מיניות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי לאחרונה נכנסתי לאטרף בנסיון להבין את המיניות שלי זה התחיל באוננות יתר מול עצמי מול שיחות באינטרנט והמשיך עם חוויות מול ידיד. אני ממש באופסיסיה לא מבינה מאיפה זה בא לי אבל בכל מקרה אני מצליחה לגמור רק כשאני מאוננת או שהוא מאונן לי אני מאוד נהנת מהחדירה אבל לא מצליחה להגיע לשיא וזה מתסכל אותי. חשוב לציין שהנסיון המיני שלי קטן מאוד, וההתחברות לנסיון התחיל בגיל מאוחר יחסית מלווה בפחדים ופראנויות ועתה יש לי תחושה של שחרור מהלחץ ונסיון לחוות סוף סוף אבל זה לא הולך. מה הסיבה לדעתך
ניסית גם יחסים לסביים ?
שוש שלום מאחר ואת מתארת שנסיונך המיני התחיל בגיל מאוחר יחסית, אולי (!) תהליך הגילוי שעברת הוא הסיבה למה שקורה וקרה לך, ואולי את בתהליך של שינוי איטי. במידה וכך הדבר את צריכה להיות סבלנית עם עצמך ועם הזמן בודאי תשתחררי יותר והתסכול יחלוף. בכל מקרה, יחסים מיניים כרוכים גם במרכיבים רגשיים ואי אפשר לנתק בין השניים. את מתמקדת כעת בעיקר בהיבט הפיזי של המיניות, אבל סביר להניח שהתשובות מצויות בעיקר במשמעויות הרגשיות שעומדות מאחורי ההתנהגות המינית. רק את תדעי להסביר לעצמך את מהלך העניינים על הרקע הזה. בברכה ד"ר אורן קפלן
תודה על תשובתך אולי אפרט קצת את החוויה המינית הראשונה שלי חוויתי בגיל 28 (היום אני בת 33)בהחלטה תוך כדי טיפול התנהגותי קוגנטיבי שעלי לעשות את המעשה וכך היה חוויה חד פעמית מול אדם זר לחלוטין רק כדי לפרוץ את הבתולים את הפחד ששיתק אותי שנים ולא אפשר אפילו מגע תמים. גם כשאוננתי כילדה זה היה מלווה בפחדים שיתפסו אותי שזה מעשה רע ולא הרשתי לעצמי לעשות זאת גם בגיל מאוחר ואם הייתי עושה זאת שנאתי את עצמי על כך. במהלך השנים הייתי במעט מערכות קצרות שהראש והכיוון היה לחוות חוויות כמובן זה לא היה מוצלח אך בכל זאת המשכתי כשהראש אמר שצריך לחוות להיות שם. עד שהייתה גם אהבה קצרה שהייתה מלווה בחוויה מינית טובה ובכל זאת מלווה בפחדים. לאחריה התנתקתי למשך שנים ממגע עם הסביבה ועם עצמי ולאחרונה משהו קרה ונכנסתי לאטרף כמו שאמרתי. ידיד שהיה לי קשר מיני אתו בתק' שבה החלטתי ל"התנסות" יצר קשר ואני שמודעת לכך שאני זקוקה לאהבה כדי להנות נהתרתי תחת אותה מחשבה שעלי לחוות להתנסות להנות עד אשר אמצא את אהבה או כמו שנאמר לי פעם עד אשר אוהב את עצמי. בהתחלה זה לא הפריע לי ועתה אני בספק אם זה נכון לעשות כך. אני אומנם מרגישה הרבה יותר משוחררת מינית הרבה יותר מודעת לעצמי פיזית ומינית אך עדין לא מגיעה לכדי סיפוק. השאלה העולה האם עלי להמשיך בכך אם בכל זאת זה תורם לי במשהו עד ש... או להפסיק. נ.ב אני נמצאת בטיפול פסיכותרפי מזה שנה אבל לא מצליחה לדבר על מיניות זה לא מצליח לעלות ואם זה עולה אני מורידה זאת בעצמי מדיון. יש לציין שמאז שאני מכירה את עצמי אני די עצורה בעניין לא יכולה לדבר בנושא ואם מדברים על הנושא אני מסמיקה כולי ובורחת. עצם העובדה שאני מדפיסה את הנושא עצם העובדה שאני בעצמי מתקשרת לאותו ידיד כדי להפגש מבחנתי זו התקדמות אדירה. מצד שני נראה לי קצת חולני מה אתה אומר?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
