תוצאות חיפוש עבור רגשות-אשם

הי לכולם .. אודי שמחה שחזרת מקווה שנהנית ..אישית החופש כאן הפעם עשה לי ממש טוב . מהמרחק יכולתי יותר לראות מעבר לכאב. להבין יותר את כל הצדדים של כולן . מבחינתי זה עניין של כבוד הדדי . אנחנו קבוצה וקבוצה מורכבת לא פשוטה כואבת מלאה בבאגים ושיחזורים. כשכל טריגר יכול להפעיל טריגר אצל אחרת . אני חושבת שמכוון ואנחנו שונות הפגיעה שונה החוזקות של כל אחת מאיתנו שונות ...גם הטיפול בנו שונה. כך שמה שנכון למטופל אחד לא בהכרח נכון למטופל השני .יתרה מכך לעיתים אנחנו פשוט עדין לא שם ...זה לא אומר שאם אנחנו מתנגדים למילים של האחד זה מבטל אותם,זה אומר שזה לא נכון לנו באותו הזמן . עכשיו בקשר אלי למקום כאן ולפיצוץ הזה שהשאיר אותי מפורקת. ניסיתי להסביר את עצמי רק שהייתי במקום מעורבב עם שיחזור מה שהביא למצב קרבני (תוקפני או נמחק ) עכשיו במרחק אני אנסה להסביר ...מה שחשתי כאן לאורך כל הזמן הזה ,זה חוסר כבוד לכאב שלי.. גם אני אשמה נתתי לזה יד והייתי שותפה למילים "מקיאה "וכאלה ... אז לא אני לא בגלישה פסיכוטית אני לא כותבת תחת חומרים ממממכרים ואני בטח לא בשגעון . אני כותבת את הכאב הרב שיש בתוכי. הכאב שעולה, בגלל היותו ממודר ממני עולה בצורה מאוד גולמית .יחד עם זאת בגלל היותו באינטרנט יש בו מבחינתי יתרון כי יש כן בלימה ומעצור מהסיכוי שיזהו אותי ..וכך יוצא שזה רק טיפה מהכאב ואני מסוגלת להתחבר אליו ולהביא אותו לטיפול לעבודה משותפת . כשהיה הפיצוץ ההוא שירה שאלת מה הצורך של כל אחד מהפורום זה הצורך שלי .. האמת וזה ישמע לכן אולי מוזר לא אמיתי אבל אני גם לא מצפה לתגובות כבר מזמן שלא ....הצורך הוא פשוט להניח את זה ואז כשאני קוראת את זה אני יכולה להתחבר לזה . אז למה לא לעצמי כי יש צורך בזר השלישי שמחבר בניינו יש לי צורך בעד הזה שיראה ...ובאינטרנט גם כשאין תגובה יש עד ...בנוסף המקום זמין תמיד ואני יכולה לכתוב בשעות שלכל גורם תמיכה אחר אני לא אכתוב ועכשיו לקונפליקט הכואב ....קראתי, ראיתי מה הכתיבה שלי גורמת לאחר ,צר לי על כך באמת ואני גם הכי מבינה בעולם . נראה לי וזה בגדר רעיון אשמח להקשיב להיבטים /רעיונות אחרים . כדי שאני לא אמחוק את עצמי (כן יש לי מקומות אחרים לכתוב בהם אבל זה מוחק אותי מכאן ) וגם לא אכאיב לשני. אני מוכנה לקחת באחריותי לסמן את ההודעות האלו שניכתבות מתוך הצפה ריגשית בטריגר ... גם על השני מוטלת האחריות אם לקרוא הודעה כזו או לא ... אנחנו אנשים מבוגרים ויש לנו גם את האחריות לשמור על עצמיינו . אני יודעת שזה לא אידאלי אבל זה נראה לי אמצע הוגן ושומר ומכבד אותי ואת השני .. סוריקטה את מכולם חשובה לי דעתך ...אבין גם אם לא תגיבי . תודה אודי על המקום הזה שמאפשר כל כך הרבה צמיחה ותהליכים

שלום רב לד"ר ליכטנשטיין. אני סובל מתסמונת המעי הרגיש, והדבר שבגללו אני מאובחן כך זה בגלל כאבי בטן חזקים במשך כל היום, ללא הפסקה, שפוגעים לי בתפקוד באופן מוחלט. הכאבים שלי מתחלקים לשניים- חלק מהיום כאבי בטן חזקים וחלק מהיום כאבי בטן חזקים מאוד. אני לוקח זיפרקסה כבר שבועיים כדי לראות אם התרופה הזאת תעזור בהפחתה של הכאבים. בחלק הזה של היום שבו כאבי בטן הם חזקים מאוד, זה מלווה בהרבה גזים עם ריח מאוד לא טוב, וכשגז משתחרר (סליחה על התיאורים) יש הקלה רגעית הכאב, ואז שוב הכאב חוזר להיות כאב חזק. ואז שוב לאחר כמה דקות שוב גז משתחרר, ואז שוב הקלה רגעית וחוזר חלילה. אני מרגיש שבחלק הזה של היום שבו כאבי הבטן הם חזקים מאוד, זה בגלל הגזים הכלואים במעיים שגורמים לכאבים החזקים האלה. כל המאכלים שגורמים לגזים הורדתי מהתפריט, ואני בכלל לא צורך אותם. עשיתי כבר אולטראסאונד בטן גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה וכל הבדיקות שעושים על מנת לאבחן שמדובר במעי רגיש. ואני כלל לא צורך מאכלי חלב. מה אפשר לעשות בנוגע למצב הזה? למה הגזים האלו נשארים כלואים במעי ולא יוצאים כולם כמו שצריך? האם יש בדיקות נוספות לאבחנה? או תרופות שיכולות לשחרר את הגזים כמו שצריך להיות וכמו אצל אדם בריא ללא מעי רגיש, או תרופות שיפחיתו את כמות הגזים? תודה רבה רבה, וחג שמח

לא הייתי אצלך. למה בשום במקום בעברית לא מדברים על תופעות ארוכות טווח של כריתת רחם בעיקר צניחות אפשריות (נרתיק כיפה, אחורי, קדמי, צניחת שלפוחית, צניחת מעי, קריעה של כיפת הנרתיק) ?!!!!!! למה! למה להרוס לנשים חיים!!! אפילו כלבה לא הייתי מעקרת אם הייתי יודעת כל מה שאני יודעת עכשיו, לא רק את עצמי. באף אתר בעברית לא מדברים על זה, רופאים לא מדברים. יש 3 רמות תמיכה ברצפת אגן לאחר כריתת רחם, מה נשאר? רמה 1 (אוטרוסקרל) אולי תופרים אז נותן פחות מחצי ממה שהיה, רמה 2 ו-3 חתוך ובחלקו כביכול תפור. מה הוא כבר יכול להחזיק. איך אחרי כל זה אני יכולה לחזור לחיים נורמליים, איך? ספורטאים בסיכון מוגבר לקריעת כיפת נרתיק ולצניחה.

יום הזכרון לשואה.. ועוד. אך לא כותבת לך שאלה או בקשה או על מה שעובר עליי כרגע...נכנסתי וקראתי ו.... רק בקשה אחת לי אלייך שתקרא טוב טוב את מה שמנדיי כתבה למטה בשרשור בקשר למה שהיא מצפה בפורום. ושתתייחס לזה. לי זה נשמע קצת...תתיחס בבקשה למרות שזה למטה. טוב? שאלת למה אשמה...אז תקרא מה היא מצפה מהפורום. וזהו..

בנות יקרות ואודי, הלכתי עם הסערה שהיתה כאן כל הימים האלה, שבתי וקראתי את ההודעות, הלכתי אפילו לפורום שבו לקחו חלק כמה מכן ולא היה לי מושג על קיומו. בסופו של דבר הכל קשור בבדידות, ביד נואשת של טובע שמבקש הצלה, בצורך בסיסי להראות, להיות, בצורך לעוד מקום שאולי אפשר להאחז בו. חיכיתי להודעות שתעלנה אחרי החג והן עלו. הודעות ארוכות וקשות ונוקבות. בשורה התחתונה התחושה היא שהמקום הזה לא ישוב להיות כשהיה או לא ישוב בכלל. קשה לי להמנע מתחושת האשמה על פתיחת הסכר שדרכו יצאו כל כך הרבה כעסים וכאבים וקשה לי שהכל יעמוד ויקפא מבלי שיוכל להפתר. לא הייתי מאוד פעילה כאן, ורב הזמן הרגשתי שאתה אודי לא מצליח לענות על הצורך שלי, וכשהזמנת אותי לענות או להרהר ועניתי, לא היה לזה המשך. וכן, יש את מגבלות העולם הוירטואלי כמו שיש את מגבלות הטיפול, ותקשורת אינטנסיבית כמו שאני צריכה לא יכולה להתקיים באף אחד מהמקומות האלה. בור החסכים המאוד ראשוניים האלה לא יוכל להתמלא. אביב יקרה, מצטערת שהרגשת שאני מאשימה אותך, לא זו היתה הכוונה. גם לא הבנתי אם את צינית באמירה "תודה שעזרת לי" או לא... על דומיננטיות ודינמיקה כבר דיברנו, ואין כל רע בכך שמישהו יודע לקחת מקום, גם אני הייתי רוצה לדעת לקחת יותר מקום. אין ספק שהשקעת מאמצים רבים גם בדברים שהבאת מעצמך וגם בדרך בה התמדת להגיב לאחרות. אבל זה גם טבעי שנוכחות דומיננטית תעורר קנאה ושתהיה מלחמה על המקום. אני דווקא רואה את מה שקרה כמשהו שיכול לחזק את הקבוצה בפורום ומרגישה שהייתי מוכנה להתאמץ יותר, לתת מקום לאחרות וגם לעצמי, בדיוק כמו שכתבת לי אביב. אבל, אני מניחה ששתיכן, אביב וסוריקטה, שהייתן מאוד דומיננטיות כאן, החלטתן לפרוש, ויכול להיות שהקבוצה כולה תתפרק. התקופה האחרונה מאז שהמטפל שלי נסע סוערת מאוד. את הקושי אני ממירה בעשייה אינטנסיבית ורובוטית במיוחד וערוץ הכאב היחידי הוא הפגיעה העצמית והפרעת האכילה הלא מטופלת (אנורקסיה) שמחריפה. זה מה שמניע את הימים, ספירת קלוריות כדי שלא אספור דקות לסוף היום, צום, כדי שאראה כמה אני חזקה והקאות כדי להתנקות. בלילה אני בעיקר מקווה שלא יגיע מחר והכי שלא אתעורר יותר. גם אני שומעת קולות ויש בתוכי עצמיים מרובים אבל קשה לי מאוד עם דיבור בלשון רבים. אולי כלום ממה שכתבתי לא קשור. ככה אני רואה את פני הדברים. ככה אני מרגישה. ככה אני כועסת. שלכם, שירה

הילדות שלי ארחה 4 שנים בלבד כשגרתי רק עם אמי מתחת לבית של אחותה שם גדלתי וגידלתי גם את בני הדודים שלי שלושה מתוך ה 4 שנולדו עם הזמן כשאמי התחתנה עם בעלה השני החיים הפכו בלתי נסבלים הוא היה אחד הפוגעים שלי במשך שנים עד שזרק את הטלויזיה מהמרפסת 4 קומות למטה והעיף עלי מאפרת זכוכית שפגעה בקיר לידי.. אמי החליטה לשלוח אותי לגור עם אבי ושלחה אותי בלילה לבית אבי הביולוגי שם גרתי גם מעט זמן הוא ניסה ללמד אותי אייך מנקים קוקרבן של עוף כך מכרו פעם את העופות שלמים לא כמו היום כל חלק בנפרד אלה שהלימוד שלו היה יותר מיני מאשר כמו שצריך לא אהבתי את הגישה הזו שהגעילה אותי וחיפשתי מה לעשות לא רציתי לחזור הביתה אל החורג הזה שכל הזמן שלח ידיים אלי כאלו שאני אשתו ואז אבי שלח אותי ללמוד הנהלת חשבונות אצל הבת דודה שלי כן זו היא .. בעלה היה קסם של בנאדם הכי בנאדם בעולם שהסכים שאלמד אצלם ניהול חשבונות גם כך הייתי בתקופת חופש הגדול ובת דודתי שנכנסה כבר לתמונה שאבי ביקש ממנה שתלמד אותי מקצוע שלא אצא אישה זולה..והיא חיבקה אותי ואימצא אותי כדי ללמד אותי את המקצוע באמת שהיתה מלאת סבלנות אך אני לא הייתי כך הראש שלי היה בדאגה לאמא שלי שנשארה שם לבד עם הבעל שלה ודאגתי לה כמו כל החיים . על זה שבת דודה שלי אימצא אותי בחום אני זוכרת לה חסד נעורים על זה שניסה ללמד אותי מקצוע גם ! כמובן שבמצבי המעורער שהיה לא נכנס לי כלום לראש אך נוצר קשר ראשוני מזה שנים שהפכנו למשפחה בחזרה... ושוב חזרתי לבית אמי אחרי שבעלה הבטיח שזה לא יקרה שוב לעולם ..אמת זה לא חזר אך מעשיו הנילוזים לא פסקו אפילו ניסה ללמד אותי לשתות משקאות חריפים כדי שאם אצא עם חבר שלא אשתכר אך בדרך הזו הוא גם היה גורם לי להשתכר ולשלוח ידיים ופה ומה לא? חזרתי ללימודים ונסיתי לשכוח דברים איומים שקרו בפרק זמן קצר כל כך אך ממש לא קרה כך נוצרו צלקות כואבות עד היום לימים היינו נפגשות בת דודתי ואני בארועים משפחתיים וזהו בנתים עם הזמן בעלה של בת דודתי חלה ומצבו התדרדר מניוון שרירים מחלה גנטית משפחתית והוא נפטר ואז שוב נקשרו היחסים שלנו פעם נוספת הפעם דרך המייל עם הזמן זה הפך לווצאפ וכל טעות שעשיתי ישר הפנתה אלי רגשות אשמה שלא הייתי בסדר וזה גרם לה לעוגמת נפש אפילו לא ידעתי שנתתי לה נשק נגדי ... כך נמשכו החיים על גבי הווצאפ כשהיא כל הזמן מלאת ציפיות ממני להגשים לה את מה שציפתה ממני ואני בכלל לא הבנתי מהיכן יצא הכל ולמה... בוקר אחד זה עלה לי לראש שהיא מתנהגת אלי כמו שאימי סוחטת אותי ריגשית עם בסיס קבוע (אימי) ועוד מתפנקת לי למעשה עד היום זה כך לא צפיתי לזה גם מבת דודתי ולכן הפגיעה ממנה מכאיבה לי עוד יגיע היום שבו אחזיר לה על הפגיעות שלה ..אני לא טיפוס של נקמות הכל ממני והלאה אך את הצפדע הזו היא עוד תבלע 🐸 באמת שכן סליחה על האורך ואם בלבלתי לכם במוח כי לכם יש גם כזה שחושב כל הזמן ואני עדיין באותו מקום איתה מפני שאינה יכולה להניח לי ולו ליום אחד בלי עקיצות בסוףּףףף זה יגיע תודה לכל מי שקראה אשמח לתגובות מה שבא לכן כתבו בכנות חטולית שעדיין לא נרגעת כמעט 3 לפנות בוקר ותסלחו לי שלא עניתי עדיין על כל מה שכתבתן אודי יקר אשמח לשמוע גם את דעתך בענין ליליה/לפנות בוקר הלוואי שאוכל לישון הלילה . חטולית

שלום פרופסור, אני מתקרב לגיל 40, הרבה שנים ניסיתי להילחם בנטייתי המינית ולהדחיק אותה. לצערי אני פסיבי בסקס, לחדור לגבר ממש לא עושה לי את זה. כמעט תמיד אחרי סקס אני מרגיש אשמה ובושה גדולה. השאלה שלי, האם תפקידים בסקס ניתנים לשינוי על ידי טיפול? איך מתגברים על הבושה? איזה טיפול אתה ממליץ

הייתי בהריון לפני מספר שנים והדיכאון היה כל כך קשה שהכדורים לא עזרו עד שאושפזתי במחלקה סגורה. עד כמה דבר זה משפיע על העובר שכל ההריון הייתי בדיכאון קשה. היום ברוך השם אני בסדר אבל מודאגת מוטרדת אם השפיע על העובר

..... .... אני קצת נשארת בלי מילים... סוריקטה... אני כל כך שמחה שאת פה..אמרתי לך כבר, בכל מצב צבירה... כאב לי שאת בכאב בעוצמה כל כך חזקה.. .. גם הרגשתי פתאום אשמה .. אשמה עלמה שכתבתי בהקשר להסתכלות המערכתית.. הרגשתי גם ששירה..גם את כאילו מאשימה אותי על 'מילים מקצועיות'.. כן.. התחום הזה לא זר לי ..הרגשתי מספיק ביטחון וחופש להביא לפה.. אני קצת 'אוכלת את הלב על זה'.. יש בי קול שאומר לי :'מטומטמת אחת, למה היית צריכה לפתוח את הפה שלך בעניין ההסתכלות הזו.. 'חכמולוגית פסיכית שכמותך..' מצטערת.. אולי אני גם יותר רגישה ? חשופית ?? אמא צביה טסה מחר לחו"ל לשבועיים... תמיד זה בלתי נסבל עבורי..תמיד זה סיוט נוראי עבורי ..לפעמים עוד יותר מסיוט נוראי... חשבתי אודי ..גם אמרתי לאמא צביה שיש לי אותך אודי.. כן..קראתי שגם אתה נוסע.. פתאום אני נזכרת שכשהייתי ילדה/נערה קראתי את הסדרה שכתבה גלילה רון פדר 'אל עצמי' (?) לא כל כך זוכרת איך קראו לסדרה.. ציון כהן..ילד אומנה.. ונזכרתי שמשהו היה בספור..לא זוכרת מה..העיפו את ציון כהן מהאומנה ? מהקיבוץ כילד חוץ? לא זוכרת..משהו שהוא ננטש וחזר לסבתא שלו..שאמרה לו 'לא צריך אף אחד..לא צריך את הטובות של אף אחד.. (לא זוכרת בדיוק) לא יודעת מה אני רוצה לומר לכולכם.. ???? אולי שלמעשה אין לי מילים... אולי אני רוצה לומר לכם שאני מרגישה כך : ############(((((((((((#######################(((((((((((((((((((((((######

אני תוהה..לא חושבת שמיצינו את הקבוצה..אבל אתה אומר שזה בסדר..טוב. בסדר. תסלחו לי כלם וגם אתה אודי שאהבת שיש המון סבך של עצים ותקשורת..זה טוב. נכון שנעזרים זה בזה...אך רוצה לומר שלי תמיד התאים טיפול יחידי ולא קבוצה. אני סקוקה למשהו אחר...להכלה ותקשורת של אחד על אחד. כי בחיי האמיתיים אין לי חברה קרובה שאפשג לסמוך...לצערי קרה משהו עם חברה ממש לא מזמן ועצוב לי על כך..לא אפרט ולא משנה. אבל בקבוצה תמיד הסתדרתי,הייתי חייבת להיות זו שזוכרים אותה.הפטפטנית שלכל דבר יש לה מה להגיד....כשיש קבוצה חדשה אני תמיד שם הראשונה לדבר במקום שהשאר מגששים ומחכים...אבל ברגע שמתחילות להווצר תתי קבוצות אני הולכת לאיבוד ולא מוצאת חברה קרובה..אולי גם מתרחקת..לא נותנת לחברות לקרות. חבל שכך. לא יודעת אם סה מורגש או יכול להיות מורגש בפורום שכזה...אבל רוצה לומר שפה קרה לי משהו אחר חדש. התקרבתי אל הבנות, רציתי להכיר יותר....ועכשיו כשהן הולכות עצוב לי על כך. אף פעם לא הרגשתי שייכת לקבוצה כמו פה...משהו אחר, מקרב יותר...למרות הוירטואלי. רציתי כן להתקרב...מוזר. אבל תרם לי להיות חלק מ...והנה החלק הזה מיצה את עצמו?? האם זה אומר שעליי לפנות את מקומי כי הקבוצה מתפרקת??? גם במבי הולכת עם סוריקטה וגם אביב הולכת...והשאר כבר מזמן הלכו....ולי אין שום כוונה ואף פעם לא הייתה לי בלתפוס חלק מהקבוצה. זה פשוט קרה....יאללה..האם עליי גם ללכת??? לא יודעת..מרגישה שרצית אודי קבוצה וקבלת. ואני? שלא רציתי קבוצה ממש בסופו של דבר הרווחתי גם אני. ועכשיו?? לאן הלאה?? לא יודעת..תוהה..שיהיה חג שמח. מקווה שאספיק לקרוא לפני החג. ואם לא יהיה בראשון.. תודה על מקום שאפשר לי התפתחות בקבוצה...תודה אודי.

אני נשואה כ 12 שנים. לאחר קריאה מעמיקה בעלי עונה על הגדרת פסיכופט. מניפולטיבי , בוגד סדרתי - יחסי שליטה והשפלה עם מספר נשים במקביל - ספרתי בזמן נתון 34, נצלן, ביטחון עצמי מופרז , רגוע , צ׳רמר על מנת להשיג את שלו. אינו מרגיש אשמה, ואם כן אז הוא לא מראה זאת. שקרן. בתחילת נישואינו היה אלים מילולית , מעט מאוד פיסית. מנותק והטיל את האשמה בגין כל ריב על התנהגותי - סברתי שהוא צודק כי אני אדם לא קל. היום, לאחר אין ספור פרידות ופיוס, שני ילדים, לאחר שהשלמתי עם כל זה הגיע עוד גילוי כאשר הילדה שלנו פתחה בטעות תיבת דוא״ל ממנה עלה כי יש לו מאהבת בעבודה, מספר מאהבות קבועות בשלושה ערים שונות וכמה בנות ״על הדרך״. בשל גלי עצב וכאב לב מן הפרטים הקשים שעלו במיילים ובעקבות אירועים שונים מולו חליתי בגופי ובנפשי. התעמתתי עמו והוא לא הניד עפעף. חרף המיילים הברורים המלמדים על כך שהאיש היה עסוק משך כל השנים בהם הינו נשואים באיתור ״כלבות״ ושפחות , ולמרות שחלק מהנשים שאותם אני מכירה היטב- הכחיש ברוגע. הבכי והכאב שלי לא הביאו לשום תגובה מעבר לאמירה כי הוא חי עמי ומנסה להצליח בבית ובקריירה שזו הצלחה של שנינו. מעבר לכך, אני התמוטטתי וכמובן הוא מתנהל כרגיל. הוא טען כי הפסיק את ״הפעילות״ . שוב זהו משבר רביעי על בסיס גילויים דומים אשר הביאו כמעט לגירושין פעמיים ולפיוס לאחר ששכנע אותי כי הוא משתנה בגלל הילדים. כעת , באיחור רב אני מבינה על מה נפלתי. השאלה שלי היא כזאת: א. האם אדם כזה הוא חסר תקנה? הוא מסרב להודות שיש בו משהו ״לא נורמטיבי״ ב. בתוכי ובגלל סיבות חברתיות איני יכולה בשלב הזה לפרק את המשפחה - האם יש השפעה לא מורגשת על הילדים? ( הוא מאוד נחמד איתם והם מתים עליו) ג. איך לשמור על שפיות עם אדם כזה? מה הפעולות / ההתנהגות שבה אני יכולה לנקוט על מנת שאוכל לשמור על עצמי מהשפעה שלו מקרה מרגיש כזה. תודה

שלום רב, אני בשבוע תשע וקצת. לפני מספר ימים אושפזתי עקב חשש לדיסטריה וקיבלתי אנטיביוטיקה פבריטין 4 פעמים ביום במשך יומיים וחצי (עד שהגיעו התוצאות). בסוף הסתבר שזה חיידק קמפילובקטר ג'י'ג'וני ונתנו לי מרשם לאנטיביוטיקה אזניל לשבוע. גם ככה הרגשתי אשמה שלקחתי אנטיביוטיקה בבית חולים ללא צורך, ואני לא חושבת שזה בריא בכלל. קראתי שאזניל לא מאוד מומלצת בהריון. רופאת הנשים שלי אמרה שזה לשיקולי ואני יכולה שלא לקחת אזניל. אני כבר מרגישה יחסית בסדר, קצת כמו וירוס, חלשה, אבל הרבה יותר טוב. מעדיפה לא להכניס עוד אנטיביוטיקה לגוף אבל אם צריך אני אקח. אשמח להמלצה. תודה מראש!

שלום . אני אמא לתינוק בן 9 חודשים , תינוק רגוע יחסית עם סדר יום קבוע בד"כ הולך לישון מוקדם בערב ויושן בד"כ לילה שלם 12-11 שעות ברצף , לא בכיין מאוד חייכן ופעיל. בקיצור לכאורה חלום של כל אמא. אך לעתים (קרה בסה"כ כמה פעמים) שאני יוצאת מדעתי ומתחילה לצעוק אליו. למשל הוא לא רוצה לישון במיטה שלו ורוצה לישון רק איתי עד שבעצם קרה שנפל מהמיטה והחלטתי להתעקש על כך להרדים אותו במיטה שלו הדבר נגמר בכך שהוא היה מתעורר כל 15 דקות ונעמד על 4 ושוב הכל מהתחלה עד 3 לפנות בוקר. שכבר אין כוחות וסבלנות. והרמתי אליו כל על כך שהוא לא ישן לבסוף לקחתי אותו למיטה שלי והוא נרדם על הצד בחיבוק. כנ"ל גם כאשר רוצה לישון ולא נרדם,יצאה שכמה פעמים צעקתי אליו( אפשרות לרעב , רטוב וכו נבדקו). אחרי שאני צועקת אליו אני מרגישה רגשות אשם מאוד חזקים ולא מפסיקה לבכות. אני מאוד אוהבת אותו והוא ילד ראשון. גם אני בדרכך כלל מאוד רגוע . אך לאחרונה נהיה לי קשה קשה לשלוט . גם המגע בזמן הזה לתינוק אני מניחה שגס יותר מאשר בדרך כלל . אני מבינה הכל אך ברגעים של ייאוש לא יכולה לשלוט בכעס. מה עושים? תודה

שלום, באוגוסט בתי בת ה- 9 עשתה חורים באוזניים עם עגילים בציפוי זהב. מרחנו משחה אנטיביוטית סינטומיצין לפי ההוראות ואחרי חודש היא הורידה והחלה להחליף עגילים שונים, אך היא מאוד רגישה באוזניים (לא ברור לי אם זה מרוב פחד או רגישות אמיתית). לפני כחודשיים שמתי לב שיש לה מן גושים בתנוכים, ליד החורים. מקדימה לא רואים כלום אך מאחור יש אדמומיות באזור הגוש שהוא ממש ליד החור. מוכרת בדוכן עגילים אחר אמרה שזה מעיד על דלקת והציעה להוריד את העגילים הנוכחיים, למרוח שוב משחה ולאחר שיתרפא לעשות שוב חורים והפעם עם עגילי זהב. אני לא מתלהבת למרוח סינטומיצין וגם קצת מודאגת מהגושים. האם יש לכם המלצה או פתרון? תודה, איריס

נילי שלום בני בן 10 חודשים לפני שלושה כוויות נכווה מתה חם באיזור הסנטר צוואר לחי שמאח בית החזה והבטן 23%. רוב הכוויות מוגדרות דרגה 2 שטחית מלבט איזור בית החזה מעל פטמה ומתחת לסנטר שם דרגה 2 עמוקה . אושפזנו שבועים לאחר מכן שוחררנו בטיפול בתריאולון בבית כאשר היה איזור אחד פתוח בלבד בגודל 1 ס"מ בבית החזה. היום נאמר לנו לעבור לחבישת לחץ ועיסויים . עד שהחבישה תהיה מוכנה ברצוננו לדעת על הטיפול הממולץ למיזעור הנזק האם עדיף שמן או קרם ועל איזה בסיס? יש לציין כי אנו ממוצא עיראקי ותימני האם כול האיזור השטחי ישא פיגמנט? שכן קשה לחיות עם העובדה שבני ישא צלקות בגלל חוסר אחראיות של אמו. אודה לך על מתן מענה יום מקסים

שלום, האם מישהו חווה חרדות, מחשבות שווא, דיכאון, או תחושות בלבול לאחר זריקת דיפרוספן? קיבלתי את הזריקה לפני חודש, כמה ימים לאחר מכן חוויתי חרדות, תחושות אשמה וכו.. לאחר מכן חזרתי לעצמי. ועכשיו לאחר חודש, זה חזר. מרגישה חרדה, מחשבות לא רציונאליות, תחושות אשם…

איזה יום אחד ישנתי אצל דודה שלי חזרתי מי אירוע והייתי מסטול והקאתי דודה שלי בת 38 ואני בן ב28 אז היא קילחה אותי במיקלחת אצלה ועמד לי כי הייתי ערום היא הביא לי ביד אם זה בסדר?

שלום ד״ר, תינוקת בת 9 ח׳ לאחרונה שהיא רוצה יחס או שפשוט לא מביאים לה מה שהיא רוצה וכו׳ היא מראה סימני עצבנות ממש סוגרת את 2 כפות ידיה ולוחצת עליהם וכולה אדומה בפנים כולל קול ״ עהה ״ גרוני האם לדאוג? מתפתחת יפה לגילה אבל לא יושבת דבר נוסף, החודש הזה יצא לי לישון עם הנייד מתחת לכרית או שלא אבל במיטה התינוקת ישנה במרחק של חצי מטר מהנייד שוב, אני ממש נזהרת ובכל זאת קרה שנרדמתי מעייפות יתרה ממש אני ממש מודאגת, לא מצליחה לישון ובכלל יש לי אשמה נוראית שמה חלילה גרמתי לנזק בהתפתחות שלה וחלילה ליותר מזה אמא שלי מחלימה מהמחלה אני בתסכול נוראי מהפעים האלו שנרדמתי עם הפלא 😢

מיכלי מאמי האם אין אפשרות לקבל את הכדורים דרך קופת חולים? מי שרשם לך את המרשם יכול להפוך אותו לפחות ל=3 חודשים עד שתטרכי שוב לחדש את המרשם אין לך במה להתבייש בכלל כל המדינה בימינו כיום על כדורים בלי זה אנשים היו מתפחלצים ממתח וחרדה שמחה שיש לך שוב פגישה דברי עם המטפלת על הענין בטוח יש לה גם עיצה טובה עבורך ובנתיים נסי להרגע זו המטרה של הכדורים ______________________ היי ברבורית מצער מאוד שבחוצפה כזו ניצלו את טוב ליבך הגדול והרחב עוד עשית ים של קניות ובסוף .. יש אנשים שאת פשוט מכירה היטב וחבל לי נורא ששוב נפלת קורבן לאותה אחת שרק יודעת לנצל ...מקווה שהממשך החג עבר טוב יותר ____________________ היי אודי והיי כולן למעשה בזה רציתי לפתוח אך כאב לי מאוד על שתי נשים נפלאות שכך סובלות אני לא בטוחה שהבנתי נכון את התשובה שלך אנשים קרובים אלי באופן הכי קרוב אמרו לי את הדברים האלה אחד מהם זה הבן שלי בהשראת בעלי והשניה היא בת דודה שלי קרובה אלי מאוד אך היא תמיד מוצאת מה לומר היא כבר עברה מזמן את גיל 70 וכנראה מרשה לעצמה לומר לי כל פעם מחדש את חסרת בינה כלומר טיפשה ומטופשת וכל זה למה ? רק מפני שאני לא מסכימה עם דעתה וגם בגלל שאני דתיה היא נגד דתיים וכל פעם נכנסת בי בגלל הדתיים למה אני חייבת להסכים איתה על דעתה בגלל שאני דתיה אני חיה לפי הלכות לא לפי מה שנוח לה אז אני חסרת בינה ןחסרת כוח להתנגד למה אני צריכה להתנגד כי ככה נוח לה ?? טוב זה כבר התארך מעל ומעבר ולא כתבתי אפילו מחצית ממה שרציתי אך עייפתי המון תודה לכל מי שקראה ולכם מי שרוצה להגיב כבר נמאס לי ממנה אך לא יכולה כך סתם לנתק קשר איתה חטולית עייפה כל כך

שבוע 17. הריון שני. כל פעולה שאני עושה, אני מנתחת בלי הפסקה האם יתכן ופגעתי בעובר, כל יום חרדות חדשות. בעיקר פחדים שפגעתי במוח העובר. אני מודעת לכך שזה נובע משום שבני בן ה6 אובחן עם אפילפסיה, לא מגורם גנטי. אני מפחדת שכל תנועה שאני עושה פוגעת במוח העובר. האם מכות קטנות, נסיעה בדרך לא סלולה, הפעלץ לחץ על הבטן בטעות כי באתי להתרומם כששכבתי על הבטן, יש עוד מיליון, יכולים לגרום לנזק?

הייתי בטיפול והתוכן התחלף בתוכן טורדני אחר לצערי אם אפשרי לקבל טיפ ממך זה יחסית נושא חדש ואני מרגישה שהכנסתי את עצמי למלכודת ולהחמרה אני לא דתייה אבל ישלי בן זוג כבר כמה שנים נדלקתי על גבר שהוא נשוי ורב אמר לי להפחית כמה שיותר מחשבות מיניות עליו אז כל פעם שהייתי חושבת עליו הייתי מרגישה אשמה כי ישלי חבר כמובן שאני לא עושה איתו כלום אבל הייתי שואלת את הרב כל הזמן בטלפון שאם הייתי חושבת עליו יקרה לי ככה וככה שאם מישהו אמר משהו יקרה ככה וככה מחשבות מאוד קשות נגיד אז כל פעם הייתי מדברת גם בתוך הראש ומרגיעה את המחשבה בהתחלה השיחות טלפון הרגיעו אותי אבל עכשיו אני מרגישה שאני משתגעת אנחנו רוקדים ביחד לפעמים לכיף ואני דלוקה עליו ומנסה להרשים אותו בן זוג שלי מקבל את זה ואני מרגישה שאני עושה משהו לא בסדר מבחינת דת אז הייתי מתקשרת לרב ושואלת אותו והייתי שואלת אותו אם יקרה לי ככה וככה ועכשיו אני מרגישה שאני מפחדת לרקוד ושאני לא בסדר ומאשימה את עצמי ומלקהה את עצמי ושאם הרב אמר לי שלא יקרה כלום אז אסור לו להגיד את זה כי אני עושה משהו לא בסדר ושיקרה לו ככה וככה והמחשבות קשות לי ולא נעימות לי ואני מתביישת בהן ואני אוהבת את הרב ולא רוצה לחשוב עליו ככה .. אני ממש מייסרת את עצמי ומשתגעת הריקוד גורם לי לשמחה וכל הדברים האלה ואני מרגישה שאני סוגרת את עצמי וזה נהיה קשה לי כי אמרו לי להשתדל מה אפשרי לעשות? אני בחרדות בבלבולים ןאני רוצה להתקשר לרב לספר לו על המחשבות שחשבתי עליו זה לא נעים... ואני לא מרגישה משוחררת ובשמחה כמו שהייתי מפחדת לרקוד מפחדת לצחוק מפחדת לחשוב..

כפי שאמרת לי ד"ר עשיתי עכשיו סיטי ופריאפקלי לכתר נתמצת את שרשרת הדברים התחיל לפני שבועיים כאב בשן 35 עם הכתר רופא עזרה ראשונה חשב ללא צילום שהשן בינה אשמה הביא לי אוגמנטין לשבוע הכאב בתר המשיך בשני השבוע עשה לי רופא יותר טוב סתימהעמוקה מאד בשן 36 שאתה הזהרת אותי כבר לפהי שנה שהסתימה בעייתית ואוגרת מזון מלמטה.... לא הקשבתי מעצלות.... אז עכשיו השן בינה מחכה לעקירה כשהסיטי יגיע בשני הבא. אבל לכאורה הכאב לא ממנה. שן 36 עם סתימה עמוקה חדשה . מה קורה לשן 35 מתחת לכתר זה השאלה כרגע עדיין כןאב לי קצת. רגישות לקור כמובן, לחום לא למתוק לא לעיסה רגילה כמעט ולא לפעמים יש כאב עמום לכמה דרות יש לי גם אפטה על הלחי שנוצר לי מהצבת או כלי אחר שהרופא שם לי שם בטיפול הארוך השבוע האפטה די גדולה ותמיד שיש לי אפטות כל איזור הפה רגיש אצלי מאד תודה דר מצוב צילום אפריקאלי מהיום לשיניים 35 עד 38 תבשר לי דברים טובים בבקשה ;) https://ibb.co/sQzHcyy שבת שלום!! ותודה אין מילים!!

הי שרון, אני מאובחנת עם אוסידי מגיל צעיר. אני קוראת בפורום ועל אוסידי בכלל שקיימות מחשבות טורדניות ודחפים, מעין טקסים כדי להימנע מדבר מה. מה קורה אם הדחף הוא הפוך? כלומר, באה מחשבה מינית על ילד למשל שמגעילה ומפחידה, אבל את מחזיקה את הילד והדחף הוא לקרב אותו אליך, אז את עושה את הפעולה של לקרב. הדחפים האלה גם חלק מאוסידי ? לא מוצאת את זה כתוב באף מקום וזה מטריד.

אשמח לעצתכם.. הרופאה אמרה שהממוצע לתוחלת חייו של בעלי כשנה וחצי( שאל והתעקש לדעת), קשה לי לחשוב על כך ואין בבדיקות מוטציה מיוחדת כך שהטיפול הוא ״רגיל״ עבר הקרנות כימו ועכשיו אימותרפיה. בנוסף הוא די סיעודי רוצה לדבר איתו יותר בפתיחות וישר נחנקת מדמעות. מה לעשות?