שיעור חשוב בהתמודדות עם כעס...

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

07/02/2002 | 23:28 | מאת: HERA

..."לא רציתי שתתרגזי... נכוויתי כמה פעמים... הכעס שלך מתפרץ ולא צפוי..." ואת זה אמרה לי היום פסיכולוגית שלא שמעתי ממנה חודשיים וחצי... היא העדיפה שלא ליצור קשר, ורק שאני לא אתרגז!!!!!! מסקנה? ליבי - זה בשבילך - אם הכעס שלי זה אני.... אין לי קיום!!!!!!!!!!!!!!!

07/02/2002 | 23:34 | מאת: אדי

סליחה, אני מבקש פירוש ל "הכעס שלך מתפרץ ולא צפוי " . מי אמר למי ?? לא הבנתי.

07/02/2002 | 23:41 | מאת: HERA

הפסיכולוגית אמרה את זה לי, היום בטלפון....

07/02/2002 | 23:36 | מאת: ליבי

ולמה זה יקירתי?

07/02/2002 | 23:42 | מאת: HERA

למה זה מה? למה היא אמרה את זה?

08/02/2002 | 00:01 | מאת: ד"ר אורן קפלן

הרה ואיך נוצר הקשר היום אחרי חודשיים וחצי? רצית שהיא תתקשר? רצית להתקשר אליה? נשמע שהכעס, לפחות כלפי הפסיכולוגית שלך, הופך למשהו חזק מאוד, משהו מסוג המעגלים או הפצעים הבלתי סגורים שכל נגיעה בהם מכאיבה. כעס הוא סוג של מגע בסופו של דבר ואם הכעס הוא את (האם?), זה סוג מגע שאת מכירה היטב. השאלה היא האם אפשר לקלקל קצת הידידות או ההזדהות הזאת עם הכעס שנשמע כמו בן זוג אלים שרוצים להיפטר ממנו אבל הנוסטלגיה והקשר ארוך השנים לא מאפשרים. בברכה ד"ר אורן קפלן

08/02/2002 | 00:06 | מאת: אדי

האם זה מקצועי מצד פסיכולוג לטלפן למטופל לזרוק כמה מילים שמכאיבות כמו סכין , ולהשאיר את המטופל ללא טיפול מרגיע או לפחות משאיר טעם טוב .

08/02/2002 | 00:07 | מאת: HERA

שלום, הקשר נוצר אחרי ששלחתי לה מכתב בתחילת השבוע.... ניסיתי להבין דרכו את ההתעלמות שלה. ז"א שכן, ציפיתי לאיזושהי תגובה ממנה. אין ספק שיש צורך להגדיר מחדש את הקשר הטיפולי.... ואם יתברר, שאין עוד מקום לקשר כזה - בסדר. ואם היא עוד לא התייאשה, ומוכנה להמשיך, אז אני מניחה שיהיה צורך לעבוד על הכעס הזה... אבל צריכה להיות נכונות גם מצידה.... לא יכול להיות שאני אשמה בהכל, או ש"זכותי לכעוס".... אני יודעת שמטרת הטיפול הטיפול היא אני, אבל למטפל/ת יש הרבה משמעות בזה... ואם אני מפחידה אותה, אז מה אפשר לעשות?

08/02/2002 | 01:06 | מאת: ויוי

ערב טוב לך יקרה, מה אני קוראת ,,,,שבגלל "פחדה של הפסיכולוגית מההיתפרצות "שעלולה ליפול " עליה היא הזניחה אותך,,ולא יצרה קשר? עם כל הכבוד אליה,,לא כך משאירים מטופל שמחכה וזקוק. אם את הירגשת שאת רוצה לשמוע ממנה הסבר או לדעת היכן אתן עומדות בטיפול זה אומר על רצון מצידך לעזור לעצמך ולפתור את העינינים ,,מה שאצלה זה לא בולט ולא בראש מעיניה . וכשאת מגיעה למבוי סתום ,,או אי ידיעה בטוחה של מצבך ,אז את נוטה להעביר את כל התיסכול והזעם כלפי עצמך ?,,,,,,,ועוד עם סכין.? הרה ,אני מבינה היטב את המשמעות של זה.! זה לא צחוק ולא משחק. למה את היא "הכעס" ,,כעס ---הוא חלק מרגש גואה שנימצא בך ואת רוצה גם אותו להחניק.? למה? . זה בריא לכעוס ולפעמים ו מאד רצוי...ואת חייבת להיתגבר על עצמך . לדעת מתי לתת לו פורקן ואפה ומתי לההנמיך אותו ,,,לשלוט בו עד כמה שניתן . אך בשום אופן לא להפנות אותו כלפי עצמך ,,ועוד במעשים.את צריכה עזרה דחופה בנושא בצורה מקצועית ונקודתית ). הכעס הוא בא ממך הוא שלך והוא לגיטימי,,אך הוא לא מיצג את האני שלך ובהחלט לא את האישיות שלך,,,אישיותך מורכבת מהמון תכונות ניפלאות ,הרהלהיקרה,,, של סבלנות וכבוד לאנשים ,,עזרה ,,כישורים תיקשורתיים למינם ורגישות וחמלה גם לחיות וגם לאנשים ועוד,,, אל תפחדי מהכעס ,,תכבדי אותו ותני לו גם מקום בקירבך .ובטיפול החדש שתימצאי תעבדי גם על זה. ואת הפסיכולוגית שלך ,,אני הצעתי לך מזמן לסיים איתה את הקשר הקשה וההרסני הזה ,ולחפש משהו אחר במהירות האפשרית. כניראה שעדיין קיווית לחזור אליה....וחבל על הזמן הרה לה. נעזור למצא משהי אחרת . שלך באהבה ויוי.

08/02/2002 | 01:20 | מאת: HERA

לילה טוב, אני מקווה שאת לא מאלה שעצים ארוכים מטרידים אותם... ואם כן, אז סליחה... לא התכוונתי ... היא נורא אוהבת להשמתש במילים "טוב, כל אחת חושבת אחרת"... מה שנכון נכון, אבל זו התשובה שלה לכל דבר, שבו אני טוענת שהיא טעתה... מה - היא צדיקה שלעולם לא טועה? היתה מתה!!!!!! בד"כ אני לא מוציאה על עצמי את הכעס עם סכין... אבל כל מה ששברתי עלה לי יותר מדי... ופציעה עצמית לא עולה ... לא צריך לקנות חדש... בד"כ אני פוצעת את עצמי בתקופות של "כלום".... כי הדם הוא הוכחה שאני עדיין חיה. אני יודעת שזו בעיה נקודתית.... עד היום שום איש מקצוע לא פתר את הנקודה הזו... ולא כי לא שיתפתי פעולה... כי לא יצא... ליבי כתבה לי, לפני כמה ימים, שהכעס שלי הוא אני... ולכן כתבתי את זה ככה... אני יודעת, שהכעס הוא חלק לגיטימי שלי... אבל המסרים שאני מקבלת לגביו הם, שעדיף שאני אשמור אותו לעצמי... ולא רק מהפסיכולוגית... וככה אני נשארת תקועה איתו. מנסה להחניק אותו ומצליחה בד"כ.... אולי בגלל כשאני כבר מתפרצת, זה כל-כך עוצמתי... תודה לך, הרה.

08/02/2002 | 07:00 | מאת: anat

herush............... u r probably going to get a mil form me in a couple of minuts , but i was here , and couldn"t agnore this................... i just finished reading the tree....... yes , i know she can drive u crazy , yes i know u don"t realy like yourself or the life - specail after a thing like this but...........!!!!!!! hurting yourself???? - what good does it give u - in a couple of years , when u"ll be smiling and happy , u"ll look on your hands and will regret it......................... angree - good! - it shoes that u feel that u response to things and don"t just except them the way they r........... maybe u need to learn to controll it , but for sure - need to find new ways to take it out - scream - loud teill u won"t have any more power dance - teill u forget there is a world outside the music sit infrount of the t.v and change the channel 100 times a minute and if nothing works - i am whilling to but u a set of plates to brake in case of need......... loveu anat

08/02/2002 | 16:18 | מאת: HERA

אני יודעת שלפגוע בעצמי בגללה זה טפשי... אבל הייתי חייבת לפרוק קצת מהעצבים.... ואם את מוכנה לקנות לי צלחות - מצויין, עוד יחשבו שאני יווניה.... היא התחילה להסביר לי בטלפון למה עדיין לא סיימו - כאילו שאכפת לי מהדברים שצריכים להגיע משוודיה... :-) לפני כמה שנים כבר עשיתי לעצמי נזק.... אני נשארת עם הצלקות האלה לכל החיים. כירורג פלסטי אמר, שהמיקום מפריע ושבכל מקרה כבר עבר יותר מדי זמן... אני לא אפרט מה עשיתי, כי זה די חולני... למרות שאחרים לא יכולים "לנסות גם"... לשלוט בכעס... זה נכון.... אבל קודם אני צריכה להכיר ב"זכות" שלו להתקיים.... כשאני מקבלת פידבקים שליליים בנושא, בלי הצעות לעזרה, אני נשארת בעצם עם כעס עצום, ובלי דרך להיפטר ממנו.... כי הוא הרסני. הייתי צורחת אתמול, אבל הגרון שלי אדום וכואב כבר יומיים. אני לא ממש אוהבת לרקוד. וטלוויזיה? יש עכשיו ערוץ חדש - animal planet - בד"כ זה מרתק אותי למסך לזמן מה... הבעיה היא, שאתמול לא היה לי זמן לזה.... הייתי צריכה להכין עוגה לעבודה של אחותי... ו"מפגש" עם הסכין הוא קצר וחותך... מחכה למייל ממך...

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית