בעיה משפחתית

שלום, קוראים לי קרן ואני בת 29. שהייתי בת 19 אמא שלי נפטרה ואבא שלי עזב את הבית לאחר שבוע מיום פטירתה. וכך נשארנו אני ועוד 3 אחיות ואח קטן (אז בן 8). נאלצנו ללמוד לבד לשרוד לכלכל עצמנו וכל הקשור בזה. לאחר חצי שני אבי חזר עם צו מבית משפט שאנחנו חייבות לצאת מהבית (אחי ואחותי הקטנים לא- מכיוון שהם מתחת לגיל 18) מפני שהוא לא רוצה אותנו שם, לאחר מאבק משפטי שנמשך שנה והסתיים בזה שנאלצנו לצאת מהדירה של אבא שלי, כאמור יצאנו ושכרנו דירה (עבדנו כמו משוגעות לפרנס עצמנו) וכלכלנו אחותי ואני (היא בת 18 ואני בת 19 אז) את שתי אחיותי הקטנות ואת אחי הקטן הכנסנו לפנימיה. מאז הוא שם ואנחנו שורדות. במהלך השנים אחותי האמצעית (אז בת 15 היום בת 24) פיתחה מעין תלות בנעורים שאבדו לה כלומר היא מנסה כל הזמן לחזור לזמן האבוד ולהיות ילדה- מה שלא התאפשר לה בזמנו - ומאוד קשה לנו. זה מתבטא במערכות יחסים שיש לה עם גברים: היא תמיד נמצאת בעמדה נחותה והגברים איתם היא יוצאת מנצלים אותה והיא אף פעם לא רואה את זה - תמיד יש להם בעיה להיות איתה בקשר מחייב אך הם יכולים להיות איתה כשבא להם והיא מקבלת את זה כמצב נכון - וזה לא נכון וכמה שמסבירים לה איך דברים נראים מצד שלישי היא לא מקבלת ולא רק את הדיעות שלנו כאחיותיה אלא גם חברות שלה שמעירות לה - היא לא מקבלת או לא רוצה לשמוע. וכמובן שיש לזה תגובת שרשרת כי עקב זה שאין לה מערכת יחסים נורמלית ולאחיות שלה כן היא מגלה עוינות כלפנו אם אנחנו לא יכולות לבוא אליה נניח ביום שבת, שזהו יום שהיא תמיד נשארת לבד כי "החבר" שלה לא צריך אותה ביום זה יש לו את החברים שלו. העוינות שלה כלפינו מתבטאת בזה שאנחנו תמיד אשמות בזה שאנחנו מתקדמות הלאה עם החיים שלנו ולא שקענו בעבר ואנחנו עובדות ולומדות ויש לנו חברים רציניים (אף אחת מאיתנו לא נשואה) והחיים קצת מראים לנו את הצד היפה, אבל לא לה וכאמור היא מתרעמת על כך והיא לא מוכנה לשמוע שהיא יכולה בעצם בידיים שלה לשפר את החיים שלה - כלומר היא מצפה שאנחנו נעשה את זה בשבילה ואנחנו לא יכולות- זה פשוט בלתי אפשרי. כשמדובר בדברים חומריים אין בעיה לעזור לה - אבל שמדובר ברגשות שהיא מרגישה אני לא יכולה לעזור לה - תעזור לי - מה אני עושה איתה? איך אני עוזרת לה - הצענו לה טיפול פסיכולוגי אבל היא לא מכונה ללכת ואין לי כסף וגם לה אין לשלם לה פרטי. - מה עושים???????!!!!!!!!!!! תודה מראש.

קרן שלום את מספרת סיפור חיים מורכב ועצוב שמעורר קודם כל כבוד והערכה רבים ליכולתך לקחת אחריות למען היקרים לך. נראה שאת עדיין נמצאת בתפקיד האחראית שמנסה לפתור את בעיות המשפחה. אולם הפעם אני לא בטוח שדרכך תצליח כל כך בקלות. אחותך בוגרת ועומדת ברשות עצמה. יש לה את החיים שלה והיא עומדת כנראה על זכותה לנהל אותם כך ללא התערבותכם. תנו לה הרגשה שאתם תמיד נמצאים לרשותה ולעזרתה, אבל במקביל תנו לה גם הרגשה שאתם מכבדים אותה ואת דרכה, גם אם אתם לא מסכימים איתה. אם היא לא רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי אין טעם לטיפול. במידה ותחליט ללכת תוכל בוודאי להיעזר בשירותים שאינם עולים כמו עובדות סוציאליות בלשכת הרווחה שמיומנות גם לתת טיפול נפשי, תחנות לטיפול במשפחה ושירותים שונים של קופות החולים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, ראשית תודה על תשובתך וכן תודה על הערכתך אך הערכה זו אינה במקומה כי כל אחד היה עושה זאת במקומי - למדתי משפט אחד בחיים אלה "זורקים אותך למים תלמד לשחות" ואני לא יודעת לשחות ( לא במובן המטאפורי) לכן אני למדתי לשחות במים של החיים - שנית, זה די קשה להרפות עכשיו ובכלל ממנה כי היא עושה טעויות על טעויות וזה מתסכל אותה והיא מתסכלת אותנו אחיותיה. כל מה שקורה לה היא מאשימה את העבר ואת העובדה כי אנחנו ננטשנו, ושהיא "הכבשה השחורה" מפני שכולן מצליחות (עד כמה שאפשר ) להתקדם בחייהן והיא לא - נכון שלא צריך להזכיר לה את טעותיה כל ימי חייה וכל רגע בחיים אך היא מספיק עושה זאת לעצמה והחיים שלה נראים בהתאם. אני לא יודעת אם אני יכולה להרפות ולא לעשות כלום לא שכן לעמוד מהצד. נכון אני מנסה תמיד ל"תקן" את הבעיות המשפחתיות ולהיות שם, ובענין זה אני חייבת להגיד שאני מותשת נפשית ולפעמים בא לי להגיד "אני זורקת את הכלים ולא משחקת יותר" אבל אני לא מסוגלת וזה גוזל ממני כוחות נפשיים שמשפיעים עלי (שינה למשל). אמא שלי לפני שהיא מתה ביקשה ממני לשמור על הילדים כי היא ידעה (ולא אמרה אף פעם) שעל אבא שלי אין לסמוך (בדיעבד אני יודעת זאת) ולכן זה מהדהד לי בראש כל הזמן שאם אני ארפה אני יאכזב אותה . אני מרגישה עם אחותי (נשוא המגילה ) כאילו נכשלתי איתה ואת אמא שלי.. את אמא שלי אכזבתי. אני חושבת שבגלל זה אני לא מסוגלת להרפות. ואולי אני טועה אך אם נלחץ עליה קצת (בעדינות) לגבי טיפול פסיכולוגי אני חושבת שהיא תתרצה בסוף ותלך. רק שאני מפחדת לגרום לנזק יותר משנגרם. בנוסף לעובדה שלא ציינתי במכתבי הקודם שלפני שלוש שנים חליתי בסרטן וזה ערער אותה לחלוטין כי היא חשבה שהיא מאבדת גם אותי בנוסף להורים שלנו והיא התנהגה בצורה לא מובנת לחלוטין. כיום החלמתי ואני במעקב אך היא לא השתנתה במאום. חשבתי שאולי עצם המחלה שלי תסיט אותה קצת מדרכה הישנה ואולי היא תבין שיש דברים יותר חשובים בחיים מאשר שנאה ולחיות בעבר אך לא כך היה . בכל אופן אני מודה על תשובתך ומבקשת אם תוכל להתייחס גם למה שכתבתי כאן. ורוצה לציין כי עצם קיום האתר הזה - זה מתת משמיים תמשיכו כך - כמו כן, תצפה לעוד שאלות ממני. תודה על הסבלנות. תמיד רציתי ללכת לטיפול פסיכולוגי על מנת להבהיר לעצמי את המתרחש בתוכי כנראה בגלל זה אני לומדת פסיכולוגיה במטרה ללמוד בסופו של דבר פסיכולוגיה קלינית. תודה. ד"ר אורן קפלן כתב/ה: > > קרן שלום > את מספרת סיפור חיים מורכב ועצוב שמעורר קודם כל כבוד והערכה רבים > ליכולתך לקחת אחריות למען היקרים לך. נראה שאת עדיין נמצאת בתפקיד > האחראית שמנסה לפתור את בעיות המשפחה. אולם הפעם אני לא בטוח > שדרכך תצליח כל כך בקלות. אחותך בוגרת ועומדת ברשות עצמה. יש לה > את החיים שלה והיא עומדת כנראה על זכותה לנהל אותם כך ללא > התערבותכם. תנו לה הרגשה שאתם תמיד נמצאים לרשותה ולעזרתה, אבל > במקביל תנו לה גם הרגשה שאתם מכבדים אותה ואת דרכה, גם אם אתם לא > מסכימים איתה. אם היא לא רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי אין טעם > לטיפול. במידה ותחליט ללכת תוכל בוודאי להיעזר בשירותים שאינם > עולים כמו עובדות סוציאליות בלשכת הרווחה שמיומנות גם לתת טיפול > נפשי, תחנות לטיפול במשפחה ושירותים שונים של קופות החולים. > בהצלחה > ד"ר אורן קפלן >