לאיש מקצוע-
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, אני בטיפול אצל פסיכולוג קליני(ללא טיפול תרופתי) עד כמה להיחשף בשיחות???? לספר הכל???? כמו למשל שאני נגעל מהשיעור יתר שלי שיש לי רגישות יתר-אפילו תחושת אי נוחות מהבגדים שאני לובש שאני בוחן את עצמי במראה בכל זוית ובכל תאורה אפשרית מהבקע שיש לי בין הגבות סימנים אולי של מוטרדות ודאגנות לספר על דברים שלא נוגעים לתחום התמחותו? כמו דברים שהם יותר רוחניים מאשר פסיכולוגיים? או שמא עליי להסתפק במועט שאני כן מספר תודה מראש זיגמונד ושוב אני מעונין בתגובת איש מקצוע בלבד
ז. שלום מן הצד התשובה נראית מובנת מאליה, מה הטעם ללכת לטיפול מבלי לספר כל דבר. שאלת הרלוונטיות או אי הרלוונטיות יכולה להיות נדונה בתוך הטיפול, עצם העובדה שזה עולה בראשך יכולה להיות סיבה מספיק טובה לשתף. אבל האם רק שאלת הרלוונטיות היא הבעיה, או עצם החשיפה? בברכה ד"ר אורן קפלן
ז. שלום מן הצד התשובה נראית מובנת מאליה, מה הטעם ללכת לטיפול מבלי לספר כל דבר. שאלת הרלוונטיות או אי הרלוונטיות יכולה להיות נדונה בתוך הטיפול, עצם העובדה שזה עולה בראשך יכולה להיות סיבה מספיק טובה לשתף. אבל האם רק שאלת הרלוונטיות היא הבעיה, או עצם החשיפה? בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום זיגמונד, אין דבר שהוא לא רלוונטי לטיפול שלך, והקשיים שתיארת, ואינך משתף בהם את המטפל, הם מ-א-ו-ד רלוונטיים. לא רק שהם רלוונטיים - נראה שהם נוגעים בשורש הבעיות שלך, כי מן הסתם קל יותר לשתף מישהו ב"מעט שאתה כן מספר". אולי הצעד הנכון ביותר הוא לשתף את המטפל שלך בקושי שתיארת כאן. אני בטוח שהוא לא "יתחקר" אותך וילחץ עליך לספר דברים שאינך מוכן לספר לו עדיין ויכבד את גבולותיך האישיים ואת קצב החשיפה שלך בפניו. נכון שישנם מטופלים הנוטים לחצות גבולות, וגם אז זו אחריותו המקצועית של המטפל להציב את הגבולות, ואולם לפי תיאוריך אתה מאוד רחוק מלחצות את הגבולות. כל מה שכתבת רלוונטי וחשוב, ומה שעוד יותר חשוב, הוא הקושי/הבושה שאתה מרגיש לספר על כך למטפל שלך. ספר לו לפחות על הקושי בשלב זה, אם לא על הדברים עצמם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
