תוצאות חיפוש עבור הפרעה-טורדנית-כפייתית

שלום רב הנני בן 62 סובל מחרדות ואו סי די מזה שנים רבות, מטופל ברסיטל במינון של 40 מג במשך חודש וחצי ישנה הטבה בחרדות אך תופעות הלוואי אינן חולפות תחושת ריחוף וכאבי ראש חזקים טבלתי נסבלים גם עם נטילת משככי כאבים,האם ניתן לרדת במינון של 20 מג מפאת גילי??אודה לתשובתך! בכבוד רב

אשתי חולת ניקיון ומסרבת לקבל טיפול אני נשוי (37) ואב לשני בנים בני שנתיים וחצי שנה אישתי חולת ניקיון פרפקציוניסטית וזה גורם להרבה מאוד ריבים שרובם אם לא כולם קשורים בסדר וניקיון. כמה נתונים / מקרים כדי להמחיש את הסיטואציה אשתי לא אוהבת פירות ולכן אף פרי לא נכנס אלינו לבית אסור לתת לבנים פירות. מנקה את הבית בערך 10 פעמים ביום עם דייסון. ברכב החדש שלה יש שקיות זבל שחורות באזור הרגליים כדי שהשטיח לא יתלכלך יש הרבה איסורים בבית איפה מותר לאכול ומה. אחרי כל כניסה שלי לשירותים היא מייד רצה לנקות. תמיד היא תתקלח אחרי כדי לא לנקות את המקלחת פעמיים לאחר הרחצה כך שאם היא עייפה כבר ב9 בערב היא מתחילה להגיד לי ללכת להתקלח במקום להיות עצמאית להתקלח ולישון אף פירור לא ישאר בכיור לפני השינה. קשה מאוד או שחור או לבן אין באמצע ואם לא מתאים לי אני יכול ללכת , וכך היא בעצם שולטת בכל הסובבים שלה ביד רמה . אני אדם מכיל אך גם לי יש גבול ולרוב אני מוותר על דברים כדי לא להיכנס לריב . בעבודה היא מנהלת משרד גדול שם היא פורחת, הפרפקציוניסטיות שלה באה לידי ביטוי סידור ארגון פגישות וכתיבת נהלים נוקשים לאנשים מתחתיה הכל מסודר פיקס. היא בטוחה שיש רק דרך אחת וזאת הדרך שלה היא מתגאה בזה שהיא נקיה ולא מבינה שהיא עברה מזמן את גבול הטעם הטוב, מבחינתה הסביבה בעייתית אני מנסה בכל הכוח לגרום לה לבוא איתי לטיפול מתוך הבנה שיוטב לה וגם לי אם תוריד הילוך/תשחרר מהטירוף הזה . זאת משימה בלתי אפשרית לארגן ולסדר הכל לפרטי פרטים ברמה כזאת כי לעולם זה לא יהיה מושלם מבחינתה גם ככה . יש לי הרגשה שרק אם אעשה צעד חריף ואצא מהבית לכמה ימים או אציב תנאי שזה או גרושים או טיפול היא תסכים וגם בזה אני לא בטוח . לשאלתי נניח לרגע שמדובר ב ocpd האם יש דרך לשכנע אותה ללכת לטיפול מבלי להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה וכאילו להיפרד שכולם ידעו ? נכון לעכשיו זאת נראית לי הדרך היחידה לגרום לה אולי להגיע לטיפול.

שלום , אני חייל והצלחתי להתגבר על המחשבות באופן עצמאי וגם על ידי שימוש בספר " להתגבר על מחשבות טורדניות " הפסיכיאטר בבסיס אומר שעדיף שאני אקח תרופות גם עכשיו האם זה רלוונטי ?

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישנו מרכיב אובססיבי בולט בתמונה , שמקבל ביטוי ברצון חוזר וטורדני לשנות את הטיפול ולפנות מחדש לכל מיני מקומות לצורך לשנות את הטיפול . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . יש לי מספר שאלות : 1- חוות דעת על הטיפול התרופתי שאני מקבל עכשיו ואיך הטיפול הזה עשוי להועיל לי ? 2- האם יש צורך להעלות את מינון הדירלין ל 40 מ"ג 2 פעמים ביום כי אני עדיין מרגיש אי שקט ? 3- מה המטרה של השילוב של ה Viepax XR 300 mg עם ה Cipralex 10 mg ואיך זה עשוי להועיל לי ? 4- האם ה Depalept Chrono אמור למנוע את התפרצויות הכעס\זעם וכמה זמן צריך כדי שתורגש השפעתו במלואה ? 5- האם אפשר לקחת Seroquel XR 800 mg (כל המנה) בבת אחת בערב ? 6- האם Modal 150 mg ביום יכול לגרום לתחושת אי שקט ? 7- האם אני יכול לוותר על ה Modal ולהסתפק ב Seroquel כתרופה אנטי-פסיכוטית ? 8- חוות דעת על האבחנה הפסיכיאטרית שלי ? 9- חוות דעת על האבחנה הפסיכולוגית שלי ? 10- חוות דעת על טיפול פסיכיאטרי מומלץ ? 11- חוות דעת על טיפול פסיכולוגי מומלץ ? 12- חוות דעת על אפשרויות שיקום דרך ביטוח לאומי ו\או סל שיקום ?

יכול להיות שסרנדה במינון 150 מ"ג מתחילה להשפיע לטובה על מחשבות טורדניות רק לאחר כחודשיים ויותר?כלומר אין כל השפעה לחיוב במשך חודשיים בנתיים....תודה רבה למענה.

שלום,אני כיום בת 22 וסולבת מגיל 14 מocd. לאחר בדיקה עם עצמי עם השנים ניסיתי להיות עם גברים (אומנם לא סקס ודברים מיניים אבל כן דייטים ונשיקות) אבל אף פעם לא הצלחתי להרגיש שלמה עם עצמי כשאני איתם גם אם הייתה משיכה לחלק מן הגברים. בכל מקרה, עם השנים למדתי להבין על עצמי שאני נמשכת הרבה יותר לנשים והרבה יותר שלמה עם עצמי כשאני עם נשים ובקיצור לפיכך, אני לסבית. עם השנים עברתי כמה מערכות יחסים בחיי עם נשים. כיום אני עם אישה מושלמת הכי מושלמת שיכולתי לבקש. אני כלכך אוהבת אותה וטוב לי איתה אני נמשכת אליה אני רואה בה אישה לחיים! אבל מצד שני הocd לא מפסיק להשפיע ולהטריד אותי ולגרום לי לערעורים ומחשבות מטרידות, למשל האם אולי אני רוצה גבר?האם זה אמיתי הקשר עם הבת זוג שלי? אולי אני לא באמת אוהבת אותה? ותכלס את התשובות לכל השאלות האלה אני כבר יודעת מראש והתשובה היא שכמובן שהיא אהבת חיי! הבעיה העיקרית כרגע זאת התקופה של הקורונה.. אנחנו כבר חודש בניפרד ואנחנו לא רגילות למצב כזה! תמיד ביחד.. גג 3 ימים בניפרד.. זה מכניס בי עוד יותר פחדים ומחשבות חדשים שלא היו בי קודם כמו האם זה באמת אמיתי?אולי אחרי החודש הזה בניפרד הפסקתי לאהוב?האם עדיין ישלי רגשות אליה?האם אני נמשכת אליה?אולי אני בכלל אהיה עם גבר וזהו? ברגע שהמחשבות תוקפות אותי אני מתערערת עד כדי כך שלפעמים מצליחה להאמין להם וזה מכניס אותי לדיכאון ולריבים עם הבת זוג. והכי גרוע בכל העניין זה שלא מספיק אני סובלת מזה אז גם הבת זוג שלי בגלל העניין סובלת גם כי אני מרגישה שכל דבר אני חייבת לספר לה, כל מחשבה הכי קטנה, כל דבר שאני חושבת או פחד שמתעורר בי.. כי אם לא אספר-"אעשה משהו רע" עד כדי הרגשה של בגידה בה(הרגשה שאני לא מסוגלת לשאת). אני מגיל 14 מטופלת בתרופות לקחתי המון ומכל מיני סוגים. הייתי אצל כמה פסיכולוגיות ופסיכאטריות עד היום. (גם טיפול cbt שעזר לי פעם אבל היום כבר לא) כרגע אני מטופלת בטיפול דינאמי עם פסיכולוגית פעם בשבוע ונוטלת 40 מ"ג פרוזק ו75 מ"ג וויפאקס. אני באמת מותשת ומתוסכלת מהמצב שלי. אשמח מאוד לעזרה ולדרכים או רעיונות שניתן לעשות כדי לשפר את המצב הנפשי שלי. תודה מראש.

בשבוע שעבר מיום רביעי עד אתמול בבוקר הרגשתי תופעות של התקף חרדה לאורך כול שעות היום. בימים ראשון ושני בשבוע שעבר נטלתי 0.25 מ"ג קלונקס במקביל ל-100 מ"ג סרטרליין, כאשר התחלתי במינון זה ביום רביעי לפני כשבועיים. לפני חודש כאשר התחלתי טיפול בסרטרליין, נטלתי 0.5 מ"ג קלונקס במשך שבועיים וחצי, ולאחר מכן כאמור הפחתתי על דעת עצמי ל-0.25 מ"ג. בעקבות התחושות הקשות מאוד שהרגשתי מיום רביעי שעבר עד ראשון בבוקר (לדעתי כתוצאה מהפסקת נטילת הקלונקס), הלכתי לרופאת המשפחה ושיתפתי אותה בדבר. היא יעצה לי ליטול 0.5 מ"ג קלונקס פעמיים ביום ולאחר מכן להפסיק בהדרגה. כמו כן ביקשתי ממנה הפניה לפסיכיאטרית המטפלת בי כדי שתקבל אותי לפני התור אצלה שנקבע בעוד שבועיים. בניגוד לעצת רופאת המשפחה, הפסיכיאטרית הורתה לי להפסיק את נטילת הקלונקס בבת אחת במינון של 1 מ"ג ליום, ביום שבו אתחיל ליטול סרטרליין במינון של 200 מ"ג ליום (בעוד כשבוע וחצי). יש לי רצון להפסיק את נטילת הקלונקס כי הבנתי ששימוש ממושך בה אינו מומלץ וככול שנוטלים אותה לפרק זמן ממושך יותר, יש צורך להעלות במינון. אבל אני לא יודע למי כדאי להקשיב, לרופאת המשפחה שאמרה לנסות להפסיק בהדרגה, או לפסיכיאטרית שאמרה להפסיק לגמרי את הנטילה של 0.5 מ"ג פעמיים ביום. יש לי תור אצל הפסיכיאטרית בעוד שבועיים, אבל רציתי לשאול ליתר ביטחון גם את רופאת המשפחה האם זה בסדר שאסמוך על דברי הפסיכיאטרית, אבל אין תורים קרובים אליה, רק בעוד שבועיים ובדיוק באותו יום שאני מוזמן לפסיכיאטרית. מה לעשות? אני מבולבל וחושש מאוד וקשה לי לקבל החלטה.

שלום רב..אני היום בן 33 סובל מ2002 מבעיית או סי די קשה..בהתחלה זה התחיל לי ממצב ריגשי זוגי שהייתי ועד לפני כמה שנים החששות היו שאם לא אגע במה שאני נוגע בו מספרים פעמים שעולה לי לראש וכל פעם זה מספר אחר אז יש מחשבות על המחלות הסופניות חס וחלילה..אני לקחתי כמעט את כל סוגי הכדורים אני כבר יכול להיות רופא מרוב שמבין באו סי די לצערי..אני נוטל היום 20 מ"ל ציפרלקס..אנפרניל 75מ"ל וטגריטול 400 sr כי חוץ מהאו סי די היה לי 3 פירכוסים עקב לחץ ועצבים שעברתי ב2008 ..הפסיכיאטרית שלי אומרת לי שאני צריך להגיד תודה שאם לא הייתי לוקח את התרופות האלה היה לי יותר חמור מה שממש לא מנחם אותי..המליצה לי היום להוסיף את הכדור אירפליי והתגובות פה באתר ממש לא משהו על הכדור הזה..מה מומלץ לי לעשות?

כבר כמה שנים סובלת ממחשבות ממש קשות בצורה של דחף לקלל חלילה. אני שתיה וזה עולה לי בתפילות וסתם כך בלי שום קשר לכלום. זה נראה לי לגמרי מטורף ולא מובן,ואין לי שום הסבר לתופעה.חוץ מהאפשרות שזה הכן OCD .אני מאוד מתביישת בתופעה ופוחדת שמשמים יענישו אותי על זה. זה ייסורי גיהיום עלי אדמות ,כך אני חשה. ממש מתנהלת בתוכי מלחמת עולם פנימית שלא נותנת לי מנוח. איך מתמודדים עם זה, למה זה קורה ואיך מתגברים ומנצחים את המלחמה הזאת. האם חייבים תרופות? למה זה בעצם? האם זה נובע מהילדות? האם זה רק פעילות כימית במוח? אני מאוד חוששת מהצורך ליטול תרופות,פוחדת שזה ממכר ושזה יהפוך אותי לתלותית או שישנה את אישיותי,מודה לך מראש על העזרה.

שלום ד"ר שרון. אני סובל מזה תקופה ארוכה ממחשבות טורדניות שגורמות לתחושת חוסר נוחות פיזית. אני מתכוון לדמיונות על ציפורניים שמתחככות בברזל וכדומה, שבמציאות גורמים לי לצמרמורת ותחושת חוסר נוחות, וכשאני מדמיין התרחשויות כאלה - אני חש תחושה דומה. הפלשבקים האלה רודפים אותי לכל מקום ובכל זמן, עד כדי תחושת מתח בשרירים וזיעה קרה לסירוגין, מההבוקר עד הלילה. אני לא מקורקע, מרגיש רדוף וכמעט לא מתפקד. אובחנתי בעבר עם הפרעת חרדה ו-OCD. אני ממש אובד עצות. בעבר המחשבות הטורדניות היו סביב נושאים אחרים שגרמו יותר לחוסר נוחות נפשית. למדתי להשלים עם קיומן וכך השתחררתי מהתסביך, אבל במצב הנוכחי אני מתקשה להגיע למצב מנטלי של השלמה עם דבר כזה ולא יודע איך להשתחרר ולצאת ממצב הביש הזה.

אני סובלת מדיכאון מג'ורי חרדה ocd ברמה קיצונית של הרגשה מזוהמת ושוטפת ידיים בקיצוניות מחשבות אובדניות והתרופות שלי הם פאקסט 40 אריפליי 5 טרזודיל 100 דרלין 40 איטומין 40 ונוקטורנו 7.5 לשינה קלונקס או לוריוון. יש לי אי שקט ועצבים בגוף וחוסר ויסות חום קור חוסר שינה הרופא טוען שצריך להחליף את האריפליי 5 שזה עושה לי את האי שקט בגוף לתרופה בשם רקסלטי REXULTI קראתי שיש לתרופה את כל התופעות לוואי שיש לי אז האם התרופה הזו יותר טובה מהאריפליי? והרופא אמר שהיא תרופה אטיפית חדשה האם זה נכון?

אני לא מפסיקה ״לבדוק״ אם זאת מערכת יחסים אלימה, קוראת בגוגל סימני אזהרה כל הזמן, מנסה להשוות אותו למערכות יחסים אחרות שהיו לי בעבר וכיצד להמנע מהם, אני כל הזמן מנתחת אם אני מעלימה עין או לפעמים עולה לי שאני הרעילה אבל זה בעיקר פחד מלהפגע, הוא באמת גבר טוב אבל הספקות האלה מעוררים לי ממש חרדה במיוחד שאני משווה אותו לאחרים כי אני מנסה להגן על עצמי.

היי שרון שמי שחף אני סטודנט לומד ועובד ואני שם לב שיש לי מחשבות טורדניות שבעיקר הם על ספק ואשמה והרצון להיות בסדר וגם לנתח אירועים בעבר ולוודא עם הייתי בסדר או לא בעיקר ספק ואשמה הם אני שם לב שהם לא כל כך הגיונות ורציונליות ואני מרגיש שגם קופצות לי רעיונות שווא אני חושש שזה לא ocd אשמח לטיפים והמלצות להתמודדות האם לתת להם לחלוף ולהתעלם ואיך ניתן לשמור על ההיגיון הבריא ועל השפיות

האם OCD יכול להידרדר לסכיזופרניה

אני מרגישה שכשאני בחברת אנשים אני מצליחה יותר לשלוט בטקסים שלי ואזיש את הרגעים שאני לבד וכשאני לבד אני לא מצליחה לשלוט בטקסים למה כשאני לבד אני לא "חזקה" מול האוסידי? הרי אני יודעת שאני יכולה, איך עושים שגם כשאני לבד אצליח לשלוט בטקסים ולא לבצע אותם? תודה רבה ויום טוב!

שלום רציתי לשאול האם באמת טיפול cbt יכול להכחיד את ההפרעה?

שלום, בנעוריי פיתחתי הפרעת OCD המלווה בחרדה שפגעה בי מאוד בעיקר בתקופות לחוצות. אני אני בן 44 ומטופל מזה 11 שנים בציפרלקס 20 מ"ג. כמו גם משלב טיפול CBT. לאחרונה חלה הרעה במצבי. קראתי שמינון של צפירלקס להפרעות OCD וחרדה הוא בין 30-40 מ"ג. האם לדעתך זה נכון וכדאי להעלות את המינון?

שלום, אני סובל הרבה שנים מOCD, בתקופה האחרונה יש החמרה מאוד משמעותית שפוגעת מאוד בתפקוד ובאיכות החיים. התחלתי טיפול CBT שעזר בהתחלה אבל נראה שהייתה החמרה וזה כבר לא מספיק. אני שוקל להתחיל טיפול תרפותי, אבל מקריאה שלי נדמה שאין טיפול מוצלח כל כך לOCD ושתופעות הלוואי משמעותיות מאוד. יכול להיות שאני נחשף רק למקרים שלא מצליחים? מה סיכויי הההצלחה של טיפול כזה? יש הגבלות שמתלוות לטיפול תרופתי (למשל המנעות מאלכוהול)? כלוקחים תרופות במינון גובהה כפי שנדרש עבור OCD יש השפעות שקל לראות על בן אדם שהוא תחת תרופות פסיאטריות? תודה רבה מראש

היי, אני לא נשוי, יש לי חברה ואין ילדים. בזמן האחרון נכנס לי פחד לראש של מה יקרה אם הילדים שלי יהיו הומואים או לסביות. תמיד ראיתי את החיים שלי כנורמליים ולא כמשהו יוצא מן הכלל ואני מפחד מהיום שבו הבן שלי יביא גבר הביתה. יש דרך לדעת בוודאות או ברמה סבירה שהבן שלי לא יהיה הומו? האם זה שאין לי ולחברה שלי במשפחה אנשים מהקהילה הגאה, מוריד את הסבירות לילדים מהקהילה? אשמח לתשובתך, יניב

שלום התחיל לי אוסידי ליפני חודש עכשיו זה התחזק והראש עובד על ניוטרל נהיה לי לחץ בראש חזק מין תחושה של לחץ וחום בראש למעלה ומעל העורף מה אפשר לעשות זה כבר ממש לא נעים

שלום אני בן 20 במשך 14 שנה לקחתי קונצרטה הפסקתי לפני שנה הפסקה היתה טובה והפסקתי במשך 6 חודשים באוקטובר התחלתי לקחת סטרטרה במינון 25 ואחר כך 40 במשך שלושה חודשים לקחתי והפסקתי לפני חמישה חודשים עקב בעיות בתפקוד המיני שלא היו לי לפני כמו אין אונות ירידה בחשק המיני כאבים בזיקפה היעדר פנזטזיות אני עדיין מרגיש את אותן תופעות והחשק לא חזר כמו שהוא היה אני ממש פוחד שזה יהיה לנצח האם התופעות האלה חולפת או אצטרך להתמודד כל החיים או שזה עבר ופסיכולוגי והאם התופעות האלה באופן כללי עוברות אחרי הפסקת תרופות ?

היי אני בת 32, רווקה ללא זוגיות כבר שנתיים ואני רוצה לדעת האם לדעתך יש לי r-ocd או התבטויות נורמליות שגרמו לסיום הקשרים הקודמים שלי. היו לי בעבר 2 מערכות יחסים רציניות (שנתיים כל אחת) ואת שתיהן אני החלטתי לסיים עקב התלבטויות עם עצמי שבסופן החלטתי שבן הזוג לא מספיק מתאים לי (למרות שסהכ הזוגיות הייתה טובה וזה יחסית בא לצד השני בהפתעה). הזוגיות הראשונה הסתיימה בגיל 26 בגלל שהפריע לי שהוא השמין (10 קילו) ובגלל שהוא לא היה מספיק אסרטיבי באופי שלו ולמרות שחוץ משני הדברים האלה הקשר היה טוב, לא רבנו והיה לנו תחומי עניין משותפים עדיין הרגיש לי שכמכלול הוא לא מספיק מתאים לי והחלטתי להיפרד (חשוב לי לציין שלא חוויתי חרדת נטישה ולא היה לי ספק בקשר לאהבה שלו כלפיי). את הזוגיות השניה שהסתיימה בגיל 29 גם אני סיימתי (החלטה חד צדדית מצידי) לאחר כשנתיים זוגיות שמתוכם שנה גרנו ביחד. ההתלבטויות התחילו אצלי רק כעבור שנה כשדיברנו על לעבור לגור ביחד, עד אז הכל היה מושלם. ואז התחילו ההתלבטויות שלי, התחיל להפריע לי הגובה הנמוך שלו (הוא 1.65 ואני 1.60) וניסיתי להתעלם מיזה אבל זה כל פעם חזר אלי בתקופות. אחרכך התחיל להפריע לי גם שהוא לא מספיק אסרטיבי וגם הרגשתי שהוא מופנם וסגור מידי (שהשיחות בינינו קצרות ולא עמוקות). הייתי שואלת חברות כמה זה קריטי לדעתן הדברים שהפריעו לי וזה היה מרגיע אותי כשהן היו אומרות שזה קטנוני ושאף אחד לא מושלם אבל המחשבות על זה היו חוזרות שוב פעם כעבור כמה ימים. גם איתו בסהכ היה קשר טוב, לא היינו רבים, היו לנו הרבה תחומי עניין משותפים, הערכתי אותו והיו לו הרבה תכונות שאהבתי וגם ידעתי שהוא מאוד אוהב אותי. בסופו של דבר החלטתי שבסהכ אנחנו לא מספיק מתאימים ולמרות שהיה לי קשה החלטתי שעדיף להיפרד מאשר להישאר במקום רק כי נוח לי. מלבד שני הקשרים האלה לא היו לא קשרים רציניים נוספים, הייתי בהרבה דייטים ורובם לא המשיכו מעבר לדייט ראשון, אבל בחלקם היה רצף של 4 דייטים שלמרות שבדייט הראשון היה מאוד טוב בדייט הרביעי בדרך כלל החלטתי לסיים את זה כי היו יותר מידי פגמים לדעתי. בתחומים אחרים בחיים אני גם נוטה להתלבט בעיקר בנושאים גדולים בחיים. מנגד אני לא ocd בכל הנוגע לניקיון וסדר. אני מבולגנת לא מתייחסת לפרטים קטנים וגם לא מאוד חשוב לי הניקיון. לסיכום אשמח לדעת האם לדעתך היו אלה התלבטויות נורמליות או משהו שהוא מעבר לכך כמו r-ocd?

היי את יכולה בבקשה להסביר על אוסידי קיומי/פילוסופי....?? מה האובססיות?? ומה הקומפולסיות? אשמח בבקשה להסבר מפורט תודה רבה

שלום :) התחלתי להוריד במינון הריספרדל לאחר תקופה בה אני מרגיש הרבה יותר טוב. התחלתי לנטול את התרופה לפני 15 שנה בערך כתמיכה ללוסטרל שקיבלתי לטיפול ב ocd כבר תקופה ארוכה שהרגשתי יותר טוב. לפני שלושה חודשים הורדתי את המינון מ2 מ״ג ל1 מ״ג היו קצת תופעות של רגזנות, מועקה בחשה וחוסר שקט. התסמינים עברו לפני חודש. לפני שלושה ימים הורדתי את המינון לגמריי מ1 מ״ג והפסקתי לנטול את התרופה. בשלושה ימים האחרונים מאז ההפסקה השינה שלי ממש נפגעה. לוקח לי בין 3-4 שעות להירדם וגם כשאני נרדם אני מתעורר על שעה והשינה שלי ממש לא עמוקה. ישנם גם תסמינים שאני מכיר אותם כמו נעילת לסתות וחוסר שקט אך אני רגיל לזה. רציתי לדעת תוך כמה זמן השינה שלי תתייצב. תודה מראש :)