מישהי כתבה....
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אהבת חיי יש שיאמרו שאין דבר כזה. חלקם אף פעם לא יימצא אותה. אהבת חיי. ועבר המון זמן. ולא ראיתי אותו המון זמן. ואני כבר אדם חדש. אבל הוא נשאר - אהבת חיי. אבל אני כ"כ השתניתי- והוא עדיין אהבת חיי. ויצאתי עם אחרים, ושיניתי את צבע השיער, והוא עדיין אהבת חיי. הפסיכולוגים לא אוהבים דברים כאלה. אבל זה קיים. והוא אהבת חיי. והייתי אצל מטפל אלטרנטיבי, וקוגנטיבי, ופסיכולוגית- כולם רצו שאשתנה ואבין שהוא לא בשבילי. והשתניתי- אבל הבנתי. הבנתי שהוא בשבילי. הבנתי שהוא צריך אותי. הבנתי שהוא יותר חלש ממני. שלי יש את עצמי אבל לו אין את עצמו. הוא אהבת חיי אבל הוא לא האמין כשאמרתי לו. הוא לא מאמין שהוא ראוי לאהבה אבל יש לו את האהבה שלי- והיא אף פעם לא נעלמה. והפסיכולוגים לא אוהבים דברים כאלה, אבל אין לי הסבר לזה- הכל בי השתנה- החשיבה, ההתנהגות, הדיבור- חוץ ממנו. הוא נשאר אצלי בנשמה. הוא עדיין אהבת חיי. ואני מרגישה שהוא צריך אותי אבל הוא רחוק ממני ואני לא יכולה להגיע אליו. ואמא שלי היתה אומרת -כשאת תצאי לעולם את תשכחי אותו, את תכירי אחרים- את יותר מדי בבית- אבל אני לא רוצה לשכוח אותו. אני לא רוצה להכיר אחרים. אני רוצה אותו. והם כולם יכולים מצדי לדחוף את העיצות שלהם - כי יש לי את עצמי ואני שואלת את עצמי ומתייעצת עם עצמי ועונה לעצמי. ואני מודה על כך לאלוהים - על כך שנתן לי את עצמי
"אורוש... ואו!... איזה צמרמרה.......! כל כך עצוב ומרגש....
אור היקרה, מאד התרגשתי ממה שכתבת, אני חושבת שכל אדם בשלב מסויים בחיים שחווה אהבה אמיתית יכול להזדהות עם מה שכתבת ...... תודה, ליאת
אני לא כתבתי....רק העתקתי בגלל שזה מצא חן בעיני
אור היקרה, מאד התרגשתי ממה שכתבת, אני חושבת שכל אדם בשלב מסויים בחיים שחווה אהבה אמיתית יכול להזדהות עם מה שכתבת ...... תודה, ליאת
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
