דריכות.......................................

הי אודי, הסיוט הזה אמיתי והכל נשבר. כל הפחדים הכי קמאיים כל תרחישי האימה ומחשבות הרדיפה כל תחושת חוסר הבטחון בעולם באדם הכל נכון. יצר האדם רע כל כך גם שאומרים תראי איך כולם עוזרים ומאוחדים אבל השורש הרע הזה היצר הבלתי מרוסן שאינו יודע גבול... וכאן אולי לא אדם סוג של מפלצת הברבריות הזו שלצערי ידעתי פעם גם על בשרי הכל התנפץ לא יודעת אם השבר הזה בר תיקון. אתה יודע, מרגיש אפילו לא נעים להגיד כאילו מה אני הרי בסדר וכולם במצב של אבל ודאגה עמוקה. אני משתפת לא מתלוננת. אני מנסה להבין האם ההשפעה של אירוע קשה כל כך על מי שכבר סובלים מפוסט טראומה מורכבת יכולה להיות בלתי הפיכה, האם שבר האמון יכול להשאר שבר שלא ניתן לאחות גם בטיפול מיטיב? מה דעתך אודי? ומה על הצורך לשמןע ולראות ולא להפנות מבט כאילו להאמין שזה באמת קורה? והמראות, לפעמים מרגיש כאילו אני מסתכלת במראה. אודי תודה שאתה כאן ותשמור על עצמך. תודה שירה