צעקה חרישית

הי, דיכאון, לצערי. וצער וזעם ואולי פחות גישה למילים. ואולי השמש שמאחורי העננים והקור תתגלה כדרכו של אביב וברכות לך מיכל, גם אם באיחור תחושה של הרמת ידיים ואולי זו התקווה סוריקטה

יקרה סוריקטה , כל כך שמחה שבאת הזמנתי אותך בליבי הבנתי שאין לך מילים וטוב שמצאת זעם כעס חוסר מילים ובכל זאת מצאת להם מילים עם סיום למחשבה על תקווה זה טוב שאת פורקת את מטעני הכעס מהגוף ומהנפש מגיע לך ובהחלט נאחוז תקווה מאמינה בך , בטוחה שאת יכולה אביב

פתחתי הבוקר את הפורום..(שינוי גם אצלי מההגעה לכאן) בכל מקרה סוריקטה יקרה, תני מקום לרגש....טוב שכתבת. מקווה שכבר יותר טוב. מן הסתם שבוע הבא תראי את ההודעה. תודה על הברכות❤