פורום פסיכולוגיה קלינית

אודי אולי אתה יודע נפלתי מהמיטה (פיזית) כבר כמה פעמים .. מתוך בריחה בחלום ממישהו .... הבוקר שזה שוב קרה חשבתי אולי בכל זאת. זה מצריך בדיקה רפואית .....אני עוד צעירה אבל אולי השיתוק שינה כבר לא כל כך עובד. רעיונות ????? אביב

היי אביבוש אין לי מושג בכלל מה זה אומר שיתוק שינה..ואייך זה בדיוק מרגיש..פוגע. . גם לי זה היה קורה המון פעמים לפני שעברתי את השבץ המוחי אך זה בכלל לא מה שאני רומזת עליך מבינה ?? רצוי בהחלט שתיבדקי בענין אצלי לא מצאו כלום בכל הבדיקות שעברתי יתכן וזה רק בגלל מה שקרה לי לי אז לפני כמעט 7 שנים אני שוב בבדיקות מפני ששוב אני נפלתי מהמיטה תוך כדי שינה אין לי זכרון של רדיפה אחרי או משהו בסגנון הזה גם אז לא היה מאחלת לך בריאות טובה ובבקשה אל תזניחי את הנפילות האלה גם אם זה מרגיש לך שזה בא כתוצאנ מחלומות של רדיפה אחרי חג פסח שמח אהובה חטולית

הי אביב, אולי גם קורה במקביל משהו הפוך. את נופלת, ואז בשלב הנפילה החלום מנסה להתאים את עצמו ולנסות לשמור על השינה. נפילות זה מפחיד. גם שיתוק שינה. נראה לי כיוון נכון לבדוק רפואית. ובכל מקרה, אנחנו מאמינים שהגוף והנפש שלובים זה בזה. מה זה לא כיף. אוף. סוריקטה

תודה על השיתוף קשה לא פשוט תודה תשמרי עלייך אביב

האמת כן מפחיד מוצאת את עצמי עכשיו בחרדה שאולי אפול גם ככה השינה לא הייתה משהו אז עכשיו בכלל ובעיקר זה כואב למזלי לא שברתי כלום ועדין זה ממש כואב תודה אביב

אוי אביב, ממש כואב. האסוציאציה המוזרה שלי היא - וואו, כמה שנים לקח עד שהסכמתי לישון על מיטה, שהיא בגובה, עם מזרן. ס"ה 13 שנים אחרונות. כמה פחד וכמה היה קשה להרים אותי לשם, ולא נפלתי. אבל הייסורים של להיות שם מטורפים. ממש ממש מפחיד. הלוואי ותמצאי דרך להגן. והלוואי שלא יחזור על עצמו. סוריקטה

הי לכולם, תם רשמית. הנוקשה שם בפנים עוד ממשיך לחבוט. היה סיוט ללא כל מגע אנושי וכמעט ללא השמעת קול. לא מאד שונה עכשיו - חופשייה, אבל טרם חזרתי לפעילות שגרתית. מדהים - רוב הדיבור שלי הוא בראש ופחות במציאות. הייתי חייבת מנוחה, ואני זקוקה לעוד. קשה לי מאד לאכול. סימן לא מזהיר. כן משתדלת בכוח. כמה משימות שנדחו לפניי. ושוב, כנראה שרצוי שלעשות משהו שונה, או התנסות מחוץ למעגלים המוכרים מידי. שבע וחצי עוד מעט, תראו מה זה, 'מאוחר'. לא, זה לא מאוחר. ה'רגיל' הוא מוקדם מידי. נראה, סוריקטה

קשה חג לבד... מקווה שתצאי מהנוקשות..יש עולם שלם יפה שמחכה לך...את יכולה!, מועדים לשמחה❤

יש אפקטים פוסט קורונה והתקופה זאת תקופה ידועה של קושי עבורך תוהה אם יש קשר בן החולי לתקופה עכשיו כשהיא איננה והנוקשות ברורה וכואבת חיבוק אביב

הי אביב, זה כל כך מקביל לתקופה של ההרעלה הגדולה. לפני חמישים שנה. וכל כך מפתה אותי לחשוב שהעיתוי אינו מקרי. ומרגיש הולך ומתמעט. הגוף נחלש ונעלם. מאד עצוב. תודה ששמת לב. סוריקטה

וכשהחברה של זהו זהו, המבוגרים היום, מבצעים אותו בתקופה הנוכחית המשמעות שלו מתרחבת עוד: https://www.youtube.com/watch?v=RkoTcHmg7G4 סוריקטה

הי מיכל, הבדידות אוכלת. היא מורידה שנים. הרבה. ימים עצובים, ותודה שאת מאמינה. סוריקטה

יפה שלי בהחלט שיר מקסים תודה שהבאת אהבתי מאוד חג שמח חטולית

חג שמח אודי וכולם! שנרגיש חירות אמיתית! וגם אספר שמאוד מוזר שאני חולמת חלומות על המטפלת שאני באה לטיפול במקומות לא שייכים ולפעמים הילדים שלי איתי 🤣 כמו באוטובוס..מה זה אומר? אין לי מושג...אבל סוף סוף יכולה לומר שיש געגוע טוב!!!! )אולי הגעגוע הפחות טוב זה תלות וכו'...למרות שמבחינתך אודי כל געגוע הוא טוב..) אז חג שמח וכשר. אושר ועושר. בריאות הכי חשוב!!! אוהבת את המקום ואת כולכם.

הי מיכל, .... זה אולי אומר שהיא איתך גם בדרכים, גם כחלק מהמשפחה. נראה נהדר בעיניי. להבנתי, תיארת עצמאות. חג שמח! סוריקטה

בהחלט משהו השתנה ... הדרך לעצמאות. תודה יקרה.

בהחלט מקסים בעיני שהיא אתך בלב והבן בא ליג זה כבר עושה אושר גדול לגמרי עוף גוזל רואה חג הפסח מביא איתו חירויות :) לא רק עשר המכות אתך אביב

שלום האם משהו יכול להמליץ על פסיכולוג להתערבות במשבר ?

האם יש מומחים בקופות חולים שמטפלים בנושא או שזה תחום טיפול אצל כסיכולוגים פרטיים ?

לצד הטיפוס על הקירות - קיים הפחד לצאת מהבית. שנים התכווצתי והתחבאתי, והנה יצאתי, ואז סגירות מאולצת. אנשים מן השורה ניסחו זאת בצריך להתרגל מחדש. לעולם בחוץ. בלבול. לא יחזור להיות כשהיה. לעולם. וערב הסדר, ולא רק בגלל הבידוד והמחלה, די כרגיל - עם עצמי. הנה דוגמא לאחת החרדות המאפיינות את הלילה הזה במיוחד. לצאת החוצה. הכי פוחדת להיפרץ אולי להתפרץ בלילה הזה. זו כנראה גם תקופה מקבילה בשנה להרעלות של פעם. סוריקטה. הלך לי עוד לילה |שיעול| הי לכם, חוששת לאחל חג שמח, כי החדשות מאד לא שמחות, ובכל מקרה - שלכם, ס

רק להגיד שאני אתך בלב אביב

אולי דווקא שיהיה חג ב'בלגן'. לשחרר קצת מהשמירה הקפדנית והדוקה על סדר. בלגן מאורגן וסביר, לא מהקטסטרופות של החדשות. עדיין לא מתירה, אבל כזה. תודה, אודי יקר, על קווי המשך, שלך, סוריקטה

הי ממוש, לא מבינה איך זה שאת עוד לצדי. לב זהב שאת, סוריקטה

זה הדדי גם אני יכולה לשאול אותך את השאלה הזאת ... אתך ,קראתי אותך גם למעלה יותר מידי מכונסת על סף הנעלמת ובכל זאת ...מנסה קצת אביב

אודי וכולן, חגים מעוררים בכולנו זכרונות... יודעת שלא פשוט החג הזה... מבחינתי פסח הוא החג שאני ממש לא אוהבת בלשון המעטה. זכור כחג העבדות יותר מאשר חרות... היינו מנקים והופכים כל פינה בבית, מוציאים ומנערים..מבשלים על פתיליה בצד כבר שבוע לפני פסח, אוכלים בפינה ואסור לזוז כדי לא לפזר חמץ..מכשירים במטבח תנור וכו...מחליפים את כל הכלים, מצניעים את החמץ וכלי החמץ..חג מאוד מורכב... וכיום לא שונה בהרבה. חוץ מהבישול בפתיליה ... מי שלא דתי לא נראה לי שמבין על מה אני מדברת...הקןשי הוא לא בבישול ולא בלארח הקושי הוא שכל האוכל חייב להגמר והשאר להסגר בארון וקונים הכל חדששש עד רמת הפלפל, מלח, סוכר, קפה וכו..כשנגמר פסח יש הכל כפול😂...והקושי בכך שמחליפים כלים, כל הכלים חלבי ובשרי מוצנעים ומוציאים את כלי הפסח גם פה עד רמת הכף לערבוב, כפית ..הכללללל. ובנוסף אנחנו לא אוכלים קיטניות...קניות לחג מאוד מסובך כי בודקים כל דבר אם כשר לפסח ללא חשש קטניות או לא. ללא המילים הללו אי אפשר לאכול. אנחנו עזרנו ועשינו המון בבית לעומת כיום הילדים כמעט ולא עוזרים...וכן, כי אני לא רוצה שירגישו כמוני עבד! בקיצור חג שכולו סיוט. תשאלו אותי אז למה את עושה את כל זה??? התשובה : אמונה! אי אפשר להסביר אמונה .. חפרתי. ...חג קשה ומתיש. שיעבור בקלות לכולנו. והזכרונות מהבית.... אוףףףף. ואני מארחת...אין זמן אבל מצאתי זמן להוציא קיטור.... יש דברים טובים, יש. אבל באתי לקטר. חג שמח לכולם.

הי מיכל, אני חושבת שאולי קשה בגלל הטוטאליות וההגדרה החדה של שחור-לבן, טוב-רע, אסור-מותר, טהור-טמא, שייך-מודר, בלי אפורים באמצע, פחות אינטגרציה. בואי לקטר - דיס איז דה פלייס :-) חג שמח! סוריקטה

כל השנה לשמור כשרות זה ממש לא נורא, גם בחו"ל זה נהיה יותר פשוט עם השנים... אבל פסח, תמיד היה סיוט בשבילי ושנאתי את האוכל- לא אוהבת מצה עם שוקולד🤣 וגם השוקולד שלנו הוא לא מוטלה אלא רק השחר הוא ללא קטניות... בקיצור מנסה מתכונים חדשים כדי לשמח את עצמי- סוף סוף המטבח מוכשר לפסח ונקי כל כך...ומנסה לשמח את עצמי במתכונים מאתגרים...אוהבת מאוד את המטבח. ובמיוחד את המטבח שלי ששופץ לפני בערך 7-8 שנים...גדול ומרווח ויפה כל כך...משוויצה😁🤣 מקווה שיהיה קל בחג. אגלה כי חמי וחמותי אצלי כל שנה וגם השנה..לא חוגגת עם הוריי אף שנה...

הי מיכל, אפשר למצוא משחקיות ויצירתיות בתוך הכללים המוגבלים. כנראה שגם מיוחד להרגיש תכונה של חג. תתחדשי! סוריקטה

חג פסח חג חרות חג אביב שמח בלי מחלות המון סבלנות וסובלנות שלום בית חג כשר והמון שמחה בלב אוהבת חטולית

מיכלי מותק כיום יש כבר ממרח נוטלה גדול גם לחג הפסח אני קניתי גם עבור הנכדים שלי שגרים אצלי וגם לגדולים שמכורים לממרח הטעים הזה.. תהני לך מהמטבח הנפלא שלך והורי בעלך כל שנה אצלך...גם אצלי..הלוואי שחמי וחמותי היו בחיים כדי לחגוג עימנו תשתדלי עד כמה שאפשר לשדרג את האוכלים לחג כדי שגם לך יהיה כייף.. יודעת..בנקודה הזו אצלי כולם מחפשים את האוכלים המיוחדים לחג הזה ומחכים להם בהמון שמחה מאחלת לך חג שמח והמון נחת באירוח חטולית

תודה חטולית יקרה וסוריקטה יקרה, שיהיה חג יצירתי ושמח לכולכם❤

מיכלי אני דווקא אוהבת את פסח מהרבה סיבות יש בו התחדשות ונקיון וחירות ושמחה ואביב .. וכן אני מחליפה ועושה ונהנית מההתחדשות מבינה את הקושי חג שמח בכל זאת אביב

איזו הברקה! 'ומה עם ההגדה' חחחחח ;-) אתה יודע, זה מצחיק, אבל במקרים שכן ערכתי סדר בחברת אנשים - מגלים כמה אנשים לא יודעים לקרוא. עצוב מאד. אני משוויצה שאני כן יודעת ומהר. סוריקטה

ביקשתי לי חופש מהעולם קיבלתי (נגיד) ושלושה ימי בידוד חלפו ודי נשברתי ואולי כי ערב - ההרגשה הפיזית גם מעוכה יותר, ואולי כי המחלה קצת מתקדמת בכל זאת. מסתמן שכל זה יארך שבוע ובתוכו החג, החג, שתמיד יש בי קול שכל כך מבקש לבטל אותו מהלוח. לפחות את הלילה של הטקס. לא כל כך חירות הפעם, וגם לא בריאות כפי שטעיתי לחשוב. עדיף זה מהפיגוע שכמעט הייתי ממש לידו בשעות סמוכות. סוריקטה

רפואה שלימה. חיבוק שמתאים. חג קל ושמח כמה שניתן. חיבוק שמתאים..

הי מיכל, כבר בשלבי החלמה, אבל מטפסת על הקירות. חווייה הזויה, מה אומר. סוריקטה

היינו בסרט הזה וכמעט כל העולם.. שמחה שלקראת הסוף. לגמריי לטפס על קירות ...😁

אני לא יודעת אם זה החג שקרב הבועה מתפוצצת לי בפנים אמא הייתה איננה כל חיי ועכשיו היא איננה ישנה אבל איננה וכל כך חסרה הבור הזה ירדוף אותי עד יום מותי האמא האיננה החסרה כואב לי הלב והנפש רסיסים אביב

והקטע שאנחנו נמצאים לידה ומסורים אליה עד בלי קץ, ומנסים להרעיף הכי הרבה אהבה שבעולם כדי שהיא תשוב ותחיה ותהיה אמא. ומנענעים - והיא קפואה. ולמה ההיצמדות וההתעקשות, למה... אביב יקרה. מקווה שאת שומרת על עצמך. שלך ואיתך, סוריקטה

מורכב..רק לומר שזה מובן ההרגשה הזו. חגים בכלל...מחבקת כזה שמתאים. חג שמח כמה שניתן.

הי חברים וחברות יקרים, אולי זה שעון הקיץ, אולי השנים, אולי התקופה המוח לא נדלק בבוקר כפי שהיה. בשלב זה, לצורך ה'כיבוי' בלילה וה'הדלקה' בבוקר - אני נעזרת בחומרים. במעקב רפואי, כמובן. איכשהו מרגיש לי שמידי. שהשעות מאד מוסתות למען העבודה. מתכוונת לשוחח עם הרופא על התחושה הזאת. חשבתי על משימה לשנה הבאה. איני יודעת לאן השינוי מוביל, ובכל אופן - ששעות השינה תהיינה יותר של מבוגר ופחות מותאמות לתינוק. שאוכל להגיע לעשות ספורט ייעודי וגם לנגן וגם להגיע לתקן דברים מוזנחים בבית, ואל זה לשלב עבודה פחות קטלנית. כלומר, אני עדיין מאד אוהבת זאטוטים וכיף לי איתם, וכן, אני מבוקשת ויש לי קשר עם משפחות נפלאות, ובכל זאת. מתאים לפרוש בסוג של 'שיא'. אין לי שום כיוון, אבל הלוואי. אביב הגיע פסח בא, סוריקטה

תודה, אודי. זה כבר עניין קיצוני למדי שלא הייתי, עדיין לא, מקבלת כ'מה שיש' אלא עדיין מנסה לשפר או להיטיב. עולים בדעתי גם כמה פרמטרים נוספים בעלי מידות וכבדי משקל שמכוונים לעייפות הנוראית ולשיבוש במחשבות. הולך לאט, מנסה לחשוב עוד. תודה על התמיכה סוריקטה

שעות הבוקר שלך הם עדין לילה של המון אנשים מה הפלא שקשה בבוקר ובכלל בוקר גם אצלי נע לאט אוהבת שאת מתכננת לשנה הבאה זה נפלא ..... מחזיקה אצבעות להמשך חיבוק אביב

ארבע בבוקר של היום, היה שלוש של אמצע הלילה לפני כשבועיים... מסתבר שהמגפה (קצת מצחיק לי לומר את זה) הגיעה גם אליי, אז אולי הקשיים בהתפקסות היו קשורים גם לזה. סוף סוף, אחרי שנים (ברצינות) זכיתי לחופש בזכות שני פסים :-) התחלה טובה, לא? ;-) סוריקטה מרגישה מוזר. חולה ללא תסמינים.

הלוואי סוריקטה שאלה ניצני האביב שלך שלך שירה

איפה את? בואי! סוריקטה

וואוו תרגישי טוב וסוריקטה אל תמהרי לחזור מגיע לך חופש מחלה בכל עבודה ..... תשמרי עלייך אביב

עכשיו סופ"ש, אבל אם ולכשתופיע ההודעה יתחיל שבוע. אז שבוע טוב לכולם - ראו כמה אני מבוגרת וכמה שנים של מאבק. בשונה מכמה מילים שנאמרו על ידי אחרים כאן - איני מצליחה להרגיש שהייתי בקשר קרוב, או במקום שהיטיב איתי. באופן כללי, ובפרט אפילו בטיפול. בטיפול הזה שהוא הכי שבכלל קצת הוביל לאנשהו אל מול יצר ההרס גדול המימדים. אומרים שאלו דברים שמצליחים להרגיש אחרי פרידה. הטוב שהיה. הקירבה. אבל הנה - אנשים אומרים שכן ובזמן אמת, ולו זו בלבד, אלא שאחרי זמן יחסית קצר. אם כי, אכן, לרוב בהקשרי פרידה מתוכננת. גם אם זמנית. והנה - אמא מתה ולא אוכל לומר שהייתה טובה אליי. היא ממש לא. אם כי, מניחה שניתן יהיה למצוא משהו טוב, כי אין רע מושלם, אבל ההקשר בזכרון - לא נמצא. ונחזור לטיפול הנפשי - לא נפתחתי אחרי שנה (מה זה שנה בכלל) והחומות היו שם בגדול בהרבה מהשנים אחרי היום בו התחילו השיחות שלנו. הרבה. המאבק נמשך כל כך הרבה שנים ויש תחושה שהכוחות מתדלדלים והרמתי ידיים. הסבל הוא חלק מהחיים, אבל באמת, איזה דרגה שלו, והקושי רב מידי. מידי. כאמור, רק בגיל ארבעים הגעתי לגור בבית אחרי שהתגלגלתי במעין שומקום. מאוחר, והתרחש, ולא בטוח שהסתגלתי או השתמשתי בו מספיק. בבית. והבית - הבית שנמצא בתוך עזובה גדולה שהתאמצתי לטפח, אבל העזובה בכללי מנצחת שם, הבית מועמד להריסה פיזית בקרוב. גם על המקום המטופח החבוי הקטן (שלמען האמת אין לי כבר כוח להמשיך לטפל בו) יעברו כלי משחית אדירים. כמו בחלומות השחורים שלי מפעם. והחתולים - סוג של יאכלו אותה. למרות שמאמינה שיסתדרו - אני לא המקור הבלעדי שדואג להם. לכאורה אמור לשמח שיהיה שם משהו חדש ומתפתח (אם כי בעיקר המון בטון...), ואני ארגיש -לאן- וכמו שרשמתי קודם. עזובה. וגם כוחותיי לעבוד בהיקף כזה וסך הכל בשכר זעום למדי - גם פה המאמץ הוא מידי. אין לי מושג כיצד הצלחתי לחבר את המשפטים האלה. עד לפני זמן לא רב זה עוד עבד והיה סוג של ריכוז בשעות הבוקר. עכשיו גם זה הולך לאיבוד. גם הראייה, והשמיעה ותנועות הגוף. נפלאות הפוסטמנופאוזה. |אנחה| איפה הגעגוע. כמו שאני 'מכירה' אותך, אודי, תאמר שאתה שומע אותו. וזה ירגיז אותי. סוריקטה - או פסיבית, או, בכיוון שכבר הזכרתי המון פעמים - פול גז בניוטרל. ומתביישת. ולא ראויה. מרגישה לא טוב

סוריק יקרה! אתייחס לסוף- אין לך במה להתבייש ואת ראויה לטוב! הכי ראויה!!!! שינוי זאת גם התחדשות- אולי סוף סוף יהיה לך בית חדש! יפה ולא רעוע כמו הבית הנוכחי. אולי סוף סוף תהיה לך יציבות. החזיקי מעמד זה יגיע! הורסים ישן כדי לקבל חדש לא? ...חיים לא פשוטים היו לך. עברת המון ומכאן הרגשת ה"זיקנה" אך את עוד צעירה! ויש מקום להתחדשות ולשינוי לטובה. האמיני בך כי אני מאמינה וכולנו. מקווה שהיום ישנה הקלה..

סוריקטה יקרה כתבתי לך ארוכות אתמול עכשיו אולי זה רגע לפני שאודי יסגור כאן אז רק שתדעי שקראתי וכל כך מובן הקושי מעבר דירה זה אחד הדברים הלא פשוטים בטח עד שהצלחת לקרוא לזה בית חיבוק ענק אביב

נכנסתי להציץ פה רוצה רק להגיד שככ אוהבת אותך.. שולחת חיבוק 💓.

חנה יקרה, מוזמנת ליותר מלהציץ 😉 חג שמח.

תודה :-) אין לי הרבה כוח לכתוב (ולא לקום בבוקר ועוד...) הבית שלי, הקרוב, (גם בהקשבה פנימית) לא כזה רעוע בשנים האחרונות. למרות שכן חלים שיבושים לאחרונה. בכל זאת כן זיקנה למרות שנראית לכאורה גמישות וכוח (שוב בהקשבה פנימית מקבילה). חלק מהדברים עוד ניתן לעשות, אך קשה וכואב יותר. חלק מהדברים יצאו מחלון ההזדמנויות שלהם. מחפשת את השקט והמנוחה. פחות פשוט כאשר עדיין מכלה את כוחותיי למען ההכנסות המתחייבות. היו כמה שניות של הקלה (וגם זה יוצא דופן, כי איני זוכרת הרבה מהן) ושקעתי בחזרה. לילה טוב (כן, בוקר אני יודעת) מה קורה לי עם המשפט הזה... סוריקטה

הי אביב יקרה, עדיין לא בטוח שאני מצליחה לקרוא לזה בית. בעבר עוד אמרו לי שכדי שהחלל יראה וירגיש בית צריך ש (וכו וכו וכו) המון תודה, פסח בדרך ומניחה שיש גם קשר. סוריקטה

מצחיקול :-) בדמיון שלי - כשאני תקועה בפסיביות יגיע מישהו בזמן וברגע הנכון ויעשה משהו שאני מאד לא מצליחה, (או, אפילו רק יציע), ואולי אוכל להתרומם קצת ולפעול בעצמי בהמשך. אני באמת מתביישת ויש סיבות, לצערי. תודה למי שמנסה לרכך את הלב הסגור. סוריקטה

חנה מתוקה, כיף לראות אותך כאן! סורי שההודעה התפקששה קודם. חג שמח! סוריקטה

הי, אני בת 23, בגיל 9-11 עברתי פגיעה מינית ע"י קרוב משפחה. התקפי חרדה, הפרעות אכילה, פגיעה עצמית.. אחרי לא מעט טיפולים כושלים הגעתי סוף סוף למטפלת מושלמת מטעם מרכז לנפגעות.. אני איתה כבר שנה.. וביוני הטיפול שלנו יסתיים, כי היא מסיימת את ההתמחות שלה שם ואין לה אפשרות להמשיך. זה שובר לי את הלב. אני מרגישה ממש כועסת עליה מתוך הרגשה של נטישה (שזה אחד האלמנטים שמלווים אותי מאז הפגיעה) והיא מנסה להסביר לי שזאת לא נטישה אלא תהליך בריא של פרידה שאני צריכה לחוות, ואחווה בפעם הראשונה. אבל אני לא מסוגלת. אני מרגישה שאני רוצה לברוח עכשיו, לסיים עכשיו את הטיפול בתנאים שלי כדי לא לחוות את הכאב שאני יודעת שעומד לבוא ביוני. זה מרגיש כאילו אני יושבת מולה בפגישות עם דד ליין. כל מה שעובר לי בראש זה "יש לך רק עוד 3 חודשים לא משנה על מה תדברו זה לא יעזור לך כבר". יש בי גם רצון ככ עמוק לשמור איתה על קשר, אמרתי לה גם פעם שמרגיש לי שאם היינו מכירות במסגרת אחרת יכולנו להיות חברות.. ברור לי שזה לא יקרה, זה לא מקובל. וגם זה שובר לי את הלב. אני ככ אוהבת אותה, היא הבן אדם הראשון שהצליח להוריד אצלי את החומות, לאפשר לי להיפתח, לסמוך, להתחיל לעבד את הטראומה... ולדעת שזה עומד להילקח ממני, זה מכניס אותי להתקפים, אני נעשת מגעילה אליה בפגישות ממש מהתסכול, מדברת איתה על זה כמובן ומשתפת בכל התחושות, אבל כשאני לבד בבית והנושא קופץ למחשבות אני מרגישה ממש שאני נכנסת להתקף, כאילו העולם חרב עליי ושוב נוטשים אותי ואשאר לבד ולא יהיה מי שאכפת לו ושידאג לי. אני במתח תמידי, התקפי החרדה שלי התגברו ממש, היא מנסה מאוד להיות פה בשבילי ומאפשרת לי לכתוב לה בין פגישות דרך המייל כדי לפרוק, אבל בסופו של דבר אני מתה מפחד מהמחשבה על הפגישה האחרונה, מתסכל אותי שאין פתרון לסיטואציה הזו. היא אומרת שאולי היא תחזור למרכז אחרי שהיא תעבור את המבחנים ותקבל הסכמה (היא בשנה אחרונה ללימודי עבודה סוציאלית קלינית) אבל אין לדעת והיא לא רוצה לתת לי תקוות שווא, כלומר היא לא יכולה להתחייב שאם נעשה הפסקה של מס חודשים היא תחזור לשם ונוכל להמשיך את הטיפול. היא אמרה שקיבלה אישור עבורי שאני אוכל להמשיך את הטיפול עם מטפלת אחרת, וישר התנגדתי, ואני באמת לא רוצה, אחרי ככ הרבה קשיים שעברנו בקשר שלנו אני לא יכולה לדמיין להתחיל את זה מחדש מול מטפלת אחרת.

וואי. איך אני מבינה אותך. כל כך מפחדת מפרידות.

הי אלי - רק אוכל לומר ממרומי גילי אני בעיקר שומעת על כמה יש את מספרת. ואת רואה את היש. ואת צעירה מאד. והצלחתן תוך זמן קצר במונחים שלי להגיע להישגים. כל זה וואו גדול, בעיניי. וחוצמזה - מה שאת אומרת מאד מובן. אבל בהתייחס לגמישות הנפלאה שתיארת ולכוחותייך - מאמינה בך. בכן. אם תרצי לשתף אם חל שינוי בהרגשתך - מזומנת. אכן מטלטל. מקווה מאד שזמנית ומשם תוכלי לגדול. שולחת לכן תקווה. העתיד לפנייך. סוריקטה

הי כולם, הודעה נוספת, מצטערת... מוקדם מידי לקום. רק לפני כמה ימים עכשיו היה ארבע ומשו. החלומות לא משתחררים מהראש, ואפילו לא ברור מהם, אבל כן שהם חוזרים. קרי, כנראה, שוב הלא פתור הזה. והמחיקות - אלליי. מתחיל שבוע. בפנים קטסטרופה - בחוץ רואים אולי ההיפך. הפער הזה. והאמירות שלכאורה מחמיאות בחוץ לא משכנעות דיין. יהיו כוחות לצאת לעבודה, כי 'חייבים'. במיוחד היום. מעט מידי, מאוחר מידי. יא אללה - אני זקנה. ויש לי משאלה להיות סבתא - ואפילו אמא לא הייתי. מעניין מה שהסבתא הזה אומר. סבתא קוראים לי בשטח בזמן העבודה. שזו מחמאה להיחשב בטעות לקרובת משפחה של. לכאורה בלי מילים ומציפה בו זמנית, אבל העיקר, כנראה, לא נאמר עדיין. לו הייי יודעת. סוריקטה

גם שקט חרישי זאת התחלה לכתוב זה צעד לפורקן נכון ומבריא הלא פתור הלא מובן המחיקות כל כך מוכר וברור ויחד עם זאת עשייה תזוזה מחשבה העיקר עוד יבוא הוא מדובר בן השורות בן השתיקה למעקה בן האין מילים להצפה (לא שהצפת באמת אבל זאת התחושה שלך ) לאט בן הקצוות תמצאי את השביל שבאמצע המאוזן .. אתך בלב אביב

"כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" - אני חושבת שלחנך זו ממש שליחות! ואת עושה עבודת קודש ממש!!! (גם אם אינך אדם דתי או מאמין). את כנראה כזו מעולה שחושבים שאת הסבתא😅 יש לך זכות גדולה להיות עם הרכים האלו. לא כל אחד מסוגל לכך. תהני מהעבודה מהילדים הרכים. להבדיל- אני מתרפקת על הבנות בגן לי יש כזכור שלושה בנים🤣 לסדר קוקו או צמה, לסדר להן את הסיכות זה נחמד מידי פעם, לעזור עם השמלה. נשתדל להנות מה "יש". ברור לי שזה ממש לא אותו הדבר אבל בכל זאת.... נ.ב. סוריקטה, לפעמים השפה הגבוהה שלך או המילים האבסטרקטיות קצת מקשות על ההבנה שלי. ואז,קצת קשה לי להגיב סליחה...אבל חושבת שאביב ממש מבינה אותך ואני מצטרפת לאיזון. ..בסוף יתאזן. איתך.

הי אודי, תודה על התגובה החכמה. משערת שאני מכירה את החלקים, גם את הלגיטימיות, אם כי כנראה שברמת הדקלום. פחות בטוחה, שגם לאחר שנים של עבודה, מצליח להתקיים דיאלוג. או גישור. אולי לכן אני כועסת. או, במילים שלי, (השלכה - תיתכן, כאמור) ישנה לאיש שטיפל בי ציפיה ואכזבה ממני שפחות הצליח לי כאן, והאחריות הבלעדית עליי ועל החלקים הסרבנים שלי. יודעת גם לדקלם שהצלחות הן חלקיות... בדרנית וסליחה - טרם התרגלתי לשעון קיץ. ממש מוקדם. תודה יקיריי, אביב ומיכל - קראתי גם קראתי - תרשו לי להמתין למצב מפוקס יותר? יום נעים, סוריקטה

בהמשך למה שרשמתי למטה, תודה למצטרפים. אודי - בוודאי שגם לגשם ולקור יש מקום. בוודאי שגם לגיוון ולשינוי אחרת לא הייתה משמעות. ואני אוהבת את הגשם (שגם חוסך השקייה) ואפילו את הקור הנוכחי כי סוף סוף אני משתמשת בבגדים המאד מבודדים שיש אצלי בארון. למרות שבאמת לא פשוט לצאת בשש לפנות בוקר למזג אוויר כזה. די מכבה להתחיל כך את היום בעומס של שכבות הגנה (כן, שומעת את עצמי). מקשיבה לעצמי ואומרת בנוסף - כן, הקבלה נפשית היא להשתמש בכלים שיש לי. ובכל זאת - מינונים. יותר מידי דיכאון ויותר מידי עמוק, ויותר מידי אגרסיות בעטיין אני די בטוחה שאיני ראויה להתקיים (מילים של אמא חולה שאיני מצליחה לשים מאחור), והשמש מוסתרת מידי, או גלויה מידי. ובעייה שיש חיפוש אחרי דיוק ברמה עד כדי בלתי אפשרית. לא בטוחה שהדרך שלי לשחרר אגרסיות טובה. אני צועקת (בלחש, בראש וכשאני לבד) 'שקט'!. זה לא נורמלי. קפיצה בחבל סייעה לי אולי ובמידה כלשהי בעבר, ואין לי מוטיבציה לזה. תכלס - אני די סטטית. שזה גם קצת איכשהו ללכת לאחור כי הזמן חולף. ומרגישה שזה מתיש ומייגע גם את הסביבה באופן בלתי נסבל. מצאתי מעט דימיון בין המילים שרשם הבחור למטה (ורשמת לו, אודי, דברים לא טובים) לבין מה שמתרחש אצלי. בשינויים מסוימים. ואני אישה וגם מבוגרת ממנו בעשרים שנה. ואומרת לעצמי שאני די הכי דפוקה בפורום. לא מצליחה להבין איך הצלחתן אף על פי כל ולמרות הכל כן ללמוד, כן ליצור קשר זוגי על מורכבותו, כן להקים משפחה, כן לרכוש מקצוע ולעסוק בו, לעבור ראיונות עבודה, כן לנהוג ברכב, ועוד דברים של גדולים. אפילו לקרוא ספר. לראות סרט. עדיין, אחרי המון שנים, שהיה בהן שיקום, אבל עדיין חיה תחת אימה ש - מה שרק מרים ראש לצמיחה מקבל נבוט; - שאם אצליח פעם אחת - מעתה ועד עולם אני לבד עם זה ולא אקבל תמיכה; - שהטוב מתכלה, וצריך לעבוד כדי לחדש אותו כל הזמן; - שאני חרדה ואף מעצימה את מצבי חוסר הידיעה שמטריפים אותי. ועכשיו - יופי - יש לי מילים, אבל אולי הרבה מידי מהם שנלך לאיבוד. ועדיין לא היה ה'בכי הגדול' שאני מפנטזת עליו. ומכעיס אותי לשמוע שהוא אולי יגיע אחרי שלא יהיה לי כל קשר טיפולי. רציתי אותו בפנים. בוקר טוב. כדרכו של בוקר - אני הולכת להישקל. מעניין. אחד מהטקסים שאיתי כבר כמעט ארבעים שנה. והמאזניים הרובוטים של היום עושים לך ניתוח (אלגוריתם, לא בטוח שמדויק) של מרכיבי הגוף. אפרופו מה שרשמתי על כמות המילים - טו מאץ' אינפורמיישן. סופ"ש נעים, וכשתראו - שבוע טוב, סוריקטה

הי אודי יקר, שוב תודה על המענה. צעקה - חוששת שבפועל פחות. אולי. גם בחלומות עדיין לא. ואולי אין לי די כוח. ואין מקום שארגיש שניתן להישען עליו וישרוד את זה (גם לא מרחב מדברי או ים פתוח). תינוק שטיפלתי בו אתמול היה חלוש כל כך לכמה שעות, עד שלא היה לבכות. מאד דומה למה שאני תמיד. לתינוק יש הורים מאד אוהבים וגם רופא שבדק והמון אהבה והוא חזר לעצמו בכוחות מחודשים ועוד. כל כך כל כך הרבה שנים של שתיקה. קשה להאמין, וגם אם כן - אז מה... פוטנציאל - אומרים שיש ולפעמים זה מעצבן. כנראה משהו יש, אבל הוא עדיין נשאר קבור והזמן כבר לקח איתו חלק מהפוטנציאלים שכן אולי היו. מה זה שווה אם יש לכאורה פוטנציאל אבל הגשר חסר. תודה, באמת, סוריקטה

בכל מקרה, לא ממש עשיתי משהו מיוחד ביום הולדת אבל היה לי יום חופש שזה היה נחמד. הזמנים השתנו...דברים משתנים עם הזמן,חלקם לטובה חלקם קצת פחות. וכן, לשינוי צריך להתרגל, לפעמים לאט לפעמים מיד..(שינוי השעון לדוגמא מבאס ממש. שישאירו שעון קיץ הלוואי) מאמינה שהשתנה לטובה אצלי, חלקם בהחלט מעוררים חרדה..גם אם השינוי לטובה. שיהיה שבוע טוב😉

הי מיכל, יום חופש בתאריך - זה ממש אחלה וממש נחמד! שיהיה שבוע בריא, סוריקטה

הי, דיכאון, לצערי. וצער וזעם ואולי פחות גישה למילים. ואולי השמש שמאחורי העננים והקור תתגלה כדרכו של אביב וברכות לך מיכל, גם אם באיחור תחושה של הרמת ידיים ואולי זו התקווה סוריקטה

יקרה סוריקטה , כל כך שמחה שבאת הזמנתי אותך בליבי הבנתי שאין לך מילים וטוב שמצאת זעם כעס חוסר מילים ובכל זאת מצאת להם מילים עם סיום למחשבה על תקווה זה טוב שאת פורקת את מטעני הכעס מהגוף ומהנפש מגיע לך ובהחלט נאחוז תקווה מאמינה בך , בטוחה שאת יכולה אביב

פתחתי הבוקר את הפורום..(שינוי גם אצלי מההגעה לכאן) בכל מקרה סוריקטה יקרה, תני מקום לרגש....טוב שכתבת. מקווה שכבר יותר טוב. מן הסתם שבוע הבא תראי את ההודעה. תודה על הברכות❤

בשנה האחרונה , אני בנתיב המהיר של האוטוסטרדה לטוב לרע ...החיים כמו בחיים זורקים מדבר לדבר .. הרבה דברים של גדולים , עדין מלחיצים אותי עדין מאבדת כיוון ואחיזה .... אני כבר יודעת שדברים יתייצבו אני לא נבהלת מהתחושות ובכל זאת טוב לדעת שיש לי עוגנים ... וכאן זה אחד העוגנים ...אז תודה אודי שאתה כאן אוחז יחד איתנו עוד קצת שנגדל באמת ... שתהייה שבת טובה ....

הי אביב, המון אומץ הן לעשות והן לומר בקול את צריכה לזהות אותך בתוך כל זה, ובתוך הבהלה שקמה עליך נוכח הניסיון וההתקדמות. רק שיישמר ועוד. שלך, סוריקטה

אז "חגגתי" יום הולדת.. פייסבוק מודיע לאנשים על היום הזה..מצחיק...שכבר לא זוכרים כלום היום בלי "תומכי זיכרון" 🤣גם מספרי טלפון כבר לא זוכרים בע"פ... בכל מקרה יום של מחשבות..תודה שברכתן.

היו רושמים תאריכים על לוח שנה או ביומן; ומספרי טלפון בפנקס; ואכן היינו זוכרים מספרים שהיו מאד בשימוש בראש. אימון חשוב. נו טוב, ברור למה התכוונת אפילו אין צורך להקליד מלא - גוגל ישלים. הקלות הבלתי נסבלת והזמינות אבל תאריך כמו האקווינוקס האביבי - הוא ממש תאריך זכיר. הלוואי שנראה יותר את השמש (ואז נזכר שצריך כבר קרם הגנה...) סופ"ש נעים, סוריקטה

אלא שהוא שונה מפעם...אחר. הגיע הערב..מסתיים היום הזה בשנה..מספרת שהפך ליום אחר מפעם.. פתאום עצב יורד אחר..מוזר. יום אחר יום עברי ולועזי..כמעט התאחד התאריך.. אולי כי נזכרתי בהודעות מכם..מפעם. אולי כתבתן היום? מוזרה ההרגשה. אולי קשור לרעיון הפרידה מהפורם הזה שכנראה תהיה בקרוב.. בלתי נמנע.

מזל טוב שפע של טוב והרבה הרבה טוב בריאות אושר עושר שמחה ואהבה חיבוק ענק אביב

מיכלי זה יום ההולדת שלך היום ? יום הולשת שמח ! אז למה עצוב ? מאחלת לך את כל הטוב שיש בעולם הזה להציע לך יקרה שאת מצטערת אין הרבה מילים בין לבין האריזות חטולית

כן התחלנו כבר לארוז מהבית ארגזים של כל מה שרק אפשר לרוקן מהבית אל בית הרוחות אני לא נכנסתי לשם רק ארזתי כדי שלבן שלי ואשתו עם 2 הילדים יהיה מקום לבוא לגור אצלנו הולך להיות צפוףףףף פחד אך באין ברירה כשרוצים לעזור ולתמוך עם כל הקשיים עושים הכל !!! ידעתי שזה צריך להתחיל מתישהו...רק תמיד לוקח לי המון זמן עד שזה יורד לסוף דעתי..כן כבר בימים האלה יתחילו להגיע הדברים שלהם ואני לא יודעת איפה יהיה לי מקום לדרוך כך רגל.. אני יודעת שאני לא חולה אך מרגישה כך כאלו שכן..מעצבן נורא אייך מתמודדים עם מצב כזה ?הלוואי שידעתי ובין לבין יש גם את אמא שלי שזקוקה לי בכל מה שרק יכולה.. תודה לכל מי שגיב זקוקה לגיבוי חטולית

לא פשוט מגורים כאלה. לפעמים אין ברירה. מקווה שיהיה זמני ולא לאורך זמן. בהצלחה

וואוו אהובה ממש. אבל ממש לא פשוט חיבוק ענק ענק ובהצלחה אוהבת אביב

שלום רב, בן 38, גר לבד בתל אביב, הומו, אני עובד כשכיר. אני פשוט מיואש מהחיים אני נמצא בטיפול מזה שנה שלא עוזר לי. אני שןנא את העבודה, אין לי חברים , כמובן זוגיות אין על מה לדבר, אני בוכה כמעט כל יומיים מהסבל היום יומי שלי. ניסיתי לעבוד משרדים פשוט סבלתי בכולם- לא יכול לסבול שעומדים לי על הראש, שבכלל פונים אלי לגבי משהו- אין לי כוחות לטפל בכלום, מצידי שהכל ישרף כאן. אין לי בטחון כדי להיות עצמאי ובטח לא עצבים כדי לטפל. הלוואי ויכולתי לישון כל היום, לפחות בחלומות יש לי חוויות. המקןפ היחיד שכיף לי זה מסיבות שם אני משתכר וכו' - אני מקבל שם חיזוקים למראה שלי ומתחילים איתי לא מעט אבל כשהסטלה נגמרת הכל נגמר, כולם מתאדים זה משהו נורא. אני פשוט מיואש ברור לי שאני צריך כסף כדי לכלכל את עצמי אבל אני לא מסוגל עם הסבל היום יומי הזה. אני גם לא מסוגל לעבוד כ"כ הרבה שעות -9 שעות של סבל- אני חוזר גמור הבייתה, אין כח לפתח שום דבר מעבר לעבודה. והכי הורג אותי כאמור שאין לי חברים בכלל זה מזעזע. הגעתי למבוי סתום בחיים שלי, הטיפול שאני עובר לא עוזר בשום צורה, הוא פשוט מיותר. מה אני עושה

שלום לך אני מאמינה שאם תחליף עבודה למשהו שכן מענין אותך לעשות הזמן יחלוף יותר מהר ואולי גם תמצא שם עמיתים שאפשר ליצור אפילו יחסי חברות לגבי זוגיות אין לי תשובה מתאימה אך אולי.....!? בהצלחה חטולית

כן המטפל יודע, הוא עו"ס קליני לא פסיכולוג קליני, לכן אולי לא מקצועי מספיק ולא עוזר

אודי יקר! וצריך שניים לטנגו ;) זאת אומרת שהשינוי הוא משני הכיוונים. גם שלך ולא רק התמעטות הנוכחות כאן..כלומר עזרת לנו לגדול, לצמוח ולשנות. ואמרת גם אובדן אז בהתחלה נתת לאחרים לענות יותר כדי לאפשר שיח. אחר כך בכך שהתחלת לענות רק לפני סגירה גרם לכתוב יותר לקראת סגירה כדי שתענה לנו אולי אם רצינו "רק" תגובתך ולא אחרים...🤔 ושלא ישאר יומיים ללא מענה. אפשר לראות הכל בזוויות שונות ;) מה שבטוח הייתה גם דחיפה מהכיוון שלך- לטובה 😅 והנה עכשיו במצב הנוכחי אולי אתה שואל את עצמך לאן פניו של הפורם שנראה כמו קיים כבר "נצח"... אז מאמינה שכנראה תסגור אותו בקרוב. יהיה קשה ביותר כמובן להפרד מפה. מעניין שמהטיפול שלי נפרדתי. עם אפשרות להגיע כשאצטרך. פה יהיה אחרת. איך נגיע כשנצטרך? 😉 אי אפשר. או שישאר פתוח או שיסגר..אין פה את האפשרות לאיזה קו של שמירה על "קשר"...מחשבות.. ואולי גם המחשבות שלי קשורות למורכבות החודש הזה בשנה🙄 הנה כותבת ביום שישי למרות שישאר הרבה זמן עד שתעלה ההודעה- צמחתי🤣 תודה יקירי.

היי מיכלי נכון שיש התמעטות של תנועה החיים מכתיבים היום קצב קצת יותר איטי מפעם לא לכולנו תמיד יש אפילו כוח נפשי להכנס ולשתף ימים קשים לכולנו וכולי תקווה שאודי לא יסגור את הפורוםםםםם חטולית

היי כולם! לא ממש יודעת כבר מה לענות לכל אחת מכן ...מקווה שפורים הזה יביא איתו שמחה אמיתית ופנימית. רק אומר שלכולנו יש חלקים כאלה ואחרים ולמדתי מהטיפול לקבל...פשוט לקבל את זה. מחבקת חיבוק מתאים ומאחלת לכולכן פורים שמח!!!! שכל אחת תצליח בדרכה ומאחלת שיתגשמו משאלותיכן לטובה. זהו חודש של שמחה שאצלי תמיד היה מורכב...אז מקווה לעצמי שאחבק את מורכבות הרגשות..וגם לכן ולך אודי הרבה שמחה🤗😘🤡🤠

מקווה שפורים עבר בשמחה מיכלי חודש של שמחה לא אומר שאין בו קושי או עצב יש בהחלט קבלה והבנה של החיים שיש בהם גם וגם ומעל לכל יש בנו את היכולת לשמוח גם שקשה ומורכב ומה שלומך מיכלי ??? אתך אביב

הוועד עובדים הצליחו בינתיים קצת לעזור.. אבל היחס של הממונים עלי הוא יחס שלא נעים לי... תחושה שכל הזמן מסתכלים עליך, בודקים אותך.. וכאשר את שואלת שאלות עונים לך, " כי כך אמרתי" או " לא"! לפני 16 שנה כאשר התחלתי לעבוד באותו מקום ההרגשה היתה של משפחה, של ביחד, של שמחה... בשנים אחרונות עוד לפני הקורונה דברים התחילו להשתנות לרעה.. חלק גדול מהצוות כבר עזבו ונשאר בודדים ותיקים כולל אותי שמנסים להקשות עלינו ואפילו אחות אחראית אמרה שההנהלה "מחפשים אותנו" ושכנראה רוצים להחליף אותנו עם אחיות צעירות יותר שלא ישאלו שאלות ויעשו מה שאומרים להם. אותותו אצא לפנסיה.. אינני יודעת מה לעשות... הכלתי לרעיון עבודה לבדוק אופציות אחרות והתקבלתי אבל ממש קשה לי לעזוב... אבל לעבוד עם פחד אימה של הקטנים שבתוכי ממש בלתי נסבל... קשה לי כל כך לעזוב וגם קשה לי לשאר..

יקרה החלטות קשות אתך בכל החלטה שתחליטי תעשי חושבים נכון בגלל הגיל אביב

הי ינשופית, נשמע מכאן שאת מאד אמיצה. וגם סוג של החלטת למרות החששות המלוות מחרטה. החלטת איכשהו להשאיר בעבר עול שהתיישן ומוצה, ולהתחדש. נשמעת החלטה מושכלת מאד. ובגיל לא מאד צעיר. מעריכה מאד ומניחה שזה צעד בריא. ויודעת שמפחיד מאד. ואת מנסה. מנסה מאד. בשבילי זה וואו נשגב. קל, כמובן, לדבר. סוריקטה היא אחת הדמויות הגרועות לעניין שכזה מבחינה מעשית. ובאמת אין לדעת וימים יגידו. שלך, סוריקטה

משהו בסדר שהיה כאן יצר לי יציבות לפי התנועה ידעתי איזה יום היום מוצאת את עצמי נכנסת יוצאת ולא מבינה ... ואז פתאום נפל לי האסימון שכבר יום שלישי היום ... וזה יום של חופש כאן בכלל אבדתי בחלל זה קורה אני אפילו לא מרגישה החללית נוחתת יום שלישי היום אביב

למרות שכנראה בכלל לא שמח לנו, אף אם פורים או סיבה של הזדמנות אחרת. הי אביב, גם אני אגיד - שכל כך מובן. סוג של מבנה שגרתי שאמור לסמל יציבות.ופתאום (למרות שלא כל כך פתאום בכלל). כמה קל לומר - אפשר למצוא כל מני מבנים כאלה. אם אחד מתפקשש, כי קורה, אז יהיה, בדרך כלל, חלופי. המשכי. וקול אחר בפנים - באמת?! אין חלופה ופשרה לאמא כפי שמשאלתנו תובילנו (הכנראה לא ריאלית מעולם, וגם נוטה לכיוון האידאליזציה). ולעניין הודעתי הקודמת אליה הגבת בתבונה - אניח שנבעה מסיבות דומות. השקט הארוך מידי, כפי שנחווה על ידינו, שכאן והחרדות בראש שלנו, שהוא מעורר עימו. עייפים עד בלי די, נזירים ממרגוע, ולכן גם המוח שלי עובד עקום והתגובה הנוכחית מרגישה לי כרגע לא מפוקסת. למרות שגם הייתה מרגישה לי כן - לו הייתי קוראת אותה אחרי זמן - הייתה נראית לי ריקה וחסרת משמעות בכל מקרה. שורה תחתונה - איחוליי לכולנו תחושת מגע יציב בקרקע במידה שלא תבהיל מידי. ומנוחה משקמת. ומילים חדשות שלפתע מצאתי אותי אומרת לעצמי מאתמול - זה יקרה. מילים של תקווה. לצד הייאוש. הרי הם צמד שמגיע תמיד יחדיו. והייתי רושמת את מילות השיר 'זה קורה', למרות שהכותב הוא שמוליק קראוס שהיה ידוע כדמות מכה. אבל המילים יפות. שלך ומחבקת, סוריקטה

זה יקרה , זה כבר קורה לאט אבל בטוח ריגשת בהחלט עכשיו כבר אפשר מילים של תקווה זהירות לא להבהיל מידי חיבוק חזרה אתך בלב אביב

המחשבה על פרידה מכאן לגמרי אותי אישית מפחידה עד מאוד אולי כי המקום הזה וכולכם הייתם עבורי עוגן הרגעי המשבר היותר גדולים שלי וכן הכל כאן שונה אביב

בוקר, שלישי. פעמיים כי. בעצם אצלי לכאורה כבר צהרים. התעוררתי בשעה שתיים. בלילה שאמור להיות הקר בשנה. התעוררתי מחום. והמאוורר פעל. המזגן לא תקין כבר שנתיים ויותר. מה עושים איתם? עם החלקים שדפוקים ובכל תוקף מסרבים לגדול. להיפרד. מצפים שמשהו (טוב) יגיע מבחוץ, רק מבחוץ, רק מאמא, עכשיו כבר מתה מתה, כמו עובר שלא לוקח אחריות כמעט בכלום. אין לי באמת טיפול כי לכאורה גדלנו, גם פה בפורום נאמר המשפט הבלתי נסבל מבחינתי - הקבוצה צמחה, ולכן חל השינוי פה. משפט שאפילו אתקוף אותו ואחזור ואומר שמה שאני רואה פה אלו לרוב החלקים של האנשים המוזנחים יותר, החולים יותר, הקטנים יותר. מצפים למשהו שאולי קצת היה ממנו כאן, אולי גם בטיפול, אבל ממשיכים ומצפים. ויש מצב שכל זה מוצה. מאיפה כן אפשר? ואולי אי אפשר בכלל, ואולי חלקי מידי ולא אתפשר, ואולי וויתרנו. די כבר עם הבור הזה. סוריקטה נשמעת כועסת, אך עייפה כפי שרשמתי אתמול בערב, ותיכף תלך להתרחץ ותצא לעבודה ותלבש מסכה לא רק בגלל הקורונה ופורים ויהיה שמח ולבבי ואף אחד לא יראה ויהיה שם. ליצן עצוב

סוריקטה אהובה נראה לי כמו פיטר פן הם לעולם לא יפסיקו לצפות האיזון שבא הוא המקום הזה שמבין שזה לא יקרה ...אמא לא תציל כי עכשיו היא כבר מתה מתה ...ועדין לעולם הם כנראה ימשיכו לצפות כל כך עייפה וכל כך מבינה אותך אביב

הי אביב, הם מצפים עוד מפעם, כשאמא הייתה צעירה מאד (אך מעולם לא בריאה מבחינה נפשית, וכבר אז לא היה סיכוי). אבל הפאק של הלייף הוא שדבקים בהם, ולא נפרדים ומתעקשים. אחי הבין שיש לו עסק עם מי שהייתה אמא, למרות שמולו לא היו תקיפות וכן הייתה תמיכה ובשלב מאד מוקדם הוא פנה לחוץ, לדרכו. נפרד ולא נאחז בציפיה. אולי כי הוא בן. מניחה שמורכב יותר, אבל ניחא. שלך, סוריקטה

הי כולם, זה מה שאאחל. נמצאת במצב של עייפות קיצונית שהלילות וסופי השבוע לא מצליחים לרפא או לחדש משאבים. אולי לא ניתן כי הגיל, ואולי כן, וחלקית, ואז... לילה, סוריקטה עדיין עובדת מאד מאד קשה

מי אישה? מה אישה? למה לעולם לא מרגישה אישה??? למה?? תמיד,שאמרו לי "גברתי" לא הבנתי שפונים אליי בכלל... לשם "אמא" התחברתי מיד. למילה גברת או אישה..מעולם לא. הרגשתי ילדה לפעמים עדיין כך. הרגשתי לפעמים מתבגרת מעט...אבל לעולם לא מעמד של "אישה" חבל. ופתאום אולי ..זקנה- מזדקנת שקפצה עליי הזקנה..אבל ילדה קטנה בפנים שצצה כל הזמן. מוזר...מקווה שהבנת. והנושא של פגיעות...אוףףףףף קשה. קשה. קשה. רצית? ביקשת? חיפשת? מה חיפשת?

הסיפור של אחי שפגע בי הסתבך בכל מיני צורות ומכל מיני כיוונים. כרגע, המצב הוא שהוא החליט לשתף את הילדים שלו במה שהוא עשה לי. לא יודעת אם הוא אמיץ או לא. יודעת שאותי זה מפרק לגורמים...

היי רוני מבינה אותך כל כך חיבוק גדול חטולית

היי רוני, אני חושבת שזה דבר גדול. להודות באשמה..וואו. נשמע שהוא עובר תהליך וזה דווקא חיובי מאוד! עד כמה שזה קשה עבורך.נשמע תהליך חשוב!!! ואני חושבת שזה נותן תוקף למה שעשה...ואמיתות לדבר! זה מאוד מאוד חשוב... עד היום אני מתלבטת על מה היה או לא היה...לפחות הוא מודה שהיה!!!! וואו..דבר גדול.

מתהפכת לי הבטן אין ספק שהוא אמיץ אל תוותרי עלייך , אם זה לא נכון לך אז לא אני יודעת שאני לא מוכנה שהילדים שלי או שלא ידעו זה לא יועיל ואני לא מוכנה לחשיפה הזאת די לי שהוא זוכר ויודע זה לגבי אחי , אבי זה כבר סיפור בפני עצמו והוא איננו כבר ועשה שינוי משמעותי בהתנהלותו אתך במה שנכון לך אביב

האגרוף כבר מוכן לצאת לדרך אך ..מאחר לצאת ובמקומו סטירת לחי מצלצלת מתחלפת לה כי אינני אלימה...!! סליחה שלא מגיבה לכן בנות אני במצב נפשי אלים במיוחד הוא פגע ולא פעם אחת אלה מספיק פעמים כדי שיגיע לו לקבל יותר מאגרוף אחד מעולם לא לקח אחריות על הפגיעות שפגע מעולם לא הסביר אייך ולמה פגע לא לקח אחריות על הפגיעות שפגע השתפן פחדן עלוב משחק אותה ראש קטן שלא מבין על מה אני פגועה..! זרקתי לו לא פעם שפגע שהכאיב שנשאר אדיש הפנה מבט הצידה ולא הוציא מילה אחת מפיו ! לא מסוגלת לסבול את המגע שלו! בטח לא את הנסיונות הכושלים שלו להעמיד פנים !! כל כך כואב שאפילו לצרוח כבר אין לי כוח הביא לי עיתון הביתה שבו מדברים גברים שהנשים שלהם עברו פגיעה מינית ...כמו קבוצת תמיכה..שאלתי למה לא תלך גם אתה הרי אתה מטופל גם..יש לך אשה כזו.?? אבל ספר להם גם על הצד שלך שאתה מתעלם ממנו כל החיים על החלק שלך.. נדם ולא הוסיף עוד כעבור שבוע שוב חזר עם " קראתי היום באיטנרנט על סוג נשוי 30 שנים והיא מעולם לא הרגישה שהוא רק מחכה שתיקח כדורי שינה כדי שיוכל לשכב איתה..היו המון ביקורות וקראו לו שם אנס!! ביקשתי שישלח לי את הכתבה ממש צימרר אותי לשמוע דברים כאלה ובתמימות מעושה שאל..מפריע לך שאני מדבר על זה? ומה אתה חושב ?? ממש גרמת לי נחת עצום ..הולך ומתחבא מאחורי סיפורים מצוצים מהאצבע!! נראה לי שכבר הבנתן נכון ולבד במי מדובר כל אלו יצאו אחרי תקופה ארוכה בטיפול עם המטפל שלי מקדישה לו את מילות השיר *ידידי טינטן* יש לי "ידיד"ושמו טינטן והוא קטן קטון קטן והוא"קטן מאוד מאוד" והוא שלי ורק בסוד( עד עכשיו) ואיש עוד לא ראה אותו(כמוני) ואיש עוד לא שמע אותו....! לא אמא ולא אבא(הוא התחבא) לא סבתא ולא סבא (גם כשהיו בחיים) *אך הוא ישן במיטתי* והוא אוכל מצלחתי והוא תמיד תמיד איתי *ידידי טינטן טינטן טינטן* !! בטיפול התפוצצתי והאגרוף שוב התקמץ אך הוא לא היה שם כדי לקבל אותו * ידידי טינטן* סליחה אם נפלתי עליכן בצורה כזו כבר מעל שנה שאני דשה רק בנושא הזה עד שקיבל מקום בטיפול תודה לכל מי שקראה עד כאן חיבוק אמיץ מממני שעדיין לא בטוחה שאשלח חטולית מכוובצת בתוך משבצת סליחה מראש

כמה קשה!!!! אפרופו ההודעה של רוני של וידוי..אצלך הפוך. ועוד נשמע שהוא מתחבט אבל לא מודה! מסובך!!!! איתך יקרה. בקושי.

קראתי אותך כמה פעמים ועדין נותרתי בלי מילים מורכב נפגעות כמונו שלא טופלו לפני הנישואים מן הסתם התחתנו בנישואים מורכבים עם אדם שהוא עצמו צריך לעבור תהליכים לשמור על הקן זאת משימה כמעט בילתי אפשרית . מעבר לזה לפתח זוגיות מיטיבה ועוד מעבר לזה , שהזוגיות תשרוד את הקושי המיני על כל הבעיות שבו לדבר את זה זאת התחלה לכעוס זה כבר שינוי לחשוב מה את יכולה לשנות מעבר לכעס מבלי לנסות לשנות אותו זה האתגר ואסביר .. נניח שאת עומדת מול מישהו , כשאת זזה הצידה הוא כדי להשאר אתך בקשר עין חייב לשנות תנוחה אפילו רק להזיז את הראש . הכתבות כואבות אבל יש בהם אמירה שהוא ניסה לומר לך , תנסי לדבר את הכאב לא את הכעס הפגיעה ושלא תחשבי שאני לא בעדך אני הכי יודעת ומבינה את המורכבות שולחת חיבוק חם עוטף שלך אביב

מיכלי ואביבוש תודה רבה על המילים שלכן תודה שהיחסתן.. אביבוש נשמה עדיין לא נמצאת במקום שאליו את מכוונת .. עדיין מלאת כאב למרות שיצא המרצע מהשק מעולם לא חשבתי שיהיה לי האומץ לכתוב כאן ... הטיפול עוד ימשיך ..נראה לאן יקח אותי חטולית

ואיחולים שנרשה לעצמנו שאני ארשה לעצמי להרגיש ולהיות אישה סוריקטה

סוריקטה יפה שלי מה אברך ובמה אתברך האמת ...לא יודעת... אולי עוד סבלנות וסובלנות ? כוחות נפשיים לעבור את המכשולים ? תודה שהבאת תבורכי אהובה חטולית

להרשות לעצמי להיות אישה...מצטרפת ומזדהה מאוד! . אמן!!!!

לא יודעת סוריקטה עדין מנותקת מהיום הזה לא מרגיש לי שייך אז מצטרפת למילותייך חיבוק אביב

הכאב הכי גדול הוא נתק מהחלקים כמה שזה אבסוד , הרי נתק לא אמורים להרגיש כלום אבל מרגישים בריחוף ותחושה של חוסר נוכחות וזה מטלטל תקופה ארוכה הרגשנו ועדיין מרגישים איום ואין סיכוי שיהיה חיבור כי פחד אימה יש, פחד אימה. מרגישים אבודים מרגישים שאין תקווה מרגישים שיש קירות פיזיות שמבדילים ביניינו ואיו סיכוי חהתחבר אבל כמיהים לחיבור כל כך

ינשופים אהובים אולי תתחילו להסכים להיות שם במקום הזה שרוצה , הרי זה משהו משותף לכולכם רק להיות ברצון רצון זה המון זאת ההתחלה אני בטוחה שהרגע יגיע מבלי שתרגישו ואולי אתם כבר מחוברים ויותר ויותר מנותקים יחד כי תסתכלי על מה שכתבת תיראי שיש חיבור כולכם רוצים ומרגישים אותו הדבר חיבוק ענק אביב

הי ינשופית, הנתק הוא ביטוי של אימה אבל, יש, כנראה, גם חרדה איימתנית מהחיבור. ולכן לוקח לו זמן לחיבור להופיע ולהיווצר ומרוב בהלה הוא יכול להיעלם שוב ולחזור לפרקי זמן הולכים וגדלים. כך חושבת. לאט וברכות, שלך, סוריקטה

שבוע טוב, מרגישה שמשתמשת בחדשות העולם הגדול כדי לקחת את עצמי קצת לצד. צער, ואיני בטוחה שיודעת לשים את האצבע על מה. מעיד על כך איבוד המשקל, אובדן האוריינטציה, כך נראה לי. אתמול השתמשתי בתרופה ההיא וכן הצלחתי לארגן כמה דברים בבית. ואולי הצער הוא על התלות הגדולה. שאיני יכולה בכוחותיי דברים בסיסיים כביצוע משימות, כמו לישון, למשל, ועוד. אבל כן יפה שנמצא משהו שמצליח לעזור ולו במעט לאלו. סוריקטה

יקרה עצוב בהחלט ימים עצובים ולקחת כדורים כדי ש...זה תפקידם באסה שצריך אותם אבל נפלא שהם ישנם ... אבל תלות בכדור כדי לישון או לתפקד אני לא רואה בזה תלות יותר כמו מנוף שלפעמים צריך כדי להניע דברים את בסדר את באמת בסדר אביב

הי חברים, ציטוט נהדר של משינה, אודי :-) כן חושבת שזו תלות. התרופות. ובמובן החיובי. וזו כן בחירה - הרי הייתי יכולה להמשיך להתפתל ולסבול ולקטר על זה, להשתגע ולחגוג על זה. גם החלופות ההורמונליות הן בחירה, אפילו רצתי אחריהן כדי לאפשר, ולהשיג ואני שומעת ממקומות רבים ביקורות. בעיקר את המילה אסור ודוחפים לך. לא, ממש לא. עדיין, עבורי ולתפיסתי בשלב זה, התועלת גוברת על הסיכונים. כתבתי את המילים אחרי שפגשתי מכרת ילדות שפוסלת באופן גורף תוך ניסוח מפחיד שימוש בתרופות ומה שהיא ועוד אנשים קוראים 'חומרים כימיים'. זה מצחיק, גם מים וחמצן הם 'חומרים כימיים'. גם מה שמקורו בצומח, נאמר, הוא 'חומר כימי'. והדיבור על התרופות - כאילו קיים בהן צד הרסני בלבד, שבדרך כלל רואים בניירות (סעיף חוקי, מה לעשות) שמגיעים עם התרופה. זו חרדה קיצונית שלה, ובאמת שאלה טובה מדוע השתמשתי במילים שלה כדי סוג של להרעיל את עצמי בהן. אגב בחירה, יש לי אפשרות פחות להיות איתה בקשר או למנן נמוך יותר. משהו ברמת הרוחניות שלה מרגיש מאיים עליי. גם חושבת שה'חמרים הטבעיים' יכולים להיות מסוכנים לא פחות ואין עליהם ביקורת גם לא במינונים, רק שהם פחות נבחנו. האמא שלי שפעלה תחת הוראות ההפעלה של האיש ההוא לא נעזרה כלל ברופאים והסוף ידוע. היה גבול. קשקשתי. והאמת לא מוטרדת מזה ככה עכשיו. יאללה בוקר אור, והחדשות, מדאיגות... סוריקטה

למטה ענית לי ולא ראיתי. וסתם עברתי אחורה פתאום ראיתי.... אז וואו..את כל כך צודקת...כשבתוך זה קשה ממש לראות דרך המסך. אבל את גם צודקת לגבי הקושי של ילדיי מול מערכת אטומה ולא הגיונית!!!!! מלחמות ממש!!!! וזה מתיש איך הם מתנהלים!!!! ולגבי התייעצות. אז,קבעתי עם המטפלת אמממממ יש לה קורנה. אז הפגישה נדחתה :( אבל נפגש כשתחלים בכל זאת! כי לא מוותרת. ואמשיך להלחם למען ילדיי ולמען שפיותי הנפשית..

מיכלי , כן עניתי אחרי שאודי סגר אז הגיוני שיתפספס אולי היה נכון יותר לענות למעלה ...בכל מקרה ,שימי לב רק שאת לא נלחמת במקומם . יש מלחמות שהם צריכים לעשות לבד בדרך שלהם ...בזה המערכת האטומה הזאת דווקא משפרת מיומנויות חיים אביב

אביב יקרה - שאלת ואנסה לפרט. וכמובן, שלום גם לכולם. הבוקר, למשל, התעוררתי מאד מוקדם, אבל העיניים בקושי נפתחו. השתמשתי היום בתרופה להפרעת הקשב, היא, כנראה כבר מתחילה להשפיע, וארשום בזמן אמת. במה היא מסייעת. ראשית - הכל בקטנה, זה לא איזה מהפך מטורף. וגם שורד אצלי למשך פרק זמן קצר בערך וזהו. במה עוזר. ובכן - למשל, בהחלטה להיפרד מדברים ישנים. בזמנים כאלה אני מסוגלת להעיף, כמו שאומרים, חפצים ישנים שנאגרו ועומדים כאבן שאין לה הופכין. או בגדים ישנים שהשימוש בהם אינו מיטיב עם הנפש. דבר טוב. בפחות עכבות לפעולות שקשורות לניקיון ורחצה. למשל, כיבדתי את עצמי והתרחצתי בסבון שווה. החלטות לתקן דברים מקולקלים. כאלה שנדחו ונדחו. או, לחדש, למשל, חידשתי חבילת תקשורת בסלולר. החשיבה מהירה יותר, וכך גם ההקלדה. רגש האהבה עולה לפני השטח, לא התאהבות וסחרור. אהבה. במקום חוסר אכפתיות ואדישות. קרבה לבני אדם, ולא רק חיבוק של החתולים שלי שמייצגים אכזבה מהמין האנושי. עדיין עייפה מאד. פחות 'חייבת' להיות הכי בהכל וסולחת לי שאני רק אדם עם מוגבלויות בלי תחושת הקטנה ואי נראות / שקיפות קיצונית. מצליחה להרגיש את הקונפליקט, ולא רק את הצד המחבל שמנצח, אלא גם את הצד שמושך לכיוון האחר, המנוגד. שמנסה לצמוח. הצד שאמור להרים. מוזמנים להרחיב עוד. זה יעזור גם לי. יש לי עוד שנה בעבודה כפי שהיא, אבל אם למישהו יש רעיון לאן הלאה - וואלה. תודה, מזמינה את כולם לחלוק ולספר. מקווה שהיום יעבור נינוח. אתמול היה נינוח אצלי גם כך, רק מאד מאד עייף. סוריקטה, שמריחה מבישום של סבון מיוחד, כמה מוזר.

היי סוריק וכולם, כייף😁 סבון שווה!!! וואו...אילו פלאים תרופת קשב קסם ;) אני לא משתמשת אלא ילדיי ללימודים...זה מחדד את המחשבה, פחות תזוזה, יותר פיקוס ;) פעם לקחתי כשילדיי החלו לקחת, זה פיקס, פחות קפיצות במחשבות מנושא לנושא. תופעות הלוואי די מעצבנות- קושי להרדם בלילה, חוסר תיאבון ואז תאבון מטורףףףף בלילה. אסון לדיאטה. 🤣 יש תרופות שונות עם פחות תופעות לוואי. אבל יותר טוב לי בלי...יצירתית ושומעת ורואה הכל 🤣אצלי דווקא עוצר קצת את שמחת החיים ...יותר חיות בלי כדורים.

הי מיכל, תודות רבות על התגובה. כתבתי במושקעות, ואז קפץ לי כפתור של קורונה ועף העמוד ולא נשלח. חשבתי לוותר, אבל אנסה לשחזר בכל זאת... בשנים של הלימודים בילדות לא הכרתי את התרופה. זה פוספס. שנים שלא הלכתי לבצפר ואחר כך גם הלימודים הגבוהים. באסה רצינית. קפיצות מנושא לנושא בקצב של בערך 20 פעם בשנייה - זו הייתי אני לפני תחילת הטיפול בשיחות. מניחה שיש בזה שיפור. והטיפול - במילים. אכן תופעות לוואי. השינה שלי מופרעת מאד בין כה וכה, ולכן, אם אקח את התרופה שאנו מדברות עליה - זה יהיה ממש לפנות בוקר. לא הצלחתי עד היום ללמוד לישון, גם לא מיינדפולנס ושות'. כנראה שאצטרך סיוע כימי תמיד בהקשר. אגב, תיאבון מוגבר בטירוף לפני השינה - זו תופעת לוואי של, אהמממ, הכדור לשינה. אח. אבל ברצינות, יש אנשים שלא ישתמשו בה בדיוק בגלל העלייה הנילווית במשקל. ושמחת חיים - לא הייתי אומרת על עצמי, אך אחרים אולי יעידו עליי כשאני עם זאטוטים. כרגע, לא רואה עבורי אפשרות ללא הסיוע התרופתי לשינה. ניסינו. זה לא עובד. לא להירדם ולא להחזיק רצף. הלוואי. אבל תלות, אמרנו. נו. תודות, ותודה לטעות שקרתה עם הכפתור הוירטואלי. ההודעה החדשה משופרת. מקווה. סוריקטה

וואוו סוריקטה, אני עוד אקרא את זה שוב לא חשבתי מעולם שזה משפיע על כל כך הרבה דברים שלא קשורים ללימודים וכאלה נתת לי המון חומר למחשבה האמת שמעולם לא ניסיתי למרות שאני עם בעיות קשב וריכוז אבל כמו מיכל במידה מסוימת התרגלתי לעקוף את הבעיה ולנצל את הטוב . שוב המון תודה לך , לגבי העבודה ניסית דרך עמותת פעמונים נראה לי שיש להם קורסים לשינוי מקצוע. הקשתי בגוגל ... https://www.motke.co.il/7-%D7%9E%D7%99%D7%96%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%96%D7%A8%D7%95-%D7%9C%D7%9B%D7%9D-%D7%9C%D7%97%D7%96%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94 יש להם כל מיני קישורים למקומות עבודה דווקא לאנשים בני חמישים + זה די מדהים ...שווה להביט ולחשוב בגדול מידי פעם להציץ אולי תופיע העבודה החדשה ..למשל ראיתי שם פקידה במשרד של רופא...את טכנולוגית אני יודעת מכאן , אדיבה מסודרת בעלת יחסי אנוש נפלאים ....בקיצור יקרה אני בטוחה שהעבודה הבאה מחכה לך שיש בה שכר , סיפוק ומשמעות ומנוחה. כמובן שאם יהיו לי עוד רעיונות אכתוב לך אביב

וואו. שיחקת אותה על הרצינות והקליעה למטרה הפרקטית. תודה על הקישור אעבור עליו. מעניין שאת רואה תכונות מבלי להכיר, אלא רק וירטואלית. moi? Are you sure? אבל זה נכון... הרעיון הוא (אולי) למצוא את מקומי כסוג של זקנה אבל חיונית. ואהבתי שרשמת - עבודה, שכר, סיפוק ומשמעות ומנוחה. תודה, סוריקטה הנבוכה

כן את ואני רואה אחת היכולות שלי :) אביב

לא מצליחה, ואולי אם לדייק - לא זוכרת, שאני מרגישה אהובה. אבל תודה. גם אני חשבתי על עצמי שאני רואה, שומעת מריחה. מידי. והתחושה היא, לעתים, שאני מקבלת על הראש בגלל זה. כשאני מעזה לתת לכך ביטוי. וגם מזכירים לי, כל כך מזכירים, להשאיר מקום לספק. סוריקטה, בעיקר עייפה ועצובה

מבינה שיום קשה ועד שזה יעלה אם בכלל זה בשבוע הבא את בהחלט רואה ...מאוד רואה לפעמים לאחר קשה שרואים אותו ולפעמים בהחלט יכול להיות שאנו טועים אין ספק שיש מקום תמיד לספק ועדין אנחנו רואות אוהבת אביב

בת 19 וקצת כל החיים נמשכת ואוהבת גברים ועלתה לי מחשבה מציקה מטרידה ממש אם אני אולי אוהבת נשים או בי או שהדחקתי את זה וכולי וראיתי שיש דבר כזה hocd (אוהבת גברים ונמשכת לגברים וגם לא רוצה להיות בי או לסבית) מחפשת כל הזמן מידע ושואלת באינטרנט ובאינטרנט ראיתי שזה קורה להמון (אני חרדתית גם מאובחנת) ועכשיו כשזה מטריד אותי זה מונע וקשה לי להתאהב בגברים למה? כי אני מוטרדת אז זה משפיע? ז ה סתם חרדה שתעבור? או שזה מצביע על משהו? או שחד משמעית זה קורה להמון מציינת שמגיל קטן אוהבת ונמשכת מינית לגברים פרפרים בבטן הכל... יכול להיות סתם חרדה מיותרת או מצביע על משהו כי לא בא לי להיות בי או לסבית וכולי הבנתי שכאלו שהם בי/הומו/לסבית מגלים את זה ומרגישים בגילאי 12-16 כבר אשמח לתשובה

מרגישה כל כך לבד יש הרבה מצוקה תקופה ארוכה בעבודה יש הרעת תנאים - כולל אלימות מילולית מצד הממונים עלי ופגיעה בשכר ואני פעם הראשונה בחיים נאלצתי לפנות לועד עובדים והם מנסים להלחם עבורי. חברותי מפחדים לדבר ולהגן עלי וזה מחזיר אותי לילדות.. תחושות קשות של חוסר אונים ושלא מגנים עלי... כן, הפעם אני נלחמת וזה מעיד על חוזק. אבל אני רועדת מפחד מההשלכות, מההתמודדויות... ותחושת הלבד ושאני חייבת להלחם ולהיות חזקה מתיש אותי . והפנטזיה של אז, בילדות, שמישהו יבוא להציל לא מרפה... ואף אחד לא בא. ויש לי רק אותי. ונכון אני גדולה אבל יש גם קטנים לא מצליחה להרגיע והכל מתבלבל לי. הכי הכי הכי רוצים להרגיש בטוחים בעולם. אבל מרגישים מאויימים וכל כך מפחדים שכל הזמו הגוף רועדת .

הי ינשופית, רק לומר שכל כך מבינה. "שלח לי מלאך" שלך, סוריקטה

בנוסך אחותי מאומצת נפטרה לפני כיומיים שנים עם דכאון וחרדות ולא יוצאת מהבית נגמר לה סבל אבל עצוב וכואב

ינושפית יקרה, טוב שפנית לוועד עובדים! תעמדי על הזכויות שלך! היום את יכולה! ויש מי שיתמוך ויעזור. וכן, יש לך גם את עצמך למחות ולהגיד! מאמינה שיש היום מי שישמע. המון הצלחה יקרה.

כמה קשה , אבל את לא לבד בואי לכאן יותר אל תישארי לבד עם הקושי גאה בך על ועד העובדים ובהחלט הם אתך וזאת ההרגשה שצריך לאחוז מאמינה בך חיבוק אביב

הי אנשים טובים, הנה מעדכנת למעלה למרות שחלק מהדברים כבר נרשמו, וגם אולי לא פייר שישלחו לי חבלים כל הזמן (ואני מעריכה זאת לאין שיעור) - בימים האחרונים ממש קשה לי לקום בבוקר. אולי כי חורף, אולי כי מיציתי וכדאי לחשוב הלאה ואולי, אולי המממ מה זה משנה. בין השאר, תתפלאו, אני מאובחנת גם עם הפרעת קשב וריכוז מתמשכת, ויש לי אפשרות לקחת תרופה מתאימה. בימים שאני משתמשת בתרופה, אני די מבינה איך היא פועלת עליי. היא מאפשרת לי, למשך זמן קצר אמנם, לראות ולהתחבר או לקלוט את הטוב ופחות להיאחז ברע. ואז, אז אני מצליחה גם קצת להרגיש טובה, ואפילו פחות לא לאהוב את עצמי. למרות שתיעוב עצמי קיצוני פחת עם השנים. חמרים שבמוח. תיכף יוצאת לעבודה. דרישת שלום מאישה מזדקנת, אך עדיין, מניחה, יש אזורים צעירים וגמישים במיינד, שלכם, סוריקטה

סוריק יקרה, הפרעת קשב,זאת מתנה! יש בזה המון דברים טובים 😊 ולדעתי הכדורים משקיטים גם את הטוב לפעמים.... אני גם עם קשב וריכוז ושניים מילדיי...יצירתיים, קולטנים מדהימים יש להם🤣 פעם ממש ממש היה לי קשה לקבל את האבחנה. היום וואו..זאת מתנה!!! 🤗😍ודווקא על זה לא הייתי מוותרת...על חרדה ודיכאונות כן 😉

מאמינה שאת חדת מוח גם בלי הכדורים שציינת שאת לוקחת מעצם קריאה של כל מה שכתבת בימים האחרונים כך מתרשמת שמחה שיש בך תיעוב עצמי פחות מבעבר גמני צריכה לעבוד על זה מזדקנת מצחיקולה שלי יש לך עדיין מלא שנים כדי לומר שאת כבר מזדקת חיבוק חטולית

הי מיכל, באיזה מקום אני שמחה שיש אבחנה מהסוג הזה. כולה השתמשתי בכדורים ספורים אבר, הם אמורים להתאים יותר לימים בהם יש משימות. ואני מה שאני עם החרדות והדיכאון וההפרעות האחרות. בשלם רואים אדם. אישה. רק אישה. כאחת האדם. תודה :-) סוריקטה

הי חטולית, רוב רובו המכריע של הזמן אני לא משתמשת בכדורים האלה. ואפילו אם נלקחים מאד מוקדם בבוקר, הם גם יודעים לשבש את השינה, מה שמאד מופרע אצלי גם כך. מה שאתם רואים כאן זה כמעט תמיד כמו שאני בלי. מזדקנת, זה מצחיק, אבל דווקא פה נראה שהחדות שהזכרת קצת מתפקששת. כך טבעי. למרות שניתן לעבוד על זה זה ולתחזק. תודה יפה שלי, סוריקטה

לגבי החבלים יקרה זאת בדיוק המשמעות שלהם ...משהו לאחוז בו ברגע שצריך כולנו עושים את זה בדרך זו או אחרת עבור כולם . לגבי הקשב והריכוז מעניין מה שאת אומרת לגבי אחיזת הטוב ...את יכולה להרחיב בעניין ואני שמחה שקצת יש יותר צבע בגוף שימשיך ככה ... חיבוק אביב

הי, צוחקת על עצמי בבושה אודי - כשהתחלתי לקרוא את המאמר החשוב שלך אמרתי לי שיצאתי שילוב של על הספקטרום והפרעות אחרות כולל קשב. אכן, היו לך ביטויים מאד בולטים בשנים המוקדמות. והייתה השפעה על תפיסת העצמי. אביב - להרחיב. המממ למשל פחות מרגישה את המפלצות בפנים, אלה שמשתלטות על הכל ובואי נשווה לאקטואליה - קצת כמו השתקה של פוטין. לגבי הגוף - אין סלידה מהתבוננות במראה )ויש לי רק מראות חלקיות של הינף רגע. זהו בינתיים כי אני בעבודה, זה מה שיצא סוריקטה

אודי יקר, יש נהר ויש נהר. זה לא שהתכוונתי למושלם. ברור שלא.... ההרגשה שתמיד יש קשיים..כל הזמן! תמיד חייב משהו להשתבש...אוףףף ולא באשמת אף אחד. ובקשר לקשרים נתקעתי שנים בצעד הראשון ומודעת לזה כבר שנים..תקועה. אולי יש בי משהו שתקוע בביטחון באחר? עדיין באמון? זה פשוט לא הגיוני ששנים של טיפול לא קדמו אותי בכלל בעיניין הזה! מהו הצעד השני?? השלישי? בהם תקועה :( סליחה....😥

מיכלי מאמי זו תקופה מאוד קשה בכלל לא רק אצלך וכן יש עליות קטנות שלא ממש תמיד מורגשות רק הירידות הן שמפילות זה לא נכון שהטיפול לא קידם אותך ממש לא זו רק התקופה.. חיבוק חטולית

הי מיכל, קראתיך למטה, מניחה שישנה תחושה של אשמה ועונש כביכול שאת מקבלת. שדווקא את נבחרת 'להידפק'. הקשר לא בהכרח נכון, כנראה. רופא הנפש שלי היה אומר שאיכשהו צריך למצוא היכן האחריות שלנו. יש אנשים שכביכול קורים להם דברים 'רעים' די מאותו סוג בצברים ובתדירות גבוהה יחסית. ולא לא רק עניין של חוסר מזל. כנראה שיש חלק לא מודע שנכנס כאן לפעולה. פרויד, נדמה לי, תיאר זאת בכתביו וגם נתן לכך כותרת (ואיני מצליחה להיזכר). סוריקטה

חטולית יקרה, ברור שלכולם קשה ....לא סותר את זה שרע עכשיו. וכן, יעבור השאלה איך... אודי, יש דברים שפוגעים בעתיד ילדיי ואני מנסה להיות אמא לביאה מול מערכת ענקית שלא רואה אנשים כפרטים ממטרררררר!!!!! אודי.. אתה מכיר את הצבא..והם פשוט מפספסים אנשים טובים ואיכותיים..ויכולים במחי יד להרוס בגלל משפט אחד לא במקום של ילדה שלא מבינה כלום, אולי כי הכל היה בזוםםםםםם ולדעתי מפספסים בגדוללללל...אבל למה בגלל מישהיא אחת חורצים גורלות ולך תוכיח... אתם לא יודעים את הפרטים... רק רציתי מקום לפרוק והזדהות.... :( ויש המון מהמורות...ברור שלכולם יש והדרך לא חלקה... אוףףףףף

קשה, לא הולך, תקוע לפעמים אחרי זמן מתגלה לטובה עם השנים למדתי להפנים את ה"כל בסדר , את בסדר בסוף הכל מתייצב" של אודי כמובן לא מצוטי מילה במילה ושל המטפלת של שלכל דבר יש התחלה אמצע וסוף ... אמממה כשאתה בפנים אתה לא תמיד זוכר את זה ואחרי אתה לא זוכר על מהכל המהומה .. מה כן אני שומעת ממך חוסר אונים של אמא מול מערכת גדולה שמועכת את ילדייה ...ואת לא יכולה לעזור .. זה קשה זה כואב זה מתסכל ונראה לי שברגע שתסכימי לקבל את הרגשות שלך את המצב הקשה הזה גם תוכלי לעבור אותו ....כאמא שארבעת ילדייה עברו שירות מאוד משמעותי ולרוב גם מאוד מתסכל .... מה כן את יכולה לעשות לתמוך לחבק לכוון להזכיר שהחיים לא שחור לבן שכלום הוא לא סוף העולם ...(כמובן שזה עד נושאי בריאות שתמיד ניתן לקחת ייעוץ משפטי ) וכמובן לבוא לכאן לקבל תוקף לקושי וחיבוק מכל הלב ומיכלי , עם שיחה טיפולית יכולה לעזור אני לא רואה סיבה למה לא ...מידי פעם .. חיבוק אביב

באיזה ימים יש מענה בפורום?

אודי יקר, הכל הולך קשה ואני לא מבינה למה... כל דבר הולך לנו קשה...שום דבר לא הולך חלק. ..חבל שלא יכולה לפרט פה. אנסה בכללי. כשמשהו טוב מתחיל- עבודה חדשה, מקום חדש לילד ..תמיד יש משהו שחייב לקרות....פתאום רפואי, פתאום לא הולך חלק וממקום אחר באה תקיעות... קשה. הבירוקרטיה לדוגמא בצבא- יד ימין לא יודעת מה יד,שמאל עושה. ילדים מחליטים על ילדים ואז נוצר כאוס.... מה קרה לצבא שלנו? למדינה? מרגישה שהכל הולך לנו קשה.. לילד, לבעלי, לי. מרגישה פשוט רע.. וגם אין לי עם מי לדבר. לא הצלחתי ממש בקטע התקוע הזה למצוא אשת שיחה נורמלית שתבין אותי. ..הטיפול עזר בהמון תחומים אבל כשאני עצובה וזקוקה לפרוק שוב לא מוצאת אצל מי.. .חברה של כולם ובעצם הכל שטחי. חברה של אף אחד...קשה לי. ואין טעם לחזור לטיפול כי אני צריכה למצוא לבטוח במישהי..זה לא זה...הטיפול זה לא חברה ...אוףףף

הי מיכל, אני מתחברת מאד לאיור שבקישור הבא. מצחיק (אולי כל עוד את לא בפנים...), אבל נכון למדי והשאלה גם איך לוקחים את זה. לימדו אותי על מושג שנקרא קבלה רדיקלית. מעניין. והנה הקישור: https://tinyurl.com/55xe87hc סוריקטה

נחמד...קראתי. גם המשפט נחמד...תראי מה כתבתי לאודי. לא התכוונתי שילך חלק הכל ושכלום לא יקרה לנו...ברור שזה לא מציאותי. אבל ההרגשה היא מה חטאתי שמגיע לי כל הרע הזה???????? מעין צרות באות בצרורות. והצרור נורה עכשיו מכל הכיוונים וקשה לי.

זעם זה טוב בתנאי שלא פגעת בעצמך זה אומר שמשהו בגוף השתחרר החוצה הכנסת מהחוץ פנימה ומשהו מהפנים הכואב יצא החוצה כמו בבישול מכניסים חומרים מהחוץ פנימה לסיר יוצאים אדים זעם יוצא תבשיל חדש ולגבי העשייה את ממש לא חייבת ונמשיך לאהוב אותך כמו שאת גם לא לכל אחד מתאימה הדרך לכל אחד הדרך שלה אבל עצם החשיבה מבשלת מבפנים יוצא קיטור ואז אולי לרגע רואים עוד מטר דרך קדימה הדרך הייחודית לך וזה בסדר למה שנוותר עלייך את ממש לא חייבת ללכת בתלם כי מישהו אמר ... אוהבת חיבוק אביב

ואת חכמה. הי אביב, לא הוצאתי את הזעם הפנימי על עצמי. לא פגעתי פיזית בי וגם לא במתכון. פנימה או החוצה. יפה חשבת. ויפה לי שזה לא קרה. הייתי איכשהו מודעת. מקווה. חזרתי עליו, אגב. על המתכון המשוכלל. וכיבדתי הרבה אנשים, בשתי הפעמים. זה אמור להיות משהו שנחשב מיוחד. כולם אמרו לי כאלה מילים טובות ומשובחות עליו. חזרתי להקשיב מיליון פעם והראש ממאן להאמין. קצת כמו שיצאתי עם מוניטין בתחום שבו אני עוסקת כרגע, וכל הזמן, כל יום שומעת הרעפות מוגזמות של שבחים (וגם מעלה רעיון של פרישה בשיא), ולא מצליחה להאמין. בכל אופן, כיוון החשיבה של עשיתי די בתחום - די חזק. מעניין, ואולי כלל לא מקרי, שזה מתרחש אחרי המוות של אמא. רופא הנפש היה אומר שאני מראה את הטוב הזה כחלק מהכחשה של האמא הפנימית שהיא, אהמממ, פחות. ועניין ההכחשה של האמא כפי שהיא הייתה, אולי פחות טוב עבורי. וואי, בזכותך נזכרתי שהדברים הללו נאמרו. הדרך שלי אולי שונה, וגם בקצבים אחרים. מניחה שלא מתוך כוונה להיות אחרת בכל מחיר, כדי לא 'להיות עדר'. לצורך העניין מביטויי עידן הקורונה - אני הולכת עם החיסונים ולא מכחישה את קיום המחלה. גם אם מטרידות אותי התנהלויות מסוימות. זה לא סותר. נראה לי שיותר לא יודעים מאשר כן יודעים. ואולי מי שמוותר עליי זו אני. כלומר, אותו חלק שלא נפרד וממשיך להזדהות עם אותה אמא. שמתה כבר. מצאתי את עצמי מקללת את האיש ההוא, החבר שלה. שימות. אבל הוא מת באמת כבר. אוף. תודה על החבל המקשר, סוריקטה

יש הודעות שאני חוזרת וקוראת את מתוקה, אביב. בוקר טוב וחיוך, סוריקטה

חברה שלי יש בן שהוא בן 30 לפני מעל שנה אובחן עם סרטן של אשכים. בזמן שהוא קבל טיפול כימותרפיה עלו לו פחדים שפגע באחות שלו. החליט לשאול אותה אם כן זה נכון והיא אמרה שכן. זה התחיל כאשר הוא היה בן 10. הוא לא זוכר כלום. האם הפנוזה יכול לעזור?? אם כן איך מוצאים מטפל? ואם לא , למי לפנות? תודה מראש

הי ינשוף, ומה שלומך? מדהים איך הסרטן באשכים יצר אצל הבחור את הלינק בראש לפגיעה מינית, שהודחקה אצלו, באחותו. כאילו הייתה תחושת אשמה שמקושרת לעונש. יואו, מורכב. תיבת פנדורה. והיא, האחות, היא זוכרת... :-( שלך, סוריקטה

תודה אודי תודה סוריקיטה- ששאלת בשלומי.. האמת קשה לי ממש... אולי אשתף בהמשף

המיוחדת שלי כבר גרה קרוב אלי אך עדיין לא יצא לנו להיפגש אבא שלה היה חולה בקורונה מהרגע שהגיע אלינו הביתה היום כבר חזר לעבודה ולשיגרת חיים רגילה בעלי עדיין חולה עם קורונה שרוי בחדר שלו ובגלל שלא מצאתי עוד דרכים כדי להשאיר את המיוחדת שלי צמודה אפילו טלפונית התחלתי לצבוע תמונות בנושאים שהיא אוהבת ולשלוח אותם לפלפון של כלתי לשעבר זה עוד מהתקופה שהיתה רחוקה ממני והתחיל כנושא של אני רק רוצה לשמח אותה בריחוק הזה שנכפה עליה וממשיך גם כיום.. היא מאוד שמחה ותמיד שולחת לי הודעות מוקלטות כמה היא נהנית מהתמונות יש לי רק הרגשה שכעת מששבה לספסל הלימודים אולי פחות יענין אותה ומחפשת עוד דרכים יצירתיות למשוך אותה אלי... אם יש לכן רעיונות אשמח לשמוע מה עוד אוכל לעשות תודה למי שקראה עד כאן שבוע טוב ומבורך לכולם אודי אשמח לשמוע גם ממך חטולית

הי חטולית, היי מי שאת, ודברים יזרמו כמו שהם. המיוחדת תגדל עם הזמן, תהיו בכל מני מקומות. חמוד מאד רעיון התמונות הצבעוניות. אולי בעתיד יוכלו לעבור פחות דרך מדיה (מכשיר, או אמא של המיוחדת). כלומר, קשר ישיר יותר, הגם אם מעורר חרדות מתגובות קנאה. שלך, ובריאות לכולם, סוריקטה

את מהממת אהבה של סבתא לא צריך יותר ... אני מאמינה שאם זה היה תלוי בה היא הייתה רוצה כל הזמן אלייך תמשיכי לעבוד עם הלב זה בטוח ישתלם בסוף חיבוק ענק אביב

היי חטולית, טוב שהיא קרובה. האם יש לכן דרך להפגש? או רק בנייד? אפשר לדבר ולשלוח הודעות אחת לשניה ומדבקות נחמדות. סרטונים אולי. מקווה שתפגשו בקרוב. בהצלחה.

קראתי אותך בכוונה לא ממשיכה שם מבינה שקשה לך עם ביוקרטיה תנאים להוצאת נכות מחלות רקע שמקשות על התפרנסות כלומר את תצטרכי להסכים ללכת לפסיכאטר , להביא מכתב מהמטפל דאז ואולי גם לחזור לקצת זמן אליו בשביל התהליך ... ברגע שכן תסכימי לקבל אבטלה זה יהיה מנוף , הנה קשה לי לעבוד הרבה שעות ....אני קורסת עד עכשיו לא הגעתי מהבושה . עוד תנאי זה שכר עד 6300 ברוטו ואת זה שוב מאפשרת האבטלה .. זה תהליך ארוך ואת צריכה להאמין בעצמך מה שזה ייתן את האפשרות האמיתית לנפש שלך קצת לנוח , קצת זכויות .. מעבר לזה שווה להוציא אפילו רק נכות רפואית בלי הקצבה , לקבל ארבעים אחוז נפשי ולקבל סל שיקום שמאוד מאוד יכול לתמוך בך לתת לך כיוונים ושלא תהיי כל כך לבד עם הכל. מרגע שיש לך את כל הניירות את יכולה להיעזר ביד מכוונת הם באמת עוזרים . . חוץ מזה , לדייק את מה שאת רוצה כל פעם משהו ...את מוזמנת לנסות איתנו ... מן משחק כזה של אני רוצה ....לאט לאט בקצב שהנפש שלך יכולה להכיל. אוהבת חיבוק ענק אביב

הי אביב, זה כאילו את מדברת בשפה שאני לא מבינה. כלומר, כן יודעת את הדברים, אבל רחוק ממני עד לרמה שאיני יכולה לתאר. והגדרה מדויקת של מטרה - לא חושבת שאי פעם יכולתי. אולי אחד הצדדים החלשים. אולי הנפש לא יכולה להכיל דברים כאלו... מתביישת, כנראה מוזרה גם בשטח כאן. סוריקטה

כלל לא מוזרה זה קשה זה תהליך אבל אני מרשה לעצמי כי אני חושבת שאת כבר קצת קצת מוכנה ויכולה אני יודעת שזה לא קל תני לנפש להכיל לקבל את הרצון לשינוי זאת כבר התחלה לאט אהובה אני מכירה את זה כל כך לקח לי שנים להעיז להגיד אני רוצה ועדין לא תמיד מצליחה אתך אביב

לא מרגישה בכלל שרוצה אותם, ולא בטוח שבנויה לעשות דברים כמו רובוט (קרי, מבלי להזדהות) כי מישהו אמר. למרות שאפשר גם לעשות דברים טובים ומועילים באופן הזה. במחשבה נוספת - כן יש דברים כאלה שאני עושה - כמו לאכול, למשל. והאמת שניסיתי בשבוע שעבר להכין מתכוני אוכל שווים בכוח, כדי לבדוק האם מעשה מהחוץ פנימה ישפיע באופן כלשהו. גיוס של המון אנרגיות (גם זה לא רגיל, כי לא שעשיתי משהו על הדרך). התוצאה המיידית הייתה זעם בנפח. אחרי כמה ימים היה שינוי בהרגשה, אבל גם הוא נגוז. תודה, אנשים יקרים. מתארת לעצמי שבגלל תגובות מסוג שקרו עכשיו קל לוותר עליי וזה מעציב. סוריקטה

הי אביב, הקטע עם השינוי - נאמר שאצלי הצד הזה היה כל כך כל כך חלש, שלכן הייתי צריכה לעבור כזה טיפול ארוך ואינטנסיבי. כנראה עדיין צד חלש מאד. כל כך היה קשה לי לקום בבוקר היום. אולי זה אומר משהו. ואולי פחות. תודה, סוריקטה

הבן שלי שגר אצלי בבית חלה בקורונה כבר מיום שישי בבידוד בחדר שלו בעלי כמובן לא נזהר וגם הוא בבדיקה ביתית מאחר הצהרים הזה גם יצא חיובי לקורונה כל אחד מהם בחדר נפרד וטוב שיש גם סלון אני שם... אמי לא תגיע אלי לשבת תהיה לבד בבית אני דואגת לה..מפחיד אותי שאין מי שיהיה לה לעזר כל השבת צועקים לי בראש תחשבי חיובי שיהיה חיובי.. אבל...אני פחדנית איומה והפחדים לא נותנים מנוח מה לעשות ?? להכין אוכל ולהגיש בנפרד אתגבר כנראה ... הולך להיות שבוע ממש ממש לא קל... שבת שלום לכולם חטולית

נכון שבוע לא קל אבל את חזקה וזה יעבור מהר רק שיעבור בכמה שפחות כאב אביב

הי חטולית, נשמע באמת מלחיץ ומפחיד וקשה מנשוא. מקווה שתוכלי לשמור על עצמך ופחות לשאת על גבך. שתהיה שבת שלום ושלווה, סוריקטה

היי רציתי להתייעץ בנוגע לתופעה שפקדה אותי כבר מגיל ההתבגרות חוסר עניין הייתי ילדה שמחה ותקשורתית לא הייתי נבוכה מאנשים וכרגע אני מרגישה שיש לי חוסר עניין כך אני קוראת לזה שאני נהנת רק מאוכל וקצת מוזיקה אני שמחה שאחרים שמחים במשפחה אבל אני לא שמחה מדברים שקשורים אליי חוץ מזה שאולי אם אני יתחתן זה ישמח כי יהיה לי מישהו שאוכל להתיידד איתו לחיים אז מה אני עושה שיחזור לי העניין שאני יהנה מקניית בגדים מטיולים מנעליים איפור כל מה שאדם צריך תודה

בנוסף גם מליצור חברות

שלחתי כמה הודעות ...שבוע שעבר , ובסופש .... לא יודעת אם ההודעות לא עלו או אודי לא היית כאן ... ימים של בריאות אביב

חוק מרפי ....,😀😊

הבן שלי הגרוש שבא לגור אצלי התגלה אתמול כחיובי לקורונה טוב שיש לי עבורו חדר נפרד כך שהוא כעת סגור שם בדלת אמותיו.. נראה שכבר בכל בית המכה הזו מכה ולא פוסת ... הבוקר שוב נפלתי מהמיטה תוך כדי שינה וזה מפחיד אותי מזכיר לי את התקופה בדיוק לפני השבץ שעברתי לפני כמה שנים. . כבר לא יוצאת לטיפולים מהבית רק בשיחות טלפוניות עם מטפל. .. ועכשיו גם הקציבו לי זמן לגמר טיפול..גם זה עומד להסתיים מה שאומר שאי אפשר להישאר בטיפול כל החיים ועכשיו זה הזמן הכי קריטי בטיפול ... זה מה יש וצריך גם להודות על זה .. תודה למי שקראה והגיבה יום טוב לכולן חטולית

באסה הקורונה מבקרת את כולם לגבי הטיפול .. אולי יש עוד דרכים לטיפול ...ובנתיים תמצי את מה שיש ..חיבוק ענק אביב

וואו. חטולית. אני כל כך הרבה מתעסקת עם הסיום. לא מצליחה לתאר לי איזה קושי בכך שמודיעים שזה נגמר. מחזקת את ידייך ושולחת הרבה כוחות. מאמינה(לפחות מנסה) שהכל לטובה.

הגיל והגנדר אולי מקשים אבל אם תלכי ותעיזי להיות רגע בראש פתוח תגלי שהשמים הם הגבול ....בלי פחד בלי חשש יש המון דברים שאת יכולה אם רק תעיזי להביא את היכולות המדהימות שלך קדימה ולראות אותם . רק ביום שתסכימי לראות ולהראות אותם תגלי כמה את מסוגלת . יש לי כלי מדהים שבניתי (כלי עבודה) קצת קשה לי להביא אותו לכאן באקווריום הזה ...פשוט לא בטוחה לאן רוצה למנף אותו . בלי קשר לכלי החיפוש ..האם יש אפשרות בסוף השנה, לקבל מכתב פיטורין הרי כל פעם שנגמר השרות שלך את מחפשת עבודה חדשה ...מה הסיכוי לקבל מכתב פיטורים ולקבל אבטלה ...ככה שיהיה לך איזה שהוא בסיס כלכלי תרשי לעצמך לחפש עבודה שהיא לא השרדותית כי אם לפי מה שאת רוצה ... . השלב הבא שאני מציעה בעקרון את יכולה להתחיל מעכשיו . לא לחפש את העבודה כי אם קודם לדייק אותה היא תבוא ... לקחת דף ולכתוב עליו מה את רוצה שיהיה בעבודה אבל הכי מדוייק שיושב לך נכון בנשמה , נניח מרחב , טבע , שקט עצמאות פעולה תקשורת טובה ובונה עם הבוסים ממש לדייק את רוצה לנוח בזמן העבודה חשוב לך שתהייה לך פינה טובה ונעימה ממש לדייק במילים על קוצו של י' לשים לב למשפטים שאין בהם חסימה שאין בהם שליליות שאין בהם כפל לשון למשל אני רוצה הרבה כסף ...אמממה בשביל הרבה כסף צריך לעבוד הרבה שעות ושעות נוספות ואולי לילות או שבתות ...את זה את לא רוצה אז את רוצה תגמול ראוי מאוד למידת העבודה שלך ...וחשוב לך שיהיו לך כל הזכויות הפנסיוניות והרבה זכויות פנסיוניות , מעבר לפנסיה הבסיסית נניח קופת תגמולים .... . כן זה מפחיד מה אני רוצה ...???ככה אנחנו חוסמות , כי מפחיד לחשוב שמגיע לנו שאנחנו טובות שאנחנו יכולות .. הגיל והגנדר לא מפריע , הפגיעה ההתעללות לאורך השנים , הכלא ששמנו את עצמיינו בתוכו כשמזמן השומרים לא שם ...זה הדבר היחידי שמפריע ... את עדין יכולה לנסות להוציא נכות כן בלי פחד על הרקע הנפשי זה ייתן לך בסיס ומעט זכויות ...אבטלה שייתנו לך כמה חודשים לחפש את דרכך ..פעמונים יכולים לעזור ברכישת מקצוע עדכני ....והכי חשוב הדיוק הדיוק הדיוק והזימון של העבודה המדוייקת אלייך ... . אפשר אחרי שמסיימים לכתוב ליצור אותה ...ציור , כתיבה על דף יפה ועיטורה ...משהו במחשב ליצור בcanva ... ואז להניח את זה במקומות שתיראי שתפנימי ....כמה פחד היה לי ואת יודעת לעבוד בעבודה של גדולים ...את האמת זה היה יותר מפחיד ממה שזה ...אני יכולה יותר ממה שאני עושה היום ...השמים הם הגבול ..ואודי כאן הוא דוגמא נפלאה לזה ..בהצלחה יקרה

הי אביב, עוד הספקתי לראות את ההודעה שלך אתמול, אבל הייתי מותשת מהיום הארוך. זו גם סיבה לנסות לשנות. תודה על משחק החבלים. אהבתי מאד. סופש עבר עליי ברמת חרדות גבוהה. אולי בגלל המחשבה על השינוי. אולי בגלל הזכרת היש. אני אמורה להיות במצב פחות מצוקתי. צודקת לגבי הקטע ההשרדותי שמקשר לעבודה. אולי גם קצת היותה סוג של שוליים. למרות שכל הזמן אומרים לי שאני שונה בנוף ויצאתי מבוקשת בסביבתי. ואני חושבת לי שזה הזמן לפרוש בשיא. הזכויות, מעט מהן הן משהו שהתחלתי לדאוג לו רק בשנים האחרונות. נכות - לפני כמה שנים פניתי לרופאת המשפחה המכשייפה שהייתה והיא אמרה שביטוח לאומי יתהה מדוע רק עכשיו. בעקרון נראה שהמעסיקים יהיו מוכנים להוציא מכתב, וזה עיסוק שגדול עליי. כרגע נראה שאוותר. אין לי שום דיוק לגבי הדבר הבא, אם בכלל. יש מחשבות או על היקף עבודה קטן יותר בתחום דומה, או משהו שגם, מה לעשות, סך הכל יכניס מעט. וואו אילו רעיונות מקיפים, חכמים, ריאלים ומלאי הבנה יש לך! תודה סוריקטה (כמעט התפלק השם האמיתי)

כתבתי ברביעי וראיתי שלא עולה אבל לא היו לי כוחות לכתוב שוב הכותרת הייתה סולם חבלים ...מן תחושה שכל פעם מישהי אחרת מעלה את השנייה עוד קצת למעלה ... קראתי אותכן שם תודה על המילים משהו עובר עלי , עובר על הגוף שלי ..מותשת בעיקר ..אני לא זוכרת מה כתבתי זה היה מכותב למה שכתבתן לי שם .. עליתי מאוד במשקל בחודשיים האלה , תחושת הלבד האין מטפלת והכאב של האין אמא פתרתי עם הרבה מתוק ...באסה הטיפול לא היה יציב דווקא בתקופה הזו , גם המטפלת להפרעות האכילה לא מצליחה לקבוע איתה בצורה מסודרת ... . הבנתי את החלק שלי בתוך הכאוס בטיפול וגם המטפלת הבינה את שלה ...אז אנחנו שוב במסלול אומרים שמעט מאוד אנשים עוברים את כל שלבי האבל עד ההשלמה ....מפחדת להשאר בשלבי ההכחשה והכעס ....כרגע אני שם ... אוהבת אותכם חיבוק לכל אביב

אהובה שאת ויקרה לי מאוד מבינה אותך מאוד אהובה הבדידות גורמת לנו להמשך למשהו מנחם ומתוקים מי כמוני יודעת כמה הם טעימים ומנחמים...אמת זו תקופת אבל לכולכם ולוקחת מחיר .. אהובה היי סבלנית גם התקופה הקשה הזו תעבור לאט לאט ... חיבוק מנחם חטולית