ימים קשים וטילים מעופפים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היום ואתמול הטילים חגגו מעלינו הבומים הלכו ונעשו יותר ויתר חזקים לא רחוק מהבנין שבו אני גרה נפל טיל הוא לא התפוצץ מיד רק כעבור כמה דקות הפיצוץ הזה לקח אותי עם הפחדים שלי כשהייתי ילדה קטנה והמטוסים שעברו מעלינו ואחר כך אזעקות חזרה לאותם ימים גם אז היתה מלחמה הפחד הזה כן הפחד הזה חוזר אלי כל פעם מחדש ומחליש אותי שוב ושוב למזלנו הטוב לא נפגענו ועוד טילים הזעיקו אותנו שוב ושוב לרוץ לחדר המדרגות אין אצלנו ממד אני גרה בקומה שניה והדיירים מקומה 1 עולים אלינו כל אזעקה עם תינוק בן יומו גם מקומה מעלינו יורדים אלינו כשמתחילה האזעקה אני מפסיקה לנשום הפחד משתק אותי ועובר עוד כמה שעות עם עוד כדור הרגעה לצאת מהחרדה אחד הדברים שמאחדים את השכנים שלי כיום ...לדבר על החטופים והנרצחים מה שכנראה מסיח את הדעת מהרעש האיום של הבומים שנשמעים כאלו הם בתוך הבית שלי אין לי עם מי לדבר על הפחדים והחרדות שלי כולם עסוקים עם.... אמי היתה אצלי בסופש וחזרה הביתה מעדיפה את המרחב שלה כולנו כנראה באותה קלחת עם הפחדים והחרדות כל אחת עם מה שהיא מתמודדת תודה למי שקראה מקווה ללילה שקט ורגוע אם ביום אין שקט חטולית
כן..ימים קשים. שולחת חיבוק מחזק. גם לנו אין ממ"ד, עומדת במרכז הבית לא בא לי לרדת למקלט...אצלינו יש אזעקות אבל לא נוראיות נראה לי, אצל הוריי ואחותי כן..יש הרבה. בהחלט מלחיץ אבל מתגוננים כמה שאפשר. שמרי על עצמך כמה שניתן.
הי חטולית, אפשר לדבר על הפחד, גם כאן. זה טבעי לפחד, והייתי מחלק ל-2 את ההתמודדות עם הפחד הזה: לעשות מה שניתן כדי להגן על בטחוננו (ונשמע שאת עושה) להרגיע כמה שניתן את המערכת הנפשית כשנמצאים באזור יחסית מוגן (תרגילי נשימה או מיינפולנס, למשל). אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
