לד"ר יוסי אברהם ולד"ר גידי רובינשטיין

תודה רבה לשניכם ולליבי על התגובה המהירה והכנה . עזרתם לי להבין שלא הכל תלוי בי . אינני יודע כיצד לעשות קישור להודעה עצמה ולכן היתן למצוא אותה במנוע החיפוש של האתר ע"י הקלדת הכינוי שלי "יונתן" . לד"ר אברהם 1)לי נראה שיש לי את שתי הדפוסים שציינת הגורמים לתכונת חוסר ההחלטיות (הן הורים והן נטייה אישיותית שלי). אתן דוגמא אחת שמאוד מאוד מפריעה לי : אין לי עדיין חשבון בנק ואני כבר בן 23 , סטודנט באוניברסיטה שיש לו אמנם כרטיס אשראי משום שאני תחת החשבון של אימא . אני גם עורך את הקניות בסופר בבית משום שאימי עובדת מבוקר עד ערב . ככל שניסיתי להסביר לה למה זה חשוב לי היא לא מוכנה לשמוע לי . אני משער שאם היה לי חשבון בנק הייתי יותר עצמאי , מנסה להרוויח יותר כסף ללימודים שלי ויודע שפנייה לאמא בבקשה לכסף תהיה לא נעימה משום שאני חייב לנסות ולהסתדר לבדי . ככה אני מעריך גם הנטייה לדיכאון הייתה פוחתת . והרי כל אדם יודע שכדי לפתוח חשבון בנק לא צריך את אימא . הולכים לבנק ופותחים לבד . אז הבעיה היא שוב הרצון שלי עדיין להיות "הילד של אימא". 2)חוסר ישע נלמד - תופעה מעניינת שעוד לא נתקלתי בה בחומד הלימוד . למרות שאני מעריך שהיא באיזשהו מקום כן חלק ממה שאני . אני דיי מפתח תלות לאנשים שאני רואה אותם כמושלמים. וזו לא פעם ראשונה שלי - כלומר זה איזשהו דפוס שרכשתי ( ייתכן ומדובר באישיות סמכותנית?). בתחילת דרכי עם התמודדות עם הדיכאון שלי ועם נטייתי המינית (אני הומוסקסואל), חשתי נבגד ע"י הסביבה ופחדתי ליצור קשרים חדשים. אני נוטל כיום את התרופה סרוקסט שמשפיעה בצורה יחסית טובה על מצב הרוח שלי.אני נוטל כדור וחצי ליום . היום אני רואה את הדברים בצורה שונה מבעבר . הבנתי שאנשים לא אומרים דברים רעים כי הם רוצים לפגוע בי אלא יש מאחורי דבריהם מכלול רחב של רגשות ולכן אני לא צריך להיפגע מכל דבר שאנשים אומרים . הבעיה העיקרית שלי היא ההלקאה העצמית שאני עושה לעצמי כי אני מרגיש שאני לא "עושה מספיק"- לא לומד מספיק ויכול להשיג ציונים טובים למרות שציוניי הם יחסית גבוהים , אני לא עובד מספיק כך לפחות אני חושב , כי אני מעוניין להקדיש יותר זמן ללימודיי . 3)איך אני יכול לסגל לעצמי דפוסים נכונים ? הייתי בטיפול שמאוד עזר אך הוא נפסק משום שאני הייתי מטופל בתחנה לבריאות הנפש שבמקום מגוריי , והפסיכולוגית שהייתי תחת טיפולה החליטה לעזוב . תודה על ההתייחסות ד"ר אברהם ואני מצטער על אורך הדברים . לד"ר גידי רובנשטיין 1)תודה על עצתך . אני חושב שאני כפיייתי למרות שלא שאלתי את הפסיכיאטר אם מזה אני סובל . אני מטופל ב"סרוקסט" כדור וחצי ליום . קורה לי שבזמן לימודים ובעיקר בתקופת מבחנים אני לא מצליח להחליט מה לכתוב בעבודות או במבחנים . כל מה שאני כותב נראה לי לא טוב וזה מוביל לבלבול ותחושה עצמית שאני שוב לא בסדר . למרות שציונניי הם יחסית גבוהים. יש לי גם מחשבות שמפריעות מדי פעם - כל הזמן אני חושב אם עשיתי החלטה טובה - אני כל הזמן במצב של דיסוננס. וזה מתיש ואני לא מבין למה אני עושה לעצמי את זה . אני יודע שאני פרפקציוניסט וזו אחת הסיבות . גם את העניין של בחירת בגדים שציינת יש לי -לפעמים לוקח לי 20 דקות לבחור בגד ללבוש -(תכונה סטריאוטיפית המיוחסת לנשים ). 2)אם תוכל להסביר שוב את מה שהסברת על "רווחים משניים" . למרות שדיי הבנתי את הנאמר, אך הוא דיי כתוב בשפה גבוהה (לפחות לטעמי). 3)הייתי בטיפול במרפאה לבריאות הנפש במקום מגוריי אך הפסיכיאטר שלי אמר שסביר להניח שלא יקבלו אותי לתקופת טיפול נוספת מכיוון הלחץ העצום המונחת עליהם בעקבות גלי הפיטורים והמצב הכלכלי השורר במדינה . אין לי אפשרות מבחינה כלכלית להשקיע כל כך הרבה כסף בטיפול פרטי. תודה לכולכם על ההתייחסות

לד"ר אברהם וד"ר רובינשטיין אני מקווה ששניכם תקראו את כל ההודעה כולל גם את מה שרשמתי לכל אחד מכם . תודה שוב על התייחסותכם הראשונית ותודה מראש על התייחסותכם העתידית. יונתן

http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=302252&t=302252

תודה על העזרה הרה מקווה לפגוש אותך שוב ינתן

שלום יונתן, 1. החלפה כפייתית של בגדים וקושי להחליט בכלל הן תכונות שמיוחסות כמו שאתה אומר בצדק "באופן סטראוטיפי" לנשים. "סטריאוטיפ" הוא פירושו תדמית שנוצרה ע"י הדבקת תוויות לקבוצה מסוימת, ללא בדיקה מדעית האם היא אכן אפיינית לקבוצה זו. הייתי אומר שלחוסר החלטיות ולהחלפת בגדים ניתנת לגיטימציה לנשים בחברה שלנו, והן נתפסות כלא-לגיטימיות או כ"סוטות" כשמדובר בגברים. על מה שקורה בחדרי חדריהם של גברים פחות ידוע. 2. "רווחים מישניים" הם כל אותם חיזוקים חיוביים להם אדם זוכה על התנהגותו הפתולוגית. אחת הדוגמאות הקלאסיות היא התגמולים שמשלם משרד הביטחון או המוסד לביטוח לאומי לנפגעי נפש. נניח שמצבו של האדם מאפשר לו לעבוד, אך הוא מקבל פיצוי כספי ניכר על פגיעתו מאחד המוסדות הנ"ל. עד כמה שהוא סובל מכך שאינו עובד, יש לו רווח מישני מהמצב, בדמות אותם תגמולים שהוא מקבל מהמוסד, רווח המפחית את המוטיבציה שלו לעבוד. 3. לגבי הטיפול הטוב ביותר שאפשרי במסגרת השירות הציבורי, יש לדעת באיזו קופת חולים אתה מבוטח ורצוי גם לדעת באיזה אזור מגורים. בקופות החולים מכבי, מאוחדת ולאומית אתה זכאי לסדרת שיחות במחיר מסובסד מאוד עם אופציה להמשך וגם אח"כ עם התחייבות של המטפל להמשיך איתך כמטופל פרטי במחיר מופחת. בקופ"ח הכללית אכן מדובר בשירותי בריאות הנפש הציבוריים, שבחלקם רוב הצוות מורכב מסטודנטים ומתמחים. הדבר גם שונה מאזור לאזור. אם תרגיש שאתה נחשף מדיי בפורום ע"י מסירת הפרטים הללו, אתה לפנות אליי בדואר אלקטרוני: [email protected] ואשמח לכוון לגורם המתאים בהתאם לקופת החולים שלך ולאזור מגוריך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שוב שלום רב, חן חן על מילות התודה. אל תפסיק בזה, או בתחושת התובנות שיש לך מכך. חפש דרכי סיוע. דרבן את אמך למשהו כזה, לחוד או במשותף איתך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לד"ר אברהם תודה על תשובתך למה התכוונת כשאמרת אל תפסיק בזה או בתחושות התובנות שיש לך מזה ? איזה דרכי סיוע אתה ממליץ לאלה שמצבם הכלכלי אינו מזהיר במיוחד ? אני מבוטח בקופ"ח כללית