מות האב

שלום לכולם לפני שבוע הבאנו את אבי למנוחות והוא שבע ימים ואז דיברתי על הקלות הבלתי נסבלת של האובדן הרה שגילה כמחצית מגילי אמרה לי שאובדן אב בגיל מופלג לא הופכת את האובדן לקל הרה צדקה ב 100% לא עומדת על סדר היום טראגדיה אלא באדם שמיצה את המקסימום מחייו לא מדובר בכך שלא כיבדנו את האב דאגנו לבקר אותו לפחות פעמיים בשבוע נזבורה אמרה לי שהכל לגיטימי וכשראיתי שהזקן והתספורת מפריעים לי גילחתי את זקני בתום השבעה הסתפרתי וצבעתי את השיער בנוסף להרה ונזבורה גם נטע ו מ אמרו לי שקבלת הסטירה היא עניין של ימים והם גם צדקו אפילו שהתנהגותי לאבא היתה למופת ואפילו שהוא הגיע לגיל מופלג הרי משהו ממני נקרע באכזריות בחיי עברתי מספיק סערות בדומה לעץ שעומד על שפת הנחל ולא נעקר. בהתפרצות המחלה הדיכאונית היה לי קשה לזוז מהמיטה והתאוששתי מהמחלה אבל בכל הסערות היו תהליכים הפיכים פעם ראשונה שאני עומד במצב שאני חסר אונים אבא לא יחזור אלינו אבא קיים רק כסמל שאני חייב ללכת בדרכו שמכל נפילה מהקרשים הוא ידע לקום איך אני אקום מהקרשים כשהנפילה היא אובדנו של אבא?? תודה שאול

שאול שלום מרגע שנולדנו אנחנו הולכים למות, אלא שבאותות ובמופתים אנחנו מצליחים לשכוח זאת, עד שפתאום ההתעלמות אינה אפשרית יותר. מותו של אדם קרוב, ובוודאי הורה, הוא שבר. דמות ההורה חרוטה כה חזק בזיכרוננו מרגע הלידה והליכתו משאירה חלל שלא ניתן למלא. תן לעצמך להישאר על הקרשים עוד זמן מה. זה טבעי. היהדות קבעה שלושה זמנים פורמליים לאבל: שבוע, חודש ושנה. אתה כעת אחרי המועד הראשון, עם החלל הגדול והבדידות שנשארת אחרי השבעה. אתה תגלה בעצמך שבמשך החודש הראשון תהיה התאוששות שתאפשר לך לחזור לתפקוד היומי בצורה סבירה. תהליך האבל ימשיך לאורך כל השנה הקרובה. זה לא שהכאב יעלם בתום המועדים הפורמליים, אבל תוכל להתיישר אל מול ה"קרשים". אם תרגיש בעוד מספר שבועות שההתרוממות קשה מידי תוכל לפנות לעזרה מקצועית. נסה להיעזר בסביבה התומכת ובמשפחה ככל הניתן בתקופה הקשה הזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שאול שבת שלום, כן, משהו נקרע מהלב כאשר מאבדים הורה. אני החזקתי את ידה של אימי במותה. עזיבת הנשמה את גופה ומראה פניה לעולם לא יעזבו אותי. אחרי השבעה התחלתי להרגיש כאב בלתי נסבל, אפשר לתאר את זה כחור שחור בנפער לי בלב, חשתי מחנק בגרון והבנתי שאני לבד. אבי נפטר בהיותי ילדה, אז הרגשתי אחרת, "התגברתי" במהירות יחסית. אולי גם בגלל שלא ראיתי אותו במותו, ואולי בגלל "חוזק הנעורים". שאול, הכאב, יבוא וילך, יגבר ויפחת, הזכרונות, לפעמים רגשות האשם, הגעגועים לריח, למגע, לתנועות שאפיינו את אביך, הכל יהיה. זה נשמע כמו קלישאה, אבל המשפט - "הזמן יעשה את שלו" ו"הזמן הוא הרופא הטוב ביותר" נכון, תהליך עיבוד האבל רק מתחיל אצלך. אין לי עצות מעשיות רק אספר לך על מה שעזר לי בתקופה הקשה. אני דיברתי וספרתי על אימי, אני רוצה להוציא ספר לזכרה ובינתיים כותבת זכרונות ומשחזרת אירועים בחייה. מאחלת לך שתמצא את הדרך שלך להקל על הסבל, אנחנו כאן בשבילך, נטע

שאול, אצלי (אם עדיין אינך יודע), הסיפור הוא כפול. גם אני מציעה לדבר על זה. אני ואחי פיתחנו הומור שחור בעניין וזה מקל עלינו להתמודד. עדי

שלום שאול, במקום לענות לך תשובה "רגילה", אני רוצה להעתיק לכאן שיר... רגע אחד/ נתן זך רגע אחד שקט בבקשה. אנא. אני רוצה לומר דבר מה. הוא הלך ועבר על פניי. יכולתי לגעת בשולי אדרתו. לא נגעתי. מי יכול היה לדעת מה שלא ידעתי. החול דבק בבגדיו. בזקנו הסתבכו זרדים. כנראה לן לילה קודם בתבן. מי יכול היה לדעת שבעוד לילה יהיה ריק כמו ציפור, קשה כמו אבן. לא יכולתי לדעת. אינני מאשים אותו. לפעמים אני מרגיש אותו קם בשנתו, סהרורי כמו ים, חולף לידי, אומר לי בני. בני. לא ידעתי שאתה, במידה כזאת, איתי.

שלום שאול, עצם היוזמה שלך לפנות אל הפורום הזה היא מבורכת ומראה על חוזק. אובדן שני הורי לימד אותי שיש בנו כוחות שאנחנו אפילו לא יודעים על קיומם, עד שאנחנו זקוקים להם. בהתחלה הכאב הוא באמת בלתי נסבל, ואתה מנסה להתקומם נגדו. אבל במשך הזמן ההתקוממות הופכת למעין חיים בדו-קיום עם הכאב, שאף פעם לא נעלם אבל הופך להיות נסבל. ובינתיים, לך עם הקצב שלך, אל תנסה לזרז שום תהליך. ובכל רגע שאתה מרגיש צורך - שפוך כאן, בפורום, את כל המטען הכבד הזה שיש לך על הלב, בלי צנזורה. יש כאן הרבה אנשים שמבינים בדיוק מה עובר עליך ונשמח להקל ככל האפשר! כל טוב! נזבורה

שאול שלום אני משתתף בצערך נכון מוות של דמות אהובה ומלאת הערצה ממש לא קלה. ואי אפשר להגיד לשכוח כי בכל מיקרה אביך הוא חלק ממך. ואני מאחל לכולם בנים כמוך שדואגים ומטפלים ונותנים כבוד להורים שלהם. אין פתרונות קסם כנראה, אבל הזמן עושה את שלו. אביך אף פעם לא ילך ממך כי הוא יושב במקום הכי חשוב אצלך. בלב. אם אתה רוצה להתגבר. אתה צריך לחזור לשיגרה לחיים הרגילים כמה שיותר מהר. אתה צריך להמשיך לחיות. אביך היה רוצה להמשיך בחיים שלו לו היה יכול. ואני בטוח שהוא היה רוצה שגם אתה תעשה את זה. הרי הוא לא היה רוצה שתפסיק לחיות בגללו. אתה עשית דבר שכל אחד היה יכול ליהיות גאה בו. כיבוד הורים. אבל יש דברים שאף אחד מאיתנו האנשים הפשוטים לא יכול לעשות. מאידך גיסא יש דרכים אחרות להחיות את אביך. אם תזכור אותו אם תחנך בדרך שלו. הוא תמיד יהיה איתך וחלק ממך בהרבה כבוד והערכה איתן

לשאול שלום. ראשית אני רוצה להשתתף בצערך. בערב בו אביך נפטר כתבת (למיטב זכרוני) כי שנים רבות לפני הוא קיבל את ההתקף לב הראשון שלו ושכבר אז הפחד לאבד אותו גרם לך לסערה רגשית חזקה. מאז עברו שנים עם עליות וירידות ובסופו האיש נפטר בשיבה טובה. יתכן שבמהלך כל אותם שנים בהן חששת לבריאותו קיימו אצלך מצב של אבל מתמשך בעודו הוא בחיים, וזאת מתוך הידיעה שהיום הזה יגיע. חבר את החששות והידיעה שאין חיי נצח להורינו ותקבל מצב שבו אנו מכינים את עצמנו להתפרקות נפשית ממנה לא נוכל להתאושש כשזה יקרה. אני כותב את הדברים האלו לא כאחד שבא לנתח את מצבך, אלא כמי שגילה שאחד מהיסודות לדיכאונות שלי נובעות מאותו חשש להורי (שיחיו). האמת- לא מצליח להתגבר ולנטרל את המחשבה שלא יהיו חיים אחרי, אך כשאני קורא את שאר התגובות שקיבלת, ומניסיוני בדברים אחרים בחיים שגרמו לי להרגיש שמהם לא אתאושש, אני מאמין ומקווה שאתה תקום על רגליך. תהיה חזק.

שלום שאול, ראשית, אני משתתף בצערך ובאבלך. שנית, אני מבין את החשש המוגבר שלך מפני הדיכאון ממנו סבלת בעבר והתגברת עליו ובין מה שאתה מרגיש כעת. אינני יודע איזה אירועים אז תרמו להופעת הדיכאון, אך חשוב שתבין שתגובתך בשלב זה היא תגובה טבעית ונורמאלית לחלוטין. יתר על כן, אם לא היית מגיב כך והיית ממשיך לתפקד כרגיל, או להתעלם מהבעיה, דווקא אז התגובה הייתה מעוררת דאגה מבחינה פסיכולוגית. אי-אפשר להבטיח לך שהדיכאון לא יחזור בעקבות מות אביך, אך בשלב זה הוא מהווה תגובה טבעית לחלוטין. במידה והוא יימשך, תמיד שמורה לך האפשרות להיעזר בטיפול. דווקא העובדה שאתה מאפשר לעצמך להרגיש חוסר אונים במצב של אובדן טראגי כזה מוכיחה לדעתי על כוחות נפש יחסית לאנשים שאצלם כביכול "הכל כרגיל" אחרי אובדנים מסוג זה. עם זאת, אם קשה לך מדיי והתחושות שאתה חווה כעת מזכירות לך את התופעות שאפיינו את הדיכאון שלך, כדאי בהחלט להיעזר בטיפול הן תרופתי-מניעתי והן ע"י שיחות שבהן תוכל לשתף איש מקצוע שיסייע לך לעבד מבחינה ריגשית את הפרידה מאבא. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין