה,,, מקווה שישנת בסדר הלילה ,אני חשבתי המון מכוון שבעיתך ידועה לי מתוך הניסיון הפגיעה והתוצאה הם אותו דבר רק שדרך הביצוע שונה . לא חשבתי שאכתוב לך על הנושא גם היום,,כי חשבתי שאראה את העץ ,,אך משום מה רוצה להבטיח לעצמי שאת מבינה ומודעת למצבך כי זה עושה כבר חצי עבודה איתך. מטרתי היא שתביני ותפנימי מצב זה ועל ידי מטפל טוב או אותה מטפלת את תוכלי -----לצאת מהמצב הזה----זה לוקח זמן ,,,ו(בניגוד לדעה של השתיקה ו היתרחקות מהטיפול) בנתיים הרה,,תרשי לי לסכם ולומר לך אני יודעת שאת אמיצה ,אנטלגנטית מספיק להבין ולעמוד מול מצב אמת ולא להיתכחש לו על ידי אמירות הגיוניות שמאפשרות שהמצב ימשך .(את כמו אדם כפיתי שלא מסוגל להפסיק ,אבל זה אפשרי עם הצלחה מרובה וההוכחה היא בני.) מצבך כרגע הוא מצב של קונפליקט עם עצמך וזו תופעה והפרעה מחשבתית הידועה בפסיכולוגיה והיא על דפוס היתנהגות שבו ----הימנעות ----וצורך--- מתחרות בנהם והתוצאה היא --כעס--ופגיעה פיזית בגוף. מצד אחד ההימנעות -----הזמנית שניכפתה עליך עם מהמטפלת,והתקשורת הלקויה בניכם למרחוק -- ומצד שני , והצורך -------ש-הוא גם קשור בה לקבל הבנה ממנה ותמיכה הכרה וגם הגנה וביטחון מהיימן ,,הרצון שהיא תהיה לך למישענת ותתן לך כתף .(ובדיעבד את יודעת גם שהקירבה וההאהדה תמנע את הכעס וה"שריטות"), וכשההימנעות והצורך מתחרים בינהם נוצר הקונפליקט שבעקבותיו נוצר כעס אדיר המופנה כלפיה , וכדי להפנותו ממנה בכדי לא לאבד אותה את עושה מעשה בעצמך ומפנה את האשמה והכעס אליך. הרה בניגוד להשתקה או להפנמה של הנושא שתזיק לך,,לדעתי את חייבת לגזור על עצמך כמה שיותר תיקשורת ודיבורים אנטנסיבים תמידים שיעזרו לך לקבל ביטחון ולא להיות מנותקת מהעולם הפנימי והחברתי שלך.ולפנות במאמצים את האנרגיה לכוון של טיפול טוב ומסור , אני מבינה יותר כעת את שיחת ההבהרה שאת רוצה לקיים איתה ,כי כך את תוכלי לדעת אפה את עומדת , בכל מיקרה תחזיקי מעמד עד אז ותנסי לחשוב שאת הכעס אחרי אם יהיה לא תפני בשום אופן כלפי עצמך. הטיפול הטוב שאת צריכה לעבור הוא --------להגיע להחלטות של הימנעות ממחשבות רעות שמשתלטות על המוח , ולחשוב מחשבות טובות שישתלטו עליך על ידי לימוד טכניקה נירכשת. יניב היה במצב מאד קשה ובלתי ניתן לתאור בקשר למחשבות מישתלטות,, יום אחד לפני 4 שנים כרתנו ברית ביננו (אמיתי עם דם וכו/)והוא נישבע לי שיעבור כל מה שצריך לעבורבעבודה קשה עם עצמו ועם מטפלים ותרופות בכדי לסלק ולהיפטר מזה,,כיום יש לו המון טכניקות עצמאיות ושליטה עצמית ראויה לציון.(יש גם משברים מידי פעם) הרה ,,,יקרה תפקחי את העינים ותחליטי לעמוד מול המשימה והאמת אני מוכנה להיות לעזר בשבילך גם. שלך אוהבת ויוי

ויוי והרה שלום, ויוי - אני מתפעלת ומעריכה את יכולת התמיכה יוצאת הדופן שלך. אין ספק שאת אשה מיוחדת במינה המתמודדת עם קשיים, מפנה להתמודדות זו את מלוא האנרגיה ואף על פי כן מוצאת מקום בליבך לסיוע לאחרים. הרה - אני מסכימה עם כל מילה של ויוי, גם כתבתי לך במייל, יש לך תעצומות נפש ואת תוכלי להשתמש בהן לפתור את הבעיות שלך ולהיות גדולה כמו שאת באמת. שבת שלום.

היי יקירה, ישנתי טוב... אומנם התעוררתי כמה פעמים באמצע - כמו תמיד, אבל נרדמתי מהר... כנראה שהעץ הארוך עשה את שלו... המודעות שלי למצב שלי מורכבת מרסיסים ושברים... יש דברים שאני מודעת להם, ויש כאלה שלא. כמובן שיש גם דברים שאני מתכחשת להם... אני מניחה שאני באמת נתונה בקונפליקט. ההימנעות מפגישות היא בחירה שלי, ולא החלטה שלה... אבל זו בחירה שעשיתי מכורח הנסיבות... יכולתי להבליג על העובדה שמסתובבים אצלה אנשים זרים ושיש רעש - אבל זה היווה, מבחינתי, פגיעה בסיסית בטיפול... אני חושבת שהצורך, מאידך, הוא מובן והגיוני, לא? אחרת בשביל מה אני צריכה טיפול? אם היא לא יכולה להכיל את הכעס שלי, אז אף-אחד לא יכול... אני לא חושבת שהקירבה תמנע את הפגיעה העצמית... זה משהו שאני מכירה כבר 9 שנים... בעצם זה חלק מהסיבות שבכלל התחלתי את הטיפול הראשון. השילוב כעס+פגיעה הוא חדש יחסית... ונכון, אני בד"כ מאשימה את עצמי... כי לא יכול להיות שכולם "לא בסדר"... אם שום דבר לא עובד כמו שצריך, זה בגללי. אין ספק שיש לי בעיה חמורה עם המחשבות שמשתלטות... במובן מסויים, לפעמים הן נעשות אובססיביות למדי... ואז אני הולכת לאיבוד... אף-פעם לא יודעת אם אני אצליח למצוא את הדרך חזרה... ויוי, אני מעריצה אותך על מה שאת עושה עם יניב!!!!!! נכון שיש משברים לפעמים, אבל זה בלתי נמנע - זה קורה גם לאדם בריא בנפשו... משברים הם חלק בלתי נפרד מהחיים. אני יודעת שאת פה כשאני צריכה, ואני מקווה שאת יודעת שזה דו-סיטרי... שלך, הרה.

היי חביביות ,, נטע תודה לך,,, לא עשיתי כלום יוצא דופן ,רק קצת עזרה מהניסיון. גם את עוזרת ומסתובבת חופשי",,,כאן.בכייף. הרה לה ,,הכל הדדי ותודה גם לך,, תשתדלי להיכנס לקצת רגיעה ,,טלויזיה ,מוזיקה פזלים את אוהבת?עד לתאריך ההוא,,זה בטח לא יזיק אלא רק יתרום,,את מנגנת על כלי כלשהו? כי האיזון חשוב גם לבריאות הגופנית בעתיד. אוהבת ויוי.

אהבת חיי יש שיאמרו שאין דבר כזה. חלקם אף פעם לא יימצא אותה. אהבת חיי. ועבר המון זמן. ולא ראיתי אותו המון זמן. ואני כבר אדם חדש. אבל הוא נשאר - אהבת חיי. אבל אני כ"כ השתניתי- והוא עדיין אהבת חיי. ויצאתי עם אחרים, ושיניתי את צבע השיער, והוא עדיין אהבת חיי. הפסיכולוגים לא אוהבים דברים כאלה. אבל זה קיים. והוא אהבת חיי. והייתי אצל מטפל אלטרנטיבי, וקוגנטיבי, ופסיכולוגית- כולם רצו שאשתנה ואבין שהוא לא בשבילי. והשתניתי- אבל הבנתי. הבנתי שהוא בשבילי. הבנתי שהוא צריך אותי. הבנתי שהוא יותר חלש ממני. שלי יש את עצמי אבל לו אין את עצמו. הוא אהבת חיי אבל הוא לא האמין כשאמרתי לו. הוא לא מאמין שהוא ראוי לאהבה אבל יש לו את האהבה שלי- והיא אף פעם לא נעלמה. והפסיכולוגים לא אוהבים דברים כאלה, אבל אין לי הסבר לזה- הכל בי השתנה- החשיבה, ההתנהגות, הדיבור- חוץ ממנו. הוא נשאר אצלי בנשמה. הוא עדיין אהבת חיי. ואני מרגישה שהוא צריך אותי אבל הוא רחוק ממני ואני לא יכולה להגיע אליו. ואמא שלי היתה אומרת -כשאת תצאי לעולם את תשכחי אותו, את תכירי אחרים- את יותר מדי בבית- אבל אני לא רוצה לשכוח אותו. אני לא רוצה להכיר אחרים. אני רוצה אותו. והם כולם יכולים מצדי לדחוף את העיצות שלהם - כי יש לי את עצמי ואני שואלת את עצמי ומתייעצת עם עצמי ועונה לעצמי. ואני מודה על כך לאלוהים - על כך שנתן לי את עצמי

"אורוש... ואו!... איזה צמרמרה.......! כל כך עצוב ומרגש....

אור היקרה, מאד התרגשתי ממה שכתבת, אני חושבת שכל אדם בשלב מסויים בחיים שחווה אהבה אמיתית יכול להזדהות עם מה שכתבת ...... תודה, ליאת

אני לא כתבתי....רק העתקתי בגלל שזה מצא חן בעיני

אור היקרה, מאד התרגשתי ממה שכתבת, אני חושבת שכל אדם בשלב מסויים בחיים שחווה אהבה אמיתית יכול להזדהות עם מה שכתבת ...... תודה, ליאת

שלום הרה, מאחר שהעץ התארך מאוד, אני כותב לך באותו עניין הודעה חדשה. קראתי בעיון רב את כל הודעותייך בעניין הכעס וחלק גדול מהודעותייך ומתגובותייך בעניינים אחרים. לא אחת שאלתי את עצמי אם את בעצמך לומדת מקצוע טיפולי. אני לא מכיר את ההיסטוריה שלך עם המטפלת שלך, אך כשאני לוקח את התייחסותך לעניין, אני רואה צורך להעיר כמה הערות, מתוך הבנה של שנינו שאינני מכיר אותך אישית ובהתאם לכך גם יש להתייחס לתגובתי: א. מטפלים ומטופלים בטיפולים ארוכי-טווח מפריזים לדעתי בכמות שיחות ההבהרה וההברה של אי ההבנות משיחות ההבהרה הקודמות וחוזר חלילה ושוב בלי הרף. יש לי חבר חכם, שאי-אפשר לתאר מרחק גדול יותר בינו ובין פסיכולוגיה, שהוא מסדיר את יחסיו הבין-אישיים ע"י... תנחשי מה? שתיקות. כן, אני יודע שזה מאוד לא מקובל במיליה הפסיכולוגי, אבל ניסיתי את זה וזה מאוד יעיל. יתר על כן, כל פעם כשהרגשתי שטיפול מסוים "תקוע", חזרתי לספרות הפסיכואנליטית הקלאסית מתחילת שנות החמישים, אבחנות שכיום נחשבות מיושנות מאוד, ורכשתי תובנות מעשירות ומעמיקות. תמיד, אבל תמיד, השורה התחתונה המעשית, לא הייתה שיחת הבהרה אלא שתיקה. לא שתיקה רועמת, אלא שתיקה מכילה. המינון של שיחות ההבהרה ושל הבהרת שיחות ההבהרה אינו מקובל עליי כאיש מקצוע ואת יודעת מה? גם בחיי האישיים. להרגשתי האישית, במגבלות המאוד מגבילות של מה שאני יודע עלייך דרך הרשת, המלצתי היא לקחת פסק-זמן מהטיפול, לראות איך את מסתדרת בלי טיפול, לאפשר לאיזה שהם תהליכים ספונטאניים בינך לבין עצמך לקרות ללא טיפול ואם תרגישי צורך בטיפול, לפנות למטפל אחר. ייתכן אפילו שפסק-זמן כזה יאפשר לך להפיק תובנות מהטיפול אצל המטפלת שלך, שלא הצלחת להפיק בזמן הטיפול בגלל עיסוק היתר בקשר ביניכן. הצורך הכפייתי כמעט לקיים שיחות הבהרה ולהבהיר כל דבר עד הסוף המר עלול לחסל את החוויה עצמה. ב. לגבי כעס ותקשורת - התשמשת במילה "אותנטיות". אם להיתלות באילנות גבוהים, כבר סארטר עמד על הסתירה שבין אותנטיות וקומוניקציה. גם זה מתקשר לכעסים ולשימוש המופרז בשיחות הבהרה. "אשליית האנחנו", אומר סארטר, "כמוה כחזיון שרב". לא שסארטר עצמו הוא התגלמות ההצלחה ביחסי אנוש, אך אם נאמר ונבהיר את כל אשר על לבנו, אפילו כלפי המטפל, פשוט "נישפך" החוצה. אם נאמר את כל מה שאנו חושבים, נגדיל את הסיכויים לכך שנהייה אותנטיים אך נקטין את הסיכויים לתקשורת. תקשורת יכולה להתקיים גם ע"י מה שלא אומרים. ברור שמדובר בוויסות גבולות ובכמויות. אך כמות, כמו שאמר מארקס, הופכת לאיכות, וזה נכון גם ביחסי אנוש, שיחסי מטפל-מטופל הם מקרה פרטי שלהם. הרה, את בחורה מאוד אינטליגנטית, ממה שראיתי את גם קוראת המון ספרות פסיכולוגית, את חווה דברים בעוצמות גדולות - ואת זכאית לחופש. גם לי קשה לקחת חופש, אך העבודה שלי ללא ספק הייתה נפגמת בלעדיו. מה דעתך לצאת לחופשה של, נניח, חצי שנה מטיפול פסיכולוגי ולראות מה זה עושה לך, אולי זה ייתן לך קצת פרספקטיבה, אולי תגלה תובנות שלא גילית בטיפול עצמו, אולי אם תקחי קצת חופש מקריאת ספרות פסיכולוגית, משהו מהחוויה האותנטית שאת מדברת עליה יחזור אלייך. טיפול פסיכולוגי ברמה שאת מתארת הוא ניתוח. ניתוח מפרק. נדמה לי שאת יכולה להיות למשך כמה חודשים המטפלת הטובה ביותר של עצמך, אם במקרה הספציפי שלך, תניחי את הטיפול הפסיכולוגי ואת הספרות הפסיכולוגית המקצועית בצד ותאפשרי לעצמך קצת ספונטניות, ללא מתווכים ביחסים שלך עם הרה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

גידי שלום, ניטשה אמר: " מהי החוויה העזה ביותר שביכולתך לחוות? זוהי השעה שבה אתה חש את הבוז העמוק ביותר. השעה שגם אושרך מעורר בך שאט נפש, וגם מחשבותיך ומעלותיך." כשנתקלתי במשפט הזה, חשבתי על 9 השנים האחרונות של חיי.... 9 שנים רצופות בטיפולים כושלים - חלק באשמתי וחלק לא. א. אני בכלל לא מבינה את העניין הזה של "שיחת הבהרה"... זה לא רעיון שלי, ובטח שלא משהו שיזמתי... אני אלופה בשתיקות, אבל לפעמים זה מהווה מכשול... בד"כ כשיש שתיקה, המטפלת שוברת אותה... כי מבחינתי זה יכול להימשך לנצח. אני חושבת שההפסקה הזו, שנמשכת כבר חודשיים וחצי (ויש לי עוד 3 שבועות בערך) היא לא הפסקה אמיתית.... כי זה משהו שנשאר תלוי באוויר. אני אפגש איתה בעוד 3 שבועות, אני לא מתכוונת ללכת לשיחת הבהרה, אלא לבדיקה פשוטה מאוד - יש טעם להמשיך או לא. אני בעצמי לא יודעת, אבל אותי אחרי שאני אשמע אותה, יהיה לי יותר קל להחליט. יכול להיות, שהיא כבר החליטה... אני בספק אם אני יכולה להסתדר היום בלי טיפול, לאו דווקא אצלה, אלא באופן כללי. החיים שלי תקועים באמצע שום מקוס. הכל מסביבי זורם ורק אני שקועה עמוק בבוץ. זה נכון, הקשר שלנו רצוף סבב יותר מדי סביב עצמו... וזה מה שממלא את המרחב הטיפולי... זה מה ש"הצלחנו" להקים, שמשותף לשתינו. ב. "גנבתי" את המילה אותנטיות מד"ר קפלן. זה לא יוצר מצב, שבו מטופל מתחיל "לשקול" מילים, ובכך משהו מהטיפול אובד? זה לא מצמצם במקצת את רעיון האסוציאציות החופשיות של פרויד? נניח ואני מסתובבת עם תחושות ומחשבות שליליות כלפיי המטפלת, אני לא צריכה לומר לה את זה? בד"כ, כשאני באמת כועסת, אני לא אומרת הרבה... ואז נוצר מצב שבו, צריך "לנתח" את הכעס אחרי שהוא חולף. לפעמים, עצם הדיבור על הכעס, מצליח לעורר אותו מחדש... אני יודעת שיש מטופלים, שחופש מצד המטפל מפריע להם... דווקא זה לא מטריד אותי - כי ברור לי שזה משהו הכרחי... הימנעות מעייפות החומר... חצי שנה חופש? נשמע כמו אגדה... אולי זה באמת נחוץ... אבל כפי שכתבתי למעלה, אני לא יודעת אם זה השלב המתאים לכך... כי בעצם אין לי כלום.

הרה שלום אני אנצל את הענף הזה כי העץ הקודם באמת עמוס בפירות. רציתי להגיב להתכתבות בינך לאדי מאתמול לגבי "קשר השתיקה" בין הפסיכולוגים. ציינתי כבר קודם שאינני רואה את עצמי נציג הפסיכולוגים ולכן גם איני רואה צורך להגן עליהם בכלל ועל הפסיכולוגית שלך בפרט. פסיכולוגים, כמו כל איש מקצוע ואדם באשר הוא, עושים טעויות. שמירת ה"ניטראליות" לכאורה אינה מגיעה מצורך קולגיאלי אלא כדי להיות הוגן איתך ועם התהליכים שקורים לך. לומר לך באופן חדש משמעי שהפסיכולוגית שלך לא בסדר או שאת לא בסדר יהיה לא רציני מצידי מאחר ואינני באמת מכיר אף אחת מכן ומה בדיוק קרה ביניכן בחדר הטיפול. אני יכול כמובן להתייחס רק למה שאת כותבת באופן "נקי" ואז כמובן שהתנהגות הפסיכולוגית שלך נשמעת לא הוגנת ולא תואמת. ניסיוני בטיפולים זוגיים לימד אותי להתייחס בזהירות לגירסה של צד אחד בלבד. צריך שניים לטנגו, ותפקידי להיות לא רק תומך ומרגיע, אלא לעיתים להיות דווקא פרקליט השטן. מן הסתם את תבחרי מדברי את מה שמתאים לך. אבל כנראה שאת לא חווה את תגובתי כחופש, אלא כמצב נוסף שבו כופים עליך בצורה לא הוגנת משהו שלא מתאים לך. במצב כזה תגובה "ניטראלית" מצידי מתפרשת כחוסר רגישות, חוסר כנות, או סתם כמשהו עקר. הדבר שבולט לי במיוחד הרה הוא המידה שבה השליטה נמצאת, לפי החוויה שלך, בצד השני, אצל הפסיכולוג, המטפלים הקודמים, ההורים שלך וכו'. כל עוד חווית השליטה נשארת בצורה כל כך דומיננטית בצד השני, ולך נשאר רק חוסר אונים ועלבון, הכעס יהיה בלתי נמנע, ובצדק. אבל זה לא חייב להישאר כך. יש לך בוודאי הרבה יותר שליטה בחייך ממה שנדמה. בינתיים בחרת לעשות הפסקה בטיפול. את יכולה באותה מידה לחזור, להחליף מטפל, ולעשות כל מה שמתאים לך. אלו בחירות שלך. בינתיים את מרגישה שכפו עליך את הבחירות הללו מבחוץ. אולי תוכלי לשנות ולהבין שיש לך אפשרות בחירה, גם אם ישנן נסיבות חיצוניות שאינן נשלטות. אני לא יודע מה יכול להביא אותך להשאיר את הסכינים וקוצי הצבר בצד, לא לכוון אותם פנימה או החוצה, אבל כשאני קורא את העץ מאתמול אני חושב לעצמי שפה בפורום זה בסה"כ קורה. למרות תסכולים שעלו פה ושם את עדיין כאן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום הרה, תשע שנים בטיפול?!?! לא, זה לא מבהיל אותי. אני פשוט חושב שתשע שנים רצופות בטיפול עלולות להפוך כל טיפול ללא-אפקטיבי, כי - וזה מתבטא מתיאורייך - זה מערב בהכרח אובדן פרספקטיבה. מה שעוד יותר מצער לשמוע היא העובדה שפיתחת תלות בטיפול כקונספציה, לא במטפלת הספציפית הזו, וקשה לך לדמיין את חייך ללא טיפול. אני לא מכיר אותך אישית, אך לפחות דרך הפורום את לא נשמעת כאדם שיתמוטט אם יפסיק את הטיפול לתקופה מסויימת לצורך בדיקה עצמית של מה שקורה לו ללא טיפול. לדעתי, זה הדבר הכי טיפולי שאת יכולה לעשות כרגע. פרט לכך, מדובר הלא בצעד הפיך, תמיד תוכלי לחזור או לפנות למטפל אחר. עצם המחשבה שאינך יכולה בלי טיפול בוודאי אינה תורמת לחוסן הנפשי שלך, אינני יודע עד כמה זה קשור בקשר הסבוך שאת מתארת עם המטפלת, האם פיתחת קשר סימביוטי עם המטפלת הזו או עם מטפלים בכלל, אך הפסקה, אפילו מתודית, נראית לי חיונית לצורך קבלת פרספקטיבה, קטיפת הפירות שהיפקת מהטיפול ואולי אינך ערה להם כשאת בתוך המערבולת ולחיות את החיים עצמם במקום לחיות את הטיפול במקום החיים. ייתכן שבעתיד ייווצרו בעיות אחרות, שיצריכו טיפול חדש עם אדם חדש, אך זה יהיה כבר ממקום אחר. זה מצריך מחשבה, את כותבת. טוב שאת מוכנה לחשוב על זה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ובוקר טוב לכל היתר... סליחה על העץ הארוך... :-)

לילה טוב לך חביבתי הינשופה,,, אחשוב,,,עליך ואעביר לך אנרגיות מרגיעות כאלה של רייקי,,, בפעם אחרת אכתוב לך איך אני מתמודדת עם הכעס,,,אשר גרם לי תוך כדי הפנמתו המון צרות ומחלות קשות בגוף. אוהבת ,,,ומאחלת לך לילה טוב. ויוי.

גם לך...

היי נטע א ת ע ר ה ?? ש נ ה ב

מה קורה פה, נדודי שינה ??????????

היי לא, לא דודי שינה. בדרך כלל בשעות האלה אני כבר ישנה, אבל הלילה, אני לא מספיק עייפה. ביי ש נ ה ב

שנהב, מה שלומך הבוקר? אהיה זמינה ב- 11 . יום יפה לך.

היי יקירתי הצצתי קצת בצהריים, אבל הולכת לחרוף את שנת יום שישי המסורתית. ייתכן ואציץ שוב בערב. אם תרצי לשוחח- נסי אותי. ביי ש נ ה ב

..."לא רציתי שתתרגזי... נכוויתי כמה פעמים... הכעס שלך מתפרץ ולא צפוי..." ואת זה אמרה לי היום פסיכולוגית שלא שמעתי ממנה חודשיים וחצי... היא העדיפה שלא ליצור קשר, ורק שאני לא אתרגז!!!!!! מסקנה? ליבי - זה בשבילך - אם הכעס שלי זה אני.... אין לי קיום!!!!!!!!!!!!!!!

סליחה, אני מבקש פירוש ל "הכעס שלך מתפרץ ולא צפוי " . מי אמר למי ?? לא הבנתי.

הפסיכולוגית אמרה את זה לי, היום בטלפון....

ולמה זה יקירתי?

למה זה מה? למה היא אמרה את זה?

הרה ואיך נוצר הקשר היום אחרי חודשיים וחצי? רצית שהיא תתקשר? רצית להתקשר אליה? נשמע שהכעס, לפחות כלפי הפסיכולוגית שלך, הופך למשהו חזק מאוד, משהו מסוג המעגלים או הפצעים הבלתי סגורים שכל נגיעה בהם מכאיבה. כעס הוא סוג של מגע בסופו של דבר ואם הכעס הוא את (האם?), זה סוג מגע שאת מכירה היטב. השאלה היא האם אפשר לקלקל קצת הידידות או ההזדהות הזאת עם הכעס שנשמע כמו בן זוג אלים שרוצים להיפטר ממנו אבל הנוסטלגיה והקשר ארוך השנים לא מאפשרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם זה מקצועי מצד פסיכולוג לטלפן למטופל לזרוק כמה מילים שמכאיבות כמו סכין , ולהשאיר את המטופל ללא טיפול מרגיע או לפחות משאיר טעם טוב .

שלום, הקשר נוצר אחרי ששלחתי לה מכתב בתחילת השבוע.... ניסיתי להבין דרכו את ההתעלמות שלה. ז"א שכן, ציפיתי לאיזושהי תגובה ממנה. אין ספק שיש צורך להגדיר מחדש את הקשר הטיפולי.... ואם יתברר, שאין עוד מקום לקשר כזה - בסדר. ואם היא עוד לא התייאשה, ומוכנה להמשיך, אז אני מניחה שיהיה צורך לעבוד על הכעס הזה... אבל צריכה להיות נכונות גם מצידה.... לא יכול להיות שאני אשמה בהכל, או ש"זכותי לכעוס".... אני יודעת שמטרת הטיפול הטיפול היא אני, אבל למטפל/ת יש הרבה משמעות בזה... ואם אני מפחידה אותה, אז מה אפשר לעשות?

ערב טוב לך יקרה, מה אני קוראת ,,,,שבגלל "פחדה של הפסיכולוגית מההיתפרצות "שעלולה ליפול " עליה היא הזניחה אותך,,ולא יצרה קשר? עם כל הכבוד אליה,,לא כך משאירים מטופל שמחכה וזקוק. אם את הירגשת שאת רוצה לשמוע ממנה הסבר או לדעת היכן אתן עומדות בטיפול זה אומר על רצון מצידך לעזור לעצמך ולפתור את העינינים ,,מה שאצלה זה לא בולט ולא בראש מעיניה . וכשאת מגיעה למבוי סתום ,,או אי ידיעה בטוחה של מצבך ,אז את נוטה להעביר את כל התיסכול והזעם כלפי עצמך ?,,,,,,,ועוד עם סכין.? הרה ,אני מבינה היטב את המשמעות של זה.! זה לא צחוק ולא משחק. למה את היא "הכעס" ,,כעס ---הוא חלק מרגש גואה שנימצא בך ואת רוצה גם אותו להחניק.? למה? . זה בריא לכעוס ולפעמים ו מאד רצוי...ואת חייבת להיתגבר על עצמך . לדעת מתי לתת לו פורקן ואפה ומתי לההנמיך אותו ,,,לשלוט בו עד כמה שניתן . אך בשום אופן לא להפנות אותו כלפי עצמך ,,ועוד במעשים.את צריכה עזרה דחופה בנושא בצורה מקצועית ונקודתית ). הכעס הוא בא ממך הוא שלך והוא לגיטימי,,אך הוא לא מיצג את האני שלך ובהחלט לא את האישיות שלך,,,אישיותך מורכבת מהמון תכונות ניפלאות ,הרהלהיקרה,,, של סבלנות וכבוד לאנשים ,,עזרה ,,כישורים תיקשורתיים למינם ורגישות וחמלה גם לחיות וגם לאנשים ועוד,,, אל תפחדי מהכעס ,,תכבדי אותו ותני לו גם מקום בקירבך .ובטיפול החדש שתימצאי תעבדי גם על זה. ואת הפסיכולוגית שלך ,,אני הצעתי לך מזמן לסיים איתה את הקשר הקשה וההרסני הזה ,ולחפש משהו אחר במהירות האפשרית. כניראה שעדיין קיווית לחזור אליה....וחבל על הזמן הרה לה. נעזור למצא משהי אחרת . שלך באהבה ויוי.

לילה טוב, אני מקווה שאת לא מאלה שעצים ארוכים מטרידים אותם... ואם כן, אז סליחה... לא התכוונתי ... היא נורא אוהבת להשמתש במילים "טוב, כל אחת חושבת אחרת"... מה שנכון נכון, אבל זו התשובה שלה לכל דבר, שבו אני טוענת שהיא טעתה... מה - היא צדיקה שלעולם לא טועה? היתה מתה!!!!!! בד"כ אני לא מוציאה על עצמי את הכעס עם סכין... אבל כל מה ששברתי עלה לי יותר מדי... ופציעה עצמית לא עולה ... לא צריך לקנות חדש... בד"כ אני פוצעת את עצמי בתקופות של "כלום".... כי הדם הוא הוכחה שאני עדיין חיה. אני יודעת שזו בעיה נקודתית.... עד היום שום איש מקצוע לא פתר את הנקודה הזו... ולא כי לא שיתפתי פעולה... כי לא יצא... ליבי כתבה לי, לפני כמה ימים, שהכעס שלי הוא אני... ולכן כתבתי את זה ככה... אני יודעת, שהכעס הוא חלק לגיטימי שלי... אבל המסרים שאני מקבלת לגביו הם, שעדיף שאני אשמור אותו לעצמי... ולא רק מהפסיכולוגית... וככה אני נשארת תקועה איתו. מנסה להחניק אותו ומצליחה בד"כ.... אולי בגלל כשאני כבר מתפרצת, זה כל-כך עוצמתי... תודה לך, הרה.

herush............... u r probably going to get a mil form me in a couple of minuts , but i was here , and couldn"t agnore this................... i just finished reading the tree....... yes , i know she can drive u crazy , yes i know u don"t realy like yourself or the life - specail after a thing like this but...........!!!!!!! hurting yourself???? - what good does it give u - in a couple of years , when u"ll be smiling and happy , u"ll look on your hands and will regret it......................... angree - good! - it shoes that u feel that u response to things and don"t just except them the way they r........... maybe u need to learn to controll it , but for sure - need to find new ways to take it out - scream - loud teill u won"t have any more power dance - teill u forget there is a world outside the music sit infrount of the t.v and change the channel 100 times a minute and if nothing works - i am whilling to but u a set of plates to brake in case of need......... loveu anat

אני יודעת שלפגוע בעצמי בגללה זה טפשי... אבל הייתי חייבת לפרוק קצת מהעצבים.... ואם את מוכנה לקנות לי צלחות - מצויין, עוד יחשבו שאני יווניה.... היא התחילה להסביר לי בטלפון למה עדיין לא סיימו - כאילו שאכפת לי מהדברים שצריכים להגיע משוודיה... :-) לפני כמה שנים כבר עשיתי לעצמי נזק.... אני נשארת עם הצלקות האלה לכל החיים. כירורג פלסטי אמר, שהמיקום מפריע ושבכל מקרה כבר עבר יותר מדי זמן... אני לא אפרט מה עשיתי, כי זה די חולני... למרות שאחרים לא יכולים "לנסות גם"... לשלוט בכעס... זה נכון.... אבל קודם אני צריכה להכיר ב"זכות" שלו להתקיים.... כשאני מקבלת פידבקים שליליים בנושא, בלי הצעות לעזרה, אני נשארת בעצם עם כעס עצום, ובלי דרך להיפטר ממנו.... כי הוא הרסני. הייתי צורחת אתמול, אבל הגרון שלי אדום וכואב כבר יומיים. אני לא ממש אוהבת לרקוד. וטלוויזיה? יש עכשיו ערוץ חדש - animal planet - בד"כ זה מרתק אותי למסך לזמן מה... הבעיה היא, שאתמול לא היה לי זמן לזה.... הייתי צריכה להכין עוגה לעבודה של אחותי... ו"מפגש" עם הסכין הוא קצר וחותך... מחכה למייל ממך...

שלום רב, אני עוקב בעניין אחר הפורום, אם כי עד כה לא כתבתי בו. עד הימים האחרונים היו שאלות רבות המופנות לפסיכיאטר באופן בלעדי ורובן אכן עסקו בתרופות, אח"כ הוצבה הודעה של הפסיכיאטר עצמו על פרישתו מהפורום ולפתע פתאום מייד עם פרישתו של ד"ר אבני הוא החל להשיב לשאלות ללא כל הודעה שהוא חוזר בו מפרישתו. זה מסר קצת מבלבל, בייחוד עבור אנשים כמונו, או לפחות כמוני, שאילו הייתי מפנה שאלה, הייתי מצפה לקבל עליה תשובה, ומעט השאלות שרציתי לשאול אכן נוגעות לטיפול תרופתי בדיכאון, אבל כעת אני רואה שטוב עשיתי שלא כתבתי כי כל העסק מבלבל. אני מלא הערכה לאנשי המקצוע בפורום וחש קצת כפיות טובה על ההודעה הזו, אבל לאחר ש"מאשימים" אותנו המטופלים בחוסר יציבות לעיתים כל כך קרובות, אז מילא אכזבה, לזה כולנו כבר רגילים, אבל קודם אין פסיכיאטר, אח"כ פרישה, אח"כ חזרה בלי להודיע על חזרה. הבעיות שלי מאוד קשות גם כך ולא קל לי לחשוף אותן, גם אם הן בעילום שם. תודה וסליחה על ההטרדה.

למבולבל ערב טוב, הפסיכיאטר הודיע על פרישתו מיום שישי, כלומר:מחר. בינתיים הוא עונה אחת ליומיים שלושה על שאלות המופנות אליו. אני חוששת שהחמצת את המועד, כי אולי מחר הוא כבר לא יהיה. בינתיים אם תזדקק לעזרה יש אתרים טובים שיכולים לעזור לך ויש אנשים בפורום שחוו דכאון ויכולים לתמוך בך, בשעת הצורך. נקווה שיגיע מתנדב, פסיכיאטר חדש, בקרוב..... תחזיק מעמד. http://www22.brinkster.com/zarut/ אתר שיכול לענין אותך

שלום נטע, תודה על הרצון הטוב. ניסיתי מגוון רחב של תרופות ואני מכיר את רוב האתרים של התרופות, המומלץ ביותר לדעתי הוא www.goldenhour.co.il שם יש צורך לדעת את השם הגנרי של התרופה ויש ים של חומר מדעי באנגלית, ואולם חוץ מאימפוטנציה, שזו סיבה טובה בפני עצמה לדיכאון, ממש שום דבר לא עזר, גם לא פסיכותרפיה ממושכת, שעזרה מבחינות אחרות, אך לא נגד הדיכאון. אם לא הבנתי נכון את הודעת הפרישה של הפסיכיאטר, אז אני מתנצל בפניך, ד"ר אבני.

היי לכולם... לאן נעלמתם??

היי כוכבית! הנה אני כאן, נמצאת כעת בעבודה ו"גונבת" כמה דקות פנויות... ((-: מה שלומך? והנכד? נזבורה

היי נזבורה חביבתי... חבל שפיספסתי אותך.... יש לי משהו טוב לספר, טוב אני אתאפק עד יום ראשון,(אני לא יכולה עכשיו, בעלי בסביבה) שיהיה לך ולכולם אחלה סוף שבוע, להתראות ביום ראשון, כוכבית נ.ב יש לי נכדה -בת, היא מקסימה ,לא יצא לי לראות אותה השבוע :-( ואני מתגעגעת אליה מאוד, אבל מה שחשוב זה שהיא בסדר, ותודה לך על ההתעניינות, ביי בי חמודה

אני הייתי בשירותים

ומה עשית שם, פישן או קקן?

שלום, אני בטיפול אצל פסיכולוג קליני(ללא טיפול תרופתי) עד כמה להיחשף בשיחות???? לספר הכל???? כמו למשל שאני נגעל מהשיעור יתר שלי שיש לי רגישות יתר-אפילו תחושת אי נוחות מהבגדים שאני לובש שאני בוחן את עצמי במראה בכל זוית ובכל תאורה אפשרית מהבקע שיש לי בין הגבות סימנים אולי של מוטרדות ודאגנות לספר על דברים שלא נוגעים לתחום התמחותו? כמו דברים שהם יותר רוחניים מאשר פסיכולוגיים? או שמא עליי להסתפק במועט שאני כן מספר תודה מראש זיגמונד ושוב אני מעונין בתגובת איש מקצוע בלבד

ז. שלום מן הצד התשובה נראית מובנת מאליה, מה הטעם ללכת לטיפול מבלי לספר כל דבר. שאלת הרלוונטיות או אי הרלוונטיות יכולה להיות נדונה בתוך הטיפול, עצם העובדה שזה עולה בראשך יכולה להיות סיבה מספיק טובה לשתף. אבל האם רק שאלת הרלוונטיות היא הבעיה, או עצם החשיפה? בברכה ד"ר אורן קפלן

ז. שלום מן הצד התשובה נראית מובנת מאליה, מה הטעם ללכת לטיפול מבלי לספר כל דבר. שאלת הרלוונטיות או אי הרלוונטיות יכולה להיות נדונה בתוך הטיפול, עצם העובדה שזה עולה בראשך יכולה להיות סיבה מספיק טובה לשתף. אבל האם רק שאלת הרלוונטיות היא הבעיה, או עצם החשיפה? בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום זיגמונד, אין דבר שהוא לא רלוונטי לטיפול שלך, והקשיים שתיארת, ואינך משתף בהם את המטפל, הם מ-א-ו-ד רלוונטיים. לא רק שהם רלוונטיים - נראה שהם נוגעים בשורש הבעיות שלך, כי מן הסתם קל יותר לשתף מישהו ב"מעט שאתה כן מספר". אולי הצעד הנכון ביותר הוא לשתף את המטפל שלך בקושי שתיארת כאן. אני בטוח שהוא לא "יתחקר" אותך וילחץ עליך לספר דברים שאינך מוכן לספר לו עדיין ויכבד את גבולותיך האישיים ואת קצב החשיפה שלך בפניו. נכון שישנם מטופלים הנוטים לחצות גבולות, וגם אז זו אחריותו המקצועית של המטפל להציב את הגבולות, ואולם לפי תיאוריך אתה מאוד רחוק מלחצות את הגבולות. כל מה שכתבת רלוונטי וחשוב, ומה שעוד יותר חשוב, הוא הקושי/הבושה שאתה מרגיש לספר על כך למטפל שלך. ספר לו לפחות על הקושי בשלב זה, אם לא על הדברים עצמם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

בחרדה חברתית ?

שלום לך, השאלה איך בוחרים מטפל בכלל היא שאלה נכבדת, שלא אדון בה כרגע, אך העובדה שאת ממקדת את הפנייה שלך בחרדה חברתית נותנת כיוון מסוים לבחירת מטפל. מטפלים התנהגותיים (ביהביוריסטים)-קוגניטיביים עוסקים בטיפול ממוקד בבעיה מסויימת, ופוביה חברתית היא אחת מהן. לעיתים ניתן לעשות זאת באמצעות טכניקות של עיצוב התנהגותי ולעיתים להוסיף לכך התייחסות קוגניטיבית. הטיפול ההתנהגותי מתמקד יותר בשינוי ההתנהגות ע"י היחשפות למקור הפוביה בצורה הדרגתית תוך כדי קישורה לטכניקות הרפיה הנלמדות בטיפול והמרכיבים הקוגניטיביים אמורים לשנות את אופן ההתייחסות לבעיה ברמה המחשבתית. קיים גם טיפול תרופתי נגד פוביה חברתית, ומי שמוסמך להתאים טיפול תרופתי הוא רופא פסיכיאטר. את מציינת קושי מציאותי והוא איך לדעת איזו גישה טיפולית מועדפת על המטפל, או במקרה זה, איך תדעי אם המטפל הוא מטפל התנהגותי-קוגניטיבי? הדרך היעילה ביותר היא לשאול את המטפל, אפילו בשיחת הטלפון, אם הוא מטפל התנהגותי ולסמוך על יושרו המקצועי. אם יהיה צורך בטיפול תרופתי, הוא גם יפנה אותך לפסיכיאטר שיש לו קשר מקצועי איתו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

1 האם דכאון נחשב למחלת נפש ? 2האם אור יעיל בטיפול בדכאון חורף ? 3 האם יש הבדל בין דכאון רגיל לדכאון חורף ? 4 לקיתי בדכאון בחורף 3 פעמים ,במרווח של שנתיים ,מה הסיכוי שזה יחזור ?אני בן 22. 5האם ניתן לאתר דכאון בתחילתו בעזרת בדיקת דם,על מנת לתת טיפול מונע ? 6 מה אחוז הלוקים בדכאון בארץ ובעולם ,האם יש עליה בשנים האחרונות ? 7 מה הם הגורמים לדכאון,וכיצד ניתן להמנע מהם? 8 האם יש סימנים התחלתים בעזרתם ניתן לזהות דכאון ? 9 האם דיקור או טיפול אלטרנטיבי אחר עוזרים לדכאון ? בברכה ובתוד על ההתיחסות.

שושנה שלום > > 1 האם דכאון נחשב למחלת נפש ? דיכאון קליני הוא מחלה ויש לטפל בו בד"כ בשילוב את טיפול תרופתי ושיחות. עם זאת, ישנם מצבי ביניים רבים וחשוב לעשות אבחנה מקצועית כדי למצוא את הטיפול המתאים. > 2האם אור יעיל בטיפול בדכאון חורף ? > 3 האם יש הבדל בין דכאון רגיל לדכאון חורף ? בשאלות הללו חבויה הנחה שיש דיכאון חורף ודיכאון שאיננו חורפי. למעשה אין אבחנה פורמלית כזו. החורף עלול להשרות על אנשים מסויימים מצב רוח עגמומי (ועל אחרים לא). ידוע כמו כן שבארצות הצפון הקרות יש ריבוי של מקרי דיכאון ומשייכים זאת לחורף ולמיעוט שעות האור. יש בספרות נסיונות לטיפול בדיכאון באמצעות חשיפה לאור. בכל מקרה, זו לא השיטה המקובלת לטיפול בדיכאון. > 4 לקיתי בדכאון בחורף 3 פעמים ,במרווח של שנתיים ,מה הסיכוי שזה > יחזור ?אני בן 22. יתכן שכדאי שתהיה במעקב מקצועי. אחת הבעיות בסוג כזה של בעיה היא שנוצרת בעיה משנית של פחד מחזרת הסמפטום וירידה בבטחון ובדימוי העצמי בעקבות זאת. תופעה כזו דורשת לעיתים טיפול בפני עצמה. > 5האם ניתן לאתר דכאון בתחילתו בעזרת בדיקת דם,על מנת לתת טיפול > מונע ? אין בדיקת דם לאיתור דיכאון. לפחות עדיין לא. פורסם לא מזמן על ניסיון לפתח ערכה כזו. בכל מקרה, היא תהיה רלוונטית בוודאי לדיכאון קליני (מג'ורי) ולא למצבים רבים שנותרים בשטח האפור. > 6 מה אחוז הלוקים בדכאון בארץ ובעולם ,האם יש עליה בשנים האחרונות נפוץ למדי. כ 5% סובלים מדיכאון, אחוז ניכר מהאוכלוסיה חווה דיכאון ברמה כזו או אחרת פעם בחיים. יש יותר מודעות לדיכאון ולכן אולי יש יותר מקרים מטופלים. אני בספק אם בפועל יש יותר מקרי דיכאון באמת. עדין כנראה שאחוז גבוה יותר לא מטופל מאשר כן מטופל. > ? > 7 מה הם הגורמים לדכאון,וכיצד ניתן להמנע מהם? יכולים להיות גורמים רבים. לדיכאון קליני ישנם גורמים ביולוגיים כנראה. אין ספק שאיכות החיים משפיעה, אם כי אף אחד אינו חסין. יתכן שיש מרכיב גנטי במקרים מסויימים לפחות. > 8 האם יש סימנים התחלתים בעזרתם ניתן לזהות דכאון ? ירידה בחשק, באנרגיה, עצב, פאסיביות, הפרעות שינה, חוסר תיאבון וכו'. למעשה, סימפטומים של דיכאון מתחילים בד"כ בשלבים וצריך להיות מודעים אליהם, בעיקר לאור ניסיון קודם. יש לפנות לטיפול ללא דיחוי. > 9 האם דיקור או טיפול אלטרנטיבי אחר עוזרים לדכאון ? תלוי באמונה האישית. זה לא הטיפול המקובל לדיכאון, אבל אם הוא עוזר לך אישית, אינני רואה סיבה לא להיעזר. בכל מקרה, במקרים של דיכאון קליני זה אינו תחליף. > בברכה ד"ר אורן קפלן

אימיקשישה נטלה 4 כדורי פריזמה בשבוע במשך מס שנים הוחלט להחליף לרסיטל כדור ליום..מאחר והיתה קצת התרגזות יתר אני רואה מעט ירידה בזכרון..נוספת ודכדוך מה דעתך?

שלום תשובה חוזרת החלטה על שנוי תרופה יכולה להעשות רק בהקשר כולל של בדיקה כולל בדיקה גופנית ומעבדתית שכן בגיל הזה שנוי נפשי קורה בדרך כלל ! בגלל שנוי גופני לכן קודם כל הערכה גופנית ונפשית ואז אני יכול להביע דעה כלומר אם אתם בספק אנא פנו לחוות דעת נוספת בנוסף להערכת רואפ משפחה בברכה עמי

שלום אשה חכמה אני מוכרח לציין שאת משדרת המון חיוניות אסרטיביות וגם נשיות. האם את כזו? מקווה שזו לא שאלה אישית מידיי. עובר אורח שהתרשם.

תודה, אני מאוד עסוקה כרגע, אהיה פה יותר מאוחר.(בינתיים אחשוב על תשובה מעניינת....) ש נ ה ב

וואלה, עצרת ברמזור? מה נשמע? ודאי מה יש מתחת לקסדה...........

שלום עובר אורח. ראשית- תודה. מביך לענות ליד כולם.( כולנו כאן אנשים סקרנים, גם אני ...) < < < < < < בהנחה שאתה באמת עובר אורח, אז כנראה שיש לך כלים להבחין בין ,מעל, ובתוך השורות. ועל כך- רשום שתי נקודות. אני אכן כזו וגם כזו, בין היתר......אבל מול האסרטיביות והחיוניות יש גם רגישות יתר, פגיעות, רצון עז למזער סיכונים מיותרים בחיי, פחד מאכזבות, ועוד כל מיני...... קרא לזה חולשות. בחיי יש ממש איזון עדין. אני מקווה שבמהרה תהפוך מעובר אורח למשתתף פעיל, האמת שכך גם אני התחלתי.... יום טוב ש נ ה ב

אני מת לראות אותך בחוטיני, האם זה אפשרי ???

שלחתי לך מייל בhotmail מקווה מאוד שקיבלת כי כבר שלחתי לך שניים לפני יומיים ולא הגבת .

אני לא בודקת את ההוטמייל כל יום, אני משתמשת בו רק כשהמייל שלי לא תקין... ועכשיו הוא בסדר.

שלום לכולם אני בן 16 ויש לי לעשות עבודה בבית ספר בנושא טרשת עורקים רציתי לדעת אם משהוא יכול לעזור לי בנושא של הקשר בין טרשת העורקים ללחץ נפשי תודה רבה

אסף, ממה שאני יכולה להגיד לך, הוא, שמצב הנפש משפיע על הגוף ולהיפך. עדי

אסף שלום מחלות לב ודם שונות מושפעות ממצב נפשי. סגנון החיים הלחוץ מאפיין אנשים שמכונים סוג A ואלו אנשים מועדים למחלות לב. קרא קצת על הנושא באתר הבא (החלק הראשון רלוונטי לשאלתך): http://www.solgar.co.il/lifestyle/no2/stress.html בהצלחה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה תקישור שלח עזר לי הרבה אסף

האם אדם הסובל מפסיכוזה פרנואידית (או סכיזופרניה) יכול לפתח דמיונות שווא הנוגעים לאירועים טראומטיים, כגון אונס? כלומר, האם ייתכן מצב בו הוא מדמיין שעבר אונס?

הייתי מאד מאד (מאד מאד !) נזהר מלקבוע דבר כזה בברכה עמי

שלום דפנה, אין זה מן הנמנע. מבחינה דינאמית, הדלוזיות (מחשבות השווא והיחס) משקפות משאלות (עד כמה שזה נשמע מוזר, כמו בחלומות - למשל, בחור בגיל ההתבגרות שיש לו נטיות הומוסקסואליות שהוא אינו יכול לקבלן והוא פסיכוטי יכול לפתח בצורה השלכתית דלוזיות על כך שנאנס), אך קשה להשיב על כך בלי לדעת יותר פרטים. ייתכן מאוד שאונס ממשי היווה טריגר ממשי לפריצת המחלה אצל אדם שהיה מועד לכך. ככלל, הפורום מיועד לבקשת עזרה ולשם כך רצוי ללוות את הפנייה בפרטי רקע. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

ושוב בוקר טוב שלומי היקר מה אני אעשה...עד שממצמצים כבר 3 בבוקר והנה אני שוב פה (ואל תטעה עני עדיין לא הולכת לישון) בקשר לילדים... עכשיו אתה מדבר על עונש. עונש זה דבר מתבקש לחינוך אבל שוב - עונש שהוא מידה כנגד מידה. לא תגיד לבן שלך למשל - שבוע אין טלוויזיה, כי הוא לא הוריד את הזבל כשביקשת (לדוגמא) כי אין בין הסיבה והתוצאה שום קשר. מתי כן תגיד לו את זה? כשהוא לא יכין שיעורים בגלל טלויזיה למשל והמורה שלו תתלונן. אז זה מידה כנגד מידה = טלויזיה מנעה ממך לעשות שיעורים, אז לא תראה ותלמד להבא. המכות הן איבוד שליטה. ושוב אתה מכליל את התשובה לעצמך בתוך השאלה - שכל עוד מנסים להבליג ולהבליג ולהבליג זה מתפרץ אחר כך. אף אחד לא אמר לך להבליג ולא להביע את דעתך כאשר הבן שלך עושה משהו לא בסדר. להיפך, תדבר תחנך תגיד לו שכשכולם ילכו לדוד X הוא ילך לישון כי עכשיו הוא לא הולך. אבל לדעתי גם אתה מבין שמכות זו לא הדרך - כי עובדה שזה מייסר אותך אחרי שאתה נותן לו סטירה. אומרים שחוסך שבטו שונא בנו אבל אם הוא לא יחסוך, הוא לא מסתכן בזה שבנו ישנא אותו?

תוספת קטנה.... בקשר לחבר, כששואלים אותי אם יש לי מישהו אני עונה- יש לי הרבה ואף אחד זה לפעמים מבלבל כי רוצים לאהוב ו- 20 זה קצת יותר מדי....אבל מצד שני מפחדים מהסורגים של שגרה מחייבת...

ליבי יקרה לי יקרה, לבי יקרה לי יקרה , שיר קטן אשירה לך כי אני אוהב אותך אוהב אותך, אני לא מבין, איך את מצליחה להיות ערה עד 3:40 בלילה ואחר כך לתפקד ביום ?? איך את עושה את זה ?? דרך אגב: את יכולה לענות לי בעץ המקורי. אני הולך אחורה ובודק עצים קודמים. כך לא נהיה בפרונט כל יום ולא נעלה את חמתם של המתלוננים למיניהם. בגדול, אין בינינו ויכוח. מכות זה לא טוב, זה לא פתרון. זה ממש גרוע. מוסכם , מקובל. לא נריב על זה ולא נלך על זה מכות !! בסדר ? אבל תסכימי אתי שיש לי נסיון קצת יותר גדול משלך עם ילדים , נכון ? אז אני בהחלט לא מתנשא, ואני יודע שכולנו גם היינו ילדים וחוינו דברים ויש לנו דעה והגיון . ובכל זאת, אין חכם כבעל הנסיון . אז מנסיון אני אומר לך שכמעט ולא מצוי אבא או אמא שלא הרימו יד אף פעם על ילדם. ובעיקר בנים ! כך אני חושב. ויתכן מאד, בלי לפגוע בזכויות, שזה יקרה גם לך. ואת תמצאי את עצמך יום אחד נורא נורא מתוסכלת ומרוגזת ולא מצליחה להשתלט על ילד ומורידה לו פליק. ואז, מאוחר יותר בלילה , תספרי לבעלך מה קרה עם הילד ותגידי לו: ואתה יודע מה חמודי, פעם כשהייתי צעירה, לפני כמה שנים, השתתפתי בפורום אחד , והיה שם אחד כזה נחמד ומתוק וחכם שאמר לי שיום אחד, יכול לקרות לי דבר כזה . הבנת אותי ? רציתי לשאול אותך ליבי, האם את יכולה לדבר בחופשיות על המקרה הקשה שקרה לך או שאת מעדיפה לשכוח ממנו ולא להעלות אותו כדי שלא להיעצב ??? אם זה עדיין מכאיב לך, אני מבטיח שלא אעלה את זה אף פעם יותר , או קיי ? אבל אם לא, יש לי כמה שאלות . יום נהדר לך, אני מקוה שהצלחת במבחן. ביי

היי שלומי בקשר לניסיון עם ילדים עליי לחלוק עליך מעט.... אני לא מדברת רק מנסיוני כילדה (למרות שגם את זה אני זוכרת כי זה לא היה מזמן) יש לי אח ואחות בני 8 ו- 5. מסיבות שונות - בעיקר העבודה הקשה של ההורים שלי, הייתי אני איתם הרבה. ימים של שליחה וקבלה לבי"ס גן וחזרה, לילות של שינה לבד כשההורים שלי בנסיעות עסקים. אתה יודע מה, כשאחות אחרת היתה הולכת לקבל אותם תמיד היו צרחות וצווחות. כשאני הייתי הולכת לקבל אותם תמיד אכלו תמיד התקלחו. אני לא אומרת שלא היו מריבות כי היו גם היו...ואני לא הורה שלהם ולכן זה יותר קשה. אבל אף פעם אף פעם לא הרמתי יד. צעקתי - כן. איימתי שמי שלא אוכל אוכל ממש לא יאכל ממתקים שאני אביא - זה כן. אבל לא מכות. כי תראה מה קורה - אחר כך הם בוכים ואתה מתייסר, אז לא חבל? עניין של לספור עד 10. תגיד, אתה כילד קטן ספגת מכות? מה זה עשה לך? בקשר למה שקרה....זה חוזר לפעמים כשמישהו מתחיל לדבר בוא נגיד על "משחקי שליטה"...מחזיר לימים עברו... חוץ מזה אתה תמיד יכול לשאול שאלות - ואם קשה אני אגיד לך שקשה לי לענות יום טוב שלומי 3>

לפני שנתיים טופל בני בפרוזאק במשך ארבעה חודשים ,בעקבות דכאון .הטיפול עזר אחרי 5 שבועות ,אולם בהמשך גרם לפעילות יתר (הי). כעת בעקבות דכאון הוא מטופל בסרוקסט 20 מ"ג ליום. בהתחלה היה שיפור מסוים וכעת יש ירידה .הוא מרגיש אדיש וקשה לו לקום בבוקר.יש לציין שיש שיפור בריכוז ובחשיבה. מדווח שלא נורא אם לא ימשיך לחיות . בן 22 מהו הטיפול הממולץ לדעתך ?.

הטפול המומלץ הוא לחזור לפסיכיאטר המטפל בו אילו תרופות שיש לנטול תחת פקוח לגבי תועלת ולגבי תופועות לואי בברכה עמי

הייתי מעוניינת לדעת מהן תופעות הלוואי של SEROXAT . בנוסף, האם הוא גורם להשמנה: גם אצל אדם רגיל וגם אצל מי שיש לו נטייה להשמנה. אודה מאוד על תשובה מאיש/אשת מקצוע.

בוקר טוב ענת, אמנם אני לא פסיכיאטרית אבל יש לי נסיון בנטילת סרוקסט. הכדור לא גורם להשמנה אלא אצל חלק מהאנשים גורם לעליה בתיאבון. הוא לא גורם לעצירת נוזלים. אם תקפידי על תזונה נכונה ותעשי ספורט אין סיבה שתשמיני. לפרטים מלאים אודות הכדור פני לאתר: http://www.infomed.co.il/medIndex.asp יש לך שם את כל התשובות. בברכה, נטע

נטע, תודה רבה.

ענת שלום לפרוט מלא ראי אתר כמו http://www.infomed.co.il/default.htm השמנה יש סכון מעקב משקל שבועי וזהירות או החלפת תרופה בעת הצרוך בדרך כלל מונעים השמנה בברכה עמי

ד"ר אבני, תודה רבה.

שוב אני.. נניח שעקב נטילת הסרוקסט אשמין. במידה ואפסיק לקחת, האם אחזור למשקלי כאילו לא קרה כלום? תודה.

שאלה: מהו ההבדל בין "הפרעה" ל"מחלת" נפש. האם מדובר כאן בסמנטיקה בלבד ל"נוחיות" החולה (כדי לא לומר לו בפנים:"אתה חולה נפש"). מכיוון שאין עוד הבדלים שאני רואה בין מחלות נפש לבין הפרעות נפש - בשתיהן נעזרים בתרופות פסיכאטריות, וחומרתן יכולה להיות קשה במידה שווה מבחינת החולה,והחברה. אחד ההסברים התמוהים שכן נוקבים בהם הוא: שאם הטיפול הינו בקהילה ולא במוסד אז זו "רק" הפרעה. וספציפית :תסמונת האימה או panic disorder היא מחלה או הפרעה? האם מהשם disorder ניתן להסיק שזו הפרעה? ואם כן מדוע סכיזופרניה מוגדרת באנגלית גם כ disorder (וללא ספק היא מחלה).

רונית שלום, אני יודעת שאני לא ד"ר... אבל בכל זאת: יש הבדל בין הפרעה נפשית לבין מחלת נפש, וזה לא נאמר בצורה כזו רק בשביל לסבר את אוזני האדם. יש מחלות הנפש שנכנסות תחת ההגדרה הכללית "פסיכוזה"... כשמדובר במצבים קשים של ניתוק מהמציאות. הסכיזופרניה היא למעשה מצב פסיכוטי מתמשך (בניגוד למשבר פסיכוטי חולף), היא לא נחשבת להפרעה, אלא למחלה מובהקת. בנושא התרופות - יש תרופות שלוקחים לכל החיים, ויש כאלה שמהוות תמיכה בתקופות קשות. בדיוק כמו במחלות פיזיולוגיות. זה לא נכון, היום מאשפזים גם אנשים בעלי הפרעות חמורות, בעיקר כשמדובר בחשש לחיי החולה, משום שאדם שסובל מהפרעת אישיות בד"כ לא מהווה סכנה לסביבה. panic disorder היא הפרעה ולא מחלה. מסקרן אותי איפה נתקלת בשילוב של schyzofrenic disorder...

שלום רונית, אינני רופא, אך השאלה שאת שואלת נוגעת למינוח פורמאלי בלבד. המונח DISORDR ניתן לכל ההפרעות הנפשיות מהקלות ועד החמורות עפ"י מדריך האבחון הסטטיסטי של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי, המשמש מדריך עיקרי בקביעת אבחנות באופן רישמי. יכול להיות שיש כאן ניסיון לתת שם יותר "קל" למילה "מחלה", אך הוא לא ספציפי לתופעה מסויימות משום שכל האבחנות נקראות הפרעות, קלות כקשות, בביה"ח או בקהילה. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

רונית שלום ההגדקה כהפרעה היא כיון שאין ידועים די על מצבים אילו כדי לסווגם כמחלות (לא יודעים עדין לתאר את הסבה ואת מנגנון המחלה ) כך למלש לא ברור אם כל החולים הקרויים סכיזופרנים סובלים מאותה מחלה או ממחלות שונות עם ביטויים דומים בברכה עמי

קראתי את מה שכתבת.. וקראתי גם את מה שהתפתח... תראי.. מניסיון.. הנורות שאת רואה הן בהחלט איתותים שמצביעים על משהו "מסריח". אני מסכימה עם מה שנטע כתבה לך. מילה במילה. גם אני מציעה לך לשכור חוקר פרטי, שיעלה כמה שיעלה.. בשביל השקט הנפשי שלך זה שווה כל שקל. רק תהיי מוכנה לראות דברים כואבים. כי זה בטח לא קל. אם את מעדיפה לדעת את האמת ולהתמודד עם התוצאות- תלכי על כל הקופה. אם הוא בוגד בך, הוא צריך לשלם את המחיר. והוא צריך לדעת שהמחיר הוא מאד מאד גבוה....

ליהי, הי, כל כך נחמד לראותך כאן. גם את עם חוקר פרטי ????? וואלק, צריך להזהר מכן הנשים!! אתה רק מסובב את הראש , ונוחת עליך חוקר פרטי. טוב, מה לעשות, לנו הגברים אין את האינטואיציה הנשית. יום נהדר לך, בהצלחה ביי

היי שלומי... אני מדברת מניסיון, ולא של הנבגדת אלא של המאהבת (לשעבר).... גברים ונשים יכולים לשקר מצויין אבל מי שבוגד כבדרך קבע סופו להיתפס בשקריו ולשלם על כך. אני הייתי עדה לשטויות ולשקרים שהיה נוהג לספר לאשתו, אז מהניסיון הזה אני מדברת. מכירה את כל הפולישטיקים. לצערי (או לשמחתי?). אכן, זה היה שיעור לכל החיים.

גם אני שמחה מאד לפגשך,,,,,,,,יקירתי. הית,,,חסרה. שלך ויוי.

אינני סבור שבעלך בוגד בך. לדעתי יש לו מאהבת וירטואלית בלבד. וזה באמת מותר. זה כמו סתם לפנטז. לפי כל מה שכתבת - זו האינטואיציה הגברית שלי.

מה שלומך בערב חמים זה? מה נסגר בסוף עם האבחון שרצית? מה בררת? מה קבעת? ד"א לא החזרת לי תשובה בקשר למסנג'רים רשמתי לך מה יש לי....תגידי את איזה מהם קיים אצלך אני הולכת עכשיו ואני אחזור בערך ב-11 אז עד אז....נשתמע ושיהיה לך רק בהצלחה ד"א - קראתי מה ד"ר קפלן כתב לך, לדעתי יש בזה קצת מן הצדק. יכול מאוד להיות שיש אצלך בעיית קשב אבל כמו שאמרת את באחת ההודעות - "99% על רקע נפשי" - זה לא בהכרח רחוק מהאמת

... כי אחרת היית רואה שעניתי לך בנושא המסנג'ר... :-)) בכל מקרה, יש לי מסנג'ר של MSN. יש לי עכשיו כמה מקומות שאני צריכה לבדוק לגבי האבחון.... היום זה כבר היה קצת מאוחר, אבל tomorrow is another day.... מה קדם למה? הפרעת קשב וריכוז או הרקע הנפשי (בתחום הזה)? האם בגלל ש(כנראה)הייתי ילדה דכאונית זה הוביל להפרעות קשב, או שמא הפרעות הקשב תרמו למצב הנפשי הנוכחי? שאלה למחשבה...

הרי בכל זאת אמרנו שיש לי ADHD...:-) דיברנו ב-2 מוקדים ואיבדתי את הצפון והדרום יחד.. פשוט שכחתי שהיתה עוד התכתבות.... גם עכשיו לקח לי 10 דקות טובות לברר איפה בדיוק ההודעה שטענת שהחזרת לי אני רואה ששאלת הביצה והתרנגולת תופסת מקום גדול אצלך בכל מצב, כאשר מתבצע אבחון של ADHD, יאמרו לך שיש 3 צעדים משמעותיים שצריך לעשות: א. הוראה מתקנת - מאחר שאת כבר בת 23 הטקטיקה שונה מילדים אבל גם שם יש מה לעשות. ב. טיפול תרופתי - בדיקה אצל נוירולוג ובדיקת EEG, לברר אפשרות לטיפול בריטלין או בכדורים אחרים. ג. טיפול פסיכולוגי - שמטפל בכל התחושות הרגשות והקשיים שנבעו ועדיין נובעים מהפרעות קשב. בכל מקרה, גם אם תאובחני ואח"כ תקבלי טיפול פסיכולוגי ובין אם תוך כדי טיפול פסיכולוגי גם תאובחני כ- ADHD, התוצאה תהיה די זהה. אם את לא ADHD, המטפל יפנה לכיוונים אחרים לברר מה המקור של הפרעת הקשב. אם את ADHD, ממילא תקבלי טיפול פסיכולוגי שיעזור לך עם כל הקשיים. בכל מקרה טיפול ואבחון הולכים יחד - ויש את הבונוס של כדורים :-) אז הרווחת.... מחר יש לי מבחן wish me luck בעצם זה היום....בעוד כמה שעות....

ד"ר אבני,שלום אני בן 17 וחצי כתבתי לך לפני מספר ימים על אפקסור וכעת יש לי עוד שאלה: אני לוקח את האפקסור מזה 17 ימים ובכן.. הכדור עוזר אבל.. לאחרונה אני מתחיל לחוש דופק מהיר ולחץ חזק מאוד באזור החזה,כמו כן טישטוש בעיינים ו... אפילו גזים התחילו להיות.. שאלתי היא :האם תופעות אלה נורמליות ? כלומר האם זה חלק מהתופעות לואי של התרופה? בעיקר הלחצים בחזה זה מאוד מאוד מעיף וכואב ברור לי שהדרך הכי טובה היא להיוועץ בפסיכיאטרית אבל היא איננה מקבלת שיחות בזמן עבודתה וקשה מאוד להשיג אותה ולכן אצטרך לחכות לתורי שנדחה בגלל שהיא חלתה אם לא אקבל תשובה עכשיו אז אשמח אם תוכל להשיב לי האם תופעות אלה עלולות להופיעה עם נטילתה של התרופה? בתודה מראש

שלום התופעות יכולות להפועי בתחילת הטפול לרוב חולפות בהמשך אם מטרידות מאד אין מנוס תצטרך להתאמץ ולאתר את הפסיכיאטרית שלך בברכה עמי

ותשמור את הגזים לרופאה

היי, שלחתי לך מייל.

קיבלתי אותו... אני חייבת לציין שיש לך אבחנה דקה.... אני מתכוונת לניחוש (הקולע), שעניתי לך עליו...

למה אחרי עשיון המירחואנה [ובזמן..] אני מרגיש מתחים,חרדות,ודכאונות עמוקים....יש לציין שעישנתי רק פעם אחת........,מה אפשר לעשות בקשר לכך???

שלום, אני מכירה מישהי עם אותו סיפור.... אצלה העניין בא על תיקונו אחרי פגישות עם פסיכולוג ופסיכיאטרית במקביל.... שווה לך לנסות, לא? HERA.

הנני בת 34 וסובלת מדימוי עצמי נמוך מאוד וכל זה נובע ממה שעבר עליי במשך כל תקופת החיים שלי מאז הילדות ועד הבגרות כמו: לימודים ,עבודה,יחסים בחברה +משפחה וקרובים ואני רוצה מאוד לשפר את אורח חיים ולקבל תדמית חיובית על עצמי ועל החיים בכלל שמעתי שיש קורסים על הערכה עצמית או סדנות על דימוי עצמי שבו עובדים עם כל המטופלים בקבוצה של כמה , וזה משפר מאוד את ערכך ודימוייך העצמי בעינייך קודם כל ואם הדימוי העצמי שלך גבוה אז יש לך סיכוי להצליח בחיים ובעבודב בכלל. אודה לך מאוד עם תוכלי לכוון אותי לסדנה או קורס כלשהוא להערכת הדימוי העצמי או להפנות אותי למי שאת מכירה ויכולה להמליץ ואם ישנם כתבות בנושא זה תודה!!!

שלום רב הסדנאות שלי, אחת לחודש, בשבוע האחרון של כל חודש, עוסקות במידה רבה בתחום שביקשת. אלו אינן סדנאות טיפוליות. בשישי בלילה המפגש הוא לפנויים/ות, והתכנים קשורים לקשרים הבינאישיים. בשבת, התחום הוא קבלת החלטות. צלצלי 04-6230937 לעוד מידע. ואצלי זו טיפה בים. השיגי את "עכבר העיר" בת"א, תעייני במדור "עניין" ותתחילי לבדוק, ע"י שיחות טלפון או הגעה למפגשי התנסות קצרים - מה שיתן לך רושם ראשוני מסקרן. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם מאיה כתב/ה: > > הנני בת 34 וסובלת מדימוי עצמי נמוך מאוד וכל זה נובע ממה שעבר > עליי במשך כל תקופת > החיים שלי מאז הילדות ועד הבגרות כמו: לימודים ,עבודה,יחסים > בחברה +משפחה וקרובים > ואני רוצה מאוד לשפר את אורח חיים ולקבל תדמית חיובית על עצמי ועל > החיים בכלל > > שמעתי שיש קורסים על הערכה עצמית או סדנות על דימוי עצמי שבו > עובדים עם כל המטופלים בקבוצה של כמה , וזה משפר מאוד את ערכך > ודימוייך העצמי בעינייך קודם כל > ואם הדימוי העצמי שלך גבוה אז יש לך סיכוי להצליח בחיים ובעבודב > בכלל. > > אודה לך מאוד עם תוכלי לכוון אותי לסדנה או קורס כלשהוא להערכת > הדימוי העצמי > או להפנות אותי למי שאת מכירה ויכולה להמליץ ואם ישנם כתבות > בנושא זה > > תודה!!! >

מאיה היקרה אני אכן גם סובלת מדימוי עצמי נמוך ונגרמו לי מכך הרבה בעיות אחרות כמו הפרעת אכילה וכ"ו... אני מציעה לך להתחיל לעבוד על עצמך, ויש כמה שיטות: את יכולה למשל להתאמן בחדר הכושר, התעמלות ואימוץ של הגוף יתנו לך הרגשה טובה עם עצמך- כך תוכלי להרגיש שאת משנה את גופך ועוזרת לו להראות חטוב. אם את נשואה, צאי לטיולים עם בעלך, פנקו אחד את השני קני שמנים וחומרים רומנטיים לשניכם וכך תרגישי סקסית ורצוייה. אם את לר נשואה, צאי ליותר בילויים בערבים, צאי עם חברות, חברים, הכירי אנשים חדשים ומענינים כאשר החיים שלך יראו מלאים ומרתקים, את תרגישי שאת גרמת לשינוי בתוכך- שינוי טוב!!! את תרגישי הרבה ביטחון וכיף ולאט לאט את תצאי מהדיכאון ומתחושת התבוסה התמידית שאת שורה בה. האמיני לי מאיה , את יכולה לגרום לשינוי בעצמך, ובחייך. בהצלחה בהמשך הדרך, מיכל

שלום רב, ביתי בת ה9 לא יכולה לסבול "קולות" של אוכל כלומר רעשים וציקצוקי לשון נורמלים שכל אדס עושה אפילו בצורה המעודנת ביותר.הדבר עד כדי כך חמור שהיא אינה יןשבת לאככול עם כולם בארוחות מישפחתיות,אלא אוכלת אחכ לבד(לא תמיד)היא תמיד מעירה לכולם,דורשת ומיתעצבנת שנפסיק.כולם מישתדלים אך זה לא פיתרון.מה לעשות?כיצד לינהוג? חשוב לציין שהיא ילדה רגילה טובה בלימודים מקובלת חברתית אך עצמאית מאוד ודעתנית אודה על תשובה מהירה.

הי, אני חושב שלכל בית ספר יש יועצת פסיכולוגית. אולי כדאי לדבר אתה על כך. זה גם לא יעלה לך כסף , והיא גם יכולה לדבר אתה בבית הספר וגם לפקוח עליה עיין. זה נשמע לי קצת חריג אבל לא מדאיג. בהצלחה ביי

הי לכולם,אני אשמח על כל תגובה ועצה אבל חשוב לי לקבל דעה מיקצועית.תודה מראשאורלי כתב/ה: > > שלום רב, > ביתי בת ה9 לא יכולה לסבול "קולות" של אוכל כלומר רעשים וציקצוקי > לשון נורמלים שכל אדס עושה אפילו בצורה המעודנת ביותר.הדבר עד כדי > כך חמור שהיא אינה יןשבת לאככול עם כולם בארוחות מישפחתיות,אלא > אוכלת אחכ לבד(לא תמיד)היא תמיד מעירה לכולם,דורשת ומיתעצבנת > שנפסיק.כולם מישתדלים אך זה לא פיתרון.מה לעשות?כיצד לינהוג? > חשוב לציין שהיא ילדה רגילה טובה בלימודים מקובלת חברתית אך > עצמאית מאוד ודעתנית > אודה על תשובה מהירה.

אורלי, אנשי המקצוע נכנסים לפורום בדרך כלל בשעות קצת יותר מאוחרות. אנא העזרי בסבלנות, היא תשתלם לך. בהצלחה, מיכל.

שלום אורלי, קשה מאוד, אולי אף בלתי-אפשרי, להתייחס לתופעה נקודתית אחת בודדת, בלי להכיר את ביתך ואת הסביבה בה היא גדלה. ביתך מפגינה סף גירוי נמוך בתגובה לקולות טבעיים של בני המשפחה. איזו משמעות יכולה להיות לכך? העובדה שבחרת לציין כפרטי רקע שהיא חברותית בקרב בני גילה, וכן עצמאית ודעתנית, הם אכן פרטים מאוד רלוונטיים להבנת סף התסכול הנמוך שלה ביחס לבני משפחתה. כאמור לא אוכל לתת תשובה, אלא רק להעלות על רקע זה שאלות, כמו: האם ניתן לה מרחב מחיה מספיק בתוך הבית? האם אתם מכבדים את הגבולות שלה ונמצאים שם בשבילה רק כשהיא צריכה אתכם? בעצם, מה שהילדה אומרת היא: "תתרחקו ממני". לא הייתי "הולך על ביצים" בקשר לעניין הקולות, משום שבכך מועבר מסר שהיא כל-יכולה, מה שיגרום בעיות בהתמודדותה עם הסביבה הרחבה יותר. כן הייתי בודק האם בתחומי חיים אחרים אתם נותנים לה את מרחב המחיה והאפשרות לעצמאות לפי צרכיה האישיים, שהם אולי גדולים יותר מהנורמות בגילה. מומלץ מאוד, אולי אף חיוני, לדבר איתה על כך, תחילה רק ביניכם ואולי בהמשך להתייעץ עם איש מקצוע באופן אישי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תודה רבה על התשובות המהירות. רציתי להוסיף:ביתי היא תאומה לא זהה ויש לי עוד בת בת 13.היא כאמור ילדה חזקה מאוד ("נפשית")הכח שלה בא לידי ביטוי ב"שקט פנימי" עצום ביכולת לוותר על הדברים הכי חשןבים ובלבד שהכל יעשה על פי דרכה לכן לנתינת סנקציות, למשל, אין כל משמעות לגביה.היא מנהיגה בילתי מעורערת של הבנות בכיתתה .אין "טעם" לריב איתה כיון שאז היא פשוט לא משתפת פעולה בריב ומנתקת קשר והחברות לא עומדות בזה.(אני מקבלת טלפןנים מהאימהות). גם בבית בין האחיות יש חיכוכים במיוחד על רקע פרטיות וטריטוריות(התאומות חולקות חדר לא גדול)ניראה לי שהמריבות בסדר גודל נורמלי כמו בין כל אחים. אני מישתדלת לא להיתערב יותר מידי.... אודה על טיפ לעזרה ראשונה ! לא רלוונטי לי כרגע לפנות ליעוץ בתשלום...בכל אופן גם אים כן לאיזה סוג יעוץ כדאי לי? תודה מראש על כל עזרה

אני בחורה בת 26, נראית טוב, ספורטאית, נחמדה ומשכילה אבל עדיין לא מצליחה למצוא חבר. ניסיתי דרך האינטרנט אבל לאחר תקופה ארוכה הבנתי שזה לא בשבילי. האם למישהו יש רעיון איך לצאת מהדיכאון הזה ומהמחשבה שאולי אף פעם לא אמצא?

שלום ענבל, העולם מלא גברים, וחלקם מקסימים........ יש הרבה אפשרויות לפגוש אותם, בחדר כושר, אם את אוהבת ספורט, בריקודי עם, בלימודים,סדנאות ועוד. קצרה היריעה. את מכירה טוב את עצמך: האם את רוצה באמת בן זוג? הכוונה, האם עמוק עמוק בפנים יש לך צורך ורצון בחבר? אם כן, הרי מה שנותר לך לשדר לסביבה שאת פנויה להכרויות, ולפי תיאורך הרי שגברים יגיעו אליך כמו דבורים לצוף......... בברכת הצלחה!

היי נטעעעעע יש אהבות שמחות?? חזרתי, אני בסיידר. נסתם הגולל, ממשיכים הלאה. את עירנית?. תני לי אור ירוק ביי ש נ ה ב

ענבל שלום קודם כל לא צריך לחשוב על "דיכאון" אם אין חבר. את עדיין מאוד מאוד צ-ע-י-ר-ה....אל תתני ללחץ החברתי לעבוד עליך... אני חושבת שיש מלא אפשרויות מאוד לא מכוונות, החל מפקק ברמזור בעיר גדולה, וכלה בתור לבית מרקחת, תור בסופרמרקט, ועוד. הכי חשוב- לא לשדר את הלחץ הזה, כי כשאת לחוצה, את לא טבעית, כשאת כאילו "בדיכאון ",לא נחמד לצד הגברי לשוחח איתך או לחפש את זוג העיניים שלך כדי ליצור קשר ראשוני. הרימי סנטר, זקפי קומה, שדרי בטחון (אם את יכולה) ותנסי לזרום טבעי עם העניין. יש במשרד בו אני עובדת כמה עורכי דין רווקים, האמיני לי שגם להם לא תמיד מצליח למצוא בחורה כלבבם, והם "מוצלחים", "משכילים", וכדומה. סבתא שלי ז"ל תמיד אמרה לי: "שרק יהיה לך מזל יפה". זה בדיוק העניין. מ- -ז - -ל. אני מאחלת לך מזל בבחירת בן הזוג.(אני אישית פיספסתי, אבל זו כבר אופרה אחרת....)

היי, אני כאן, השמיעי קול........

שנהב, את אישית פיספסת ??? זה יכול לבוא מחר !! מישהו מקסים ומתאים יקרה בדרכך (זה יכול להיות בכל מקום בבית מרקחת וכו') את עוד צעירה , החיים עדיין לפנייך, ואת מרתקת, מעניינת, משכילה, נבונה, רגישה , טובת לב, עוזרת לזולת, הרימי סנטר ! זקפי קומה ! בהצלחה לך, יום נעים ביי

שלום רב, לגבי ההסתברות: אני ממשיל את ענייני חיפוש בן/ת זוג למחסן עם שני חדרים, שבאחד יש המון מנעולים, ובשני המון מפתחות. הסיכויים קיימים, אבל ההתאמה אינה פשוטה בכלל. לגבי תהליך החיפוש, ואחר כך תהליך ההתאמה, ואחר כך תהליך השימור של הקשר - מדובר לא רק במתנת אלוה של מראה מושך, אלא גם בחוכמת הסיגול של תכונות שמושכות את הזולת. טוב תעשי אם תקדישי כוחות לבדוק את העניין הזה. אפשר להגיע לכך בסדנאות, ואפשר גם ביעוץ אישי עם אש/ת מקצוע. אם תרצי מידע על סדנאות כאלו, שלי או של אחרים, פני למייל האישי שלי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

קוראים למי שאני מחפשת. אותה משהי שהיתה כאן איזה לפני שבוע ודברה על בעלה שהיא מסכימה לכל דבר שהוא אומר את עדיין כאן רוצה לדבר איתך אולי תכתבי לי אימייל ממני בל

לבל את מתכוונת אליי? "זאת אני"=כוכבית

אני נשואה 7 שנים. יש לי מן הרגשה חזקה שבעלי בוגד בי, אבל אני פשוט לא מצליחה להוכיח כלום! שכאני מעלה את הענין בצחוק, הוא לפעמים נפגע קצת, לפעמים אומר שהוא האחרון שיעשה זאת , אבל יש כל מיני נוריות אדומות . מה לעשות?

את מוכנה לפרט ? מה הנורות האדומות ?

קשה לי להצביע על דבר מסוים, אבל בתור גבר תוכל לומר אם מוצדק מה שאני חושבת. הוא עובד בהייטק וחוזר הביתה כל יום בשעה אחרת. לפעמים את מתקשרת אליו בקריזה נניח ב-6 ושואלת מתי הוא חושב לבוא, אז הוא תמיד אומר שיש לו ישיבה, פעם אחת ממש צרחתי שנמאס לי מהעבודה שלו ומצידי שיפש עבודה אחרת כי באמת כבר אין לנו חיים, אחרי חמש דקות הוא התקשר ואמר שהוא כבר יוצא כי התבטלה הישיבה. בעלי הוא גולש אינטרנט לא נורמלי הוא מסוגל להכנס ב- 10 בלילה ולשאר שם עד 15:00, אני יודעת שהוא נכנס לאתרי סקס אבל כל כך הרבה שעות והוא עדיין לא בא על סיפוקו? לפני כמה ימים הוא גם גלש נכנסתי להיסטוריה וראיתי שהוא היה באתר שיש בו גם תמונות וגם צ'ט (גברים נשואים ובודדים מחפשים בחורה וכו...) נכנסתי לאתר וראיתי שם שני כתובות email שתואמות לשם שלו (שם די נפוץ) בשעות שהוא גלש , העמדתי איתו פנים והראתי לו הכל הוא נשבע שהוא נכנס רק לתמונות ולא לצ'ט ואח"כ אף התקשר וביטל את האינטנרט בבית (אמר כדי שזה ירגיע אותי) נו אני סתם משוגעת ??? יש לציין שאני לא אישה קנאית אבל נראה כבר מוגזם לא??? עוד שאלה האם הוא יכול לפתוח לו מין כתובת Email פרטית ואם כן לאן יגיעו המיילים ? תודה

לפעמים זה עדיף

שלום רב, ענייני בגידה הנם מכאיבים, ולרוב מהולים בכעס כלפי הבוגד/ת. הכל נכון, וככה צריך להיות. אבל: ענייני בגידה הנם, במקרים רבים, לא רק תוצר של הבוגד/ת, אלא תוצר של הזוגיות. בגידה, לכן, יכולה להיות התחלה של בדיקת מערכת היחסים, של שני הצדדים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

what should i write ? i dont know

אלמונית יקרה, מה שאני מציעה לך לעשות זה לקחת את בעלך לשיחה מאוד רצינית ומאוד אינטימית, ככה בארבע עיניים ולשאול אותו בעדינות בעדינות אם הוא בוגד בך. את לא חייבת להתחיל את השיחה עם השאלה את יכולה קודם לומר לו שאת אישה מאוד מבינה ומאוד ליברלית וכל דבר שהוא עושה הוא יכול לספר לך ולשתף אותך. אימרי לו שאת מזדהה עם מצבו וששניכם תוכלו לפתור את הבעיה הזו יחד. מה שתחליטי לעשות עם המידע שהוא ייתן לך במהלך השיחה נתון לשיקולך- זה כרוך בו ובך. דבר אחד אני אגיד לך בברור: את צריכה לדעת את האמת אל תתני לו לעולם לשקר לך. בהצלחה, מיכל

הי כוכבית, אתמול בצהריים היתה בינינו התכתבות קצרה . עכשיו אני לא מוצא אותה. אני לא יודע מה שקורה בפורום הזה. אחד מכניס עץ ענק של נקודה בלבד ועצים אחרים מעניינים נעלמים. בכל אופן את אמרת שביטלת את הפגישה עם המטפל בגלל שראית שאנשים בפורום לא מחזיקים מעמד ועוזבים. אז, קודם כל מעניין אותי האם באמת את לא הולכת ????? זה היה אמור להיות היום יום רביעי. אני לא קולט, זאת סיבה לא ללכת ????????????? חזרי אלינו וספרי מה קרה. בסדר ? דואגים לך ביי

היי שלומי, באמת ביטלתי ולא הלכתי..אז אין לי מה לספר, מצטערת כוכבית

אז מה התכניות שלך עכשיו ? זהו ? הרמת ידיים ונגמר ? אני בכלל לא מבין מה הרתיעה שלך והפחד מללכת לייעוץ. אולי את מפחדת ממשהו ? מה זה יכול להיות ? אולי זה לא קשור בכלל לבעלך אלא לך עצמך ? אולי את פוחדת שיעלו דברים מודחקים שמתחבאים לך בפנים ? מה את אומרת ?

היי שלומי מה שלומך? יש לי שאלה של אשה חילונית אל גבר מעולם דתי: האם במגזר הדתי/חרדי קיימים גם יועצי זוגיות?? אינני מתכוונת לסמכות הרב- שאיתו מתייעצים כמעט על כל דבר. אני מתכוונת ליועץ חרדי מיקצועי, יש? סליחה על "הנאיביות" בשאלה, אבל אינני יודעת דבר וחצי דבר על העולם החרדי, ואני מרגישה שיש לי אותך, שיענה בשמחה על שאלות "התם, שלי. ויש לי הרגשה שלא תהיה זו השאלה האחרונה שלי אליך. תודה ש נ ה ב

הי שנהב, היום המצב יותר טוב משהיה בעבר. בעבר לא היתה מספיק מודעות לנושא. אז בכל קהילה היה הרב ממלא את הפונקציה הזו , בעיקר במקרים שנקראים בעגה שלנו : "מקרי שלום בית" דהיינו, בעיות בין בני זוג. אבל ישנם המון בעיות. יש בעיות הורים ילדים, בעיות ילדים מתבגרים , בעיות אלימות במשפחה, ניצול מיני וכדומה. היום, יש קו חם חרדי, ישנם חרדים רבים שלמדו והתמחו בנושא וגם עוסקים בו. הבעיה היותר גדולה היא האי מודעות בקרב הציבור החרדי לרצות ללכת לייעוץ, להבין שזה חיוני וחשוב , ושזה גם עוזר. לאט לאט הדבר חודר ויש שיפור ניכר. אז בגדול: יש יועצי זוגיות ויועצים בכלל. לא הרבה אבל יש. ישנם גם בכל קהילה , אנשים אשר לא ממש עברו השכלה של אוניברסיטה ותואר וכו' אבל מתוך חכמת חיים, ונסיון רב של מקרים, הם ממונים בלתי רשמיים לטפל בכל מיני מקרים. חלקם אמנם מוצלחים גם בלי התואר, וחלקם עושים נזקים כי הם טמבלים. אבל זה נכון גם לגבי פסיכולוגים עם דיפלומה. יום נעים ביי

בני בן שנתיים ו-חצי גילה את איבר מינו . הוא נוהג להוריד את מכנסיו ולשחק באיבר מינו. בתי בת 5.5 מסתקרנת ומסתכלת מה לעשות? מה להגיד ? תודה

אני לא הייתי עושה מזה ענין. תגידי לו בחיוך: חמודי, תרים את המכנסיים. מורידים אותם רק בשירותים. ותלכי הלאה. הורים שעושים ענין מדברים כאלה, רק מכניסים לילדים לראש שזה משהו סודי או מכוער וכדומה. זה טבעי ונורמלי. ביי

אופס....

אמרתי משהו בסגנון, אבל הוא לא היה מוכן, הוא התעצבן ואף בכה.

"מתה עליך". תשובה כהלכה. ש נ ה ב

שלום לך אחת, אם היא לא שואלת, אל תגידי לה כלום. פשוט מאוד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום לך אחת, אם היא לא שואלת, אל תגידי כלום. פשוט מאוד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין