בורח ממקום למקום כי רע לי בשניהם

מיועד בעיקרון לפורומים עם פסיכולוגים שעונים כמו ס.ה.ר או WWW.DOCTORS.CO.IL אנשי מקצוע נכבדים רציתי לשאול למה אני חי כל הזמן בתחושה שאני נמצא במקום אחד כדי לברוח ממקום אחר אני מדבר בעיקר על המפעל (עבודה) והבית... אני מרגיש שאני במפעל אני בורח מהבית... והפוך... ככה מה שקורא אצלי שאני כל הזמן מתוח ועצבני כזה...כל הזמן מרגיש כאילו יורק אש כמו דרקון (מהאגדות) פצוע-כאילו מקיא את הנשמה בבית למשל מאוד רע לי-אני מאוד מחובר למחשב שלי שמציל אותי -הוא יותר יקר לי מכל אבא שלי אדם כבד וקר כמו לוח אבן גדול... הוא לא מבין את המחלה שלי-את הרגישות שבי לפעמים כל מחלוקת קטנה הופכת לכמעט מהלומות ביננו אבל אני מתאפק ונזכר שאני החכם בבית ושר לעצמי את הפזמון : קח/י לך תפוחים ותמרים המתיק/י את יומך אף אחד לא שווה את הכאב שמתרוצץ אצלך בלב ואני יודע שאני פרח מוגן בקהילה- כך אני מקווה תמיד יהיה למי לפנות-לשירותי הרווחה-בתי חולים אבל לא תמיד זה מצליח להרגיע אותי זה קרה ממש לפני כחצי שעה: אני כותב את המסר הזה בסערת רגשות וכמעט בכי אבא שלי כל הזמן הולך למקובלים כאלה וכאלה...ואני כבר נורא מתרגז שהם חוגגים על הכסף שלנו אמרתי לו : ברכות מרבנים לא יביא לך חיים! אם אתה רוצה חיים צא מהבית וחפש עבודה או תעסוקה וכאנה וכאנה דברים התפתח ריב עד לצעקות ואני מאוד רגיש ...צעקות מביאות אותי מהר לבכי.....ואני לא יודע מה לעשות הדבר הראשון שעולה לי בראש זה לרוץ לחדר מיון לאישפוז להשגחה כי כל כך כואב לי אני מרגיש כל כך לבד -הוא לא מבין אותי אבל אני מדבר על עצמי להתגבר ולהתעשת...ולחשוב על מחר... ולתת לזה להירגע אבל תמיד מחר יש בעיות וריבים חדשים.... אני כל הזמן עובד עצות האם לעבור להוסטל אני לא יודע הוא לא יודע שאני פשוט מרחם עליו ...ונשאר איתו בהוסטל אני אאבד את התחביב שלי האינטרנט ....ואת הפרטיות וגם שם יש אנשים בגילי-תמיד יהיו עוד ריבים בדרך אז מה זה משנה אם אריב בבית...או בהוסטל במפעל לא שרע לי ..האנשים נחמדים פחות או יותר רק ש....העבודה מעייפת אותי די מהר אני נכנס לדכאון כזה ישר שמתיישבים לעבוד ואני רואה את השעה הרחוקה מהחופש אני פשוט מתעייף מהר מאוד ונעשה עצבני כזה וזה מאוד קשה ככה לשרוד לפעמים אני לא יודע למה אני ממשיך לעבוד- כדי אולי לא לאכזב את מי ססידר לי את העבודה לקח הרבה זמן עד שמצאו לי אותה לפעמים אני לא מרגיש טוב -רוצה איזה תמיכה ואיין וקשה אני צועק הצילו בתוכי ואיין שומע אמיתי השאלה שלי : למה אני כל הזמן לא מוצא נחמה ...למה כל דבר משעממם לי מהר... למה כל הזמן יש לי מחשבות אובדניות-ששום דבר לא יועיל לרפואה הנפשית שלי חוץ מ...אני לא רוצה להגיד אני לא מצליח למצוא משהו מספק בשום דבר.... אפילו את המודעון החברתי שלי "אנוש" קצת עזבתי כי זה אחרי הצהריים ואיין לי כוחות פיזיים ללכת ואיין לי כוחות נפשיים אני מרגיש שקשה לי ללכת למקום שבאים לשמוח בו ורק אני מתסוכל בגלל כל היום ומאוד עייף ושכולם נראים לי צוחקים אני כזה מרגיש קנאה או עצבים בתוכי בקיצור אני לא יודע מה אני רוצה בעצמי מה אתם אומרים?.. מחכה לתשובות ישראל

ישראל היקר, קודם כל , כל הכבוד לך שאתה מקיים מצוות כיבוד אב. אתה נשאר בבית למענו ומשתדל לא לריב איתו. לפי דעתי כדאי לכם לקבוע פעם בשבוע פגישה מחוץ לבית ( בבית קפה או במקום כלשהו בטבע ) ואז, כל אחד מכם ידבר את אשר על ליבו. את הפגישה כדאי לעשות מחוץ לבית כדי לא לגלוש יותר מידי.... ואז, כשאתה כועס עליו או לא מסכים איתו אתה שומר את מה שיש לך להגיד לזמן הפגישה השבועית , וזה מאוד מרגיע. תנסה להתחבר עם מישהו שיהיה לך חבר שתוכל לבוא אליו או שהוא אליך כאשר אתה כועס או ממורמר. אין לך כוח לדברים חשובים ( כמו העיתון אנוש ) כי אתה מבזבז אנרגיה על כעסים ואז לא נשאר לך כח לדברים מהנים וחשובים. שיהיה לך בהצלחה. חברתך הוירטואלית : סיסי.

היי ישראל אני ממש מבינה את מצוקתך הנפשית הקשה וליבי לך במקום העבודה השיקומית אתה עושה משהו חיובי ומעשי, זה לא בדיוק מעשיר ולא מספק אותך ,ואתה רוצה רק לא להיות שם. ובבית אתה מרוצה יותר ומעריך את הפרטיות והאינטרנ' אך אביך לא הכי מבין או תומך . יש שימעמום והרגשת אי מיצוי וקושי להמשיך ,,, אתה יודע מה אתה הית רוצה ,,שזה להמשיך להיות בבית עם אבא שמבין ותומך ולא להיות בהוסטל כתחליף. לכן אם אתה מרגיש שאתה יותר חכם ממנו ויש לך ניסיון ריגשי אז למה שלא תיפתח אליו בגילוי לב לפעמים, ותנסה להסביר לו קצת על המחלה.(אולי,,,). זה לפחות יפסיק את ההליכה שלו לרבנים השרלטנים והחמדנים. יתכן שהוא מאד מודאג בגללך ואתה צריך לדבר איתו ולהרגיע אותו שאתה מיסתדר עם עצמך ,,רק צריך אותו שיבין אותך יותר טוב.תיקח לך למטרה לעזור לו להבין. תוכל אפילו להציע לו ללכת לקבוצות תמיכה של הורים לחולים , שיש אולי בכל עיר ושם הוא יקבל פרספקטיבה אחרת לגבי אחריותו אליך וגבי התמיכה שהוא יכול לתת. אני יודעת שאתה מהשורדים ואפילו מאלה שאוהבים לחיות אך המוגבלות של המצב סוגרת מכל הכיוונים. אני יודעת כל זאת כי המצב דיי דומה אצלי. לי לקח המון שנים עד שהיתחלתי להבין כשניכנסתי לזה ראיתי שכל התמיכה והאבה לא עוזרים צריך איש מיקצוע. אך האוירה והחיים ביחד משופרים בהרבה כמו שמים וארץ צאז שאני "נימצאת בתוך הראש שלו. כעת בני מטופל על ידי פסיכולוג הוא מרגיש הרבה יותר טוב שהוא נימצא בידיים טובות עם הכוונה מתמדת . וגם אני מטופלת אצל פסיכולוגית שעוזרת לי לעבור את הכל יותר בקלות. אתה יכול להשיג פסיכולוג טוב? לא עובד סוציאלי. מקווה שתהיה אופטימי עד כמה שניתן ותחזיק מעמד .כי הכל זמני בחיים והכל מישתנה כל הזמן. ויוי.

לסיסי.... היי שלום בהתייחס למה שכתבת לי... אני מאוד לא רוצה לצאת עם אבא שלי לבית קפה... כי קודם כל אני מרגיש אליו שנאה ולא בא לי ל"צאת " איתו חוץ מיזה יש הרבה אנשים שיצחקו עליי שאני מטייל רק עם אבא...את מבינה?. יעני שאני חנון שיוצא עם אבא שלו חוץ מיזה אי אפשר לדבר איתו כי יש לו שפה עילגת והוא פרימטיבי כזה , איש דתי לא מבין כאב מהו הוא מאוד מקובע ולא מבין ללב אדם הוא רק יודע שאני צריך לעבוד וזהו ולהתקדם בחיים אנוש הכוונה לא מודעון זו הייתה טעות אלא מועדון מועדון חברתי מבינה?. לא נורא... תודה על איחולי ההצלחה ממני ישראל! תודה